שולחן ערוך, אורח חיים צ״א: שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו סעיפים:
היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:

ב

צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערו' משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסים: הגה ואין לבו רואה את הערוה [ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרוא' והגהת מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה]:

ג

יש אומרים שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה וי"א שיש למחות שלא ליכנס בב"ה בגלוי הראש:

ד

כובעים [קפיל"ה בלעז] הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי:

ה

לא יעמוד באפונדתו [טאסקא בלעז] ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים:

ו

דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים: הגה ובעת הזעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמי מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל [טור]:

א

עד שיכסה לבו כו'. וצריך אדם להכין בגדיו בתפלה וכן היו עושין קדמונים שמתקשטין עצמן בבגדים נאים בשעת תפלה (טור) לכן אין להתפלל בבתי שוקי' של פשתן אם לא ילבש עליה' פוזמקי שקורין זאקין ומכ"ש שיש לגעור באותן שלובשין בתי שוקים של פשתן ונועלין פנטאפיל שהעקב מגול' (מורי בב"ח) בשם רבו: וכן אסור ללבוש בשעת תפלה בתי ידים שקורי' הענשי"ך ומי שעושה כן עליו נאמר המקרא הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני וכן קבלתי בשם הרב מהור"ר יעקב פאלק ז"ל:

א

לאזור. דוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ב"י רי"ו:

ב

מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה. עי' ר"ס ע"ד מ"א:

ג

הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש היינו מדת חסידות. ב"י רי"ו. וע"ל סי' ב' וס"ק ד' וס"ק ו' מש"ש:

ד

כיסוי. הטעם דהראש והיד חד גוף אינון דאין הגוף יכול לכסות את עצמו. וכתב הב"ח מיהו נוהגים להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי ע"ש:

ה

באפונדתו כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בבה"כ ע"ש. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן דגנאי הוא לעמוד לפני גדולים בבתי שוקיים של פשתן ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשיך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. ב"ח. מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות חמין מאוד שעומדים שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו בגדיו קצרים. שכנה"ג ע"ש:

א

ברכות כ"ד וכ"ה

ב

הרמב"ם פ"ד מה"ת

ג

שבת ט' שם בתו'

ד

סמ"ק

ה

ר"י נתיב ט"ו

ו

כל בו בשם הרי"ף

ז

תרומת הדשן

ח

ב"י לדעת ת"ה

ט

רמב"ם פ"ה מה"ת

י

שם

א

ס"א ואם לאו כו'. דלא שייך כאן מ"ש כ"ב ב' הואיל וחטא כו':

א

ס"ב אפילו כו' אבל כו'. ממש"ש הני חברין כו' אע"ג שהיו צריכין לברך ענ"י והמוציא אלא ע"כ בכה"ג:

א

ס"ג י"א כו'. מ"ס פי"ד ה' ט"ו:

ב

וי"א כו'. עפ"א דמס' כלה ופ"א דקדושין ל"ג א'. וכמ"ש בס"ה אם דרך כו':

א

ס"ד כובעים כו'. כמ"ש בתוספתא פ"ב לענין ערום הרי שהיה עומד בשדה ערום או עושה מלאכתו ערום ה"ז מכסה א"ע בתבן או בקש ובכ"ד אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להיות יושב ערום ה"ז מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר כו' וע' בגמ' כ"ה א' וכמ"ש בכתובות עב דקלתה דרך מבוי ש"ד ומדאורייתא אפי' בשוק וכ"ש בכה"ג ובפט"ז דשבת כורך עליו גמי כו' קסבר אסור לעמוד כו':

ב

אבל הנחת כו'. ע"ל סי' ע"ד ס"ה:

א

ס"ה ולא ברגלים כו'. כמ"ש בפ"ב דחגיגה:

א

ס"ו דרך כו'. רפ"ה דברכות:

ב

ובשעת כו'. פ"א דשבת:

א

הואיל וכסה ערותו – נראה דקאי על מה דמיירי בריש הסעיף שהיתה הטלית חגורה על מתניו דאין לבו רואה את הערוה ג"כ אבל אם לבו רואה את הערוה כגון שהיה לבוש חלוק בלא מכנסים אף דהוא רק מדרבנן כמו שכתב הפמ"ג בסימן ע"ד מ"מ צריך לחזור ולהתפלל וכן מוכח מדה"ח בדין ו' מהדברים שצריכין ליזהר בעת תפלה וק"ש ועיין בח"א כלל ג' דין ל"ג וצ"ע למעשה:

ב

יצא – עיין בהרמב"ם דמסיים ולכתחלה לא יעשה ונדחקו בביאורו ונ"ל דהשמיענו למי שנאנס ואין לו במה לכסות דלכתחלה מוטב שלא יתפלל כלל אח"כ מצאתי זה במ"מ. ונראה דרק במי שנאנס מתירין בק"ש ממתניו ולמעלה ערום בסוף סימן ע"ה אבל בלא"ה לא. וכן מצאתי בספר תבואת שור בסימן א' ס"ק ע"א עי"ש:

א

צריך וכו' – עיין מ"ב והוא מב"ח ותמוהין דברי הב"ח דמשמע מיניה דלהפוסקים החולקין על רש"י ורבינו שמעיה גם בדיעבד חוזר ומתפלל וז"א דלא חמירא זה מלא כיסה את לבו והוא ערום ממתניו ולמעלה דבודאי אין בו משום הכון ואפ"ה אינו חוזר [מ"מ] ואולי דכונת הב"ח דבדיעבד יש לסמוך על רש"י ור"ש גם לענין לבו רואה את הערוה דאינו חוזר ומתפלל וצ"ע:

א

וי"א שיש למחות וכו' – ומה שכתוב לעיל סימן ב' דאפילו בלי אזכרה ושלא בבהכ"נ אסור לילך עיין בבה"ט והפמ"ג תירץ דלעיל דוקא ד"א וכאן אסור אפילו פחות מד"א ועיין לעיל שכתבנו שם בשם הט"ז דבזמנינו אסור בכל מקום מדינא אפי' פחות מד"א:

א

(במג"א ס"ק ג) מדת חסידות. נ"ב ע"ש מה שמשיג על זה בספר שמלה חדשה במסכת שבת דף קי"ח ע"ב ע"ש:

א

[א] שיכסה לבו וכו'. כבר נתבאר לעיל וכו' סוף סימן ע"ד:

ב

[ב] לאזור אזור וכו'. מיהו בדיעבד מסיק הב"ח דאין צריך לחזור ולהתפלל אם התפלל בלא אזור, כתב בית יוסף בשם רבינו ירוחם דמי שהולך כל היום בלא אזור אינו צריך לאזור בשעת תפילה:

ג

[ג] מכנסים וכו'. הוא הדין אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקין בין לבו לערוה כדלעיל ריש סימן ע"ד:

ד

[ד] מקש וכו'. והוא הדין שערות פרו"ק, אך מפני מראית עין יש ליזהר עולת תמיד סימן ב':

ה

[ה] הנחת ידו וכו'. ורש"ל מתיר וכתב מגן אברהם שאין לסמוך עליו, עד כאן. ונראה דוקא לענין שיוציא דבר קדושה מפיו אבל לענין לילך ד' אמות סומכין עליו וכן משמע בט"ז סימן ח' ס"ק ג' ואפילו להוציא דבר קדושה אפשר להקל בשעת הדחק וכן משמע בעולת תמיד סימן ב':

ו

[ו] מגולים וכו'. כתב הב"ח קיבלתי דאין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן בלחוד אם לא לבוש עלייהו פוזמקי שקורין זאקן ארוכין דכיון דגנאי הוא לעמוד לפני השררה והגדולים כך, וכל שכן שיש לגעור באותן שלובשין בתי שוקיים של פשתן ונועלין פנטאפלי"ן ומתפללין ועקב מגולה ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הענטשו"ך ואם בבגד ארוך שחופה ברגלים או בארצות חמין מאוד שעומדין לפני גדולים יחף מותר כן כתב שיירי כנסת הגדולה:

ז

[ז] כעבד וכו'. מצאתי כתב וגם יש להשליך מעליו הבגדים החשובים:

א

א) [סעיף א'] היתה טלית חגורה וכו' עד שיכסה לבו כתב הב"ח דצריך לכסות כל גופו כאילו עומד לפני המלך באימה והא דתניא ולתפלה עד שיכסה את לבו לאו דוקא לבו אלא כל גופו צריך שיכסה ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלק"ש א"צ לכסות את לבו קאמר בסיפא דלתפלה צריך לכסות את לבו ואין ה"נ דה"ה כל גופו צריך לכסות וכו' יעו"ש, והביאו יפ"ל ז"ל אות א' וכ"כ אנן לעיל בסי' ע"ד אות כ"ד יעו"ש:

א

ב) ואם שערו גדול ומכסה פתח אוזנו צריך להסירו בשעת התפלה כדי שיהא פתח אוזנו גלוי בשעת התפלה כמ"ש בתיקונים תיקון ע' וז"ל ובג"ד צריך לבערא שערא מעל אודנין דלא יהון סתימין תרעין דשמיעה דצלותה, דבהון שמע צלותין ההוא דאתמר ביה שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו עכ"ל, וכתב עוד באותו התיקון וז"ל אודנין אית בהון אדרין ואכסדרין וכו' אי אינון אטימין אודנין לתתא הכי אינון אטימין תרעין דשמיעה לעילא לגבייהו, ואינין תרעין דאתמר בהון שומע תפלה שמע ישראל, מתמן צריך לכוונה בשמיעה עכ"ל ועי"ש עוד שכתב דהשמיעה היא בבינה יעו"ש, וכתב בס' תוצאות חיים שגם צריך לבער השער מעל השפתים בשעת התפלה לבל יסתמו הפה יעו"ש, והביאו פת"ע אות א' וכ"כ מהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל אות נ"ה דצריך לבער השער מעל אזנו ומסביבות פיו בעת התפלה, והביאו יפ"ל ז"ל בקו' יושר לבב סי' צ"ב אות ג':

א

ג) שם, ואם לא כיסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא, כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מה"ת דין ז' וסיים שם וז"ל ולכתחלה לא יעשה כן עכ"ל, והביאו הטור, ומשמע מדבריו דאו או קתני או דיעבד או שאין לו במה להתכסות דיעשה לכתחלה דכיון דאנוס הוא חשוב דיעבד, ומ"ש ולכתחלה לא יעשה כן על מי שאפשר לו למצוא בנקל, וכ"כ הלבוש וז"ל בדיעבד או שהוא אנוס ואין לו וכו' עכ"ל משמע בהדיא דהבין דברי הרמב"ם דאו או קתני, וכ"כ הנו"ש אות א' וכתב ודלא כהמאמ"ר אות א' שכתב בהפך יעו"ש:

א

ד) [סעיף ב'] צריך לאזור אזור בשעת התפלה וכו' ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה, ב"י בשם רי"ו עו"ת אות א' מ"א סק"א, א"ר אות ב' סו"ב אות א' ר"ז אות ב' ומיהו מידת חסידות אף בכה"ג, מגן גבורים, מ"ב, פת"ע אות ג':

א

ה) שם, צריך לאזור אזור בשעת התפלה וכו' כתב הב"ח וז"ל ואיכא איסורא אם מתפלל בלא אזור מיהו בדיעבד כדאי הוא רש"י ורבינו שמעיה לסמוך עליהם בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' א"ר אות ב' אבל המאמ"ר אות ד' כתב דלכ"ע אם התפלל בלא אזור יצא יעו"ש, וכ"כ הנו"ש אות ב' והביא ראיה מסעי' א' דאם התפלל בלא כיסוי הלב בדיעבד יצא יעו"ש, פרמ"ג א"א אות א':

א

ו) שם, צריך לאזור אזור וכו' וכ"כ ס"ח סי' תשע"ג כשאדם מתפלל צריך שיהא האזור דבוק במתניו יעו"ש, והטעם כתב הלבוש דכשחוגר אזור במתניו נראה הוא עומד יותר זריז משהוא בלא חגורה, ועיין מ"ש המפרשים במלכים ב' רסי' ט' בפסוק ואלישע הנביא קרא וכו' ויאמר לו חגור מתניך וכו' ובירמיה סי' א' בפסוק ואתה תאזור מתניך וכו' ודו"ק יפ"ל אות ב':

א

ז) שם צריך לאזור אזור וכו' וכן יש ליזהר באותם תינוקות שאומרים קדיש שיהיו חגורים אזורם, תוספות רבינו יהודא פ' מי שמיתו במסכת ברכות, שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי ריש פ"ק דשבת, תפארת שמואל על הרא"ש פ"ק דשבת, פת"ע אות ג':

א

ח) שם, ואפי' יש לו אבנט וכו' פי' אבנט של מכנסים כמ"ש התו' בפ"ק דשבת דף יו"ד ע"א ד"ה טריחותא, וכ"כ המרדכי פ"ק דשבת או' רכ"ו, מט"י סי' מ"ו אות ד' ר"ז בזה הסי' אות ב' וכ"כ יפ"ל בסי' מ"ו אות י"ב ובזה הסי' אות ג' אלא שבזה הסי' כתב ע"פ מה שפי' רש"י בשבת פ' כל כתבי דק"ך ע"א על מ"ש רבי יוסי אומר י"ח כלים וכו' דאזור הוא מה שחוגר ממעל למדיו ואבנט מה שחוגר על חלוקו מבפנים יעו"ש:

א

ט) שם, אבל שאר ברכות וכו' עיין בדברינו לעיל סי' ע"ד או' ה'

א

י) שם מאחר שיש לו מכנסיים, וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה, מ"א סק"ב, א"ר או' ג' ה"ב או' ב' ר"ז או' ב' ועיין בדברינו לעיל ריש סי' ע"ד:

א

יא) שם מאחר שיש לו מכנסים. עיין מש"ל סי' ע"ד אות כ"ג:

א

יב) [סעיף ג'] יש אומרים שאסור להוציא אזכרה וכו' אעפ"י שכתב מרן ז"ל זה בש"ע בשם י"א בב"י כתב דהכי נקטינן, וכ"כ הפר"ח או' ג' דיש להחמיר כדברי האוסר, וכ"פ הסו"ב במק"ח או' ג' פרמ"ג א"א או' ג' ר"ז או' ג' ח"א כלל א' או' ט' חס"ל או' ב' קיצור ש"ע סי' ג' או' ו' וכתב הפתה"ד או' א' דיש לאסור להוציא הזכרה אפי' בלע"ז ובשאר לשונות הגם דאינן לה"ק יעו"ש:

א

יג) שם, וי"א שיש למחות שלא ליכנס לבהכ"נ וכו' ומ"ש שלא ילך ד"א בגילוי הרא"ש היינו מדת חסידות, ב"י בשם הר"ם. מ"א סק"ג. וכ"כ לעיל סי' ב' או' ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש, אמנם אח"כ ראיתי בפתה"ד סי' ב' או' ז' שהאריך הרבה בענין זה והביא להקת הפו' דאסרי מדינא להלוך ד"א בגילוי הרא"ש וגם אשו"ר נלוה עמם, דכמה פו' ס"ל דאית ביה נמי איסור משום חקות העכו"ם וכמ"ש הט"ז בסי' ח' או' ג' וגם הביא מזוה"ק פ' נשא בר"מ דקכ"ב ע"ב דקאמר אסור ליה לבר נש למיזל ד"א בגילויא דרישא כיעיש"ב, והביאו הרב שדי חמד ח"א במע' הג' או' ע"א ובמע' הח' או' קכ"א יעו"ש, וע"כ יש להחמיר הרבה בזה שלא לילך ד"א בגילוי הרא"ש וגם שלא לישב בגילוי הרא"ש כדי שלא להדמות לעכו"ם ח"ו:

א

יד) שם, שלא ליכנם לבהכ"נ וכו' ואפי' פחות מד"א אסור, פרמ"ג א"א או' ג' וכתב דהמניח תפילין ש"ר יזהר בשעת הברכה שלא יהא הראש מגולה, וגם לא יגע בידו בשערות ראשו דבעי נטילה יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ל"ב:

א

טו) שם, שלא ליכנס לבה"כ וכו' במקומות שנוהגים שכאשר הולכים לפני מלכים וחשובים מסירים הכובע שבראשיהם ועומדים פרועי ראש וזה להם לכבוד ולתפארת אי ש"ד לבני ישראל קדושים לעשות כן ליכנס לבהכ"נ בפרוע פרעות כיון שאצלם זהו דרך כבוד עיין בס' מפיבושת בן יהונתן הנד"מ שעשה פלילות בענין זה עם שכנגדו בעל אגרת אלאסף בן הרון שרצה להתיר לבני אייראפה והוא ז"ל דרך קשתו קשת יהונתן ועשה קו' מיוחד ע"ז והכה על קדקד סברה זו באורך מדף טו"ב ע"א ואילך וסתר כל ראיותיו אחת לאחת וזו הלכה העלה דודאי יש לאסור גם במקום שנוהגים לעשות כן לכבוד ולתפארת בפני גדולים ובדף כ"ט כתב שיש בזה איסור מוסיף משום חקות הגוים ולתא דע"ז שכן עושים כהני האלילים יעוש"ב, והביאו הפתה"ד או' ב' וכתב עליו דדבריו ברורים וכ"כ להדיא הט"ז סי' ח' ויעו"ש שהביא עוד סמוכות לאסור, ועוד עיין לקמן או' טו"ב:

א

טז) דוכוס שבא לבהכ"נ ודרך בני המקום להסיר הכובע לפניו לכבוד כתב השבו"י בתשו' ח"ג סי' ה' דמשום שלום מלכות מותר אפי' בבה"כ יעו"ש, אמנם החיד"א בס' יוסף אומץ סי' ט"ז או' ג' כתב להחמיר בשיבולין לפייסו יעו"ש, והביאו פחה"ד שם:

א

טוב) כתב הרב פחד יצחק ז"ל מע' הג' וז"ל ראיה ניצחת שאסור לנו לילך בגיה"ר בבהכ"כ ממה שראינו שאלו הגיה"ר היה לכבוד לפני הקב"ה היו הכהנים בפרט בשעת העבודה הולכים בגיה"ר בבהמ"ק והנה ראינו בהיפך כי הכ"ג וכו' במצנפת ומגבעות על ראשו וכתיב ומקדשי תיראו א"כ גיה"ר הוא עזות פנים וקלות ראש, ועוד הראש הוא עלול לזיעה ולזוהמא ולכנים ומלתא דשכיחא בכל אדם ולכן נכון לכסותו במקום תפלה וקדושה כמו מקום הטינופת ומקומות המכוסים שבאדם עכ"ד, והביאו הפתה"ד שם, ועיין ח"א כלל כ"ב או' ח' ובן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ט"ו ובדברינו לקמן או" כ"ו:

א

חי) [סעיף ד'] כובעים הקלועים מקש וכו' וה"ה שערות פרויי"ק, אך מפני מראית עין יש ליזהר, עו"ת סי' ב' או' ה' והביאו א"ר בזה הסי' או' ד' מאמ"ר או' ו' וכתב שם המאמ"ר אפשר דאין לומר בכי הא כל מקום שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ומיהו פשיטא דתפלה וברהמ"ז וכיוצא ראוי להחמיר בהם עכ"ד, פרמ"ג א"א או' ד' וכתב שם הפרמ"ג דאף אותן שתפורין מבגד מתחתיו יש מראית עין יאמרו שערותיו הם עכ"ד, ודוקא לענין הזכרת השם אבל לילך ד"א בגלוי הראש י"ל דשרי בפרויי"ק, הגר"ע. והביאו פת"ע או' ז' ועיין בדברינו לעיל סי' ב' או' ך':

א

יט) שם, כובעים הקלועים מקש וכו' נראה פשוט דוקא כשהקש קלוע אבל חיפוי קש דק ומפורר לא חשיב כיסוי אלא בשעת הדחק שא"א בענין אחר, משום דפעמים מתגלה קצת, כן יש ללמוד מתוספתא בפ"ב דברכות ומחס"ד שם, פתה"ד או' ג':

א

ך) שם, אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, ומ"ש הרש"ל ז"ל בתשו' סי' ע"ב להתיר כתב המ"א סק"ד דאין לסמוך עליו, וכ"כ האחרונים, ח"א כלל א' או' ט' ר"ז או' ד' חס"ל או' ב' וכ"כ בן איש חי זלה"ה פ' וישלח או' י"ד ודוקא לענין שיוציא דבר קדושה מפיו אבל לענין לילך ד"א סומכין עליו, א"ר או' ה' וכתב שכ"מ בט"ז סי' ח' סק"ג, וכ"כ המחה"ש סק"ד, אמנם מ"ש שם הא"ר דאפי' להוציא דבר קדושה אפשר להקל בשעת הדחק א"נ דמסתמיות דברי מרן ז"ל והאחרונים משמע דלא יש חילוק בין שעת הדחק ללא שעת הדחק אלא בכל זמן לא חשיבא כיסוי:

ב

ך) שם אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, משום דאין הגוף יכול לכסות את עצמו, ומיהו נוהגין להמשיך מבית יד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי מבית היד כמו משאר בגד כשאין הגוף לבוש בו, ב"ח, שכנה"ג הגב"י או' ג' עו"ת או' ב':

א

כא) [סעיף ה'] לא יעמוד בפונדתו וכו' רש"י פי' במס' ברכות פ' הרואה דס"ב ע"ב פונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות, והרמב"ם שם פי' בפי' המשניות ואפונדתו בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו עד שילבש עליו בגד אחר עכ"ל, ועיין פרישה או' ה' ויפ"ל או' ד' וכתב בי"ד סי' מ"ה דתרוייהו הלכתא נינהו, י"א במה"ב או' א':

א

כב) שם, ולא ברגלים מגולים וכו' והכי איכא במס' שבת דפ יו"ד ע"א, רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת וכו' ופי' רש"י ז"ל נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצנו"ס עכ"ל, וכתבו התוספות מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויוה"כ עכ"ל וכתב הב"ח נראה דמדקאמר דבשעת תפלה רמי פיזמקי אלמא דכל היום לא ראמי להו אלא היה לבוש בתי שיקיים של פשתן בלחוד אבל אינו הגון לעמוד בהן בשעת תפלה לפני ממ"ה הקב"ה ולכך נתקשט בבתי שוקיים של בגד וכן קבלתי דאין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן בלחיד אם לא לבוש עלייהו פיזמקי שקורין זאקין ארוכין דכיון דגנאי הוא לעמוד לפני השדרה והגדולים בבתי שיקיים של פשתן א"כ יש להקפיד שלא יעמוד בהם בשעת התפלה ומכ"ש שיש לגעור באותם שלובשים בתי שוקיים של פשתן וניעלין פנטאפלי"ן שהעקב מגילה, ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הנטשק"ש ועומדים בתפלה ומהר"ר יעקב פולק ז"ל קרא עליהם המקרא הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני עכ"ל והביאו עו"ת או' ג' מ"א סק"ה א"ר או' ו' והטור ז"ל כתב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת ולא ברגלים מגולות אם אין דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי שוקיים עכ"ד וכתב עליו הב"ח וז"ל רבינו לא נראה לו לאסור במדינות שנוהגים להתפלל יחף כיון שכך נוהגין לעמוד לפני גדולים ולכך הביא דברי הרמב"ם שאינו אוסר אלא במקום שאין עומדים יחף לפני גדולים דלא כמ"ש התו' לאסור בסתם עכ"ל, וכ"כ ב"י שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב שרי להתפלל יחף וכו' וסיים ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים עכ"ד, וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"כ הלבוש, ברכ"י או' ג' ועיין מ"ש באו' ה' מאמ"ר או' ז' ומ"ש שם המאמ"ר על השכנה"ג שכתב מסברא דנפשיה ונעלמו ממנו דברי מרן הב"י שכתב שכן מנהג העולם וכו' וגם לא השגיח בדברי הב"ח שבסוף הסי' שכתב בהדיא לדעת הטור והרמב"ם דשרי וכו' יעו"ש ועיין מ"ש המחב"ר או' ה' שכתב שמרן חוזר על מלבוש ארוך והשכנה"ג חוזר על מלבוש קצר דאפי' במלבוש קצר יש נוהגין להתפלל יחף יעו"ש, ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ב או' ח' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ה' דכללא דמילתא אם דרך לעמוד בפני הגדולים כך רשאי:

א

כג) שם, אם אין דרך אנשי המקום וכו' וה"ה אם רוב העולם מכסין רגליהם ואין מקפידין בשעומדים לפני הגדולים אם עומדים ברגלים מגולים או מכוסים לענין תפלה נמי אין קפידא דהדבר תלוי אם מקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות מרן בכ"מ פ"ה דתפלה ונראה דבמקום דרובא דעלמא מכסין אך אין קפידא לעמור לפני הגדולים נהי דאיסורא ליכא כל דליכא קפידא כמ"ש מרן אבל נכון מאד לכסותם כיון דרובא דעלמא הכי נהיגי משום הכון, ברכ"י אות ד':

א

כד) אם אין קפידא לעמוד בפני הגדולים ברגלים מגולים אך הוא נוהג סלסול שאינו עומד לפניהם כ"א ברגלים מכוסים צריך להתפלל בבתי רגלים ברכ"י או' ו':

א

כה) יש מקומות שנהגו שלא ליכנס לבה"כ במנעלים, ומהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רפ"ה האריך בנותן טעם למנהג שהוא תלוי כפי המקום ההוא אם מקפידים ליכנס לפני גדוליהם במנעלים וכתב שאביו הרשב"ץ הנהיג שלא יכנסו במנעלים יעו"ש, וכ"כ מהר"ם מינץ סי' ל"ח והביאו כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ה, מחב"ר או' ו' ועיין ברכ"י סי' קנ"א סו' או' ח'

א

כו) [סעיף ו'] דרך החכמים ותלמידיהם וכו' הא דנקט דרך החכמים ותלמידיהם משום דהכי איתא במס' שבת דף יו"ד ע"א א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ע"כ, אבל ה"ה כל אדם יש לו לעשות כן, וכ"כ ס"ח סי' ז"ן וז"ל כתיב הכון לקראת אלהיך ישראל כשאדם בא לפני מלך ב"ו לא יבא כאדם שבא לשוק אלא יתעטף להיות לפניו באימה וביראה ובכבוד אנו שהולכים לפני אדון כל הארץ ית' שמו עאכ"ו שיש לנו להתעטף להיות לפניו באימה וביראה עכ"ל, וכ"כ החס"ל או' ג' דכל אדם יעשה עצמו ת"ח לכל כיוצא בזה לקיים מצות הכון לקראת אלהיך ישראל כי על כגון זה נאמר כי מכבדי אכבד והכל לפי המקום שלא ילעיגו עליו עכ"ד, ומ"ש שם בגמ' לביש ומתכסי ומתעטף, לביש היינו שאר מלבושיו, ומתכסי בבגד העליון כגון גלימא וכדומה, ומתעטף בטלית, ועיין חס"ל שם ומ"ש עליו היפ"ל ז"ל או' ו' וע"כ במקום שמלבוש העליון שלהם מקום הזרועות הם צרים וצריך לחלצם מפני לבישת התפילין צריך לחזור וללבשם אח"כ כי אין כבוד לעמוד כך לפני המלך ולהתפלל יד חולצת ויד לובשת או יעשה להם קרסים כדי שלא יצטרך לחולצם ולחזור ללבשם אלא יתיר הקרסים:

א

כז) שם הגהה, ובעת הזעם יש לחבק הידים וכו' כן פי' הטור על מ"ש שם בגמרא כי איכא ריתחא בעלמא פכר ידיה ומצלי וכו' ורש"י ז"ל שם פי' חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו, וכ"כ ר"ז אות ו' וכתב דהיינו שחובק אצבעותיו של ידיו זה בשל זה כאדם ששובר אצבעותיו כשמצטער עכ"ד, ועיין לקמן סי' צ"ה סעי' ג' ובט"ז שם סק"ג ובדבדינו לשם בס"ד:

א

כח) ובעת שלום חלילה לפכר ידיו כי הוא מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע, ט"ז שם, ר"ז שם, והוא משער רוה"ק דף יו"ד ע"א הנד"מ עם פי' יראת ה' שכתב דיש ליזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה יעו"ש:

א

כט) שם בהגה כעבד קמיה מאריה, מ"כ וגם יש להשליך מעליו הבגדים החשובים, א"ר אות ז' ואני שמעתי בשם המקובלים ז"ל שמזהירין שלא לשא עליו שום דבר של ברזל בשעת התפלה, וכ"מ בחס"ל ז"ל ש"ץ דף ך' ע"ד, והביאו היפ"ל סי' צ"ח אות ט"ז:

א

צריך לאזור. ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה [ב"י רי"ו]:

ב

מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיק בין לבו לערוה ער"ס ע"ד:

ג

בגלוי הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד"א בגלוי הראש היינו מדת חסידות [ב"י רי"ו]:

ד

הנחת יד. רש"ל מתיר ונ"ל דאין לסמוך עליו:

ה

לא יעמוד כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בב"ה ע"ש: אין להתפלל בלי בתי שוקים של צמר דגנאי הוא לעמוד לפני הגדולים בבתי שוקים של פשתן ומכ"ש כשלובשי' סנדל שהעקב מגול' וגם אין ללבוש בתי ידים כדרך עוברי דרכים [ב"ח]:

א

(א) עד וכו' – דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה:

ב

(ב) שיכסה לבו – והוא הדין כל גופו [ב"ח]:

ג

(ג) הואיל וכו' – ר"ל אפי' הי' ממתניו ולמעלה ערום יצא:

ד

(ד) צריך – בדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא וי"א עוד דדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה א"צ לחגור. ומיהו מדת חסידות אף בכה"ג [מג"ג]:

ה

(ה) אבנט – ר"ל אבנט של מכנסים המפסיק בין לבו לערוה:

ו

(ו) משום הכון לקראת וגו' – איתא בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותא בעי לכסויי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא. [והיינו בטלית של מצוה וכן נוהגין כהיום לכסות ראש עד עינים בטלית מצוה בשעת תפלת י"ח. פמ"ג] מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מה"מ וכו' ועיין בסי' צ"ה במ"ב סק"ה:

ז

(ז) שאר ברכות – וה"ה ק"ש דלא שייך הכון לקראת אלקיך כ"א כשעומד לפני המלך:

ח

(ח) מכנסים – וה"ה אם בגדיו מונחים דבוקים ממש על הבטן ומפסיקים בין לבו לערוה:

ט

(ט) בגילוי הראש – ועיין בבה"ל:

י

(י) לא חשיב וכו' – דהראש והיד חד גוף אינון ואין הגוף יכול לכסות עצמו. וכתב הב"ח מיהו נוהגין להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר חשיב כיסוי:

יא

(יא) באפונדתו – הוא איזור חלול שמשימין בו מעות ואיננו דרך כבוד לעמוד כן לפני הש"י. וכן אין נכון להתפלל בקאפטין ובגד התחתון או בשלאף ראק. [ח"א]:

יב

(יב) מגולה – ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן לבד דגנאי הוא לעמוד כן לפני גדולים ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בעת התפלה בתי ידים שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני [ב"ח] ומהח"א דלעיל משמע דאפילו בבתי שוקיים של צמר לבד ג"כ אין נכון והכל תלוי לפי מנהג המקומות. הרמ"מ תיקן שלא לכנס לבהכ"נ במנעלים ארוכים והיינו שטיוויל ואם דרך אותו המקום לעמוד כך בפני גדולים מותר [פמ"ג]:

יג

(יג) מגולים – מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות החמין מאוד שעומדי' שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו הבגדים קצרים ונראין הרגלים:

א

סעיף ג' יש אומרים. בפסקי מהרא"י סי' ר"ג כתב להזכיר אזכרה בגלוי ראש לא אשכחן קפידא להדיא לאיסור:

ב

מג"א סק"ג ב"י רי"ו. ע' ב"י לקמן סי' ש"א הובא בט"ז שם ס"ק כ"ז:

ג

סעיף ד' חשיבא כסוי. וכן שערות שקורים פרו"ק. מ"מ מפני מ"ע יש ליזהר. ע"ת. ואפשר דוקא לענין הזכרת השם. אבל לענין לילך ד"א בגלוי הראש דהוי רק חסידות כמ"ש המג"א ס"ג. י"ל בכסוי פרו"ק שרי ול"ח בזה למ"ע: עב"י לקמן סי' ש"א הובא בט"ז שם ס"ק כ"ז:

א

מכנסים עבה"ט ועיין לעיל סי' ע"ד מ"ש שם וגם מבואר שם שיש ליזהר כשהמכנסים אינם על חלוקו שהוא ערום רק המכנסים על גופו ע"ש מדברי הת"ש ביו"ד סי' א':

ב

הרא"ש עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ג שר גדול שבא לב"ה אע"פ שמעיקר הדין יכול להסיר הכובע מעל ראשו דאין איסור כ"כ כ"א מדת חסידות מ"מ אם יכול להתנצל לפניו אולי יתפייס ממנו זכור לטוב ע"ש:

א

כתוב בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותיה בעי לכסוי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ע"ש. מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות כו':