שולחן ערוך, אורח חיים י״ז: מי הם חייבין בציצית. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

מי הם חייבין בציצית. ובו ג סעיפים:
אע"ג דכתיב וראיתם אותו סומא חייב בציצי' מפני שנתרבה מאשר תכסה בה וקרא דוראיתם אותו איצטרך למעט כסות לילה (ע"ל סי' י"ח):

ב

נשים ועבדים פטורים מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא: הגה ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידם כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא [תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקידושין] אך מחזי כיוהרא לכן אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת גברא [אגור סי' כ"ז] פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות ולובשו] טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ויתעטפו בלא ברכה: [פי' טומטום לא נודע אם הוא זכר או נקיבה ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות] [הגה ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא גם הם יברכו] [דברי עצמו]:

ג

קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצי' לחנכו הגה ודוקא כשיודע לעטוף ב' ציצית לפניו ושנים לאחריו [הגהת מיימוני פ"ג] ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש [מרדכי סוף פרק לולב הגזול]:

א

הואיל ואינו אלא חובת גברא. הגה ע"ז כצ"ל הואיל ואינו אלא חובת גברא כי היכי דלא תקשה אהא דלקמן סי' י"ט שכתבו שם ציצית חוב' גברא (מהררא"י ול"ח) ואפשר שא"צ להגיה כלום וכוונת הרב בהגה שכתב ואינו חובת גברא כלומר במה שאינו מחויב לעשות ציצית בטלית אם אינו לובש אותו אלא דוקא כשילבש הטלית מחייב לעשות ציצית ואין דרכן של נשי' ללבוש בגד של ד' כנפות ואי הוי לבש' מחזי כיוהרא (נחלת צבי):

ב

נשים אם רוצים מברכין ויותר טוב שלא יברכו (טור בשם ר"ת) ותמהני שלא כ' כן בשופר בסי' תקפ"ט אלא כתב אע"פ שנשים פטורות יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידן כנ"ל: וי"א דלענין קטן לפי שעכשיו נזהרו הכל לקנות לעצמן לפיכך צריך לקנות גם לקטן בגד של ד' כנפות לחנכו כמו לעצמו דכל חינוך לקטן שיהיה רגיל מקטנותו לקיי' מצות ציצית כאשר רואה מאביו (ב"ח): שמעתי שיש מחמירים לבדוק הציצי' אפי' כשכופלין הטלית משום דשמואל סבר כלי קופס' חייב בציצית ויש פוסקים כמותו ורי"ף כתב הא דשמואל ליתא:

א

ועבדים. עיין יד אהרן סי' ט"ז:

ב

חובת גברא. פי' שאינו מחויב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולא חובת גברא ותרוייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלי' אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית. ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עי' סי' י"ט:

ג

גם הם יברכו. ותמה אני דנהי דטומטום יברך מהאי טעמא וגם אנדרוגינוס למ"ד ספיקא הוא. אלא למ"ד בריה בפני עצמה הוא למה יברך שכנה"ג ועיין בלבוש ול"ח. ועיין בספר בני חייא שמפלפל במקום שיש ב' ספיקות להחמיר כדי לברך אם נאמר ספק ברכות להקל:

ד

ציצית לחנכו. דוקא פחות מבן י"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהל' נשואין שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להם אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית שיורי כנה"ג וע"ש. ועיין בש"ס דקדושין דף ח' וכ"ט. ובב"י סי' ח'. והמ"א סי' ח' סק"ג כתב משמע מגמרא דבחור לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' ע"ש ואינו מוכרח דשם לא איירי מטלית של מצוה אלא מסודר דרבנן ע"ש:

א

מנחות מ"ג

ב

שם וכר"ש הרי"ף ורא"ש בשם התוספות

ג

רמב"ם בפ"ג מהלכות ציצי'

ד

סוכה מ"ב

א

ס"א וקרא כו'. כר"ש דסתמא דגמ' שם מ' ב' כוותיה וכן בשבת כ"ה ב' ולא נקט שם שאר טעמים ומעייל נפשיה בפלוגתא ש"מ דהלכה רווחת היא וכן בפ"ב דברכות אר"י ב"ק למה קדמה כו' ובגמ' שם י"ד ב' במערבא כו' כמה מעליא כו' הלכך אנן כו' ובקדושין ל"ג ב' ת"ר כו' ובשבת כ"ד ב' ההוא לאתויי כסות סומא כו'. וכן בזבחים י"ח ב' דחיק לאוקמיה כולהו תנאי כר"ש ואידך מאשר כו' תוס' שם ושם:

א

ס"ב נשים כו'. ואע"ג דבירושלמי דקדושין והביאו תוס' מ' ב' ד"ה משום איזו היא כו' א"ר אילא כו' וא"כ אין ראיה מהנ"ל דגם רבנן ס"ל דכסות לילה פטור גמ' דידן לא ס"ל הא דירושלמי כמש"ש מ"ג א' וגם סתמא דגמ' דקדושין הנ"ל דפטורות כר"ש:

ב

ועבדים. חגיגה דף א' וש"מ:

ג

ומ"מ כו'. כר"י ור"ש דנשים סומכות רשות ואע"ג דסתם מתני' דר"ה ל"ב ב' דלא כוותייהו מ"מ מעשה רב בחגיגה ט"ז ב' ובעירובין צ"ו ב' וכ"פ הרמב"ם דלא כירושלמי דברכות אשתו של יונה הושבה ומיכל מיחו בה חכמים וע"ל סי' תקפ"ט ס"ו:

ד

ולברך כו'. ממ"ש בב"ק פ"ז א' מריש כו' ואם איתא הרי מפסיד הברכות אבל הרמב"ם ס"ל דאין רשאי לברך כמ"ש בס"ג וכמ"ש להדיא שם וטעמו דאין יכולין לומר וצונו דהא אף במה שמחוייבים מדרבנן פריך והיכן צונו כו' בפ"ב דשבת ומסומא אין ראיה דחייב מדרבנן וראיה ממ"ש בפסחים קט"ז ב' סומא פטור כו' קסברי רבנן כו' ור"ל כיון דמחייבי מדרבנן לכך יכולין להוציא דרבנן כמ"ש בברכות כ' ב' ולכך יכול לברך כמ"ש בפ"ב דשבת ופ"ד דסוכה בנר חנוכה ובמגילה כ"ד ב' רי"א כל שלא כו' הא ראה מוציא אחרים י"ח אבל אשה פטורה אף מדרבנן כמ"ש בברכות שם ובסוכה ב' ב' ועיין תוס' בעירובין ובר"ה שם והג"מ פ"ג מה' ציצית:

ה

הואיל כו'. מ"א א' נהי כו' וע' תוס' שם ד"ה הכל חייבים בציצית כו':

ו

חייבין מספק. ר"ה כ"ט א':

ז

בלא ברכה. ע' מ"ש בסי' תרפ"ח ס"ד:

ח

ולפי כו'. דקי"ל כר' יוסי ור"ש דאמרי נשים סומכות רשות וס' הראשונה ס"ל כיון דסתם מתני' דפ"ד דר"ה כוותיה ה"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם דמתני' כמ"ש בפ"ד דיבמות וכמ"ש בעירובין צ"ו א' לא ר"מ סבר כו':

א

ס"ג ודוקא כו'. ירושלמי שם לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו כשורה בשעת ק"ש. הג"מ וגי' המרדכי בסוכה שם לפניו ואוחז בציצית כשורה כו' וז"ש ויודע כו' וע' תוס' דערכין ב' ב' ד"ה היודע כו':

א

[א] ואינו חובת גברא וכו'. באליהו זוטא כתבתי פירוש דשאני בלולב דאיש מצווה ליקח לו לולב, אלא כאן דאפילו האיש אינו מצווה רק בשיש לו מלבוש עושה בו ציצית כדלקמן סימן כ"ד. והא דכתב בשולחן ערוך בסימן י"ט דציצית חובת גברא, היינו לאפוקי חובת מנא, דלא נימא דאף שמונח הטלית בקופסא חייב בציצית, אבל באמת אין האיש מחויב לקנות לו טלית לציצית. והלבוש נראה דקשה ליה דברי שולחן ערוך אהדדי ולכך הבין שיש טעות סופר בשולחן ערוך וצריך לומר הואיל דאינו אלא חובת גברא, ומתוך זה צריך ליכנס בכל הדחוקים שהאריך לחלק בין לולב לציצית. וכן הבין בלחם חמודות דף ק"ג, ולא דייקי שפיר בזה, וכן משמע בנחלת צבי ובלבוש גופיה ריש סימן כ"ד. עוד כתב הלבוש דהוי כשמלת גבר ומיכל בת שאול שאני דהיתה אשת מלך שהכל מכירין אותה, והקשה הנחלת צבי מנין ללבוש שמיכל היתה לובשת ציצית, אי משום דאיתא בעירובין דף צ"ו דהיתה מנחת תפילין, סבירא ליה דמסתמא היתה לובשת ציצית. אם כן תיקשי לדברי תוס' שכתבו שם למאן דאמר לאו רשות דטעמא הוא משום דתפילין צריכין גוף נקי, עיין שם, אם כן למה מיחו בציצית, עד כאן. ולא ירדתי לסוף דעתו דהש"ס לא פריך דהוה ליה למחות אלא אתפילין, אבל בציצית באמת לא הוה ליה למחות. ומכל מקום אין דברי הלבוש נראין בטעם זה, דכבר כתבתי דלא קאמר חובת גברא אלא לאפוקי חובת טלית. ועוד קשה לי מסימן קפ"ב ביו"ד אפילו באחד מן הבגדים אסורה לשנות אף שניכרת בשאר בגדים, ודוחק ליישב. ועוד יתבאר שם דדוקא דלובשת משום עידוי וקישוט שייך איסור דלובשת שמלת גבר, עיין שם. ואף אשה שלובשת ציצית אם באה לשאול על הברכה כתב הב"ח דיש להורות לה שלא לברך, וכן הדין בשופר אם באתה לשאול:

ב

[ב] גם הם וכו'. נתבאר באליהו זוטא:

א

א) [סעיף א'] אע"ג דכתיב וראיתם אותו סימא חייב וכו' היינו אם לובש טלית בת חיובא אבל אין חיוב לקנות דהא לאו חובת גברא הוא. עו"ת אות א' שתילי זיתים אות א' ואות ב' ועיין לקמן אות ו':

א

ב) שם שנתרבה מאשר תכסה בה וכו' ופשוט דיכול לברך גם כן עליהם. אך שיבדוק אותם תחלה במשמוש ידיו או יבקש מאחר לבדקם. פתחי עולם אות א' בשם משאת בנימין. והגם דהרא"ש בהלכות תפילין סי' ט"ז הביא משם גאון דסומא פטור מן התפילין וגם מן הציצית יעו"ש. סברה זו דחויה היא ולא קי"ל הכי אלא כס' מרן ז"ל ודעימיה יעו"ש בהרא"ש ובמעדני יו"ט אות ו' שכנה"ג בהגה"ט אות א' ויד אהרן בהגה"ט ער"ה אות א'. ומ"ש הרח"פ בס' לב חיים סי' ק' אע"ג דקיי"ל סומא חייב בציצית מ"מ לא יברך עליו משום דאיכא למ"ד סומא פטור וסב"ל. כבר כתב על דבריו בן א"ח פרשת לך לך אות ט"ו דהמנהג פשוט דהסומא מברך על הטלית ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש. ובספרו רב פעלים ח"ב סי' ז' וכ"כ אנן בעניותין לעיל סי' ז' אות ב' בשם כמה פו' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל וכ"כ הט"ז סי' מ"ו אות ז' יעו"ש. וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה לפסוק דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

א

ג) [סעיף ב'] נשים ועבדים פטורים וכו' ואפי' מתלבשים בטלית שיש בה ד' כנפות א"צ להטיל בה ציצית. ר"ז אות א' בן א"ש חי פ' לך לך או' י"ג והוא פשוט:

א

ד) שם הגהה. ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא. הא דמברכין הנשים על מ"ע שהזמן גרמא היא סברת ר"ת והביאו דבריו התוס' והרא"ש בפרק בתרא דר"ה דף ל"ג ע"א ופ"ק דקדושין דף ל"א ע"א. וכתבו שם התוספות בפרק בתרא דר"ה והרא"ש בפ"ק דקדושין דהראיות שלו קצת דחויות יעו"ש. והר"ן בפ' בתרא דר"ה ובריש פ"ב דסוכה הסכים לדברי ר"ת יעו"ש. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות ציצית דאין הנשים יכולות לברך בדבר שהן פטירות וכתבו שם הגהות שכן דעת רש"י. כמבואר כ"ז בב"י וכן פסק מרן ז"ל בב"י כדעת הרמב"ם ז"ל משום ספק ברכות להקל. וכן פסק בש"ע סי' תקפ"ט סעי' ו' אבל הברכ"י בסי' תרנ"ד אות ב' כתב דבתחילה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צב"י לברך על הלולב כיון דק"ל כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך. ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. ושאל ע"ז השיבו לו שאם באו לברך על לולב ושופר הרשות בידן יעו"ש הטעם. והביא דבריו הזכ"ל בח"א הל' ברכות אות נון. וכ"כ החיד"א בספרו יוסף אומץ סי' פ"ב וז"ל ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לר"י ממרוי"ש כמו שהבאתי בברכ"י שם. נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב וכמנהג קדום וכו' והגם דמרן פסק שלא יברכו נראה דאלו מרן ז"ל היה רואה בתשו' ר"י הנז' ודאי דהיה פוסק כן וכו' ולא שייך לא בשמים היא וכי' עכ"ל יעו"ש. והביאו הזכ"ל בח"ג בהל' ברכות אות י"ז. ועוד עיין מש"ל אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

א

ה) שם בהגה. אך מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית וכו' ועוד יש חשש איסור משום לא יהיה כלי גבר על אשה. לבוש סעי' ב'. ובדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שהבאנו לשונו לעיל סי' ט"ז אות ב' מפורש שאין הנשים שייכות במצוה זו יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' לך לך אות י"ג. ועיין לקמן סי' ל"ח אות ט':

א

ו) שם בהגה. הואיל ואינו חובת גברא. פי' שאינו חייב ליקח לעצמו טלית כמ"ש ריש סי' כ"ד. מ"א סק"ב. וכ"כ הט"ז סק"ג. מאמ"ר אות א'. ומ"ש בש"ע סי' י"ט סעי' א' ציצית חובת גברא הוא. בא לאפוקי ממ"ד כלי קופסא חייבין בציצית כמ"ש הט"ז שם סק"א. אבל לא בא לומר שחייב ליקח לעצמו טלית שאינו חייב כמ"ש סי' כ"ד. ומה שקרא אותו חובת גברא לפי שאם בא ללבוש בגד בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית, כמבואר בסי' י"ט טור וב"י:

ב

ו) ומזה נתבאר לנו דציצית חובת גברא. ולא חובת גברא. ותרווייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי כלי קופסא. שכל זמן שאינו לובש הטלית אעפ"י שיש לו ד' כנפות פטורה מן הציצית. וכמ"ש בסי' י"ט. ולא חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית בת ד' כנפות ורוצה ללובשו חייב להטיל בו ציצית. וכמ"ש בסי' כ"ד טור וש"ע. ועיין מה שנכתוב שם על סי' כ"ד סעי' א' בס"ד:

א

ז) שם טומטום וכו' ויתעטפו בלא ברכה זהו לפי שיטת הרמב"ם דפסק דאין הנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כמ"ש הטיר והב"י. ומרן ז"ל פסק כהרמב"ם כמש"ל אוח ד'. לפיכך הכא נמי כתב מרן ז"ל שיתעטפו בלא ברכה ומור"ם ז"ל כתב בהגה ולפי מה שנהגו הנשים וכו' גם הם יברכו. ועיין שכנה"ג בהגב"י שתמה על דברי מור"ם הללו דאיך יברך האנדרוגינוס מטעם דנהגו הנשים וכו' למ"ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה וכן הקשה העו"ת אוח ו' וכתב העו"ת דרמ"א ס"ל כמ"ד ספיקא הוי יעו"ש אבל המאמ"ר אות ב' כתב דדברי רמ"א חזקים ונכונים ואתיין ככ"ע דלמ"ד ספק איש וספק אשה א"כ ממ"נ יכול לברך למ"ד דהנשים מברכות. ולמ"ד בריה בפני עצמה גם הם יברכו לפי שיטה זו דלמה יגרעו מנשים דאעפ"י שהם פטורים לכ"ע אפ"ה מברכות לפי דיעה זו א"כ אנדרוגינוס נמי אף אם הוא בריה בפני עצמה יכול לברך אעפ"י שהיא פטור דמאי שנא פיטור זה מזה עכ"ל. יעו"ש. ועיין ברכ"י סי' תר"מ אות ב' ושע"ת אות ג':

א

ח) שם בהגהה, ולפי מה שנהגו הנשים וכו' כתב הברכ"י אות ב' וז"ל שמעתי מפה קדוש הרב המובהק כמוהר"ר אליעזר נחום שהיה מסתפק לדעת ר"ת דנשים עושות מ"ע שהז"ג ומברכות. אם כשעושות הני מ"ע שהז"ג הוסיפו עליהן עוברות על בל תוסיף עכ"ל. וה"ד הער"ה אות ב' ופשט דעוברות הנשים ג"כ בב"ת כאנשים יעו"ש:

א

ט) שם בהגהה. גם הם יברכו. אבל אין מוציאן אחרים בברכתן לפי שברכתן רשות. פרמ"ג א"א אות ב' פתחי עולם אות ד':

א

י) [סעיף ג'] קטן היודע להתעטף וכו', והאי קטן י"א בן תשעה שנים. וי"א הפקח בן שש שנים ואינו פקח בן שבע עיין לב חיים סי' ק"א וכ"פ בן א"ח פ' לך לך אות י"ד. ויש שכתבו משהגיע וג' שנים צריך לחנכו. וסי' לדבר ג' שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הד' וכו' חס"ל אות א' שע"ת אות ד' כר"ש. והיינו דוקא פחות מבן י"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. שכנה"ג בהגה"ט אות ב'. עו"ת אות ז' חס"ל שם שתילי זיתים או' ז'. ועיין בדברינו לקמן לסי' ע' אות ז':

א

יא) שם קטן היודע להתעטף וכו' גם יברכו עליהם כדי להתלמד כמו בחינוך שאר מצית. לבוש. וכ"כ שכנה"ג שם אות ג' בשם ספר המפה. פרמ"ג א"א אות ג' שתילי זיתים או' ו'. פת"ע אות ט':

א

יב) שם צריך ליקח לו ציצית וכו' מלשון זה שאמר ליקח לו ציצית ולא אמר ליקח לו טלית משמע היינו דוקא אם יש לבן בגד של ד' כנפות צריך אביו ליקח לו ציצית כדי לחנכו במצות אבל אינו חייב ליקח לו בגד בת ד' כנפות. וכ"כ מהרלנ"ח אות ב' בהגה"ט ב"י. אבל המרדכי כתב סוף פ' לולב הגזול והביאו ב"ח על שם הירושלמי דאביו צריך ליקח לו טלית וכתב דזה נמי כוונת הטור יעו"ש והביאו מ"א סק"ב. מיהו כתב המ"א ועיין ריש סי' כ"ד דאינה חובה כ"כ. וכ"כ ר"ז אות ד' ופרמ"ג שם. ועיין מחה"ש. ומ"מ אביו חייב להטיל ציצית לכל בגד שיש לו ד' כנפות שהבן ממלבש בו כיון שכבר הגיע לחינוך, ר"ז שם, פרמ"ג שם וכ"כ פת"ע שם:

א

מ"א סק"ג. טלית. דלשון הש"ע ליקח לו ציצית א"ש דהיינו כשיש לו טלית בת ד' כנפות ודינו של קטן זה כגדול ר"ס ך"ד אבל על לשון זה ליקח לו טלית כתב המג"א ערסי' ך"ד דגם בגדול אינו חובה רק טוב ונכון ע"ש:

א

ולברך עליו. דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וצונו כיון שהאנשים נצטוו וגם הם יש להם שכר:

ב

ואינו. פי' שאינו חייב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד:

ג

ציצית. פי' ליקח לו טלית (ב"ח מרדכי) וערסי' כ"ד דאינה חובה כ"כ:

א

(א) חייב בציצית – ופשוט דיכול לברך ג"כ עליהן אך שיבדוק אותן מתחלה במשמוש ידיו או יבקש לאחר לבדקם:

ב

(ב) כסות לילה – והסברא נותנת לרבות כסות סומא ולמעט כסות לילה משום דכסות סומא ישנו עכ"פ בראיה אצל אחרים אבל כסות לילה אינו בראיה אצל אחרים:

ג

(ג) שהזמן גרמא – דהא בלילה לאו זמן ציצית הוא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מהם אפילו מדרבנן דהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך וכמו דפטורות מתפילין דאיתקיש לת"ת דכתיב בה ושננתם לבניך ולא לבנותיך כן פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא ועבדים ילפינן בג"ש לה לה מאשה דכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור:

ד

(ד) ולברך עליו – דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וציונו כיון שהאנשים נצטוו גם הם יש להם שכר:

ה

(ה) ואינו חובת גברא – בזה מתרץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שהזמ"ג ותירץ שאני התם שאינו חובת גברא שאפילו איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפות אלא אם מתעטף חייב לעשות בו ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולאו ח"ג ותרוייהו לקולא חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית לאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עיין סי' י"ט:

ו

(ו) חייבין מספק – דספק תורה לחומרא כן כתב ב"י ומשמע מזה דדבר שחיובו רק מדרבנן כגון טלית שאולה אחר ל' יום וכנ"ל בסימן י"ד או בגד שחיובו רק מטעם ספק כגון בגד שחציו פתוח וחציו סתום וכנ"ל בסימן י' ס"ז רשאין לילך בו בלא ציצית ועיין בפמ"ג שכתב עוד כעין זה ואולי דיש להחמיר בכל זה מפני מראית העין וכדאיתא שם בס"ח:

ז

(ז) בלא ברכה – כיון דעיקר החיוב הוא רק משום ספיקא לענין ברכה שהוא מדרבנן אזלינן בה לקולא. ועיין לקמן בסימן ס"ז במ"ב מה שנכתוב שם אי"ה כמה כללים בשם הפוסקים בזה:

ח

(ח) זכרות ונקבות – והוא ג"כ ספק זכר או נקבה ועיין בארצות החיים שהביא ראיה מכמה מקומות דפסקינן כן להלכה דהוא בגדר ספק ולא כמ"ד דהוא בריה בפני עצמו:

ט

(ט) ליקח לו ציצית – פי' ליקח לו בגד של ד' כנפות ולהטיל בו ציצית כדי לחנכו במצות. ושיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו:

י

(י) לחנכו – כ"ז דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית:

א

גם הם יברכו. עבה"ט ומ"ש דאי ברי' הוא לא יברכו כ"כ ג"כ בעולת תמיד ובבר"י סי' תר"מ כ' דמה בכך דאי משום דבריה לא נצטוו גם נשים לא נצטוו ומברכות א"כ ה"ה ברי' ע"ש ודבריו נכונים וע' בשאגת ארי' סי' ל"א כתב דכלאים בציצית לא שרא רחמנא אלא במקום מצוה ולכן טומטום ואנדרוגינוס אע"ג דחייבים מספיקא מ"מ כלאים אסור. ולכן אפי' להנך רבוותא דס"ל סדין בציצית חייב לעשות לבן של מינו מ"מ בטומטום ואנדרוגינוס אין להטיל אפי' לבן אבגד פשתן הואיל ואינו ראוי לבילה דתכלת מן התורה ע"ש: ונראה דאף אם נאמר שהוא בריה מ"ב לא אמעיט באיסור כלאים דהא גם נשים חייבים וא"כ שפיר שייך הך טעמא שאינו ראוי לבילה דתכלת. ועוד כתב בשאגת ארי' שם דאם הבגד הוא ספק בת חיוב ואסור להטיל בה תכלת משום ספק כלאים אז אפי' אם הוא של פשתן אין להטיל אפילו לבן מטעמא דלעיל שאינו ראוי לבילה מן התכלת ע"ש:

ב

ציצית לחנכו. עבה"ט וכ' א"ר בשם ספרי יראים להלביש לקטן טלית קטן כשיודע לדבר ולפחות מחויב להלבישו כשיגיע לבן ג' שנים וסי' כי האדם עץ השדה כמו להעץ הוא ג' שנים ערלה וכן להרגילו באותיות התורה ע"ש:

א

כסות לילה. ופריך מה ראית לרבות סומא ולמעט כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנו בראי' אצל אחרים:

ב

שהזמן גרמא דלילה לאו זמן ציצית:

ג

הואיל ואינו חובת גברא. בזה מתורץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שה"ג ותירץ ש"ה שאינו חובת גברא שאפי' איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפים אלא אם מתעטף חייב לעשות ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף: