קומץ המנחה ב׳:ע״ה

א

על כן קרא שמו לוי, השמות מורים על חומר הנגלה כמ"ש בברכות (ז) מנ"ל דדרשינן שמות אשר שם שמות בארץ וארץ רומז בכ"מ אל המעשה ושמים אל המחשבה שהם איש ואשה כמ"ש כאשר ירד הגשם מן השמים וגו' הרוה את הארץ ואמרו (כ"ה) האי מיטרא בעלה דארעא והוא טיפי החכמה היורדים מן המחשבה אל המעשה וז"ש (יומא פ"ג) ר"מ דייק בשמא כי אז"ל עירובין י"ג ב' ר"מ אין בדורו כמוהו היינו בחכמה ותוקפה הוא כאשר ירד הגשם כו' שבכל מין מעשה מראה פנים מצד החכמה גם על טהור טמא רצה לומר שהי' בקי להוריד חכמה גם במעשים שאין נראים טובים כמ"ש בכל דרכיך דעהו ואפילו לד"ע זהו תוקף החכמה ולכך לא יכלו לעמוד על סוף דעתו רצה לומר היכן הסוף כי הוא משאל"ס וגבול אבל ההלכה בעלת גבול וגדר לכן אין הלכה כמותו וז"ש בגיטין ס"ז ע"א ר"מ חכם וסופר סופר רומז לשלימות החומר שהי' גם כן בתכלית שלימותו והיינו שגם כל פרטי החומריי היה הכל לד' נכנס בחכמה וזהו ר"מ דחייש למיעוטי לתקן גם המעט מן המעט בחומר ולכן דייק בשמא שהוא החומר וזשרז"ל בב"ר פע"א שמותיהן נאים ומעשיהן כעורים עשו וישמעאל שהיו החומרים מצד אברהם ויצחק יפים ולהיפך בני הגולה (כמ"ש במקום אחר על הם לא עשו אלא לפנים כו' שהנגלה דמעשה היה רע אבל הכוונה שבלב טוב וכן היה בגזירה ואין כאן מקומו. ושבטים שניהם נאים חומר וצורה החומר מצד האמהות והצורה מצד האבות, ולכך בכ"מ השם קראה שמצדה הוא נקיון החומר חוץ בגלוי שמורה ע"כ ילוה אלי אישי שהוא התחברות אישה אלי' לחלקה שהוא החומרי' ילום ויחובר גם כן לצוריי היינו שחומרו של לוי גם כן מצד הצורה ע"כ קרא הוא שמו ולכן שבט לוי לא חטאו בעגל ולא נשתעבדו במצרים שהכל מצד החומר והם נקיי החומר ולכך זכו לעבודה כי העבודה להשם יתברך בחומר שכל עבודתם הוא במעשה וד"ז הוא רק לחומר נקי ולכן היה מקדם בבכור כמ"ש בתוס' פרק קמא דכתובות (ז) דנקרא בעילת מצוה דבזה ניקנית לו להיות קנוי' לו ולפרות ולרבות ע"ש והבכור נולד מצד זה שקנוי' לו והוא העיקר הצורה וכן לוי היה אצלה דוגמת ביאה ראשונה הפעם ילוה כאלו עתה הלוי' ראשונה ולכן נקרא לוי חסיד כמ"ש פרק קמא דברכות (ד') לא חסיד כו' דחשיב שם ג"ד נגד קנאה (יפה דנתם כו' ולא בושתם) תאוה (ישנים עד ג' שעות ואני כו') וכבוד (שכל כו' בכבוד ואני ידי וכו') שהם קלקולי החומר והמנוקה מהם הוא חסיד: