קומץ המנחה ב׳:ס״ח

א

מטל השמים ומשמני הארץ, השמים משפיעים והארץ מקבלת ונשמנת על ידי השפעת הטל דוגמת איש ואשה כידוע וז"ש בבראשית רבה (פ' ס"ו) מטל המן ומשמני הבאר שזה בזכות משה וזה בזכות מרים כמו שאמרו ז"ל שהמן הוא השלמת ההשפעה ועומק המושג כמו"ש (יומא ע"ה) לחם שמלאכי השרת כו' שנבלע באיברים ואינו עמוק המושג ובלא פסולת מצד המושג והבאר נגד קוצר המשיג שאינו קצר רק בשפע כבאר מים חיים בכ"מ השפע נמשל לבאר ומעין והיינו השפע במקבל וזהו מצד האשה שהיא מרים שהיתה שלימות המקבל כמ"ש (מדרש שה"ש) ותען להם מרים להן מבע"ל כו' ששלימות המקבל כאשה המשפיע חוזר להיות שופע כמ"ש ישראל נותנים כח בפש"מ כמו לעתיד נקבה תסובב גבר, ואמרו עוד שם בבראשית רבה מטל מקרא ומשמני משנה, וד"ז ידוע כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם דוגמת שמים וארץ שתורה שבעל פה מקבלת ונשפעת מתורה שבכתב ולכן אמרו טל של תחי' כי החיים מצד השפעה של מעלה שהוא בכ"מ טל כמ"ש (תענית ג') טל לא מיעצר והפשעה עליונה שאין נעצרת יורד בכל יום טפה חדשה (דוגמת ד"ת שאז"ל (ברכות) בכ"י יהיו כחדשים כי תורה עץ חיים) כמ"ש (תענית) יעקב לא מת היינו כידוע בזוהר שיעקב נקרא שמים ולכך לא אמר בו מעל כבעשו ע"ד שאז"ל (מדרש האזינו משה שהי' קרוב לשמים כו' וכן אצל יעקב לא היה מעל ולכך נמשך לו בכ"י חיים חדשים מן הטל כמ"ש בב"ר (תולדות) ויתן לך האלקים אלקותו היינו שבין בהשפעה ובין בקבלה יהיה אלקותו לא השפעת דבר עולם הזה (שבכל עניני עולם הזה יהיה מגמתו אלקות שבו כידוע וכמ"ש (משלי ג׳:ו׳ ברכות ס"ג ע"א) בכל דרכיך דעהו) והאלקות נצחית וכן הוא שחייו ממנו נצחי. אבל לעשו אמר הנה וכו' יהיה וגו' ולא האלקות ולכן הקדים ארץ כמ"ש רש"י פ' ויצא ע"פ את בניו ואת נשיו הקדים זכרים ובעשו להיפך נקבות קודמים ע"ד משל אות ל"ג כי בהיות זלע"ז אם בזה ימין קודם בזה שמאל וכן שופע והשפעה ימין ושמאל ובעשו הקבלת השפעה קודמת והיינו כי מקבל החומרית וברכת עולם הזה לבד ומצד החומר הוא קודם כמו ד"מ מי שעומד בשמים לארץ אצלו שמים קודמים ואחר כך הארץ ובעומד בארץ הוא להיפך. גם אז"ל הרשעים הן ברשות לבן והצדיקים כו' הן הוא שלימות צורת האדם והוא השופע, והלב מקבל השפעה כמ"ש במקום אחר שהוא דוגמת אשה כמ"ש וכל אשה חכמת לב וכן אז"ל (נדה מה) ויבן שנתן בינה יתירה ובינה בלב כמ"ש בריש תיקונים וכן נאמר אשה יראת ד' ונאמר יראת ד' אוצרו ואז"ל בהרואה (ס"א) האשה כאוצר והיראה הוא בלב כמ"ש ביומא (ע"ב) כי האשה הוא התשוקה ותאוה כמ"ש ואל אישך וגו' וגם זה בלב כמ"ש תאות לבו (תהילים כ״א:ג׳) ואין כאן מקום להאריך עוד, וזהו הן ברשות לבן שהעיקר המקבל הארציי ואחריו הוא נמשך ולא אחר הנותן אבל צדיקים אין נמשכים אחר החומר אלא אחר הצורה וזכרת כי הוא הנותן וגו' חיל בכל טובות עולם הזה העיקר אצלו ידיעת הנותן דהיינו ויתן לך אלקותו על ידי זה כנ"ל: