שולחן ערוך, אורח חיים ר״כ: הטבת החלום ותעניתו. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

הטבת החלום ותעניתו. ובו ב סעיפים:
הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו באפי תלתא דרחימו ליה (פי' שאוהבים אותו) ולימא באפייהו חלמא טבא חזאי ולימרו אינהו טבא הוא וטבא להוי וכו':

ב

יפה תענית לבטל חלום רע כאש לנעורת: הגה ודוקא בו ביום ואפי' בשבת וע' לקמן סי' רפ"ח:

א

הרואה חלום כו' ראוי להטיב החלום בשחרית. מי שישן שינת צהרים וחלום לו חלום לא יטעום מאומה תיכף אחר החלום אף שהוא באמצע היום אף שהוא בשבת גם יפרוש מאשתו אף בשבת ואסור בסעוד' שלישית ואם הוא בשבת צריך להתענות יום שלאחריו על שביטל עונג שבת ואם היה למחר תענית ציבור צריך למיתב בתענית יום אחר ואין ת"צ עולה לו ע"ד שביטל עונג שבת (ש"ת משאת בנימין סי' צ"ג) ואינו נראה רק שהתענית ציבור עולה לכאן ולכאן כנ"ל וכתבתי הדברים בטוב טעם ודעת מדברי התלמוד והפוסקים:

א

ייטיבנו. בשחרית של"ה. ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה מהר"ם. ומי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה. ס"ח:

ב

וטבא להוי כו'. י"א דכך הוא הלחש וא"צ לאומרו רק ג"פ כדרך כל הלחשים וי"א דצ"ל טבא הוא וטבא להוי ז"פ לכן אומרים וטבא הוא וטבא ליהוי ד' פעמים ואח"כ אומרים אותו עם שבע זימנין ג"פ ובזה יוצא ידי שני הדיעות רש"ל מט"מ וכן נוהגין מ"א. וב"ח כתב לומר הכל ז"פ ואומרים לו לך בשמחה אכול לחמך אבל לא יאמר אכול בשמחה לחמך דהוי ר"ת אבל. ב"י:

ג

יפה תענית. ותשובה עמו ס"ח. ומ"מ אין מחויב להתענות אלא רשות הרשב"א. ובשבת אין להתענות אלא חלום שחלם על עצמו ולא שחלם לחבירו עליו עיין שכנה"ג בסי' רפ"ח:

א

ברכות נ"ה

ב

שבת י"א:

א

[א] ונפשו עגומה וכו'. כתב הדרישה דקדק לומר ונפשו עגומה משום שאף שאינו מן החלומות שמתענים עליהם וגם אינו מרומז בחלום שום דבר רע מכל מקום כיון דנפשו עגומה עליו יתענה משום דאף דאיהו אינו רואה מזלו רואהו משום הכי נפשו עגומה, עד כאן. ולא ידעתי איך דקדק דיתענה דהא לא נזכר בטור נפשו עגומה אלא בהטבה סימן רפ"ח מיהו לקמן יתבאר לדינא דגם הב"ח פוסק כן. עוד כתב דזמן הטבה הוא בסוף היום אחר מעריב, עד כאן, וכן כתב בשל"ה דף ר' בשם ר"ש אלמולו דבלילה אחר תענית עושין ההטבה, אלא שהוא כתב שיש להטיב מיד בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה, ואין לומר שזכות התענית יסייע דמיד שקיבל והתחיל הוי כהתענה, עד כאן. ובאמת לאו ראיה כל כך דמכל מקום זכותו עדיף בשכבר נעשה, מיהו ממה שכתב בדף קל"ד בשם סדר היום שיטיב החלום בשבת אף ששואל צרכיו מכל מקום פיקוח נפש דוחה וכו' מבואר דמטיבין מיד בשחרית, מיהו אפשר לפרש דמיירי כשאין מתענה בשבת ודחוק. יזכיר החלום במחשבתו בשעת הטבה, ואם מטיבין שתים במעמד אחד גם השלישי צריך להטיב לו אף על פי שלא חלם לו באותו פעם (ברכות מהר"ם מרוטנבורג):

