א
סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים:
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם ואין מפטירין בנביא: הגה ואם היו שני חתנים בב"ה והם ישראלים מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כי"ט שמותר להוסיף (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פ' י"ב מהס"ת) ונראה דה"ה לשני בעלי ברית די"ט שלהם הוא כדלקמן סי' תקנ"ט (ודין שבת וי"ט ע"ל ריש סי' רפ"ב לענין הוספה):
ב
מקום שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה: הגה אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם הפרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) וע' לקמן סי' רפ"ב לענין הוספה:
ג
כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל:
ד
המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל והוא שהכהן יודע לקרות: [מיהו אם יוכל לקרו' עם הש"ץ מלה במלה סגי בכך כדלקמן סי' קל"ט] [אבודרהם] שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה:
ה
אם ס"ת פתוח והכהן קורא את שמע אינו רשאי להפסיק וקוראים ישראל במקומו: הגה וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל אם אין הכהן מתענה קורין לישראל וטוב שילך הכהן מב"ה (מהרי"ק שורש ט'):
ו
אם נכנס הכהן לב"ה אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה אינו פוסק אבל ברכו לא הוי התחלה ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא ואם אין כהן בב"ה קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי: הגה אבל ראשון יוכל לעלות [ב"י ומהרי"ל בשם ר' ירוחם נ"ב בח"ג] וכשקוראין אותו אומרים במקום כהן שלא יטעו לומר שהוא כהן: [טור]:
ז
אם היו כהן ולוי בב"ה וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה שנית אין מפסיקין אותו:
ח
אם אין לוי בב"ה כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו שהראשון פגום:
ט
וכן לא יעלו ב' לוים זה אחר זה כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום:
י
נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם ואומר החזן כשקורא לשני אע"פ שהוא כהן וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי: הגה ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכי האי גוונא ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו דהרי לא מזכיר שמו (וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין ז' אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי) [אגור בשם מהרי"ו ומרדכי פרק הניזקין וב"י בשם ר' ירוחם] וכן נוהגין במדינות אלו ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה:
יא
יש מי שאומר שאם קורא החזן כהן או לוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא אחר יעלה מעצמו. (וכן נהגו; ש"צ שהוא כהן יכול לקרות כהן אחר לתורה) (מרדכי פ' הקורא עומד ואגור):
יב
עיר שכולה כהנים אם יש ישראל אחד ביניה' אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום וכל שאין בהם ישראל כדי ספוקם או שאין שם ישראל כלל קורא כהן אחר כהן שאין שם משום פגם שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים והוא הדין לעיר שכולה לוים:
יג
אם קטן קורא בתורה בצבור בסימן רפ"ב: אם אין כהן אלא סומא או שאינו בקי בסימן קל"ט:
יד
בני אדם החבושים בבית האסורין אין מביאי' אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויה"כ: הגה והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם מותר [אור זרוע הגהות אשירי פ"ק דברכות ומהרמ"פ סי' פ"ח] ואם הוא אדם חשוב בכל ענין שרי [שם מרדכי ספ"ק דר"ה]:
עטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
בב' וה' ובשבת במנחה קורין ג' ונראה שאם בטלו ביום ב' הקריא' בס"ת ע"י אונס יכול לקרא הקריאה של יום ב' ביום ג' כדי שלא יבטל תקנת עזרא ושלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא"כ באם בטלו ביום ה' אזי הלכו ג"י בלא תורה ועבר זמנו בטל קרבנו ודוקא שבטלו ביום ב' בשוגג אבל אם בטלו במזיד נ"ל שהוא דומה לתפלה שמוזכר בסי' ק"ח ומעוות לא יוכל לתקן הוא כן נ"ל ומ"מ צ"ע כי שמא שאני התם שעבר היום בטל קרבנו משא"כ הכא בנ"ד הרי זה דומה למי שאכל שום וריחו נודף יאכל עוד שום כו' כן הדבר הזה ולא אתה בן חורין מן תקנ' עזרא בשביל כך שעבר היום וצ"ע:
ב
אם בטלו שבת אח' כו'. דוקא באם לא קראו בשבת העבר כ"א סדרה אחת אז קורין לשבת הבאה אות' הפרשה עם הפרשה השייכ' לאותו שבת משום דבלא"ה מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחד אבל אם נתבטל שתי שבתות וה"ה אם באותו שבת שבטלו היה ראוי לקרות ב' סדרות אין קורין בשבת השני ג' סדרות דלא מצינו שום דוכתא שקורין ג' סדרות בשבת אחד (שו"ת מהר"מ סי' פ"ה) וכן באם קורין באותו שבת ב' סדרות ג"כ אין קורין סדרה שביטלו מטעם הנ"ל כנ"ל ונראה שיש לחלק בין אם בטלו שתי שבתות כל פעם פ' א' אזי צ"ל שהרשות בידם בשבת הבאה לקרות פרש' אחד שביטלו עם הפרשה השייכ' לאותו שבת אבל באם נתבטלו שבת אחד שקורין ב' סדרות יחד אז לא יקרא הסדרה ששייך לאותו השבת עם סדר' א' מב' סדרות שביטלו משום דכיון שהיו דבוקים בשבת שעבר הוה כחד סדר' לכן אין סברא כלל לחלק ולקרות בשבת הבאה חצי חיובא דיומא שעבר וגם באם בטלו חד סדרה נמי לא אמרן שקורין בשבת הבאה אותה הפרשה עם הפרשה השייכה לאותו שבת אלא דוקא באם לא היה אותה סדרה בסוף הספר מחמשה ספרים מחומשי תורה אבל באם היה אחת מן הסדרו' שבסיום הספר כגון ויחי ופקודי וכדומיהן אזי אף באם לא בטלו כי אם חד פרשה לא יקרא עם הפרשה השייכה לאותו שבת כי אין סברא לקרות מספר לספר בחד שבת וכנ"ל מדברי מהר"ם מינץ:
אם הס"ת פתוח והכהן קורא ק"ש וכן אם התפלל נמי דינא הכי ואם יש שם כהנים אחרים מותר לקרות אותם בשמם כי אין שייך כאן משום פגמו כי הכל רואין שמשום שקורא ק"ש או משום שהוא מתפלל ע"כ אין עולה (מהררמ"י) ומטעם זה בתענית אם קורין לכהן שלא התענ' ואמר שלא התענה ג"כ אין שייך כאן משום פגמו ע"כ אז א"צ לצאת כנ"ל מ"מ יותר טוב לצאת שלא יבא לכלל קיצור ימים שקורין אותו לברך ואינו מברך כנ"ל. ויש מי שכתב שמותר לעלות לתורה אף מי שאינו מתענה (מורי בב"ח) . אין לכהן למחול על כבודו אבל בסעודה יכול למחול. אם החכם מקדים לכהן ע"ה לברך לפניו בחוק משפט כהונה ע"ז נאמר ומשנאי אהבו מות אבל אם החכם נותן רשות לכהן ע"ה אין בית מיחוש דהא חכם יכול ליתן רשות אפי' לישראל (מרדכי פרק בני העיר):
באר היטב אורח חיים
קל״ה
א
ובחמישי. עיין מ"א שתמה על הרי"ף שכתב בשם הירושלמי שמשה תיקן לישראל שיהיו קורין בב' וה' וכו' ע"ש. וגירסא מוטעת נזדמנה לו להמ"א ועיין בהרי"ף שלפנינו ועיין מהר"י הלוי סי' כ"ט:
ב
שלשה. ואם בטלו ביום ב' הקריאה ע"י אונס יכול לקרות ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא"כ ביום ה' עטרת זקנים ע"ש:
ג
כי"ט. ואין נוהגין כן אחרונים:
ד
אם בטלו. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'. וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין. ואם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פרשת שמות דצריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים ר"מ מינץ סי' פ"ה. ועיין עטרת זקנים:
ה
במלה. ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו:
ו
להפסיק. ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו בשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו. ל"ד שמע אלא ה"ה כשעוסק בכ"מ דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק"ש. ואפשר בפסוקי דזמרה שרי לקרותו. מ"א:
ז
במקומו. ואין ממתינין לו מפני כבוד הציבור מהרי"ק אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ (ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבה"כ) ומותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל מכבוד התורה מהרי"ק שם וכנה"ג ופר"ח פסקו דאפי' לא יצא הכהן יקרא הישראל ע"ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ז' שחוכך בזה:
ח
מבה"כ. עיין סי' תקס"ו ס"ו מש"ש:
ט
פוסק. מסתברא דעולה למנין שבעה אבל אם היה כהן בבה"כ ובטעות סבור שאין שם כהן וקרא ישראל אין עולה למנין שבעה ואחר ישראל יעלה הכהן. פר"ח ע"ש:
י
התחלה. משמע דאם התחיל לומר ברוך אתה ה' הוי התחלה אף דיכול לומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך. מגן אברהם:
יא
בתיבה. כדי שלא יתבייש:
יב
לעלות. ט"ז העלה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אבל אם ישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל ע"ש:
יג
שנית. גם כאן לא הוי ברכו התחלה:
יד
אותו. ועולה למנין ז'. ול"ד למ"ש בסק"ט שאם היה כהן בבה"כ ובטעות קראו ישראל דאין עולה למנין ז' דשאני הכא דעדיף כהן מלוי. פר"ח:
טו
פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני א"א לומר כן עליו דאי חלל הוא א"כ אף במקום לוי לא היה לקרותו אבל בב' לוים זא"ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלויה ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מש"ה כתב אח"כ שאחד מהם פגום. וכתב ב"ח מכאן מוכח דממזר מותר לעלות לתורה:
טז
ביניהם. פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור כנה"ג משפט צדק ר"י הלוי פר"ח ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן ע"ש (ועי' בס' אליהו רבה מה שמתרץ על תמיהת הב"י על הרשב"א):
יז
כהן. ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דילמא לא שמעו כולהו. במקום שתקנו שחכם העיר יקרא הי"ג מדות אם הוא כהן יכול לקרות שלישי. משפט צדק ר"י הלוי כנה"ג ע"ת מ"א:
יח
שבעה. וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא מנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע למפטיר מקרין אותו. מ"א עי' סי' רפ"ד ס"ד. וכן אין לקרותו לשביעי. וכן בי"ט לחמישי ואם קרא הכהן לחמישי אם אפשר להחליף במפטיר יחליף ויעמוד שם ויקרא למפטיר החמישי והוא יקרא המפטיר ובאם א"א כיון שעלה שוב לא ירד א"ז. והא דקורא כהן אחר כהן אחד לאחרון ואחד למפטיר י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי עיין מ"א. מעשה אירע בפראג בי"ט שטעו וקראו לכהן לחמישי. והורה הגאון ר' אליהו רבה ז"ל דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר ובאם א"א כיון שעלה לא ירד ע"ש טעמו:
יט
ואינו שם. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שמשום תפלה אינו עולה. מ"א:
כ
ראשון. ומותר לקרות בנו תחתיו. דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל לאביו אסור. מ"א:
כא
לתורה. וה"ה לוי ש"ץ יכול לקרות לוי אחר לתורה פר"ח וכן הקונה מצות אם הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצות לכבד אחרים. ט"ז:
כב
מכינים. היינו ארון או תיבה על יום או יומים דעיקר תלוי באם שעושים מקום קבוע לס"ת. ובפרשת זכור מותר להביא ס"ת אצלו. מ"א:
כג
חשוב. בהג"ה בשם א"ז משמע דתרתי בעי חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי. ד"מ:
באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
מגילה כ"א
ב
שם ל"א
ג
גיטין ל"ט
ד
רב עמרם ורב נטרונאי
ה
רשב"א
ו
מהרי"א בשם תשובת הרשב"א
ז
מהרי"א בשם א"ח ובשם הרי"ף
ח
גיטין נ"ט
ט
מהרי"א בשם א"ח
י
שם בגמ'
יא
שם
יב
הרד"א בשם ר' עמרם ור' סעדיה
יג
הגה"מ בשם ר"מ
יד
ירו' פ"ה דגטין
טו
רשב"א
טז
מרדכי ספ"ק דראש השנה
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה:א׳
א
ס"א ואם כו' כי"ט כו'. כמ"ש בפ"ק דכתובות הוא ישן כו' מסייע כו' ובפ"ק דמ"ק חתן שנולד כו' ודוקא שני חתנים וכמש"ו דלדידהו דוקא וכמש"ש לו ולביתו כו':
ב
ונראה כו'. כמ"ש בסי' תקנ"ט ס"ט ואינו מוכרח ועמ"א:
קל״ה:ב׳
א
ס"ב אם בטלו כו'. כמ"ש בתפלה טעה ולא התפלל כו':
קל״ה:ד׳
א
ס"ד המנהג כו'. שע"פ הדין ת"ח קודם כמ"ש במגילה כ"ח א' ואפי' הכהן ת"ח וישראל גדול ממנו הוא קודם כמש"ש אלא שמצוה להקדים הכהן ועתוס' שם ובגיטין נ"ט ב' דרב ור"ה קרי בכהני ע"ש וכ"ד כל הפוסקים רק ע"פ המנהג שנהגו מקדם כמ"ש הרמב"ם וש"פ רק הגאונים ס"ל דאינו רשאי דדוקא רב ור"ה דכייפי ליה כמש"ש ודוקא שכפופים מצד חכמתו אבל בלא"ה אינו רשאי כמ"ש בטור אפי' נשיא ישראל וראיה ממש"ש שאחריהם ת"ח הממונים פרנסים כו' ועוד דוקא שכל הכהנים כפופין לו בכל העולם כמש"ש אפי' ר' אמי כו' וההיא דמגילה כמ"ש תוס' שם דלר' פריד' היו כפופין הכהנים או כמ"ש בשם רש"י דבבהמ"ז מיירי:
ב
והוא כו'. מיהו כו' עיין מ"ש סי' קל"ט ס"ב
קל״ה:ה׳
א
ס"ה אינו כו'. אע"ג דאמרינן בברכות י"ד ב' רב משי כו' דוקא בתפילין כמ"ש תוס' שם ד"ה ומנח כו':
ב
וקוראים כו' ואין כאן משום חילול כהונה כיון שאינו יכול לקרות וגם אין ממתינים לו מפני כבוד ציבור דהא אפי' במקום ת"ח גדול ממנו דוחין קדושתו כ"ש במקום טרחא דציבורא שהתירו לכ"ג לקרות בע"פ כ"ש כה"ג: וטוב כו'. משום פגמו כמ"ש שם בכהן אחר כהן כו' ובנשיאת כפים וע"ל סי' קכ"ח ס"ד. מהרי"ק אבל ב"י השיג עליו דהא רב ור"ה דקרו בכהני לא מצינו שהיו מצריכין הכהנים לצאת ועוד דאם יצאו לא הל"ל שאני כו' דמיכף בלא"ה כיון שיצאו מותר אלא ע"כ בפניהם היו קורין ולא היו חוששין לפגם דמינכר ה"נ דמינכר לכן כ' וטוב כו':
קל״ה:ו׳
א
ס"ו אם נכנס כו'. דאם מפני כבוד ת"ח אינו קורא כ"ש משום ברכה שאינה צריכה שהתירו לקרות בע"פ לכ"ג ביה"כ כמ"ש בפ"ז דיומא ועובר משום לא תשא כמ"ש בפ"ה דברכות ל"ג א':
ב
אבל כו'. כיון שאמרו בי"ה ל"ו:
ג
ועומד כו' ואז כו'. שצריך לקרות כמ"ש בפ' בתרא דברכות נ"ה א' שלשה כו':
ד
ולא יעלה כו'. רמב"ם וכפי' ראשון שברש"י שם וראיה ממ"ש בפ"ב דכתובות כ"ה ב' מוחזקני כו' שקרא אחריו לוי ועתוס' שם ושם ורמב"ם כ' אחריו לוי כלל והש"ע השמיט תיבת כלל שכ' בס"ט נהגו לקרות כו':
ה
אבל ראשון כו'. כמ"ש הרמב"ם וש"ע אחריו וכמ"ש הרא"ש שם כדאריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני:
ו
וכשקוראין כו'. כמ"ש מוחזקני כו' ומשום היוצאין וחששא בעלמא הוא:
קל״ה:ז׳
א
ס"ז אם כו'. כמ"ש בסעיף שקדם:
קל״ה:י׳
א
ס"י נהגו כו'. ולא חיישי' לפגמו של שני שקוראין אחריו לוי ולא חיישינן כולי האי וכמ"ש בכתובות שם שקרא אחריו לוי: וי"א כו'. דחיישינן ליוצאים וס' ראשונה ס"ל דלא חיישינן לזה דא"כ גדול שקורא ראשון יחוש לזה שיעלו אותו כמ"ש שם:
קל״ה:י״א
א
סי"א יש מי כו'. כנ"ל בכהן אחר כהן לוי כו':
ב
ש"ץ כו' עמ"א וט"ז:
קל״ה:י״ב
א
סי"ב וכל שאין כו'. נלמד מהירושלמי הנ"ל שאין משום פגם כה"ג רשב"א וז"ל ומכאן אתה למד כל שאין כו':
קל״ה:י״ד
א
סי"ד בני אדם כו'. בירושלמי פ"ז דיומא בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו על ידי שהם בני אדם גדולים בתורה התורה נתעלה בהם וז"ש ואם הוא כו' ודוקא חשוב בתורה וכמש"ש והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא אר"י בר בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין (ולא) כמנהג אבותיהם וע' רמ"פ סי' ע"ח:
ביאור הלכה
קל״ה:ב׳
א
אם בטלו וכו' – עיין מ"ב ועיין בעט"ז דמסתפק אם דוקא בשוגג או אפילו במזיד נמי צריך להשלים ובפמ"ג ובשלחן עצי שטים כתבו דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו במזיד נמי משלימין אכן מביאור הגר"א דנסיב טעמא דהאי דינא מדין תפלה דקיי"ל טעה ולא התפלל איזה תפלה משלים אותה בתפלה הסמוכה משמע לכאורה דדוקא בשוגג כמו התם שאין לה תשלומין במזיד וכמבואר בסימן ק"ח ועיין:
ב
שבת אחת וכו' – דוקא שבת אבל אם בטלו הקריאה בשני וחמישי אין לו תשלומין ליום שאחריו [אחרונים דלא כעטרת זקנים]:
ג
קריאת הפרשה וכו' – כתב המ"א דה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט וע' בשערי אפרים שמצדד עצמו שלא להתחיל בשבת הבא ממקום שפסקו אלא יתחיל עם הכהן מראש הסדר של שבת העבר ולקרות עמו כל מה שקרא בשבת העבר ולהוסיף עוד ג' פסוקים או יותר מה שלא קרא בשבת העבר ושם יפסיק הכהן ויברך לאחריה ושוב יקראו כדרכן ואף אם לא ישאר בסדר הא' אחר שסיים הכהן קריאתו שיעור שיהיה בו כדי לקרות לוי וישראל ולחבר הסדרות ע"י רביעי אלא יצטרך לחבר הסדרות ע"י הב' או הג' אין זה מעכב עכ"ל:
קל״ה:ד׳
א
לפני חכם גדול ישראל – ועיין בח"א בשם היש"ש דטוב ליזהר לכתחלה שלא לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יש כהן חבר בביהמ"ד שאפשר לקרות אותו ועי"ש מה שכתב עוד בזה:
קל״ה:י״ד
א
אין מביאין וכו' – המקור הוא מירוש' המובא בב"י וז"ל שם בכל אתר את אמר הלוך אצל תורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן [דהיינו מה דאיתא ביומא פרק בא לו חזן הכנסת נותן הס"ת לראש הכנסת והראש לסגן והסגן לכ"ג] אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם וכו' ע"ש בב"י ובאמת הדבר תמוה דהירושלמי מיירי כשאפשר לילך למקום שהס"ת מונחת ולכך זלזול הוא כשמוליכין ס"ת אצלן משא"כ בזה שאנוסים הם ורוצים לקיים מצות קה"ת למה לא נביאה אליהם מאי זילותא הוא לס"ת כשבני אדם מהדרין אחריה לקרות בה אם נביאה אליהם כיון שהם אינם יכולים לילך אחריה אח"כ מצאתי בפר"ח שתמה ג"כ בזה ובאמת כן הוא דעת האור זרוע דלחולה מותר להביא ס"ת אצלו לקרות בה משום דאנוס הוא וכמו שכתב בד"מ משמו ובאו"ז גופא מבואר טעמו וז"ל דאם לאותם מביאים בעבור כבודם לזה שאנוס כ"ש שמביאים לביתו ע"ש ולפ"ז ה"ה בחבושים בבית האסורים דמאי שנא. ולדינא נראה דאפילו להמרדכי דאוסר אפילו באנוס אינו מיירי כ"א ביחידים החבושים ורוצים להכניף עשרה שם לקה"ת בזה אוסר [ודלא כאו"ז דמשמע שם דמתיר לחולה להכניף עשרה שם ולהביא הס"ת אצלו] ומטעם דמן הדין י"ל דאין חל על יחיד מצות קה"ת בזמן שאין יכול לילך לביהמ"ד אבל כשיש שם עשרה כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה כנלע"ד לדינא:
ב
ואם הוא אדם חשוב וכו' – עיין במ"ב במה שכתבנו דדוקא אדם חשוב בתורה והוא מהגר"א בשם תשובת מהר"מ פאדווה ועי"ש שמקורו מהירושלמי מהא דפריך שם מריש גלותא אף דהוא בודאי מהחשובים והעשירים אלמא דדוקא חשוב בתורה בעינן וראיתי בתשב"ץ קטן סימן קפ"ט שכתב בהיפך מזה וז"ל בירושלמי פרק בא לו כאן את אמרת הלוך אחר תורה וכאן את אמרת מוליכין התורה אצלו אלא ע"י בני אדם גדולים התורה מתעלה מכאן ראיה שאין איסור לקרוא לתורה עשיר מכובד לפני ת"ח מפני שע"י אנשים גדולים התורה מתעלה עכ"ל הרי משמע מדבריו דאנשים גדולים המוזכרים בירושלמי הוא לאו דוקא ת"ח ולא העתקתי כדעתו במ"ב מפני שדבריו קשין שהרי מסוף דברי הירושלמי מבואר בהיפוך מזה וכנ"ל אכן אחרי בינותי ראיתי שהרמ"א בסימן רפ"ב העתיק דין דתשב"ץ להלכה [ומה שנרשם שם אור זרוע טעות הוא שלא נמצא כלל באור זרוע רק בתשב"ץ הנ"ל שזהו לשונו ממש וכנ"ל] ואולי שהרמ"א מחלק בין לקרותו לתורה ובין להביא ס"ת אצלו דלזה בעינן חשוב ביותר ואע"ג שהתשב"ץ בעצמו הוציא דינו רק מהירושלמי הנ"ל הרמ"א החליט את דינו רק מסברא בעלמא וצ"ע:
חתם סופר על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
(שם) ס"ק ז' וכבוד התורה נ"ב עיין תשובות ח"ס חלק או"ח סי' כ"ה: [שם העלה ע"ד עיר שאין בה אלא כהן אחד אשר אינו רוצה למחול על עלייתו לתורה וכבר נתרבה ריב ומחלוקת עי"ז כי לפעמים ימצאו ביום א' כמה חיובים לעלות לתורה וביניהם הרב מרא דאתרא ומנהיגי הקהל ורוצים לעשות תקנה קבוע שאם יארע כן שיהיו כמה חיובים ובתוכם מופלגי העיר לקרותם לתורה ראשון ושלא לחוש לכהונתו של זה אם יכולין לעשות תקנה הלזו. והשיב בודאי אם יכולים לפייסו בדברים או בשום ריצוי שיסכים גם הכהן עם התקנה כראוי וכנכון לו אז תהיה תקנתם קבוע ואם שוב אחר זה יסרב הוא או כהן אחר על התקנה הקבוע יכולים להוציאו על כרחו או לקרות לפניו ישראל אפילו כשהוא בבית הכנסת וכו' ואע"ג דכהן שרצה למחול אינו יכול למחול היינו לאדם פרטי משום דאתי לאנצויי לאמור גם אני חשוב כזה כדפירש"י ס"פ הניזקין אבל היכא דמוחל לציבור לעשות תקנה על מקרה ידוע כנידון שלפנינו לית לן בה וטוב לכבדו עכ"פ בהוצאה והכנסה לס"ת כדי לקיים וקדשתו עכ"פ במקצת אבל להעבירו על דעתו ע"כ אם אי אפשר לפייסו אין לנו]:
ב
(שם) סעיף י"ד במחבר בני אדם. נ"ב עיין פר"ח:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים
קל״ה
א
סעיף ב' אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בציבור ג"ב נשאלתי בעיר אחת שלא קראו פרשת פנחס בציבור בשבת מה יעשו והשבתי דאין לזה תקנה כיון דבשבת שני יהיו מטות ומסעי מחוברין ואין לקרות שלשה וכי אין תקנה לחצאין וכמ"ש המג"א ואף דבמג"א נקט שהיה שבת הראשון שהיו ב' פרשיות ודאי ה"ה להיפוך דאין טעם חלק כיון דנתן טעם שאין קוראין ג' פרשיות מה לי זה או זה ואם נבוא לו' דדוקא נקיט שהיה בהתחלה ב' פרשיות יש לו' דנקט כן דאם הוי אח"כ ב' פרשיות יש תקנה לקרות בשבת שאחריה ב' פרשיות ופרשה השלישית יקראו בשבת השנייה שאח"כ ויהיו נקראים ב' ב' וא"כ אף אם הוה כן כאן אין תקנה כיון דאח"כ יהי' ספר אחר הדברים וא"א לחברם יחד כמ"ש המג"א וא"כ שפיר אין לזה תקנה ודו"ק וז"ב ופשוט:
דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
(רמ"א) ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדר' ויקראו שבע' גברי כי כל יום השבת הוא זמן הקריא' אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדר' משב' העבר כי בחול יש ביטול מלאכה לעם. אלא יקראו רק הפרשה מן הסדרה של שבת הבא ולא מן הסדרה שביטלו בשב' העבר כי לעולם אין דוחין דבר שזמנו אז מפני דבר שכבר עבר זמנו ועוד דאיכא למיחש ששומע יאמר שזו הסדרה השייך היום ולא ידע שזה תשלומין ותדע שכן הוא שהרי אם היו אז שני סדרות מחוברים או שהי' פ' ויחי אין משלימין כלל עיין מג"א סק"ד ואמאי לא יקראו בשבת הבא שני סדרות שביטלו וסדר היום יקראו שוב לשבת הבאה שני סדרות וכן בפרשת ויחי יקראו ויחי לבד ובשבת הבאה יקראו ב' סדרות אלא ודאי שלעולם אין דוחין חובת השעה וכנ"ל:
אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
[א] [לבוש] אבל אין נוהגין וכו'. פירוש בין בשני בעלי ברית בין בשני חתנים אין נוהגין להוסיף, וכן כתב להדיא הבית יוסף בבדק הבית שלו:
ב
[ב] קורין אותה וכו'. כתב בהגהות מנהגים הלכות שבת וזה לשונו, מהר"מ מינץ חולק דוקא בשתי פרשיות, אבל בשלושה פרשיות כגון אם בשבת שעבר היה כפולין לא עיין שם, אבל לא נראין דבריו בעיני, עד כאן. ובכנסת הגדולה ועולת תמיד לקמן בסימן רפ"ב הביאו דברי הר"מ להלכה ולא הזכירו דברי הגהות הנזכר לעיל, וכמדומה דאשתמיט להו וכן מסתבר טעמו דאין לדלג שום פרשה, ועוד לפי שמצאתי טעם בגליון מרדכי קטן ריש ברכות זה לשונו, מימות משה רבינו עליו השלום ניתקנה לקרוא בפרשיות להשמיע לרבים, עד כאן. ומשמע דאין חילוק כלל, ומכל שכן כששתים דבוקות בשבת זו שקורין נמי סדרא של שבת העבר, ולפי זה נראה לי הוא הדין כשבטלו שנים או שלושה שבתות יקראו כל הפרשיות שביטלו בפעם אחת דלא כמשמעות מתשובת הר"ם שם בסוף פרק ה', והוא הדין אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט. עוד כתב מהר"מ שם דאם הסדרה שעבר היה סוף הספר אין קורין אותו. כתב עולת תמיד שם בשם תשובת הר"ם ובמקום שיש יותר מבית הכנסת אחת אם קראו בבית הכנסת אחת אף על פי שלא קראו בבתי כנסיות אחרים לא נקרא ביטל התמיד ואין צריך להשלים, עד כאן. ונראה לי מגוף התשובה שם דוקא כשהקהל מבית הכנסת זה היו קוראים רק שהיה בבית הכנסת אחרת, אבל אם קהל זה לא היה קוראין כלל צריך להשלים. כתב משפטי שמואל סימן ג' אם התפללו בבית הכנסת וקראו בספר תורה וקצת מציבור לא היו בבית הכנסת אין להם לחזור ולהוציא ספר תורה ולקרות בה מפני פגמה של ראשונה, עד כאן. ונראה דוקא שהראשונים התפללו בזמן הראוי לתפילה והאחרונים לא באו בזמן התפילה, עולת תמיד סוף סימן קמ"ד. כתב בגליון מגן אברהם דאם בטל ביום שני באונס קריאת התורה יקראו ביום שלישי שלא ילכו שלושה ימים בלא תורה, אבל אם ביטלו ביום חמישי או אפילו ביום שני אלא שביטלו במזיד יש להסתפק, עד כאן. ומפוסקים הנזכרים לעיל לא משמע להשלים אלא בשחרית דשבת שיתבטל הסדרה לגמרי מה שאין כן זה נשלם בשבת שחרית:
ג
[ג] מיהו אם יוכל לקרות וכו'. כתבו אחרונים בשם תשובת רא"ם מי שאינו יודע לקרות כלל וגם לא להכיר האותיות אין ממנין העולים, עד כאן. ואולי דמשום זה נוהגין להוסיף על שבעה כי עכשיו לא נהגו לדקדק אחריו כלל. (מגן אברהם וכדלקמן סימן קמ"א):
ד
[ד] אינו רשאי וכו'. ועיין לעיל סימן ס"ו וכו', דשם נתבאר דנוהגים להפסיק בקריאת שמע ובברכותיה לעלות לתורה אפילו אינו כהן, וביארתי שם דמכל מקום אין לקרות עם החזן, עיין שם עוד מזה. ומכל מקום נראה אם החזן יודע שעוסק בקריאת שמע וברכותיה אין לו לקרותו לכתחילה אלא יקרא אחר, אבל בפסוקי דזמרה כתב מגן אברהם דאפשר דשרי לקרות, עד כאן. ועיין לעיל סימן ס"ו ראיה לזה, ובכל זה אין חילוק בין כהן או אחר, ובחידושי לכתובות דף כ"ה יישבתי בזה קושית מהרש"א וכל הגדולים דלא משני דיש כהן אחר דיש לומר דקרי קריאת שמע, עיין שם באריכות, ועוד הוכחתי שם דאם אין כאן אלא לוי אחד וקורא קריאת שמע, יקרא כהן ראשון עוד במקום לוי ולא ישראל ועיין ס"ק י':
ה
[ה] וקוראין וכו'. והוא הדין אם יש כהן אחר קוראין לו בשמו דהכל יודעין שזה מתפלל ואין פגם לזה:
ו
[ו] אם אין הכהן מתענה וכו'. ואם טעו וקראו למי שאין מתענה כתב הב"ח סימן תקס"ו דיעלה ויברך וכן מצאתי בתשובת אמונת שמואל שם סימן מ"ו, ודלא כמשמע מנחלת צבי בסימן זה, מיהו בבית יוסף שם משמע דאיכא אפילו איסורא אם עולה, וכן פסק הט"ז שם וכן נראה לי, ומהרי"ק גופיה שורש ז' שכתב אף דתענית בה"ב אינו אלא מנהג בעלמא, ואפילו הכי דוחים כבוד הכהנים כדי לקיים מנהג זה וכו' ודו"ק. עוד כתב אמונת שמואל שם דבשחרית קורין אותו לכתחילה דקריאותו הוא מתקנת עזרא ושכן כתב הב"ח בסימן תקס"ו, והוא תמוה דלא נמצא שם מפורש כן ואדרבה מדכתב המנהג שאינו עולה כשקורין ויחל משמע אפילו בשחרית ממנהגא, וכן מגן אברהם שם כתבו בנראה לי, גם נראה לי בתשובת מהרי"ק הנזכר לעיל דמיירי בשחרית שקורין בלאו הכי תענית אבל במנחה אף שתענית ממנהגא לא סלקא דעתיה לכהנים לקרוא כיון שקריאה משום התענית ודו"ק, ואם נפרש אותו על מנחה הוא דוחק גדול, לכן יש לחוש לכתחילה אבל אם קראוהו עולה בשחרית של יום הכניסה. כתב מגן אברהם שם אם יש כהן אחר יכנס לבית הכנסת ויאמר לחזן שלא יקראוהו:
ז
[ז] ברכו וכו'. ואם התחיל ברוך אתה ה' הוי התחלה ולא מהני לסיים למדני חקיך:
ח
[ח] ולא יעלה אחריו לוי וכו'. פירוש אפילו שלישי או רביעי משום פגמו לבוש, פירוש דכיון שדרך לקרות בכל הקרואים ישראלים יאמרו שאין זה לוי אלא ישראל. והב"ח כתב הטעם שהוא הורדת כבוד ללוי:
ט
[ט] אבל ראשון וכו'. והקשה הב"ח למה לא מפרש דדוקא בשלוי גדול מישראל או בשוין אבל כשישראל גדול מלוי ישראל קורא ראשון, עד כאן. וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם וכן נראה עיקר, וכן כתבו במהרי"ל ומטה משה שכן נוהגין. אבל מה שהשיג הב"ח על עיקר דין זה על מצא כתב שהביא בית יוסף דלכולי עלמא קורא ראשון דמלשון רש"י בפירוש ראשון שפירש שלא יקרא כלל משמע דאפילו ראשון אין לקרות ללוי כלל דילמא תיעול להעלותו לכהונה ושכן כתב אבודרהם שכן נוהגים וכן הסכים הנחלת צבי, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כדברי רמ"א דמה שפירש רש"י לא יקרא כלל היינו שלא יקרא כלל אחר ישראל אפילו כשישראל גדול ממנו אבל ראשון יקרא לוי, ולא שייך לטעות בהן כמו דלא חיישינן בישראל שקורא ראשון, וזה נראה דעת אבודרהם וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן רי"ד. ותדע דאם לא כן תיקשי מנהגא אמנהגא דהא בספר תניא כתב דמנהגא שקורא ראשון וכמו שכתבו מהרי"ל ומטה משה, גם מצאתי להדיא בתשובת מהר"מ מרוטנבורג סימן תקנ"ה, כדברי מצא כתב בבית יוסף עיין שם שמבואר ביותר:
י
[י] והתחיל לברך וכו'. פירוש ברוך אתה ה' אבל ברכו ה' לא הוי התחלה כדלעיל וכן בבית יוסף ובלבוש ולא כט"ז ואולי יש טעות סופר בדבריו:
יא
[יא] אבל לא כהן אחר וכו'. וכל שכן שלא יקרא ישראל אחריו שאין הכל יודעין שאין לוי בבית הכנסת וכו' לבוש, ולפי זה בתענית כשאין לוי שמתענה היה מותר לקרות ישראל במקום לוי כמו שכתבתי בסעיף ה' שיאמרו שיש לוי ואינו מתענה אלא כיון שכהן זה עומד למעלה יש לחוש לו ביותר לפגם ועוד יש לחלק, ועוד הא לעיל כתב טוב שיצא ולדעת ט"ז שם חיובא שיצא. לכן נראה לי שגם זה יקרא במקום לוי, והלוי יוצא מבית הכנסת כמו כהן דלעיל ועיין ס"ק ד':
יב
[יב] אחר כהן וכו'. כן כתב מהר"י אבוהב בשם הרשב"א, וכתב בית יוסף תמיהני הא גבי לוי אחר לוי כתב בשמו שאף על פי שישראל מפסיק ביניהם אסור אם לא שנאמר דרשב"א לחוד והרשב"א לחוד עד כאן לשונו. ודבריו דחוקים, ועוד תימא הא שני דברים סותרים ראיתי כתובים בתשובת הרשב"א אחד בסימן רי"ד ואחד בסימן תקמ"ג, ועוד תימא איך יסתור מהר"י אבוהב עצמו. גם תמיהני דלעניות דעתי דלא קשה מידי מעיקרא דהא דאוסר היינו כשאין קורא כסדר אחריו כהן ולוי ישראל כדמשמע בלשונו שם להדיא דאז ישתמע משום פגמו של ראשון כהן או לוי שני, מה שאין כן כשקורין כהן ולוי דליכא למיחש גם לפגמו של לוי. עוד יש לומר דהא דמתיר הרשב"א ומהרי"א מיירי בנישואין דלא כל כך פגום כמו שכתב בית יוסף בשם שבלי הלקט ודרכי משה דמינכרא משום חתנות. והקשה הב"ח הא מדכתב הטור כיון שקוראו ישראל אחריו אלמא דמיירי היכא דלא היה שם לוי וקרא הוא פעמיים ואחריו קרא ישראל השתא איכא למיחש לפגמו של אחרון, עד כאן. ומתוך זה השיג על הבית יוסף דבאמת חיישינן לפגמא כשאין ידוע, ומוחזק השני שאינו בן גרושה וחלוצה עיין שם, ולא נהירא מכמה טעמים ואין להאריך. אלא נראה לי לתרץ הקושיא דאם גם כהן אחרון קורא פעמיים במקום לוי, ואם כן ליכא למיחש של פגם דמינכרא מילתא שהוא כהן כיון שהוא קורא פעמיים. והנה כל זה למה שפירש הבית יוסף דברי הטור דוקא שקורין אחריו לוי, אבל מצאתי בפרישה שהשיג עליו מדתלה הטור טעמא בהפסק ישראל משמע אף שאין קוראין אחריו לוי או שקוראו אחרון ואין חשש לפגמו כיון שמזכירין שהוא כהן, עד כאן, וכהאי גוונא כתב הט"ז עיין שם. ונראה לעניות דעתי שגם הבית יוסף עצמו מסקנתו כך כמו שכתב לבסוף, ואפשר דדוקא בזמן הש"ס וכו' אבל האידנא הנשארים בבית הכנסת יודעים שאמר החזן שהוא כהן, ואם כן אף שאין קורא לוי אחר כך מותר, והוא הדין כשקורא לוי אחר ישראל, והשתא ניחא שסתם בשולחן ערוך וכתב דסלק בהפסק ישראל וכן משמע כמו שכתב רמ"א על השולחן ערוך ולכן מותר לעלות גם כן למפטיר וכו' ודו"ק. ולפי זה מה שכתב רמ"א דבמקום צורך ודחק יש לסמוך עליהם הוא הדין בזה שאין קורין אחריו לוי, מיהו מלבוש משמע שאין אנו נוהגין אפילו בשעת הדחק אלא לאחרון, מיהו כהן אחר לוי כתב כנסת הגדולה בשם משפט צדק דלא יקרא:
יג
[יג] וכן נוהגין וכו'. והלבוש כתב דאין נוהגין לקרות שום כהן או לוי אף שקורין יותר משבעה אלא באחרון ואף שאחרון כהן קורין למפטיר כהן שקדיש מפסיק ביניהם, עד כאן. משמע דוקא כשקורין יותר משבעה אבל כשאין קורין רק שבעה אין לקרותו לשביעי וכן ביום טוב. ומעשה בא לידי ביום טוב שטעו וקראו כהן לחמישי והוריתי דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר כדלעיל סעיף ז', ובאם אי אפשר כיון שעלה שוב לא ירד דלפגם כהן ראשון לא חיישינן כיון שקראו אחריו לוי כמו שכתב בית יוסף, ולפגם דידיה נראה דכיון שהוא אחרון לא הוי פגם כל כך. ועוד הא כתבתי לעיל דיש מקומות נוהגין כן לכתחילה ואף דאנן לא נוהגין הכי מכל מקום כיון שכבר עלה יש לסמוך עליהם:
יד
[יד] משום פגמו וכו'. ומותר לקרות בנו תחתיו דאי איתא שהוא פגום אף בנו פגום, אבל אביו אסור, עד כאן (מגן אברהם). ולכאורה גם בבנו יש לחוש לפגמו שאביו נשא גרושה אחר לידתו כדלעיל סימן קכ"ח סעיף מ' אלא דבגיטין דף נ"ט משמע דלא חיישינן לזה, וכן לעיל סעיף ח' ט', מיהו אפשר כיון דכל הקודם זכה לא פלוג רבנן, דאחר יבוא תיכף קודם שיקראו לבנו כי לא ידע מבנו ויתבייש:
טו
[טו] ש"ץ שהוא כהן וכו'. כתב עולת תמיד וזה לשונו, ומהרש"ל חולק על זה, מיהו בן לאב ואח קטן לגדול שנראה לכל שעושה לכבודו מותר לכתחילה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי משמע במטה משה דף ס"ו דרש"ל מיירי בסגן כהן, אבל בשליח ציבור כהן מודה דמותר. ומזה קשיא לי נמי על הנחלת צבי שכתב בפשיטות דמותר בסגן ולא הזכיר מדברי רש"ל, וטעמו דרש"ל סבירא ליה דשאני שליח ציבור שמשועבד לקרות לכל מי שמצווין מה שאין כן הסגן דרשות בידו, ועוד שאפשר לעלות אחר שקראו הכהן, מיהו המנהג כדברי נחלת צבי וכן כתבו שיירי כנסת הגדולה וט"ז. כתב רמ"א ביו"ד סימן ת' אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבית הכנסת מותר לקרותו, עד כאן. ובסימן שפ"ד פירש הש"ך דמיירי דוקא בשבת ומשום אבילות דפרהסיא עיין שם, אבל במגן אברהם דטוב לכהן שיצא מבית הכנסת לפני הקריאה אף בשבת, וכן מצאתי בתשובת מהרש"ל סימן ע"א שטוב יותר לומר לו מקודם שיצא מבית הכנסת:
טז
[טז] כדי סיפוקם וכו'. דצריך עיון אם יש שני ישראלים אם קוראים הישראלים קודם לכהן כמו בישראל אחד או לא והכי מסתבר. כתב לבוש אם ישראל אחד והלוי אחד והשאר כולם כהנים יקרא ישראל ראשון ואחר כך לוי ואחר כך כהן אחר כהן וכו', והנחלת צבי חולק דיקראו כהן ולוי וישראל ואחר כך שאר כהנים וכן כתב הט"ז, וכן נראה לי דהא למאן דאמר קריאת כהן דאורייתא לעולם מקדימין לכהן. עוד כתב הלבוש אם יש שני ישראלים ושני כהנים יקרא כהן ואחר כך כהן לוי ישראל והשביעי כהן, אבל אם יש כהנים ולויים ואין ישראל ביניהם או כהנים וישראלים ואין לויים או לויים וישראלים ואין כהן ואין במין אחד שיעור שבעה לא מצאתי וכו', ומגן אברהם כתב שיקרא הכהן פעמיים במקום לוי ואחר כך יעלו הישראלים כולם, ואחר כך הכהנים, וזהו פירוש מה שכתב בשולחן ערוך וכל שאין ישראלים כדי סיפוקן וכו', עד כאן. ואני אומר דלפי זה יכולין לקרות כהן אחר כהן ואחר כך הישראלים כיון שאין ישראל כדי סיפוקן. עוד כתב אם יש בכל מין שבעה יעשו על פי גורל או כולם כהנים וכו', אבל הט"ז כתב שלוי אחד קורא ראשון ואחריו יכולין לקרות כהן אחר כהן בהפסק לוי, ועיין לעיל ס"ק י"א ודברי הלבוש נראה נכון:
יז
[יז] החבושים וכו'. והוא הדין חולה אף שיכול לכוין וכהאי גוונא שאין יכול לבוא לבית הכנסת כן כתב מהר"ם פאדווה סימן פ"ח. וראיתי נוהגין כמה פעמים שאם מת בשבת או יום טוב בבית הנוגע בבית הכנסת והתפללו הכהנים בעשרה בבית והכניסו להם ספר תורה מבית הכנסת, ולכאורה הוא נגד הדין. ונראה לי ללמד זכות דכהנים הווין כמו אדם חשוב, גם אפשר דמרדכי מיירי כשיחידים חבושין או אין להם יכולת לבוא לבית הכנסת אלא שרוצין לאסוף מנין, אבל כשרבים אינם יכולין אפשר דמודה. כתב מגן אברהם דבפרשת זכור מותר להביא, מיהו מה שהולכין מבית הכנסת מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ספר תורה עמהם כדי לקרות שם ודאי אינו נכון דהא אפשר להם לענות אמן בבית הכנסת לשמוע הקריאה:
יח
[יח] יומיים קודם וכו'. זה לשון מהר"מ פאדווה שם נראה לי דמרדכי מיירי בענין שמביאין ספר תורה לקרות, אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין ממנה ספר תורה ומחזירין לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין ספר תורה למקומו, אמנם במנהג שלנו וכעובדא דידך ליחד תיבה וארון על יום או יומיים ולתת בו הספר תורה ולהוציאו בשעת הקריאה ואחר כך יחזירו לארון מותר כי אין בו פגם לספר תורה, מאחר שמיחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה, עד כאן. משמע קצת שלא בעינן יום או יומיים קודם, אלא כשמיחדין ארון ועמוד להוציא ולהכניסו אף באותו יום מותר, ומה שכתב יום או יומיים אורחא דמילתא נקט, גם מעשה שהיה כך היה:
יט
[יט] אדם חשוב וכו'. דוקא כשהוא חולה או חבוש:
אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
קורין כו'. עיין באר הטיב מ"ש בשם עטרת זקנים. אבל בס' משאת משה העלה דא"ל תקנה וראיה מהא דכתב הא"ז ומהר"מ מינץ דאם בטלו הסדר באיזה שבת קורין אוחו לשבת הבאה בהדי פרשת השבוע וקשה דטפי הל"ל דיקרא ביום ראשון שלא יעבור ג"י בלא תורה אלא מוטב דשבקינן לה ליום הראוי ועיין עוד שם ראיה לזה:
ב
מותר. ובספר גן המלך כ' חתן דוחה לבעל ברית ואם הב"ב עבר ועלה יעלה חתן אחריו דלדידיה הוי מועד שלו שעולין ארבעה ואם לא יעלה זילא ביה מילתא ועיין ת' בי"ד סי' נ' ומשמעו' ש"ס דההוספה תלוי ביום שיש בו מוסף ודו"ק:
ג
ב' לוים. כשאין שם כהן מסיק בת' ב"י סי' א' וב' דאסור לקרות לוי אא"כ הוא יעלה תחלה וראשון ע"ש:
ד
אחר כהן. עיין ת' הרמב"ן סי' קפ"ו דינים המסתעפים בדינים אלו:
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה:א׳
א
א) [סעיף א'] בשני ובחמישי וכו' משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו ג' ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תקן שיהיו קורין בשני ובחמישי ג' בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים, הרמב"ם פי"ב עה"ת דין א' והוא מש"ס בבא קמא דף פ"ב ע"א יעו"ש, ועיין מ"א ריש הסי' ובשער הכוו' דמ"ח ע"ד כתב הטעם שמוציאין ס"ת בב' וה' לפי שבשני ובחמישי שולטת עולם היצירה שהיא בחי' התורה יעו"ש, וכ"כ פרע"ח פ"א משער קריאת ס"ת ופ"א משער השבת, וטעם לס"ת שמוציאין בשבת כי בבקר ביום שבת אנו קורין בס"ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחילת היום, ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז, והכונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמש"ה מימינו אש דת למו, שער הכוו' דע"ג מ"ד:
קל״ה:ב׳
א
ב) שם ואין מוסיפין עליהם וכו' משום ביטול מלאכה לעם, וגם אין מפטירין בנביא מטעם זה לבוש, ט"ז סק"א, מ"א סק"א. ושבת במנחה דליכא ביטול מלאכה מ"מ כיון דדרשו עד סמוך לחשיכה לא רצו חכמים להטריח הציבור בהוספה, כן פי' רש"י שם במגילה מחה"ש סק"א ומיהו בשער הכוו' שם דמ"ח כתב הטעם בסוד משום דאין מתגלין עתה בב' ובה' רק הנה"י דאבא בלבד, כי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארתם לחוץ ולכן קורין ג' עולין' כהן כנגד הנצח קו ימין, לוי כנגד ההוד קו שמאל, ישראל כנגד היסוד קו האמצעי, והנה הארה זו אינה נשארה כך רק לפי שעה, ואח"כ חוזרין ומתעלמין בפנים כמתחלה ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הספר תורה ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל עכ"ד, וכן מנהג בית אל יכב"ץ שתיכף אחר הקריאה קודם אשרי ובא לציון מחזירין הס"ת למקומו בין בחול בין בר"ח בין חו"ה רק בשבת ויו"ט אחר אשרי וג' העולים במנחת שבת הם כנגד ג"ר דאבא המתגלים עתה א' כנגד חכמה וא' כנגד בינה וא' כנגד הדעת כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ה ע"א וע"ב יעו"ש, ולכך אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם, ועיין לקמן או' י"ט:
קל״ה:ג׳
א
ג) שם הגה, ואם היו שני חתנים וכו' מותר להוסיף וכו' כתב מרן ז"ל בבד"ה דאנו לא נהגנו להוסיף בב' ובה' בשביל חתנים וגם לא שמענו מי שנהג כן עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגב"י וכתב וכ"כ בתיקון יששכר דף נ"ה ע"א, וכן הסכים הפר"ח או' א' ובשכנה"ג הגב"י או' ב' כתב דכן הורה הלכה למעשה וכ"כ הלבוש דאין נוהגין כן והביאו מ"א סק"ב וא"ר או' א' וכתב שם הא"ר אדברי הלבוש דבין בשני בעלי ברית בין בשני חתנים אין נוהגין להוסיף וכ"כ א"א או' ב' וכ"כ מאמ"ר או' א' דאין נוהגין להוסיף בב' וה' על ג' יעו"ש, וכ"נ ממש"ל באו' הקודם ע"ש האר"י ז"ל דלפי סודן של דברים אין מקום להוספה בב' וה' יעו"ש ודו"ק:
קל״ה:ד׳
א
ד) שם בהגה, ונראה דה"ה לשני בעלי ברית וכו' אבל בתיקון יששכר כתב שאין דין ריצב"א אמור אלא בחתן לא בבעל ברית, והביאו הכנה"ג שם. מ"א סק"ג, וכ"כ הפר"ח שם על דברי מור"ס הנז' דליתא יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"ב, וכבר כתבנו בחו' הקודם דגם בחתן אין נוהגין להוסיף בב' וה':
קל״ה:ה׳
א
ה) [סעיף ב'] מקום שמפסיקין בשבת וכו' ואם טעו בשני וחמישי וקראו בסדר אחר ג' גברי א"צ לחזור לקרות שנית פ' השבוע, בי"ע בדיני קריאת ס"ת או' ב' והביאו היפ"ל בקו' יושר לבב או' א' ועי"ש הטעם:
ב
ה) שם הגה, אם בטלו שבת אחת וכו' וכתב מהר"ם מינץ סי' פ"ה דדוקא שני סדרות יקראו אם יתבטל קריאת שבת כיון דבלאו הכי מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחת בשנים פשוטות אבל אם נתבטל ב' שבתות אין קורין בשבת הבא ג' סדרות דלא מצינו שום דוכתא שקורין ג' סדרות בחד שבת, וכן אם היו דבוקות בשבת שעבר אין לו תשלום דאין סברה לחלקם ולקרות בשבת הבא חצי חיובא, וכן אם ביטלו פ' ויחי אין לקרותה עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרה שניה כדי שיהו מחוברין וזה אינו נכון לעשות בשני ספרים יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' רפ"ב וכתב דלפי דבריו אם בטלו התמיד בשבת שאין פרשיותיו מחוברות ולשבת הבאה פרשיות מחוברות שאין לקרוא הפ' של שבוע שעברה יעו"ש, וכ"כ העו"ת שם או' ד' עט"ז בזה הסי' או' ב' מ"א סק"ד, י"א בהגה"ט, סו"ב או' א' מיהו בהגהות מנהגים כתב על דברי מהר"ם מינץ הנז' דלא נראין דבריו בעיניו והביאו א"ר או' ב' וכתב דמסתבר טעמו דאין לדלג שום פ' ומכ"ש כששתים דבוקות בשבת זו שקורין נמי סדרא של שבת שעבר וה"ה כשבטלו שנים או ג' שבתות יקראו כל הפרשיות שביטלו בפעם אחת יעו"ש וכן הוא דעת ב"ד בה' שבת סי' ק"ו ועי"ש שסתר כל דברי מהרמ"מ הנז' וכ"כ מט"י בסי' רפ"ב או' י"ד וכן העלה בתשו' דב"מ חא"ח סי' ן' וכתב דש"ץ שטעה בשבת ויקהל ופקודי דחשב שלא היו מחוברות וקרא ויקהל לבד דיקרא בשבת ויקרא פקודי ופרשה ויקרא כס' הב"ד ואין לומר בזה סב"ל כיון דבכל מקום שקורא בתורה יש חיוב לברך יעו"ש, וכ"כ אמ"ל בטעות קס"ח אות ב' לד"א סי' ט' אות ב' וצריך לקרותם כסדרם משום תורת ה' תמימה תחלה פ' שביטלו ואח"כ חיובא דיומא משום תורת ה' תמימה ורוב העולים מן הז' יעלו בחיובא דיומא והיותר טוב א' מן העולים יקרא פ' שבטלו והשאר בחיובא דיומא כר"ש בשם ס' לשון חכמים ועי"ש ולע"ד נראה דהא' יקרא פ' שבטלו כולה וגם יתחיל לקרות ג"כ ג"פ בפ' דחיובא דיומא כדי שיהיו כולם קורין ומברכין בחיובא דיומא ואח"כ ראיתי שכ"כ בס' השומר אמת סי' ט"ו או' א' והביאו הפתה"ד או' ד' והסכים לדבריו וכתב דנראה דכ"ע יודו בזה יעוש"ב רק אם היתה הפ' שבטלו סוף ס' כגון ויחי או פקודי אז לא יתחיל לקרות הא' בס' השני שהיא שמות או ויקרא משום דאין נכון לקרות חד גברא בשני ספרים כנז"ל בשם מהר"ם מינץ ועיין פתה"ד שם. ומיהו בב' וה' קורין בפ' השבוע כמו שאר הצבור כמ"ש לקמן או' ט' ועוד עיין לקמן סי' קמ"ד או' ב':
קל״ה:ו׳
א
ו) אם בשבת אחת התחילו לקרות בפ' וקראו קצת עולים בה ולא סיימו הסדר מפני הקטטה מסיימין אותה לשבת הבאה עם הפ' השייכה באותו שבת ואם סיימו הסדר בין בס"ת אחר בין בבהכ"נ אחר א"צ לקרותה עוד בשבת הבאה, מהר"ם מינץ שם, כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, י"א שם, סו"ב שם, אמ"ל שם אות ג' ודוקא כשהקהל מבהכ"נ זה קראו רק שהיה בבהכ"נ אחרת אבל אם קהל זה לא קראו כלל צריך להשלים א"ר שם, לד"א שם אות ג' וזה שלא סיימו מחמת קטטה צריך להתחיל בשבת הבאה מראש הפ' של שבת שעברה ולקרות אותה אדם א' ויתחיל ג"כ לקרות מפ' דחיובא דיומא כנ"ז באות הקודם:
קל״ה:ז׳
א
ז) קהל אחד שהיו סוברים שפ' מטות ומסעי מחוברות כרוב השנים וקראו השתי פרשיות בשבת אחד ואחר צאתם נודע להם שאינם מחוברות א"צ לחזור ולקרות שנית בפ' מטות ז' גברי אף שלפי האמת לא קראו בענינא דיומא ז' דלא הוי חובא לקרות פ' השבוע אלא מנהג, ובשבת הבאה לאחריה יחזרו לקרות פ' מסעי, אמ"ל שם אות ד' בשם פרי הארץ, וכתב דה"ה בב' ובה' אם טעו הצבור וקראו בסדר אחר ג' גברי דא"צ לחזור ב' לקרות פ' השבוע דבמילתא דתקנא לא מהדרינן עובדא יעו"ש, וכ"כ לד"א שם אות ד':
קל״ה:ח׳
א
ח) שם בהגה. אם בטלו שבת אחת וכו' כתב העט"ז או' א' דאם בטלו ביום ב' הקריאה בס"ת ע"י אונס יכולין לקרות הקריאה של יום ב' ביום ג' כדי שלא יבטל תקנת עזרא ושלא ילכו שלשה ימים בלא תורה משא"כ אם בטלו ביום ה' אז כבר הלכו ג' ימים בלא תורה יעו"ש, אבל הרב משאת משה בתשו' ח"ב סי' א' העלה מתוך תשו' מהריק"ו ש"ו קע"ז דכל מילתא דמחמת תקנתא מה דהוה הוה ולא מהדרינן עובדא יעו"ש והב"ד אמ"ל שם או' א' וכן א"ר או' ב' ערער על דברי העט"ז הנז' יעו"ש וכן הברכ"י או' ב' אע"ג שכתב לדחות הראיות של הרב משאת משה הנז' מ"מ הסכים עמו לדינא יעו"ש, וכ"פ בספרו לד"א שם או' א' וכ"מ ממ"ש לעיל או' א' בשם האר"י ז"ל דאין מקום לקריאת ס"ת בחול כ"א בשני ובחמישי בלבד יעו"ש, מיהו נראה דיכולין לקרות במנחה אם בטלו בשחרית בב' ובה' וכ"כ בתשו' יהודה יעלה סי' נ"א והביאו תו"ח או' א' וכתב דאפשר כולי עלמא יודו בזה יעו"ש:
קל״ה:ט׳
א
ט) שם בהגה אם בטלו שבת אחת וכו' ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה מצאו מנוחה כתב בדגמ"ר אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו ז' גברי כי בכל יום השבת הוא זמן הקריאה אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בב' וה' כל הסדרה משבת שעבר משום ביטול מלאכה לעם אלא יקראו מפ' של שבת הבאה יעו"ש, והביאו בר יוחאי דלק"ט ע"ב על סעי' זה וכתב דאע"ג דבזוהר פ' ויקהל דר"ו סוף ע"ב משמע דאין לקרות כלל במנחה ז' גברי וגם אין לקרות כלל כל הסדרה מ"מ ע"פ הגמרא מבואר יעו"ש אמנם החיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"א או' ה' וח"ב סי' ט"ז כתב בפשיטות דאין לקרות אפי' במנחת שבת הפ' שבטלו ואפי' בלי הוספת קרואין רק בשבת הבאה יקראו ב' פרשיות וכמ"ש בברכ"י שלו יעו"ש והביאו עיקרי הד"ט סי' ו' או' ס' בי"מ בדיני טעות קס"ח או' ה' ועיין לקמן סי' קל"ז או' ח"י, ומיהו וב' וה' יקראו בפ' שבת הבאה ככל הצבור משום לא תתגודדו פתה"ד או' ב' ועיש"ב:
קל״ה:י׳
א
י) שם בהגה, אם בטלו שבת אחת קריאת הפ' וכו' אבל אם בטלו קריאת ההפטרה אין לה תשלומין פתה"ד אות ה' יעו"ש:
קל״ה:י״א
א
יא) קהל שהסכימו שלא להתפלל במנין אם לא יפרעו מעותיהם אינם יכולים לקרות בס"ת ולומר אחריו קדיש דלשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה, הרא"ש בתשו' כלל ג' סי' ט' כנה"ג בהגה"ט, פר"ח או' א' אמ"ל סי' א' או' ד' לד"א סי' א' או' ד' וכן אם הסכימו שלא להתפלל עם ראובן אין קורין בתורה אם ראובן בקהל, תשו' הרא"ש שם, אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט':
קל״ה:י״ב
א
יב) [סעיף ג'] כהן קורא בתורה ראשון וכו' שכך תקנו חז"ל משום דרכי שלום דלא ליתו לנצויי ולמימר כל אחד אנא קרינא ברישא ואסמכוה נמי אקרא דכתיב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי ופרכינן אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו ומשנינן אלא כהן ברישא וכדכתיב נמי גבי כהן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לקרותו ראשון וכו' ואח"כ הלוי ואח"כ כל העם וכו' ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום כיון דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפי' אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי, לבוש, והוא מגמרא גיטין דף נ"ט ע"ב, ומשמע מדברי הלבוש דהיא מדרבנן וקרא אסמכתא אמנם עיין במ"א סי' ר"א סק"ד שהביא פלוגתא בזה וי"א דהוא דאורייתא יעו"ש:
קל״ה:י״ג
א
יג) והא דאמרינן דאין הכהן רשאי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו אמרו שם בגמרא לא אמרן אלא בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים אבל בשני ובחמישי לא, ופרכינן והא רב הונא קרי בכהנא בשבתות ויו"ט ותירצו שאני רב הונא דאפי' רבי אמי ורבי אסי כהני חשובי דארעא דישראל מיכף היו כייפי ליה ע"כ, ועל מה שחולק הגמרא בין ב' וה' לשבתות ויו"ט כתבו שם התוס' בשם ר"ח דהני מילי לדידהו דבחול היו טרידי במלאכתן ולא שכיחי אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט עכ"ל, והב"ד ב"י וכתב ומיהו אפי' בשבתות ויו"ט אם בא לחלוק כבוד לאדם גדול ומופלג דכולהו כהני כייפי ליה לעלות ראשון הוא רשאי כדאשכחן דרב ורב הונא הוו קרו בכהני אלא שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף ועי"כ לא הוצרכו הכהנים למחול כבודם לגדולי הדור עכ"ל, וזה דלא כהט"ז סק"ג שכתב דאפי' נתינת רשות לא מהני יעו"ש, ועיין להמאמ"ר או' ד' מה שהאריך בזה ושקיל וטרי בדברי הב"ח והדרישה והחזיק בדברי מרן ז"ל וכתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינם מוכרחים יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז, ועוד עיין לקמן או' י"ט וסי' קל"ז או' ד':
קל״ה:י״ד
א
יד) וכתב מהר"י קילון בשורש ט' על קהל שהיו נוהגין שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך בהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה, וגם נהגו שאם יש שם כהן הוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מבהכ"נ יעו"ש. והביאו ב"י ומ"א סק"ז, אמנם הב"י שם חלק עליו וכתב דאם הכהן מוחל על כבודו כדי שיקיימו הצבור מנהגם א"צ לצאת ועיי"ש שהביא סמוכות לזה מהגמרא וכתב דלא מצינו שצריך הכהן לצאת חוץ לבהכ"נ אלא דוקא גבי נ"כ משום שיש בה ג' עשה ואף גם זאת דוקא באם אמרו לעלות וכמ"ש בסי' קכ"ח יעו"ש, והסכים לדבריו הפר"ח או' ג' וכ"כ כנה"ג בהגב"י שמצא כתוב בכ"י למהר"ר לוי טריוש צרפתי ז"ל שאפי' לא יצא הכהן מבה"כ יקראו ישראל שהתנדב לעלות ראשון, והב"ד אמ"ל בעליית הס"ת או' מ"ו לד"א סי' ה' או' מ"ו (ועיין בתשו' ח"ס סי' כ"ד) וכ"כ הברכ"י או' ה' בשם מהר"ש שער אריה בכ"י דיש נוהגים שביום שבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה וא"צ לצאת הכהן ואומר בפי' הש"ץ יעמוד הרב וכו' עכ"ל, וכ"כ הגאון מהר"ש קלוגר בסוף ס' סת"ם בקו' פרט ועוללות בהשמטות להלכות ס"ת דף פ"ו ע"א שנוהגים האשכנזים בא"י שקורין ישראל במקום כהן ולפעמים אומר החזן אעפ"י שיש כאן כהן משום שמצוי אצלם בכל פעם אורחים שצריכים להעלותם לס"ת ומסתמא מוחלים להם הכהנים דכיון שידוע שהוא דוקא משום כבוד האורחים ליכא חשש משום דליתו לאנצויי דהא בזמן דליכא אורחים אינם מוחלים וכו' ועוד דגדול כבוד הבריות וכו' כיון שהדרך הוא להעלות האורחים לס"ת עוש"ב. והביאו ידידינו הרב ארץ חיים נר"ו בסי' זה:
קל״ה:ט״ו
א
טו) שם. כהן קורא בתורה ראשון וכו' וכשאין שם כהן בקהל אם הת"ח הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין אעפ"י שהאחר גדול ממנו בשנים היניק וחכים קודם. בנימין זאב סי' רמ"ג ורנ"ג, כנה"ג בהגב"י, מ"א סק"ז, אמ"ל בעליית קס"ת או ג' לד"א סי' ה' או' ג' וכן אם היה שם חתן ואין שם כהן החתן קורא ראשון מפני שהחתן דומה למלך, ועיין לקמן או' כ"א:
קל״ה:ט״ז
א
טז) שם. כהן קורא בתורה וכו' ומי שאינו יודע לקרות כלל גם לא להכיר את האותיות אינו מן המנין העולים, רא"ם בתשו' ח"ב סי' י"ג, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ב' וכ"כ מרן ז"ל בב"י בסי' קל"ט בשם הרד"א אלא שבשם רבינו סעדיה כתב שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו. יראה ש"ץ אם כשיקרא לו מלה במלה יודע לאומרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עכ"ל וכ"כ בסי' קמ"א, ופסקו בש"ע סי' קל"ט סעי' ב' אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט' וכתב שם האמ"ל בשם ס' שלחן מלכים בדין ע"ה דאם אפי' צורת האותיות אינו יודע ולא נודע עד אחר שעלה למנין ז' צריך, להעלות אחר תחתיו עכ"ד, והביאו לד"א שם. מיהו בעל פנים חדשות כתב בשם משאת בנימין דקורא ומברך, והביאו כנה"ג בסי' קמ"א בהגה"ט יעו"ש, מ"א סי' קל"ט סק"א וכ"כ במהרי"ל, אלא שהד"מ בזה הסי' או' ד' כתב על דברי מהרי"ל הנז' דלא נראין דבריו, והביאו מ"א בזה הסי' סק"ה, וכתב שם המ"א דעכשיו לא נהגו לדקדק אחריו עכ"ל, והא"ר או' ג' כתב דאולי דמשום זה נוהגין להוסיף על ז' כי עכשיו לא נהגו לדקדק אחריו כלל עכ"ד, ולקמן יתבאר כי לפי דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד למנין העולים אין מקום להוסיף אפי' במנין הז' כיעו"ש וע"כ הנראה לענין דינא כי מסתמא א"צ לדקדק והכל מצטרפין למנין כהוראת מ"א והא"ר, ואם אנו יודעין בו שהוא עם הארץ אם יודע לקרות כשמקרא לו החזן והעם צריכין לו עולה ומצטרף למנין כהוראת מר"ן ז"ל אבל אם הוא עם הארץ גמור שאינו יודע אפילו צורת האותיות אינו עולה ואינו מצטרף רק אם הוא חתן או בעל ברית ויש לו בושה מזה אם לא יעלה נראה דיש לסמוך על המקילין לענין דעולה ומברך אבל לא מצטרף למנין ז' ואם אפשר לעשות דהחזן יברך במקומו ורק הוא כעץ בעלמא לעיני הרואים שיראו אותו שעלה זה הדרך יותר נכון כדי שלא יכנס בס"ב והחזן יהיה מן האחד העולים, וזהו הנראה לענין דינא מיהו הלד"א שם כתב דפשט המנהג בכמה מקומות להעלות האנוסים שאינם מכירים כלל צורת האותיות ומתפללין בלעז רק למדו ברכות ס"ת וכך נהגו גם בא"י עכ"ל, והבאו בי"מ או' ח' וא"כ במקום שנהגו יחזיקו במנהגם ועיין לקמן סי' קל"ט או' ה':
קל״ה:י״ז
א
טוב) שם כהן קורא בתורה וכו' אם יעיד אחד מן האנוסים שאחד מהם הוחזק בכהונה מעלין אותו לקרות בתורה ראשון ואין לחוש שמא אמו א"י שכל האנוסים נזהרין מלהתחתן בא"י ולא חיישינן למיעוטא דכל דפריש מרובא פריש, בד"ה בשם ה"ר שלמה בן הרשב"ץ, כנה"ג בהגב"י, פר"ת סוף או' ד' עו"ת או' ב' אמ"ל בעליית קס"ת או' ח' לד"א סי' ה' או' ח' ועיין עוד בדברינו לסי' קכ"ח או' ו':
קל״ה:י״ח
א
חי) שם כהן קורא בתורה וכו' כתב מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' קמ"ה ומסתברא לי דכהן קטן עולה לקרות בתורה ראשון כשאין שם כהן גדול אעפ"י שיש שם ישראלים גדולים, ומיהו בלוי קטן אני מסופק אם יקרא כהן במקומו עכ"ד ומיהו מדברי הרדב"ז ח"ב סי' רנ"ט מתברר דאינו יכול לעלות כהן קטן למנין הג' אלא יכול להיות ממנין ז' וקורא ראשון יעו"ש, והב"ד כנה"ג בהגה"ט עו"ת סי' רפ"ב או' ג' מ"א שם סק"ו אמנם בשער הכוו' דף ע"ג ע"ד מבואר דאינו עולה קטן אלא דוקא למנין ז' והוא שביעי ולא במקום אחר ויעו"ש טעם בסוד, וכ"כ בפרע"ח שער השבת פי"ט והביאו אמ"ל שם או' כ"ו והברכ"י בסי' רפ"ב או' ה' ובספרו לד"א שם או' כ"ו, והמ"א שם כתב דהמנהג כהן קטן אינו עולה אלא למפטיר, וכ"כ בי"מ או' ג' וכן הוא המנהג עכשיו בינינו דאינו עולה קטן אפי' בז' אלא דוקא למפטיר ונ"ל הטעם מפני שאפשר בגדול, ויתבאר עוד מזה בסימן רפ"ב בס"ד:
קל״ה:י״ט
א
יט) וסדר מדריגת העולים ביום השבת שהם ז' כנגד חג"ת נהי"ם והששי הוא יותר חשוב מכולם ואחריו הג' ואחריו הכהן ואחריו הלוי ואחריו הרביעי ואחריו החמישי והז' יותר גרוע מכולם, כן מתבאר בשער הכוו' שם ודף מ"ט ע"א פרע"ח שם, וכן הסדר ביוה"כ וביו"ט שהם ה' כנגד נו"ה דאבא ונו"ה דאמא ויסוד דאבא החמישי הוא יותר חשוב מכולם ואחריו הכהן ואחריו לוי כמבואר בשער הכוו' דע"ז ע"ג יעו"ש, וכ"כ בן א"ח פ' תולדות או' י"ז ובחול שהם ג' כנגד נה"י הג' יותר משובח ואחריו כהן ואחריו לוי שער הכוו' שם דף מ"ט, פע"ח שער קס"ת פ"ב, וכן במנחת שבת שהם כנגד חב"ד כמבואר בשער הכוו' דף ע"ה ע"ב הג' הוא גדול מכולם וכ"כ בן א"ח פ' חיי שרה או' ג' יעו"ש, וכתב שם בשער הכוו' שצריך שיהיו הג' והז' אנשי' היותר חשובים במעלה שבכל העולים כדי שיוכלו לקבל האורות ההם יעו"ש, ועיין מחב"ר בסי' רפ"ב או' ג' שכתב דמנהג קדום בספרד לעלות גדול הקהל בשביעי שהוא משלים וכ"כ לעיל או' י"ג בשם מרן בב"י ז"ל ועיין לקמן סי' קל"ו או' ד' ודו"ק:
קל״ה:כ׳
א
ך) וכתב מהרש"ו שם בשער הכוו' דמ"ט בהגה, דביום שיש חתונה שעולים בס"ת יותר מז' שיותר טוב לעלות הששי סמוך למשלים לפי שהסמוך והמשלים צריכים לקרות בדבר חדש בס"ת משא"כ בעולים באמצע שחוזר כל אחד וקורא מה שקרא חבירו יעו"ש, והביאו המחב"ר בסי' רפ"ב או' ה' וכתב עליו דדבריו טובים אם הששי הראשון לא קרא קריאה מחודשת אך אי נהוג דגם הששי הראשון קורא קריאה מחודשת ומז' ואילך חוזרים לקרות מה שקראו כבר נראה דיותר טוב לעלות הששי הראשון שהוא העיקר יעו"ש, והנלע"ד כוין דמנין העולין יש להם טעם בסוד כנז"ל דאין לערבב הסדר אלא דאפי' אם יהיה חתונה וכיוצא דמוכרחים להוסיף על העולים תחלה יקראו לעלות ז' על הסדר כולם בקריאה חדשה ואח"כ אחר שנגמר הסדר שיש להם טעם בסוד אזי יחזרו להוסיף ולקרות מה שקרא הראשון, וכן יעשו ביו"ט אם הוצרכו להוסיף, ומיהו מנהג בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשנו ירושת"ו שאין מוסיפין על מנין העולים בכל זמן ועידן כדי שלא לשנות מן הסדר שכתב הרב ז"ל ונתן בהם טעם בסוד:
קל״ה:כ״א
א
כא) במקום שמנהג היחידים שיש להם ס"ת כשיש להם איזה שמחה שבוע הבן או נישואין או מדליק מוציאין ס"ת שלו לקרות בסדר היום ואירע בקהל שני שמחות ולשניהם יש להם ס"ת, חתן קודם למדליק. אבי הבן קודם לחתן, בעל ברית קודם לאבי הבן, ב' אבות הבנים או שני בעלי ברית או חתנים, ת"ח בעל הוראה קודם לת"ח מפולפל ואינו בעל הוראה, ת"ח קודם לכהן ע"ה, כהן קודם ללוי ולוי לישראל, שניהם ת"ח שוים או כהנים או לוים או ישראלים, באבות הבנים מי שנולד ראשון יזכה ראשון שכבר זכה במצוה קודם חבירו, ובחתנים ומדליקים או אפי' באבות הבנים שנולדו בשעה אחת מגרילין ביניהם וכל שעולה לו הגורל יוציאו ס"ת שלו, שכנה"ג בהגה"ט או' ט', עו"ת או' ד' י"א בהגה"ט ונ"מ לדידן לענין עליות מי הקודם, רק מ"ש דהת"ח קודם לכהן ע"ה לענין עליות המנהג כהן ע"ה קודם כמ"ש בסעי' ד' מיהו המער"ק על הרמב"ם פי"ב עה"ת דין ח"י כתב דהחתן קודם לאבי הבן יעו"ש, והסכים לדבריו הבי"ע בדיני עליית החתן או' ג' אבל הדב"מ בהגה"ט או' ד' כתב דהרואה בתשו' הכנה"ג המובא בס' בתי כנסיות סי' רפ"ב יראה דאין דברי המער"ק מוכרחים יעוש"ב, וכן המנהג להקדים אבי הבן לחתן:
קל״ה:כ״ב
א
כב) ארבעה חתנים שהיו בקהל, אחד נשא בתולה. ואחד נשא אלמנה, ואחד נשא גרושה, ואחד נשא חלוצה, ויש ביניהם הקפדה בעליית ס"ת וכולם שוים בידיעת התורה אם יש כהן קודם ללוי ולוי לישראל, ואם אין שם כהנים או לוים, או שכולם כהנים או לוים, או אפי' שנים כהנים או לוים ויש בהם הקפדה קורין תחלה למי שנשא בתולה, ואח"כ קורין למי שנשא אלמנה, ואח"כ למי שנשא חלוצה, ואח"כ למי שנשא גרושה, שכנה"ג שם או' י"א, עו"ת שם, מיהו הפר"ת אות א' חלק על השכנה"ג בגרושה וחלוצה וכתב דשוים הם בישראל אלא הדין הוא שיגריל ומי שיהיה בתחלה יעלה קודם יעו"ש, והביאו הברכ"י אות ז' ובספרו לד"א סי' ה' אות כ"ב, מש"ז אות ב' בי"מ אות ח"י, וכתב שם המש"ז דאם א' בתולה והב' בעולה נמי אפשר דשוים בג' ימים:
ב
כב) מקום שנוהגים שאבי הבן עולה בב' וה' ובא אורח לזיהרא הוא קודם לאבי הבן, בעל ברית וחתן בב' וה' חתן קודם לעלות ג' לבעל הברית ואם עלה בעל הברית ג' לא יעלה החתן רביעי. לד"א שם או' כ"ג ואו' כ"ה:
קל״ה:כ״ג
א
כג) שם. כהן קורא בתורה ראשון וכו' ואם אין שם בבהכ"נ רק כהן קטן בן י"ג או י"ד שנה איך הק"ק רשאים שלא לקרותו ראשון ולקרות לישראל בפניו או לכופו לצאת חוצה. ואם הרב מדינה פסק שלא לקרותו לגרמיה הוא דעבד, ואם נהגו אתמר מנהג בעלמא הוה של ותיקין, ואדרבה יש להביא ראיה מפורשת דאפי' קטן ממש שלא הביא שתי שערות יש לקרותו ראשון אם אין שם כהן אחר, וכ"כ מהרי"ט סי' קמ"ה וכ"ש זה דגדול דהוא בן י"ג אות י"ד דאסור לסלקו, אור הנעלם סי' ל"ב, בי"מ אות ד' אמנם מ"ש דאפי' קטן ממש שלא הביא ב' שערות יש לקרותו וכו' כבר כתבנו לעיל אות ח"י דלפי דברי האר"י ז"ל קטן אינו עולה אלא דוקא ז' וגם בזה לא נהגו משום דאפשר בגדול אלא נוהגים לחנך הקטנים במפטיר יעו"ש:
קל״ה:כ״ד
א
כד) [סעיף ד'] המנהג הפשוט שאפי' כהן ע"ה וכו' והטעם כמ"ש בב"י שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וכו' והב"ד לעיל אות י"ג יעו"ש, וליכא זלזול בזה לת"ח כיון שהמנהג הוא כך. וכ"כ ח"א כלל ל"א אות ח"י:
קל״ה:כ״ה
א
כה) שם שאפי' כהן ע"ה וכו' אבל אסור להעלות ממזר כהן או לוי, דנתחלל מקדושת כהן ולוי. ואפי' אינו כהן אין מעלין אותו ראשון במקום כהן, ב"ד סי' ק"ה ברכ"י בסי' רפ"ב אות ח' ער"ה בזה הסי' אות ד' אמ"ל בעליית קס"ת אות י"ט לד"א סי' ה' אות ו' ועיין לקמן סי' רפ"ב סעי' ג' בהגה, וכן לוי שהמיר דתו ונשא אשה בגויותו והיו לו בנים וחוזר בתשו' הוא ובניו עמו אין לבניו דין לוי לעלות לתורה בשם לוי כי גר בלבד הוא ולא לוי, עמק בנימין סי' ה' עיקרי הד"ט סי' ו' אות ל"ז:
קל״ה:כ״ו
א
כו) שם והוא שהכהן יודע לקרות, הגה, מיהו אם יוכל לקרות עם הש"ץ וכו' כבר כתבנו בזה לעיל אות ט"ז קחנו משם:
קל״ה:כ״ז
א
כז) [סעיף ה'] אם ס"ת פתוח וכו' ה"ה אפי' עדיין לא הוציאו הס"ת ג"כ אין ממתינין מלהוציא הס"ת עד שיגמור הכהן תפלתו משם טרחא דצבורא, מ"ב אות ט"ז:
קל״ה:כ״ח
א
כח) אינו רשאי להפסיק ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו, דליכא משום פגמא כיון שהוא עסוק בק"ש, ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן טרחא דצבורא, ולא דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק"ש ואפשר דבפסוקי דזמרה שרי לקרותו מ"א סק"ו ומ"ש דבפסוקי דזמרה שרי לקרותו היינו באין כהן אחר מיירי, א"א אות ו' ולענין דינא עיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות כ"ד ובסי' נ"א אות כ"ה ואות כ"ו ואות כ"ז, וא"צ לכפול הדברים:
קל״ה:כ״ט
א
כט) שם אינו רשאי להפסיק, שלא אמרו להקדימו אלא משום כבוד כהונתו ואם הוא פנוי ומקדימין אחר לפניו נמצאו מקלינן בכבוד כהונתו, אבל זה שאינו יכול לקרות, משום ק"ש אין בכאן קולא אצל כהונתו, ב"י בשם הרשב"א, לבוש:
קל״ה:ל׳
א
ל) שם וקוראים ישראל במקומו, ואין ממתינין לו משום טרחא דצבורא ומשום כבוד ס"ת ב"י בשם הרשב"א ומהרי"ק, לבוש מ"א סק"ז:
קל״ה:ל״א
א
לא) שם וקוראים ישראל במקומו היינו אם אין שם כהן אחר אבל אם יש כהן אחר יעלה בלא קריאה אם כבר קראו לראשון, לבוש, אבל הא"ר אות ה' כתב דקוראין לו בשמו משום דהכל יודעין שזה מתפלל ואין לו פגם, וכ"כ האחרונים:
קל״ה:ל״ב
א
לב) שם בהגה, וטוב שילך הכהן מבהכ"נ וכ"כ הלבוש והא דכתב רמ"א וטוב שילך וכו' משום דבב"י כתב כיון שידוע שאין הכל מתענים באותם ג' תעניות אתו למימר שמפני שלא התענה לא עלה ולא מפני שהוא חלל ומהרי"ק כתב דאפי' באותם ג' תעניות צריך הכהן לצאת וע"כ כתב רמ"א ז"ל וטוב שילך וכו' כדי לצאת אליבא דכ"ע, וגם הב"י לא התיר לישאר הכהן בבהכ"נ אלא דוקא באלו התעניות משום דאין הכל מתענין אבל בתענית צבור גם מרן ז"ל פסק שצריך לצאת מבהכ"נ כמ"ש בסי' תקס"ו סעי' ו' יעו"ש ועיין מ"ש הט"ז סק"ה ודו"ק:
קל״ה:ל״ג
א
לג) שם הגה, וטוב שילך הכהן מבהכ"נ, היינו בשאין שם כהן אלא זה שאינו מתענה אבל אם יש שם כהן אחר שמתענה א"צ לצאת לכ"ע אלא רק יתן ידיעה שלא יקראו לו שערי אפרים שער א' אות י"א, מ"ב אות ח"י:
קל״ה:ל״ד
א
לד) [סעיף ו'] אם נכנס הכהן לבהכ"נ וכו' אינו פוסק כתב הפר"ח אות ו' מסתברא דעולה למנין ז' כיון שהתחיל בהיתר, ועוד כיון שכשבירך הישראל לא היה שם כהן יעלו אחריו ישראלים להשלים מנין ז' אבל אם היה הכהן בבהכ"נ ובטעות סבור שאין שם כהן וקורא ישראל יראה דאין עולה למנין ז' ואחר הישראל יעלה הכהן יעו"ש אבל הנוב"י במה"ת חא"ח סי' י"ד דחה דברי הפר"ח הנז' וכתב דאפי' אם היה שם כהן אלא שטעו וסברו דלא יש וקראו לישראל הרי הוא עולה למנין ז' יעו"ש, וכן החיד"א בס' יוסף אומץ סי' ט' דחה דברי הפר"ח וכתב דא"צ לקרות עוד אלא רק ששם ישראלים אחדים יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' ו או' ס"א. וכן המאמ"ר או' ז' דחה דברי הפר"ח יעו"ש וכן הפרמ"ג בא"א או' ט' הגם שרצה להחזיק דברי הפר"ח מ"מ לא הסכים עמו לדינא כיעו"ש, וכ"פ שערי אפרים שם או' כ"ה, מ"ב או' ך':
קל״ה:ל״ה
א
לה) שם. אבל ברכו לא הוי וכו' משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו יעו"ש, מ"א סק"ח, א"ר או' ז' י"א בהגב"י, ח"א כלל ל"א או' ך':
קל״ה:ל״ו
א
לו) שם. לא הוי התחלה. וטעמא כתב בשו"ת הגאונים אשר בסוף ס' נהרות דמשק סי' ב' דחזינן כל יומא בשלוחא דצבורא דאמר ברכו את ה' המבורך קודם תפלה ולית בה איסורא כלל, אבל אשר בחר בנו הויא התחלה דהא ברכו את ה' יעו"ש, ומ"ש אשר בחר בנו ר"ל שהתחיל בברכת אשר בחר בנו דהיינו שאמר בא"י וכמ"ש באו' הקודם בשם המ"א ודעמיה ודלא כמ"ש היפ"ל או' ז' שבא לחלוק השוים יעו"ש:
קל״ה:ל״ז
א
לז) שם. לא הוי התחלה. ואין זה לבטלה שהרי ענו הקהל ברוך ה' הל"ו, לבוש, ואם התחיל הישראל ברכו את ה' ואח"כ בא כהן, צריך לסיים תיבת המבורך והקהל יענו ברוך וכו' כדי שלא יהא אזכרת ה' לבטלה:
קל״ה:ל״ח
א
לח) שם. ועומד הישראל בתיבה וכו' כדי שלא יתבייש, מ"א סק"ט, ח"א שם:
קל״ה:ל״ט
א
לט) שם. עד שישלימו כהן וכו' ואם הכהן צ"ל ברכו או נפטר במה שאמר הישראל הדה"ח או' ב' כתב בשם הא"ר והפרמ"ג סי' ק"מ דחוזר הכהן לומר ברכו וכ"כ מ"ב או' כ"א קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"ב אבל הפתה"ד או' ז' הביא דברי הא"ר והפרמ"ג דבסי' ק"ם ודברי הדה"ח הנז' והאריך בזה וסיים דדין זה בחלוקות הוא יעו"ש, וע"כ הנראה לענין דינא כיון דבברכו אין בו משום נשיאות שם לבטלה כמ"ש הלבוש סעי' ז' צריך לילך אחר המחמירים דיחזור הכהן לומר ברכו כדי לקיים תקנת חכמים שתקנו לומר ברכו קודם ברה"ת. וכן הישראל העומד שם כדי לקרות אחר הלוי חוזר לומר ברכו אעפ"י שכבר אמר, ועיין לקמן סי' קל"ט או' ל"ו,:
קל״ה:מ׳
א
מ) שם ואם אין כהן בבהכ"נ קורא ישראל במקום כהן וכו' הגה אבל ראשון יוכל, לעלות והכי איתא בגיטין נ"ט ע"ב, אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה, ופי' רש"י ז"ל בשם הרי"צ ור"ע דנפסק הקשר ואבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל אבל בשם רבי יצחק הלוי כתב שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים עכ"ל, וכתב הרא"ש דריצב"א היה תופס זה הפי' הב' עיקר וכתב דדוקא אם הישראל חשוב ממנו אבל אם שוין לוי קודם ואפי' לקרות במקום כהן יעו"ש, והביאו הטור וכתב וכן עיקר, וכתב ב"י בשם מ"כ דלכל הפירושים יכול לקרות לוי במקום ראשון יעו"ש. וכ"כ ד"מ אות ו' בשם מהרי"ל דלוי יכול לקרות לראשון אף לפי' הראשון דרש"י יעו"ש. וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע שכתב אבל ראשון יוכל לעלות, אבל דעת מרן ז"ל נראה מדלא העתיק בש"ע ע"ש בב"י בשם מ"כ אלא רק לשון הרמב"ם משמע דס"ל כפי' ראשון דרשי' וגם אינו עולה לוי כלל אפי' ראשון, וכ"כ הט"ז סק"ו דלשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ור"ל שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוו"ל לכתוב וי"א ראשון יוכל וכו' וכ"כ הפר"ח אות ו' בדעת הש"ע אע"ג דלדידיה לא ס"ל הכי יעו"ש, וכ"כ הב"ח דלענין הלכה בפלוגתא דרבוותא נלפע"ד שלא יקרא לוי כלל דבזה יוצא ידי כל הפרושים דהא לפי' אחר נמי אם ירצה אין קורא ללוי כלל משא"כ אם יקרא לוי ראשון או ב' או ג' דעובר על דברי חכמים לפי' ראשון דלא יקרא ללוי כלל וכתב דהכי נקטינן ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע דראשון יוכל לעלות וגם כתב דלא כמ"ש ב"י בשם מ"כ דגם לפי' ראשון יוכל לעלות תחלה דליתא יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' וכ"כ מהרי"ע בס' בית יהודה סי' ב' דסברה זו שכתב ב"י בשם מ"כ אינה מוסכמת דלפי' ראשון לא יעלה לוי כלל אפי' בראשון ודעת הש"ע הוא כדעת הרמב"ם ז"ל דלא יעלה הלוי כלל לא א' ולא ג' ומ"ש מור"ם בהגהת ש"ע אין ר"ל דכן הוא דעת הש"ע אלא סברא דנפשיה קאמר והוו"ל למימר וי"א אלא שכן דרכו ברוב המקומות לכתוב סתם כמה דברים אשר הם שנויים במחלוקת יעו"ש וכ"כ המו"ק וז"ל ואינו קורא כלל וכן הוא לפ"ד המקובלים שאין להתחיל במדת הדין כמ"ש רש"ט בס"ס האמונות עכ"ד מיהו דעת הט"ז שם דאם הלוי גדול יותר או לכל הפחות בשוין אז הלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א סק"י. פר"ח שם, א"ר או' ט' מאמ"ר או' ח' וע"כ כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא ובפרט דיש פו' דס"ל דדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דאינו עולה לוי כלל לא בראשונה ולא בשנייה ולא בג' וכ"כ האגור דבאשכנז נוהגים שלא לקרות לוי כלל והביאו הד"מ או' ו' הכי נקטינן דשוא"ת עדיף וכמ"ש הב"ח ואין לקרות הלוי כלל באותה קריאה אלא דוקא למפטיר או לאחר ז' ואע"ג דבסעי' יו"ד כתב דנהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכו' התם שאני משום דכבר קרא הלוי במקום הראוי לו וליכא זלזול אח"כ אבל כשלא קרא במקומו ואתה מעלהו אח"כ במקום אחר איכא זילותא א"נ י"ל הטעם מפני כי התם התירו משום חתונה וכמ"ש הבית יהודה שם, רק במקום שכבר נהגו כס' מור"ם ז"ל ודעמיה אין למחות בידם כי יש להם על מה לסמוך, והיינו אם כבר נהגו בכל האתרא ההוא אבל בבהכ"נ אחת אין קרוי מנהג דאמרינן דנהגו כך מחמת שלא היו בקיאין בדין, ולסברה זו מותר לקרותו ללוי ג' או רביעי כמ"ש בב"י ובד"מ שם ובאחרונים אלא דהלבוש כתב דלא נהגו לקרותו אלא רק ראשון בלבד יעו"ש, וכ"כ שא"פ ש"א או' י"ג וכן אם הלוי חתן והמנהג לעלות החתן לס"ת ואין שם כהן שקורא הלוי ראשון מפני שא"א אם לא יעלה עיין ד"מ שם. וכ"כ הדרישה סוף או' ב' ועיין באו' שאח"ז:
קל״ה:מ״א
א
מא) כפר שלא יש כהנים והחזיקו הלוים לקרות בראשון ומקרוב רצו לערער ע"ז בעלי הכנסת והלוים טוענים שכבר זכו בזה הדין עמהם ויעלה לוי ראשון זר"א סי' ט"ו ושם דחה לדברי הרב בית יהודה סי' א' ורמז שו"ת אבני שהם סי' ל"ג יעו"ש. מחב"ר או ה' ובספרו לד"א סי' ה' או' ט"ז, בי"מ או' י"ג:
קל״ה:מ״ב
א
מב) שם. ואם אין כהן בבהכ"נ וכו' עיין מש"ל או' ט"ו:
קל״ה:מ״ג
א
מג) שם, קורא ישראל במקום כהן וכו' ואם אחד עמד במקום חבירו לקרוא בתורה פטור מלתת עשרה זהובים ואפי' תפס מפקינן מניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה, ואפי' עמד במקום כהן דהא דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא, תוספות בפ' כסוי הדם דפ"ז ע"א, וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם, והובאו דברים אלו בטור יו"ד סס"י כ"ח בשם מהר"ר יחזקיה וכתב שם הדרישה או' ל"ח דלאו דוקא עמד אלא אפי' קראוהו דהא ק"ל דאסור לקרות בתורה עד שיאמרו קרא יעו"ש, והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ו' ובאו' ז' כתב דאפי' עכשיו שקונין המצות וקנה אחד ג' או' ו' וקדם חבירו ועלה אינו חייב עשרה זהובים אלא א"כ היכא שדחפו מלענות אמן או שאמר אותו בלחש, וכן במקום שהסגן קורא לכל מי שירצה וקרא לראובן וקדם שמעון ובירך אינו חייב אלא א"כ דחפו או שלא שמע הברכה יעו"ש, וכ"כ אמ"ל בעליית קס"ת או' ל"ו, לד"א סי' ה' אות ל"ו בי"מ או' ל"ד, ועיין לעיל או' י"ב:
קל״ה:מ״ד
א
מד) מי שזכה במצוה לאחוז ס"ת וכיוצא ובא אחר וסלקו יש לקנסו ואם תפס לא מפקינן מיניה הרשב"ץ ח"ג סי' קנ"ו, לד"א שם. ועיין מחב"ר יו"ד סי' כ"ח או' ז':
קל״ה:מ״ה
א
מה) שם הגה, אבל ראשון יוכל לעלות, ואם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה הלוי זר"א סי' ט"ו, מחב"ר או' ר' ובספרו לד"א סי' ה' חו' ט"ז בי"מ או' י"ב והיינו דוקא במקום שכבר נהגו לעלות לוי ראשון וכמ"ש לעיל סוף או' מ' יעו"ש:
קל״ה:מ״ו
א
מו) שם בהגה. וכשקוראין אותו אומרים במקום כהן וכו' בין אם הוא לוי ובין אם הוא ישראל יאמר החזן יעמוד פלוני וכו' במקום כהן כדי שידעו הכל שאינו כהן דשמא יסברו שהוא כהן ויאכילוהו תרומה או חלות לבוש, שע"א שם או' י"ג, דה"ח או' א' אבל העולה במקום לוי א"צ לומר במקום לוי דמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח. טור, מיהו כשעולה כהן במקום לוי כתב הלבוש סעי' ח' דאומר הש"ץ במקום לוי וכ"ה המאמ"ר או' יו"ד דמנהג פשוט כשסיים הכהן ברכה אחרונה אומר הש"ץ אמן יעמוד במקום לוי יעו"ש, וכ"כ שע"א ש"א או' ט"ו:
קל״ה:מ״ז
א
מז) [סעיף ז'] אם היו כהן ולוי וכו' והתחיל לברך וכו' היינו בא"י אבל ברכו לא הוי התחלה כמ"ש לעיל סעי' ו' וכ"כ הלבוש, ט"ז סק"ז, א"ר או' יו"ד, ומ"ש הא"ר שם על הט"ז מפני שנוסחא אחרת היתה אצלו וכ"כ המאמ"ר או' ט' ובכאן א"צ הכהן לעמוד כי לית בושה שכבר עלה משא"כ בישראל ובא כהן שיעמוד הישראל מפני הבושה לבוש, מש"ז אות ז' ועיין לעיל או' ט"ל:
קל״ה:מ״ח
א
מח) שם. אין מפסיקין אותו, משום דאין דוחין מצות לא תשא משום פגמו של לוי, ב"י בשם מהרי"א, ועוד שלא מצינו פגם ללוי בכיוצא בזה דיש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה היתה סבורים היו שאין שם לוי ולפיכך לא נקרא ולא קרא הרשב"א בתשו' סי' רכ"ט, והביאו ב"י, מ"א ס"ק י"א, וכתב שם המ"א וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמא ע"כ, ור"ל דמכאן משמע דה"ה אם היה שם כהן וטעו וקראו לישראל דהדין כמו לוי דהכא, וכ"כ המחה"ש ס"ק י"א, אלא מאי דנקט שם המחה"ש וטעו וקראו ללוי זהו לפי סברת מור"ם ז"ל בסעי' ו' דלוי יוכל לעלות ראשון אבל לפי דעת מרן ז"ל אינו כן כמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש:
קל״ה:מ״ט
א
מט) שם. אין מפסיקין אותו, ובזה אפי' הפר"ח מודה דעולה למנין ז' כיעו"ש בדבריו או' ז' ועיין בדברינו לעיל או' ל"ד:
קל״ה:נ׳
א
נ) [סעיף ח'] אם אין לוי בבהכ"נ כהן שקרא ראשון מברך וכו' ואם צ"ל יעלה במקום לוי עיין לעיל או' מ"ו:
קל״ה:נ״א
א
אנ) שם אבל לא כהן אחר וכו' וכ"ש שלא יקראו ישראל אחריו, לבוש, והביאו א"ר או' י"א וכתב שגם בתענית כשאין לוי מתענה זה הכהן יקרא במקום לוי והלוי יצא מבהכ"נ יעו"ש, מ"ב או' כ"ט ש"א ש"א או' ט"ו:
קל״ה:נ״ב
א
בנ) שם שלא יאמרו שהראשון פגום, אבל בשני ליכא למימר משום פגם דאמרי אביה גרושה או חלוצה נסיב וחלל הוא דסוף סוף לא היו קורין אותו במקום לוי, גמרא גיטין דף נ"ט ע"ב, ב"ח, ט"ז סק"ח, מ"א ס"ק י"ב, פר"ח או' ח' מאמ"ר או' י"א:
קל״ה:נ״ג
א
גנ) [סעיף ט'] שלא יאמרו אחד מהם פגום, ואעפ"י שיודעים שאביהם לוי איכא למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסליה לזרעיה מקדושת לויה, גיטין שם מ"א ס"ק י"ז, ודע דאין כל החששות הללו דגבי כהן וגבי לוי ראשון דשני לויים אלא משום אותם היוצאים קודם גמר הקריאה אבל לנשארים היושבים שם בבהכ"נ עד שיגמרו כל הקריאה אין כאן חשש לכהן ראשון ולא ללוי ראשון שהרי יראו שעולין למנין וא"כ אינם פגומים אבל חשש דלוי שני אחר הלוי הראשון נשאר במקומו אפי' לנשארים שם בבהכ"נ עד גמר הקריאה שיאמרו שמפני שהוא פגום קראוהו אחר הלוי במקום ישראל ולכך עולה למנין שהרי מ"מ ישראל הוא, לבוש, פרישה או' ו' ב"ח, ועיין גיטין שם:
קל״ה:נ״ד
א
דנ) שם שלא יאמרו אחד מהם פגום. ואם קרא לוי אחר לוי אם עלה לא ירד, סת"ם הקה"ת סי' ג' והביאו פת"ע או' י"ט, ועיין בסוף או' שאח"ז:
קל״ה:נ״ה
א
הנ) [סעיף יוד'] נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכו' משמע דבהפסק ישראל לחוד סגי וא"צ שיעלה לוי ג"כ אחר הכהן. וכ"כ א"ר או' י"ב בדעת הש"ע, וכ"כ בית יהודה סי' ל"ז וכתב דכן הוא ג"כ דעת הטור וכן נוהגין העולם אלא שכתב דדוקא צ"ל החזן אעפ"י שהוא כהן יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' י"ב וכתב דכן ראה נוהגים, ומיהו הרשב"א ז"ל כתב בשם תשו' רבינו האי והרי"פ ז"ל דאם יש כהנים ולוים הרבה ורוצים לעלות מהם שנים לכבוד חתן יעלה הכהן ולוי וישראל, ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל עכ"ל, והביאו ב"י, ומשמע דוקא בהאי גינא שרי וכ"כ הלבוש, וכ"נ דעת הפר"ח או' יו"ד, וכ"כ הכנה"ג בהגב"י שכן הוא מנהג מצרים בשמחות וגיל, והביאו אמ"ל בדין עליית קס"ת או' ט"ו וכתב שכן נוהגים בעמ"ק צפת ת"ו כשעולים עולי רגלים הרבה אלא שתחלה כתב מנהג שכתב הטור וב"י ג"כ דסגי בהפסק ישראל, וכ"כ לד"א סי' ה' או' ט"ו, בי"מ או' יוד, נמצא דיש נוהגים כסברת הרשב"א ז"ל, ויש נוהגים כס' הטור ומרן ז"ל וכל אחד יש לו על מה לסמוך, ועוד יש נוהגים כסברת יש אומרים שהביא מור"ם ז"ל דאין קורים כהן או לוי אלא לאחר שנשלם מנין הז' ואעפ"י שסברה זו כתבה מור"ם ז"ל יש בספרד נוהגים ג"כ אלא שבשעת הדחק שיש חתן או אבי הבן שהקרואים שלו רובם כהנים או לוים, נוהגים להקל כס' הראשונה וכמ"ש מור"ם ז"ל וכן אם לא הכירו בו שהוא כהן או לוי וקראו לו לד' או לה' ואח"כ נודע להם אחר שעלה יש לסמוך בזה על סברה ראשונה ולקרות בהפסק ישראל לחוד ואפי' לס' י"א שכתב מור"ם ז"ל, וכ"כ א"ר או' י"ג דמעשה בא לידו ביו"ט שטעו וקראו לכהן ה' והורה דאם אפשר יחליף במפטיר ואם א"א כיון שעלה שוב לא ירד דיש לסמוך אסברה הראשונה יעו"ש, ח"א כלל ל"א או' כ"א. מ"ב או' ל"ה ועוד עיין לעיל או' ד"ן:
קל״ה:נ״ו
א
ונ) שם בהפסק ישראל ביניהם, אבל כהן אחר כהן ולוי הרי הוא ככהן אחר כהן בלי הפסק ישראל, משפט צדק ח"ב סי' ס"ה, וכ"כ הר"י הלוי סי' ל' ודלא כסברת החולק שהובא שם, כנה"ג בהגב"י, עו"ת או' ג' מ"א ס"ק י"ד, פר"ח סוף או' יו"ד, מ"ל שם או' י"ז לד"א שם או' טו"ב, בי"מ או' י"ד:
קל״ה:נ״ז
א
זנ) שם בהפסק ישראל ביניהם וכו' אבל בלא הפסק ישראל לא יקרא כלל, משפ"צ שם, וכתב הר"י הלוי שם דאעפ"י שיאמר החזן אעפ"י שהוא כהן לא יקרא כלל בלא הפסק ישראל, כנה"ג שם, מ"א ס"ק ט"ו:
קל״ה:נ״ח
א
חנ) במקום שהכהן יכול לקרות אחר כהן וישראל כגון בשבתות ויו"ט אין חשש אמנם בתענית צבור שאין קוראים אלא שלשה אין הכהן יכול לקרות שלישי, מ"צ שם, כנה"ג שם, עו"ת שם, אמ"ל שם:
קל״ה:נ״ט
א
טנ) אם תקנו הקהל שחכם הקהל או חכם אחר יקרא בי"ג מדות מפני כבודו וכי היכי דלא ליתי לאנצויי שאר העם אעפ"י שהקורא הי"ג מדות הוא כהן יכול לקרות אחר כהן ולוי לשלישי לכ"ע אפי' בתענית צבור ובשאר ימים שאין שם כ"א ג' קוראים, מ"צ שם, הר"י הלוי סי' כ"ט כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, אמ"ל שם, לד"א שם, בי"מ שם:
קל״ה:ס׳
א
ס) שם בהגה ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכה"ג. ר"ל שיאמר החזן אעפ"י שהוא כהן או לוי, מ"ב או' ל"ג:
קל״ה:ס״א
א
סא) שם בהגה, וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה וכו' מיהו הלבוש כתב דהם אין נוהגים לקרות שום כהן או לוי אפי' במקום שקוראין יותר מז' אלא באחרון שבהם ולא חיישינן באחרון לפגם כי אדרבה בדורות הללו מחשבין האחרון חשוב מכולם מפני שמסיים הפרשה ולגדול שבצבור קוראין לאחרון, ואעפ"י שקוראים אחריו המפטיר הרי מפסיקין בינו ובין המפטיר וגם במפטיר אין מקפידין אם הוא כהן ואפי' אם היה האחרון ג"כ כהן אין חוששין משום כהן ופגמו של כהן ראשון כיון שהקדיש מפסיק ביניהם וכן בשמחת תורה אין מקפידין לקרות אפי' ג' כהנים זה אחר זה כגון אחד לחתן תורה והשני לחתן בראשית והשלישי למפטיר כיון שיש שינוי בכל אחד מהם הראשון שהוא חתן תורה הוא אחרון של סוף פ' וזאת הברכה, והשני שהוא חתן בראשית הרי קורא בס"ת אחרת והוי היכר בהפסקה, ועוד אפי' אין להם אלא ס"ת אחת ראוי הוא להיות כהן שהרי הוא ראשון להתחלת התורה והו"ל ממש וקדשתו לקרות ראשון לתורה אלא שלא נהגו לדקדק להיות החתן תורה דוקא כהן כדי לזכות כל המתנדב יותר לצדקה ואפי' הוא ישראל והשלישי שהוא המפטיר יש בו תרתי דהיינו ס"ת אחרת והפסקת הקדיש לכך אין מקפידין עכ"ל אבל בר"ח טבת שחל בשבת שיש ג"כ ג' ספרים אז בספר הראשון שקורין בו פ' השבוע אין לקרות לכהן לבסוף אף אם הוסיפו וקראו בו יותר מז' לפי שעדיין אין משלימין הקריאה בספר הזה והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פ' ר"ח רק בספר השני שבו משלים האחרון ובספר שלאחריו שקורין בשל חנוכה למפטיר רשאים לקרות לכהן להיות אחרון וגם כהן למפטיר, וכן בשבת של פ' שקלים או של פ' החודש שחל בר"ח שיש ג"כ ג' ספרים אין לקרות כהן להשלים הקריאה בס' הראשון רק בשני ספרים האחרונים רשאין לקרות ב' כהנים לאחרון ולמפטיר, שע"א ש"א אות כ"ד מ"ב אות ל"ו ועיין פרמ"ג א"א אות ט"ז ומ"ש עליו בפתחי שערים אות הנ"ז וכ"ז הוא לפי המנהג שכתב הלבוש אבל לפי סברה הראשונה די בהפסק ישראל לחוד כמ"ש לעיל או' ה"ן יעו"ש, מיהו נפקא מינה לדידן דאחד למשלים ואחד למפטיר וכן בש"ת אחד לחתן תורה ואחד לחתן בראשית ואחד למפטיר אין בו איסור משום כהן אחר כהן:
ב
סא) חתן תורה שהוא לוי ואין לוי אחר בבהכ"נ א"צ לצאת ויקרא הכהן ב"פ ויעלה הלוי החתן בסוף הקרואים ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום דמנכרא מילתא טובא שהוא חתן תורה וכשיקראוהו יאמר הש"ץ אעפ"י שהוא לוי חיים שאל ח"ב סי' ל"ח או' ע"ב, והביאו עיקרי הד"ט סי' ל"ד או' יו"ד וכתב דאין זה רק לנוהגים להוציא ס"ת אחר לקרות בו החתן תורה אבל לנוהגים דאין מוציאין רק ס"ת אחד לקרות בו העולים וגם חתן תורה אין שום חשש לקרות לחתן תורה בראש הקרואים ולמשלים יעו"ש, ועיין לקמן סי' קמ"ד סעי' ד':
קל״ה:ס״ב
א
סב) [סעיף יא'] יש מי שאומר וכו' לא יקרא לאחר בשם וכו' וכ"כ הלבוש, אמ"ל בדין עליית קס"ת או י"ג, לד"א סי' ה' או' י"ג, בי"מ או' ט' ח"א כלל ל"א או' כ"ב, דה"ח או' ט' שע"א ש"א או' י"ט קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"א, ודלא כהפר"ח או' י"א שכתב דלא חיישינן להכי יעו"ש:
קל״ה:ס״ג
א
סג) שם. לא יקרא לאחר בשם וכו' ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות לאחר בשם דהכל רואין שמשום התפלה אינו עולה, מ"א ס"ק י"ז י"א בהגב"י אמ"ל שם. לד"א שם, בי"מ שם, ת"א שם. שע"א שם או' ך' קיצור ש"ע שם:
ב
סג) שם לא יקרא לאחר בשם וכו' וכתב המרדכי פ' הניזקין דאין לקבוע חובה לקרות פלוני לכהן אלא שנהגו כן לקרות בשם הקרואים משום דילמא אתי לאנצויי ואפי' שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו שיעלה עכ"ד, וכ"כ א"ז דאינו אלא מנהג מה שקורין פלוני כהן. ובימי התלמוד לא היו נוהגין כן, ד"מ או' ח' ובסי' קל"ט או' א' כתב הד"מ דהמנהג הפשוט בכל מקום לקרות יעמוד פב"פ עכ"ל, מיהו המנהג פה עה"ק ירושת"ו מתקנת הקדמונים שלא לקרות בשם אלא קודם שיסיים העולה הולך השמש אצל איש אחר ואומר לו שיעלה ואם אינו רוצה מחמת איזה סיבה הוא אומר להשמש שיקרא לאחר וזה התיקון כדי שלא יהיה בכלל קורין אותו ואינו עולה, חיים שאל ח"א סי' י"ג יעוש"ב, והביאו בס' התקנות או' י"ט:
קל״ה:ס״ד
א
סד) שם. משום פגמו של ראשון וכו' אבל מותר לקרות בנו תחתיו דאי איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל אביו אסור, מ"א ס"ק י"ח, י"א שם, אמ"ל שם, לד"א שם, בי"מ שם, ח"א שם, דה"ת שם, שע"א שם או' י"ט, קיצור ש"ע שם, וכן שני אחים תאומים ג"כ אסור דאינם יודעים שהם תאומים ויאמרו האחד פגום, א"א או' ח"י:
קל״ה:ס״ה
א
סה) ואם קראו לישראל ואינו שם יכול לקרות לאחר בשמו דבישראל ליכא פגמא, וכן בכהן ולוי אם קראוהו לעלות לאחרון או למפטיר ואינו שם מותר לקרות לאחר בשמו דה"ח שם, שע"א שם ואו' כ"א, קיצור ש"ע שם:
קל״ה:ס״ו
א
סו) מי שקראוהו לתורה ולא היה אז בבהכ"נ ואח"כ קראו אחר במקומו ובא הראשון זכה השני לעלייה ואין להראשון כלום עפ"י הדין רק עפ"י יושר יקראו אח"כ גם הראשון, שו"ת עולת שמואל סי' כ"ו ועי"ש, א"ח או' י"ב, פ"ת:
קל״ה:ס״ז
א
סז) שם. הגה, ש"ץ שהוא כהן וכו' וכן נראה דעת מרן ז"ל בב"י משהביא דברי האגור על דברי המרדכי לסייע סברת רבינו יואל, וכן הסכים הפר"ח או' י"א וכתב דכן עיקר יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' י"ד והטעם כתב שם במרדכי מפני שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ יעו"ש, ומשמע מתוך דבריו דגם אם הסגן כהן שיכול לקרות כהן אחר שגם הכל יודעים שהכהן עומד שם לסגן אך מפי מורי רש"ל ז"ל שמעתי שמיחה בסגן כהן לקרוא כהן אחר, ופעם אחת בבהכ"נ של בחורים התלמידים המקשיבים לקולו היה כהן אחד סגן והיה קורא לאחיו הגדול לכהן ושאלתי את פיו ואמר לי מאחר שקרא לאחיו הגדול הכל יודעים שלכבודו הוא עושה ואין כאן בית מיחוש אבל בענין אחר לא, מטה משה סי' רמ"א והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' וכתב דאנו לא נהגנו כן יעו"ש, וכ"כ המ"א ס"ק י"ט דלא נהגו כן. וכ"כ א"ר או' ט"ו, דה"ח או' ו' שע"א שם או' כ"ב, מ"ב או' מ"ב וכן אם הקונה מצות הוא כהן יכול להקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצות לכבד אחרים. ט"ז סק"י מש"ז או' יו"ד שע"א שם, מ"ב שם:
קל״ה:ס״ח
א
חס) שם בהגה, יכול לקרוא כהן וכו' וה"ה לוי ש"ץ יכול לקרוא לוי אחר לתורה, פר"ח שם:
קל״ה:ס״ט
א
טס) [סעיף יב'] עיר שכולה כהנים אם יש ישראל וכו' וכתב מהרי"ק בש"ט דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לעולם מקדימין לכהן יעו"ש, והביאו ב"י ומ"א סק"ך, וכן נראה מדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שנתן טעם בסוד לעלות כהן בתחלה שצ"ל דוקא כהן בתחנה יעו"ש, וא"כ לפ"ז אם אין שם אלא ישראל אחד יעלה כהן בתחלה ואחריו לוי אם יש שם ואם אין שם גם לוי יעלה הכהן בראש ויחזור הוא עצמו לעלות במקום לוי ואח"כ הישראל ואח"כ ישלימו הכהנים כיון שא"א בענין אחר, וכן הוא הסדר בעיר שכולה לוים ויש שם כהן אחד וישראל אחד אבל בעיר שכולה לוים ואין שם כ"א ישראל אחד בלבד אז הוא קירא ראשון מפני דרכי שלום, וזה כדלא הסדר שכתב הלבוש דאם אין שם אלא ישראל אחד ולוי אחד והשאר כהנים דיקרא ישראל ראשון ואח"כ הלוי ואח"כ הכהנים דלפי סודן של דברים לא יבא זה על נכון כמובן למעיין בשער הכוו' ודו"ק, ואח"כ ראיתי שכ"כ הט"ז ס"ק י"א דלא כלבוש אלא קורא כהן ואח"כ הלוי ואח"כ הכהנים יעו"ש וכ"כ הנ"ץ והביאו א"ר או' ט"ז, מ"ב או' מ"ג:
קל״ה:ע׳
א
ע) ואם יש שם שנים ישראלים ושנים לוים יקראו כהן לוי ישראל, ואח"כ חוזרין וקוראין כהן לוי וישראל אחרים והשביעי כהן, לבוש, מ"א סק"ך, א"ר שם ועיין לעיל או' ה"ן:
קל״ה:ע״א
א
עא) ואם יש כהנים ולוים ואין ישראל ביניהם, או כהנים וישראלים ואין לוי ביניהם, או לוים וישראלים ואין כהן ביניהם, ואין במין אחד לבדו שיעור מנין הנקראים כתב הלבוש סעי' י"ד דלא מצא להם תיקון דלא ליתו לנצויי ואם יש שם במין אחר ז' נ"ל שעולין כל אותן כז' שהם ממין אחד לבדו, ואם יש בכל אחד ז' יעשו ע"פ גורל לקרות ז' של מין אחד או כולם כהנים או כולם לוים, או כולם ישראלים עכ"ד. והביאו מ"א שם וכתב עליו דמ"ש דלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמיים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו עי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי ספוקן וכו' עכ"ל, ועיין ט"ז ס"ק י"א ומ"ש עליו הא"ר או' ט"ז ומאמ"ר או' ט"ו יעו"ש, וכן בז' כהנים וז' ישראלים יעלה בהן פעמים במקום לוי והשאר ישראל, ובז' כהנים ובז' לוים או ז' לוים וז' ישראל יעלה א' ממין זה ואחד ממין זה כיון דלא אפשר בענין אחר שאם יעלה דוקא מין אחד יהיה קנאה ביניהם וגדול השלום ועוד דאם יעלה דוקא מין אחד א"כ מין השני לא יעלה עולמית וזה לא אפשר וע"כ יעלו כסדר הזה אחד ממין זה ואחד ממין זה עד תשלום כל העולים שאין לך שלום גדול מזה:
קל״ה:ע״ב
א
עב) שם מפני דרכי שלום. פי' שלא יהא מחלוקת בין הכהנים לומר למה אתה עולה ראשון יותר ממני אבל כישראל קורא ראשון אח"כ יעלה מי שיעלה שאינו עולה אלא בתורת ישראל. ב"י בשם מהרי"א, והביאו ט"ז ס"ק י"א, וכבר כתבנו לעיל או' ט"ס דזהו דוקא למ"ד קדימת כהן דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לעולם מקדימין לכהן יעו"ש:
קל״ה:ע״ג
א
עג) [סעיף יד'] בני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים וכו' שרוצים לקרות בס"ת בעשרה. מ"א ס"ק כ"א. ועיין א"א או' כ"א שהקשה על דברי המ"א הנז' דמה בא ללמדנו בזה דפשיטא דבפחות מעשרה אין קורין יעו"ש, ולע"ד נראה דבא להשמיענו שלא תאמר דדוקא אם אין להם עשרה אלא שרוצים לקבץ ולהשלים מחוץ זהו שאין מביאים אבל אם יש בהם עשרה מביאים לז"א שרוצים לקרות בס"ת בעשרה ר"ל אפי' יש בהם חבושים עשרה ורוצים לקרות אפ"ה אין מביאין, ועיין לקמן או' פ"א:
קל״ה:ע״ד
א
עד) שם. אין מביאין וכו' ועיין בזוה"ק פ' ויחי דף רכ"ה ע"א ופ' אחרי דף ע"א ע"ב שכתב דאפי' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרת אסור יעו"ש, מיהו הר"ם ריקאנטי סי' מ"ג כתב דהמוליך ס"ת מכנסת לכנסת צ"ל עשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הס"ת אבל אין איסור בדבר אלא משום כבוד לבד יעו"ש, והביאו אמ"ל בדיני הוצאת ס"ת או' י"ב, לד"א סי' ג' או' י"ב, וכן יש נוהגים להקל מכנסת לכנסת ע"י שהולכין עמו עשרה אבל כששולחין ס"ת לעיר אחרת נוהגין לפוסלו ע"י שיתירו תפירות ושם חוזרים לתופרו, וכ"כ הפתה"ד או' י"א, וכן החק"ל בחי"ד ח"ב בשיירי א"ח סי' ו' כתב דאין להתיר לפסול הס"ת ע"י שעוה כדי להוליכו ממקו' למקום כ"א להתיר התפירות בין חומש לחומש דוקא. והב"ד לב חיים ח"ב סי' כ"ב יעוש"ב:
קל״ה:ע״ה
א
עה) שם אין מביאין וכו' הנוהגים שמוליכים ס"ת לבית האבל ומעמידין אותו בביתו לקרות ביום הכניסה לאו שפיר עבדי ובזוהר ח"ג דף ע"א החמיר מאד ועיין בזוהר ויחי, מו"ק, מחב"ר או' ו', ודלא כתשו' בנין של שמחה סי' ה' שהתיר והביאו הפ"ת. ועכשיו נוהגין שאחר שגומרים התפלה בבית האבל הולכים כולם לבהכ"נ לשמוע קה"ת וכמ"ש ביו"ד סי' שד"מ סעי' ח"י:
קל״ה:ע״ו
א
עו) חולה שיש לו ישיבה בחצר ורוצה לעלות הס"ת מהישיבה לביתו שרי דליכא גנאי ומה גם אם בישיבה לא יקראו לפי תקנת העיר דזה עילוי, מט"י סי' תקפ"ד, מחב"ר או' ח' ובספרו לד"א סי' ד' אות יו"ד, וטוב שילכו עמו עשרה וכמ"ש לעיל או' ע"ד:
קל״ה:ע״ז
א
עז) שם אין מביאין וכו' ואף אם הצבור בצרה לא יוציאו ס"ת ממקומו להוליכו לבית הקברות ואף להוציא ס"ת מבהכ"נ לקראת ס"ת אחר הבא מחדש לבהכ"נ מיחו חכמים בדבר, ומהר"י אירגאס כתב דע"ד הסוד לא נכון לעשות כן, הרמ"ך בשבחי תודה דף פ"ח, אבל מהר"ר יעקב אבוהב בתשו' כ"י התיר להוציא ס"ת לקראת אחר וגם להביא ס"ת מבכה"נ אחר שיהיו שבעה ס"ת להקיף בש"ת דדוקא ביום צרה אסרו בזוהר אבל לש"ת ולכבודה ובש"ת כדי שיהיו ז' ס"ת שרי. ברכ"י או' י"ג. מיהו הרואה יראה בזוה"ק פ' אחרי דף ע"א ע"ב דבכל ענין אסור וע"כ אין להקל להוציא לקראת ס"ת אחר או לבהכ"נ אחר אם לא שילכו עמו עשרה וכמ"ש לעיל אות ע"ד יעו"ש. ועי"ש בזוה"ק ע"א מה שהחמיר מאד בענין להוציא ס"ת לבה"ק וכתוב שם מעשה נורא שאדחו להנהו מיתייא מבי מתיבתא על דאשתכח ואו יתיר בההוא קרא דושסעת שסע שתי פרסות ואמרו עלייהו דמשקרי בשמא דמלכא יעו"ש ואין לומר דיביאו ס"ת מוגה ובדוק הרבה שלא יש בו שום טעות דהא אמרו במס' קדושין דף צ' ע"א דאינון לא בקיאין בחסרות ויתרות ואם כך אמרו האמוראים מה נעשה אנן יתמי דיתמי ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יעשה נגד הזוה"ק והגמ' ובודאי כי מגרעות נתן וענוש יענש ר"ל. ולענין מה שנוהגים בעת שנוסע המלך מטלטלין ס"ת לכבודו כתב פ"ת ביו"ד סי' רפ"ב אות א' דאין למחות בזה יעו"ש והביאו משנת אברהם סי' מ' אות ד':
קל״ה:ע״ח
א
עח) הרשומים שבעיר שיש להם ס"ת בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ס"ת מביתם לסוכה לקרות בו יש גנאי בזה לס"ת שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי דסוטה דאמר בכל אתר את אמרת הולכים אחר ס"ת וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הס"ת וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכדעת הרב עדות ביהוסף ת"א דף פ"ז מתשובותיו, אשדת הפסגה סי' ז' עיקרי הדט סי' ל"ד אות י"ג, משנת אברהם סי' מ' אות ז' והנך אינשי דסגן בארחא ומוליכין עמהם ס"ת בתיק שלו וכשמתפללים בדרך בעשרה קורין בו אם מעיקרא נכתב הס"ת על תנאי זה ליכא איסור, פתה"ד אות יו"ד:
קל״ה:ע״ט
א
עט) מותר לטלטל ס"ת אפי' מביתו לבית אחר כדי להראות נוי ס"ת ותפארתה לקיים זה אלי ואנוהו, תשו' גור אריה יהודה סי' כ"ד, משנת אברהם שם אות ד' וכן יש מי שהתיר להלכה ולמעשה להביא לבית המגיה ס"ת להגיהם דכל שהוא לתיקון הס"ת ולכבודו מותר, עיקרי הד"ט סי' ח' אות כ"ח בשם הרב פחד יצחק והרב מלאכי בסוף ספרו שבתי תודה, משנת אברהם שם אות ה'.
קל״ה:פ׳
א
פ) להביא ס"ת מקביעות לקביעות אחר שאינו דרך עראי שרי, ולשמחת התורה שרי דלכבוד התורה הוא ויש סמך למנהג מימות בית המקדש, מהריק"ש אמ"ל בדין הקמת ס"ת אות י"ז לד"א סי' ד' אות י"ז מש"א שם אות ו' ומיהו גם בזה נוהגים לילך עמו עשרה וכמ"ש לעיל אות ע"ד:
ב
פ) אם רוב יחידי הקהל רצו להשאיל ס"ת לקהל אחר אף אם אין פרנסים בקהל כופים המיעוט שמוחין בידם, כנה"ג סי' קנ"ג בהגה"ט, אמ"ל הלכות מצות ס"ת אות י"ד לד"א סי' ב' אות י"ד, ועיין לקמן סי' קנ"ג או' קי"ב:
קל״ה:פ״א
א
פא) יש נוהגים שאם מת בשבת או ביו"ט בבית הנוגע בבהכ"נ והתפללו הכהנים בעשרה בבית מכניסים להם ס"ת מבהכ"נ, ולכאורה הוא נגד הדין ונ"ל ללמד זכות דהכהנים הוויין כמו אדם חשוב, גם אפשר דהמרדכי מיירי כשיחידים חבושים או אין להם יכולת לבוא לבהכ"נ אלא שרוצים לאסוף מנין אבל כשרבים אינם יכולים אפשר דמודה מיהו מה שהולכין מבהכ"נ מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ס"ת עמהם כדי לקרות שם ודאי אינו נכון דהא אפשר להם לענות אמן בבהכ"נ ולשמוע הקריאה, א"ר אות י"ז, ועיין לעיל אות ע"ג ואו' ע"ד ואות ע"ה, וע"כ יש להחמיר גם בדין הראשון אם אפשר להם שילכו לבהכ"נ אחר ואם א"א וכדי שלא יבטלו מן הקריאה לגמרי אפשר דיש להקל אם ילכו עמו עשרה:
קל״ה:פ״ב
א
פב) עיר שיש להם מקום קבוע להתפלל רק שאין להם כ"א ס"ת אחד ויש להם להוציא ב' ספרים ויש לאחד מבני העיר ס"ת בביתו שאין קורין בו אין לחוש כלל ויכולין להביאה אצלם ביום הקריאה דדוקא כשהס"ת בבהכ"נ אחר שקורין בה אין זה כבודה להביאה אבל הכא שמביאים אותה ממקום שהיא שכולה וגלמודה אנו מביאים אותה כדי לשמחה והיא מתעלית בזה, פני אהרן בתשו' סי' י"ד, פ"ת:
קל״ה:פ״ג
א
פג) שם הגה, והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים וכו' וכ"כ הלבוש, אמ"ל בדין הקמת ס"ת אות יו"ד, לד"א סי' ד' אות יו"ד, ת"א כלל ל"א אות ט"ו, קיצור ש"ע סי' כ"ג אות ל' וז"ל מהר"ם פאדווה שם נ"ל דהמרדכי מיירי בענין כשמביאין ה"ת לקרות אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין ממנה ס"ת ומחזירין לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין ס"ת למקומו. אמנם במנהג שלנו וכעובדא דידך ליחד תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ואח"כ יחזירו לארון מותר כי אין בו פגם לס"ת מאחר שמייחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ע"כ. משמע קצת דלא בעינן יום או יומים קודם אלא כל כשמיחדים ארון ועמוד להוציאו ולהכניסו אף באותו יום מותר. ומ"ש יום או יומים ארחא דמלתא נקט, גם מעשה שהיה כך היה, א"ר או' ח"י, וכ"מ מדברי מ"א ס"ק כ"ב, וכ"כ א"א או' כ"ב וכתב שם הא"א אפשר דל"ד קובעין אלא דה"ה אם מניחין כך בחביות וכדומה ש"ד, מ"ב או' מ"ט, וכ"ז הוא לפי דברי מור"ם ז"ל אבל לפי דברי הזוה"ק שכתבנו לעיל או' ע"ד שאמר דאפי' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרא אסור אף בכה"ג אסור דהא בבי כנישתא איכא מקום מוכן ואפ"ה כתב לאסור ועי"ש:
קל״ה:פ״ד
א
פד) שם בהגה, ואם הוא אדם חשוב וכו' בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי, ד"מ, מ"א ס"ק כ"ג, ודעת א"ר או' י"ט נראה דתרתי בעינן חולה ואדם יחשוב אבל דעת האמ"ל שם נראה דלאדם חשוב אפי' אינו חולה שרי, וכ"כ לד"א שם, וכ"מ מהגר"א וכ"כ הרב שמן למאור והשיג על הא"ר יעו"ש, וכ"ז הוא לדעת מור"ם ז"ל אבל לדעת מרן ז"ל שכתב דבני אדם החבושים אין מביאים להם ס"ת ולא כתב דלגדולים מביאים נראה דס"ל ראפי' דלגדולים אין מביאין וכמ"ש הרב עדות ביהוסף סי' מ"ד והביאו י"א בהגב"י, ומה שהקשה שם העדות ביהוסף על דברי מרן ז"ל דהרי הירושלמי סובר דלגדולים מוליכים התורה אצלם תירץ הי"א שם דס"ל למרן ז"ל כמו שדקדק מהר"ם מפאדווה דדוקא לבני אדם שהם גדולים כמו כ"ג וסגן מוליכין אבל לשאר בני אדם אף שהם גדולים כל עוד שאינו כהן גדול וסגן אין מוליכין ובזמנינו זה אינו מצוי לא כ"ג ולא סגן ומש"ה לא הוצרך לחלק יעו"ש, וכן הוא לפי דברי הזוה"ק דאין לחלק בזה וכמ"ש באו' הקודם וע"כ יש להחמיר:
קל״ה:פ״ה
א
פה) שם בהגה, ואם הוא אדם חשוב וכו' כתב המ"א ס"ק כ"ג נ"ל דבפ' זכור מותר להביא ס"ת אצלו ע"כ, ור"ל דבפ' זכור מותר להביא ס"ת אצל חשוב לבד או חולה, וכ"כ א"א או' כ"ג, ח"א כלל ל"א או' ט"ו קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ל', וכתב הח"א שם דגם בפ' פרה יש להקל, וכ"כ קיצור ש"ע שם. מ"ב או' מ"ו, ועיין לקמן סי' תרפ"ה סעי' ז' וכבר כתבנו באו' הקודם דזהו לפי דברי מור"ם ז"ל אבל לפי דעת מרן ז"ל והזוה"ק אין לחלק ויש להחמיר:
לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
מ"א איתא ברי"ף כו' עזרא תיקן לישראל. הכי איתא התם משה תיקן שיהו קורין בשבת וי"ט ור"ח וחה"מ ועזרא תיקן ב' וה' כו':
ב
שם דקרא והיו. דדריש התם והיו הדברים האלה על לבבך בהווייתן יהיו דוקא בלשון קודש ובעי למימר התם דכל התורה בלה"ק נאמרה ופירש"י לענין לקרות בתורה וע"ז הקשה הא עזרא הוא דתיקן ומקמי דאתי עזרא והיו למה לי ע"ש כי דברי התוס' במקומם צ"ב:
ג
שם וא"כ משה תיקן. פי' כיון דבמנין הקרואים מיירי הרי"ף ממילא מ"ש תחלה דבשבת משה תיקן היינו גם מנין הקרואים:
ד
ט"ז סק"א ומה"ט אין מפטירין קאי על ב' וה' והיינו משום ביטול מלאכה ובר"ח נמי יש קצת ביטול מלאכה שאנשים עושין מלאכה וכן בח"ה מותר דבר האבוד מש"ה אין מפטירין ואעפ"כ קורין ד' לפי שאין כ"כ ביטול מלאכה כמו בחול:
ה
סק"ב אלא חתן א'. ר"ל דה"א שיהיה הוא רביעי שהרי הוא רשאי להיות נוסף. לז"א דאינו כך משום דגם אותו שיהיה שלישי יש עליו שם נוסף משא"כ בשני חתנים שפיר קוראם ד' לפי ששניהם רשאים להיות נוספים וכהן ולוי ודאי אין לומר עליהם שם נוסף כך הוא כוונת ריצב"א לכן הקשה הט"ז דמה"ט גופיה דאין מועד רק לחתנים אין רשאין להוסיף אפילו בב' חתנים דהא לשאר העם יהיה ביטול מלאכה וק"ל:
ו
סק"ג אבל רב עמרם. עיין עצי ארזים סי' ג' סק"א:
ז
שם כיון דאמר ר' חלבו. עיין כנסת יחזקאל סי' ז':
ח
סק"ה הזכירו בגמרא שהיו גבי רב קרא בכהנ' שהביא בסק"ג:
ט
מ"א סק"ז לא יצא יקרא הישראל. עיין כנ"י סי' ז':
י
ט"ז סק"ו שלא יקרא ללוי כלל. פי' בין קודם ישראל בין אחריו ואפילו ג' או ד' ולפי' הב' יכול לעלות ג' או ד':
יא
שם לומר שכלל לא יקרא. ר"ל אע"ג דכתב לא יקרא אחריו דמשמע הא קודם ישראל שרי וכפי' ב' ע"כ אינו כן דאלו לפ"ב גם אחריו שרי כיון שישראל גדול או שיהיה הלוי ג' או ד' אע"כ דאחריו לאו דוקא וסובר רמב"ן כפי' א' דאפי' קודם ישראל לא:
יב
שם לא זכר מזה. פירוש דה"ל להזכיר דאם ישראל גדול יוכל הלוי לעלות אחריו:
יג
שם ולכל הפחות בשוין. כלומר דלשון שני עיקר כל שאין יכולין לצאת ידי שני פירושים מש"ה בלוי גדול או שוין דאז לפי' הב' צריך לקרות דוקא לוי עושין כפי' ב' משא"כ בישראל גדול אז יכולין לצאת ידי ב' הפירושים ואין קוראים רק ישראל:
יד
מ"א סק"י כ' בד"מ בא לתרץ קושיות הט"ז כי הט"ז ס"ל דלפי' ראשון אפי' קודם ישראל לא יעלה ולכן פי' כרמב"ם דתיבת אחריו לאו דוקא והמג"א מפרש דמ"ש רש"י בפי' ראשון שלא יקרא לוי כלל היינו אחר ישראל אם הם שוים ואפילו ג' או ד' ואהא פליג לשון ב' דג' ד' שרי וא"כ דברי רמב"ם וש"ע ורמ"א הכל כפי' ראשון דלא יעלה אחריו דוקא (ור"ל בשוין) אבל ראשון עולה וזהו שכ' המג"א וכ"כ הרמב"ם ר"ל דאלו להט"ז צריך לדחוק דתיבת אחריו לאו דוקא. וס"ל דכן מוכח ג"כ ממ"ש הרמ"א ראשון יוכל לעלות ואלו להט"ז דהיינו כפי' ב' אין שייך לשון יוכל דהא בפי' ב' מבוא' דדוקא לוי קדים אבל להמג"א א"ש דזהו לפי' א' ואותו פי' י"ל דס"ל דכמו שירצה יעשה:
טו
סקי"א בכהן נמי. כוונתו משום דבכהן בסעיף הקודם כתב שבא אחר תחלת הברכה לבה"כ ומשמע קצת אבל אם היה בבה"כ מתחלה רק שלא היו יודעים וקראו לוי אזי אפי' התחיל הברכה פוסק אע"ג דהוי ברכה לבטלה משום פגמו של כהן ומצות עשה וקדשתו. לכן יליף המג"א מסעיף זה גבי לוי דאמרינן דליכא פגם כלל משום דיתלה ששגגה הוא ממילא ה"ה בכהן וק"ל:
טז
ט"ז סק"ט אחרון שיאמרו חלל. תחלה הקשה הב"י פגמו של ראשון ותירץ דאין חוששין דאם היה פגום מיד היו מרננין עיין מג"א סק"ד. ואח"כ הקשה פגמו של ב' בשלמא בסק"ח ליכא פגם ב' כיון שקוראים אותו ללוי משא"כ כאן:
יז
שם והא ליכא לוי. פי' דמדכתבו הטור והש"ע בהפסק ישראל בנתיים משמע אע"פ שאין לוי בבה"כ דינא הכי ועיין מג"א סקי"ד:
יח
שם דס"ל דלא אמרינן לא. פי' דדיעה זו המתרת בהפסק ישראל ס"ל דהש"ס לא מיירי ע"י הפסק לכן שרי וע"ז הקשה דהכל טעמא מאי:
יט
מ"א סקי"ד אחר הלוי אסור. דדוקא כשיש שני קרואים אמר הכהן אמרינן דאי היה פגום לא הוי משתהי כ"כ ומיד היו מרננים כדבסמוך:
כ
ט"ז סק"י ר"ל איסו'. דס"ל דהתירא דש"ץ לפי שתלוי בדעת אחר דהיינו הקונה מצות משא"כ הקונה מצות עצמו אם כהן איכא פגמא לכן נסתר דעתם ממה שס"ל תחלה דמיירי אף בש"ץ הקורא מעצמו א"כ הוה כקונה מצות:
כא
מ"א סק י"ט אם הוא כהן אסו'. פי' אם הסגן הוא כהן ועיין בט"ז סק"י שחולק. מה שהראה מקום לסעיף ז' היינו סקי"א דתולין בשגגה מכ"ש שיתלו שרוצה לכבוד אחר או שום איזה טעם:
מגן אברהם
קל״ה
א
אי' ברי"ף פ"ד דמגיל' ירושלמי משה תיקן לישראל שיהיו קורין ג' בב"ה ובמנחה עכ"ל וצ"ע דאי' במרובה שהלכו ישראל ג' ימים בלא תורה בימי משה עמדו הנביאי' שביניהם ותקנו שיהיו קורין בב' וה' ובשבת ועזר' תיקן במנחה והתוס' רפ"ב דברכות כתבו גם כן שעזר' תיקן קריאת התורה והקשה הב"ח עליהם בסי' תרפ"ה מההי' דמרובה וכו' ואפשר לומר דהתוס' לא נחתו לדקדק בזה ועיקר קושיתם כיון דתקנת נביאי' הי' א"כ ל"ש לומר דקרא והיו אתא להורות על כך והא דכ' הרי"ף שעזר' תיקן בב' וה' היינו מנין הקרואי' כדאי' בגמ' וא"כ משה תיקן מנין הקרואים בשבת וי"ט ור"ח וח"ה וכ"מ ברמב"ם פי"ב מתפל' ובסמ"ק סי' קמ"ט: ואין מוסיפין. משום ביטול מלאכ' לעם:
ב
מותר להוסיף. ואין נוהגין כן [לבוש ובכ"ה]:
ג
לשני בעלי ברית. ובתקון יששכר דדוק' בחתן ס"ל הכי ומ"מ אין לנהוג כן (כ"ה):
ד
בטלו שבת. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג' וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה):
ה
מלה במלה. ומהרי"ל כ' דנוהגין לקרותו אף על פי שאינו יודע לקרות כלל עם הש"ץ ול"נ (ד"מ) ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ועמ"ש סימן קל"ט:
ו
אינו רשאי. ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו דליכא משום פגמ' כיון שהוא עסוק בק"ש ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן לטרחא דציבורא ולאו דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכת של ק"ש [ב"י רשב"א מהרי"ק] ואפשר דפסוקי דזמרה שרי לקרותו ועמ"ש סי' קל"ט ס"ח:
ז
וקורין ישראל. ואין ממתינין לו מפני כבוד הצבור [רשב"א מהרי"ק] אם אין כהן הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אף על פי שהאחר גדול בשנים (ב"ז רמ"ג רנ"ג) אם המנהג לקנות במעו' מי שיקר' ראשון בהתחל' התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מבה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה [ב"י מהרי"ק] ואפי' לא יצא יקר' הישראל [כ"ה] ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון:
ח
ברכו לא הוי. משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקיך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו ע"ש:
ט
ועומד הישראל. כדי שלא יתבייש:
י
אבל ראשון. כ' בד"מ דכתב מהרי"ל דאפי' לפי פי' ראשון של רש"י יכול לעלות ראשון וכ"מ ברמב"ם ור"ן ורי"ו ע"ש ומשמ' דוקא כשאין הישראל גדול מהלוי וע' מה שכתבתי ס"ס י"א:
יא
אין מפסיקין. שלא תהא ברכה לבטלה ועוד דאין פגם אלא בקורא לוי אחר לוי אבל כשישנו שם ולא קרא יש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה הי' שסברו שאינו שם וליכ' פגמ' [רשב"א סי' רכ"ט] וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמ':
יב
שהראשון פגום. ומיירי כאן דמוחזק לן שאביהם כהנים וא"כ בראשון איכ' למימר דאבו' נסיב גרושה ופסלי' לזרעי' אבל בשני ליכא למימר הכי דא"כ אף במקום לוי לא היה לן לקרותו ואם אין מוחזקין בכהנים איכא למיחש לפגם שניהם ואם מוחזקין באמו שאינ' גרושה אפשר דשרי וכ"מ בב"ח ס"ס זה וצ"ע דאיכא למיחש לפסול אחר כגון שזינת' בסתר:
יג
שא' מהם פגום. אף על פי שיודעים שאביהם לוי איכ' למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לויה:
יד
בהפסק ישראל. פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור [כ"ה מ"צ ר"י לוי] ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן וליכ' למיחש לפגמו של ראשון דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו קוראין אחר במקומו וליכא למיחש שיאמרו השני חלל הוא ולפיכך עלה במקום ישראל דא"כ יצטרכו לו' שגם הלוי שעלה אחריו פסול הוא וכלוי האי לא חיישי' [ב"י] והקשה הב"ח אם אין שם לוי מאי איכ' למימ' ול"נ דלק"מ דאם אין שם לוי גם הכהן השני צריך לקרו' פעמי' כדי שלא יאמרו שהישראל העולה אחריו לוי הוא וא"כ א"ל שהכהן חלל הוא ועלה במקום ישראל דא"כ למא קרא פעמים ואפשר לו' דכולי האי לא שרי' לקרות לכהן באמצע ושיקרא פעמים:
טו
אף על פי שהוא כהן. ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דלמ' לא שמעי כולהו: במקום שתקנו שחכם העיר יקר' הי"ג מדות דלא ליתי לאנצויי שאר העם אפי' הוא כהן יכול לקרות שלישי (מ"צ ח"ב ס"ט ור"י לוי כ"ט):
טז
למנין ז'. וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו [תשובת מהר"ם סי' ס"ד] ע"ס רפ"ד ס"ד: כתוב בלבוש אנו אין נוהגין לקרותו אלא לאחרון ובפוזנא למפטיר בלבד עכ"ל וכ"מ מלשון המרדכי ומהרי"ו סי' ג' ובתשו' מהר"ם סי' י"ז כתוב ב' חתנים בשבת א' ושניהם כהנים קורין חצי סדרה עם חתן א' ושושביניו ואח"כ קורין כהן ולוי וחתן אחר ושושביניו עכ"ל משמע דבלא"ה אסור והא דקורא כהן אחר כהן א' לאחרון וא' למפטי' י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי כמ"ש המרדכי ולבוש לענין חתן בראשית וחתן תורה ומ"מ משמע התם דלא סמוך אהאי טעמ' לחוד ע"ש:
יז
ואינו שם. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האח' בשם דהכל רואין שמשום התפל' אינו עולה עס"ה:
יח
משום פגמו. ומותר לקרות בנו תחתיו דאם איתא שהוא פגו' אף בנו פגום אבל אביו אסור כמ"ש ס"ח:
יט
ש"ץ שהוא. שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ (מרדכי) כלו' שבזמניהם היה הש"ץ קורא למי שירצה ואם הוא יעלה לעולם לא ימנוהו להיות ש"ץ אבל בזמן הזה שהסגן קורא למי שירצה אם הוא כהן אסור לקרות לכהן אחר אם לא לאחיו שהכל יודעים שלכבודו עשה (מט"מ מהרש"ל) והמנהג אינו כן ועמ"ש ס"ז עמ"ש סי' קל"ח בשם א"ח:
כ
שכולה כהני' וכו'. ובמהרי"ק ש"י כתוב דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאוריי' לעולם מקדמי' לכהן ע"ש ועמ"ש סי' ר"א, ואפשר לו' כיון דיש הרבה כהני' ולא ידע' מי קודם מוטב לקרות ישראל ראשון ואם יש שם גם לוי יקרא ישראל ואח"כ לוי ואח"כ הכהנים ואם יש שם ב' ישראלים וב' לוים יקרא כהן לוי ישראל כהן לוי ישראל והשביעי יהיה כהן ואם יש שם שני מינים כגון כהנים ולוים וכן כהנים וישראלים או לוים וישראלים ואין בכל אחד ז' לא מצאתי להם תיקון דלא ליתי לאנצויי ואם יש במין א' ז' יעלו אותו המין ואם יש בכל אחד ז' יפילו גורל איזה מי יעלה [לבוש] ולא ידעתי למה יקדים הישראל ללוי אדרבה הלוי קודם כמ"ש ס"ו ומ"ש שלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו פי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי סיפוקם כו' ואין להאריך בזה:
כא
אין מביאין. שרוצים לקרות בס"ת בעשר':
כב
יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומי' שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי:
כג
אדם חשוב. בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי [ד"מ] ונ"ל דפרשת זכור מותר להביא ספר תורה אצלו עססי' תרפ"ה:
משנה ברורה
קל״ה
א
(א) בשני ובחמישי – בשחרית ואף דבדיעבד כל היום זמנה מכל מקום לכתחלה מצוה להקדים:
ב
(ב) ואין מוסיפין עליהם – משום בטול מלאכה לעם וגם אין מפטירין מטעם זה:
ג
(ג) מותר להוסיף – כדי שיוכלו שניהם לעלות לתורה ולדינא כתבו האחרונים דאין נוהגין כן וכ"ש דלענין בעלי ברית בודאי אין לנהוג כן:
ד
(ד) במנחה ובשני וחמישי – ואם טעו וקראו להשלשה קרואים בפרשה ראשונה של סדר שבוע העבר או של שבוע הבא לאחר שבוע זה אם הוא מעכב בדיעבד או לא עיין בפתחי תשובה שהביא דעות האחרונים בזה:
ה
(ה) אם בטלו וכו' – מחמת קטטה וכדומה ומיירי שלא קראו כל היום אבל אם בטלו רק בשחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר כי בחול יש בטול מלאכה לעם אלא יקראו רק הפרשה מן הסדר של שבת הבא ולא מן שבת העבר [דגמ"ר ע"ש מילתא בטעמא]:
ו
(ו) שבת אחת – ואם בטלו כמה שבתות י"א דאין לקרות בשבת הבאה כ"א הסדרה האחרונה הסמוכה לזו וי"א דצריך להשלים בצבור כל הסדרות שביטלו ומביאור הגר"א משמע דס"ל כהדעה הראשונה:
ז
(ז) קריאת הפרשה וכו' – ואם היו שתי פרשיות מחוברין באותו שבת שבטלו דעת הר"מ מינץ דאין משלימין אותם כלל דלא מצינו לעולם שקורין ג' סדרות בשבת אחת ולקרות פרשה אחת מהן נמי לא אמרינן דאין תקנה לחצאין וה"ה אם בשבת זו היו שתי פרשיות מחוברות נמי אין משלימין הפרשה משבת שעבר מטעם הנ"ל ובהגהת מנהגים חולק על כל זה וכן הסכים בא"ר דלעולם צריך להשלים מה שביטלו משבת העבר וכן נוטה דעת ספר מגן גבורים. י"א דאם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרותו חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשותו בשני ספרים וה"ה בפקודי ויקרא וכדומה ויש חולקין וס"ל דלעולם משלימין וכתב בשלחן עצי שטים דהנוהג כן אין מוחין בידו. כתב בספר שערי אפרים אם בטלו הקריאה בביהכ"נ אחת ורוב הצבור מביהכ"נ זה שמעו קרה"ת בביהכ"נ אחרת א"צ להשלים אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אע"פ שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ"מ אותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של ביהכ"נ זה צריכין להשלים הקריאה:
ח
(ח) קורין אותה פרשה – והיינו שיקראו כסדר הכתובות בתורה מתחלה של שבת העבר ואח"כ של שבת זו [שם באו"ז] והטעם כתב שם כי מימות מרע"ה נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה וכו' כדי להשלימה לעם מצות וחקים:
ט
(ט) כהן קורא בתורה ראשון – דכתיב וקדשתו וקבלו חז"ל שר"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ומ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו אבל לענין לקרות בתורה בביהכ"נ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום שאין הכהן והלוי יכולין למחול אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל כדי שלא יבוא הדבר לידי מחלוקת שכ"א יאמר אני גדול ואקרא ראשון. ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקוראין בהן [פמ"ג]. אם אין כהן בביהכ"נ הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אע"פ שהאחר גדול בשנים [מ"א בסק"ז]:
י
(י) ואחריו לוי – ואסמכינהו אקרא דכתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא לאשמועינן דמתחלה כהנים והדר בני לוי:
יא
(יא) המנהג הפשוט – ר"ל אף דהרבה ראשונים סוברין דלא נעשה תקנה זו להקדים עם הארץ לפני החכם מ"מ המנהג כהפוסקים שסוברין דלענין קריאת התורה בביהכ"נ מפני דרכי שלום לא חילקו בזה:
יב
(יב) לפני חכם גדול – ואין כאן בזיון לכבוד התורה דכיון שכן המנהג אין כאן בזוי:
יג
(יג) יודע לקרות – מתוך הכתב כדלקמן סימן קל"ט ס"ב:
יד
(יד) סגי בכך – והיינו דוקא בשאין שם כהן אחר זולתו שיוכל לקרות בעצמו כמבואר שם:
טו
(טו) שאם אינו יודע וכו' – וכהיום נוהגין לקרותו אע"פ שאינו יודע לקרות עם הש"ץ מתוך הכתב כ"א בע"פ וגם בזה לא נהגו לדקדק היטב ותלינן דמסתמא יכול לקרוא עם הש"ץ עכ"פ בע"פ ועיין לקמן בסימן קל"ט ס"ד מה שנכתוב שם:
טז
(טז) אם הס"ת פתוח – ה"ה אפילו עדיין לא הוציאו הס"ת ג"כ אין ממתינין מלהוציא הס"ת עד שיגמור הכהן תפלתו משום טרחא דצבורא:
יז
(יז) אינו רשאי – ואפילו לדעה הראשונה בסימן ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו ומפני כבוד התורה אבל לכתחלה אין לקרותו ומשום פגמא דכהן (שיאמרו עליו שאינו כהן) ליכא למיחש שהרי הכל רואין שהוא עסוק בק"ש ותפלה והסכימו האחרונים דלאו דוקא שמע דה"ה כשעוסק בברכות של ק"ש ועיין לעיל בסימן ס"ו סקכ"ו שהכרענו דיש להקל לקרותו לכתחלה כשהוא עומד בין הפרקים ואין שם כהן אחר וכ"ש כשהוא עוסק בפסוקי דזמרה:
יח
(יח) וטוב שילך הכהן – היינו דמדינא אפילו לא יצא ג"כ יוכל לקרוא לישראל במקומו כיון שהוא אינו יכול לעלות רק דלכתחלה טוב יותר שילך מביהכ"נ דשמא איכא פגמא משום שאין הכל יודעין שהוא אינו מתענה. ואם יש כהן אחר בביהכ"נ שמתענה א"צ לכו"ע לילך מביהכ"נ רק להודיע לש"ץ שלא יקראוהו. קהל שהיו נוהגים מקדם שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך ביהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה והכהן אינו רוצה למחול אין חוששין לדבריו ויעשו הקהל כמנהגם מאחר שמנהג קדום הוא שנתקן לכבוד התורה [מהרי"ק שורש ט' עי"ש שמאריך בשבח המנהג הזה] ועיין בכנה"ג ופר"ח שהסכימו שאפילו אינו רוצה לצאת מביהכ"נ אעפ"כ אין חוששין לזה וקורין לישראל המתנדב. והיינו דוקא בנידון כזה שהיה מנהג קדום ומוסכם לכל שנעשה גם ברשות הכהנים שהיה מנהגם מעולם לצאת בעת שקוראין להישראל משום עילוי וכבוד התורה שמתנדבין דמים יקרים בעד קריאת פתיחתה משא"כ בעיר שרצו לעשות מנהג קבוע למכור המצות שלא ברשות הכהנים ועל הכהנים שיצאו בשעה שקורין בתורה שאין הרשות בידם [תשובת חתם סופר סימן כ"ד וכ"כ בתשובת שיבת ציון]:
יט
(יט) אחר שהתחיל וכו' – היינו שאמר ברוך אתה ה':
כ
(כ) אינו פוסק – כדי שלא תהיה ברכה לבטלה ועוד דלא נחשב פגם להכהן דיתלו שלא היו שם בשעה שקראו להישראל או שמא שגגה היא שסברו שאינו שם. ומסתברא דעולה הישראל למנין ז' וא"צ לקרות הכהן אחריו ואפילו אם היה הכהן בביהכ"נ בשעה שקראו הישראל והם טעו וסברו שאינו שם וקראו לישראל ג"כ עולה למנין ז' ואחר הישראל לא יעלה הכהן דיש לחוש לפגמו שיאמרו שאינו כהן מדקרא אחר ישראל:
כא
(כא) לא הוי התחלה – דאין זה לבטלה דהרי ענו הקהל ביהל"ו [הגר"א] ואפ"ה חוזר הכהן ואומר ברכו [א"ר]:
כב
(כב) ועומד הישראל – כדי שלא יתבייש:
כג
(כג) ולא יעלה אחריו לוי – דכיון דישראל קראו לפניו אם יעלה אחריו לוי יאמרו שהראשון כהן היה ואף שאמר במקום כהן כשקראוהו וכדלקמיה אפ"ה חיישינן מפני הנכנסים אח"כ שלא שמעו כשקראוהו [פרישה]:
כד
(כד) יוכל לעלות – דלא גרע מישראל ודוקא כשאין הישראל גדול מהלוי דאל"ה יקראוהו ראשון ושוב לא יקראו ללוי כלל [אחרונים]. ולענין לקרות ללוי שלישי או רביעי במקום שקראו לישראל במקום כהן י"א דמותר ויש אוסרין ולפי המבואר לקמן בסוף סעיף י' במ"א בשם הלבוש דבמדינות אלו אין נוהגין לקרות לכהן או ללוי רק לאחרון או למפטיר אין נפקא מינה בזה:
כה
(כה) וכשקורין אותו – היינו בין כשקוראין ישראל במקום כהן או לוי:
כו
(כו) והתחיל לברך – היינו ג"כ שאמר ברוך אתה ה' אבל ברכו לבד לא הוי התחלה ועולה הלוי לברך ולקרות וכאן אין צריך הכהן להמתין לקרות אח"כ דהלא כבר קרא מתחלה [אחרונים]:
כז
(כז) אין מפסיקין אותו – הטעם כנ"ל:
כח
(כח) אבל לא כהן אחר – וה"ה שלא יקרא ישראל במקום לוי כדי שלא יאמרו על הראשון שאינו כהן או שהוא פגום מדלא קרא אחריו לוי וגם שיטעו על הישראל הזה שהוא לוי:
כט
(כט) שהראשון פגום – והא דלא קאמר שאחד מהם פגום וכדלקמן בס"ט משום דמיירי כאן אפילו היכא דמוחזק לן באביהם של שניהם שהם כהנים ומ"מ בראשון איכא לתלות שנתודע אחר שקראוהו דאבוה נסיב גרושה או שמא זנתה בסתר ונתחלל אח"כ זרעו מדין קדושת כהונה ולכך קראו שוב לכהן אחר אבל בשני ליכא למיטעי בזה דאי חלל הוא אף במקום לוי לא היה לן לקרותו כתבו האחרונים דאף בתענית כשאין הלוי מתענה יברך הכהן במקום לוי ולא יקראו לישראל:
ל
(ל) שאחד מהם פגום – אע"פ שיודעים שאביהם לוי איכא למיחש שאביהם נסיב ממזרת או נתינה ופסליה לזרעיה מקדושת לויה ואף שהוא ממזר מ"מ קורא בתורה כשאר ישראל:
לא
(לא) בהפסק ישראל – פי' שקרא מתחלה כל הסדר כתקנת חכמים כהן לוי וישראל אז מותר לחזור ולקרוא כהן [וה"ה דאם אין שם לוי וקרא הכהן פעמים ואח"כ ישראל נמי מותר לחזור ולקרוא כהן]. וכן מותר לקרוא שם לוי בכל עליות שירצו וכ"ש לאחרון או למפטיר והטעם דליכא למיחש כאן לפגמו של ראשון בזה דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו מודיעין אותו לחזן והיו קוראין אחר במקומו ולא היו ממתינין עד אחר קריאת ישראל ולפגמו של שני נמי ליכא למיחש שיאמרו על הכהן או הלוי שהם חללים דהא אומרים אע"פ שהוא כהן וכן בלוי שהוא לוי:
לב
(לב) וכיוצא בזה נוהגים וכו' – ר"ל אע"ג דאמרינן בס"ט דלוי אחר לוי לא יקרא הכא כיון שהפסיק ישראל בינתים וגם אומר אע"פ שהוא לוי ליכא שום חששא וכנ"ל:
לג
(לג) למפטיר בכי האי גוונא – ר"ל שיזכור ג"כ שהוא כהן או לוי:
לד
(לד) כהן או לוי וכו' – וה"ה אפילו אם ירצה לעשות סדר חדש דהיינו כהן לוי וישראל ג"כ אסור לשיטה זו כיון שהוא בתוך ז' קרואים. כתבו הפוסקים דבתענית לא יעלה כהן או לוי למפטיר שהוא ממנין הקרואים שהמפטיר הוא השלישי ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אחרים אותו:
לה
(לה) למנין שבעה – וה"ה ביו"ט לחמישי. ובדיעבד אם טעו וקראו לכהן או ללוי באמצע מנין הקרואים אם אפשר להחליף במפטיר או באחרון ימתין בתיבה ויקראו אחר במקומו והוא יעלה לאחרון או למפטיר ואם א"א כיון שעלה לא ירד ויברך וכמו שמסיים הרמ"א דבמקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה [אחרונים]:
לו
(לו) וכן נוהגין וכו' – ובלבוש כתב דכהיום אפילו לאחר שבעה קרואים אין אנו נוהגין לקרותן אלא לאחרון שבהם וכן למפטיר וכן העתיקו שארי אחרונים והטעם איתא בלבוש דלא חיישינן באחרון לפגם כי אדרבה בדורות הללו מחשבין אחרון חשיב מכולם לפי שהוא מסיים הפרשה ולגדול שבצבור קורין לאחרון ואע"פ שקוראין לאחריו המפטיר הרי מפסיקין בינו ובין המפטיר בקדיש וגם במפטיר אין מקפידין אם הוא כהן [דהוי כתחלת קריאה וכדלקמיה] ואפילו אם האחרון היה ג"כ כהן אין חוששין משום כהן אחר כהן כיון שהקדיש מפסיק ביניהן עכ"ל הלבוש ומ"מ במקום צורך כגון שיש ב' חתנים ושושבינים ולכל אחד מהן יש כהנים ולוים חולקין את הפרשה לשנים מתחלה קורין ז' גברי לאחד ואח"כ קורין לחתן השני ושושביניו. כתבו האחרונים דבשמחת תורה שמוציאין שלשה ס"ת יכולין להיות שלשה כהנים אחד חתן תורה ואחד חתן בראשית ואחד מפטיר כיון שכ"א קורא בספר אחר אבל בר"ח טבת שחל בשבת שיש ג"כ שלשה ספרים אז בספר הראשון שקורין בו פרשת השבוע אין לקרות לכהן לבסוף אף אם הוסיפו וקראו בו יותר משבעה לפי שעדיין אין משלימין הקריאה בספר הזה והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פרשת ר"ח רק בספר השני שבו משלים האחרון ובספר שלאחריו שקורין בשל חנוכה למפטיר רשאים לקרות לכהן להיות אחרון וגם כהן למפטיר וכן בשבת של פרשת שקלים או של פרשת החודש שחל בר"ח שיש ג"כ שלשה ספרים אין לקרות כהן להשלים הקריאה בספר הראשון רק בשני ספרים האחרונים רשאים לקרות כהנים לאחרון ולמפטיר כמו שכתבתי [שערי אפרים וע"ש בפתחי שערים מה שהביא עוד בשם הפמ"ג לענין חוה"מ של סוכות ותמה עליו]:
לז
(לז) במקום צורך ודחק וכו' – כגון בשמחת תורה וכה"ג יש לסמוך דמיד שקרא ג' קרואים הראשונים כהן לוי וישראל מותר לקרות אח"כ כהן או לוי וכמ"ש לעיל בדעת המחבר. ודע דאפילו אם נסמוך אסברא ראשונה מ"מ יש הרבה ראשונים ואחרונים שסוברין שאין להקל לקרות כהן ולוי בעלמא אלא א"כ יעשו סדר חדש דהיינו כהן ולוי וישראל דבזה אין לחוש לפגמא כלל שיאמרו עליו שאינו כהן שהרי קורין אחריו לוי אבל בלא סדר אין לקרוא כהן או לוי משום פגמא [ולפי סברא זו אפילו לאחרון או למפטיר אין לקרוא כהן ולוי אלא שבזה כבר נהגו העולם להקל וכן סתמו האחרונים. וכמש"כ הלבוש בטעמו של דבר וכנ"ל] וע"כ מן הנכון ליזהר בזה לקרותם דוקא על הסדר ואפילו כשקורין אותם לאחר ז' קרואים:
לח
(לח) כהן או לוי – אבל בישראל אם קראוהו ואינו שם יכול לקרות לאחר בשמו דבישראל לא שייך פגמא דאפילו ממזר מותר לעלות לתורה וכדלקמן סימן רפ"ב ס"ג:
לט
(לט) ואינו שם – ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האחר בשם דהכל רואין שבשביל שאינו יכול להפסיק בתפלה אינו עולה [מ"א]:
מ
(מ) משום פגמו – דיסברו שנודע בתוך כך שהוא פגום וכתבו האחרונים דמ"מ בנו מותר לקרות בשם דאם איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל אביו אסור דיאמרו אביו נשא גרושה מכבר שהאב כשר והבן חלל:
מא
(מא) יעלה מעצמו – כתב בספר שערי אפרים דאם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר ואינו שם וקורא לאחר אע"פ שהאחר הוא ג"כ כהן או לוי מותר לקרותו בשם דלא שייך כאן לומר דנודע שהראשון פגום דהא ישראל ג"כ מותר לעלות לאחרון או למפטיר:
מב
(מב) יכול לקרוא וכו' – ואין חוששין בזה לפגמו של עצמו שהכל יודעים שכיון שהוא ש"ץ אין סברא לומר שידחה כל הכהנים מלעלות ולא מפני שהוא פגום ואפילו אם הסגן הוא כהן שבידו לקרות לכל מי שירצה או במקום שקונין מצות עליות לתורה והקונה המצות הוא כהן או לוי יכול לצוות לקרות לכהן או לוי אחר ואין בזה משום פגם שהכל יודעין שהדרך הוא לכבד אחרים:
מג
(מג) שכולה כהנים וכו' – והיינו דוקא כשאין שם ג"כ לוי כלל שאין יכולין להתקיים כסדר שתקנו חז"ל וע"כ טוב לשנות מפני השלום אבל אם יש שם עוד לוי אחד יקראו כסדר המשנה כהן לוי ישראל ואח"כ את השאר יקראו כהנים:
מד
(מד) ישראל אחד ביניהם – אבל אם יש שני ישראלים וכ"ש יותר הוא בכלל מה שכתב השו"ע אח"כ שאין בהם ישראל כדי סיפוקם וע"כ יקרא הכהן בתחלה וגם יקרא הכהן במקום לוי ואח"כ יקראו הישראלים ויתר העליות ישלימו בכהנים. ואם יש שני לוים ושני ישראלים קורא כהן לוי וישראל ואח"כ עוד כהן ולוי וישראל וכהן קורא שביעי וכ"ש יתר עליות הנוספות:
מה
(מה) מפני דרכי שלום – שלא יאמר כל אחד למה אתה קורא ראשון יותר ממני וה"ה כשיש רק לוי אחד בעיר שכולה כהנים אותו לוי קורא ראשון מהאי טעמא. אם אין שם אלא כהנים ולוים יקרא כהן אחר כהן בהפסק לוי בינתים. כהן שהוא אבל ואין כהן אחר בביהכ"נ בשבת מותר לקראו לכהן שלא יהיה נראה כאבלות בפרהסיא ובחול לא יעלה דאבל אסור בד"ת ומ"מ בין בחול ובין בשבת יותר טוב שיצא מתחלה מביהכ"נ ויקראו לישראל וללוי במקום כהן [א"ר וש"א]:
מו
(מו) החבושים בבית האסורין – וה"ה לחולה ויש חולקין בכל זה כיון דאנוסים הם ובפרשת זכור שהוא דאורייתא בודאי יש להקל ואפשר דה"ה גם בפרשת פרה:
מז
(מז) אין מביאין וכו' – כדי לקרות בה בעשרה והטעם שזלזול הוא לס"ת להוליכה אל אנשים שצריכין לה כי כבודה שילכו אנשים אליה ועיין בבה"ל שכתבנו דדוקא כשאין שם עשרה אבל כשיש שם עשרה חבושים מותר:
מח
(מח) אפילו בראש השנה ויום הכיפורים – ומה שהולכין מביהכ"נ מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ס"ת עמהם כדי לקרות שם ודאי אינו נכון דהא אפשר להם לשמוע הקריאה בביהכ"נ [א"ר] ויש שמצדדין עליהם זכות משום שכל אחד רוצה בעצמו לעלות בתורה בימים האלה אבל אין זה מספיק לזלזל בס"ת משום זה לטלטלה מביהכ"נ ובפרט בימים הנוראים שמנהג למכור מצות ע"פ רוב גורמים בזה הפסד להכנסות של צדקה אכן אם גם הם מוכרין המצות ומתרבה עי"ז הכנסה של צדקה מסתברא שאין להחמיר בזה ומ"מ מה טוב אם יוכלו לקבוע שם מקום לס"ת על איזה זמן קצר וכדלקמיה:
מט
(מט) יום או יומים קודם – והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה ואח"כ יחזירנה לשם דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן:
נ
(נ) ואם הוא אדם חשוב – ר"ל גדול בתורה דאדרבה התורה מתעלית ע"י אנשים גדולים ולאו זלזול אצלה. ועיין בספר שמן המאור דבחשוב אפילו אינו אנוס שרי ויש מחמירין בחשוב לחוד וטוב שיכין מקום:
נא
(נא) בכל ענין שרי – היינו אפילו בלי הכנת מקום:
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
(במ"א בהתחלה) משה תיקן לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות בי"ט בר"ח ובח"ה עזרא תיקן לישראל שיהיו קורין ג' כצ"ל וכן הוא בהרא"ש במסכתא מגילה סימן כ"ב ע"ש:
ב
(בט"ז סק"ג) ול"נ דר"ע ור"נ ס"ל כיון. נ"ב דברי תימא הן דאף שהם ממונים ות"ח וממנים במקומות אחרים משא"כ ת"ח בעירם. כמו כן יש ת"ח כר"ה שכל החכמים באותו דור כפופים ליה מצד חכמתו איכא למימר דסגי בחכמתו לחוד:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אורח חיים does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
שערי תשובה על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
ובחמישי. עבה"ט שכתב גירסא מוטעת כו' וליתא אלא שחסר בדפוס כדברי המג"א כמ"ש ביד אפרים ומכאן ואילך כל הלכות קריאות התורה עד סי' ק"נ תמצא מבואר ומסודר יפה בחיבור שערי אפרים ופתחי שערים ומשם תדרשנו:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
ואין מוסיפין. הטעם משום ביטול מלאכה כדאית' בגמר' פ' הקורא המגילה זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון ת"צ וט"ב קורין ג' פי' רש"י במה שמאחרין בבית הכנסת יש ביטול מלאכה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וח"ה קורין ד'. פירש"י שבר"ח אין הנשים עושין מלאכה ומה"ט אין מפטירין (בפירש"י):
ב
ואם היו ב' חתנים כו'. במרדכי פ' הקורא כ"כ בשם ריצב"א וז"ל נראה בעיני דהוה כמו מועד כדאמרי' בכתובות בפרק קמא דמדמ' חתן למועד וימי מועד שלו חשיב רגל כי היכי דאמרי' אעפ"י שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצינע' נוהג הכי נמי בחתן דאין נוהג בו אבילות עכ"ל משמע מזה דכל ימי המשתה הוא שוה ליום חופתו דהא בכולהו לא נהיג אבילות כדאיתא בפ"ק דכתובות ועמ"ש בסי' קל"א ס"ד ותימה לי היאך מדמה ריצב"א מועד דיחיד דהיינו החתן למועד דכל ישראל ואדרבה מוכח איפכ' דהא הטעם דאין מוסיפין הוא משום ביטול מלאכת העם כמ"ש בסמוך ובזה מה יועיל מועד של החתן כיון דלכל הקהל יש ביטול מלאכ' ולהם אין מועד דהא ריצב"א גופיה כ' שם דאם אין שם אלא חתן א' דאין קורין ד' כיון דלא הוה מועד אלא לחתנים גופייהו ולא לאחרים ה"נ לטעם דביטול מלאכה יש היזק לעם ותו דא"כ מפטיר נמי יקרא כיון דלדידיה הוה י"ט אלא ודאי דלא אזלי' בתר דידיה וע"כ אין החתן קורא הפטר' ורמ"א דימה לזה עוד בעלי ברית כו' וכתוב בלבוש דאין נוהגין כן ונ"ל דשפיר עבדי דלא נהיגי כן:
ג
כהן קורא כו'. בטור כתוב דמשמע מדברי הרא"ש שאם היה ישראל גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן דהא מצינו בפ' הניזקין דרב קרא בכהנא וכן רב הונא משום דכולי עלמא הוי כייפו להו אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח עכ"ל והאריך ב"י לתרץ זה דרב נטרונאי ורב עמרם מיירי בלא מחילת הכהן על כבודו וזה אינו דא"כ היה לו לומר עד שיתן לו הכהן רשות ותו דגם הרא"ש קאי על נתינת רשות של הכהן דוקא כדמשמע בהדי' דקאי על ואם נתן רשות כו' משמע דלר"ע לא מהני רשות וג"כ א"ל דרב מעל' יתירה הוה ביה על כל העולם וכן רב הונא ע"כ אין למדין ממנו דהא התלמוד לא תלה דבר זה אלא במה שהיה העול' כייפו להו ופשיטא שאין כייפי לאדם כמו לנשיא של ישראל ונ"ל דר"ע ור"נ ס"ל כיון דא"ר חלבו שם בגמ' אחריהן מי פי' אחר הכהן ולוי ת"ח הממונים פרנסים על הצבור כו' הרי דאע"פ שהוא ת"ח ופרנס אין קור' אלא אחר כהן ולוי וא"כ לא ס"ל כההיא דרב וכוותיה פסק ר"ע ור"נ וב"י עצמו הביא אח"כ ספר המנהיג דכתב דר"נ הביא ראיה מהא ולפ"ז גם רשות דכהן לא מהני.
ד
אם ס"ת פתוח כו'. בסי' ס"ו הכרעתי דיש להקל באם עוסק בברכת ק"ש ע"ש וא"ל במקום שלא יפסיק לעלות לתורה הא איכא חשש פגם ונ"ל דבמקום שיש עבירה לא חשו לפגם דוגמא מה שמצינו בפ' כל היד מוטב שיוציאו לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע לפני המקום שעה אחת:
ה
וטוב שילך הכהן. בב"י מוכיח שא"צ לצאת מדלא הזכירו בגמ' שהיו הכהנים יוצאים מב"ה וע"כ כ' רמ"א טוב שילך משמע ולא מצד הדין ול"נ דאין זה הוכח' כלל דודאי צריך לצא' שלא יאמרו נודע הדבר שהוא חלל ופסול לכהונה ובגמרא לא חשו לזה כיון שהיה המנהג ביניהם דת"ח קרי בכהנא משא"כ עכשיו שכהן ע"ה קודם לת"ח ישראל בכל פעם ואם יהיה הכהן בבה"כ לא ידעו שהוא לא התענה אלא יאמרו חלל הוא ועמ"ש בסי' תקס"ו:
ו
אבל ראשון כו' ל' הטור אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה החבילה פירש"י בל' א' שלא יקרא ללוי כלל וכ"כ ר"ח ור"ע פ"א פירש"י שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצ' יקדי' אם ישראל הוא גדול ואם הלוי גדול או אפי' שווין הוא קודם וכן עיקר עכ"ל. ול' הש"ע שכ' ולא יעלה אחריו לוי הוא ל' הרמב"ם והיינו כפי' א' כ"כ בכ"מ לו' שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוא כפי' השני ותמוה לי היאך הרכיב ב' הדיעות ביחד היה לו לכתוב וי"א ראשון יכול לעלות ותו דללשון השני תלוי בגדולה ובשווין הלוי קודם ורמ"א לא זכר מזה ותו דלפי' השני יכול הלוי לעלות ג' או ד' רק במקום לוי לא יעלה כיון שהוא מקומו וכאן נתפרדה החבילה כמבואר בב"י ומדברי רמ"א משמע שלא יקרא רק ראשון ותו לא ונראה דרמ"א הכריע דלא לגמרי כלשון השני אלא בקצת ממנו וצריך להוסיף על הגה זו תנאי זה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אז קי"ל כפי' השני דהלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל כדי לחוש לפי' הראשון כנ"ל להלכה ולמעשה:
ז
והתחיל לברך. גם כאן לא הוי ברכו התחלה:
ח
שהראשון פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמרא דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי הראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני א"א לו' כן עליו דאי חלל הוא לא היו נותנים לו חשיבות לעלות במקום לוי אבל בב' לוים זאח"ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלוי' ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מ"ה כתב אח"כ שא' מהם פגום וכתב מו"ח ז"ל מוכח מכאן דממזר מותר לעלו' לתורה:
ט
נהגו לקרות כהן כו'. ב"י הקשה הא בכה"ג איכא למיחש לפגמו של אחרון שיאמרו חלל הוא וקראוהו אחר ישראל ותירץ דכיון דקרו בתריה לוי וישראל ליכא למיחש דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי שקרא אחריו הוא פסול וכולי האי לא חיישי' וקשה ע"ז והא ליכא לוי בנתיים אלא ישראל לחוד ועוד כתב דס"ל ד לא אמרינן לא יקרא כהן אחר כהן אלא בשאין הפסק ישראל ביניהם. ודבריו תמוהים דהי' גופא מ"ט לא חיישי' בהפסקת ישראל לפגם האחרון ומו"ח ז"ל כתב דמיירי במוחזק לן באביו שהוא כהן ואינו בן גרושה וכדאמרינן בסמוך שאין חוששין לפגם השני דלעיל ולא דק דלא מיירי לעיל במוחזק שהוא אינו בן גרושה אלא מוחזק באביו שהוא כהן ואנו אומרים ליכא חשש שמא הוא בן גרושה דא"כ לא היו קוראין אותו במקום לוי וא"כ ודאי הכא יש חשש פגם לשני ול"נ דלא חששו חכמים לפגם השני אלא במקום שהעולם רואה שינוי ממה שסדרו חכמים כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואם אין לוי אז אחריו ישראל ולא סדרו כהן אחר כהן א"כ זה המשנ' יש בו חשש פגם כדלעיל משא"כ אם כהן ואחריו ישראל הרי כבר עשה כסדר חכמי' ואח"ז אין נראה שינוי ע"כ לא חשו לפגם דלמה יחושו בחנם ומה"ט אנו נוהגין לקרות כהן או לוי לאחרון ולא חיישינן לפגם והוא מטעם דאין כאן שינוי כנ"ל פשוט וברור ועיין בסי' קל"ח יש ראיה למ"ש:
י
ש"ץ שהוא כהן כו'. מטעה שהכל יודעי' שש"ץ מות' להיו' כהן נרא' שזה מיירי במקום שאין קונין המצות כמנהגינו אלא קורא לפי סדר המשנה מעצמו בזה ה"א דיש בו חשש פגם כיון דהוא יכול להקרות בעצמו קמ"ל דלא דאי למנהגינו פשיט' הוא דהא הש"ץ אין לו רשות לקרות כ"א ברצון הקונ' מצות ונ"ל פשוט ג"כ לפ"ז דאם הקונה מצות הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצו' לכבד אחרים וראיתי איזה בעלי בתים רצו לומר איסור בזה ואינו נרא' כלל:
יא
מפני דרכי שלום. שלא יאמר כל א' למה אתה קורא ראשון יותר ממני אבל כשישראל קורא ראשון אח"כ יעלה מי שיעלה אם אינו עולה אלא בתורת ישראל כ"כ ב"י בשם מהרי"א ונ"ל דהך מפני דרכי שלום נלמד מן הדרכי שלום שנזכר במשנ' דתקנו כהן לוי וישראל מפני דרכי שלום וע"כ נ"ל דאם יש לוי ג"כ באותה עיר דהיינו שיש ישראל א' או ב' ולוי א' או ב' והשאר כהנים דאז אזלי' בתר סדר המשנה וקורא כהן לוי ישראל ואח"כ הכהנים ולא חיישינן לאנצויי בין הכהנים דהך דרכי שלום הנזכר במשנה הוא יותר חשוב מדרכי שלום זה שבין הכהנים עצמן וקורא ראשון הכהן יותר חשוב ביניהם ואין מקום לדרכי שלום של הכהנים אלא בענין שאין לקיים סדר המשנה ואם אין אלא כהנים ולוים דהיינו לוי א' או ב' והשאר כהנים נראה שהלוים חשובים כמו ישראלים נגד הכהנים ויקרא לוי תחלה ואחר כך כהן אחר כהן וכן אם יש כהנים ולוים כל אחד כדי סיפוקם דהיינו מנין ז' נראה שלוי א' קורא ראשון ואחריו יכולים לקרות כהן אחר כהן בהפסק לוי כנ"ל בהאי מלתא ובלבוש כ' בע"א והנלע"ד כתבתי:
יב
אבל אם מכינים כו'. לא מצאתי מקור לחילוק זה ונראה טעמו דאז אין נראה שהוא מביא לצורך קריאה אלא קובע לה דירה בכאן:
יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים
קל״ה
א
ט"ז סק"ו הוא לשון הרמב"ם כו' ושם איתא ולא יעלה אחריו לוי כלל לכן פי' הכ"מ דהיינו כפי' הא' ומ"מ ס"ל להט"ז אע"פ שהש"ע לא הזכיר תיבת כלל אפ"ה פירושו כלשון הרמב"ם דאלו כלשון הב' עכ"פ עולה הלוי לג' או ד' וגם מדנקט קורא ישראל במקום כהן משמע דוקא ישראל אבל לוי לא וא"כ מאי דנקט לא יעלה אחריו לוי היינו לרבותא דאפי' אחר ישראל לא יעלה ואצ"ל שלא יעלה ראשון דאתי למיטעי טפי על לוי לומר שיש לו קדוש' כהן:
ב
(סק"ט) והא ליכא לוי בנתיים ר"ל כיון דנקט. בהפסק ישראל אלמא דמיירי שאין לוי בבה"כ רק הכהן קורא פעמים ואחריו ישראל וא"כ יש לחוש לפגמו של אחרון בכה"ג וכן הקשה בב"ח ע"ש:
מחצית השקל על אורח חיים does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ע״ר:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ע״ר:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״א:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״א:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״א:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ב:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ב:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ד:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ד:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ה:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ה:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ה:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ו:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ו:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ו:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ז:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ז:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ז:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ח:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ח:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ח:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם ער״ט:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה ער״ט:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים ער״ט:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
חק יעקב על שולחן ערוך אורח חיים does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תע״ר:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תע״ר:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״א:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״א:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ב:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ב:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים תער״ג:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ד:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ד:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ה:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ה:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ו:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ו:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ז:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ז:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ח:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ח:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
מגן אברהם תער״ט:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
משנה ברורה תער״ט:א׳ does not have commentary for שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה: סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: – עם 21 מפרשים
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הלכה
רשיון: Public Domain
מקור: he.wikisource.org
חתם סופר על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
דגול מרבבה על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מגן אברהם
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
משנה ברורה
מקור: he.wikisource.org
נתיב חיים על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שערי תשובה על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected]
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח.
כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו'
תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5