דבר תורה לפרשת וירא "לעולם ירגיז אדם" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

כתוב בגמרא במסכת 'ברכות' דף כ"ו עמוד ב' "אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר 'ויַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם' ואין עמידה אלא תפילה שנאמר 'וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל'. יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר 'וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב' ואין שיחה אלא תפילה שנאמר 'תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ'. יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם' ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר 'וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי'".
אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה ויעקב תיקן תפילת ערבית. השאלה שלנו היא למה אצל יצחק כתוב "תיקן תפילת מנחה"? היה צריך להיות כתוב 'תיקן תפילת הצהריים', כמו שאברהם תיקן תפילת שחרית כי זה בשחר ויעקב תיקן תפילת ערבית כי זה בערב, היה צריך להיות כתוב 'יצחק תיקן תפילת הצהריים'...*
למה כתוב "יצחק תיקן תפילת מנחה"?

שאלה נוספת, יצחק מסמל את מידת הדין ומידת הגבורה, אברהם מסמל את מידת החסד ויעקב מסמל את מידת הרחמים. שמו של יצחק אבינו שהוא הסמל של מידת הדין והגבורה נקרא על שם השמחה כמו שכתוב "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים"– על שם השמחה הגדולה שהייתה כשהוא נולד.
השאלה היא אם הוא נקרא על שם השמחה הגדולה אז איך זה מסתדר שהוא מידת הדין? שם זה מהות ושמו מסמל שמחה- אז איך שמחה ודין הולכים יחד? אדם בעל מידת הדין הוא קפדן ומדקדק בכל דבר, תראה עליו רצינות, פחד וכובד ראש...

שאלה נוספת ששואל הרב פינקוס זצ"ל, לאברהם אבינו היה ויכוח עם אבימלך על הבארות שהיו להם, "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ", עבדי אבימלך גוזלים לאברהם את הבארות ואברהם לא שותק או מבליג להם אלא הולך לאבימלך ואומר לו "סליחה אדוני, לא מקובל עליי מה שהעבדים שלך עושים, הם גנבים..."
אברהם מעמיד את אבימלך במקום. לעומת זאת, כשעבדי אבימלך גוזלים ליצחק את מי הבארות יצחק לא עושה כלום.
הרי היו שלושה בארות: 'עֵשֶׂק'- "וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ", יצחק חפר באר ועבדי אבימלך לקחו לו אותה אז הוא קרא לה 'עֵשֶׂק'.
'שִׂטְנָה'- "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה", יצחק חפר באר נוספת ושוב עבדי אבימלך עשו לו בעיות אז הוא קרא לה 'שִׂטְנָה'.
ובאר שלישית ושמה 'רְחֹבוֹת'- "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת", חפר באר שלישית ואיתה לא היו לו בעיות אז הוא קרא לה 'רְחֹבוֹת'.
יצחק, מה קורה איתך? אבא שלך נקש בדלת של אבימלך, צעק עליו ואמר לו "לא מקובל עליי מה שאתה עושה", אז אם אברהם שהוא מידת החסד מתנהג ככה, אתה הסמל של מידת הדין- אתה צריך להתנהג עוד יותר קשה, אתה צריך לקחת את אבימלך ולכאורה לדבר איתו קשות...
יצחק אבינו שהוא מידת הדין לא עושה כלום, לוקחים לו את הבאר הראשונה אז הוא חופר באר אחרת, לוקחים לו את הבאר השניה אז הוא חופר באר שלישית... מה זה? איפה מידת הדין? היכן רואים אצל יצחק את מידת הדין?

באותו עניין, לשני האבות האלו- אברהם ויצחק- היו בנים רשעים. הייתי מצפה שבעל מידת החסד יקרב את הבן שלו ואילו בעל מידת הדין יזרוק את הבן שלו מהבית... מה שקרה בפועל זה להיפך, אברהם שהוא מידת החסד גירש את ישמעאל ואילו יצחק שהוא מידת הדין משאיר את עֵשָׂו בבית, "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו".
השאלה שלנו היא היכן הדין פה? אני לא רואה פה אצל יצחק דין אלא יותר חמלה וחסד מאבא שלו אברהם...

יותר מזה, הרב פינקוס אומר שכתוב "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת"– יצחק נהיה עיוור. רש"י אומר במקום "בעשנן של אלו שהיו מעשנות ומקטירות לעבודה זרה"- נשות עֵשָׂו מדליקות אש לעבודה זרה שלהן והעשן נכנס לו בעיניים עד שנהיה עיוור.
אני לא מבין, תתפוס אותן ותעיף אותן מהבית, מה זו עבודה זרה אצלך בבית? יצחק לא מדבר ולא מגיב. אברהם זרק את הגר וישמעאל מהבית והוא לא עושה כלום, איזה מין דין הוא? הוא יותר רך מאבא שלו...
בנוסף, יעקב אבינו לקח במרמה את הברכות של עֵשָׂו כאשר התכנית של יצחק אבינו במקור הייתה לברך את עֵשָׂו. פתאום הוא קלט שעבדו עליו והרסו לו את התכניות אז הוא אמר לעֵשָׂו "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה"– "שיהיה ליעקב לבריאות". הרסו לו את התכנית והוא לא עושה כלום...

כתוב בגמרא במסכת 'שבת' דף פ"ט עמוד ב' "לעתיד לבוא יאמר לו הקב"ה לאברהם 'בניך חטאו לי'. אמר לפניו 'רבש"ע, ימחו על קדושת שמך'"- הקב"ה בא לאברהם אבינו שיבקש רחמים על בני ישראל והוא עונה לא כמו שהקב"ה ציפה...
"אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה 'בניך חטאו'. אמר לפניו 'רבש"ע, ימחו על קדושת שמך'"- הקב"ה בא ליעקב שהיה לו צער גידול בנים שאולי הוא ישתף פעולה עם הקב"ה ויבקש רחמים על עם ישראל, אבל גם הוא לא עוזר...
הקב"ה רואה שלא הסבא ולא הנכד עוזרים לו אז הוא מחליט ללכת לבן, אולי ממנו תבוא הישועה...
"אמר לו ליצחק 'בניך חטאו לי'. אמר לפניו 'רבש"ע, בניי ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, עכשיו בניי ולא בניך? ועוד כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם- שבעים שנה..."-נסביר לכם את הגמרא בעברית כי היא כתובה בהמשך בארמית, יצחק אומר לקב"ה "בוא נעשה חשבון, כמה שנותיו של הבן אדם? שבעים שנה. עד גיל עשרים אתה לא מעניש, כמה נשאר? חמישים. תוריד עשרים וחמש שנה של הלילה כי בלילה הבן אדם ישן ולא עושה עבירות לכן נשארו עשרים וחמש, תוריד עוד שתיים עשרה וחצי שנה של תפילה, אוכל ועניינים... כמה נשאר? שתיים עשרה וחצי, או שאתה לוקח הכל עליך או שנעשה חצי אני וחצי אתה. אני שש ורבע ואתה שש ורבע. ואם גם את זה אתה לא מוכן, אני מוכן לקחת עליי את הכל, הרי הקרבתי את עצמי לפניך כקורבן- אני לוקח עליי את האחריות".
"פתחו ואמרו 'אתה אבינו', אמר להם יצחק 'עד שאתם מקלסין לי- קלסו להקב"ה'... מיד נשאו עיניהם למרום ואמרו 'אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ'"- עָם ישראל אומרים ליצחק "אתה האבא האמיתי שלנו", אמר להם יצחק "עד שאתם מקלסים לי, קלסו לקב"ה". מיד הרימו ראשם למרום ואמרו "אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ". זאת הגמרא וזה פלא עצום...
אברהם מידת החסד, יעקב מידת הרחמים ודווקא יצחק שהוא מידת הדין נכנס לעובי הקורה ואמר לקב"ה "אני לוקח הכל עליי, עזוב אותם...", איך זה מסתדר? יצחק יוצא יותר רחמן מיעקב ואברהם...
בעזרת ה' היום אני אגיד משהו שיכול להישמע קצת משונה אבל אל תכעסו. אני מתנצל מראש, יכול להיות שיהיו כאלו שלא יקבלו את הדיבורים הללו, אבל זה לא היסוד שלי אלא של בעל התניא זיע"א בספרו "ליקוטי תורה" פרשת 'שלח'. בואו תשמעו משהו מאוד חשוב, אגיד לכם את האמת, הקמצנות שלי לא נותנת לי להגיד את היסוד הזה כי חבל לי עליו, אבל תדעו לכם שזה שווה מיליונים, ובגלל שהוא שווה מיליונים אני מאמין שיהיו כאלו שיגידו שהגזמתי והקצנתי ועם הגיל השתבשתי...
יש גמרא במסכת 'ברכות' דף ה' עמוד א' "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"- בעל התניא אומר שלכל אחד ואחת יש מעיין של כעס בתוכו. אנחנו נקראים 'איש' ו'אישה' שהם אש, היסוד החזק ביותר של האדם הוא האש. יסוד האש הוא הכעס, אומר בעל התניא שלכל אדם יש כעס, לכל אדם יש אנרגיה שלילית של כעס, אין אחד שאין לו את זה. אם הוא יוציא את הכעס במקום הנכון ממילא אנרגיה זו של כעס תתרוקן והתוצאה תהיה שלווה, רגיעות ושמחה כי הכעס התפוגג... אדם שלא מוציא את הכעס במקום הנכון נוצר אצלו מעיין של כעס שכל הזמן גדל כמו בטרייה שמטעינה את עצמה ואוטומטית הכעס יוצא על הבעל, על האישה, על הילדים, על השכנים ועל כל מי שהוא רק רואה מול העיניים כי יש בתוכו כעס ולא יעזור לו כלום...

תכעס על עצמך!
לכל אדם יש כעס, השאלה היא לאן הוא מפנה אותו, לאן הוא שולח את הכעס שלו... אומר בעל התניא שהאדם צריך להפנות את הכעס שלו על עצמו. האדם צריך להתרגז על עצמו, האדם צריך לכתוש את עצמו ולהשפיל את עצמו, ככל שהוא יוציא את הכעס על עצמו התוצאה תהיה שהוא יהפך לאדם רגוע, שמח ומיושב, הוא לא יראה שום דבר שלילי על אף אחד, הכל טוב...
לכל אדם יש שתי נשמות, נשמה אחת אלוקית שנמצאת בתוכי אבל הנשמה הזו נמצאת בתוך הסגר- בתוך בית כלא- "בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא". "בִּתִּי" זו הנשמה האלוקית, כמו שדוד המלך כותב 'בתהילים' "הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ"– דוד המלך ביקש "בורא עולם, תוציא את הנשמה שלי מהמסגר". מי סוגר אותה? הנפש הבהמית...
לכל אחד ואחת מאיתנו יש נפש בהמית שמחוברת לגוף והיא עוטפת את הנשמה שלנו כמו קליפה שעוטפת את הפרי, וזו חומה כזו אדירה שהיא לא נותנת לנשמה לצאת החוצה. התפקיד שלי הוא לקחת את הנפש הבהמית הזו ולקרוע אותה לגזרים.

ברגע שהנפש הבהמית תיכנע הנשמה שלי תצא לאור
אתם יודעים, כשבית דין פוסק שמישהו צריך לגרש את אישתו אבל לצערנו הוא לא מוכן לתת לה גט, אומרת ההלכה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"- קושרים אותו לעמוד ומכים אותו עם שוט עד שיאמר "רוצה אני".
נתת לבן אדם מכות עד שהוא יגיד "רוצה אני"- זה נקרא רצון? אלא אומר הרמב"ם שיהודי בתוך תוכו רוצה, הנשמה של יהודי רוצה אבל הנפש הבהמית עוטפת אותה, ברגע שנתת מכות לנפש הבהמית הנשמה יוצאת לאור ואומרת "אני רוצה".
שימו לב, ערבי לא מבין כשמדברים אליו יפה כמו חמור שלא מבין, "עם הדומה לחמור", כדי שערבי יבין ויקלוט הוא צריך לקבל בעיטה או מכה...
לכל אחד מאיתנו יש 'ערבי' בתוכו כמו חלודה שעוטפת את הנשמה...
לא יעזור אם תגיד לעצמך "תשתדל להיות נחמד", "תשתדל להיות בעל טוב", לא יעזור כלום, הנפש הבהמית בתוכנו לא קולטת שפה יפה. עבודה על המידות הרעות שלנו לא תצליח אם רק תקרא מוסר או תאמר לעצמך "די, זה לא מתאים לי..."
היום בישיבה שלנו בחור אחד נקלע למריבה חמורה עם חברו...
קראתי לבחור הזה ואני רואה שהנפש הבהמית שלו שולטת בעסק, שה'ערבי' שבו התעורר לחיים. כמובן שלא אמרתי לו "זה לא מתאים לך, תשתדל, תשאף לגדולות, תהיה עדין, תהיה נחמד..."
זה יעזור? לא יעזור בכלל! תראו מה קורה עם הערבים, יושבים איתם סביב לשולחן ומציעים להם שלום, הם ממשיכים עם הפיגועים ולא נרגעים. ערבים לא מבינים שפה יפה. בקיצור, כששוחחתי עם הבחור בישיבה נתתי לו בראש, "תתבייש לך! מה אתה חושב שאתה עושה?" עד שהרגשתי שהוא נרגע ואז התחלתי עם הרכות, "לא חבל? אתה יודע כמה אני רוצה להיות איתך בקשר, אתה יודע כמה אתה מצער אותי שאתה עושה לי את זה?"
ואז הדמעות מתחילות לרדת, "הרב, אני מבטיח מעכשיו להתנהג יפה", עניתי לו "שיהיה לך בהצלחה", התחבקנו ובזה נגמר הסיפור.
אומר בעל התניא שאם אתה עושה דין עם עצמך- לוקח את הכעס שיש בתוכך ומוריד אותו על הנפש הבהמית שלך, "איזה כעסן אני, ריבונו של עולם, תראה איזה פרא אדם אני..."- לא לפחד, אתה לא מטפל בנשמה אלא בנפש הבהמית שלך. אל תדאג, לא יקרה לך כלום... להיפך, כך אתה מכניע אותה יותר ומה שיקרה אחר כך שהנשמה תצא לאור ואז אתה תתחיל לראות את כולם חיוביים, אתה תאהב את כולם, לא יהיה לך שנאה כלפי אף אחד ובמיוחד לא כלפי עצמך.
זה מה שהיה עם יצחק אבינו, יצחק אבינו הוא הסמל של מידת הדין אבל הוא עשה דין עם עצמו, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב"–יצחק היה יושב עם עצמו ויורד על עצמו ועושה דין לעצמו, "איך אתה מתנהג?!"
מה שקרה בעקבות זה שהנפש הבהמית שלו נכנעה אז הנשמה יצאה לאור. לוקחים לו את הבאר ולא מזיז לו, הוא רגוע, הוא כבר הוציא את הכעס במקום הנכון, הוציא את זה על עצמו...
יש נשים שצורחות על הילדים או שמוציאות את הכעס על הבעל כשהוא לא בסדר, כל זה במקום להוציא את הכעס על עצמן, הרי הכעס חייב לצאת אבל השאלה היא לאן- על עצמן או על הסובבים אותן.

אם תוציא את הכעס על עצמך לא תכעס על אף אחד בעולם!
תהיה הכי רגוע שיש, ולא רק שתינצל מן הכעס אלא גם שום מידה רעה אחרת לא תהיה לך ואסביר למה... הרי התאוות של האדם באות מיסוד המים, בדרך כלל בן אדם אמור להיות רגוע אבל כל הזמן יש לנו תאוות– תאוות ממון, תאוות אכילה ועוד. מהיכן התאוות הללו באות? מי מניע אותן? האש! האש גורמת למים לבעבע, אם יש בתוכי אש והיא מרתיחה את העסק אז אני כל היום רותח, אני לא רגוע באכילה, לא רגוע עם אנשים, האש הזאת תצא ממני דרך אנרגיות שליליות אין סופיות.
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"- למה "לעולם"? כי כל יום מחדש הסוללה של הכעס מתמלאת, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום"– תכעס על עצמך וזה ירגע...
יהודי אחד סיפר לי שפעם אחת הוא הלך ליער בירושלים להתבודד, הוא שמע מרחוק צעקות חזקות אז הוא החליט לראות מה פשר הצעקות הללו. הוא הלך לכיוון הצעקות ושם הוא שמע צעקות "גנב! שקרן! נוכל! אני אראה לך מה זה, תתבייש לך..."
הוא היה בטוח שיש שם שני אנשים ותיכף הם יתחילו לריב אז הוא רץ לשם מהר, ומה הוא רואה שם? הוא ראה את ר' אשר נותן לעצמו בוקסים וצועק "מי צריך אותך בכלל? פרא אדם שכמותך!"
הוא אומר שזה היה מפחיד ומבהיל... לאחר מכן, הוא מספר שר' אשר היה חוזר לביתו ובחוץ חיכו לו מאה וחמישים איש והוא היה עונה לכל אחד בעדינות. כל אחד מספר לו את הבעיות והכאבים שלו והוא עונה לכולם עד שעה שלוש לפנות בוקר, יש לו זמן לכולם...
אנשים היו משתגעים כמה סבלנות יש לו, איך הוא לא משתגע מכל מה שהוא שומע... התשובה פשוטה, הבן אדם הוציא את כל הכעס שלו על עצמו. ברגע שאתה מוציא את הכעס שלך על עצמך כבר אין לך כעס על אף אחד, כולל הנשים של עֵשָׂו שעובדות עבודה זרה בבית שלך, אתה נהפך לאדם הכי רגוע שיש ואני אומר לכם את זה מניסיוני האישי...
כשגיליתי את האוצר הזה של 'בעל התניא' גיליתי אצלי רגיעות וסבלנות לא רק בבית אלא גם בישיבה ולכל מי שפנה אליי, סיפרו לי דברים מזעזעים אבל בורא עולם נתן ועדיין נותן לי כוחות נפש, אבל זה לא בגלל שנהייתי סבלן או רגוע, נשארתי אותו כעסן ומפחיד, רק השאלה היא איפה אתה מוציא את הכעס שלך. בהתחלה הוצאתי את הכעס על האישה והילדים ועל כל מי שסובב אותי, אבל ברגע שאתה עובד עם עצמך זה עובד, כדאי לכם לנסות את זה.
"יצחק תיקן תפילת מנחה" ולא "תפילת הצהריים", שואל בעל התניא למה "מנחה"? מלשון מנוחת הנפש...

תעשה 'דין' עם עצמך
כשאתה עושה דין עם עצמך במקום לרדת על אחרים– יוצא שאתה מטפל בעצמך והתוצאה היא מנוחת הנפש.
"יצחק" מלשון שמחה– כשאתה מפנה את הכעס שיש בתוכך כלפי עצמך אתה תראה איזו שמחה תהיה לך.
עכשיו שלא תגיעו הביתה ותתחילו להתעצבן על עצמכם, זאת לא הצגה- זה צריך להיות מאוד אמיתי. הרי יש לנו כאבים- כל אחד מאיתנו סובל- פרנסה, בריאות, שלום בית או חינוך הילדים, תיקח את הסבל שיש לך ואיתו תשתמש כדי להכות את עצמך, "תראה מה אתה גורם לעצמך עם המעשים שלך, תראה איך המעשים שלך הורסים לך את שלום הבית, חצוף שכמותך!"
אנשים סובלים ומאשימים את הבעל, את האישה והילדים, מאשימים את כל העולם... אל תאשים אף אחד אלא תאשים רק את עצמך, "תראה איך אתה הורס לעצמך את החיים עם המידות הרעות שלך"– כך תדבר אל עצמך.
אני יודע שזה לא נשמע נחמד, "מה? אני אתחיל עכשיו לצעוק על עצמי?" התשובה היא כן! "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"– אומר הבעל תניא תכעס על הבהמה שבך, לא על הנשמה.
נשים שואלות איך הן יכולות להיות רגועות לילדים ולבעלים שלהן, אישה חייבת לטפל באנרגיה השלילית התוססת שלה, זה כמו שניצל- כדי שהשניצל ייצא רך וטעים צריך לדפוק אותו חזק, הילד שואל "אמא, למה את דופקת ככה את השניצל? תהיי עדינה..." והיא עונה לו "אם אני לא אדפוק חזק את השניצל לא תוכל ללעוס אותו, כדי שיהיה לך טעים אני חייבת לתת כמה מכות ואז תראה איזה שניצל רך ייצא לך..."

"איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתן"
אומר ר' חיים מוולוז'ין שאם הם זכו- הם לוקחים את האש הזאת ומפנים אותה לעצמם וכך הם מזככים את עצמם– אז "איש ואישה זכו". האישה מטפלת בעצמה והבעל מטפל בעצמו אז השכינה ביניהם.
"מה שלומך אישתי היקרה? איזה כיף לראות אותך..." והאישה שואלת "מה שלומך בעלי היקר? איך עבר עליך היום?" אין כעסים ועצבים, הם כבר הוציאו את הכעס כל אחד על עצמו.
"לא זכו"– הם לא מזככים את עצמם ולא עושים את העבודה הזו אלא הם מטפלים בעצמם בעדינות, "תהיה נחמד, תהיה טוב..."
יש כאלו שקוראים ספרי מוסר וחושבים שזה יספיק להם אבל זה לא מגרד אפילו את הבהמה שבתוכם אלא זה רק נותן להם הרגשה טיפה יותר טובה.
לפני שבאתי לשיעור צלצלתי לרב ושאלתי אותו "כבוד הרב, אפשר למסור שיחה כזו גם לנשים?"
הוא שאל "למה, זו מצוות עשה שהזמן גרמא?"
שאלתי אותו "מה, אישה תתחיל ככה לכעוס על עצמה?"
הוא ענה לי "תגיד לי, מה ההבדל בין הכעס שלך לכעס שלה? זה אותו כעס, כמו שאתה צריך לטפל בכעס שלך היא צריכה לטפל בכעס שלה..."
אם לא נטפל ולא נוציא את הכעס שלנו במקום הנכון הוא ייצא על כל מי שסובב אותנו.

לא צריך ללכת ליער
היער שלנו זה תפילת שמונה עשרה, כשאתה מתפלל ואומר "אַתָּה חונֵן לְאָדָם דַּעַת", תוסיף גם "אבא, תן לי דעת להבין כמה שאני לא בסדר, שכל מה שקורה לי בחיים וכל הצרות שיש לי זה בגלל שאני פרא אדם, בגלל שאני הולך עם תאוות האכילה שלי, בגלל שאני עצלן, בגלל שאני עצוב..."
תמשיך בתפילה "סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ", תוסיף גם "תזכה אותי להכיר שאני חוטא..."
"מְחל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ", תוסיף "אבא, תזכה אותי להבין שאני לא בסדר".
מה יקרה בסוף? "עושֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל"– יש שלום ושלווה, ממש קל ופשוט.
אף אחד אפילו לא יודע שעשית לעצמך לינץ' בתפילה. זה מחליש את ה'ערבי' שבך, אחר כך אתה תגיע הביתה או לעבודה רגוע יותר– אתה תהיה הרבה יותר רגוע.
אומר בעל התניא כשאתה רוצה לשנות משהו, אם אתה רוצה שיהיה אצלך שינוי לטובה- תיקח את האש הזאת ותבשל את עצמך ואז אתה תהיה רך, תהיה ראוי לאכילה...
לכל יהודי יש נשמה שיש בה רוח הקודש אבל רוח הקודש לא מתגלה כי היא עטופה בבהמיות שלנו, כשאתה מוציא את הנשמה לאור אתה נהיה צדיק. מזככים את הנשמה על ידי זה שאתה מבין שכל הצרות שיש לך בחיים זה בגלל ההתנהגות שלך.
לפי היסוד הזה מובן למה דווקא יצחק אבינו סינגר על עם ישראל, הרי יצחק אבינו לא שלח את עֵשָׂו מהבית אלא השאיר אותו וניסה לטפל בו.
אצלנו בישיבה שני בחורים פרצו למטבח, הכינו לעצמם חביתות, עלו לחדרים ועשו חגיגה... מתקשר אליי המנהל ואומר לי "לא שייך! צריך להעיף אותם!"
אמרתי לו "תראה, אתה המנהל ואם אתה חושב ככה- שיהיה לך בהצלחה. אבל אם אתה שואל אותי אל תזרוק אותם..."
שזורקים מישהו לרחוב אנחנו לא מטפלים בו– הפוך, מפקירים אותו... הוא שאל אותי "מה אתה מציע?" אז אמרתי לו "תשאיר אותם בישיבה ותדבר איתם, תראה להם מה הם עשו ותסביר להם שזה גרוע, תנהל איתם שיחת נפש, אם תרצה אני אדבר איתם מחר..."
למחרת שני הבחורים חיכו לי מחוץ לדלת, הכנסתי אותם ושאלתי "אתם יכולים להסביר לי למה זה קרה?" ניהלתי איתם שיחה של שעה וחצי, הם בכו, הודו באשמה והבטיחו לא לעשות זאת שוב, ובסוף נהפכו לחברים הכי טובים שלי.
מה החכמה בלזרוק? תשב איתם ותסביר להם מה כוחו של דיבור.
הרי למה הם ממהרים לזרוק מהישיבה? כי הם כועסים, אבל אם אתה מטפל בכעס שלך ויודע שאתה לא יותר טוב מאחרים, ואם ראית מישהו עושה משהו לא טוב- זה כדי להראות לך שאתה בדיוק כמוהו ורק ה' מרחם עליך לא לחטוא...
אם נטפל בעצמנו כמו יצחק נזכה שיתקיים בנו הפסוק "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקים".

יהי רצון שה' ישמח את כולנו ושנזכה ללכת בדרך האמת,
אמן כן יהי רצון.