ב

[ב] [לבוש] לטב שבע וכו'. מצוה להמצא עם השלושה להיטיב מפני שמשיב נפש המתענה (ס"ס). כתב מלבושי יום טוב לפירוש אחד דתוס' אין לומר שבע זימנין שאינו מכלל לאומרו אלא הש"ס אומר שצריך שיאמרו שבע זימנין וכן הוא דרכי, עד כאן לשונו, ומשאר כל הפוסקים לא משמע כן. והב"ח כתב בשם רש"ל דיש לנהוג לומר שלוש פעמים חלמא טבא חזאי, ועונין אחריו ארבע פעמים טבא הוא עד שבע זימנין, ואחר כך אומר עוד שלוש פעמים חלמא טבא חזאי, והן עונין אחריו שלוש פעמים טבא הוא וכו' שבע זימנין וכו' דבזה יוצא ידי שני הפירושים בתוס', עד כאן. מיהו סיים הב"ח שעולם נוהגין לומר הכל שבע פעמים וכן הפרישה השיג על דברי רש"ל ומסיק שאין לשנות מלומר הכל יחד שבע פעמים. כתב בית יוסף ואחרונים בשם הכלבו אל יאמר לך אכול בשמחה לחמיך שהוא ראשי תיבות אבל, אלא כך יאמרו לך בשמחה אכול לחמך, עד כאן. ועיינתי בכלבו גופיה סימן ל' וכתב זה לשונו יאמרו לך אכול לחמך בשמחה:

ג

[ג] יפה תענית וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה עוברות ומניקות שחלמו חלום הסברא לכאן ולכאן אפשר דאין מתענות מקל וחומר דתענית ציבור שאינו יום כיפור ותשעה באב דאין מתענות מכל שכן חלום, ואפשר בהיפך דמה לתענית ציבור ששבת דוחהו דנאמר בחלום שדוחה השבת, ומכל מקום הסכמתי שלא יתענו מפני הסכנה וספק נפשות להקל, עד כאן. ועולת תמיד כתב ונראה דאם מתייראים לנפשם יש להקל להתענות, עד כאן, ולפי מה שכתבתי לקמן סימן תקנ"ד ותר"ב דנהגו להתענות אף בשאר צומות כשהן בריאות אם כן אזלא הסברא דשיירי כנסת הגדולה, ונראה דכן ראוי להורות בתענית חלום. תשלום דינים אלו נתבארו לקמן סימן רפ"ח בחלק שני. כתב בספר חסידים סימן רכ"ו לא אמרו יפה תענית לחלום אלא לעושי תשובה עם התענית ועיין שם סימן תמ"א נפלאות ואם התענו עשרה תענית חלום בשבת ורוצים להתפלל תפילת מנחה בחזרה פסק בשיירי כנסת הגדולה דיאמר השליח ציבור ענינו, ונראה נמי באלהי נצור. ונראה דכן הדין בתענית ציבור בראש חודש שיתבאר לקמן סימן תקע"ב דיאמר השליח ציבור במוסף בחזרה ענינו בחתימה ברכה באלהי נצור, וכן משמע בטור ובית יוסף. עוד כתב שיירי כנסת הגדולה בערב פסח כשמתפללים עשרה בכורים יאמר השליח ציבור בחזרה ענינו בשומע תפילה, עד כאן. ולעניות דעתי יאמר קודם רפאינו כמו בשאר ימי תענית, ועיין לקמן סימן תק"ע שם עוד מזה, ועיין בטור שכתב בסימן זה ומסיק בירושלמי כמאן דאמר בעבודה. וקשה דבקיצור פסקי הרא"ש פרק אין עומדין כתב שני דעות בזה, ועל פי זה יש לפרש מה שכתב הטור כיון דאיכא פלוגתא וכו', ועיין בבית יוסף כי קיצרתי בספר הזה במאי שאינו מבצבץ מיניה פסק ההלכה:

א

א) [סעיף א'] הרואה חלום וכו' כתב הדרישה אות ג' דזמן הטבה הוא בסוף היום אחר יציאת בהכ"נ יעו"ש. אבל השל"ה דף ר' ע"ב כתב דהמנהג להיטיב החלום בשחרית ואי משום שזכות התענית מסייע כיון שהתחיל להתענות חשוב תענית יעו"ש. והביאו מ"א סק"ב א"ר אוח א' וכ"כ העט"ז אות א' וכ"נ לפי דברי המקו' דחצי ראשון של היום הוא יותר רחמים מחצי האחרון משום דבחצי ראשון של היום שולט מ"ה דמ"ה ובחצי האחרון מ"ה דב"ן. וידוע דמ"ה הוא חסד וב"ן גבורה והתפלה מקובלת יותר כשהוא בשעת רחמים כידוע:

א

ב) שם יטיבנו באפי תלתא וכו' ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה. ברכות רמ"מ. מ"א סק"א. חס"ל אות א':

א

ג) שם באפי תלתא וכו' לכתחלה יש לחזר אחר ג' גדולים ואם הם חכמים יותר טוב ואם לא אפשר בג' גדולים יש לצרף עמהם קטנים אם מבינים פי' המילות של הטבה:

א

ד) מצוה להמצא שם עם הג' להטיב מפני שמשיב נפש המתענה. א"ר אות ב':

א

ה) שם באפי תלתא וכו' יש שכתבו דאם לא נמצא ג' אפשר בשנים או אחד ולי נראה כיון שהוא לחש אפשר דסגולתו בכך ואין מועיל בפחות מג':

א

ו) כשהולך לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב שבת דף ל' ע"ב מ"א סק"א. ואם רואה חלום טוב ראוי לזוכרו ולכתבו. והפותר אותו יאמר תחלה הלא לאלהים פתרוכים. מ"ח מס' תענית חלום אות ח':

א

ז) הא דאמרינן כל החלומות הולכים אחר הפה היינו כשהחולם קבל פתרונו ונתיישב הפתרון בדעתו א"נ שפתרו לו ועמד בפתרון זה אבל אם אחד פתר ובא חבירו ודחה פתרונו בענין אחר אז הפתרון השני מתקיים. הרב חומ"א פ' מקץ אות ב' והביאו היפ"ל אות ה':

א

ח) מותר לעשות הטבת חלום בשבת. כנה"ג בהגה"ט סימן רפ"ח בשם סדה"י. א"ר בזה הסימן אות א' א"א אות ב' חס"ל אות ג' ומ"ש הפתה"ד אות ב' שמעולם לא ראינו מי שהיטיב חלומו בשבת כתב עליו היפ"ל אות ד' דאין לא ראינו ראיה ובעינינו ראינו אבותינו ורבותינו וחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות הטבת חלום בשבת ויו"ט יעו"ש:

א

ט) שם דרחימו ליה דאי לא רחימו ליה חיישינן שמא בלבו יפרש לו החלום ללא טוב ואע"ג דדברים שבלב אינן דברים מ"מ למיחש מיהא בעי א"נ חיישינן שמא ילך אצל אחרים ויאמר בפניהם פלוני ראה חלום שאינו טוב:

א

י) שם ולימא באפייהו חלמא וכו' וכתבו התו' שבע זימנין ליגזרו עליה כך הוא הלחש. וי"מ דשבע זימנין צ"ל חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר"י לא היה רגיל לאומרו רק ג"פ עכ"ל. והב"ד ב"י וכתב דהעולם נהגו לאומרו ז"פ. וכ"כ ב"ח:

א

יא) כתב הכלבו ואח"כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך והר"מ כתב בשם ר"י החסיד שאין לאומרו לפי שיש בר"ת אבל אלא אומרים לו לך בשמחה אכול לחמך עכ"ל. והב"ד ב"י. ברכ"י אות א' אלא שכתב שם הברכ"י שראה להרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו כ"י שכתב ע"ד הכלבו דכפי דרך הרב אין בכך כלום וצ"ל הפסוק כסדר דאדרבא מה שהוא לאב"ל בר"ת נהפך בשמחה ביושר בפסוק. וס"ת לך אכול בשמחה כל"ה דעתה הוא שמחת כלה עכ"ל. וכן הוא המנהג לאומרו ביושר:

א

יב) וזהו סדר הטבת חלום ע"פ מ"ש מהרח"ו ז"ל בס' פע"ח שער חזרת העמידה פ"ז ונתן בה טעם בסוד יעו"ש. וכ"כ מ"ח במס' תענית חלוה וסו"ב. (יאמר החולם) חלמא טבא חזאי. חלמא טבא חזאי. חלמא טבא חזאי (והם עונים) חלמא טבא חזיתא. חלמא טבא חזיתא. חלמא טבא חזיתא. חלמא דידך טבא הוא וטבא להוי. רחמנא לשויה לטב. שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא די יהוי טבא טבא הוא וטבא להוי (וכך אומריה ז"פ) ובכל פעם שאומרים לו חלמא טבא חזיתא וכו' יאמר בלחש חטאתי עויתי פשעתי במ"ע ול"ת התלוים במדת החסד. ובפעם שנייה יאמר התלוים במדת הגבורה. ובפעם ג' ת"ת. ובד' נצח. ובה' הוד. ובו' יסוד ז' מלכות. (ג' הפוכות)

ב

יב) (יאמר החולם פ"א לבד) הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה: (והם עונים) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך: (ג' פדויות) (יאמר החולם פ"א) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי: (והם עונים) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה: ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת: (ט' שלומות) (יאמר החולם פ"א) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו: (והם עונים) ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלים שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דוד ויתנם בראשי הגדוד: ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: (יאמר החולם ג"פ) ה' שמעתי שמעך יראתי (והם עונים) ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור:

ג

יב) (יאמר החולם ג"פ) שיר למעלות אשא עיני וכו' עד עושה שמים וארץ. (והם עונים על כל פעם) אל יתן למוט רגלך וכו' עד סוף המזמור. (והם כנגד חג"ת)

ד

יב) (יאמר החולה ג"פ) תודיעני אורח חיים (והם עונים) שובע שמחות וכו' (והם כנגד נה"י)

ה

יב) (יאמר החולם פ"א) וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וכו' עד אמור להם. (והם עינים יברכך וכו' עד וישם לך שלום. (והם כנגד מלכות) ואח"כ אומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וכו' ואף אם אינו מתענה צ"ל לו פסוק זה משום דהרב נתן טעם בסוד שצ"ל פסוק זה באחרונה יעו"ש והגם דמשמע שם בפע"ח דג' הפוכות וג' פדויית וכו' יאמר כולם החולם וכ"כ בהדיא מ"ח שם מ"מ בגמ' משמע דיאמרו כולם המטיבים וכ"מ מדברי הטור אמנם הסו"ב וסידור בי"ע והחס"ל אות ב' סידרו לומר פסוק ראשון החולם והשאר המטיבים כמ"ש ואפשר כי כן יש לפרש דברי הגמ' וכן עמא דבר:

א

יג) וכשעושין הטבת חלום לנשים או למי שאינו יודע ללמוד המנהג לומר החולם חלמא טבא חזאי בלשון שמבין ואח"כ אומרים לו חלמא טבא חזיתא וכו' על כל פעם עד שיהיו ז"פ ואח"כ כל סדר הנז' אומרים אותו המטיבים לבדם. אמנם אם אפשר ללמדו לומר חלמא טבא חזאי בלשון תרגום כלשון הגמרא יותר טוב מפני שיש בלשון זה טעם בסוד כמ"ש בס' פע"ח שם:

א

יד) יתן איזה דבר לצדקם ויאמרו לו המטיבין תשובה תפלה וצדקה מעבירין רוע הגזרה ושלום לך ולנו ולכל ישראל אמן ס' ע"ש. פת"ע אות ג':

א

טו) [סעיף ב'] יפה תענית לחלום וכו. ומ"מ אין מחוייב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו וכיון שהם שוא ודאי דלא היה מתענה אלמא דלית חובה אלא רשות ומאן דבעי ומתירא יתענה רשב"א סימן קנ"ב עו"ת אות ב' מ"א סק"ג וע"כ למי שאינו מתירא יש להקל בעת הצורך לפדותו בממון כגון אם הוא כחוש או בשבת:

א

טז) שם יפה תענית וכו' אם מראין לראובן קשה על שמעון בחלום צריך ראובן להתענות שהרי שמעון נזוף לכך לא הראוהו לו והראו לראובן לומר שהוא יתענה ויתפלל על שמעון ואם לא יתענה טוב להגיד לו כדי שהוא יתפלל על עצמו. ס"ח סימן תמ"ד. ועיין שכנה"ג סימן רפ"ח בהגב"י אות ד' שכתב דלא יתענה בשבת ויו"ט וכו' אלא דוקא על חלום שחלם הוא בעצמו אבל לא על חלום שחלמו לו אחרים יעו"ש. וא"כ נראה דכ"ש דלא יתענה היא בשבת על חלום שחלם לאחרים. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"ר בסימן רפ"ח אות ה' יעו"ש:

א

טוב) יש חלום שאדם רואה ראובן מת ויהיה שמעון אחיו או בן ראובן או אדם ששמו כשמו או תוארו שוין או יחלה וקול יוצא שהוא מסוכן או מאבד ממונו או שום דבר שמצטער לכך מועיל לו התענית כדי שיהפך לקל שבהם. ס"ח שם. מאן דחמי בחלמיה דיהבין ליה סנדלין לרגלוי ודאי חיין אתמסרן ליה ומאן דחמי דאעדן מניה סנדלא בדינא דס"א יתמסר אי לא יתוב. תו' הזוהר דש"ח ע"ב:

א

חי) מעשה באחד שאמר לו המת בחלום שימות ופעם אחת א"ל התודה מהרה תמות ועל כל חלום היה מתענה ובתוך החלום היה אומר אליך ה' וכו' ואח"כ היה אומר הוידוי כלו בבכיה וחלה למות וראה כנגדו כמו ענן בדמות אדם שהוא נושא משא גדול ובידו זהוב ודמות אדם אחר שהיה מתעטף בטלית ואמר הזכות שאתה בחור ואתה מתעטף בציצית שהתחלת מחדש והזהוב שנתת לת"ח העני פדאוך ממות ותחיה מיד הזיע ונתרפא. ס"ח סימן תמ"ו:

א

יט) מעשה בנכרי אחד שהיה יושב ועצב א"ל חבירו למה פניך זועפים א"ל שראה בחלום שהיה רוכב על סוס אדום והסוס אצל בהמה טמאה. א"ל חבירו זהו שימות מהרה במטה. אמר הפותר אם יתן לי לשתות יקנה חלומו ממנו. א"ל ע"מ כן אני נותן לך שיהא חלומי מכור לך. וקבל עליו ונתן לו לשתות ומת הפותר החלום ביום שני. ואחד היה חולה עד מות והיה אחד מתלוצץ א"ל אקנה לי החולי שלך ותן לי כך וכך א"ל אתן לך מיד עמד החולה וזה חלה ומת. ס"ח סימן תמ"ה:

א

כ) אם בחלום אמרו בשורה טובה לאדם או אמר אליהו או מלאך לא יגלה לאשתו שמא תגיד לאחרים ואין רגילות לעשות נסים בגלוי. ס"ח סימן תמ"ז:

א

כא) שם כאש לנעורת. פי' כאשר האש מבטל בקלות הנעורת ומוציאן מן העולם כן התענית מבטל החלום. דרישה אות ב':

א

כב) שם הגה. ודוקא בו ביום וכו' וכ"כ בזוה"ק פ' אמור דק"ה ע"ב וז"ל ומאן דשרי בתעניתא דחלמא בההוא יומא לא סליק ההוא יומא עד דקרע דיניה וכו' בג"כ בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא דלית רשו ליומא על יומא אחרא. כל יומא מה דאירע ביומיה עביד דלא אירע ביומיה לא עביד וע"ד לא לבעי ליה לאינש לסלקא ליה מיומא דא ליומא אחרא עכ"ל:

א

כג) שם בהגה. ואפילו בשבת. וכ"כ בזוה"ק שם. וכתב שם בזוה"ק דמועיל תענית חלום בשבת יותר מבחול וקורעין לו דינו של שבעים שנה יעו"ש:

א

כד) שם ואפילו בשבת. וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת כמ"ש לקמן סימן רפ"ח סעיף ד' יעו"ש. והטור בסימן זה ובסי' רפ"ח כתב דא"צ שיהא התענית מיד ביום ראשון אבל בהגהת אשירי משם הא"ז פסק דוקא ביום ראשון וכן הסכים רש"ל והב"ד הב"ח בסימן זה יעו"ש. וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דר"ז ע"ב דצריך להתענות דוקא ביום ראשון ונתן טעם בסוד יעו"ש. והביאו ב"י סימן רפ"ח. ועיין לקמן סימן תקס"א סעיף ה' על איזו ימים צריך למיתב תעניתא לתעניתיה יעו"ש:

א

כה) ואם חל ר"ח או יו"ט בשבת והתענה אם צריך להתענות ב' ימים בשביל ב' הקדושות או די להתענות יום א' עיין רב פעלים ח"א סימן כ"ט שהביא פלוגתא בזה והוא ז"ל הסכים להתענות ב' ימים יעו"ש:

א

כו) והמתענה בשבת אומר עננו באלהי נצור בלא חתימה כמ"ש לקמן סימן רפ"ח סעיף ו' והיינו שקודם יהיו לרצון אמרי פי וכו' יאמר עננו ואח"כ יהיו לרצון וכו' מיהו בס"ח סימן רכ"ט כתב דהמתענה בשבת לא יאמר עננו יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט אלא שכתב דמנהג העולם כבה"ג לומר עננו בשבת:

א

כז) עשרה שחלמו חלום שראוי להתענות עליו בשבת ורוצים להתפלל תפלת מנחה בחזרה ולומר ענינו בחזרה כתב שכנה"ג בהגה"ט אות ה' דלא מצא מקום לאסור ועפ"ז התיר לבכורות ערב פסח כשיש עשרה מתענין שיחזרו תפלת מנחה ויאמר הש"צ ענינו בחזרה בשומע תפלה יעו"ש. אבל העו"ת אות ב' כתב על דברי השכנה"ג הנז' דאין נכון לעשות כן לומר ענינו בחזרה בשבת וגם בענין עשרה בכורות המתענים בערב פסח לומר ענינו בחזרה כתב עליו דלא נהירא משום דהוי כמו תענית צבור ובניסן אין גוזרין תענית צבור יעו"ש. והביאו מ"א סק"ד. וכן עמא דבר כדברי העו"ת משום דשב וא"ת עדיף ובפרט לדעת ס"ח דס"ל דאין לומר כלל ענינו בשבת כנז' באות הקודם:

א

כח) עוברות ומניקות שחלמו חלום אם חייבות להתענות עיין שכנה"ג בהגה"ט אות ב' שכתב דהדבר שקול לכאן ולכאן אפשר דאין מתענות מק"ו דת"צ שאינו יוה"כ וט"ב ואפשר לומר בהיפך דמה לת"צ שהשבת דוחהו לא כן תענית חלום שאין השבת דוחהו ומ"מ הסכים שלא יתענו מפני הסכנה וספק נפשות להקל וכתב שכן הוא מורה ובא יעו"ש. והעו"ת אות ב' כתב דאם מתיראים לנפשם יש להם להתענות. והא"ר אות ג' כתב דאם הם בריאות מתענות יעו"ש. והחס"ל אות ד' כתב דאם באו לשאול יתן הבחירה בידם ויעשו מה שלבן חפץ יעו"ש וכ"כ הרב לקט הקמח דל"א יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ת' אבל הא"א אות ג' כתב דאין להורות להם להתענות רק יפדו בממון עכ"ל. וכ"כ ישי"ע יעו"ש. וכן מנהגינו להורות:

א

יטיבנו. ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה (ברכות רמ"מ) ואם מטיבין ב' במעמד אחד גם הג' צריך להטיב לו אף על פי שלא חלם באותו פע' (שם), כשהולך לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב (שבת דף ל'):

ב

וכו'. שבע זימנין וכו' י"א דכך הוא הלחש וא"צ לאומרו רק ג"פ כדרך כל הלחשים, וי"א דצ"ל טבא הוא וטבא ליהוי ז"פ לכן אומרים טבא הוא וטבא ליהוי ד"פ ואח"כ אומרי' אותו עם שבע זימנין ג"פ ובזה יוצ' ידי שני הדיעו' (רש"ל וכ"כ מט"מ) וכן נוהגין, והב"ח כתב לו' הכל ז"פ ואומרי' לו לך בשמחה אכול לחמך אבל לא יאמרו אכול בשמחה לחמך דהוא ר"ת אבל (ב"י ר"י החסיד) וזהו כשמטיבין לו לערב אחר התענית ובשל"ה כתוב שיטיבו לו בשחרית כי מיד שקבל עליו התענית נתקבל לפני המקום, מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה (ס"ח):

ג

יפה תענית. ותשוב' עמו (ס"ח) ועיין ברבה קהלת ומ"מ אין מחויב להתענות דהא שמואל אמר החלומות שוא ידברו (רשב"א סי' קל"ב):

ד

ואפי' בשבת. כ' ע"ת בשם כ"ג מה"ב דאם יש י' שמתענין בשבת מתפללין מנחה בקול רם ולומר ענינו בסוף התפלה ולע"ד דאין נכון לעשות כן עכ"ל ועמ"ש ססי' קי"ט ובטור סימן זה ובסימן תקס"ו:

א

(א) ונפשו עגומה עליו – היינו אפילו אין בו משמעות לרע:

ב

(ב) ייטיבנו וכו' – ואפי' היכא שהוא מתענה. וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו' אם לא כשאין מתענה [פמ"ג] ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה:

ג

(ג) באפי תלתא וכו' – מצוה להמצא עם הג' להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום [א"ר]:

ד

(ד) וטבא להוי וכו' – שבע זמנין לגזרו וכו' לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג' פעמים וי"א דיאמרוהו ז' פעמים. ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו'. מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה [ס"ח סימן תמ"ד ע"ש טעמו ועוד נראה דלפעמים מורה הדבר על החולם גופא אלא דבחלום אין מראין הדבר רק בדמיון מה]:

ה

(ה) יפה וכו' – עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון [פמ"ג]:

ו

(ו) תענית – אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו' [ס"ח]:

ז

(ז) כאש לנעורת – ומ"מ אין מחויב להתענות אלא רשות:

א

(במ"א ס"ק א') ואם מטיבין ב' נ"ב פי' שאין כאן רק שני אנשים המה יטיבו לו וכשבא השלישי יטיב לו ג"כ אע"ג דאמרי' באפי תלתא. לא צריך להיותם יחד:

א

וטבא עבה"ט ובבר"י כ' בשם מהר"י צמח שי"ל כסדר הפסוק לך אכול בשמחה לחמך דמה שהוא לאבל נהפך בשמחה ביושר בפסוק וס"ת לך אכול בשמחה כלה דעתה הוא שמחה כלה עכ"ל:

א

במ"א ס"ק ד' בשם כ"ג מה"ב אם כו' כצ"ל והיא ר"ת מהדורא בתרא ור"ל ספר שכה"ג: