שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז: דיני ברכת השנים ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ברכת השנים ובו ה סעיפים:
ברכת השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי [ויום התקופה הוא בכלל הס'] [הגה"מ פ"ב] ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון ושואלין עד תפלת המנחה של ערב י"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול:

ב

יחידים הצריכים למטר בימות החמה אין שואלין אותו בברכת השנים אלא בשומע תפלה ואפי' עיר גדולה כננוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה כיחידים דמו בשומע תפלה ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים [אם רוצה] חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים [אבל אינו מחויב לחזור כלל] [ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש]:

ג

אם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו:

ד

אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אע"פ ששאל טל אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו:

ה

אם לא שאל מטר ונזכר קוד' שומע תפל' אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפלה [ואם היה לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו] [אבודרהם] ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש התפל' ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע"פ שעדין לא עקר רגליו כעקורים דמי ואם נזכר אחר שחת' שומע תפלה קודם שהתחיל רצה נראה שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה:

א

תשיעי ברכ' השני' ברך עלינו את השנה הזאת וכו' ושבענו מטובך כצ"ל לא מטובה כי השביעה שיתברך המזון בבני מעיים אינו תלוי בגידול הארץ אלא בברכת י"ח שישפיע השובע מאתו כדכתיב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וגם בברכת הטובה שייך בהקב"ה דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (מהרש"ל) ונראה כשהוא בדרך אז יאמר ושבענו מטובך כי אז יש ס"ת שם של יוה"ך היוצא מפסוק כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך וגו' ס"ת וכן יש ס"ת פנ"י האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ך משא"כ כשהוא בעיר אז י"ל מטובה משום שיש בס"ת שם של הוי"ה פני האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ה:

ב

יחידים הצריכין למטר או ארץ אחת כולה כמו ספרד או אשכנז בכללה כיחידי' דמי ובש"ת. ונראה דלפ"ז כ"ש כשיש לנו לשאול מטר ח"ו במרחשון בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסימן קללה הן הגשמים שואלין בש"ת כשצריכין למטר כ"ש בכה"ג דהיינו בימות הגשמים מיהו קבלתי דיש להזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצון לפני הש"י בתענית ובסליחות בי"ג מדות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר (מורי בב"ח) ושמעתי אחד מן הגדולי' עשה מעשה כשהיה עצירת גשמי' בימות החמה לשאול בציבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף אל עמיו באותו השנה ותלו הדבר מדאטריחו קמי שמיא:

א

השנים. צ"ל ושבענו מטובך ולא מטובה. הרא"ש ורש"ל. עמ"א. וט"ז כתב כשהוא בדרך יאמר מטובך וכשהוא בעיר יאמר מטובה ע"ש הטעם ובסידור האר"י ז"ל כ' מטובה:

ב

ס'. כלומר בתפלת ערבית שמתחיל יום ס':

ג

הס'. כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבינן בכלל הס' אפי' אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה. ולעולם ב' ימים בין תקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכת ליום ד':

ד

ובא"י. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה הוא מכל הארצות. מי שיצא מא"י לח"ל אם יש לו אשה ובנים בא"י אע"פ שאין דעתו לחזור בימי הגשמים שואל כבני א"י מוהריק"ש והלק"ט ח"א סי' ע"ד. ושמעתי מהרב מהורר"א יצחקי זלה"ה ששמע ממהר"י מולכו זלה"ה שמהר"ז גוטה ז"ל וכמה גדולים אחרים שחלקו על מוהריק"ש בזה וכתבו דשואל כבני ח"ל וכן פסק בתשובת דבר שמואל סי' שכ"ג ופרי חדש פסק שבני א"י שבאו לח"ל כל זמן שדעתם לחזור בכל אותה שנה לא"י שואל כבני א"י ואם אין דעתם לחזור אלא אחר שנה או שנתיים כמו שלוחי א"י אע"פ שיש להם אשה ובנים בא"י שואל כבני ח"ל ע"ש:

ה

בש"ת. ונראה דלפ"ז כ"ש שיש לנו לשאול מטר אחר ז' מרחשון תוך ס' לתקופה בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסי' קללה הם שואלין בש"ת. וכתב ט"ז הא דציבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת. והב"ח כתב קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצין לפניו יתברך בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת גשמים ונאספו לעמם באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמיא עכ"ל ובתשוב' הרא"ש כלל ד' סי' י' כ' דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וכתב ט"ז עליו דאם יש עיקר לקבלה זו נראה פשוט שבתפלה של ש"צ קאמר אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בש"ת בלחש כמ"ש ע"ש:

ו

כלל. ונראה לפ"ז בן ח"ל שטעה ושאל גשמים בתפלה אחר ז' מרחשון תוך ס' יום לתקופה שאין צריך לחזור אפילו אין צריך לגשמים. שכנה"ג מט"מ הרדב"ז סי' נ"ח [ח"ו סימן ב' אלפים נ"ה]. וכ"כ ע"ת. ופר"ח חולק דצריך לחזור אם אין צריכין לגשמים ע"ש והא דכתב בש"ע הצריכים מטר וכו' היינו דוקא כשנעצר המטר אבל בלאו הכי מחזירין אותו אע"פ שהגשם במקום ההוא אינו סי' קללה וצ"ע מ"מ בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו. מ"א:

ז

אותו. עמ"ש בס"ק שלפני זה אם שאל מז' מרחשון ואילך מה דינו. אם נמשך בתפלת שבת והתחיל בואתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהוא שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת. הלק"ט חלק ב' סי' צ"א:

ח

הגשמים. ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו:

ט

טל. ולעיל סי' קי"ד לענין הזכרה סגי טל עי' ט"ז הטעם:

י

בש"ת. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבת הוא:

יא

עננו. דשאלה חמירא מעננו ואם לא אמרו מחזירים אותו משא"כ בעננו:

א

ברכות ל"ג

ב

תענית י'

ג

טור בשם הרא"ש

ד

שם בגמרא

ה

סוף פ"ק דתענית

ו

ב"י

ז

תענית יג'

ח

ברכות ל"ג תענית שם

ט

שם

י

טור בשם הרמב"ם בפ"י מה"ת והרא"ש

א

ס"א בח"ל כו'. רש"י שם שכל מנהגינו אחר בני בבל וכ"כ רש"י בפ"ג דחולין לענין חלב הקיבה:

ב

בתפלת כו'. דלא כהירושלמי דאמר מונין מעל"ע וכ"כ ראבי"ה ולא נהגו כן הרא"ש וכ"מ פשטא דגמ' כמו בכ"מ שמתחיל מבערב הג"מ:

ג

ויום כו'. דקי"ל יום התקופה מתחיל כר' יוסי בסנהדרין י"ג א' וכמ"ש בר"ה כ"ח א' וע"ש ברש"י ותוס' בד"ה כי חזית כו':

ד

ובא"י כו'. אע"ג דשם ד' ב' אמרינן והאר"י התחיל כו' סוברים הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו סוגיא זו דאידחית האי סוגיא כיון דלא איתמר בדוכתא שם יו"ד א' ושם ובגולה כו' והוא דלא כשינויא הא לן כו' וגם ממש"ש סתמא הלכה כר"ג מ' אפילו בזה"ז וער"ן שהאריך בזה:

ה

ושואלין כו'. ד' ב' פסק כו' ובזה ליכא אמורא דפליג עליה:

א

ס"ב ואפי' עיר כו'. שם:

ב

או ארץ כו'. דלא כהרא"ש שכ' לחלק בין עיר אחת לארץ וכ' דמ"ש רש"י דאנו בתר בני בבל גרירן היינו מילתא דתליא בעיקר הדין אבל במה שתלוי בצורך השעה ראוי לילך אחר המקומות וכמ"ש בגמ' שם אבל הפוסקים חלקו עליו וכ' מהרי"א מאחר שדברי הרא"ש נראין אלא שאין לעשות אגודות מאחר שלא נהגו כן אבל יחיד שטעה ושאל אין מחזירין אותו אבל ב"י כ' כיון דסוגיין דעלמא דלא כהרא"ש נראה שצריך לחזור וכמ"ש בפ"א דסנהדרין אלא כיון שמהרי"א פסק כן ראוי להתפלל בתורת נדבה כמו בספיקא דדינא כמש"ל סי' ק"ח סי"א וז"ש ומיהו כו' אבל בד"מ הסכים לדברי מהרי"א וז"ש בהג"ה אבל אינו כו':

א

ס"ד אע"פ כו'. אע"ג דבירושלמי והביאו תוס' בפ"ד דברכות ובפ"א דתענית מ' דבכה"ג אין מחזירין וכמש"ל סי' קי"ד ס"ה היינו דוקא בהזכרה שהיא שבח אבל בשאלה כיון שהטל אינו נעצר הוי כאילו לא שאל כלל תר"י ור"ן ורא"ש:

ב

אבל כו'. גמ' דתענית בטל וברוחות כו' הלכך כו' וה"ה לשאלה.

א

ס"ה אם לא כו'. ברכות שם:

ב

ואם היה כו'. עמ"א:

ג

אם לא כו'. בתוס' דברכות שם בשם הירושלמי כ' שחוזר לשומע תפלה וכ"פ תר"י ורשב"א בשם ר"ה גאון אבל הרמב"ם וראב"ד ורא"ש פ' דחוזר לברכת השנים וכמ"ש ל"ג א' טעה בזו ובזו חוזר לראש:

ד

ואם עקר כו' ואם כו'. שם כ"ט ב' ועתוס' שם ד"ה א"ד כו':

ה

ואם נזכר כו'. ב"י וכמש"ל סי' קי"ד ס"ו:

א

בתפלת ערבית – כתב הח"א בשם הפר"ח דבדיעבד אם התפלל ושכח טו"מ מונין מעל"ע ולפ"ז כיון דאין תקופת תשרי נופלת אלא בג' שעות או בט' שעות בלילה או ביום לעולם א"צ לחזור בתפלת מעריב הראשונה כיון שעדיין לא נשלם ס' יום מע"ל וכן אם התקופה נופלת ביום א"צ לחזור אפילו בתפילת שחרית להמתפלל קודם ג' שעות ביום וכשנופלת בט' שעות ביום ומתפלל מנחה קודם ט' שעות ג"כ א"צ לחזור עכ"ל והפמ"ג הביא להפר"ח וכתב עליו ואיני יודע אם לסמוך עליו בזה כי אין הלכה כאבי העזרי בזה ועכ"פ מחוייב להתפלל ומתנה כבסימן ק"ז ס"א עי"ש ובספר מחזיק ברכה פסק בהדיא דלא כפר"ח וגם הבעל דה"ח לא הזכיר כלל שום נ"מ בין יום ראשון לשאר ימים וגם מביאור הגר"א משמע לכאורה דפסיקא ליה דאין הלכה כראבי"ה בזה:

ב

עד תפילת המנחה – ואם טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת ש"ע של חול ונזכר לאחר שהתחיל ברך עלינו שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה כמש"כ בסימן רס"ח אינו אומר טל ומטר כיון שגם הצבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה ביום שבת וטעה והתפלל של חול והתחיל ברך עלינו ג"כ אינו אומר טל ומטר כיון שהציבור עדיין לא התחילו והיחיד נגרר תמיד אחר הצבור [מ"א]:

א

ומיהו אם וכו' – טעם דין זה הוא ע"פ תשובת הרא"ש שתמה למה אין אנו שואלים בז' חשון כבני ארץ ישראל נהי דאנן בתר בני בבל גרירינן היינו בדין מן הדינים שחולקין בני מערבא עם תלמוד בבלי או בני ח"ל עם בני א"י משא"כ תלוי זה בטבע הארצות שבא"י היו צריכין למטר מיד בז' חשון ולכן שואלין בז' חשון ובני בבל לא היו צריכים לגשמים עד ס' יום אחר התקופה לכן לא היו שואלים עד זמן זה וא"כ בארצות שצריכין לגשמים בחשון היה ראוי שינהגו בזה כבני א"י לשאול בז' חשון וכן אם מנהג הארצות שצריכין למטר גם בימות החמה [וכמו ארץ אשכנז שזכר שם הרא"ש שצריכה למטר גם מימי הפסח עד עצרת] כל דינם בתפלה כמו בימי החורף בא"י וכתב הרא"ש שלא נתקבלו דבריו לפני חכמי דורו ועפ"ז כתב הרב"י נהי דלכתחלה לא קי"ל כוותיה כיון שנתפשט בתפוצות ישראל דלא כוותיה מ"מ בדיעבד אם יחיד טעה והזכיר בזמן וכו' אין חייב לחזור להתפלל אלא בתורת נדבה ובזה יבואר דברי השו"ע ומ"ש אם בארץ וכו' פירוש לאפוקי אם איזו עיירות צריכין למטר כל שאין עליהם שם ארץ כיחידים דמי אפילו לדברי הרא"ש כן מוכח בתשובת הרא"ש והובא בב"י ואפילו בדיעבד אם שאל מטר בברכת השנים חוזר ולפלא על הפר"ח שפסק דעיר אחת הצריכה מטר ג"כ בדיעבד אין חוזר הא יש ראיה מההיא דבני ננוה להיפך אם לא שנדחוק ונאמר דמה שפסק שם הגמרא בשומע תפלה היינו רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד אפילו בברכת השנים וצ"ע:

ב

הצריכים מטר – משמע קצת מלשון זה דדוקא כשנעצר המטר אבל בלא"ה מחזירין אותו אע"פ שהגשם במקום ההוא אינו סימן קללה ולפי מה דמשמע מתשובת הרא"ש שממנו מקור דין זה המדינות שצריכות מטר בין פסח לעצרת כאשכנז וכדומה אפילו בסתמא דינייהו כמו בימי החורף בא"י ונהי דלכתחלה לא קי"ל כותיה עכ"פ לענין דיעבד אין לחזור וצ"ע [ממ"א ומחה"ש] ועיין בס' זכור לאברהם שכתב דלא יכנס בספק ברכות עוד כתב שם דה"ה לדידן במקומותינו דאנו צריכין מטר בין פסח לעצרת דאם טעה ושאל אז מטר דא"צ לחזור דכפי הנראה כל המקומות הללו הקרובים והרחוקים הם צריכים למטר והו"ל כארץ אשכנז וספרד דכתב הרא"ש עי"ש ומדברי הדה"ח וח"א משמע דס"ל דדוקא כשהיה עצירת גשמים אבל בלא"ה חייב לחזור ולהתפלל ונ"ל דהוא ספיקא דדינא ע"כ יחזור ויתפלל ויתנה אם לא יצאתי ידי תפלה עד עתה תהא לחובה ואם יצאתי תהא לנדבה וכדלעיל בסימן ק"ח סי"א וכמש"כ בביאור הגר"א בסימן זה ושם דספיקא דדינא הוי כספק לו אם התפלל שבסימן ק"ז ס"א עי"ש במגן אברהם וה"ה בכל זה אם טעה ושאל מטר מז' מרחשון ולהלן במדינות שבח"ל הצריכין מטר בתחלת החורף יחזור ויתפלל ויתנה כנ"ל. והכל מהך טעמא כי בברכ"י ובש"ת פסק דבדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל כהרדב"ז ומבואר שם בהרדב"ז טעמו דכיון שבמקום ההוא הוא זמן גשם אע"פ שאין עתה צורך לגשמים אין לחזור התפלה בשביל זה כיון שעכ"פ אינו סימן קללה והוא כסברת המג"א הנ"ל ומדה"ח וח"א ועוד איזה אחרונים משמע דלא תפסו זה הסברא לדינא אם לא שיש עצירת גשמים בהדיא ע"כ נראה שיעשה כדברינו כנ"ל:

ג

טעה בה יחיד וכו' – נראה פשוט דה"ה אם כל הצבור או הש"ץ טעו ושאלו טו"מ ג"כ אין חייב לחזור דהא הטעם הוא כמו שכתב מהרי"א דבאמת נראין דברי הרא"ש ויש לסמוך עליו עכ"פ לענין דיעבד וא"כ מה לי יחיד או ש"ץ וצבור והאי דנקט יחיד לרבותא אפילו אם רק יחיד שאל טו"מ שלא כמנהג כל הצבור שם אפ"ה ש"ד כיון שצורך רבים הוא וכן משמע בלבוש ולפלא על הפמ"ג והדה"ח שכתבו דדוקא יחיד אבל ש"ץ חוזר דאין להם שום מקור לזה ועוד נראה בפשיטות דהא דנקט יחיד משום דבצבור אפילו בתורת נדבה אינו יכול לחזור ולהתפלל וכדלעיל בסימן ק"ז ס"ג אבל חיובא ליכא אפילו בצבור ונראה דה"ה בש"ץ. גם במה שכתב הפמ"ג במ"ז סק"ב דדוקא אם טעה אבל אם הזיד חוזר לראש וכדלעיל סימן קי"ד לענ"ד לא נוכל לאמר זה בענינינו כלל דהא הטעם הוא משום דיש לסמוך בדיעבד על הרא"ש והרי לדידיה בודאי אפילו הזיד אינו חוזר דנוסח הברכה כך היא:

ד

ושאל מטר וכו' – משמע שבגשם לא טעה אלא התנהג כשאר בני אדם ולא הזכיר ואפ"ה אינו מחוייב מצד הדין לחזור ולהתפלל ולכאורה קשה דהא הטעם הוא דלמא הלכתא כהרא"ש דנמשך זמן השאלה שם יותר וא"כ גם זמן הזכרה נמשך שם לדידיה כמבואר בתשובת הרא"ש שם בהדיא דתרווייהו שוין בזה וא"כ יש לו לחזור בשביל שלא אמר גשם דהא כתב שם דבמדינות כאלו יהיה להם הדין של חזרה של מוריד הגשם מעצרת ואילך כמו בא"י מפסח ואילך עי"ש ומשמע שם דשוין לגמרי וא"כ כי היכי דבא"י אם לא הזכיר עד פסח מחזירין אותו ה"נ בזה עד עצרת וא"כ ממ"נ אינו יוצא בתפלה הזו ולכאורה יהיה מזה ראיה להפמ"ג שכתב בסימן קי"ד אות וא"ו דלדעת השו"ע בהזכרה אפילו ארץ אחת כולה הצריכה מטר אפ"ה מחזירין אותו ולא ס"ל בזה כלל כהרא"ש ועי"ש בבה"ל מה שכתבתי אודות זה. או אולי דהשו"ע מיירי בזה שכתב ומיהו וכו' למנהגו מנהג ספרד שנוהגין לומר טל בימות החמה וכדלעיל בסימן קי"ד ס"ג וקי"ל שם בס"ה דאם הזכיר טל במקום גשם אין מחזירין אותו אבל זהו דוחק קצת דמתחיל בתרתי ספרד ואשכנז ומסיים בחדא:

א

אם שאל מטר וכו' – עי' במ"ב דצריך לחזור לתחלת ברכת השנים ואם לא התחיל רק מותן ברכה וכו' לא מיבעי אם נזכר בתוך כדי דיבור ודאי יצא בדיעבד אלא אפילו אם לאחר כדי דיבור התחיל ותן ברכה וברך שנתנו וכו' וסיים הברכה יצא בדיעבד [ח"א ע"ש בנ"א]:

א

אם לא שאל מטר וכו' – לכאורה נראה דה"ה אם חיסר בשאר ברכה דבר שהוא מעיקר הברכה [כגון שחיסר ענין קיבוץ גליות בברכת תקע בשופר שנקראת במגילה דף י"ג על שם זה עי"ש] ג"כ יכול להשלים בברכת שומע תפלה וראיה מתוספות ברכות כ"ט ע"א ד"ה מפני וכו' דלא מיעטו רק דבר שהוא מענין שבח כגון הזכרה והבדלה ושאר שבחים שאינם ענין תפלה ובקשה משא"כ בזה וגם אפילו בהבדלה גופא פסק המגן אברהם בסימן רצ"ד סק"ג דאם יודע שלא יהיה לו כוס להבדיל ושכח לומר הבדלה בחונן הדעת יאמרנה בש"ת כדי שלא יצטרך לחזור א"כ ה"ה בזה ומה דאיתא לקמן בסימן קי"ט ס"ג דאם טעה בברכה אחת מאמצעיות שחוזר לראש הברכה אפשר דהתם איירי שנזכר אחר שומע תפלה ותדע דהלא בדבריו שם כלל ג"כ אם טעה ושכח לומר טו"מ בברכת השנים ובזה בודאי אין לו לחזור לראש הברכה אלא שואל בשומע תפלה אלא ודאי דלענין טו"מ לא יצוייר דין המחבר רק אם נזכר אחר שומע תפלה א"כ אפשר דה"ה בזה ומה שלא ביאר המחבר שם זה בפירוש משום דרצה שם לכלול דינו גם לענין דילג ובדילג אין שום נ"מ בין נזכר קודם שומע תפלה או אח"כ דאין רשאי לכלול בשומע תפלה ואף שהפר"ח מיקל גם בזה כבר השיגו הח"א גם ענין טעות כולל אם הוסיף איזה דבר שהוא מקלקל את הברכה כגון שאמר טו"מ בימות החמה וכה"ג דבזה בודאי אין לו שום תיקון בשו"ת אבל לענין חסרון אפשר דיוכל להשלימו בשומע תפלה וכנ"ל.
ודע דלדעת הגר"א לעיל בסימן נ"ט ס"א דס"ל דהעיקר תלוי בחתימה יצא ואפילו השלמה א"צ כי מיבעי לי לפי דעת השו"ע שם. אח"כ מצאתי בפמ"ג בסימן קי"ט אות ג' במ"ז דדעתו ג"כ דלא כהפר"ח הנ"ל וגם בענין ספיקתינו כתב דאם דילג איזה תיבות שהוא מענין הברכה אין יכול להשלימו בשו"ת וטעמו דלא דמי לשאלה והבדלה דזה איננו נוסח קבוע תמיד לכך תקנו לזה תקנה משא"כ הפמ"ג לא הביא ראיה לסברתו בזה:

ב

כעקורים – עי' מ"ב כ"כ מ"א בסי' תכ"ב וכ"פ כל האחרונים ודלא כח"א שכתב דבעינן עקירת רגליו ממש ומה שכתב בנשמת אדם דהירושלמי שהביא המגן אברהם לא נמצא הוא בפ"ה דברכות אחר המשנה מודים מודים וגם הרשב"א הביאו בחידושיו בפ' ת"ה, וכן מצאנו בעזה"י בתר"י פ' ת"ה ד"ה לא אמרן אלא בשרגיל לומר תחנונים כו' מפורש כהמ"א עי"ש וראיתו דהנ"א מרש"י דברכות יש לדחות דאפשר דסבר רש"י כרב עמרם המובא בטור סי' תכ"ב שפוסק דתלוי רק בעקר רגליו או כלישנא קמא שבגמרא:

א

סעיף ב' יחידים הצריכין למטר וכו' אין שואלין אותו בברכת השנים אלא בשומע תפלה וכו'. נ"ב עיין בט"ז מ"ש לראיה מלשון רבי שהשיב כיחידים דמי ובש"ת ובע"כ הכוונה דאף בש"ת הוי כיחידים ע"ש. ואני אומר אף אם נדייק כן יהי' מוכח מן הש"ס שם להיפוך שהרי סיים הש"ס מאי הוי עלה ומסיק שם בשומע תפלה ולא סיים שם הך לישנא דכיחידים דמי ובשומע תפלה ולמה שינה מלשון של רבי בע"כ כיון דמסיק הש"ס דיש פלוגתא בדבר ורבי תנא הוא ופליג ולכך כיון דיש חד דיעה דדין ציבור ממש להם ומזכירין בברכת השנים ורבי ס"ל להיפוך דאף בשומע תפלה הוי כיחידים וכמ"ש הט"ז. ולכך לדינא מכריע הש"ס כתרוייהו דלענין זה הלכתא כרבי דמזכירין בשומע תפלה אבל לענין הזכרה בקול רם הוי הדין כאידך דמזכירין בקול רם ויש להם דין ציבור ולכך השמיט לשון כיחידים דמי ואמר רק דבזה הלכתא כרבי בשומע תפלה אבל לא במ"ש כיחידים ואתי שפיר ונכון ודו"ק היטב:

ב

(סעיף ד') אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו וכו'. נ"ב הנה ראיתי בבאר היטב הביא בשם הלק"ט בדין אם נמשך בתפלת שבת והתחיל באתה חונן וסיים בברכת השנים ואם נזכר שהי' שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת וכו' עכ"ל. והנה אני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר כיון דלכתחלה אין להתפלל של חול רק אם התחיל גומר אותה ברכה ולא יותר א"כ תינח אם כבר התחיל אותה ברכה אבל אם לא התחיל עדיין ודאי אין לו להתחיל א"כ בזה כיון דשאל בה מטר הוי כלא התפלל אותה ברכה וצריך להתחיל מחדש ואם בא להתחיל מחדש הרי היום הוא שבת ואין לו להתחיל בשל חול. ונראה דדין זה יהיה תלוי במה דפליגי הפוסקים בסי' ק"ח באם התפלל בשבת ולא זכר של שבת או בר"ח ולא זכר יעלה ויבוא אם מחויב לחזור ולהתפלל בחול או לא דיש ס"ל כיון דבלילה נמי לא יזכיר למה לו לחזור ולהתפלל והיינו דס"ל אף דלא התפלל כתיקונו מ"מ לא הוי כמאן דלא התפלל כלל רק נחשב כהתפלל רק דלא התפלל כתיקונו וממילא זה לא יתקן אבל אינך ס"ל דחייב לחזור ולהתפלל בחול מכח דס"ל דהוי כמאן דלא צלי כלל ולכך חייב לחזור ולהתפלל ע"ש ולפ"ז ה"נ אם שאל מטר בברכת השנים להני דס"ל דהיכי דלא עשה כדינו הוי כמאן דלא צלי ה"נ הוי כאילו לא התפלל ברכת השנים כלל והיכי דלא התפלל אותה עדיין כלל הרי אם נזכר בתחלה קודם שהתחיל בה אין לו להתחיל רק בשל שבת ולכך ה"נ אין לו לחזור ולומר ברכת השנים רק יתחיל בשל שבת אבל להסוברים אף דלא הוי כתיקונו מכל מקום הוה כמאן דצלי א"כ ה"נ הוי כהתחיל בברכת השנים רק דלא גמר וכיון דהתחיל בה מחויב לגמור אותה ברכה לכך מחויב לחזור ולומר ברכת השנים ואח"כ להתחיל בשל שבת מיהו לדינא נראה דכ"ע מודה בזה דהוי כמאן דלא צלי דהתם בשל שבת כיון דמדינא אף בשבת הוי ראוי להתפלל של חול וכו' ולכך לא שייך לומר דהוי כמאן דלא צלי אף דלא זכר של שבת וכן בר"ח בלא זכר של ר"ח כיון דעכ"פ בקום ועשה לא קלקל תפלתו רק בשב ואל תעשה ולכך לא נחשב במניעת הזכרתו כמאן דלא צלי אבל בזה שזכר בפועל בקום ועשה דבר שאינו ראוי ודאי הוי כמאן דלא צלי והוי כאילו לא התחיל בה עדיין ואינו חייב להתחיל מחדש וכן נראה עיקר לדינא דספק ברכה להקל ובפרט בדבר שאין זמנו היום רק מכח שהתחיל בה ובזה דהוה מספק אינו חייב להתחיל מחדש. כן נראה לפענ"ד נכון וברור ודין של הלק"ט תמוה וישתקע הדבר ולא יאמר וגוף ספר הלק"ט אינו בידי לעיין מקורו בזה אולי יזכיני ד' שיגיע לידי ואבאר הדבר יותר בע"זה ודו"ק:

א

[א] ברכת השנים. באליהו זוטא כתבתי מטובך דקאי על הקב"ה ולא מטובה דקאי על השנה, וכן כתב מגן אברהם בשם תשובת הרא"ש וכן כתבו רש"ל ומטה משה וקיצור של"ה, ודלא כנמצא בסידור בשם של"ה לומר מטובה:

ב

[ב] בתפילת ערבית וכו'. נמצא שמנה חמשים ותשע ימים וסימן תזל כטל אמרת, רצה לומר לאחר מנין כטל אומרים ותן טל, ואם יבוא יום ששים בשבת מתחילין בליל (ראשון) [מוצאי שבת] שאין אומרים בשבת ותן טל ומטר, כן כתב מטה משה. ומשמע קצת אף במי שטעה והתחיל בברכת ברך עלינו וכו' בשבת אינו אומר ותן טל ומטר כיון שעדיין לא אמרו הקהל וכן כתב מגן אברהם ואינו מוכרח. ולי נראה דבארצותינו יש לאומרו דהא בדיעבד אינו חוזר מליל ז' חשון כדלקמן בס"ק ג':

ג

[ג] ויום תקופה וכו' בכלל וכו'. אפילו אם תקופה נופלת אחר חצי היום. כתב מטה משה סימן לשאלה באיזה יום שנפלה תקופת תשרי ממנו תמנה ארבע ימים ובאותו יום רביעי תהיה השאלה בכסליו, כגון אם נפלה התקופה ביום ראשון אז תהיה השאלה ביום רביעי וכן לעולם, וסימן וא"ד יעלה וגו'. עוד כתב דבדיעבד אם טעה ואמר ותן טל ומטר מליל ז' מרחשון ואילך אין צריך לחזור אף בארצותינו מאחר שאין ענין לחלק בין ארצינו לארץ ישראל, שבבל היה מצולה אבל ארצות הללו צריכין מים כמו ארץ ישראל ועיין אליהו זוטא:

ד

[ד] עד תפילת המנחה וכו'. בטור כתב עד תפילת מוסף, והקשו הא בתפילת יום טוב לא שייך שאלה, ותירץ הב"ח דבא להורות דאם התפלל בשחרית של פסח וטעה והתחיל בשל חול ונזכר באמצע ברכת השנים דגומר אותה ברכה ומזכיר בה ותן טל ומטר דאין פוסקין עד מוסף, עד כאן. וכן משמע לישנא דטור כל זמן שמזכירין הגשמים, הרי דכל זמן שמזכירין הגשמים שואלין בדאפשר. ואין להקשות מש"ס תענית דף ד' דפריך שאלה ביום טוב מי איכא, דיש לומר דשאני התם דקאי אתפילת שליח ציבור דלא שייך שיטעה ויתפלל של חול עד ברכת השנים דודאי יזכירו הקהל קודם ברכת השנים וכדלעיל סימן קי"ד סעיף ב'. שוב ראיתי במגן אברהם שדחה דברי הב"ח מש"ס הנזכר לעיל, ולעניות דעתי לא קשה מידי כדפירשתי.

ה

[ה] אין שואלין וכו'. ואף דאמרינן אם היה צריך לפרנסה אמרה בברכת השנים, היינו פרנסה שהוא דבר הצריך לכל ואין בו היזק לשום אדם, אבל מטר יש בו היזק לשאר ארצות, ועיין אליהו זוטא:

ו

[ו] אלא בשומע תפילה וכו'. ומכל מקום יש ליזהר, ומעשה בשני גדולים שעשו מעשה לומר ותן טל ומטר בשומע תפילה ונאסף כל אחד לעמיו באותו שנה ותלו הדבר בשטרחו קמי שמיא אלא מרצין לפני השי"ת בתענית ובסליחות בי"ג מדות ואומרים לפסוקים ומזמורים של מטר, כן כתב הב"ח. והוא תמוה שהוא נגד הש"ס פרק קמא דתענית ופרק ג', ואולי דלא היו צריכין כל כך למטר, והט"ז כתב דודאי השליח ציבור כשחוזר תפילתו לא יאמר כן ודייק מש"ס כן, והמעשה הנזכר לעיל כך היה עיין שם. ואינו מוכרח כלל בש"ס, אלא משמע דשרי אפילו לשליח ציבור כמו שאר הוספות לקמן סימן קי"ט סעיף ב'. ומה שדקדק למה הזכיר רבי בשומע תפילה, נראה לעניות דעתי אדרבה מזה ראיה לדברי, דאי אמר כיחידים דמי הא בברכת השנים כמו שאר יחידים, אלא שאין לשליח ציבור להזכיר לו כי אם בשומע תפילה, רצה לומר דוקא לענין שומע תפילה מיקרי יחידים. ואין להקשות לימא בשומע תפילה לחוד, דיש לומר דרמז אפילו לדברים אחרים מיקרי יחידים. ומנהגינו לומר השליח ציבור תפילה בשבת קודש, ואולי כיון דאינו אומרה בלשון ותן טל ומטר לחוד שרי, ומכל מקום יש ליזהר מלהזכיר בתפילה כשאין צורך גדול. כתב בתשובת הרא"ש סימן ד' ראיתי בעונת הגשמים נעצרים ונתקלקלו הזרעים ומתענין בשביל הגשמים ואף בשבתות וימים טובים שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר, עד כאן. ועיין סוף סימן רפ"ח:

ז

[ז] הצריכה למטר וכו'. פירוש שנעצר המטר דהא כל ארצותינו צריכין למים כדלעיל:

ח

[ח] יאמר השאלה וכו'. שהוא תדיר (לבוש), ובאבודרהם כתב טעם דשאלות גשמים היא חמירא מענינו שהרי אם שכח השאלה חוזר ומתפלל, ואם שכח ענינו אינו חוזר. על טעם הלבוש הקשה לחם חמודות דף ל"ד דבימות החמה ענינו תדיר יותר דאין אומרים שאלה:

ט

[ט] קודם שהתחיל רצה וכו'. והוא הדין אם לא התחיל תקע בשופר אומר ותן טל ומטר קודם תקע כדלעיל סימן קי"ד, ופשוט דהזכרה לא שייך בשומע תפילה (דשבת) [דשבח] הוא:

א

כיחידים. מקום רחוק מקו השוה לצד דרום שקוטב דרומי גבוה שם כ' מעלות וקוטב צפוני נסתר להם תחת האופק עשרים מעלות ויותר באופן שנשתנה שם העתים וימות החמה להם מתשרי עד ניסן וימות הגשמים מניסן עד תשרי ומניסן ועד תשרי א"צ לגשמי' וגדולה מזאת שאם יעבור עליהם הגש' בזמן ההוא רע להם הרבה כי ירטיב האויר ונהפך לחלאים רעים ר"ל ומפני אילו הסיבות רוצים לשנות סדר התפלה בענין שאלה והזכרה היפך מדינתנו והעלה ת"ח ח"ג ס"ג בודאי דבימות החמה א"צ להזכיר ולשאול ברכ' השני' אלא בש"ת אמנם מחג הפסח ואילך באשר הגשמים רע להם ודאי דאין להזכיר ולא לשאול גשם כלל כמ"ש הרמב"ם בפירוש משנה וכ"מ בש"ס דקאמר אר"א אר"י הלכה כר"י ופריך ומי אר"י הכי והתנן כו' ומשני הא לן הא להו ופריך מ"ש לדידן דאית לן פירא בדברא (כלומר דלבני בבל אית להם פרי בשדה) לדידהו נמי אית להו עולי רגלים ושני כי קאמר ר"י בזמן שאין ביה"מ קיים השתא דאתית להכי כו' ע"ש מכל הנ"ל משמע כל שיש נזק בגשמים אין שואלין מעתה אין להם לשאול כ"א בשומע תפלה:

א

א) [סעיף א'] ברכת השנים וכו' באשכנז נוהגים לומר בין בקיץ בין בחורף ברך עלינו אלא שמשנים השאלה לפי הזמן בימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר לברכה ובימות החמה ותן ברכה והספרדים נוהגים לומר בקיץ ברכינו ובחורף ברך עלינו כמ"ש בטור וב"י, ובשער הכוו' כתב בשם האר"י ז"ל שיש לומר בקיץ ברכינו ובחורף ברך עלינו והב"ד לעיל סי' מ"ח יעו"ש, וכ"כ הברכ"י אות א' בשם גורי האר"י ז"ל והביאו ש"ץ דקכ"ט ע"ב ובי"ע אות א' ותימה שכתב בשם גורי ולא בשם אר"י שהרי בכ"פ הוא מביא משער הכוו' שסידר מהרש"ו ז"ל. ועיין בדברינו לעיל ס' קי"ד אות ס':

א

ב) שם ברכת השנים וכו' ולא יאמר ושבענו מטובה אלא מטובך דקאי להקב"ה ולא על השנה וכן בכל הברכה הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ך' וכ"כ רש"ל בתשו' סי' ס"ד. והב"ד כנה"ג בהגה"ט וכ' דכן הוא המנהג יעו"ש. מ"א סק"ב. וכ"כ קשל"ה בדיני תפלת י"ח. וכ' דאין להשגיח על הס"ת שעל פני' האדמה' ושבענו' מטובה' שהוא שם של הוי"ה רק יאמר מטובך עכ"ד. וכ"כ א"ר אות א' וכ' ודלא כנמצא בסידור בשם של"ה לומר מטובה יעו"ש ומ"ש העט"ז אות א' דבדרך יאמר מטובך כי אז יש בס"ת שם של יוה"ך ובעיר יאמר מטובה לפי שאז יש בס"ת שם הוי"ה כבר כתבנו בשם הקשל"ה שאין להשגיח על הס"ת וע"כ אין לשנות העיר מהדרך אלא תמיד יאמר מטובך דוקא. ומ"ש הבאה"ט סק"א דבסידור האר"י ז"ל כתב מטובה לא נמצ' זה בכתבי האר"י ז"ל וגם בשער הכוו' בנוסח התפלה זה לא כתוב וכבר הב"ד לעיל בסי' מ"ח יעו"ש, וכן בסידור הרש"ש ז"ל שמסודר ע"פ כוונות האר"י ז"ל כתוב מטובך וא"כ צ"ל דאין זה מהאר"י ז"ל אלא איזה תלמיד כתבו וכנו אותו על שם האר"י ז"ל וע"כ אין לסמוך ע"ז וצ"ל ושבעינו מטובך, ומ"ש הרד"א וברך שנותינו בלשון רבים נראה דהוא ט"ס שהרי תיכף אומר ותהי אחריתה שהיא לשון יחיד וע"כ העיקר לומר וברך שנתינו בלתי וא"ו והנו"ן תהיה קמוצה, ש"ץ דף קכ"ט ע"א, והביאו שע"ת אות א' וכתב דגם בנוסח האשכנזי' שאין אומרים ותהי אחריתה מ"מ אין לשנות לומר שנותינו רק שנתינו בקמץ הנו"ן וכן המנהג עכ"ד, וכשרוצה להתפל על הפרנסה אם טוב לאומרה בברכה זו או בש"ת יתבאר לקמן בסי' קי"ט בס"ד:

א

ג) שם ומתחילין לשאול מטר וכו' כתב התשב"ץ ח"ג סי' קכ"ג בשם רבו ז"ל שקבלה ביד הגאונים ז"ל דששים בתקופה לתקופת שמואל אנו מונים ולא לתקופת רב אדא יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר אות ג' דאנו מונים לתקופת ר"ש וכ"ה בכל ספרי אחרוני זמנינו שחברו בענין המולדות שמונין לתקופת ר"ש וכן נוהגין בכל העולם יעו"ש ועיין בישועות יעקב תשו' מנכדו הרצ"ה א"ש ז"ל שהאריך דלמה אנו מונים לתקופת ר"ש ובמועדות לתקופת ר"א יעו"ש או"ת אות ב':

א

ד) שם בתפילת ערבית של יום ס' וכו' כגון אם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכה ליום ד' נמצא לעולם שני ימים בין התקופה להשאלה, מ"א סק"א, וכ"כ א"ר אות ג' בשם מטה משה וכתב וסי' וא"ד יעלה וגו' ומי ששכח ולא התפלל מנחה ביום שלפני השאלה או ששכח ושאל במנחה שלפני יום שאילה שדינו לחזור ולא נזכר עד תפלת ערבית נתבאר לעיל סי' ק"ח אות ו"ן יעו"ש.

א

ה) שם בתפילת ערבית של יום ס' וכו' בבא זמן השאלה בברכת השנים טוב שיכריז השמש ביום שלפניו בכל התפילות בזה הלשון בליל זה הוא השאלה כמו שמכריז התקופה מפני שזמן השאלה אינו זמן מוגבל כמו במוריד הגשם או מוריד הטל שהוא לעולם בפסח וסוכות, אורחות יושר פ"ב וכ"כ בס' מועד לכל חי סי' ז"ך אות ד' דראוי לכל מורה צדק שיוציא כרוז על אמירת ברך עלינו בעמידה יום או יומים קודם הלילה כשחל יום ס' לתקופה, והב"ד היפ"ל אות ב':

א

ו) שם בתפלת ערבית של יום ס' וכו' בירושלמי איתא דהנך ס' מנינן להו מעת לעת שאם נפלה תקופת תשרי בלילה מונים ס' מן הלילה ואם נפלה ביום מונים מן היום וכ"פ אבי העזרי אלא שהרא"ש ז"ל כתב עליו דלא נהגו כן אלא לעולם שואלין בתפלת ערבית של יום ס' כמ"ש כ"ז בטור, וכ"כ ב"י בשם הגמי"י פ"ב דק"ל דיום תקופה מתחיל ונמצא כשעברו נ"ח ימים מן התקופה שואלין בתפלת ערבית שהוא תחלת נ"ט עכ"ד וכ"פ כאן בש"ע, וכתב הפר"ח או' א' שאעפ"י שלא נהגו כדברי הראבי"ה יש מי שלמד מדבריו שאם לא שאל ביום ס' ואם נמנה מעת לעת אין הס' נשלמים בעת שהתפלל אין מחזירין אותו אלא אם נשלמו כבר הס' מעת התקופה עכ"ל מיהו הזר"א חא"ח סי' י"ג השיב על דברי הפר"ח הנ"ז ומה שיישב הרב שמן המאור דברי הפר"ח ע"ד מ"ש מור"ם ז"ל בד"מ אות ב' דיש לסמוך ע"ד מהרי"א ז"ל בדיעבד והביא ראי' מסי' תע"ב לענין הסבה בזה"ז דסומכין ארבי"ה בדיעבד ג"ז עלה בדעת הזר"א ליישב דברי הפר"ח ושוב דחאו מכח דברי הפר"ח ז"ל גופיא שם בסי' תע"ב סעי' ז' והעלה דאם לא שאל מטר ביום ס' לתקופה אף קודם שעברו ס' יום מעת לעת צריך לחזור ולהתפלל בתורת חובה יעו"ש, והביאו המחב"ר אות ד' וכ"פ בספרו קש"ג סי' ט"ז אות ח' וכ"כ סי' בי"ע בדיני ברכת השנים או' א' והפרמ"ג בא"ח או' א' כתב על דברי הפר"ח הנ"ל ואינו יודע אם לסמוך ע"ז כי אין הלכה כראבי"ה בזה ועכ"פ מחויב להתפלל ויתנה וכו' כבסי' ק"ז יעו"ש עכ"ל וכ"כ הש"ץ דקכ"ט ע"ג דלצאת ידי ספק טוב שיתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש דבר עכ"ל וכ"כ החס"ל או' י"ג מועד לכל חי סי' ז"ך אות ד' והביאו היפ"ל או' ב' מיהו הזכ"ל בה"ת על סי' קי"ז כתב דשוא"ת עדיף בזה ור"ל דא"צ לחזור וכ"כ ח"א כלל כ"ד או' י"ב דבדיעבד מונין מעת לעת ולפ"ז כיון דאין תקופת תשרי נופלת אלא בג' שעות או בט' שעות בלילה או ביום (עירובין נ"ו ע"א) לעולם א"צ לחזור בתפלת מעריב הראשונה כיון שעדיין לא נשלם ס' יום מע"ל. וכן אם התקופה נופלת ביום א"צ לחזור אפי' בתפלת שחרית להמתפלל קודם ג' שעות ביום וכשנופלת בט' שעות ביום ומתפלל מנחה קודם ט' שעות ג"כ א"צ לחזור עכ"ל, ונראה דזהו לפי סברתו בכלל כ"ז או' י"ז דבזה"ז אסור להתפלל נדבה כלל אבל כבר כתבנו לעיל סי' ק"ז או' ך' דאין כן דעת האחרונים אלא כל שיש ספק מתפללין וע"כ ה"נ כיון דרוב הפו' דלא כוותיה מי שטעה ולא שאל מטר ביום ס' לתקופה אף שלא עבר מע"ל צריך לחזור ולהתפלל ויתנה אם הוא חייב תהא לחובה וא"ל תהי נדבה וטוב שיחדש בה איזה דבר ג"כ כמ"ש לעיל סי' ק"ז או' ד' וכ"כ התו"ח או' ב' על דברי ח"א הנז' דאין לסמוך עליו בזה ולכה"פ יתפלל שנית ויתנה עכ"ד מיהו נראה דרק בתפלת ערבית של ליל ס' אם שכח ולא שאל א"צ לחזור כיון שי"א דכיון דתפלת ערבית רשות א"צ לחזור מספק כמבואר בדברינו לעיל סי' ק"ז או' ג' יעו"ש וכ"כ הזכ"ל שם דא"צ לחזור בתפילת ערבית מט"א יעו"ש.

א

ז) שם הגה ויום התקופה הוא בכלל הס' כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבינן מכלל הס' אפי' אם התקופה נופלת בחצי היום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה עו"ת או ב' א"ר או ג'.

א

ח) שם ובא"י מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון וכו' הרא"ש תמה על מנהגם שנגררין אחר בני בבל שהם יושבין במצולה ואין צריכין למים אבל ארצם הם צריכין למים במרחשון ולמה יאחרו את השאלה עד ס' לתקופה ולא יעשו כמשנתינו והב"ד הטור וב"י יעו"ש וכתב העו"ת או' ג' דיש לסמוך ע"ז אם טעה מליל ז' מרחשון ואילך ושאל מטר שא"צ לחזור דמן הראוי לשאול מאותו זמן ואילך מטר לאלו מדינות שאין יושבין במצולה כארץ בבל עכ"ל והביאו הסו"ב או' א' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' בשם מטה משה סי' קמ"ח, א"ר או' ג' בשם הנ"ז ברכ"י או' ג' וכתב דלא כמהריק"ש שחלק על הרדב"ז יעו"ש (ומ"ש בקש"ג סי' ט"ז או' י"א בסתם נראה שסמך על מה שציין על הברכ"י ושם הדבר מבואר) ומכל הני הפו' משמע דדוקא בארץ שצריכה מטר אחר ז' במרחשין הוא דאם טעה היחיד ושאל אחר ז' במרחשון דא"צ לחזור אבל בארץ שא"צ מטר בעת ההיא ושאל צריך לחזור ודלא כמ"ש הבאה"ט סק"ו בשמם דליתא וכ"כ המאמ"ר או' ח' ומה שנראה מדברי הפר"ח דהרדב"ז סובר אפי' אינם צריכים למטר בעת ההיא אם שאל היחיד אינו חוזר והוא חלק עליו וכתב דצריך לחזור כתב שם המאמ"ר דקשה להאמין את זה כי לא נמצא זה בהרדב"ז שלפנינו ואפשר לומר דגם הרדב"ז לא דבר אלא במן הסתם ומטעם שכתביו האחרונים דבכל הארצות הללו צריכות מטר בזה הזמן יעו"ש והב"ד הש"ץ דק"ל ע"ג וכ"פ ר"ז סוף או' א' ומ"מ נ"ל דבבן חו"ל אם שאל מטר אחר ז' במרחשון והארץ ההיא א"צ מטר בעת ההיא כמו בני בבל כשחוזר להתפלל יש להתנות ולחדש בה איזה דבר דהא לא יש פסידה בזה וכדי להנצל מכל הדעות.

א

ט) שם ובא"י מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון וכו' ואע"ג דהטעם של ז' במרחשון איתא שם במשנה פ"ק דתענית כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת והוא מפני תקנת עולי רגלים ועכשיו נחרב הבית וא"כ למה צריך לחוש לתקנה זו עכשיו ואין שואלין תיכף אחר החג הטעם כתב הר"ן שם על משנה הנז' לפי שאפי' לאחר החרבן היו מתאספין מכל הסביבות ברגל לירושלם כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה, לפי שהיא היתה עיקר התקנה עכ"ד, והביאו ב"י יעו"ש. וכ"כ הלבוש ר"ז או' א':

א

י) שם ובא"י מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון וכו' ואם לא שאל מטר בליל ז' במרחשון כתב הלק"ט ח"א סי' ע"ג דאין מחזירין אותו. והביאו י"א סי' קי"ד בהגה"ט וכ"כ ס' אגורה באהלך דף ט"ו ע"ב דאין לחזור וכתב שכן ס"ל למ"א יעו"ש והב"ד הזכ"ל על ה"ת סי' קי"ז אבל הברכ"י או' ד' כתב בשם מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ק"ז דצריך לחזור יעו"ש וכ"ה בספרו קש"ג סי' י"ז או' י"ב וכ"כ סי' בי"ע או' ו' וכתב הרב המגיה בש"ץ דק"ל ע"א דלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר וכ"כ החס"ל או' י"ג שע"ת או' ד' ועיין בדברינו לעיל סוף או' ו' ודו"ק.

א

יא) שם ובא"י מתחילין לשאול וכו' מי שיצא מא"י לחו"ל ע"מ לחזור אעפ"י שאין דעתו לחזור בזמן הגשמים כתב מהריק"ש ז"ל דשואל כבני א"י והביאו מהר"ם חאגי"ז ז"ל בהלק"ט ח"א סי' ע"ד. והרדב"ז סי' נ"ח כתב דאם דעתו לחזור בזמן שאילת הגשמים שואל כבני א"י ואם יש לו אשה ובנים בא"י אעפ"י שאין דעתו לחזור בזמן גשמים שואל כבני א"י והביאו הפר"ח או' ב' וכתב דהוא ז"ל דעתו שכל זמן שדעתו לחזור בכל אותה שנה לא"י שואל כבני א"י ואם אין דעתו לחזור אלא אחר שנה או שנתים כמו שלוחי א"י אעפ"י שיש להם אשה ובנים בא"י שואל כבני חו"ל עכ"ד, אמנם הדב"ש בסי' שכ"ג כתב דינהוג במקום שנמצא בו כיון שהוא מעין שאלת צרכיו הצריכים לו באותו מקום ובאותו זמן כשאר בני אותה העיר עכ"ל. וכ"כ הברכ"י אוח ה' וז"ל בן חו"ל הנמצא בא"י ובן א"י הנמצא בחו"ל כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה, וטעמא דבן חו"ל הנמצא בא"י הוא צריך לחיי שעה באותם הימים עמהם, ובן א"י הנמצא בחו"ל הוא יחיד בחו"ל ואין היחיד שואל ושמעתי מנכדו של הרב מוהר"ר זרחיה גוטה שהורה הלכה למעשה הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ס"ז וכבר כתב י"א משם מורינו הרב כמהר"א יצחקי שהיה אומר כן משם מהר"י מולכו ומהר"ז גוטה וכמה גדולים. וכן דעתי הקצרה נוטה ודלא כהרדב"ז והפר"ח עכ"ל, וכ"פ בספרו קש"ג סי' ט"ז אות י"ג, בי"ע אות ב' חס"ל אות י"ד.

א

יב) בן א"י שהיה נוהג כהרדב"ז דפסק שאם דעתו לחזור בזמן שאלה או יש לו אשה ובנים בארץ דשואל מז' בחשון אף בחו"ל ובתוך זמן זה בהיותו בחו"ל לא הוה אדעתה ונעשה יום א' ש"ץ נראה דבלחש ישאל כמנהג א"י ובחזרה יזכיר טל כמנהג חו"ל ברכ"י אות ח' ועי"ש קש"ג שם אות י"ד ש"ץ דקכ"ט ע"ד, בי"ע או' ה'.

א

יג) בן א"י הנמצא בעירו בז' במרחשון ושאל כמנהג א"י בו ביום ואח"כ יצא ובא לחו"ל בימים מועטים ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה נ"ל דכיון דכבר התחיל לשאול מז' מרחשון הן בעודנו בא"י יהי לו מושך מנהגו וישאל כבני א"י דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא, ברכ"י אות ו' קש"ג שם אות ט' ש"ץ שם ע"ג בי"ע אות ג' חס"ל שם, שע"ת אות ד'.

א

יד) בן א"י שיצא קודם ז' בחשון מא"י ובז' בחשון הוא בתחום חו"ל ועודנו בדרך נ"ל דישאל כבני חו"ל אף דאכתי לא מטא לעיר, ברכ"י אות ז' קש"ג שם אות יו"ד, ש"ץ שם, בי"ע אות ד' חס"ל שם:

א

טו) שם ושואלין עד תפלת המנחה וכו' ועד בכלל לבוש, עו"ת אות ד' וכתב דאין חילוק בפסיקה בין בני א"י לבני בבל:

א

טז) שם עד תפלת המנחה וכו' בטור כתב עד תפלת המוסף של יו"ט הראשון של פסח, וכתב עליו ב"י דאינו מדוקדק שהרי בתפלת יו"ט לא שייך לאדכורי בהו שאלה והו"ל כאילו כתב ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יו"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול עכ"ל, וכן הם דבריו כאן בש"ע אבל הב"ח כתב דהטור דקדק בלשונו ע"פ מ"ש בסי' רס"ח דאם טעה בשבת והתחיל תפלה חול ונזכר שטעה גומר אותה ברכה וה"נ אם התפלל שחרית ביו"ט של פסח וטעה והתחיל בשל חול ונזכר באמצע ברכת השנים דגומר אותה ברכה ומדכר בה ותן טל ומטר, וכ"כ הפרישה אות ה' וכ"כ חדושי הגהות שבגליון ב"י אות ב' בשם מהרל"ח אמנם המ"א סק"ב חולק וכתב דאין היחיד שואל אם טעה וכתב דה"ה כשחל השאלה בליל שבת וטעה יחיד והתפלל י"ח שאינו מזכיר טל ומטר כיון שהצבור לא התחיל יעו"ש. והביאו ה"ב אות ב' וכ"כ ר"ז אות ב' קיצור ש"ע סי' י"ט אות ט' ועי' מאמ"ר אות ה' ונ"ל כיון דיש פלוגתא בזה אם אירע כזה והתחיל בברכת השנים ביו"ט או בשבת דיפסיק באמצע הברכה וחוזר לתפלת שבת או יו"ט וטעמא דכיון דאיכא פלוגתא איך יסיים הברכה ותהי לבטלם למ"ד וכמ"ש בסי' רס"ח סעי' א' דבתפלת מוסף פוסק אפי' באמצע הברכה מפני דלא שייכה תפלת י"ח במוסף וה"נ לא שייכה ברכה זו למ"ד ועוד כי יש אומרים דלא אמרו דמסיים אותה ברכה אם התחיל בה בשבת אלא דוקא ברכת אתה חונן כמ"ש בב"י שם וע"כ בהצטרפות אלו הטעמים נ"ל דבכל מקום דאיכא פלוגתא יפסיק באמצע הברכה ויחזור לתפלת שבת או יו"ט כמו בתפלת מוסף.

א

טוב) [סעיף ב'] יחידים הצריכים מטר וכו' אין שואלין אותו בברכת השנים וכו' משמע דהה"נ במקומות הרחוקים שמתחלף להם הזמן ויהיה הקיץ בימות הגשמים והתורף בימות החמה ובזמן ההוא הם נצרכים לגשמים דאין שואלין בברה"ש אלא בש"ת דכיחידים דמו ומשמע ג"כ דבימי הקיץ שלהם שואלין גשמים כמו רוב העולם ואעפ"י שהם אין נצרכין לגשמים וכ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה"ת דין ט"ז שכתב אבל בשנער ובסוריא ובמצרים וכו' שואלין ביום ס' אחר תקופת תשרי עכ"ל ומצרים א"צ לגשמים כידוע ואפ"ה שואלין כמו רוב העולם וכ"מ בשער הכוו' בסוף דרוש סוכות דק"ח ע"ג שנתן טעם בסוד שצ"ל מוריד הגשם משמיני עצרת עד ז' של פסח יעו"ש וכן המנהג פשוט בכל ערי הודו אע"פי שא"צ מטר בימה"ג אלא בימה"ח אומרין משיב הרוח ביום ח' עצרת ושואלין גשמים מיום ס' של תקופות תשרי עד הפסח ומשם ואילך פוסקים לומר מוריד הטל וכמו רוב העולם מיהו אם יש מקום שמזיק להם הגשם מתשרי עד ניסן שיבא עי"ז חוליים רעים ר"ל משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ"ק דתענית והביאו כ"מ על הרמב"ם שם דאין להם לשאול גשמים בימים ההם אלא אומרים כמו בקיץ ורק בזמן שנצרך להם שואלים בש"ת וכמ"ש כאן בש"ע. וכ"כ תו"ח סי' ג' והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' או' נ"ה יעו"ש.

א

חי) שם אלא בשומע תפלה ואע"ג דאמרינן בפ"ק דע"ז שאם הים צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים שאני מטר שהוא מזיק לרוב העולם בתקופת תמוז כדכתיב הלא קציר חטים היום וכו' ב"י בשם הר"ן, והוא ז"ל תירץ דלא דמיא כלל לההיא דע"ז דהתם אינו משנה ממטבע הקבוע אלא שמוסיף מעין מה ששואלין הציבור הילכך אומרה בברכת השנים אבל הכא שהוא משנה ממטבע הצבור שהרי אינם שואלים מטר ומי ששאלו מחזירין אותו אינו בדין שיהיו היחידים משנין מטבע הברכה מפני צורך עצמן וישאלו מטר באותו ברכה עצמה עכ"ל:

ב

חי) שם אלא בשומע תפלה וכו' כתב הב"ח דכ"ש שיש לנו לשאול מטר מז' במרחשון בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסי' קללה הן הגשמים שואלים בש"ת כשצריכין למטר כ"ש בימות הגשמים מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצון לפניו ית' בתעניות ובסליחות בי"ג מדות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר זכר לדבר עובדא דרבא פ"ג דתענית (דכ"ד) דבעא רחמי דליתי מטרא וכו' ושמעתי ששני גדולים עשו מעשה כשהיה עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א לעמיו באותה שנה ותלו הדבר באטרחו קמיה שמיא עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' עו"ת אות ו' מ"א סק"ג עט"ז או' ב' והט"ז סק"ב כ' אם יש עיקר לקבלה זו היינו בתפלת הש"ץ קאמר אבל בתפלת לחש כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בש"ת והוכיח כן גם מן הש"ס יעו"ש, והביאו י"א בהגב"י, אבל הא"ר סק"ו כתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינו מוכרח כלל בש"ס אלא משמע דשרי אפי' לש"ץ כמו שאר הוספות לקמן סי' קי"ט, וכתב המש"ז אות ב' דמנהגם לומר יה"ר ולא להזכיר בפי' תיבות אלו ותן טו"מ כ"א בפסוקים ושאר לשונות, וכ"כ א"ר שם דמנהגם לומר הש"ץ תפלה בשמע קולנו וסיים דמ"מ יש ליזהר מלהזכיר בתפלה כשאין צורך גדול, וכ"כ ח"א כלל כ"ד אות י"ד, מ"ב אות ט':

א

יט) כתב הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' יו"ד ראיתי בעונות הגשמים נעצרים ונתקללו הזרעים ומתענין בשביל הגשמים. ואף בשבתות ויו"ט שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר יעו"ש. והביאו מ"א שם א"ר שם, ח"א שם, מ"ב שם, ועיין סי' רפ"ח ס"ט:

א

ך) שם הצריכים מטר וכו' משמע מלשונו דדוקא כשנעצר המטר אבל בל"ה מחזירין אותו אעפ"י שהגשם במקום ההוא אינו סי' קללה וצ"ע, ומ"מ בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו, מ"א סק"ד, ומ"ש וצ"ע נראה לפרש לפי שמלשון ב"י משמע דאפי' כשלא נעצר המטר אלא כיון שצריכין גשמים בארץ ההיא בימה"ח אם טעה היחיד ושאל מטר בברכת השנים חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכן הבין המחה"ש, ועוד יש לפרש הא דכתב צ"ע לפי שגם הלשון של הש"ע יתפרש כמו ב"י וצריכים גשמים היינו שהארץ ההיא צריכה גשמים בימה"ח ואפילו כשאינם נעצרים ואם טעה היחיד ושאל חוזר ומתפלל בתורת נדבה, וא"כ כיון שלשון הש"ע יתפרש כמו בב"י לענין דינא יש לפסוק דאפי' ליכא עצירת גשמים אלא כיון דהארץ ההיא צריכה גשמים בימה"ח אם טעה היחיד ושאל מטר בברכת השנים תוזר ומתפלל בתורת נדבה, ועוד דאפי' א"ת אם לא יש עצירת גשמים צריך לחזור ולהתפלל בתורת חיוב אם יתפלל בתורת נדבה ליכא פסידא דיתנה ויאמר אם הוא חייב לחזור תהיה בתורת חיוב וא"ל תהיה בתורת נדבה וטוב לחדש בה ג"כ איזה דבר כמ"ש במ"א:

א

כא) שם. טעה בה יחיד וכו' משמע הא ש"ץ בחזרה דחוזר. וכן דוקא ארץ בכללה דהרא"ש כתב דראוי לומר וכו' ולא נתקבלו דבריו ומשו"ה דיעבד יחיד אין חוזר הא עיר א' הצריכה מטר חוזר. פרמ"ג א"א או' ג' אבל הפר"ח או' ב' כתב דאפי' בעיר אחת הצריכה גשמים בימה"ח אם טעה בה היחיד ושאל מטר בברכת השנים אינו חוזר וכתב ודלא כדמשמע מלשון המחבר וכמ"ש בב"י דליתא יעו"ש. ונראה דגם בזה דאיכא פלוגתא בעיר אחת יש להתנות ולחדש בה איזה דבר כיון דליכא פסידה בזה כנ"ז באו' הקודם:

א

כב) שם. טעה בה יחיד וכו' הא הזיד ואמר בברכת השנים חוזר ואפשר לראש התפלה כבסי' קי"ז סעי' ז' מש"ז אות ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

כג) שם, אם רוצה וכו' מ"ש כאן אם רוצה אינו מדברי המחבר ז"ל אלא הוא תוספת שהוסיף מור"ם ז"ל על דברי מרן ז"ל ולטעמיה אזיל שכתב אח"כ אבל אינו מחויב לחזור כלל ונמשך ע"פ מ"ש בד"מ שלו אבל דעת מרן ז"ל שחייב לחזור מדינה אלא שכדי לצאת ידי ספק יתפלל בתורת נדבה לא שייך לומר אם רוצה דאין הדבר תלוי ברצונו, ועיין ב"י, מאמ"ר אות ז':

א

כד) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' עיין מש"ל סי' קי"ד או' ל"ב:

א

כה) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' מיירי במי שסיים תפלתו אבל אם נזכר באמצע לא יחזור אלא יסיים ואח"כ יתפלל שנית וכמ"ש לקמן סס"י רצ"ד. מאמ"ר או' ח' מ"ב או' יו"ד, פת"ע או' ח':

א

כו) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' כתב המש"ז או' א' דלהמחבר צריך לחזור ולהתפלל בספק ויתנה כבסי' ק"ז ולמור"ם תין צריך להתנות דראשונה עלתה לי, וסיים דיותר טוב להתנות יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל, סי' ק"ז אות ד' שכתבנו דגם יותר טוב לחדש בה ג"כ איזה דבר יעו"ש, ועוד עיין בסי' זה סוף אות ח':

א

זך) [סעיף ג'] אם שאל מטר וכו' כתב הלק"ט ח"ב סי' צ"א דאם אחד נמשך בתפלת שבת והתחיל באתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהיה שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת עכ"ד, והביאו י"א בהגה"ט, והוא תימא דלמה צריך לחזור אם שאל מטר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה דהלא הטעם אם שאל מטר בימות החמה דחוזר היא משום דהגשמים סי' קללה והוי מתפלל שלא כהוגן וכאילו לא התפלל אבל הכא נימא כאילו לא התפלל וכאילו לא אמר ברכת השנים מאי הוי כיון דחוזר ומתפלל תפלת שבת שתיקנו חכמים יתפלת י"ח לא הטריחוהו לומר בשבת וא"כ למה צריך לחזור בשביל הטעות שלה, וע"כ נ"ל דא"צ לחזור כ"א לתפלת שבת ואם חוזר לתפלת חול יש חשש ברכה לבטלה, אח"כ ראיתי שכן הקשה הרב תו"ח או' ז' וכתב דה"ה ביהג"ש אם התחיל תפלת חול ואמר ברה"ש ולא שאל מטר ונזכר שהיום שבת ג"כ א"צ לחזור ולומר ברה"ש עוד הפעם אלא שכתב דבאופן זה יש תקנה שיאמר אחר שחתם מברך השנים ותן טל ומטר יעו"ש, ולע"ד נראה דגם ותן טל ומטר א"צ לומר כיון דתפלה זה א"צ היום ולמעוטי בהפסקה עדיף כי דיו במה שהפסיק עד כאן ולא נאמר לו להרבות עוד בהפסקה שא"צ לתפלת היום:

א

כח) שם, אם שאל מטר וכו' ואם נזכר אפי' לאחר כדי דיבור יתחיל מתחלת ברכת השנים אפי' לא חזר לתחלת הברכה רק שחזר ואמר ותן ברכה וכו' וסיים הברכה יצא, ואם כבר אמר בא"י יסיים למדני חוקיך כדי שלא תהיה לבטלה ויחזור לתחלת הברכה. ואם כבר סיים כל הברכה ואפי' גמר כל הי"ח רק שנזכר קודם שעקר רגליו א"צ לחזור רק לברכת השנים. ואם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ח"א כלל כ"ד או' י"ד. פת"ח. מ"ב או' י"ד. פת"ע או' יו"ד, ועיין מש"ז או' ג':

א

כט) שם. מחזירין אותו, ואם יכול לסמוך על הש"ץ עיין בדברינו לעיל סי' קי"ד או' מ"ז, ובסי' קכ"ד סעי' יו"ד:

א

ל) שם. מחזירין אותי. היינו במקום שאינם צריכים גשם בימות החמה אבל במקום שצריכים כבר נתבאר בסעי' הקודם:

א

לא) שם. מחזירין אותו. ואפי' אמר ותן טל ומטר לברכה כיון שהמטר הוא סי' קללה. ב"י, לבוש ב"ח וכ"כ האחרונים:

א

לב) [סעיף ה'] אם לא שאל מטר וכו' ואם נסתפק כל שלושים יום הולך אחר הרגל לשונו. כמ"ש לעיל סי' קי"ד או' מ"ט. ואם אמר צ' פעמים בחזקת שהזכיר כנ"ז שם באו' ס' ועי"ש:

א

לג) שם. אם לא אלא מטר וכו' ואם לא אלא בתפלת מנחה בע"ש אין מתפלל בערבית שתים של שבת כיון דבל"ה לא ישאל בתפלת שבת ויש פלוגתא בזה וצריך להתפלל נדבה ובשבת אין מתפללין נדבה. ישי"ע ועי"ש. והביאו תו"ח או' ח':

א

לד) שם. ונזכר קודם ש"ת וכו' ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם. כמ"ש סי' קי"ד סעי' ו' מ"א סק"ה. וכ"כ הטור שם בשם אבי המזרי, וכ"נ מדברי מרן ז"ל בב"י סס"י זה. וכ"כ הלבוש שם. א"ר או' ט' מש"ז או' ג' מחב"ר או' ב' וכתב דכ"ש אם נזכר בחתימה בין תיבת אתה לתיבת ה' מברך השנים שאומרו שם קודם החתימה יעו"ש. וכן הסכים הרב המגיה בש"ץ דקכ"ט ע"א וכתב דלא כהב"ד סי' מ"ח ומאמ"ר או' ט' שכתבו שימתין עד ש"ת יעו"ש, וכ"פ המגיה בב"ד שם. וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' ט"ז או' ב' בי"ע או' ז' חס"ל או' י"א, וכן הסכים בתשו' נוב"י מה"ת סי' ט' והביאו שע"ת או' ח' תי"ח או' יו"ד, וכ"כ ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ד או' י"ג, דה"ח או' ב' מיהו אם נזכר אחר ש"ת חוזר לברכת השנים ולא לאומרה ויתח תקע דכיון דחוזר אומרה במקום הראוי ממש. א"א או' ה':

א

לה) שם. ונזכר קודם ש"ת וכו' מי שלא שאל בברכת השנים ונזכר בתקע שופר או בברכה אחרת מברך כדרכו ושיאל בש"ת ולא אמרינן דיחזור לברך עלינו וישאל שמא ישכח בש"ת ויצטרך לחזור לראש. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשי' כ"י סי' קל"ז, ברכ"י או' ט' ובספרו קש"ג סי' ט"ז או' ג' מש"ז שם. ש"ץ דקכ"ט ע"א, בי"ע או' ח' חס"ל שם. שע"ת או' יו"ד:

א

לו) שם. ושואל בש"ת. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא. מ"א סק"ו. א"ר. או' ט' ועיין בדברינו לעיל סימן קי"ד או ל"ה:

א

לז) שם. ושואל בשומע תפלה. היינו לאחר שאומר ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו אומר ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה. כמ"ש לקמן ריש סי' תקס"ה וכ"כ קיצור ש"ע סי' י"ט או' ו' מ"ב או' ט"ז:

א

לח) שם. הגהה. ואם היה לו תענית וצ"ל ענינו יאמר השאלה קודם ענינו. דשאלה חמירא מענינו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בעניני. מ"א סק"ז בשם אבודרהם. והלבוש כתב הטעם מפני שהשאלה היא תדיר. והנ"מ בין הטעמים כתב הפרמ"ג בא"א ז' דלטעם הלבוש יחיד שצריך מטר בימה"ח שאומרו בש"ת ומתענים יאמר ענינו קודם ולטעם הרד"א יאמר טל ומטר קודם דחמירא עכ"פ ביה"ג יעו"ש. אמנם הל"ח פ' תפה"ש או' מ"ד כתב על דברי הלבוש הנז' דלא ראה דברי הרד"א ז"ל ולכך כאב טעם ואין זה נכון שהרי ביה"ח אין אומרים השאנה כלל ויכול להיות שמתענה עכ"ד. והביאו א"ר או' ח' וכ"כ האחרונים כדעת הרד"א. ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ד או' י"ג. מ"ב או' י"ז:

א

טל) שם. חוזר לברכת השנים. שהוא עיקר מקומה ולא סגי במה שיחזור לשומע תפלה וישאל בה שאין זה עיקר מקומה דכיון דאטרחוה רבנן לחזור הוי כלכתחלה לאומרה במקומה דהיינו בברכת השנים. לבוש:

א

מ) שם ואם השלים תפילתו וכו' אע"פ שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמי, זה פסק מרן ז"ל ע"פ מ"ש בב"י בסי' תכ"ב דפסוק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דתרתי בעינן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר החנונים אחר תפלתו אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אע"פ שעדיין לא עקר כעקורים דמי ודלא כרב עמרם דבעי דוקא עקר יעוש, וכ"פ הלבוש כדעת מרן ז"ל, קש"ג סי' ט"ז אות ה' ש"ץ דקכ"ט ע"ב, ר"ז אות ה' וה"ה אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו והסיח דעתו מלומר עוד הוי כאלו עקר רגליו ודוקא כשאמר יהיו לרצון שזהו גמר התפלה מ"א סי' תכ"ב סק"ב, א"ר שם אות ה' ש"ת דף קצ"ט ע"ד ר"ז בזה הסי' אות ה' חס"ל אות י"א, דה"ח אות ב' בן א"ח פ' בשלח אות י"ח, ודלא כח"א כלל כ"ד אות י"ד, וכ"ף קיצור ש"ע סי' י"ט אות ו' ודחה דברי הח"א בפאת השלחן יעו"ש וכ"ף מ"ב אות י"ח ודחה דברי הח"א בב"ה יעו"ש, ולפי מה שנוהגים לומר יהיו לרצון וכו' אחר סיום הי"ת וגם לאחר תחנונים כמ"ש בסי' קכ"ב סעי' ב' לא חשבינן גמר תפלה לענין זה יהיו לרצון הראשון אלא השני, א"ר שם, והיינו אעפ"י שלא אמר עושה שלום במרומיו, פרמ"ג א"א בסי' תכ"ב אות ב' חס"ל שם, בן א"ח שם מ"ב שם:

א

מא) שם קודם שהתחיל רצה וכו' וכ"כ לעיל בסי' קי"ד סעי' ו' ועיין הטעם בדברינו לשם אות מ':

א

מב) שם קודם שהתחיל רצה וכו' ואם נזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע תפלת וכו' מ"ב אות י"ט, ועיין בדבריני לעיל סי' קי"ד אות כ"ח:

א

מ"א סק"ג מעין כמו שרשאי להוסיף בש"ת כל הדברים ה"נ בכל ברכה יכול להוסיף מעין אותה ברכה א"כ כי היכי דמותר לומר בש"ת כך יהיה מותר בברכת השנים:

א

של יום ס'. כגון אם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכא ליום ד' נמצא לעולם שני ימים בין התקופה להשאלה:

ב

עד תפלת המנחה. ובטור כתב עד תפלת מוסף וכהרב"י אינו מדוקדק שהרי בתפלת י"ט לא שייך שאלה וכתב הב"ח דנ"מ מי שטעה והתחיל תפלת חול בי"ט ונזכר בברך עלינו שגומר כל הברכה כמ"ש סימן רס"ח ואותו צ"ל ותן טל ומטר עכ"ל וצ"ע דהא מדינא מיד בערבית ה"ל לפסוק אף מלהזכיר אלא משום שלא יעשה אגודות נטרי' עד מוסף כמ"ש סי' קי"ד ובשאלה דלא שייך האי טעמא כמש"ל א"כ אף יחיד אינו שואל בערבית וכ"ה בהדיא בתענית דף ד' ע"ב שאלה בי"ט מי איכא וכו' ע"ש כמש"ל דיצאו המועדות בטל דגשמים לא טובים הן ונ"ל דה"ה כשחל השאלה בליל שבת וטעה יחיד והתפלל י"ח שאינו מזכיר טל ומטר כיון שהצבור לא התחילו וכ"מ בטור ע"ש ובד"מ כתב תירוץ אחר על קושית הב"י וכ' דמנהגינו שאומרים במוסף דפסח פיוטים של טל כדי להודיעם שפוסקין מטר ומתפללין על הטל כמנהג ספרד: יש לומר בברכת השנים ושבענו מטובך ולא מטובה כי כן הוא נוסח התפלה ולא שמעתי ולא ראיתי מי שאמר מטובה ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים עכ"ל תשובת הרא"ש כלל ד' סי' כ' וכ"כ רש"ל:

ג

בש"ת. ואף על פי שרשאי להוסיף מעין הברכה כמ"ש סי' קי"ט שאני מטר שמזיק ברוב העולם ר"ן כתב הב"ח מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצין לפניו בתענית ובסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר וכו' ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת הגשמים ונאספו לעמם באותו השנה ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא ע"כ ועסי' תקע"ה ס"ט ובתשובת הרא"ש כלל ד' ס"י כתב דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וע"ש ס"ב:

ד

הצריכים מטר. משמע מלשונו דדוקא כשנעצר המטר אבל בלא"ה מחזירין אותו אף על פי שהגשם במקום ההוא אינו סימן קללה וצ"ע ומכל מקום בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו:

ה

אם לא שאל. ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו [טור] ועססי' זה:

ו

ושואל. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:

ז

קודם ענינו. דשאלה חמירא מענינו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בענינו (שם):

א

(א) השנים – הנוסח ושבענו מטובך [מ"א בשם הרא"ש ורש"ל] ובסידור האר"י כתוב מטובה:

ב

(ב) בתפילת ערבית – עיין בבה"ל:

ג

(ג) של יום ס' – כלומר בתפילת ערבית שמתחיל יום ס' ואז יכריז השמש לאחר הקדיש קודם התפלה טל ומטר בכדי שידעו לומר ותן טל ומטר ואם לא הכריז אעפ"כ יאמרו:

ד

(ד) הס' – כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבים מכלל הס' אפילו אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה ולעולם ב' ימים בין התקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפילת ערבית השייכה ליום ד':

ה

(ה) ובא"י וכו' – לפי ששם צריך לגשמים לפי שגבוה הוא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש ולכאורה מדברי הבה"ט משמע דהם מיירי דוקא באין דעתו לחזור וצריך לעיין בתשובת דבר שמואל ובס' יד אהרון כי שם מקורם:

ו

(ו) מליל ז' וכו' – ובדיעבד אם לא שאל מחזירין אותו ואינו דומה לערבית של ר"ח דשם הטעם משום דאין מקדשין החודש בלילה [כ"כ בספר ברכ"י ובספר זכור לאברהם מצדד שלא לחזור בדיעבד וכדעת הלק"ט ח"א סימן ע"ג וכמו בהזכרה עי"ש אבל מדברי כמה אחרונים שראיתי לא משמע כן]:

ז

(ז) ושואלים עד וכו' – כלומר ועד בכלל ואין חילוק בפסיקה בין א"י לחו"ל:

ח

(ח) אין שואלין אותו – ואף דאיתא לקמן בסימן קי"ט דאם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים שאני פרנסה שהוא דבר הצריך לכל ואין בו היזק לשום אדם אבל מטר יש בו היזק לשאר ארצות:

ט

(ט) בש"ת – ונראה דלפ"ז דכ"ש שיש לנו לשאול מטר בש"ת אחר ז' מרחשוון או בין פסח לעצרת במקומות הצריכין לכך דהא אפילו בתקופת תמוז דסימן קללה הם שואלין בש"ת. כתב ט"ז הא דצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת ומנהגנו כהיום שאומר הש"ץ בש"ת אבל אינו אומר ותן טל ומטר לחוד כ"א בפסוקים ושאר לשונות וכבר נדפס בסידורים. ובשבת ור"ח ויו"ט מזכירין י"ג מדות ואומרים מזמורי תהלים של מטר כדאיתא בסידורים:

י

(י) חוזר ומתפלל – מיירי שסיים כל תפלתו ואז יחזור ויתפלל בנדבה מתחלת התפלה ואם נזכר קודם שסיים לא שייך לומר שיחזור לברכת השנים ויתפלל בנדבה אלא יסיים מתחלה כל תפלתו ואח"כ יחזור ויתפלל בתורת נדבה [מאמר מרדכי]:

יא

(יא) כלל – עיין בבה"ל דאם לא היה עצירת גשמים ושאל מטר במדינותינו מפסח ועד עצרת צריך מדינא לחזור ולהתפלל בתורת נדבה:

יב

(יב) מטר – בין ששאל טל או לא [ב"י]:

יג

(יג) בימות החמה – עיין לעיל בסקי"א ועיין בבה"ל דאם שאל מטר אחר החג אף קודם ס' יום דתקופה במדינות הצריכות למטר בתחלת החורף צריך לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה:

יד

(יד) מחזירין אותו – היינו אם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם לא עקר רגליו חוזר לתחלת ברכת השנים ואפילו אם נזכר קודם שסיים הברכה יחזור ג"כ לתחלת ברכת השנים ועיין בה"ל:

טו

(טו) אם לא שאל – עיין במ"א ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר:

טז

(טז) ושואל בש"ת – ר"ל בברכת שמע קולנו קודם כי אתה שומע שמתוקנת לשאול בה כל הבקשות וכדלקמן בסימן קי"ט אבל הזכרת משיב הרוח קי"ל לעיל בסימן קי"ד דאם שכח חוזר משום דהזכרה שבח הוא ואין מקומה בזו הברכה שמתוקנת לבקשה:

יז

(יז) קודם עננו – דשאלה חמורה מעננו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בעננו:

יח

(יח) כעקורים דמי – וה"ה אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו ואמר אחריהם הפסוק יהיו לרצון וגו' שבאמירת פסוק זה עשה היסח הדעת מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפלתו אע"פ שלא התחיל עדיין עושה שלום:

יט

(יט) אחר שחתם – ואם נזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע וכו' [בה"ל לעיל בסימן קי"ד]:

א

(במ"א ס"ק ב') אלא משום שלא יעשה אגודות. נ"ב ול"נ הא דכתב הירוש' הטעם משום אגודות קאי אשמיני עצרת. דאף אם לא הזכיר הגשם לפי הירושלמי שאומר בימות החמה מוריד הטל ואם אמר טל במקו' גשם יצא אבל בהפסקה בפסח י"ל בלא"ה אם מקצתן יזכירו אין תפילתם כהוגן וצריך לחזור ולהתפלל. והא דלא חשו לאגודות בשאלה שמתחילין בערבית משום דהתם א"א כי אף גם שמתחילין בשחרית לא פלטינן מזה דלא אתו כולם לבה"כ משא"כ בי"ט זמן קהילה לכל ודברי מ"א אין להם שחר:

א

ס"א לשאול מליל ז' חשון. ע' ש"ך יו"ד סי' ר"כ סל"א:

ב

שם סעיף ג' בימות החמה. בשו"ת מהרח"ש ח"ג סי' ג' כ' דאם שאל מטר לאחר החג אף קודם יום ס' דאחר התקופה אין מחזירים אותו:

א

השנים עבה"ט. ועיין בש"ץ וברך שנתינו בלתי ו' והנו"ן קמוצ' ומ"ש באבודרהם שנותינו הוא טעות סופר שהרי אומר תיכף ותהי אחריתה לשון יחיד ע"ש ונראה דגם בנוסח אשכנזית שאין אומרים ותהי אחריתה מ"מ אין לשנות לו' שנותינו רק שנתינו בקמ"ץ הנו"ן וכן המנהג:

ב

ובא"י עבה"ט וכ' בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק. ועיין בהלק"ט ה"א סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ' דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש דבר:

ג

כלל עבה"ט ומהרח"ש ח"ג סי' ג' הסכים להרדב"ז וכ"כ בשכנה"נ ובר"י ומח"ב בשם זרע אמת:

ד

אותו עבה"ט ואם הש"ץ חוזר התפלה יכוין דעתו להש"ץ בכל הברכות ועיין לעיל סי' קי"ד בשם ש"צ מ"ש שם:

ה

הגשמים עבה"ט. ועיין בטור בשם ראב"י ובלבוש ועיין בש"צ שבבית דוד ומאמר מרדכי ס"ל דלא ישאל שם וימתין עד ש"ת וישאל שם והוא הסכים שישאל קודם תקע ומשמע דגם הבר"י ס"ל הכי וע"ש סי' קי"ד וכן הסכים בשו"ת נ"ב מה"ת סי' ט' וכתב שהט"ז אינו חולק כ"א על פירוש הלבוש אבל לדינא הכל מודים דיש לשאול קודם תקע ע"ש:

ו

בש"ת עבה"ט. וכתב בר"י בשם מהר"י מולכו שאם נזכר באמצע תקע או ברכה אחרת אומר כדרכו עד ש"ת וישאל שם ולא אמרי' שיפסיק ויחזור לתחלת ברך עלינו וישאל משום שמא ישכח בש"ת ויצטרך לחזור לראש דאין מן הראוי שיאמר ברכות לבטלה מן הספק ע"ש:

א

ובא"י כו'. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בני הגולה ואנו בתר בני גולה דבבל אזלינן וכבר תמה הרא"ש מ"ז באם צריכים למטר אחרי הזרע במדינו' אלו דהיינו מחצי תשרי ואילך למה יאמרו בזמנו בשלמא דבר התלוי בחיוב ופטור ואיסור והיתר אזלי' בתר בני בבל אבל בהא למה ניזול בתר בני בבל דהם שבעים במים רבים וא"צ גשמים עד ס' אחר התקופה משא"כ בשאר מדינות כו' והאריך מזה כמ"ש ב"י ומסיק ב"י בשם מהרי"א מאחר שהרא"ש כ' שם שאע"פ שהוא יחיד יכול לשאול מאחר שהדבר צרכי רבים אלא כדי שלא יהיה נר' שהוא כאגודות אגודות נר' שאם טעה יחיד ושאל גשם בזמן שהי' הדין לשאול טל שלא יחזור מאחר שהאמת נר' כדברי הרא"ש ואפי' ביחיד יש לו מקום להתפלל אלא מטעם הנזכר היכ' שהתפלל בדיעבד שאין בכחן זה החשש נר' שאין לו לחזור וצ"ע עכ"ל וכב"י כיון דלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן ה"ל סוגיין דלא כהרא"ש והלכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפי' בארץ שכול' בכלל' צריכים גשם בימות החמה ומ"מ כיון שהרב מהרי"א סיפק עלינו מי יקל ראשו כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה כו' עכ"ל ב"י ובזה מבוא' דברי הש"ע בס"ד:

ב

אלא בש"ת. נ"ל דהא דבצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפי' בש"ת דאי' ספ"ק דתענית שלחו ליה בני ננוה לר' כגון אנן דאפי' בתקופת תמוז בעי' מטר' היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן בש"ת או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ופרש"י ובש"ת אמרי' לשאלת מטר כיחיד השואל צרכיו דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במלתא אחריתי דהוה ליחיד ולא לצבור כי הכא דתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בש"ת הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים עכ"ל הרי שאין לנו כח לעשות תפלת צבור מזה אפי' ארץ בכללה אם יאמר אותה הש"ץ בקול רם כשחוזר תפלתו יעשה מזה תפלת צבור וחמור טפי מיחיד האומר אותה בברכת השנים בזה כי הקפידו חכמים שלא לעשו' תפלת צבור מזה רק בזמנם. וראיתי למו"ח ז"ל שכ' קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנ' אפי' בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו'. ושמעתי ששני גדולים עשו מעש' בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל. אם יש עיקר לקבלה זו נר' פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בש"ת כדאי בסי' קי"ט ששואל אדם צרכיו בש"ת ועמ"ש שם וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר זה בחזרת התפלה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפלת צבור ונרא' להביא ראיה מלשון ר' שהשיב לבני ננוה כיחידים דמיתו ובש"ת למה הזכיר ובש"ת היה לו לומר בקיצור כיחידים דמיתו דהא ע"ז היתה השאלה אלא נר' דרמז להם שאפילו בש"ת לא יזכירו זה בצבור דהיינו בתפלת הש"ץ ע"כ אמר כיחידים דמיתו ובש"ת דגם בש"ת תהיו כיחידים דוקא כנלע"ד נכון:

ג

אע"פ ששאל טל. לעיל לענין הזכרה בסי' קי"ד סגי בהזכרת טל נ"ל הטעם דבהזכרה עיקר טעם שתקנוהו שם משום שהגשמים חיים לעולם כמ"ש שם וטל ג"כ חיים לעולם שע"י מתברכת התבואה וזה נודע בהרבה מקומות שקראו לטל תחיה ע"כ סגי בהזכרה זו משא"כ כאן שאנו מבקשים כל דבר המביא לידי ברכה הן טל הן גשם:

ד

ואינו רגיל לומר תחנונים. זה יתבאר בסימן תכ"ב: