שולחן ערוך, אורח חיים ק״ט: דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבו' ובו ג"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הצבו' ובו ג"ס:
הנכנס לבה"כ ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש יתפלל [וה"ה אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה] [תוס' והרא"ש ומרדכי פ' מי שמתו ותרומת הדשן סי' י"א] ואם לאו אל יתפלל אם אין השעה עוברת ואם נכנס אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל וה"ה אם יכול להגיע למודים או לאחת מהברכות ששוחים בהם כשיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה ונזדמן לו שמגיע ש"צ למודים כשהוא באחת מהברכות (באמצעה) ישחה עמו אבל אם הוא בתחלתה או בסופה לא ישחה שאין שוחין בתחל' ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה:

ב

אם מתחיל להתפלל עם ש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך יאמר עמו מלה במלה כל הקדוש' כמו שהוא אומר וכן יאמר עמו מלה במל' ברכ' האל הקדוש וברכ' שומע תפל' וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודי' יגיע גם הוא למודי' או להטוב שמך ולך נאה להודו' כדי שישח' עם הש"ץ במודים: הגה אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפלה דינא הכי [טור וד"ע]:

ג

יחיד העומד בתפל' וכשיגיע למקום קדושה היו הצבור אומרים קדושה דסידרא אינו אומר קדוש עמהם שאין הקדושות שוות ונראה דה"ה אם היו הצבור אומרים כתר שאינו אומר עמהם קדוש אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים דשומע כעונה: הגה וי"א דקדושת כתר דהיינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית יוכל לומר עמהם דשניהם קדושת י"ח וקדושתן שוה וכן נ"ל עיקר [ולא פליג רשב"א אגאונים שהביא ב"י]:

א

הנכנס לב"ה כו' ואם מצא ציבור שכבר התחילו לענות קדושה או אמן יש"ר כל שלא השלימו מותר לו לענות אמן עמהם (ש"ת מהררמ"ע סימן ק"ב):

ב

וה"ה אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה לפי שצריך לומר אמן אחר האל הקדוש ואחר שומע תפלה ולכתחלה צריך לומר אמן אחר כל ברכה וברכה וע"כ טוב דלא יעסוק בשום דבר בשעת חזרת התפלה ויכוין לענות אמן (ש"ת מהררמ"ע סי' ק"ב) ואם השעה עוברת יתפלל מלה במלה עם הש"ץ וה"ה אם יכול להגיע למודים והטעם משום דחיישי' שמא לא יוכל לצמצם שיהיה באמצע הברכה כשיגיע ש"ץ למודים אלא יהיה בתחלת ברכה שאין שוחין בה או בסופה (ב"י סי' קי"ג) או י"ל הטעם לפי שבשחיי' זו של רשות לא יפטור לכתחילה שחי' של מודים שהיא של מצוה לכן לא יתחיל לכתחילה להתפלל אלא אם יודע שיכול להגיע למודים או לאחד מן הברכות ששוחין כשיגיע ש"ץ למודים דאז הוי נמי שחייה של מצוה זו נמי פוטרת שחייה של מודים (רמ"ז) ויש מ"ש אף אם הגיע עם הש"ץ למודים אסור למתחיל משום דלא יוכל לומר מודים דרבנן (א"ז):

א

לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא מרדכי ואגודה. ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה. מי שבא לבה"כ תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן תפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש בסי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן אם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפילת ציבור עדיפא ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהא השעה עוברת. נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הציבור ועוד מודים אפשר לשחות באמצע הברכה. מ"א:

ב

למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד אחר מודים. מ"א:

ג

לתפלה. פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו:

ד

ישחה עמו. ולכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות ד"מ. מ"א:

ה

במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ אם רצה יתפלל בפ"ע אם יכול לסיים קודם שיגיע ש"צ לסיום שומע תפלה. כ"מ בת"ה ור"ל חביב. ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד. מט"מ ומהרי"ל מ"א:

ו

תפלה. פי' שיכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ עמ"א:

ז

יתחיל וכו'. כתב המ"א ונ"ל דה"ה לברכו. דהא אין היחיד אומר ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא א"ל קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. מ"א:

ח

דסדרא. היינו בובא לציון. וה"ה קדושת יוצר. מ"א:

ט

כתר. פי' שהציבור אומרים קדושת מוסף והוא מתפלל תפלת יוצר נמי אינו אומר עמהם. זהו דעת הב"י שס"ל דהרשב"א חולק על הגאון והרמ"א ס"ל דהרשב"א לא אמר אלא בקדושה דסדרא אבל בב' קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון לכך אין לדחות דברי הגאון עכ"ל ד"מ וזהו הי"א שהביא הרמ"א. עיין ב"י ובד"מ:

א

ברכות כ"ד

ב

סמ"ק

ג

תוספות שם והגהות מיימוני'

ד

רמב"ם פ"י מה"ת

ה

תרומת הדשן סימן י"ח

ו

תשובת הרשב"א.

א

ס"א הנכנס כו'. כריב"ל דהלכה כמותו אפילו לגבי ר"י כמ"ש רפ"ד דמגילה וכ"ש לגבי רב וכ"ש לגבי ר"ה ועתוס' דברכות מ' ב' ד"ה ור"י כו' וכן סתמא דפ"ג דמגילה כותיה וכ"ש למודי' דריב"ל מודה לר"ה כמ"ש במאי קמפלגי כו':

ב

או לקדיש כו'. דלא גרע מקדושה מרדכי שם בשם הר"י וש"פ:

ג

וה"ה כו'. תוס' שם וש"פ:

ד

ואם כו'. שם:

א

ס"ב אם מתחיל כו'. שם ד"ה אין כו':

ב

וכן כו'. כדי שלא יצטרך לענות אמן שם כמ"ש בסי' נ"א ס"ב:

ג

וגם יכוין כו'. כמ"ש בס"א:

ד

אבל לכתחלה כו'. כמ"ש בגמ' שם אם יכול כו':

א

ס"ג אינו כו'. שאין כו' ואין זה אומר עם הציבור ע"ש:

א

הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור וכו' – נסתפקתי אם מדרך טבעו להאריך בתפלה ואינו יכול לסיים עד קדושה אם מותר להתחיל ומכאן אין ראיה לאיסור דאפשר דזה לאו תפלת צבור גמורה מקרי מאחר שלא התחיל עמהן בשוה וכמו שכתב הפמ"ג אבל אם מתחיל בשוה אפשר כיון דעתה חל עליו החיוב להתפלל בצבור וחיוב עניית הקדושה לע"ע אין עליו אין לו לחוש כלל למה שאח"כ לא יהיה יכול לקיים מצוה דעדיפא מזה וגם דאז יהיה אנוס ופטור מלענות ומ"מ אין להביא ראיה להקל ממה דנקט הגמרא ומצא צבור מתפללין ולא נקט יותר רבותא את הענין שציירנו דאפשר דהגמרא מילתא דשכיחא נקט וצריך לעיין בדין כללי אין מעבירין על המצות:

ב

לקדושה או לקדיש – עיין בפמ"ג דקחשיב סדר המדרגות איזה עדיף מחבירו ונ"מ לענין אם שומע שתיהן כאחת בשתי מניינים איזה מהם קודם או אם אינו יכול לקיים את כולם וכתב שם את סדרם כך איש"ר דקדיש עדיף מקדושה וקדושה עדיף ממודים ומודים וגם ברכו עדיף משתי אמנים היינו דהאל הקדוש ושומע תפלה ואלו האמנים עדיפי מאחרים אך שהוא מסתפק שם לענין מודים וברכו איזה עדיף ומצדד שם דמודים עדיף [ודה"ח כתב דלפעמים ברכו עדיף ממודים דהא לענין מודים יכול לכוין להגיע באמצע ברכה ולשחות עי"ש]. עוד כתב שם דעניית שתי אמנים אלו עדיף מתפלה בצבור דהרי דחינן אותו מלהתפלל בצבור בשביל עניית האמנים אלו [אך שכתב שם בא"א דצבור זה גרע במקצת מאחריני משום דבא באמצע] ומסמך גאולה לתפילה בשחרית עדיף אפילו מאיש"ר ותדע שהרי אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה וכדלעיל בסימן ס"ו ס"ט ואם נזדמן לו לענות מודים אחר שאמר גאל ישראל ישחה ולא יאמר כלום ובלילה עדיף אפילו תפילה בצבור מסמיכת גאולה לתפלה וכדלקמן בסימן רל"ו במגן אברהם סק"ג:

א

אם מתחיל להתפלל וכו' – עיין מה שכתבנו במ"ב סקי"ד בשם א"ר דס"ל דזה מותר אפילו לכתחלה אך אם עמד להתפלל מקודם הש"ץ ומתוך כונתו המרובה או מאיזה סיבה הגיע לקדושה עם הש"ץ או להיפך שהתחיל אחר שהתחיל הש"ץ ומחמת שהאריך הש"ץ הגיע לקדושה משמע מיניה שם דזה גם לדידיה אינו מותר רק דיעבד ונ"ל דה"ה כשאין לו עצה אחרת לשמיעת הקדושה:

ב

אבל לכתחלה וכו' – עיין במגן אברהם הטעם דצריך לשתוק ולשמוע כמש"כ בריש סימן קכ"ה ר"ל ואיך יאמר בעצמו נקדש ולפ"ז לדידן דנהגינן בלא"ה כהט"ז לקמן בסימן קכ"ה לאמר נקדש א"כ תו לא שייך להחמיר בזה אך באמת עיקר הדין דלא כט"ז כמו שכתבנו שם:

א

שאין הקדושות שוות – משמע דבלא זה היה אומר עמהם קדוש קדוש אע"פ שעד עתה לא התפלל התפלה שלו עם הש"ץ בשוה ומכאן אתה למד למה שכתבתי למעלה בס"ב וכן כתב הגר"ז:

א

[א] אם יכול להתחיל וכו'. משמע דאף לכתחילה שאין השעה עוברת ובענין שאין צריך להסמיך גאולה לתפילה נמי מותר, וכן משמעות כל הפוסקים, וכתבתי כן לאפוקי מה שראיתי בשולחן ערוך שנדפס עם באר הגולה ועם עולת תמיד שמסודר כאן הגהות רמ"א אבל לכתחילה לא יתחיל וכו' והוא בטעות וצריך להיות אחר סעיף ב', וכן הוא בכל ספרי שולחן ערוך הישנים:

ב

[ב] או כדי לסמוך וכו'. פירוש שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה בסוף סימן ס"ו, וזה לשון הטור מיהו לכתחילה לא יעשה כן אם לא שמוכרח:

ג

[ג] אם אין השעה עוברת וכו'. כן כתב בבית יוסף בשם סמ"ק דאם השעה עוברת שפיר דמי. אבל קצת קשה דהסמ"ק אסיפא קאי אם אינו יכול לגמור עד שיגיע שליח ציבור למודים, אבל בקדושה ודאי עדיין זמן ששליח ציבור מתחיל להתפלל, ודוחק לומר דמיירי ששליח ציבור מתפלל כשעובר הזמן. ועיין לעיל מה שכתבתי בשם רמ"א. ואין לומר דהכי קאמר שאם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לגמור קודם מודים, ואם לא יתחיל קודם מודים יהא השעה עוברת לכך יתחיל קודם קדושה. דזה אינו דטוב שיענה קדושה ויתחיל להתפלל אחר קדושה אף שלא יגיע למודים כמו שכתב מגן אברהם דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה. ועוד יש לומר טעמא דעדיף עניית קדושה ממודים, דהא לרמב"ם אין צריך להמתין כלל במודים כמו שכתב בית יוסף:

ד

[ד] ואם נכנס אחר קדושה וכו'. כן כתב הטור, וכתב הב"ח נראה דמילתא דפסיקא נקט, והוא הדין אם נכנס קודם קדושה ואינו יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור לקדושה דאין לו להתחיל להתפלל עד שיאמר קדושה עם השליח ציבור, דהתם גם כן לא יתחיל להתפלל עד שיאמר קדושה עם השליח ציבור, אלא אם כן יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח ציבור למודים, עד כאן. ולי נראה דברישא מיירי הטור שבא כשמתפללים הציבור בלחש דאז אפשר להתחיל עם השליח ציבור כדלקמן, ולכך הוצרך הטור לכתוב לבבא בפני עצמו דאם נכנס אחר קדושה ודו"ק:

ה

[ה] והוא הדין נמי אם יוכל וכו'. משמע דמותר אף לכתחילה, וכן מבואר בבית יוסף סימן קי"ג דדוקא כשמשער שיגיע לאמצע הברכה הוא דאסור לכתחילה דחיישינן שמא לא יוכל לצמצם שיגיע באמצע הברכה, אבל כשמתכוין להגיע לברכה ששוחין בהם חששא רחוקה הוא לחוש שמא לא הגיע למקום ששוחין:

ו

[ו] כדי לסמוך וכו'. והוא הדין כששעה עוברת כמו שכתבתי בסעיף ב' וכבר כתבתי דלכתחילה לא, והב"ח [כתב] טעם אחר דכיון שהציבור נותנין שבח ותהילה לפניו בשעה ששוחים ואומרים מודים אנחנו לך צריך הוא גם כן לתת שבח וכשהוא עומד באמצע הוא יודע בלא אמירה כלל אבל כשמגיע למודים או לאחד מן הברכות ששוחין בהם אומר גם כן השבח ותהילה שתיקנו בשחיה זו, עד כאן. וברור כוונתו דאף כשמגיע למודים אינו אומר מודים דרבנן כלל רק שאומר מודים אנחנו לך דומיא כשמגיע לאחד מן הברכות ששוחין בהם שאינו אומר אלא סיום של הברכה ההיא דכיון שאומר דברי שבח ותהילה שתיקנו בשחיה זו לא הוי פורש מציבור, מה שאין כן באמצע הברכה שאינו אומר כלל, וכן מבואר יותר למעיין שם. וכתבתי לאפוקי מעולת תמיד שהבין מדבריו שצריך לומר מודים דרבנן וכתב עליו שטעות בידו ושרא ליה מריה:

ז

[ז] והוא הדין אמן וכו'. ונראה דהוא הדין לברכו כדלעיל סימן ס"ו. כתב מגן אברהם ונראה לי דאם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אחר כך אין צריך להמתין, ועיין לקמן סוף סימן קכ"ה וצריך עיון, עד כאן. מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קיצבה, ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. עוד כתב מי שבא אחר קדושה, ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות אמן יהא שמיה רבה דקדיש אחר שמונה עשרה, ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפילה דמוטב לבטל מודים מאמן יהא שמיה רבה כמו שכתבתי סימן נ"ו בשם באר שבע, וכן נראה לי מוכח מבית יוסף בשם המרדכי ודו"ק. ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל אמן יהא שמיה רבה ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור, כתב במגן אברהם דנראה לי דתפילת ציבור עדיף. ולא נהירא דהא להרבה פוסקים מותר להפסיק בין גאולה לתפילה בקדיש וברכו וקדושה כמו שכתב בית יוסף בסוף סימן ס"ו, וקיימא לן לקמן סוף סימן קי"א דסמיכת גאולה לתפילה עדיף מתפילת ציבור אלמא דעניית קדיש עדיף, וכהאי גוונא כתב הוא גופיה בסימן ס"ו ס"ק י"ב, ועיין לעיל סימן נ"ח ס"ק ז'. ועוד נראה דקדיש וקדושה וברכו עדיף מעניית אמן יהא שמיה רבה דשומע תפילה והאל הקדוש דהא יש פלוגתא בעניית אמן אלו כמו שכתב בית יוסף בסימן זה. כתב מגן אברהם דמשמע ממרדכי ואגודה דיכול להתפלל עד שיענה יהא שמיה רבה, אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין הוי אמן יתומה, עד כאן. ואינו מוכרח דאפשר ולאו דוקא אמרו, ועוד דבפרק מי שמתו מיבעיא מהו שיפסוק לאמן יהא שמיה וכו', וכן בטור וכו' בסימן ס"ו וסימן ק"ד משמע דהאמן נמי יענה וטעמא נראה דכל אדם יודע שעונה על קדיש ולא הוי אמן יתומה, ועיין לקמן סימן קכ"ד:

ח

[ח] מלה במלה וכו'. ואז אין צריך להפסיק ולענות אמן דהא הקהל עונין אמן אחר ברכתו עם השליח ציבור והוא שומע ושומע כעונה (לבוש). ולי נראה שאינו מוכרח לכך ואם ירצה שלא לשתוק מלהתפלל לדרכו רשאי, כן כתב לחם חמודות. ולעניות דעתי טעמא דלבוש דכל שאפשר לתיקוני שיצא ידי עניית אמן עדיף כדלעיל סימן נ"ט סעיף ד' דמקדים לסיים הברכה קודם השליח ציבור, והתם אפשר לענות אמן והכא דלא אפשר יכוין בשתיקותו דשומע כעונה ולא הוי כעונה אמן אחר ברכותיו דהוא מגונה, דמכל מקום אינו עונה ממש, ועיין לקמן סוף סימן ק"ד:

ט

[ט] או להטוב וכו'. ולשון הלבוש וכן להטוב וכו' וצריך עיון. פשוט ברמב"ם ופוסקים דאם רוצה לגמור אחר האל הקדוש בפני עצמו ולסיים קודם שומע תפילה רשאי, אבל טוב להתפלל כל התפילה מלה במלה עם השליח ציבור, ועיין לקמן סימן קכ"ד. כתב בתשובת מהרי"ל דמכל מקום לא יאמר עם השליח ציבור ענינו אף במנחה דתענית אלא בשומע תפילה כיחיד, ומה שכתב מכח ששעה עוברת הוא דחוק כדלעיל. גם עיקר דין זה צריך עיון דזה לשון הסמ"ג עשין י"ט, הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא הגיע השליח ציבור לקדושה יתפלל, ואם לאו לא יתפלל עד שיתחיל שליח ציבור תפילתו ויתפלל עמו עד כאן לשונו. משמע דסיפא דומיא דרישא דאם יכול להתחיל וכו' דמותר לעולם לכתחילה. וראיתי בביאורי רש"ל שם זה לשונו נראה לי דוקא בשחרית וכדי שלא יפסיק בין גאולה לתפילה לכך צריך שיתפלל עמו אבל במנחה מוטב שישהה עד אחר קדושה ואחר כך יתחיל להתפלל עד כאן לשונו. ולא נראה לי כן כדפירשתי, ועוד דמדכתב ומצא ציבור מתפללין בלחש משמע דאתפילת המנחה קאי דאי בא קודם תפילת לחש היה מתפלל עמהם, אבל בתפילת שחרית אף שבא קודם תפילת לחש אין רשאי להתפלל עמהם אלא צריך להסמיך גאולה לתפילה, כדלקמן סימן קי"א, ועוד דלא שכיח כשבא כשמתפללין בלחש שיוכל לקרות קריאת שמע וברכותיה ולהתחיל ולסיים תפילתו קודם קדושה. ובלשון הסמ"ג הוא כרמב"ם פרק ד' הלכות תפילה, וספר צידה לדרך דף מ"ד וכן משמע באגודה פרק מי שמתו ורוקח סימן שכ"ד דאפילו לכתחילה מותר. ומה שלומד כך רמ"א מדברי הטור שכתב אם הוצרך להתפלל נראה לי דמיירי כשמתחיל קודם שמתחיל השליח ציבור ומתוך כוונתו המרובה או מאיזה סיבה המגיע לקדושה עם השליח ציבור, או שהתחיל אחר שהתחיל השליח ציבור ומחמת שהאריך השליח ציבור הגיע לקדושה בזה דוקא דיעבד מותר, אבל כשמתחיל עם השליח ציבור מותר לכתחילה, והיינו דלא הזכיר הטור מהתחלה עם השליח ציבור. ועוד נראה לי דאפשר דהטור נמשך אחר דברי הרא"ש פרק מי שמתו שכתב וכן לענין קדושה וכו' והבין דקאי על מה שכתב הרא"ש לפניו דלכתחילה אין לעשות כן, וכן פירש במעדני מלך. ולעניות דעתי קאי על מה שכתב לפני פניו דאמגיע למודים כשמגיע השליח ציבור למודים שפיר דמיא, על זה כתב וכן לענין קדושה כשמגיע לשליח ציבור וכו'. ועוד יש לומר דקאי על מה שכתב אחר כך כששמע קדושה בתוך התפילה שישתוק וישמע שזה דוקא דיעבד עיין שם, וכן משמע בתוס' ברכות דף כ"א ודו"ק, וכן בשל"ה דף ה' מבואר דמותר לכתחילה שכתב זה לשונו מנהגא דרבנן כדעייל לבי כנישתא ואשכח ציבורא דמצלי בלחש מעכב עד דסיימו וכד פתח שליח ציבור מתחיל ה' שפתי וכו' וכן מוכח עוד שם, מיהו באבודרהם דף מ"ד כתב להדיא דשפיר דמי כדי שלא יפסיק בין גאולה לתפילה, עד כאן, ואולי לשון הרא"ש או הטור אטעייא כדאמרן. ומכל מקום נשמע דמותר לכתחילה לכוין שיסיים גאל ישראל קודם התחלת השליח ציבור כדי שיתחיל עם השליח ציבור וכן משמע בספר תניא, ועיין לקמן סימן רל"ג ס"ק ד':

י

[י] קדושה דסדרא וכו'. ונראה דהוא הדין קדושה דיוצר אלא דאין שכיח שיתפלל קודם הציבור לכך נקט הקדושה דסדרא:

א

א) [סעיף א'] הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין, פי' שמתפללין התפלה בלחש, עו"ת או' א' סו"ב במק"ח או' א' יפ"ל או' א':

א

ב) שם, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדושה וכו' דקדושה אסור לאומרה ביחיד וכן קדיש, ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו, טור וב"י, ב"ח ט"ז סק"א, מש"ז או' א' וכן בכ"מ שהצבור כורעים ומשתחוים כגון בעלינו צריך לשחות עמהם, ר"ז או' ב':

א

ג) שם קודם שיגיע ש"ץ לקדושה וכו' ואם מצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או אמן יהא שמיה רבה כל שלא השלימו מותר לענות עמהם, הרמ"ע מפאנו סי' קי"ב, כנה"ג בהגב"י, עט"ז או' א' וכ"כ לעיל, סי' נ"ו או' כ"ו:

א

ד) שם, או לקדיש, פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דלא כעו"ת, מ"א סק"א, וכ"כ הסו"ב או' א' ומ"ש המ"א דלא כעו"ת הוא מפני שהעו"ת כתב על דברי מרן ז"ל וז"ל האי דקתני או לקדיש אינו קאי אמצא צבור מתפללין ודבריו אינן מקושרים יפה יעו"ש וע"כ כתב המ"א דלא כהעו"ת ר"ל דהוא מקושר יפה דהכי קתני הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור תפלתו קודם שיגיע ש"ץ לקדושה פי' קדושה דחזרה דשחרית או דמנחה, או לקדיש פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דליכא קדושה יתפלל ואם לאו וכו' וכ"כ היפ"ל או' ב' ועיין לב"ש ומחה"ש:

א

ה) שם, או לקדיש, פי' עד שלא יגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא, ב"י בשם המרדכי, והביאו מ"א סק"ב, וכתב וז"ל ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר והוי אמן יתומה כמ"ש סי' קכ"ד, ועיין סי' נ"ו בהגה עכ"ל וכתב עליו הלב"ש וז"ל ומשמע דיכול וכו' כלומר שא"צ לגמור כשיאמר ש"ץ יתגדל כדי שיוכל לענות אמן אלא אפי' גימר כשאומרים הצבור איש"ר והוא מחמת תפלתו לא שמע הקדיש מפי הש"ץ דבה"ג אינו אומר אמץ רק יש"ר בלבד נמי סגי ואהא סיים ועיין סי' נ"ו בהגהה כוונתו למ"ש שם במג"א סק"ה דכשנתן לב שהש"ץ אומר יתגדל יכול גם לענות אמן והכא מיירי נמי בכה"ג אבל אסור לו לבטל עניית אמן משום דאמן כקדיש ולא קאמר המרדכי והאגודה אלא שיכול להתפלל עד שיתחיל ש"ץ יש"ר ולעולם שהוא יענה גם אמן משום שנתן לבו וכאמור עכ"ל:

א

ו) מי שבא לבה"ג תכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש ריש סי' נ"ו בשם הב"ש, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן, מ"א סק"ב, י"א בהגה"ט, סי"ב או' א' א"ר או' ז' ר"ז או' ד' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ג':

א

ז) ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דתפלת צבור עדיפא, מ"א שם, י"א שם, סו"ב שם ר"ז שם, מיהו הא"ר שם כתב דעניית קדיש עדיף יעו"ש:

א

ח) ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין אחר מודים יהיה השעה עוברת נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הצבור. ואע"ג דבקדושה פליגי ובמודים כ"ע מודו היינו משום דס"ל דיחיד אומר קדושה אבל לדידן דק"ל אין היחיד אומר קדושה. קדושה עדיפא, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה, מ"א שם, י"א שם, סי"ב שם, ר"ז שם, סידור בי"ע בדיני קדושה ומודים או' ט"ו, ואם בא קודם קדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לענות איש"ר יתחיל קודם איש"ר, לב"ש על מ"א סק"ב יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ה' ודו"ק:

א

ט) ואם בא סמוך לקדושה ממש בל"ה אין לבטלה משום איש"ר דאיש"ר אינו קודם רק היכא דשניהם יחד משא"כ היכא דלפניו לומר קדושה ודאי חביבה מצוה בשעתיה ולא נדחית משום מצוה אחרת יותר גדולה וכמ"ש בחי' הרטב"א בסוכה כ"ה דקמ"ל דעוסק במצוה פטור מ"ה דאינו רשאי להניח מצוה או לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה וגם אפי' מצוה הקבועה לזמן רשאי להתחיל בזה שבא לידו עכשיו הואיל וקודמת יעו"ש, ועוד עיין תשו' רדב"ז ח"ג סי' י"ג ובשו"ת ח"צ סי' ק"ו ודו"ק, ח"ע על מ"א סק"ב, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ו או' ג' ואו' ה':

א

י) שם הגהה, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו' וה"ה לברכו דהא אין היחיד אומר ברכי, מ"א סק"ג, א"ר או' ז' סו"ב או' ג' חס"ל או' א' ועיין סי' ס"ו ס"ב ששם השוה ברכו לקדיש ולקדושה ובדברינו לסי נ"ז או' ג':

א

יא) ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין דהא למ"ד יחיד אומר קדושה א"צ להמתין, מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה, ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינן בכלל זה, מ"א שם, א"ר שם, סו"ב שם, ר"ז או' א' חס"ל שם, מיהו הח"א כלל י"ט או' ח' כתב דגם בקדישים אם כבר. שמע או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין יעו"ש:

א

יב) שם בהגהה, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו' וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהה לעיל סי' ס"ו סעי' ג' דאמן דהאל הקדוש וכו' יש לו דין קדושה יעו"ש, ואמנם כבר כתבנו שם באו' כ"ג דאין כן דעת מרן ז"ל וכך הסכימו האחרונים כיעו"ש, וכ"ב מרן ז"ל בב"י בסי' זה על דברי הטור שלא הביא דין זה של הירושלמי דצריך להמתין על שני אמנים אלו משום דכיון דחזינן בגמרא דידן לא מצרכינן שיגמור אלא עד שלא יגיע לקדושה או למודים משמע דאהנך אמנים לא חיישינן טפי מבשאר אמנים יעו"ש ולכך השמיט זה מרן ז"ל כאן מש"ע ולא כתבו דס"ל דגמרא דידן פליג על הירושלמי ולא חיישינן בשני אמנים אלו טפי משאר אמנים וכמ"ש בב"י בסי' זה ובסי' ס"ו, וכ"כ הלב"ש, פתה"ד או' א':

א

יג) שם, וה"ה אמן דהאל הקדוש וכו' ודע דסדר המדריגות איש"ר דקדיש, קדושה מודים ברכו שתי אמנים ושאר אמנים, והנה איש"ר עדיף מכלהו. וקדושה עדיף ממודים, ומודים עדיף מב' אמנים שהרי הטור והמחבר השמיטו ב' אמנים, וברכו עדיף מב' אמנים שהרי המחבר אומר כן בס"ו סעי' ג' והשמיט אמנים, והרב שהגיה כאן ה"ה ב' אמנים כ"ש ברכו וז"ש המ"א סק"ג ה"ה ברכו וכ"ש הוא, ומסידור הלשון בס"ו לקדיש וקדושה וברכו וכן מודים משמע ברכו עדיף, ונ"מ בכל זה אם שומע שתיהן כאחת בב' מניינים איזה קודם. מש"ז או' א' ועי"ש, ועוד עיין בדברינו לסי' ס"ו או' כ"ג וסי' נ"ו מאו' ג' עד או' ט' ודו"ק:

א

יד) שם, ואם נכנס אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"ץ למודים וכו' ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו לא יתחיל עד מודים, מ"א סק"ד, ועיין לעיל או' י"ב:

א

טו) שם, קודם שיגיע ש"ץ למודים וכו' היה אומר הרשב"א דכי אמרינן שימתין עד שיגיע ש"ץ למודים וכו' היינו דוקא באדם המתפלל בבהכ"ג אבל אם יוצא להתפלל בעזרה שהוא חוץ לבה"כ יתפלל ולא ימתין, ואמר הרשב"א שהודה לו הרמב"ן, כ"כ הרב החסיד מהר"ר יעקב צמח בהגהותיו כ"י משם ס' צרור החיים שחיבר רבינו חיים ב"ר דוד תלמיד הרשב"א, ברכ"י או' ב' סידור בי"ע בדיני קדושה ומודים או' י"ז, שע"ת או' א':

א

טז) שם, וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו' כ"כ התוספות והרא"ש ומסיימי דאי משום מודים דרבנן שאינו יכול לומר הרי לא מצינו לו עיקר בתלמוד שלנו עכ"ל והב"ד העו"ת או' ד' וכתב לפיכך מותר אפי' לכתחלה כשיודע שיגיע למודים עם הש"ץ להתחיל ולהתפלל יעו"ש, מיהו בא"ז כתב דאף אם יגיע עם הש"ץ למודים אסור להתחיל משום דלא יכול לומר מודים דרבנן, ד"מ או' א' עט"ז סוף הסי' ועיין לקמן או' ח"י:

א

טוב) שם וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו' כתב הפד"ח וז"ל אעפ"י שהתו' ז"ל כתבו כן אינו מתיור בעיני אלה לישנא דגמרא דוקא דייקא אם יכול להתחיל ולגמור אבל אם יכול להגיע למודים לא דמטריד לידע אימת יגיע ש"ץ למודים ולא יוכל לכוין עכ"ל, ולי נראה דכיון דמודים לאו דוקא אלא דה"ה אם יכול להגיע לאחת מהברכות ששוחין בהם לא אתי למטרד ועוד דהא יכול לשחות ג"כ באמצע שאר ברכות אם לא יכול להגיע עם הש"ץ כשאומר מודים וע"כ לא אתי למטרד, אלא רק לכתחלה יחשוב שיכול להגיע למודים או לאחת משאר ברכות ששוחין בהם כשיגיע ש"ץ למודים ואם אח"כ לא יכול להגיע ישחה באמצע הברכה שעומד בה, ועיין ב"י סי' קי"ג ובאו' שאח"ז:

א

חי) שם וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו' משמע דמותר אף לכתחלה, וכן מבואר בב"י סי' קי"ג דדוקא כשמשער שיגיע לאמצע הברכה הוא דאסור לכתחלה דחיישינן שמא לא יוכל לצמצם שיגיע באמצע הברכה, אבל כשמתכוין להגיע לברכה ששוחין בה חששא רחיקה הוא לחוש שמא לא יגיע למקום ששוחין, וגם לא יהיה באמצע ברכה יעו"ש, וכ"כ א"ר אות ה':

א

יט) שם, וה"ה אם יכול להגיע למודים וכו' מי שהגיע לברכה אחרונה של ק"ש וש"ץ קרוב למודים יותר טוב שיגמור הברכה אחרונה של ק"ש ויתחיל להתפלל וישוח עם הש"ץ ואפי' לדעת האומרים שצ"ל ג"כ תיבת מודים כי ברוך ומודים הכל ענין אחד בשבח הבורא יתברך, וכן אם הגיע לברכה שצריך לשוח בה שוחה עם הש"ץ, וכן אני נוהג, וזה יותר נכון מלשהות עד שיאמר ש"ץ מודים, הרדב"ז ז"ל בתדשות ח"ב סוס"י תשמ"ה, בי"ע שם אות ט"ז, ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו או' מ"ב:

א

ך) שם, ואם צריך להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה וכו' פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל, דלכתחלה צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו, מ"א סק"ה, א"ר או' ב':

א

כא) שם, כדי לסמוך גאלה לתפלה וכו' וה"ה כששעה עוברת, א"ר או' ו' ועיין לקמן בהגה לסעי' ב':

א

כב) שם, באמצען ישחה עמו, אבל לכתתלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות, אבל כשמגיע למקום שמחויב לשחות ישחה עמהן מצד חיוב תפלתו, ד"מ סי' קי"ג אות א' והביאו מ"א בזה הסי' סק"ו, ועי"ש עוד בב"י כמה תרוצים ובדברינו לעיל אות ח"י:

א

כג) שם, ישחה עמו, והוא שלא יאמר שום דבר אלא שישחה בלבד, ב"י בשם ה"ר יונה, ב"ח. פרישה אות ג' שת"ז אות ה':

א

כד) שם, אבל אם הוא בתחלתה או בסופה לא ישחה וכו' כתב המש"ז בסוף אות א' ומסתברא לי בין גאל ישראל ובין ה' שפתי תפתח ישחה מודים ולא יאמר כלום יעו"ש, אמנם לפי מ"ש לעיל בסי' ס"ו אות ט"ל דבין גאלה לתפלה אסור להפסיק בעניית אמן דקדיש וקדושה אפי' להיות שומע כעונה כיעו"ש נראה דהכא נמי לא יפסיק בשחיית מודים בין גאלה לתפלה אלא ישחה אחר שיתחיל ה' שפתי תפתח כדי שלא יהא הפסק בין גאל ישראל לה' שיש טעם בסוד כמש"ל בסי' ס"ו אות ל"ג ואות ל"ח יעו"ש:

א

כה) [סעיף ב'] אם מתחיל להתפלל עם ש"ץ וכו' יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה וכו' פי' שיאמר עמו נקדש, לדור ודור וכו' עד האל הקדוש (זהו לבני אשכנז שנוהגים לומר נקדש את שמך וכו' כמ"ש הטור בסי' קכ"ה אבל בני ספרד נוהגים לומר נקדישך ונעריצך וכו' וכן הסכים האר"י ז"ל כמ"ש בשער הכוו' והב"ד לעיל בסי' מ"ח יעו"ש, ויתבאר עוד בסי' קכ"ה בס"ד) ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לש"ת, מ"א סק"ז, א"ר או' ט' סו"ב או' ב' ר"ז או' ג' אבל טוב להתפלל כל התפלה מלה במלה עם הש"ץ, א"ר שם, ח"א כלל י"ט או' ח':

א

כו) שם, יאמר עמו כל הקדושה וכו' וכן בשבת במוסף אם לאיזה צורך צריך להתפלל עם הש"ץ יאמר כל סדר הקדושה כמו שאומר הש"ץ ומסיים עם הש"ץ האל הקדוש, ח"א שם, וכ"כ העו"ת או' יו"ד:

א

כז) שם, יאמר עמו מלה במלה וכו' ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע אלא בש"ת ביחיד מ"א שם, א"ר שם, סי"ב או' ד' ח"א שם, חס"ל או' א':

ב

כז) מי שהיה בתענית יחיד ובתפלת המנחה איחר לבא לבהכ"נ באופן שהוצרך להתפלל תפלת לחש שלו עם תפלת החזרה דש"ץ והוא צריך לומר מודים עם הצבור ואם יאמר ענינו בש"ת לא יוכל לומר מודים עם הצבור כתב החס"ל או' ב' דהעיקר לומר ענינו במקומו משום דשם הוא עיקר שתקנו חכמים ובמודים ישוח באמצע ברכה יעו"ש, אבל הרו"ח כתב עליו דאינו מוכרח אלא אלים טפי לומר מודים עם הצבור מלומר ענינו במקומו ולא שייך בזה אין מעבירין עה"מ יעו"ש, וכן הסכים היפ"ל או' ד' וכתב דיניח ענינו לאומרו אחר סיום תפלתו באלהי נצור כמ"ש לקמן סי' רפ"ח ס"ו וסי' תקס"ה ס"ב עי"ש, ולע"ד נראה עיקר כס' החס"ל שלא לעקור תקנת חכמים בידים לכתחלה ולאומרה באלהי נצור ולא אמרו לכוללה באלהי נצור אלא דוקא במקום שא"א או בשכת אבל לא במקום שאפשר ולכתחלה ואי משום מודים כבר כתבנו לעיל או' ח"י דיכול לשחות באמצע הברכה היכא דלא אפשר והכא נמי כלא אפשר דמי שלא לעקיר תקנת חכמים:

א

כח) שם, וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת' האל וכו' פי' יכוון שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ ואז לא יכיון לענות אמנים אלו כמ"ש בסי' נ"ט ס"ד דבמקום דאפשר לתקן מידה הרב"י דמתקנין כל מה דאפשר. מ"א סק"ח, פרמ"ג א"א או' ח' ומ"ש הלבוש דשומע מן הקהל שעונין אמן על ברכת האל הקדוש וש"ת ומכוין ושומע כעונה כתב עליו הל"ח פ' מי שמיתו או' נ"ח דאינו מוכרח ואם ירצה שלא לשתוק ולהתפלל כדרכו רשאי יעו"ש, וכ"כ א"א שם דמסי' נ"ט סעי' ד' משמע דלא כלבוש יעו"ש ובדברינו לסי' נ"ט או' כ"ו ודו"ק:

א

כט) שם הגהה, אבל לכתחלה לא יתחיל וכו' כ"כ מור"ם ז"ל בד"מ לדעת הטור אבל סברת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ת דין ט"ז דאפי' לכתחלה יכול להתחיל ולהתפלל עם הש"ץ כשחוזר התפלה יעו"ש, וכ"כ א"ר או' ט' בשם כמה פו' דאפי' לכתחלה יכול להתחיל ולהתפלל בלחש כשמתחיל הש"ץ לחזור התפלה בקול רם יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' א' וכתב דגם מדברי מרן ז"ל בש"ע משמע דש"ד למעבד הכי יעו"ש, וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ט' דלדעת מרן אפי' לכתחלה יכול להתחיל עם הש"ץ יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל י"ט או' ח' דמכל הפוסקים משמע דמותר יעו"ש, וכ"כ הער"ה בהשמטות לסי' זה בשם הר"א בן הרמב"ם בתחלת ס' מעשה רוקח דיתחיל עם הש"ץ לכתחלה וכתב ודלא כרמ"א יעו"ש, וכ"כ הרב נז"ש ז"ל בסי' זה דלפי דעת רבי' האר"י ז"ל נכון יותר להתחיל עם הש"ץ ויאמר כל הי"ח עם הש"ץ יעו"ש, ועיין להפתה"ד או' א' שכתב דיש קצת אנשי מעשה כשמתפללין מנחה בעשרה ואין הש"ץ חוזר העמידה אלא אומר תכף עם הצבור ג' ראשנות וקדושה בקול רם שהם אינם מתחילים העמידה עם הצבור אלא ממתינים כדי לענות קדושה ואמנים ואחר שעונים אמן דהאל הקדוש מתחילין להתפלל, וכתב עליהם דאין נכון לעשות כן רק להתחיל עם הש"ץ מלה במלה ולומר עמו כל ס' קדושה וגם מודים בשחייה אא"כ יודע בודאי הגמור שהש"ץ מאריך בתפלתו עד שאפי' מתפלל היא בנחת יגיע עמי למודים אף שהתחיל אחר האל הקדוש יעו"ש, ועיין בדברינו לקמן סי' קכ"ד או' יו"ד:

א

ל) [סעיף ג'] יחיד העומד בתפלה וכו' היו הצבור אומרים קדושה דסידרא אינו אומר וכו' וה"ה קדושת יוצר, מ"א סק"י, א"ר או' יו"ד, ר"ז או' ה' קיצור ש"ע סי' ך' או' י"ב בן א"ח פ' תרומה או' ז':

א

לא) שם, שאין הקדושות שוות, משמע דכל שהקדושות שוות יכול לענות וכגון שהוא מתפלל בלחש והגיע למחיה המתים ושמע מבהכ"נ אחר שאומרים קדושה יכול לענות עמהם ואעפ"י שאח"כ גם בבהכ"נ שלו אומרים חזרה וסדר קדושה והוא עתיד לענות עמהם ודלא כהחס"ל או' ג' שנסתפק בזה, ועוד שהרי הרבה פוסקים ס"ל דאפי' אם הוא עומד בתפלת שחרית ישמע שאומרים קדושת כתר דיכול לענות עמהם כאשר יבואר לקמן ולכן בנידון זה נראה דשפיר דמי דיכול לענות עמהם:

א

לב) שם, ונראה דה"ה אם היו הצבור אומרים כתר שאינו אומר עמהם וכו' הגהה, וי"א דקדושת כתר וכו' יוכל לומר עמהם וכו' וכ"כ הלבוש א"א או' יו"ד, ר"ז או' ה' ח"א כלל י"ט או' ח' קיצור ש"ע שם, אבל הדרישה או' א' הביא סמוכות לדברי מרן ז"ל יעו"ש, וכתב הפר"ח או' ג' דהכי נקטינן ודלא כמ"ש בהגהה דליתא אלא העיקר כדעת הרשב"א ז"ל וכדברי המחבר עכ"ד, וכ"נ דעת המאמ"ר או' ד' וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' ח"י או' י"ט, סי' בי"ע בדיני קדושה ומודים או' יו"ד, בן א"ח שם, וע"כ נ"ל כיון דיש פלוגתא בזה היותר נכון הוא כדי לצאת מידי ספיקא אם הוא בברכת מחיה המתים של תפלת שחרית ושמע שהש"ץ אומר ברכת מחיה המתים של תפלת מוסף יש לו להקדים או לאחר בכדי שלא יהא גומר הברכה עם הש"ץ ויתחייב לענות:

א

ש"ע או לקדיש. לכאורה יש לפרש דה"ק או אם נכנס אחר קדוש' צריך לשער אם יגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדיש שאחר התפלה אלא דז"א דהכא לא מיירי בנכנס אחר קדושה עד אח"כ וכתב שם שצריך לשער עד שיגיע ש"ץ למודים שהוא קודם הקדי' לכן פי' המג"א סק"א או שנכנס כשמתפללין ערבית שאין שם לא קדושה ולא מודים צריך לשער עד שיגיע ש"ץ לקדיש ובכל אלו הטעם משום דא"א לאמרו ביחיד ובמודים אע"ג דיחיד אומרו יש שם טעם אחר לפי שצריך לשחות בשעה שהצבור שוחין ואין נכון שישח' האדם באמצע תפלתו כמ"ש הט"ז סק"ב או כמ"ש המ"א בסק"ו מש"ה יש היתר במודים אם משער שיגיע למודים בשוה עם הצבור או שיגיע לאיזה ברכה ששוחין בה בעת שיגיע ש"ץ למודים דממילא ישחה עם הצבור וכל זה הוא לכתחלה אסור לו לסמוך ולומר שכשיגיע ש"ץ למודים ישחה באמצע התפל' אבל בדיעבד כגון שסיים גאל ישראל וצריך לסמוך גאולה לתפלה אז ישחה אפילו בברכות שאין שוחין אך דוקא באמצען זה המשך דברי המחבר:

ב

(רמ"א) והוא הדין אמן דהאל הקדוש. הוא פלוגת' אמחבר דאיהו אינו חושש לאמנים אלו דהא כ' אם נכנס אחר קדושה ישער עד שיגיע ש"ץ למודים ולא קפיד אשומע תפלה. וטעמא משום דכתב בב"י דהבבלי פליג אירושלמי ואינו חושש להנך אמנים ע"ש:

ג

מ"א סק"ב ומשמע דיכול. כלומר שא"צ לגמור כשאומרים ש"ץ יתגדל כדי שיוכל לענות אמן אלא אפי' גומר כשאומרים הצבור אמן יש"ר והוא מחמת תפלתו לא שמע הקדיש מפי הש"ץ דבכה"ג אינו אומר אמן רק יש"ר בלבד נמי סגי ואהא סיים ועססי' צ"ו בהגה"ה כוונתו למ"ש שם במג"א סק"ה ועמש"ש דכשנתן לב שהש"ץ אומר יתגדל יכול גם לענות אמן והכא מיירי נמי בכה"ג אבל אסור לו לבטל עניית אמן משום דאמן כקדיש ולא קאמר המרדכי ואגודה אלא שיכול להתפלל עד שיתחיל ש"ץ יש"ר ולעולם שהוא יענה גם אמן משום שנתן לבו וכאמור:

ד

שם סי' נ"ו בשם הב"ש הוא שם במג"א סק"א דאיש"ר עדיף מקדושה ומודים ע"ש. ולפ"ז משמע דה"ה אם בא קודם קדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לענות אמן יהא שמיה רבא יתחיל קודם קדושה ומה דאסברא המג"א להאי דינא בבא אחר קדושה משום דאורחא דמלתא דכשיתחיל אחר קדושה מיד יוכל לגמור תפלתו קודם איש"ר לכן ימתין על קדושה וק"ל:

ה

שם דתפלת צבור עדיפא. אע"ג דבכל סי' זה אם אינו יכול לגמור קודם קדיש או קדושה לא יתפלל עם הצבור משום דזה לא הוי ממש תפלת ציבור כיון שבא באמצע התפלה ודוחק כ"כ פרי מגדים:

ו

שם דבקדושה פליגי בגמרא חד מ"ד ס"ל שא"צ להמתין על קדושה:

ז

(מ"א סק"ד) ועס"ב. כוונתו שלא תאמר דהתיקון המבואר בסעיף ב' שיגמור ברכת האל הקדוש ושומע תפלה בשוה עם הש"ץ מועיל לכתחילה ומש"ה לא הגיה רמ"א כאן כלום לז"א שאינו כך דהא בסעיף ב' הגיה רמ"א דלכתחילה לא יתחיל עד שיאמר האל הקדוש וממילא דה"ה לשומע תפלה:

ח

סק"ה כמ"ש סי' ס"ו כצ"ל והיא שם בסעיף ט':

ט

ס"ק ח' עם הש"ץ. ק"ק על המג"א סי' נ"א סק"ב שנסתפק לומר דאפי' כשמסיים בשוה עם הש"ץ מחוייב לענות אמן וע"ש:

י

(שם) דבמקום. זה אינו נמשך לדעיל אלא הוקשה לו הא המחבר בסעיף א' לא חשש כלל להנך אמני' וכמו שכתבתי באות ב' וא"כ למה הזכירה כאן וזהו שסיים עס"א וע"ז תירץ דבמקום כו' משא"כ בסעיף א' אין מורין לו להמתין בתפלתו על אמנים אלו דטוב יותר להתפלל מידי דחשוב קצת כמו תפלת צבור בשעה שהש"ץ מתפלל או אפשר טריחא ליה להמתין:

יא

סק"ט ולשמוע. ר"ל נוסח נקדש עד קדוש צריך לשמוע מהש"ץ ולא לאומרו וזה יצטרך לאומרו בעצמו עם הש"ץ ולפי מה שנשתרבב עתה המנהג באשכנזים שאומרים הצבור נקדש עם הש"ץ א"כ מותר גם לכתחלה להתחיל להתפלל עם הש"ץ. ומנהג זה כמדומה שנשתרבב על פי דברי הטורי זהב סימן קכ"ה אלא שדברי הטורי זהב שם צ"ע שהוא מביא ראיה מכאן והרי כאן דוקא בדיעבד ולא לכתחלה וכן הקשה פרי מגדים ז"ל וצ"ע במנהג זה:

א

או לקדיש. פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דלא כע"ת:

ב

לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא (מרדכי ואגודה) ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה כמ"ש סי' קכ"ד וע"ס נ"ו בהג"ה ומי שבא לבה"כ תכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש סי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחו' באמציעתן ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפלת צבור עדיפ' ועוד נ"ל דאם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהיה השעה עוברת נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לו' קדושה עם הצבור ואף על גב דבקדושה פליגי ובמודים כ"ע מודו היינו משום דס"ל דיחיד אומר קדושה אבל לדידן דקי"ל אין היחיד אומר קדושה קדושה עדיפא, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה:

ג

וה"ה אמן. נ"ל דה"ה לברכו דהא אין היחיד אומר ברכו ונ"ל דאם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אחר כך א"צ להמתין דהא למ"ד יחיד אומר קדושה א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינן בכלל זה:

ד

קודם שיגיע ש"ץ למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד מודים ועס"ב:

ה

כדי לסמוך. פי' שטעה ואמר גאל ישראל דלכתחל' צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו:

ו

באמצען ישחה עמו. אבל לכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחויב שם לשחות [ד"מ סי' קי"ג] ועבב"י שם עוד תירוצים:

ז

מלה במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה [כ"מ בת"ה ור"ל חביב סי' ס"ו] ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד (מט"מ מהרי"ל הגמ"נ):

ח

ברכת האל כו'. פי' יכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ ואז לא יכוין לענות אמנים אלו כמ"ש סי' נ"ט ס"ד דבמקום דאפשר לתקן מודה הרב"י דמתקנין כל מה דאפשר עס"א:

ט

לא יתחיל. דצריך לשתוק ולשמוע כמ"ש ר"ס קכ"ה [ד"מ]:

י

אינו אומר קדוש. וה"ה קדושת יוצר:

א

(א) הנכנס לבהכ"נ – ואם רוצה לצאת להתפלל בעזרה חוץ לבהכ"נ מתפלל וא"צ להמתין:

ב

(ב) צבור מתפללין וכו' – זה הסעיף מיירי בתפילת המנחה וה"ה בשחרית אם היה עומד בק"ש וברכותיה בשעה שהצבור התחילו שמ"ע אם יכול להתחיל ולגמור התפילה [עד אלהי נצור] קודם שיגיע הש"ץ לקדושה יתפלל וא"ל אל יתפלל רק ימתין בשירה חדשה ועיין מה שנכתוב לקמן בשם הח"א בענין זה:

ג

(ג) ש"ץ לקדושה – דקדושה אסור לומר ביחיד וכן קדיש ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו:

ד

(ד) או לקדיש – לכאורה כיון דצריך לגמור תפילתו קודם קדושה כ"ש שישמע הקדיש שאחר שמ"ע י"ל דמיירי במעריב דליכא קדושה א"נ מיירי שכבר שמע קדושה דמשום קדושה לא היה צריך להמתין וכמו שנכתוב לקמן דמ"מ צריך לגמור קודם קדיש שאחר שמ"ע והיינו שיגמור עכ"פ קודם שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא ולא יענה אמן אז רק יש"ר בלבד מטעם דכיון דלא מתכוין אז על מה לומר האמן מקרי אמן יתומה ואם נותן לבו ויודע אז על מה עונה האמן רשאי. ודע דאיש"ר עדיף מקדושה ע"כ אם בא סמוך לקדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יגמור תפילתו עד אחר קדיש ולהמתין עד אחר קדיש אינו יכול מפני שזמן תפילה עובר טוב שיתחיל להתפלל קודם קדושה ויהיה יכול לענות איש"ר. וקדושה עדיף ממודים ע"כ אם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לאמר קדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יהיה יוכל לאמר מודים עם הצבור ולהמתין עד אחר מודים אינו יכול מפני חשש שיעבור זמן תפילה מוטב שיתחיל להתפלל אחר קדושה כ"כ המ"א ולפי מה שביארנו לקמן בסקי"ד בשם המ"ג טוב שיתחיל בזה להתפלל עם הש"ץ בשוה ויהיה לו קדושה ומודים וכ"ש דאיש"ר עדיף ממודים ע"כ מי שבא לבהכ"נ תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפילה יתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מלבטל איש"ר ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן. וכן עדיף איש"ר מתפילה בצבור ע"כ אם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור איש"ר עדיף ותיכף אחר זה יתחיל להתפלל שמ"ע לשם מנחה ואין לו לחוש למה שהצבור מתחילין ערבית כיון שהוא עדיין יום. ועיין מה שכתבנו עוד בבה"ל בשם הפמ"ג:

ה

(ה) וה"ה אמן וכו' – לכאורה בשלמא אמן דשומע תפילה יש נ"מ דיהיה צריך להמתין מלהתפלל אפילו אחר קדושה עד שידע שיגמור קודם ברכת ש"ת אבל אמן דהאל הקדוש למאי נ"מ כיון דצריך לגמור להתפלל קודם קדושה ממילא יענה אמן אחר האל הקדוש וי"ל דנ"מ אפילו אם שמע קדושה דמ"מ צריך להמתין משום אמן דהאל הקדוש שלא שמע עדיין וגם לענין שלא יעמוד להתפלל תיכף אחר קדושה כ"א אחר שיענה האמן על הברכה דגם זה הוא שייך לקדושה. וה"ה אם יודע שהצבור יאמרו ברכו והוא לא שמע עדיין אם יוכל לגמור תפילתו טרם שיאמרו הקהל ברכו מתפלל כדרכו ואם יודע שלא יוכל לגמור תפילתו קודם ברכו צריך להמתין בשירה חדשה עד שישמע ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין מיהו למודים אפילו שמע כמה פעמים מודים בצבור צריך להמתין דהא הטעם שלא יהא נראה ככופר אם אינו משתחוה [אחרונים] וכן לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינם בכלל זה כ"כ המ"א וש"א והדה"ח והח"א כתבו דכל הקדישים אם שמע כבר וענה איש"ר א"צ תו להמתין:

ו

(ו) אחר קדושה – לאו דוקא דה"ה אם נכנס קודם קדושה והמתין מלהתפלל עד אחר קדושה צריך ג"כ לשער בעצמו אם יוכל לגמור עד שיגיע ש"ץ למודים:

ז

(ז) ש"ץ למודים – ולרמ"א הנ"ל בהג"ה צריך לגמור קודם אמן של שומע תפילה או שישער בעצמו שיוכל להגיע בתפילתו בברכת ש"ת עם הש"ץ בשוה וא"ל לא יתחיל עד מודים וכן העתיקו האחרונים לדינא:

ח

(ח) ששוחין בהם וכו' – ואע"פ שלא יכול לומר מודים דרבנן שהצבור אומרים אין בכך כלום כיון ששוחה עמהם וזה מותר אפילו לכתחילה אך יצמצם שברכת שומע תפילה יאמר עם הש"ץ בשוה וכדלקמיה בס"ב:

ט

(ט) כדי לסמוך – פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל שממילא מחויב להסמיך לה התפילה מיד וה"ה אם מצד שהשעה עוברת מחוייב לעמוד תיכף להתפלל דאל"ה צריך לכתחילה להמתין משום קדושה בשירה חדשה וכמש"כ בסימן ס"ו ס"ט:

י

(י) ישחה עמו – ואינו אומר אז מודים והשחיה הוא כדי שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו ומ"מ אם אינו מוכרח לו להתחיל מיד לא הותר לו להתחיל התפילה ע"ד שישחה באמצע הברכות אף דמותר לשחות באמצע כל הברכות וכדלקמן בסימן קי"ג משום דשמא ישכח מלשחות כיון שאינו מחוייב שם לשחות בלא"ה ואם יתן לבו לזה יטרד ולא יכוין בתפילתו:

יא

(יא) מלה במלה – פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה. ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ ענינו ברכה בפני עצמה ואפילו במנחה אלא בש"ת כיחיד:

יב

(יב) ברכת האל וכו' – פי' יכוין בשתי הברכות אלו לסיים עם הש"ץ ביחד ואז א"צ תו לעניית אלו האמנים כמו הש"ץ בעצמו:

יג

(יג) וגם יכוין וכו' – עיין לעיל בסקי"א ובספר מגן גבורים כתב דטוב יותר להתפלל מלה במלה לקיים שחיה ואמנים משימהר להתפלל עד שלא יגיע ש"ץ למודים וכן משמע בספר אליהו רבא:

יד

(יד) אבל לכתחילה וכו' – ובספר א"ר האריך מכמה פוסקים דאפילו לכתחילה מותר להתחיל עם הש"ץ בשוה ועיין ח"א שמשמע מיניה דעכ"פ בשחרית בודאי יש להקל בזה כדי שלא יצטרך להמתין כ"כ בשירה חדשה ע"ש. ואפילו במנחה יש להקל בזה ע"י צורך קצת כ"כ בספר מאמר מרדכי וכעין זה כתב בספר מגן גבורים וז"ל מי שאינו יוכל לשער שיבוא עם הש"ץ למודים אם יתחיל אחר קדושה ושמא יתבלבל עי"ז יכול להתחיל עם הש"ץ ויאמר עמו הקדושה וכל התפילה מלה במלה עכ"ל:

טו

(טו) דסידרא – היינו בובא לציון וה"ה קדושת יוצר:

טז

(טז) כתר – היינו לבני ספרד ולמנהג אשכנז הוא נעריצך וטעם המחבר הוא משום דאינו עומד עמהם בענין אחד שהם עומדים במוסף והוא עומד בשחרית לא עדיף ד"ז מאם הם היו עומדים אז בקדושה דסידרא ואע"ג דהגאונים כתבו בהדיא דמצטרף עמהם ס"ל להמחבר דהרשב"א דכתב יחיד העומד בתפילה וכו' פליג עליהם אבל הרמ"א בהג"ה ס"ל דהרשב"א לא אמר אלא בקדושה דסידרא שהוא רק סיפור איך מלאכים מקדישין אבל בשתי קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאונים לכך אין לדחות דבריהם וכן פסק הפמ"ג שאין לזוז מזה:

יז

(יז) לומר עמהם – ויאמר כל הנוסח של הכתר או נעריצך שאומר הש"ץ במוסף וזה מקרי ענין אחד כי העיקר בקדושה הוא קק"ק והן שוין לעולם:

א

סעיף א' ישחה עמו. וכשהגיע ש"ץ לקדושה אפשר דיכול להגביה רגליו לקפוץ עם הצבור להראות נפשו כאלו אומר עמהם קדושה ע' פרישה:

ב

מג"א ס"ק ב' דמוטב לומר קדושה עם הצבור. והיכי דאם ימתין עד אחר קדושה לא יגמור תפלתו עד אחר קדיש טוב שיתחיל קודם קדושה ויאמר יהש"ר דקדיש עדיף מקדושה כמ"ש המג"א רסי' נ"ו:

א

לקדיש. עבה"ט וכתבו שם בשם הרשב"א דוקא במתפלל בבה"כ אבל אם יוצא להתפלל בעזרה חוץ לבה"כ יתפלל ואל ימתין ואמר שהורה לו הרמב"ן:

ב

יתחיל עבה"ט וכן הוא במגיני ארץ לפנינו רק שהפר"ח היה לו הנוסחה המוטעת ותמה על זה ע"ש

א

שיגיע ש"ץ לקדושה. דקדושה אסור לאמרה ביחיד וכן קדיש ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו:

ב

כשהוא בא' מהברכות באמצע. בסי' קי"ג הקשה ב"י בשם מהרי"א דאמאי כ' שם הטור דיכול לשחות באמצע הברכה בכל גווני והכא אמר דוקא אם היה צריך לסמוך גאולה לתפלה אז יוכל לשחות באמצע הברכה ותירץ מה שתי' גם הב"י תי' שם תי' אחר ולעד"נ דלק"מ דודאי אם בא לשחות באמצע מחמת שנ"ל שראוי שם לשחות אז שרי בכל גווני כיון שהוא באמצע ואין כאן הפסקה אבל כאן שצריך לשחות מחמת הקהל ששוחין ולא מצד עצם התפלה נחשב כהפסקה קצת ע"כ לא יסמוך ע"ז לכתחלה כנלע"ד: