שולחן ערוך, אורח חיים כ״ב: ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

ובו סעיף אחד:
קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים: הגה ואם לא בירך בשעת עשייה מברך בשעת עטוף ראשון [מיימוני ונימוקי יוסף]:

א

קודם שיתעטף מברך ואם לא בירך קודם שיתעטף מברך לאחר כן אף על פי שכבר נתעטף לפי שהמצוה הוא נמשכת כ"ז שהוא מעוטף עיין בעט"ז באריכות:

א

חדשים. אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד ישן שכבר קנה ובירך עליו שהחיינו אינו מברך. וה"ה בתפילין נמי אינו מברך שהחיינו מש"ה כתב קנה טלית ועשה בו ציצית כו'. וא"ל דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית. י"ל דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו אבל אם קנה בגד שיעשה ממנו מלבושים אז יברך בשעת לבישה והכא כיון שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה. זהו דעת הב"י וב"ח ורש"ל ושכנה"ג ומ"א. אבל הרמב"ם ס"ל דמשום המצוה שמחדש בה מברך שהחיינו מש"ה כתב ציצית ותפילין ע"ש. וכ' ע"ת דיש לנהוג כהרמב"ם וכ"כ ט"ז דבין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א בי"ד סי' כ"ח לענין כיסוי דם ומילה לכל מצוה שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו ע"ש. ועיין בי"ד שם ס"ק ב' מש"ש. ועיין בספר בני חייא ובתשו' חות יאיר סי' רל"ז:

ב

עיטוף ראשון. פי' שהחיינו תחלה ואח"כ לההעטף ב"ח ע"ת:

א

מהרי"א לפירוש הטור וכ"כ העיטור

א

ס"א קנה כו'. תוספתא פ' בתרא דברכות העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהגיענו אלא דשם תניא גם העושה תפלין לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכ"כ הרמב"ם פי"א מה' ברכות כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומגילה ונ"ח וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לי כגון ציצית ותפלין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתו שהחיינו. ובבא ראשונה למד מסוכה ולולב ומגילה ונ"ח כמ"ש בפ"ד דסוכה ופ"ב דשבת ופ"ג דמגילה. ובבא שניה למד מתוספתא הנ"ל ובבא שלישית למד מפדיון הבן בסוף פסחים ואמר שהיא מזמן לזמן כמ"ש בס' פ"ג דעירובין ותוס' חולקים על זה שכתבו בסוכה מ"ו א' ד"ה העושה דבעשיית ציצית ותפלין לא מברכין והוכיחו ממ"ש במנחות מ"ב דלעשות לא מברכין עלייהו מדלא חשיב להו ר' יוחנן ה"ה דשהחיינו ע"כ לא מברך מדלא חשיב וכן אמילה לא מברך מדלא חשיב בסוף פי"ט דשבת ופליגי אבבות האחרונות הנ"ל וכתבו דלא תקינו אלא אמצות שיש עליהם שמחה ע"ש וס"ל דסמי לתוספתא הנ"ל מקמי גמ' דידן וע' בתוס' דמנחות מ"ב ב' ד"ה ואלו כו' ובתוספתא כו' והצעת דבריהם דתוספתא מסייע לגמ' דלא חשיב אלא שהחיינו ואלו לעשות לא וכמ"ש בסוכה שם בד"ה הקודם בד"ה העושה כו' דווקא כו' דסבר דאין מברך לעשות כו' ואע"ג דגם שהחיינו לא הוזכר בגמ' ובתוספתא אמר שמברך היינו משום כלים חדשים וכבר הוזכר בברכות וז"ש כתב רב שרירא גאון ר"ל דטעם התוספתא הוא כנ"ל וע' תוס' דסוכה הנ"ל כ' רב שרירא גאון כו' רק בזה סותרין דברי תוס' אהדדי שבמנחות שם כ' ויודע היה ששאלו כו' ולא מחמת דלא חשיב לה א"כ נפל כל הבנין של תוס' דסוכה שהוכיחו דלא מברכין שהחיינו עלייהו ולפי התוספתא גם בתפילין מברכין כמ"ש בתוספתא להדיא בין לפי' תוס' בין להרמב"ם אבל לפי' תוס' דסוכה לא מברכין עלייהו וכדעת בע"ה וש"ע כאן וע' י"ד סי' רע"ה בטור וז"ל כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ובע"ה כ' שאין לו לברך וכ"כ ר"י והוא דברי תוס' ובע"ה הנ"ל ובש"ע שם כ' דברי הרמב"ם ובהג"ה כ' דברי תוס' ובע"ה אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא וכ"כ ב"י בי"ד סי' רס"ה בשם הרשב"א דמדינא יש לברך כמו בפדיון הבן רק מהלל קשה כמ"ש תוס' דסוכה שם וגם תירוצם אין מספיק דכ"ש בהלל דיש בו שמחה וצ"ל הטעם דהלל אינו מצוה בפ"ע כמ"ש בע"פ אפשר ישראל עושין פסחיהן ונוטלין לולביהן כו' וכן דעת הטור כאן כהרמב"ם שכ' לשון התוסופתא אות באות ומה שהקשה ב"י דלמה לא כ' הטור ג"כ בתפילין ועפ"ז כ' מהרי"א וב"י דס"ל להטור כבע"ה וליתא דשהחיינו לא מברך אלא העושה לעצמו דוקא כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ תוס' ורש"י בסוכה שם וכמ"ש בגמ' שם העושה כו' לעצמו וכ"ה בתוספתא שם בכל המצות לעצמו וכ"כ הטור כאן וזה אינו בתפילין שרגיל הוא דהסופר עושה וכמ"ש בחולין ט' א' ד"ה ואידך כו' כדאמר כו' ובציצית צ"ל כפירש"י שם:

ב

ואם לא כו'. כ"כ הרמב"ם שם ונ"י וכמ"ש בסוכה שם היתה עשויה כי' חזינא ליה לרב כהנא כו' וכן לבע"ה משום כלים חדשים וכמש"ל סי' רכ"ה ס"ג הרואה כו' ונהגו כו':

א

קנה וכו' – עיין במ"ב סק"ב ועיין בב"י דכל זה הוא דעת בעל העיטור. ודע דאף דלכתחלה בודאי יש לנהוג כן אחרי דדעת השו"ע ועוד כמה וכמה מהאחרונים דפסקו כן כהעיטור מ"מ לאו מילתא דפסיקתא הוא דהע"ת והט"ז פסקו כהרמב"ם והביאם הא"ר והגר"א בביאוריו פוסק ג"כ כהרמב"ם דצריך לברך שהחיינו גם על תפילין מחדש [וכ"ז אם עשה אותם בעצמו אבל אם קנה התפילין מהסופר וכן לענין הציצית אם הטילם אחר בבגדו משמע מהגר"א שם דאף לדעת הרמב"ם אין צריך לברך שהחיינו אם לא שקנה עתה הטלית מחדש דצריך לברך מחמת כלים חדשים] ע"כ מהנכון שיכניס עצמו להתחייב שהחיינו מצד אחר ויכוין לפטור גם את זה בפרט אם הוא לובש עתה התפילין פעם ראשונה בימי חייו בודאי יראה לעשות עצה זו דיש פוסקים שסוברים דעל כל מצוה שאדם עושה פעם ראשונה בימי חייו יברך שהחיינו. עיין בת"ש ביו"ד בסימן כ"ח ובפמ"ג שם ובא"ר בסי' זה. ומהגר"א בסימן זה משמע שאינו סובר כהרוקח בזה:

ב

בשעת עיטוף ראשון – עיין בפמ"ג שכתב דלאו דוקא הוא והראה לעיין בלבוש בסימן רכ"ה וכוונתו להא דס"ג שם דאם לא בירך בשעת ראיה ראשונה יוכל לברך בשניה וביאר שם בלבוש הטעם דהא אכתי יש עליו חיוב הברכה עי"ש וא"כ ה"נ בענינינו ולכאורה יפלא על הפמ"ג אמאי לא רמז לעיין במ"א שם דחולק על ההג"ה שם והסכים בעצמו ג"כ שם עמו עי"ש וי"ל דכוונתו על הרמ"א דלפי מה שכתב שם בהג"ה דבריו כאן בהג"ה שכתב עיטוף ראשון לאו בדוקא הוא. ודע עוד דמדברי הגר"א שם משמע דמסכים עם ההג"ה שם וכן כתב שם הא"ר דהלכה כן וא"כ לכאורה בענינינו יש לסמוך בדיעבד לברך אפילו אח"כ וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם בענינינו שכתב דאם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהן שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיוצא ידי חובתו בהן:

א

[א] מברך בשעת עיטוף וכו'. פירש עולת תמיד שיברך שהחיינו ואחר כך להתעטף, ועיין בספרי ליורה דעה סימן כ"ח שכתבתי שיברך שהחיינו אחר כיסוי הדם וכן הדין בפדיון הבן בסימן ש"ה, ועוד דהא בתוספתא מדמה לה לסוכה ולולב דמברכין שהחיינו בשעת שיוצא בה, ושם קיימא לן דמברך תחילה על סוכה ולולב ואחר כך שהחיינו וצריך עיון. כתב הלבוש אבל עושה ציצית בטלית ישן אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך שהחיינו דלא קביע זמן לעשיית ציצית וליכא שמחה בציצית בלא טלית חדש. והב"ח כתב דדעת הרמב"ם וטור דאף בטלית ישן כיון דעשיית ציצית מחדש בה מברך, וכן בתפילין מברך. והש"ך ליורה דעה סימן כ"ח כתב טעמא דרמב"ם מפני שהן קנין לו, עיין שם, ודעת ט"ז ועולת תמיד לפסוק כרמב"ם לברך אף בתפילין, וסיים הט"ז וזה לשונו ומכל מקום דבין בציצית ובין בתפילין יש לברך שהחיינו בפעם ראשונה כמו בכיסוי הדם, ומינה לכל מצוה שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו, עד כאן לשונו. משמע דכולי עלמא מודים בזה שמברך בפעם ראשון שמחנך בה, דלא כש"ך ליורה דעה שם ותשובת חות יאיר סימן רל"ז שכתבו בפשיטות דאין מברכין. ועוד דנראה לי להוכיח מב"ח סימן כ"ט דלא אמרינן ספק ברכות להקל בברכת שהחיינו. גם נראה לי ראיה לזה מש"ס ברכות דף ס' גבי קנה כלים חדשים דפריך וליפלגו בקנה וחזר וקנה להודיעך כחו דר' יהודה דצריך לברך, ומשני כחו דהתירא עדיף ליה. ולכאורה תימא הא פירוש רש"י ריש ביצה דטעמא דכחא דהתירא עדיף משום דכח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר, עיין שם, ואם כן הא בברכות אדרבה כח דאיסורא שצריך לברך ראוי להיות עדיפא, כיון דקיימא לן ספק ברכות להקל שלא לעבור על לאו דלא תשא. אלא נראה לעניות דעתי משום דשאני ברכות דשהחיינו דאינו עובר על לא תשא, ודו"ק. וניחא נמי מה שתמה שיירי כנסת הגדולה לקמן סימן רי"ט בשם מהר"ש אלגזי על מה שכתב הטור דעבדינן לחומרא שלא לברך ברכת הגומל אלא בתריסר, ותמה על הטור מש"ס הנזכר לעיל דקרי כחא דהתירא אם אינו מברך, אלמא דאם אינו מברך קרי קולא, עיין שם. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דשאני ברכות שהחיינו, ולקמן כתבתי עוד מזה בס"ד:

א

א) [סעיף א'] קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו וכו' הקשה המ"א סק"א וז"ל דעל כלים חדשים צריך לברך בשעת הקנין כמ"ש סי רכ"ג סעי' ד' ולמה כתב ועשה בו ציצית, וצ"ל דמיירי שלא בירך בשעת הקנין א"נ דוקא כשהקונה בגד כמו שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו, אבל אם קנה בגד ועשה ממנו מלבושים אז מברך בשעת לבישה וכמ"ש סי' ת"ר סעי' ב' והכא שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה עכ"ל יהביאו שתילי זיתים אות א' וכ"כ ר"ז אות א' [ועיין פרמ"ג בא"א אות א'] וכ"כ המ"א עצמו בסי' רכ"ג סק"ו, אמנם הט"ז שם סק"ג חולק בזה וס"ל דמברכינן שהחיינו בשעת קניית הבגד ואעפ"י שלא קנה בגד שראוי ללבוש כמו שהוא אלא צריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש יעו"ש ועיין ש"ץ דף ל"ב ע"ד. והנלע"ד דהכא שאני כיון דאיסורא רביע עליה דאסור ללבוש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית ע"כ אמרו דאין לברך עד שעת עשיית הציצית דפקע איסורא מיניה ויכול ללובשו, ועיין לקמן אות ו':

א

ב) שם דלא גרע מכלים חדשים, אבל אינו מברך מטעם המצוה דאין מברך שהחיינו אלא על מצוה הבאה מזמן לזמן, ומשו"ה אין לברך שהחיינו על התפילין, ב"י בשם מהרי"א ובעל העטור. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י סוף או' א' שדעת התו' ז"ל ורבינו בעל הטורי' ורבינו ירוחם ז"ל שלא לברך שהחיינו בברכת תפילין עכ"ל, מיהו דעת הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות ברכות ה"ט דמשום המצוה הוא מברך שהחיינו וגם בתפילין מברך, וכ"כ עו"ת אות א' והט"ז סק"ג כתב דבין בציצית בין בתפילין יש יש לברך בפעם הראשון שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' כ"ח לענין כסוי הדם יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגה"ט אבל המאהמ"ר אות א' אחר שאביא דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ז והט"ז ועו"ת, כתב וז"ל אמנם שאר האחרונים פסקו כמרן ז"ל עכ"ל, וכ"כ המחב"ר אות ב' וז"ל לדעת מרן ז"ל נראה דלא יברך שהחינו כשמניח תפילין חדשים וכן המנהג עכ"ל, והביאו הזכ"ל ח"א בהלכות ברכות אות ש', שע"ת אות ב' כף החיים להרח"פ סי' יו"ד או' ח' וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות א', וכ"כ ש"ץ דף ל"ג ע"ב וכ"כ שתילי זיתים אות ב' בשם כמה פוסקים דאפי' בפעם הא' שעושה המצוה שאינה מזמן לזמן כגון ציצית [ר"ל שעשה ציצית בטלית ישן שיש לו] ותפילין אין לברך שהחיינו ודלא כהט"ז ומ"א יעו"ש וכ"כ ח"א כלל ס"ב אות יו"ד בשם האחרונים יעו"ש. וא"כ יצא לנו לענין דינא דאין לברך שהחיינו על תפילין חדשים ואפי' בפעם הא' שבא לקיים המצוה כגון שלא לבש עדיין מימיו תפילין ועכשיו התחיל ללבוש דסב"ל ובפרט שכן הוא דעת רוב הפוסקים וגם שכן הוא דעת מרן ז"ל מיהו טוב ללבוש בגד חדש ולברך עליו שהחיינו ולפטור את התפילין כדי לצאת אליבא דכ"ע, וכ"כ מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ז' ויברך תחלה על בגד חדש כשהתפילין לפניו וילבש אותו הבגד ואח"כ יברך על התפילין וילבש אותו דהכא א"א בענין אחר כדי שיהא עובר לעשייתו ועיין לקמן אות ז' ואות ח' ועיין בסה"ק חקי חיים ובס' חפץ בחיים שכתבתי שם דרושים להלבשת תפילין ולבר מניין לדרוש אותם הנכנס לבר מצוה והלובש תפילין בפעם ראשונה יעו"ש.

א

ג) שם דלא גרע מכלים חדשים. ולפ"ז מי שעשה ציצית בטלית ישן שיש לו אע"ג שלא היה בו ציצית כבר מעולם לא יברך שהחיינו, וכ"כ הלבוש, מחב"ר אות א', ש"ץ דל"ג ע"א, סידור בית עובד אות כ"ד, שתילי זיתים אות א' ומ"ש הב"ח שמדברי הרמב"ם משמע דהוא מברך על ציצית בבגד ישן אין מדבריו הכרע, וגם מדבריו בת' בס' פאר הדור סי' מ"ט שביאר יותר משמע קצת שלא יברך עי"ש ודו"ק, מחב"ר שם:

א

ד) שם דלא גרע מכלים חדשים, ולטעם זה ה"ה נמי אם קנה טלית ישן ועשה בו ציצית או קנה טלית ישן מצויצת מברך עליו שהחיינו, כיון שטלית זה חדש הוא אצלו, וכמ"ש בסי' רכ"ג סעי' ג':

א

ה) טלית קטן אם עשאו מדבר שאינו חשוב ואינו שמח בו לא יברך שהחיינו, חס"ל, וכ"כ בן איש חי פ' בראשית אות ז', אבל אם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו, בן א"ח שם, ועיין סי' רכ"ג סעי' ו':

א

ו) שם הגהה ואם לא בירך בשעת עשייה מברך בשעת עיטוף ראשון. עכשיו מנהג העולם שאין לברך שהחיינו על המלבוש כ"א בשעת הלבשה, וכן על הטלית בשעת העיטוף, והטעם נ"ל דנהגו כן דלא מברכי בשעת קנייה משום דחיישי שמא יחזור בו שלא ללובשו מאיזה סיבה ויחזור וימכרנו או ליתנו במתנה לאחר ותהיה ברכתו לחנם, ע"כ נהגו שלא לברך כ"א בשעת לבישה דוקא, ומדין פרי חדש נגעו בה וכמו שהתם על פרי חדש שצריך לברך שהחיינו בשעת ראייה ונהגו שלא לברך כ"א בשעת אכילה כמ"ש סי' רכ"ה סעי' ג' ועיין הטעם שם, הכא נמי כן. אח"כ ראיתי שכן כתב ג"כ המאמ"ר סי' רכ"ג אות ה', אבל נתן טעם אחר כמו טעם הפירות משום דהוי עיקר ההנאה יעו"ש, ומ"ש רב שרירא גאון דאין לברך שהחיינו על כלים חדשים והביאו דבריו התוס' בסוכה דף מ"ו ע"א לא קי"ל כוותיה דהוא יחיד בדבר, ב"ח, ועוד דנוהגים לברך ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' ד' אות נ"א וסי' ז' אות ב' וסי' טו"ב אות ב':

א

ז) שם בהג"ה. ומברך בשעת עיטוף ראשון כתב עו"ת אות ב' דיברך שהחיינו ואח"כ להתעטף, אבל הברכ"י אות ב' כתב דיברך להתעטף ואח"כ שהחיינו. וכתב דכן מטין דברי הא"ר ודלא כהעו"ת והרב מקור חכמה. ופ"כ בספרו מחב"ר אות ג' דדעת מרן ז"ל יברך להתעטף ואח"כ יברך שהחיינו על דרך שאנחנו נוהגים באכילת פרי חדש דמברכינן ברכת הפרי ואח"כ שהחיינו עכ"ל, וכ"כ הזכ"ל ח"א בה"ב או' ש'. סידור בי"ע או' כ"ג. שע"ת או' ב' חס"ל. קיצור ש"ע סי' נ"ט או' ח' כף החיים להרח"ף סי' יו"ד או' ח'. בן א"ח פ' בראשית או' ז' [ומה שהשוה באה"ט דעת הב"ח לעו"ת לא דק שהב"ח מיירי במי שבירך שהחיינו על עשיית הציצית ואח"כ בא להתעטף אבל לא מיירי במי שלא בירך על עשיית הציצית ואח"כ בא לברך שניהם בשעת העטיפא עי"ש ודו"ק, ועיין מ"ש המחב"ר שם, והש"ץ דל"ג ע"ד ודל"ד. ומאמ"ר אות ב']:

א

ח) יברך להתעטף ואח"כ שהחיינו ואח"כ יניחנו על ראשו ויתעטף בו כדי שיהא עובר לעשייתן. כמש"ל סי' ח' או' ג' יעו"ש, ועיין סי' תרנ"א סעי' ה':

א

ט) בשעת ברכה יאחוז הטלית בידו הימנית לבד כמ"ש סי' ר"ו סעי' ד' וכן מנהג בית אל יכב"ץ ולא כקצת בני אדם שאוחזין הטלית בשעת ברכה בשני הידים:

א

י) שם בהגה. ומברך בשעת עיטוף ראשון, כתב הפרמ"ג בא"א סוף אות א' וז"ל יראה דל"ד עיין רכ"ה בלבוש עכ"ל. ור"ל דלא דוקא בעיטוף ראשון יברך שהחיינו אם לא בירך בשעת עשייה אלא כל זמן שיזכור שלא בירך שהחיינו יברך ואפ' בעיטוף ב' או ג' וכמ"ש הלבוש סי' רכ"ה סעי' ג' בענין ברכת שהחיינו של פרי חדש דאם לא בירך בראיה אי באכילה ראשונה יכול לברך בשנייה או אימתי שיזכור וכו' יעו"ש. אבל דע דדין זה בפלוגתא שניא עיין ב"י סי' רכ"ה דלה"ר מנוח והסמ"ק אם שכח ולא בירך בראיה ראשונה שוב לא יברך בראיה שניה ולמהר"י מולן מברך יעו"ש. וכתב שכנה"ג בהגב"י שם אות א' דכמחלוקת בראייה כן מחלוקת באכילה שאם אכל פרי חדש ולא בירך ברכת שהחיינו כשאוכל פעם אחרת הפרי הזה למר מברך ולמר אינו מברך וכ"כ הרדב"ז בנדפסות עכ"ל. וכ"כ יד אהרן שם בהגב"י מאמ"ר שם אות ג'. וכתב שם שכנה"ג וז"ל ולענין הלכה בס' המפה סי' ק"ל פסק כמהר"י מולן ז"ל שמברך שהחיינו אבל הרב בס' הקצר לא הזכיר מחלוקת זה ונראה שדעתו ז"ל דכיון דהוי ספק ברכות נקטינן להקל ולא יברך וכן נ"ל עיקר עכ"ל. וכ"כ המ"א שם סק"ט לדידן אם לא בירך באכילה ראשונה שוב לא יברך. וכ"כ ח"א כלל ס"ב אות ח' שתילי זיתים שם אות ח' קיצור ש"ע סי' נ"ט אות י"ד. וא"כ נמצינו למידין כמו גבי ברכת שהחיינו על פרי חדש אם שכח ולא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך. מפני שכבר נהנה הכא נמי גבי טלית אם שכח ולא בירך שהחיינו בשעת הלבשה א' שוב לא יברך אחר הלבשה והעטפה מפני שכבר נהנה בלבישת הטלית אמנם אם הניח הטלית על גופו ונזכר קודם העטיפה שלא בירך שהחיינו (כמו מנהג בית אל יכב"ץ שלובשים הטלית על גופם ואח"כ מעלים אותו על כתפיהם ומתעטפים) או שנתעטף בטלית ונזכר שלא בירך שהחיינו קודם שהורידו על גופו ונתלבש בו (כמו שנוהגים לעשות העטיפה קודם שמורידים את הטלית על גופם עיין בדברינו לעיל סי' ח' אות ג') יכול לברך כיון שלא נגמרה עדיין ההלבשה בטוב אבל אם גמר ההלבשה שהניח הטלית על גופו וחזר והעלהו על כתיפו ונתעטף בו וחזר והורידו על גופו ונתלבש בו בטוב לא יברך עוד. ולא כמ"ש העט"ז שיכול לברך כל זמן שהוא מעוטף יעו"ש. ונראה דאם נזכר תיכף אחר ההלבשה והעטפה ולא שהיה זמן מה ג"כ דיכול לברך כיון שעדיין לא נהנה מהלבשה ממש ;

א

מכלים חדשים. אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן ומ"מ צ"ע דבי"ד סי' כ"ח כתוב בהג"ה דמברך שהחיינו על הכיסוי ובסימן רס"ה ס"ז כתב דמברך שהחיינו במילה ובפדיון הבן וצ"ל דהנהו לא שכיחי כ"כ וע' בח"ש שכתב קצת מזה אך ק' דעל כלים חדשים צריך לברך בשעת הקנין כמ"ש סי' רכ"ג ס"ד ולמה כ' ועשה בו ציצית וצ"ל דמיירי שלא בירך בשעת הקנין א"נ דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו אבל אם קנה בגד ועשה ממנו מלבושים אז מברך בשעת לביש' וכמ"ש סי' ת"ר ס"ב והכא כיון שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה:

א

(א) קנה טלית וכו' – אין להקשות דהא על כלים חדשים צריך לברך בשעת קנין ולמה כתב ועשה בו ציצית די"ל דוקא כשקונה בגד שהוא ראוי ללבוש כמות שהוא אז מברך מיד אבל אם קנה בגד לעשות ממנו מלבושים אז לא יברך אפילו לאחר שנגמר רק בשעת לבישה דוקא דבעינן שעה מיוחדת או קנין או לבישה והכא הלא אינו ראוי ללבשו תיכף דהלא צריך להטיל בו ציצית ע"כ אינו יכול לברך עליו בשעת קנין וכדי לצאת ג"כ דעת הסוברים דצריך לברך שהחיינו על עשיית המצוה בפעם ראשונה ע"כ יברך בשעת עשיית הציצית ולא ימתין עד הלבישה:

ב

(ב) דלא גרע וכו' – אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך לברך שהחיינו וה"ה אם עשה תפילין לעצמו אינו מברך שהחיינו ועיין בבה"ל:

ג

(ג) בשעת עיטוף – בתחלה ברכת להתעטף ואח"כ שהחיינו [פמ"ג ודה"ח]:

א

(במ"א ס"ק א'.) ועיין בב"ח שכ' קצתעזה כצ"ל:

א

מג"א סק"א והכא כיון שעושה בו. היינו דהכא כיון שאינו ראוי ללביש' בשעת הקנין דלא נעשו בו ציצית אינו מברך אז שהחיינו. לפ"ז יהיה לשטת הרמב"ם חילוק דין דאם קונה טלית ביום אינו מברך עד שעת עשיית ציצית כיון דאין ראוי ללבשו. ואם קונה בלילה מברך מיד דהא ראוי ללבישה בלא ציצית בלילה דכסות יום גם בלילה פטור:

א

עיטוף ראשון. עבה"ט ובבר"י כתב ממשמעות האר"י מי שקנה טלית ועשה בו ציצית שמברך שהחיינו בשעת עיטוף ראשון יברך תחלה ברכת ציצית ואח"כ שהחיינו דלא כהע"ת ומקור חכמה. ומח"ב ושלמי ציבור האריכו בזה. וע"ש שהקשה דמ"ש משופר וסוכה ולולב. והביא דברי הב"ח נדחק לחלק לפי דעתו ע"ש וע' במח"ב דכשמניח תפילין חדשים אין מברך שהחיינו וכן המנהג ע"ש:

א

ועשה בו ציצית. זה תוספתא שהבי' ב"י והקשה הב"י למה לא כ' כן גבי תפילין והרמב"ם כ' באמת כן גם גבי תפילין ותי' בשם מהרי"א דס"ל לטור שאין מברכין שהחיינו אלא על מצוה דמזמן לזמן כדמשמע בה' פסח סי' תל"ב ומ"ש בציצית כאן דהיינו מטעם שקנה טלית כדין שקנם כלים חדשים וכ"כ בשם ב"ה ע"כ כ' כאן קנה טלית עשה בו כו' אבל אין הלשון של טור מורה ע"ז שלא הזכיר רק ציצי' ולא טלית ונראה כוונת הטור דממילא נדע גם בתפילין כן דמ"ש והלא בתוספתא ג"כ לא הזכיר רק ציצית לכוונ' זו והיא קודמת למצות תפילין. ומו"ח ז"ל הביא בשם רש"ל כ' על דברי הטור שאין נוהגין כן ונראה דזהו משום דס"ל דהתו' בפ' לולב וערבה תופסים בפשיטות שלא לברך לא על ציצית ולא על תפילין וספק ברכו' להקל אלא דנרא' דגם בכלים חדשים לא יברך כדכתב התו' לשם ע"ש רב שרירא גאון דלא סמכי' על ההיא דהרואה דמברך על כלים חדשים מדמסקינן בפ' בכל מערבין דבעי' מידי דאתי מזמן לזמן אלא דקשה מפדיון הבן עכ"ל. וכבר נפסק הלכה פסוקה לקמן דמברכין על כלים חדשים מטעם שכתב ב"י בשם ת"ה דהוי כמו מזמן לזמן ומ"מ בין בציצית בין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה שמברך עליהם שהחיינו כמ"ש רמ"א בי"ד סי' כ"ח לענין כיסוי הדם ומינ' לכל מצות שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו כנ"ל: