אהבת דוד א׳

א

דרוש ראשון לשבת זכור

ב

ט' אדר שנת כי תקנ"ה בעזה"י

ג

ילקוט ישעיה סימן ט'. ראו אור גדול שצמחה להם גאולה וגואל זה מרדכי מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה ושמחה:

ד

סוחר טוב יבקש דבר הגורם לממון וריוח גדול יתר מאד והיה משרת לשר אחד מן הפרתמים ורבי המלך והשר מסיתו להביא סחורה קונטר"ה באנד"ו אשר המלך גזר בל יראה ובל ימצא והסוחר נתפתה מהשר וחשב כי השר שיח ושיג לו ואם יתודע שהביא סחורות אלו השר יצילהו. ותהי להפך כי אחר שהסוחר הביא ברשותו כמה סחורות אסורות מטעם המלך השר עצמו הגיד למלך זה מעשה הסוחר והמלך חמתו בערה בו ולהיות כי הסוחר ממשפחת ר"ם וחשוב מאד יצא דבר מלכות להזהירו אזהרה פרטית וכה אמר אליו הגם כי משפט חרוץ לעובר גזרתי בפעם הזאת אני סולח לכבוד מעלת אבותיך הנאמנים בחצרות גדולתנו. אך אם המצא ימצא עוד הפעם כי תעבור ותביא סחורה אשר שנאתי משלחת מלאכי רעים יפגעו בך לעשות משפט כתוב. והסוחר עודנו מחזיק בתומת השר. והשר חזר להסיתו. וידע הסוחר כי השר היה בעוכריו. וכזאת וכזאת עשה לאחרים שבטחו בו ושוייה לדמיהו תרתי מעי. איכו השתא ניחזי אנן האם יוכל הדעת שאתו שהסוחר ישמע להשר היכא דשכיח הזקא כי קרוב הוא שהשר עצמו יעשה סניגורו קטיגורו. הא ודאי שאין לו לשמוע כלל להשר ההוא צ"ר לו נאמר ויתרחק ממנו מאד. ואם ישמע יעשה בנפשו שקר והוא דבר שאין בו ספק כלל וריח ספק לא עדת ביה:

ה

ואנן מה נענה כי היצה"ר אחז שמורות עין אדם כמו שאמרנו פעמים רבות. והנה האדם הוא סוחר בעה"ז לעובדה ולשומרה מרויח בקיום עשין ושמירת לאוין ונושא ונותן בתורה כי טוב סחרה. והעבירות הם קונטר"ה באנד"ו כי ממ"ה הקב"ה גזר להתרחק מהם והאדם מפנק מנוער היצה"ר ומשל בו והוא צ"ר וחצו"ף ומושל והשר הזה הוא המסיתו לעבור אמימרא דרחמנא ומראה לו טענות בלות ומטולאות ואחר שעבירה בידו עולה ומקטרג לומר פלוני עבר עבירה פלונית ובזה יגזרו על האדם גזירות וזמנין כי הוא מרגיש ועם כל זה פעם אחרת שומע בקול יצרו ונלכד ולא דעת ולא תבונה בו. כי צריך להתבונן מן העבר לעתיד וישים אל לבו מה עשה לו היצר הרע מקודם שהעבירו על דעת קונו במועצותיו וכשפיו הרבים ואח"כ באו עליו איזה גזירות:

ו

ואפשר שזה רמז זכירת עמלק דשר עמלק הוא היצה"ר ומלבד פשוטו עוד ירמוז על היצר הרע כלומר שיתעורר לזכור מה עשה לו היצה"ר מיום הולדו אשר כל עצותיו להרע לעבור על דת. וז"ש זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים ופתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. אמנם רמז דכל אחד צריך שיזכור מה עשה לו היצה"ר שיעצו והשיאו לעבור על איסור תורה או דרבנן וזה ישים כל אחד בין עיניו שלא יכשל פעם אחרת. בדרך ר"ל בימי הבלו כי כל ימי חייו הוא בדרך כי הולך האדם אל בית עולמו. בצאתכם ממצרים כלומר מעת הלידה שיצא ממצרי הבטן ושאר הפ' ביארנו לרמז זה במקום אחר:

ז

ובמדרש הנעלם המשילו הענין בפ' וירא דף קי"א ע"ד לכת לסטים שהיו אורבים וכו' ומפרישין אחד מהם שיודע להסית בני אדם וכו' ונעשה כעבד לפניהם וכו' ומוליכם בדרך שהלסטים שם וכיון שמגיעים שם הוא הראשון שהורג בהם וכו' כך הוא יצה"ר וכו' ע"ש באורך. ובזה אפשר לרמוז בפסוקי משלי סימן ב' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע וכו' כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. ובר מארחין פירש בספר ארץ צבי דף י"ד שהיצה"ר מפתה האדם שיחטא בכל מיני חטא וימלא תאותו ויהיה מוצלח בשני עולמים דאחר דמלי כריסיה זני בישי ישוב בתשובה מאהבה וזדונות נעשו לו כזכיות ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ומראה פנים כי זו עצה טובה נמרצת לזכות בעה"ז ובעוה"ב. אך הבל יפצה פיהו דמסורת בידינו האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה והוא ימות באין מוסר. וז"ש כי תבא חכמה בלבך שהיצה"ר יראה חכמה בלבך. והתחבולה היא ודעת לנפשך ינעם כי הצדיק צריך לחסר נפשו בסגופים ולא יענג עצמו בתענוגי עה"ז אבל אתה ודעת לנפשך ינעם. מזמה תשמור עליך יעסוק בתורה לבטל היצה"ר להצילך מדרך רע. והיינו מאיש מדבר תהפוכות שיאמר אליך שתעבור עבירות ועל ידי התשובה זדונות נהפכים לזכיות. העוזבים ארחות יושר לעבוד ה' בדרך ישר. ללכת בדרכי חשך שרוצה ללכת אל ה' בדרכי חשך לעבור עבירות ולהפכם ע"י התשובה. השמחים לעשות רע כי העובר עבירה מלא חרטות ונעצב אל לבו אבל אלו שמחים לעשות רע בטענה שיעשו תשובה ויגילו בתהפוכות שע"י התשובה מהפך זדונות לזכיות אבל דע כי כל זה שקר דאין מספיקין בידו לעשות תשובה וז"ש כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים והאמת שהעיקר למען תלך בדרך טובים וכו' זהו תורף דבריו:

ח

ועל פי הקדמתנו אפשר כי תבא חכמה בלבך שהחכמה בלב שהגעת לפרשת דרכים ודעת לנפשך ינעם דאף דהתורה מתקנת הרוח מועיל לנפש כמ"ש האר"י זצ"ל ואז מזמה תשמור עליך כי התורה אגוני מגנא וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואצולי מצלא. ואי תאמר התינח בעידנא דעסיק בה. לז"א ותבונה תנצרכה כמ"ש התוס' דת"ח מהרהר בתורה וזה ההרהור מצילו וזהו ותבונה שאתה מתבונן בהרהור תנצרכה ומצילך. להצילך מדרך רע ע"י התורה מאיש מדבר תהפוכות הוא הלסטים שנעשה כעבד בכל לשון חיבה והוא מדבר תהפוכות הפך מה שרוצה לעשות להוליכו אל הלסטים להורגו והוא מן הכת העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע שהופך כל הטובות שדיבר לרע וההולך בדרך הזה כל באיה לא ישובון וכו' והתורה מצילך מזה ומדריכך למען תלך בדרך טובים לפנים משורת הדין ואז ארחות צדיקים תשמור שלא תכשל ודאי בעיקר הדין כמו שפירשו הראשונים ז"ל:

ט

באופן דחיובא רמיא להתבונן במה שעבר מיניה וביה וממה שאירע לאחרים ללמוד ולהנצל מיצה"ר כי אשר ישים ארחותיו לא יבא לידי חטא. ועל דרך זה כתבו ז"ל דאמרו פרק האשה דא"ל הקב"ה להושע בניך חטאו א"ל העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה א"ל לך קח אשה את גומר בת דבלים וכו' ויש לחקור דישעיה הנביא מפני שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב נענש והושע שאמר העבירם באומה אחרת לא נענש עד שא"ל לקחת אשת זנונים וכו' ואח"כ הכיר בחטאו והתחיל לבקש רחמים. ואמרו דהושע קדם לישעיה ולא הי"ל ממי ללמוד ומשו"ה לא נענש. אך ישעיה הנביא דקדמו הושע וראה שהקב"ה לא רצה שידברו דלטוריא על בניו וסבב הדבר עד שידע הושע שחטא דהיל"ל בניך בני בחוניך וכו' והי"ל ללמוד מהושע ולא למד ואמר בתוך עם וכו' לכך נענש:

י

וזה שמעתי מעט"ר אמ"ן עדן שהיה מפרש פ' תחילת דיבר ה' בהושע ויאמר קח לך וכו' דמה שאמר תחילת דיבר ה' בהושע צריך ביאור. והיה עט"ר אמ"ן עדן אומר בזה שתי דרכים אחד מהר' שפ"ר וב' ממורינו הרב מהר"א יצחקי. ויצא הראשון כי הפ' מתחיל לך קח אשה וכו' וכאשר ירדוף הקור"א בעיניו יפלא. והענין היה שקדם לזה ויכוח מהקב"ה עם הושע שא"ל בניך חטאו והוא השיב העבירם באומה אחרת ולזה הוצרך הקב"ה לומר קח לך אשה וכו'. וזה רמז הכתוב תחילת דיבר ה' בהושע כלומר לפני הדיבר שא"ל קח לך אשה. היה ויכוח אחר לה' עם הושע וע"ז אמר לו קח לך וכו' וקודם לזה קדם ענין. אשר בעבורו ויאמר ה' אל הושע:

יא

גם את השני כמערכה אל הדרוש רצה הכתוב בנותן טעם למה לא נענש הושע כמו ישעיה והתירוץ לזה דהושע היה קודם ישעיה. וישעיה הי"ל ללמוד מהושע. אך הושע הראשון לא הי"ל ממי ללמוד וזש"ה תחילת דיבר ה' בהושע להיות שהוא תחילה וראשון לד' נביאים שנבאו בו בפרק וכמ"ש רז"ל על פסוק זה לכן לא נענש וא"ל לך קח אשה וכו' עד שלבסוף הודיעו בני בני בחוני וכו' ע"כ שמעתי. ולי ההדיוט אפשר לפרש במ"ש לו הקב"ה בני בני בחוני וכו' במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה דסמוך למחצב האורות הוא מחצב הנשמות ואח"כ מחצב המלאכים ואח"כ מחצב הדינין ולזה ישראל כ"י נקראים בנים כי הם הסמוכים לאורות קודם המלאכים בסוד הן אראלם צעקו חוצה. וכתב מז"ה ז"ל דבדור הפלגה נפרדו הנשמות הקדושות באוצר אחד והאחרות באוצר בפני עצמו ולכן הנודר מזרע אברהם אין האומות בכלל כי אין יחס בין נשמות הקדושות שהם זרע אברהם לנפשות האומות ולא נגע ולא פגע ולכך אין האומות בכלל:

יב

ומדי דברי רגע אדבר כי הנה הטור בי"ד סימן רי"ז פסק דהנודר מזרע אברהם אף הגרים בכלל ואסור בגרים ותמה הרב בית חדש דמנ"ל להטור דין זה דהגרים בכלל זרע אברהם. והרב ט"ז הליץ קצת דנקרא אב המון גוים וכו' עיין בברכי יוסף א"ח סימן קצ"ט וטוב עין סימן א' ויוסף אומץ סימן כ"ה. ובימי נעורי תמהתי דאשתמיט מיניהו שכ"כ הרא"ש בפירושו שם בנדרים דהנודר מזרע אברהם אסור בגרים וכמו דקי"ל דיכול הגר לומר אבותינו. ועתה נדפסו מחדש ממש חידושי הריטב"א והרב הנמקי לנדרים ושם ראיתי דדעת הרב הנמקי דהגרים אינם נקראים זרע אברהם דאע"ג דיכולים לומר אבותינו בני אברהם מקרו אבל זרע אברהם לא איקרו עיין שם בחידושי הרב הנמקי. ודרך דרש אפשר להכריע כהרב הנמקי דכיון דטעמא דהאומות אינם בכלל זרע אברהם ה"ט דאוצר נשמות ישראל מדור הפלגה ואילך הוא בפני עצמו. ונפשות האומות נפרדו לגוייהם. א"כ גם הגרים אינם בכלל זרע אברהם דנפשות הגרים היו נטמעות בסט"א והם ניצוצות הקדושה הנטמעות שם ובעת ההיא נתבררו ויצאו לאור ונתגיירו ובחינתם למטה ממדרגת ישראל תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל א"כ אינם בכלל זרע אברהם:

יג

ומתוך זה נבא להבין לשון הכלבו בתחילת הספר שכתב וז"ל זרע ישראל עבדו פירוש ולא כל זרע רק בני יעקב בחיריו עכ"ל. וראיתי להרב החסיד אור עינינו כמהר"ר אברהם הייון נר"ו בספר שלמי צבור דף ס"ד ע"א שכתב עליו וז"ל ולא יכולתי להלום דבריו שהרי ישראל ויעקב אחד הם וכבר ידוע כי יעקב היתה מטתו שלימה ופירושו ז"ל צודק על פ' תהלים דכתיב זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו בזה שייך שפיר לפרש זרע אברהם ולא כל זרע רק בני יעקב כמשז"ל כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק אבל זה שאומרים בזמירות הוא מדברי הימים וכתיב זרע ישראל ושם לא שייך פירושו ומוכרח שט"ס נפל עכ"ל. וגם שם אינו מתישב דכיון דאז"ל ביצחק ולא כל יצחק אין בכלל אלא יעקב ובניו ואמאי אצטריך לפרש. ויש מי שהקשה שגם אברהם נקרא ישראל כמ"ש בב"ר פ' תולדות וא"כ מ"ש זרע ישראל עבדו היינו זרע אברהם וקשה על שלמי צבור. ולי הדל ל"ק דאם נאמר איזה פעם בהשאלה לא היל"ל לכלבו דזרע ישראל ר"ל זרע אברהם כדי להקשות ולפרש ולפחות היל"ל שהוא זרע אברהם. והגם דבתהלים כתוב זרע אברהם ובד"ה זרע ישראל אין ראיה דכמה שינויים יש וכיוצא ג"כ משמואל לתהלים כידוע. אמנם כפי דברי הרא"ש והטור דגרים הם בכלל זרע אברהם וכתב הרב פרשת דרכים דגם הרמב"ם סבר הכי אפשר דהכלבו סבר כן וז"ש זרע אברהם ולא כל זרע לאפוקי הגרים אלא בני יעקב בחיריו. וכד דייקת שפיר לק"מ ואין אנו צריכים לזה דבני אפרים שיצאו קודם הזמן והרגום אנשי גת ורשעי ישראל שמתו באפילה כלם זרע אברהם וזרע יעקב הם ולזה אמר זרע ישראל ולא כל זרע לאפוקי רשעי ישראל שגם הם זרע יעקב רק אינם בני יעקב בחיריו וקאי על פ' שאומרים בזמירות דבהא מיירי ואה"נ דכן יתפרש פ' תהלים. ודע שהכלבו מעתיק מספר ארחות חיים כידוע וכן הוא בארחות חיים דף ו' ע"א ע"ש:

יד

אמור מעתה מ"ש לו הקב"ה להושע כשהשיב שאינו יכול לגרש שיש לו בנים הימנה ומה אתה שאשתך וכו' כך ישראל שהם בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מד' קנינים שקניתי בעולמי ישראל תורה שמים וארץ ובית המקדש וכו' ואת אמרת העבירם באומה אחרת כיון שידע שחטא התחיל מבקש רחמים על עצמו וכו' על פי הקדמתנו יובן דהושע א"ל העבירם באומה אחרת ולז"א בני שמחצב הנשמות אצל מחצב האורות והם בנים יותר מהמלאכים בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב שבימי אברהם נפרדו נשמות דסט"א באוצר בפ"ע והם לא רצו לקבל שכרם והניחום לבניהם כמשז"ל אחד מד' קנינים וכו' והזכיר הארבעה שכלם בשביל ישראל כמ"ש פ"ק דע"ז תנאי התנה עם שמים וארץ אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו וכו' וכתבו התוספות שם דבעבור הקבלה לבד הם קיימים וז"ש אחד מד' קנינים ישראל והם קבלו התורה ועי"ז נתקיימו שמים וארץ. ובית המקדש בעבורם להקריב קרבנות ולקשר הכחות העליונים ונמצא דישראל הם הם ד' קנינים. ואת אמרת העבירם באומה אחרת ואיך יתכן בעולם שאומה אחרת תכנס בשביל ישראל ומה לתבן את הבר:

טו

נחזור לעניננו דישעיה נענש על אשר לא למד מהושע ולכן צריכים אנו להתבונן בעצמינו במה שעבר עלינו ועל זולתנו. וזה תכלית זכירת עמלק שכמה אלפים שנים בעוה"ר הנה זה עומד ואין השם שלם כביכול שלא נמחה זכר עמלק. וצריך לידע על מה זה בא ולתקן מעוותנו ולפי רז"ל בא על ג' פשעי ישראל ביטול תורה ודיבור אסור וחילול שבת כמפורש ברז"ל וסימן קדש ק'ול ד'בור ש'בת:

טז

קול רמז הקול קול יעקב תלמוד תורה. דבור אשר במאמרו נקי ובר. ושמירת שבת. וראוי לשמור שלשה אלה אולי נוכל למחות זכרו ויגאלנו ה' גאולה שלימה בב"א ובאלה יבא דברינו היום הזה בעזר משדי:

יז

ראשית כל בכורי קול הקול קול יעקב ואמרו רז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וה"ט לביאת עמלק שרפו ידיהם מן התורה ויבא עמלק ואמרינן פ"ק דמגילה רבי אלעזר פתח לה פתחא להאי פרשתא בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה בימי המן נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. ולהבין דקדוק המאמר אפשר במ"ש פ"ק דע"ז דאומרים א"ה ישראל שקבלוה היכן קיימוה וכו' שמים וארץ יעידו שמים וארץ נוגעים בעדותן שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ וכו' וארשב"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד וכו' והיינו דאמר חזקיה וכו' משמים וכו' ארץ יראה ושקטה וכו' וכתבו התוס' וא"ת ראיה גדולה יש שקיימו דשמים וארץ קיימים ולחד שינויא תירצו שהם קיימין על קבלתה כדאמר אם ישראל מקבלים עכ"ד. ומקשים דלפ"ז לא מקרו שמים וארץ נוגעים וכתבתי אנכי עפר דל בדברים אחדים דף צ"ט דאם על קבלתם לבד קיימים כ"ש דאם יקיימו יוסיף עליהם חוזק ואומץ ומטי להו הנאה רוחנית ולזה נוגעים בעדותן הם דבעדותם שקיימו יוסיף להם שפע רוחני. ועוד כתבתי בעניותי שם לדקדק מ"ש ארץ יראה דלמה שמים לא נתיראו במ"ש בתנחומא דמה שלא רצו ישראל לקבל היה התורה שבע"פ וכתב ילקוט ראובני דשמים רומזים לתורה שבכתב וארץ לתורה שבע"פ ולכן ארץ יראה דלא היו רוצים תורה שבע"פ חי"ה הרומז"ת לארץ ולכן ארץ יראה ושקטה אבל השמים לא נצטערו כי כבר קבלו תורה שבכתב. וז"ש בעצלתים ימך בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה בימי המן והיינו תורה שבע"פ דשייך בה עסק והיינו בימי המן דכשהיו בא"י לא היה מודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכמ"ש הרשב"א. אבל בימי המן חזרה המודעא ובכן השפע הראוי לינתן בקיום התורה לארץ נסתלק בעבורם ונעשה שונאו כביכול מך שמדתו להטיב ועוצר רח"ם ודייק לומר מך דהארץ נתקיימה בשביל הקבלה אלא שנתמעט השפע אשר היה ראוי להשפיע לארץ ופירש המקרה הרומז כ"י לעושה השמים שהם מתקיימים ונשפעים בתורה שבכתב דליכא מודעא וז"ש המקרה במים שהיא התורה עליותיו שהם השמים. וזה היה דעתם אך לפי האמת ליתא למודעא כמ"ש הריטב"א והאחרונים מכמה טעמים אלא שישראל היה ספק בלבם ונתעצלו ולהכי קאמר בעצלתים שעיקר היה העצלה שגם הם ידעו שאין המודעא אמת:

יח

זאת היתה לו למרדכי הצדיק לעסוק בתורה בכל כחו עם כמה אלפים תלמידים כמ"ש ז"ל. ויש להעיר דבפ"ק דע"ז אמרינן דרבי יוסי בן קסמא הוכיחו לרבי חנינא בן תרדיון וא"ל אומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו וכו' ואתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וכו' ופ"ק דמגילה גבי ליהודים היתה אורה זו תורה וכו' פירש"י שעל כל אלה גזר ובשלמא על מה שלא השתחוה להמן כבר אמרו רז"ל שהיה ע"ז חקוק על לבו והוא ע"ז דיהרג ואל יעבור אמנם בעסק התורה מדברי רבי יוסי בן קסמא למדנו שצריך לשמור גזרת המלך. ואפשר דזה שגזר על עסק התורה לא היה גזרת המלך אלא גזרת המן ומשום הכי היה עוסק בתורה ברבים עם תלמידיו ובכח עסק התורה נגאלו:

יט

ואל זה אביט דאפשר שזה כונת מ"ש פ"ק דמגילה רנב"י פתח לה להאי פרשתא מהכא לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך וצריך לידע מה תועלת שלא היה מלך. ונקדים מ"ש במכות עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלם מי גרם דעומדות היו רגלנו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. וביארנו בעניותנו שכח שונאי ישראל הוא מטעם הסט"א שמתגברים למעלה בכח ניצוצי הקדושה אשר בתוכם ומזה יש כח באומה הנלחמת עם ישראל דניצוצי הקדושה היא חיותם וע"י עסק התורה לשמה מתבררים ניצוצי הקדושה ונגרע חיות הסט"א ובכן גם המלך מא"ה והאומה הנלחמים המה כרעו ונפלו וז"ש מי גרם שרגלנו עומדות במלחמה ונצחנו לעת תמוט רגלם של האומה הנלחמת שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה שהם היו מבררים ניצוצי הקדושה חיות הסט"א וכשל כח המלך והאומה הלוחמים. וזו היתה פעולת צדיק מרדכי שכח עסק התורה עם אלפים תנוקות היה לו לברר ניצוצי הקדושה אשר בסט"א מאד מאד כי היה תורה לשמה בתענית ושק והיה הבירור יתר מאד ועי"ז נגרע חיות הסט"א וקליפת עמלק תש כחה מאד ושם נפל שדוד שחיק טמיא המן הרשע:

כ

ובזה נבין המזמור קכ"ד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. ונבין דרשת רנב"י אדם ולא מלך דאתאן עלה ונקדים מה שפירש רבינו האר"י ז"ל זכור ה' מה היה לנו כי שם מ"ה שהוא רחמים נהפך למדת הדין לנו גימט' אלהים מדת הדין עכ"ד. ובספר ארץ החיים מזמור קכ"ד הביא משם האר"י ז"ל אזי ג"פ כמנין ג"פ ח"י ברכות שהוא גימט' דן. ונעלם ממנו שהם דברי הרא"ש שהביא מהר"ד אבודרהם אלא ששם הוסיף שהוא כנגד נ"ד פעמים שמוזכר המן במגילה ע"ש וא"ש עם מאמר ב"ר שהקב"ה גואל בשתי אותיות דן ודוק והארך:

כא

וטרם כל אציגה נא עמך מ"ש הרא"ש ז"ל הביאו מהר"ד אבודרהם ז"ל דף ס' (ד"א) למה נכתב אזי בתוספת יו"ד לרמוז כי בזכות שמתפללין בני הגלות ערב ובקר וצהרים י"ח ברכות בכל תפלה כמנין אזי שעולים כמנין ד"ן הקב"ה יגאל אותנו ודן כל האומות שנשתעבדו בנו והכי אמרינן בב"ר אמר רבי חלבו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגם את הגוי הוא מצרים וד' מלכיות אשר יעבודו דן אנכי רבי אליעזר אומר בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאאע"ה שיגאל את בניו מבין האומות עכ"ל. ומכאן תוכחה לכמה בני אדם שמזלזלין בתפלה דברים העומדים ברומו של עולם ואינם מכונים כראוי ומתבטלים מלומר ק"ש בזמנה וגם מתפללים ביחיד ומלבד העונש פרטי לכל חטא וחטא. עוד יוסיפו צרה שמעכבים הגאולה ומבטלין קדיש וקדושה ואמן וזה סימן אזי ר"ת אהבה זמן עשרה. אהבה שצריך קודם תפלה לקבל מצות ואהבת לרעך כמוך כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כדי שתהא תפלתו כלולה מכל תפלות ישראל. זמן שצריך לקרות ק"ש ותפלה בזמנה. עשרה שיהיה בצבור. ומה נענה ומה נאמר. כבר דברנו בזה כמה פעמים. ומי שיש לו לב. ימהר לשוב ויתפלל בזמן הראוי בצבור. והוא רמוז בתיבת אזי כי בא הרמז לי"ח ברכות כמ"ש הרא"ש ז"ל:

כב

ואפשר לומר במאמר הנז' שהבטיח הקב"ה לאאע"ה בשני אותיות ד"ן לגאול את בניו. כי הרמז הוא שנגאלים בכח השכינה ומסטרא דיובלא וזה רמז דן כי ד' הוא רומז לשכינה שהיא עמנו כ"י בגלות והן' רמז לן' שערי בינה. דלכך נזכרו ן' פעמים יצ"מ בתורה כמ"ש בזהר הקדוש ולעת"ל כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ובמ"א רמזתי ן' פלאות וע"ש:

כג

חוזרנו לכונתנו וז"ש לולי ה' שהיה לנו כפול כי הנה הרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין וזה רמז לולי ה' שהיה לנו כי ה' מדת רחמים שהיה לנו מדת הדין כי לנו גימט' אלהים כלומר שנהפך למדה"ד עתה חזר ה' מדת רחמים. ונוסף עוד לנ"ו מדת הדין עצמה נהפכה למדת רחמים וזהו הכפל לולי ה' שהיה לנו כי לנו מדה"ד נעשה ה'. כי לגאולה לא יספיק שהמדת רחמים יחזור כמות שהיה רחמים. אלא צריך שגם מדה"ד יתהפך למדת רחמים. וכל זה היה סיבה בקום עלינו אדם ולא מלך הכונה שגזר אדם בליעל המן הרע שלא לעסוק בתורה. ולהיות כי לא היה גזרת מלך היה יכול מרדכי לעסוק בתורה ועי"ז ניצולו כמש"ל שאם היה מלך וגוזר שלא לעסוק בתורה היה צריך לשמוע לו כמ"ש רבי יוסי בן קסמא לר"ח בן תרדיון. ויהי לנס בקום עלינו אדם ולא מלך כי בזה היה יכול מרדכי ודעמיה לעסוק בתורה והיתה הישועה. אזי חיים בלעונו הסט"א שנטמעו ניצוצות של הקדושה ובכחם נתגדלה הסט"א וחיים בלעונו בחרות אפם בנו אז המים שטפונו שניתן כח לשר עמלק וגונדא דחימה לשלוט בישראל נחלה עבר על נפשנו אזי בכח השר עבר על נפשנו המים הזדונים המן הרע ואביזריה. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם. אף שהיינו מסורים בידו ונגזרה גזרה להשמיד להרוג ולאבד והיתה נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים שכבר נלכדה בפח ונמלטה כך כפסע בינינו ובין המות. וע"י עסק התורה נתבררו ניצוצי הקדושה הפח נשבר כי נחסר חיותם ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם ה' כי המן הרע בקש להגביר הדין כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי אמר אויב וכל זה איננו שוה לי ס"ת הוי"ה למפרע. ואסתר הגבירה הרחמים ואמרה יבא המלך והמן היום ר"ת הויה ביושר שהוא רחמים וז"ש עזרנו בשם ה' רחמים עושה שמים וארץ ששתף מדת רחמים בבריאה כדכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכמשז"ל ראה שאין העולם מתקיים ושתף מדת רחמים:

כד

והרב מהר"א צמח פירש מאמר רנב"י אדם ולא מלך הביאו הרב מקראי קדש דף ב' ע"ב במ"ש מהרי"ט דמאחר דכתב המלך אין להשיב איך א"ל כתבו על היהודים כטוב בעיניכם ה"ט דהרוגי מלכות נכסיהם למלך והמן נתחייב מיתה וירש המלך נכסיו ונתנם מתנה לאסתר כמש"ה הנה בית המן נתתי לאסתר והם יעשו כטוב בעיניהם ז"א התשועה היתה היות הגזרה ע"י אדם ונתחייב מיתה וירשו המלך שאלו היתה הגזרה מיד המלך לא היתה תקנה עכ"ל:

כה

ואפשר לדקדק בזה פ' הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים. וי"ל דקודם תלאוהו ואח"כ נתן את ביתו לאסתר ואמאי הפך הסדר. ונקדים מאי דתנן פרק ד' מיתות מצות הנהרגין מתיזין ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר מניחין ראשו על הסדן וכו' ובגמרא תניא א"ל רבי יהודה והלא כבר נאמר ובחוקותיהם לא תלכו ורבנן כיון דכתיב סייף חרב נוקמת ובעיר חנדחת לפי חרב לאו מינייהו גמרינן. וראיתי להרב מקראי קדש דף י"ד ע"א שכתב וז"ל ותימה ממ"ש הרמב"ם פ"ג דהלכות מלכים המלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף ואיך אמר ר' יהודה ובחקתיהם לא תלכו והרי חק למלכי ישראל הוא. גם איך יעבור המלך מ"ש תורה ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל ודברי הרב שגבו ממני דאיך מקשה לרבי יהודה ממ"ש הרמב"ם הרי הרב ז"ל כתב בעץ החיים דלא נודע מקור דברי הרמב"ם וא"כ מאי קושיא דילמא רבי יהודה פליג בהא נמי. גם להקשות על הרמב"ם מדברי רבי יהודה אינה קושיא דהרמב"ם פוסק כרבנן דפליגי דהרג בסייף כדכתיב באוריתא ולא גמרינן מינייהו ול"ק גם קושיא שניה איך המלך עובר על ובחוקותיהם לא תלכו דלא גמרינן מינייהו:

כו

וזה ארבעים שנה שראיתי להרדב"ז בביאורו כ"י שכתב דלמד כן הרמב"ם דהמלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף ממאי דתנן מצות הנהרגין מתיזין ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה אלמא דרך המלך להרוג בסייף עכ"ד. ושותיה דמר לא גמירנא חדא דלא למדנו משם אלא דזה מנהג המלכות ומנ"ל דאין לו רשות למלך להרוג אלא בסייף. ותו דהתם במלכי האומות איירי וכמו שמפורש בבריתא דא"ל רבי יהודה הרי התורה אמרה ובחוקותיהם לא תלכו וכן אמרו דינא דידהו בסייף בסנהדרין דף כ"ז וכן ראיתי למהרח"א ז"ל בעץ החיים פ' וירא דף יו"ד שכתב מרן לא הראה מקורו ואין לומר מדתנן כדרך שהמלך עושה דההיא במלכי גוים ע"ש:

כז

ואשוב אתפלא על שני המאורות הגדולים הרדב"ז ומחרח"א דנעלם מהם תוספתא וירושלמי דבתוספתא פ"ט אמרו ארבע מיתות נמסרו לב"ד הרשות לא ניתן לה אלא סייף בלבד וכן אמרו בירושלמי ריש פרק ד' מיתות. ארבע מיתות נמסרו לב"ד ולרשות לא ניתן לה אלא הרג לבד. והכי מפורש ונקרא מוצ"א דין הרמב"ם. ואחר כמה שנים נדפסו ספר פני משה וספר קרבן העדה על הירושלמי דנזיקין ושם כתבו דמקור דין הרמב"ם הוא מהירושלמי הלז. והרב קרבן העדה תמה דהכתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת וסתם מיתה האמורה בתורה הוא חנק ע"ש באורך. ולק"מ דסתם מיתה האמורה בתורה אמרו לא בנביאים. ותו דהא דסתם מיתה חנק כשלא יש ללמוד ממקום אחר אבל הכא איכא קראי ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב וכתיב בדוד הע"ה שנשבע לשמעי אם אמיתך בחרב. וק"ק על הרב קרבן העדה דמבין ריסי עיניו נראה דנעלם ממנו שהוא תוספתא כאשר יראה הרואה מתוך דברי הרב ז"ל. הגם הלום נדפס מחדש ביאור התוספתא סדר נזיקין לרב רחומי הרב המופלא מהרד"ף ז"ל ושם ראיתי שהוקשה לו כקושית הרב קרבן העדה ותירץ כדשניין דאשכחן גבי מורד במלכות בנבל חגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו וכתיב אם אמיתך בחרב וכו' ע"ש ומשמע דלא זכר מהירושלמי שהבאתי מדלא הזכירו:

כח

והנני יוסיף דיש להכריע הדבר דאין לו רשות למלך אלא בסייף מדנשבע לשמעי אם אמיתך בחרב. ואיך נתפייס בזה שמעי והלא יתכן דבחרב לא יהרגנו אבל יהרגנו במיתה אחרת אלא מוכרח דאין לו רשות למלך אלא בסייף וכשנשבע שלא ימיתהו בחרב נכון לבו בטוח דאין לו רשות אלא בסייף וכבר בזהר הקדוש הקשה פ' הלז אם אמיתך בחרב ופרקיה ע"ש:

כט

ואפשר לומר דרך דרש דרבי יהודה דסבר פרק נגמר הדין דף מ"ט דהרוגי מלכות נכסיהם ליורשים אזיל לטעמיה דסבר דמשום בחוקותיהם לא תלכו מצות הרג בקופיץ הכי נמי הרוגי מלכות אין נכסיהם למלך כדרך שמלכי האומות עושים משום בחוקותיהם לא תלכו. אבל ראיתי שהרב מהרימ"ט בתשובה כי באה בס' תורת חיים למהרח"ש ח"ג סימן צ"ד נסתפק אם דין זה דהרוגי מלכות נכסיהם למלך דקי"ל כרבנן דפליגי אר' יהודה אם דין זה נוהג במלכי א"ה וכתב דהרשב"א בתשובה סימן אלף קנ"ט מגמגם בה ואפילו לא יהיה מדין תורה כיון דמשפט חרוץ להם יהיה מדינא דמלכותא ע"ש. ובזה נבא לרמוז בכתוב ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים כי הנה כבר כתב מהרימ"ט דכונת אחשורוש לומר דהרוגי מלכות נכסיהם למלך והוא נתן בית המן לאסתר והם יעשו כטוב בעיניהם ומשום שיש לפקפק דהא דהרוגי מלכות לא נאמר במלכי א"ה כמו שנסתפק מהרימ"ט עצמו לז"א ויאמר המלך אחשורוש כלומר עכ"פ מטענת דינא דמלכותא כי כן הוא משפט חרוץ אני זוכה בנכסי המן וגם נתתיו לביתו לאסתר המלכה והן לו יהי דמדין תורה אין נכסיהם למלך מדינא דמלכותא אני זוכה. ונמשך לזה ואותו תלו על העץ אע"ג דהרוגי מלך בחרב כדתנן כדרך שהמלכות עושה מ"מ תלו על העץ דדינא דמלכותא דינא כי כן משפט המלך דעושה בו כטוב בעיניו וא"כ גם בהרוגי מלכות דינא דמלכותא דנכסיהם למלך ובית המן נתתי לאסתר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם:

ל

והנה בא"ר על פי האמור פ' ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך וכו' ולא נאריך בדקדוקים. ותחילת הפסוקים נרמוז קצת על פי הקדמתנו הכונה ישנו עם אחד לפנים בישראל היו עם אחד ותורה אחת להם דהם מוזהרים לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, והן עתה מפוזר. ומפורד כל א' אגודה א' יש שומר כל התורה. ויש מי שטוען מודעא על תורה שבע"פ. ויש מי שאינו לומד תורה. וז"ש ודתיהם לשון רבים. שונות מכל עם כדעת רבי יהודה דהרג בקופיץ דכתיב ובחוקותיהם לא תלכו ולא בסייף כדרך שהמלכות עושה. ועיר הנדחת דכתיב לפי חרב כתב הרב תורת חיים בשיטתו דמודה ר' יהודה דלית בה משום בחוקותיהם דלא שייך גבי גוים ולכך בסייף. וז"ש ואת דתי המלך אינם עושים כל עצמם שלא לעשות דת המלך שהרי עיר הנדחת בסייף. אם על המלך טוב יכתב לאבדם בכל מיני מיתה כיון דהם סוברים שלא יש למלך אלא דין סייף. וכן נכתב להשמיד להרוג ולאבד בכל מיני איבוד. כלפי סברתם שהגוים אין להם אלא דין חרב. והרב מקראי קדש פירש בסגנון אחר:

לא

העוד לנו לרמוז במ"ש בקדושין דף כ"ו נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה אמר רב לא שנו אלא במקום שאינן כותבים את השטר אבל במקום שכותבים את השטר לא קנה ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא איקני אי בעינא בשטרא איקני אי בעינא בכספא איקני דאי בעיתו למהדר לא מציתו הדריתו ואי בעינא בשטרא איקני דאי בעינא למהדר הדרנא בי. והרב מהריב"ל נסתפק סוף כלל י"ג אי מהני פריש בשטר מכר דלא קנה עד שיתן את הדמים ופריש קני בשטר. וכן מוכר שדהו מפני רעתה דקנה בשטר לחוד אי מהני לקנות בכסף לבד. והרב ז"ל פשיטא ליה דאם נתן הכסף ונשבע המוכר לקיים המקח דהשבועה משוי ליה כפריש וקנה בכסף לבד ע"ש באורך. עיין טוב עין סימן ב'. והרב מהרימ"ט בח"מ סימן ס"ה כתב דמסתברא ליה דכל דינא ודינא היכא דאתמר אתמר ודינא דפריש לא מהני אלא היכא דנתן דמים ולא לקח שטר אבל היכא דכתב שטר ולא נתן דמים אע"ג דפירש לא מהני דלא סמכא דעתיה דמוכר עיין בדבריו באורך:

לב

וחזה הוית להרב עדות ביעקב סימן ס"ג תמה על מהריב"ל דספוקי מספקא ליה ועל מהרימ"ט דבתחילה הוה פשיטא ליה דלא קנה בשטר ופריש דאיך נעלם מהם גמרא ערוכה בירושלמי דאתמר התם בשטר רבי ירמיה סבר מימר בשטר ע"מ שלא ליתן הכסף אבל בשטר על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ופירוש הירושלמי מבואר דהכונה כי אמרו דקונה בשטר היינו היכא דפריש ואמר ע"מ שלא ליתן כסף אבל היכא דלא פירש לא קנה עד שיתן כסף דכוותיה דשמואל ס"ל דאמר לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים הרי להדיא דמימרא ראשונה ושניה כי הדדי נינהו וכסוגיא דעלמא דכל תנאי שבממון תנאו קיים עכ"ל. ואין כאן תימה דפירוש הירושלמי פשוט דמ"ש בשטר ע"מ שלא ליתן הכסף היינו שנותן לו מתנה והיינו דקאמר ע"מ שלא ליתן הכסף דהיינו שאינו נותן הכסף לעולם דהוי מתנה והיינו כדקאמר שמואל בתלמודא דידן ממש. ולפירושו מאי קאמר שלא ליתן את הכסף הרי רוצה ליתן הכסף אלא שרוצה לקנות בשטר והול"ל ע"מ לקנות בשטר קודם שיתן הכסף. והן אמת דהול"ל בשטר מתנה כדאמר שמואל אמנם כבר נודע דלשון הירושלמי משונה. אבל מה שאומר הוא אמת אלא דמאריך או מקצר אבל לומר דבר שאינו לא אפשר והכא קאמר ע"מ שלא ליתן הכסף מוכח שלא ליתן לעולם. ואם נפשך לומר. אודי לי מיהת דיכול הירושלמי להתפרש כדשמואל ומה זו תמיהא. ותו דאם כונת הירושלמי כדתרגמה הוא ז"ל אמאי הרמב"ם השמיט דין הירושלמי דאתמר בהדיא. וכבר הרב קרבן העדה והרב פני משה פירשו בפשיטות בירושלמי דהכונה ע"מ שלא ליתן הכסף והיינו מתנה ע"ש. ותו הרי הרב המגיד דין ז' כתב וז"ל מפני רעתה הוא חפץ למכרה ולמהר בקנייתה ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאן קיים דומיא דכסף דלעיל עכ"ל. ואם הוא כדברי הרב עדות ביעקב דמפורש בירושלמי לא היה הרב המגיד כותב נראה דאם התנו וכו' כאלו חידוש הוא שחדשה תורה דיליה והיה לו לומר שהוא מפורש בירושלמי אלא ודאי דכונת הירושלמי כדכתיבנא בעניותין וכמו שפירשו הרבנים הנז' בפשיטות. ודברי הה"מ הזכירם מהרימ"ט והרב עדות ביעקב. והמסתכל יפה בתשו' מהרימ"ט יראה שדברי הה"מ לא הרוו צמאונו לפי שהוא הביא ראיות להפך וגם מהריב"ל בח"ב חזר בו. וקשה איך לא ראה שבתוס' רי"ד והריטב"א בחידושיו כתבו בפשיטות כהה"מ דבשטר אי פריש קנה בלי מתן דמים וא"כ הרי סרכין תלתא רבינו ישעיה והריטב"א והרב המגיד כלהו ס"ל דבשטר מהני פריש והראיות שהביא מהרימ"ט שערי דחיות המה פתיחו"ת באר"ש נכוחות. וגם מדברי רי"ד והריטב"א נראה דאין כונת הירושלמי כמ"ש העב"י מדלא כתבו דכן מפורש בירושלמי. ואנו שזכינו לחידושי הרמב"ן לקדושין שם ג"כ כתב בפשיטות דף י"ב מהספר סוף ע"ב וז"ל השער הג' שטר קונה במתנה ובמכר משנתן דמים וכו' אא"כ מכר שדהו מפני רעתה ואם פירש יעשה כפירושו עכ"ל. וקצת יש להרגיש על הה"מ שלא כתב דכ"כ הרמב"ן כי אורחיה. וגם בחידושי קדושין לחד מקמאי שנדפסה בקושטא כתב וז"ל ונראה לומר במוכר שדהו מפני רעתה דקני בכספא אפילו במקום שכותבין את השטר כדאמרינן לקמן דבשטרא בלא כסף קני וכו' ואי פריש ואמר בשטרא איקני נראה דודאי קני בלא דמים כיון דמדינא בשטרא קני אלא משום דלא סמכא דעתיה הוא דאמרינן לא קנה עד שיתן דמים עכ"ל. והרי שני ספיקות מהריב"ל פשיטא ליה. ושוב ראיתי דגם מדברי הרשב"א בחידושיו בד"ה אמר שמואל לא שנו וד"ה ולענין שטר מתבאר דפריש מהני בשטר ע"ש:

לג

ועין אדם ראה יראה שמהריב"ל ומהרימ"ט דעתם נוטה דלהר"ן היכא דאתמר אתמר ולא מהני פריש אלא בכסף ע"ש בדברי קדשם בחון בהם וחקור מהם. ולי ההדיוט נראה דודאי הר"ן סבר דפריש מהני אף בשטר דהרי כתבנו דהרמב"ן והרשב"א בתוך דבריהם כתבו דפריש מהני בשטר ולא נחתי להכי ואם איתא דהר"ן חולק עליהם כגון דא צריך לאודועי דהרמב"ן והרשב"א סברי הכי והוא חולק עליהם אלא מוכח דהוא ז"ל סבר הכי והיה פשוט בעיניו ומה גם דהרמב"ן והרשב"א לא נחתי להכי. וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ן גבי בהמה גסה נקנית במסירה דכל מקום שאמרו חכמים שאין קונים מן הקנינים אעפ"י שפירשו הלוקח והמוכר שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאלו אמר שיקנה באמירה בעלמא ולא אמרו אי פריש פריש אלא בכסף בקרקעות שדינו לקנות אלא דבמקום שכותבים לא סמכא דעתיה ולפיכך אם פירש שיקנה בכסף וסמכא דעתיה קונה וכו' ע"ש הרי דלא ממעט אלא כשפירש שיקנה בדבר שאינו קנין וכל ישר הולך בעיניו יראה דה"ה פריש בשטר כיון דשטר הוא קנין:

לד

ולפום ריהטא יש לדקדק בזה דכתבו הגדולים דאי פריש דקונה בשטר לחוד קנה דהרי אמר שמואל על משנתנו לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים ומותיב רב המנונא מבריתא דקתני שדי מכורה לך שדי נתונה לך ואיהו מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה וכו' והשתא שמואל הכי הול"ל לא שנו אלא כי פריש דהוא רוצה לקנות בשטר לחוז? אבל מסתמא לא קנה עד שיתן דמים. וכן רב המנונא מאי פריך מהבריתא אימא דהבריתא בפריש ואמאי הוצרך לאוקומיה במוכר שדהו מפני רעתה. ואפשר לומר דלא ניחא ליה לומר דמשנה ובריתא מיירי היכא דהתנה ותנו סתמא ושבקי הקניות פשוטות בלי תנאי. ומעין דוגמא אמרינן בעלמא בדאי לא מיירי קרא. (ושוב ראיתי להרב עדות ביעקב שהעיר במקצת ותירץ דחיה בעלמא) וטפי ניחא לאוקמה במוכר שדהו מפני רעתה דהוא קניה פשוטה ולא לאוקמיה דהתנה:

לה

ומעין דוגמא בא וראה אשר אמרתי זה ימים ושנים במה שנסתפק הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל באחד שקדש אשה באתרוג בחג אשר אינו ש"פ אמנם מצד שעתה הוא החג ש"פ ויותר למצות ד' מינים ויש ספק אי ניזיל בתר עצם האתרוג שאינו שוה פרוטה או"ד אין לך אלא מקומו ושעתו והשתא שוה פרוטה והרבה יותר מצד המצוה. והביא הרב ז"ל ראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ד דממרים גבי זקן ממרא שאם בא מתוך הוראתו לידי כרת וחטאת אפילו אחר כמה דברים חייב אבל אם נחלקו בציצית ולולב ושופר שזה אומר כשר וזה אומר פסול פטור שאין זה בא לידי כרת. ואי אמרת דש"פ מצד מצותו מקודשת איך כתב הרמב"ם דלא משכחת לה בלולב וציצית לבא לידי כרת הא מצינו בקדש אשה בלולב ומצד עצמו אין בו ש"פ ומצד מצותו לדעת הסנהדרין שהוא כשר ש"פ ומקודשת ולדעת הז"מ דפסול אינה מקודשת והבא עליה פטור אלא מוכח דבעינן שיהא ש"פ מצד עצמו וכמ"ש משם גדול בס' בני חיי א"ה סי' מ'. עיין בספר קרית מלך רב ח"א ס"ס כ"א ומ"ש בברכי יוסף א"ח סימן י"ג ובקונט' שיורי ברכה שם בס"ד:

לו

ושמעתי מעט"ר מורי הרב ז"ל שהקשה דאין משם ראיה דאפילו לאומר שהאתרוג פסול וכאן אינו ש"פ היא ספק מקודשת שמא ש"פ במדי ובכה"ג אינו נעשה ז"מ דבעינן דלזה לא יהיו קדושין כלל ולזה יהיו קדושין גמורים ולעולם דגם בש"פ מצד המצוה מקודשת. ואני עניתי למורי הרב ז"ל דיש לקיים ראית הרב ז"ל באומר הרי את מקודשת ע"מ שיהא ש"פ כאן ואם הוא כשר ש"פ כאן ומקודשת ואם הוא פסול אינו ש"פ כאן ואינה מקודשת כלל אלא נראה דשיווי מצד המצוה לא חשיב ממון ומורי הרב ז"ל הסכים בדברי:

לז

שבתי וראה דאם כונת הרב בראיתו כמ"ש אכתי תקשי להרמב"ם דמשכחת לה דמקדש באתרוג שש"פ מצד עצמו ואומר הרי את מקודשת באתרוג זה ע"מ שהוא כשר לד' מינין ונמצא בא לידי חיוב. אלא מוכרח לומר דכיון דמה שבא לידי חיוב כרת הוא מכח התנאי לא קרינן ביה שנחלקו בדבר המביא לידי חיוב כרת דאף דאם מתגלגל לבא לידי חיוב כרת אחר כמה דברים נעשה ז"מ היינו כשהדברים ממשמשין ובאין מצד עצמם בלי תנאי כי הנהו שכתב הרמב"ם שם אבל כל דבעי תנאי בקדושין לכשיבא לידי כרת אינו נעשה ז"מ. ולפ"ז נסתרה דרכ"י שישבתי להרב מהר"י רוזאניס והדרא דחיית מורי הרב ז"ל. והרי בדין ז"מ דלא משגחינן בתנאי אלא הא דכל שבא לידי חיוב כרת היינו דברים כסדרן מצד עצמם. וא"כ מעין דוגמא לא נפלאת היא ולא רחוקה הא דאמרינן דלא ניחא לאוקומי משנה ובריתא היכא שהתנו דמשמע להו דכיון דתנו סתמא לא מיירי אלא בדברים כסדרן לפי פשוטן בלי תנאי וככל אשר אמרנו בעניותנו אחת למעלה:

לח

והן עתה נראה לפי דעתי הקצרה לקיים ראית הרב מהר"י רוזאניס ז"ל דהנה הא דחיישינן שמא ש"פ במדי הוא מימרא דשמואל ובו בפרק בימי האמוראים חיישי רבנן דהויא ספק מקודשת. אבל כשהיה נוהג דין ז"מ בזמן הבית ודאי לא הוו חיישי להכי דכל דאינו ש"פ כאן לא חיישינן תו שמא ש"פ במדי. וא"כ הרמב"ם הוה מסדר דיני ז"מ בזמן שהיה נוהג ז"מ ואז לא היתה חששא זו שמא ש"פ במדי וא"כ נתקיימה ראית הרב מהר"י רוזאניס ז"ל. ומעין דוגמא ראיתי להרשב"א בחידושיו בשמעתין שכתב וז"ל אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה אלא עד שיתן דמים וא"ת והא מהכא ילפינן שטר מואקח את ספר המקנה וההוא שטר מכר הוה איכא למימר התם מוכר שדהו מפני רעתה הוה כדכתיב הנה הסוללות באו העיר ללוכדה. ול"נ דלאו קושיא היא דהא דאמרינן בשטר מכר לא קנה לאו משום דכסף מעכב בקנית שטר דהא אי פריש פריש אלא דרבנן הוא דתקון משום דאפשר דלא סמכא דעתיה וקרא דינא ושמואל תקנתא דקם אדעתא דאינשי עכ"ל. וכיוצא בזה נימא דראית הרב מהר"י רוזאניס ז"ל בריאה וטובה דדין ז"מ היה בזמן הבית ויהי מאז לא הוו חיישי שמא ש"פ במדי ומייתי ראיה ממ"ש הרמב"ם בז"מ דכתב הדין לאותו זמן:

לט

והנה על מ"ש מהריב"ל דאם נשבע הוי כפריש. הקשה הרב מש"ל פ"א דמכירה מדאמרינן פ"ק דקדושין דף יו"ד איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואמרו דנ"מ לכהן גדול דקני בתולה בביאה מאי אמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה וכתבו הראשונים דמ"ש פרק הבע"י דאשה נקנית בהעראה היינו דאמר בפירוש שרוצה לקנות בהעראה. והיכי קאמר דנ"מ לכה"ג דאי סוף ביאה קונה אסירא ליה משום דהו"ל בעולת עצמו. הרי אף דנימא בעלמא כל הגומר ביאתו בסתם אין דעתו לקנות אלא בסוף ביאה הכא בכה"ג דכיון דאם נאמר כן עביד איסורא דבועל בעולת עצמו הדין נותן לומר בכה"ג דאפילו בסתם הוי כפירש ואמר דדעתו לקנות בתחילת ביאה כי היכי דלמהריב"ל איסור שבועה משוי ליה כמפרש זהו תורף דבריו בקצ"ר אמיץ. והרב ז"ל חילק בין היכא דהוא בדא האיסור להיכא דהאיסור בא מעצמו דבשלמא בנדון מהריב"ל דנשבע לקיים המקח הוי כאילו בשבועה זו גלי שרוצה לקנות בכסף אבל גבי כ"ג ליכא שום גלוי שרוצה לקנות בתחילת ביאה עכ"ד הרב משנה למלך ז"ל:

מ

ושמעתי מגדול אחד שהקשה מסוגיא הנז' להרב מהר"י קולון ז"ל שרש קע"א שכתב דהשולח סבלונות בשבת ודאי הסבלונות הם מתנה ואין לחוש דהוו קדושין דאין מקדשין בשבת עכ"ד. דהרי הכא גבי כ"ג אף דאיכא איסורא אמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה. והכא לא שייך תירוץ הרב מש"ל דגבי סבלונות איסור אין מקדשין בשבת בא מעצמו עכ"ד. ואפשר לתרץ קושית הרב מש"ל למהריב"ל וקושית הרב הנזכר למהריק"ו דשאני כ"ג דהאיסור אינו ברור ואינו נודע דהוי בעולת עצמו ותחילת ביאה אינו קונה אותה ומשו"ה נסתפק ופשיט דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אך בנדון מהריק"ו נודע לכל האיסור דאין מקדשין בשבת וכן בנדון מהריב"ל נודע לכל איסור שבועה ולכן אמרינן דסבלונות הם מתנה ושבועה משוי ליה כפריש:

מא

מעתה נבא לרמוז בפסוקים ישנו עב אחד. כבר נודע דתואר עם הוא כשאינם הגונים ישנו עם תמיד היו בלתי הגונים והיו מתקיימים באחדות וזהו אחד לפנים היו לאחדים מפוזר הם מפוזרים מפני שהם מפורד שיש להם שנאה זה עם זה ולכן גלו והם בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דז"מ אם נחלקים הסנהדרין עמו אפילו בדבר שבא אחר מאה דברים לידי כרת הוא ז"מ וממיתין אותו וכ"כ מחמירים והם משונים מכל עם דאף שמה שהורה ז"מ הוא בענין ממון אפשר לבא לידי כרת כמ"ש שם הרמב"ם. וכל כך הם מקפידים על דיניהם. ואת דתי המלך אינם עושים אפילו הם עצמם דתי המלך אינם עושים. ולמלך אין שוה להניחם פירש הראב"ע איננו דבר נכון ורצה לומר שיש איסור להניחם אלא משום כבוד המלך דבר ברמז. אם על המלך טוב יכתב לאבדם בשטר ואקנה אותם בשטר מיד דחשש שצריך זמן רב להביא עשרת אלפים ככר כסף וביני ביני אם הקנין בכסף יחזור בו המלך לכך יכתב לאבדם בשטר לקנותם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך מעט מעט כי לא בחפזון. וכשיש איסור משוי ליה כמפרש דרוצה לקנות בשטר לבד כמ"ש מהריב"ל בח"א ולזה סמך אין שוה יכתב ואקנם בשטר וכיון שהזכיר האיסור בעת הקניה משוי ליה כמפרש ואתי כחילוק הרב מש"ל דעיקר החילוק דהאיסור בא מעצמו ואפשר דאינו זוכר ולא יהיב דעתיה משא"כ בנדון מהריב"ל דנשבע והו"ל כפריש לקנות בכסף וה"נ בעת הקניה אמר ולמלך אין שוה להניחם כלומר שהוא איסור ועל כן יכתב לאבדם בשטר לחוד. וכתב מהר"ש הלוי ח"מ סימן מ"ז דאם עשה דבר שמורה שרוצה לקנות בשטר לחוד קנה דהו"ל כמפרש בשטרא איקני. והביאו הכנה"ג בתשובות ח"מ ח"א סימן קל"ו ומסכים עמו ע"ש. ואחשורוש דהיה שונא יותר מהמן חשש דכל זה שאמר ולמלך אין שוה להניחם אין מופת חותך דהוא איסור עד שנאמר דמשוי ליה כמפרש. אמנם הכא אין אנו צריכים לזה ויסר המלך את טבעתו דהסרת טבעת הוא מורה דרצונו שיקנה בשטר לחוד וכמ"ש מהר"ש הלוי דאם עושה מעשה שמורה שרצונו שיקנה בשטר לחוד קני. וזה מעשה רב ויסר המלך את טבעתו וכו' ותקנה בשטר לחוד. ומשום דאכתי אפשר לאומר שיאמר דהעיקר כמ"ש מהרימ"ט דבשטר לא מהני פריש דלא סמכא דעתיה דמוכר עד שיתן הכסף. לזה אמר ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך ואיני רוצה הכסף ובזה דין הוא שתקנה בשטר. וזה חסד עליון שלא קנה היהודים בכסף שאלו קנה אותם היה מכניסם לרשות הסט"א והיה קשה להוציאם משם. אך עתה שגו ברואה דגוי כל קנינו בכסף ואינו קונה בשטר כלל ונמצא שלא היה קנין כלל וכמ"ש הרב נחלת בנימין לפי דרכו:

מב

ובזה אפשר לרמוז פ' ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבא אל המלך וכו'. ופירש"י פרשת הכסף פירוש הכסף וצריך פירוש לפירוש. אמנם אפשר דמרדכי דבר גדול דיבר (לה) [לו] אתא לנחומיה כי יש תקוה וז"ש ויגד לו מרדכי וסתם הגדח דברי חכמה. אשר קרהו כלומר בן בנו של עמלק כמ"ש רז"ל בן בנו של קרהו דכתיב אשר קרך בדרך. רמז לו שהיא מבני בניה של רחל מבנימין יכול תוכל לו דמסורת היא דעשו נופל ביד בניה של רחל. ואת פרשת הכסףף פירוש הכסף כמ"ש רש"י כלומר שפירש דלא יקנה בכסף על דרך שאמרו אי פריש פריש וזהו פירוש הכסף שפירש דאינו קונה בכסף אלא בשטר ולא קנה דגוי אין קנינו אלא בכסף כמ"ש הראשונים בסוגיין ובשאר דוכתי. אשר אמר המן אמירה בעלמא ולא היה קנין רק אמר לשקול על יד על יד. ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה דאפילו שטר לא יש רק שבכתב כתוב להשמידם ואין כתוב בו שמכר או נתן היהודים להמן וזה אתחלתא דגאולה שטעו בכל וכל חכמתם תתבלע. וכל מה שהשתדלו לתקן חקנין כרעו ונפלו וקנין אין כאן וזה אות לטובה שתוכל לבא אל המלך משום חינא חנ"ה היא מדברת וה' בעזרה:

מג

ואפשר שזה כונת מדרש לקח טוב ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך רוח הקדש אומרת הכסף בגימטריא העץ נתון לך. וכתב הרשב"א הלוי ז"ל באופן שדברים אלו הטמא והטהור יחדיו אמרום ע"ש ואפשר שהכונה ויאמר המלך מלכו של עולם להמן שהוא גוי שקנינו בכסף והוא רצה לקנות בשטר וגוי אינו קונה בשטר ולכן העץ נתון לו כי לא קנה ישראל:

מד

אתי דבור אדברה נא דברות שתים בפ' הסדר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תהרא יהיה לו לא יקרע וכו' ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות. וכבר רבינו מהר"ם אלשיך שדי זיהרי"ה ורמז רמוז בכתובים הללו ע"פ משז"ל דהמעיל מכפר על לה"ר. וידוע דתחילת השמירה מהיצר הרע הוא ליזהר בלשון הרע ואביזריה וכשם שהחולה טרם כל הרופא מצוה עליו לשמור פיו מאיזה מאכל ומשקה המזיקין כן דהע"ה אמר מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע וכו'. ובכלל ענש המדבר לשון הרע שנותן לו זכיותיו להנדבר ועונותיו יקח המדבר לה"ר. וכשיתן דין וחשבון יאמרו לו שעבר עבירה פלונית הוא ענ"ה כי לא עשה כזאת ואומרים לו זה עשה פלוני שדברת עליו לה"ר וכיוצא וזו רעה חולה כי מעט זכיותיו מנחילם לשונאו אשר דיבר עליו לה"ר ונשא הצעי"ר עליו את עונותיו של זה הנדבר ואוי מה היה לו. ואפשר שז"ש איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפות ידעתי כי יעשח ה' דין עני משפט אביונים אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. חוץ מדרכנו אפשר כי הנה בספר ארץ החיים דרש פ' אלו על המן וכו' ע"ש. ולי ההדיוט נראה לרמוז בסגנון זה איש לשון המן הרע כמשז"ל ליכא דידע לישנא בישא כהמן. גם נודע דאחשורוש היה שונא ישראל יותר מהמן כמשל בעל התל ובעל החריץ. ועל פסוק נדדה שנת המלך אמרו רז"ל שהמלאך נדד שנתו וחבטו בקרקע שס"ה פעמים והיה אומר לו כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה עמך טובה. וז"ש איש לשון המן בעל לה"ר בל יכון בארץ ובודאי ימות. איש חמס רע רומז לאחשורוש יצודנו למדחפות שניצוד על ידי המדחפות שדחפוהו מן המטה שס"ה פעמים ועי"ז ניצוד כי חשב שהכל בידי שמים וזהו ידעת כי יעשה ה' דין עני וכו' ידעת כתיב וקרי ידעתי והכתיב קרי לאחשורוש שמתוך המדחפות ידעת כי יעשה ה' דין עני וכו'. והקרי ידעתי כי יעשה ה' דין עני הוא מרדכי הצדיק אשר כפסע בינו ובין המות. משפט אביונים שיצילם במשפט דהם לא עשו אלא לפנים ואף הקב"ה לא עשה אלא לפנים וניצולו. אך צדיקים יודו לשמך שכל המשתה ושמחה הוא להודות לה' ולחשוב תמיד שעומדים לפני ה' ולא יחטיאו השערה ממורא ה' כי זה כל פרי השמחה להודות לה' כמי שעומד לפני המלך וז"ש ישבו ישרים את פניך:

מה

עוד נסמיך רמז באומרו איש חמס רע ונקדים מ"ש הרב מהר"י ביערת דבשו השני דף פ"ח ע"ג על משרז"ל שאמר המן אתי מלא קמצא דידכו ודחי עשרת אלפים ככרי כסף דידי דיש להבין מה ענין קומץ שהוא קרבן לה' לעשרת אלפים ככר כסף שנתן לאחשורוש. ואם יתן איש מתנה למלך ב"ו הירצה לה' וכן אמרו גלוי וידוע שעתיד המן לשקול וכו' לפיכך הקדים השקלים מה זו הקדימה זהו שקלים לקרבנות וזה למלך טפש ורשע וגם לא מצינו בקרא שנתן הלא כתיב הכסף נתון לך אבל הענין כי אמר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך כך פירשו הכסף והעם שבשניהם תעשה כטוב בעיניך ותכלית הטוב לחלקם לעניים וכן א"ה יודעים כי מצות הצדקה רבה ולמדו מנבוכדנצר מלכא וחטאך בצדקה פרוק ואמרו רז"ל צדקה תרומם גוי וזהו שהיה טוב בעיני כל השרים לחלקם לעניים וכן עשה המן וחשב שהוא יותר מכל קרבנות דכתיב ונבחר לה' מזבח ולכן תמה שאיך מלא קומצא קרבן ידחה עשרת אלפים כסף לעניים שהוא יותר טוב מכל הקרבנות ולכן השיב מרדכי כי הצדקה מיוחס לי כי הכל שלי עבד שקנה נכסים וכו' וא"כ שכל בטחון המן שיצליח היה הואיל פזר נתן לאביונים לכן בעת הזכרת הנס צריך מתנות לאביונים עכ"ל הרב יערות דבש. ומ"ש ואמרו רז"ל צדקה תרומם גוי הוא אגב שטפיה דהוא פסוק ופ"ק דבתרא לכמה תנאי דרוש צדקה תרומם גוי אלו ישראל ע"ש. ואין לומר דקיצר ורצונו לומר דרשת רז"ל עפ"ז דהוא סותר הקודם שדרשו וחסד לאומים חטאת אלו א"ה אמנם התם מסיק דמהניא לא"ה בעה"ז ומייתי מימרת ריב"ז ואולי שקיצר וכיוין להא דמייתי לה גבי דרשות פ' תרומם גוי:

מו

וזה חידוש גדול ואין נראה כן מכתובים ומרז"ל. ואם כנים הדברים לפי דרכו אפשר לפרש כך דיש לדקדק מ"ש הכסף נתון לך דהיל"ל הכסף יהיה לך. כמ"ש דניאל ע"ה מתנתך ליחוי לך. אלא שרצה אחשורוש לומר להמן שיתנם לצדקה ולכך אמר הכסף נתון כלומר הכסף יהיה נתון מתנות עניים ויהיה הזכות לך ואז העם לעשות בו כטוב בעיניך. ועפ"ז יובן מדרש לקח טוב הנז' רוח הקדש אומרת הכסף בגימטריא העץ נתון לך כי להיות מעשה הצדקה חשוב מאד הוצרך רוח הקדש לומר הכסף בגימטריא העץ. והענין כמו שפירש בספר כתנות אור בתוך דבריו דרז"ל אמרו כי כל מקום שנאמר המלך סתם במגילה הוא רומז למלך מלכי המלכים הקב"ה והכא כתיב המלך סתם לכך פירשו הכסף בגימט' העץ עכ"ד. וגם דקדקו תיבת להמן שהוא יתר כמו שדקדק מהר"ם חאגי'ז ז"ל. וכבר כתבנו במ"א כי עין בעין נראה עשירי עם אשר הרבו לעשות צדקה והיו לשמה כרגע ואחד מהתשובות שיש הוא שממונם לא היה ביושר רק בעושק ובגזל ולכן אותה הצדקה אדרבא מזכרת עון וזש"ה בצדקה תכונני רחקי מעושק כמו שהארכנו בעניותנו בזה במ"א בס"ד. ולכן המן הרע שהיה חומס וגוזל וכל ממונו כסף סיגים מגזלות וחמסים לכן צדקתו כלא חשיב כי הוא יתברך שונא גזל בעולה. ובשלמא אם היה מלך המלך דינא הוא שקונה בכיבוש מלחמה וכל הכתוב בפרשתו של מלך מותר. ולכן הצדקה שהיה עושה נבוכדנצר היתה מועלת כי היה מלך אדיר וקנה הכל בדינא דמלכותא. אך שחיק ומחיק המן כל אשר לו עושק וגזל ולא בחר ה' בצדקותיו ומה גם כי לא מלבו. ומעתה בעצה הנבערה הזו שאחשורוש השונא יעצו להמן הרע הזה לתת עשרה אלפי ככרי כסף לעניים. לזה הוכרחה רוח הקדש לומר שעצתם הבל וז"ש ויאמר המלך מלכו של עולם להמן המפורסם ברשע בעושק וגזל וגובה לב בגאותו שחקים ואיש אשר אלה לו לשוא צרף לעשות צדקה ולכן הכס"ף גימט' העץ אשר הכין לו:

מז

ויתכן שזה בכלל משז"ל והבאתיו לעיל בקום עלינו אדם ולא מלך שהתשוקה לכלות ח"ו ישראל ורוב הצדקה אם היה מלך שהממון שלו היו ישראל בסכנה שהיתה הצדקה אגוני מגנא על המלך אבל עתה הממון גזל ביד המן. וזש"ה ויאמר המלך להמן כלומר מלכו של עולם אמר להמן הרשע כדאמרן וז"ש בקום עלינו אדם ולא מלך שאם היה מלך לא היתה תקומה ח"ו:

מח

והיינו דקאמר מרדכי ויגד לו מרדכי אשר קרהו בן בנו של קרהו העמלקי ואת פרשת הכסף וכו' כי הנה אסתר ביודעה כי כל הממון נתנו לצדקה יעלה עליה מורא דהצדקה מגינה עליו לז"א ויגד לו מרדכי אשר קרהו ואת פרשת הכסף וכו' כלומר הוא רשע בן רשע ולא סליק בשמא מלך רק בזוי בן בזוי. ואת פרשת הכסף כפירוש רש"י פירוש הכסף כלומר אל תיראי מחלוק המעות לעניים כי בגוים מחשבה רעה מצרפה למעשה וכבר נתחייב המן הריגה כי אמר המן למלך לשקול על גנזי המלך על היהודים לאבדם ובמחשבה ודיבור זה כבר נגמר דינו להריגה ואחר גמר דין צדקותיו כענן בקר. וא"ש מ"ש רש"י פרשת הכסף פירוש הכסף דצריך פירוש ליתובי דעתא דאסתר המלכה:

מט

אמור מעתה זה רמז קראין איש לשון המן רע בל יכון בארץ ומחויב הריגה וכי תימא כמה צדקה עשה והצדקה מגינה על הכל לז"א איש חמס רע איש ולא מלך שלא קנה הממון והוא מתוך ומחמס יגא"ל נפשו הכלבית הטמאה יצודנו למדחפות:

נ

עוד יש להסמיך מ"ש רז"ל במדרש הביאו רבינו אלעזר מגרמיזא בס' שערי בינה דהמן דיבר שטנה על בית המקדש אמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו שאז יוכר ועושה רושם הנקמה והוא מצטער יותר ע"ש. ואפשר שזה כונת הכתוב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וכו' כלומר אחר הדברים אשר דיבר המן שטנה על בית המקדש לרעתו גדל המלך וכו' וסמך ענינו לתליית בגתן ותרש לומר דגדולתו של המן שוה לתליית בגתן ותרש שלכך נתגדל:

נא

וממוצא דבר נמצא שכל ענין המן היה על שדבר שטנה על בית המקדש. ואפשר שזה טעם דתקון רבנן לעשות זכרון לא"י בנס זה דתלו המוקפין בימי יהושע וירושלם מגילה נקראת כשושן לומר בזכות ירושלם שושן צהלה ושמחה כי על אשר דיבר סרה על בית המקדש זו סיבת גדולתו להשפילו. ומתוך דברים אמורים אמינא מילתא כי המן טפ"ש כחלב לבו מטפ"ש ויורד כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו בהנחל עליון גוים עלה הגורל שישראל יהיו חלקו יתברך כ"י וארץ כנען חלקו כמש"ה ובמדרשים ואיך המן הרע הרשיע להפיל גורל על ישראל גורל אחד לה' ודיבר שטנה על בית המקדש וארץ ישראל היא חלקו יתברך בגורל כמו שאמרו רז"ל:

נב

ויתכן שזה טעם אשר קראו לימים האלה פורים כי אין רמז להצלה ונס וענין הפור שהפיל הוא סעיף קטן התחלת הענין של הגזרה. אמנם על פי דרכנו הנה נכון כי טעם הצלתנו היה מטעם שני גורלות כי ישראל עם זו קנה בגורל והוא הגורל לה' גם ארץ ישראל נפלה בגורלו יתברך והמן בגורל רצה לאבד שני גורלות לה' ולכן אבד שמו וישראל גורל ה' ששים ושמחים והוא הכנה לשוב לא"י ובנין בית שני וזהו פורים תרתי משמע ישראל וארצם שנפלו בגורלו יתברך. וז"ש על שם הפור שהטיל המן וטח עיניו מראות שני גורלות ישראל וארץ ישראל:

נג

עתה אקום ברמז קראין איש לשון המן הרע שדיבר שטנה על בית המקדש בל יכון בארץ. וכי תימא דלא לקה על זה לז"א איש חמס רע כי רצה הקב"ה להגדילו כי אחר שהיה איש לשון עלה בתואר איש יתר אבל היה איש חמס רע כלומר איש חמס רע כמו איש סוכו וכיוצא שפירושו אדון ואחר אשר נתגדל יצודנו למדחפות להפילו בשוחה עמוקה. ידעתי כי יעשה וכו' כלומר הגם שהי"ל גדולה ידעתי שהגדולה לרעות לו כי יעשה ה' דין עני ישראל שדיבר שטנה על בית המקדש שהוא עושר האמיתי לישראל משפט אביונים שגזר לאבדם. אך צדיקים יודו לשמד בפורים וע"י שאבד עמלק ע"י אסתר המלכה ומרדכי שיצא לו מוניטון וזה היה הכנה ישבו ישרים את פניך בבנין בית שני בירושלם כסא ה' כי ג' מצות אביקי איבוד עמלק ומלך ובנין הבית בב"א:

נד

הדרן למאי דאתאן עלה וידוע שכתבו המקובלים דגלות זה הארוך הוא בעון לה"ר החמור כע"ז ג"ע ש"ד וז"ש איש לשון בעל לה"ר רמז לישראל בל יכון בארץ אי אפשר לישאר בא"י וגורם איש חמס רע מלך קשה יצודנו לישראל למדחפות מגלות לגלות וכיוצא. ידעת אתה ישראל וידעתי אני כי יעשה ה' דין עני ויגאלנו ברחמיו יתברך:

נה

הבא נבא לרמז פ' הסדר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והמעיל מכפר על לה"ר ולכן נרמז בו ענין שמירת הלשון והיה פי ראשו בתוכו למעט הדיבור כאלו שפה יהיה לפיו סביב ע"ד משז"ל שאמר הקב"ה שעשה שני חומות מעשה אורג. ועי"ז יהיה לו התורה והמצוות שאם לאו ילכו להנדבר וחלוקא דרבנן שלו שלם לא יקרע. ואם חטא ונשמע קולו ילמוד בתורה וכ"ת אין קנ"ס לז"א בבאו אל הקדש מילי דהאי לחוד ומילי דהאי לחוד. ועוד ובצאתו ולא ימות כי ע"י לה"ר יצא מהקדושה וע"י התורה נתקן ולא ימות וכשהוא לתקן החטא עצמו לא אמרינן אין קנ"ס כמ"ש באורך במ"א:

נו

אתאן לחלוקת שבת כי עמלק בא על שבת שלא שמרו כמשז"ל. והנה כתב במדרש אליהו משם ספר יד יוסף כי פורים נגד כל המועדים. פסח מעבדות לחירות. פורים ממות לחיים. שבועות קבלת התורה והיה מודעא עד דהדור קבלוה בימי מרדכי ואסתר. ר"ה ספרי מתים וספרי חיים. ובפורים הגזרה חתומה וניצולו. כפור מכפר עונות. וכאן נתכפרו להם העונות שעשו. סוכות ענני כבוד. ובפורים רבים מעמי הארץ מתיהדים ונכנסו תחת כנפי השכינה עכ"ד. ואני בעניי מוסיף שיש זכרון הנס בפורים גם לשבת וראש חדש. שבת. ארז"ל דושתי היתה מפשטת נערות ישראל ועושות מלאכה בשבת לכן נשחטה היא ערומה בשבת. ר"ח בא' באדר משמיעין על השקלים. ובזכות השקלים ניצולו משקלי המן. ולי ההדיוט יש לרמוז כתוב זאת זכרו"ן בספ"ר ר"ת ז' שבת כפור ר"ה ון' רמז שבועות שיש בו ן' יום עד קבלת התורה והדור קבלוה. ספר. ר"ת סוכות פסח ראש חדש והב' שמושית:

נז

והנה בתרגום אסתר מפורש דהמן גזר על כמה דברים ובכללם על שבת ותלמוד תורה וצריך להבין מה ראה לגזור על שבת ותורה. ואפשר שידע דעמלק שחיק ומחיק בא על שלא שמרו השבת ורפו ידיהם מן התורה לפי שאם היו עוסקים בתורה ושומרים השבת לא היה יכולת לעמלק לבא ומשו"ה גזר המן כמה גזרות ושתים זו הם עיקר שלא יעסקו בתורה ושלא ישמרו השבת ובהכי סבר דגזרתו הכתובה על ישראל ח"ו תתקיים. עוד אפשר לומר במה שגזר שלא ישמרו השבת דכבר נודע מ"ש גורי האר"י ז"ל דס"מ נתלבש בהמן וכמו שהוא היה לעזר עמלק כמ"ש בזהר הקדוש. כן בימי מרדכי נתלבש בהמן. ושם אל לבו שיגזור שלא ישמרו שבת כי אמרו בזהר חדש פ' בשלח דכשיצאו ישראל ממצרים קטרגה מדה"ד על מכירת יוסף דהו"ל לישב בגלות מצרים על חד שבע כמש"ה שבע על חטאתכם ואז בחסדו יתברך נתן להם השבת ובזכות שבת נתכפרו דההוא צדיקא בשביעאה אחיד זהת"ד בקצור נמרץ. ורז"ל אמרו במדרש דגזרת המן על מכירת יוסף ואפשר משום דלא שמרו שבת ונתעורר ענין יוסף ואם היו משמרים שבת היה מכפר כמו שהיה מר"ה קמא לזה גזר שלא ישמרו שבת. וכאשר העביר גלולים מן הארץ ליהודים היתה אורה ושמחה שומרי שבת וקוראי ענג ובחסדיו הרבים בטחנו יגאלנו גאולת עולם למען שמו ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר: