שולחן ערוך, אבן העזר ק״נ: דין פיסול גט שאם נשאת בהן ובו ד סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

דין פיסול גט שאם נשאת בהן ובו ד סעיפים:
כל גט שהוא בטל מן התורה אם נתגרשה בו עדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת בו תצא והולד ממזר וצריכה גט משני מדבריהם ומהראשון מן התורה להתירה לעלמא ואסורה לשניהם לעולם וכל י"ג דרכים שנוהגין באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה שנתבארו בסימן י"ז נוהגים בה (וי"א דבעלה הראשון יורשה) (המ"מ פ"י דגירושין) אבל אם לא נשאת עדיין אלא נתקדשה מותרת לבעלה וא"צ גט משני וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת אפי' לא נבעלה לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה ואם א"א לכתוב לה גט והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח בד"א שאין לו בנים ממנה אבל אם יש לו בנים ממנה לא יוציא מפני שמוציא לעז על הבנים (מיהו נותנין גט אחר כשר ואין בזה משום הוצאת לעז על הבנים (פסקי מהרא"י סי' כ"א) כל דבר שאנו מחמירין בגיטין והגט בלא"ה כשר אלא שמחמירין לכתבו לכתחילה אם לא נכתב הגט כשר (מהרי"ו סי' כ"ג):

ב

כל שהיא ספק מגורשת לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר:

ג

כל גט שהוא בטל מן התורה אם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה חוץ מהמגרש ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאע"פ שאין כאן גט כלל פסולה לכהונה:

ד

מי שגירש את אשתו בגט שיש בו פיסול מדבריהם או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה צריך לקדשה אבל אינו צריך לברך שבע ברכות ולא לכתוב לה כתובה אחרת:

א

הרמב"ם בפ"י מה' גירושין ממשנה שינה שמו וכו' גיטין דף פ' ע"א

ב

כדי שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט

ג

שם במשנה ואע"פ שנבעלה בשגגה כדי שלא יאמרו החזיר זה את זה גרושתו משנשאת

ד

כתב ה"ה שהיקש זה שהיקשן רבינו פשוט הוא וכ"נ מהגמרא

ה

כדין האשה שהלך בעלה וכו' משנה שם יבמות דף פז ע"ב והטעם בגמ' שם

ו

בכתבי מהר"ר איסרלן סי' ר"ן

ז

הרמב"ם שם וכ"כ רב האי בתשובה וכ"כ הרא"ש והר"ן בשמו והסכימו לזה וכ"כ ה"ה שהרמב"ם כ' שהוא מבטל דעתו לדעת הגאון ושיש לזה עיקר שם בגיטין

ח

פירו' אם כבר נתנו לה הגט וכן הוא שם בתשו'

ט

שם וכתב ה"ה זה פשוט שכל ספק גט כך הוא דינו

י

שם וכ' ה"ה כזעירי ורב אשי ור' יוחנן (גיטין דף כה ע"א) שכולן שוין שכל הפסולים שהזכירו שם במשנה אינה פוסלין לכהונה חוץ מפסול אחד שהזכירו במשנה שם מחמת חשש ברירה שנחלקו בו כדאיתא התם וכו'

יא

ממימרא דרב הוה ליה וכו' יבמות דף ל"ד ע"א וכתב ה"ה וסובר רבינו שזו אסמכתא היא ופסול זה אינו אלא מדבריהם וע"ש במה שהקשה ממימרא דר' יוחנן גיטין דף פב ע"ב והניחו בצ"ע

יב

שם

יג

כן פיר' ה"ה והכ"מ שם דברי רבינו

יד

שם ברמב"ם וסיים שם עד שתתגרש גירושין גמורים

א

כל דבר כו' הג"ה אם לא נכתב כ' הב"ש ועיין במרדכי כו' וז"ל מהרי"ק שורש ך"ו וגדולה מזה רצה רבינו אביגדור כהן ז"ל לומר בשעת הדחק אין לפסלו באיסור דרבנן ואע"ג דפשיטא דאין לעשות כן וחלילה שהרי נחלק עליו רבינו מאיר וג' נראה שר"א עצמו לא רצה לעשות מעשה אם לא הי' רבים מסכימים עמו מ"מ למדנו כמה יש לחוש לתקנות עיגון גם ר"מ לא נחלק על ר"א אלא בדבר שפסול מדרבנן אבל בדבר שאין בו משום פיסול לא ד"ת ולא דרבנן ואינו אלא מנהג חומרא בעלמא פשיטא דבתקנות עגון יש להקל:

ב

כל שהיא ס"מ כו' ולענין ירושת הבעל ע' סימן צ':

ג

כל גט שהוא בטל וכו' כ' הה"מ שסמך בזה על הסוגי' דריש כה"ג דמסקינן כולן אין פוסלין וע"ש פירש"י ז"ל שכ' ול"ד למגורשת מאישה ולא התירה לכל אדם דההוא לההוא מילתא מיהו לשמו ולשמה נכתב משמע דאין ללמוד מזה אלא הנזכרים שם דלא נכתבו לשמה כלל הוא דלא הוי ריח הגט הא שאר פסולי דאוריי' כמחובר וכדומה דנכתב לשמה והפיסול ממקום אחר י"ל דדומה שפיר לגרושה מאישה דנמי בטל ד"ת ומ"מ הוא ריח הגט וצ"ע והראב"ד כ' לא הכל שוין בדבר זה שיש מקומו' הרבה שאין מוכיח לפסול הגט ויאמרו גרושה הותרה לכהן ז"ל הרשב"א בתשו' שבב"י סי' י"ג וכל שלא היתה צריכה גט ממנו אפי' נתן לה גט אותו גט א"פ לכהונה שזו לא נתגרשה אלא מאיש שאינו אישה וכאותה ששנינו פ' הא"ר כו' וכאותן גיטין שבר"פ כה"ג ואין חוששין משום רואים דכל שהגט אינו גט חספא הוא וע' רי"ש סי' ו' בהג"ה שנמי מתשו' הרשב"א וא"כ הכא נמי צ"ע לע"ד.

ד

חוץ כו' כ' ב"ש וה"ה אם אמר חוץ לפלוני ואם התנה תנאי שעומדת בתנאי כל ימיה א"פ לכהונה כמ"ש סי' קמ"ז ס"ק ו'. ושם כ' כמ"ש ברמ' דכ' בי' אינו גט והיינו דא"פ לכהונה כמ"ש פ"י והאמת שבפ"ח ה"י כ' על גט ע"ת כל ימי חייה אינו גט שאין זה כריתות ואף ששם ה"ה כ' נמי המגרש ואמר הרי את מותרת לכ"א חוץ מפלוני אינו גט שהרי שייר בגט ואין זה כריתות וכבר כתב הב"ש הכא דבחוץ פוסל סובר דזה יוצא מן הכלל של הרמ' פ"י במה שכ' שם חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה וכו' ה"ז פסולה ונשמע במכ"ש תנאי חוץ דאין שייר אלא באחד דפוסל אבל תנאי כל ימיה נשאר על הכלל דא"פ זהו דעתו ומלבד שהסברה תמוה שניהם מטעם אחד דלא חשוב כריתות וזה שהוא שיור בשתית יין או זולתו מן הדברי' לא יפסול וזה שהוא שיור באישות יפסול נוסף יש לתמוה הא הרמ' פ"ח ה' י"ב סובר נמי תנאי ע"מ שלא תנשא לפלוני אינו גט דומי' לאומר ע"מ שלא תשתי יין לעולם א"כ להב"ש אינו פוסל ותנאי חוץ שכ' אינו גט ע"כ היינו אפי' בקוצב זמן נמי אינו גט כמבוא' בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ך"ח דמדלהרמ' הסוגי' דע"מ שלא תנשא איירי אך בקוצב ש"מ הא חוץ אפילו בקוצב אינו גט וא"כ הגע עצמך בע"מ שלא תנשא לפלוני יהי' בקוצב זמן מגורשת גמורה ובחוץ אף בקוצב הגט בטל ובלעולם יהי' איפכא בע"מ לא יפסול ובחוץ אפילו לעולם דומי' דאי את מותרת לכל אדם יפסול הא אין הדעת סובל זה. לכן לע"ד הברור שזה ליתא אלא שהרמ' סמך להוציא מן הכלל הזה בק"ו כל הפסולים הנזכרים מטעם אין כריתות שפוסלים שהרי דין זה דהרי את מגורשת ואי את מותרת לכ"א שבודאי הוא היותר שאין בו כריתות ופוסל ומכ"ש כל הנהו שמטעם זה הם פסולים ולכן ביאר וכ' הטעם שאין זה כריתות ובחנם השיג סי' קמ"ז על הב"י ודיוקו שם מלשון הרמ' אינו כדאי לבנו' עליו יסוד. שאע"פי שאין כאן גט כלל כתב הב"ש וגיטן הללו א"פ ליבום וכן משמעות התו' דף פ"ב דמדפשוט להו דר"א מודה באי את מותרת לכל אדם דודאי אינו גט ה"ה שמותרת להתיבם וכן מוכח ביבמות דף נ"ב דקרו לי' גט דלא מהני וניירא בעלמא ש"מ שאין בו אלא ריח הגט לפסול לכהונה ולא להתירה מזיקת יבם ומה שכתב בתשו' מ"ל סי' קך"ג בשם מהר"מ יפה ז"ל פי' בדברי תו' אלו שלא על הכונה זו א"צ להשיב עליהם כי האמת שהיו בהעלמת עין ממנו והמציא דין שאין באפשרות ואח"כ עשה סנגרין לדבריו ע"ש ושרי לי' מרא ומה שתלה דבריו בפי"רשי יבמות שכ' לא נתגרשה אלא מאישה כגון שכתב לה גט ואמר לה ה"א מגורשת ממני וא"א מותרת לכ"א שלא נתגרשה זו לגמרי אלא מאישה נפרדה פסולה לכהונה אם מת והותרה לינשא והיינו ריח הגט. והדברים פשוטו' ואיירי כשמת והניח בנים ובא אך לאפוקי שלא הותרה בגט זה לעלמא ומשמיענו דלא נימא דדוקא אם המגרש זה כהן הוא דאסרי' לי' משום דאיהו אחשבה לגרושה (יל' הרי"ף קצת משמע הכי) קמ"ל דלכל הכהנים אסירא ומשום דא"כ שני אבל לגבי יבם אינה כלל גרושה ומותרת לו כמבואר בתו'. וע"ש מה שהפ"י מקשה על דבריהם ויש לדחוק בפשוט מדלא מצינן בשום מקום לחלוקת ר"א בזה ש"מ דלא ס"ד למימר הכי:

א

דבעלה הראשון יורשה. דהא הוא לא עביד איסור וכ"פ ססי"ו:

ב

לא תצא. משמע אפילו גט מוקדם דפסול נמי רק מדרבנן לא תצא והר"ן כתב בפ' המגרש בגט מוקדם תצא אם אין לה בנים ועיין סי' קכ"ז:

ג

ואין בזה משום לעז. דוק' כשתצא ממנו אז יש חשש לעז אבל ליתן גט אחר יאמרו לרווח' דמלת' עבדי רבנן כן, ובכל גיטין פסולין הדין כן חוץ כשהו' אינו נאמן כמ"ש בסי' אח"ז:

ד

אם לא נכתב הגט כשר. דלא גרע מגט ישן דקי"ל אם ניתן תנשא שם ברי"ו ועיין במרדכי ר"פ מ"ש אם אמרי' בכל פיסולי דרבנן בשעת הדחק כשר ועיין תשובת מהר"מ מינץ סי' ט' ועיין מ"ש בסי' קכ"ז:

ה

חוץ מהמגרש וכו'. וה"ה אם אמר חוץ לפלו' ואם התנה תנאי שעומדת בתנאי כל ימי חייה אין פוסל לכהונה כמ"ש בסי' קמ"ו ולרמב"ם משמע דהא דאסורה לכהן כשאמר הרי את מגורשת ממני אינה אסורה אלא מדרבנן כי הדרוש שדרשו בש"ס מקרא אשה גרושה מאישה אינו אלא אסמכת' ומשמע אפילו אם מגרש לכל אדם חוץ לפלוני נמי אין פוסל אלא מדרבנן מדלא כתב הרמב"ם אין בתנאי חוץ דפוסל מדאוריית' אלא ודאי דנכלל הכל בדין א' ולשניהם דין א' ואין פוסל אלא מדרבנן ועיין במגיד שם ובש"ג שם משמע דפוסל מדאוריית', וגט שחתומים עדים ולא נמסר לפני עדים פוסל לכהונה כ"כ בד"מ בשם ה"ג דף תר"ג מיהו למ"ש בסי' קל"ג לדעת הרבה פוסקים כשר הוא מדאוריית' לכן ספק גט הוא וגיטין הללו אינן פוסלים ליבם כמ"ש בש"ג שם:

ו

אבל אין צריך לברך. גם יש איסור לברך בספק מגורשת דהא אין מברכין על הספק ואפילו בגט שהוא כשר מדאוריית' מ"מ כיון שהו' פסול מדרבנן ואינה פנויה לגמרי אין מברכין, המגיד ועיין סי' ס"א וסי' קמ"ב:

א

כל גט כו' כמ"ש פ"ב אר"א כו' ומודים חכמים כו' לפי שהוא בטל מן התורה כמש"ש י"ט ב' ההוא גברא דעל כו' ומדקאמר למאי ליחוש מ' שבטל מד"א ואמר הא בעי' כו' וכ"ש בשינה כמש"ל סי' קכ"ח וכן בשם עירו ועירה כיון ששינה ה"ה כשינה שמו:

ב

ואם נשאת כו' וכל י"ג כו' כ"ז במתני' שם:

ג

משני מדבריהם ומראשון כו' כמ"ש ביבמות פ"ח ב':

ד

ואסורה לשניהם כמ"ש תצא מזה ומזה:

ה

וי"א כו'. כמש"ל סי' י"ז סל"ו בהג"ה ע"ש:

ו

וכל גט כו'. כמש"ש פ"ו בג' גיטין אע"ג דפסולין הולד כשר ושם ב' ולוי אמר כו' וקי"ל כותייהו כמש"ל ר"ס קכ"ז ושם ה' א' והאמרת גזירה כו' כשניסת ושם ב' ור"מ משום דלא כו' ולא קי"ל כר"מ וערא"ש פ"ט ס"ו כ' ר"ה גאון ז"ל כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל כו' וטפי נראה כו' ודעת תו' באם לא אמר בפ"נ ובפ"נ שתצא וע' תו' דב"מ נ"ה וחכ"א כו' ובפ"ק דגיטין:

ז

וכותבין לה כו'. ממ"ש ה' ב' ת"כ דר"י כו' יוציא כו' כיצד יעשה כו' ומדקאמר יוציא כו' אלמא דמיירי בניסת ואפ"ה קאמרי רבנן כיצד יעשה כו':

ח

בד"א כו' כמש"ש לרב דס"ל דתצא ואפ"ה בי"ל בנים לא תצא וכן בפ"ב דיבמות:

ט

כ"ד שאנו כו' כמו גט ישן דתנשא לכתחילה וכן מחובר לקרקע שם ך"א ב' דאמרי' שם אין כותבין טופס כו' כשר. שם:

י

כל כו'. כמ"ש בסימן קנ"א ואם לא גירשה כו' אע"פ שאינו אלא ספק כמש"ש אינו כו' שאנו תולין כו' ובסי' קנ"ב ס"ב ובר"פ החולץ ספק בן ט' כו' ושם ל"ז א' ושני ספק ממזר:

יא

כל כו'. כמ"ש בסימן קנ"א ואם לא גירשה כו' אע"פ שאינו אלא ספק כמש"ש אינו כו' שאנו תולין כו' ובסי' קנ"ב ס"ב ובר"פ החולץ ספק בן ט' כו' ושם ל"ז א' ושני ספק ממזר:

יב

חוץ כו'. והרמב"ם כתב מדבריהם והמחבר השמיטו שהמ"מ הקשה עליו דהא מקרא נפיק ביבמות ושם ובגיטין פ"ב ב' ור"א טעמי' דר"א כו' ורבנן כו' ועמ"ש שנדחק שם:
יא) צריך לקדשה. מ"מ שם דה"ה ספק פנויה ואין לה לעמוד תחתיו וכ"ש בגט פסול שהיה פנוי' מן התורה:

יג

אבל א"צ כו'. דאין מברכין מספק כמ"ש בא"ח סי' י"ז ס"ב וש"מ שם:

יד

ולא כו' כמ"ש ס"פ הכותב שהמגרש את אשתו והחזירה כו' ומ"מ סבור בגירושין גמורים שצריך לקדש ולכתוב אבל בספק מגורשת כיון שלא היתה יכולה לגבות כתובתה א"צ לקדשה והשוה לזה גט פסול ונראה שאינו גובה בו כתובה דממדרש כתיבה נלמד לכשתנשא לאחר כו' משא"כ בזה שאינו רשאה להנשא בתחילה עכ"ל המ"מ שם:

א

ואם נשאת אפי' לא נבעלה. עיין בס' ג"פ לעיל סי' קכ"ח סק"ו שכ' ומספקא לי אם נתארסה בלבד ועדיין לא נכנסה לחופה אם תצא ומסתברא דלא תצא כיון שכבר נתקדשה עכ"ל וע"ש עוד בסי' קנ"ט ס"ק מ"ט ונ"ב:

ב

לא תצא. עח"מ לעיל סי' י"ז ס"ק ס"ג מבואר מדבריו דס"ל דהכא לא תצא אפי' בנשאת במזיד דעל הא דמביא הרמ"א שם תשובת מהר"ם גבי מים שאל"ס דאם נישאת בעבריינות תצא כתב הח"מ וז"ל לכאורה משמע ה"ה בכל מקום שאנו פוסקים לא תצא דוקא בנשאת בטעות ולא במרד אבל המעיין בגוף התשובה יראה דיש לחלק עכ"ל והיינו משום דבתשו' מיימוני לה"ג סי' י"א ובמרדכי סוף יבמות מבואר דלא אמר מהר"ם הכי רק במים שאל"ס דלא תני בהדיא אם ניסת לא תצא אבל בפסולי דרבנן דאמרי אם נשאת לא תצא אין חילק בין נשאת במזיד. אמנם בדברי הד"מ בסי' זה אות ד' שכתב בשם הריב"ש סי' ר' וז"ל ואם נשאת בגט שהוא פסול מדבריהם אם עשתה שלא ע"פ חכם ראוי לקנסה ואם עשתה ע"פ חכם לא תצא עכ"ל משמע דמה דכתב תחילה דראוי לקנסה היינו דתצא. וכן מצאתי בתשו' ברית אברהם סי' צ"ט שדייק כן מדברי הריב"ש הנ"ל וכתב דהא דלא חילק בזה בש"ע אפשר משום דהרמב"ם והש"ע כתבו דאם היה ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח ממילא משמע דמיירי בשוגג דאי במזיד האיך מקרי ותיק ובודאי לא יגרש מעצמו ואף דאפשר דהוא שוגג והיא מזידה י"ל דבכה"ג לא קנסינן לדידיה כו' ומתוך כך רצה לומר בעובדא דידיה שהיו שניהם מזידים יש לקנסם דתצא כדברי הריב"ש הנ"ל ובפרט דבנדון דידיה שמיחו בה ועברה על ההתראה י"ל דגרע טפי וכמבואר בת' הרא"ש שהובא בטור ס"ס קמ"א (ובש"ע לעיל ס"ס י"א) ושוב צידד להקל דאפשר לחלק דע"כ לא קנס הריב"ש רק היכא שלא תתעגן אחר שתצא מזה שתשתדל גט כשר ותנשא לאחר משא"כ בנ"ד שמת הבעל ונשאר יבם קטן ואם תצא מבעלה ע"כ תתעגן עד שיגדל היבם כו' ועי"ל דע"כ לא קניס רק נגד איסור א"א ולא נגד איסור יבמה לשוק כו' ועוי"ל דע"כ לא קניס אלא בידוע שלא נתעברה אבל בנ"ד שדרו ביחד איזה שבועות ושמא נתעברה מבעלה אין לקונסם כו' ואף דבס"ס י"א מבואר דאחר ההיתר לא הוי דעביד וכדברי תשובת הרא"ש הנ"ל הלא גם התם כתבו האחרונים דלאו כללא הוא ומבואר במשנה דמס' ידים פ"ג מ"ב דאין למידין דברי סופרים מדברי סופרים והאריך בזה בתשו' לחם רב סימן ל"ג והגם דהתם עיקר הטעם דקנסוה משום דעברה במכוון ע"ד חכמים וכמו שהוציאו מן הירושלמי לחד גירסא וי"ל דדוקא באם כבר הזהירו הב"ד שלא תנשא משום ודאי איסור כמו בכל הני דהתם אבל בנ"ד אף שהזהירו אותה שלא תנשא עד שיוסכם ההיתר מגדולי הדור עכ"פ לא איפסוק להם איסור בודאי כו' ע"ש עוד וגם בס"ס ק' שם. (ולכאורה איני יודע האיך אפשר לומר כן בדעת הריב"ש דס"ל דאם עשתה שלא ע"פ חכם יש לקנסה דתצא. שהרי מדברי הריב"ש סי' רמ"ב שהובא בקצרה בב"י לעיל ס"ס י' ובב"ש ס"ס י"א מבואר דס"ל דאפי' בעברה על ההתראה לא תצא ושלא כדברי הרא"ש. ואיך נאמר דכאן בסי' ר' ס"ל דאפי' בלא התרו בה רק שעשתה שלא ע"פ חכם תצא ואפ"ל דכוונת הריב"ש באם היה שוגג והבעל ותיק ורוצה לגרש מעצמו והיא אינה רוצה בזה יש לקנסה ע"ל סי' קט"ו ס"ד בהג"ה ויש לעיין בריב"ש שם) . וע' מ"ש לקמן סי' קנ"ז ס"ד סק"ה בשם תשו' חוט השני סי' י"ב:

ג

וכותבין לה גט אחר. עיין בהגהת מל"מ פ"י מה"ג דין ב' שכ' דנראין הדברים דאין לנו לכוף לבעל הראשון לגרשה בגט אחר שנשאת לשני וכן נראה מדברי מרן בתשובה דף ע"ט ובהכי ניחא מה שתמה בס' ג"פ סי' קכ"ט סקנ"ב עכ"ל סימן קנ"ד סכ"א בהגה:

ד

אם לא נכתב. עב"ש סק"ד שכתב וע' במרדכי כו' וע' כמהרי"ק שורש כ"ו מ"ש בזה:

ה

כל גט שהוא בטל כו'. עיין לעיל סימן ו' ס"א בהגה ועיין בס' בית מאיר מ"ש בזה: