שולחן ערוך, אורח חיים קי״ט: דין הרוצה להוסיף בברכות ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין הרוצה להוסיף בברכות ובו ד סעיפים:
אם רצה להוסיף בכל ברכ' מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו היה צריך פרנסה מבקש עלי' בברכת השנים ובשומע תפל' יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת כל הבקשו': הגה וכשהוא מוסיף יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור סימן תקס"ז) ולהר"ר יונה כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותה בשביל כל ישראל אומר אותה בלשון רבים ולא בלשון יחיד ולא יוסיף אלא בסוף הברכ' ולא באמצע ואם שואל צרכיו ממש כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה יכול לשאול אפילו באמצע הברכה והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי רבים:

ב

יש מי שאומר שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד לא יאריך:

ג

אם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות אינו צריך לחזור אלא לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר:

ד

שליח צבור שגמר גואל ישראל ושכח ולא אמר עננו לא יחזיר אפי' אם עדיין לא גמר רק רפאינו ואם חזר ברכה לבטל' היא (אלא יאמר עננו בשומע תפלה כיחיד):

א

אם רצה להוסיף כו' אם מוסיף אותה בשביל כל ישראל כו'. ונראה דצרכי יחיד יכול לשאול בלשון רבים אם רוצה ועדיף טפי וראיה מתפילת הדרך אלא כשאומר בלשון רבים צ"ל בסוף הברכה דוקא וארבע חלוקים בדבר. אחד שבברכת ש"ת יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה. ב' שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכ' אומר אפילו לא יהא צרכיו ממש כיון שאומר אותה בלשון רבים אבל בל' יחיד אסור לומר כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל ודוקא בסוף כל ברכה אבל באמצע הברכות לא כיון ששואל צרכי הרבים באמצע נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חז"ל. ג' שאם שואל צרכיו ממש כגון על החולה שיש לו וכיוצא בזו יכול לאומרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה אבל לא בלשון רבים שלא יהא נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חז"ל. הד' שבסוף התפלה אפי' קודם יהיו לרצון יכול לאומרו כרצונו בין בלשון יחיד ובין בל' רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור (הר"ר יונה פרק א"ע):

א

ברכה. המחבר ע"ת לא עיין בהג"ה סעיף זה ע"ש ועיין שכנה"ג:

ב

רחמים. המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו ברכות דף ל"ד. וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. מהרי"ל:

ג

צרכיו. טוב להתוודות בש"ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש מזכיר בתפלה הקודמת אצלו. ספר הכוונות:

ד

ש"ת. וב"ח כתב דלהרר"י אפי' בש"ת אסור לומר צרכיו בלשון רבים באמצע ע"ש. ומ"מ ציבור שרי אפילו באמצע הברכה. ב"י מ"א. ובבאר היטב אשר לפני בס"ק ג' לא דק ע"ש:

ה

לא יאריך. אא"כ רבים צריכים לתורתו. עיין מ"א:

ו

הסדר. והיינו בשוגג אבל במזיד צריך לחזור לתחלת י"ח כמ"ש בסי' קי"ד ס"ז. ודברי רש"י בברכות ל"ד ע"א ד"ה מתחלת הברכה שטעה בה וכו' תמוהים המה ע"ש:

ז

רפאינו. פי' שחתם ברכת רפאנו ואם יחזור ויאמר עננו יצטרך לומר רפאנו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל עננו אבל אם לא חתם רפאינו יאמר עננו ואח"כ רפאינו. והא דנקט כאן ש"צ משום דיחיד אומר אותו בש"ת ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אף ע"ג דלא התחיל רצה א"ל עננו שם כיון שאין מחזירין בשביל עננו משא"כ בש"צ אומרה בברכה בפ"ע. ט"ז ומגן אברהם ואחרונים דלא כר"ת:

ח

כיחיד. ויחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת. הג"מ וב"ח מ"א דלא כע"ת. ועיין בשכה"ג (ובספר אליהו רבה פסק כע"ת דיסיים רק בש"ת לחוד כיחיד וכ"מ בתשו' רש"ל) ואם חתם בש"ת לבד יצא. מ"א. וה"ה אם לא היו י' המתענים בבה"כ ובאו אחר ברכת רפאינו אומרה בש"ת. ש"ג. ואם שכח גם בש"ת אומרה ברכה בפ"ע אחר בשלום. רש"ל מ"א: ועיין בטור סי' תקס"ה די"א דאפי' יחיד הדין כן ונהי דלא קי"ל הכי ביחיד מ"מ בש"צ יש לפסוק כן. מ"א. וכנה"ג כתב בשם ש"ג דאומרה בעבודה אם נזכר והרמ"ע פסק דדינו כיחיד וכן כ' ע"ת. ואם אמר ענינו קודם ראה נא צ"ל עננו פעם אחרת אחר ראה נא. מ"א ע"ש:

א

ע"א ח' והרי"ף בפ"ה דברכות

ב

שם ממשמעות הגמרא

ג

מרדכי שם

ד

ברכו' ל"ד

ה

תוס' שם

א

ס"א וכשהוא כו'. כמ"ש שם בברכות כו' בסוף כו':

ב

ולהרר"י כו' אם מוסיף כו' ולא כו'. זהו מש"ש אבל אם בא לומר כו':

ג

ואם שואל. זהו מש"ש אם יש לו כו':

ד

ובברכת כו'. כמש"ש ובברכות ל"א א' שואל אדם צרכיו בש"ת ואיתמר בשני המימרות הנ"ל ש"מ שהכל מותר שם:

ה

וכן כו'. שם ושם אפילו כסדר כו' והרבותא אפי' קודם יהיו לרצון אע"ג דהוא שייך לתפלה כמ"ש בפ"ק דברכות כיון דתקינו רבנן כו' וכמש"ל סי' קי"א ס"א מ"מ לא עדיף מש"ת וקל ממנו שאפילו כסדר כו' משא"כ בש"ת וכ"ש באמצעיות וז"ש בס"ב יש כו' וכ"כ תוס' בע"ז שם ד"ה אם כו':

א

ס"ג אם דלג כו'. עתוס' ל"ד א' ד"ה אמצעיות כו':

א

ס"ד ש"ץ כו'.תוס' שם דקי"ל בפ"ב דשבת דימים שאין בהן קרבן מוסף אין מחזירין אותו ונקט ש"ץ דביחיד אפי' לא סיים רק ש"ת אין מחזירין אותו כמ"ש בסי' רצ"ד ס"ד:

א

אם דילג או טעה וכו' – ענין טעות נ"ל דנכלל בשני אופנים א' שלא השלים את הברכה כדין כגון שלא חיתמה כדין או שחיסר איזה דבר שהוא עיקר הברכה כגון שלא אמר טו"מ בימות הגשמים או שחיסר להזכיר ענין קיבוץ גליות בברכת תקע בשופר שעיקרה בנויה ע"ז אף אם חיתמה כראוי (וכדאיתא במגילה י"ג) וכה"ג וכמו שאם חיסר יוצר אור בברכת יוצר אור דפסק המחבר לעיל בסימן נ"ט ס"א דלא יצא [אף דכתב המגן אברהם בסימן קי"ד סק"ט כגון שטעה בחתימתן אבל אם טעה באמצע אין בכך כלום נלע"ד דכונת המגן אברהם שם הוא שחיסר איזה דבר שאינו מעיקר ענין הברכה אבל דבר שהוא מעיקר הברכה כחתימה דמיא ומוכח כן ממה דסיים המג"א שם דכמה מקומות חלוקות בנוסח התפלה אלמא דמיירי בענין נוסח בעלמא אבל לא בשחיסר את ענין הברכה וגם הלא המגן אברהם העתיק בסימן ס"ד את דברי הכ"מ שם ועיין שם ברמב"ם ובכ"מ דענין הברכה הוא לעיכובא וגם הלא צוה לעיין בסימן נ"ט ור"ל דשם מוכח דאם התחיל ביוצר אור שהוא עיקר ענין הברכה אף שבאמצע אמר דבר שלא מענין הברכה יצא משא"כ אם חיסר את עיקר ענין הברכה לא יצא אף להמ"א וכן כתב הפמ"ג במ"ז אות ג'] ועיין מה שצדדנו לעיל בסימן קי"ז ס"ה לענין זה. ב' אם אמר איזה דבר שהוא מקלקל את הברכה כגון שאמר טו"מ בימות החמה וכה"ג והנה כ"ז הוא לפי דעת המחבר לעיל בסימן נ"ט אבל לפי דעת הגר"א שם דאפילו אם לא הזכיר בתחלה כלל יוצר אור כיון שחתם כדין יצא בדיעבד נראה דה"ה הכא באופן הראשון אזלינן בתר חתימה ויצא כיון שבה מזכיר ענין קיבוץ גלויות ועיין בבה"ל שם שכתבנו דגם דעת הרשב"א והרמב"ן כוותיה דהגר"א:

א

ואם חזר ברכה לבטלה היא – עיין במ"ב במש"כ היינו וכו' והוא מהט"ז ומ"א וש"א ומשמע מזה דמשום עננו גופא לא הוי ברכה לבטלה ולא זכיתי להבין כיון דס"ל להפוסקים דעננו זה הוא כשאר עננו דעלמא דקי"ל שאין מחזירין אותו א"כ אם יחזור לומר עתה הוא ברכה לבטלה כיון דקביעותו הוא בין גואל לרופא ולא בין רפאנו לברכת השנים אם נצריכו לומר עתה בודאי בשם חזרה מיקרי ואפשר דס"ל דכיון דקבעוה חז"ל לכתחילה לומר ברכה בפ"ע יש בה עדיפותא משאר עננו דלא הצריכו רק לכוללה ואם לאו דהיה היזק עי"ז לברכת רפאנו לא היינו מסתפקים במה שאנו נותנים עצה לכללה בש"ת כי לא מצינו תיקון ע"י שומע תפלה רק אם חיסר שאלה בברכת השנים או להירושלמי משיב הרוח בברכת אתה גבור אבל לא אם חיסר ברכה שלמה וכמו שפסקו כל האחרונים (דלא כהפר"ח שמיקל להשלים בש"ת אפילו אם דילג ברכה שלמה) ואכתי צ"ע:

א

ועיין בטורי זהב סימן קכ"ב ס"ק ב':

א

[א] ובשומע תפילה וכו' כי אתה שומע תפילה כל פה. פ"ה בגימטריא מילה (ר' דוד אבודרהם). כתב בסדר היום צריך שיתוודה בשומע תפילה ויאמר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי מחול חטאתי וסלח עוונותי וכפר פשעי מכל אשר חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה ואם יש לו איזה עוון מחודש באותו יום מזכיר אותו בתפילה הקודמת אצלו שחרית או מנחה או ערבית, ונראה לי שאם מתודה בסלח לנו לא יתודה כי אם בלשון רבים ובברכת שומע תפילה יאמר אפילו בלשון יחיד, עד כאן. טוב לשאול שם על מזונותיו אפילו הוא עשיר (כתבים). כתב באבודרהם המון עם קורין שומע תפילתינו ותחנונינו ואין להחזיק כל כך כצדיקים, אלא נכון לומר שומע תפילות ותחנונים אתה:

ב

[ב] [לבוש] והוא שיאמר אותו בלשון יחיד וכו'. פירוש כשאומר באמצע הברכה, אבל בסוף הברכה אומר בלשון רבים. ומשמע בפירוש דדוקא כשיש לו חולה או צריך פרנסה, אבל להתפלל על העתיד אין להוסיף בברכות אלא אומרה בשומע תפילה, ועיין סימן תקנ"ז בדין נחם בסעיף ב' ובבית יוסף. וזה לשון לחם חמודות דף מ"ב צריך שיהא לו כן ולא שיוסיף בעלמא מבלי שיצטרך הוא לכך או אחר שמתפלל בעדו, עד כאן. המתפלל על חבירו שלא בפניו צריך להזכיר שמו, כן כתב מהרי"ל. עוד שגזרו ציבור תענית ואמרו סליחות בשביל שחלה מהרי"ל:

ג

[ג] לא יאריך וכו'. בסוף התפילה אחר יהיו לרצון רשאי, נחלת צבי. ואפילו כשאינו מאריך ואמרו בשומע תפילה, כתב הב"ח דלא יוסיף באמצע הברכה:

ד

[ד] טעה או דילג וכו'. פירוש טעה ששינה בה ולא אמרה כתיקון חכמים, ודילג משמעו שדילג הברכה לגמרי, וכל זה בשוגג אבל במזיד עיין לעיל סימן קי"ד, כן כתב הב"ח:

ה

[ה] שליח ציבור שגמר וכו'. כתב בית יוסף זה לשונו, ומה שכתב הטור שאם שכח שליח ציבור ענינו יאמר במקום שנזכר, ויותר נראה לומר אותו בשומע תפילה, וכן כתב המנהיג עד כאן לשונו. וכתב מעדני מלך דף מ"ב תמיהני על בית יוסף שלא הזכיר שגם תוס' ורא"ש כתבו דיאמרו במקום שנזכר, אבל נראה דאישתמיטתיה עד כאן לשונו, וכתבתי באליהו זוטא אי אפשר לומר דאישתמיטתיה זה לבית יוסף דהא מיד קודם זה הביא דברי תוס' והרא"ש בענין זה. אלא נראה לי בהקדים קושיא גדולה שקשה לי על בית יוסף דלמאי כתב זה, הא הטור כתב דאומרה במקום שנזכר, וכן כתב לפירוש רש"י דסבירא ליה אמצעיות אין להם סדר, אבל להרשב"ם דקיימא לן כוותיה כמו שכתב בית יוסף דצריך לאומרן כסדר לא כתבו הטור כלל לאומרה במקום שנזכר, וטעמא משום דהיה צריך לומר לחזור ולהתחיל מרפאינו ולאומרם כסדר וזה אי אפשר משום ברכה לבטלה וכן משמע בתוס' [ברכות] דף ל"ד והרא"ש. עוד ראיתי בכנסת הגדולה שתמה על בית יוסף דלרש"י אין עדיפות בשומע תפילה יותר מבשאר ברכות, וכן תמה הב"ח ופריך עוד הוסיפו לתמוה דאפשר דהמנהיג דפוסק לאומרה בשומע תפילה היינו לפירוש רשב"ם, ואני אוסיף שבא לידי ספר המנהיג וראיתי שכתב בהדיא אליבא דרשב"ם. לכן נראה לי לישב כל התמיהות בחדא מחתא, הבית יוסף דקדק מדשינה הטור מלשון הרא"ש, דהרא"ש כתב תחילה פירוש רשב"ם, וכתב דלדבריו אם שכחה במקומו ולא אמרה אינו אומרה כי היה צריך לומר אחר כך כל סדר הברכות והוי ברכה לבטלה, ואחר כך כתב אבל לפירוש רש"י אומרה במקום שנזכר ואין כאן ברכה לבטלה, עד כאן, משמע דלרשב"ם אינה אומרה אפילו במקום שנזכר כפשטות לשונו שכתב אינו אומרה ורצה לומר דאין אומרה כלל, אבל הטור שינה וכתב תחילה פירוש רש"י שאומרה במקום שנזכר פירוש שמתחיל מן רפאינו, ואחר כך כתב פירוש רשב"ם שאם שכח ענינו לא יחזור וכו' משמע דלא יחזיר להתחיל מרפאינו, אבל מכל מקום ענינו אומר במקום שנזכר, וכן כתב בתשובת מנחם עזריה סימן קי"ב הבין כן דברי רשב"ם וכן סלקא דעתא דתשובת רש"ל סימן ס"ג. ואם כן יפה כתב הבית יוסף עלה דיותר טוב לאומרה בשומע תפילה ושכן כתב המנהיג, כי קאי הנזכר לעיל אליבא דרמב"ם והכל ניחא בסעייתא דשמיא. גם תמיהת מעדני מלך מתורץ בדהכי דתוס' והרא"ש לא כתבו דאומרה במקום שנזכר אלא אליבא דרש"י דלא קיימא לן כוותיה ולא לפירוש רשב"ם ודו"ק, והגדולים הנזכרים לעיל הניחו לי מקום, בביאורי לטור הארכתי יותר:

ו

[ו] גואל ישראל וכו'. בלבוש סיים כל שכן שאמר יותר אין צריך להחזיר ולברך ראה נא בעניינו, ותימא הא לעולם מסיימין גואל ישראל ומתחילין בענינו, גם מה שכתב דאין צריך לחזור ולברך ראה נא בענינו תמוה הא אף שצריך לחזור אינו חוזר אלא לענינו וכמו שכתב הטור וכן הדין בכל הברכות אמצעיות שחוזר לברכה שטעה בה. שוב מצאתי בדרישה שכתב זה לשונו אני אומר שיש טעות סופר בלבוש וצריך לומר וחותם רופא חולי עמו ישראל אין צריך לחזור לברכת ענינו שאם חוזר היה צריך לחזור ולברך ברכת רופא חולי וכו' כן צריך לומר עד כאן לשונו. מבואר מזה דאף שפתח רפאינו ה' חוזר ואומר ענינו וכו' רפאינו כו' כל זמן שלא חתם הברכה, ומה שכתב השולחן ערוך גמר רפאינו היינו ברכת רפאינו, ועולת תמיד הבין דתיבת רפאינו קאמר וליתא, וכן כתב הב"ח להדיא ולחם חמודות ופסקי תוס' ותשובת מנחם עזריה סימן קי"א, וכן משמע בבית יוסף בשם המרדכי וכן כתבו הט"ז ומגן אברהם, ולכן תמיהני על עולת תמיד שכתב דאחר שאמר רפאינו ה' אינו חוזר כדי שלא יוציא שם שמים לבטלה ולא הזכיר מכל הפוסקים הנזכרים לעיל מידי. ונראה דאשתמיטתיה ובאמת בתשובת רש"ל סימן ס"ג משמע לי כעולת תמיד, ומכל מקום דעת רש"ל בטלה נגד כל הגדולים הנזכרים לעיל. אך קשה לי משאלה סימן קי"ד דאם שכח והתחיל ברכה שאחריה אינה אומרה שם, וכן הדין ביעלה ויבוא. ונראה לי לחלק דהנך נתקנו לומר באמצע הברכה ואם כן כיון שהתחיל הברכה שלאחריו נסתלקו הברכה קודמת, אבל ברכת ענינו שנתקנו בין ברכת גואל לרופא דהיינו אחר גואל וקודם רופא כל זמן שלא סיים ברכת רפאינו חוזר ואומרה. ועוד יש לומר כיון שענינו ברכה בפני עצמו שאני, וכן עיקר לדינא ואין לשנות:

ז

[ז] יאמר ענינו בשומע תפילה וכו'. בכלבו פירש תימא דלקמן סימן תקס"ז הניח הלבוש בצריך עיון, ולדינא עיקר דבריו דהכא דאומרה בשומע תפילה וכן פסק רמ"א וכל אחרונים ומדכתב כיחיד משמע שאינו חותם גם בעונה בעת צרה, אלא בשומע תפילה לחוד כיחיד, וכן כתב עולת תמיד וכן משמע בתשובת רש"ל שם, וכן פסק שיירי כנסת הגדולה, דלא כב"ח ומגן אברהם. כתב בתשובת רש"ל שם דאם מסיים גם שומע תפילה ושכח לומר ענינו אומר אחר שים שלום בברכה קודם אלהי נצור כיון שסיים כל הברכות דאפילו ביחיד יש פוסקים הכי, ואף דלא קיימא לן כוותייהו מכל מקום בשליח ציבור קיימא לן הכי, עד כאן. אבל עולת תמיד דחלק עליו דאומרה ביחיד בלא חתימת ברכה, וכן משמע בב"ח בסוף סימן זה. כתב כנסת הגדולה בשם שלטי גיבורים דאומרה בעבודה אם נזכר, עד כאן, ומתשובת רש"ל שהבאתי מבואר דאם סיים שומע תפילה שוב אינה אומרה עד אחר סיום שמונה עשרה, גם מכל שאר פוסקים לא נראה כן, ואולי יש טעות סופר בשלטי גיבורים או בכנסת הגדולה וכן משמע למעיין עיין שם. עוד כתב כנסת הגדולה אם לא היו עשרה שהתענו בבית הכנסת כששליח ציבור עומד בין גאולה לרופא, ואחר כך בא לבית הכנסת דינו כשכח. ואם טעה החזן ואמר קודם ראה נא בענינו נראה דחוזר ואומרה קודם רפאינו. ולענין יחיד ששכח ענינו בשומע תפילה והזכיר קודם שהתחיל רצה כתבתי בסימן קי"ד סעיף ט' דלא יאמרנו שם, אלא כוללה באלהי נצור כדלקמן סימן תקס"ה:

א

א) [סעיף א'] היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו, טפי עדיף להתפלל על החולה בברכת שומע תפלה, הרב החסיד מהר"י מלכו בתשו' כ' סי' ק"ט, ולפי דברי הרב טוב שיכוין במחשבתו על החולה בברכת רפאינו, ויתפלל עליו בפירוש בשמע קולנו ואני שמעתי מפום רבנן קדישו שהיו מתפללים על חולה בברכת רפאינו, וכן אני נוהג ברכ"י או' א' ש"ץ דף קכ"ח ע"ב. זכ"ל או' ת' ומי שיש לו חולה ב"מ ואינו רוצה להפסיק בתפלתו להתפלל עליו יש לכוין עליו כשאומר רופא חול עמו ישראל דהיינו כשאומר רופא וכו' יכוין וחולי פב"פ. ועיין בדברינו לעיל סי' קט"ז אות ג':

א

ב) שם מבקש עליו רחמים וכו' ובזוהר פ' וישלח איתא דבתפלה בעי לפרשא מלה כדקא יאות יעו"ש. פר"ח אות א' ש"ץ דף קל"ג ע"א שע"ת אות ב':

א

ג) שם היה צריך פרנסה מבקש עליה בברכת השנים. ובשער הכוונות דרוש ו' דעמידה כתב דישאל בשומע תפלה וז"ל שם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח (דף ס"ב ע"ב) עכ"ל, וכ"כ שם בנוסח התפלה דף נ"א ע"ג פרע"ח שער העמידה פ' י"ט ומשמע דאפילו הוא עשיר צריך לשאול על מזונו כדי להורות שהוא בוטח בו ית' וכ"כ מ"א סק"א א"ר או' א' סידור בי"ע או' ג' ובברכ"י או' ב' כתב בשם גורי האר"י ז"ל שיתפלל במחשבתו על הפרנסה בברכת השנים וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו והב"ד הש"ץ דף קכ"ח ע"ג זכ"ל או' ת' והיינו כשאומר ברך עלינו את השנה כזאת יתפלל במחשבתו שיתן לו השי"ת פרנסה טובה וכן בקיץ כשאומר ברכינו וכו' ואח"כ בש"ת שואל בפירוש:

ב

ג) וכתב עו"ש בשער הכוו' דראוי מאד אל האדם שבאומרו תפלת הלחש יאמר וידוי בש"ת כנז' בזוהר פ' בלק דקצ"ה ע"ב וז"ל לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בש"ת לפרטא חטאוי, וכ"כ בנוסח התפלה שם וז"ל וכשיגיע אל תיבת מלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו וכו' יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יר"מ שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה ואם ירצה יתודה באורך בפרטות עכ"ל, וכ"כ בפרע"ח שם, וכ"כ א"ר שם בשם סדר היום, וכתב עו"ש הא"ר בשם הנז' שאם יש לו איזה עון מחודש באותו יום מזכיר אותו בתפלה הקודמת אצלו שחרית או מנחה או ערבית:

ג

ג) ובסידור הרש"ש ז"ל כתב סדר הוידוי ושאלת הפרנסה בברכת ש"ת אחר שומע תפילות ותחנונים אתה יותר בארוכה וז"ל אנא ה' חטאנו ועוינו ופשענו ימרדנו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו. עברנו על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ ובטלנו ולא קיימנו רמ"ח מ"ע וענפיהם. ומד"ק ומד"ם, ועברנו על שס"ה מצות ל"ת וענפיהם, ומד"ק ומד"ס וסרני ממצותיך הטיבים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ועתה הננו שבים בתשובה שלימה ומתחרטים על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו חרטה גמורה ועוזבים אותם עזיבה גמורה. ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול ותסלח לכל פשעינו ותפתח לנו שערי תשובה ותפשוט את ימינך לקבלנו בתשובה שלימה כי ימינך פשוטה לקבל שבים:

ד

ג) ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתזמין לנו ותשלח לנו היום ובכל יום ויום מזונית ופרנסה טובה לחם לאכול ובגד ללבוש בנחת ולא בצער בריוח ולא בצמצום בכבוד ולא בביזוי בהתר ולא באיסור, פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה, פרנסה שאוכל לעסוק בתורתך הקדושה והטהורה והתמימה לשמה, פרנסה שלא תצריכני בה לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלואתם כי בשמך חונני, ומאוצר מתנת חנם תכלכלני ותשפיעני ע"י השם הגדול דִיקָרְנוסָא המונה על הפרנסה. כי אתה נותן לכל איש ואיש די מחסורו ולכל גויה וגויה די פרנסתו כדכתיב עיני כל אליך ישברו ואתה ניתן להם את אכלם בעתי, ואעפ"י שחטאנו ומנענו מזונותינו ממני בחסדך בטחנו וברצונך הטיבה עלינו כדכתיב רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו וכן מדותיך להחיות לטובים ולרעים כדכתיב פתח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ומלפניך מלכינו ריקם וכו' עכ"ל וא"כ מי שיש לו פנאי בתפלת הלחש יאמר זה הסדר שכתוב בסידור הרש"ש ז"ל ואם אין לו פנאי יאמר בקיצור כמ"ש בשער הכוו' רבש"ע חטאתי וכו' כנז"ל, ואח"כ יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שתזמין ותשלח לנו היום ובכל יום ויום מזונות ופרנסה טובה לחם לאכול ובגד ללבוש בנחת ולא בצער בריוח ולא בצמצום בכבוד ולא בביזוי בהתר ולא באיסור לעבודתיך ולתלמוד תורתך ע"י השם דִיקָרְנוסָא הגדול הממונה על הפרנסה כדכתיב עיני כל אליך וכו' פתח את ידיך וכו' (ויכוין השם רק בלבו וגם יכוין שהוא גי' חת"ך עם הג' אותיות ונקדותיו גי' ע"ב) וכו' וכל אדם יכתוב זה הנוסח על הנייר כדי לאומרה בתוך התפלה, ועיין בזוהר פ' פנחס דף רכ"ד ע"ב דמשם מתבאר דאין לומר תפלה על המזונות בתפלת המנחה כך שמעתי מהחכם השלם והכולל כמהר"ר אברהם בן אשר ה"י, ש"ץ דף קל"ב ע"ד. שע"ת או ג' והביאו רו"ח או א' וכתב דאם יש זכות בידו תתקבל יעו"ש.

ה

ג) וכתב עו"ש הש"ץ וז"ל וטוב שיאמר תפלה זו בהכנעה ושברון לבב ובכפיפת ראש ובדמעה אם אפשר לו ואם א"א לו יאמר בקול בוכים ויקבל עליו שלא לשוב עוד לעשות כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו לאמר פלוני שהתודה חזר לעזות פנים לסורו הראשון ואז עונשו ביותר ח"ו כמ"ש שם בזוהר עכ"ל. שע"ת שם:

א

ד) שם. מבקש עליה בברכת השנים וכו' ודוקא כשיש לו חולה או צריך פרנסה אבל להתפלל על העתיד אין להוסיף בברכות אלא אומרה בש"ת. א"ר אות ב' א"א אות א' מ"ב אות א':

א

ה) שם, ובשומע תפלה יכול לשאול וכו' ויזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים, ברכת אברהם דף ס"ו, ברכ"י אות ד' ש"ץ דף קל"ג ע"א, שע"ת אות ג'. ועיין ט"ז סי' קכ"ב סק"ב שכתב דאע"ג דבברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפי' כל מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראיה להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמרא אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים וכן מ"ש שואל אדם צרכיו בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים יעו"ש, מיהו הברכ"י שם אות ב' כתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינו מחוור יעו"ש, ונראה דגם לדברי הט"ז היינו דוקא במה שמוסיף האדם מדעתו כפי רצונו אבל מה שנזכר בזוהר והאר"י ז"ל שצריך להתודות בתפלה ולשאול על פרנסתו כנז"ל זה מותר לעשות בקביעות ומצוה נמי איכא כיעו"ש לעיל ודו"ק, ועיין יפ"ל אות א':

א

ו) אם מתפלל על אביו חולה לא יאמר תרפא לאבא מארי אלא מזכירו בשמו דהא שלמה אמר דוד אבי. כנה"ג יו"ד סי' ר"מ בשם ס"ח. הגרע"א פת"ע או' א':

א

ז) א"ר מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו' וא"ר אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ז לא בא אברהם אבינו לעולם וכו' זוהר פ' וירא במדרש הנעלם דף ק"ה ע"א. ועיין ברכות דף יו"ד ע"א. פת"ע שם:

א

ח) שם הגה. אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל וכו' דהוי כמפסיק בדברים אחרים בין הברכה כיון שעדיין לא פתח בברכה זו שתקנו חכמים שרוצה להוסיף מענינה, ועוד דנראה כאילו עושה עיקר הברכה טפלה וצרכיו עיקר וזה אינו נכון כי הברכה שתקנו חז"ל לכל ישראל היא עיקר וצרכיו טפילין לגבה, לבוש. ועיין ט"ז סק"א וצריך להתחיל לומר מאמר שלם ואח"כ ישאל כגון שרוצה לשאול מה' שיתן לו דעה באתה חונן צ"ל אתה חונן לאדם דעת ואח"כ ישאל שיתן לו ה' דעה וכו' וכדומה אבל לא להתחיל רק תיבת אתה או אתה חונן וישאל דזה לא יתכן, וכ"כ המש"ז או' א' מ"ב או' ג' ועיין לקמן או' יו"ד:

א

ט) שם. ולהר"ר יונה וכו' הא שכתב ולהר"ר יונה וכו' משום דבב"י פסק להלכה כהרמב"ם והרא"ש דמשמע מדבריהם דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף ובכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים ובין בלשון יחיד ודין ש"ת שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא דבש"ת שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה, אלא שכתב דמ"מ טוב לחוש לדברי הר' יונה ז"ל כיעו"ש, ולפיכך בתחלת הסעיף כתב בסתם ואח"כ כתב ולהר' יונה וכו' להורות אל מה שפסק בב"י, וכתב הפר"ח או' א' דהעיקר כסתם דברי המחבר ודלא כהר' יונה, ועיין באות שאח"ז:

א

י) שם. ואם שואל צרכיו וכו' יכול לשאול אפי' באמצע וכו' מיהו הב"ח חולק ופסק דאסור להוסיף שום דבר באמצע הברכה אלא תחלה יאמר מטבע הברכה שתקנו חכמים ואח"כ יוסיף בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה, וכתב דכן הדין בש"ת דאין להוסיף אלא בסוף הברכה בכל ענין שירצה יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' א"ר או' ג' אמנם דעת שאר הפו' הוא כדברי מרן ז"ל, לבוש. ל"ח פ' אין עומדין או' ס"ב עט"ז או' א' ט"ז סק"ב. סו"ב במק"ח או' א' ש"ץ דף קל"ג ע"א, ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ד או' י"ט, חס"ל או' י"ט:

א

יא) שם ובברכת ש"ת וכו' והב"ח כתב דלהר' יונה אפי' בש"ת אסור לומר באמצע בלשון רבים והביאו מ"א ומחה"ש סק"ב, וכן הכריע הפר"ח לדברי הר"י אבל הברכ"י אות ג' כתב דאין הכרע ומסתמות הש"ס ודברי הר"י משמע כפירוש מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר אות א' ועיין לעיל אות ט':

א

יב) שם ובברכת ש"ת וכו' אך כדי שלא יתבטל עי"ז מלענות קדושה יותר טוב לקבוע תפילות הצריכים לו קודם יהיו לרצון. ח"א כלל כ"ד אות י"ט:

א

יג) שם בין קודם יהיו לרצון וכו' היינו להר' יונה אבל דעת מרן ז"ל אסור להפסיק קודם יהיו לרצין כמ"ש לקמן סי' קכ"ב, וכ"כ מ"א סק"ג מאמ"ר סוף אות ג':

א

יד) [סעיף ב'] יש מי שאומר וכו' הא דכתב יש מי שאומר לפי שאמרו במסכת ע"ז דף ח' ע"א א"ר יהושע ב"ל אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יוה"כ אומר וכתבו שם התו' וז"ל משמע אבל באמצע תפלתו לא ומה שנהגו עתה בתעניות ב' וה' שנוהגים להאריך בפסוקי דרחמי ובסליחות בברכת סלח לנו איכא למימר דציבור שאני וכו' עכ"ל וכ"כ המרדכי בס"ף אין עומדין והב"ד ב"י לכך כתב מרן ז"ל דין זה בשם יש מי שאומר לפי שחילוק זה לא נזכר בהדיא בש"ס ובפו' הא' כ"א בדברי התו' לבדם והב"ד המרדכי ודרך מרן ז"ל לכתוב סברה יחידית בשם יש מי שאומר כידוע:

א

טו) שם שכשמוסיף בברכה לצורך וכו' והן עתה חדשים מקרוב מחסידים ואנשי מעשה מסדרים וידוים ותחונות באורך ובפרט בימי הצומות ואומרים בש"ת ולא אריך למעבד הכי, וכ"כ גורי האר"י זצ"ל דבש"ת יתודה בקיצור, ברכ"י אות ה' ש"ץ דף קל"ג ע"א זכ"ל אות ת' חס"ל אות י"ט שע"ת אות ג' ומ"ש לעיל אות ג' בשם שער הכוו' דאם ירצה יתודה באורך בפרטות היינו דוקא יותר באורך כמו על סדר א"ב וכדומה אבל לא כ"כ באורך שיהיה כמו הפסק בתפלה, וע"כ מה שמסודר ענינו בארוכה בס' אמ"ל בקו' שפת אמת יש לאומרו אחר התפלה באלהי נצור קודם יהיו לרצון האחרונה כדי לצאת מחשש הפסק בתפלה וגם כי לא יש הפסד אם אומרו אחר התפלה דבכ"מ שאומרו תתקבל תפלתו רק שיכוין לשמים ועיין לעיל אות י"ב: ועוד דע דהא דמסודר בס' אמ"ל בקו' שפת אמת סדר ענינו בארוכה וגם סדר כוו' בשמות הקדושים אין לאומרו כ"א מי שבקי בדברי הרב האר"י ז"ל וידע מאי קאמר וגם הוא אם דוקא התענה הסדר שכתב האר"י ז"ל בשער רוה"ק שאז תבא עליהם הכוונה שכתב האר"י ז"ל שקיבל מאליהו הנביא ז"ל אבל מי שאינו יכול להתענות סך הימים שכתב האר"י ז"ל אלא מתענה יום או יומים ופודה השאר בממון לעניים אינו יכול לומר הכוו' הנז' כסדרם כי מי עלה שמים וירד וידע דיכול לומר כוונות הנז' על פדייה בממון דהאר"י ז"ל לא כתב לכוין כ"א מי שהוא מתענה ומי יבא אחר המלך לחדש דברים מדעתו אשר לא נזכר בדברי האר"י ז"ל ולכוין בשמות הקדושים ואפשר שבא לתקן ונמצא מקלקל ח"ו וכלל גדול יש בתורה שב וא"ת עדיף:

ב

טו) ועוד דפדייה זו של התענית שכתב מור"ם ז"ל בא"ח סי' תקס"ח ס"ב בהגהה הוא לקוח מדברי הראב"ד ז"ל והרא"ש הקשה ע"ז וכתב דאינו דומה תענית לצדקה כיעו"ש בב"י ונראה שמפני זה לא כתבו מרן ז"ל בש"ע מפני דלא ס"ל הכי וגם מור"ם ז"ל לא כתבו כ"א בשם יש אומרים וא"כ מי יכול לבא להכניס עצמו בדבר דשנוי בפלוגתא בין הפשטנים והאר"י ז"ל לא גלה לומר כונות עליו:

ג

טו) ומ"ש האחרונים ז"ל זה התיקון של פדיית התענית בממון הוא דוקא עצהיו"ט והצלה פורתא כיון שאינו יכול להתענות ואפשר שבשמים ירחמו עליו להקל העונש מעליו, ומיהו מ"מ נראה דיכול לומר איזה בקשה בכללות מ"ש בש' רוה"ק דהיינו שיאמר שיחשוב לו השי"ת כמו שהתענה כו"כ ימים לתקן עון פלוני וכו' שפגם במקום פלוני וכו' כיון שאינו אומר כ"א בלשון בקשה וה' הטוב בעיניו יעשה כוון שעשה מה שידו מגעת לעשות ותל"מ ועיין מ"א ומחה"ש שם ס"ק י"ב ודו"ק ועוד עיין בדברינו לסוף סי' זה:

ד

טו) השמטה: עיין מ"ש שם או ט"ו וכ"כ הברכ"י בסי' תרפ"ה או' א' דאם לא התענה כסדר שכתב האר"י ז"ל לא עשה ולא כלום יעו"ש:

א

טז) שם לצורך יחיד וכו' ובלוקוטי מהרי"ל איתא כשחלה מהרי"ל גזרו הצבור תענית ואמרו סליחות משמע דצבור לצורך יחיד שרי מ"כ, וי"ל דשאני מהרי"ל כיון דרבים צריכים לתורתו כרבים דמי, וכה"ג איתא בתשו' הרשב"א סי' קמ"ח, מ"א סק"ד, א"ר אות ב' ה"ב אות א' ר"ז אות א' ש"ץ דף קל"ג ע"א, מ"ב אות י"ב:

א

טוב) שם לא אריך ומכ"ש אם הוא רב והקהל ממתינין עליו, יפ"ל אות ג':

א

חי) [סעיף ג'] אם דלג או טעה וכו' וההבדל בין לשון דלג ללשון טעה הוא דלשון דלג משמעו שדלג הברכה לגמרי ולשון טעה היינו ששינה בה ולא אמרה כתיקון חכמים אבל זה וזה מיירי דטעה בשוגג אבל דלג במזיד צריך לחזור לראש מתחלת י"ח כמ"ש לעיל סי' קי"ד סעי' ז' ב"ח מ"א סק"ה, א"ר אות ד' ש"ץ דף קל"ג ע"ב, ח"א כלל כ"ד אות ך' מ"ב אות י"ג ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ"ו:

א

יט) שם לראש הברכה וכו' היינו שהתחיל ברכה לאחריה אבל אם לא התחיל בברכה שאחריה חוזר ממקום שטעה לבד פרמ"ג א"א סי' קי"ד אות ט' ובזה הסי' אות ה' מ"ב אות י"ד:

א

ך) שם לראש הברכה וכו' המתנמנם בתפלתו מסיבה ואינו יודע באיזה ברכה עומד אם בג' ראשונות חוזר לראש ואם בג' האחרונות חוזר לרצה דג"ר. וג"א נחשבים כברכה אחת אבל אם עומד באמצעיות מתחיל מברכה שיודע בודאי שלא אמר אותה אבל מה שמסתפק א"צ לחזור, ח"א שם אות כ"א מיהו החס"ל סי' ק"ז אות א' כתב דאם נתבלבל באמצעיות אם ידוע לו בבירור על איזה ברכה שכבר אמרה מסתמא סירכא דלישניה נקיט ואזיל וכבר התפלל עד שם ומתחיל מברכה א' שנסתפק בה, ואם לא ידע בבירור על שום ברכה מאמצעיות שכבר אמרה חוזר לאתה חונן יעו"ש, ועיין בנ"א שם אות ג' ודו"ק:

א

כא) שם, יחזור על הסדר, והא דאמרינן אמצעיות אין להם סדר היינו שא"צ לחזור לאתה חונן, טור בשם הרשב"ם, לבוש, ט"ז סק"ג:

א

כב) שם, יחזור על הסדר, ואפי' אם נזכר ב' או ג' ברכות ויותר אחר אותה הברכה שטעם בה כגון אם טעה ולא אמר ותן טל ומטר בברכת השנים ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים. וכן אם טעה ואמר האל אוהב צדקה ומשפט (היינו בעשרת י"ת עיין לבוש סי' קי"ח, אבל בשאר ימות השנה אם אמר האל אוהב צדקה ומשפט יצא כמ"ש בדברינו לשם סוף אות ג') ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר, לבוש, מ"ב אות ט"ו, ומ"ש הפר"ח אות ג' דאם דלג ברכה א' יכול לאומרם בש"ת כבר דחו דבריו האחרונים מאמ"ר אות ד' והביאו הש"ץ דף קל"ג ע"ב, מש"ז אות ד' ח"א שם אות ך' תו"ח אות א':

א

כג) [סעיף ד'] ש"ץ ששכח ולא אמר ענינו וכו' ולא גמר רק רפאינו. פי' שחתם ברכת רפאינו ואם יחזור ויאמר ענינו יצטרך לומר רפאינו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל ענינו אבל אם לא חתם רפאינו, יאמר עלינו ואח"כ רפאינו, מ"ע סי' קי"ב, ל"ח פ' אין עומדין אות ס' ב"ח, ט"ז סק"ד, מ"א סק"ו, סו"ב אות ג' א"ר אות ו' וכתב ודלא כהעו"ת שהבין דתיבת רפאינו קאמר דליתא יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר אות ו' דהעו"ת שגה בזה יעו"ש ועוד עיין להפקה"ד אות א' שהרבה לדחות דברי העו"ת וגם מדברי מרן ז"ל יעו"ש, פרמ"ג בא"א אות ו' ובמש"ז אות ד' קש"ג סי' ט"ו אות ט' ש"ץ דף קכ"ז ע"ב, בי"ע אות ז' ר"ז אות ה' ח"א כלל כ"ט אות ה' חס"ל אות ח' דה"ת או ב' קיצור ש"ע סי' ך' אות ח' מ"ב אות בו"ז, ודלא כהפר"ח ז"ל או' ד' שכתב לאומרו אחר רפאינו, ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ'

א

כד) ואם לא נזכר עד שאמר בא"י אף שלא אמר עדיין רופא חולה אסור לאומרו עוד אלא בש"ת כיחיד, ח"א שם, דה"ח שם, קיצור ש"ע שם, מ"ב שם, ואם לא אמר ה' רק ברוך אתה לבד חוזר ואומר ענינו עם חתימה ואח"כ חוזר ואומר ברכת רפאינו, אחרונים הנ"ז ועיין בדברינו לסי' קי"ד אות כ"ח:

א

כה) שם, ש"ץ ששכח ולא אמר ענינו וכו' והא דנקט כאן ש"ץ משום דיחיד אומר אותו בש"ת, ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אע"ג דלא התחיל רצה אין לומר ענינו שם כיון שאין מחזירין בשביל ענינו ואע"ג דש"ץ אומרו אפי' אם התחיל רפאינו כ"ז שלא גמרו היינו משום שהש"ץ אומרה בברכה בפ"ע משא"כ ביחיד שכוללה בש"ת אין לה שייכות אחר גמר ש"ת ולא דמי למשיב הרוח בסי' קי"ד דמחזירין בשבילו, ט"ז סק"ד, וכתב ודלא כהב"ח שכתב דיכול לומר יחיד ענינו בין ש"ת לרצה דלא דק יעו"ש, וכ"כ א"ר סוף אות ז' דיחיד ששכח ענינו בש"ת ונזכר קודם שהתחיל רצה דלא יאמרנו שם אלא כוללה באלהי נצור כדלקמן סי' תקס"ה, וכ"כ מאמ"ר אות ח' בי"ע אות י"ז, דה"ח אות ג' מ"ב שם ועיין בדברינו לעיל סי' קי"ד אות מ':

א

כו) שם, לא גמר רק רפאינו וכו' ואם טעה ואמר ענינו קודם ראה נא כתב המ"א סק"ז דיחזור ויאמר ענינו פ"ב אחר ראה נא, והב"ד י"א בהגה"ט, א"ר שם, ר"ז אות ו' ח"א שם, ש"ץ דף קכ"ח ע"א, קש"ג סי' ט"ו אות יו"ד, בי"ע אות ח' חס"ל אות ח' דה"ח אות ד' אמנם הרב ה"ב אות ב' דחה דברי המ"א וכתב דא"צ לחזור ולומר ענינו פ"ב אחר ראה נא וגם בש"ת א"צ לחזור ולאומרה אלא במ"ש קודם ראה נא יצא יעו"ש, וכן הפרמ"ג בא"א אות ז' הניח דברי המ"א בצ"ע יעו"ש, וכן פסק בישי"ע דלא יחזור וכ"פ במגן גבורים אלא שכתב דאם ירצה יאמרנה בש"ת כיחיד. והב"ד מ"ב אות י"ז ופת"ע אות יו"ד, ולענין הלכה יש לפסוק כה"ב דלא יחזור לאומרו כלל משום סב"ל ובפרט שהוא מדברים שאין מחזירין עליהם כמ"ש בסי' תקס"ה:

א

כז) שם הגהה. אלא יאמר ענינו וכו' כ"כ מרן ז"ל בב"י וכתב שכ"כ המנהיג והביאו ד"מ או' ב' וכתב בהגמ"י פ' יו"ד מה"ת שיחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת, וכ"כ הב"ח, מ"א סק"ז וכתב דאם חתם בש"ת לבד יצא יעו"ש, סו"ב או' ד' ר"ז או' ה' אבל הטו"ת או' ד' כתב שלא יסיים רק בש"ת לבד יעו"ש, וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דמה שדקדק מור"ם לומר כיחיד לומר דלפי' רשב"ם ז"ל אף בש"ת לא יאמר אותה ברכה בפ"ע אלא כוללה בש"ת כיחיד יעו"ש, ובתשו' סי' ט' כתב דכן עיקר למעשה יעו"ש, והביאו הברכ"י או' ז' וכ"פ א"ר או' ז' ש"ץ דף קכ"ז ע"ב קש"ג שם או' ח' בי"ע או' ו' ח"א שם. דה"ח או' ב' קיצור ש"ע סי' ך' או' ח' מ"ב או' י"ט. וכן יש לפסוק להלכה:

א

כח) שם. אלא יאמר ענינו וכו' ואם שכח גם בש"ת כתב רש"ל בתשו' סי' ס"ג שאומרה בברכה אחר סיום י"ח, והביאו כנה"ג בהגב"י, מ"א שם, ר"ז שם. ח"א שם. אמנם העו"ת שם כתב דאם לא אמרה כלל אין מחזירין אותו כמו יחיד וכתב שכ"כ ג"כ הרמ"ע סי' קי"ב ודלא כמ"ש הכנה"ג בשם מהרש"ל והכל נכלל במה שסיים הרב ז"ל בלשונו כיחיד דמשמע בכל ענין נידון כיחיד וזה ברור עכ"ד, והביאו א"ר שם. וכן הב"ח הביא פלוגתא בזה והסכים שלא לאומרה כ"א לאחר תפלה בלא חתימה כמ"ש בסי' תקס"ה ס"ב יעו"ש, והביאו הש"ץ דף קכ"ח ע"א, וכ"כ החס"ל או' ח' דה"ח או' ג' קיצור ש"ע שם. וי"ל יהיו לרצון ואח"כ ענינו בלא חתימה ואח"כ יחזור לומר יהיו לרצון, ועיין סי' קכ"ב ובדברינו לשם או' י"א ודו"ק:

א

כט) שם. אלא יאמר ענינו וכו' וה"ה אם לא היו עשרה המתענים בבהכ"נ ובאו אחר שאמר הש"ץ רפאינו אומרה בש"ת, שה"ג פ' כיצד מברכין והביאו כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, פרח אות ד' א"ר שם בי"ע אות ג' דה"ח שם ואם א' מהם כבר התפלל אין לומר ענינו, בי"ד סי' שמ"ב, ש"ץ דף קכ"ו ע"ד, קש"ג שה אות ד' בי"ע אות ב' חס"ל שם, וכן אם יש א' בהם שאינו משלים לא יאמרו ענינו, מ"א בסי' תקס"ו סק"ה ש"ץ שם קש"ג שם אות ה' בי"ע שם אות א' ועיין בש"ע סי' תקס"ו ס"ג, וכתב שם הברכ"י אות ב' בשם מהר"ם ן' חביב סי' ט"ו דהא דבעינן עשרה שמתענין אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפי' אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענין דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבה"כ עכ"ל, וכ"ף בספרו קש"ג שם אות ו' ש"ץ שם זכ"ל אות ת' בי"ע אות ד' חס"ל שם, ומ"ש קיצור הש"ע שם דגם בתענית צבור צריך עשרה שמתענין בבה"כ נראה מפני שלא ראה דברי מהר"ם ן' חביב הנז' וכתב שם החס"ל דבמקום שאין מנהג היותר טוב שלא להוציא ס"ת ושלא לומר ענינו ברכה בפ"ע כ"א בד' צימות כי יש דעות שסוברים בן ומה גם כי מי זה ערב שיהיו עשרה משלימין מאחר דליכא חיובא להשלים עד צאת הכוכבים כ"א בד' צומות עכ"ל וכ"כ השו"ג בסי' תקס"ו אות ט' דמנהג שלוניק שלא לקרות בתורה בת"צ שגוזרין על כל צרה שלא תבא ולא לומר ענינו רק בש"ת כיחידים יעו"ש והביאו הזכ"ל שם, וכ"כ דב"מ סי' מ' והביאו הזכ"ל ח"ג אות ת' וכתב דכן מנהגינו ועוד עי"ש שכתב דה"ה דאין אומרים ברכת כהנים יעו"ש, ועיין בסי' תקס"ו ס"ב ודו"ק:

א

ל) וכל דליכא עשרה מתענין בערב ר"ח וכיוצא לא יאמרו ענינו בחזרה אפי' בש"ת ואפי' במנחה, זר"ח חא"ח סי' פ"ו מחב"ר סי' תקס"ח אות ג' ובספרו קש"ג שם אות ז' ש"ץ שם, זכ"ל שם, חס"ל שם ודלא כמ"ש שכנה"ג בסי' תקס"ה בהגב"י אות ג' שדקדק בתשו' הרשב"א סי' פ"א דאפי' אין שם מנין שמתטנין אומרה בש"ת והביאו הרב המגיה בש"ץ שם, דשב וא"ת עדיף:

א

ט"ז סק"ב ואח"כ יתפלל. פי' תפלת י"ח:

ב

שם דבש"ע לא זכר כלל. אע"פ שהזכירו הש"ע בסעיף ב' היינו לחלק בין צורך יחיד לצורך רבים אבל שיהיה חילוק בין המקומות לא ס"ל לש"ע ולכן ליכא אלא ג' דינים ואמנם נראה שהמ"א ס"ק ד' חולק ע"ז ואין להאריך:

ג

מ"א סק"ה שם ס"ז. שביאר שם מה נקרא טעה שצריך לחזור:

ד

ט"ז סק"ג כלומר דאין להם סדר להיות כולם כברכה א' לענין שצריך לחזור לאתה חונן אבל יש להם סדר לענין שצריך לאומרם על הסדר:

ה

מ"א סק"ז לבד יצא. ונ"מ שאין צריך לאומרה ברכה בפ"ע אחר בשלום כמ"ש המ"א אח"כ:

ו

שם דהוי אשאר ברכות. שצריך לאומרו על הסדר כתבוה בש"ע סעיף ג':

ז

שם ענינו צ"ל אח"כ רפאינו. פי' ואם נאמר דכמו דאם לא אמרה כלל אין מחזירין ה"ה אם לא אמרה במקומה צ"ל ע"כ הא דאם יאמר ענינו צ"ל רפאינו הוא משום דאע"ג דבענינו אין הסדר מעכב מ"מ ברכת רפאינו יהי' נקרא שלא במקומה כיון דבתענית מקומה אחר רפאינו והיום אומרה קודם ענינו ואע"ג דביום שאינו תענית מקום רפאינו הוא אחר ראה נא מ"מ בתר התענית אזלינן. א"כ ק"ו כאן כו' וענין הק"ו הוא משום שני דברים חדא דבכאן ראה נא שלא במקומה דאין מקומה אחר עננו לא בתענית ולא ביום שאינו תענית ב' דבכאן הוי ראה נא שלא כסדר וגם רפאינו משום דמקומה אחר ענינו בתענית והוא אמרה אחר ראה נא וק"ל:

א

ובש"ת יכול כו'. וטוב לומר חטאתי עויתי פשעתי ולשאול מזונותיו (הכוונות) אפי' הוא עשיר (כתבים) וכ"ה בזוהר שמות ע' ק"ט ק"י המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו (ברכות דף ל"ד) וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו (מהרי"ל):

ב

ובברכת ש"ת. וב"ח כתב דלהרר"י אפילו בש"ת אסור לומר בל' רבים עכ"ל ומ"מ צבור שרי אפילו באמצע הברכה [ב"י]:

ג

בין קודם יהיו. היינו להרר"י אבל דעת הרב"י אינו כן כמ"ש סי' קכ"ב ס"ב:

ד

בברכה לצורך. אבל אחר תפלתו רשאי להאריך ובליקוטי מהרי"ל איתא כשחלה מהרי"ל גזרו הצבור תענית ואמרו סליחות משמע דצבור לצורך יחיד שרי מ"כ וי"ל דשאני מהרי"ל כיון דרבים צריכים לתורתו כרבים דמי וכה"ג איתא בתשובת הרשב"א סי' קמ"ח:

ה

אם דילג. פי' שדילג הברכ' לגמרי וטעה פי' שלא אמרה כתיקון חכמים ותרוויהו בשוגג אבל במזיד צריך לחזור לתחלת י"ח כמ"ש סי' ק"ד וסי' קי"ד ס"ז ועמ"ש שם ס"ו:

ו

רק רפאנו. פי' שחתם ברכת רפאינו ואם יחזור ויאמר ענינו יצטרך לומר רפאינו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל ענינו אבל אם לא חתם רפאינו יאמר ענינו ואח"כ רפאנו (מ"ע סי' קי"ב ול"ח וב"ח) ובלבוש יש כאן ט"ס:

ז

ענינו בש"ת. ויחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת (הג"מ פי"א וב"ח) ולא הוי חתימה בשתים דפירש"י בתענית דף י"ג דברכת ש"ת בחתימה קאי אתענית ואכל מילי ולכן נ"ל דאם חתם בש"ת לבד יצא ע"ש ברש"י וכ"מ בתשובת רש"ל סי' ס"ד וה"ה אם לא היו י' המתענים בבה"כ ובאו אחר רפאנו אומרה בש"ת (ש"ג) ואם שכח גם בש"ת אומר' ברכה בפ"ע אחר בשלום [רש"ל בתשו'] ועיין בטור סי' תקס"ה די"א דאפי' ביחיד הדין כן וכ"ה בהג"ה וניהו דלא קי"ל הכי ביחיד מ"מ בש"ץ יש לפסוק כדבריהם דלא הוי שלא כסדר דכבר נסתיימו סדר הברכות ובכ"ה כתב בשם ש"ג דאומר' בעבודה אם נזכר ואם טעה ואמר ענינו קודם ראה נא צ"ע אם יחזור ויאמר ענינו אחר ראה נא מידי דהוי אשאר ברכות או דלמא כיון דאפי' לא אמרה כלל אין מחזירין אותו ה"ה אם לא אמרה במקומה או דלמא צ"ל כסדר כמ"ש דאם יאמר ענינו צ"ל אח"כ רפאינו פעם ב' ק"ו כאן שאמר ראה נא שלא במקומה וכנ"ל עיקר:

א

(א) היה לו חולה – עי' בפמ"ג שכ' דדוקא אם הי' לו וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה"ג משא"כ בש"ת אפי' על העתיד רשאי לבקש:

ב

(ב) רחמים – ע' פר"ח דמייתי מזוהר פרשת וישלח הצילני נא וכו' דבתפלה בעי לפרושי מילי כדקא יאות עי"ש. המבקש רחמים ע"ח א"צ להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא הזכיר שם מרים וה"מ בפניו אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו:

ג

(ג) יתחיל בברכה – דצריך לעשות עיקר ממטבע שטבעו חכמים ובקשה שלו תהיה טפילה ולא להיפך. וכתב הפמ"ג דצריך להקדים ולומר מאמר שלם מענין הברכה כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ד' דעה יקדים ויאמר אתה חונן לאדם דעת אבל לא תיבת אתה לבד וכה"ג בכל הברכות:

ד

(ד) צרכיו – טוב להתודות בש"ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול על מזונותיו אפילו אם הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש מזכירו בפירוש בתפלה הקודמת אצלו ויאמר התפילה בהכנעה ועכ"פ בקול בוכים ויקבל עליו שלא לעשות עוד כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו ח"ו מלמעלה ועיין במש"כ בסימן קכ"ב סק"ח בשם הח"א:

ה

(ה) בשביל כל ישראל – וה"ה בשביל רבים:

ו

(ו) ולא בלשון יחיד – כיון שהוא אומרה בשביל רבים:

ז

(ז) בסוף הברכה – עיין בפמ"ג סימן קכ"ב במ"ז שמצדד לומר דדוקא קודם שאמר בא"י אבל לאח"כ נראה דאסור (ועי"ש דאינו ברור לו דבר זה):

ח

(ח) ולא באמצע – שכששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים. בד"א ביחיד אבל בצבור מותרים ולכן אומרים סליחות באמצע ברכת סלח לנו וכן באמצע ברכה אמצעית של יוה"כ:

ט

(ט) ולא בלשון רבים – דאף שהתירוהו לשאול אפילו באמצע הברכה כיון שצריך לו לפי שעה אם יאמרנה ג"כ בלשון רבים יהיה נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חכמים ועיין בסימן תקס"ו ס"ד דטוב ליזהר לכתחילה בכ"ז כדברי הר"ר יונה:

י

(י) שומע תפלה – וב"ח כתב דלהרר"י ש"ת דומה לשאר ברכות לענין זה דבאמצע אסור לשאול בלשון רבים:

יא

(יא) קודם יהיו וכו' – עיין לקמן בסימן קכ"ב במ"ב ס"ק ז' מה שנכתוב שם:

יב

(יב) בברכה – אפילו בברכת ש"ת וכ"ש בשאר ברכות. אבל לאחר תפלה אפילו קודם יהיו לרצון מותר להאריך בכל גווני. ובליקוטי מהרי"ל איתא כשחלה מהרי"ל גזרו הצבור תענית ואמרו סליחות ומנהגם היה אז לומר סליחות באמצע ברכת סלח לנו משמע דצבור לצורך יחיד שרי אפילו באמצע ברכה י"ל שאני מהרי"ל דרבים צריכים לתורתו וכרבים דמי:

יג

(יג) אם דילג – פי' שדילג הברכה לגמרי וטעה פי' ששינה בה בענין שצריך לחזור מחמת זה ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ס"ח במ"ב סק"א ותרווייהו איירי בשוגג דבמזיד צריך לחזור לתחלת י"ח כמש"כ סימן קי"ד ס"ז:

יד

(יד) לראש הברכה – ואם נזכר בטעותו בעוד שהוא עומד עדיין בהברכה יחזור למקום שטעה לבד:

טו

(טו) על הסדר – ואפילו אם לא נזכר עד אחר כמה ברכות צריך לחזור ולומר כולן אחריה שאם יאמר אותה ברכה לבדה במקום שנזכר נמצא ששינה סדרן של ברכות ולא יצא י"ח שסדר ברכות הוא מאנשי כנה"ג וסמכו סדרן על המקראות:

טז

(טז) רק רפאנו – ר"ל שסיים ברכת רפאנו ואמר ברוך אתה ד' אבל אם נזכר קודם שחתם אפילו אם אמר ברוך אתה הואיל ולא אמר עדיין השם חוזר ואומר עננו עם חתימה ואח"ז חוזר ואומר ברכת רפאנו. וכל זה בש"ץ שמקום קביעתו לומר עננו הוא בין גואל לרופא אבל ביחיד שכולל עננו בברכת ש"ת אם שכח לאמר עננו כל שסיים שומע תפלה אף שלא פתח ברצה אין צריך לחזור כדין כל דבר שאין מחזירין אותו וטעם החילוק הוא דשם שאני שהוא כלול תוך הברכה וכל שסיים הברכה איכא בחזרתו ברכה לבטלה משא"כ כאן דקבעוהו ברכה בפ"ע אין לבטלה אם לא שיצטרך לברך ברכת רפאנו עוד הפעם בשביל זה וכל זמן שלא אמר השם של ברוך אתה לית ברכה לבטלה:

יז

(יז) היא – היינו דע"י שיחזור לומר עננו יצטרך בהכרח לומר אח"כ ברכת רפאנו עוד הפעם כדי שיהיה על הסדר ברכת השנים אחר רפאנו והיא ברכה לבטלה שאין מחזירין בשביל עננו כמ"ש בסימן תקס"ה. ואם שכח ואמר עננו קודם ראה נא דעת המ"א דצ"ל עננו פעם אחר אחר ראה נא וכן כתב בדה"ח ובפמ"ג נשאר בדין זה בצ"ע ובספר מגן גבורים האריך בזה ומסיק לדינא ג"כ דאין לחזור ולומר עננו פעם אחרת ואם ירצה יאמרנה בש"ת כיחיד:

יח

(יח) עננו בש"ת – ה"ה אם לא היו יו"ד המתענים בבהכ"נ ובאו אחר ברכת רפאנו יאמר בש"ת כיחיד ואם התחיל הש"ץ להתפלל בקול רם והיו אז בבה"כ יו"ד שמתענים ואח"כ הלכו מקצתן קודם שהתחיל הש"ץ עננו לא יאמר עננו וטוב שיאמר אז בש"ת ואם כבר התחיל עננו ויצאו גומר:

יט

(יט) כיחיד – עיין בדה"ח שפוסק דלא יחתמנה בברכה רק בשומע תפלה כשאר יחיד בעלמא וכן נכון דבזה יצא לכו"ע עיין במ"א. ואם שכח גם בש"ת אפילו נזכר קודם שהתחיל רצה שוב לא יאמר אלא יאמרנה אחר שיסיים בשלום קודם אלהי נצור ובלא חתימה [דה"ח ושע"ת עי"ש]:

א

ס"א חולה מבקש עליו רחמים. בכנה"ג יו"ד סי' ר"מ כ' בשם ס"ח כשמתפלל על אביו חולה לא יאמר תרפא לאבא מארי. אלא מזכירו בשמו דהא שלמה אמר דוד אבי:

א

רחמים עבה"ט. ועיין פר"ח מייתי מזוהר פ' וישלח הצילני נא כו' דבתפלה בעי לפרושי מילין כדקא יאות ע"ש:

ב

צרכיו עבה"ט. ועיין בש"צ בשם חכם אחר דבזוהר פ' פנחם מוכח שאין לומר תפלה על מזונות בתפלת המנחה ע"ש. וע"ש שכתב שיאמר התפלה בהכנעה כו' ועכ"פ בקול בוכים ויקבל עליו שלא לעשות עוד כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו כו' ויזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים כ"כ בר"י בשם מהר"א ברודא גם תלמידי האר"י ז"ל כתבו דבש"ת יתוודה בקיצור:

ג

הסדר עבה"ט. שכתב שדברי רש"י דף ל"ד תמוה עיין בספר קרבן נתנאל מ"ס:

ד

רפאנו עבה"ט. ועיין שכנה"ג סי' תקפ"ו שנפל ט"ס בש"ע וכ' להגי' ע"ש. והנוסחא שלפנינו בש"ע הוא נכון:

ה

כיחיד עבה"ט. ומ"ש בלא הי' י' מתענים ע' בש"ץ בשכנה"ג דקדק מהרשב"א דלאומרו בש"ת לא בעינן עשרה מתעני' רק לענין לאומרו ברכה בפ"ע צריך י' מתענים ע"ש ולא ראיתי נוהגים כן ומ"ש מדברי המג"א בשם רש"ל דיאמר ברכה בפני עצמה אחר שמונה עשרה ועכ"פ הש"ץ כו' אין נראה כן מדעת הב"ח וע"ת והביאם בא"ר ועיין לעיל ס"ק ז' מדברי כנה"ג וע"ש:

א

יתחיל בברכה כו'. דצריך לעשות עיקר ממטבע שטבעו חכמים ובקשה שלו תהיה טפלה:

ב

ולהרר"י כו'. בגמ' אית' פ"ק דע"א תני' רא"א לעולם ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנ' תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ואין שיחה אלא תפלה כו' רי"א לעולם יתפלל אדם ואח"כ ישאל צרכיו שנ' אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בש"ת אר"י ברי' דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים אמר ריב"ל אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה אומר א"ר חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת אם בא לו' אחר תפלתו אפי' כסדר יה"כ אומר וכתב הרר"י דין זה מתחלק לד' חלקים. א' שבברכת ש"ת יכול לשאול צרכיו בכל ענין שירצה שברכת ש"ת כוללת כל הצרכים ולכך ניתקנ'. והדין הב' שאם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה אומר ואפי' שלא לצרכו ממש מותר כיון שאומר אותו בל' רבים ומיהו בל' יחיד אסור לאומרה כיון שאינו אומר אותו אלא בשביל כל ישראל והוה הפסק' ודוקא שיכול לאומרה בל' רבים בסוף כל ברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף אח"כ אבל באמצע הברכה לא דכיון ששואל צורכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים והדין הג' ששואל צרכיו ממש כגון על חולה שיש בביתו שיתרפא יכול לאומרה בל' יחיד ואפי' באמצע הברכה והיינו דאמרינן אם יש לו חולה בתוך ביתו כו'. ולא הזכיר כאן בסוף הברכה אלא ברכת החולה סתם קאמר דמשמע אפי' באמצע הברכה יכול לשאול כל צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה והוא שיאמר אותו בל' יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע. והדין הד' שבסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך כרצונו בין בל' יחיד בין בל' רבים בין צרכיו ממש בין צרכי צבור עכ"ל. ולפי הנראה החילוק שבין הדין הא' שהוא ש"ת ובין הדין הד' שהוא אחר תפלת י"ח הוא בזה שבש"ת היחיד מתפלל כל צרכיו ובזה אין חילוק בין באמצע ובין בסוף משא"כ בשאר הברכות כמ"ש הרר"י דלעיל אבל בצרכי רבים ולו א"צ כלל אין לו ליחיד להזכיר כלל ונראה שלמד זה מל' שאמר שואל אדם צרכיו בש"ת משמע צרכיו דוקא ומ"ש בכל ענין שירצה היינו בכ"מ שהוא רוצה הן באמצע הן בסוף אבל אחר התפלה יכול להתפלל אף צורכי צבור אפי' שאין לו צורך בהם. א"נ החילוק הוא דבש"ת יכול לומר כל מה שחפץ רק שלא יאריך אבל אחר י"ח יכול להאריך וכ"כ ב"י בשם המרדכי חילוק זה בין אחר התפלה לשאר ברכות וזה עיקר וא"כ קשה על מ"ש הרב כאן בש"ע שברכת ש"ת ואחר י"ח שווים הם לכל דבר א"כ אין כאן אלא ג' דינים והרר"י כתב שיש ד' דינים ולפי' בתרא ניחא דבש"ע לא זכר כלל מענין להאריך ע"כ השוה אותם והוא הנכון ומה שאנו אומרים סליחות בברכת סלח לנו בל' רבים באמצע הברכה וזהו היפך ממ"ש הר"י בדין שני י"ל דצבור שאני כו' כ"כ ב"י:

ג

יחזור על הסדר. והא דאמרי' אמצעיות אין להם סדר היינו שא"צ לחזור לאתה חונן:

ד

ולא אמר ענינו כו'. פי' כיון דכבר קי"ל בשביל ענינו אין מחזירים אותו וכל זמן שנזכר ויכול לחזור ולאומרו ולא יהיה ברכה לבטלה יחזור מ"ה אם כבר גמר רפאינו ונזכר אי היה חוזר לומר ענינו יצטרך אח"כ לומר שנית רפאינו עם הברכה שלה ויהיה ברכה לבטלה אבל אם לא אמר עדיין גמר ברכת רפאינו רק נזכר קודם אמירת בא"י רופא כו' יכול לחזור ולומר ענינו ואח"כ יאמר רפאינו דאין כאן ברכה לבטלה. והא דנקט כאן ש"ץ משום דיחיד אומר אותו בש"ת ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אע"ג דלא התחיל רצה א"ל ענינו שם כיון שאין מחזירין בשביל ענינו כמ"ש בשם ב"י בסי' קי"ד ס"ו. ואע"ג דש"ץ אמרו אפי' אם התחיל רפאנו כ"ז שלא גמרו היינו משום שהש"ץ אמרה בברכה בפ"ע משא"כ ביחיד שכולל' בש"ת אין לה שייכות אחר גמר ש"ת ול"ד למשיב הרוח בסימן קי"ד דמחזירין בשבילו וכ"פ בסי' רצ"ד. ומו"ח ז"ל כתב כאן דיוכל לומר יחיד ענינו בין ש"ת לרצה ולא דק דהוא ז"ל עצמו כתב בסי' קי"ד כב"י דיש חילוק בזה בין בדבר שמחזירין או לא: