שולחן ערוך, אורח חיים כ״א: כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

כדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים ובו ד סעיפים:
חוטי ציציות שנפסקו יכול לזורקן לאשפה מפני שהוא מצוה שאין בגופה קדושה אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום ביזוי מצוה [וי"א דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה אלא שאינן צריכין גניזה [כל בו הלכות שבת] ויש מדקדקין לגונזן והמחמיר ומדקדק במצות תע"ב [מהרי"ל הלכות ציצית] [וע"ל סי' תרס"ד סעיף ח' ט']:

ב

טליתות של מצוה שבלו אדם בודל עצמו מהם ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה אלא זורקן והם כלים:

ג

מותר ליכנס בציצית לבית הכסא: הגה וכ"ש לשכב בהן דשרי ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם שלא ליתנו לכובס עכו"ם לכבס והכל שלא יהיו מצות בזויו' עליו אך נוהגין להקל לשכב בהם [כל בו]:

ד

יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו:

א

אבל כ"ז שהן קבועים בטלית אסור להשתמש בהם הגה ע"ז משום דאסור למעבד צרכיהן במידי דעביד למיסק ביה י"ח מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מידי א"נ הושענ' לאורוחי בי' ואתרוג דמצוה למיכליה (טור בשם שאלתות פ' שלח לך) והושענא דכתב פירוש היינו הדס כ"כ רא"מ בהגהות כי הדס ולולב וערבה כולם נקראים הושענא כמו שמצינו בכמה מקומות בפרק לולב הגזול והטעם שנקראים הושענא משום שמנענעים אותה בשעה שאומרים הושענות (מהרי"ל בדרשותיו בהלכות לולב) וכן להדיא השוה אותם בברייתא להדדי דהא קתני ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית וסוכה ולולב אנו רואין שהן בשעת מצותן אסורין משמע דה"ה ציצית ואפי' בשעה שאינו לובשן אסור להשתמש בהם כיון שעומדין לצאת בהם י"ח מצוה כנ"ל כי להדדי השוה אותם הברייתא וכשם שסוכה ולולב אסורים בסוכות כל ז' אפילו שלא בשעת ניענוע או בשעה שיושב בסוכה אף ציצית כן וע"כ לא התירו להתיר ציצית מטלית כדי למכרה משום דקא מבטל מצוה כי היכי דאסור ליטול מזוזה מן הבית כשיוצא ממנו משום דקא מבטל המצות ולא התירו אלא להתיר מבגד זה ולהטיל תיכף ציצית בבגד אחר וכן משמע בשאלתות פ' שלח לך וה"ה כל דבר העומד לצאת בו ידי מצוה אסור להשתמש בו והאריך הרב בעט"ז עי' בספרו:

א

שנפסקו. ה"ה מקודם שעשאם בבגד דהזמנה לאו מילתא היא:

ב

לאשפה. ומהרי"ל נהג להניחם תוך הספר לסימן או לעשות בהם שום מצוה. וכ' ט"ז וה"ה סכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה. (ומותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית ובלבד שלא יהיה תשמיש מגונה ופשוט הוא. כ' בתשו' רמ"א סימן ט' אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עכו"ם. או לקנות מהם קרשים ואבנים לבנין ב"ה. אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין בהם עכו"ם):

ג

לבית הכסא. כ' הט"ז דוקא בד' כנפות שלבש תחת הבגדים אבל בטליתות של מצוה אין נכון שיכנס לבית הכסא. גם ההולכים בי"כ לפנות ומלובשים בקיטל צריך שיפשוט הקיטל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל ע"ש:

ד

שלא לשכב. ובכתבי האר"י ז"ל ע"פ סוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן. ועיין בס' אליהו רבה מה שמתרץ על קושית מ"א על ראיות האר"י ז"ל:

ה

ציציותיו. ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. ובספר מצת שמורים האריך דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהן ויפסקו. והקשה המ"א דבסי' כ"ג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע דבעלמא מותר. וכן ההיא דציצית הכסת ע"ש והמחבר יד אהרן מיישבו ע"פ החילוק של הט"ז שכתבתי בס"ק ג' לענין בית הכסא. ה"נ כאן לענין שלא יהא נגרר הציציות יש חילוק בין טלית גדול או קטן דבטלית גדול שמיוחד רק להתפלל אינו ראוי והגון שיהיה ציצותיו נגררין בארץ. וההיא דבית הקברות ודציצית הכסת מיירי בציצית שבבגדיהם ע"ש ועיין בשכנה"ג:

א

מגילה כ"ז לפירוש השאלתו' והרמב"ם והר"ן מהא דכסוי הדם חולין פ"ז ונר חנוכה שבת כ"ב

ב

הר"ן בפי"ג דשבת בשם הראב"ד

ג

הרמב"ם בפ"ג וב"י בשם גאון מההיא דמנחות מ"ג

ד

אגור בשם הגהות מרדכי

א

ס"א שנפסקו כו'. ר"ל דבכה"ג מיירי שם וכמש"ו וכמו נ"ח וסוכה ודם בפ"ב דשבת ושאר מצות כגון אתרוג וכיוצא ועוד אמרינן בשלהי ר"ה אבל מי רגלים אסור כו' ובברייתא חשיב שם סוכה לולב שופר:

ב

אבל כ"ז כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת אבוהון דכולהו דם וע' בס' תה"א ל"ב ב':

ג

וי"א כו'. דה"ק נזרקין ממילא היפוכא דתשמישי קדושה נגנזין אבל במס' ציצית אמרינן עושה אותן תכריך למת ומרדעת לחמור:

ד

ויש כו'. מדאמרינן הואיל ואתעביד חדא מצוה כו' אלמא דיש לנהוג כבוד בהם וז"ש וע"ל סי' כו' ועמ"א וט"ז:

א

ס"ב טליתות כו'. כן פי' הראב"ד מ"ש בשבת קכ"ה א' שירי פרוזמיות כו' בטליתות של מצוה דאסור לקנח כו' וע"ל סי' ש"ח סי"ג:

א

ס"ג מותר כו'. ממ"ש במנחות מ"ג א' אינש צניעא כו':

ב

וכ"ש לשכב כו'. כמש"ש כי משני מכסות כו' אבל על כסות לילה לא מברך וע"ל סי' ח' ס"ב:

ג

שלא יהיו כו'. גמרא הנ"ל:

א

ס"ד יש ליזהר כו'. מטעם הנ"ל שלא כו' ועמ"א:

א

אבל כ"ז שהם קבועים וכו' – עיין במ"ב והוא מהב"ח והביאו דבריו הע"ת והא"ר והסכים להם הפמ"ג ג"כ דלא כהט"ז שכתב דכו"ע מודים בזה דשרי ועיין לקמן בסימן תרל"ח בסק"ב במ"א במ"ש לענין סוכה בנויה משנה לשנה דמשמע מדבריו שם דבכל השנה ואפי' כשיגיע חג הסוכות כ"ז שלא ישב בה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא ומוכח בפשיטות דס"ל כסברת הט"ז דהוא מותר להשתמש בה עדיין ואין בזה משום ביזוי מצוה דלא כב"ח ועיין בשע"ת שהביא שם בשם הברכ"י שכתב בשם מהר"י מולכין שס"ל שם ג"כ לאיסור אך הוא דחה דבריו שם מכח דברי המ"א ולפלא שלא זכר דהב"ח יסבור ג"כ כוותיה ואין להתיר שם רק מחמת דהוי כאלו התנה שאינו בודל וכמו שכתב השע"ת שם ועוד אפשר לומר דסברת המ"א לחלק בין ציצית דבכל יום היא עומדת לקיים בה המצוה ע"כ אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל המצוה מן הבגד משא"כ בסוכה לאחר ז' ימי החג דנתבטל מצותה ממנה עד לשנה הבאה ע"כ אף דדעתו עליה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא ולפ"ז עכ"פ בלולב ושופר ע"כ דיפלוג המ"א ג"כ אהב"ח:

ב

לקשור וכו' – עיין בפמ"ג שכתב דאף בכל מצוה דרבנן שייך בה האיסור דביזוי מצוה עיי"ש:

א

במג"א ס"ק ב' הי' לו מזוזה. נ"ב עיין במרדכי סוף הלכות מזוזה הובא בב"י יו"ד סי' דפ"ב דבחדר אם איש עם אשתו ישינים שם פוטר ממזוזה והביאו הרמ"א בהג"ה בש"ע שם סעיף ב' ע"ש וצדקו דברי האר"י זצ"ל וק"ל. ולפ"ז משמע קצת כמ"ש הר"י יעב"ץ בסידור שלו שיש לשמש מטתו מלובש בטלית קטן ויש לדחות דבלאו הכי נמי לא היה ערום [ממצוה] דעונה גופא מצוה היא והא לא מצי קאי בשהיה שוכב באותו חדר בלא עונה ומזוזה לא היה שם וע"כ היה שוכב בטלית קטן ודו"ק:

א

[א] אסור להשתמש בהם וכו'. אבל מותר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית, כמו דמותר למכרה לכותים, ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה, ומכל שכן דמותר לעשות ממנו בגד אחר בלא ד' כנפות, וכן משמע בפוסקים. מיהו כל זמן שציצית בטלית אף שאין לובש בהן, וכן שופר אף אחר ראש השנה, וכן לולב ישן אחר סוכות שעומד למצוה, כתב הב"ח דאסור להשתמש בהן ולנהוג בהן מנהג בזיון. ובטלית גופיה בעוד שציצית בו, כתב עולת תמיד דמותר להשתמש בו כל שאין תשמיש מגונה, דלא אסרו להשתמש אלא בציצית ולא בטלית, עד כאן. וקצת קשה לפי זה מאי הוצרך להוכיח לעיל סימן ט"ו דכשהתיר הציצית מותר להשתמש בטלית, הא אפילו בעודו עליו מותר. כתב בתשובת ר' אליהו מזרחי סימן פא אסור לעשות טלית של מצוה מתכשיטי כומרי עבודת כוכבים או לקנות מהן קרשים ואבנים לבנות בית הכנסת, אבל מותר ללבוש מלבוש שמקשטין עצמן לעובדי כוכבים, ומותר להכנס לכנסתו ולהתפלל בו ועיין יורה דעה סימן ק"ל סעיף י':

ב

[ב] ויש מדקדקים וכו'. ומהרי"ל כתב דיניחן לסימן בספרים, וכתב הט"ז ולפי זה נראה דהוא הדין בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינה כבוד למצוה שעברה:

ג

[ג] מותר ליכנס וכו'. כתב הט"ז נראה דדוקא בבגד שעשאו למלבוש. אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס בהם לבית הכסא אף שאין ראיה לאיסור מכל מקום לא גרע מדרך ארץ דאמרינן בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס. וכן ההולכים ביום הכיפורים לפנות צריך שיפשטו הקיטל שבגד זה מיוחד להתפלל, כן כתב ט"ז, עד כאן. ואני מצאתי בספר חסידים סימן תשע"ז וזה לשונו, שאול כשעשה צרכיו לא היה המנטיל עליו לכך יש כשעושין צרכיהן בבית הכסא פושטין את המקטורן וכן טליתן שיש בו ציצית גם כן, וצריך עיון:

ד

[ד] שלא לשכב וכו'. והמקובלים אחרונים כתבו הרבה מדקדקים לישון בציצית כדי שלא יהיה בלא מצות ציצית אפילו רגע אחד, אפילו כשישן עם אשתו ומותר לשמש מטתו בו. והנה מגן אברהם הקשה על ראיית מהר"י לוריא, שאמר דוד כשראוהו ערום במרחץ אוי לי שאני ערום מן המצוות ולא אמר כן בלילה כששכב, והקשה דבלילה היה לו מזוזה, עיין שם. ולעניות דעתי ראייתו מלילות דחג הסוכות דחייב לישון בסוכה והיא פטורה ממזוזה, כדאיתא ביורה דעה סימן רפ"ו, מיהו מזה לאו ראיה דיש לומר דסוכה עצמה היא המצוה. אלא נראה לי דראייתו כששוכב עם אשתו בכל השנה פטור ממזוזה, אלא דרמ"א כתב ביורה דעה סימן רפ"ו דאם הדלת מפסיק לכולי עלמא חייב במזוזה, ואפשר כיון דדלת מפסיק הוי כערום מן המצוה:

ה

[ה] שלא ליתנו לכובס וכו'. והלבוש השמיט. ונראה דסבירא ליה דמה שכתב רמ"א דנוהגין לשכב בהן, הוא הדין דנוהגין ליתנו לכובס עובדי כוכבים לכבס, וכן כתב בית יוסף, דלא ראה ולא שמע מי שנזהר בזה, וכן משמע בלחם חמודות דף קי"ב. מיהו שיירי כנסת הגדולה כתב זה לשונו ובזמנינו זה מקפידין על כיבוס כותים:

ו

[ו] שלא יגרור וכו'. ועליו הכתוב אומר וטאטתיהו במטאטא השמד. בספר מצות שמורים בשם עדי זהב האריך לחלוק על הלבוש שנתן עונש זה, אלא דאין איסור משום ביזוי כדמוכח מבן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררין, אלא הטעם שידרוס עליהן ויפסקו ולא יוכל לתקנן מיד, עד כאן. ולא ראה שכן כתב הבית יוסף בשם האגור והמרדכי, וכסתות אין ביזוי כל כך, עיין מה שכתבתי בסימן י' ס"ק י"ב. ומגן אברהם כתב דיש לומר דדוקא כשגוררין בשעת לבישה הוי ביזוי דנראה כאילו מכבד בהם הבית, אבל אם נגררים דרך הילוכו אין קפידא כל כך:

א

א) [סעיף א'] חוטי ציצית שנפסקו וכו' כתב עו"ת אות א' וה"ה מקודם שעשאן בבגד דהזמנה לאו מילתא היא עכ"ל, וכתב עליו המאמ"ר אות א' דדבריו אין מדוקדקים דלאו מכח ה"ה אתיא אלא מק"ו דאפי' בדבר שיש בו משום קדושה הזמנה לאו מילתא היא ושריא וכדלקמן סי' מ"ב ובכמה מקומות והכא בחוטין שנפסקו מטעם שאין בהם קדושה אתיא עלה דאינה אלא תשמישי מצוה וכו' עכ"ל, ומ"מ יש להחמיר שאין לנהוג בהן מנהג בזיון מאחר שהם טוויים ושזורים לשם ציצית, וכן אם נתן הציצית בטלית ועדיין לא לבשה יש להחמיר שלא לנהוג בהן מנהג בזיון, כ"כ האחרונים. ועיין שע"ת אות א' ובסה"ק קול יעקב על סי' מ"ב אות ד':

א

ב) שם יכול לזורקה לאשפה וכו' זהו מדינא אבל לפי מ"ש בסעי' ב' טליתות של מצוה אדם בודל וכו' כ"ש שיש ליזהר בציצית שלא לזורקן לאשפה, ברכ"י אות א' והלב"ש על הט"ז סק"ג כתב, הא דמתיר כאן לזרוק הציצית למקום דמגונה היינו דוקא ציצית של בגד, אבל ציצית של טלית דמצוה פשיטא דלא גרעו הציצית מטלית עצמו אדרבא עדיפא מיניה ודאי עכ"ל, והביאו פתחי עולם אות ב', נמצא דכאן מיירי בציצית של בגד כמ"ש הלב"ש והא דיכול לזורקם לאשפה זהו מדינא כמ"ש הברכ"י אבל לפמ"ש בסעיף ב' טליתות של מצוה שבלו אדם בודל וכו' כ"ש שיש ליזהר בציצית אפי' של בגד שלא לזורקן לאשפה וכ"ש בציצית של טלית העשוי למצוה, כגון אנחנו שלובשים הטלית בשביל לקיים מצות ציצית, דלא גרע הציצית מטלית דקאמר בסעיף ב' אדם בודל וכו':

א

ג) שם אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש וכו' ואפי' אינו מלובש בה כיון שעומד לצאת בו ידי מצוה. עו"ת אות ב' עט"ז. פרמ"ג במש"ז אות א', שתילי זיתים אות ב', פתחי עולם אות ג', ודלא כהט"ז סק"א וכן אסור למיסר מידעם בציצית אפי' בלילה אפי' להרמב"ם ז"ל בסי' י"ח, דדמי לשופר ולולב בעומד לשנה הבאה דאסור לתשמיש הדיוט כמ"ש הב"ח וכ"ש זה. פרמ"ג א"א אות א' פת"ע אות ד':

א

ד) שם אסור להשתמש בהם וכו' ולא מהני תנאי באומר איני בודל מהם דביזוי מצוה הוא ול"ד לנוי סוכה סי' תרל"ח ס"ג דהתם לא נחשבו כמותם ולא חל שם מצוה עליהם משא"כ בציצית דבהכרח לשם מצוה עושה ומברך להתעטף, פרמ"ג בא"א אות א' יעו"ש. פתחי עולם שם:

א

ה) שם ההגה, וי"א דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון וכו' ומסיק בד"מ בשם מהרי"ל שהיה נוהג לגונזה ולהניחם תוך ספר או לעשות בהם שום מצוה, ט"ז סק"ב, וטוב לעשות מהם סי' לספרים, מהר"י וייל סי' קצ"א וקצ"ג, כנה"ג בהגה"ט עו"ת אות ג' א"ר אות ב' מ"א סק"ב, ר"ז אות א', וה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה ט"ז שם, א"ר שם, וה"ה בכל תשמישי מצוה כגון לולב וכדומה, מחה"ש סק"א, וה"ה בעצי סוכה אין לעשות דבר מגונה, ודפנות הסוכה נכון שלא לעשות תשמיש מגונה מהם, פרמ"ג במש"ז אות ב', פתחי עולם אות ג':

א

ו) [סעיף ב'] טליתות של מצוה שבלו וכו' כתב הרב בית יהודה סי' כ"ט דמותר לעשות מטלית גדול טלית קטן. והביאו פתחי עולם אות ד' אבל הרב לב חיים ז"ל סי' צ"ב פקפק בזה משום דע"פ הסוד טלית גדול יש בו מעלה רבה על טלית קטן. והאמת אתו עיין בדברינו לעיל סי' ט"ז אות א' ד"ה אמנם ובשער הכוונות סוף דרוש ו' מדרושי ציצית. וכ"כ בן איש חי פ' לך לך אות כ"א. מיהו אם נתבלה מקצתו ואין ראוי ללובשו יוכל לעשות מחלק החזק שבו ט"ק ואין חשש בזה לכ"ע. בן א"ח שם:

א

ז) שם ואינו מותר לקנח. כן הוא בר"ן שמביא ב"י שלפנינו וכן גריס ר"ז אות ב'. ובקצת ספרים כתוב ואינו רוצה לקנח. וכתב הברכ"י אות ב' דהיא הנוסחא האמיתית אבל המאמ"ר אות ג' כתב דנוסחת ואינו מותר לקנח הוא היותר נכון יעו"ש:

א

ח) שם ולא ליחד אותם לתשמיש מגונה וכו' וה"ה בטליתות של משי שלסברת מרן ז"ל בסי' ט' סעי' א' שחיובן מדרבנן שייך בהו משום ביזוי מצוה. ואסור לקנח עצמו בהם וליחד אותם לתשמיש מגונה שהרי נר חנוכה דרבנן ואמרו אסור משום ביזוי מצוה. פרמ"ג בא"א אות א':

א

ט) שם ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו'. ואותם שנוהגים לזרקם בבית הכנסת והשמשים מקנחים בהם נרות בית הכנסת וגם ידיהם המלוכלכים בשמן. זה נקרא תשמיש מגונה ואסור. בן איש חי פ' לך לך אות ך' והוא פשוט:

א

י) שם ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה וכו' ואי רשאי לעשות בו תשמיש הדיוט כתב עו"ת אות ד' דשרי אי אין תשמיש מגונה ואפילו בעוד הציצית בו. אבל הא"ר אות א' חלק עליו וכתב דאינו מותר אלא אחר שהסיר ממנו הציצית יעו"ש. והפרמ"ג בא"א אות א' כתב דלהט"ז באות ג' שכתב דטלית להמחבר חמיר מציצית. לו נראה די"ל טלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו ציצית אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה דהא לבוש הדיוט הוא ואפילו לשכב בלילה רשאי עכ"ל. והביאו פתחי עולה אות ד'. מיהו לדידן שמכווניה בטלית קטן ללובשו משום מצוה יש להחמיר כמ"ש אות ב' יעו"ש:

א

יא) טלית שנפסקו ציצייותיו אי רשאי לעשות מכנסיים יראה דלא אריך למעבד הכי דתשמיש מגונה אסור. ואפילו מטלית קטן. פרמ"ג א"א שם: פתחי עולם שם:

א

יב) לעשות טליתות ממלבושי כומרי עכו"ם מותר אבל מה שמשתמשים ומלבישין עצמן כשהולכין לעכו"ם אין לעשות טלית מצוה מהם עיין יו"ד סי' קל"ט סעי' י"ג. א"ר אות א'. פרמ"ג א"א שם. פת"ע שם. ועיין ב"י ג"כ שם. ועיין בחוות יאיר סי' קס"ג שכתב פ"א נשאלתי שקנה יהודי מעכו"ם מפה מרוקמת ומצויירת יפה שבו מכניסין התוגרמים ילדיהם כשמכניסים אותם לאומנותם ע"י כומריהם. ובקש לעשותו מפה לס"ת ואסרתי. וכאשר היה מוהל לקחו ללפף בו הילדים שמל ולא מחיתי בידו עכ"ל. והביאו פתחי עולם שם:

א

יג) [סעיף ג'] מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. היינו דווקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות שנתחייב בציצית אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם. אין נכון שיכנס לבית הכסא דוגמא לדבר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דרשינן דרך ארץ בגדים שבשל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס וק"ו להאי מלתא שמיוחד לדבר קדושה דוקא. ט"ז סק"ג יד אהרן בהגה"ט. א"ר אות ג'. ר"ז אות ג'. ח"א כלל י"א אות ל"ז. מחה"ש אות ב'. שתילי זיתים אות ה' עמודי השולחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות כ"א. פתחי עולם אות ה'. אבל להשתין בהם ליכא איסורא. עמודי השלחן שם בשם דרך החיים. פתחי עולם שם בשם סד"ה וכ"מ מדברי הט"ז שם. ובטלית קטן שלובשים תחת הבגד שאנו נוהגין בו בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ט"ז שם, יד אהרן שם. ח"א שם. מחה"ש שם. שתילי זיתים שם, וכ"מ מדברי ש' הכוונות שנביא אותו לקמן שכתב שלא להסיר את הטלית קטן כ"א דוקא בבית המרחץ. משמע שלבית הכסא נכנס בו. וכ"כ מצ"ש. וכתב עוד מצ"ש וז"ל בעת שנכנס אדם לבית הכסא אז כל ההארה מסתלקת ומתעלמת מן הציצית ונשאר עליו הטלית קטן כמו גלימא בעלמא, והנה מאותה ההארה שמסתלקת ממנה נעשה מהם מלאכים כנודע שמכל מצות שאדם עושה הוא ממשיך על אותה המצוה הארם גדולה משורש אותה המצוה ואחר שמסתלקת אותה הארה ממנה נעשה ממנו מלאכים ומשמרים האדם מכל דבר רע. לכן בעת שנכנס האדם לבה"כ אותם המלאכים שנעשו מהרשימו של הציצית הם מסתלקים ממנו וממתינים שה בחוץ עד שיוצא פעם אחרת לכן ארז"ל בכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו' עכ"ל ועיין מש"ל סי' ג' אות א':

א

יד) וכן ההולכים מבה"כנ. ביוה"כ לפנות והם מלובשים קיט"ל צריך שיפשיטו הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו. ט"ז שם. יד אהרן שם. א"ר שם, ר"ז שם. ח"א שם. מחה"ש שם. ולטעם זה יש ליזהר ג"כ במלבוש העליון הנקרא גלימא שלא ליכנס בו לבה"כ כיון שרגילות הוא ללובשו בעת התפלה:

א

טו) שם בהגהה, וכ"ש לשכב בהם דשרי. ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית וכו'. והרב ב"י כתב לא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם. עכ"ל. והביאו מ"א סק"ב. וז"ל שער הכוונות בדרוש א' של תפילת ערבית. צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממ"ש בגמרא דברכות כשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה וכו' ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן א"כ למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ עכ"ל. ועי"ש סודן של דברים. וכ"כ בפע"ח שער הציצית סוף פ"א והביאו מ"א סק"ב [ומה שהקשה המ"א על ראיית של הכוונות שהביא מדוד הע"ה דבלילה היה לו עכ"פ מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכו' י"ל על מצות שבגופו קאמר ולא על מזוזה שהיא בפתחו. אח"כ ראיתי שכן תירץ הברכ"י בסי' ח' אות ז' יעו"ש שהביא ראיות לדבר ועיין עוד מה שתירץ המו"ק וא"ר אוא ד'] וכתב שם הברכ"י שכך ראוי לכל אדם דבכל אדם מיירי ודלא כס' דרך החיים דדחה דשאני דוד הע"ה שלא היה ישן וכו' והכי נהיגי שלימים וכן רבים המישרים אורחותם עכ"ל, ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר"י ז"ל גדולים וקטנים שלא לפשוט טלית קטן אפילו בלילה כ"א במרחץ. ועליהם תבא ברכת טוב, ועיין בדברינו לעיל סי' ח' אות נ"ו שכתבנו דהיוצא מן המרחץ מברך על ט"ק מיהו צריך ליזהר מאד ליטול ידיו ואח"כ לברך. והוא פשוט. עיין סי' ד' סעי' י"ח ובדברינו לשם:

א

טז) שם בהגהה. וכ"ש לשכב בהם דשרי, וכן מותר לשמש מטתו והוא לבוש טלית קטן תחת בגדיו. א"ר אות ד' ח"א שם, וכ"מ מדברי שער הכוונות הנ"ל שכתב שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ משמע הא לביה"כ ולתשמיש אין לפשוט, וכ"כ הרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות ז':

א

טוב) שם בהגה אך נוהגים להקל לשכב בהם, משמע הא ליתנו לכובס נכרי לכבס אין להקל. וכ"כ השכנה"ג בהגב"י אות ד', והביאו עמודי השולחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות כ"א, וכ"כ החס"ל, שתילי זיתים או' ו' אבל בלבוש משמע דשרי וכ"מ בל"ח אות ס"ד והביאו א"ר או' ה' וכ"כ ר"ז אות ד' פתחי עולם אות ז' והמחמיר תע"ב, ואם א"א יש לסמוך על המתירים:

א

חי) [סעיף ד'] יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו, באגור כתב כל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתיה במטאטי השמד, והביאו ב"י ומ"א סק"ג. וכ"כ הלבוש, והא דלא העתיק מרן ז"ל בש"ע לשון האגור אלא רק כתב יש ליזהר וכו' משום דדעתו ז"ל לפסוק רק זהירות בעלמא מפני דק"ל ההיא דברכות כמו שהקשה מ"א סק"ג, נה"ש אות ב', וכ"כ שתילי זיתים אות ז' ועיין מ"ש המ"א שם בדעת האגור, והנה"ש שם כתב אפשר דלא קאמר האגור אלא היכא שהוא באופן שהם נגררין תמיד דרך הילוכו, אמנם כל שהבגד אפשר למדלייה באופן שלא יהיה נגרר אף אם יהיה איזה פעם נופל למטה ונגרר אין בזה קפידא לאסור אלא דוקא בביה"ק מטעמא דלועג לרש עכ"ל ועיין בס' מצת שמורים שהאריך וכתב דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהם ויפסדו, והביאו ש"ץ דף ל"ה ע"ג, ועיין מחב"ר אות ב', והמאמ"ר אות ד' כתב בשה הרוקח דאינו אסור אלא לדרוך עליהם דאז איכא ביזוי מצוה משא"כ במגרר לבד יעו"ש:

ב

חי) וכתב בעל העשרה מאמרות וז"ל והמצוה מן המובחר הוא שיהיו הציציות משולשלין ולא נגררין, אלא שיהיו תלויין ועומדין מחצי גופו ולמטה, וכן הוא בכתבי הרב זלה"ה שבחינת הטלית הוא עד החזה ומשם ואילך הוא בחינת הציצית ולפי זה לא יפה הם עושים המשלשלים טליתם מאד עכ"ל והביאו ש"ץ דף ל"ה ע"ג, שע"ת אות ה', ועיין בדברינו לעיל סי' ט"ז אות ב' ד"ה אמנם:

א

יט) שם שלא יגרור ציציותיו, ואה היה הטלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו, ברכ"י אות ה' בשם מהר"ם מזרחי וספר פרי הארץ ח"ג סי' א', ובשם מורו כתב דטפי עדיף לתוחבם בחגורתו מאחריו, והביאו ש"ץ שם, שע"ת שם, סידור בי"ע אות ל"ב חס"ל. כף החיים להרח"פ ז"ל סי' יו"ד אות ה', ועיין בדברינו לעיל סי' ח' אות מ"ג, ויותר טוב הוא להעלותו על כתיפו שלא יגרור בארץ, כף החיים שם והוא פשוט:

א

ט"ז סק"א מאתרוג דאסור למיכלי'. דזה מבואר בש"ס ולזה מפקפק הטור בציצית:

ב

(שם) אפי' בח"ה הא לך. ר"ל אפילו בח"ה אסור בנפלו אע"ג דשני הטעמים לא שייכי דמוקצה ליכא בח"ה וביזוי ליכא בנפלו מ"מ צירוף הטעמים אוסר משום דשייך קצת מוקצה בח"ה כיון שכבר הוקצה מי"ט ושייך ג"כ קצת בזיון בנפלו לכן אף דטעם א' אין בו די לאסור בצירוף שניהם נאסר:

ג

(שם) גורם איסור אפילו בח"ה. ר"ל מחמת צירוף הטעמים של קצת מוקצה וקצת בזיון כמ"ש:

ד

(שם) תרתי לטיבות' דמוקצה ליכא ביה כלל ובזיון נמי ליכא משום דבאות' שעה דמשתמש אין מבקש להיות עליו שם מצוה וקצת בזיון לבד אינו אוסר:

ה

(סק"ג) אבל בטליתות של מצוה. ס"ל דטליתות אלו חמורים מציצית עצמן של בגד ד' כנפות אע"ג דציצית מיוחדים בודאי למצוה מ"מ עיקר הבגד למלבוש והציצית באים להתיר הבגד משא"כ טלית זה עיקרו למצוה:

ו

(שם) שנתקלקלו לפ"ד הש"ע. ר"ל דבסעיף א' מתיר לזרוק הציצית למקום מגונה ובסעיף ב' דאוסר ליחד לתשמיש מגונה ס"ל להט"ז דה"ה לזורקן למקום מגונ' משום דטליתות של מצוה חמורים מציצית שבבגד של ד' כנפות. ולפ"ז צ"ל דבסעיף א' שמתיר לזרוק ציצית למקום מגונה היינו דוקא ציצית של בגד אבל ציצית של טלית דמצוה פשיטא דלא גרעי הציצית מהטלית עצמו אדרבא עדיפי מיניה ודאי וק"ל:

ז

(שם) בו לב"ה ואע"ג דשם בסי' ח' סקי"ב מחלק הט"ז בין ציצית לתפילין לענין ברכה מחמת דבתפילין אסור ליכנס לבה"כ ובטלי' שרי ואיך אסר כאן ליכנס בטלית לבה"כ צ"ל דלא דמי דתפילין איכא איסורא אבל בטלית ליכא איסורא רק בתורת דרך ארץ וק"ל:

ח

מ"א סק"ב ומסי' י"ח ס"א. כוונתו דלפ"ד כתבי האריז"ל קשה להרמב"ם דפוטר כסות שלובש בלילה מציצית אפי' הוא מיוחד ליום א"כ למה לא אמר דוד כן בלילה אע"כ משום מזוזה וק"ל:

ט

(סק"ג) סוף סי' י' ע"ש במג"א סקי"ג בשם הב"י שפוטר את הגלימא מציצית לפי שהיו נפסקים מפני דריסת הרגל משמע דמשום דריסה לבד ליכא קפידא רק מחמת שהיו נפסקים:

א

לזורקן. כ' מהרי"ו ה' לולב דיניח הציצית בספר לסימן הואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יעשה בהו אחריתי:

ב

שלא לשכב. והרב"י כת' אנו לא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן ומביא מהאי דאמרי' פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות וק' למה לא אמר כן בליל' שהיה ג"כ ערום אלא ע"כ שהיה שוכב בטלית קטן ע"כ ודבריו דברי קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכ"מ בגמ' דאמרינן בגמרא ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין וציצי' ומזוזה ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבה"מ וראה עצמו ערום וכו' משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה כנ"ל ועסי' י"ח ס"א:

ג

שלא יגרור. ועליו נאמר וטאטיתים במטאטי השמד [אגור] וק' דבסי' כ"ג כ' דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע בעלמא אין איסור בגריר' ועוד דמשמע לכאורה מדאמרי' בן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררים ע"ג כרים וכסתו' משמע לכאורה דאנשים אחרים היו ציציותיה' נגררין על הארץ וכ"מ ממ"ש סוף סי' י' ע"ש ונ"ל דהקברים היו גבוהים מן הארץ והיו הציצית של ר' יונתן נגררים עליהם ואסרו משום לועג לרש אבל משום בזוי מצו' ליכא כיון שאין נגררין אלא במקום גבוה וגבי בן ציצית הכסת יש לדחות דשל אחרי' לא היו נגררים כלל על הארץ א"נ י"ל דדוק' כשגוררים בשעת לבישה הוי ביזוי דנרא' כאלו מכבד בהם הבית אבל אם נגררים דרך הילוכן אין קפידא כ"כ:

א

(א) חוטי ציצית וכו' – וה"ה לכל תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב ושופר וכל כה"ג לאחר שנתבטלו ואינם עומדין עוד למצותן:

ב

(ב) שנפסקו – או שהתירן מהטלית וה"ה מקודם שעשאן בבגד דהזמנה לאו מילתא היא:

ג

(ג) לאשפה – אבל אסור לעשות בהם תשמיש מגונה דלא גרע ציצית מטלית לקמן בס"ב:

ד

(ד) קבועים בטלית – אפילו אם אין לבוש עתה בהטלית ואפילו בלילה כיון שהוא עומד ללבישה ולצאת בהציצית ידי מצות ציצית וכן שופר נמי אפילו לאחר ר"ה וכן לולב ישן אם עומדין עדיין למצוה לשנה הבאה אסור להשתמש בהן משום ביזוי מצוה ועיין בבה"ל:

ה

(ה) להשתמש בהן – ובציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהן כמו בתרל"ח ס"ב משום דביזוי מצוה הוא דציצית ע"כ בהכרח לשם מצוה עושה דמברך עליהן להתעטף:

ו

(ו) אין לנהוג בהן – וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה:

ז

(ז) לזורקן – ר"ל בידים אסור לזורקן לאשפה אך אם מתוך שלא גנזן נזרקו ממילא אין לחוש לזה:

ח

(ח) לגונזן – כתב מהרי"ל דיניח הציצית בתוך הספר לסימן או לעשות בהן שום מצוה דהואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יתעביד בהו אחריתא:

ט

(ט) שבלו – עיין בפמ"ג שכתב דטלית של מצוה שנפסקו ציציותיו לא יעשה ממנו מכנסים דהוא בכלל תשמיש מגונה ואפילו מטלית קטן אסור:

י

(י) ואינו מותר וכו' – כצ"ל. [ארה"ח וכן משמע מהגר"א]:

יא

(יא) לקנח וכו' – ר"ל אפילו לקנח הטיט מעל רגלו [כן מוכח מר"ן בפי"ג דשבת]:

יב

(יב) המגונה – אבל לשאינו מגונה שרי ובעוד הציצית עליו אם רשאי להשתמש בהטלית תשמיש שאינו מגונה דעת הע"ת דשרי דדוקא בציצית אוסר המחבר בס"א ולהט"ז אסור וכן הסכים הפמ"ג וכתב דטלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו הציצית אבל ט"ק פשיטא דשרי לכל תשמיש שאינו מגונה אפילו בעוד הציצית עליו דהא לבוש הדיוט הוא ורשאי לשכב בו בלילה וכבסמוך:

יג

(יג) זורקן – ר"ל לאשפה ואפילו הי"א הנ"ל דאוסר בציצית גופא משמע דמודה בזה:

יד

(יד) לבית הכסא – ודוקא בד' כנפות הקטן שלובשו כל היום אבל אלו טליתות של מצוה שמיוחדין רק להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהן לבהכ"ס אך להשתין בהן מותר גם ההולכים ביוה"כ לפנות ומלובשים בקיט"ל צריך שיפשוט הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל:

טו

(טו) שלא לשכב – ובכתבי האר"י ז"ל כתוב ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן:

טז

(טז) לכובס אינו יהודי לכבס – הטלית עם הציצית אלא מתיר הציצית ואח"כ כובסן:

יז

(יז) לשכב בהם – וכן ליתן לכובס א"י מיהו יש מחמירין בזה שיעשה כנ"ל:

יח

(יח) שלא יגרור – יש מפרשים הטעם משום ביזוי מצוה ועוד כי קרוב שיפסלו ולכן יגבהם ויתחבם בחגורו:

א

מג"א סק"ב אע"כ שהיה שוכב בטלית קטן. לפ"ז יהיה מוכח שטת הרא"ש רסי' י"ח דכסות יום בלילה חייב. דאלו להרמב"ם דפטור. א"כ איש שהיה שוכב בלילה בטלית קטן. הא מ"מ הוא ערום מן המצות. דאין לו קיום מצות ציצית כיון דפטור ומציצית בלילה:

א

שנפסקו. עבה"ט ובזה גם הוא מודה כיון שמעולם לא נעשה בהם תשמיש מצוה. ומ"מ אפשר שאין לנהוג מנהג בזיון מאחר שהם טווים ושזורים לשם ציצית:

ב

לאשפה. עבה"ט ומ"ש בשם תשובת רמ"א הוא ט"ס וצ"ל רא"מ והוא מדברי הא"ר ומ"ש אבל מותר כו' עיין בית דוד וצ"ע בגוף הספר שם:

ג

שלא לישכב. עבה"ט והאחרונים האריכו בזה ועיין בקונטרס מספד רב שלכאורה י"ל שאין ראיה מדוד לפי שמלך היה והיה קשור לו ס"ת בזרועו רק שאינה נכנסת עמו לבית המרחץ ע"ש באורך:

ד

ציציות. עבה"ט ועיין בשלמי ציבור בשם בעל עשרה מאמרות שכתב מצוה מן המובחר שיהיו הציצית משולשין ולא נגררים אלא יהיו תלויים ועומדים מחצי גופו ולמטה. וכן הוא בכתבי הרב זלל"ה שבחינת טלית הוא עד החזה ומשם ואילך הוא בחינת ציצית ולא יפה עושים המשלשים טליתם מאד ע"ש. ועיין בבר"י בשם פרי הארץ ושו"ת דגול מרבבה שבטלית ארוך יכול לתחוב הציצית בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו ועדיף טפי לתוחבם בחגורתו ועיין לעיל ס"ס יו"ד ובבית יעקב סי' נ"ב ע"ש:

א

חוטי ציצית שנפסקו. רבינו הטור מביא בשם שאלתות דבעוד הציצית במצותן אסור להשתמש בהן וכן באתרוג לאכול אותו והושענא להריח בה דילפינן מדם שנאמר ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו. וכ' עליו ואפשר לחלק דשאני דם כשמכסה ברגל עושה המצות דרך בזיון משא"כ כאן וטוב להחמיר עכ"ל. ותמה ב"י מ"ש חוטי ציצית דמותר מאתרוג דאסור למיכליה. ועוד הקשה מפרק ב"מ דאמרינן בנר חנוכה דאסור לרצות מעות כנגדו וילפי' מדם שלא יהיו מצות בזויות עליו וכן נוי סוכה הרי מפורש שהנאה מדבר מצוה עד שלא עברה מצותו חשוב ביזוי מצוה. ומו"ח ז"ל תי' דהטור לא בא להתיר בעודו לבוש בהן אלא במונחים בקופס' קאמר דאע"פ שעומדים ללבישה מ"מ כיון שאין חיוב אלא בטלית שרוצה ללבוש מותר וכו' וזה תמוה דבהא ודאי גם השאלתות מודים דמותר ומנ"ל דהשאלתות אוסר בזה. ונלע"ד דברי רבינו הטור ברורים והם ע"פ דברי התוס' פ' ב"מ דף כ"ב שכתבו בנוי סוכה יש תרי טעמי לאיסור חדא משום מוקצ' וחדא משום ביזיון וצריכי תרווייהו דאי משום מוקצה לא היה אסור רק בי"ט ולא בח"ה ואי משום בזיון היה מותר בנפלו אבל השתא דאיכא תרתי אסור בנפלו אפילו בח"ה הא לך דמשום צירוף י"ט אסור גם בח"ה א"כ הטור שפיר קאמר להתיר להשתמש בציצית אפי' בעודו עליו דמשום מוקצ' אין שייך כאן דדוקא בשבת וי"ט שייך זה דהיינו מה שהקצה בב"ה שלהם ומשום בזיון מצוה אין כאן דבאותה שעה שמשתמש אין מבקש אז בעת ההיא להיות עליו שם מצוה וא"כ ל"ד לכל האסורים דלנר חנוכה ל"ד דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק וא"א לומר שאינו מבקש לעשות המצוה בעת ההיא דא"כ יצטרך אח"כ לכבות ולהדליק מחדש דהא הדלקה עושה מצוה אלא ודאי שבאותה שעה רוצה לעסוק גם כן במצוה וא"כ עושה המצוה עצמו בבזיון דומי' דדם וג"כ ל"ד לאכילת אתרוג ולהריח בהושענא דאלו אין אסורים מחמת בזיון מצוה דג"כ הוה כמו ציצית שאינו רוצה לעשות אז המצוה אלא דהם דומי' לנוי סוכה דיש איסור מחמת מוקצה בי"ט וזהו גורם איסור אפי' בח"ה כמ"ש התו' הכלל העולה דנר חנוכה ונוי סוכה שרוצה להשתמש בשעת עשיית המצוה הוין דומי' דדם ואפי' בנוי סוכה שנפלו יש איסור אע"ג דלא הוה דומי' דדם דהא אין שם בזיון מ"מ אסור אפי' בח"ה מטעם מוקצה כיון שכבר נאסר בי"ט וכמ"ש התוספות שזכרתי והוה בזה כמו אתרוג שרוצה לאכלו והושענא להריח דאז אין עושה המצוה מ"מ אסור מטעם מוקצ' ונמצא ששפיר אמר הטור שלא כדברי השאלתות דס"ל דילפי' אתרוג והושענא מדם וא"כ היה לנו ג"כ לאסור תשמיש של ציצית אבל באמת לא ילפי' אתרוג והושענא מדם דשם עושה המצוה בבזיון וא"כ יש להתיר בציצית דיש תרתי לטיבות' כמ"ש ע"כ יש היתר גמור אפי' בעודן עליו לעשות מהם תשמיש ואח"כ יחזרו למצותן זהו ברור ונכון מאד בס"ד אלא שרבינו הטור לענותנותו ביטל דעתו וכ' שטוב להחמיר כנלע"ד:

ב

במקום מגונה. מסיים בשם מהרי"ל שנהג לגונזם ולהניחם תוך ספר א' או לעשות בהם שום מצוה עכ"ל. ולפ"ז נראה דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה:

ג

מותר ליכנס כו'. נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם אין נכון שיכנס לב"ה דוגמא לדבר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דרשינן ד"א בגדים שבישל בהן קדיר' לרבו אל ימזוג בהם את הכוס וק"ו להאי מילת' שמיוחד לדבר קדושה דוקא והלא גם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא לטלית של מצוה שבלה טפי מציצית שנתקלקלו לפ"ד הש"ע ס"א ומש"ה כתב הטור סי' ח' בטלית שפשט כדי ליכנס בו לב"ה ואע"פ שכתב ב"י שם דלאו משום איסור נקט רבינו כן אלא מיירי שא"א לעשות בו צרכיו אם לא בהפשטת טלית נלע"ד יותר נכון דרך שכתבתי ואף שאין ראיה לאיסור מ"מ לא גרע מההוא דרך ארץ שזכרנו אבל מ"מ הטלית קטן שלובשין תחת הבגד שאנו נוהגים בו בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ועוד נ"ל דג"כ ההולכים מבה"כ ביה"כ לפנות והם מלובשים קיט"ל צריך שיפשיטו הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו כנ"ל: