קומץ המנחה ב׳:ס״ט

א

קצתי בחיי מפני בנות חת. ובב"ר (שם) גורפת מחוטמה ומשלכת רצה לומר מיאוס הריח מהם כמ"ש ביעקב ראה ריח בני (וגו' ואמרו בברכות מ"ג ב' דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח, ולכך הוא בחוטם ששם משכן הנשמה כמ"ש נשמת חים באפו וכמ"ש ביומא והחיים מצד הנשמה כמ"ש נשמת חיים לנפש חי' לכך מצד ריח רע קצתי בחיי. וביאור זה כמו שאמרו ז"ל הריח ללוי שנאמר ישימו קטורה באפך כי ידוע דשבט לוי בעלי תורה כמ"ש יורו משפטיך ונאמר ונגשו אל הכהנים הלוים ואל השופט ובתורה יש ריח כצחות לשון רז"ל ריח תורה כי הריח הוא מרחוק וכך התורה גם בעידנא דלא עסיק בה כמ"ש סוטה כ"א א' וגם הריח טוב לשכנים כמו שמשלו ביומא ל"ט א' לנפט ואפרסמון וד"ז מעלת ישראל כמ"ש פ"ב דעירובין (י"ח) נתקללה שומרון נתברכו שכני' נתקללה בבל נתקללו כו', והיינו כמ"ש שילהי סוכה (נ"ו) אוי לרשע כו' וישראל העצם ריח טוב וכמו שאמרו ז"ל (שבת פ"ח: בתוס' עיי"ש) נרדי נתן ריחו על מעשה עגל ולא כזב וזה שאז"ל גם כן על ריח בגדיו בוגדיו שגם הרשע שלהם יש ריח טוב כי ישראל ותורה אחד וכמו שיש להתורה מעלת הריח כך לישראל ותורה עץ חיים כי ד"ז עצם החיים שיש לו גם כן ריח טוב מרחוק כנ"ל כי ריח דבר שאין בו ממש ויש בו הנאה זהו חיים אמתיים שאין ההנאה מדבר שיש בו ממש וכמו ששמעתי על בני לן ביתא באוירא דעלמא (בכורות ח') שזה מקום ישראל שאין נתפסים במקום גשמיי וכן הוא א"י בזמן שיושבי' עלי' כו' אבל בלא"ה ארץ אוכלת יושבי' שאינו ממשי טוב ולכך קאתה ז' עממין שהיו הפכים לה (כידוע דתורה מתייחס לישראל ולארץ) שהם דבקים בגשמי בתכלית שהוא זנות מקום טינופת שריחו רע (וכן נשי עשו הקטירו כו' כמו שאמרו ז"ל חסרון הריח) שהוא הנקרא בפי רז"ל בא לטמא טומאה בלשונם בכ"מ זנות ומשלוהו לנפט מדוד לעצמך שמסריח מרחוק וכמ"ש הרחק מפתח ביתה זה זנות ולכך נאמר לא תחי' בהם כל נשמה שאין להם שום חיים שהוכר המיתה הגמורה כאשר מתחיל להסריח כידוע. וזהו אם לוקח יעקב שהוא החיים הנצחיים כמ"ש יעקב לא מת אשה מבנות כו' רק מחרן כי שם היו שמורים מזנות כמ"ש בב"ר פ' ע':