שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ב: שלא לסתור שום בית הכנסת. ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

שלא לסתור שום בית הכנסת. ובו סעיף אחד:
אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בהכ"נ אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים אחר תחלה ואחר כך סותרים הישן (ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבו נמי דינא הכי (רבינו ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם רמב"ם) והני מילי שהיה ראשון חזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כתליו ליפול סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרוב: הגה ואסור ליקח אבנים מב"ה הישנה כדי לבנות חדשה. (הג"א פ' ב"ה) ואסור לסתור דבר מב"ה אלא אם כן עושה על מנת לבנות: (מרדכי פ' בני העיר):

א

אין סותרין בה"כ. בה"כ שחרב ואין יכולין לבנותו במקומו הא' מותר למכרו ולבנות עליו כל בנין וטוב לעשותו לגן ירק ומקום ב"ה עצמו יש בו קדושה (מוהר"מ מלובלין סי' נ"ח) וגן שהוא בעזרת בה"כ יש להסתפק בו אם מותר לאכול בתוכו והמחמיר תע"ב (מהרר"י טראני סי"ד) ובתי כנסיות שבארצות הללו בזמן הזה אין כל המקומות שוין והכל לפי שהוא מקום אם אין בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתי מעלמא זהו נקר' כפר ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעו בעיר אלא דרך עראי לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' בני העיר לא בנו אותו מכיסן לבד אלא גם אחרים שבחוץ לעיר סייעו להם לבנין בה"כ אין בכך כלום אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם יש לה דין בה"כ של כרכים וה"ה נמי מקום שיש חכם גדול ואב"ד שמתקבצים רבים שצריכים לו ולתורתו יש לו נמי דין כרכים ומ"מ לענין דין הנ"ל מותר בכל ענין כי בב"ה שבח"ל שרי למעבד בהו מאי דבעי אפילו בלא זט"ה בא"ה חוץ מד' דברים הנזכרים במשנה וע"פ זט"ה בא"ה שרי לעשות בהם אפי' הני ד' דברים (ש"ת משאת בנימן סי' ל"ג) ועיין מ"ש בח"מ סימן קס"ב בהג"ה שאין להקל לעשות צר ודוחק במקומו. אמנם בעל משאת בנימין חולק ע"ז ופסק שיש רשות להקהל להעמיד מנורה בב"ה סמוך למקומו של יחיד אצל ארון הקודש באם הניחו לו מקום פנוי אצל מקומה כראוי ע"ש בש"ת סי' ד':

א

בית הכנסת. ואפילו יש להם שני בה"כ אסור מ"א. וט"ז מתיר אם יש להם בה"כ אחרת ע"ש ועיין ברמ"א סי' קנ"ג ועיין ע"ת:

ב

סותרים. וזה אפילו בכרכים שרי דכל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת. מ"א:

ג

דינא. דהיינו שבונין תחלה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה:

ד

הישנה. ב"ח וט"ז פסקו בדאיכא מקום לצלויי שרי ומ"א כתב דבכל גווני אסור ע"ש:

ה

לסתור. דבה"כ נקרא מקדש מעט ואם נתץ אבן ממנה עובר בלאו. ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי ט"ז סי' קנ"א. (ובספר אליהו רבה הביא ראיות להתיר דהא כתב הרמב"ם דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מוכח דברי מהרא"ם פ' ראה שפירש דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה ע"ש) ועיין במהר"ם פאדווה סי' ס"ה:

א

מגילה כ"ו ובריש בתרא

ב

שם בב"ב

ג

רמב"ם פי"א מה"ת

א

ס"א שמא כו'. אע"ג דמרימר ומר זוטרא ס"ל כטעמא אחרינא מ"מ ה"ט עיקר דכן ס"ל לר"א ורבינא שם וכן ברפ"ד דמגילה והר"ן כ' דאף מרימר ומ"ז ס"ל משום פשיעותא דאל"כ לא ה"ל לסמוך הא דרבינא ור"א למרימר ומ"ז אלא דוקא באין להם בה"כ קבוע חיישינן לפשיעותא אבל בה"כ קבוע לא וכגי' הספרים דאיכא דוכתא לצלויי וע' סי' קנ"ג ס"ז בהג"ה וכ"ז לא מיירי כו':

ב

ומתחילין כו'. שם ועייל פוריא כו':

ג

ואסור כו'. רפ"ד דמגילה:

ד

ואסור כו'. ספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן א' מן ההיכל מן המזבח מן העזרה שעובר בל"ת ת"ל ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה':

ה

אא"כ כו'. דהא בהמ"ק גופא סתריה הורדוס בב"ב שם וכן בבה"כ לא ליסתיר אינש בה"כ כו' כנ"ל:

א

אין סותרין וכו' – וה"ה אם רוצה למכרה וליקח אחרת בדמיה דאסור קודם שקנה האחרת כ"כ האחרונים:

ב

שלא יבנו האחר – עיין במ"ב מה שכתבנו בשם הט"ז ומגן אברהם והנה יש הרבה אחרונים שהעתיקו דברי הט"ז לדינא והרבה מהן מחמירין כהמ"א ולענ"ד אחרי דבסותר ע"מ לבנות לכו"ע ליכא איסורא דאורייתא כ"א שחששו חכמים שמא יפשעו אח"כ ולא יבנו ואחרי דלאיסורא לא מצינו למי מהראשונים שיחמירו בהדיא בזה כמו שהאריך הט"ז [דמהרא"ש אין ראיה דלא ניחא ליה לומר דביהכ"נ שאינו אלא של קייטא או של סיתוא מקרי ביהכ"נ קבוע] ואדרבה מצינו להרבה ראשונים שמקילין בהדיא בענין זה והוא הרמב"ן שהובא בהר"ן במגילה והביאו הרמ"א לקמן בקנ"ג ס"ז בהג"ה וכמו שכתב הט"ז ולשון זה הובא ג"כ באשכול [אף דהמ"א יישב זה בס"ק ט"ז אבל פשטא דלישנא משמע כהט"ז וכן בא"ר מוכח דס"ל דדעת הרמ"א כהט"ז וכן מוכח בביאור הגר"א שם וכאן] וכן הרשב"א והנ"י והתוספות ס"ל בהדיא להקל בדאיכא בי כנישתא אחרת קבוע בעיר וכן ג"כ דעת האגודה כמ"ש בא"ר וכן מהמאירי משמע ג"כ דס"ל הכי [מדכתב שמא יתרשלו ונמצאו עומדים בלא ביהכ"נ משמע דס"ל ג"כ להקל בדאיכא בי כנישתא קבוע] שוב אין להחמיר בזה. אך כ"ז דוקא אם בביהכ"נ הקבוע יש מקום לכולם בריוח להתפלל דאל"ה נראה דלכו"ע אסור:

ג

בונים האחר תחלה – עיין מש"כ במ"ב דהיינו שיגמרו כולה והטעם דאל"ה עדיין חיישינן לפשיעותא שיבוא למוכרו לפדיון שבויים כן מוכח בב"ב שם בסוגיא דקאמר אי הכי כי בנו נמי ומשני דירתא דאינשי לא מזבני ומשמע דדוקא כשגמרו דשם דירה עליה אבל קודם חיישינן לפשיעותא וכן מוכח ברמב"ם פ"ח מהלכות מתנות עניים והביאו המחבר לקמן בסימן קנ"ג סי"ג דדוקא כשנגמר הבנין אין למוכרו לפדיון שבויים ומקורו הלא הוא מסוגיא זו וממילא מוכח דעד שנגמר הבנין אסור לסתור דחיישינן לפשיעותא [אף שהמ"א לקמן בס"ק ל"ב כתב גירסא אחרת ברמב"ם האמת הוא כמו שהעתיק המחבר וכן הוא בסמ"ג וכל בו שהעתיקו כל לשון הרמב"ם בזה והעתיקו כגירסת המחבר וברמב"ם דפוס אמשטרדם ג"כ הגירסא כמו שכתב המחבר וכן דעת הט"ז ביורה דעה סימן רנ"ב דדוקא כשגמרו] וכן משמע שם בתוספות ד"ה אי הכי וכן בשיטה מקובצת בשם עליות הר"י דעד שגמרו איכא למיחש וכן מוכח פשטות הש"ס במגילה כ"ו ע"ב בעובדא דרמי בר אבא ע"ש וכן איתא במאירי בהדיא וז"ל אפילו בנה את החדשה ולא השלים קרויה עדיין וחסרו קורות ולבנים ורוצה להסיר קורות של זו כדי לשום על זו אינו רשאי עכ"ל והארכתי בכל זה לאפוקי ממשמעות הב"ח דמשמע שדעתו להקל בשכבר התחילו בבנין החדש ואיכא דוכתא לצלויי וליתא דאכתי איכא למיחש לפשיעותא וכנ"ל:

ד

דינא הכי – עיין במ"ב והנה בד"מ העתיק דין זה מהרמב"ם והרי"ו. וקצת פלא על הרי"ו דלא הזכיר כלל דעת הרא"ש רבו דמשמע ממנו להיפך דהיכא דרוצה להרחיבו וא"א בלא סתירת הבנין דשרי לסתרו שאין דרכו כן בחיבורו בכל מקום [ולולא דמסתפינא הו"א דחילוף שורות יש בדברי הרי"ו בזה ודין דוכן להרחיבו צ"ל אחר תיבת לאלתר עי"ש ולפ"ז אדרבא יהיו דבריו ממש כדברי הרא"ש דזה דומה לתיוהא ושרי וכדרך הרי"ו בכל מקום לסתום כדברי הרא"ש רבו] ואפשר דלדינא לא פליגי כלל הרמב"ם והרא"ש דכונת הרמב"ם רק היינו בדאפשר בלא"ה אבל כשהביהכ"נ קטן מהכיל את כל המתפללין שם ואי אפשר לתקנו אא"כ יסתור מתחלה כל הבנין דשרי דהוא כעין תיוהא דשרו רבנן וכדעת הרא"ש [ומצאתי שגם הפמ"ג העיר בזה] אמנם התשב"ץ ח"ב סימן ק"ע סתם שם ג"כ דלהרחיבו אסור כדברי הרמב"ם ומשמע שם קצת דבכל גווני אסור כפשטות לשון הרמב"ם:

ה

אבל אם חרבו יסודותיו וכו' – עיין בריטב"א מגילה כ"ו שכתב דאפילו חזי ביה תיוהא אינו שרי לסתרו אלא מדעת הפרנסים:

ו

סותרים וכו' – היינו אפי' בדליכא דוכתא לצלויי קודם שיבנו החדש כן מוכח מדעת הרמ"ה שהביאו בשמו דמעשה דהורדוס מקרי ליכא דוכתא לצלויי ואפ"ה משני הגמרא דמותר משום דתיוהא חזי ביה:

ז

ואסור לסתור וכו' – עיין במ"ב מש"כ בשם המהר"ם פאדווה והנה בפמ"ג הבין מדברי מהר"ם דדוקא בדבר שהוא מחובר ממש ולזה הקשה עליו ממבשל בעצי הקדש דמבואר במכות כ"ב דלוקה מלא תעשון כן עי"ש ונדחק בזה ובאמת לדעתי לא עלה על דעת מהר"מ מעולם לומר כן דא"כ לפ"ז המשבר כלי שרת במקדש דרך השחתה לא יעבור בלאו זה וזה ודאי אינו וגם מפשטיה דקרא דכתיב אבד תאבדון את כל המקומות וגו' את אלהיהם על ההרים [וזה מיירי בתלוש כדאיתא בע"ז מ"ה] וגו' ופסילי אלהיהם תגדעון [ועיין יראים מצוה ע"א] וע"ז מסיים לא תעשון כן לה' אלהיכם ומוכח דכל דבר קדושה בין מטלטל בין מחובר אסור להשחיתו אלא כונת המהר"מ הוא על מה ששאלו ממנו על ענין פינוי הספסלין והכלים מביהכ"נ אם הוא בכלל נתיצה דבר מבהכ"נ וע"ז השיב דנתיצה הוא דוקא בדבר מחובר ר"ל כיון שהכלים אינם מחוברים לביהכ"נ אלא הוי דבר בפני עצמו ובסילוקן אין נשחת כותלי ביהכ"נ וגם להם בעצמן אין מקלקל לא שייך בזה שם נתיצה:

ח

דבר מביהכ"נ – וה"ה כל כלי ביהכ"נ דדינם ג"כ כביהכ"נ כמבואר בירושלמי פ' בני העיר וברמב"ם פי"א מהלכות תפלה הט"ו ומסתברא דה"ה לענין זה וכמו שכתבתי לעיל:

ט

אא"כ עושה על מנת לבנות – והא דמבואר לעיל דמותר לסתור הישן אחר שנבנה החדש התם שאני שהיה רצונם מתחלה לסתרו לתועלת הבנין החדש אלא שרבנן אסרו אז זה משום פשיעותא והבנין החדש בנוהו באופן זה שיסתרוהו אח"כ לתועלת בנין החדש ולפיכך לא גרע גם עתה מסותר ע"מ לבנות ושרי:

א

נ"ב אבל להסיר הספסלים תלושים מבהכנ"ס שפיר דמי אבל פשיט' שאסור לשבור את הספסלים אעפ"י שהם תלושים כדמוכח במכות דף כ"ב ע"א:

ב

במג"א ס"ס נ"ב אבל בתשובו' מהר"ם בר ברוך סי' מ"ה אוסר. עו"ש.

א

[א] כדי לבנות וכו'. ויש מתירין לסתור כדי לבנות אם יש בית הכנסת קבוע בעיר ויש אוסרין, ודעת הט"ז ושולחן ערוך דכולי עלמא מודים דמותר אם יש בית הכנסת אחרת קבוע, אלא אם אין להם בית הכנסת קבוע אלא מקום עראי להתפלל אסרי עד כאן דבריו, וכן כתבו אגודה ותוס' ריש בבא בתרא ורבינו ירוחם דף כ"ח. כתב נחלת שבעה סימן כ"ז דאם בית הכנסת מושכרת מן השר אסור להניח עד שישכרו אחרת תחילה:

ב

[ב] אם חרבו וכו'. והוא הדין כשגזר מלכות שלא יתפלל עוד באותן בית הכנסת ומן הנמנע להשתדל, וכן כשדרו חוץ לחומה והיה להם שם בית הכנסת ואחר כך נתיישבו תוך החומה ונשאר בית הכנסת לבדו:

ג

[ג] סותרין אותו וכו'. והוא הדין למוכרה וליקח אחרת בדמים ולאו דוקא קודם שיבנו האחר אלא אפילו אחר שבנו האחר ומטה ידיהם ואינם יכולין להפסיק בשכירות ושאר תיקונים וגזירות הבאות השייכים יכולין למוכרה (משפטי שמואל סימן מ"ז):

ד

[ד] לבנות במהרה וכו'. אמרינן בש"ס דעיילי לפוריא להתם כדי שלא יתעצל מלבנותו, ומיירי שהכניסו סמוך לבית הכנסת עד כאן לשון מגן אברהם. וליתא דכיון שהוא לצורך בית הכנסת מותר, אפילו בתוך בית הכנסת כדלעיל סימן קנ"א סעיף ג' וכמו שכתב בית יוסף שם, והגהות אשירי ריש בבא בתרא שם, וכן כתב הר"ן פרק בני העיר, גם כתב דחסידות נהג ומדינא לא צריך והיינו דהשמיטו הפוסקים הא דעיילי לפוריא:

ה

[ה] אסור ליקח וכו'. משמע אם כבר התחיל החדשה וכן כתב מגן אברהם, וכן משמע קצת בבא בתרא שם דקאמר דירתיה דאינשי לא מזדבן משמע כשכבר ראוי לדירה:

ו

[ו] אסור לסתור וכו'. דוקא דבר מחובר, מהר"מ פאדווה סימן ס"ה, ולעכב מלבנות בית הכנסת נתיצה והריסה מיקרי ר"י לוי סימן מ"ד, ועיין לעיל ריש סימן ק"נ מה שכתבתי שם:

ז

[ז] על מנת לבנות וכו'. זה לשון הטור פירוש שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה, אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהיה שם גומא אף על פי שהיה לו לצורך אסור ואותם שעושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם על ידי עץ דף שקורין שטענדיר לאו שפיר עבדי כנ"ל עד כאן לשונו. ולעניות דעתי דמותר דהא כתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות יסודי התורה, ופרק א' מהלכות בית הבחירה, דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור, וכן מוכח בר' אליהו מזרחי פרשת ראה שפירש דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח וכו', פירוש הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום דיש לומר בענין שיש צורך למחוק ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך אם כן מה פריך על נתיצה:

א

א) [סעיף א'] אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות בהכ"כ אחר וכו' דהכי איתא במס' בתרא דף ג' ע"ב א"ר חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי איכא דאמרי משום פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלויי. מאי בינייהו איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי פי' למ"ד משום צלויי ליכא למיחש דהא איכא אחריתי למ"ד משום פשיעותא איכא למיחש וכ"כ היר"פ במגילה פ' בני העיר הטעם משום פשיעותא וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"א מה"ת דין י"ב וכ"פ הרא"ש שם במס' בתרא כמ"ד משום פשיעותא יעו"ש וכ"כ הטור דהטעם משום פשיעותא וכתב עליו מרן ז"ל בב"י דאע"ג דאיכא מ"ד התם דטעמא משום צלויי לא חש רבינו לאותו טעם וכן הרי"פ והרמב"ם לא כתבו אלא טעם זה שכתב רבינו וכ"כ ר"י וכ"מ בריש בתרא דהכי ק"ל דטעמא משום פשועותא ואפי' אית להו בי כנישתא אחריתי לצלויי ביה יעו"ש וכן נראה דעת מרן ז"ל כאן בש"ע וכ"כ העו"ת או' א' על דברי מרן ז"ל דלפי טעם זה אפי' אית להו כנישתא אחריתי להתפלל אין סותרין בהכ"נ זו משום פשיעותא וכ"כ מ"א סק"א אבל הר"ן שם כתב דכל שיש להם בהכ"נ אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעותא יעו"ש והביאו ב"י ועו"ת שם וכן הלבוש הביא שני הסברות דעת הר"ן ודעת מרן ז"ל יעו"ש מיהו הט"ז סק"א פסק כדברי הר"ן ז"ל יעו"ש וכ"נ דעת י"א בהגב"י וכ"כ הר"ש או' א' בשם האגודה ותו' ורי"ו (מיהו מ"ש הא"ר שם דדעת הש"ע כהט"ז אין נראה כן מדברי הפו' כנ"ז) וכן דעת הער"ה או א' וכ"כ ביאור הגר"א אבל המט"י או' א' והמאמר או' א' והנה"ש האריכו לדחות דברי הט"ז והסכימו לדברי מרן ז"ל יעו"ש וכתב שם המט"י דאפי' יש עשרה בתי כנסיות בעיר אין לבטל שום אחת מהם עד שיחדש אחרת תחתיה יעו"ש וכ"נ דעת הפרמ"ג בא"א או' א' כדעת מרן ז"ל ועיין באו' שאח"ז:

א

ב) שם אין סותרין בהכ"נ וכו' וז"ל הרמב"ם פי"א מה"ת דין י"ב אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות אחרב מקומו או במקום אחר אבל בונים אחר ואח"כ סותרין זה שמא יארע להם אונס ולא יבנו ואפי' כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן עכ"ל ור"ל לא מיבעיא אם רוצים לבנות במקום אחר דאין לסתור זה עד שיבנו האחר אלא אפי' אם רוצים לבנות במקומו דלא אפשר אם לא יסתרו אותו אפ"ה אין לסותרו אם לא יבנו אחרת ולא מיבעיא כולו אלא אפי' כותל אחד ממנו לא יסתרו עד שיבנו החדש אצלו ואח"כ יסתרו הישן וזהו דוקא אם רוצים לסתרו כדי להרחיבו או לנאותו בבנין היותר באה וחזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול סותרין אותו מיד כמ"ש אח"כ ונראה דבזה צד השני שכתב הרמב"ם ו"ל שרוצים לסתרו ולבנות במקומו כדי להרחיבו או לנאותו בבטן היותר נאה וחזק להגדיל כבוד בהכ"נ ואין יכולת בידם לבנות אחר וגם את זה כ"א דוקא לתקן את זה אם יש להם בהכ"נ קבוע חוץ מזה להתפלל בו בתמידות או לשכור בית ע"מ להתפלל בו בתמידות עד שיגמרו בנין של בהכ"נ הזו אפשר שיש להקל ולסמוך על המתירים שכתבנו באו' הקודם כיון דלא אפשר בענין אחר:

א

ג) שם אין סותרין בהכ"נ וכו' וה"ה בה"מ אין סותריו עד שיבנו אחר תחלה מתרי טעמי דבהכ"נ שמא יארע אונס או דלית דוכתא ללמוד וכו' א"א או' א' והיינו בה"מ של רבים דומיא דבהכ"נ וכמש"ל סי' קנ"א סעי' ב' יפ"ל או' א':

א

ד) שם אין סותרין בהכ"נ וכו' בהכ"נ שחרב ואין יכולין לבנותו במקומו הראשון מותר למוכרו ולבנות עליו כל בנין וטוב לעשותו לגן ירק ומקום בהכ"נ עצמו יש בו קדושה פנים חדשות בשם מוהר"ם מלובלין סי' נ"ט כנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ג עו"ת שם או' כ"ז. מ"א שם או' ל"ז ועיין שם במחה"ש וא"א מ"ש על דברי המ"א עט"ז או' א' וכ"כ שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' ט' בשם כמה פוסקים דבהכ"נ שחרב או אפי' שאינו חרב כל שאין עוד מתפללים בו אפי' אם הוא של כרכים מותר למכרו יעו"ש ועיין לעיל סי' קנ"א או' ז"ן ולקמן או' י"ב:

א

ה) גן שהוא בעזרת בהכ"נ יש להסתפק בו אם מותר לאכול בתוכו והמחמיר תע"ב מהרי"ט ס' ד' עט"ז שם ועיין לעיל סי' קנ"א או' יו"ד:

א

ו) שם אין סותרין בהכ"נ וכו' בהכ"נ דחזו ביה תיהא ורצו לבנות חדשה באופן שיהיה מקום הישנה חצר בהכ"נ וכותל מזרחי שהיה עומד בתוכו האה"ק יהיה עכשיו פתח הכניסה להחדשה אם הוא בהכ"נ של כפרים שיכולים למכרו ימפרו תחלה המקום ההוא לקנות בדמיו עליה בקודש ושוב יחזרו הצבור ויקנו המקום ההוא לצורך חצר בהכ"נ ואם הוא של כרכים אין יכולין למכרו אפי' אם בנו להם בהכ"נ אחר דלא כהט"ז סי' קנ"ג סק"ו ואין להם תקנה רק או לבנות ממש בהכ"נ במקומה ולהרחיב מקום גבולה או לעשות גדר או שום מסגרת סביב לה שלא ילכו שם ושלא יעשו שום דבר בזוי וזלזול למקום קדוש ח"ס סי' ל"א יעו"ש שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' ט"ז א"ח או' א' ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ן או' מ"ג יעו"ש:

א

ז) שם אלא בונים אחרת וכו' ונראה דה"ה דיכולין לקנות בית אחר בנוי ולהקדישו לבהכ"נ ואח"כ סותרין הישן ועיין לקמן סי' קנ"ג סעי' ח':

א

ח) שם אלא בונים אחרת וכו' ואם בהכ"נ מושכרת מהשר אסור להניח עד שישכרו אחרת תחלה א"ר או' א' בשם נ"ש סי' כ"ז מחב"ר או' א' זכ"ל או' ב' שע"ת או' ב' ועיין לקמן או' כ"ו:

א

ט) שם. ואח"כ סותרין הישן. וה"ה דיכולין למוכרו אם הוא של כפרים כמ"ש לקמן סי' קנ"ג סעי' ז' ובהגה שם סוף הסעיף אבל של כרכים אסורים למכור הראשונה אפי' בנאו אחרת כמ"ש המ"א שם ס"ק ט"ז יעו"ש. ועיין סי' קנ"ג או' ס"ו:

א

י) שם בהגה. נמי דינא הכי. שבונין תחלה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה. מ"א סק"ג. ונראה אם לא אפשר בהכי ויש להם מקום קבוע להתפלל עד שיגמרו הבנין אפשר להקל לסתור ואח"כ לבנות. וכמ"ש לעיל סוף אות ב' יעו"ש. וכ"כ א"א אות ג' דאם א"א יש לצדד יעו"ש:

א

יא) שם. אבל אם חרבו יסודותיו וכו' ולאו דוקא בשל כפרים אלא אפי' בשל כרכים יכולים לסתרה על מנת לבנות בה חדש טוב ויפה מן הראשון. מ"ב סי' ל"ג שכנה"ג בהגה"ט אות ב' מ"א סק"ב:

א

יב) שם. אבל אם חרבו יסודותיו וכו' ובגמרא קרו לזה תיוהא דהיינו אם נראה קלקול. ט"ז סק"ב ובתוס' בבא בתרא דף ג' ע"ב. כתבו דקור וחום הוי ג"כ כמו תיוהא יעו"ש, פ"ת. ומעשה בעיר א' שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתיישבו בתוך החומה והיתה בהכ"נ לבד חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה יותר מזה והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ותחלה יבנו בהכ"נ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך התומה מהם. ט"ז שם א"ר אות ב' ח"א כלל י"ז אות י"א ועיין לעיל אות ד' ובתשו' יכין ובועז ח"א סי' קל"ב העלה דכופין זה לזה לבנות בהכ"נ תוך החומה ואם נפלה בהכ"נ הא' אין בה קדושה ולא תבנה עוד יעו"ש, ער"ה אות ב':

א

יג) שם סותרין אותו מיד, לאו דוקא לסתרה אלא אפי' למכרה וליקח אחרת בדמיה יכולין, ולאו דוקא קודם שיבנו האחר אלא אפי' אחר שבנו האחר ומטה ידיהם ואינם יכולין להספיק בשכירות ושאר תיקונים וגזרות הבאות השייכות לתיקונו יכולין למכרה, משפטי שמואל סי' י"ד, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת אות א' א"ר אות ג':

א

יד) שם ביום ובלילה וכו' הוצרך לטעמא משום דלא תקשי ממ"ש הרמב"ם מפ"א מה' בית הבחירה הי"ב דאין בונין את המקדש בלילה ובכמה דברים מדמינן למקדש מעט ומה נשתנה בזה דהתירוץ מבואר דידינו תקיפא והמלכות שלנו היא אפי' בבית שני כמבואר בכתובים כ"ש בנין שלמה הע"ה ובנין דלעתיד יראו עינינו, רו"ח:

א

טו) שם הגה ואסור ליקח אבנים וכו' פי' אפי' התחיל לבנות החדשה אסור לסתור וליקח אבנים מהישנה כדי לבנות החדשה וכתב הב"ח והיינו בדליכא מקום לצלויי אבל אי איכא מקום לצלויי והתחילו לבנות החדשה מותר לסתור וליקח אבנים מהישנה דלא חיישינן עוד לפשועותא יעו"ש אבל המ"א סק"ה חלק על הב"ח וכתב דבכל גוונא אסור דאפי' התחיל לבנות ואיכא דוכתא לצלויי אסור דחישינן לפשיעותא יעו"ש וכ"נ דעד הא"ר או' ה' כדעת המ"א וכן המט"י או' ב' והמאמר א' ב' הקשו על הב"ת והסכימו כהמ"א יעו"ש וכן העו"ת או' ב' כתב על דברי הב"ח הנ"ז דצ"ע לדינא:

א

טז) שם ואסור ליקח אבנים וכו' ומותר גמור ליקח. מאבני רצפת בהכ"נ שנשרף לערוך ע"ג מצות לפסח שהוא מצוה לב חיים ח"ב סי' כ"ט והביאו היפ"ל או' ג' וכתב דמכ"ש אם אינן ראויות עוד לבהכ"נ דפשיטא דשרי:

א

טוב) שם בהגה ואסור לסתור וכו' דכ"כ המרדכי פ' בני העיר בהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא בלא תעשה ת"ל ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל והביאו ב"י סי' קנ"א עו"ת שם או י"א ט"ז שם סק"ג וכתב שם הט"ז דמ"ש הרמ"א כאן בהגה דאסור לסתור דבר מבהכ"נ אלא וא"כ עושה ע"מ לבנות פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהיה שם גומא אע"פ שהיה לו לצורך אסור וא"כ יש ליזהר באותו שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י על אותו הדף לאו שפיר עבדי עכ"ל והביאו י"א שם בהגב"י סו"ב או' ב' ח"א כלל י"ז או' יוד חס"ל אוף או' י"ג בן א"ח פ' ויקרא או' ט"ז מיהו המט"י או' ג' כתב דאין לאסור בנתיצה אלא כשעושה דרך קלקול אבל אם עושה גומא לצורך או לדבק דף בכותל שהוא דרך תיקון מותר והוי בכלל סותר ע"מ לבנות וכן נהגו לסתור ולעשות חלונות בכותל בהכ"נ ולהוציא זיזין ואין מי שמפקפק להחמיר ולא בעינן בנין תוך הגומא ממש יעו"ש וכן דעת א"ר או' ז' מאמ"ר או' ה' ועיין לקמן או' כ"ב:

א

חי) שם ואסור לסתור וכו' לא נאסר לנתוץ מבה"כ אלא דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן שבמזבח שהוא מחובר הר"ם מפדווה ז"ל סי' ס"ה כנה"ג בהגב"י סי' קנ"א עו"ת שם או' י"א מ"א סק"ו א"ר או' ו' סו"ב או' א' ח"א שם ומה שתמה המש"ז בקנ"א או ג' ע"ז דהשורף עצי הקדש לוקה אף שהוא תלוש כבר תירץ הח"ס סי' ל"ב דגם הר"ם מודה בשובר מטלטלים דאית ביה משום ל"ת רק הוא דן דמותר להסיר המטלטלים מבהכ"נ והמנורות דבזה ההסרה אין בו משום ל"ת, והביאו שד"ח אסיפת רינים מע' בהכ"נ אות י"ט והתו"ח אות ז' יעו"ש, ועיין לקמן אות כ"א וכ"ה וכ"ו:

א

יט) שם ואסור לסתור וכו' לעכב מלבנות בהכ"נ נתיצה והריסה מיקרי, הר"י הלוי ז"ל בתשו' סי' מ"ד, כנה"ג שם, א"ר שם ונהי דאין לוקה עון גדול הוא, מיהו כשיש בהכ"נ ורוצים לחלוק שלא לשם שמים אין אסור א"א או' ו' ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ן אות ח' מ"ש בזה יעו"ש.

א

ך) שם ואסור לסתור וכו' עיין א"א אות ו' שנסתפק אם נותץ אבן מבהכ"נ או בה"מ דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לה' אלהיכם ל"ד מקדש. ונ"מ דמפסל לעדות והניח בצ"ע, ומיהו המט"י אות ג' פשיטא ליה שהוא דרבנן יעו"ש, וכ"כ התו"ח אות ו' יעו"ש ועיין בשד"ח כללים מע' הבית אות מ"ג שהביא כמה דעות בזה די"א דאורייתא וי"א דרבנן יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ק"ן אות ו':

א

כא) תיבות ישנות שבבהכ"נ שאינן ראויות עוד לתשמישן פקע קדושתם ויש לצדד דמותר לשורפן ועל צד היותר טוב ימכרום לעצים להסקה ובדמיהם יעשו תיבות חדשות אחרות במקומם זר"א סי' כ"ג, מחב"ר אות ג' זכ"ל אות ב' שע"ת אות ה' ועיין לקמן אות כ"ה ובסי' קנ"ג אות ס"ג:

א

כב) שם ואסור לסתור וכו' קהל שהוצרכו לשנות מקום המעלה עשן מותר לפרוץ בחומה ולפתוח מקום להמעלה עשן, עולת שמואל סי' י"ד יעו"ש ועיין בתשו' שואל ומשיב ח"ב סי' כ"ב שכתב בענין קהל אחד שסתרו כדי לעשות מקום לעזרת נשים ורב אחד אסר להם דעזרת נשים אין בו קדושה וסתר את דבריו ואדרבא ראוי להרחיב להם שיבואו להשגיח על בניהם וירבו ההכנסה יעו"ש ועי"ש עוד בסי' כ"ג שכתב דזה מותר אף בבהכ"נ של כרבים דמבואר לקמן סי' קנ"ג דאסור למכור מ"מ בכה"ג שרי כיון דנשאר מקום להתפלל יעו"ש, פ"ת, ולפ"ז נראה דה"ה אם רוצים לסתור מכותל בהכ"נ כדי לעשות חלונות לעזרת נשים כדי שיבא להם אורה ולהתפלל בהרחבת הלב ג"כ שרי וכ"מ ממ"ש לעיל אות טו"ב בשם המט"י דכל שהוא לצורך מותר יעו"ש ודלא נמי שאסר. והוא שיחזור לבנות סביב החלון בנין יפה ולא ישאר כך פגום נכנס פגום יוצא שאינו מן הכבוד ועוד כדי שיהיה סותר ע"מ לבנות, ועיין שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ אות י"ט:

א

כג) בהכ"נ שהיה בו כותל רעוע והפילוהו ארצה והיה עב ביותר ועשאוהו מחדש דק מאד ומקום שאר עובי הכותל נשאר מחוץ לבהכ"נ ועשו שם אצטבא לישב עליה לא יפה עשו אמנם מה שכבר עשו עשוי, בארת המים סי' ט' י"א מ"ב סי' קנ"ד בהגה"ט או' א' עיקרי הד"ט שם אות ל"ד:

א

כד) הסותם פתח או חלון אף בכותל המפסיק בין ביתו לבהכ"נ יש לחוש לצאוות ר"י החסיר להניח חור כל שהוא, יוסף אומץ סי' ל"ז, ואגב הביא ג"כ דצוואת ר"י החסיד שלא לנתוץ תנור וכירים אפי' לעשות שם בית תלמוד שלא כמ"ש הרב ב"ד ביו"ד סי' נ"ו ושלאחר זמן נראה לו ס' צרור הכסף של הר"א גאטיניו דדחה כל ראיות הב"ד ושכיון קצת לדבריו וכמ"ש בס' אהבת דוד סי' ט"ו יעו"ש, עיקרי הד"ט שם אות מ':

א

כה) בהכ"נ של יחיד אין עליו דין בהכ"נ לענין מכירה ויכול למכרו ולעשות בו ג"כ מה שירצה ולסתרו ולשנותו ככל אשר יחפוץ ואין המקום מקודש אא"כ יקדישנו בעליו לצמיתות לדורותיו, תשב"ץ ח"ד טור א' סי' ז' ונראה דכל שראוי לתשמיש בהכ"נ המקום מקודש ולא מבית ששוכר מהעכו"ם, י"ד אליהו סי' מ"ח, עיקרי הד"ט שם אות ט"ז:

א

כו) שכרו מקום ובנו ע"ג בהכ"נ ועתה כי קשה עליהם יוקר השכירות והמשכיר אינו מתפייס בפחות ורוצים הקהל לסוגרו ולפנות הכלים למקום אחר אולי יכנע לבב המשכיר ויש לחוש א' לביטול התמיד ממקום הזה, ב' פינוי הכלים הוי כסותר דבר מבהכ"נ, ג' דאם לא ישתוו עם המשכיר יהיה סיבה לסתירת בהכ"נ שיסתירנה המשכיר ויאמר טלו עציכם וכו' או שהקהל יאמרו עצינו ואבנינו ניטול עמד ע"ז הג' ח"ס בסי' ל"ב והעלה בכחא דהיתרא דאין כאן בית מיחוש כלל יעו"ש, והביאו השד"ח שם אות ל"ה, פ"ת א"ח אות א' ועיין לעיל אות ח':

א

מ"א סק"ה כתב הב"ח. ס"ל דאע"פ שסיים הג"א בהאי דינא וכ' כי ליכא דוכת' לצלוי אפ"ה מודה הג"א דקי"ל כמ"ד משום פשיעות' רק כיון שעומד באמצע הבנין שהתחילו כבר לבנות החדש ורוצה לסתור א' לאחד מן הישן ולהניחו מיד בחדש ליכא חשש פשיעות' מש"ה לא אסר הג"א רק בליכא דוכתא כך מפרש הב"ח בהג"א ולכן פסק כך לדינ' דבאיכא דוכת' שרי ומשיג המ"א דלמה לא ניחוש לפשיעות' כה"ג ואפי' תימא דל"ח לפשיעות' כה"ג מ"מ לאונס מיהו חיישי' אע"כ דהג"א פסק כמ"ד משום דוכת' לצלוי ממיל' לדידן דקי"ל כמ"ד משום פשיטות' אסור אפי' איכא דוכת' וכי הם דברי הט"ז סק"ג:

ב

ט"ז סק"ב ותחלה יבנו. פי' יתחילו תחלה לבנות ואח"כ יטלו האבנים מן ישינה אחד אחד ויבנוה תוך החדשה דאלו בליכ' תיוה' אפי' בכה"ג אסור כמ"ש הט"ז סק"ג:

א

שמא יארע. וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא:

ב

ואחר כך סותרין. וזה אפילו בכרכים שרי דגם כל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת עסי' קנ"ג ס"ז (מ"ב סי' ל"ג ומ"ש י"ו) עמ"ש סי' קנ"ג ס"ד:

ג

דינא הכי. שבונין תחילה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה:

ד

במהרה. ואמרי' בגמר' דעיילי לפוריא להתם כדי שלא יתעצלו מלבנות ומיירי שהכניסו סמוך לבה"כ עסי' קנ"א סי"א:

ה

ואסור ליקח. כתב הב"ח דאם הישן עומד באמצע בנין החדש דליכא למיחש לפשיעות' וגם יש להם מקום להתפלל בו שרי עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דבגמ' פירש"י דהאיבעי' היתה שהתחיל לבנות החדש והיה רוצה לסתור א' לא' מן הישן לבנות בחדש מיד דליכא למיחש לפשיעות ופשטו ליה לאיסורא וטעמא שמא יארע להם אונס וישארו שניהם חרבים כמ"ש ריש הסי' וא"כ אפי' עומד באמצע ב"ה אסור מטעם זה ואפי' איכא דוכתא לצלויי ועוד דלמה לית לן למיחש לפשיעותא כשעומד באמצע אי משום שלא יוכלו להתפלל הלא אפי' אינו עומד באמצע כשסותרים אותה אין להם מקום להתפלל ואפ"ה אסור ועוד כי פריך בגמרא מאי בינייהו ה"ל לתרץ איכא בינייהו בעומד באמצע אלא ע"כ בכל גווני איכא למיחש לפשיעות' ולכן שינו הפוסקים לשון הגמרא וכתבו שמא יארע להם אונס ולכן לא כתב רמ"א סוף לשונו של הג"א שמשמע כי איכא דוכת' לצלויי שרי דאנן קי"ל כמ"ד משום פשיעותא שמא יארע אונס ובכל ענין אסור:

ו

ואסור לסתור. דהוי כנותץ אבן מן ההיכל (שם) הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר (מהר"מ פדואה סי' ס"ה):

א

(א) בית הכנסת – וה"ה ביהמ"ד ובין של יחיד או של רבים:

ב

(ב) כדי לבנות וכו' – ר"ל לא מיבעיא אם אין דעתו לבנותו אח"כ כלל דאסור אלא אפילו אם סותרו כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר דאסור ואפילו אם דעתו לבנותו עתה בגודל פאר ויופי:

ג

(ג) בית הכנסת אחר – וה"ה לעשות ממנו ביהמ"ד נמי אסור אע"פ שקדושתו גדולה יותר [כדלקמן בסימן קנ"ג ס"א] ומהאי טעמא דמסיים. כתבו האחרונים דה"ה כשהבהכ"נ מושכרת להם רק לזמן ודעתם לשכור אח"כ במקום אחר אסור לסלק את עצמם ממקום הראשון עד שישכרו תחלה במקום אחר:

ד

(ד) אונס וכו' – ואפילו אם היו כבר המעות גבויים לצורך כל הבנין ומונחים ביד הגבאי ואפילו האבנים והקורות וכל צרכי הבנין מוכנים אפ"ה אסור דלמא מתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו [גמרא]:

ה

(ה) שלא יבנו האחר – ונמצאו עומדין בלא ביהכ"נ ואפילו איכא להו דוכתא לצלויי באיזה מקום נמי אסור. והיכא דאיכא עוד ביהכ"נ קבוע בעיר שיכולים להתפלל שם כולם הט"ז מתיר והמ"א אוסר בכל גוונא ועיין בביאור הלכה:

ו

(ו) בונים האחר תחלה – היינו שגומרים אותה כולה ואף שלא התפללו עדיין בה מותר לסתור הישנה דתו ליכא למיחש דילמא איתרמי להו שום דבר מצוה ויזבנו הביהכ"נ כדלקמן בסימן קנ"ג סי"ג:

ז

(ז) ואח"כ סותרין – כתב המ"א בשם המשאת בנימין דאפילו היה הביהכ"נ של כרכים דמבואר לקמן בסימן קנ"ג ס"ז דאנשי העיר אין יכולין למכרו בשום גוונא דמסתמא בנאוהו אדעתא דכו"ע ושמא יש אחד בעולם דלא ניחא ליה במכירה זו הכא שרי דמסתמא כל העולם מרוצים לזה כיון שבנו להם ביהכ"נ אחרת תחת זה:

ח

(ח) דינא הכי – שאין סותרין המחיצ' אלא בונין החדש בצד הישן ואח"כ סותרין הישן ועיין ביאור הלכה:

ט

(ט) אבל אם חרבו וכו' – וה"ה כשגזר מלכות שלא יתפללו עוד באותו ביהכ"נ ומן הנמנע להשתדל [א"ר] כתב הט"ז מעשה בעיר אחת שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתישבו בתוך החומה והיתה הביהכ"נ לבדו חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה מזו והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ויתחילו לבנות ביהכ"נ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך החומה מהם:

י

(י) ואסור ליקח אבנים וכו' – ענין בפני עצמו הוא ולא קאי אחרבו יסודותיו דאז בודאי מותר לסתרו ולבנות ממנו את הבנין החדש אלא אריש הסעיף קאי דהבהכ"נ הישן הוא שלם וקמיירי שכבר התחיל בנין החדש וחסרו לו אבנים להשלים הבנין ורוצה לסתור הישן כדי להשלים החדש וקמ"ל דאפילו בכה"ג שאין סתירתו של זה אלא לבנינו של זה אפ"ה חיישינן שמא יארע לו אונס ולא ישלים וע"כ אסור אפילו באיכא דוכתא לצלויי וכמ"ש לעיל בריש הסימן:

יא

(יא) ואסור לסתור דבר – דהוי כנותץ אבן מן ההיכל דאסור משום שנאמר את מזבחותם תתצון וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם ובהכ"נ וביהמ"ד ג"כ נקרא מקדש מעט. ודוקא לנתוץ ולשבר כלי קודש או לעקור דבר מחובר כמו אבן ממזבח לאפוקי לפנות הכלי קודש והספסלין וכדומה מביהכ"נ אף שאין זה כבוד לביהכ"נ יש לומר שאין בכלל זה [מהר"מ פאדווה סי' ס"ה]:

יב

(יב) א"כ עושה וכו' – דאין זה נתיצה אלא בנין. ואותן שמדבקין דף בכותל ביהמ"ד ועושים גומא בכותל שיוכל להחזיק שם על ידי עץ אותו דף רבים מהאחרונים מקילין בזה דלא כט"ז:

א

ט"ז ס"ק א' ומזה נלמד דבריו צריכין באור דהא הרא"ש נדחק ליישב הא דמרימר ומ"ז בנו בי קייטא בסתו' דהא סברי משום צלויי ולא סברי משום פשיעותא ואין הלכה כן ע"ש ואם איתא דס"ל דמותר אם יש להם בהכ"נ אחר קבוע בלא"ה א"ש האי מימרא וכמ"ש התוס' והר"ן באמת ואפשר דקשה להרא"ש ממ"נ יש לחוש שיתרשלו לבנות יותר מחצי שנה ולא יהיה להם בהכ"נ בסיתוא אחרת:

א

סותרים עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב סי' י"ט בבה"כ דאית בה תיוהא וצריכה תיקון אלא שגוף בה"כ במקום הזה ברפיון כו' ע"ש. כדת מה לעשות לבנות במקום אחר ולהוצי' בה"כ הישן לחולין ועיין בתשו' נ"ש סי' כ"ז אם בה"כ מושכרת מהשר אסור להניח עד שישכרו אחרת תחלה והביאו בא"ר:

ב

לסתור עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד מ"ש בענין זה. וכתב במה"ב בשם זרע אמת תיבות ישינות שבבה"כ שאין ראוים לתשמישן פקע קדושתן ועצהיו"ט למכרה לעצים להסקה ובעד הדמים יקחו חדשים ע"ש:

א

שמא יארע אונס. בגמרא אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחרית' איכא דאמרי משום פשיעות' דלמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחרית' וא"ד משום צלויי כל זמן הבנין מאי בנייהו א"ב דאיכ' בי כנישת' אחרית' וברי"ף ורא"ש ור"ן גרסי דאיכ' דוכת' לצלויי למ"ד משום צלויי ליכא למ"ד משום פשיעות' איכא וכתב הרא"ש דקי"ל כמ"ד משום פשיעות' ממיל' לא מהני דוכת' לצלויי וכתב הר"ן דלמ"ד משום פשיעות' דמתרשלי מלבנותה ובימים שבנתים לא יהיה להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם ב"ה אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום צלויי ולא משום פשיעות' דאלו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה כו' עכ"ל וכ"כ בשם רשב"א ונ"י ונרא' שגם התוס' ס"ל כן דהא כתוב איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי משמע דוקא במקום עראי לצלויי פליגי אבל בי כנישתא קבוע אחריתא כ"ע מתירים ואפי' להגי' שלפנינו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא ג"כ פירושו כן שיש בי כנישת' עראי וכ"מ בב"י בדאיכא בי כנישתא אחריתא לצלויי משמע עראי בעלמ' ולזה נרא' דגם הרמב"ם והטור ס"ל כן ואע"ג דלא הזכירו דמהני בי כנישתא אחרית' נלמד ממיל' מדאמרו אלא בונין האחרת תחלה ואחר כך סותרין ומזה נלמד דאי איכא אחריתא ה"ל כאלו בנו אחרת דמה הפרש יש ביניהם וכ"כ רמ"א סי' קכ"ג דיש להם בה"כ אחרת מותר לסתור הישנ' ובב"י כ' שיש פלוגתא בין הטור להר"ן ואינו נראה כלל אלא הכל מודים בב"ה קבוע דמותר לסתור האחרת:

ב

אבל אם חרבו יסודותיו. ובגמ' קרו לזה תיוה' דהיינו אם נרא' קלקול: ומעשה בעיר אחד שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתיישבו בתוך החומה והיתה בה"כ לבד חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה מזה והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ותחלה יבנו בה"כ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך החומה מהם.

ג

ואסור ליקח אבנים כו'. ז"ל הג"א בשם א"ז וסיים אח"ז כי ליכא דוכתא לצלויי משמע דה"ק אפי' רוצה לסתור ולבנות אחרת ואין לו אבנים רק אלו מן הישנה אפ"ה אסור כל שאין דוכת' לצלויי כי הוא פסק כמ"ד הטעם משום דוכת' לצלויי ממילא לדידן אסור אפילו ביש דוכתא לצלויי לא יסתור הישנה כדי ליקח האבנים ממנה אבל אם יש היתר לסתור אותה בדרך שזכרנו דהיינו שיש בה"כ קבוע אחר או דחזו ביה תיוהא ודאי מצוה מן המובחר ליקח האבנים ולבנות החדשה כן הוא ביאור הדבר וכבר ראיתי מי שטעה בזה לומר שיש איסור ליקח האבנים המנותצים וזה אינו:

ד

ואסור לסתור כו'. עיין מ"ש בס"ס הקודם לזה: