א
שצריך להזכיר הזמן בגט ודין קדימה ואיחור. ובו יג"ס:
צריך לכתוב זמן בגט ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן לא תנשא ואם נשאת לא תצא אפי' אין לה בנים:
ב
אם היה מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו פסול אפי' היו עסוקים באותו ענין וי"א דנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו בשעת הדחק כשר: הגה וגט מוקדם אע"פ שפסול אם קדשה אחר צריכה גט משני ואסור לחזור לראשון (פסקי מהרא"י סי' י"ג לדעת הרמב"ם ב"י בשם הר"ן והרשב"א):
ג
נכתב ביום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה אם כתבו בו קודם חתימה גיטא דנן איכתוב ביום פלן ולא הספיקו סהדי למחתמיה עד ליליא וחתמו העדים אח"כ כשר:
ד
השולח גט ממקום למקום אע"פ שמקדים הזמן שהרי כותבין הזמן מיום הכתיבה ואינו מגיע לידה עד אחר זמן כשר משום דאית ליה קלא.
ה
גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא שישלחנה לה ע"י שליח. הגה מיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר (כן משמע מדברי הר"ף שהביא הא"ח וסתם גט שיצא מיד אשה אמרינן שנמסר ביום שנכתב ואינה צריכה ראיה אא"כ היה בו רעותא כגון שהיה מושלך (טור והתוספת והרא"ש):
ו
אמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט פסול והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום כיצד היו בירושלים כשאמר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הם בלוד כותבין הזמן מניסן ובלוד:
ז
גט שלא כתב בו שם היום אלא בשבת ראשונה או שנייה מחדש פלו' או בחדש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החדש אפילו כתב בשבוע פלוני כשר וכן אם כתב בו היום גרשתיה כשר שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט:
ח
כתב בו זמן וחתך ממנו הזמן ואח"כ נתנו לה כשר ויש פוסלים:
ט
גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו ואפילו נתנו לה מיד אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בו ויש פוסלין גט מאוחר:
י
אם דילג הסופר לבריאת עולם כשר.
יא
אם דילג האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט כשר ואפי' אם דילג גם בריאת עולם:
יב
אם דילג חמשה ולא כתב אלא אלפים כשר:
יג
אם כתב הכלל והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג וג' מאות פסול ואם נשאת לא תצא ויש מי שאומר שמצריכין לה גט כשר מבעלה הראשון ותשב תחת השני.
באר היטב אבן העזר
קכ״ז
א
כשר. אפילו נכתב היום ונחתם אחר כמה ימים ומכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה. דכשר בשעת הדחק. דוקא שידע הבעל מזה. אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפי' בשעת הדחק פסול. שעת הדחק פרש"י שניסת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר עיין ב"ש. עיין הרד"ך בית ג' אי אמרינן בפלוגתת הפוסקים ג"כ כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק. ועיין כנה"ג דף קמ"ז ע"א:
ב
פוסלים. רוב פוסקים פוסלים ב"ש:
ג
כשר. אפי' לא כתב רק פרט האחרון כגון שלשה כשר ב"י ב"ש:
ד
כשר. ואין לומר אלפים שני אלפים משמע והוא מוקדם מדלא כתב אלפיים בתרי יודין ב"ש:
ה
תצא. ואם לא דילג אלא רק פרט האחרון כגון שלא כתב שלשה י"ל דדומה למוקדם. לבוש ב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
משנה גיטין דף פ"ו ע"א וכדמפרש ר"י טעמא שם דף יז ע"א משום בת אחותו וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה"ג גם בזמן דליכא ד"נ משום דאיכא למיחש שמא יחפה על בניה שהם ממזרים כולי הרא"ש
ב
שם במשנה
ג
כלוי וכר"י שם עב
ד
הרמב"ם שם בפ"א ממשנה דף יז וכת"ק דס"ל מדאמר שמואל בתובה כשרה בכה"ג וכן בעובדא כתובתיה דר"ח וברייתא שם דף יח ע"א משמע דבגט אף על פי שעסוקים באותו ענין פסול ה"ה שם וכמ"ש הטעם הכ"מ שם וכ"פ הרי"ף והטור בשם הרמ"ה
ה
כ"כ ב"י וכ"מ לדעת הרשב"א והר"ן שפי' דברייתא שם אמתניתין קאי
ו
ב"י בשם הר"ן והרשב"א
ז
הג"מ בפ' כ"א מה"ג
ח
כדמשני רב אשי לרבינא שם ריש דף יח טור בשם ר"י דבהכי אית ליה קלא
ט
שם בשם הרמב"ם פ"א מהא דאמר רב לספריה וכו' ב"ב דף קעא ע"ב ומההיא גיטא דאשתכח בסור' וכו' א"נ מילי חסר וכו' יבמות דף קיו ע"א וה"ה הביא שם עוד ראיות לזה ע"ש
י
שם בשם הרמב"ם שם מהא דאמר רב יוסף לאביי גיטין דף יח ע"ב
יא
פי' בשחיטה
יב
מברייתא וכאבא שאול ב"ב דף קעב ע"ב
יג
שם בשם הרמב"ם שם וכדאמר רב יוסף לאביי שם בגיטין
יד
הראב"ד שם בהשגות וכ"כ הטור
טו
שם והרא"ש וכדעת התו' שם דף יז ע"א בד"ה ריש לקיש אמר וכו' מהא דאמרינן מפני שיכול לעשותו פשוט ב"ב דף קס ע"א וכמו שתירץ ר"י שם
טז
שם בשם הרמב"ם שם וכ"כ הריב"ש בשם הר"ן בפ"ב דגיטין והא דמכשרי' שם בב"ב ובתוספתא במאוחר איפשר דהיינו בגט חוב
יז
כן דקדקו התו' ע"א דף י' ע"א וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ סה"ת סי' קלו
יח
שם בספרים הנזכרי'
יט
כ"כ התו' בשם ר"ת וכמ"ש מהר"ר ישראל בכתביו סי"ח דה"ה בגט
כ
מרדכי בפ"ק דע"ז בשם ר"י מווינ' הואיל ולא כתב אלפיים
כא
מוהר"ר ישראל בכתביו סי' יא וכן דעת הריב"ש בתשובה
כב
בתשובות אחרות למהר"ר ישראל
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
צריך ליכתוב זמן. בגמר' מפני מה תקנו זמן בגט כ' הפ"י לכאורה נראה דסוגיין למה דקי"ל כר"א דע"מ כרתי משא"כ לר"מ דע"ח הן עיקר העדו' לפ"ז נראה דמד"ת צריך זמן כדי שיהא עדים שיכול להזימן דאל"כ לא מקרי עדות ובדף ע"ט ע"ב ד"ה וצריכה גט כ' דאף לר"מ מדאוריי' הי' צריך ליכתב בגט בזמנו כתבנו כי היכי דליהוי עדות שיכול להזימה והאידנא דלא כתיבנא הכי היינו מתקנו' חכמים דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה כו' וה"ה לגיטן וכו' סוף דבר לא מתכשרי' גיטן שלנו לר"מ אלא מדרבנן וכו' ע"ש ולדבריו יהיו מדר"מ קושי' עצומה על שטת בעל המאור שבש"ך ח"מ סי' ל"ד ס"ק י"ב וסי' ל"ח ס"ק ב' ומסיק הש"ך כהב"ח ודלא כהר"ן אלא דכע"מ דדין הזמה חדוש לקנוס אע"פ שלא עשו מעשה ואין בו אלא חדושו (והמע' ברמ' המועתק סי' ל"ב הנ"ל בש"ע יראה מדוקדק כותי' מדלא כ' שאם כתוב בו בזמנו כתבנו שחייבי' העדים לשלם מדין הזמה כדרכו ליכתב אף האינו נהוג) וא"כ איך אפש' דעח"כ ד"ת הא ד"ת בעינן עדות שיכול לקיים בהם דין הזמה (וע' לקמן) ותו א"י מה תיקן דקושי' הגמ' לר"א הא מ"מ כ"ע מודים דאף לר"א נשאה ע"פ ע"ח הן לשטת הרי"ף דלר"א תרווייהו כרתי והן להחולקים מטעם החזקה שבע"מ נעשה וא"כ לכ"ע ק' ואפי' להר"ן דס"ל דלהרי"ף אם כתבו בזמנו כתבנו שייך למיעבד דין הזמה אכתי ק' מנ"ל לר"י ור"ל דתקנו' הזמן מטעמם עד דלהכי מסיק דכתוב בו שבוע חדש שבת נמי די אף דודאי אז לא הו' עדות שיכול להזימה דילמא באמת מפני חומרא דגיטן העמידו על ד"ת וכשתקנו הע"ח לא הי' אפשר לתקן מבלעדי הזמן של היום דוקא כדי שיהא עדות שיכול להזימה ובאמת צריך להכתוב בו בזמנו כתבנו. אמנם האמת לע"ד מעיקר' לק"מ דאלו הטעם כדי שתהא עדות שיכול להזימה אף זמן היום לא מספיק אלא השעה שהיא חקירה השביעית המביאה לידי הזמה וזה מגופא דמתני' שמעינן דא"צ מדתנן ניכתב ביום ונחתם בלילה משמע הא בשעות באותו יום אין קפידה מדלא נכתב כלל (ומה דנאמר בהרי"ף דאם כ' בו בזמנו כו' דהעדים פסולים ע"כ בשהוזמו בכל היום בעמנו הייתם) אלא דלדבריו עכ"פ מוכרח דלכ"ע מדהוי עדו' שאין יכול להזימה דכל עיקרו אינו אלא דרבנן וזה תימה דא"כ לר"מ כל הגיטן אינו אלא דרבנן ע"ד כל דמקדש כו' וחס ושלום להעלות כזה על הדע'. ותו דא"כ מה ק' להסוגי' דבטלו מבוטל ומה כולי האי ואיך יצא חובת ר"מ בכל הגיטן. והעיקר לע"ד דמעיקרא לא שייך כלל עדות שיכול להזימה בג"נ. ואף בע"מ א"א לקיים דין הזמה דמה נעביד להו דהא אפי' במעידי' שזה בן גרושה מפני דכתיב ועשיתם לו ודרשינו לו ולא לו ולזרעו לא אמרינן יעשה זה ב"ג תחתיו מכ"ש במעידי' שזה גירש אשתו מה אפשר למעבד להו כאשר זמם אטו נימא תעשה אשתו גרושה תחתיה ואפי' להלקותם לע"ד א"א דמפני שעברו על הלאו דלא תענה הא אין בו מעשה ומה דמלקינן בעדו' ב"ג מבואר בגמר' ורמ' משום דהרשיעו את הצדיק וזה לא שייך בגרושין דלמי היו חפצים לעשות רשע להבעל ודאי דלא ולהאשה היא רשעה מעיקר' באמ' שהרי גם היא אמרה שנתגרשה לכן הברור אצלי דאף אינם לוקים זולת במעידים שגירש ולא נתן כתובה שאז כשבאים להעיד מזכירים החיוב ממון בזה מבואר במתני' שם וברמ' כיצד יתקיים בהם דין הזמה אבל במעידי' אך על הגרושין לא שייך בהו דין הזמה כל עיקר כמו בעדי נערה מאורסה שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו כן ה"נ יכולים לומר להתירה לעלמא באנו ומה לנו לידע אם פרע הכתוב' אם לאו. או אם יש לה נ"מ אם לאו ולהכי אף אם ממילא בא להיזק על ידם לא שייך בה דין הזמה וע' בריט"בא ריש מכות שאפשר נמי אך גרמא מקרי כל שלא אמרו בפי' ולא נתקבלה הכתו'. ואף את"ל דבגט החתום מקרי מעשה ושייך מלקות אכתי ההוא מלקות לא מכאשר זמם נפיק אלא מלא תענה ולהכי בגט ודאי מוכרח תי' תו' ריש מכות שכתבו ועוד י"ל ובריט"בא הוא מבואר יותר בל' זה ורבותינו ז"ל תירצו דגבי עד זומם שני דיני כתיבי חד ועשיתם לו כאשר זמם ולא מיעטה קרא מהזמה בעינן עדות שיכול להזימה והיינו ההוא דטרפה ונערה מאורסה ודכוותייהו אבל בכל מה דלא שייך הזמה ל"ל למיבעי בהו עדו' שיכול להזימן דהא חיובא דידהו מוהצדיקו את הצדיק ולא מכא"ז וזה טעם נכון מאוד עכ"ל (ומזה מוכח ברור דכל שא"א לדון בהעדים דין עונש אף דנפסלו מ"מ מקרי עדות שא"א יכול להזימה ודברי הש"ך הנ"ל בסי' ל"ח צ"ע) וא"כ בודאי מעיקר' לק"מ לא על הגמרא ומכ"ש לא על בע"המא ז"ל. והנה הבאתי הש"ך הנ"ל איך מסכים עם בע"המא להלכה ויש לתמוה. א"כ איך מסיק נמי סי' ך"ח ס"ק י"ד דעדו' שבשטר הוא ד"ת ודלא כהרמ' הא מסיק נמי להדי' סימן ל"ג ס"ק י"ו דאף בד"מ בעינן עדות שיכול להזימן וכ' הנפקא מיני' אם אמרו בחקירות אינו יודע עדותן בטילה (ואפילו בתר דתקנו דלא בעינן דרישה וחקירה מ"מ דוחק לומר דאקרו משום נ"ד דינא דעדות שיכול להזימה לגמרי ודבריו צ"ע להסכימם עם לשון הרמ' פי"ז מה' מכירה כי בשלמא בעדים שלפנינו בלא דרישה וחקירה אפשר מה שכ' דמ"מ מקרי עדות שיכול להזימן אלו יבאו עדי הזמה אז ידרשו אבל עדים דאזלו למד"הי ואנו פוסקי' הדין ע"פ השטר מה עדו' שיכול להזימ' שייך (ותו ע' ל' הרמ' פ"ג מה"ע והוא בש"ע סימן ל' כ' להדי' אע"פי שלא כיונו החדש וע"ש בסמ"ע) עכ"פ העולה מדבריו לנכון וכ"ע מודים בו דד"ת אף עדות ממון בעינן יוכל להזימן. וא"כ איך אפשר דעדו' שבשטר ד"ת לשטת בע"המא ולשיטתי' דאף אם מזימן בפניהם נמי לא שייך בהו דין הזמה כדמסיק סי' ל"ח דלא כהב"ח (ואמת שבסי' ל"ח הוכיח שהרז"ה מודה דבשטר איכא הזמה וכו' ע"פ פי' הראב"ד ות"ח ע"ש כנראה דס"ל דמפני שמודה הרז"ה שהעדים נפסלים שוב אף דא"א להענישם ע"י עדות שבשטר בממון מ"מ מקרי עדות שיכול להזימן וזה סברה תמוה לע"ד דמה ענין כאשר זמם לפיסולם ולע"ד הרז"ה מפרש כפי' רש"י ועדות שבשטר לדידי' עדות שאי אתה יכול להזימם חשוב והעיקר כדהוכחתי לעיל בהג"ה בברור). והנה לע"ד לא מלבו המציא הבע"המא דבריו אלא מדברי הרמ' שבפ' י"ז הנ"ל שכ' מכאן אתה למד וכו' והוקשה לו מ"ט דתקנ' החכמים השטרות באופן שיהי' עדות שאין יכול להזימן דבשלמא מה דבטלו הדרישו' בעדות בע"פ שייך נ"ד דאלו יחקרו פעם ששכחו איזה שעה ויתבטל העדות חנם אבל השטרו' הנעשי' בשעת מעש' מ"ט יש בזה ומה נ"ד יש אם יוכתב היום והשעה ובזמנו כתבנו כדי שיהיה עדות שיכול להזימן עכ"פ בפניהם אטו תקנתא לרשעים עבדינן שלא יוזמו אלא הוכיחו דע"י שטר אף אלו נעשה בכל אופני' הנ"ל לא שייך בו דין הזמה והאמת כי ד"ת אין עדו' שבשטר כלל. וכשהחכמים מפני תקון העולם תיקנוהו לא מצאו שוב נ"מ בהמקום והזמן ומה שתקנו שטר כל עיקר ולא חשו למה שהוא עדות שאין יכול להזימן היינו משום דבל"ז הוצרכו לבטל דין עדות שיכול להזימן מפני הדרישות שלא תינעל דלת והיינו דמסיים הרמ' שאין מדקדקין בדרישו' וחקירו'. אך לדעת בע"המא הא ק' א"כ מפיהם ולא מפי כתבם ל"ל ת"ל דהוי עדות שאין יכול להזימן בשום אופן ו"כ דבאמת היינו טעמא דקרא ואלולא הדרשה לא היינו ממציאים סברת בע"המא דחדוש היא ובאמת היינו מכשירים ד"ת עדות שבשטר שכתוב בו זמני החקירות ובזמנו כתבנוהו והיינו דנים בו דין הזמה אם היתה בפניהם ואף כל השטרות עד היום היו מוכרחים להיות על אופן זה וכל עיקר סברת בע"המא למדינן מן הדרשה דמפיהם. וא"כ מיושב עיקר השגת הש"ך על הרמ' בסימ' כ"ח ס"ק י"ד שכ' משמע בהדי' מהרמ' אבל בגיטן דלא שייך בהו ההיא טעמא דנ"ד אף מדברי סופרים אין דנין והא ליתא מסוגי' דשולח ואפילו תימא דבגיטן נמי שייך מ"מ ק' וכו' ע"ש כי זה תמצית השגתו לא יותר ולהנ"ל לפ"ר לק"מ דבגיטן דלא בעינן מעיקר' עדות שיכול להזימה משום דהזמה לא שייך בהו אף מפיהם וכו' דהטעם לשטת בע"המא משום דהוי עדות שאין יכול להזימן נמי על עדות גיטן קאי כלל ושפיר הוי כל דין גט בע"ח ד"ת משא"כ שטרי ממון שפיר דלא הוו ד"ת. אך זה אינו דא"ל לא צריך הסוגי' פ' מי שאחזו דף ע"א לסיים דלהכי בעדות אשה שמת בעלה מועיל מפי כתבם משום עגונה אקילו בה ות"ל דשם נמי לא שייך דין הזמה ולא בעינן נמי עדות שיכול להזימה. א"ו דמפיהם גזירות הכתוב והקשי' על בעל המאור דמפיהם ל"ל צ"ע. ואולי עיקרו בא למעט עדות שע"י הרכנת הראש כדמשמע שם ובעדות שע"י הרכנה אפשר דמודה דלא שייך גבי סברתו דהזמה חדוש הוא ושפיר הוה עדות שיכול להזימן וצריך מפיהם וצ"ע:
ב
איתא בגמרא על מפני מה תקנו הנ"ל ר"י אמר משום בת אחותו שמא יחפה עלי' והקשה הפ"י ז"ל לתי' התו' כתו' דף ך"ג ד"ה אית ליה דאף למ"ד דדוקא בפניו אמר רב המנונא היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו שלא בפניו וקצת פוסקים כתבו כן א"כ דוחק דכל הני סוגיא דלא כר"י דהא לפ"ז לא שייך חששא דב"א דבלאו הכי לא קטלינן לה היכי שיכולה לומר גרושה אני ולע"ד אף להפוסקים שבסי' י"ז דאם קיבלה קדו' מאחר שלא בפני בעלה דלחומרא חיישינן וצ"ג משני היינו אם נתקדשה או נשאת דרך נשואין אבל המוחזקת בא"א שזנתה דנימא מספק לא קטלינן לה ע"פ החזקה דניחשב הביאת זנות כפשטה ידה וקילה קדו' דתהא נאמנת לומר גרושה אני לא מיבעיא על זנות זה העבור דלא מהימנא אלא אפי' לעתיד מאמירה זו בפניו ולהלן נמי לא מהימנא דמוכרחת להעיז כדי שלא לדונה וליכא למ"ד וע' ב"ש ס' ז' ס"ק י"ז. אך מ"מ תירוצו מוכרח מבלעדי הקושי' וע"ש:
ג
ע' ב"ש כ' בזה הזמן כו' ונ"מ ג"כ דאל יהי' על הבנים שמץ פסול ול' התו' הכי וי"ל גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים וע' סי' ד' סעיף ך"ו בהג"ה שאפילו ספק ממזר אינו כי תולין ברוב בעילת אלא דיש לחוש להיכי דא"א לתלות בהבעל כגון שהיה במדה"י וע' נמי לעיל מה שגמגמתי בד"ז תו כ' אבל השתא דתקנו חז"ל וכו' והוא ל' הטור ומפשט ל' הב"י משמע דלבתר התקנה כי יש בידה גט בלא זמן חייבת נמי מיתה ומ"ש דלפ"ז מה מקשה הגמרא מה הועילו יש לדחות דדוקא להמסקנה דאהני דלכתחילה לא תנשא והעדים משום הכי לא עבידו דעשו גט בלא זמן שפיר מקרי ריעותא והוי כמוחקה לזמן דחייבת לרש"י משא"כ אלו נאמר דהעדים לא ממנעו לא חשיב ריעותא ולא קטלינן ושפיר מקשה ואף רש"י ז"ל הוצרך לבאר והעדים וכו' ומה שדחקו להב"י ע"פ דברי התוס' ד"ה גזיי' לזמן מה כולי האי אם רש"י תופס לעיקר הדחיי' דלמ"ד משום פירא קאי הקושי' ואי מש"ה אין כ"כ תפיסה על הטור וב"י אם נקטו לשונם אליבא דרש"י תו כ' והב"י הביא דעת כמה פוסקים דס"ל כשנמסר לפני ע"מ א"צ זמן אבל לא קי"ל כן כדמשמע מהר"פ והאמת שהב"י אינו מחלק בדין זה באין בו זמן כלל ומביא בחברותא חדא דברי הג"מ בשם העיטור עם פירשב"ם דאם נמסר בע"מ כשר ובהרשב"ם מבואר דאפילו גט החתום בעדים ונמסר בעדים כשר בלא זמן לר"א דהא פירש הכי לדברי א"ש הנאמר על הא דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כ' בו היום גרשתיה כשר דלתי' אביי דלמא א"ש כר"א היינו ממש אין בו זמן דהא היום לא משום זמן נאמר לפירושו ומ"מ כשר לר"א אף שיש עליו עדים וכן פי' להדיא אף דברי ר"א בגיטן דמה שאמר אע"פ שאין עליו עדים ואין בו זמן קאי נמי על דקאמר הת"ק יש עליו עדים ואין בו זמן ועלה קאי ר"א ואמר אע"פי שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר ור"ל דכ"ש אם יש עליו עדים ואין בו זמן ונמסר בעדים דכשר אבל מהג"מ לא משמע שהתיר אין בו זמן בע"מ אלא בשלא נחתם בעדים אבל בחתם בעדים ואין בו זמן מודה ר"א דפסול אף בע"מ וכן העתיקו הג"פ וזה הסכים דעת הרמ' ופוסק הכי בשעת הדחק וצ"ע. ודע דאף הרשב"ם דמכשיר לר"א אין בו זמן אפילו חתום בעדים מ"מ ודאי דלא ס"ד להכשיר נמי מוקדם לר"א ע"י ע"מ אף בחתום בעדים א"ו בזה לכל היותר כדברי הג"מ ס"ל שמבוארים דבריו דאף לר"א כל שחתום בעדים ע"מ לא מהני למוקדם וכן מוכח מן הסוגיא דאל"כ ל"ל לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר וכן ר"ל לא היה צ"ל דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה דהא ר"ש כר"א ס"ל כדאיתא דף ט' ע"ב ולימ' דה"ט דר"ש בגיטי נשים דמכשיר מוקדם דהיינו בע"מ ור"א היא כדמוקים חכמים המכשירים בנייר מחוק. א"ו דזה לא מהני אלא בנייר מחוק דסמכו חכמים דלא תנשא בו עד שתביא ע"מ לפנינו משא"כ בגט חתום בעדים והוא מוקדם אף לר"א פסול כמבואר בהג"מ שז"ל וה"ה לר"א דאמר ע"מ כרתי ונכתוב ביום ונחתום בלילה פסול, דכיון דאיכא ע"ח לא סמכי אעידי מסירה וכן השיב בפשיטו' התה"ד סי' י"ט בפסיקו ודימהו לשינה שמו ושמה דלא מתכשיר בע"מ ודע דלשטת הרשב"ם צ"ע ליישב הסוגי' דא"כ עדיין ק' לר"א מה הועילו בתקנות הזמן דיתן לה גט בע"ח ובלא זמן בע"מ ולא שייך לשנויי אהני דלכתחי' לא תנשא משא"כ להג"מ ניחא דאין להקשות לר"ל מה הועילו הא יכול למסור לה גט בלא עדים ובלא זמן בע"מ ותהא מגורשת לכתחילה והגט הזה יוכל להיות שנכתב זה כמה ונמצא מפסדת פירות משע' שנתן עיניו לגרש' עד המוסירה די"ל הא בלא זה ק' לרש"י שפי' אהני דלכתחילה לא תנשא ולא יכתבנו הסופר וכו' ועם זה קאי הקושיא דגזי' לזמן מה איכא למימר דשם אף דנמי לא תנשא בו מ"מ זה יכול לעשות בעצמו וק' אכתי כתב בכ"י ואין עליו עדים מה א"ל דנמי קתני במתני' דאם נשאת בו לא תצא דהא כ"י כעדים דמי ולא יכתוב בו זמן נמצא דמחפה עליה ולר"ל תפסיד הפירות עד המסירה כי אפשר גט זה מוכן בידו מכמה שנים שהן אמת דלר"ל י"ל כדכ' הרמ"בן ר"ל סבר משעת החתימה אין לבעל פירות וצריכה אשה שתדע מתי נחתם כדי שתתבע מאותו יום וזמנין נמי דאמליך וגמר בדעתו לגרשה וכ' וחתמן בלא זמן לפי שנזדמנו לו סופר ועדים והוא רואה בנכסי אשתו קמה לקצור ומניחו בכיסו עד שישמט ואוכל ואח"כ מגרשה בגט זה עכ"ל. וי"ל הא בכ"י מה"ת שיקדים הכתיבה אבל לר"י ודאי ק' וע"כ דזה ניכלל בתי' הגמרא לרמאי לא חיישינן דבזה הזיוף ניכר דרוב המגרשים חותמין עדים והיוצא בלא עדים יותר ניכר הזיוף מגזי' לזמן וממילא ה"ה דמיושב בזה הקושיא להג"מ ודברי הפ"י בד"ה גמרא בשלמא לר"ל תוך דבריו שכ' אבל אכתי איכא למידק כו' ומשמע לכאורה דה"ה בגט שאין בו זמן כנראה תקפה עליו משנתו בהעלם פלוגתת הפוסקים דהכא ודבריו צ"ע ודוק:
ד
אם היה מוקדם כו' בהסוגי' מבואר דלר"ל דס"ל זנות לא שכיח הטעם שלא תטרף פירות שלא כדין מזמן הכתיבה עד החתימה ואיכא למידק הא במס' ב"מ דף ע"ב איתא ת"ר שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית תנן התם שט"ח המוקדמים פסולים נהי דלא גבי מזמן ראשון יגבה מזמן שני אמר ר"ל ר"מ היא ור"י אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ויש פלוגתא התוס' בשם ריב"ן כתבו דא"ג ממשעבדי אבל מב"ח גובה ואיתא בריב"ש סי' שפ"ב דכן נמי מפרש הרמב"ן וכן איתא בשטה מקובצת בשם הרשב"א והר"י סובר דלר"מ בטל מהיות שטר ואפי' מבנ"ח א"ג ותליא בפלוגתא זו מוקדם דפסקינן כר"י דמידי' חכמים לר"מ דלשטת ריב"מ גובה מבנ"ח משא"כ להר"י והרא"ש ורש"י ז"ל אף דביש בו ריבית אינו מסכים בפי' ריב"ם מ"מ במוקדם מפרש דאך משעבדי פסול וכשר לב"ח וכן הסכימו הרי"ף ורמ' והוא פסק הש"ע ח"מ סי' מ"ג ולשטה זו ק' לר"ל מדוע גט מוקדם פסול נהי דנאמר דמפרש אף מתני' דגיטן כר"מ וכדמדויק לפ"ר אליביה מדר"ש שמודה בשאר שטרות דהיינו כדתנן שט"ח המוקד' פסולים אכתי ק' הא אין השטר נפסל מהיותו שטר לענין ב"ח וה"ה בגט ליהוי אך פסול לענין טריפה מלקוחות ומה ענינו לפסול לגרושין דהא תקנתא דידה בפירות ליגבות מזמן שני מב"ח נשאר כדינו ואינו דומה לאין בו זמן הן אמת דלפיר"שי יש לדחות דאינו מפרש פירושו במוקדם אלא לר"י משא"כ לר"ל אליבא דר"מ שוה מוקדם לריבית ואף מב"ח אינו גובה מ"מ לשטת ריב"מ צ"ע והיה אפשר לדחוק ע"כ דברי תו' גיטן דף ג' ע"ב ד"ה כתב בכ"י ע"ש קושייתם וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד שלא כדין כשיכתוב יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב והיא לא יוכל לטרוף לפי שחשדינן אותו שהקדים ולכן פסלוהו דהשתא בדין לא טריף מזמן הכתוב כיון שהגט פסול דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל וי"ל ה"נ הני בשלמא במלוה בשטר מוקדם שפיר יש לגזור אף מזמן שני לא יגבה ואך להמלוה קנסו אבל הכא רצו החכמים אך לקנוס לדידיה ולא לאשה ואלו נאמר דלא תגבה אף מזמן שני והקנס היא שלא כדין דהא מזמן שני מגיעים לה באמת והוא ירוויח ופעמים בכיון יקדימנו כדי שתפסיד לטרוף אף מזמן שני והוא ימכר מזמן החתימה לפיכך הוצרכו לפוסלו שאז בדין אין טורפה. אך מ"מ ק' לכל השטו' הנ"ל ואף לשיטת הר"י והרא"ש ממה דאיתא בהר"ש סוף שביעית כ' ופליגו בירושלמי ר"י אמר פסולין ממש ור"ל אמר אין מונה אלא משעת הכתב והיינו פלוגתא דאיזהו נשך אמר ר"ל במחלוקת שנויה ור"מ היא אבל לרבנן דלא קניס בריבית ה"נ גובה מזמן שני עכ"ל. משמע מזה דר"ל מדמוקים המתני' כר"מ פוסק כרבנן דאפילו ממשעבדי גובה מזמן שני וא"כ ודאי ק' דאין טעם כלל ליפסול הגרושין משום הכי (וע' בב"י מה שמביא בשם תה"ד ליישב דעת הרא"ש בתשובה) ואיך מפרש טעמא דמתני' דגיטין שלא אליבא דהלכתא לשיטתיה וכבר מוכח ממחלוקתו עם ר"י בהאומר כולכם חתומו דפוסל מוקדם וא"ל הא כתבו תו' שם בב"מ דכל זה אינו אלא בהקדימו בטעות אבל במתכוין העדים פסולים ולכ"ע השטר בטל ומשמע דפסולי דאוריי' הם שא"צ הכרזה דאל"כ לא משנו מידי וכן פסק בש"ע ח"מ הנ"ל וע"ש בש"ך כ' שכן הסכמת כה"פ (זולת בהר"ש הנ"ל כ' בתי' אחד ושמא י"ל דסבורים דלוה עצמו יפרע ולא יבא לעולם לידי טריפה) וא"כ י"ל נכתב ביום כו' סתמא במזידן נדונין כדמשמע בריב"ש הנ"ל ולהכי הגט פסול משא"כ מתני' דשביעית דתנן סתמא שט"ח המוקדמין דמשמע אפילו היכי די"ל שטעו בשיפורא דירחי דאפ"ה פסול להכי מוקים במחלוקת ור"מ היא זה אינו חדא דמן הרמ' וש"ע משמע דאף בנכתב ביום וכו' אינו אלא פסול ואם נשאה ל"ת והרי כי נתגרשה בלא ע"מ אחרים לפ"ז לכל הפחות מדין נתגרשה בספק פסולי עדות ד"ת לא נפקא ומהראוי דאפי' נשאת תצא אלא משמע דלא כהרי"בש אלא שמן הסתם נדונין במוטעין ונשארים בכשרות וע' ח"ר גיטין דף כ"ו ע"ב ד"ה אלא ארוסה ותו ק' לפ"ז מה קאמר ר' יהושע בן לוי על גט שחתמו ב' מנייהו ביומי' ואידך מכאן עד י' ימים דס"ל כר"ל דכולהו משום עדים כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק תינח לר"ש דמכשיר לכתחילה לחתום על שטר הנכתב זמן מוקדם אם יודעים שנכתב ביום הכתוב בו וכשרים הם אבל לר' יהושע בן לוי דבאמת כחכמים ס"ל הרי העדים שלא כדין חתמו והם פסולי עדות ומה בכך אם בשעת הדחק נסמוך על ר"ש א"ו משמע דהעדי' נשארים כשרים ותלינן טעותם שסברו מדחתמו שנים יכולין הם לחתום אף בתר י' ימים ומ"מ קאמר הגמרא זה לנ"מ לר"ל דס"ל כולם משום עדים הגט פסול ש"מ דאלו משום פיסול העדים אתינן עלי' והדרה הקושי' לדוכתה והעיקר הנלע"ד דעד כאן לא תלה הריב"ש סי' שפ"ב דין ביטול השטר במחלוקת הפוסקים דמוקדם לענין בני חורין אלא שטר עדות חליצה או שט"ח ממון אבל גט אשה כע"מ דפסולו מדלא נעשה כתקון חכמים דאין רצונם במוקדם מטעם חשש טריפה הוי משנה מטבע שטבעו שמודו חכמים לר"מ דפסול מיהו הוי. ומזה לע"ד ראיה ברורה לדברי הרשב"א בתשו' שבב"י לחלק בין קדימה לקדימה דלא כדעתו בחדושיו דאף למוקדם יש תקנה ע"י שליח כמו שסמכו להרחיק הכתיבה מנתינא על הקלא דשליח כי א"ד כלל מה שהתירו אבל מוקדם בשעת חתימה דלא נעשה כתקון חכמים ודאי הוא פסול אף כי אפשר להמציא תקנה להסיר החשש שבעבורו נתקן שלא להעשות כן כמו לר"ל הנ"ל לטעמו ודוק ובעיקר דין פסול העדים שהאריך הג"פ צ"ע למעשה:
ה
אפילו היו עסוקים באותו ענין כ' הב"ש והרא"ש מכשיר וכן הרשב"א אבל ברש"י ור"ן מבואר כפסק הרמ' ודעת המכשירין צ"ע דהא מלבד ששייך לר"י שמא יחפה יותר מזה לשטתם דכל גט הבא לפנינו אמרינן ביום שנכתב נמסר יש חשש בנכתב ביום שתטרף שלא כדין א"כ לר"י מה מועיל יציאת הקול מבעוד יום הא אפילו נחתם נמי מבע"י אין בדין שתטרף אלא מנתינה ואילך והג"פ כ' וע"כ יש לתי' באופן אחר דנכתב ביום ועסוקין באותו ענין ליכא חשש דחפוי דקלא אית ליה למילתא שלא נחתם ביום כתיבתו ועסוקין באותו ענין היה וא"א לו לחפות עליה ודוחק עכ"ל ותו' זה לקושיא דחשש פירות אף בדוחק אינו כי א"כ יהיה מוכרח דכשרות של נכתב ביום כו' עם עסוקים בא"ע היינו דקלא אית ליה שלא נחתם עד הלילה ולא תוכל לטרוף מיום הכתיבה נמצא דאין דין שטר זה אלא כאלו נכתב ונחתם בלילה ול' הרשב"א הכי הוא וגט מוקדם כגון שנכתב ביום כו' ועסוקין בא"ע כשר כאלו נכתב ונחתם ביום וכן משמעו' כה"פ בח"מ סי' מ"ג וצ"ע.
ו
וי"א כו' בשעת הדחק כשר כ' ב"ש דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו וכו' לפ"ז א"צ להחלוקים של תשובת מהר"מ מינץ תשו' זו א"א ודברי הב"ש אינם מובנים לי כנראה מדעתו דמוקדם בחשש פירות לרבנן הוא שהבעל יוגזל פירות המגיעים לו עד שעת חתימה ולפום כן תחלק בין בידיעתו נעשה שייך מכיון שנתן עיניו משא"כ שלא בידיעתו ואינו יודע אופן שלא בידיעתו בנכתב ביום כו' הא הכתיבה וחתימה מוכרח ע"פ צויו (אם לא בדוחק שציוה להסופר לכתוב סתם וכשהובא בלילה לפניו וצוה להעדים לחתמו סבר שנכתוב אף בלילה ובאמת נכתב ביום ובהזמן לא הביט לראות) וע"כ מוקדם שלא בידיעתו היינו שהסופר בהכתיבה הקדים הזמן. ובענין זה מבואר בכה"פ ובפרט בהיב"ש סי' קי"ז שמודה ר"ש מטעם טריפה שלא כדין ולזה מדויק ל' המשנה דלא פליג ר"ש אלא בנכתב ביום להורות דבמוקדם גמור מודה כיון דלא שייך בו כיון שנתן וכו' (ועל ד"ז מפרש הב"י להטור מטעם כתיבת שקר ולא היה צריך לדחוק) ובזה מכ"ש אם נעשה בידיעו' הבעל דפסול לכ"ע וא"כ מה זה שכ' על פירש"י נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא והא שכ' הר"ן בסמו' דס"ל ל"ת י"ל שם איירי דידע שהוא מוקדם אז מחל הפירות משמע. שהוקשה לו למה שכ' הר"ן בהמגרש דלרש"י אליבא דר"י דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה האשה צריכה להביא ראיה מתי בא גיטה לידה א"כ ליכא לר"י בשום מוקדם יותר חשש מאין בו זמן דשמא יחפה והוי דינו חד עם אין בו זמן דאף לרבנן אם נשאת ל"ת א"כ מה מפרש הכא בנשאת אף לרבנן ל"ת וא"כ א"י מה מחלק בענין פירות ואם דעתו בתירוצו שרש"י מפרש זה אם ריב"ל כר"ל ס"ל דזנות לא שכיח ופלוגתת החכמים ור"ש היא בפרי דמשעת כתיבה עד חתימ' ובשעת הדחק סומך על ר"ש דמכשיר מוקדם וס"ל מכיון כו' א"כ מעיקרא לק"מ על הר"ן די"ל לר"ל אין דומה מוקדם לתקנות זמן אף דתרווייהו משום פירא מ"מ זה משום תקנה דידה ולא החמיר' כבמוקדם שהוא משום חשש קנוני' דלקוחו' החמירו יותר לחכמים דאף אם נשאת תצא מפני שהיא בכלל יתר פסולא דרבנן דלהר"ן בכולן תצא ואף אי נימא דלא ניחא לו לחלק בתקנתא דפירות לר"ל ואף להנראה מדעתו דריעותא דמוקדם משום גזל הבעל מה שלא נראה מכל מפרשי הראשונים עכ"ז א"י לפרש מה שכ' רש"י איירי בלי ידיעות הבעל הא העובדא הוי דחתים ב' ביומו ואז נתן עיניו לגרשה ואינך בתר י' ימים ולעיל מזה כ' ולא ידע הבעל שהקדימו כו' דאז לא שייך כיון כו' גם מה כת' הר"ן איירי דידע כו' אז מחל הפירו' מה מהני מחילתו לענין לקוחות הכלל אין אתי מקום להבינו אולי הוא מפני חסרון התשו' ובעיקר הקושי' על רש"י גם היש"ש תפסו סוף הלכה י"א מ"מ י"ל דרש"י מפרש או אם נשאת למ"ד בהמגרש דבגט שאין בו זמן נמי תצא לזה י"ל דהכי הוה ואולי למ"ד זה לא מקרי שעת הדחק בענין אחר מ"מ במוקדם סמך ריב"ל על ר"ש דמכשיר משא"כ אין בו זמן דלתרווייהו פסול והר"ן כ' דבריו אליבא דהלכתא דבאין בו זמן נמי לא תצא ולמ"ד זה באמת שעת הדחק מתפרש בהלך לו. וגט מוקדם אם קדשה אחר כו' כ' הב"ש וא"ת ואין לדמו' כו' ודלא כב"ח ולא כ' ראיה מנ"ל שאין לדמות לקדושי טעות אבל לע"ד לא גרע מקידש חייבי לאוין שלא הכיר בה שמבואר סי' קט"ז דאך כתו' ל"ל הא תו' יש לה והמע' שם בסוגי' יבואר דצ"ג ופשיטא דלא עדיף א"א דרבנן מח"ל. תו כ' לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל מוקדם בטל. והאמת שהב"י הוציא כן מהרמ' שכ' בפ"א גט מוקדם פסול ובפ"י מבאר שכ"מ שכ' פסול אם נשאת ל"ת והרמ' ז"ל בלי ספק לשטתו אזיל מה שכתב בתשו' שבכ"מ פ"ח הלכה ד' אמנם המקומות שאמרו חז"ל שהוא פסול הענין אצלי מסופק אפשר שיהיה הפסול דאורייתא ואפשר שיהיה מדרבנן ונשיב אז הענינים אל שרשם שאם חוזר לשורש שהוא ד"ת אמרתי בו ספק גרושין ואם מצאתיו חוזר אל שורש דרבנן אמרתי בו פסול מדבריהם ודמיון לזה אמרם נכתב ביום כו' פסול שזה אצלי פסול מדבריהם להיות התקון הזמן מדבריהם עכ"ל. ולזה אומר אני ודאי אלו לא מצא הרא"ש ז"ל הוכחה מן הש"ס דפסול זה פירושו בטל לא הי' פליג על הרמ' ולכל הפחות הי' חש לדעתו אלא לע"ד ראי' מצא במתני' דף פ"ו ע"ב הי' כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראין עמו כשר וכ' הרמ' פ"ד הל' י"ח אבל אם כ' בהך בשבת גירש פלוני לפלונית וכו' ואם היתה המגלה יוצאה מת"י אחד מן הראשונים הרי זו ספק מגורשת וכן הוא בש"ע סי' ק"ל וע' ר"ן וידוע מה שכ' נמי הרמ' בפ"י כל מקום שאמרנו ס"מ לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני שהיא ספק ערוה ובהסוגי' שם איתא ותו לר"י דאמר זמן לכל אחד זהו טופס מה אירי' משום טופס (ופי"רשי מה אירי' דמפסלי עליונים משום דהעדים אין נקרין עמם) ות"ל דהו' לי' נכתב ביום ונחתם בלילה (רש"י ות"ל דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו עד שנכתב האחרון) ואי אמרת מוקדם אינו אלא פסול ואם נשאת ל"ת מה הקושיא ות"ל הא מטעם מוקדם לא תצא ומטעם שאין העדים נקרין עמו לכל הפחות תצא מחמת ספק ואפי' לשטת הר"ן שמביא הב"ש דאף במוקדם תצא מ"מ הבנים ודאי כשרים כיון שמ"מ ס"ל דלא הוי אלא פסול דבריהם ומשום טופס הא הבנים ס"מ דאורייתא אלא ע"כ דפשוט להש"ס דאף מטעם מוקדם תצא והבנים ממזרים וספק הא לא שייך במוקדם וע"כ משום דפסול הנאמר בו היינו בטל ועכ"ז מנקיט לחומרא עדיף ודברי אינם אלא ללמוד זכו' על רבינו הגדול הרא"ש ז"ל. ושגם ראוי להחמיר כדעתו דתצא ואפי' יש לה בנים והיינו במוקדם גמור שנכתב היום והקדימו הזמן דאלו נכתב ביום ונחתם ביום שלאחריו פוסק הרא"ש עצמו דכשר בשעת הדחק משום דכדאי ר"ש. וקושי' הגמרא אזלה לת"ק ומ"מ יש ללמוד הימנה לדידן במוקדם גמור דמודה ביה ר"ש דפסול דהיינו שהוא בטל תו יש ללמוד מזה דלא כהרשב"א בחדושין דמוקדם כשר ע"י שליח אלא כדלקמן שחזר בהתשו' דאל"כ עדיין לא מקשה די"ל פסול טופס משמיענו שאין לו תקנה ע"י שליח תו יש להבין מל' הרש"י דלא כמשמעות הריב"ש הנ"ל שמן הסתם נדוני' חותמי מוקדם לפסולים מדכ' ות"ל דהוו כולהו בר מבתרא. ולדבריו שהם פ"ע אף האחרון יפסול א"ו כנ"ל שנדוני' מן הסתם לשוגגי' ודו"ק:
ז
השולח גט כ' הב"ש אחר דברי הר"ן לפ"ז מוקדם או נ"ב ונחתם בלילה או שלא נכתב באותו יום אין תקנה לשלוח ע"י שליח כיון דאפשר באחר ולע"ד אין להוציא חומרא זו מהר"ן אלא אדרבא מדתחילת הסוגי' מקשה אי כותבין גט לאיש ומת' דלא מקדים וכו' ולא מסיים עלי' מידי דאי איתרמי מלתא שלא ניתן ביום הכתי' מה דינו משמע דאזיל בשטת הרמב"ן שבספר ה' שטות שכ' והא דאמרינן לא מקדים למימרא דלא חשו רבנן למילתא כלל ואפי' ידוע נמי לא מפסיל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ ליתני נכתב ביום ונחתם ביום וניתן בלילה כי ר"ל דמדלא שכיח משום דלא מקדים לא חשובו לעשות תקנה לפסלו ואפילו נעשה כדאמרינן מלתא דל"ש לא גזרו וכן הביא הג"פ תוך ס"ק י"ג דהיינו טעמא דהרמ' שבב"ש ס"ק ז' בשם הנ"י פ"ק דמציעא וכ"כ בספר תומת ישרים סי' נ"ה בשם הרמב"ן ובע"ה ובעל השלמה ובזה א"צ לדחוקו' הב"ש ס"ק ז'. ובמחשבה זו לע"ד אף הר"ן אזיל אלא דהוקשה לו על תחילת הקפידות המוקדם דלא סמכו על הקול ובגיטין המושלשי' דסמכו לכתחיל' והם נמי דשכיחין עם גיטין הבאים ממד"הי ע"ז מחלק משום תק"ע להורות דשלא במ"ע אין מניחין אותו להשליש אלא שיגרש בו מיד אבל לפסול הגט בדיעבד אין מוכרח שסובר. ולשטת הרמב"ן ניחא לי מה דקשי' לי לשטת ר"י שבש"ע שגט שנתאחר מן הכתיבה אין תקנה אלא ע"י שליח א"כ כל הגיטין הנתונים בתנאי אם שאין הגרושין חלים עד שעת קיום התנאי נמי ניחש לשמא יחפה אם תזנה בין הנתינה להקיום ונהי דאפשר לר"י בזה מודה לר"ל דמשע' ביאת הגט לידה אף טרם קיום התנאי מפסיד הפרו' כמו שפטור מפרקונה משעה זו וע' ס"ס קמ"ח וא"כ אין חשש טריפה מ"מ ק' משום שמא יחפה והא ודאי ל"ל דלשטת ר"י אף זה אין תקנה אלא ע"י שליח חדא דלא נשמע בשום מקום ותו דא"כ ודאי ק' לדברי הרשב"א שרוצה ללמוד מדע' ר"י דה"ה מוקדם גמור דכשר ע"י שלי' א"כ מה קאמר הגמר' בדף י"ח ע"ב איכא בינייהו דחתמו ב' ביומי' ואידך עד י' ימים דלמ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול הא מ"ד מש"ת היינו ר"י ולדידי' מ"מ הא יש חשש דחפוי להמבוא' סי' ק"ך ס"ק ך"א בח"מ דלכל הפחות הוא תנאי אם וא"כ בלא שליח אפי' לר"י פסול וע"י שליח אפי' לר"ל שאמ' מש"ע כשר ומה בינייהו ותו דא"כ מה מקשי' בעובד' דריב"ל והאמר ר' יוחנן כולו משום תנאי דילמא העובדא הוי בגירש ע"י עצמו (וע"ש ח"ר תוך ד"ה אמר ר"ל כ' דדוחק שהמקשה ידע שנעשה בלתי ידיעת הבעל כן דוחק שידע העובדא הו' ע"י שליח ולשיטת ר"ת דלשם באמת ע"כ דבהכי איירי ודוק) ותו דלפירש"י ד"ה ועד י' ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולן והר"ן הוסיף דכיון דאמר לו כולכם לא שויה גיטה עד דחתימו כולהו כנראה מדעתם דשני תנאי זה מפני שהוא בגופו של הגט אינו גט עד דנתקיימ' וצריך להיו' מקוים בשעה שבא לידה וכן מצאתי להדי' בהר"ן סוף הזורק (וכבר שכתבתי לעיל שהר"ן סותר עצמו) וביותר מזה הא העובדא דריב"ל דס"ל באמת דכולן משום עיגון ע"כ הוא בשחתמו כולן טרם שנמסר דאל"כ בלא חשש מוקדם הא ודאי לא שוי' גיטא עד דחתמו כולם וא"כ אף למ"ד משום תנאי הא עכ"פ לא נמסר ביומא קמא דנכתב ונחתם מן ב' עדים ולשטת ר"י א"כ מה הקושי' הא מוכרח לכדאי ר"ש מפני ריחק הנתינה מן הכתיבה דפסול לת"ק משום מוקדם מפני שגירש ע"י עצמו והלך לו. וע"כ לדחוק לדעה זו דגט בתנאי עדיף וקלא איה ליה אפילו ע"י עצמו ואפילו ניתן מרוחק מן הכתיבה וכל זה קשה עלי לאומרו (שוב מצאתי כעין דברי' אלו בפ"י דף ע"ב ד"ה רש"י בד"ה ור"ה כר' יוסי) משא"כ להרמ"בן ניחא דל"צ לשנוי' הנהו קלא אית להו אלא על גיטין המובאים דשכיח אבל יתר הגיטין שע"י תנאי אם מדעכ"פ הכתיבה והחתימה ביום אחד ונעשה כתקון חכמינו ז"ל הן שנתאחר הנתינה והן שנתאחרו הגרושין ע"י קיום התנאי ואפי' נתאחר הנתינה עם הקיום כגון ב' ואידך עד י' ימים למ"ד משום תנאי כולן לא נפסלו דיעבד ולכן לע"ד במ"ע כגון במומר שנתאחר הנתינה מיום הנתי' והחתימה ואינו רוצה לצוות ליכתוב אחר ואף לא לגרש ע"י שליח הסומך על הרמ' ורמב"ן ודעמי' לא הפסיד תו' כ' ולהרשב"א אפי' גט מוקדם יש לו תקנה ע"י שליח האמת בחידושיו ד"ה גיטן הבאים ממדה"י כ' הכי וכבר כ' עליו הר"ן וקולא גדולא היא וגם הג"פ כ' שרוב האחרוני' הרגישו שבהתשו' שמביא הב"י בשמו סותר עצמו והברור לע"ד שחזר בהתשו' וכדאמר רב יוסף וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכל דברי הג"פ בזה הן מה שרוצה ס"ק י"ג לפרש דבחדושיו לא איירי במוקדם שקר אלא במוקדם אמת לע"ד הוא שקר כמבואר לכל מעיין והן מה שרוצה לומר ס"ק ט"ו ד"ה העול' דבתשו' איירי במגרש ע"י עצמו דוקא נמי ליתא ומה לנו בדחוקיו שרוצה להליץ ע"פ דבריו בעד הטור מהשגת הב"י על ידי דברי ר"י מטראני ומכח זה כ' ס"קי"ג דעל תשו' רשב"א הלזו לאו מר בר ר"א חתום וכ"ז לע"ד אינו וכשם שנקבל שכר על הדרישה ליישב הטירכה נקוה לקבל שכר על הפרישה והשתיק' ומעולם לא עלה ע"ד הטור להכשיר מוקדם גמור ע"י שליח והרשב"א עצמו חזר והורה כהלכה והוא עיק' וכן כ' היש"ש על דבריו שבחדושין ולי נראה דדוקא הבאין ממדה"י שבהכשר נכתבו אלא שלא נתנו ביום הכתיבה מכשירין ע"י קול אבל גט מוקדם שלא נעשה כתקון והי' למיחש שמא יתננו בצנעה שינה מטבע חכמים שוב אין תקנה אלא באחר דכל מה שפסלו לא חלקו בדבריהם. ותו אלו מוקדם ממש כשר ע"י שליח ודאי קשי' קושית הרמב"ן הנ"ל דליתני נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה פסול בשלמא ליתר השטות לא שייך למתני פסול מדיש להו תקנה ע"י שליח. לכן לע"ד אף במ"ע א"א להקל ע"י סברה זו. תו' כ' ונשמע נמי אם בא ממדה"י מוקדם כשר לכ"ע כיון דא"א בע"א וכו' מ"מ כשבא ממדה"י דיש לו קול וא"א בע"א עדיף טפי ולע"ד אף זה ליתא ואדרבא לכ"ע אין תקנה דאף להר"ן לא סמכו חכמים עצמם לכתחילה אלא להרחיק הנתינה מן הכתיבה מפני שא"א בע"א ובאפשר אף זה לא התירו ואם ידוע שרוצה למיעבד הכי מחינן בו אבל להקדים הזמן לא התירו ונעשה בפיסול והרי הוא פסול וכל הפסולים מדבריהם א"א להקל במ"ע כמבואר במהרי"ק שורש ך"ו זולת בנכתב ביום ונחתם בלילה דבל"ז מסיק היש"ש כי"א שבסעיף ב'. תו כ' ותו' ורא"ש ס"ל גט שלא ניתן ביום הכתיבה כשר כששולחין לפ"ז י"ל דס"ל כהרשב"א ג"מ נמי כשר עי"ש מיהו אין מוכרח ולע"ד מתשו' הרא"ש מוכח איפכא והיא בסי' קך"ו בגט שנתכב ד' בשבת ך' לחדש והו' ך"א דלולא שמצא מקום להתיר מפני שהזיוף ניכר הי' פוסלו אף שהי' במ"ע ועי"ש א"ו דבמוקדם שפסלו ז"ל מדלא נעשה כתיקונם אין מקום להכשיר בשום אופן וכבר הרגיש נמי בזה הג"פ. תו כ' ולהרא"ש בתי' א' אפילו בלא שליח אית ליה קול ק' למה מוקדם פסול אע"כ צ"ל מוקדם שנכתב בפיסול שאני ואין זה מספיק דאכתי ק' הכל למה פסלוהו מלכתבו כיון שאין טעם לפסולו דהא לכולם יש קול ואפילו שלא במ"ע סמכו על זה והכשירו להרחיק הנתינ' מן הכתיבה ולהכי התה"ד בפסקיו סי' י"ט דוחה תי' זה מהלכה. ואולם ל' הב"י הכי ולפי תי' א' כל גיטין שנמסרו שלא ביום כתיבה כשרים ואפילו שלא עי"ש ול"ד להקדים הזמן דבטל נמי הוי לדעת הרא"ש משום דכי כ' שקר כ' ור"ל שהחכמים גזרו על העדים והסופר שיחושו ולא יסמכו על הקול שלא יבא תקלה על ידם אפילו בדרך רחוק ולא יחתמו שקר ומיד שלא נעשה כתק"ח הוי בכלל המשנה מטבע ואין לו תקנה ואפילו נעשה בטעות זולת בשהטעות מוכח מתוכו הכשיר במ"ע ולא חשיב לי' משנה מטבע. ואף בזה י"ח בסי' קך"ו סעי' ך"א:
ח
גט שלא נמסר כו' אלא שישלחנו כו' ביש"ש פ"ב הלכה ה' מביא פסק מן מהרא"י ז"ל שבעל שמביא גיטו ממקום אחר מותר לגרש ע"י עצמו. וע"ש טעמו ונמוקו ומסכים עמו להלכה והג"פ מפקפק ואלו ראה היש"ש לא פקפק. וסתם גט כ' הב"ש ולא חיישינן דלא מקדים וכו'. ואף דקי"ל נמי הכי בשאר שטרות היינו משום דשם אין כותבין ללוה עד שיהא מלוה עמו בשטרא דלאו אקנייתא להפוסקים דאין עדיו בחתומיו זכין. ובהטור מבואר תו דפסקינן כר"י דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה והכריעו רה"פ כותי' והכרעת הרי"ף היא מדיש לה חיוב פרקונה עד הנתינה והר"ן נתקשה אולי באמת פרקונה הופקע ע"י הכתיבה דהיינו משעה שנתן עיניו לגרשה אם הי' קודם שנשבת וע' ג"פ. ואולי י"ל דא"כ לא הי' כשר לכתוב גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו מחשש שיפקע בו פרקונה וק"ל:
ט
אמר לשנים כו' אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל הב"י מביא תשו' הרשב"א לסייע לרמ' שאלת מי שצוה לכתוב ולחתום גט לאשתו ביום פלוני ונתאחר הכותב ולא כתבו באותו יום אם יכתוב זמן קבלת הדברים או זמן הכתיבה תשו' אעפ"י שבא הל' מסופק במה שכתבת שצוה לכתוב ביום פלוני ולא נתברר אם הכונה שציוה ביום ר"ח ניסן לכתוב או שצוה לכתוב הגט בר"ח ניסן ואם כל' האחרון ה"ז גט פסול וזה פשוט ואם כל' הראשון שהצואה היתה בר"ח ולא קבע זמן בזה ודאי כשר ומ"מ צריכים לכתוב זמן הכתיבה ולא זמן האמירה ואם כתבו זמן האמירה ודאי פסול דהוה לי' מוקדם ואל תשיבני מגיטין הבאים ממדה"י שאין ההקדמות שוות שההקדמ' כתיבה לחתימה וכ"ש הקדמה גמורה ככותב באייר והקדים בניסן שזה מוקדם גמור ופסול אבל כשקדמה כתיבתו וחתימתו לנתינתו זו היא שהכשירו ומשו' דאית לי' קלא ואמרי' לה אייתי ראי' אימתי מטא לידך ודברים אלו ברורי' בעיני עכ"ל. נרא' מלשונו שהקדמ' זו בשכותבין זמן האמיר' היא בדומ' דהקדמ' גמור' שזה נמי מוקדם גמור דמוד' בי' ר"ש כיון דמזמן אמירה עדיין לא זכתה בפירו' עד הכתיבה כמבואר בתו' ובפשוט נראה נמי הכי מתוך הסוגי' דהרי באומר כולכם חתומו וחתמו ב' ביומ' ואידך בתר י' ימים למ"ד משום עדים פסול משום דהוי נכתב ביום ונחתם בלילה ואי נימא דכשר לכתוב ולחתום יום האמירה והיינו ע"כ משום שהיה בידם תחילה לכותבו ולחתמו ביום האמירה. משא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה דלא צוה לחתמו עד הלילה ק' הא באומר כולכם חתומו אלו לא נכתב כלל עד י' ימים היה כשר בשנכתב בו יום האמירה אף כי העדים חותמים בו אחר י' ימים עתה למה יגרע מה שנכתב ביום האמירה עם חתימות ב"ע במה שחתמו האינך בתר י' ימים הא נצטוו לחתום ביום האמירה א"ו דאם כתבו וחתמו יום האמירה מוקדם גמור הוא אף לר"ש ושפיר דנקרא נכתב ביום ונחתם בתר י' ימים אך תשו' הרא"ש שנמי בב"י לסייעה לרמ' היא בכלל מ"ה סי' ד' בל' זה ראובן אמר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום ונתאחר כב' חדשים שלא תבעה האשה הגט אלו ב' חדשים היו שניהם דרים בעיר אחת אחר ב' חדשים הלך הבעל ותבעה האשה הגט כותבין ונותנין לה הגט אע"פ שאין זוכרין הצוואה שצוה לכתוב אלא יכתבו זמן הנתינה ולא חיישינן נמי לגט ישן שמא נתיחד עמה או שמא ביטל דכל זמן שאין עדים שנתייחד או בטל ל"ח (וק"ק למה שהורה לכתוב זמן הנתינה מה החשש בשמא נתיחד בלא חשש הביטל) מל' זה הבינו האחרונים שבג"פ שאלו זכרו יום הצוואה היה ראוי לכתחילה לכתוב יום האמירה ומשיגים על הב"י ואם צדקו בהבנתם (כי באמת הל' מגומגם ומי יודע אם היה גירסה זו לפני הב"י) ע"כ דסובר דדוקא בגט הנכתב ונחתם אדעתא שהבעל בעצמו יגרש הוא דחייבים לכתבו יום הכתיבה כדהוכחתי מן הש"ס משא"כ בעובדא דידיה שהלך והרי היא מתגרשת ע"י שליח ולשטתו אזיל דס"ל שכל עי"ש היתר לרחק הנתינה מן הכתיבה ואף שלא במ"ע ולהכי ס"ל נמי לכתחילה אלו היו זוכרים היו רשאים לכתוב יום האמירה דמ"ש מאלו נכתב באותו יום היה מותר לגרש בו היום עי"ש ה"ה בשכותבין יום האמירה משא"כ מוקדם הנכתב ביום ונחתם בלילה אדעתא דיגרש בעצמו זה מוקדם מקרי לחכמים ומכ"ש מוקדם גמור לכ"ע דנכתב בפיסול ולא מתכשיר שוב אף ע"י שליח וכבר כתבתי שמדברי הרשב"א הנ"ל נראה בעליל שחזר ממה שהכשיר בחדושיו מוקדם גמור עי"ש דא"כ מה כ' ואל תשיבני וכו' הא במוקדם גמור מכשיר עי"ש כמו בגיטן הבאים ממדה"י. ובזה מסתביר לע"ד שאף בעובדא דידיה מדלא מחלק להשואל שבאו דבריו סתומים שאם הבעל הלך לו או שתתגרש עי"ש שאז מדנכתב אדעתא דגירושין ע"י שליח שרשאים ליכתוב יום האמירה משמע דאף באופן זה לא התירו חכמים זולת בקדמה הכתיבה והחתימה לנתינה זה התירו. לע"ד אף לנוסח הנ"ל בתשו' הרא"ש יש לדחוק כהבנת הב"י דהכי קאמר אע"פי שאין זוכרין יום הצואה אין בכך כלום שבל"ז אף אלו זכרו יכתבו יום הנתינה. אך דברי הב"י גופה שחתר להביא ראיות וכ' שמדמייהו הרמ' לכתיבת מקום צ"ע למה לא תפש הטעם בפשיטות דמוקדם גמור הוא כדכ' הרשב"א וע' ג"פ:
י
וכן אם כ' בו היום גרשתיך ע' ב"י כ' פירושו ע"פ פירש"בם וריש הסימן פסק דלא כותי' והרגיש בזה הג"פ ול' הרמב"ן הכי אלא הכי קאמר מעיקרא מינך ואפי' מריש גלותא וכיון דלא פירש לא משעבד עצמו לשום אדם והדר פשוט רבה מדאמרינן גבי גיטן היום גרשתיה כשר אלמא מההוא יומא דנפיק מתותי ידי' בבי דינא משמע וכו' א"ל אביי לעולם גבי גט לאו מההוא יומא דנפיק ביה משמע אלא מההוא יומא דמסרה לידה ודאי משמע וא"ת אין זה כריתות שהרי אין מוכח מתוכו אימתי הגיע הגט לידה א"ש כר"א ס"ל וע"מ הם יבאו ויעידו ולא בעי ר"א מוכח מתוכו כמו שמוכח במס' גיטין הרי זה משמע כדברי הש"ג שבב"ש מדכ' וע"מ הם יבאו ויעידו ומה שמקשה עליו איך מדמה שם וכו' הא למה דמדמה היה סובר מההוא יומא דנפיק ביה פשיטא שלא היה צריך לע"מ והיה מוכח מתוכו דמיום דנפיק ביה משמע וה"ה מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה אבל אנן פסקינן כדדחי לפי' הרמב"ן דלא כמשמעות הב"י ע' ודוק אך ק' לי לפי' הרמב"ן דע"כ דוקא לר"א הוא דלא בעינן מוכח הא לר"מ בעי ואלו הרמב"ן ריש כ"ה מחליט דאף לר"מ לא בעינן מוכח וע"כ דמוכח זה גרע וצ"ע תו ק' לי דמקשה על פירשב"ם דמפרש דלר"א גט כשר בלא זמן. ועוד שתקנה שתקנו בו משום פירות או משום ב"א ואין ע"מ מועילים בכך שמא לא יהיו זכורים לעולם ואיך מתורץ זה לפירושו וצ"ע:
יא
כ' בו זמן וכו' כשר זה דעת ר"ח והרמ' והוציאו הכי מפשט הסוגיא דבתר דמשני ממה שהקשה מגט שאין בו זמן אהני דלכתחילה ל"ת הקשה גזי' לזמן מא"ל ש"מ דגזי' אף לכתחילה תנשא וע' ג"פ שמפרש דאיירי באופן שניכר שהיה בו זמן ונחתך. וע"כ מפרשים אהני דלכתחילה ל"ת דלא כפירש"י אלא דמש"ה תו אינו חשוד לקלקל' ולגרש בגט דפסול לכתחילה להנשא בו ומה שמיאנו בפיר"שי דאליביה לא מוכח ד"ז כמבוא' בהרשב"א נלע"ד משו' דק' להו מה משני אה כו' אכתי ק' בכ"י ואין עליו עדי' מא"ל וכבר כתבתי סעיף א' דלפיר"שי ע"כ לדחוק דזה מיושב בההו' לרמאי ל"ח ומ"מ ק' דיותר היה לו להקשות ולתי' הכי מכ"י והיה גזי' יותר פשוט מתורץ נמי בההיא תירוצא דלרמאי ל"ח ולפירושם ניחא אך ק"ק לפירושם דמ"מ יש לשמא יחפה ואי משום דאין חשוד לקלקלה מה כולי האי יגרשנה תו בגט כשר כדינו ואולי אז יתפרסם החפוי וק"ל:
יב
גט שזמנו מאוחר ע' ב"ש כ' על תי' הב"י לכאורה אין לו דמיון וע' לח"מ הלכה ך"ה במהדורא בתרא כ' פי' הב"י ומה שכ' במהדורא קמא אינו נכון ומה שכ' הב"ש ואפשר דס"ל כל שאין הזמן מבורר כו' דברים אלו אינם אלא לשטת רש"י דף י"ח ד"ה קלא והתו' שם ורוב המפרשים חולקין ואפ"ה לא הקשו תו' דף י"ז ד"ה ר"ל אלא מה"ט יפסול מאוחר משמע להדיא הא לטעם דשמא יחפה ל"ק ומוכרח דברי הב"י וע' שטה זו דתו' שם ד"ה ר"ל החליטו סברה דלר"ל אם אומר לי' כתבו אף דס"ל כולן משום עדים ראוי לגרש בו מיד אחר שחתמו בו ב' דאם הי' רוצ' לא הי' מקפיד ומדברי הר"ן סוף הזורק שכ' ונראה שזה על דעת מי שסובר שאם בטל הגט בפי' מבוטל וכו' דאלו למאן דס"ל שגט הנכתב בהכשר א"א לבטלו אין הגלוי דעת כלום כיון שחוזר ומגרש בו וע"ש משמע ל' דגט שנכתב מתחילה על דעת שיחתמו רבים אין רצונו בתר הכתיבה כלום וא"כ נמי דקושייתם זו מעיקרא לא הוה קשיא מ"מ ק' יותר לפ"ז איך אומר ריב"ל דסבר כר"ל דכולן מש"ע כדאי ר"ש לסמוך עליו הא ע"כ לא מכשרי ר"ש אלא משום דראוי לגרש בו מיד ודוק.
יג
ויש פוסלין כ' הב"ש וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן א"י מה ק' לו מזה יותר מגט שאין בו זמן שהקשה הרשב"א ועיקר טעם הר"מ שאינו פסול אלא הנעשה ע"י עדים שלא כתקון חז"ל אבל גזי' שהעדים כתקון עשו אינו נפסל בגזזי' דידיה ומאוחר נמי לדעתו לגט שאין בו זמן דמי' מדשייכו החששות נמי לדעתו וק"ל ובמרד' ריש כ"ה כ' על מתני' דצריך שיניח שם האיש והאשה והזמן דמיירי לכתחיל' אבל בדיעבד כשר בלא זמן מדמוקמינן שם כר"א כדאמרי' גזי' לזמן ויהבי' ניהלי' וצ"ע דאף דלומד גזי' כשיטת הרמ' דכשר אכתי מ"מ מוכרח דעדיף מאין בו זמן דהא מקשה זה בתר דשני על גט שאין בו זמן אהני דלכתחילה ל"ת ואם דאזיל בשטת הרשב"ם שהבאתי ריש הסימן דלר"א באמת אפי' החתום בעדים כשר בלא זמן מ"מ הראיה מגזי' א"י מה אידן בה:
בית שמואל
קכ״ז
א
צריך לכתוב זמן בגט. שמא ישא בת אחותו ותזנה ויתפס עליה ויתן לה גט ותאמר שנתן לה הגט קודם שזנתה אף בזה"ז דאין דנין ד"נ מ"מ נ"מ לענין שלא תהי' אסורה עליו ונ"מ ג"כ דאל יהיה על הבנים שמץ פסול אבל השתא דתקנו חז"ל זמן בגט אם לא יכתוב זמן אף על גב מדאורייתא מגורשת ואם נשאת לא תצא מ"מ אם תזנה אינה נאמנת לומר דנתן זה הגט קודם שזנתה עד שתביא ראיה לדבריה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל וא"ל מה הקשה בסוגיא שם ממתני' דתניא ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר מה הועילו חז"ל בתקנתן מה קשה ליה הא הועילו דא"י לחפות עליה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל י"ל הסוגיא איירי לענין מיתות ב"ד ולענין קטלא אף על פי שלא נכתב כתיקון חז"ל פטורה היא ממיתה כשהיא אומרת דנתן לה הגט קודם הזנות כמ"ש בתוספות שם, מ"ה פרש"י לתרצן שתירץ דמהני לכתחלה לא תנשא ואז העדים לא יחתמו את עצמם וליכא חשש שיעשו כן להציל אותה ממיתה, אבל משום פירי לידע מאיזה זמן אין לו פירות לא תקנו לכתוב זמן משום דקי"ל יש להבעל פירות עד שבא הגט לידה וזאת אפשר לברר ע"פ כתב מהב"ד אימת שבא הגט לידה, והב"י הביא דעת כמה פוסקים דס"ל כשנמסר לפני ע"מ א"צ זמן אבל לא קי"ל כן כדמשמע מרוב הפוסקים ועי' בפסקי מהרא"י סי' י"ט:
ב
פסול וכו'. ולא תנשא בו ואם נשאת לא תצא אפילו במוקדם וצריכה גט אחר כמ"ש בסי' ק"נ אלא הר"ן ס"ל דתצא אם אין לה בנים ממנו והרא"ש ס"ל דתצא אפילו היה לה בנים ועי' ר"ס קכ"ח:
ג
אפילו היו עסוקים. כ"כ הרמב"ם אף על גב בשטרות מהני עסוקים באותו ענין כמ"ש בח"ה סימן מ"ג שם בקלא תליא מלתא ומאותו שעה שהיו עוסקים באותו ענין הקול יצא משא"כ בגט, והרא"ש מכשיר אפי' בגט כשעוסקים באותו ענין:
ד
בשעת הדחק כשר. אפילו נכתב היום ונחתם אחר כמה ימים ומכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה דהא הטעם הוא בעת הדחק עבדינן כרבי שמעון דאמר כיון שנתן עיניו בגרושין אין לו פירות ולא ס"ל הטעם משום זנות אם כן כשנכתב היום ונחתם אחר כך או כשנתאחר אחר החתימה הכל חד טעם הוא וכשר בעת הדחק, ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו בעת הדחק פסול דאז לא שייך לומר כיון שנתן עיניו בגרושין וכו' לפ"ז אין צריך לומר החילוקים מ"ש בתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ט, ושעת דחק פרש"י שנישאת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקים שהבאתי בסמוך והא שכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל שם איירי דידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות ועי' בתשו' רד"ך בי' ג' אם אמרינן בפלוגתת הפוסקים ג"כ כדאי פלוני לסמוך עליו בעת הדחק גם נשמע אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל דאז אף לר"ש פסול לא מהני אפי' אם הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר:
ה
אם קדשה אחר. דקי"ל כל אלו מדאורייתא גט כשר הוא לכן תופסין קידושין של אחר ואין חילוק בין אם ידע השני מהפסול לבין דלא ידע ואין לדמות לקדושי טעות ולא כב"ח ומ"ש צריכה גט משני היינו אם רוצה לגרש צריכה גט ממנו לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל דגט מוקדם בטל וא"צ גט משני אבל אם אינו רוצה לגרש תליא בפלוגתא שכתבתי בסמוך:
ו
משום דאית ליה קלא. כשרואים העדים שזמן הכתיבה קודם המסירה נתנו דעתם לידע יום המסירה כ"כ תוס' ושאר פוסקי' וא"ת לפ"ז למה מוקדם פסול דהא יודעים דלא נמסר ביום הכתיבה תירץ הר"ן דלא סמכו חז"ל על הקול אלא בגיטין הבאים ממדה"י דא"א בלאו הכי וכן המשליש גט ליתן לאשתו איירי נמי בכה"ג דהלך אח"כ לדרכו דא"א ליתן גט אחר לפ"ז מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא נמסר באותו יום אין תקנה לשלוח ע"י שליח כיון דאפשר ליתן גט אחר ולהרשב"א אפילו גט מוקדם יש לו תקנה לשלוח ע"י שליח ונשמע נמי אם בא ממה"י גט מוקדם כשר לכ"ע כיון דא"א בענין אחר אף על גב דכתבתי בסמוך בגט מוקדם דפסול אפי' בעת הדחק והדחק כתבתי דהיינו דא"א ליתן גט אחר מ"מ כשבא ממה"י דיש לו קול וא"א בענין אחר עדיף טפי ותוס' והרא"ש ס"ל גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה כשר כששולחים ע"י שליח אף על גב דאפשר לכתוב גט אחר לפ"ז י"ל דס"ל כהרשב"א גט מוקדם נמי כשר ע"י שליח מיהו אין מוכרח וי"ל דוקא כשנכתב ונחתם בכשרות סמכינן על הקול אבל לא במוקדם ויש ראיה לזה דהא כתב הרא"ש לתירוץ קמא גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה רשאי למסור מידו לידה משום העדים זוכרים יום המסירה א"כ איך מתרץ הוא למה מוקדם פסול וכן נכתב ביום ונחתם בלילה וכן הקשו תוס' ותרצו דאין לו קול אלא דוקא כששולחים ע"י שליח ולהרא"ש בתירוץ קמא אפי' בלא שליח אית ליה קול קשה למה מוקדם פסול אלא ע"כ צ"ל מוקדם שנכתב בפסול שאני א"כ אף לתירץ בתרא שלו י"ל כשלא נכתב ונחתם בכשרות אין לו תקנה וכן מוכח לשיטות הרמב"ם שאכתוב בסמוך:
ז
אלא שישלחנה ע"י שליח. כבר כתבתי בסמוך להר"ן לא מהני תקנה זו, כתב הרמב"ם רפ"ב כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה משמע דס"ל תירץ הראשון מ"ש הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עידי מסירה זוכרים יום המסירה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה אף על גב להרמב"ם בדיעבד כשר הגט בלא ע"מ כמ"ש בסי' קל"ג מ"מ לכתחלה בעינן ע"מ אמרינן דיזכרו יום המסירה והא דפוסל כשנחתם בלילה אחר הכתיבה צ"ל משום דהחתימה היה בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה היה בכשרות רשאי למסור מידו לידה ועל הטור קשה איך כתב דהרמב"ם ס"ל אם נתאחר הגט אחר החתימה אין לו תקנה דהא להדיא משמע מהרמב"ם להיפוך וכן הקשה בחדושי רש"ך:
ח
מיהו נהגו להחמיר וכו'. מ"ש כן בשם הג"ה סמ"ק יש לדחות דשם לא איירי כששולח ע"י שליח גם י"ל דאיירי לכתחלה מקפידים שינתן בו ביום אבל אם נתאחר י"ל דמודה דא"צ לכתוב גט אחר מיהו מהר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאין תקנה לשלוח ע"י שליח:
ט
שנמסר ביום שנכתב. ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה תוס' והרא"ש:
י
ונתאחר הדבר. היינו שנתאחר גם הכתיבה ולא נכתב ביום שצו' לכתוב מ"ה לא מהני כאן לשלוח ע"י שליח דאם היה נכתב ביום אשר צוה לכתוב א"כ היה מוקדם כן הוא עיקר ולא כהבנת הטור ועיין ב"ח מ"ש:
יא
גט שלא כתב בו שם היום. כ"כ בתשו' הריב"ש סי' קי"ז איזה יום בשבת לא מעלה ולא מוריד ולא מצינו זמן הכתובה בתורה שיהיה לימי השבת:
יב
בשבוע פלו' כשר. משום דמהני עכ"פ לשבוע קמיה ול"ד למוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה דשם לא כתב כתיקון חז"ל ונכתב בשקר אבל כאן ליכא שקר ומהני לשבוע קמיה ועיין ברש"י שכתב אפי' לכתחלה כשר לגרש ביה וכתב הב"י אפשר אף לרמב"ם לכתחלה כותבין כן ומ"ש לשון כשר משום דאין דרך לכתוב כן ולכאורה נראה ממ"ש הפוסקים שלא ליתן גט באייר משמע לא כרש"י דאל"כ ל"ל להזכיר שם החדש וכן יכול לגרש בר"ח ולא להזכיר היום וא"ל בעת הדחק למה כותבים אייר בב' יודין ולמה לא סומכים על דעת רש"י דהא לא מצינו מי שחולק עליו בפי' וי"ל אייר עיקר הוא לכתוב ב' יודין וכן עיקר הוא לכתוב בא' לחודש ואינו אלא חומרא בעלמא מה שמחמירים שלא לכתוב באייר או בר"ח לכן יותר טוב לכתוב ב' יודין:
יג
היום גרשתי'. כיון שראינו הגט אצלו היום הוי כאלו נכתב זמן של יום זה ומשמע אפי' לא נכתב שנת כלל כשר ועי' בש"ג פ"ב דגיטין דף תק"ס כתב דוקא כשנתברר ע"פ ע"מ שהיום זמנו ולא משמען כן מהפוסקי' גם צריך ישוב לדבריו איך מפשט שם פ' ג"פ מגט למוציא ש"ח שכתב בו פלוני לוה ממך ומדמה שם כתיבת ממך לכתיבת היום דהא לפירושו צריך בירור שהיום זמנו א"כ צריך המלוה ג"כ בירור שהוא המלוה:
יד
ויש פוסלין. באמת רוב הפוסקים פוסלים וכן היא דעת רש"י והראב"ד והרשב"א והר"ן והטור:
טו
גט שזמנו מאוחר. שנכתב ונחתם בחשון וכתב זמנו בכסליו בזה פליגו לשיטות תוס' והראב"ד כשר אלא לשיטות תוס' אין הגט חל עד כסליו ולהראב"ד היא מגורשת מהיום הנתינה ולתוס' ליכא שום חשש לא משום זנות ולא חשש משום פירי דהא הגט אינו חל עד כסליו אלא לראב"ד קשה שמא תאמר שזנה אחר הגט ומזמן הגט אין ראיה דהא הגט לאו בזמנו נכתב בשלמא לענין פירי אין חשש משום דס"ל דהיא מחלה לבעל הפירות עד כסליו כיון שידעה שנכתב הזמן בכסליו אלא משום זנות יש לחוש וכן הקשה הב"י ומה שתירץ דדומה כאלו אם היה כותב שבוע פלוני או שנה פלוני לכאורה אין לו דמיון לשבוע ושנה דהא כאן אין בו כלל זמן מבורר כל אימת שתזנה י"ל שהיה אחר הגט ואפשר דס"ל כל שאינו הזמן מבורר עליה להביא ראיה מאחר שתקנו חז"ל לכתוב זמן מבורר וכן משמע ממ"ש בפרישה בשם מהרש"ל ס"ק ט"ז ול"ד לאם אין כותב זמן כלל דשם לא נעשה כלל כתקנות חז"ל פסול אף על פי דא"י לתפוס עליה אבל כאן כתיב ביה זמן אלא דה"א דיכול לתפוס והוא ס"ל כל כה"ג א"י לתפוס עליה כיון שאין מבורר בו זמן להדיא עליה להביא ראיה ודעת הרשב"א נוטי' גם כן לדברי הראב"ד ונ"מ גם כן אם קדשה אחר להראב"ד תופסים בה הקדושין וכן משמע מהרא"ש לחומרא ס"ל כראב"ד דתופסים בה קידושין של אחר ופוסק כתוס' לחומרא ולא לקולא ועיין תוספות פ' הזורק (גיטין דף פ') כשאחרוה הזמן אם צריכים העדים להיות שם באותו מקום באותו יום הנכתב בגט:
טז
ויש פוסלין. היינו הרמב"ם כתב המגיד שאין חשש משום שמא יחפה עליה אלא גזרי' אטו מוקדם ובכ"מ כתב דס"ל להרמב"ם כשיטת הראב"ד דהגט חל מיד ואתי לחפות עליה כמ"ש בסמוך וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן ולא חיישינן שמא יחפה עליה וי"ל בדוחק ויותר מסתבר דס"ל הטעם משום פירות כמ"ש בתשובת ריב"ש סימן קי"ז וסבירא ליה נמי כשיטות הראב"ד דהגט חל מיד ולא ס"ל הטעם דמחלה לו מ"ה פסול דהיא תפסיד הפירות עד אותו יום לפ"ז נשמע גם להרמב"ם הקידושין תופסין בה ואם הגט נכתב בתשרי וכתב הזמן בחשון ונחתם בחשון כשר כיון החתימה היה באותו זמן, המגיד:
יז
לבריאת העולם כשר. ועכשיו מונין לבריאת עולם ועיין ב"י כתב לדעת הרמב"ם אם מנה עכשיו לשם מלכות אחרת שאין לו רשות במדינה זו הגט פסול:
יח
בכך וכך לפרט. אפי' לא כתב רק פרט האחרון כגון שלשה כשר ב"י בח"ה סי' מ"ג:
יט
אלא אלפים כשר. וא"ל אלפים שני אלפים והוא מוקדם מדלא כתב אלפיים בתרי יודין:
כ
ודילג הפרט האמצעי. ול"ד למ"ש בסימן קכ"ו סעיף כ"א ד' ועשרים יום והוא כ"א כשר משום שם הוא מוכח בגט אבל כאן אינו מוכח אף על גב לפי החשבון לא מתרמי באותו יום אין הכל בקיאים בחשבון, עיין פסקי מהרא"י ועיין תשובת מהר"מ מינץ סימן ט' מדמה דין זה לשינה מקום הלידה דכשר הואיל דאין צריך לכתוב מקום הלידה ואין נראה דכאן מחמת השינה נעשה מוקדם:
כא
לא תצא. ואם לא דילג אלא רק פרט האחרון כגון שלא כתב שלשה י"ל דדומה למוקדם, לבוש:
כב
ויש מי שאומר שמצריכים וכו'. עיין סימן ק"נ שם מבואר בפיסולי דרבנן צריכה גט אחר מבעלה הראשון וכאן משמע לדיעה קמייתא א"צ גט אחר ולא נמצא דעה זו מפורש ואפשר מסברא כ"כ הואיל דדומה קצת למוכח מתוכו ועיין בתשו' מהר"מ מינץ שם כתב ג"כ דכשר בלא גט אחר:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
לא תנשא. שם בגמ' ותו ליכא כו' התם תינשא כו':
ב
אם היה כו' מתני' י"ז א' וכת"ק וכ"ש מוקדם דאפי' ר"ש מודה דר"ש ל"פ אלא משום דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה כו' כמש"ש בגמ' משא"כ בהקדים לזמן:
ג
אפי' היו כו'. רמב"ם וס"ל דמש"ש י"ח א' דתניא אמר ראב"צ ל"ש אשאר שטרות קאי וכפירש"י שם ד"ה ל"ש כו' אבל תוס' שם י"ז א' ד"ה י"ל כו' פי' דקאי אמתניתין אגט. הג"מ שם וכ"ד הרא"ש שם:
ד
וי"א כו'. ל"ד בלילה אפי' לאחר עשרה ימים ולאפוקי מוקדם וכמ"ש בטור וכר"ש אליבא דר"י דפ' ריב"ל כוותיה בשעת הדחק שם י"ט א'. הרא"ש ס"ט:
ה
וגט מוקדם כו' דאינו פסול אלא מדרבנן דהא זמן תקנתא דרבנן הוא ב"י בשם הרבה פוסקים דלא כמ"ש הרא"ש בתשו' והביאו הטור דא"צ גט משני. נכתב כו' דליכא חשש לא לזנות ולא לפירות וכן בשט"ח הגמרא פ"א שם וכ"כ בח"מ סימן מ"ג ס"י:
ו
גט שלא כו' הרא"ש ס"ה אי נמי להכי כותבין כו' ולפי טעם זה כו' וע' תוס' י"ז ב' בד"ה עד כו' וא"ת נכת' כו' י"ל כו' אבל הרמב"ם והרמב"ן מכשירין בכ"ע וכמ"ש בב"מ י"ט א' גופא מצא גט כו' וליחוש כו' אבל לענין הגירושין עצמן לא חיישי' ושם כי אתא למטרא כו' אמרו הכא גבי כו' ואין כותבין גט לאיש כו' ולא חיישינן לזה. נ"י בב"מ שם:
ז
וסתם כו'. תוס' תחלת ד"מ הנ"ל והרא"ש ע"ש:
ח
לא הזמן דדוקא בשטרי אקנייתא אמרינן בב"ב קע"ו א' אי ידעיתו כו' משא"כ בשפרי דלאו אקניי' וה"ה לגיטין דתנן נכת' ביום כו' וע' תוס' י"ח א' ד"ה אף כו':
ט
ולא אותו כו'. שם פ' א' היה במזרח כו' כדא"ל רב לספריה כו' וביבמות קט"ז א"נ מילי כו':
י
כ' כו' שם י"ז ב' א"ל אביי כו' גזייה כו' מדפריך מג' גיטין ומשני אהני כו' ופריך גזייה כו' מ' דכאן אפי' לכתחלה תנשא. וכ"כ ר"ן בשם ר"ח:
יא
ויש פוסלים הרשב"א והר"ן והטור ומפ' כפירש"י שם ד"ה אהני כו' ולא חתמי עליה סהדי ופרי' גזייה כו' שהוא בתר דחתמי סהדי אבל לעולם דינו כגט שאין בו זמן בס"א וער"ן שם:
יב
גט שזמנו כו'. תוס' י"ז א' ד"ה ר"ל כו' ושם פי' א' ד"ה כי כו' והרא"ש פ"ב שם וש"פ. במתני' פ' בתרא דשביעית שט"ח המוקדמים כו' פרוזבול ול"ק גט שפסול בשניהם ובתוספתא פ"ק דחולין תניא כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט ואפילו את"ל שפי' שט"ח מ"מ גם גט אשה בכלל:
יג
ויש כו'. מכח קושית תוס' שם ושם וההיא דגט מקושר וההיא דכשאכנסנה כו' כבר יישבו בתוס' שם פ' א' ול"ק להו אלא דלא משתמיט כו' הרמב"ן הביא ראיה לדבריו ממ"ש ביבמות קט"ז א' ההוא גיטא כו' ובדקו כו' חיישינן שמא בגמלא כו' ואם איתא ליחוש שמא איחרוהו וכתבוהו ובין לאביי ובין לרבא ליחוש לכה"ג ועריב"ש סי' קי"ז:
יד
לבריאת העולם והשתא כותבין לבריאת העולם כמ"ש תוס' פ' ב' בד"ה ז' כו' והרא"ש שם וער"נ שם:
טו
אם דילג כו' עד סוף הסימן עבח"מ סי' מ"ג ס"ב וס"ג:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קכ״ז
א
סעיף א' צריך לכתוב זמן בגט וכו' נ"ב הנה המחבר כתב סתם ומשמע ל"ש מן הנשואין ל"ש מן האירוסין והנה בש"ס פ"ג דסוכה דכ"ו ע"ב מסיק שם בטעם ארוסה מכח שלא יאמרו גיטה קודם לבנה ולכאורה קשה לי לפי"ז א"כ ל"ל הטעם בנשואה מכח שמא יחפה על ב"א או פירי הו"ל ליתן טעם זה ג"כ שלא יאמרו גיטה קודם לבנה הן אמת דבתוס' שם ד"ה ה"נ שמא יאמרו משמע דלא שייך חשש שמא יאמרו רק אם כתוב בגט ארוסתי וכו' אך קשה אכתי למה תקנו זמן בגיטין בארוסה לא לכתוב ארוסתי ולא נבעי זמן ואין לומר יגבה הבעל הפירות שיאמר שהיא נשואה דהא תוכל להביא עדים שהיתה ארוסה הן אמת די"ל כיון דבשאר גיטין כותבין זמן ובזה לא יהי' כתוב יכירו הכל דהיא ארוסה והא כאילו כתב בו בפירוש שהיא ארוסה ולרב יאמרו גיטה קודם לבנה אך העיקר נלפענ"ד דלא קשה ואדרבה בזה יתיישב קושית התוס' שם הכי נמי יאמרו וכו' והוא די"ל לכאורה לא פריך הש"ס מידי דלמה בארוסה בעינן זמן נימא דלא פלוג רבנן בתקנתן וכיון דתקנו זמן בנשואה תקנו נמי בארוסה אך י"ל דלא פלוג רבנן ל"ש רק בדבר דהוי לו שם אחד והשינוי רק בדבר אחר מעלמא בזה שייך לומר לא פלוג אבל במה דהוי שמות מחולקים דזו נשואה וזו ארוסה והמה מחולקים בכמה דינים לא שייך בזה לא פלוג ולכך פריך ל"ל זמן ומשני דעכ"פ גם בארוסה שייך זמן לכתחלה משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה וכיון דעכ"פ הוי ארוסה בכלל התקנה שוב לענין דיעבד לא פלוג רבנן בתקנתן והוי בכלל התקנה עכ"פ ושוב ל"ש לא פלוג ומיושב קושית התוס' דוודאי בשביל גט ישן לבדו לא הוי פסול בדיעבד רק כיון דמחדש דעכ"פ לכתחלה בעי זמן משום חשש שלא יאמרו וכו' שוב אף בדיעבד פסול מכח לא פלוג ומיושב גם קושייתנו דעכ"פ הוצרך לטעם ב"א או משום פירות דבלא"ה משום חשש גיטה קודם לבנה לא הוי פסול בדיעבד וצריכא תרתי טעמי וא"ש ודוק וכיוצא בזה כתבתי בחיבורי מי נדה בק"א מה"ק סימן קצ"ב בביאור לשון הש"ס קטנה נמי הא מחמדה וכו' עיי"ש בעזה"י ודוק:
ב
ס"ב אם הי' מוקדם נ"ב עיין בטור מ"ש בשם תשובת הרא"ש דבגט מוקדם אין קדושין תופסין ומה שתמה עליו הב"י והג"פ מתרץ ועיין מ"ש במהדורא ח' סימן ק' בתשובתי ל"ק קעשינוב בזה ודוק ומ"ש בהגהות רמ"א סעיף ה' ומיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר עי' מ"ש בתשובה ל"ק בארשטשוב בחיבור מ"ה סימן כ"ג ע"ש ודוק:
ג
סעיף ה' בהגה מיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר נ"ב עיין בב"ש והנה יש לעיין בדין אם רצה הבעל לכתוב וליתן ע"י שליח וכבר עשה כן שצוה להסופר לכתוב ומינה את השליח להוליכו במעמד אחד כדרך סדר הגט המבואר בב"ש ואח"כ נכתב ונחתם ולא הספיקו למסרו לשליח עד שנעשה לילה אם מותר למסרו לשליח בלילה והנה לכאורה הי' נראה דאין לתנו עוד להשליח כיון דלא נמסר לידו ביום ההוא ודומה לגט שלא נמסר ביום הכתיבה דס"ל להר"ן דלא מהני תקנה זו לשלחה ע"י שליח והעיד הרמ"א שכן נהגו להחמיר אך נראה דבזה שאני כיון דכבר מינה את השליח ביום קודם הכתיבה א"כ כיון דבאמת שליחות נגמר בדיבור בעלמא א"כ לאו במסירות הגט לידו נעשה שליח רק בדבורו לבד נגמר השליחות וא"כ כבר נעשה שליח ביום והוי כאלו הגיע לידו ביום כיון שגוף הגט נגמר ביום ויכול הוא למנות שליח שבמקום אחר אף שאין מוסר הגט לידו כן ה"נ בזה מיהו בזה יש לעיין דלכאורה איך יחול השליחות שעשאו קודם כתיבת הגט שיהי' נעשה שליח עליו הלא הו"ל כדבר שלא בא לעולם וכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח וא"כ לא חל השליחות קודם כתיבת הגט ואח"כ לא עשאו שלח ביום וכל דבר דלא חייל מהשתא לא חייל לאחר זמן ממילא וא"כ לא חל השליחות מעיקרא והן אמת דבש"ס ופוסקים מוכח בכמה דוכתא דאם אמר כתבו ותנו גט לאשתי דכותבין ונותנין משמע דמצי חייל השליחות על הנתינה אף קודם כתיבת הגט והי' נראה טעם הדבר כיון דבידו הוא לכתוב גט וליתן לה הוי כמודו דמצי עביד מהשתא וכמ"ש התוס' בנזיר גבי חלה דמצי משוי שליח להפריש אף שלא נילוש עדיין ואף אם הוא אינו בר הכי לכתוב מ"מ צריך לומר דנקרא בידו לגרשה כדאמרינן בכמה דוכתא בש"ס דהוי בידו לגרשה ולא אמרינן בשום דוכתא דהיכי דאינו יכול לכתוב בעצמו ישתנה הדין ולא מצינו זה בשום דוכתא אלא ודאי כיון דהרבה בני אדם ימצא שיכתבו לו הגט נקרא בידו לעשות כן וכדאמרינן כה"ג בעלמא גבי שבת אם לא מזדקק לו חכם סגי בג' הדיוטות כן ה"נ כיון דסגי לי' בכל בי תרי הכותבין א"כ נחשב הדבר בידו לעשות לכך מצי משוי שליח אך עדיין קשה לי הרי התוס' כתבו שם בנזיר דעיקר הטעם מכח בידו להביא עיסה אחרת ולהפריש ממנה על זו אבל במה שבידו ללוש ולגלגל בעבור זה לא נחשב בידו להיות מצי משוי שליח והביאו ראי' ייע"ש א"כ ה"נ איך מצי משוי שליח על נתינת הגט הרי מחוסר מעשה הכתיבה בינתיים בשלמא בכתבו גט לארוסתי בענין שליחות הכתיבה שפיר לא הוי מחוסר מעשה דהרי מעשה הכתיבה בידו לעשותו תיכף והוי כמו גבי חלה דבידו להביא עיסה אחרת וכו' אבל לענין מינוי שליחות על הנתינה כיון דמחוסר מעשה הכתיבה בינתיים דומה למה שכתבו גבי חלה דמה שבידו לגלגל לא מהני לעשותו שליח מהשתא ולכאורה צ"ע ומה שנראה לי לחלק העניני' הוא דבשלמא בחלה גוף הענין דמשוי עליו שליח הוי מחוסר מעשה עדיין של האשה והוי החסרון בגופה אבל הכא בגט גוף הגרושין שעושה עליו השליח הוי בידו שבידו לכתוב וליתן לה וכיון שאין החסרון בגוף הדבר רק מצד אחר שאין בידו גט מוכן לא נקרא זה דבר שלא בא לעולם ואין דומה למה שהביאו התוספת בנזיר ראי' שם מכתב גט ליבמתו דהתם הוי החסרון בגופה שאין ראוי' לגרושין כל שלא בא עלי' ולכך הוי כדבר שלא בא לעולם אבל כאן אין החסרון בגופה ואם הי' לו גט מוכן היה יכול ליתנה לה לאלתר לא הוי בכלל כל דבר שלא מצי עביד ולכך אף אם לא הוי בידו אפשר דאין קפידא דלא אמרינן כל מידי דלא מצי עביד רק באם מצד גוף המעשה לא מצי עביד אבל אם גוף המעשה מצי עביד בלי חסרון רק מצד אחר שמונע לא נקרא בכלל לא מצי עביד וחלה שאני כל שלא נלוש עדיין הוי חסרון בגופו לכך הוצרכו לטעמים הנ"ל כן נלפענ"ד ודוק: ועיין במהדורא ה' שלי סימן קצ"ח שיש ראיה לסברא זו במה שדברי תוס' סתרו אהדדי ממ"ש בגיטין די"ב ד"ה גט זה וכו' לדברי התו' בנזיר ה' ולפמ"ש כאן א"ש ודו"ק ועכ"פ היוצא מזה שבזה תיכף חל השליחות ואין בזה קפידא של מוקדם ומכ"ש שאין להקפיד מה שהוי לילה ומותר למסור הגט בלילה לכתחלה כן נלפע"ד נכון וכן עשינו מעשה בצירף הרב הגאון אבד"קק ט"ג בעל ים התלמוד והוא נכון ושוב אחר כמה שנים עיינתי בס' ג"פ ס"ק כ"ג וראיתי שמתיר ליתן גט לשליח בלילה והוא סיוע לדברינו ודו"ק:
ד
סעיף ז' וכן אם כתב בו היום גרשתי כו' נ"ב עיין ב"ש מה שהביא בשם הש"ג ומה שהקשה עליו לפענ"ד לק"מ והנה לשון הש"ג כך היא גט שכתב בו היום גרשתי כשר והוא שיתברר בעידי מסירה שהיום נכתב והיום נמסר דאל"כ לא ידעינן באיזה יום הוא והוי כגט שאין בו זמן עכ"ל והנה לכאורה דבריו צ"ע במה שכתב דאל"כ לא ידעינן באיזה יום הוא הא בב"ב מסיק להדיא שההוא יומא דנפיק מתותי ידי' משמע ונראה לי דדבריו כנים להמעיין שם בסוגיא דף קע"ה דפריך ודלמא אבא שאול כר"א ס"ל דעדי מסירה כרתי אבל הכא נחוש לנפילה והנה הש"ג מפרש כפי' הראשון שבתוספת שם ד"ה אבל הכא ניחוש לנפילה ומפרש הש"ג כך דהמקשה הוי ס"ל דאבא שאול כר"מ ס"ל דעדי החתימה כרתי ובעינן מוכח מתוכו לדידי' ואף אם יברר בעדים אימתי נמסר מ"מ לא מהני לר"מ דלא מוכח מתוכו וע"כ צריך לומר דמהיום ההוא יומא דנפיק מתותי ידי' משמע והוי מוכח מתוכו ולפ"ז תו לא בעינן כלל עדים כיון דאיכא מתוכו וא"כ נמי איך רוצה לומר שמשתעבד לכל מי שיוציאו כמ"ש התוספת ומיושב בזה קושיות הב"ש ושפיר מייתי שאין לסמוך דלר"מ לא מהני ברור ופריך הגמרא דלמא אבא שאול כר"א ס"ל וא"כ תו מהיום לא משמע יומא דנפיק מתותי ידי' רק יום הגרושין ואי דלא ידעינן באיזה יום הא ר"א לא בעי מוכח מתוכו ומיירי שיש עדים מתי נמסר לה אבל הכא נהי דממך משמע יום הנתינה מ"מ ליחוש לנפילה ואין כאן ראי' ממה שהוא בידו שהוא המלוה אבל בגט יש ראי' עדי מסירה לזה משני דלנפילה לא חיישינן וא"כ תו הוי הוכחה ממה שיוציא השטר מתחת ידו שהוא המלוה והוי כמו התם שיש בירור אימתי נמסר לה פסק הש"ג כמסקנא דאבא שאול כר' אליעזר ס"ל ומהני לדידי' בירור אימתי נמסר ומהיום לא משמע יומא דנפיק מתותי ידי' רק יום הגירושין ע"כ בלא בירור לא ידעינן באיזה יום היו הגרושין כו' והרמב"ם שהעתיק להלכה דהיום ההוא יומא דנפק מתותי ידי' משמע הוא מפרש כפירושו ועוד יש לפרש שכתבו התוספת שם ששני קושיות הן ולפ"ז כיון שמתרץ הגמרא קושיא השני' ולא חש על הקושיא הראשונה עכ"ל דלא חש לזה דהי' דוחק לומר דס"ל כר"א רק כמו שאמר מתחלה דהיום משמע יומא דנפיק מתותי ידי' ושפיר פסק ולהש"ג דפסק כמסקנא הא דבעינן מהיום היינו או כמ"ש התוספת שם ונקיט הש"ג לישנא דאבא שאול לאשמעינן דאעפ"כ בעינן עדי מסירה או כפרשב"ם שם עיין שם נמצא דדין זה תלוי בשני הפרושים בתוספת שם והר"י בפירוש הראשון ס"ל כהש"ג כן נלפענ"ד ברור ונכון:
ה
באותו סעיף או אפילו כתב בשבוע פלוני כשר נ"ב עיין ב"ש מה שכתב ול"ד למוקדם כו' נראה שהצריך טעם לשיטת רש"י בש"ס דס"ל דבכל גיטין צריך להביא ראי' אימתי מטי לידך ואין שייך במוקדם אם נכתב ביום כו' חשש טריפות לקוחות שלא כדין שהרי צריכה להביא ראי' אימתי מטי לידה לכך צריך לחלק כיון שלא נכתב כתיקון אבל לפי מה שפסק הרב בהג"ה סעיף ה' כל גט אמרינן שנמסר ביום שנכתב ואין צריכין ראי' וכך הסכימו כל הפוסקים א"כ בל"ז לק"מ דמוקדם וניכתב ביום יש חשש שתטרוף לקוחות שלא כדין משא"כ בשבוע שמהלקוחות לא תוכל לטרוף מספק והפסד דידה היא נתרצית למחול הפירות כיון דקבלה הגט זה נ"ל ברור:
ו
סעיף ט' גט שזמנו מאוחר וכו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק ט"ו מה שהקשה על הב"י ולכאורה אין הבנה לדבריו שהרי מדברי ב"י מבואר שמהני לאחר זמן הגט אבל קודם זמן הגט מודה דלא מהני ונראה כוונתו כמו שהקשה המשל"מ עליו דממ"נ לא אהני דלקודם זמן הגט יכול לחפות ואחר זמן הגט אם תזנה שאז פני' היא ומאי שייך חשש שמא יחפה וכן תמה הפ"י בחדושיו והלח"מ פי' דברי הב"י כך דנהי דאם יבאו עדים קודם זמן הגט שזנתה אז יכול לחפות אבל אם באו עדים אחר זמן הגט שזנתה מקודם זמן הגט לא תהי' נאמנת שהגט מאוחר רק אמרינן שהגט נכתב בזמנו מסתמא ומהפ"י נעלם דברי הלח"מ אלו אך גם דבריו אין נכונין דאכתי ל"ד לשבוע דקמי' דשם אהני שפיר דאין יכולה שום טצדקי למעבד על שבוע דקמא רק היא נהרגת בודאי אבל כאן היא יכולה לחפות אף על אחר זמן הגט אם תחוש שיבאו עדים אחר זמן הגט שזנתה קודם שהבעל יתן לה הגט מאוחר ואח"כ תעמיד עליו עדים שראו הגט בידה קודם הזמן הנכתב ואז אף כשיבאו עדים אחר זמן הגט שזנתה קודם תביא העדים שראו הגט בידה קודם הזמן וע"כ שהוא מאוחר ותהי' יכולה לומר שהזנות הי' תו אחר הגט וכיון דיכולה לעשות כך תו לא הועילו חכמים בתקנתן כלל והיאך מדמי לה הב"י לשבוע דקמי' דשם אין יכולה לחפות כלל על זה סוף דבר שדברי הב"י כאן צ"ע ונסתפקתי אם מותר לכתחלה להראב"ד לכתוב גט מאוחר או דוקא בדעבד שכבר נכתב אז כשר ומלשון הראב"ד שכתב כשר אין ראי' די"ל כמ"ש הב"י הביאו הב"ש לעיל לענין שבוע דקמי' משום דאין דרך לעשות כן. שוב ראיתי שמבואר הוא בח"מ סי' מ"ג שאין לאחר שום שטר לכתחלה דמחזי כשקרא וה"ה נמי בגט הדין כן דאין חילוק בכך רק בדעבד שכבר אחרוהו כשר ולפ"ז יש ליישב מה שהקשה הב"י על הראב"ד שהרי יכול לחפות עליו שכל זמן שתזנה תאמר שהי' אחר הגט כו' ולפענ"ד לק"מ על הראב"ד דהא בגמרא קאמר גבי שלשה גיטין פסולין והולד כשר דאהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דאז לא יכתוב לה הסופר ולא יחתומו העדים ושפיר הועילו וא"כ בגט מאוחר נמי כן כיון דלכתחלה אסור לאחר שום שטר משום מחזי כשקרא ובודאי מסתמא לא יכתוב הסופר ולא יחתומו העדים לכתחלה על מאוחר ולא יכול לחפות כלל ואין לחלק ולומר דדוקא גבי גיטין פסולין שלכתחלה לא תנשא אף שכבר נכתב הגט ואז לא יכתבו הסופר והעדים אבל בגט מאוחר שדוקא לכתוב לכתחלה אסור אבל אם כבר נכתב כשר ואז שפיר יש חשש שיכתוב הסופר זה אינו חדא דאין סברא לחלק בכך כיון דהסופר בקי בהלכות שטרות מסתמא לא יכתוב כך ועוד משמע כן מדברי הב"י גופו שכתב דמשמע מדברי רש"י שמותר לכתוב רק שבוע אפילו לכתחלה מדכתב רש"י דתו לא ממנעה מלכתבה ניהלי' ואי נימא אף דאסור לכתוב לכתחלה מ"מ כיון דבדעבד כשר שהרי יש חשש שיכתוב הסופר והעדים א"כ אין ראי' כלל מדברי רש"י דאפשר דלכתחלה אסור לכתוב ואעפ"כ לא ממנעי אלא ודאי דאם לכתחלה אסור שפיר ממנעי מלכתוב וכן ה"נ כיון דלכתחלה אסור לכתוב לא יכתוב הסופר מסתמא ואין שייך שמא יחפה והפוסקים דס"ל דאסור לכתוב שבוע לבד לכתחלה לא ס"ל הטעם של רש"י בג' גטין פסולין שאהני שלא יכתוב הסופר רק כמ"ש הב"י שבאמת אז לא תוכל לברר חייבת מיתה כיון שלא נעשה כתיקון חכמים כמ"ש הב"ש בסעיף זה רק לשבוע דקמי' כשר דבזה לא שייך לא נעשה כתיקון חכמים כיון דבדעבד כשר אם נכתב ומותרת להנשא רק בשלשה גטין שלכתחלה לא תנשא זה שפיר שייך למקרי לא נעשה כתק"ח וחייבת מיתה אם לא תוכל לברר אבל לרש"י דכתב הטעם שלכתחלה לא יכתוב הסופר ממילא באם כתב בו שבוע מותר לכתחלה וכן הראב"ד ס"ל טעם זה ע"כ כשר גט מאוחר ולא שייך שמא יחפה כיון דאסור לאחר שטר לכתחלה לא יכתוב הסופר ולא יחתומו העדים כן נראה לי ברור:
ובזה יפרש דברי הב"ש כאן מ"ש בישוב דברי הראב"ד ואפשר כיון דלא נעשה כתיקון חכמי' כו' דלכאורה אין הבנה לדבריו דא"כ למה בגט שכתב בו שבוע מקשה הגמרא אי הכי מאי הועילו חכמים ומ"מ לא נימא נמי הכא כיון דלא נעשה כתיקון חכמים צריכה להביא ראי' לכך לפי הנ"ל ניחא דהראב"ד ס"ל דלכתוב שבוע כשר לכתחלה ואף זה בכלל תיקון חכמים ומקשה הגמרא שפיר רק במאוחר שאסור לכתחלה זה לא נעשה כתיקון חכמים כן נראה דס"ל להב"ש דלא כמ"ש לעיל לשיטת הפוסקים החולקים על רש"י דאינהו ע"כ ס"ל דזה מקרי כתיקון כיון דאם נכתב מותרת להנשא דאל"כ לא יקשה הגמרא מידי לדידהו על כתוב שבוע כו' ודוק והבן זה:
ז
סעיף ט' גט וזמנו מאוחר וכו' אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בו נ"ב הנה דעת הראב"ד הוא דהגט חל מיד והגט פשוט תמה עליו מן הגמ' דע"ז ועיין מ"ש בישובו בחיבורי לאו"ח ה"ל פסח סימן תמ"ח בחלק הנרשם חלק ק"ב בתשובה ל"ק ניקאלייוב וישבנו דעת הראב"ד ע"נ ודוק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
ואם נשאר. ע' לקמן סי' ק"נ ס"א דאפי' לא נבעלה לא תצא. ושם מבואר עוד דכותבין לה גט כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה כו' יע"ש:
ב
בשעת הדחק כשר. עבה"ט ומ"ש דוקא שידע הבעל מזה אבל אם הוא מוקדם כו' לא העתיק יפה ובב"ש סק"ד כתב ומשמט דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע כו' ע"ש ודיו (ומה דמסיים הב"ש לפ"ז א"צ לומר החילוקים שכ' בתשו' מהר"ם מינץ סימן ט' עכ"ל. ר"ל דמהר"ם מינץ שם כתב ליישב מה דקשה בדברי הטור כאן שכ' בשם הרא"ש דנכתב ביום ונחתם בלילה או אפי' אחר י' ימים כשר בשעת הדחק ומיד אח"ז הביא דברי הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פיסולו עד שקידשה אחר לא תפסי בה קדושי שני וא"צ גט ממנו כו' וכ' מהר"ם מינץ לתרץ ולחלק דלעיל כשר מוקדם זהו דוקא שיודעים העדים שהוא מוקדם וכיון דיודעים דנכתב לפני י' ימים ונחתם עתה לכך אינו פסול דעדים מסקי אדעתייהו לידע יום המסירה אבל מ"ש בתשובה אח"כ דלא הוי גט כלל זהו מיירי דוקא דלא ידעי העדים פסולו עד אחר זמן דלא מסקי אדעתייהו לזכור יום המסירה וזה הוי פסול גמור ולזה נקט הרא"ש בתשובה ולא נודע פיסולו כו' עכ"ד מהרמ"מ. וחילוק זה לא הוכשר בעיני הב"ש משום דטעמא דהרא"ש ז"ל דכשר בעת הדחק הוא מטעם דבשעת הדחק עבדינן כר' שמעון דאמר כיון שנתן עיניו כו' ולא מטעם דעדים מסקי אדעתייהו. ולזה מחלק הב"ש דדוקא בכה"ג שנכתב בזמנו רק שנחתם אח"כ מהני שעת הדחק דבזה שייך לומר כיון שנתן עיניו כו' אבל מ"ש הרא"ש אח"כ בתשו' מיירי דהוא מוקדם שהקדימו הזמן כגון שכתב הגט בי' לחדש והקדימו הזמן וכתב בה' בזה אפי' בעת הדחק פסול דבזה ל"ש לו' כיון שנתן עיניו כו' וגם ל"ש לומר דמחל הפירות כיון דלא ידע הבעל מזה. וזהו כעין תירוצו של הב"י רק דהב"י תלה הטעם כיון דכתבו שקר פסול לגמרי והב"ש תלה כיון הטעם דלא שייך בזה כיון שנתן עיניו כו') וע' בס' בית מאיר ובשו"ת שבספר גבורת אנשים ובתשו' בגדי כהונה מענין זה. ומ"ש הבה"ט ושעת הדחק פרש"י שניסת כו' עיין בס' ג"פ שכ' דאפשר דרש"י אתי לאשמעינן דאם ניסת אפילו בעלה הא' בעיר א"צ שיתן גט אחר כדקיי"ל בעלמא בכל גט פסול כמ"ש סימן ק"ן משום דשאני פיסול זה דר"ש מכשיר ויש לסמוך עליו בשעת הדחק שלא תהי' נמאסת על בעל הב' או משום זילותא דב"ד כו'. וכ' עוד ומספקא לי אם הוא שעת הדחק שהלך הבעל למרחקים דא"א להשיג גט אחר אם נותנין הגט לכתחילה או דילמא אין להקל רק כשכבר נתגרשה ומתוך דברי הב"ח יראה דאין להקל רק אם נתגרשה שתנשא לכתחילה ומתוך דברי מהרי"ט הובא ברא"ש דף פ"ד מבואר דנותנים אותו לכתחלה וכן מסכים הרא"ש שם כו' ע"ש:
ג
צריכה גט משני. כ' הב"ש לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל דגט מוקדם בטל וא"צ גט משני כו' ועיין בס' ג"פ האריך בזה ומסיק דמ"מ יש לחוש לדברי הרא"ש להחמיר דאם נתגרשה בגט מוקדם שהקדמת זמן הוא שקר ונשאת לב' דתצא מזה ומזה ודיינינן לה כספק מגורשת ע"ש וכן מסיק בס' ב"מ דראוי להחמיר כדעת הרא"ש ז"ל דתצא ואפי' יש לה בנים ע"ש:
ד
אם כתבו בו. כ' בס' ג"פ יראה לי דאם הוא שעת הדחק כגון גט ש"מ שלא תשאר זקוקה ליבם קטן יש לעשות כן אפי' לכתחלה אע"פ שמוסיף על הגט יותר מי"ב שיטין אבל בלאו הכי אין לעשות כן ולכתוב גיטא דנן כו' לכתחלה רק בדיעבד שנכתב וניתן כבר יש להכשיר גם יראה דדוקא קודם חתימה אם כתבו גיטא דנן כו' כשר אבל אחר שחתמו העדים לא מהני שיכתוב כן משום דחיישינן שיגזוז אותה שיטה שכתוב בו גיטא דנן. עוד יראה דאם חתם עד א' וקודם שחתם העד הב' כתבו גיטא דנן כו' וחזרו וחתמו שניהם הגט כשר וראי' מתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' נ"ד פסקה מרן בח"מ ס"ס מ"ד ע"ש:
ה
השולח גט כ' בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' רע"ד דהבעל עצמו שהביא גט ממ"ה למיסרו לאשתו דזמנו קודם לנתינתו יש מי שהורה דאין להכשירו אלא ע"י שליח והוא ז"ל סתר את דבריו והעלה דכל גיטין הבאים ממ"ה אית להו קלא ויכול הבעל לגרש ע"י עצמו יע"ש: ובס' ג"פ ס"ק י"ב כ' עליו שאין דבריו מוכרחים. ועיין בס' בית מאיר ס"ה הביא דברי היש"ש פ"ב הלכה ה' שמביא פסק מן מהרא"י ז"ל שבעל שמביא גיטו ממקום אחר מותר לגרש ע"י עצמו הוא ז"ל הסכים עמו להלכה ומסיים הב"מ דהג"פ מפקפק בדין זה ואילו ראה דברי היש"ש לא פקפק ע"ש. ועמ"ש לקמן ס"ה ס"ק ח' עוד מדין זה:
ו
אין תקנה כו' עב"ש סק"ו וז' שכ' דלהר"ן לא מהני תקנה זו ועיין בס' ב"מ כתב עליו ולע"ד אין להוציא חומרא זו מהר"ן אלא אדרבה דעתו להקל כדעת הרמב"ן כו' ע"ש. וכ' עוד הב"ש וז"ל כ' הרמב"ם דפ"ב כותבים וחותמין לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה מש"ע דס"ל תירוץ הראשון שכ' הרא"ש דגט שנמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו כו' עכ"ל ועיין בס' ג"פ ס"ק י"ג הביא שם דברי הנ"ל פ"ק דב"מ שכ' דכן הסכים הרמב"ן ז"ל משום דמלתא דלא שכיחא היא דלא מקדים אינש כו' (גם בביאור הגר"א ז"ל סק"ו הביא דברי הנ"י בזה) וכ"כ בספר תומת ישרים סי' נ"ה בשם הרמב"ן ובעל העיטור ובעל ההשלמה והכל בו. ע"ש ובס"ק י"ד תמה הג"פ על מרן ז"ל איך לא הזכיר דברי הנך רבוותא דמתירין אפי' ע"י הבעל ע"ש. ועיין בס' ב"מ מ"ש בזה ומסיים ולכן לפ"ד במקום עיגון כגון בעוזב דת שנתאחר הנתינה מיום הכתיבה והחתימה ואינו רוצה לצוות לכתוב גט אחר ואף לא לגרש ע"י שליח הסומך על הרמב"ם והרמב"ן ודעימי' לא הפסיד ע"ש:
ז
שישלחנו לה ע"י שליח עב"ש סק"ו שכתב דלהרשב"א אפי' גט מוקדם (בשקר) יש לו תקנה לשלוח ע"י שליח כו' הנה דברי הרשב"א אלו הובא בב"י בד"ה השולח גט (והמה בחידושיו ד"ה גיטין הבאים ממדה"י) אבל תימה דמד' הרשב"א בתשו' שהביא הב"י אח"כ בענין אם לכתוב זמן האמירה נראה שאין דעתו כן וכבר עמד ע"ז בתשו' מהרי"ט ח"א סימן קמ"ג שדברי הרשב"א סתרי אהדדי וכתב ליישב ע"ש ועיין בג"פ ס"ק י"ג וט"ו שהאריך מאד בזה וכ' בס"ק י"ג וז"ל העולה מכל הנזכר הנה ערכתי דברי הפוסקים בדין גט מוקדם שהוא שקר אם להכשירו ע"י שליח כו' ולע"ד יראה לענין הלכה דאם הקדימו זמנו בכוונה ויש בו עידי חתימה אין לו תקנה ע"י שליח דהגט פסול מפני ע"ח חתמו שקר כו' אמנם אם אין באותו גט עדי חתימה או שטעה בעיבורא דירחא או שטעו וכתבו יום האמירה שטעו בדין באופן דע"ח לא נפסלו יש להכשיר ולתתו ע"י שליח דכל ע"י שליח יש לו קול וליכא למיחש למידי ואע"ג דהר"ן מחמיר אין לחוש דהר"ן לטעמי' אזיל דאפי' מוקדם אמיתי שנתאחרה נתינתו אינו רוצה להקל ואנן לא קי"ל כותי' כו' לא נשאר עומד לנגדי רק תשובת הרשב"א דס"ל דאם כתבו יום האמירה הגט פסול אף הא לא תברא חדא כיון דהרשב"א עצמו בחידושיו משמע דס"ל דכשר החידושים הם עיקר כמ"ש גבי פסקי הרא"ש כו' ותו דיש פנים לומר דהרשב"א בתשובה לא פסל אלא כשמגרש ע"י עצמו אבל ע"י שליח מכשיר כמ"ש מהרי"ט ח"א סי' קמ"ג ע"כ נראה דאם אירע שכתבו יום האמירה הגט בשר לתתו ע"י שליח עכ"ל גם בס"ק ט"ו מסיים וז"ל ובגט שכתבו יום האמירה ומוסרו ע"י שליח ליכא למיחש למידי דאיכא קלא ועדי' פסולי' לא הוי דטעו וסברו דצריך לכתו' יום האמיר' ואפי' למ"ש מור"ם דנהגו לשחמיר ולכתוב גט אחר אפי' בנתאחר' הנתינ' מהכתיב' ואין מכשירים לתתו ע"י שליח היינו דוקא כשהבעל והאשה שניהם בעיר ויכולים לגרש בגט אחר אבל אם שלחו גט מוקדם ממדה"י כגון שכתבו יום האמירה או שטעו בעיבורא דירחא נראה דמצינן למיעבד עובדא לתתו כיון דבא הגט ע"י שליח וליכא למיחש למידי עכ"ל ועיין בס' ב"מ שהזכירו קצת מדברי הג"פ הנ"ל וחולק עליו וכתב דאין ספק שהרשב"א עצמו בתשובה חזר בו והורה כהלכה והוא העיקר וכן דעת רש"ל ביש"ש כו' ומסיים לכן לע"ד אף במקום עיגון א"א להקל ע"י סברא זו ועמ"ש עוד בזה לקמן ס"ו סקי"ב:
ח
מיהו נהגו להחמיר. עב"ש סק"ח וע' בתשו' שמן רוקח ח"ב סי' נ"ב בדבר הגט שהביא הבעל ממקום הכתיבה למקום אחר ומסרו שם לאשתו ע"י עצמו ליומא אוחרא והתעוררו ע"ז מופלגי העיר לומר שהוא פסול כי אין תקנה רק ע"י שליח ואף בזה נהגו להחמיר והאריך בזה הרב המחבר הנ"ל לבאר כל השיטות וגם לבאר דברי הרמ"א ז"ל להצילו מתמיהות הב"ש וגם מה שיש עוד לתמוה עליו ממ"ש הרמ"א ז"ל עצמו בסי' קמ"ב סי"ד דסתימת לשונו שם מורה דאף ליומא אוחרא יכול הבעל למסור בעצמו ותורף דבריו דהרמ"א כאן איירי במי שמוסר הגט במקום הכתיבה והיה כוונתו למוסרו ביומו ואח"כ נתעכב ע"י איזה סיבה ורוצה למוסרו ביום מחר בזה נהגו להחמיר ולכתוב אחר וגם המחבר בסעיף זה מיירי באופן זה אבל היכא דנכתב בעיר אחרת בזה סובר הרמ"א דגם בעצמו יכול למסור וכנראה מדבריו בסי' קמ"ב הנ"ל ועפ"ז העלה דפשוט הדבר בנ"ד דעכ"פ בדיעבד שכבר ניתן הגט לידה יש להכשירו ואף אם לא ניתן עדיין המיקל בזה יש לו על מי לסמוך אמנם לכתוב לכתחלה כדי למסור ביום אחר בזה בודאי יש להקפיד ע"ש באורך. ועמ"ש לעיל סק"ה דכן הוא דעת הרדב"ז ומהרא"י ומהרש"ל ז"ל להכשיר אף לכתחלה: וע' בתשו' ברית אברהם סי' ק"ו וק"ז שגם לפניו בא שאלה כזאת ממש והזכיר שם שהגאון מהר"ר יצחק הלוי מקראקא יצא הדבר מאתו להצריכו גט אחר וכתב על הדיינים מסדרי נתינת הגט מדלא עיינו בהא יש לחוש לשאר מילי הגט (עמ"ש לקמן סי' קמ"ב ס"ט סקי"ז) והוא ז"ל האריך מאד בזה לחלוק על הגאון הנ"ל ולבאר דעכ"פ בדיעבד שכבר ניתן הגט לידה בודאי אין חשש ואין להצריכה גט אחר חדא דגוף דין זה בגט שלא נמסר ביום הכתיבה כל שלא היה החתימה בפיסול אין ברור לפסול ואף דברי הרא"ש והש"ע יש לפרש דהיינו לענין לגרש לכתחלה ועוד דבנ"ד שהביא הבעל ממקום למקום יש צד גדול להתיר אף ליתן לכתחלה דגם ע"י בעל ה"ל קלא ממקום למקום ודברי הרא"ש והש"ע והרמ"א מיירי באותה עיר וכן מבואר להדיא מלשון רבינו ירוחם שכ' וי"מ דכל הגט שלא ניתן ביום הכתיבה פסול דאין כשר אלא גט הבא ממקום רחוק אבל בעיר אין קול ומ"מ אפי' בעיר אם נתנו ע"י שליח אית ליה קלא כו' מבואר דמקום רחוק מיירי גם בבעל עצמו דכשר אף לכתחילה וכן מבואר להדיא בתשו' הרדב"ז סימן רע"ד כו' (הובא לעיל סק"ג) ואם הרדב"ז הורה כן לכתחלה מכ"ש דבדיעבד תינשא ואין להצריכה גט אחר ועוד יש סניף בנ"ד כיון שהקהילה אינו במקום כתיבת גיטין הוי מילתא דתמיהא ומידכר דכירי אינשי כדאמרי' בחולין גבי קלוט בן פקועה כו' ובסי' ק"ח שם נזכר שגם הגאון מהר"א כהן ז"ל מפינטשוב (הוא בעל כתר כהונה) הסכים עמו לדינא בזה להתיר האשה בלא גט אחר ע"ש. ושם בסי' קי"א האריך עוד בענין גט ע"י שליח הולכה שרוצה השליח למסור להאשה באותו מקום עצמו שנכתב הגט אחר יום הכתיבה אם יש בו חשש מוקדם (תורף המעשה יובא קצת באריכות לקמן סי' קמ"א סמ"ה סקמ"ט) והאריך לבאר דאין שום חשש בזה דהא ודאי שדברי הש"ע כס"ה דאין תקנה רק ע"י שליח מיירי באותה עיר דאילו ממקום למקום כשר גם ע"י בעל עצמו כמו שהוכחתי בתשובה אחרת (שהובא לעיל) והבאתי שם דברי רבינו ירוחם ותשו' הרדב"ז דמבואר להדיא הכי וחזינן דע"י שליח כשר גם באותה עיר מצאתי עוד בתשו' מהרשד"ך הנקרא ריח שדה בדף כ"ז שהביא דבס' תומת ישרים כתב בשם מקצת מפרשים דגם ע"י שליח לא מתכשר באותה עיר דכן משמע מלשון הרא"ש שיש קול להולכת השליח ולביאתו משמע דוקא ממקום למקום יש קול שיאמרו פלוני הביא גט ממקום פלוני ומהרשד"ך סתר זה והאריך להוכיח דז"א דא"כ תיקשי הא דהמשליש גט דמיירי באותה עיר ועוד דהא התוס' והרא"ש והרשב"א כתבו סתם דאין תקנה רק ע"י שליח ולא שאני בין מעיר לעיר בין אותה עיר ומ"ש הרא"ש והטור דיש קול להולכת השליח ולביאתו ל"ד הוא אלא משום דקיימי אגיטין הבאים ממדה"י כתבו כן אבל העיקר כל שמסרו ע"י שליח קלא אית ליה תדע שהרי כתבו אח"כ כשנותנו ע"י שליח כו' ולא כתבו כששולחו כו' וכן עיקר למעשה עכ"ד מהרשד"ך ולדידי בלא"ה אין שום משמעות מלשון הרא"ש שכ' להולכת השליח ולביאתו דודאי גם בעיר א' שייך להולכת השליח ולביאתו שמביא הגט מיד הבעל כו' והרא"ש בעי בזה לאפוקי דאין תקנה להכשירו רק ע"י שליח הולכה ולא ע"י שליח קבלה דבשליח קכלה מתגרשת מיד בקבלתו וליכא קלא דהשליח עומד במקום האשה והוי מידו לידה ועיקר הקול הוא במה שמביא הגט בידו ואומר פלוני מינה אותי להיות שליח כו' והאריך עוד בזה ומסיק דאין שום ספק בזה דכל ע"י שליח שרי גם באותה עיר וברור דיש לסמוך ע"ד ר' ירוחם והרדב"ז והרשד"ך הנ"ל וכן משמע עוד מדברי תשובת הרא"ש שהובא בטור ס"ס קמ"א וברמ"א שם סעיף ס"ב כו' וכן מבואר מדברי התומים סי' נ"ו סקי"א שתופס כן בפשיטות וכן מבואר בתשו' מהרי"ח סי' קמ"ג כו' וגם אין שום פקפוק בזה מחמת דברי הרמ"א שכ' מיהו נהגו להחמיר לכתוב אחר דהרמ"א מיירי בנכתב מתחלה למסור מיד ונתעכב ע"י איזה סבה ועבר יומו ורוצים אנו להכשירו ע"י שליח יש לכתוב טפי גט אחר וגם בזה חולק הב"ש דאחר הכתיבה אין לחוש לכתוב אחר אבל אם נכתב מיד לשלוח ע"י שליח (ונמסר לו ביומו) ודאי אין להחמיר כלל ומכ"ש בנ"ד שהבעל אינו בפנינו אף שהוא במקום קרוב רק פרסה א' אין לנו לעשות שום מעשה לכתוב להבעל שיצטרך לבא שנית לכאן ולכתוב אחר כו' ובפרט בנ"ד דהוי קלא ופרסום טפי מחמת שכבר הלך השליח למקום אחר וחזר משם עם האשה ועדיפא טפי משאר גיטין השלוחים ממקום למקום עכת"ד. ובס"ס קי"ב שם מבואר שגם הגאון מהרצ"ה ז"ל אב"ד מגולגלא הסכים עמו לדינא בזה ע"ש באריכות. ומ"ש עוד שם לפלפל בענין הגט הנ"ל אם יש קפידא מחמת שהבעל לא מינהו להשליח אך ליתן במקום אחר מדלא בא תיכף עם האשה כו' אכתוב בזה לקמן סי' קמ"א סמ"ה סקמ"ט:
ט
אמר לשנים. כ' בס' ג"פ לפי מה שפסק מרן סי' ק"ל סי"ח דיש ליזהר שלא לחתום הסופר לעד לאו דוקא נקט הכי לשנים אלא דהכא לא נחית כו':
י
ונתאחר הדבר ימים או שנים. עיין בתשו' שב יעקב סי' ל"ה שכ' על נדון דידיה (יובא אצלינו בסה"ג סכ"ו) אודות שנסתפק חכם אחד אי מהני נמי בגט אם שוכחים קצת העדות להזכירו ע"י הכתב ועל ידי הסופר או אם יזכירו העדים עצמם זה לזה (כדמהני בד"מ כמבואר בח"מ סי' כ"ח סי"ג וסי"ד) הנה תלמודא סתמא קאמר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה כו' ומהיכי תיתי לומר דאיירי דוקא בד"מ דאם כך הוא ודאי ה"ל לפרש דלא תיפוק חורבא מיניה כו' ובהדיא מצונו בגיטין דף י"ט גבי עדים שאין יודעים לחתום מקרעים להם נייר חלק כו' דמקילין לענין גיטין יותר מד"מ וה"ה בנ"ד מהני שפיר אי נזכרו עדותן ע"י הכתב או ע"י עד האחר ואין להחמיר בזה יותר מדיני ממונות עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל סי' ק"כ סקי"א:
יא
הגט בטל והוצרכו. כ' בס' ג"פ לאו דוקא נמצא בטל אלא אפי' נמצא פסול מדרבנן כדלעיל סי' קכ"ב ס"א:
יב
אין כותבין לא הזמן כו'. עיין בס' ג"פ סק"ך לענין דיעבד אם כתבו זמן האמירה ומקום האמירה מה דינו והאריך להביא ראיות דאם כתבו מקום האמירה פסול אף בדיעבד ואפי' אם נתגרשה כבר בגט זה והוא שעת הדחק ומקום עיגון אין להקל. ולענין אם כתבו זמן האמירה. אם הלכו הסופר והעדים מעיר לעיר כיון דלענין המקום צריכים לכתוב מקום הכתיבה צריכים גם לענין הזמן לכתוב זמן הכתיבה ואם כתבו זמן האמירה פסול אף בדיעבד ואע"ג דהגט ע"י שליח פסול משום דהוא שיקרא ממש. אך אם הסופר והעדים נשארו במקומם בזה אם כתבו זמן האמירה ואותו גט נמסר ע"י שליח אין טעה לפוסלו כלל דאי משום מוקדם כיון דמתגרשת ע"י שליח קלא אית ליה ואי משום מיחזי כשיקרא ליכא כיון דכתבו זמן האמירה שא"ל הבעל והרי הם עדיין עומדים באותו מקום שצוה להם הבעל כו' והאריך בזה. ובסיף דבריו חזר ושנה הדברים וז"ל העולה מכל הך שקליא וטריא הוא דמ"ש הרמב"ם ומרן דאין כותבין לא הזמן שא"ל הבעל ולא אותו המקום אם בדיעבד כתבו זמן שצוה להם הבעל שהוא יום האמירה ואותו הגט נמסר ע"י שליח כשר בדיעבד דליכא למיחש למידי ולענין המקום אם כתבו מקום האמירה שצוה הבעל פסול. וא"ת כיון דיש חילוק ביניהם איך דרמב"ם ומרן נקטו כה"ג אין כותבין לא הזמן כו' ולא אותו המקום כו' דמשמע דהני דיני שוים בדבר וי"ל דכיון דהרמב"ם מיירי דשינו העדים מקומם דהיו בתשרי בירושלים ונתאחרו עד ניסן והרי הם בלוד כיון דלענין המקום צריכים לכתוב בלוד שהוא מקום הכתיבה גם לענין הזמן צריכים לכתוב זמן הכתיבה דאם יכתבו מקום הכתיבה וזמן האמירה יהיה פסול. אמנם אם גם בניסן עדיין הם בירושלים לכתחלה ודאי כותבין הזמן מניסן שהוא זמן הכתיבה אך אם כתבו זמן האמירה בדיעבד הגט כשר כיון דמתגרשת ע"י שליח כו' וכבר היה זה מעשה דשלחו מצובא למצרים גט שנכתב בו יום האמירה ונחלקו חכמי מצרים בגט ההוא ואני כתבתי כדעת המכשירין עכ"ל ע"ש. והנה זה המעשה כבר הזכירו בסקי"ג ושם מסיק להל' דאפי' מוקדם בשקר שקדמה זמנו לכתיבתו כל שעדים לא נפסלו כגון שטעו בעיבורא דירחא יש להכשיר ולתתו ע"י שליח והבאתי דבריו לעיל סק"ז וכבר כתבתי שם דבס' ב"מ חולק עליו בדין ההוא (וכעת ראיתי שהג"פ עצמו בסקל"ה מהסס בזה ואינו מחליט הדבר רק בשעת הדחק במקום עיגון דעתו נוטה להכשיר) וגם בדין זה כתבו יום האמירה מפקפק ג"כ בס' ב"מ מכח דברי הרשב"א בתשו' שהביא הב"י דכ' בהדיא דאם כתב זמן האמירה ודאי פסול ומ"ש הג"פ דהרשב"א מיירי במגרש ע"י עצמו ליתא ע"ש:
יג
מניסן ובלוד עיין בס' ג"פ סקכ"ב שפקפק בזה מכח דברי הרשב"ם ונ"י בפ' ג"פ ומדברי ה"ה בשס הרשב"א הובא בת"מ סי' מ"ג סעיף ך' ולכן מסיק דלצאת מידי כל החששות בדין זה אם אירע כה"ג דצוה הבעל בירושלים בתשרי ונתאחר הדבר עד ניסן והרי הם בלוד יכתבו בגט מניסן ובלוד ובסוף הגט יכתבו קודם חתימה גיטא דנן צוה אלינו הבעל פ' בזמן פלוני בעיר פלוני שנכתוב גט לאשתו פלונית ונתאחרה כתיבתו עד יום פלוני בעיר פלוני כדת משה וישראל. ואם לא כתבו הכי יש לחוש לפיסלו משום מיחזי כשיקרא לדעת כמה רבוותא. ובשעת הדחק והוא מקום עיגון כו' יש להקל ולסמוך אסברת המכשירין הסוברין דכותבין סתמא מניסן ובלוד (יע' בת' שבו"י סי' קט"ו ובת' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ס"ט ובתשו' שב יעקב סי' ל"ה ויובא קצת לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ל ס"ק) . וכ' עוד בשם הריק"ש דאם אמר לב' בלילה לכתוב גט לאשתו ובבקר הלך לו למקום אחר וכתבו הגט באותו היום. הזמן יכתבו באותו יום כי היום הולך אחר הלילה. והמקום כיון דודאי באותו היום היה עומד שם דהיינו בתחלת לילו כותבין אותו דכל ביומו כו' והוא ז"ל כתב עליו דלענין הזמן פשיטא דהיום הולך אחר הלילה אך לענין המקים אין דבריו מחוורים ואם בבקר צוה להם בהיני והלכו בשילי באותו יום יכתבו בשילי ואילא מיחזי כשיקרא וכן אם נשארו העדים בהיני והלך הבעל לשילי איך יכתבו העומד היום בהיני והבעל עומד בשעת כתיבה בשילי הו"ל שינה מקום העמידה (אלא לא יכתבו מקומו כלל כדלקמן סי' קכ"ח ע"ב) עכ"ד ע"ש. וע' בתשי' הרדב"ז ח"א סי' תמ"א:
יד
ויש פוסלין גט מאוחר. עב"ש סס"ק ט"ז שכתב בשם המגיד דאם הגט נכתב בתשרי וכתוב הזמן בחשון ונחתם בחשון כשר כיון דהחתימה היה באותו זמן. וע' בס' ג"פ סקכ"ט שמצדד לו' דאפילו נכתב ונחתם בתשרי וכתוב בו במרחשון אלא שלא נתנו ביד האשה עד שהגיע זמן הכתוב בגט ג"כ כשר ע"ש. וע' בס' שעה"מ פ"א מה"ג ד' כ"ה שכ' דמדברי הרמב"ן והר"ן ומרן בכ"מ שם שהביאו ראיה לדברי הרמב"ם מהא דענן בר חייא (ביבמות דף קי"ז) מוכח דס"ל שלא כדברי הגה ושלא כדברי ה"ה הנ"ל אלא דבכל ענין פסיל משים לא פלוג ע"ש. ועיין בב"ש ר"ס קל"ב וס"ס קל"ו מענין זה:
טו
אם דילג הסופר. עיין בס' ג"פ סק"ל מ"ש בביאור דברי הטור בכאן ובסוף כ' ואפילו באגדות חז"ל יראה דיש ליזהר שלא יכתבו אלא לבריאת עולם לאפוקי מה שראיתי באגרות הבאים מהלועזים כו' ע"ש:
טז
לבריאת עולם כשר. כ' בס' ג"פ דין זה דקדק איתו התוס' והרא"ש כו' ואני רוצה להיכיח מכאן דין חדש והוא כשנקדים דבמנין בריאת עולם יש הפרש בין בני מזרח לבני מערב שנה אחת כו' באופן דבמנין שנות היצירה אנחנו בני המערב דמונין למולד בהר"ד אנו מונין שנה יתירה לבני המזרח המינין ליצירה למולד וי"ד (עיין בתוספו' במס' ר"ה דף ח' סד"ה לתקופות) ובני המזרח דמינין למולד וי"ד פוחתין שנה למונין למולד בהר"ד וכיון שכן אם בעירות בני המזרח המונין למולד וי"ד יצא להם שטר או גט בשנה יתירה לפי חשבונם אין לדון אותו שטר ואותי גט למאוחר דאמרי' ספרא דוקנא כתביה ומנה מניינו למולד בהר"ד כדחזינן דהליץ רבא (צ"ל רב נחמן) בעד אותו שטר שהי' מאוחר שש שנים יתירות. ולדידן דאנו מונין למולד בהר"ד אם פיחת שנה אחת אין לדון אותו למוקדם ולפוסלו דתלינן דמנה למולד וי"ד באופן דאין השטר והגט מוקדם וכשר כן נראה להלכה ולענין מעשה אין ולאו ורפיא בידי. ואפשר דמפני חילוק זה דיש מונין למולד וי"ד ויש מונין למולד בהר"ד נהגו לכתוב בגיטין למנין שאנו מונין כאן כדי שנדע לאיזה ענין היא מפרש ואומר כי הוא כותב לפי מנהג העיר כלו' למולד בהר"ד ומשם נדע אם הוא מוקדם אי מאוחר או בזמנו נכתב עכ"ל ועמ"ש לקמן בביאורי בסג"ר אות ק"ז:
יז
וכך לפרט כשר. עבה"ט דאפי' לא כתב רק פרט האחרון כו' ועיין בס' תו"ג שתמה על הב"ש בזה שאין ראיה מדברי הב"י דשאני התם גבי שטר כו' ומסיק דאם לא כתב רק הפרט קטן כגון שכתב ד' לפרט פסול דיש בו חשש חיפוי דב"א ע"ש:
יח
אלא אלפים כשר עבה"ט. וכ' בס' ג"פ ומזה משמע דאם כתב אלפיים בב' יודין פסול דאז אין במשמע אלא ב' אלפים (וכן מבואר מדברי אא"ז הגאון מהר"ם כ"ץ ז"ל בתשו' גבורת אנשים שהבאתי לעיל סי' קכ"ו תכ"א ס"ק כ"ט) . וכ' עוד ואם כתב חמשת וד' מאות ול"ח ודילג תיבת אלפים נ"ל דכשר דודאי פי' חמשת ר"ל חמשת אלפים כיון דכתב אח"כ תל"ח וה"ה אם כתב ה' אלפים וד' ול"ח ודילג תיבת מאות כשר דודאי פי' ד' ר"ל מאות כיון דכתב העשרות והאחדי'. וה"ה היכא דכתב תיבת מאות ודילג ד' דסתם מאות משמע שפיר ד' מאות דאילו היה ב' מאות ה"ל לומר מאתים ע"ש:
יט
ושלש מאות פסול. עיין בס' ג"פ סוס"ק ל"ו שכ' וז"ל הנה נתבאר דאם דילג הפרט האמצעי של המאות דהוא פסול משום חומרא דיש צדדין להקל והו"ל ספק פסול ולכן יראה דאם יצטרף ספק אחר כגון דגט זה שלחו אותו ע"י שליח דיש פנים וצדדין להכשיר גט מוקדם ע"י שליח אע"ג דהקדים זמנו לכתיבתו משום דאיכא ס"ס כו' אע"ג דהעליתי להחמיר בחד ספיקא אם יצטרפו הנך תרי טעמי דעתי נוטה להקל דהו"ל כס"ס במידי דרבנן דפיסול דמוקדם הוי מדרבנן עכ"ל:
כ
ויש מי שאומר. כ' בס' ג"פ דמרן סבור דאע"ג דבעלמא בגט פסול דרבנן קיי"ל דמצריכין לה גט כשר כו' היינו היכא דהוא פסיל בודאי אבל הכא דיש צדדין להקל דלא מיפסל דיינו שנפסוק להחמיר דלא תנשא אבל אם נשאת נראה לי שהיא חומרא להצריכה גט אחר לכן כתבה בשם יש מי שאומר כלומר דלי' לא ס"ל הכי ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
סי' קכ"ז ב"ש אות ו' אפי' גט מוקדם. נ"ב ע' תשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ג ובתשו' דרכי נועם חאה"ע סי' י"ב:
ב
שם אות ט"ז הי' באותו זמן. נ"ב ונ"ל דהרשב"א לא ס"ל כן ממה שכתב בחי' דלהרמב"ם ל"ל כההי' דיבמות לכשאכנסנ' אגרשנ' היינו דכותבי' הגט אח"כ עיי"ש ולא כתב בפשוטו דכותבים הגט אח"כ עיי"ש. ולא כ' בפשוטו דכותבי' הגט תיכף ומאחרי' הזמן וחותמי' בזמן שבגט משמע דס"ל דנ"ז פסול להרמב"ם. ב"ש לקמן רסי' קל"ב דדייק מדברי תוס' דף פ' דגם בזה הוי בכלל מאוחר מדהוכיחו מההי' דלכשאכניס דמאוחר כשר וכתב עלה ואפשר ליישב קצת ולענ"ד י"ל בפשוטו דאזלי באמת כוונת תוס' להוכיח דעכ"פ מאוחר כזה כשר כשהנתינה בזמן הכתוב בגט ומכח זה קשה קושייתם אההי' דהי' במזרח דיתלו ג"כ שהי' מאוחר כזה. אבל מדברי הרשב"א הנ"ל שפיר מוכח:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ז
א
צריך לכתוב זמן בגט בגמרא משום בת אחותו ופי' הטור שפעמים אדם נשוי קרובתו ותזנ' תחתיו וירצה לחפות עליה ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן והיא תאמר קודם הזנות נתגרשתי אבל כיון שתקנו לכתוב הזמן אם תאמר כן צריכ' להביא ראיה ופי' ב"י כלומר אם תאמר שקודם הזנות נתגרשה בגט זה ואע"פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מן התורה גט מעליא הוא ואפילו לאחר תקנת חכמים הולד כשר ואם תטעון שהזנו' היה אחר נתינת הגט אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו והוא שתברר בעדים שקבלה גט קודם לזנו' עכ"ל משמע דאם לא תברר כן היא חייב' מיתה ואמאי הא ספק הוא ומספיקא לא קטלינן לה וכמ"ש התו' אשר נעתיק בסמוך ומו"ח ז"ל תירץ דקאי על שאר דברים דהיינו בניה יהיו כשרים ולא נאסרה עליו דמספיקא מחמרינן בהו וצריכא היא לברורי שיהיו כשרים וע"ז אמר הטור שא"ת שזינתה אחר הגירושין צריכה להביא ראיה לזה מועיל תיקון הזמן שתקנו חכמים בגט ולא דק בתירוצו זה דא"כ אכתי תקשה לך מה הועילו בתקנתם הא אף אחר התקנה לא תכתוב זמן ותאמר כבר נתגרשתי ויועיל לה עכ"פ שלא ימיתנ' מספק ודי לה שתציל נפשה ממות ולעד"נ דלק"מ ונקדים תחלה הגמרא רפ"ב דף י"ז א"ל אביי לרב יוסף ג' גיטין פסולין ואם ניס' הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם פירש"י כיון דבדיעבר שפיר דמי באם לא נכתב בו זמן שהוא א' מן הג' גיטין אלו מה הועילו בתקנתן משום בת אחותו ומשני אהני דלכתחלה לא תינשא פירש"י וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על בת אחותו לא כתבי לה סופרי הדיינים ולא חתומי עליה סהדי ופרכינן גזייה לזמן ויהביה נהליה פירש"י לאחר שכתכו בו זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו ומשנינן לרמאי לא חיישי' רמאות כזה שהוא ניכר וידוע וק"ל למה הוצרך בגמרא לתרץ אהני שלא תנשא לכתחלה אמאי לא תירץ כדמתרץ בטור וא"ת שנתגרשה מקודם צריכה להביא ראיה וכן קשה להיפך למה לו לטור לומר דא"ת כן צריכה להביא ראיה היה לו לו' אבל עכשיו שתקנו זמן אהני כיון דלכתחלה לא תנשא וכמו שתירצו בגמ' ונלע"ד לתרץ הכל דודאי מספיקא לא קטלי' לה אלא דאם יש הוכחה אז קטלינן לה היינו שחכמים תקנו זמן בגט וכאן לא נכתב זמן א"כ בודאי נעשה זיוף שנתגרשה אחר הזנות כדי לו' כבר נתגרשה משא"כ בגזייה לזמן שהיה כתוב שם אין לנו הוכחה כיון דאפשר לומר שנגזז בשוגג או אדם אחר חתכו אז דוקא לא קטלי' מספק ובזה ניחא הכל דהא הוצרך רש"י לומר שהסופר לא יכתוב שהוא לכאורה מיותר ובמ"ש אהני דלכתחלה לא תנשא מתורץ דשפיר הועילו בתקנתן בזה שלא יבקשו ליקח גט בלא זמן כיון שלא תנשא בו לכתחל' אלא דהמקשן הקשה מה הועילו חכמים בתקנתן כיון שאפי' נשים כשרו' מתגרשים בגט בלא זמן בדעבד א"כ מה הוכחה יש על זו שזינתה ומשני דנשים כשרו' לא יקחו גט כזה כיון דלא ינשאו לכתחלה בו ממילא מהני התקנה ואכתי ק' דשמא זו הזונ' תתגרש בלא זמן ולא אכפת לה במה שלא תינש' לכתחלה כיון שמהני לה עכ"פ להצילה ממות לזה הוסיף רש"י שהסופר והעדים לא יכתבו גט כזה לשום אשה דהיינו בלא זמן וא"כ שפיר מועיל התקנה ופריך נזייה לזמן כו' וממילא יהיה ספק ואין הוכחה שעשתה הזיוף ולא קטלינן לה מספק וא"כ לא הועיל התקנה והטור לא ניחא ליה בהך הוספה דרש"י שהסופר לא יכתוב גט בלא זמן דהא ע"כ אפשר דאקרי וכתב דאל"כ היאך משכחת לה ג' גיטין פסולין אלא מתרץ בדרך זה דכיון חכמים תקנו זמן בגט ולא תנשא בלא זמן א"כ זו שזינת' אין לה לומר שכבר נתגרשה דלמא לא עשתה כתקנ' חכמים ע"כ צריכה ראיה שנתגרשה מקודם ואי לא הביא' ראיה ודאי קטלינן לה וכל הדרכים האלו בה דכיון שיש הוכחה משא"כ בנחתך הזמן או נמחק כנ"ל נכון בזה:
ב
צריכה גט משני בטור כתב בשם הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקד' ולא נודע פסול' עד שקידש' דלא תפסי בה קידושין וא"צ גט ממנו ומותר' לחזור לראשון עכ"ל ותמה ב"י דהא פסול מוקדם הוא מדרבנן ומדאורייתא הוה מגורש' וא"כ תפסי בה קידושי שני והביא הרב' פוסקים דצריכה גט משני וכמ"ש רמ"א כאן אבל יש ליישב לכאורה דברי הרא"ש דעיקר הוא מכח דלא נודע עד אחר קידושי שני ממילא הוי קידושי שני קידושי טעו' דאלו הוה ידע דהגט היה פסול לא הי' מקדש' וע"כ לא היה קדושי שני כלום וזו סברא נכונה והסכים לזה מו"ח ז"ל אלא שסיים דלמעשה צ"ע אבל באמת א"א לפרש כן דאין לומר קדושי טעו' אא"כ היה תנאי ביניהם כההיא דסי' ל"ט קידש' ע"מ שאין בה מומין כו' דאיתא המקדש אשה סתם ונמצא עלי' מומין הפוסלים בנשים ה"ז מקודש' מספק וכאן נמי הוה כן דלא נתבטל הקידוש' בשביל חסרון ידיעה שלו ול"ד לההיא דסי' י"ז סעי' נ"ח אם לא ניסת אלא נתקדשה בלבד ובא בעל' א"צ גט משני ומותר' לחזור לראשון והטעם דיאמרו הכל שקדושי טעו' היו שסבור היה שמת בעלה כדאיתא בפ' האשה רבה (יבמות דף פ"ט) כפי מ"ש התו' שם וא"כ היה לנו לומר ג"כ כאן שהיה סבור שנתגרש' בגט בשר זה אינו שם לא מהני זה הטעו' אלא דמן התורה הוה אינו קידושין כלל אלא שיש חשש לומר גזירה שמא (יאמרו) א"א יוצאה בלא גט משא"כ כאן דאדרבה הוה קידושין מן התורה לא שייך כלל קידושי טעו' א"כ אין מקום לקיים דברי הרא"ש בזה והפרישה כתב דהך ולא נודע פסולו שכתב הרא"ש הוא לרבותא דאפ"ה אין קידושי שני כלום:
ג
משום דאי' ליה קלא פי' בהולכת השליח ביאתו מידע ידיע אינשי זמן המסיר' כן הוא בטור בשם ר"י:
ד
אין תקנ' להכשירו כו' בטור כתב אנת ואפ"ה כתב ופסק ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנ' להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדעת הרמב"ם שכתב הרי שאומר לב' לכתוב גט ולחתום וליתן לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר הבעל ולא אותו המקום והקשה ב"י דהרמב"ם לא מיירי אלא בלא נכתב עדיין הגט ואינו ענין לדברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל היכא שלא נכתב עדיין לכ"ע אין כותבין יום המסירה כו' והרי הרא"ש דפסק כר"י וכתב בתשובה כלל מ' סימן י"ד בדברי רמב"ם שכותבין יום הנתינ' וע"כ שהטור טעה בזה ובכ"מ כתוב שהטור היה לו חסרון השגח' בזה ובדרישה הביא ר"ש בשם רש"ל וז"ל מהר"י קארו כתב שטעה המחבר ואני אומר שדעתו בזה שהרמב"ם כתב דינו בסתמא דאיירי אפילו בענין שלא ינתן הגט ביום הכתיבה אלא ישלח לה ויגיע לה אחר כמה ימים וא"כ מאחר שיהיה בע"כ מוקדם וצריכין אנו למסמך אעידי מסירה ולומר דקלא אית לה א"כ מוטב שיהיה לה לכתוב משעת מסירה ממה שנכתב זמן הכתיבה שאין מכווין לה זמן אמיתי לא המסירה ולא הכתיבה שהן עקרי הגט אלא ודאי ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי גיטין הבאים ממדינת הים שא"א בע"א הכשיר בהקדמה ולא בענין אחר ואין הטעם תלוי בשליחות ומשום קלא עכ"ל ובעל פריש' עצמו ס"ל שאין הרמב"ם סובר כר"י שמכשיר ע"י שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' ולתנו לאשתו דהיינו ע"י שליח ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפי' נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מלתנו עד ימים או שנים וע"ז כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אנמצא גט בטל ועל נתאחר הדבר משמע דפשיטא ליה דפסול אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר דדוקא גיטין הבאים ממ"ה מכשירין ע"י שליח דאותן יש להם קול ומ"ש אח"כ נתאחר עד ניסן ר"ל לכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ"ל גם מו"ח ז"ל פי' כן דהרמב"ם מיירי אם נכתב גט כשר בו ביום וכיון שנתעכב צריך גט אחר ולא נתיישב כלל דמנא ליה להטור לפרש בדברי הרמב"ם דכבר נכתב ביום (הסיובה) (צ"ל האמירה) אלא שנתאחר בגט שני וזה לא נזכר ולא נרמז ברמב"ם ומכח זה עשה פלוגתא בינו לר"י ולא נפרש כפשוטן של דברים דנתאחר מלכתוב ולא כתב עדיין כלל ודברי הרמב"ם מוכחים הם שכתב תחלה שאמר כתבו וחתמו ותנו ולא זכר הכתיבה שכתבוה אלא אדרבה שלא כתבוהו ונתאחר הדבר ר"ל הכתיבה או שנכתב בו ביום אלא שנמצא בטל והוצרכו בזה לכתוב כשר וזה קאי אחלוקה השני' דאלו על הראשונים ותתפרש שכבר נכתב לא שייך לומר גט אחר כשר דהרי לא היה פסול אלא שנתאחר בזמן ואם נתכוין לומר שהשני כשר מצד שאינו מוקדם האיך יפול ע"ז שלא יכתוב זמן הכתיבה שהרי עיקר ההכשר לפ"ז הוא מה שלא יזכור זמן הכתיבה ותו דא"כ דגם בחלוקה הא' מיירי שכותב גט שני למה זכר כלל החלוקה הב' כלל ללא צורך. ואני אשתומם בשעה חדא ע"ז שעלה על דעת הב"י ובכסף משנה להשוות לרבינו הטור כטועה בדבר פשוט ואלו הגאוני' דחקו עצמם לתרץ ואיך נעלם מעיניהם של רבותינו פשטן של דברים שהם סברו שהטור כתב שהרמב"ם חולק על ר"י ופוסל ע"י שליח ולא כן דרכו של רבינו כלל אלא דזה הוא המחלוקת ביניהם דר"י ס"ל שאין תקנה לגט שלא נכתב ביום המסירה אלא ע"י שליח דוקא אבל הרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפי' בלא שליח יש היתר דהיינו מדכ' ב' חלוקו' הא' שלא נכתב עדיין כלל והשני שהוצרכו לכתוב אחר מחמת שנמצא בטל משמע אלו נכתב בו ביום בהכשר ונתעכב בנתינתו א"צ לכתוב אחר ויתנו את זה ואין כאן כלל (חסד מכאן עד סי' קכ"ט ומעט מזעיר מסימן קכ"ט ועד כאן חסר):
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5