שולחן ערוך, אורח חיים קל״ו: מי הם הנקראים לס"ת בשבת ובו סעיף א': – עם 21 מפרשים

א

מי הם הנקראים לס"ת בשבת ובו סעיף א':
בשבת וי"ט ויוה"כ קורים אחר לוי ת"ח הממונין על הצבור ואחריהם ת"ח הראוים למנותם פרנסים על הצבור [ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר] ואח"כ בני ת"ח שאבותיהם ממונים על הצבור ואח"כ ראשי כנסיות וכל העם:

א

ואינו רשאי למחות אפילו לפרנס שיקרא במקומו דהוה כמו שקוראין לעלות לס"ת ואין עולה שהוא בכלל קיצור ימים אלא אף שיקרא לפרנס ג"כ ורק שירצה למחול שיקרא במקומו לפניו אין רשאי למחול ע"כ. סומא ת"ח קוראין בתורה אבל סומא ע"ה אין לקרות כלל (מורי בב"ח) מצאתי הקטן דוד צימלש מקראקא (יע"א):

א

הממונין. במקום שנוהגין שהפרנס עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו רמ"מ ס"ו ואם יש הרבה חתנים הנושאים בתולות הם קודמים לאלמנה ואלמנה לחלוצה וחלוצה לגרושה והוא דכולם שווין בידיעת התורה ואין ביניהם כהנים או לוים שכנה"ג. וכן במקום שנוהגים כשיש ליחיד ס"ת בבה"כ כשעושה שמחה קורין בס"ת שלו וכשיש לשני בעלי בתים שמחה איזה מהם קודם ת"ח מורה הוראה קודם לת"ח מפולפל ואינו יודע עדיין להורות הלכה למעשה. ת"ח קודם לכהן ע"ה כהן קודם ללוי ולוי לישראל ואם שניהם שווים מגריל ביניהם וכן הדין בשני ילדים למול אם נולדו בשעה אחת וכן מי שכתב ס"ת בידיו או קנאו בממון של עצמו הוא קודם למי שירש ס"ת מאבותיו. שכנה"ג ע"ש. אם קראו לאחד לעלות ולקרות בתורה ורץ אחר ועמד במקומו אם חייב לשלם לו דמי ברכה שהפסידו עיין תוס' והרא"ש פרק כיסוי הדם ועי' בשכנה"ג ונהגו שגדול הציבור עולה אחרון. ב"י:

א

גיטין ס'

א

ס"א ששואלים כו'. רש"י שם וכמ"ש בפט"ו דשבת ובפ"ב דקדושין:

א

בשבת ויו"ט וכו' – ועתה נסדר החיובים שהסגן מחוייב לצוות לקרותם קודם לאחרים וכפי התקנות והנהגות שהנהיגו רבותינו הגדולים וכפי המבואר בלבוש ומגן אברהם בסי' רפ"ב וש"א. חתן ביום חופתו. חתן בשבת קודם החתונה שמזמרים אותו. נער שנעשה בר מצוה באותה שבת. בעל אשה יולדת בשבת שהולכת לביהכ"נ. חתן בשבת שאחר החתונה. יאר צייט בשבת שהוא יום שמת בו אביו או אמו. אבי ילד זכר בשבת שלפני המילה ויש מקומות שנוהגין שגם המוהל והסנדק הם חיובים ויש שאין נוהגין כן רק מכבדין אותן בהגבהת הס"ת. חתן ביום חופתו. היינו בחול כשיעשה החופה ביום זה הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה וכ"ש שקודם ליא"צ. נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנית [דהיינו שהוא מתושבי העיר] הוא קודם לכל החיובים כיון שהוא זמן חינוכו [וכשקוראין נער בר מצוה אביו מברך ברוך שפטרני מעונשו של זה כדלקמן בסימן רכ"ה] מלבד חתן שמזמרין לו שהוא שוה לו ויטילו גורל ואם אין הנער שנעשה ב"מ מתושבי העיר אף שמחוייבין לקרותו מ"מ אין דוחה שום חיוב של תושבי העיר. החתן בשבת שקודם החתונה הוא ג"כ קודם לכל החיובים ואפילו אם לא תהיה החתונה באותו שבוע כגון שהולך לעשות חופתו בעיר אחרת רחוק מכאן דוחה ג"כ לכל החיובים ודוקא למי שמזמרין אותו אבל אלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב בשבת שלפני החתונה אפילו אם היא בתולה [ובשערי אפרים כתב שאם אין חיובים יש לקרותו קודם לאחרים] ואם היה החתן סבור שתהיה החתונה בשבוע זה ואח"כ נדחה החתונה והיה בשבוע אחר אם רוצה שיזמרו אותו שנית הוא חיוב לקרותו אז ואם לאו אינו חיוב. מי שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוחה חיוב יא"צ ואבי הבן לפני המילה ודוקא שהוא בחור או שנשא בתולה וא"ל אינו חיוב ומי שאשתו הולכת לביהכ"נ הוא קודם לחתן זה אפילו לבחור שנשא בתולה [ובשער אפרים כתב דאפילו אם היה החתונה בשבוע זה קודם יום ד' אע"פ שאין דוחה חיוב אחר מ"מ יש לקרותו קודם לאחרים] ובחור שנשא בתולה קודם למי שנשא אלמנה ואלמנה לחלוצה וגרושה. יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים חוץ מחיוב אבי הילד קודם המילה ואפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני היא"צ לפי שסופו לעלות בשבת שתלך לביהכ"נ ואם היא"צ אינו ביום השבת רק בשבוע שאחריו אינו חיוב לדחות אבי הילד ומ"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לביהכ"נ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא מ"ם יום לזכר או שמונים לנקבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת הקרבן והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ [והיינו בין לבן ובן לבת] הוא קודם לכל החיובים חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו ונער שנעשה בר מצוה שהם קודמין וכנ"ל. נוהגין לקרות התוקע לעלות לתורה בר"ה ויש מקומות שש"ץ המתפלל מוסף בר"ה הוא ג"כ חיוב לעלות לתורה באותו יום שהוא מתפלל ודוקא אם הוא תוקע ומתפלל בחנם אבל אם בא בשכרו אינו חיוב כלל ויש מקומות שבר"ה ויוה"כ אין משגיחין בחיוב כ"א על המתנדבים בעין יפה על צדקה. אם אחד קנה עליה אחת ונזכר הסגן שיש חיוב שצריך לקרותו יכול לחזור בו שמכירה בטעות הוא. אם יש שני חיובים שוים יטילו גורל מלבד אם אחד ת"ח הוא קודם. מי שהיה חולה ונתרפא וכיו"ב שצריך לברך ברכת הגומל יש לקרותו קודם לאחרים כיון שנהגו לברך בשעת קה"ת ומ"מ אינו דוחה שום חיוב כיון שמן הדין יכול לברך בעשרה אף בלאו עליה לס"ת יש לו לעשות כן ולא ידחה החיוב מפניו. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך ולהשתהות אחר השבת או בא מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד ולקרותו והוא טוב ויפה אך אין דוחין שום חיוב מהחיובים הנזכרים ופשוט דבמקום שהמנהג למכור המצות ונופל המעות לצדקה באלה שאינם מהחיובין רק משום מנהגא אין להפסיד צדקה בשבילם ומ"מ תלוי לפי ראות עיני הסגן ומשמע מאחרונים דאף במקום שנהגו למכור כל העליות ולא להשגיח אף על החיובים מ"מ חתן בשבת שקודם החתונה וכן נער שנעשה בר מצוה אין דוחין אותם. ונ"ל שאף יתר החיובים הנ"ל ג"כ אין לדחותם מכל וכל שהוא מנהג קדמונים רק עכ"פ יתנו להם בעליות הנוספות. ויתר פרטי כל הענינים עיין בשערי אפרים:

א

[א] ואחריהם תלמידי חכמים וכו'. ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור ואחר כך ראשי כו' טור. כתב לבוש במדינות אלו שמוכרין המצוות כל הקונה יש לו רשות לקרות למי שירצה ובלבד שיקרא כל אחד לפי כבודו, וזה לשון ש"ך בחושן משפט סימן שפ"ב, ומהרש"ל פרק החובל סימן ס' כתב דאם קנה אחד שלישי או ששי או שביעי וקדמו אחר חייב ליתן לו עשרה זהובים אי תפס, ואין דבריו מוכרחים עד כאן לשונו. ושיירי כנסת הגדולה הבין דברי רש"ל דמיירי אפילו תפס ואשתמיטתיה דברי ש"ך הנזכר לעיל. ומבואר ברש"ל שם דהוא הדין בזמן שקראו לראובן וקדם שמעון ובירך, וכל זה כשדחפו עד שלא היה יכול לענות אמן או בירך בלחש, אבל כשהיה יכול לענות אמן פטור. ונראה דמה שכתב רש"ל חייב ליתן עשרה זהובים היינו לכל ברכה וברכה, ואם כן צריך ליתן עשרים זהובים וכן כתב בפרישה ליו"ד סימן כ"ח, ושיירי כנסת הגדולה מגיה בדברי רש"ל וצריך לומר עשרים והוא לחינם. ועיין תשובת נחלת שבעה סימן ל"ח דאשתמיטתיה כל הנזכר לעיל, וראיה שהביא שם מתוס' חולין דף פ"ז הוא תמוה ואין להאריך. כתב שיירי כנסת הגדולה אם יש הרבה חתנים וכולם ישראלים הנושא בתולה קודם לעליית ספר תורה לאלמנה, אלמנה לחלוצה, וחלוצה לגרושה, והוא דכולם שוין בידיעת התורה, ועיין לקמן סוף סימן רפ"ב בקדימת החיובים, ובאליהו זוטא כתבתי בתקנות שתיקן הגאון מוהר"ר ליווא פה פראג, ראיתי סדרן ראשון חתן ביום חתונתו או בשבת אחר חתונה, ואחר כך הנער בר מצוה ואחר כך שני שושבינים ואחר כך הסנדק ואחר כך המוהל ואחר כך בעל היולדת ואחר כך היארצייט, עד כאן. וצריך עיון אם כוונתו בשושבינים נמי אפילו בשבת שאחר החתונה, ועוד הא בלבוש סימן רפ"ב לא מזכיר שושבינים. כתב מגן אברהם שם אם היולדת חולה ואינה יכולה לבוא לבית הכנסת אינו חייב עד שתלך לבית הכנסת, ומכל מקום אם הוא ארבעים יום לזכר ושמונים לנקיבה והוא חיוב דאז הוא זמן הבאת קרבן, ואם מתה אשתו שוב אינה חיוב. המפלת בעלה חיוב אלא אם כן הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה דאז אינה דוחה חיוב אחר דשמא אינו ולד. כתב בתשובת נחלת צבי סימן ל"ח דאף במקום שנוהגין לקרות פרנס יארצייט קודם לו ובמילתא כי הא עביד אינש דינא לנפשיה דהא פסידא דלא הדר. כתב שיירי כנסת הגדולה היכא שמנהג שיחידים שיש להם ספר תורה כשיש להם איזה שמחה שבוע הבן או נישואין או מדליק מוציאין ספר תורה שלו לקרות בסדר היום, אירע שני שמחות, ולשניהם יש ספר תורה, חתן קודם למדליק אבי הבן קודם לחתן, בעל ברית קודם לאבי הבן, שני אבות הבנים או בעל ברית או שני חתנים, תלמיד חכם בעל הוראה קודם לתלמיד חכם מפלפל ואינו בעל הוראה, תלמיד קודם לכהן עם הארץ, כהן קודם ללוי לוי לישראל שניהם שוין באבות הבנים. מי שנולד ראשון יזכה ראשון שכבר זכה במצוה קודם חבירו וכן המנהג בעיר הזאת דמי שנולד ראשון נימול ראשון, ובחתנים ומדליקים או אפילו באבות ובנים שנולדו בשעה אחת יטילו גורל. מי שיש לו ספר תורה שקנאו הוא עצמו וכתבו קודם למי שירש ספר תורה מאבותיו. מי שיש לו ספר תורה בקהל זה קודם למי שיש לו במקום אחר ורוצה להביאה לקרות בו אותו שבת. ומה שכתב הלבוש שיקרא כל אחד לפי כבודו סימן וסיים לחם רב כמו שנזכר בסימן זה, וכן משמע בתשובת מהר"מ מינץ סימן ו', ואם הסגן אינו רוצה לקרות אחד מן הלומדים דרך נקמה יש לפרנסים לתקן וליקח ממנו סגן, ועיין שם באריכות:

א

א) [סעיף א'] בשבת וי"ט וכו' פי' דבב' וה' ובמנחה בשבת דאין מוסיפין על ג' לא שייך האי דינא אלא בשבת דקורין ז' שייך, וה"ה ביו"ט ויוה"כ נמי שייך דאם רצו להוסיף יכולין להוסיף כדלקמן בסי' רפ"ב יעו"ש ב"ח, ועיין מ"ש הפתה"ד או' א' דגם מרן ז"ל ס"ל דמוסיפין ביו"ט ויוה"כ יעו"ש ומ"ש הפרישה או' א' דבחול שאין קורין אלא ג' פשיטה שקורין הגדול לשלישי וכו' עיין רש"י גיטין דף ס' ע"א ד"ה מי ששבת וכו' דמשמע שם דבחול לא ובימי התלמוד וה"ה עכשיו יכול לקרוא בחול מי שירצה א"א:

א

ב) שם בשבת וי"ט וכו' מצוה לקרות בי"ט אנשים המעמידים הקהלה לפיכך הן קודמים לכל אם אין שם ת"ח מופלג, מהרי"ל, מ"א. סו"ב. משמע דת"ח מופלג בעירו קודם לעשיר נכבד ובסי' רפ"ב כתב רמ"א ז"ל דמותר לקרות ע"ה עשיר ונכבד קודם לת"ח היינו בת"ח שאינו מופלג, ומה שנוהגים באיזה קהלות קטנות לקרוא לפי השנים או לפי החתונה ע"ה קודם ת"ח איסורא הוא, א"א או' א' פת"ע או' א':

א

ג) במקום שנהגו שפרנס הקהל יקרא החודש אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו, הר"מ מינץ סי' ו' כנה"ג בהגה"ט סי' קל"ט, מ"א בזה הסי' סו"ב, וכ"כ מהרי"ק בשורש ו' במה שנוהגין בקצת מקומו' שחתן בראשית עולה במקום כהן אינו יכול לתתו לאחרים, מיהו מהר"ר לוי טריויש ז"ל בתשו' כ"י כתב שיכול לתתו וחילק בין תשו' מהר"ם לחתן, כנה"ג סי' קנ"ג בהגב"י, מ"א בזה הסי' ועיין לקמן סי' קנ"ג סעי' י"ב וט"ז שם ס"ק י"א שכתב דהיינו דוקא שכבדוהו הקהל בחנם אבל אם קנה מהקהל יכול למכור זכותו למי שהוא הגין כמותו יעו"ש ועוד עיין בתשו' מהר"ם שיק סי' ס"ב שמיישב מנהג העולם שהפרנסים מכבדים עלייה שלהם וכן הרב מכבד עלייה לרב אחר רק אם אין הקהל מקפידים אבל אם מקפידים אינו יכול למחול יעו"ש, ועיין תו"ת או' ב' ולקמן או' ה':

א

ד) שם אחר לוי ת"ח הממונים וכו' כתב מ"א בשם ב"י סי' קל"ה דנהגו שגדול הצבור עולה אחרון וכ"כ הלבוש בסי' קל"ה סעי' יו"ד, וכ"כ הברכ"י בזה הסי' או' א' דיש מקומות שנהגו דהמסיים הוא הגדול וכמ"ש מרן בב"י לעיל בסי' הקודם לזה, ואם עלה הרב ג' פשוט שלא היה עשרת הדברות וכיוצא וקראו לתלמיד משלים כתב הרדב"ז סי' ש"ד דלא יעלה דחלשה דעתיה דרביה ואם נתן לו רשות יעלה עכ"ד, והביאו הברכ"י שם ובספרו לד"א סי' ה' או' ל"ג, מיהו נראה דבזה"ז שנתפשטו דברי האר"י ז"ל שכתב דהששי הוא גדול מכולם ואחריו הג' והשביעי הוא גרוע מכולם כמ"ש לעיל בסי' קל"ה או' י"ט יעו"ש לא שייך דין זה דהכל יודעים דהג' הוא גדול מן המשלים, וכן מנהג ק"ק בית אל יכב"ץ דהוא בקהל חסידים של עיר קדשנו ירושת"ו דהגדול שבהם עולה ששי שהוא כנגד בחי' היסוד, וכתב הרו"ח דכך נוהגים מימי עולם ושנים קדמוניות יעו"ש, מיהו אם עלה רבו שלישי וכ"ש ד' וה' לא יעלה התלמיד שישי עד שיתן לו רבו רשות משום זלותא:

א

ה) שם ת"ח הממונים וכו' ואינו רשאי למחול אפי' לפרנס שיקרא במקומו דהוה כמו שקוראין לעלות לס"ת ואינו עולה שהוא בכלל קיצור ימים, ואף שיקרא לפרנס ג"כ רק שירצה למחול שיקרא במקומו לפניו אין רשאי למחול, עט"ז, ועיין לעיל אות ג':

א

ו) שם הממונים על הצבור וכו' פרנסי הדור אף שאינם ת"ח קודמים לאותם המכונים בשם חבר וגם לבן דיין מדינה עפ"י התקנה, הרב מנחת יעקב בקו' השאלות שבסופו סי' א' ברכ"י אות ב':

א

ז) שם, ואח"כ ראשי כנסיות וכו' מפ' אלו עוברין משמע דאינם ת"ח ודלא כפרישה א"ה סי' ב' שפי' ראשי כנסיות אנשי מעשה וצדיקים, הרב הנז' בתשו' הנז' ברכ"י אות ג':

א

ח) שם, ואח"כ ראשי כנסיות וכו' וכ"ז מיירי במקומות שאין מוכרים המצית אלא שעומד הממונה וקורא לפי הכבוד אבל במדינות אלו שמוכרין המצות ונופל המעות לצדקה כל הקונה אותם יש לו רשות לקרות למי שירצה ובלבד שגם הוא יקרא כל אחד לפי כבודו שלא יבא לידי מחלוקת, לבוש, מ"א. א"ר אות א' עיין בס' מאורי אור בחלק באר שבע דף ל"ה ע"א שכתב וז"ל סדר הקוראים שהוא מדין התלמוד ופו' נתבטל ברוב הקהלות מפני הכנסות צדקה וקניית הסגן לצרכי בהכ"נ ומהאי טעמא נהגו להרבות בהוצאות פרשיות מסויימות כשירת הים ועשר בדברות לרווחא דקופת הקהל יעוש"ב, והביאו א"ת או' א':

א

ט) שם. ואח"כ ראשי כנסיות וכו' ועיין בלבוש ומ"א סי' רפ"ב וש"א ש"ב מי הם הקודמים והחיובים לעלות ולא כתבנו אותם מפני שיש בזה מנהגים שונים וכל אחד מחזיק במנהגו רק כתבנו קצת מה שנוהג ברוב המקומות לעיל בסי' קל"ה או' כ"א ואו' כ"ב, ומי שעמד לקרוא במקים חבירו כתבנו אותו ג"כ לעיל בסי' הנז' או' מ"ג יעו"ש, ועיין א"ר בזה הסי' או' א' וברכ"י או' ד' ודו"ק:

א

י) בעיר אחת שהיה מנהג מקדמת דנא בימים נוראים לעלות לתורה אנשים מיוחדים והיו נותנים לצדקה איזה מעט עבור זה וכעת באו כמה אנשים ופקפקו ע"ז ואמרו שיכריזו למכור ויעלו בדמים ויוכל למשוך מזה שכר גדול לקופה של צדקה נ"ל דהדין עמהם כי עד כה היתה עיר קטנה ואנשים בה מעט לא מצאו מי שיתן יוחר לכן החזיקו בה משא"כ כעת אשר הרחיב ה' גבולם ויוכלו לעלות בדמים והרי לאו משום כבודם נותנים המצוה כ"א קנאו בדמים והא דשתקו עד כה לאו משום דמחלן כ"א לא ידעו וסברי דחזקתן חזקה, ת"א. פת"ע:

א

יא) כהן שזה שנים נתרצו והסכימו בני העיר שיעלה ראשון לס"ת בשבת בראשית ע"י שיפרע הך מה ואחר עבור זמן וזמנים רצו הצבור להעבירו ולהכריז את העלייה אין הצבור יכולין להעבירו לכהן זה הראשון שכבר זכה והחזיק במצותו, שות מהר"י טרביט כ"י סי' קמ"א, בי"מ בדיני עולין לת"ת או' מ"ה:

א

יב) כהן זקן שהיה עולה ראשון בכל שבת ובא כהן בחור אחד וטוען שרוצה גם הוא לעלות בשחרית של שבת כמוהו פעם בפעם, אין בטענת כהן הבחור כלום ואין להחליף את הזקן בבחור כיון שאינו חכם ואם כדי לפרסם הבחור כהונתו יעלה במנחת שבת. ובשני וה' יחלקו ביניהם זה בב' וזה בה' מהר"י טרבו"ט שם, בי"מ שם אות מ"ו:

א

יג) מי שהוחזק לעלות לס"ת ששי בשבתות ידועים או איזו עלייה אחרת זכה בעלייה זו מכח חזקה ואין מעבירין ממנו עליה זו ליתנה לאחר ואפי' שזה שהוחזק בעלייה זו הוא ע"ה אין מעבירין אותו ואפי' כדי להעלות לה לת"ח, כן מפורש יוצא מדברי הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ע' אבל הרמב"ם ז"ל בתשו' הנקראים פאר הדור סי' קנ"ה כתב היפך זה דאם האיש הלזה אשר רוצה לעלות במקומו גדול ממנו בחכמה וביראה יהיה כמ"ש הקהל, ואם הוא שוה אליו משום דרכי שלום אבל אם הוא פחות ממנו לא, שעל זה נאמר מעלין בקודש ולא מורידין יעו"ש, בי"מ שם אות מ"ז:

א

יד) אם לא היה חכם בקהל ונתנו קריאת עשר דברות לזקן אחד ואח"כ לקחו הקהל חכם אחר והמנהג בעיר שחכם הקהל קורא עשר דברות בזה וכיוצא זוכה חכם הקהל ואין לזקן שום חזקה, לד"א סי' ב' אות י"ג, בי"מ בדיני מצות ס"ת אות כ"ד:

א

טו) קהל שהסכימו שכל מי שהוא פנוי לא יקרא. בתורה עד שישא אשה אם מפני כבוד התורה כדי שתתכבד בגדולים או מפני חשש איסור שא"א בלא. הרהור אם בהסכמה הטילו בה חרס חל החרם אבל בלא הטלת חרס אין טעם לאוסרם, הרשב"ץ ח"ג סי' רס"א, י"א במ"ב:

א

טז) ביו"ט של סוכות לא יקרא ללוי למי שאוכל חדש וכיוצא בזה, בשנת השמטה אינו ראוי לקרות בתורה לא יגוש את רעהו למי שלא עשה פרוזבול ער"ה העבר בכניסת שמיטה וכיוצא באלו ראוי להחסידים להזהר, תשו' ח"ס חא"ח סי' ע"ו בשם מנהג רבו הגאון מ' נתן אדלער, פת"ע:

א

טוב) יש להשתדל לעלות לס"ת לפחות פעם אחת בחדש כי כראות פני מלך חיים הוא ובכההיא דאמרו אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחודש דיים, שלחן מלכים, אמ"ל בדין עליית קס"ת אות כ"א, לד"א סי' ה' אות כ"א:

א

מצוה לקרות בי"ט אנשים המעמידים הקהילה לפיכך הן קודמין לכל אם אין שם ת"ח מופלג [מהרי"ל] עסי' רפ"ב ס"ג ובמקומו' שמוכרין המצוה יכול לקרות למי שירצה ובלבד שיקרא לכל אחד לפי כבודו (לבוש) ונהגו שגדול הצבור עולה אחרון (ב"י סימן קל"ה) ע' רמ"מ סימן ו' שכתב במקום שנהגו שהפרנס הוא עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו וכ"כ מהרי"ק ש"י שבמקום שנוהגים שחתן בראשית עולה במקום כהן שאינו יכול למכור זכותו לאחר ור"ל טריווש חולק עליו ועסי' קנ"ג סעיף י"ב (כ"ה):

א

(א) בשבת ויו"ט וכו' – שקורין הרבה:

ב

(ב) ת"ח הממונים וכו' – כתב מהרי"ל מצוה לקרות בי"ט אנשים המעמידים הקהלה לפיכך הם קודמין לכל אם אין שם ת"ח מופלג [מ"א]:

ג

(ג) שאבותיהם וכו' – שמחוייבין לכבדם בשביל כבוד אבותם שיש בזה כבוד לאבות:

ד

(ד) ואח"כ ראשי כנסיות – וכ"ז מיירי במקומות שאין מוכרין המצות אלא שעומד הממונה וקורא לפי הכבוד אבל במקומות שמוכרין המצות ונופל המעות לצדקה כל הקונה אותם יש לו רשות לכבד למי שירצה ומלבד שיקרא לכל אחד לפי כבודו שלא יבוא לידי מחלוקת [לבוש] גם יקרא החיובים שזה לא מכרו לו [שערי אפרים]:

ה

(ה) וכל העם – ועכשיו נהגו שגדול הצבור הוא המסיים הסדרה [אחרונים]. כתב בתשובת רמ"מ סימן ו' במקום שנהגו שהפרנס הוא עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו ופרטי דין זה מבואר לקמן סימן קנ"ג סי"ב עי"ש במ"ב. כתב פמ"ג מה שנוהגין באיזה קהלות קטנות לקרוא לפי השנים ע"ה קודם לת"ח לאו שפיר עבדי ואיסורא הוא ועיין בבה"ל מה שהעתקנו מלבוש ומשערי אפרים ומיתר האחרונים בענין הנהגת החיובים לעלות לתורה: