שולחן ערוך, אורח חיים תקי״ג: דין ביצה שנולדה בי"ט ובו ח סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין ביצה שנולדה בי"ט ובו ח סעיפים:
ביצה שנולדה בי"ט אסור ליגע בה: הגה (דהיינו לטלטלה) (מרדכי ריש ביצה ופ' כל הכלים) וכל שכן שלא לאכלה ואם נתערבה אפי' באלף כולן אסורות:

ב

ספק אם נולדה בי"ט או בחול אסורה:

ג

ביצה שנולדה בי"ט שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל אם יש ס' כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה אבל אם לבנו בו התבשיל וכיוצא בזה מידי דלחזות' וטעמא עביד לא בטיל:

ד

מותר לכפו' עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה הכלי:

ה

אם נולדה בי"ט ראשון מותרת בי"ט שני בשני י"ט של גליות אבל בשני י"ט של ר"ה וכן בשבת וי"ט הסמוכים זה לזה נולדה בזה אסורה בזה: הגה ואם יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם מותר ביום ב' של גליות [מהרי"ל]:

ו

ביצה שיצאה רובה מעי"ט וחזרה ואח"כ נולדה בי"ט מותר' לפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגול' עי"ט סמוך לחשיכה ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת שהתרנגול' אינה יולדו' בלילה ואנו תולין שמאתמול יצא רובה וחזר והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים ואין מפסיק נהר שאין בו גשר שאם לא כן אפשר שתלד בלילה ואסור אבל אם לא בדק מעי"ט אפי' ליכא זכר בהדה שריא שאנו תולים שמאתמול נולדה ובלא זכר רובן יולדו' ביום לפיכך מותר ליקח ביצים מן העכו"ם בליל ראשון של י"ט דתלינן שמערב י"ט נולדו וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות אבל לא בליל שני של ר"ה ולא בליל יום טוב שאחר השבת: הגה ועכו"ם המביא ביצים בי"ט ראשון ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול מותר לסמוך עליו [מרדכי ריש ביצה] ודוקא בי"ט שחל באמצע השבוע אבל בי"ט שחל באחד בשבת שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת ואסור מדאורייתא בי"ט אין עכו"ם מסיח לפי תומו נאמן ודוקא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני אפי' ראש השנה נאמן דאינו אלא דרבנן: [תה"ד סי' ע"ט]:

ז

השוחט תרנגול' ומצא בה ביצים גמורות מותרות ואפי' בי"ט שלאחר השבת:

ח

אפרוח שנולד בי"ט אסור ואם נולד בשבת אסור ביום טוב שלאחריו:

א

ספק אם בחול כו'. אכן אם הספק נתער' באחרות יש מתירין דכי אמרינן נתער' באלף כולו אסורות בוודאי אמרו ולא על ספק (ב"י ה"ה והרשב"א):

ב

ועכו"ם המביא בצים בי"ט א' מסל"ת שנולדו מאתמול מותר ביום ב של גליות וה"ה בנולד ביום א' דיו"ט מותר ביום ב' אפילו לדעת המחמירין בסי' תק"ו סעיף א' ע"ש ודוקא בעכו"ם שאינו בקי בטוב ישראל אבל אם יודע העכו"ם דנולד אסור בי"ט אין לסמוך עליו דנתכוין ולהשביח מקחו כדי להתירו אומר כן (ב"י בהג"ה):

ג

שמא נולד' בשבת בת"ה משמע דחששא הוה שמא נולד בי"ט דהיינו באחד בשבת דאז הוי הכנה דרבה דהוי מדאורייתא ועיין בב"ח בזה:

א

לטלטלה. דאין איסור בדבר המוקצה בנגיעה לחוד בלא טלטול כמ"ש סי' ש"ח סעיף ג' בהג"ה ועמ"א וט"ז:

ב

אסורות. דהוי דשיל"מ לאחר שבת:

ג

אסורה. ואם נתערבה יש להחמיר כמ"ש בי"ד סי' ק"ב ועמ"א:

ד

מותר. דמין בשאינו מינו בטיל בדשיל"מ אפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל:

ה

הביצה. משמע שהביצה עדיין שלימה ואפ"ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל עם ביצים אחרים אסורים כל הביצים משום דמין במינו הוא. אבל דעת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דטעמו בטיל אפי' בדשיל"מ ע"ש:

ו

דלחזותא. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטיל אע"פ שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל. מ"א. אם אינה קלופה הביצה ונתבשלה עם אחרות אפילו ס' א"צ דמיא דביעי בעלמא הוא. כל בו ות"ח. מ"א ע"ש:

ז

שלא יגע. דשמא ינענע אותה:

ח

ר"ה. ובספק אם נולד ביו"ט ראשון מותר אף בי"ט שני של ר"ה. ואם חל ר"ה ביום ה' ו' ונולדה ביום ה' אסור בשבת. רוקח וש"ל:

ט

השכים. קודם עלות השחר. ר"ן:

י

בתים. דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:

יא

לא. פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדבר שיל"מ אסור בספק השוה:

יב

ומסל ת. ואם ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו. מרדכי. ואם הביצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל. ע' ביו"ד סי' ס"ט סעיף י"א דהפרישה וב"ח אוסרים וש"ך וט"ז מתירין ע"ש:

יג

לסמוך. וה"ה בכל מילי דרבנן ועיין בי"ד סי' קכ"ג:

יד

אין. וט"ז בשם רש"ל מיקל גם בזה ע"ש ועמ"א:

א

בריי' ביצה ג'

ב

עיין בב"י

ג

שם בבריי' וגמרא

ד

לשון כל בו

ה

טור בדעת רבינו תם

ו

שערי דורא ומצא כ' בשם מה"ר איסרלן ועיין בי"ד סימן ק"ב

ז

ברייתא שם

ח

ציינתיו לעיל סימן ש"י סעיף ו' וע"ש

ט

שם בגמרא רב

י

מימרא דרבי יוחנן שם

יא

מימרא דרב מארי שם

יב

שם בגמרא

יג

כפי' רש"י ותוס'

יד

הר"ן שם

טו

הרא"ש מהר"ע והר"ן שם

טז

טור וש"פ

יז

ברייתא שם ופי' הרא"ש והר"ן שם ושכן נראה מדברי הרי"ף וה"ה בפ"א מהי"ט בשם המפרשים

יח

שם בגמ' ו' וכרב טור בשם הגאונים הרי"ף ורמב"ם בפ"ב וש"פ

יט

טור בשם אחיו הר' יחיאל:

א

ס"א דהיינו לטלטלה. כמ"ש בגמ' אין מטלטלין לכסות כו' אבל בסי' רס"ה ס"ג דאפי' ליגע בכה"ג אסור שמא ינענע ועמ"ש כאן בס"ד:

א

ס"ב ספק כו'. עמ"מ דיש מחלוקת אם נתערבה קאי אספק או אודאי דוקא ותליא בפלוגתא ש"ע וב"ה בי"ד סי' קי ס"ט ועמ"ש בסי' תצ"ז ס"ז ועמ"א:

א

ס"ג שנתבשלה בשוגג. דוקא כמ"ש בספ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג כו':

ב

אם יש ס' כו'. ואף ע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל כמ"ש בפ"א ופ"ה דוקא מין במ ינו וכמ"ש בנדרים נ"ח א' כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל כו' ואמרינן פ"ג דחלה הטבל אוסר כ"ש במינה שלא במינה בנ"ט ובנדרים שם א"ל אף אני כו' וער"ן ד"ה אמר להם כו' ושביעית נמי במינה כמ"ש שם ופ"ז דשביעית ושם נ"ב א' שהנודר מן הדבר כו'. ואף ע"פ שהוא דשיל"מ כמ"ש שם נ"ט א' אר"א שאני קונמות כו' ובירושלמי פ"ו דנדרים הלכה ח' שהיה רש"א משום ר' יהושע בדשיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו להם חכמים שיעור אלא מין במינו כ"ש ושלא במינו בנ"ט וכל שאין לו מתירין כגון כו'. אלין נדרים מה אתה עביד לון כדשיל"מ או כדשאל"מ מסתברא מעבדינן כדשיל"מ כו' תנינן תמן שהנודר ונתערב באחר אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור תפתר מין בשאינו מינו בדשיל"מ וע' בתוס' לקמן ל"ח א' ד"ה ולבטיל כו' וי"ל דה"מ כו'. וכ"ז איירי בביצה קלופה אבל בשאינה קלופה אינה אוסרת כנל כמ"ש בחולין צ"ז וצ"ח למימרא דיהיב טעמא והא אמרי כו' ועתוס' שם ד"ה בביצת כו'. וז"ש עם בשר ותבשיל משא"כ עם ביצים דמין במינו. אבל בטור כתב בשם ר"ת דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בס' וכ"כ בהג"ה בי"ד סי' קב ס"ד:

ג

אבל אם כו'. עתוס' לקמן ל"ט א' ד"ה משום ועי"ל כו' והקדירה נתקנה כו':

א

ס"ד ובלבד בו'. ירושלמי ר"פ משילין ואף ע"פ שנגיעה מותר במוקצה תי' המ"מ שמא יתנדנד ותה"ד כ' דלצורך דבר איסור אסור ועיין מ"ש בסי' ש"י ס"ו:

א

ס"ה ואם י"ט בו'. ערש"י ד' ב' ד"ה מותרת בזה כו' וה"ה כאן:

א

ס"ו לפיכך כו' אבל כו'. תוס' בבכורות ח' א' ד"ה אימור כו':

ב

אבל אם לא כו'. שם במאי אוקימתא כו' ועיין רש"י שם ד"ה אימא כו':

ג

ועו"ג כוי ודוקא כו'. כמ"ש בב"ק קי"ז ב' אר"א אין מסל"ת כו':

ד

ואסור מדאורייתא שם ג' ב' בשלמא לרבה כו' ור"ל בי"ט שאחר השבת מיירי הברייתא וע' סי' תק"ז ס"ב אבל נפלו כו':

ה

אבל בי"ט שני אפי' כו'. כמ"ש בריש י"ט ד' ב' והשתא דידעינן כו' וערש"י שם ה"יב ד"ה מי לא כו':

א

ס"ז ואפי' בי"ט כו'. עתוס' שם ד"ה נגזור כו':

א

ס"ח ואם נולד כו'. כיון דאסור ביומו הוה הכנה וכמו עצים שנשרו בשבת:

א

במג"א ס"ק ח' וכך כת' החינוך. נ"ב סי' רצ"ח:

ב

(שם ס"ק י"ג) עיין צל"ח פסחים דף ז' ע"ב ועיין צל"ח ביצה י' ע"ב ד"ה שנים ומצא ג' אסורין אריכות בזה ופליג על המגיא [מהגאון כ"ס]:

א

(סעיף א') ביצה שנולדה ביו"ט וכו'. נ"ב הנה ידוע דעת הר"ן דבדבר שיל"מ לא אזלינן ב"ר ועיין בחידושי מחדש להלכות נדרים סי' רי"ג מ"ש מה שיש להקשות על דבריו מסוגיא דנדרים דף ע"ג ע"ב במה דמחלק שם בין תרומה דרבנן לנדרים דאורייתא ולא מחלק דנדרים הו"ל דבר שיל"מ ולא אזלינן בתר רובא ולכך חיישינן לסמפון משא"כ בתרומה דהו"ל דבר שאל"מ ולכך לא חיישינן לסמפון. ומזה הוכחתי דאף הר"ן לא החמיר רק בשל תורה או כמו כן דחמור כשל תורה אבל בשאר איסור דרבנן מודה הר"ן אף דספיקו אף בדרבנן לחומרא בדבר שיל"מ מכל מקום בתר רובא אזלינן ומותר ע"ש ודו"ק כי קצרתי ועיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא ה' סי' קמ"ט מה שהוכחתי דיש חילוק בין ד"ת לדרבנן דבאיסור תורה לא אזלינן בתר רובא וחזקה בדבר שיל"מ ובדרבנן אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ ע"ש שהוכחתי כן מן הש"ס פ"ק דחולין ע"ש ודו"ק:

ב

(שם סעיף ה' בהג"ה) ואם חל יו"ט ביום א' ב' וכו'. נ"ב משמע להדיא הא ביום א' אסורה דאין שבת מכין ליו"ט נראה דה"ה להיפוך אם יו"ט ביום ו' אסורה בשבת של אחריו דאין יו"ט מכין לשבת ולא מהני בזה עירוב תבשילין וכמ"ש לעיל לענין החלב והבאתי ראיה מדברי הא"ר סקט"ו בשם עבודת הקודש וה"ה נמי בזה ע"ש ודו"ק. והנה בדברי הר"ן הנ"ל דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא הארכתי הרבה בחידושי וכעת צ"ע טובא מה יענה הר"ן ז"ל למשנה מפורשת במכשירין פ"ב מי"א פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על רביעית ושל רביעית על של חמישית וכו' הולכין אחר הרוב ע"ש בהרע"ב ובמפורשים וקשה הרי טבל הוי דבר שיל"מ ולמה אזלינן בתר רובא בזה ובע"כ מוכח דאף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא והתם בע"כ מטעם רוב אתינן עלה דאי מטעם ביטול פשיטא דקשה דטבל אינו בטל באלף ובע"כ דלאו מטעם ביטול אתינן עלה רק דאמרינן דזה מן הרוב הוא וכל דפריש מרובא פריש א"כ מוכח דאזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ. והנה מדי דברי בזה הי' נראה להוכיח מן הך משנה דרובא עדיף מבתר בתרא דהרי קשה למה אזלינן בתר רוב נלך בתר בתרא כדקיי"ל כן בפ"ק דפסחים ואין לומר דמיירי שנשתמשו יחד צבורין צבורין כדמשני בפ"ק דפסחים דא"כ למה נקט במשנה שפירות שניה רבו על השלישית והוא היפוך הדרך שראוי להיות החדש רב על הישן דיש בזה מעלה דבתר בתרא ג"כ ולכך קמ"ל להיפוך דברבו שניה על השלישית והוי המיעוט הבתרא אעפ"כ אזלינן בתר רובא א"כ מוכח דמיירי שלא נשתמש יחד רק בזה אחר זה ומוכח דרוב עדיף מבתר בתרא וצ"ע בכל זה ואין עת האסף פה אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה. מיהו לפמ"ש הר"ש שם דהכוונה הולכין אחר הרוב להחמיר אתי שפיר קושייתינו וגם ראייתינו דלא כהר"ן נדחה בזה ע"ש ודו"ק:

א

היינו בשאר איסורי' אבל בתחומין מדאי לא בטיל ועיין לעיל סי' שצ"ז במג"א ס"ק ט' מ"ש שם:

א

[א] [לבוש] דמותר ליגע בה וכו'. וכן פירש הט"ז דברי רמ"א דלא כמגן אברהם שהבין דאסור ליגע מפני שביצה מתגלגלת והוי טילטול, והשתא לא קשה מידי מסוף סימן רס"ה דמשמע דמנורה שאין דולקת שרי ליגע אף שמתנדנד בנגיעתו דהכא נמי מותר ועיין סימן ש"י ס"ק:

ב

[ב] בשוגג וכו'. אבל במזיד הוי מבטל איסור לכתחילה ונתבאר ביו"ד סימן ק"א:

ג

[ג] אם יש ששים וכו'. ואם ביצה שאינה קלופה אפילו ששים אין צריך דומיא דביעי בעלמא הוא (מגן אברהם וט"ז), ונתבאר באליה רבה ליו"ד סימן פ"ו סעיף ה' לכן קיצרתי בדינים אלו:

ד

[ד] [לבוש] ואם נתערבה וכו'. אפילו ספק שנתערבה (מגן אברהם), ואם נתערבו מאלו באחרות לכולי עלמא מותר שהרי יש כאן ספק ספיקא הבאה מן התערובת (עבודת הקודש דף מ"ז ע"ב), וביו"ד סימן ק"י סעיף ו' יתבאר:

ה

[ה] מותרת ביום שני וכו'. כן כתב תמים דעים סימן קכ"ז וכן משמע מר"ן ריש ביצה שכתב לא שנא שבת ליום טוב שני כגון שחל להיות יום טוב בשבת וכו', משמע דכשחל יום טוב ראשון ביום ראשון מותר בשני, ונראה לי שכן פירש מה שכתב מהרי"ל ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת בשני לבד מיום טוב שחל אחר שבת, עד כאן, היינו שיום טוב שני חל ביום ראשון ויום טוב ראשון בשבת. וזה כוונת דרכי משה שכתב להתיר בשם מהרי"ל דלא כב"ח שכתב בשמו לאיסור ועיין שיירי כנסת הגדולה:

ו

[ו] השכים וכו'. פירוש קודם עלות השחר (ר"ן ורבינו ירוחם דף קל"ב) ולשון עבודת הקודש דף מ' השכים בעוד לילה:

ז

[ז] גשר וכו'. אפילו קורה ואפילו חבל עוברין מעבר הנהר אל העבר הוי כגשר (ר"י ועבודת הקודש שם):

ח

[ח] שאז אפשר שתוליד בלילה וכו'. אף שרובן אינן יולדות בלילה מכל מקום לא תלינן ביציאת רובה שדבר זה אינו מצוי כל כך (שם):

ט

[ט] בליל ראשון וכו'. אפילו בראש השנה:

י

[י] ולא בליל יום טוב וכו'. הקשה עולת שבת פשיטא הא ביצים דאתילדו בשבת אסורים ביום טוב מדאורייתא, עד כאן, ולא דק דדוקא נולד ביום טוב שאחר השבת איסור דאורייתא שנגמר והוכן מאתמול כדלעיל סעיף ה', וכהאי גוונא יש לתמוה על מה שכתב מגן אברהם בסוף סימן זה זה לשונו, גבי ביצה גזרינן שאם יאכל ביצה שנולדה ביום טוב כשחל יום טוב באחד בשבת יאכל גם כן הביצה שנולדה בו ביום עד כאן לשונו הא היפך הוא דנולדה בו ביום אינה אלא דרבנן שנגמר אתמול בחול ואפשר שדבריו מהופכין:

יא

[יא] מותר לסמוך וכו'. בספר פרי חדש האריך ואוסר בזה דאין מסיח לפי תומו נאמן כלל עיין שם וכמה רב גובריא לחלוק על הכרעת רמ"א במרדכי וח"ה אף שראה בבית יוסף שהפוסקים חולקים, וכן משמע במהרי"ל בשם מהר"ש, ועוד דאפשר דכולי עלמא מודים בזה כיון שמגרע כוחו, ומהרי"ו סימן קל"א ורש"ל מתירים באמת בזה אפילו באיסור דאורייתא ועוד דסברא גדולה הוא דסמכינן ארוב מוכרי ביצים שהם מנולד קודם יום טוב:

יב

[יב] [לבוש] אם יודע וכו'. כן כתב המרדכי והקשה מגן אברהם על מהרי"ו שכתב לא חיישינן שעושה להכשילו משמע דיודע ואם כן מה זה שכתב שמגרע מקחו, עד כאן, ואגב חורפיה לא דק בזה דמהרי"ו לא כתב כלל לא חיישינן שעושה להכשילו אלא דמי שיש לו קדירה בשר אצל אש להניח כותים בביתו ולא חיישינן ששים כותים בשר נבילה כיון שאין מרויח, וכל שכן הכא דמפסיד וכו' עד כאן לשונו, והיינו דלמד מקל וחומר לא חיישינן שיפסיד לעצמו וישקר אבל לא מיירי הכא שעושה להכשילו. כתב מגן אברהם אם הביצים של ישראל והכותים מסיח לפי תומו שנולדו מאתמול ויודע איסור נולד עיין ביו"ד סימן ס"ט סעיף י' דש"ך וט"ז מתירין, עד כאן, ונראה לי דביום טוב אחר שבת אסור לכולי עלמא בזה דהא לא שייך הכא מגרע מקחו, ולכאורה קשה על מה שכתב ט"ז [ביו"ד] סימן (תק"ט) [ס"ט] וס"ק [כ"ד] דביודע לא מהני מסיח לפי תומו וצריך לומר דהתם מיירי בשל כותים דיש לומר דלהשביח מקחו אומר מסיח לפי תומו:

יג

[יג] שמא נולדה בשבת וכו'. פירוש שנגמרה בשבת ונולדה באחד בשבת דאילו נולדה בשבת אין איסורו אלא דרבנן כדלעיל, ולכך אם הוא קודם עלות השחר דליכא למיחש אלא לנולדה בשבת מותר וכבר כתבתי דמהרי"ו ורש"ל מקילין אפילו באיסור דאורייתא וכן משמע באחרונים ולעת הצורך גדול יש לסמוך עלייהו:

יד

[יד] [לבוש] לא מיקרי נגמרה וכו'. לא לגדל אפרוחים ולא להיות טעמא חשוב בביצה הנולדת, ולמה לא גזרו עליה כשם שגזרו על הביצה שנולדה ביום טוב דעלמא לפי שהביצים שנמצאים גמורים במעי האם דבר שאינו מצוי תדיר (עבודת הקודש):

טו

[טו] שנולד ביום טוב אסור וכו'. רמ"א לא הגיה על זה אבל רש"ל סימן י"ז תמה עליו ופסק להתיר (שיירי כנסת הגדולה), ולעניות דעתי אין להקל דהא כתב רש"ל שם דרשב"א פסק הכי ולא ראה בעבודת הקודש דף מ"ז אפרוח שנולד ונפתחו עיניו יש מי שמתיר והגאונים אסרו דמוקצה הוא ועליהם אנו סומכים לאסור ולפיכך יום טוב ושבת הסמוכה לו בין מלפניה בין מלאחריה נולדה בזה אסורה בזה שאין האחד מכין לחבירו, עד כאן, וכמו כן מוכח ברבינו ירוחם די"ד ושלטי גיבורים מריא"ז, ועיין תשובת רדב"ז חלק ב' סימן קס"ו, גם בזה נדחה מה שחולק בדין נולד בשבת. עוד למדתי מעבודת הקודש הנזכר לעיל דאם נולד בשבת דאסור ביום טוב שכתב הטור ושולחן ערוך היינו דוקא לגאונים הנזכרים לעיל וטעמא כיון דמוקצה הוא ואסור בו ביום הוי כמכין ליום שני, והבית יוסף ורש"ל וט"ז ואחרונים לא ראו דברי עבודת הקודש עיין בדבריהם באריכות כי קיצרתי, ומזה מבואר נמי דאיסור דרבנן הוא וכן משמע במגן אברהם ס"ק ח' וס"ק י"ד ודלא כט"ז שכתב דאסור דאורייתא:

טז

[טז] [לבוש] משום מוקצה וכו'. ובמוקצה כזה כולי עלמא מודים אפילו מאן דלית ליה נולד (רש"ל):

א

מותרות. ולא גזרינן במלתא דלא שכיחא רשב"ם סימן תקל"ט:

א

א) [סעיף א'] ביצה שנולדה ביו"ט אסור ליגע בה. אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה משום דביו"ט שחל להיות בא' בשבת אסור מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין ליו"ט וגזרינן יו"ט דעלמא אטו יו"ט שחל בא' בשבת והא דאסורה בטלטול משום לא פלוג. יש"ש פ"ק דביצה סי' ה' מ"א סק"א. והוא מגמ' ביצה ב' ע"ב. ומ"ש משום לא פלוג ר"ל משום דאין חילוק בין ביצה הנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים לנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דכיון דשניהם אסורים באכילה אסורים נמי בטלטול וכמ"ש היש"ש שם והב"ד הער"ה או' א' וכ"כ הרמב"ם פ"א דין ך' דכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער ה' או' ד' וכ"כ הער"ה שם בשם כמה פו' ראשונים דאוסרים בטלטול בביצה הנולדה מתרלגולת העומדת לאכילה ודלא כתו' שבת מ"ה ע"ב יעו"ש. ועוד עיין מזה לעיל רסי' שכ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

א

ב) שם. אסור ליגע בה. ואע"ג דדבר שהוא מוקצה אינו אסור ליגע בו כל שאינו מטלטלו וכמש"ל לעיל סי' ש"ח סעי' ג' בהגה ביצה שאני דמתוך שהוא דבר המתגלגל חיישינן שמא ינענע כשנוגע בו. ב"י. ב"ח. וזהו טעם מור"ם ז"ל שכתב בהגה דהיינו לטלטלה ר"ל דטעם איסור הנגיעה מפני שהביצה מתגלגלת והוי טלטול וכמ"ש מ"א סק"ב אבל מוקצה שאינו מתנדנד מותר ליגע בו וכמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' בהגה יעו"ש. וא"כ ה"ה בביצה אם מונחת במקום שאינה מתנדנדת אם יגע בהן מותר ליגע בה. אבל לדעת הש"ע אין היתר ליגע במוקצה אפי' אינו מתנדנד כ"א לצורך דבר המותר וכמ"ש ב"י בשם התה"ד יעו"ש. וכ"כ מ"א שם. וכ"כ לעיל בסי' ש"ח או' ל' וסי' ש"י או' ל"א יעו"ש:

א

ג) שם. אסור ליגע בה. ודוקא שלא לצורך אבל אם יש איזה דבר המטלטל מונח עליה מותר ליקח אותו ואם יתגלגל מחמת זה אין לחוש. חמ"מ או' א' ועיין לעיל סי' ש"ח או' ל"א:

א

ד) שם. ואם נתערבה אפי' באלף וכו' משום שהוא דבר שיש לו מתירין שהרי אם יניחנו עד מוצאי יו"ט יחזור להיתר מעצמו וכל דשיל"מ מעצמו החמירו בו חכמים שלא יתבטל אפי' באלף כי יותר טוב הוא שימתין מלאכלו עד שיגיע זמן היתרו מיאכלנו באיסורו ע"י ביטול. לבוש סעי' ד' ט"ז סק"ב. מ"א סק"ג. חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' ח"א כלל ק"א או' ד' מק"ק סי' ז' או' ב' מ"ב או' ד' ומזה הטעם אסור גם בסעי' ב' בספק. ט"ז שם. חמ"מ שם. ר"ז שם ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם. ועיין ביו"ד סי' פ"ו סעי' ג':

א

ה) שם. כולן אסורות. באכילה ובטלטול. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

א

ו) [סעיף ב'] ספק אם נולדה ביו"ט או בחול אסורה ואפי' נתערב באלף כולן אסורות. טור. וטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין לא בטיל. ב"י, ומיהו המ"מ פ"א דין ך' כתב דספקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות וכי קתני נתערבה באלף כולן אסורות אודאי קאי ויש מי שאוסר ולדעת המתירין הסכים הרשב"א ז"ל (בעה"ק שער ה' או' ד') וכך נראה מדברי הרמב"ם עכ"ל והב"ד ב"י ועט"ז. וכ"ה דעת המו"ק ובגדי ישע סק"ד. אמנם ביו"ד סי' ק"ב סעי' א' פסק שם הש"ע לאסור וכ"כ המ"א סק"ד דיש להחמיר. וכ"פ הר"ז או' ד' ח"א כלל ק"א או' ד' מק"ק סי' ז' או' ב' ומיהו כתב שם הר"ז דביו"ט ב' יש להקל אם צריך לביצים יעו"ש. ובחכ"א כלל נ"ג או י"ט כתב דביו"ט דעלמא שאינו אחר שבת יש להתיר לצורך גדול ומשמע אפי' ביו"ט א' כל שאינו אחר שבת. וכ"כ מ"ב או' ה' דבמקום הפסד יש לסמוך על המתירין:

א

ז) שם. ספק אם נולדה ביו"ט וכו' ואם נתערבה באחרות ומאלו באחרות כל שבתערובת השני מותרות שהרי יש כאן ס"ס הבאות מן התערובות וכולן מורין בספיקות אלו להתיר. עבה"ק שם. א"ר או' ד' וכ"ה דעת הש"ע ביו"ד סי' ק"ו סעי' ח' אך דעת מור"ם ז"ל שם בהגה להחמיר אם לא לעת הצורך וכמ"ש הש"כ שם ס"ק נ"ז יעי"ש. וכ"ה דעת הפר"ח שם או' מ"ג כדברי הש"ע וכ"ה דעת הבל"י שם או' מ"ו לה"פ שם או' ס' פליתי שם סוף או כ"ח. ער"ה שם סוף או' ח"י וכתב שם הפר"ח דאף לדעת מור"ם ז"ל שמחמיר ה"ד באיסורא דאורייתא כגון ביצה שנולדה אחר השבת אבל באיסורא דרבנן כגון ביצה שנולדה בשני אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בכה"ג יעו"ש. והר"ז בסי' זה או' ד' כתב דאין להתיר בכה"ג רק ביו"ט ב' אבל לא ביו"ט א' ומשמע אפי' אם אינו אחר שבת אין להתיר ביו"ט א' ומיהו כבר כתבנו דגם לדעת מור"ם ז"ל לעת הצורך שרי:

א

ח) [סעיף ג'] שנתבשלה בשוגג וכו' דאם היה במזיד לא היה מהני ליה הביטול אף שהוא איסור דרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ה' מ"ב או' ג':

א

ט) שם. אם יש ס' כנגדו וכו' ואע"ג דאפי' ליכא ס' לא מיתסר משום דמיא דביעי בעלמא נינהו וכמ"ש ב"י בשם הכלבו וכ"פ ביו"ד סי' פ"ו סעי' ה' ה"ד בביצה שאינה קלופה וכמבואר ביו"ד שם אבל הכא מיירי בביצה קלופה והכי מוכח ממאי דסיים הכא אבל אם לבנו וכו' דמשמע דאין הפרש בין רישא לסיפא אלא דברישא לא נתנו הביצה ללבן התבשיל כמו בסיפא אבל מ"מ היא קלופה ולכן לא הוצרך מרן לפרשו. מאמ"ר או' ב' וכתב ודלא כהט"ז שהניח דברי הש"ע בתימה יעו"ש, וכ"כ בביאורי הגר"א דכ"ז מיירי בביצה קלופה אבל בשאינה קלופה אינה אוסרת כלל. וכ"כ א"ר או' ג' מ"ב או' ז':

א

י) שם. הכל מותר. דהא דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל דוקא במינו אבל שלא במינו בטיל. ב"י בשם כמה פו' ער"ה או' ד' מאמ"ר או' ג' ואפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל מותר. מ"א סק"ה. נה"ש או' ג' א"א או ה' חמ"מ או' ב, ר"ז או' ו' מק"ק סי' ז' או' ו' מ"ב שם:

א

יא) שם. חוץ מן הביצה. משמע שהביצה עדיין שלמה (אלא שהיא קלופה כנז"ל) ואפ"ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל אם ביצים אחרים אסורים כל הבצים משום דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' דטעמו בטל אפי' בדשיל"מ יעו"ש מ"א סק"ו ומיהו עי"ש באחרונים ב"ח וש"כ סק"ט ופר"ח או' ט' וער"ה או' י"א דחולקים על דברי מור"ם הנז' וס"ל דאפי' אין שם רק טעם האיסור לבד לא בטיל והגם דהמנ"י על ת"ת כלל ע"ד או' ח' הליץ בעד דברי מור"ם הנז' והכריע כדבריו כיעו"ש וכ"ה דעת הר"ז או' ה' ובק"א או' ג' וקצת מהאחרונים מ"מ כתב חכ"א כלל נ"ג או' כ"א דבמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כדעת האחרונים דאפי' טעמו לבד לא בטיל יעו"ש. וכ"כ בס' זבחי צדק סי' ק"ב או' י"ג. וכ"כ מ"ב או' ח' דבמקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין יעו"ש:

א

יב) ואם אינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אפי' ס' א"צ דמיא בעלמא הוא. מ"א סק"ז. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' מק"ק סי' ז' או' ה' מיהו הער"ה ביו"ד סי' צ"ח או' ו' כתב דביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרים אע"ג דאמרינן דמיא דביעי בעלמא ואינו נותן טעם משהו מיהא איכא ודשיל"מ במינו במשהו וכתב וכ"נ דעת מרן בב"י א"ח סי' תקי"ג ודלא כהד"מ שהתיר מטעם הכלבו יעו"ש, והסכים לדבריו בס' זבחי צדק על יו"ד סי' פ"ו או' כ"ד ובן א"ח פ' פקודי שנה ב' או' י"ג אבל הא"א בסי' זה או' ז' כתב ע"ש התו' באין קלופין אפי' משהו לא הוי יעו"ש אמנם ביו"ד סי' פ"ו במש"ז או' ט' נסתפק במ"ש מור"ם שם בהגה סעי' ו' די"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפי' אינם קלופים וכו' ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין. מי נימא הא דבקליפה אינה אוסרת משום דטעם קלוש הוא ומתורת ביטול הוא ולפ"ז דשיל"מ לא מהני ביטול או דילמא אף משהו לא הוי ובדשיל"מ נמי שרי יעו"ש. אמנם המנ"י על ת"ת שם או' יו"ד פשיטא ליה דה"ה לביצה שנילדה ביו"ט יעו"ש. והב"ד המחה"ש סק"ז ושאר אחרונים יעו"ש. וע"כ נראה דבמקום הצורך ומניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין:

א

יג) יש מי שאומר דלא שייך דשיל"מ היכא שהמאכל מתקלקל ש"ע יו"ד סי' ק"ב סעי' ד' וכ"ה דעת האחרונים שם. וכ"כ המש"ז בסי' זה או' ג' וכן אם נתערבה ביצה קלופה דהיינו כשהיא מבושלת או צלויה עם ביצים אחרים קלופים לא שייך בה דשיל"מ ובטלה כדין איסור שנתערב בהיתר משום דהכא לא שייך לומר טעמא דעד שתאכלו באיסור תאכלהו בהיתר דהא סכנה הוא להניח ביצה קלופה שיעבור עליו הלילה כדאיתא בנדה י"ז ע"א יעו"ש. מסגרת זהב על קיצור ש"ע סי' צ"ע או' א':

א

יד) שם. אבל אם לבנו בו התבשיל וכו' ואע"ג דביו"ד סי' ק"ב כתב דבאינו מינו לא איכפת לן בדבר שיל"מ כאן שהוא לטעמא וחזותא הוה כמין במינו. ב"י. ט"ז סק"ג. עו"ש או' ב':

א

טו) שם. אבל אם לבנו בו וכו' היינו אם נתנו בתבשיל אדעתה דחזותא כמו שהוכיח המ"כ בבית התערובת. שש"א. וכן כתב הפר"ח ביו"ד סי' ק"ב או' ה' וכתב שהוא פשוט:

א

טז) שם. מידי דלחזותא וטעמא וכו'. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אעפ"י שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל. מ"א סק"ז. משמע דס"ל למ"א דבעינן תרווייהו חזותא וטעמא אמנם מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ק"ב סעי א' בהגה כתב אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה עכ"ל משמע דזה או זה לבד אוסר וכ"ה דעת הט"ז והש"כ שם. וכ"כ בביאורי הגר"א שם כל שבא לתקן בין לחזותא בין לטעמא הוי במין במינו ולא בטיל. וכ"פ הר"ז בסי' זה או' ז' ועי"ש בק"א או' ד' שכתב כן בשם כמה פו' וכתב שם דמ"ש המ"א וכ"מ ביו"ד דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה וכו' הט"ז שם כתב בהדיא דמלוי התרנגולת אינו ניכר במראה (כגון שמעורב עם דברים אחרים) ואפ"ה כיון שבא לתקן נקרא מין במינו וכתב שכ"ה הסכמת רוב הראשונים וכל האחרונים יעו"ש. וכן הקשה בס' מטה יהונתן שם על דברי המ"א הנז' שכתב וכ"מ ביו"ד סי' ק"ב וכו' דאדרבא בש"ע שלפנינו משמע היפך דבריו וכתב ואפשר שגירסא אחרת היה לפניו בש"ע יעו"ש. ועיין מחה"ש סק"ז מה שמיישב דברי מ"א הנז' ומ"מ כיון דדעת הט"ז והש"כ וביאורי הגר"א והר"ז בשם כמה פו' לאסור בין בחזותא בלבד בין כטעמא לבד ואפי' אם מעורב עם דברים אחרים ואינו ניכר במראה כל שבא לתקן התבשיל חשיב כמין במינו ואינו בטל הכי נקטינן:

א

טוב) וכתב שם הר"ז אעפ"י שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא ע"י שמערב עמה דברים אחרים מ"מ כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין א' עם התבשיל וכבר נת' שכל דשיל"מ שנתערב מין במינו אינו בטל אפי' באלף אעפ"י שאין טעמו נרגש כלל עכ"ל:

א

חי) ולביבות שנילושו ביו"ט בביצים בני יומם אעפ"י שיש ס' כנגד הביצים כיון דהעיסה אינה נילושה אלא ע"י הביצים הוי כאלו הם מין א' ולא בטלי, נה"ש או' ג' ומיהו אם המאכל יתקלקל אם יניחנו למחר בטל בס' כמ"ש לעיל או' י"ג:

א

יט) ואם טחו החלות בביצה שנולדה ביו"ט א"צ רק כדי נטילה שהוא כעובי רוחב אצבע ואז החלה הנשארת מותר לאכול ביו"ט וא"צ ס' והמותר מה שחתך כ"נ יאכל למחר. בית הילל ביו"ד סי' ק"ב או' א' לה"פ שם או' ג' זב"צ שם או' ה' חמ"מ בסי' זה או' ב' ועיין עוד בשע"ת או' ו':

א

ך) שם. לא בטיל, דנחשב עי"ז כמין במינו ולא בטיל בדבר שיש לו מתירין כנז"ל:

א

כא) שם. לא בטיל. ואפי' בספק ביצה שנלדה ביו"ט. שו"ג או ו':

א

כב) [סעיף ד'] מותר לכפות עליה כלי וכו' אבל אסור ליתן כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. ב"י, וכ"פ לעיל בש"ע סי' ש"י סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

כג) שם. ובלבד שלא יגע וכו' והטעם דשמא ינענע אותה. ט"ז סק"ה. מאמ"ר או' ד':

א

כד) [סעיף ה'] מותרת ביו"ט שני וכו' דחד מנייהו חול הוא וממ"נ שריא. רש"י ביצה דף ד' ע"ב ור"ל דאם היום יו"ט הרי הביצה נולדה בחול ואם היום חול הרי הביצה מותרת עכשיו דחול הוא. עו"ש או' ד':

א

כה) שם. מותרת ביו"ט שני וכו' היינו בליל יו"ט שני מיד אחר צאת הכוכבים:

א

כו) שם. אבל בשני יו"ט של ר"ה. שהם ודאי חק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשותן. רש"י שם. והטעם כנזכר שם בגמ' דף ה' דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש יעו"ש:

א

כז) שם. אבל בשני יו"ט של ר"ה. דוקא בודאי נולדה ביו"ט ראשון אבל בספק נולדה ביו"ט מותר אפי' ביו"ט שני של ר"ה. הר"ש חקאן הלוי בתשו' כ"י. והב"ד כנה"ג בהגה"ט. וכתב עליו שמדברי הטור משמע דאף אם ספק נולדה ביו"ט א' של ד"ה אסורה בשני אלא שבסוף כתב ליישב דבריו יעו"ש. אבל העו"ש סוף או' ד' כתב שמדברי הש"ע בסמוך לא משמע הכי וכן נראה עיקר להחמיר עכ"ל. וכ"כ בס' בגדי ישע דמדברי הש"ע בסמוך לא משמע הכי. וכ"נ דעת האחרונים שלא העתיקו דברי מהרי"ש חקאן הנז' להלכה:

א

כח) שם. וכן בשבת ויו"ט הסמוכים זה לזה וכו' משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט כדאיתא בביצה דף ב' ע"ב יעו"ש וא"כ משמע דאין חילוק בין שהוא שבת אחר יו"ט ובין שהוא יו"ט אחר שבת. וכ"כ הטור. וכ"כ ב"י בשם הר"ן. וכ"כ הלבוש. ח"א כלל ק"א או' ד' מ"ב או' ט"ו. ולא שנא שבת ויו"ט א' ולא שנא שבת ויו"ט שני כגון שחל יו"ט ראשון בשבת. ב"י בשם הר"ן. לבוש. עו"ש או' ד' א"ר או' ה' חמ"ש או' ג' ר"ז או' יו"ד. מק"ק סי' ז' או' ו' מ"ב או' י"ז. ועיין עוד באו' שאח"ז:

א

כט) שם. נולדה בזה אסורה בזה. וא"ת כיון דאמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה א"כ כשחל יו"ט לאחר שבת והביצה נולדה בשבת הא נגמרת ביום שהוא חול וא"כ מאי הכנה איכא. תירצו התו' (ביצה ד' ע"א) דמ"מ כשנולדה בשבת הר"ז הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה יעו"ש וע"ש שתירצו עוד תירוץ אחר יעו"ש. וא"כ משמע דהכנה זו של הלידה היא דאו' וכ"כ ק"נ על הרא"ש פ"ק דביצה או' ז' דלדעת הרא"ש היא דאו' יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה דלפי מ"ש התו' בתירוץ קמא דהלידה חשובה הכנה א"כ מיתסרא מדאו' ביום שאחריו יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ח וכתב עליו וכדומה שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות שכתב דהלידה חשיבה הכנה ואפ"ה מותרת מדאו' בשני דהראשון לעצמו הכין. וכ"כ בס' החינוך דלא משכחת הכנה מדאו' אלא בביצה שנולדה בשבת אחר יו"ט או ביו"ט אחר שבת עכ"ל מ"א. וכ"ה דעת הרשב"א בחי' דהכנת לידה אינה אסורה אלא מדרבנן. וכ"ה דעת הר"ן פ"ק דביצה. וכ"ה דעת התו"ש בסי' שכ"ב או' ד' כדברי מ"א. וכ"כ הר"ז או' ט' ח"א כלל ק"א או' ד' והנ"מ בעכו"ם מסל"ת כמ"ש לקמן או' נ"א יעו"ש:

א

ל) שם. נולדה בזה אסורה בזה. ואם חל ר"ה ביום ה"ו ונולדה ביצה ביום ה' כתב הכלבו בסי' נ"ח שיש מתירין הביצה בשבת ויש אוסרין יעו"ש. וכ"פ הרוקח בסי' ש' לאסור. והב"ד הב"ח, עו"ש או' ד' וכ"פ הר"ז או' יו"ד כדברי האוסרים. מק"ק סי' ז' או' ו' קיצור ש"ע סי' צ"ט או' ב' מ"ב או' י"ט:

א

לא) וביצה שנולדה ביו"ט שני של ר"ה או ביו"ט שני שחל להיות בא' בשבת שאין איסורא אלא מדרבנן כנראה בסעי' שאח"ז בהגה נראה דמותר לחולה שאין בו סכנה אבל נולדה ביו"ט א' שאחר השבת דאיסורא מה"ת משום הכנה דרבה לא כנ"ל. וכן נ"ל שאם נולדה בשבת שאחר יו"ט ב' לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא הוא ודאי חול וולכן נראה דמותר לחולה לגומעה חיה וצ"ע. וכי בשבת ויו"ט הסמוכים נולדה בזה מותרת בזה לחולה דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הרב גור אריה חא"ח סי' תקי"ג. זכ"ל ח"א או' יו"ד סוף ה' יו"ט. ועיין לעיל סי' שכ"ח או' קי"ד:

א

לב) שם הגה. ואם יו"ט ביום א' ב' וכו' לאפוקי אם יו"ט היה ביום שבת וביום א' אסור ביום א' אף שהוא יום שני של יו"ט דשמא היום קודש וכמ"ש לעיל סוף או' כ"ח יעו"ש:

א

לג) שם בהגה. מותר ביום ב' וכו' דממ"נ אם יום א' הוא יו"ט א"כ יום שני הוא חול ושרי ואם יום שני יו"ט א"כ יום א' הוא חול וא"כ הפסיק יום חול בין שבת ליו"ט ושרי ודלא כדמשמע מדברי רי"ו דאף ביום שני אסור. ד"מ או ג' וכ"פ הלבוש כדברי מור"ם ז"ל דשרי ממ"נ וכ"פ העו"ש או' ד' א"ר או' ה' חמ"מ או' ג' ר"ז או' יו"ד. מק"ק סי' ז' או' א' מ"ב או' ח"י:

א

לד) שם בהגה. מותר ביום שני של גליות. ודוקא ביום שני של גליות אבל ביו"ט של ר"ה דקדושה אחת היא אסור. עו"ש שם. שע"ש. מ"ב או' י"ט:

א

לה) [סעיף ו'] ביצה שיצאה רובה מעיו"ט וכו' דחשיב לידה משיצאה רובה. טור. לבוש. עו"ש או' ה' ר"ז או' י"א. ומשמע מסתמיות כל דברי הפו' דאין חילוק בזה בין תרנגולת העומדת לאכילה או לגדל ביצים ולא כתשו' מצודת יששכר סי' א' סעי' י"א דלחלק יצא דאם עומדת לגדל ביצים יש בה משום מוקצה והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ב או' ל"א יעו"ש:

א

לו) שם. ולמחר השכים וכו' קודם עלות השחר. רש"י והר"ן. מ"א סק"ט. א"ר או' ו' דאם לא כן איכא למיחש שמא נולדה היום אחר עלות השחר שכבר יום הוא. מחה"ש:

א

לז) שם. שתרנגולת אינה יולדת בלילה. דכל שתשמישו ביום נולד רק ביום ותרנגול תשמישו רק ביום. ביצה ז' ע"א:

א

לח) שם. והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים וכו' דכל דאיכא זכר לא ספנא מארעא. גמ' שם. מ"א סק"י. ואז ודאי אינה יולדת בלילה אבל כי ליכא זכר תוך ס' בתים וכו' דע"כ ספנא מארעא אפשר דיולדת בלילה. מחה"ש שם,

ב

לח) שם שאין בו גשר. אבל אם היה שם אפי' קורה ואפי' חבל עוברין מעבר הנהר אל העבר והרי הוא כמו שהזכר עמה שעליהם הוא עובר ובא. עבה"ק שער ה' או' ד' וכ"כ רי"ו והכלבו. א"ר או ז' והוא מגמ' ביצה ז' ע"ב:

א

טל) שם. אפשר שתלד בלילה ואסור. ואעפ"י שרובן אינן יולדת בלילה כאן אזלינן בתר המיטוט כיון שבדק אתמול ולא מצא והיום בשחרית מצא ולא תלינן דיצאה רובה מאתמול וחזרה דזה לא שכיח לתלות בו בספק. ט"ז סק"ז עם הגהת וא"ף. א"ר או' ח':

א

מ) שם. אפשר שתלד בלילה ואסור. ואפי' נתערבה באחרות. ר"ז או' י"ב:

א

מא) שם. אבל אם לא בדק מעיו"ט וכו' והשכים בשחרות ומצא. אבל אם לא בדק בשחרית אלא ביום ומצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדשיל"מ אסור בספק השוה. ט"ז סק"ח:

א

מב) שם. ובלא זכר רובן וכו' ר"ל אפי' בלא זכר עכ"פ רובן יולדות ביום וע"כ זה שלא בדק מעיו"ט ומצא קודם אור היום מן הסתם נולדה מעיו"ט:

א

מג) שם: בליל א' של יו"ט וכו' וכן בליל א' של שני ימים של ר"ה. עבה"ק שער ה' או ד' א"ר או' ט':

א

מד) שם. וכן בליל שני וכו' דאפי' אם נאמר שנולדה ביו"ט א' הרי מותרת ביו"ט שני כמ"ש לעיל סעי' ה' אבל אם אם הביא ביום אפי' ביו"ט שני של גליות אסורה דשמא היום נולדה וספק נולדה ביו"ט אסורה כמ"ש לעיל סעי' ב':

א

מה) שם. אבל לא בליל שני של ר"ה וכו' דאפי' אם נאמר שנולדה ביום א' של ר"ה או בשבת הרי ג"כ אסורה וכמ"ש לעיל סעי' ה' ואפי' אם חל יו"ט שני אחר שבת וכמ"ש לעיל סוף או כ"ח. ומיירי שאין העכו"ם אומר כלל אימתי נולדה או שאומר שנולדה קודם ואינו לפי תומו אלא לאחר ששאלו ישראל אימתי נולדה אמר לו שקודם ר"ה או קודם שבת דאי לפי תומו נת' אח"כ בהגה:

א

מו) שם הגה. ועכו"ם המביא ביצים ביו"ט א' ומשמע אפי' ביו"ט של ר"ה דהא לא שייך הכנה דרבה כ"א ביו"ט אחר שבת. וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' עו"ש או' ה':

א

מז) שם בהגה. ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול מותר וכו' הואיל ואין העכו"ם משביח מקחו דיותר טובים שנולדו מחדש מאותם שנולדו מעי"ט והוא שאין העכו"ם בקי בטיב ישראל אבל אם ידע העכו"ם דנולד אסור ביו"ט לא סמכינן עליה דמתכוין להשביח מקחו ולהתירו. מרדכי ריש ביצה. ב"י. לבוש. מ"א ס"ק י"א. חמ"מ או' ה' ר"ז או' י"ז מק"ק סי' ז' או' י"א. מ"ב או' כ"ח. ומשמע מל' המרדכי דכי נמי לא ידעינן בגוי אי ידע דנולד אסור ש"ד לסמוך עליו עד דידעינן ביה דודאי ידע ואז אסור. נה"ש סוף הסי':

א

מח) ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל עיין ביו"ד סי' ס"ט סעי' יו"ד דהפרישה וב"ח אוסרים והש"כ שם ס"ק מ"ג והט"ז ס"ק כ"ג מתירין יעו"ש. מ"א שם. ודעת הרב"י ביו"ד סי' הנ"ז כהמתירים ולזה הסכים הפר"ח שם והשיג על הפרישה וב"ח. נה"ש או' ו' וכ"פ הר"ז או' י"ז כהמתירין. מק"ק שם. מ"ב שם. ומיהו ע"כ לא אמרו דשפיר הוה מסל"ת אע"ג דידע דנולד אסור אלא כשאין המקח בידו אבל כל שבא למכור מודו דאסור דאפשר דמערים הוא להשביח מקחו וכמ"ש המרדכי. נה"ש שם:

א

מט) שם בהגה. מותר לסמוך עליו. דכיון דמידי דרבנן הוא הסומך על דברי המרדכי לא הפסיד. ב"י. וכ"כ העו"ש או' ה' דהטעם כיון דמידי דרבנן הוא סמכינן אכותי מסיח לפי תומו. ומיהו הפר"ח ביו"ד שם או' מ' האריך בזה ומסיק דאין עכו"ם נאמן במסל"ת אפי' בדרבנן אלא רק בעדות אשה בלבד יעו"ש. אבל הא"ר או' י"א תמה על דברי הפר"ח הנז' שחולק על כמה גדולים המתירים והסכים להתיר כדברי מור"ם הנז' יעו"ש וכן הסכים הנה"ש או' ז' דלא כפר"ח יעו"ש וכ"פ החמ"מ או' ה' ר"ז או' ט"ו. מק"ק סי' ז' או' יו"ד מ"ב או' כ"ט. אמנם מ"ש המ"א ס"ק י"ב וה"ה בכל מילי דרבנן מותר לסמוך אעכו"ם מסל"ת עיין בש"ע יו"ד סי' קכ"ב סעי' י"א ששם פסק הש"ע דנאמן ובסס"י קל"ז פסק דאינו נאמן וכתב שם הש"כ דיש חילוק דהיכא דאיתחזק איסורא כי התם אינו נאמן אבל היכא דלא איתחזק איסורא כי הכא גבי ביצים וביו"ד סי' קכ"ב נאמן יעו"ש. והנה"ש שם כתב נראה פשוט דאפי' הפוסקים הסוברים דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן אפי' באיסור של דבריהם ה"ד היכא דליכא שום הוכחה ואמדן דעתא לאמת דבריו אבל אי איכא אמדן דעתא או רגלים לדבר (כי הכא וביו"ד סי' קכ"ב סעי' י"א) שפיר יש לסמוך עליו בשל דבריהם יעו"ש:

א

נ) שם בהגה. ודוקא ביו"ט שחל באמצע השבוע. שאין איסור ביצה אלא משום גזירה מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

א

נא) שם בהגה. שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת וכו' בתה"ד הגירסא שמא נולדה באחד בשבת ומביאו בד"מ משמע שאם הביאם ביום א' בהשכמה דליכא למיחש שנולדה היום ומסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולדה בשבת אינה אסורה ביו"ט אלא מדרבנן וכמ"ש סעי' ה' ולכן נ"ל דצריך להגיה כאן שמא נגמרה בשבת. מ"א ס"ק י"ג. והא"ר או' י"ג כתב דמ"ש בהגה שמא נולדה בשבת פי' שנגמרה בשבת ונולדה באחד בשבת יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ה' דאין סומכין עליו דשמא נולדה באחד בשבת ואסור מדאו' וכ"כ הר"ז או' ט"ו. מק"ק סי' ז' או' יו"ד. וא"כ מדברי כולהו משמע דהא דאין סומכין עליו דוקא אם הביא באחד בשבת דחיישינן שמא נולדה היום דאיסורא מדאו' דאין שבת מכין ליו"ט אבל אם הביא באחד בשבת קודם עלות השחר דהחששא שמא נולדה בשבת אין איסורא אלא מדרבנן ואם הסיח לפי תומו שנולדה קודם שבת נאמן ושרי לאוכלם ביו"ט. וכ"פ הב"ח. אמנם עיין לעיל או' כ"ט שהבאנו פלוגתא בזה בנולדה בשבת קודם יו"ט אי הוי איסורא דאו' או מדרבנן וע"כ אין להתיר אלא בשעת הדחק ומשום שמחת יו"ט:

א

בנ) שם בהגה. שאז יש לחוש וכו' ומהרי"ו סיי קל"א כתב להתיר אפי' ביו"ט ראשון שחל אחר השבת וכתב דטעמא רבא איכא דכיון דהכותי מגרע מקחו דביצים בני יומן יותר עדיפי מביצים שנולדו אתמול ודאי קושטא קאמר והסכים לדבריו היש"ש פ"ק דביצה סי' ו' משום דבלא"ה איכא רוב להתיר דרוב ביצים הן שנולדו כבר מכמה ימים ואע"ג דלא סמכינן בדבר שיש לו מתירין ארובא דהא ק"ל אפי' באלף לא בטיל אין זה אלא מדרבנן ובדרבנן סמכינן אעכו"ם מסיח לפי תומו יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ט והעו"ש או' ה' ומ"א ס"ק י"ג וא"ר או' י"א. אלא שהעו"ש שם כתב דלענין דינא נראה להחמיר יעו"ש טעמו. והא"ר או' י"ג כתב דלעת צורך גדול יש לסמוך עלייהו. והמ"א שם כתב דבמדינתינו דשכיחי הרבה ביצים ומביאים הרבה בבת א' ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהכל נולדים כבר עכ"ל ור"ל לפיכך יש להקל בעכו"ם מסל"ת אפי' אם הביאם ביו"ט א' שאחר שבת. וכ"פ הר"ז או ט"ז. מק"ק סי' ז' או' יו"ד. מ"ב או ל"א. וכ"ז הוא דוקא אם העכו"ם מביא לבית ישראל דאמרינן דכל דפריש מרובא פריש וכמ"ש הר"ז שם וכ"כ מ"ב שם:

א

גנ) שם בהגה. שאז יש לחוש וכו' ואם ספק אם נולדה בשבת או ביו"ט שאחריו ונתערב חד בתרי ועכו"ם מסל"ת דנולדה קודם השבת י"ל כיון דמה"ת חד בתרי בטל סומכין עליו. א"א או' י"ב. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד:

א

דנ) שם בהגה. אבל ביו"ט שני וכו' כגון שחל יו"ט ביום שבת וביום א' דהשתא הוי יו"ט שני שלאחר השבת אפ"ה סמכינן אגוי מסל"ת משום דלדידן דבקיאין בקביעא דירחא אינו אלא מדרבנן. תה"ד סי' ע"ט. לבוש. עו"ש או' ה' ר"ז או' ט"ו. מק"ק שם או' יו"ד:

א

הנ) שם בהגה. אבל ביו"ט שני וכו' אפי' הוא יו"ט שני של ר"ה שחל באחד בשבת כיון שאינו אלא מד"ס מותר לסמוך על הגוי מסל"ת. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' ל"ב:

א

ונ) [סעיף ז'] השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות. עם קליפתן כמו שרגילין להיות בשעת לידתן. ר"י או' ח"י. מ"ב או' ל"ג:

א

זנ) שם. מותרות, ולא גזרינן משום הנך דמתילדן ביומיהן משום דביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. ביצה ב' ע"ב:

א

חנ) שם. ואפי' ביו"ט של אחר השבת. וא"ת כיון דאשכח גמורות דלמא אם לא נשחטה היתה יולדת היום ותיאסר מספק וי"ל דלא מיקרי הכנה אם לא שנגמרה הביצה היום ע"י הכנה שמאתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאויר העולם. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"י. מ"א ס"ק י"ד. ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה. מ"א שם בשם הרמב"ן:

א

נט) [סעיף ח'] אפרוח שנולד ביו"ט אסור. באכילה ובטלטול עד הערב. כ"מ בגמ' דקאמר אסור משום מוקצה והמוקצה אסור באכילה ובטלטול עד הערב. וכ"כ הר"ז או' י"ט. מק"ק סי' ז' או' י"ג. מ"ב או' ל"ו. ואף המתירין מוקצה ביו"ט (כמ"ש סי' תצ"ה) מודים במקצה כזה שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום ואף הכלבים לא היו אוכלים אותו כשהיה בקליפתו. ר"ז שם. והוא מדברי התו' שם בתירוץ שני שכתבו דאפי' לר"ש דלית ליה מוקצה מודה בהאי מוקצה דהכא דהוי כרוגרות וצימוקים יעו"ש וכ"כ מ"ב שם:

א

ס) שם. ואם נולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו. י"א דאיסור זה הוא מה"ת לפי שע"י לידה זו הוכן לאכילה וכיון שבשבת א"א לשחטו ולאכלו נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביו"ט שלאחריו וכבר נת' דאין שבת מכינה ליו"ט. ט"ז ס"ק י"א. ר"ז או' י"ט. והמאמ"ר או' ח' כתב דלר"י הוי הכנה דאו' ולהר"ן לא הויא אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ו דאיסור זה אינו אלא מדרבנן ודלא כהט"ז שכתב דאסור מדאו' יעו"ש. ועיין ער"ה או' ח' שכתב שכ"כ התו' והרמב"ן והר"ן דביצה וכן אפרוח אין אסור ביו"ט לרב אלא מדרבנן יעו"ש:

א

סא) שם ואם נולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו. וכן אם נולד ביו"ט אסור בשבת שלאחריו כמו ביצה דלעיל סעי' ה' עבה"ק שער ה' או' ד' והב"ד א"ר שם. וכ"כ בס' בית מאיר:

א

(ש"ע ס"ג) דלחזותא וטעמא עיין מ"י כלל ע"ד וסק"ה וכלל ס' סק"א: ס"ה מותרת ביו"ט שני וכו' עיין בכור שור ריש ביצה:

ב

(מ"א סק"ב) המוקצה. וע' בב"ח ומרדכי וכו' כצ"ל:

ג

(סק"ד) מיירי בחד בשבת דהוי כצ"ל

ד

סק"ח כיון דאסורה בשבת כצ"ל.

ה

(ש"ע ס"ח) אפרוח שנולדה וכו'. ע' ת"י סוף כלל ס"ד:

ו

סקי"ד א' היש מתירין דלא כרב כצ"ל:

א

אסור ליגע כו'. אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה דבי"ט שחל להיות באחד בשבת אסור מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין לי"ט וגזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט שחל בא' בשבת והא דאסור' בטלטול משום לא פלוג (יש"ש) ועמ"ש סי' תקט"ז:

ב

דהיינו לטלטלה. ס"ל דטעם איסור הנגיע' מפני שהביצה מתגלגל' והוי טלטול דלא כת"ה שאוסר ליגע בדבר המוקצ' כשהוא לצורך המוקצה וע' בב"ח ובמרדכי וכ"מ סי' רע"ז ס"ג וסי' ש"ח ס"ג בהג"ה שסתם שם ולא חילק אך קשה דבסי' רס"ה סס"ג כ' דאסו' ליגע בנר דולק כשהוא תלוי פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה עכ"ל משמע דכשאינו דולק שרי ליגע אף על פי שמתנדנד בנגיעתו: ובד"מ כתוב בשם א"ז וז"ל ומשו' מוקצה ליכא דטלטול מן הצד הוא עכ"ל משמע דמיירי שדבר היתר מונח על הנר דאז מות' ליטלו ממנו אבל ליגע בו ממש אסור ומדברי הש"ע בסי' ש"י ס"ו משמע דס"ל כת"ה דכל מוקצ' אסור' ליגע בו כשהנגיע' לצורך דבר המוקצ' אפי' אינו עגול כמו ביצה דהא כ' סתם וצ"ע על רמ"א שלא חילק שם ועסי' תקכ"א ס"ב:

ג

כולן אסורות. דהוי דשיל"מ:

ד

ספק וכו'. בטור כתוב איפכא ספק וכו' אסור ואם נתערב' באלף כולן אסורות מדהחליף הרב"י לשונו ש"מ דס"ל דספק שנתערב כולן מותר' דכל א' ה"ל ס"ש /ס"ס/ וכמ"ש המ"מ וצ"ע דבי"ד סי' ק"ב פסק לאיסור ואפשר שם מיירי (במ"ש) בחד בשבת דהוי דאוריי' ודשיל"מ אבל הכא דהוי דרבנן ומ"מ נ"ל להחמי' דהא אפי' ס"ס ששניהן בגופו יש אוסרין בדשיל"מ וכמ"ש סי' תצ"ז ס"ד וק"ו כשספק א' בגופו וספק א' ע"י תערובו' דגרע טפי כמ"ש בי"ד סי' ק"י וכ"פ בד"מ ובת"ח כדעת הטור:

ה

הכל מותר. דמין בשא"מ בטיל בדשיל"מ אפי' נתערב' ונטרפה עם התבשיל:

ו

חוץ מן הביצה. משמע שהביצ' עדיין שלימה ואפ"ה דוקא כשנתבשל' עם בשר שרי אבל עם בצים אחרים אסור' כל הבצים משום דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דטעמו בטל אפי' בדשיל"מ ע"ש:

ז

דלחזותא וטעמא עביד. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אף על פי שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל כמ"ש הרב"י בשם ת"ה שדייק כן מראבי"ה ע"ש וכ"מ בי"ד סי' ק"ב בש"ע דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במרא' אז אינו בטל וכ"מ בת"ח ובסימנים ואף שהביא בת"ח דברי מהרא"י לא להלכה הביאם וע"ש בש"כ ובת"ח: אם אינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אפילו סי' א"צ דמיא דביעי בעלמא הוא (כל בו) וכ"פ הת"ח ועבב"י כאן:

ח

וכן בשבת וי"ט. וא"ת כשנולדה בשבת הרי נגמר' ביום ו' שהוא חול ולישתרי י"ל כיון דמסתרא בשבת מדרבנן אם אתה מתירה בי"ט שאחריו נמצא ששבת הכין לי"ט ולא לעצמו ואיסור זה אינו אלא מדרבנן דמדאוריי' אפי' בראשון שרי וא"כ לעצמו הכין עכ"ל הר"ן וביש"ש כ' דלפי מ"ש התו' בתי' קמא דהליד' חשוב' הכנה א"כ מיתסרא מדאורייתא ביום שלאחריו עכ"ל וכמדומה שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות שכ' דהליד' חשיב' הכנה ואפ"ה מותרת מדאוריי' בשני דהראשון לעצמו הכין עכ"ל וכ"כ בס' החינוך דלא משכחת הכנה מדאורייתא, אלא בביצה שנולדה בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת ועמ"ש סס"ו וסי' תק"ז ס"ב:

ט

ולמחר השכים. קודם עלות השחר (ר"ן):

י

בתוך ס' בתים. דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:

יא

ומסל"ת. ואם ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל אם מסל"ת אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו (מרדכי), ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל עבי"ד סי' ס"ט ס"י דהפריש' וב"ח אוסרין וש"ך וט"ז מתירין ע"ש:

יב

מותר לסמוך. וה"ה בכל מילי דרבנן וכ"פ בת"ח כלל ל"ב ועבי"ד סי' קכ"ב:

יג

שמא נולדה בשבת. בת"ה הגיה שמא נולדה באחד בשבת ומביאו בד"מ משמע שאם הביאה ביום א' בהשכמה דליכא למיחש שנולדה היום ומסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולד' בשבת אינה אסורה בי"ט אלא מדרבנן וכמ"ש ס"ה לכן נ"ל דצריך להגיה כאן שמא נגמר' בשבת ויש"ש כ' וז"ל כ' מהרי"ו סי' ו' אפי' בי"ט אחר השבת נאמן כיון שאין משביח מקחו אדרבה מגרע אותו דבצים ישנים גרועים הם ולא חיישי' שעשה להכשיל ישראל (כמ"ש בי"ד סוף סי' קי"ח) ואף שיש לפקפק בדבריו דהתם אמרי' שאינו עושה מעשה להכשילו מאחר שאינו מרויח כלום אבל לעולם לא מאמינים ליה במה שהוא ספק דאוריי' מ"מ נ"ל להתיר דרוב המוכרים בצים הם מאותן שנולדו כבר ונהי דלא שרי משום רובא משום דהוי דשיל"מ מ"מ מדאוריי' יש לן לסמוך ארובא אלא שאסור מדרבנן ולכן עכו"ם מסל"ת נאמן עכ"ל היש"ש והמרדכי כ' הטעם דלא אזלי' בתר רובא משום דהבצים מיד שנולדים אוכלים אותם והוי כמו דבר המתכבד ע"ש א"כ אסירי מדאוריי' כדמשמע בגמ' דב"מ פ"ב אך נ"ל דבמדינתינו שכיחי הרבה בצים ומביאים הרבה בבת א' ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהנולדים כבר וע' בתשו' הרשב"א רסי' רמ"ג ובי"ד ססי' ט"ו ודברי מהרי"ו שכ' לא חיישי' שעושה להכשילו משמע דיודע שנולד אסור וא"כ מה זה שכ' שמגרע מקחו אדרבא משביח אותו דיודע שהישראל לא יקנה אותו אם יאמר שנולדה היום וכמש"ל בשם המרדכי:

יד

ואפי' בי"ט. וא"ת דלמא אם לא נשחטה היתה הביצה נולדה היום וא"כ נגמרה בשבת ואין שבת מכין לי"ט וי"ל דלא מקרי הכנה אם לא נגמרה הביצה היום ע"י הכנה של אתמול ובמעי אמה לא נגמרה שאינה ראויה לגדל אפרוח (הרא"ש) ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה (רמב"ן):

טו

אסור בי"ט שלאחריו. משום הכנה כלו' דכשנולד נגמר וא"כ שבת הכין לי"ט ועבב"י שהרבה להקשות ול"נ דלק"מ דודאי כשנולד בי"ט שאחר השבת מותר מדאוריי' בו ביום דהא לא נגמר מאתמול דל"ד לביצה ולא שייך למיגזר שאם יאכל מה שנולד בי"ט יאכל מה שנולד בשבת דשבת בי"ט לא מיחלף ליה וכמ"ש סי' תק"ז ס"ב אבל גבי ביצה גזרינן שאם יאכל ביצה שנולדה בי"ט כשחל י"ט בא' בשבת יאכל ג"כ הביצה שנולד בו ביום והר"ן כ' דאפרוח שנולד בשבת מותר מדאורייתא בי"ט כיון דאפשר לשחטו לחול' בשבת א"כ שבת לעצמו הכין ע"ש גבי עגל א"כ לק"מ דהיא גופא גזירה ולא גזרינן גזיר' לגזיר' וביש"ש חולק על הטור וס"ל דאפרוח לא חשיב הכנה כמ"ש הרא"ש גבי עגל דלידתו לא חשיב הכנה:

א

{א} ביצה שנולדה ביו"ט וכו' – אפילו מתרנגולת העומדת לאכילה דליכא בה מוקצה דאי בעי שחיט לה מ"מ הביצה אסורה באכילה דביו"ט שחל להיות באחד בשבת אסורה מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה במעיה ואין שבת מכין ליו"ט וגזרינן יו"ט דעלמא משום יו"ט אחר השבת וכיון דאסורה באכילה ממילא אסורה בטלטול ועיין בריש סימן תקט"ו מה שכתבנו שם בזה:

ב

{ב} אסור ליגע בה – אע"ג דאין איסור בנגיעת דבר המוקצה וכדלעיל בסימן ש"ח ביצה שאני כיון שהוא דבר המתגלגל חיישינן שמא ינענענה ע"י הנגיעה:

ג

{ג} דהיינו לטלטלה – משמע מלשון זה שהוא חולק על המחבר וס"ל דגם בביצה דוקא טלטול אסור אבל נגיעה בעלמא שרי אבל מכמה אחרונים משמע דס"ל דאפילו בנגיעה אסור דמפני שהיא מתגלגלת מצוי להתנענע על ידי הנגיעה:

ד

{ד} כולן אסורות – באכילה ובטלטול שהרי למחר היא מותרת בלא ביטול וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל ומזה הטעם אסר גם בס"ב בספק אף דבעלמא ספיקא דרבנן לקולא:

ה

{ה} אסורה – ואם נתערבה באחרות יש דעות בין הפוסקים אם גם בזה אמרינן דאינה בטלה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ומצדד המ"א בזה להחמיר ויש מאחרונים שחולקין עליו וסוברין דכיון דהוא מלתא דרבנן כדאים המקילין לסמוך עלייהו להקל ואפילו נתערב זה הספק חד בתרי בטל. ובמקום הפסד יש לסמוך עלייהו:

ו

{ו} בשוגג – דאם היה במזיד לא היה מהני ליה הבטול אף דהוא איסור דרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ט ס"ו:

ז

{ז} הכל מותר – בין שהיתה הביצה שלמה וקלופה [דאם לא היתה קלופה היה מותר אפילו בדליכא ס' כנגדה בין שנתבשל עם בשר ותבשיל ובין שנתבשלה עם ביצים אחרות דלא יהיבא טעמא כשהיא בקליפתא כמבואר ביו"ד סי' פ"ו] ובין שנטרפה ונתערבה עם התבשיל דהא דקי"ל דדבר שיש לו מתירין לא בטיל הוא דוקא כשהוא מין במינו אבל לא זה שהוא מין בשאינו מינו:

ח

{ח} חוץ מן הביצה – משמע שהביצה עדיין שלמה ואפ"ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל עם ביצים אחרים אף שהוא מכיר אותה ביצה מ"מ אסורים כל הביצים דמין במינו הוא ולא בטיל בדבר שיש לו מתירין אבל דעת רמ"א ביו"ד סימן ק"ב ס"ד בהג"ה דכיון שהוא רק טעמו בלבד ולא ממשו של איסור בטיל אפילו בדבר שיש לו מתירין ובמקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך ע"ז:

ט

{ט} מידי דלחזותא וטעמא וכו' – המ"א מפרש דבעינן דוקא תרוייהו חזותא וטעמא אבל בש"ך ביו"ד סי' ק"ב סקה"ו וכן בביאור הגר"א שם מפרשים דהכונה לחזותא או לטעמא:

י

{י} לא בטיל – דנחשב עי"ז כמין במינו לא בטיל בדבר שיש לו מתירין:

יא

{יא} לכפות עליה וכו' – אבל אסור ליתן תחתיה כלי [בעת שהתרנגולת מטילתה] שתפול בו דהרי היא מוקצה ונמצא מבטל עי"ז הכלי מהיכנו [לעיל בסימן ש"י ס"ו]:

יב

{יב} הכלי – דמצוי להתנענע הביצה ע"י נגיעה כל שהוא מפני שהיא עגולה:

יג

{יג} מותרת ביו"ט שני – היינו בליל יו"ט שני שהרי ממ"נ אחד מהם הוא חול:

יד

{יד} של ר"ה – מפני ששני הימים הם קודש וכיום אחד ארוך הן חשובים ובספק אם נולדה ביו"ט ראשון מותר אף ביו"ט שני של ר"ה כ"כ הכנה"ג והעו"ש מחמיר:

טו

{טו} הסמוכים זה לזה – בין שהוא יו"ט אחר שבת או שבת אחר יום טוב:

טז

{טז} אסורה בזה – עד הערב שע"י לידה זו נעשית הביצה מוכנת לאכילה ואם נתירה נמצא שאחד הכין לחבירו ואנן קי"ל דאין שבת מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת:

יז

{יז} ביום א' ב' – לאפוקי אם יו"ט היה ביום ש"ק וביום א' אסור ביום ראשון אף שהוא יום שני של יו"ט דשמא היום קודש:

יח

{יח} מותר ביום ב' – דממ"נ אם היום ראשון היה קודש היום חול ואם היום קודש אתמול כשנולדה היה חול:

יט

{יט} של גליות – ולאפוקי של ר"ה דשניהם הם כיום אחד ארוך אף ביום שני אסור וה"ה אם חל ר"ה ביום ה' וי"ו ונולדה ביום ה' אסור מהאי טעמא אף בשבת:

כ

{כ} מותרת – דכיון שיצתה רובה הרי היא כילודה:

כא

{כא} ולמחר השכים – היינו קודם עלות השחר דאם לאח"כ תלינן שהיום ילדה דיצתה רובה וחזרה לא שכיח:

כב

{כב} אינה יולדת בלילה – דכל שתשמישו ביום נולד רק ביום ותרנגול תשמישו ביום הוא ואף דאם התרנגולת מתחממת מן הקרקע תוכל לילד לפעמים אף בלילה לא תלינן בזה דכיון דאיכא זכר אפילו בבית אחר רחוק ממנה [היינו עד ס' בתים] ושומעת קול קריאתו אינה רוצה להתחמם מן הקרקע ונזקקת להתרנגול ומש"כ שאין בו גשר שאם יש בו גשר תעבור על הגשר:

כג

{כג} אפשר שתלד בלילה – ואע"פ שרובן אפי' מתחממות מן הקרקע אינן יולדות בלילה כאן אזלינן בתר המיעוט כיון שבדק אתמול ולא היה שם ביצה והיום השכים קודם עמוד השחר ומצא ולא תלינן דיצתה רובה מאתמול וחזרה דזה הוי מיעוטא דמיעוטא וניחא לן טפי למיתלי דילדה בלילה:

כד

{כד} אבל אם לא בדק וכו' – פי' והשכים קודם עמוד השחר ומצא אבל אם לאחר עמוד השחר מצא אסור מספק ואף דהוא ספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין מחמרינן אפילו בספיקא וכנ"ל:

כה

{כה} ובלא זכר רובן וכו' – ר"ל אפילו בלא זכר עכ"פ רובן יולדות ביום ולא הוי ספק השקול:

כו

{כו} וכן בליל שני וכו' – דאפילו אם נאמר שנולדה ביו"ט ראשון הרי נולדה בזה מותרת בזה וכנ"ל בס"ה אבל אם הביא ביום אפילו ביו"ט שני של גליות אסורה דשמא היום נולדה:

כז

{כז} של ר"ה וכו' שאחר השבת – דאפילו אם נאמר שנולדה ביום ראשון של ר"ה או בשבת הרי ג"כ אסורה וכנ"ל בס"ה ואפילו אם חל יו"ט שני אחר השבת ומיירי שאין העכו"ם מספר כלל אימתי נולדה או שמספר שנולדה קודם ואינו לפי תומו כגון לאחר ששאלו ישראל אימתי נולדה משיבו שקודם ר"ה או קודם שבת:

כח

{כח} ומסל"ת וכו' – ומיירי דלא ידע הנכרי דביצה שנולדה היום אסורה לישראל דאם ידע אף שהוא מסל"ת אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו שיקחו ממנו כיון שהביצים הם שלו אבל אם הביצים הם של ישראל והעכו"ם מסיח לפי תומו שנולדו מעיו"ט אע"פ שהוא יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל מ"מ כיון שלהגוי עצמו אין מגיע שום תועלת ממה שמשקר לומר שנולד מקודם מותר לסמוך עליו כיון שמסיח לפי תומו:

כט

{כט} מותר לסמוך עליו – כיון שהוא מילתא דרבנן וגם לא איתחזק איסורא:

ל

{ל} שמא נולדה בשבת – ודעת המ"א דאפילו נולדה בשבת ליכא איסור דאורייתא לאכלה אלא עיקר החשש שמא נולדה היום וא"כ נגמרה מאתמול במעיה דכל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא דשבת הכין ליו"ט ואסור מן התורה ולפ"ז אם הביאה ביום א' קודם עמוד השחר דליכא למיחש שמא נולד בלילה ועכו"ם מסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולדה בשבת אין איסורה אלא מדרבנן ובדרבנן מסל"ת נאמן:

לא

{לא} אין עכו"ם מסל"ת נאמן – ובמדינותינו ששכיחי הרבה ביצים ומביאים הרבה בבת אחת ודאי רוב מהביצים שמביאים למכור הם מהנולדים מכבר וע"כ נאמן הנכרי כשמסל"ת ואומר שנולדו קודם שבת וכ"ז כשמביא העכו"ם הביצים לבית ישראל ואם הולך הישראל לבית העכו"ם ליקח ביצים עיין בר"ן ובמחה"ש במה שהביא בשם השיטה מקובצת:

לב

{לב} ביו"ט שני אפילו ר"ה – ר"ל שחל ר"ה ביום השבת וביום א' והביא העכו"ם ביום א' נאמן במסל"ת דגם הוא אינו אלא מדרבנן דאנן בקיאין בקביעא דירחא והעיקר הוא יום הראשון ובדרבנן נאמן העכו"ם במסל"ת:

לג

{לג} ביצים גמורות – היינו אפילו בקליפתן:

לד

{לד} מותרות – דכל זמן שלא נולדה חשבינן זה כגופה:

לה

{לה} שלאחר השבת – ולא אמרינן שמא אם לא היה שוחטה היו נולדין היום ונמצא שכבר נגמרו מאתמול בשבת והוי הכנה משבת ליו"ט דאף אם נגמרה בשבת אינה חשיבא הכנה אא"כ נולדה ע"י גמר זה אבל כ"ז שלא נולדה אין גמר זה נקרא הכנה שטעמה משובח יותר כשנולדה:

לו

{לו} אסור – באכילה ובטלטול עד הערב מפני שהוא מוקצה ואף המתירין מוקצה ביו"ט מודים במוקצה כזה שעד שיצא האפרוח לאויר העולם לא היה ראוי לכלום דאף הכלבים לא היו אוכלין אותו כשהוא בקליפתו:

לז

{לז} אסור ביו"ט שלאחריו – י"א דהוא מן התורה לפי שע"י לידה זו הוכן לאכילה וכיון שבשבת א"א לשחטו ולאכלו נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביו"ט שלאחריו וכבר נתבאר דאין שבת מכינה ליו"ט. וי"א דהוא רק מדרבנן לפי שבשבת גופא הוא מוקצה ואין יכול לאכול ולטלטלם באותו יום כלל ואם נתירו ביו"ט נמצא ששבת הכין ליו"ט:

א

(מגן אברהם סעיף קטן ג'.) דהוי דשל"מ נ"ב עיין בתשו' צ"צ מה שהקשה מגמרא דביצה דף ג' ע"ש ולכאורה עלה בדעתי דלק"מ דהא אליבא דס"ד הבין דבמלתא דרבנן לא אמרינן דשל"מ כי ר"א במסקנא חדית לן הך דינא ואמר לי מורי הגאון זצ"ל דמאן דקמותי' שפיר קמותי' דלפי האמת קשה ל"ל לרב אשי לו' ספק יו"ט ספק חול ואפילו בספיקא דרבנן אמרי' דשיל"מ לא בטיל לא הל"ל לר"א אלא בוודאי דרבנן אמרי' דשיל"מ והדקתני וספיקא אסורה שנולד ביו"ט ספק טריפה:

א

מג"א סקי"ג משום דהוי דבשיל"מ ע' בהר"ן פ' אין צדין דמסתפק ביסוד זה אם אמרי' גבי דשיל"מ מרובא פריש ועיין ביו"ד ססי' ט"ז דבאמ"ב אמרי' מרובה פריש אף דהוי דבשיל"מ:

ב

מג"א סקט"ו א"כ לק"מ דהוא גופה גזירה בלא"ה ניחא דאם אפרוח שנולד ביו"ט לא היה אסור משום מוקצה גם בנולד בשבת היה מותר ביו"ט שלאחריו דלעצמו הכינה דאם ישחטו לחולה יהיה מותר לבריא באומצא ואף מדרבנן לא הוי הכנה אלא דלפי האמת דאפרוח שנולד הוי מוקצה בנולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו דהוי הכנה מדרבנן דל"ש הכינה לעצמה דאם ישחטו לחולה יהיה אסור לבריא משום מוקצה ואף אם נימא דגם ר"י דס"ל דמתיר אפרוח שנולד ביו"ט דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה דזהו מועיל על המוקצה שהיה עד שעת לידה שלא לדון מגו דאתקצאי בין השמשות אבל בשבת מ"מ גם אחר הלידה מוקצה מ' איסור שבת והוי הכנה מדרבנן ליו"ט שלאחריו הא מ"מ כיון דנסתלק המוקצה דבה"ש והמוקצה דמשעת לידה ואילך אם שוחטים לחולה מותר לבריא דאין מוקצה לחצי שבת ואף אם נידון כיון דמ"מ בה"ש היה מוקצה ואחר הלידה ג"כ היה מוקצה אין בזה אין מוקצה לחצי שבת מ"מ הכינה עצמה לחולה דבשעת הלידה דמותר לבריא באומצא אם כן לא הוי הכנה אפי' מדרבנן וראיתי להייש"ש דלר"י אפרוח שנולד בשבת מותר לטלטלו דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה ולענ"ד אינו דהא מ"מ אחר הלידה הוא מוקצה מ' איסור:

א

דלחזותא עביד, עבה"ט ומ"ש לעיל סי' תק"ז וע' במור וקציעה שאם טחו בה פני העוגה ללבנה וגררו ממנו במורג חרוץ ועשו ממנו עגול הנעשה בשומן מותר דהא אזיל ליה טעמא וחזותא ואף דעביד לתקוני קדירה מותר כמ"ש המג"א וכ"ש בזה דטיחה זו לאו לתקן קדירה היא ע"ש ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' י"א בדין ביצה שנולדה ביו"ט ונתערבה עם אחרות ולקחו מהתערובות ביצה וליבנו המאכל ולא הספיק ולקחו עוד ביצה אחת מהתערובות ונתנו לתוך התבשיל והיה קדירה גדולה שיש בה סמ"ך וגם אם לא היה מלבנין רק בביצה המוקצה לבד לא היה הליבון ניכר כלל רק החזותא היא מחמת כל הביצה שנתנה במאכל והביא דברי התו' פרק כ"ה סי' פ"ח שכתב שנעשו כולם גוף האיסור וגם שיש לחוש שהביצה הד' היה האיסור ועיין לעיל בט"ז סי' שי"ח בנגמר ע"י האיסור אסור ובא"ר השיג עליו בזה וגם שיש ס"ס שמא נשאר' בתערובות ושמא לא היתה לבסוף ועיין ביו"ד סי' קי"ד כס"ס בדשיל"מ מהני ס"ס לצורך ומכ"ש בספק אם יש כאן איסור והעלה להתיר לאכול התבשיל ביו"ט ע"ש:

א

דהיינו לטלטל'. וזהו ממ"ש הב"י בשם המרדכי בסי' ש"ח דאין איסור בדבר המוקצה בנגיעה לחוד בלא טלטול אלא שמסיק כאן ב"י דביצה שאני כיון שהו' דבר שמתגלגל חיישי' שמא ינענעו ע"י הנגיע' ורמ"א פסק ג"כ סברא זאת בסי' רס"ה ס"ג דאסור ליגע בנר דולק כשהו' תלוי ומ"ה תמוה לי למה לא כתב כאן ג"כ לאיסור אפי' בלא טלטול ולמה נדחק להקל ולחלק בין ביצ' למנורה התלויה.

ב

אפי' באלף כו'. דהוה דשיל"מ לאחר שבת וכל שיל"מ אין לו ביטול היום ומזה הטעם אסו' גם בסעיף ב' בספק:

ג

שנתבשלה בשוגג. בכל בו כ' בזה הכל מות' חוץ מן הביצה שמניח עד למחר דהא קי"ל גיעולי בצים מותרת דמיא דביעי [בעלמ'] הוא ואין נ"ט כלל וכתב שזה הי' מעש' בלוני"ל בביצ' שנולדה בי"ט והושמ' בטפיל' שקורין פנא"דה והתירו הכל חוץ מהבצי' ע"כ וכ' ב"י ע"ז ולפי מ"ש רבינו בשם ר"ת בלאו ה"ט נמי שרי דטעמו בטל בס' עכ"ל פי' דר"ת ס"ל דלא מחמרינן בדשיל"מ רק כשהוא בעין ולא בטעמו לחוד ותמוהים דברי ב"י בזה דלטעם הכל בו אין צריך ששים לבטל דאין כאן איסור כלל ודבריו בש"ע כאן תמוהין ביותר דלמה הצריך ס' דהא הוא עצמו פסק בי"ד סי' פ"ו ס"ה האי סבר' דמיא דביעי בעלמ' אינה אוסרת כלל ודוחק לומר דמיירי כאן בביצ' נקובה דה"ל להזכיר דבר זה ותו דהא הכל בו פשיטא שמיירי באינה נקוב' וכיון דאיהו קאי על דבריו ממילא מיירי ג"כ באינה נקובה:

ד

אבל אם לבנו בו כו'. ואע"ג דבי"ד סי' ק"ב כתב דבאינו מינו לא איכפת לן בדבר שיל"מ כאן שהוא לטעמא ולחזותא הוה כמין במינו:

ה

ובלבד שלא יגע. הטעם דשמא ינענע אות':

ו

בי"ט של גליות. שא' מהם ודאי חול אבל ב' ימים של ר"ה כיומא אריכת' הם וחוק קבוע הוא מדרבנן הוקבעו תחלה משום ספק ושבת וי"ט הסמוכי' השבת וי"ט הראשון או השני שהוא ביום א' שמא קודש הוא:

ז

אפשר שתלד בלילה. ואע"פ שרובן אינן יולדת בלילה כאן אזלינן בתר המיעוט כיון שבדק אתמול והיום בשחרית ומצא ולא תלינן דיצאה רובה מאתמול וחזרה (היום) דזה לא שכיח לתלות בו בספק:

ח

אבל אם לא בדק כו'. פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מס' שמא יצא היום דס' בדשיל"מ אסור בספק השוה:

ט

ואסור מדאוריי'. זהו דעת ת"ה והטעם משום הכנה שביצה שנולדה היום נגמר' מאתמול ואין שבת מכין לי"ט והוא איסור דאוריי' מדכתיב והכינו את אשר יביאו ובספק דאוריי' אזלי' לחומרא ומהרי"ו פסק דמותרין אפי' בי"ט שלאחר שבת כיון שאין משביח מקחו ומגרע אותו דבצים שנולדו היום עדיפי מאתמול כתב רש"ל דכן עיקר דאף שאין סומכין אעכו"ם מסל"ת במילי דאורייתא שאני הכא דרוב הבצים הם שנולדו כבר מכמה ימים והן רוב' דעלמ' ונהי דלא שרי' משום רובא כה"ג מאחר דמחמרי' בס' שהרי אפי' נתערב באלף כולן אסורות והטעם דלא אזלי' בתר רוב' בדשיל"מ מ"מ הא דבאלף לא בטיל הוא דרבנן מ"ה סמכי' אמסל"ת כדברי המרדכי ע"כ דברי רש"ל ועסי' תקט"ו ס"ב:

י

ואפי' בי"ט שלאחר השבת. דלדעת ר' אפרים אסור בזה דשמא הית' מתילדה היום לא קי"ל כן דאין הכנה אלא אם נגמר' היום ע"י הכנה של אתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאור העולם:

יא

ואם נולד בשבת כו'. בטור כ' זה בשם אחיו הר"י וז"ל כ' אחי הר"י שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנ' דודאי שייך ביה הכנה דבעודו בקליפתו אינו ראוי לכלום עכ"ל נראה כוונתו דאע"ג דבאם נולדה בי"ט כ' קודם לזה דיש מתירין והגאונים אוסרים והיינו דפליגי כמאן הלכת' אי כרב דאסור משום מוקצה או כשמואל ור"י דשרי דאין כאן מוקצה כיון דמתיר עצמו בשחיטה היום מתיר גם המוקצה ה"ז הוא בנולד בי"ט אבל בנולד בשבת אסור אפי' למאן דמתיר בנולד בי"ט מ"מ כאן בי"ט שאחריו אסור מדאוריי' דאין שבת מכין לי"ט כמו בביצה שנולד' בי"ט דאסור' משום שבמעי אמה נגמרה אתמול בשבת אלא שהליד' לחוד לא עשת' שם גמר ה"נ כאן באפרוח אסור בי"ט שלאחריו משום הכנה והיינו הכנת לידה דכאן הוא הלידה לחוד גמר דשאני בביצה שהיתה ראויה ג"כ במעי אמו ראוי לאכיל' אחר שנגמר אלו היו שוחטין את התרנגולת אלא דאיסור שבת רביע עליה אבל באפרוח בעודו בקליפתו אינו ראוי לכלום ע"כ הוי הלידה גמר וע"כ אסורה מן התורה בי"ט שאחריו משום הכנה שהיא דאורייתא נמצא שיש נפקות' בפסק הר"ר יחיאל אפי' למאן דאוסר בי"ט עצמו היינו משום מוקצה או נולד שהם מדרבנן אבל בזה שרוצה לאוכלו בי"ט שאחריו וכן להיפך בנולד בי"ט שאסור בשבת שאחריו מן התורה משום הכנה אלא דלפי הנראה יש כאן חילוק בין הכנה זו להכנה דביצה דאע"ג דבתרווייהו אסירי משום הכנה מ"מ בהכנה דביצה שנולד' בי"ט דנגמרה מאתמול בשבת אסור מן התורה ובי"ט דעלמא מותר מן התור' דהא נגמר' בחול אלא משום גזירה אטו י"ט אחר השבת אבל כאן לא גזרו בי"ט דעלמ' כלל אטו י"ט שאחר השבת דבביצ' יש מקום לטעות לרואה שזה אוכל הביצה שנולד היום בי"ט דעלמא יאכל ג"כ בנולד בי"ט שאחר השבת כיון שזה וזה נולד בי"ט עכ"פ משא"כ כאן באפרוח שאם נולדה בי"ט שאחר שבת מותר באמת אפי' מדרבנן לשמואל ור"י ואפי' לרב מותר מן התורה אלא שתרצה לגזור משום נולדה בשבת שלפני י"ט גזירה זו לא מצינו כלל בדברי חכמים שאין זו גזירה שוה ביום ההולדה אלא נולד בי"ט דעלמא וכן בי"ט אחר שבת תלוי בפלוגתא ולהיש מתירין שפוסקים כשמואל ור"י מותר גם בנולד בי"ט שאחר שבת אבל נולד בשבת אסור לכ"ע מן התורה בי"ט שאחריו והב"י הקשה יש לתמוה על הר"י דהא רב דאסר בנולד בי"ט הוא משום מוקצה ולא משום הכנה ונכנס לדוחק עבור זה וכן ראיתי לרש"ל שהקשה כן ותמהני מאוד על גברי רברבי האלו שאין כאן התחלה לקושיא דרב מיירי בנולדה בי"ט עצמו דאז אין שייך הכנה דודאי י"ט מכין לעצמו בו ביום אלא משום מוקצה אסר רב משא"כ כאן בנולד בשבת לענין י"ט שאחריו דודאי יש איסור הכנה עוד הקשה ב"י דאי משום הכנה אסר רב ע"כ אסור בי"ט שאחר השבת דהא בביצה שנולדה בי"ט לא מתסר' אלא משום גזירה משום י"ט שאחר השבת וא"כ מאי אשמעי' הר"ר יחיאל כו' וכ"כ רש"ל דלדעת הרר"י שייכא גזירה זו בי"ט דעלמ' אטו י"ט שאחר שבת כמו בביצה וזה אינו כלל לפע"ד דכאן שרי לגמרי בנולדה בי"ט שאחר השבת ליש מתירין כרב ולא שייך כאן גזירה מטעם שזכרנו שאין זה גזירה שוה ומו"ח ז"ל כתב לחלק בין הכנה זו לביצה דכאן אין הכנה אלא מדרבנן וכ"ז אינו שוה לי אלא יש כאן איסור דאורייתא לד"ה דס"ל הכנה דרבה: