שולחן ערוך, אורח חיים קל״ז: כמה פסוקים צריך לקרא לכל אחד ובו ו' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

כמה פסוקים צריך לקרא לכל אחד ובו ו' סעיפים:
ביום שקורין ג' אין קורין פחות מי' פסוקים וידבר עול' מן המנין ואי סליק ענינא בבציר מי' פסוקים כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי:

ב

אין קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים שנים קורין ג' ג' ואחד קורא ד' ואיזה מהם שקרא ד' הרי זה משובח:

ג

אם דילג פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא י' פסוקי' בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר אבל בשבת אפי' דילג פסוק אחד חוזר וקורא ואפילו אחר שהחזיר את התור' ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא פרשיות המועדים (דינם) כמו מנחה בשבת ושני וחמישי לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן:

ד

אם קרא אחד ב' פסוקים צריך לחזור ולקרות ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט' פסוקים ג' לכל אחד אינם צריכים לחזור ולקרות וראיה לדבר פרשת עמלק אבל אם קראו פחות מט' צריכין לחזור ולקרות:

ה

אם קרא פרשת פרה ופסק בהגר הגר בתוכם וגלל ספר תורה חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד תטמא עד הערב ומברך לפניה ולאחריה:

ו

הקורא בתורה ראשון וקורא השני מה שקרא הראשון אם הוסיף על מה שקרא הראשון שלשה פסוקים או אפילו שנים במקום דלא אפשר אותו שני עולה מן המנין ואם לאו אינו עולה מהמנין חוץ מפרי החג משום דלא אפשר:

א

משובח. כתב רש"ל דעכשיו שהש"ץ קורא לא יקרא לאמצעי ד' שלא לבייש האחרון או הראשון ע"ש וב"ח חולק עליו וכן הסכים הפר"ח:

ב

עשרה פסוקים. ל"ד דה"ה אם לא קרא רק ט' פסוקים ג"כ יצא כמ"ש המחבר סעיף ד' ואפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מיו"ד. מ"א:

ג

פסוק א'. ואפי' קראו כ"א פסוקים לז' גברי בלא פסוק המדולג אפ"ה חוזר וקורא. עיין שכנה"ג פר"ח:

ד

וקורא. ומברך ברכת התורה ומש"ה קורא אותו הפסוק ושנים עמו דברכות צריכות שיהיו בהם ג' פסוקים מ"א ט"ז וכ"פ הפר"ח שצריך לברך לפניה ולאחריה דלא כמהר"ם מלובלין עיין מ"א. עס"ק ט'. וע"ת הסכים עם מוהר"ם מלובלין דחוזר וקורא בלא ברכה תחלה וסוף עיין שם. ועיין יד אהרן ובני חייא ובמעיל שמואל סי' ב' (ובס' אליהו רבה) פסק גם כן דחוזר ומברך דלא כמהר"ם לובלין ע"ש:

ה

ולקרות. ט"ז העלה דאם נזכר אחר ברכה אחרונה ועדיין לא קרא הש"ץ לאחר אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך ברכה ראשונה אלא יגמור אותו הפסוק ויברך ברכה אחרונה שנית ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאיש אחר יסתלק הראשון ויקרא הב' בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה נמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום ע"כ (ובס' אליהו רבה חולק על ט"ז ע"ש) והמ"א כתב דבחול יקרא זה שנית ג' פסוקים דאסור להוסיף על מנין הקרואים אבל בשבת יקרא אחר מכאן ולהלן ג' פסוקים וה"ה ביו"ט דהא י"א דמותר להוסיף לכן לא יקרא הוא שנית וכן הסכים בתשובת פנים מאירות סי' צ"ד:

ו

ולקרות. ואם קרא הב' פסוק א' למפרע יצא מ"א וע"ת לא כ"כ ע"ש:

ז

ס"ת. אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה כמ"ש בס"ק ה' בשם ט"ז:

ח

הפרשה. הפר"ח חולק ופסק דיתחילו ממקום שפסקו:

ט

ולאחריה. ואם דילג פסוק אחד מפרשת פרה אינו צריך לחזור ולקרות כיון שכבר קראו אותו פרשה ע"ת מ"א. כ' מהר"ם מלובלין סי' פ"ה ש"ץ שקרא בשבת ביום אחד דחו"ה דסוכות למפטיר וביום השני וגלל הספר תורה ולא קרא ביום השלישי והורה לחזור ולפתוח הס"ת ולקרות בקול רם וביום השלישי עד גמירא בלא ברכה לפניה ולאחריה ומסיים המורה לברך לא הפסיד ע"ש ומ"א ופר"ח ויד אהרן חלקו עליו ופסקו בפשיטות דיברך תחלה וסוף ע"ל ס"ק ד':

י

הראשון. דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא יקרא למפרע. מ"א:

א

מגילה כ"א

ב

תו' והרא"ש

ג

שם בגמ'

ד

הגה"מ פי"ב מה"ת

ה

ת"ה סי' כ"ד

ו

שבולי הלקט ומהרי"ק בשורש קמ"ח

ז

כל בו בשם רבו

ח

הרד"א בשם תשובת הגאונים

א

ס"א ואי סליק כו'. ירושלמי שם הביאו הרי"ף שם וכ"כ תוס' שם וש"פ:

א

ס"ג אם דילג כו'.מ"ס פי"א הלכה ו':

ב

ואפי' אחר שהחזיר כו'. שם פ' בתרא סוף הלכה ז':

ג

ואפי' הפטיר כו'. שם פי"א:

ד

פרשיות המועדים כו'. מדל"ק שם רק שבת והא דקאמר שם ברישא מנחה של יו"ט ול"ק יו"ט שחרית משום שר"ל בין קרא עשרה פסוקים כמו בב' וה' ומנחה של שבת (ודלא כמ"א שכ' בס"ק ג' דט"ס שם דהא מפורש בהדיא שם הלכה ה' ובמנחה של יו"ט כו' ובמה קורין במנחה של יו"ט בסדר שפסק מפני הרגל ע"ש):

א

ס"ד אם קרא כו'. כמ"ש הקורא בתורה לא יפחות כו' ומשמע דאף לעיכובא ועוד דאל"כ לא היו צריכין במעמדות ור"ח לדלוג ולפסוק כיון דא"א כמו פ' עמלק אלא צ"ל דשם אין עיכוב בדיעבד משא"כ כאן וז"ש ואם לא כו' וראיה ג"כ מפרשה דשבת שאין קורין כמש"ל סי' רפ"ג וכ"ז הסעיף לשון שבולי לקט וצ"ע שכתב אבל אם קראו כו' דמשמע אף שכ"א קרא ג"פ כגון שקרא למפרע דאל"כ הל"ל אותו שלא קרא רק ב' פסוקים צריך לחזור ועוד כבר כ' אם קרא א' ב' פסוקים כו' וקשיא מאנשי מעמד ומר"ח וכמ"ש בס"ו או אפי' שנים כו' ואין לומר דשאני שם דלא אפשר א"כ גם מפ' עמלק אין ראיה ובמ"ס איתא להדיא דוקא שקראו עשרה פסוקים אבל פחות חוזר וכ"כ הג"מ וכמ"ש בס"ג וכ"ה בתוס' דמגילה כ"ג א' סד"ה חד וכן עיקר כל שלא קראו עשרה פסוקים חוזר:

ב

ואם לא קראו כו'. זהו סותר למ"ש בס"ג וכנ"ל ועמ"א ודוחק:

א

ס"ה אם קרא כו'. עמ"א:

א

ס"ו הקורא כו'. במקום כו'. כמו במעמדות ור"ח וכמ"ש בפ"ג דמגילה כ"ב א' שאני התם כו':

ב

ואם לאו כו'. ממש"ש דולג ופוסק ולא אמרו שיקראו שנים פרשה אחת ב"פ:

ג

חוץ כו'. לתרץ קושיית תוס' שם ד"ה שאני כו':

א

פרשיות המועדים וכו' – עיין במשנה ברורה מה שהחלטנו בשם א"ר לענין קרבנות המוספין דאם דילג מעיקר חובת היום דחוזר ולפ"ז נראה לכאורה לכאורה דה"ה בפרשיות המועדים אם דילג מעיקר מה ששייך ליו"ט זה כגון בחג הסוכות שלא קרא פרשת חג הסוכות כלל רק קרא החמשה קרואים עד תשבתו שבתכם ונזכר זה לאחר שקרא המפטיר דצריך לחזור ולפתוח הספר ולקרוא זו הפרשה בברכה לפניה ולאחריה וכן מצאתי שמצדד בעל שערי אפרים שער חי"ת סל"ט בפתחי שערים שלנו כדברינו עי"ש אלא שכתב שם שדעת ספר ש"ח אינו כן ודעתו שבדיעבד אם נזכר לאחר שכבר התחיל המפטיר אין מחזירין אותו ויקרא הפרשה בספר תורה בצבור בלא ברכה:

א

אם קרא אחד ב' פסוקים – ה"ה במפטיר אם אירע כן נמי דינא הכי [א"ר]:

א

או אפילו שנים וכו' – וה"ה אפילו אם מוסיף רק אחד היכא דסליק ענינא ולא אפשר לקרות יותר מכ"ש דפרי החג שהקילו יותר משום דלא אפשר והמחבר דנקט לשון שנים העתיק לשון אבודרהם שהביא שם ראיה מאנשי מעמד דאיירי שם הש"ס בהוספת שני פסוקים ומשום דסליק שם ענינא בתר הני תרי פסוקים ומצאתי שכן כתב גם הלבוש:

ב

ואם לאו אינו עולה מן המנין – עיין בפר"ח מה שהביא בשם החידושי ר"ן כת"י בשם הרשב"א וכן ג"כ הריטב"א בחידושיו נוטה לזה אך המחבר תפס לדינא כשיטת הגאונים שהביאם האבודרהם:

א

במג"א ס"ק ב' תלתא גברי נינהו נ"ב פירוש משום הכי אמרינן ראשון או אמצעי ג"כ משובח אבל בלי טעם בודאי אמרינן אפי' בכמה גברי מעלין בקודש ולא מורידין ובפרשת האזינו קורין ג' ששה ששה פסוקים והרביעי שהוא אמצעי משובח קורא י' פסוקים ושוב החמישי ז' והששי ה' היינו מעלין בקודש נגד הראשוני' שקראו ששה ששה פסוקי' אבל האמצעי המשובח הוא קורא י' פסוקים ועיין מ"ש בתשובות זכרון יוסף סי' ט"ז בזה ע"ש ומה שכתבתי הוא נכון בעזהי"ת ועיין לעיל סי' כ"ה ומ"ש שם על הגליון:

א

[א] ואיזה מהם שקורא ארבע וכו'. זה לשון הפרישה דוקא שבימיהם שכל אחד קורא לעצמו אבל האידנא ששליח ציבור קורא לא יקרא ארבע אלא או לראשון או לאחרון ולא אמצעי שלא יבייש אחרים מהרש"ל עד כאן לשונו. הבאתי דבריו לאפוקי מאחרונים שלא העתיקו דברי רש"ל כראוי, והב"ח כתב לא ידעתי מנא ליה לרש"ל לחלק בכך, עד כאן. ונראה לי מפירוש רש"י דמגילה דף כ"א שכתב זה לשונו אם לא עשה ראשון ועשה שני או אם לא קראו גם שני וקורא השלישי משובח, עד כאן. משמע דלכתחילה יקרא ראשון, ואם כן האידנא ששליח ציבור קורא אין לו לבייש ראשון והוא הדין אם לא קרא לראשון יקרא לשני ולא לשלישי, דשני יש לו מעלות שבח כמו הראשון, ודע שפירש רש"י שם אם יש להם ריווח בפרשה וקראו לכל אחד ארבע פסוקים כולן משובחים, כתב הפרישה מכאן ראיה כשמחברין שתי פרשיות יחד להקרות לכהן גם שתי פרשיות, ושיבוש הוא ביד אותן שאומרים שמתחילה אין משנין הפרשה ראשונה דלמה יגרע חלק ראשון לכהן למעט עמו בקריאותו, עד כאן. וכתב מהר"מ מינץ סימן פ"ה דמנהגים דחד גברא קרי סוף סדרא ראשונה ותחילת סדרא שניה יחד כשקורין בשתי סדרות כדי שיהא נראה כאילו הוא חד סידרא, עד כאן:

ב

[ב] וקרא וכו' עשרה פסוקים וכו'. כתב עולת תמיד נראה דעשרה לאו דוקא דהוא הדין אם לא קרא רק תשע יצא כדאיתא סעיף ג', עד כאן. ואפשר לחלק כאן שקורא בדילוג גרע ובעינן עשרה (וכן משמע במגן אברהם):

ג

[ג] ואם לאו וכו'. לשון מסכת סופרים סוף פרק י"א יחזור ויקרא עשרה כראוי על שיטתן שאינו מדלג, עד כאן. ואף דאם קרא עשרה אף בדילוג סגי היינו בדיעבד שקרא עשרה פסוקים אבל כל שלא קרא עשרה פסוקים שצריך לחזור ולקרות כסידרן, וכן כתב שיירי כנסת הגדולה, והשתא ניחא הא דסעיף ג' דאם קראו פחות מתשע צריכין לחזור, דכיון דצריך לחזור ולקרות אותן שתי פסוקים שלא נתברכו לאחריו כנזכר לעיל בדילוג לכך קוראים כל עשרה פסוקים, ומגן אברהם נדחק לפרש הא צריכין לחזור על אותו שקרא פחות משלושה ולא ירד לזה ואפשר שזה קא משמע לן הפוסקים ועיין ס"ק ג' [ב'] ודו"ק, מיהו אם השלישי לא קרא אלא שתי פסוקים יקרא הוא ממקום שהתחילו עוד שני פסוקים:

ד

[ד] פסוק אחד חוזר וכו'. משמע שאם לא דילג פסוק שלם שאין צריך לחזור, ודוקא אם כבר גמר מלקרות, אבל אם עדיין הספר תורה לפניו יש לחזור ולקרות הפסוק ההוא, כן כתב עולת תמיד לקמן סוף סימן רפ"ב וצריך עיון לדינא, גם קצת ראיה מקריאת שמע לעיל סימן ס"ד סעיף ב' דדין דילג תיבה אחת כדין דילג פסוק שלם כמו שכתב הלבוש, ואף דבטור ושולחן ערוך שם לא נזכר אלא פסוק אחד על כרחך צריך לומר דהוא הדין תיבה אחת כמו שכתבו תוס' והרא"ש בברכות דף ט"ו. גם נראה לי ללמוד משם באם דילג תיבה שאין צריך לחזור ולקרות מראש הפסוק אלא מאותו התיבה, כמו שכתב הלבוש שם ולחם חמודות דף י"ד, עד כאן, והוא הדין בנמצא טעות בספר תורה ועיין בית יוסף סימן ק"ד, וכן משמע הלשון בסימן קמ"ג סעיף ד' מתחילין ממקום שנמצא הטעות וכו':

ה

[ה] חוזר וקורא וכו'. הוא שני פסוקים עמו וכו' כן כתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני. וכתב בתשובת מהר"מ מלובלין סימן פ"ח וזה לשונו, כיון דאין מבואר בהגהות מיימוני דחוזר ומברך יכול להיות דחוזר וקורא בלא ברכה, וכן משמע לישנא עד כאן לשונו, הביאו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד לפסק הלכה, אלא שכתב שיירי כנסת הגדולה לא ידעתי מאי שנא פרשת פרה סוף סימן זה, עד כאן. ובעולת תמיד נדחק לחלק ובאליהו זוטא תמהתי דאשתמיטתיה לכל הגדולים הנזכרים לעיל מסכת סופרים פרק כ"א הלכה ד' זה לשונו, חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים, עד כאן, הרי מפורש דמברך. ויותר תימא שלא ראו רק בבית יוסף ולא עיינו בהגהות מיימוני גופיה שכתב להדיא פרק י"ב מהלכות תפילה דמברך, והבית יוסף העתיק בקצרה. ונראה לי דסמך באמת על פרשת פרה דסוף סימן זה דמברך, והשתא מה שתמה בשיירי כנסת הגדולה אות א' זה לשונו, תימא על הגהות מיימוני מנא ליה דקורא עם שנים הא במסכת סופרים לא נזכר זה עד כאן לשונו. היינו נמי לא ראה רק פרק א' ממסכת סופרים ולא בפרק כ"א דתנא בהדיא עם שנים אחרים וזה דבר חידוש על מאסף גדול שכמותו, גם מה שהניח בעולת תמיד בצריך עיון למעשה בדילוג שלושה פסוקים ואם מברך עיין שם הוא ודאי בטעות דאפילו בפסוק אחד מברך, ופשוט דאף שקראו שבעה גברי וכל אחד שלושה פסוקים בלא פסוק המדולג חוזר וקורא:

ו

[ו] פרשיות המועדים וכו'. קצת קשה מסכת סופרים שם דנקט דוקא מנחה של יום טוב. ויש לומר דמיירי ביום טוב שחל בשבת, שהרי ביום טוב אין קורין במנחה, ומכל מקום צריך עיון למאי הוצרך למיתניא כיון שהוא בכלל מנחת שבת, שוב ראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהאריך בזה עיין שם:

ז

[ז] צריך לחזור ולקרות וכו'. באליהו זוטא כתבתי פירוש אף שכבר בירך לאחריה צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה ולקרות שלושה פסוקים, וכן משמע בפוסקים ולבוש, וטעמא נראה לי דכיון שבירך אחריה הוי היסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך לפניה ולקרות שלושה פעמים דהוי כקריאה חדשה, וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ז ודלא כט"ז, וכן משמע מדברי שבלי הלקט, ואף לרבינו אפרים שהביא בית יוסף בסימן ק"מ לא דמי היסח הדעת דקורא אחר כך בעצמו לנשתתק דקורא אחר, מכל מקום בזה שבירך באחרונה אפילו בתוך שלושה פסוקים דמיא ליה ואף דהבית יוסף לקמן כתב דבתוך שלושה פסוקים אין היסח הדעת הפסק, מכל מקום כיון שבירך גרע. ונראה לי דחוזר ומתחיל מראש דהא כתב מהרי"ק דאותה ברכה נעשית בטעות ואם כן הוי כאילו לא בירך על פסוקי ראשונים, וכן משמע בשבלי הלקט דף ד' דמדמה לה לדין נשתתק דלקמן ריש סימן ק"מ ודלא כמגן אברהם. גם מה שכתב דשבת ויום טוב נקרא אחר דהא מותר להוסיף לא משמע הכי משבלי הלקט ופוסקים אלא דהוא עצמו יקרא שנית, וכן משמע בט"ז, וטעמא נראה משום פגמה דהוי כאילו לא קרא כלל, ועוד מה נפסיד בזה הא בספר תורה אחר מותר לאדם לקרות שתי פעמים כדלקמן סוף סימן קמ"ד. גם מה שכתב הט"ז דאם לא נזכר עד אחר שקרא לאחר יסתלק הראשון ויקרא השני, לא נהירא לי דהא אפשר השני לעמוד בתיבה עד שישלים הוא כדלעיל סימן קל"ה סעיף ו' וכן הוריתי למעשה, ואפילו כשכבר התחיל השני בברכת התורה, נראה דיתחיל השני ממקום שהתחיל הראשון, והראשון יעמוד בתיבה עד שישלים השני פרשה שלו וברכה אחרונה ויחזור ויקרא משם ולהלן, ואם לא התחיל השני מראש אותו הפסוקים יקרא הראשון אותן שני פסוקים ועוד פסוק אחד ולא אמרינן דהוי כשלא כסידרן כדאיתא סעיף ה'. ונראה מבית יוסף בסימן ק"מ דאם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אף שגלל התורה אין חוזר ומברך כדאמרן, ואם לא קרא למפטיר שלושה פסוקים דינו כמו בשאר הקרואים וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן ק"ס:

ח

[ח] צריכים לחזור וכו'. כתב מגן אברהם אם קרא השני פסוק אחד למפרע יצא וראיה מאנשי מעמד שלא קראו אלא שמונה פסוקים ודלא כעולת תמיד עד כאן לשונו. ותימא שלא הזכיר מדברי הלבוש שפסק להדיא לחזור, גם קשה איך מתרץ מאי קא משמע לן הפוסקים הא פחות מתשעה על כרחך אחד קורא שתי פסוקים וכבר כתבו דצריך לחזור:

ט

[ט] וגללו הספר תורה וכו'. הט"ז דקדק מזה דאם לא גלל חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה, עד כאן. וליתא דהמעיין בכלבו סימן כ' יראה דהמעשה שהיה כך היה שהרי כתב וגלל ספר תורה וישב במקומו, ועוד יש לומר דרבותא קא משמע לן דאפילו הכי החזירוהו אבל באמת אפילו רק בירך ברכה אחרונה הדין כן:

י

[י] ומברך וכו'. באליהו זוטא העליתי דהוא הדין בשאר מועדים אם שכח לקרות חובת היום יחזור עיין שם כמה טעמים, ועוד הא בשיירי כנסת הגדולה בשם תיקון יששכר דבכל פרשת מועדות צריך לחזור, ויש פנים לזה ממסכת סופרים כדלעיל ולכן על כל פנים בחובת היום יש לפסוק כלבוש, וכן פסק מגן אברהם אלא שכתב דאם דילג פסוק אחד מחובת היום או מפרשת פרה אינה חוזר דלא גרע מפרשת המועדים, עד כאן. וכן כתב עולת תמיד ואינו מוכרח, גם מלבוש סעיף ה' משמע דחוזר, ונראה דהדבר תלוי אם עיקר חובת היום הוא בפסוק הזה. עוד כתבתי בשם באליהו זוטא על מה שכתב בפנים חדשות בשם תשובת מהר"מ הנזכר לעיל דמי שטעה בחול המועד של סוכות ולא קרא כי אם ביום השני וגלל ספר תורה ובירך לאחריו צריך לחזור ולקרות ביום השלישי בלא ברכה, עד כאן. וליתא דהמעיין בגוף התשובה יראה שלא כתב כן אלא למצוא לו סעד וסמך על מה שכבר פסק כן אבל למעשה סבירא ליה דמברכין כיון שהוא חובת היום, ועוד הא עיקר ראייתו שם מדין מדלג דאין מברך וכבר כתבתי דמברך:

א

מג' פסוקים. ואם קרא ב"פ וברך לאחריו כ' בס' חוקת התורה דלא מהדרי' כיון דאינו אלא תקנתא וע' מהרי"ק שורש קמ"ז ותשובת משאת משה סי' א':

א

א) [סעיף א'] ביום שקורין ג' אין קורין פחות מעשרה פסוקים וכו' ש"ץ שקרא לכהן במנחת שבת ג' פסוקים וללוי שנים ולישראל ג' פסוקים והחזירו הס"ת למקומו יוציא ס"ת פעם אחרת ויקרא עם הלוי עוד ג' פסוקים ממקום שפסק, הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ג' סי' א' ברכ"י אות א' זכ"ל ח"א אות ס' וח"ג אות ע"ז יעו"ש:

א

ב) שם כגון פ' עמלק וכו' כתיב בא"ח פ' עמלק ט' פסוקים ולא יוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקב"ה עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשיותיו חסרים, ובירושלמי קאמר הוא עשה מעשה קטוע כך פרשתו קטוע, ב"י, והביאו ב"ח וכתב משמע לי דהקושיא היתה על הזקנים ונביאים שתקנו לקרות פ' עמלק בפורים דהיה להם ג"כ לתקן להפסיק פסוק א' לשנים או למעלה או למטה כדי שיהיו ג' קורין יו"ד פסוקים אלא נבואה היתה להם מפני שאמר הקב"ה וכו' עכ"ל, וי"ל הא תינח לשמואל אבל לרב דס"ל כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה כדאיתא במגילה ב"ב ע"א היאך היו הזקנים והנביאים יכולין לפסוק פסוק א' לב' אלא הנלע"ד בס"ד דהקושיא על מרע"ה דלמה לא פסק א' לשנים כדי שיהיו יו"ד פסוקים כיון שידע שעתידין לתקן מקרא מגילה כדאיתא במגילה י"ט ע"ב אלא מפני שידע בנבואה שאמר הקב"ה וכו':

א

ג) שם כגון פ' עמלק וכו' ומ"ש בסי' תרצ"ג סעי' ד' דחוזרין וכופלין פסוק אחרון כתב הפר"ח בזה הסי' אות ד' דאינו אלא מנהגא בעלמא יעו"ש:

א

ד) [סעיף ב'] ואחד קורא ד' וכו' כתב רש"ל בהגה עכשיו שהחזן קורא לא יקרא לאמצע ד' שלא לבוש האחרון או הראשון ע"כ והביאו מ"א סק"א, אבל הב"ח כתב דאף האידנא דקורא הש"ץ עם כל אחד ואחד נמי יכול להקרות ד' בין עם הראשון או עם האחרון או עם האמצעי ודלא כרש"ל יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת אות ג' וכן הסכים הפר"ח אות ב' וכ"נ דעת הי"א. וכ"מ מדברי מרן ז"ל דלא יש חילוק אם קורא הוא בעצמו או מקרא לו ש"ץ ועיין א"ר אות א' שכתב פי' אחר דלכתחלה יקרא לא' ואם לא לא' יקרא לב' וכו' יעו"ש, ואנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל ודעמיה דלאיזה מהם שירצה הש"ץ יקרא לו ד' וליכא קפידא וכן עמא דבר:

א

ה) [סעיף ג'] אם דילג פסוק אחד וכו' ל"ד דה"ה תיבת אחת כמ"ש לקמן אות ז':

א

ו) שם וקרא עשרה פסוקים וכו' נראה דעשרה לאו דוקא דה"ה אם לא קרא רק תשעה פסוקים ג"כ דיצא וכמ"ש בסעי' ד' אלא דנקט בכאן עשרה פסוקים משום סיפא דבשבת אפי' קרא כ"א פסוקים לא יצא אם דילג פסוק א' עו"ת אות ה' וכ"נ דעת הפר"ח אות ג' וכ"כ המ"א סק"ד אלא שחזר המ"א וכתב אפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מעשרה, וכ"כ א"ר אות ב' וכ"כ הלבוש בסעי' ה' וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ועוד יש פלוגתא אחריתי דמסתמיות דברי מרן ז"ל משמע דהאי חוזר אם דילג ולא קראו עשרה פסוקים היינו שחוזר וקורא הפסוק המדולג עם שני פסוקים כמו אם דילג בשבת ולמ"ס פי"א הלכה ו' צריך לחוזר ולקרות ג' עולים על הסדר כמ"ש המש"ז אות ג' יש לסמוך על המקילים שכתבו דיצאו בקריאה זו דשב וא"ת עדיף:

א

ז) שם אבל אם בשבת אפי' דילג פסוק אחד וכו' משמע שאם לא דילג פסוק שלם שא"צ לחזור, והיינו דוקא אם כבר גמר מלקרות אבל אם עדיין הס"ת לפניו יש לחזור ולקרות הפסוק ההוא, כ"כ העו"ת בסי' רפ"ב אות ו' אבל המ"א שם ס"ק ח"י כתב דה"ה תיבה אחת אלא שדברו בהווה, וכן דעת א"ר בזה הסי' אות ד' ג"ה סי' יו"ד, אמ"ל בדין הברכות לעולין אות ס"ו, לד"א סי' ו' אות ס"ו, ח"א כלל ל"א אות כ"ה, דה"ח אות ג' בי"מ אות י"ג שע"א ש"ז אות ז' מ"ב אות ח' וכתב שם הא"ר דאם דילג תיבה אחת שא"צ לחזור ולקרות מראש הפסוק אלא מאותה התיבה יעו"ש, מיהו כבר כתבנו לעיל בסי' ס"ד אות ז' דיש מחמירין בזה וסוברים דאף אם דילג תיבה אחת צריך לחזור לתחילת הפסוק וקורא משם ואילך על הסדר יעו"ש, וה"ה לכאן, וכ"ז הוא אם עדיין הס"ת פתוח וקורין בו אבל אם כבר גמרו הקריאה והצניעו הס"ת א"צ לקרות כ"א זה הפסוק ושנים עמו כמ"ש בש"ע ועיין עוד בדברינו לקמן סי' קמ"ב אות ה':

א

ח) שם חוזר וקורא וכו' כתב שכנה"ג בהגב"י אות ג' שצריך לברך לפניה ולאחריה אבל מהר"ם מלובלין ז"ל סי' פ"ה כתב דלשנא משמע דקורא בלא ברכה יעו"ש והביאו שכנה"ג שם וכתב עליו דלא ידע מאי שנא מפ' פרה הכתוב בסעי' ה' וכ"פ הט"ז סק"ג דצריך לברך יעו"ש, וכ"כ המ"א סק"ה פר"ח אות ג' א"ר אות ה' מאמ"ר אות א' וכתב שכן הוא דעת רוב האחרונים ז"ל וגם מהר"ם גופיה כתב שמי שמורה לברך לא הפסיד וכ"נ עיקר לברך לפניו ולאחריו עכ"ל וכ"פ לד"א שם, ח"א שם דה"ח אות ד' שע"א שם אות ו' בי"מ שם מ"ב אות ט' ועיין לקמן אות י"א:

א

ט) שם. חוזר וקורא וכו' אפי' קראו ז' גברי כ"א פסוקים בלא פסוק המדולג, מ"א שם בשם ת"ה, א"ר שם, פר"ח שם, שע"א שם, מ"ב שם, והיינו במקום שנוהגין כן אבל לדידן שקורין כל הסדר ודלג פסוק אחד אפי' הכי חוזר וקורא הוא ושנים עמו, א"א או' ה':

א

י) שם. חוזר וקורא וכו' ובשבת א"צ שיקרא זה שקרא תחלה בטעות כיון דמותר להוסיף על מנין הקרואים, ח"א שם:

א

יא) שם. חוזר וקורא וכו' ונראה שדוקא אם הדילוג הוא בעליות הראשונות אבל אם הדילוג היה בעלייה ז' וכ"ש בעליות הנוספות על מנין ז' א"צ לחזור ולברך בכוון משום פסוק המדולג דהא בל"ה יעלה המפטיר לתורה וא"כ יתחיל הוא מפסיק המדולג עד סוף הפרשה מ"ב או' יו"ד, והיינו אם עדיין לא קראו המפטיר אבל אם קראו המפטיר והשלים ברכה אחרונה של ברה"ת לא יש תיקון כ"א לקרוש הוא ושניים עמו כמ"ש בש"ע, ואם התחיל המפטיר בברכות ההפטרה נ"ל דאין להפסיק כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא אחר גמר ההפטרה וברכותיה יחזרו לקרות בתורה פסוק המדולג ושנים עמו:

א

יב) שם. הוא ושנים עמו, לפי שאין קורין בתורה פחות מג"פ, מ"א סק"ו:

א

יג) שם ופרשת המועדים וכו' כתב מהר"ם מלובלין סי' פ"ה ש"ץ שקרא בשבת דיום א' דחו"ה של סוכות למפטיר וביום השני וגלל הס"ת ולא קרא וביום השלישי וכבר בירך לאחריה הוריתי לחזור ולפתוח הס"ת ויקרא הש"ץ בקול רם וביום השלישי עד גמירא בלא ברכה לפניה ולאחריה כיון דביום השלישי אינו אלא משום ספיקא לא מברכינן כדאשכחן בסוכה בש"ע דלא מברכינן יעו"ש, מיהו המ"א שם חלק עליו וכתב שמברך ג"כ יעו"ש, וכן דעת א"ר או' יו"ד, אבל הרב מוהר"א אדארי בס' השומר אמת הנד"מ סי' ל' או' ב' אייתי אמבוהא דספרי דכולהו ס"ל דיחזור לקרות וביום הג' בלא ברכה כמהר"ם מלובלין ז"ל יעו"ש, והביאו פתה"ד או' ג' והכי ק"ל משום סב"ל:

א

יד) שם. פרשיות המועדים וכו' ובתיקון יששכר כתב דדינם כשבת ואין נוהגים כן, כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ז, וכ"פ הפר"ח או' ג' דלא כתיקון יששכר וכתב דאפי' בקרבנות המוספין של מועדים דחובת היום נינהו בכל גוונא אם דילג אינו חוזר יעו"ש ועיין לקמן או' כ"ז ואו' ל"ב:

א

טו) שם. פרשיות המועדים וכו' ואם קרא במועדים בחובת היום מעט או הרבה יצא י"ח כל שקרא ט"ו פסוקים לה' גברי, שו"ת בי"ד סי' ס' וכ"כ בשו"ת אגורה באהליך דף י"ט ביום ב' של פסח דהתחיל מוהקרבתם ולא מבהחדש א"צ לחזור ולברך יעו"ש, פ"ת א"ח או' ג' ועיין לקמן או' ל"ב:

א

טז) שם. לפי שכבר קראו הפרשיות וכו' ואם דלגו פסוק אחד בשבת שחרית מאותם העשרם פסוקים שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי א"צ לחזור ואף הבא להחמיר ולהחזיר אין לו לברך כלל, מאמ"ר או' ב':

א

טוב) בפרמ"ג א"א או' ו' נסתפק אם דלג בשבת באותה פרשה שקורין אותה גם במועדים אם צריך לחזור אבל בתשובת יוסף אומץ סי' י"ב פשט ספקו דצריך לחזור דחיישינן לתרי דלוגי שידלג גם במועד, וכתב שם דגם מה שקירין בב' ובה' אח"כ לא מהני מהאי טעמא יעו"ש, והביאו הפ"ת:

א

חי) צבור שלא קראו הפ' בשחרית בשבת בתוך התפלה יש לה תשלומין אחר התפלה עד זמן המנחה, פתה"ד או' ב' בשם כמה פוסקים יעו"ש, ועיין ברו"ח סי' לק"ט או' ג' ובדברינו לעיל סי' קל"ה או' ט':

א

יט) [סעיף ד'] אם קרא אחד ב' פסוקים צריך לחזור וכו' וכ"כ הלבוש סעי' ג' עו"ת או' ט' וכ"כ הפר"ח או' ד' דזו היא דעת התו' בפ' הקורא עומד והגמ"י ושה"ל ומהריק"ו דקריאת ב' פסוקים לא לא הוי קריאה כלל והכי נקטינן עכ"ל, וכ"כ אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ס"ד, לד"א סי' ו' או' ס"ד, דה"ח או' ב' ח"א כלל ל"א או' כ"ד, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ב"ג, מ"ב או' י"ב, ומ"ש הא"א שבגליון הש"ע בשם ס' חוקת התורה דא"צ לחזור כבר הקשה עליו הלד"א סי' ט' או' א' על שהביא הפך מדין הש"ע יעו"ש, וכבר כתבנו בכ"מ דסברה יחידית ודחוייה דלא חיישינן לה משוס סב"ל:

א

ך) שם. צריך לחזור וכו' ולברך לפניהם ולאחריהם, לבוש, ור"ל שיקרא עוד ג' פסוקים ולברך לפניהם ולאחריהם דאין מברכין עה"ת על פחות מג"פ וכ"כ המ"א סק"ח, א"ר או' ז' וכתב הטעם משום דכיון שבירך אחריה הוי היסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך לפניה ולקרות ג"פ דהוי כקריאה חדשה וכתב עו"ש הא"ר דחוזר ומתחיל מראש משום דאותה ברכה נעשית בטעות והוי כאלו לא בירך על פסוקי הראשונים ודלא במ"א יעו"ש, וכ"כ הרב פנים מאירות ח"א סי' צ"ד רמברך לפניהם ולאחריהם והסכים לדבריהם הברכ"י אות ג' ובספרו לד"א סי' ו' אות ס"ד, דה"ח שם. שע"א ש"ז אות ד' קיצור ש"ע שם מ"ב אות י"ג, אבל הט"ז סק"ד כתב דיש חילוק בדבר דאם נזכרו אחר ברכה אחרונה שלא קרא רק ב' פסוקים ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחר אזי אותו שחיסר פסוק אחד יקרא עוד פסוק אחד ולא יברך קודם לו ברכה ראשונה דהא כבר בירך הוא ברכה ראשונה תחלה, והברכה אחרונה שבירך הוי כאלו לא נאמרה (וא"כ צ"ל ברוך שם וכו') כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק הג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא' ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאחר לעמוד לקרות אזי הוא צריך עכ"ל לילך לקרות כדי שלא יאמרו פגום הוא, וע"כ יסתלק הראשון ויקרא השני בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה פסוקים שלו כמ"ש בסעי' שאח"ז לענין פ' פרה ונמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם כראוי רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום עכ"ל. וכ"נ דעת השכנה"ג בסי' רפ"ב בהגב"י או' ז' וכ"כ הבני חיי דלא יברך ברכם ראשונה, מש"ז או' ד' ח"א כלל ל"א או' כ"ז, וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל צריך לפסוק כהט"ז והיינו אם עדיין לא בירך זה שקרא ב"פ ברכה אחרונה רק שהפסיק הש"ץ ותיכף נזכרו או אפי' אם כבר בירך אז מקרא לו עוד פסוק א' או ב"פ אם הוא בחול והוא ג' והראשונים לא קראו כ"א ג' ג' ואח"כ מברך ברכם אחרונה לבד ואם היו הב"פ התחלת פ' צריך לחזור ולקרות מתחלת הפ' מפני הנכנסים ויקרא ג"פ או ד"פ ואח"כ אחרונה. ואם הוא בחול ואינו ג' או בשבת אם עדיין לא עלה אחר ואפי' אם עלה אחר אם עדיין לא התחיל בברכה חוזר הוא וקורא בלא ברכה ראשונה להשלים ג"פ ואח"כ מברך ברכה אחרונה, אבל אם כבר התחיל האחר בברכה אז נסתלק זה שקרא ב"פ והלך לו ואינו עולה מן המנין וקורין ג' בחול מבלעדו ובשבת ז' דהיינו אם הוא כהן והתחיל אחריו לוי קורין אח"כ ב' ישראלים וכ"כ אמ"ל בדין ברכות לעולין או' ס"ד דבשבת לא מהדרינן ליה כיון דאיכא מפטיר שעולה למנין ז' וכ"ש אם מוסיפין, וכ"כ לד"א סי' ו' או' ס"ד, בי"מ אות י"א ועיין מש"ז שם, מיהו י"א דבשבת דמותר להוסיף אפילו אם עדיין לא התחיל אחר לא יקראו עוד הוא שניח, מ"א סק"ח י"א בהגב"י:

א

כא) שם צריך לחזור וכו' אפי' אם בין הג' קראו עשרה פסוקים כגון אם קראו שנים כ"א ד"פ והאחד ב"פ אפ"ה צריך לחזור ומכ"ש אם לא נקרא בין שלשתם כ"א ח' או ט' פסוקים, עו"ת או' ט':

א

כב) שם צריך לחזור וכו' כתב הט"ז שם דבשבת אף לאחר שקראו ז' אם קרא לאחד ב"פ צריך לחזור ולקרות יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' י"ב, ומיהו כבר כתבנו לעיל בסוף או' ך' בשם האחרונים דבשבת אין לחזור ולקרות הוא שנית אם כבר ברך ברכה אחרונה והכי ק"ל משום סב"ל:

א

כג) שם צריך לחזור וכו' וה"ה אם לא קרא למפטיר ג"פ דינו כמו בשאר קרואים, א"ר סוף או' ז' והביאו המש"ז אות ד' וכתב דהיינו אף מפטיר דשבתות וכ"ש מפטיר דמועדות, וכתב שם המש"ז ומיהו כה"ג אם הניח רק ב"פ עד סוף הסדרא מודה הט"ז דברכה ראשונה בטעות דלא נשאר רק ב"פ ויברך ברכה ראשונה ג"כ, ע"כ וכ"כ בתשו' אשדות הפסגא סי' ד' וכתב דאף שכתב הבני חיי דבשבת לא מהדרינן דהמפטיר משלים מ"מ אם היתה הטעות במפטיר עצמו הוי כלא קרא כלל יעו"ש, מיהו שם סי' ה' בשם תשו' הרב שמואל שלם כתב לדעתו אם הס"ת עדיין פתוח יקרא ג"פ בלא ברכה ואם נגלל הס"ת א"צ להוציא ספר אחר לקרות יעו"ש, ועוד שם סי' ו' בשם הר"א דאם הס"ת פתוח יחזור ויקרא ג"פ ויברך לאחריו בלבד יעו"ש, והב"ד הפ"ת וכתב שלדעתו כל מקום שיש איזה ספק יש להקל חוץ לכהן בברכה ראשונה ולאחרון בברכה אחרונה דבזמן המשנה לא ברכו כלל עכ"ל, ונראה דהיינו דוקא אם עדיין לא התחיל בברכות ההפטרה אבל אם כבר התחיל לכ"ע א"צ לחזור ולקרות עוד דכבר נגמר הענין והלך לו ויצאו י"ח בז' עולין, וכתב עו"ש המש"ז דאם בששי קראו עד סוף הסדרא ונשארו רק ב"פ השביעי דולג פ"א למפרע:

ב

כג) אם בפסח ועצרת קראו לרביעי הכל ולא נשאר כ"א ב"פ לחמישי וכדומה ביוה"כ, האחרון דולג פ"א למעלה ולא יקרא למטה שאין מפ' המועדים, ובפרי החג אם קראו ללוי ביום הד' יקרא הישראל חמישי דהכל מענין חג, תו' מגלה כ"ב א' ד"ה שאני ומהרש"א שם, מש"ז שם, וכ"כ א"ר בסי' קל"ח סוף או' א' ומ"ש יקרא ישראל חמישי כן הוא מנהג בני אשכנז כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' תרס"ג ס"א יעו"ש, ועיין לקמן או' ל"ז:

א

כד) שם אבל אם קראו פתות מט' צריכים לחזור וכו' פי' דאעפ"י שקראו השלשתן כ"א ג"פ וכגון שקרא האחד פסוק מזה שקרא הראשון אפ"ה לא יצאו, עו"ת או' יו"ד, וכ"כ הלבו' סעי' ג' אבל המ"א סק"ט כתב דאם קרא הב' פסוק א' למפרע יצא וראיה לדבר אנשי מעמד שלא קראו אלא ח' פסוקים ודלא כעו"ת עב"ד, וכ"כ ח"א כלל ל"א או' כ"ד והביא ראיה מר"ח, וכן דעת ח"ע על מ"א סק"ט ועי"ש מה שתירץ קושיית הא"ר על מ"א יעו"ש, מיהו המו"ק הסכים לדעת העו"ת, וכן דעת הא"ר או' ח' מאמ"ר או' ד' א"א או' ט' יפ"ל או' ג' דה"ח או' א' ומ"מ נ"ל כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לפסוק כדעת המ"א ודעמיה משום סב"ל:

א

כה) שם צריכים לחזור וכו' פי' אותו שקרא פחות מג"פ מ"א סק"י, והיינו אם הוא ג' או עדיין לא התתילו לקרות אחריו אבל אם הוא ראשון או שני ולא נזכרו עד שהתחילו לקרור אחריו כבר נסתלק ואינו עולה מו המנין אלא קוראין ב' ישראלים כמש"ל או' ך' יעו"ש:

א

כו) [סעיף ה'] אם קרא פ' פרה ופסק בהגר וכו' דדומה כאילו לא קרא שלא אמר אלא רמז בעלמא ב"י בשם הכלבו, מ"א ס"ק י"א:

א

כז) שם ופסק בהגר וכו' אבל אם דילג פסוק א' מפ' פרה א"צ לחזור ולקרוא כיון שכבר קראו אותה פרשה, עו"ת או' י"א, מ"א שם, דה"ח או' ה' שע"א ש"ח או' ץ'. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דהדבר תלוי אם עיקר חובת היום הוא בפסוק הזה יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' ח"י:

א

כח) שם וגלל ס"ת וכו' אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה, ט"ז סק"ה, ונראה דכוונתו לומר דדוקא אם גלל הס"ת כדי להצניעו כמ"ש סי' קמ"ז אז מברך לפניה ולאחריה שכ"מ מלשון הכלבו שהביא ב"י שכתב וגלל הס"ת וישב במקומו אבל אם לא גלל רק מעש שקודם ברכה אחרונה כמ"ש סי' קל"ט ס"ד וברך ברכה אחרונה ונזכר אז קורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה וכעין שכתב בסק"ד, וכ"פ הח"א כלל ל"א או' כ"ו כדעת הט"ז, וכ"נ דעת האמ"ל שם או' ס"ו, אבל הרב א"ר או' ט' פליג אט"ז וכתב דאפי' רק ברך ברכה אחרונה צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה יעו"ש, וכ"כ לד"א שם או' ס"ו, וכ"כ דה"ח שם, שע"א שם, מ"ב או' י"ז, ומיהו מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לפסוק כהט"ז משום סב"ל, ועיין לעיל או' ך' ואו' כ"ג ודו"ק, ועוד עיין לקמן או' ל"א:

א

כט) שם וגלל ס"ת וכו' וה"ה אם שכחו מלקרות פ' שקלים דצריך לחזור ולקרות וכל דין פ' פרה יהבינן לה נמי דמברך לפניה ולאחריה, אמ"ל שם, לד"א שם:

א

ל) שם וגלל הס"ת וכו' ש"ץ שלא הפסיק בסדר נשא בסוף הפ' אלא המשיך וקרא מפ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה כמו שעושין באחרון בחנוכה אעפ"י שעשה בורות אין כאן משנה מטבע שטבעו חכמים דלא אמרו כן אלא במשנה מטבע הברכה או הקריאה או מוסיף במקום דהוי הפסק אבל זה לא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים כיון שלא תיקנו חכמים שיקראו סדר זה בשבת זה וסדר זה בשבת אחרת אלא ממנהגא הוא, שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

א

לא) שם ומתחיל מראש הפרשה וכו' והטעם כתב השכנה"ג בהגב"י או' ב' דכיון דחובת היום לקרות כל הסדר הזה כל שלא קרא כסדר שתקנו חכמים אין כאן קריאה וחוזר לראש עכ"ל מיהו הפר"ח או' ה' פליג על דין הש"ע וגם על טעם השכנה"ג וכתב דא"צ להתחיל מראש אלא ממקום שפסקו יעו"ש, והרב משחא דרבותא כתב על דברי ש"ע הנ"ל דלאו דוקא דהא אמרינן דאם דלגו פסוק א' דחוזר וקורא הוא ושנים עמו ולא אמרינן דיחזור לראש הפ' וקורא על הסדר ובנדון זה נמי א"צ לחזור לראש אלא משלים מה שלא קרא עכ"ד, אמנם דברי המד"ר הנז' הביאם היפ"ל או' ד' וכתב עליו דפשט דברי מרן ז"ל נראה דדוקא הוא ולא דמי למש"ל בס"ג דהתם אם יארע שדלג בסוף הפ' אם יחזור לראש הפ' הוי טרחא יתירה משו"ה חוזר וקורא אותו פסוק שדלג עם שנים עמו משא"כ הכא בפ' פרה דלא הוי טרחא כ"כ אם חוזר לראש דלא הוו אלא ט"פ וכתב דבזה ניצול אותו צדיק מרן ז"ל גם מתלונת הפר"ח עכ"ד, וע"כ הנראה לענין דינא דאם נזכר תיכף לאחר שבירך ברכה אחרונה קודם שגללו הס"ת גלילה שהיא להצניעו במקים שמנהגם שאין מניתים הס"ת בתיק אלא גוללין אותו במטפחת ולמנהג שאומרים קדיש אחר ספר ב' כמ"ש לקמן קודם שאמר קדיש שאז אין מברך לפניה כמש"ל או' כ"ח אז הוא אומר ממקום שפסק אבל אם גללו גלילה שהיא להצניעו או שאמר קדיש וכ"ש אם אמרו ההפטרה שאז צריך לברך לפניה ג"כ אז הוא מתחיל מן הראש, ואע"ג דמדברי הפר"ח משמע דגם בזה א"צ להתחיל מן הראש מ"מ כיון דמפשט דברי מרן ז"ל משמע דצריך לחזור לראש וגם ליכא טרחא דצבורא בזה כמ"ש היפ"ל יש להחמיר:

א

לב) שם ומברך לפניה וכו' וה"ה בפ' המועדות בכגון זה שדלגו ענין מה שהוא עיקר חובה של אותו יום צריכיו ג"כ לחזור ולקרות ולברך לפניו ולאחריו אעפ"י שיש לחלק דשאני פ' פרה שהוא דאורייתא למ"ד אק לחלק בזה, לבוש, וכ"כ המש"ז ססי' קל"ח וכתב דבר"ח אם לא קראו ובראשי חדשיכם פשיטא דצריך לקרות חוץ מחנוכה יעו"ש:

א

לג) [סעיף ו'] הקורא בתורה ראשון וקורא השני מה שקרא הראשון וכו' דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא יקרא למפרע דאל"כ בר"ח נמי יתחיל השני מוידבר משום הנכנסין. מ"א ס"ק י"ב, ועיין לקמן או' ט"ל:

א

לד) שם או אפי' שנים וכו' פי' ומיהו קרא ג"פ אך קרא פסוק א' ממה שקרא הראשון, עו"ת או' י"ד:

א

לה) שם או אפי' שנים וכו' והלבוש כתב דאם אי אפשר לו להוסיף רק פסוק או שנים דסליק ענינא דיומא יוצא ועולה מן המנין, ועיין לקמן או' ל"ז:

א

לו) שם או אפילו שנים וכו' ומטעם זה ניחא מה שקורא הלוי בר"ח מן ואמרת עד רביעית ההין ואינו מוסיף רק ב"פ מפני שהוא אינו אפשר בענין אחר כמ"ש בה' ר"ח, ט"ז סק"ו, וכ"כ העו"ת שם:

א

לז) שם, או אפי' שנים במקום דלא אפשר, ר"ל דלא אפשר להוסיף ג"כ כגון בר"ח שצריך לקרות ג' בח"פ, או בשבת שסיים סדרא עם הששי ולא נשאר כ"א ב"פ או בפסח ועצרת שקראו לרביעי הכל ולא נשאר כ"א ב"פ לחמישי אז די שיקרא פסוק א' למפרע ושנים מחודשים ועולה מן המנין, ועיין לעיל סוף אות ה"ג ולקמן אות מ"א:

א

לח) שם, ואם לאו, ר"ל שלא הוסיף ג"פ היכא דאפשר להוסיף ג"פ וב"פ בהיכא דאפשר להוסיף ב"פ אינו עולה מן המנין חוץ מפרי החג משום דלא אפשר כלל להוסיף:

א

טל) שם, ואם לאו אינו עולה וכו' משמע דמותר אלא דאינו עולה מן המנין, מ"א ס"ק י"ג, וכ"כ בסי' רפ"ב ס"ב יעו"ש, ומ"ש המ"א בס"ק י"ב דלכתחלה לא היינו בעולה מן המנין, ואפשר אפי' פסוק א' למפרע לא, א"א אות י"ג:

א

מ) שם, חוץ מפרי החג וכו' בחו"ה של סוכות שחוזר הרביעי וקורא מה שקראו כהן ולוי כמ"ש בסי' תרס"ג ס"א יעו"ש:

א

מא) שם, משום דלא אפשר, ואם קראו לששי עד סוף הסדרא יקרא שביעי ממ"נ דברכה לבטלה ליכא כיון שמותר לקרות מה שקראו כבר, ואפשר דלא אפשר מיקרי ועולה א"א בסוף הסי' ואם אמרו קדיש אחר הששי כתב בסי' רפ"ב ס"ו דא"צ לקרות עוד שהרי המפטיר עולה למנין ז' וכ"כ ר"ז שם אות י"ט יעו"ש, אבל הברכ"י שם אות ט"ו ובספרו לד"א סי' ט' אות כ"א כתב דאף אם אמרו קדיש אחר הששי צריך שיקרא אחר לבד המפטיר יעו"ש, וכתב שם הלד"א דאם יש ספר שני ישלים המנין בספר שני, וכ"כ שע"א ש"ט אות ז' ונראה דכן הדין ביו"ט אם קרא הרביעי עד סוף הסדר, ועיין מש"ז סס"י קל"ח:

א

מ"א ס"ק א' לאמצעי זה ע"פ דבריו בסק"ב דמן הדין יש לקבוע קריאת ד' פסוקים לשלישי משום דמעלין בקודש כמו בחנוכה ולא משגיחי' בחשיבו' דראשון רק דבתלתא גברי לא שייך כ"כ מעלי' בקודש מש"ה עכשיו שהחזן קורא הוי כחד גברא ומגיע ד' פסוקים להג' משום מעלין בקודש ומ"ש לאמצעי הוא רבותא לא מבעי' לראשון לא יקרא דעובר ב' פעמים על מעלין בקודש דהיינו לב' ולג' אלא אפילו לאמעצי נמי לא יקרא:

ב

ט"ז סק"א בכלל זה לפי דשם סליק. אבל טעם דסליק ענינא לבד אינו פועל לפחות מעשרה פסוקים רק טעם הא"ח פועל ד"ז ממילא זהו דוקא בפ' עמלק אבל (בשאר) בפרשה אחרת אף דסליק ענינ' מוסיפין אלא שאין בנמצא פ' כזו שיהיה סליק ענינא רק פרשת עמלק ולכן התנ' דאמר אין פוחתין לא דיבר אלא היכא דלא סליק ענינא לאפוקי פרשת עמלק וק"ל ולכן הקשה הא מצינו בהפטרה דטעם דסליק ענינא לחוד פועל לפחות ולמה לי טעם הא"ח:

ג

סק"ב שלכל אחד. ר"ל מש"ה לא קבעו חכמים מי יקרא ד' פסוקים:

ד

מ"א סק"ב ובמנורה. עיין כנסת יחזקאל סימן י"ז:

ה

סק"ג ובמנחה של י"ט דלשון זה משמע די"ט שחרית דינו כמו בשבת דלא כמ"ש בש"ע כאן בשם ת"ה דפ' המועדות דינם כב' וה' לכן כתב שהוא ט"ס:

ו

סק"ד כשדילג הואיל ויש ב' ריעותא שפיחת מי' פסוקים וגם דילג חוזר:

ז

סק"ה יקרא זה שנית. משמע דאעפ"כ מברך לפני' ולאחרי' וחולק אהט"ז סק"ד שפסק דזה עצמו א"צ ברכה ראשונה. גם במ"ש המג"א מכאן ולהלן חולק ג"כ אהט"ז דס"ל דאלו ב' פסוקים צריכים ג"כ להיות נקראים בברכה ע"ש:

ח

ט"ז סק"ו תנאי. ר"ל דהיכא דלא אפשר שרי ולמה לי סיפא. ושוב כתב ועכ"פ כו' כלומר אפילו תימא דסיפא מרישא לא מוכח דברישא מוסיף ב' פסוקים ובסיפא אינו מוסיף כלל עכ"פ איפכא קשה רישא למה לי הא הוא ק"ו מסיפא:

ט

שם דסליק ענינא. דין פרי החג הוא בסי' תרס"ג במחבר שכל הארבעה אין קורין אלא בהשייך לאותו יום וסליק ענינא וצריכין לחזור ולקרות מה שכבר קראו משא"כ בר"ח. שהיה אפשר להוסיף יותר קמ"ל דאפ"ה מיקרי לא אפשר מחמת חשש הנכנסין ויוצאין כמו שביאר בט"ז סי' תכ"ג ע"ש:

י

מ"א סקי"ב הנכנסין. פי' אמאי תקנו שמתחיל הלוי למפרע רק פסוק א' והוא ב' פסוקים אחר וידבר ואיכא עדיין חשש נכנסין מוטב ה"ל לתקן שיתחיל מראש ויוסיף ב' פסוקים ולא יהיה חשש זה:

יא

סקי"ג רפ"ב. דשם מבואר בהדיא כך במחבר דכל שאינו עולה מהמנין ליכא איסורא כלל. ודע דמ"ש המג"א כאן משמע דמותר אלא כו' הוא הצעה לקושיתו שרוצה להקשות אח"כ ע"ש:

יב

שם וצ"ע. ר"ל דפרשת שקלים מתחלת כי תשא עד לכפר על נפשותיכם דשם מתחיל ענין אחר דהיינו ועשית כיור נחושת וגו'. וממילא כשחל בפ' תצוה שהוא קודם כי תשא לא יהיה היכר לעמי הארץ שקוראים שקלים כי יחשבו שסיום פ' תצוה הוא גבי ועשית לכן קוראים פ' שקלים ב' פעמים א' לששי וא' לשביעי ויהיה להם היכר שהוא משום שקלים. ומ"ש והמפטיר חוזר וקורא היינו משום דבזמן הש"ס היה המפטיר ממנין ז':

יג

שם שאפשר להוסיף אפילו שיהיה ז' קרואים בלעדו. ומשום קושיא זו הציע המג"א בריש דבריו דליכא איסור רק שאינו עולה מהמנין דבשלמא אם היה איסור לכפול אף במי שאינו עולה מן המנין א"כ כאן דעכ"פ צריכין אנו לעשות האיסור ולכפול א"כ למה יוסיפו. משא"כ להצעה זו דבנוסף על מנין ז' ליכא איסור א"כ טוב שיהיה נוסף ולא הוי לא אפשר וק"ל:

יד

שם ג' פסוקים יותר. פי' עם המפטיר יקרא ג' פסוקים בפ' ועשית כיור. ועל קושיא זו השניה תירץ וי"ל דבעינן כו' ר"ל שאין יכולים לקרות ג"פ יותר דבעינן שיקרא רק שקלים לבד:

טו

שם נפשותיכם פי' דעדיין לא יהיה היכר לשקלים דהא היכא שמוסיף השני על הראשון איזה פסוקים שרי ואע"ג דבסקי"ב כתב דלכתחלה אסור מ"מ בין לכתחלה לדיעבד טעי אינשי:

טז

שם אסור בעלמא. מ"ש אסור אין ר"ל דיש בזה איסור דהא כבר הציע דאיסורא ליכא רק כוונתו דהאיסור מצד שחסר מנין שבעה דכיון שאינו מוסיף כלום אינו עולה ועי"ז יהיה היכר לשקלים. ובתירוצו זה תירץ גם קושיא ראשונה דהרי כשיוסיפו א' שלא יהיה המפטיר מהמנין א"כ ליכא איסורא כלל ושוב לא יהיה הכירא לשקלים:

יז

שם ואפשר דמשום. הוא עוד ישוב על קושיא ראשונה ולומר דכיון דלא אפשר אלא ע"י הוספה מיקרי שפיר לא אפשר משום דיש טרחא להוסיף וק"ל:

א

ואחד קורא ד'. וכתב רש"ל בהגה עכשיו שהחזן קורא לא יקרא לאמצעי ד' שלא לבייש האחרים:

ב

ואיזה מהם. כלומר דמי שקרא יותר משובח יותר ואם הראשון קרא ד' משובח דמצינו לעולם החשוב חשוב קודם ובמנורה מצינו שאמצעי משובח ואם אחרון קרא ד' י"ל דמעלין בקדש ואין מורידין וא"ת גבי נרות חנוכה דאמרי' דוק' בראשון מדליק א' ומוסיף והולך ואמרינן דמעלין בקודש ולא מורידין ולא אמרינן דראשון משובח וי"ל דבחד גבר' יש לו להעלות בקדש אבל הכא תלתא גברי נינהו ואין תולין זה בזה:

ג

במנחה בשבת. במ"ס פי"א בחול ובמנחה של שבת ובמנחה של י"ט אבל בשבת כו' ואפשר דט"ס הוא וצריך להיות ביום טוב כמ"ש בת"ה סימן כ"ד דבמנחה די"ט ליכ' קריאה וכ"מ בשבת רפ"ב ועוד מדסיים אבל בשבת משמע דבי"ט אינו חוזר:

ד

י' פסוקים. לאו דוק' אלא בט' סגי עס"ד ואפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מי':

ה

חוזר וקורא. כתוב בת"ה אפי' קראו ז' גברי בלא פסוק המדולג ומשמע דצריך לברך כשחוזר וקורא:

ו

ושנים עמו. לפי שאין קורין בתורה פחות מג"פ, כ' ר"מ לובלין סי' פ"ה הש"ץ קרא בשבת דיום א' ח"ה של סוכות וקרא למפטיר וביום השני וגלל הס"ת ולא קרא וביום השלישי וכבר בירך לאחריה והוריתי לחזור ולפתוח הס"ת ויקרא הש"ץ בקול רם וביום השלישי עד גמיר' בלא ברכה לפני' ולאחריה כיון דביום השלישי אינו אלא משום ספק' לא מברכי' כדאשכחן בסוכה בש"ע דברכוי לא מברכים ואף על גב דבשכח בפ' פרה מברכין [כמ"ש בס"ה] שאני פ' פרה שהיא דאוריית' (ועמ"ש סי' תרפ"ה) ואף על גב דאנן בקיאינן בקביע' דירח' מ"מ לא החמירו בקריאת המועדים כמ"ש בת"ה סימן כ"ד ואף די"ל דת"ה לא מיירי אלא בשאר פרשיות המועדים אבל בקרבנות המוספין דחובת היום נינהו ס"ל דחוזר אם דילג מ"מ מאחר דכתב סתמ' משמע דאינו מחלק ועוד דאפי' בשבת דכתב בהג"מ דחוזר אם דילג יכול להיות דיקרא בלא ברכה מכל הלין טעמי הוריתי לקרות בלא ברכה מ"מ המורה לברך לא הפסיד עכ"ל והנה הרב לא ראה במ"ס פ' בתר' שכתב בהדי' דאם דילג פסוק א' בשבת חוזר ופותח ומברך וקורא ע"ש אך על פ' המועדים דמוספין יש להסתפק ומ"ש מדכתב הת"ה סתמ' משמע דאינו מחלק כמדומה שראה רק בב"י ולא ראה גוף הדין בת"ה שקאי התם על מ"ש בקצת מקומות שירת הים וי' הדברות עם הש"ץ ואין שומעין מהש"ץ וכו' ונשא ונתן בדבר וע"ז כתב אבל בז' של פסח ובשבועות אין קפיד' כ"כ הואיל וכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן דמו לב' וה' עכ"ל וא"כ לא בא הת"ה לאשמעינן דין המועדות אלא אגב אורחיה ולא מצינו למידק כלום מדסתם והנה בתוס' דמגילה דף כ"ג כתבו אם קרא בי"ט כל המנין ושכח לקרות חובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דלית' עכ"ל ול"נ מדסתמו ס"ל דבכל המועדים חוזר לא מבעי' בחג דדינ' דגמ' לקרות בקרבנות החג דחוזר אלא אפי' בשאר מועדים דתקנת ר"ע הוא לקרות בקרבנות היום כמ"ש התוס' והרא"ש שם וכ"כ ב"י סימן רפ"ב בשם ש"ל ע"ש אפ"ה צריך לקרותם דמ"ל שקראם תכף או אחר זמן דאין גורם בזה ברכה אחרת אבל אם דלג פסוק א' אינו חוזר דלא גרע מגוף פ' המועדים שנזכר בגמ' ואפ"ה אינו חוזר כ"ש במוספין ומעתה בנדון דידן שדלג וביום השלישי הוי כאלו לא קרא כלל דשמא היום יום ג' ובפרט לדידן דבקיאינן בקביע' דירחא דהוי ודאי ומ"ש דמספק' לא מברכין צ"ע דכל י"ט שני הוי ספיק' ומברכינן אקידוש והבדלה כמה ברכות כיון שתקנו חכמים ועיין בתוס' סוכה דף מ"ד ובשבת דף כ"ג ומה שאין מברכין בש"ע אסוכה היינו כמ"ש מהרי"ל שלא יעבור על בל תוסיף או משום דלא לזלזלי בי"ט כמ"ש התוס' גבי לולב לכן נ"ל פשוט שיברך כמש"ל בשם התוס' ועיין בלבוש:

ז

פרשיות המועדות. ובתיקון יששכר כתוב דדינם כשבת ואין נוהגין כן [כ"ה]:

ח

צריך לחזור ולקרות. ומברך לפניה ולאחריה (ש"ל) ונ"ל דבחול יקרא זה שנית ג' פסוקים דאסור להוסיף על מנין הקרואים אבל בשבת יקרא אחר מכאן ולהלן ג' פסוקים וה"ה בי"ט דהא י"א דמותר להוסיף וכן סוברים רוב הפוסקים לכן לא יקרא הוא שנית עסי' רפ"ב ס"ה:

ט

פחות מט'. ואם קרא הב' פסוק א' למפרע יצאו וראיה לדבר אנשי מעמד שלא קראו אלא ח' פסוקים כנ"ל דלא כע"ת עס"ו:

י

צריכין לחזור. פי' אותו שקרא פחות מג':

יא

ומברך לפניה. שדומה כאלו לא קרא שלא אמר אלא רמז בעלמא (ב"י כל בו) משמע דבשביל פסוק א' אם דילגו אינו חוזר עמ"ש ס"ג:

יב

הראשון. דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא יקרא למפרע דאל"כ בר"ח נמי יתחיל השני מוידבר משום הנכנסין עב"י עמ"ש ס"ס ק"מ:

יג

אינו. משמע דמותר אלא דאינו עולה מן המנין ועסי' רפ"ב ס"ב וצ"ע דפ' שקלים שחל בואתה תצוה אמרינן בגמ' קוראין ו' מואתה עד ועשית כיור וגו' והמפטיר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית ואפ"ה עולה מהמנין וכ"כ הטור בסי' תרפ"ה וא"ל ה"נ משום דלא אפשר דהא אפשר להוסיף אחד שלא יהיה המפטיר ממנין הקרואים וגם אפשר לקרות עמו ג' פסוקים יותר וי"ל דבעינן שיקרא פ' שקלים לבדה ולא יותר ומ"מ קשה דיקר' הששי עד ג"פ אחר כי תשא והז' יחזור ויקרא מכי תשא ויוסיף על הראשון וי"ל דא"כ יאמרו שהסדר' מסיים על נפשותיכם אבל עכשיו שאין מוסיף כלום וזה אסור בעלמ' מוכח דמשום פ' שקלים הוא ואפשר דמשום זה אין צריך להוסיף וצ"ע:

א

(א) פחות מי' פסוקים – איתא בגמרא שנתקן כנגד עשרת הדברות או כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם ועי"ש עוד:

ב

(ב) מן המנין – היינו אע"פ שאין למדין ממנה שום חדוש:

ג

(ג) כגון פרשת עמלק – שקורין בפורים ולא רצו חז"ל להוסיף עליהם איזה פסוקים מלמטה או מלמעלה לרמז דמפני שעמלק גרם להיות השם והכסא חסר כדכתיב כי יד על כס יה כך יהיו פרשיותיו חסרים:

ד

(ד) ואיזה מהם – כלומר דמי שקרא יותר משובח יותר ואם הראשון קרא ד' משובח דמצינו לעולם החשוב חשוב קודם ובמנורה מצינו שאמצעי משובח ואם אחרון קרא ד' י"ל דמעלין בקודש ואין מורידין וע"כ לא קפדינן על מי מהם שזירז עצמו וקרא ד' דכל אחד מהם יש לו טעם לשבח שהוא הראוי לזה. והנה בזמן הגמרא היו הקרואים לתורה קוראין בעצמן בתורה ועכשיו שהש"ץ קורא להן יש דעות בין האחרונים שי"א שלראשון ולשני יקרא ג' פסוקים ולאחרון יקרא ד' ויש שחולקין ע"ז. ועכשיו נתפשט המנהג שקורין במנחה בשבת וב' וה' כל הפרשה הראשונה של הסדר שיקראו בשבת הבאה ככתוב בסידורים ומצויין הפסקת הפרשה לג' אנשים ואם שינה מסדר הזה אינו מעכב רק שעכ"פ לא יפחות לאחד פחות מג' פסוקים [ש"א]:

ה

(ה) וקרא יו"ד פסוקים – ומיירי שכל אחד קרא ג' פסוקים ובין כולם היו עשרה דאם ע"י הדילוג קרא אחד פחות מג' פסוקים אפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות כדלקמיה בס"ד:

ו

(ו) אינו חוזר – דהא קרא י' פסוקים כתקנת חכמים ואין הפסוק המדולג חובת היום והרי יקראנה בשבת הבא אחריו:

ז

(ז) ואם לאו חוזר – היינו שקרא רק ט' פסוקים בין הכל ואף דמבואר לקמיה בס"ד דבדיעבד בקרא ט' בין הכל יצא הכא דיש שתי ריעותות שפיחת מי' פסוקים וגם דילג באמצע גרע טפי וחוזר והאי חוזר היינו אם נזכר לאחר שכבר בירך ברכה אחרונה חוזר הוא ומברך לפניה וקורא פסוק זה עם עוד שני פסוקים שאין קורין בתורה פחות מג"פ ומברך לאחריה:

ח

(ח) פסוק אחד – ואפילו מקצת מפסוק אחד ואפילו רק תיבה אחת צריך לחזור ולקרותו ויש להתחיל מתחלת אותו פסוק ולקרותו ושנים עמו כדין פסוק שלם:

ט

(ט) חוזר וקורא – ואפילו קראו ז' גברי בלא פסוק המדולג והאי חוזר היינו שחוזר ומברך לפניה ולאחריה [אחרונים]:

י

(י) ואמר קדיש חוזר וקורא – ונראה שדוקא אם הדלוג היה בעליות הראשונות אבל אם הדלוג היה בעליה שביעית וכ"ש בעליות הנוספות על מנין שבעה אין צריך לחזור ולברך בכוון משום פסוק המדולג דהלא בלא"ה יעלה המפטיר לתורה א"כ יתחיל הוא מפסוק המדולג עד סוף הפרשה [וגדולה מזו איתא לקמן בסי' רפ"ב ס"ו עי"ש ובבה"ל שם ד"ה דקי"ל]:

יא

(יא) דינם כמו וכו' – ומיירי שעכ"פ קראו להחמשה גברי שלשה פסוקים לכל אחד כדין דאל"ה בודאי חוזר וקורא ועיין במ"א שכתב דה"ה אם דילג איזה פסוק מהפסוקים שקורין בס"ת שניה למפטיר עבור חובות היום דהיינו פסוקי קרבן מוסף שאינו חוזר אם לא שחיסר עיקרן של הפסוקים לגמרי דהיינו בשבת שאירע בו יום א' דחוה"מ סוכות שקורין למפטיר ביום השני וביום השלישי והוא דילג וביום השלישי אע"פ שקרא וביום השני הוי כאלו לא קרא כלל מחובת היום לדידן דבקיאין בקביעא דירחי [מיהו אם קרא וביום השלישי ודילג ולא קרא וביום השני אינו חוזר לקרות בברכה אלא פותח הס"ת וקורא אלו הפסוקים לפני הצבור בלא ברכה] ועיין בא"ר שהוסיף עוד דלפעמים אפילו אם דילג רק פסוק אחד ג"כ חוזר לקרות בברכה וכגון שבפסוק זה היה עיקרו של חובת היום [כגון שדילג במה שקורין למפטיר ביום א' של פסח מפסוק והקרבתם ולהלאה עד לכפר עליכם דמשם והלאה אינו שייך כ"כ לחובת היום וביום א' של סוכות אם דילג איזה פסוק מוהקרבתם עד סוף הפרשה או שחיסר ביום א' של חוה"מ כשחל בשבת איזה פסוק שהוא מפרשת וביום השלישי] וכן הסכים בספר שערי אפרים:

יב

(יב) ב' פסוקים – אף שבין הכל קראו עשרה פסוקים כגון ששנים שלפניו קראו ד' ד' אפ"ה צריך לחזור ולקרות דאין קריאה חשובה בפחות מג' פסוקים וכתב הט"ז דה"ה בשחרית בשבת אף אחר שקראו שבעה קרואים כדין אם אירע שקרא אחד אחר זה שני פסוקים נמי חוזר מהאי טעמא שכתבנו:

יג

(יג) צריך לחזור ולקרות – ולענין ברכה לפניה כך דינו אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אע"פ שכבר גלל הס"ת והיה בדעתו לברך ונזכרו שלא קרא רק ב' פסוקים חוזר וקורא בלא ברכה לפניה אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה נסתלקה קריאה הראשונה לגמרי. ולכן צריך לחזור ולברך לפניה ולהתחיל ממקום שהתחיל בקריאה הקודמת [כי קריאת שני פסוקים אלו לא עלו כלל] ועוד פסוק אחד עמו כדי להשלים ג' פסוקים [ואם השנים שלפניו לא קראו רק ג' צריך הוא להשלים עד ארבעה פסוקים כדי שיהיה בצירוף עשרה פסוקים] ואפילו אם כבר קראו לאחד העולה אחריו ועלה לתיבה יעמוד שם אותו האחר עד שיברך זה שנית ויקרא הג' פסוקים וכנ"ל ויברך לאחריו ואח"כ יקרא זה שעלה אחריו ואם כבר התחיל השני לברך או שסיים כל הברכה ונזכרו יש לו להתחיל ממקום שהתחיל זה שלפניו [דהיינו אף שני הפסוקים הקודמים]. ויסיים עוד פסוק ויברך לאחריה [וי"א שמלבד שני פסוקים הקודמין יקרא עוד שלשה פסוקים] והראשון יעמוד שם עד שיגמור זה ואח"כ יברך הראשון שקרא שני פסוקים ויקרא להלן ממקום שסיים זה [ואם הראשון ירד כבר מהתיבה ואח"כ נזכרו יכולין לקרות אף לאחר להשלים הקרואים השלשה]. בד"א בשלא היה כהן בביהמ"ד וקראו ישראלים אבל אם קרה זה בכהן שקרא רק שני פסוקים ואח"כ בירך הלוי ואז נזכר שטעה הכהן ולא קרא רק שני פסוקים לא יתחיל הלוי אלא ממקום שפסק הכהן ויקרא מכאן ולהלן ג' פסוקים ולא יקרא השני פסוקים הראשונים שקרא הכהן [דבחול כשר אם חיסר מהתחלת הפרשה] דיהיה פגם לכהנים הנמצאים שם כשיקרא הלוי מראש הספר ואחר הלוי יקרא שני ישראלים להשלים מנין הקרואים [דא"א לקרוא כהן הראשון שטעה אחר לוי דאין כהן קורא אחר לוי] כי הקריאה שקראו שני פסוקים כמאן דליתא דמיא. ואם אירע בשבת וביו"ט שחרית שקראו לאחד מן העולים שני פסוקים ובירך לאחריה ונזכר שטעה י"א דבזה טוב יותר ששוב לא יקרא הוא בעצמו אלא יקראו אחר [דבחול שאסור להוסיף על מנין הקרואים א"כ אם יקראו אחר להשלים במקומו מחזי כמו שקרא ארבעה קרואים משא"כ בשבת דמותר להוסיף יותר טוב שיקרא אחר משיקרא עולה זה שני פעמים בס"ת אחת דאין נכון לכתחלה כמבואר בסימן רפ"ב] ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון וכנ"ל וישלימו ז' קרואים מלבד זה שקרא השני פסוקים וי"א דאף בשבת אין צריך לקרוא לאחר:

יד

(יד) פרק עמלק – דכולה אינה אלא ט' פסוקים וכיון דהתם קורין לכתחלה ט' בשאר ימים יוצאין עכ"פ בדיעבד בט' ולא בעינן עשרה רק למצוה לכתחלה ובביאור הגר"א וכן בתשובת פנים מאירות חולקים ע"ז ודעתם דעשרה הוא לעיכובא ובפחות מזה חוזר ומברך וקורא. ונראה דאף לדעה ראשונה טוב שיקראו בצבור עכ"פ בלא ברכה עוד ג' פסוקים:

טו

(טו) פחות מט' – היינו שקראו כל אחד ג' פסוקים אלא שבס"ה לא היה כ"א שמונה פסוקים כגון שהשלישי קרא פסוק אחד מהשני שלפניו ואפ"ה לא יצא דאם השלישי לא קרא כ"א ב' פסוקים כבר אשמועינן בריש הסעיף דלא יצא ויש אומרים דיצא בדיעבד כיון שעכ"פ קראו כל אחד ג' פסוקים:

טז

(טז) צריכין לחזור ולקרות – ר"ל אותו שקרא שלא כהוגן ותיבת צריכים לשון רבים לאו בדוקא הוא:

יז

(יז) וגלל ס"ת – והרבה אחרונים הסכימו דגלל לאו דוקא אלא העיקר תלוי באם בירך ברכה אחרונה ואם לא בירך אע"פ שגלל הס"ת חוזר וקורא את המותר בלא ברכה לפניה:

יח

(יח) מראש הפרשה – והא דלא סגי שיתחיל ממקום שפסק מתחלה דכיון שלא קראו מתחלה כסדר שתקנו חכמים אין כאן קריאה ואעפ"כ הסכימו האחרונים דאם דילג איזה פסוק אינו חוזר דהרי קורא הפרשיות בשבתות שלהן וכמו לעיל בס"ג לענין פרשיות המועדים אכן כ"ז דוקא אם דילג מהפסוקים שאינם מעיקר חובת היום [דהיינו עד לגר הגר בתוכם] אבל אם דילג מעיקר חובת היום הסכים בא"ר דחוזר וכמו שנתבאר לעיל במ"ב סקי"א לענין פסוקי קרבן מוסף:

יט

(יט) הראשון – ודוקא דיעבד אבל לכתחלה אין כדאי שיקרא למפרע מהפסוקים הקודמים אפילו אם ירצה להוסיף עליהן כמה. אך יש נוהגין בפרשת בחקותי קורין לעולה תוכחה ג"פ קודם כדי להתחיל בדבר טוב אף שכבר קרא השלישי אותן הפסוקים:

כ

(כ) ג' פסוקים – במקום שאפשר:

כא

(כא) או אפילו שנים – היינו שהוסיף שני פסוקים על פסוק אחד שקרא ממה שלפניו וכמו שאנו נוהגין בר"ח שהלוי מתחיל פסוק שקרא הכהן ואינו מוסיף רק שני פסוקים מפני שא"א בענין אחר כמו שיתבאר בהלכות ר"ח:

כב

(כב) במקום דלא אפשר – היינו דלא אפשר לקרות שלשה כ"א שנים משום דסליק ענינא דאי לא אפשר כלל הוי דומיא דפרי החג:

כג

(כג) ואם לאו – שלא קרא שלשה במקום דאפשר לו לקרות שלשה או שלא קרא שנים במקום דהיה אפשר לו עכ"פ לקרות לשנים:

כד

(כד) אינו עולה מן המנין – מלשון זה משמע דאין איסור בדבר לחזור ולקרות מה שקרא העולה שלפניו אלא שאין עולה למנין הקרואים ואזיל לשיטתיה בסימן רפ"ב ס"ב וע"ש ברמ"א דחולק ע"ז:

כה

(כה) מפרי החג – בחוה"מ סוכות דהרביעי חוזר וקורא מה שקראו הכהן והלוי משום דלא אפשר לקרות לפניו מה שאינו מענינו של יום:

א

סעיף ג' אפי' דלג פסוק א'. ואפי' תיבה אחת גן המלך לבעל גו"ו סי' י':

ב

מג"א ס"ק ה' כשחוזר וקורא. לכאורה נראה דמתחיל ברוך אתה דהוא עיקר בה"ת אבל ברכו לא יאמר שכבר יצאו בזה. אלא דמסתפינא כיון דהפוסקים סתמו בזה. א"ר לקמן ר"ס ק"מ:

א

כגון פ' עמלק. ב"י הביא בשם א"ח לא הוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקב"ה עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרי' כך פרשתו חסירה ובירוש' אמר הוא עשה מעשה קטוע לפיכך פרשתו קטוע עכ"ל. וי"ל למה לא תי' כיון דסליק ענינא שאין בה כי אם ט' פסוקים והוא מדברי התו'. וי"ל דטעמים אלו הם לתרץ למה לא הוסיפו בה כו' אבל התו' מקשים אע"פ שיש טעם הגון לזה מ"מ הוא סותר הכלל שנתן התנא אין פוחתין מי' פסוקים משמע בכל גווני דא"כ היה לו לומר חוץ מפ' עמלק לזה תירצו דכלל של התנא הוא במקום שלא מסלק ענינא ואין פ' עמלק בכלל זה לפי דשם סליק ענינ' וע"כ לא הוצרך לו' חוץ ואע"ג דגבי ההפטרה כתבו התו' שם דבסליק ענינ' פוחתין מן כ"א פסוקים ושם לא מוסיפין אע"ג דאין שייך שם טעם של הירושלמי צ"ל דשאני הפטרה דהברכה שלה לא קאי רק על ענין השייך לאותה פרשה והאיך יקר' אותו עם הפסוקים שישנן באותו ענין משא"כ בקריאת התורה:

ב

הרי זה משובח. פי' שלכל א' מהג' יש מעלה בפ"ע שראוי לקרות ד' פסוקים כדאית' במגילה וע"כ כל א' מהם יעשה כפי מה שיוכל שיקר' הוא ד' פסוקים:

ג

ואפי' דילג פסוק א' חוזר. פי' ומברך ברכת התורה ומ"ה קור' אותו הפסוק ושנים עמו. דברכות צריכות שיהיה בהם ג' פסוקים:

ד

צריך לחזור ולקרות. כב"י בשם מהרי"ק אפי' בירך לאחריה דאותה ברכה טעות היתה כן הכריע מהרי"ק ולפ"ז ודאי צריך לברך שנית על מה שיחזור לקרות ולכאורה היה נראה דדבר זה הוא דוק' בב' וה' ובשבת במנחה שהחיוב הוא ג' וכן בשחרית יש חיוב בז' נמצא שאינו עולה למנין אותו שלא קרא ג"פ ע"כ צריך להשלים הקריאה אחרת אבל במקום שמוסיפין על ז' א"נ לחזור ולקרות שכבר נשלם החיוב אבל באמת אינו נראה כן דהא הפסוקים שנשארו אחר קריאת ז' הם חייבים לקרוא אותם בברכה ג"כ ואותו שקרא רק ב' הוה ברכה שלו בטעות נמצא דהוה כאלו לא בירך כלל וצריכים הם לברכה אחרת אלא דנ"ל דיש חילוק בדבר דאם נזכרו אחר ברכה אחרונה שלא קרא רק ב' פסוקים ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחר אזי אותו שחיסר פסוק אחד יקרא עוד פסוק אחד ולא יברך קודם לו ברכה ראשונה דהא כבר בירך הוא ברכה ראשונה תחלה והברכה אחרונה שבירך הוא כאלו לא נאמרה כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק הג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאחר לעמוד לקרות אז הוא צריך על כל פנים לילך לקרות כדי שלא יאמרו פגום הוא ע"כ יסתלק הראשון ויקרא השני בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה פ' שלו כמ"ש בסעיף שאח"ז לענין פ' פרה נמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם כראוי רק שאותו שקרא ב' פסוקים לא נחשב לכלום כנ"ל נכון:

ה

וגלל ס"ת. אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה וכעין שכתבתי בסמוך:

ו

או אפי' שנים כו'. מטעם זה ניחא מה שקורא הלוי בר"ח מן ואמרת עד רביעית ההין ואינו מוסיף רק ב' פסוקים מפני שהוא אינו אפשר בע"א כמ"ש בהל' ר"ח ובזה ניחא מה שסיים הש"ע חוץ מפרי החג כו' שהוא לכאורה מיותר שכבר התנה תנאי זה ועכ"פ יש ק"ו מסיפא לרישא ורישא ל"ל ולפי מ"ש ניחא דבפרי החג הוה לא אפשר משום דסליק ענינא משא"כ ברישא דלא סליק ענינא ואפ"ה סגי בשנים שמוסיף כמ"ש:

א

(במ"א סי' קל"ז סק"א) שלא לבייש כו' וכן הוא בפרישה בשם רש"ל. והטעם נ"ל משום דאם הוא קורא לראשון אין זה ביוש לאחרים שדרך הוא בגדולה נותן יותר לראשון שפוגע תחלה ואם קורא לאחרון ג"כ אין ביוש די"ל אולי משגה בידו וקרא לכ"א ג' ועכשיו בע"כ הוא צריך לקרות לאחרון ד' כדי להשלים י' פסוקים. משא"כ כשקורא לאמצעי עכ"פ איכא ביוש לאחרון ועפי"ז אפשר דשפיר נקט המג"א שלא לבייש האחרון:

ב

(בט"ז ס"ק א') כתבו התוס' כו' כן הוא בש"ס גופא שם דף ך"ג: