שולחן ערוך, אורח חיים מ״ח: אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ובו סעיף אחד:
הגה ואומרים פרשת התמיד וי"א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו' ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ' התמיד לבד עם הצבור ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה [טור]: בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת אבל לא בר"ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף: הגה וי"א שמזכירין גם מוסף ר"ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר"ח וכן הוא לקמן סי' תכ"א [טור] ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך [אבודרהם]:

א

ואומרי' פ' התמיד וקודם פ' התמיד יקרא פ' בראשית בכל יום פ' היום ויום של אחריו כמו שהיו עושין במקדש ואח"כ אומרים פ' הכיור ואח"כ פ' תרומת הדשן ואח"כ יאמר פרשה וזה אשר תעשה על המזבח בפ' תצוה עד לדבר אליך שם כי הי' מעין פ' התמיד ואח"כ יאמר פ' התמיד כמו שכתוב בסדורים שלנו ואח"כ ושחט אותו על ירך המזבח וגו' זאת התור' וגו' ויאמ' אחריו פסוק וערבה לה' ואח"כ אביי מסדר המערכה כו' (טור) ואחר כך יאמר פ' מזבח מקטר קטורת עד לדורותיכם וכו' סימני קטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירין קטור' (ב"י סי' א') מ"מ בשבת וי"ט צ"ל פטום הקטורת גם אחר סיום התפלה כמו שאנו נוהגין והטעם כי הוא מבריח הקליפות שלא יתאחזו בתפלה בשפע היורד ע"י התפלה (לחם מן השמים) ואח"כ יאמר פ' עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם קודם ב"ש אם יש לו שהו' וי"א פרשת זית זך בפ' אמור ופרשת נרות בפ' בהעלתך (שיח השדה) ונראה שאין כאן מקומו רק לערבית קודם מנחה כי כן כתיב בבוקר בהטיבו את הנרות וכו' ובהעלות אהרן את וגו' בין הערבים וגו' ולא אשתמיט משום מי להדליק את הנרות בבקר רק הרמב"ם פ"ד מהלכות תמידין ומוספין שהוא סבר הדלקתן היא הטבתן אבל כל האחרונים חולקים עליו ואומרים שאין הדלקת הנרות של בין הערבים והטיבו אותן אלא תיקון פתילות וכן דעת. רש"י ואונקלס סוף פ' תצוה והראב"ד ס"פ עבודת י"כ וה"ת ומוספין וש"ת הרשב"א סימן ס"ט ואחר כך אומר סדר עבודת וכו' וכך הית' עבודת התמיד ע"ש:

א

התמיד. מעומד דומיא דקרבנות שהיו בעמידה וע"ל סי' א' ס"ק י"ב ויזהר לאומרה בציבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בציבור (דרך חכמה):

ב

להתנועע. היינו בפסוקי דזמרה אבל בתפלה אין להתנועע מ"ע סי' קי"ג וכנה"ג הביא שקצת פרושים נוהגים להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כ' שהיה מתנועע בתפלה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט נתן טעם ע"ד הקבלה להתנועע בתפלה וכ' המ"א דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ובלבד שיכוין:

א

טור

ב

כל בו

א

ס"א ואומרים כו'. ע' לקמן ריש סי' נ':

ב

וי"א כו'. כמ"ש בסוף תענית וסוף מגילה וסוף מנחות:

ג

ויכוין כו'. עמ"א והוא לשון הטור:

ד

בשבת כו'. ע' מ"א ר"ל דלא כבעל המנהיג ועב"י:

ה

אבל לא כו'. משא"כ בשבת כמש"ל סי' רפ"ג ומטעם זה קורין פ' התמיד. כל בו:

ו

וי"א כו'. כמ"ש בסוף שקלים וסוף סוכה:

ז

ונהגו כו'. ע' זוהר ח"ג רי"ח ב' רי"ט א':

א

במג"א ס"ק ה' ומאחרי' לפניו נ"ב ולפענ"ד נ"ל טעות כמ"ש חכמינו ז"ל כאשר יניד הקנה במים אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו וק"ל:

א

[א] פרשת התמיד וכו'. ויזהר לאומרה בציבור אם השליח ציבור כי קרבן תמיד נקרבת בציבור, דרך חכמה:

ב

[ב] ונהגו המדקדקים וכו'. והלבוש שהשמיטה נראה דסבירא ליה כמו שכתב בשל"ה דף ר"נ בשם ספר דרך חיים שהנסיון מוכיח שהעמידה בלי נענוע גורם לכוין הלב עיין שם, ובפסקי תוס' פסק דדוקא בשירות ותשבחות וברכת קריאת שמע וכשלומדים תורה אפילו בדרך לימוד בעלמא אפילו בעל פה יש להתנועע, וכן נהג להתנועע מעט בתפילה בחותמי ברכות בלבד, אבל בכלל הברכות מנוחת הגוף עדיף טפי, עד כאן, ועיין בשל"ה שם ותשובת מנחם עזריה סימן ע"ג. מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך זה לשונו ראיתי תנועה משובשת מקצת בני האדם והיה תנועה סביבות על קוטר שטח הגוף נתון על שתי מרכזי הראש והרגלים בקומה זקופה והיה פניו אל ימין ואל השמאל והחוש מעיד עליו שהוא דרך גאוה כתנועת החתן היוצא מחופתו, אבל התנועה ישרה בעיני הוא לכוף כאגמון ראשו ולהתנועע לצד הפנים, והיא תנוע עצי היער מפני הרוח, עד כאן. וכן משמע לשון מהרי"ל הלכות תפילה זה לשונו היה מנענע גופו מאחוריו ולפניו:

א

א) [סעיף א'] הגהה ואומרים פ' התמיד וי"א סדר המערכה וכו' וזו נוסח התפלה שקבל מהרח"ו ז"ל מהאר"י ז"ל. והיא כתובה בשער הכוו' דף נו"ן ע"ד, ופע"ח שער הקרבנות:

ב

א) אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדינו בפקודת ישועה וכו', הנה דל"ת של ופקודת תהיה דגושה (ואח"כ יאמר פ' העקידה כמ"ש בשער הכוו' דף א' ע"ב). רבש"ע כמו שכבש א"א את רחמיו וכו' במידת החסד ובמידת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך וכו' והביאך ה' אלהיך וכו' והטיבך והרביך מאבותיך, ונאמר ע"י נביאך ה' חננו לך קוינו וכו' בעת צרה, ונאמר ועת צרה היא ליעקב וכו' ונאמר בכל צרתם לו צר וכו' (בסידור הרש"ש ז"ל כתוב גם פסוקים של מי אל כמוך וכו' עד אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וגם פסוק והביאותים אל הר קדשי וכו') אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפרותיהם בעוה"ז, וצ"ל מפירותיהם בתוספת מ"ם. לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי. עם כ"ף. קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים. אבינו שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד וכו':

ג

א) אחר פ' התמיד קודם פסוק וערבה לה' וכו' יאמר פטום הקטרת וכו' ואח"כ פ' וערבה. וזה נוסח פטום הקטרת בין בסדר הקרבנות בין אח"כ בסוף תפלה. ובין בפטום הקטרת דתפלת המנחה כולם שוים, וזהו נוסחו:

ד

א) אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך וכו' ת"ר פטום הקטרת וכו' ולא היה מוסיף בה פסוק והקטרת אשר תעשה במתכונתה כמנהג קצת בני אדם, ונוטל מהם מלא חפניו וכו' ושבולת נרד ביחד כי שניהם הם דבר אחד ולא שתי סמים. קלופה שלשה. יין קפריסין יו"ד ראשונה בצירי ולא בפתח לפי שהוא סמוך למלת קפריסין מלח סדומית רובע ואצ"ל רובע הקב כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב. מכפת הירדן כל שהיא בחיריק לא כל שהוא, (וי"ל כפת שהיא אותיות כתף ולא מכפת, מ"ח בתפלת העשיה פ"ו אות ט'. וכ"כ ש"ץ דס"ב ע"ג, וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל), בורית כרשינא למה היא באה כדי לשפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה וכו' תניא רבי נתן אומר וכו'. תני בר קפרא וכו' מפני שהקול יפה לבשמים. הבית של לבשמים בשוא ולא בקמץ כמנהג קצת ב"א כי הנה בפי' ארז"ל בגמרא (כריתות דף ו ע"ב) שהבל הקול יוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממני אשה לה'. וכאן יאמר שלשה פסוקים ה' צבאות עמנו וכו ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' ובכל פעם שיאמר פטום הקטרת צ"ל אחריו ג' פסוקים אלו, ואח"כ יאמר וערבה לה' וכו' ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסידורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתא. רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה וכו', ואפילו בזמן שיהיה המגפה ר"ל אל יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון ויאמר אליהם ישראל אביהם וכו' (עיין בשער הכוו' סוף דרושי תפלת השחר דף י"ד) ולא היה נוהג לומר ביום השבת פסיק וביום השבת שני כבשים וכו' כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנם עד אחר סיום תפלת שחרית. אביי הוה מסדר וכו' (ביומא דל"ג ובטור ליתא תיבת הוה אלא אביי מסדר וכו' וכן נכון לומר כדי שלא תצטרף היוד של אביי עם הוה ויהיה קורא השם באותיותיו ויש מתחכמין לומר תיבת הוה אחר מסדר מטעם הנז' וכך הם אומרים אביי מסדר הוה וכו' וגם זה נכון הוא. ועוד שיהיה ר"ת 'מסדר 'הוה גימט' מ"ה כמנין שם מ"ה, ור"ת 'סדר 'המערכה גימט' ס"ה כמנין שם אדנ"י). בהגיעך אל מלת והקטרת קודמת לאברים וכו' אין להקפיד מכאן ואילך להזכיר מלת קודמת רק וקטרת לאברים ואברים למנחה וכו' עד הבזיכין שהם באחרונה ואז צ"ל ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים וכו' עליה השלם כל הקרבנות כולם, ולא יאמר השלים:

ה

א) אנא בכח גדולת ימינך וכו' ויאמר כל שני תיבות ביחד אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק תתיר צרורה ויפסיק. ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיות ומתחלקים לג' בחי' בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון, ואחר סיומו יאמר בשכמל"ו:

ו

א) רבון העולמים אתה צויתנו להקריב וכו' שיהא זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצם לפניך וכו' גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אומרו כפי ניגון טעמו ממש אם בתורה אם בנביאים וכו' [ועיין בסוף מסכת מגילה דל"ב ע"א] לא היה נוהג לומר קודם אזהו מקומן פסוק עורי צפון ובואי תימן וכו' באתי לגני וכו' כמנהג קצת בני אדם. רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות וכו' וכאן שני כתובים המכחישים זא"ז ולא היה אומר בצירי הכף אלא בפתח (גי' כ"ו) ואומר קדיש על ישראל וכו':

ז

א) הודו לה' קראו בשמו וכו' מופתיו ומשפטי פיהו ולא פיו, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וכו' יאמר ב"פ מעומד ואח"כ פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' ג"כ מעומד, ואח"כ ישב (ר"ל אם ירצה לישב ישב אבל לא חובה) ויאמר הושיענו עד הללויה, ואח"כ אם הוא בחול יאמר למנצח בנגינות מזמור שיר וכו' ואם הוא שבת יאמר מזמור השמים מספרים כבוד אל וכו' ואח"כ יאמר סדר המזמורים שהם רננו צדיק"ם בה' עד סיום הלל הגדול כנודע:

ח

א) ברוך שאמר צריך לקום מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכה מלך מהולל בתשבחות ואח"כ ישב, ויאמר מזמור לתודה מיושב, ובהגיעו לברוך שאמר ימשמש בב' הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה, וזה לרמוז כי שני הציציות וכן ברוך שאמר שניהם הם בעולם היצירה ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך וזה נוסחו:

ט

א) ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך עושה בראשית, ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח. ברוך פודה ומציל. ברוך שמו. בא"י אמ"ה האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו. ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות. וצ"ל ברוך מרחם על הבריות בשוא הבית והרש חירק והיוד בחולם. וכן נזכר בס' ההיכלות. גם צ"ל מהולל בפה עמו ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמלת בפה הוא בגי' פ"ז כמנין פ"ז תיבות שיש בב"ש, גם בתשבחות השין בחירק ולא בשורק כמ"ש המדקדקים, והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת (ועיין לקמן סי' נ"א):

י

א) מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' והוא רחום וכו' ויאמר פסוק זה אפילו בשבת. ויברך דוד וכו' יאמר אותו מעומד עד שיאמר ד' תיבות אלו אתה הוא ה' האלהים שר"ת שלהם אהי"ה כנז"ל באורך ענין זה, וישב אח"כ במלת אשר בחרת:

יא

א) אז ישיר וכו' ה' ימלוך לעולם ועד. יאמר פסוק זה ב"פ בלשון הקדש ופעם ג' בלשון תרגום ה' מלכותיה קאים וכו' כי בא סוס פרעה וכו' ובני ישראל הלכו וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' ישתבח שמך וכו' ולא יאמר פסוק שמע ישראל קודם ישתבח וכו' כאשר נמצא בקצת סידורים הנדפסים, גם אין לומר ובכן ישתבח שמך וכו' אא"כ הוא בשבת שאומרים נשמת כל חי ואח"כ אומר ובכן ישתבח שמך וכו' גדולה גבורה תהלה ותפארת. ויקדים גדולה לגבורה כי כן הסדר בי"ס, וכן נזכר בזוהר פ' תרומה, בא"י מלך גדול ומהולל בתשבחות התיו בחיריק כמ"ש הטעם לעיל בב"ש. הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים אמן. ושמעתי מפי חכם א' כי שבח זה תיקנו א"א ע"ה. ונרמז בר"ת שאחר סיום הברכה א ל ההודאות, ב ורא כל הנשמות, ר בון כל המעשים ה בוחר בשירי זמרה מ לך אל חי העולמים, אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל: (א"ש גם אני שמעתי שתחי' ברכת ישתבח תיקן אותה שלמה הע"ה ונרמז בו ד' אותיות בר"ת 'שמך 'לעד 'מלכנו 'האל, ואפשר לומר שתחילת הברכה תיקן אותה שלמה הע"ה והברכה עצמה של ברוך וכו' תיקן אותה א"א ע"ה) ואומר קדיש עד דאמירן בעלמא וזה נוסחו:

יב

א) יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו' ככתוב בסידור. ויאמר די ברא בשתי תיבות מחולקות ולא בתיבה א' דברא. גם מן וישתבח עד ויתהלל כל תיבה מאלו הז' מתחיל באות וא"ו והם ז' ווין. תשבחתא התיו הא' בחירק כנ"ל במלת תשבחות, ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים אף בקדיש היתומים שאומרים אותו על מיתת אביהם. ברכו את ה' המבורך. ועונין הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ובעוד שה"צ אומר ברכו יאמרו כל הקהל בלחש ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה וכו' ככתוב בסי' (וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהה בסי' נ"ז סעי' א' ועיין בדברינו לשם אות ו' מ"ש ע"ז בס"ד):

יג

א) ברוך אתה ה' אמ"ה יוצר אור וכו' הנה כשיתחיל ברכה זו צריך למשמש בתפלה של יד כי היא ותפלה של יוצר אור הם בעולם הבריאה כמבואר לעיל. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולא יאמר וטובו אלא ובטובו. ופי' הוא כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית ע"י טובו שהוא אור הגנוז לצדיקים כנז' פ' תרומה. בקול דברי אלהים חיים, ולא יאמר קול בדברי אלהים חיים וכו' ובנעימה קדושה צריך להפסיק בין מלת ובנעימה למלת קדושה, וגם צ"ל קדושה בשורק. והענין הוא כאלו אומר כן בשפה ברורה ובנעימה כולם כאחד עונים קדושה באימה, ואומרים ביראה קק"ק ה' צבאות וכ"כ אבודרהם וגם רש"י ז"ל, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים וכו' וכן הוא נוסח האשכנזים:

יד

א) לאל ברוך נעימות, צ"ל הלמד בקמץ ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך יתנו לו נעימות, ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירוש לאל של ברוך ואין לו הבנה כי האל עצמו הוא הברוך, וכן למלך אל חי וקיים צריך לנקוד את הלמד ראשונה בקמץ כלומר למלך הידוע שהוא אל חי וקיים זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו, התיו נקוד בחיריק כנ"ל בב"ש במלת בתשבחות. המחדש בטובו בכל יום תמיד וכו' ולא המחדש טובו כמש"ל גבי ובטובו מחדש בכל יום תמיד, גם אין לומר כמנהג האשכנזים והתקין מאורות קודם חתימת הברכה אלא כמנהג הספרדים:

טו

א) אהבת עולם וכו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במציתיך כצ"ל כי התורה נאמר בה ותורה אור והיא המאירה עינינו להבין בכח הפלפול ידיעת התורה, ודבק לבנו במציתיך שיאהב לקיים המצות, הפך מן הנוהגים לומר והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתיך ובאומרך מהר והבא עלינו וכו' ישים ב' צדדי הטלית ע"ג שתי כתפיו ואח"כ יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו כל עוד שהוא קורא ק"ש עד ודבריו חיים וקיימים כמו שנת"ל. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות וכו' כצ"ל:

טז

א) שמע ישראל וכו' ויסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו כשיגיע אל וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפלה של יד. והיו לטוטפות בין עיניך בתש"ר. וכן כשיגיע אל וקשרתם אותם וכו' וכשיגיע אל ויאמר שהוא פ' ציצית תיקח ראשי חוטי הד' צוציות ביד ימין ושורשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל ותניחם כך נתונה על הלב בצד שמאל. וכל עוד שאתה אומר פ' ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם וכשתגיע אל וראיתם אותו תעבירם ע"ג עיניך ותנשקם וכמ"ש בתשובת הגאונים ובס' עמודי גולה הנק' סמ"ק שזו היא א' מן רמ"ח מ"ע שיסתכל בציציות. וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד הנה במלת לעד תנשקם ותעבירם ע"ג עיניך ותסירני מידך שישתלשלו למטה כדרכן. גואלנו גואל אבותינו יוצרינו ציר ישועתינו כנ"ל ולא יאמר צורינו. למלך אל חי וקיים בקמץ הלמד ולא בשוא ע"ד מה שנת"ל גבי לאל ברוך וכו' רם ונשא גדול ונורא כצ"ל ולא יאמר גדול גבור ונורא. צ"ל תפלות לאל עליון גואלם בלשון רבים ולא בלשון יחיד ככתוב בסידורים תהלה לאל עליון. ובאמרך תהלות לאל עליון תקום מעומד עד סוף תפילת י"ח:

יז

א) העמידה בקיץ יאמר ברכינו ובחורף יאמר ברך עלינו שלא כאותם שנהגו לומר ברך עלינו בין בקיץ בין בחורף. תשכון בתוך ירושלים עירך וכו' וכסא דוד עבדך וכו' כצ"ל שלא כאותם שמדלגים וכסא דוד עבדך ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת את צמח דוד עבדך וכו' ופעם א' נסתכל מוז"ל במצח אדם א' וא"ל שכל ימיך לא התפללת תפלת י"ח שלימה והיה זה בשביל שהיה מדלג וכסא דוד עבדך והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג. על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם וכו' כצ"ל, שמע קולנו ה' אלהינו אב הרחמן רחם עלינו וכו' כצ"ל. וכשיגיע אל תיבת מלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו וכו' יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יר"מ שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה. ואם ירצה יתודה באורך בפרטות ואח"כ יאמר ומלפניך מלכינו וכו'. גם צריך לשאול על מזונותיו דרך קצרה במקום הזה קודם שיאמר ומלפניך מלכינו וכו':

יח

א) בחזרה יאמר נקדישך ונעריצך כמנהג בני ספרד לא כמנהג בני אשכנז שאומרים נקדש את שמך וכו' וכן במוסף לא יאמר נעריצך ונקדישך כמנהג בני אשכנז כ"א כתר יתנו וכו' כמנהג בני ספרד. וכשיגיע הש"ץ אל נקדישך וכו' יכול האדם אז לחזור למקום שעמד שם בתפלה וישאר שם עד אחר העמידה שלא כמנהג קצת יחידים שאחר הקדושה פוסעים ג' פסיעות לאחוריהם ונותנים שלום לימינם ושמאלם וכל זה מנהג בטעות:

יט

א) בברכת כהנים כשמגיעים אל וישם לך שלום יאמר החולם רבש"ע אני שלך וכו' ככתוב בסידור ויש לו להשלים תפלה זו עם גמר ברכת כהנים כדי שיענו הקהל אמן אחר תפלתו ג"כ ואז תתקיים תפלה זו של רבש"ע. בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר זולתי באמירת הוידוי אלהינו ואלהי אבותינו ת"ל וכו' ואח"כ יאמר ויעבור וי"ג מידות פ"א ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ע"ב פסוקים הכתובים בסי' בני ספרד אין לאומרם כלל ועיקר לא אז ולא אח"כ. ולא ירבה לומר פעמים רבות ויעבור. גם לא ירבה בוידויים פעמים הרבה כי אדרבה הכופל וידוי הוא ככלב שב על קיאו ע"ד מ"ש רז"ל (יומא פ"ו ע"ב) עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ הזה וכו':

כ

א) אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות כצ"ל ולא ואמר מתנהג בלא וי"ו לפי שר"ת מלות אלו הוא אמ"י ע"ל כרו"ב בסוד וירכב על כרוב. (א"ש וכן מצאתי מפורש בתיקונים ומתנהג עם וי"ו):

כא

א) נפילת אפים ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל (הלכות תפלה פ"ה דין י"ד ועיין מ"ש מוהרח"ו ז"ל בסוף דרוש ג' דנפילת אפים שאמר האר"י ז"ל לאחד מן החברים שיזהר כשנופל על פניו שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש אמנם ישים פניו על זרועו השמאלי יעו"ש. ואע"ג דהכא כתב ישים ראשו בין ברכיו וכו' י"ל דכונת האר"י ז"ל לומר שיעשה אדם אחת משני דרכים או זה או זה וז"ש כמ"ש הרמב"ם ז"ל דשם כתב הרמב"ם ז"ל יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה וכו' ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו וכו' אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותם בקרקע עכ"ל נמצא שהבחירה היא ביד האדם רק אם הוא חשוב איני רשאי ליפול אלא א"כ וכו' ומ"ש לו האר"י ז"ל לאותו חבר לא אתא לאפוקי אלא שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש. ועיין להרב שמן ששון על דרוש ניסח התפלה אות ו' שרצה לחלק דשם בדרוש ג' מיירי במי שאינו מוסר נפשו למיתה ולירד למיתה לבי"ע לברר והכא מיירי במי שמכוין ע"ד הנז' יעו"ש. ויש להשיב על דבריו דהא אותו חבר ג"כ היה מכוין כיעו"ש ואיך נאמר דשם מיירי במי שאינו מוסר נפשו וכו' אלא י"ל כמ"ש) וכשישלים זוקף ראשו ואומר אבינו מלכינו מיושב עד עזרנו אלהי ישענו וכו' ואם הוא ביום שני או ביום חמישי אז יקום ויאמר סדר והוא רחום הנדפס בסי' של בני ספרד אבל לא יאמר הסדר ההוא בין חזרת התפלה ובין נפילת אפים אלא אחר פסוקי עזרינו אלהי ישעינו וכו' יאמר אל מלך יושב וכו' ויעבור ואנשי אמונה וכו' ויעבור וכו' תמהנו וכו' ויעבור וכו' או"א אל תעש וכו' ואחר כך כל סדר והוא רחום וכו' ואח"כ יושבים ואומר ש"ץ קדיש עד דאמירן בעלמא. ואמר מוז"ל אעפ"י שעתה אומרים שנים או ג"פ ויעבור אין בזה חשש וכו'. גם מוז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בקדיש שאחר העמידה או אחר חזרת ס"ת למקומו שאז כל הקהל עומדים שהיה נשאר מעומד עד שיענה אמן יש"ר וכו' עד דאמירן בעלמא ואז היה יושב משא"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות איש"ר. אח"כ אומר אשרי יושבי ביתך. ויענך ה'. ובא לציון וכו' ואומר קדיש תתקבל ואח"כ תפלה לדוד וכו' וקדיש יהא שלמא. קוה אל ה' וכי' ופטום הקטורת וניסחו כמ"ש לעיל בסדר הקרבנות יעו"ש. תנא דבי אליהו וכו' אר"א וכו' וקדיש על ישראל. ואין לומר מ"ש בסידו' רבש"ע גלוי וידוע וכו' ואפילו בזמן המגפה ח"ו ולא שאר פסוקים שנוהגים לומר בכאן בזמן המגפה. עלינו לשבח וכו' וע"כ נקוה לך וכו' ואח"כ יסיר תש"ר מעומד ויניחם בכיס ואח"כ ישב ויסיר תש"י מיושב כמו שהוא בעת הנחה ויניחם בכיס ואח"כ יסיר הטלית ולפעמים בימי החום אחר שהיה מורי ז"ל מסיר תש"ר מעל ראשו היה מעביר הטלית מעל ראשו ומורידה על כתיפיו ואח"כ מסיר תפילין של יד ואחר כך מסיר הטלית לגמרי:

כב

א) אבל בתפלת המנחה אם היה אומרה סמוך לשקיעת החמה והיה רואה שכבר שקעה החמה היה תיכף מסיר מעל ראשו תש"ר ואח"כ היה מוריד הטלית בין כתפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא וכשהוא בין כתפיו אין חשש אם הוא לילה כמו שנבאר בס' המנהגים של מורי ז"ל. גם לקמן ית' בס' שכיבת הלילה כי טלית קטן נכון שיהיה על האדם תמיד ביום ובלילה ישן עמו ושם יתבאר:

כג

א) תפלת ערבית בברכה ראשונה אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה. פותח שערים בתבונה. כצ"ל. ויאמר מעריב ערבים בחכמה ויפסיק. ואח"כ יאמר פותח שערים בתבונה ויפסיק. ואח"כ יאמר משנה עתים וכו' בשבת אל אדון על כל המעשים וכו' דעת ותבונה סובבים הודו ולא יאמר סובבים אותו שרפים וחיות ואופני הקדש כצ"ל כמ"ש בתיקינים תיקון ע' כי כן סדרן. ולא יאמר שרפים ואופנים וחיות הקדש כי שרפים הם בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה. אחר תפלת מוסף בשבתות ויו"ט יאמר אין קדוש כה' וכו' וס' פטום הקטורת כמו בחול ולא כאותם שנהגו שלא לאומרו בשבתות ויו"ט. ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במוצאי שבת מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר עכ"ל שער הכוו'. ועיין טור וב"י בסי' מ"ו ובזה הסי'. ויתבאר עוד כל דבר ודבר במקומו בס"ד:

כד

א) ודע הקדמה אחת כי מן תחלת התפלה עד ברוך שאמר הוא עולם העשיה. ומברוך שאמר עד יוצר אור הוא עולם היצירה. ומן יוצר אור עד תפלת י"ח הוא עולם הבריאה. ותפילת י"ח הוא בעולם האצילות. ומן אשרי יושבי ביתך עד תפלה לדוד חוזר להיות עולם הבריאה. ומשם עד אין קדוש כה' חוזר להיות עולם היצירה. ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה. והכונה היא שצריך בתתלה לעלות העולמות ממטה למעלה ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו עד שנמצאים כל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפללין תפלת י"ח בעמידה ואז נעשה שם הזיווג העליון. ואחר כך צריך לקבל שפע העליון הנמשך מן הזיווג ההוא. וצריך להורידו למטה בעולמות התחתונים מעילא לתתא. ולכן באומרינו אשרי יושבי ביתך עד תפלה לדוד אנו מורידין השפע מן האצילות אל הבריאה. ואין הכוונה להוריד עולם הבריאה בעצמו. ואח"כ מן תפלה לדוד עד אין קדוש כה' וכו' מורידין השפע מן הבריאה אל היצירה, ואחר כך מן אין קדוש כה' כי אין בלתך עד עלינו לשבח אנו מורידין השפע מיצירה לעשיה. ואח"כ בעלינו לשבח אז יורדין העולמות הנז' כל אחד במקומי. ולכן תקנו קדיש אחר בכל שינוי עולם ועולם. רק בין גאולה לתפלה אע"פ שהם ב' עולמות בריאה ואצילות לא תיקנו לומר בהם קדיש כמבואר הטעם בשער הכונות בדרוש הקדיש סוף די"ד ע"ד. וכל זה מבואר בשער הכוו' דרוש א' דתפילת השחר די"א ע"ד ודי"ב ע"א ובדרושי הקדיש. ובפע"ח שער התפלה פ"ו ושער הקדיש פ"א ובכ"מ. ועוד עיין מש"ל סי' כ"ה אות כ"ז. ועוד יש מילים ואין כאן מקום ביאורן רק ריש מילים אמר לידע כמה גדלה מעלת התפלה שהם דברים העומדים ברומו של עולם וכמ"ש רז"ל במסכת ברכות דף ו' ע"ב. ואע"פ שאין אתנו יודע על מה יעשה מה שידו מגעת ולפחות יכוין בפי' המילות ובפרט באזכרת השמות ולא יחסר שום תיבה או אות וה' היודע בנסתרות ובוחן לבבות יצרף מחשבה למעשה ברחמיו ובחסדיו המרובות:

א

ב) שם בהגהה. ואומרים פרשת התמיד. כתב מ"א פ' הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה. אמנם המחב"ר אות ד' כתב דרבים בתורה לא חשו לזה. וכן העלה המו"ק וכתב שראה להגאון אביו שאמרו מיושב והאריך בזה יעו"ש וכ"כ כס"א אות ב' וכ"כ אנן לעיל סי' א' אות ל"ג יעו"ש:

א

ג) שם ואומרים פ' התמיד ויזהר לאומרה בציבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בציבור. דרך חכמה. א"ר אות א'. סי"ב במקו"ח אות א'. חס"ל אות ג' ועיין בסי' הקודם אות ל"א:

א

ד) שם ואומרים פ' התמיד. ואחר פ' התמיד אומרים פ' הקטורת והברייתא כמש"ל בשם האר"י ז"ל וסדר התחלקותם בפסוק הוא כך. קח לך סמים שנים נטף ושחלת וחלבנה שלשה הרי חמשה. וסמים האחרון חמשה הרי עשרה. ולבונה א'. הרי אחד עשר. כנזכר במסכת כריתות דף ו' ע"ב. וכתב הרב ז"ל בשער הכוו' דרוש ג' דתפלת השחר די"ג ע"ג די"א סמנים אלו ה"ס עשרה ניצוצי הקדושה המחיה הקליפות בסוד אור פנימי ויש ניצוץ אחד שהוא בסוד אור המקיף להם וכוונתינו ב"ה לסלקם מתוכם ולהעלותם למעלה וישארו הקלי' מתים יעו"ש. וכתב הרב מ"ח בתפלת העשיה פ"ה אות א' דצ"ל פיטום הקטורת בכוונה שזה יסייענו לחזור בתשובה וימנה באצבעותיו הי"א סימנים שלא יעשה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ה' והמדקדקים מונים את הסימנים באצבעות יעו"ש. אמנם מ"ש שם החס"ל למנות הי"א סימנים בי' אצבעותיו שתהא שתי ידים זוכות כאחד אין נראה שהרי הקריאה במקום הקרבה כמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה סוף סי' קל"ב ועבודה בשמאל פסולה אלא ימנה דוקא בימין כל הי"א סימנים. וכ"כ הרה"ג בן א"ח זלה"ה פ' מקץ אות ח' יעו"ש. וכתב עו"ש בן א"ח בשם ספר כתר מלכות כ"י דגם י"א סימנים שנרמזו במקרא של קח לך סמים וכו' ג"כ ימנה אותם באצבעות דהיינו קח לך סמים ימנה שתים ובנטף ושחלת וחלבנה ימנה עוד שלשה ובסמים השנית ימנה עוד חמש ובלבונה זכה ימנה עוד אחת:

א

ה) שם ורבון העולמים אתה צויתנו וכו', טוב לכוין שע"י קריאה זו יועיל לנו מה שמקריב אליהו זכור לטוב התמידין בבית המקדש כמ"ש ז"ל, הרב בית דוד סי' תק"ד. מחב"ר אות ג'. ועיין יפה ללב ח"ג אות א' מה שכתב על זה ובסוף מס' מנחות ותו' שם.

א

ו) [סעיף א'] בשבת אומרים אצל פ' התמיד פסוקי מוסף וכו'. אמנם בעל המנהיג השיב על מנהג זה וכתב דאין נכון להזכיר קורבן מוסף עם תמיד של שחר כמ"ש בטור וב"י. וכן האר"י ז"ל לא היה נוהג לאומרו כמש"ל בד"ה אתה הוא וכו' יעו"ש, וכ"כ יד אהרן בהגה"ט. וכ"כ הברכ"י סי' א' אות י"ג דבארץ הצב"י אין אנו אומרים בזמירות פ' מוסף שבת ולא נהגינן בזה כדברי מרן ז"ל. וכ"כ ש"ץ דס"ב ע"ב, חס"ל אות ב':

א

ז) שם בהגהה ונהגו המדקדקים להתנועע וכו' אבל בתפלה אין להתנועע. הרמ"ע בתשו' סי' קי"ג וכ"כ עוד הרמ"ע באלפסי זוטא פ' אין עומדין רק שפתיה נעות מסתברא לן דרק אתא למעיטי נענוע הגוף לא אמרו כל עצמותי תאמרנה אלא בפסוקי דזמרה ודומיהן עכ"ל ובשיטת רבי אמרה הרב המקובל מוהר"ר ישראל סרוק שכן כתב בהגהותיו דלא יתנועע בתפלה רק שפתיו נעות. והגם דכל דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כמ"ש המ"א מ"מ שפרא מילתא להנהיג עצמו שלא להתנועע בתפלה שהוא כעומד לפני המלך וכמ"ש מהר"י סרוק והרמ"ע. מחב"ר אות ה', ועיין לקמן סוף אות ט':

א

ח) אפי' המתנועע יהיה בנחת לא בתנועות גדולות וקולות משונים. וידעו שעומדים לפני מלך הכבוד. מחב"ר אות ו':

א

ט) שם בהגהה. דוגמת התורה שניתנה ברתת. וז"ל הרד"א די"ח ע"ג ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כנשמתה התורה נרתעו כולם שנאמר וירא העם וינועו. וכ"כ ריב"ה ברמזיו על התורה שם בפ' יתרו וז"ל וירא העם וינועו על כן מתנענעים בשעת לימוד בתורה לפי שהתורה ניתנה באימה ברתת בזיע ע"כ. יפה ללב אות ז':

ב

ט) וז"ל הזוה"ק פ' פינחס סוף דרי"ח ע"ג נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם וכו' נהרא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא נהורא דליק ולא יכלין אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר ה' נשמת אדם כתיב עכ"ל, משמע דהנענוע הוא בשעה שלומד בתורה אבל לא בשעת התפלה שהיא בקשת רחמים ע"כ יש ליזהר בשעת תפלת י"ח שלא להתנועע וכמש"ל אות ז':

א

ש"ע ואם א"א לאומרו בציבור. לפי שאין הציבור אומרים כל הסדר יאמר הוא תחלה בביתו כל הסדר ואעפ"כ צריך לומר פ' תמיד עוד הפעם עם הציבור כי התמיד היה קרב בצבו' ואין לחוש דעוב' על בל תוסיף דהוי כמקריב ב' תמידים דבקריאה לחוד לא הוי בל תוסיף ולרווחא דמלתא יכוין כקורא בתורה פעם שני:

א

פ' הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה [ע"ה]: ויכוין בפעם כו'. לרווחא דמלתא שלא יהא כמקריב ב' תמידין:

ב

פסוקי מוסף. אף על גב שעדיין לא התפללו שחרית ואסור להקדים מוסף לתמיד מ"מ הרי כבר אמרו פ' התמיד ואם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרב':

ג

כדי לפרסם. וסמך לזה במשנה סוף שקלים שהיו נותנים אברי ר"ח למעלה במזבח לפרסם שהוא ר"ח ע"ס סוכה:

ד

להתנועע. היינו בפסוקי דזמר' אבל בתפילה אין להתנועע [מ"ע בתשו' סי' קי"ג] ובס' י"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כתב שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כתוב שהי' מתנועע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט פ' יתרו נתן טעם ע"ד קבלה להתנועע בתפל' וכ"כ בזוהר עכ"ל ודעביד כמר עביד וכמר עביד ובלבד שיכוין:

א

(א) התמיד – והיא במקום הקרבת קרבן התמיד שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בה"מ קיים ואין יכולין להקריב קרבנות מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבום ולכך יש אומרים ג"כ סדר המערכה מטעם זה והוא מה שנתפשט המנהג בימינו לומר בכל יום אביי הוי מסדר וכו' ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא כל העוסק בפרשת עולה וכו' הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד. כתב המ"א פרשת הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיה בעמידה ועיין בש"ת בשם כמה אחרונים שחולקין ע"ז ובפרי מגדים כתב דמ"מ בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם. גם מה שכתב בבה"ט בשם דרך חכמה שיזהר לומר פרשת התמיד בצבור עם הש"ץ עיין בשע"ת שהשיג ע"ז. כתב הפמ"ג מה שכתוב בסידורים בנוסח היה"ר כאלו הקרבנו קרבן התמיד ויש גורסין הקרבתי אינו נכון כי הקרבתי בפרשת חטאת אבעלים קאי משא"כ בתמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור הגירסא כאלו קרב התמיד במועדו וכו' וזה נכון ובש"ת מיישב גם הגירסא שלנו:

ב

(ב) בצבור – שדרכם באותו מקום לומר רק פרשת התמיד לבד בצבור:

ג

(ג) ולחזור – שמנהגם היה מקדם לומר הכל ביחד בקול רם וא"כ לא יכול לשתוק בעת שיאמרו בצבור דיהיה מנכר מלתא:

ד

(ד) ויכוין – עיין בטור שהוא רק לרווחא דמלתא שלא יהיה נראה כאלו מקריב שני תמידים:

ה

(ה) בשעה שמתפללים – ויש פוסקים שחולקין ע"ז ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת ק"ש ולימוד התורה אפילו שבע"פ המנהג להתנענע. וכתב המ"א ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם אם מכוין היטב ע"י תנועה יתנענע וא"ל יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו רק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה אין לעשות כן:

ו

(ו) כדי לפרסם – אבל יו"ט אין צריכין לפרסם שכבר הוא מפורסם מאתמול אבל שבת אע"פ שהוא מפורסם אומרים אותה בשחרית שהרי אין יכולין לקרותה בתורה מפני שאין בה אלא שני פסוקים כמו שיתבאר בסימן רפ"ג:

א

התמיד עבה"ט. ועיין מג"א שכ' פרשת הקרבנות יאמר בעמידה כו' ובבכור שור כתב דא"צ לעמוד אפי' בפ' התמיד שהביא המ"א מע"ה ומעולם לא ראיתי מאן דחש ליה וכ"כ בא"ר ובמח"ב בתב שרבים בתורה לא חשו לזה וכן העלה מור וקציעה וכתב שראה להגאון אביו ז"ל שאומרו מיושב. ובש"צ כתב להוכיח כן מדברי האר"י ז"ל גבי פסוק ה' מלך ע"ש בבכ"ש שכ' מה שאומר כאלו הקרבתי קאי אבעלי' שנתן לכהן וא"כ א"צ לעמוד ובפ"מ כתב ומ"מ בפ' התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם ובבכ"ש כתב שם דמ"ש בא"ז שיקרא בבית הכנסת דוגמת העבודה ג"כ אין לחוש לזה אך הואיל ונפיק מפומיה דר' כרוספדאי לשון כבתי כנסיות כו' טוב לעשות כן וע' לקמן מ"ש על דברי הדרך חכמה בזה וע"ש מ"ש בסידורים כאלו הקרבתי או כאלו הקרבנו אינו נכון כי הקרבתי בפ' חטאת אבעלים קאי משא"כ בתמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור כתב כאלו קרב כו' וזה נכון ע"ש ומשום הא לא אריא וכדאמרינן בתענית שלכך תיקנו מעמדות לפי שאין קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג לפיכך תיקנו כו' והיינו לפי שכל אדם מישראל יש לו חלק בתמידי צבור שנקחין מתרומת הלשכה וה"ל כאלו הם נתנו לכהן בעדם קרבן התמיד וא"כ כשאומר יהי רצון בפ' התמיד נמי שייך לו' כאלו הקרבנו או הקרבתי והיינו ע"י הכהן שהוא שלוחא דידן ודרחמנא ומ"ש בבה"ט בשם דרך חכמה שיזהר לאומר' בצבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בצבור צ"ע דאטו הצבור עומדים בשעת הקרבה רק אנשי מעמד וכיון שכ"א אומר לעצמו יה"ר כאלו קרב כו' אין שייכות לצבור בזה כלל ומ"ש הרמ"א ולחזור פ' התמיד לבד עם הצבור ויכוין כו' לאו חיובא הוא רק כוונת הדברים מבואר בטור שכתכ שראוי לכל אחד לומר רבון כו' ואם אין יכול לאומרו מפני שהוא עם הצבור טוב הוא שיקרא פ' התמיד לבדו ויאמר אותן ואין לחוש אם יקרא שנית עם הצבור ולרווחא דמלתא יכוין שהוא כקורא בתורה עכ"ל ור"ל שלפי שדרכם היה שכל הצבור אמרו הכל יחד בקול רם א"כ כשיאמר אותו לבדו אז יצטרך לשתוק בהגיעו לפ' התמיד עם הצבור ואין זה נכון לכן כתב שאין לחוש אם יקרא שנית כו' אבל פשיטא שאם אינו מתפלל עם הצבור יחיד א"צ לאומרה בצבור דוקא שהרי כ' שאף שיאמר שנית בציבור יאמר כקורא בתורה וא"כ אינו עולה לו האמירה בצבור דוגמת קרבן כלל:

ב

ס"א בש"ע אומרים פסוקי מוסף ודעת האריז"ל שלא לו' פסוקי מוסף אחר פ' התמיד ומכ"ש פסוקי ר"ח וע' בש"ץ קצת דקדוקי תיבות בסדר פטום הקטורת י"ל אתה הוא ה' אלקים ע"פ תורתו של האר"י וצ"ל הצרי בחטף קמץ ועיין כנה"ג בשם הררב"ז. מחזירן למכתשת ולא ומחזירן כו'. אף כפת הירדן וא"ל מכפת במ"ם כי הוא אותיו' כתף כו' וצ"ל כל שהוא ולא שהוא כ"כ האר"י ז"ל. כדי לשפות בה את הצפורן כצ"ל ולא ליפות כמ"ש בספרים. וצ"ל זה הכלל אם כמדתה כשרה לחצאין ואם חיסר אחד כו' כ"כ מהר"י סרוק ז"ל. אביי הוה מסדר כו' כתב הרב ז"ל שאצ"ל בכל אחד קודמת רק וקטורת לאברים עד בזיכין שאז צ"ל ובזיכין קודמין כו'. אנא בכח יאמר כל ב' תיבות יחד ויפסיק ויאמר גדולת ימינך וכן עד"ז השאר ע"ד בשתים יכסה פניו כו' ובשירי כנה"ג סי' נ"א כתב דיש נוהגים לעמוד כשאומרים אנא בכח ומה שאין אומרים אחר הקטורת כאלו הקטרנו כתב בית דוד הטעם לפי שאמרנו אם חיסר כו' ויש לחוש שמא חסרנו כו' ועיין לקמן סי' קל"ב ובמג"א ס"ק ה' ובברכי יוסף כתב בשם מהר"מ דילנזאנו דמ"ש מהרה שיבנה בית המקדש יש לדקדק ולו' שתבנה בה"מ כי הבית יהיה מעשה ידי יוצר מקדש ה' כוננו ידיו ית' וכן י"ל קודם איזהו מקומן ואחר תפלת י"ח ע"ש ואינו מוכרח ועיין בתוי"ט פ' שני דמעש' בשם הירושלמי וגם במלת שיבנה ג"כ אפשר לפרש שבידי שמים נראה וע"ש שכתב שבהודו לה' כו' שהוא בד"ה ובתהלים נפל טעות בספרים כמ"ש את ארץ כנען והב' שכתב אלקים אלקי ישראל ואינו כן בד"ה ומה שאנו שאומרים הוא מד"ה. צריך להפסיק קצת בין במים ובין אדירים כי טעם טפחא תחת במים וס"פ במלת אדירים כי תיבת אדירים לא קאי על במים אלא על המצרים כמ"ש יבא אדיר זה הקב"ה וכו' מאדירים אלו המצרים דכתיב צללו כו' וכן הבנתו צללו אדירי' כעופרת במים ע"ש אע"ג דאדירים שייך נמי על המים מ"מ כיון דמתפרש נמי על המים מ"מ כיון דמתפרש נמי על המצרים יש להפסיק קצת שלא לומר בנשימה אחת: