קומץ המנחה ב׳:ס״ז

א

ויקרא אל עשו. כי הברכות בעולם הזה ומצד מדה"ד אין מקום ליעקב לקבל טוב בעולם הזה שיש טענות הרבה עליו אבל עשו מפני שאבוד בעוה"ב יש לתת לו עולם הזה והעצה ע"ז בשופר אפתנו (ביום הדין) ופתוי הוא בשקר עבטו"ז או"ח סו"ס קכ"ז ורצה לומר בענין יעקב אבינו ע"ה שכיחש למדה"ד. והיינו כי מצד זה שמחשבת מדה"ד לתת לעשו עולם הזה מצד זה יוכל גם יעקב לזכות בעולם הזה דעכמה פעמים לא גרע מעשו אבל רק כשיאמר שהוא עשו רצה לומר שהוא כמחשבת הדין עצמו אין כאן שינוי כמחשבתו כי זה גם כן מצד הדין שלא לשנות מהבטחתו. וזהו טענת יעקב אם אינו טוב עכמה פעמים לא גרוע מעשו וצריך לזה רמאות וכמ"ש בזוהר קלא תניינא בהיל אמר ודאי עביד תשובה כי עשו נגלהו טוב ברמאות כמו שאמרו ז"ל וכנ"ל אות ס"ב וכן יעקב בר"ה על ידי שופר נראה כחרד כמ"ש היתקע וכו' ועושה תשובה על הכל ונגלהו טוב ואין מזכירים חטא בר"ה בגלוי כי מראה עצמו נגלה טוב ומעלים חטאיו כמדרגת עשו ואין זה מדרגת יעקב רק וחטאתי נגדי כו' אבל במקום מדת הדין הוא הפתוי ברמאות והעלמת האמת שהוא מדרגת יעאבינו ע"ה כי העולם הזה הוא עלמא דשקרא וכל עורב למינו לכן מצד המשפט השקר נוצח בו אבל רק כאשר מגיע לו טוב מצד משפט וזהו כשנראה הגלוי טוב והדברים עמוקים ואין כאן מקום להאריך וה' הטוב יכפר אם לא בדעת דברתי. (ולכך היו הברכות על ידי מאכל כמ"ש בחולין ה' ב' כי אין הסתה דהיינו בשקר ע"ש אלא על ידי אכילה ושתי', והי' הסתה זו על ידי רבקה כי מצדה היה יעקב גם כן רמאי כמו שאמרו ז"ל אחיו אני ברמאות כי רוב בנים אז"ל דומים לאחי האם אבל מצד יצחק היה רק תם ואיש אמת ובכ"מ איש ואשה חומר וצורה ומצד יצחק מגיע ליעקב שלימות עוה"ב שהוא מצד הצורה וכמ"ש בשבת פ"ט ב' דלעתיד יצחק המציל ומצד רבקה הגיעו לו הברכות בעולם הזה ולכך היתה גם כן האכילה ב' גדיי עזים שכתב לה בכתובתה שבלא"ה קנין אשה לבעלה וזה היה מצדה לבד במה שאין לבעלה חלק בזה ההתעוררות שמצדו ההתעוררות לברכת עשו על ידי ציד שהוא בגבורה כמדתו ולא משלו כי מדת הגבורה לכבוש מזולתו ולאכפייא גם יצר רע לקדושה ולא להסתפק בשלו לבד, ולכן גם דוד המלך ע"ה אדמוני שזה מדתו שגם הרע טוב אצלו וכמ"ש במקום אחר: