קומץ המנחה ב׳:מ״ט

א

נאחז בסבך בקרניו. הקרן הוא התוקף אשר בו עמים ינגח ועושה כרצונו בו עצמו הוא נאחז וניצוד שלא לילך כרצונו זה רומז לגודל היראה שממקום תוקף הבטוחות שלו משם הוא מפחד וזה הוא בעקידה שהוא לברר מדת חסד לאברהם שיש בה גם כן גבורה ויראה כמ"ש במקום אחר ע"ל אות ל"ט ומ"ב וז"ש עתה ידעתי כי ירא וגו' ואז"ל דע"ז בא השופר בר"ה כי בברכת הגבורות נאמר סומך נופלים ורופא חולים וגו' שכל הישועות הבאים אחר הצרה הוא מצד הגבורה כמ"ש אני מחצתי וג' ודרשו רז"ל פסחים ס"ח א' במה שאני מוחץ כו' ולכך יצחק הוא הטוען לגאולת ישראל אחר הגלות כמ"ש שבת פ"ט ב' כי מצד אברהם אין מקום לגלות אבל מצד יצחק הם היסורים ואחר היסורים המשפט הוא הגאולה ובמה שאני כו' היסורים בעצמם הם הרפואה וז"ש פלגא עלי' רצה לומר מכחי ומצדי מצד הגבורה והיסורים שנעשה הם מכפרים ופלגא עליך היינו כמו שאמרו ז"ל תשובה תולה ויסורים ממרקים כי יסורים הוא רק גמר ומכפרים מחצה כמו שאמרו ז"ל מקין ומחצה הב' על ידי תשובה (שגם כן מכפרת מחצה כמ"ש בוי"ר) שבאה ממילא על ידי היסורים כמו שאמרו ז"ל מעמיד מלך קשה כו' וזה נקרא פלגא עלך שהקב"ה מוחל מפני התשובה, וא"ת כולה עלי הא קריבית כו' כי זה היה גם כן עקידת יצחק המשפט שיעקד שהוא קרוב למיתה רומז על תכלית תוקף היסורים ואחר כך יפדה ממות מוחץ ורופא (וכן חבקוק בן השונמית שהוא בגימ' גבורה ויראה שהי' ממדרגת יצחק כמ"ש בזוהר (בראשית ז' ב' ובשלח מ"ד ב') מת וחי' שכך הוא המשפט לנפשות שממדת המשפט) ואז"ל מעשה אבות סימן לבנים והוא רמז לגלות בניו וגאולתן שכמו שעקידת יצחק כולו לד' כן הם מקבלים היסורים באהבה ועל ידי זה שבים בתשובה לד' והכל לד' וזהו הא קריבית נפשי קמך רצה לומר שהי' בעבור כבוד שמך וכנ"ל. והאות שתיכף אחר כך נאחז בסבך בקרניו המורה יראה כנ"ל שהיסורים הולידו תיכף היראה שלכך הם באים ולכך ביום הדין שהוא מדת יצחק תוקעין בשופר שמעורר יראה כמ"ש היתקע וגו' יחרדו. לומר שכבר הגיעו במקצת יסורים ליראה ולכך המשפט מיד להציל וכמ"ש עד היכן תכלית יסורים כו' שיפטר במקצת יסורין כשנתיירא ושב וכמ"ש (ישעיין כ"ח) אל תתלוצצו שהוא היפך היראה כנ"ל אות מ"ו ומ"ח פן יחזקו מוסריכם מאחר שאין די ביסורין קלים והשופר רומז שכבר הגיעו ליראה: