Categories: דבר תורה לפרשת השבועשיעורי תורה

דבר תורה לפרשת וָאֶתְחַנַּן "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר". [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר".
אומר רש"י במקום "אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים– אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם".
זה צדיק! לצדיק יש מלא מעשים טובים אבל הצדיק לא נשען על המעשים הטובים שלו אלא הוא מבקש מהקב"ה מתנת חינם.
צריך להבין למה באמת הצדיק לא מבקש מהקב"ה בזכות המעשים הטובים שלו?
למשה רבנו היה מספיק זכויות ובכל זאת משה רבנו עוזב את כל הזכויות שלו בצד ומבקש מהקב"ה מתנת חינם... וצריך להבין למה?

שאלה נוספת, חז"ל אומרים "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
"חרב חדה מונחת על צווארו של אדם" זאת אומרת שאדם הגיע למצב שמבחינת הטבע כבר אין לו סיכוי, הרופאים כבר אמרו לו שמדובר בעניין של כמה שעות בודדות...
אומרים חז"ל שאפילו שהמצב כל כך גרוע וזה עניין של דקות– אל תמנע עצמך מן הרחמים! כלומר, תבקש מה' שיעשה לך נס.
ונשאלת השאלה אם אין שום סיכוי מצד הטבע, אז על סמך מה הוא יבוא עכשיו ויבקש רחמים מן הקב"ה? באיזו זכות אדם יכול לבקש נס מהקב"ה?

שאלה נוספת, כתוב "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר"- מה זאת אומרת "לֵאמֹר"?
כתוב במדרש 'דברים רבה' "אמר רבי עזריה 'לֵאמֹר' לדורות שיהיו מתפללין לשעת צרה שהרי משה אף על פי שנאמר לו 'לא תעבור את הירדן הזה' התחיל מרנן".
מהיכן למדנו שצריך להתפלל? ממשה רבנו, כך יוצא לפי המדרש...
שואל ה'פרי צדיק'- רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א- למה המדרש אומר שמשה רבנו לימד אותנו שצריך להתפלל בשעת צרה והרי יעקב אבינו לימד אותנו את זה כמו שכתוב "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב"- אם אתה נמצא בצרה אז תתפלל לקב"ה כמו שיעקב אבינו התפלל לה' להינצל מעשיו אחיו.
אז השאלה שלנו היא ממי למדנו שבשעת צרה צריך להתפלל לקב"ה- מיעקב אבינו או ממשה רבנו?
שאלה נוספת, בגמרא במסכת 'ברכות' דף ל"ד מסופר שפעם אחת חלה בנו של רבן גמליאל והוא שלח שני תלמידים לרבי חנינא בן דוסא כדי שיתפלל על הבן שלו שיבריא. עלה רבי חנינא בן דוסא לעליית הבית להתפלל וכשסיים אמר "זהו, אתם יכולים ללכת הביתה הוא יבריא בעזרת ה'..."
שאלו אותו "וכי נביא אתה?"
ענה להם "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני אם שגורה תפילתי בפי- יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו- יודע אני שהוא מטורף".
מה זאת אומרת "אם שגורה תפילתי בפי"?
כולם מסבירים "שגורה" זה שהוא לא מתבלבל באמצע, כלומר יוצאת לו תפילה חלקה, הוא לא נתקע במילים...

נו, אז מה? יש הרבה אנשים שמתפללים ולא נתקעים, כל אחד לוקח סידור ומתפלל, אין סיבה להיתקע...
בדרך כלל אדם נורמלי מרוב התפילות שלו לא נתקע, אז מה הפירוש האמיתי של "אם שגורה תפילתי בפי"?
הגמרא מספרת באותו מקום עוד מעשה על רבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי. יום אחד חלה בנו של רבן יוחנן בן זכאי, אז הוא ביקש "רבי חנינא, תתפלל בבקשה על הבן שלי שיבריא..."
כתוב שרבי חנינא הניח ראשו בן ברכיו, התפלל על הילד והילד הבריא. אמר רבן יוחנן בן זכאי "בשמיים לא היו מקשיבים אפילו הייתי מתפלל כל היום כולו..."
אז שאלה אותו אשתו "וכי חנינא גדול ממך?"
אמר לה "לאו! אלא הוא דומה כעֶבֶד לפני המלך ואני דומה כשַׂר לפני המלך"
אומר רש"י במקום "עֶבֶד– בן בית, נכנס ויוצא שלא ברשות", כל הזמן העֶבֶד שואל "המלך רוצה לשתות משהו?", "אולי המלך רוצה שאצחצח לו את הנעליים?"
אבל שַׂר לא יכול כל רגע לבוא למלך, צריך שיהיה זימון, הודעה מראש, לא נכנסים ככה סתם.
וצריך להבין מה ההבדל בין "עֶבֶד לפני המלך" לבין "שַׂר לפני המלך"?

שאלה נוספת, שמתם לב כשבן אדם מתפלל אז הוא אומר "אני עכשיו מתפלל", אבל כשמישהו מבשל הוא לא אומר "אני מתבשל..." אלא הוא אומר "אני מבשל".
אז למה בתפילה אנחנו לא אומרים "אני מפלל"? למה אומרים "אני עכשיו מתפלל"- תגיד "אני מפלל..." כמו שכתוב בספר 'תהילים' פרק ק"ו "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".
למה אומרים שבן אדם "מתפלל" ולא "מפלל" כמו "אני מבשל"?

בואו תקשיבו למשהו מאוד חשוב שאומר אותו המהר"ל זיע"א
המהר"ל שואל איך תפילה מצליחה לשנות גזר דין של מעלה?
אם הקב"ה קבע שמישהו יהיה חולה או קבע שלמישהו יהיו בעיות בפרנסה– נו, אז אומרים לו "תתפלל", אבל איך תפילה מועילה? מה שייך שתפילה תעזור? הרי הקב"ה גזר שהוא יהיה חולה אז מה אתה אומר לו "תתפלל"?
אתה מצפה לעשות לקב"ה שינויים במחשבה? הקב"ה יודע מה הוא גוזר!
אם הוא גזר שפלוני יהיה חולה- אז הוא צריך להיות חולה, אם הקב"ה גזר למישהו בעיות בפרנסה– סימן שצריך שיהיו לו בעיות בפרנסה, זה מה שה' רוצה, זה כנראה התיקון של הבן אדם הזה...
השאלה היא איך תפילה מועילה לשנות גזר דין של מעלה?
אומר המהר"ל דבר נפלא ביותר, הוא אומר שתפילה אין עניינה לשנות את גזר הדין של מעלה, אלא תפילה עניינה לשנות את האדם!
מהות התפילה זה לא לשנות את החשיבה של הקב"ה...

מהות התפילה זה כדי שאנחנו נשתנה
לכן מובן למה אומרים "אני מתפלל" ולא "אני מפלל".
כשאומרים "אני מבשל תבשיל"- אז היכן העבודה? על התבשיל, אבל אם היינו אומרים "אני מפלל" אז זה אומר שאתה בעצם "מפלל" אחרים- אתה מנסה לשנות אחרים- את הקב"ה או את גזר הדין של מעלה- אבל "אני מתפלל " זה כמו "אני מתבשל"– הוא בעצמו מתבשל...
כיוון שתפילה מהותה לשנות את האדם אז בית דין של מעלה אומרים "רגע, אנחנו גזרנו את הגזירה הזאת על שמעון שהוא בדרגה מסוימת, אבל עכשיו כשהוא השתנה- זה כבר בן אדם אחר- על השמעון הזה לא גזרנו גזירות..."
הבנתם איך תפילה מועילה? התפילה לא משנה את הקב"ה או את ההחלטות שלו אלא היא משנה את האדם!
ואם האדם השתנה- עליו לא נגזרה הגזירה, יש כאן כבר מישהו חדש...
ולכן איך אדם יכול לדעת אם הוא התפלל טוב או לא? התשובה היא תסתכל אם השתנית- אם נשארת אותו דבר, זה לא נקרא להתפלל, כי מהות התפילה זה להשתנות, "נהייתי אדם חדש..."
השאלה היא איך משתנים מהתפילה? הנה עכשיו אני אומר "רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה..."- נו, השתניתי?
"אבא, תביא לי פרנסה"- איפה השינוי? מה השתנה? אין פה שינוי!
"ריבונו של עולם, תעזור לי שהבן שלי יהיה תלמיד חכם"- מי אמור להשתנות כאן?
והרי אמרנו שתפילה מועילה רק אם היא גרמה אצלך לשינוי, זה יפה מאוד הבקשות הללו אבל זה לא אומר שחל אצלך שינוי...

בואו תשמעו משהו מאוד חשוב!
שימו לב, שינוי בתפילה פירושו של דבר שאדם משתנה בתפיסה שלו, בהבנה שלו ובהסתכלות שלו לעומת מה שהיה לו מקודם...
אתן דוגמא, אם מישהו קיבל כאב בטן ועכשיו הוא מרותק למיטה ולא יכול לזוז, הוא לא יכול לאכול, הוא מתפתל מכאבים...
הבן אדם הזה מתפלל לקב"ה "ריבונו של עולם, שלח לי רפואה שלמה ושהכאבים יפסיקו...", עדיין לא נעשה פה שום שינוי, מה השתנה אצלו? כלום!
אבל אם הבן אדם לקח את המצב שהוא נמצא בו והוא מתפלל בצורה כזאת, "ריבונו של עולם, תזכה אותי ללמוד מהמצב שלי עכשיו את אפסיותי. שאני אלמד מכאבי הבטן שיש לי שהבריאות שלי לא בידיים שלי...", סימן שהוא למד מזה את חוסר האונים שלו!
בדרך כלל בן אדם בריא מה חושב? "ברוך ה' אני בריא, מי יכול עליי עכשיו?"
עכשיו המצב החדש מראה לו "נו , מה אתה שווה?" ואז הוא רואה שהוא לא שווה כלום ושהוא חסר אונים, יוצא שהמצב החדש שינה אותו- התפילה שינתה אותו- עכשיו הוא מבין שהבריאות לא בכיס שלו...
אתם יודעים, כשלאנשים כואבת הבטן הם לא אומרים "סימן שאני מציאות של אדם לא בריא, זה ה' מבריא אותי..."- הם לא אומרים ככה.
כשלמישהו כואבת הבטן הוא אומר "כנראה הדג היה מקולקל או שנכנס בי חיידק...", מה זה אומר עליו? "אני בריא ורק החיידקים לפעמים עושים בעיות, זה לא שאני מציאות של חולי...", הוא לא לומד מזה שהוא חסר אונים...
אותו הדבר בחינוך ילדים, יש הורים שכל הילדים שלהם פחות או יותר בסדר אבל יש אחד בעייתי, אז יש שני סוגי תפילות- תפילה ראשונה זה "אבא, תעזור לי שתהיה לי הצלחה בחינוך הילדים".
השתנת? לא, נשארת אותו דבר! לא השתנה אצלך משהו בהבנה.
אבל יש אבא שלא מצליח להתמודד עם הבן שלו, אז הוא מתפלל "ריבונו של עולם, תזכה אותי ללמוד מהמצב הזה שאני נמצא עם הבן שלי כמה אני לא מבין בחינוך, כמה אני חסר אונים בלעדיך... זה לא בידיים שלי- הכל בידיים שלך!"
אוו, פה יש שינוי! למה? כי התפיסה הנורמלית של כל ההורים זה שהם יודעים לחנך, אז למה עכשיו אתה לא מצליח עם הבן הזה?
"כי הוא עקשן, תסתכל, איך אתה רוצה שאני אצליח עם אחד כזה?"
זאת אומרת שהוא לא לומד שהוא חסר אונים, הוא מאשים את הבן או במקרים יותר קשים היא מאשים את האמא, "אמא שלו נותנת לו גב..." האמא אשמה, הילד אשם, לא משנה מי אשם העיקר שאני מבין בחינוך.
אבל לעומת זאת יש אחד שמשתנה בתפילה, מה זה להשתנות? לרדת למטה, להיות נמוך...
כתוב בשולחן ערוך סימן צ"ה סעיף ב' "צריך שיכוף ראשו מעל שיהיו עיניו למטה לארץ... ובליבו יכוון למעלה לשמיים".
אף פעם לא הבנתי מה זה "עיניו למטה", העיניים צריכות להיות או עצומות או בסידור, לא? מה זה "עיניו למטה"? מה יש שם? ריצפה, קרמיקה, לכלוך...
אלא הכוונה היא כשאתה מתפלל- אתה צריך שהמבט שלך יהיה "למטה"- תנמיך את עצמך, תפסיק לחשוב כל היום "אני עשיתי" או "אני הקמתי", מספיק!
אתם יודעים, הדיבורים שלנו לא פשוטים, הם לא מתאימים לכל אחד...

תשמעו סיפור יפה
אחד החברים ששמע אותי מעביר את השיעור הזה התקשר אליי וסיפר לי שהשיעור חיזק אותו מאוד, שאלתי אותו "יש הרבה שבורחים מדיבורים כאלו, איך דווקא אתה התחברת לזה?"
אז הוא סיפר לי משהו, כדאי לשמוע מה הוא אמר...
"התארחנו אני, אישתי והילדים אצל ההורים שלי וגם סבתא של הייתה שם. סבתא שלי סיפרה לי סיפור על סבא שלי ומהסיפור הזה הבנתי למה אני מתחבר לדיבורים הללו".
בואו תשמעו מה הוא סיפר לי על סבא שלו... "סבא שלי עלה מתימן ובארץ הוא הקים משק- היו לו שם תרנגולות, כבשים, פרות וכמה סוסים, היו לו הרבה דברים טובים במשק...
יום אחד סבא הלך להכין אוכל וחציר לכבשים שם, פתאום סוסה אחת התקרבה אליו ונתנה לו 'זוגייה'– הכניסה לו מכה בצלעות!
סבא שלי איבד את ההכרה ושלחו אותו לבית חולים, הוא התאשפז שם במשך שבוע במצב קשה מאוד. סבתא כעסה מאוד ומהצער שלה אמרה 'אני לא נותנת לסוסה הזאת יותר לאכול! מצידי שתמות...'
אחרי יומיים נכמרו רחמיה של הסבתא על הסוסה והיא החליטה שהיא מביאה לה לאכול ולשתות. היא קירבה אליה את האוכל, אבל הסוסה לא הייתה מוכנה לאכול, ככה יום ועוד יום, הסוסה לא אוכלת אלא רק שותה מים".
אחרי שבוע סבא שלו השתחרר מבית החולים וחזר הביתה. בני המשפחה אמרו לסבא שצריכים למכור את הסוסה הזאת כי היא מסוכנת. "לך תדע, מחר מחרתיים היא תיתן גם מכה לסבתא או לנכדים, זה מסוכן..."
הסבא אמר "אני לא מוכר את הסוסה הזאת! זו לא הסוסה נתנה לי את המכה, זה בורא עולם הביא לי... אם אני אמכור את הסוסה אז בעצם אני אומר שזו היא נתנה לי את המכה וזו טעות! זאת לא היא, זה בורא עולם קורא לי..."
בקיצור, המשפחה אמרה לו שהסוסה כבר שבוע לא אוכלת...
הוא מיד יצא החוצה, הסוסה רק ראתה אותו והתחילה לקפוץ ולשמוח, הוא בא אליה והיא הסכימה לאכול!
כל השבוע היא לא אכלה כי היא קלטה שבגללה הוא חולה– היא הרגישה כביכול לא נעים ולכן לא אכלה...
כשהסבא התקרב לסוסה כדי לתת לה אוכל, אז היא הניחה את הצוואר והראש שלה על הגב שלו וככה התחככה עם הצוואר שלה על הגב שלו כאילו אומרת "אתה לא יודע איך אני אוהבת אותך, כמה התגעגעתי אליך, לא הסכמתי לאכול עד שתחזור..."
זה הסיפור שהסבתא סיפרה לבחור הזה ואז הוא אמר לי "אתה מבין למה התחברתי לדיבורים הללו? כי היה לי סבא גדול! סבא שלי חי אמונה, כשקרה לו משהו הוא לא האשים לא סוסים ולא בני אדם, הוא ידע שבורא עולם קורא לו...", אתם מבינים?
אם מישהו מתחבר לכאלו דיבורים אז כנראה שיש פה סבתא גדולה או סבא גדול וזכותם עומדת לו ונותנת לו לב רך לשמוע ולקלוט כאלו דיבורים!
יש אנשים שתדבר איתם את הדיבורים האלו והם יגידו לך "יאללה, תעזוב אותנו, תפסיק לחפור, חפרפרת..."
ויש כאלו אנשים ששומעים ואומרים "הדיבורים האלו מצילים לנו את החיים!"
במה זה תלוי? זה לא בגלל שאתה משהו מיוחד והשני לא, אלא כנראה שיש לך זכות של סבא או סבתא שאמרו תהילים עם דמעות, אולי עשית איזו מצווה גדולה שעשתה רעש בשמיים ובזכות זה אתה שומע ומקבל את הדיבורים הללו...

אני רוצה לספר לכם מה הייתה הזכות שלי
איך אני זכיתי לשמוע כאלו דיבורים? אני אומר לכם שכל הדיבורים האלו שאתם שומעים- זה לא בזכותי, זה בזכות אמא שלי ז"ל...
מה הייתה הזכות של אמא שלי ז"ל? כשהייתי ילד בן עשר אהבתי להתפלל אצל סבא שלי, סבא שלי היה גר בשיכון ה' בבני ברק ואני גרתי במרכז בני ברק. הוא היה קם בשעה חמש בבוקר להתפלל, עכשיו מי ילך בשעה כזאת עם ילד בן עשר ממרכז בני ברק עד שיכון ה'?
החלטתי שאלך לשם לבד, הלכתי לבד ובדרך הייתה שם קבוצת ערבים שמחכה שיאספו אותם לכל מיני עבודות. כשחזרתי מהתפילה סיפרתי לאמא שלי שהיו ערבים בדרך ומאוד פחדתי. מאז אמא שלי החליטה שהיא לוקחת אותי, הייתי ניגש אליה בחמש בבוקר כדי להעיר אותה.
עכשיו שתבינו, אמא שלי עבדה במשק בית, לא באיזה משרד. עבדה שתי משמרות, עבדה קשה מאוד...
היא הייתה קמה בבוקר, מתארגנת בזריזות, מניעה את הרכב ולוקחת אותי לבית הכנסת וחוזרת לישון... ככה במשך ארבע שנים רצוף יום יום.
אין לי ספק שאם זכיתי לשמוע כאלו דיבורים זה בזכות אמא שלי ז"ל ובזכות המסירות נפש שלה...
אתם יודעים כמה שזה מעצבן לקום כל יום בשעה חמש במקום לקום בשעה שבע? וכשיש לך כאלו זכויות- של אמא כזאת- אז אתה זוכה לשמוע כאלו דיבורים...
וממילא מי שמוכן לקבל כאלו דיבורים זה רק מי שזוכה להשתנות בעקבות התפילה שלו, כשבן אדם קם בבוקר ומתפלל "ריבונו של עולם, תזכה אותי ללמוד מהמצב שלי כמה אני חסר אונים בלעדיך בבריאות, בשלום בית, בחינוך ילדים ובפרנסה..."
כך צריך להתפלל, שיהיו "עיניו למטה"- העיניים שלך מביטות למטה, אתה רואה כמה אתה למטה בלי הקב"ה ואז ממילא הדברים הטובים שיש לך זה מ"לבו למעלה"- זה מאת ה'.

מי שיודע את היסוד הזה יכול לזכות ולראות ישועות
זה מה שמשה רבנו לימד אותנו בפרשה, אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה ויעקב תיקן תפילת ערבית... אבל מה משה רבנו לימד אותנו? הוא לימד אותנו איך מתפללים...
האבות הקדושים לימדו אותנו שצריך להתפלל אבל משה לימד אותנו איך לעשות את זה!
"וָאֶתְחַנַּן"– מתנת חינם! תגיע מהתפילה שלך להבנה שכל מה שיש לך זה מתנה, זה לא מהכוחות שלך אלא הכל זה מתנת חינם מאת ה'.
וזה מה שרש"י אומר, "אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם..."
בטבע בן אדם חושב "יש לי מעשים טובים...", אבל איך בן אדם יכול באמת להבין שזה לא הוא? פשוט הקב"ה מראה לו את זה.
יש מצבים שהקב"ה פתאום מראה לאדם שהוא לא יכול לשטוף את הבית, לא רק שהוא לא יכול אלא שהוא בכלל לא מעוניין לשטוף את הבית, הקב"ה מראה לבן אדם בכל מיני הזדמנויות שהוא לא יכול בלעדיו.
ואותם אנשים שתמיד הולך להם הם הכי מסכנים! אלו אנשים שלא זכו שהקב"ה יראה להם את האמת הזאת שלהם, זו זכות להבין את זה!
את מי שהקב"ה אוהב אז הוא מעביר אותו בארבעים ושניים מסעות כפי שנסעו בני ישראל במדבר, כל פעם הקב"ה מראה לך משהו אחר...
כשאתה מנוזל ומצונן זה כי הקב"ה מראה לך "זה מה שאתה, זו המציאות שלך... ", ואם תחשוב "אה, אבל הנה כבר כמה חודשים אני לא מנוזל"- אלו הרחמים שלו! אם תשכח- הוא יתן לך עוד פעם נזלת!
פעם התלוננו בשיעור פה ואמרו לי "הרב, יש הפרעות בשיעור, נשים שואלות שאלות ומעירות הערות, זה מפריע, שהרב יגיד להן בתחילת השיעור לא לשאול שאלות".
לא ידעתי מה לעשות- מצד אחד יש כאלו שרוצות לשאול כי הרי איך הן יבינו, מצד שני זה מפריע לאחרים. מה עושים?
צלצלתי לרב ושאלתי "כבוד הרב, מה אני עושה?" וסיפרתי לו את הבעיה.
אז הוא אמר לי "זה טוב מאוד שיש הפרעות בשיעור, זה כדי שתראה שאתה לא בעל הבית, שתראה שבלעדי ה' אתה לא יכול למסור שיעור, ואם בכל זאת יש שיעור שמועבר יפה ואפילו מישהו גם הבין משהו- זה לא בגללך אלא זה בגלל הרחמים של בורא עולם..."
זאת אומרת שאם עכשיו תהיה הפסקת חשמל, זה מאת ה', תסתכל ותבין ששום דבר פה לא שלך, כנראה שלקחת את השיעור לעצמך.
זה שאתה יושב בשיעור ויש אור ומזגנים- אלו הרחמים של ה'.
זאת אומרת שהקב"ה כל הזמן מדבר אליך, ותדעו לכם שבשלום בית זה הכי חזק, למה?

"אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"
איש ואישה הם חברים לעבודת ה', חברותא לאמונה. דווקא אצל החברותא הקב"ה מראה לך כמה אתה לא יכול בלעדיו.
ככה זה בין בני זוג– הבעל מאשים את אישתו, האישה מאשימה את בעלה ושניהם מאשימים את הילדים...
אם רק נפסיק להאשים את השני ואדרבא- נתפלל לה' ונשנה את עצמנו– דברים ישתנו לטובה! מה זה לשנות את עצמנו? "שיהיו עיניו למטה" כמו רבי חנינא בן דוסא שאמר עליו רבן יוחנן שהוא כ"עֶבֶד לפני מלך".
רבי חנינא בן דוסא היה עני מרוד, לא היה לו כלום, רבן יוחנן בן זכאי היה נשיא ישראל, עשיר ומכובד.
אישתו של רבן יוחנן שאלה אותו "איך זה שהתפילה שלו מתקבלת ושלך לא?"
אז הוא ענה לה "הוא כעֶבֶד לפני המלך, רבי חנינא בן דוסא עבר כל כך הרבה מעברים בחיים- הוא עני, הוא לא אדם מכובד, לא נשיא, אז הוא למד... למד מכל המעברים שלו, הוא הגיע להבנה שהוא 'עֶבֶד', הרי עבד אין לו משלו כלום, עבד הוא חסר אונים בלי האדון שלו. אני לא עברתי את הכאבים שהוא עבר אז לא הגעתי לדרגה שלו..."
זאת אומרת ככל שאדם עובר יותר מעברים בחיים ויותר כאבים בחיים שלו אז הוא יכול יותר ויותר ללמוד את חוסר האונים שלו מול בוראו.
תלמד מהמעברים שהקב"ה מלמד אותך איך להיות נמוך ושפל- אל תחפש גובה, אל תתלהבו מזה...
השבוע התקשרה אליי מישהי, היא קוראת הרבה ספרים בחינוך והאבא לא קורא בכלל, היא כל פעם מוציאה כלל חדש מהספר הזה, כמו למשל "לא לתת לילדים פטל באמצע השבוע, אלא רק בשבת כדי שלא יהיו מפונקים!"
"הילד בשעה שמונה חייב להיות במיטה", ככה היא קראה בספר... האבא לא קורא את הספרים שהיא קוראת אז כל פעם שהילד בוכה והאבא רוצה להרגיע אותו אז הוא מביא לו לשתות פטל. אז האמא מתלוננת "אתה הורס את החינוך שלי", "אתה הורס לי את הקו שאני מתווה בבית"
אצלה לישון זה בשעה שמונה בערב בדיוק!
והאבא לא קורא את הספרים אז בשעה שמונה הוא עוד משתעשע עם הילד, קטנצ'יק בן שלוש...
האישה התקשרה אליי ושאלה אותי "האם אני צריכה ללכת לפי הכללים של הספר או לפי הקריזות של בעלי?"
מה התשובה? לא זה ולא זה!

אנשים שחושבים שכללים בספר יעזרו להם ויש להם טעות!
לא מכללים שכתובים בספר יוצאים ילדים טובים.
אני עֵד לסיפור כזה, ראיתי אבא שהרס את החינוך של הילדים שלו, בואו תשמעו סיפור מזעזע...
כשהייתי בן שש התארחתי אצל משפחה אחת בסעודת שחרית של שבת והאבא אמר לילד הגדול בחור בן חמש עשרה "תעשה זימון, קדימה, תזמן ותברך ברכת המזון".
והילד ענה:" לא רוצה..."
"אמרתי לך לזמן" אמר לו האבא בכעס. והילד ענה בעצבים "לא רוצה!"
האבא הרים את הסכין של הלחם- לא של הממרחים- ורק אז הילד השתכנע לעשות זימון, בחר בחירה טובה...
מה דעתכם על שיטת החינוך של האבא הזה? מתחת לכל ביקורת! אני מקווה שכולם מסכימים איתי... לא יאומן כי יסופר, זה לא חינוך- זאת התעללות!
ואני ראיתי את כל זה במו עיניי.
אז מה אתם אומרים? מה יצא מהילדים האלה? חילוניים? עבריינים? פגועים בנפש?
אני אגיד לכם, כל הילדים יצאו תלמידי חכמים, רבנים וראשי ישיבות, כולם! וזה מקרה אמיתי שאני מכיר באופן אישי.
לפי איזה ספר חינוך האבא הזה הלך?
הרי ברור לכולם שהוא לא יודע לחנך, את זה כל בר דעת מבין!
אלא חינוך זה לא כללים ולא כלום, הכל עניין של סיעתא דשמייא...
כמובן לא להבין מזה שדעתי היא לא להשתדל ולא ללמוד על חינוך ילדים- כן צריך להשתדל וללמוד כדי לא לעשות טעויות, פשוט צריך להבין שהכל זה סיעתא דשמייא.
אל תחשבי שאם כל השבוע תתני לו מים ורק בשבת פטל אז זה מה שיעזור לך, זה יכול לעשות להיפך, מאיפה את יודעת איך זה ישפיע עליו?
הוא יכול להבין מזה שיש לו אמא קמצנית, יש פטל בבית אבל היא מביאה לו רק פעם בשבוע, "עינתה אותנו בתור ילדים, אפילו פטל לא נתנה לנו".
כדי שבאמת תהיה הצלחה בחינוך ילדים צריך שיהיו רחמים של ה'.
"אבא, אני לא יכול בלעדיך! אני חסר אונים, אני לא מבין בחינוך, רק אתה יכול לחנך לי את הילדים. תן לי את המילים הנכונות להגיד להם, תן לי את הגישה הנכונה..."
ואז אתה יכול לקרוא ספרים, למה לא? זה חשוב.
אבל לא להישען על הספר, להישען רק על בורא עולם!
עכשיו נבין מה פירוש "אם שגורה תפילתי בפי", עד עכשיו דיברנו על אדם שמתפלל אבל בתפילה שלו הוא לומד כמה הוא חסר אונים.
"אם שגורה תפילתי בפי"– "שגורה" זה שלוחה, לשון שגריר.
רבי חנינא בן דוסא אמר "כשהייתי מתפלל והייתי רואה שזה לא אני מתפלל, אלא 'התפילה שגורה בפי' - שלוחה דרכי , זה ה' מזכה אותי להתפלל - אז הייתי יודע שהילד יהיה בריא".
זו דרגה עוד יותר גבוהה.
בדרגה הראשונה, העבודה היא "אני מתפלל שה' יזכה אותי להבין שהבריאות לא בידיים שלי, שהשלום בית לא בידיים שלי..."
עד שמגיע מצב שהאדם רואה שאפילו להתפלל לא הולך לו. לפעמים הקב"ה מביא את האדם למצבים שהוא רוצה להתפלל אבל לא הולך, לא יוצאות לו מילים או שהוא לא מתחבר למילים, נסתם לו הפה... מה זה?
המצב הזה בא ללמד אותך שגם להתפלל זה הרחמים של ה', "ה', שְׂפָתַי תִּפְתָּח"- "זה לא אני, זה אתה מזכה אותי, אתה מזכה אותי להודות לך". וממילא יוצא כאן דבר מאוד חשוב, אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת "בין הזמנים", לכל אמא יש התמודדויות קשות עם הילדים- יש חופש, יש קשיים, הילדים רוצים הרבה דברים ומשגעים את ההורים.
כדי לראות ישועות זה רק בדרך אחת, תהיה יותר נמוך, יותר קטן, יותר תכיר את האפסיות שלך, אל תהיה יותר חזק...
מישהו פעם אמר לי "קיבלתי עליי קבלה ובזכות הקבלה הזו אני מצפה שהקב"ה יעזור לי..."
מה זאת אומרת "קיבלתי עליי"? מי אתה שתקבל עליך? אתה יכול בכלל לקבל עליך משהו ולעמוד במילה שלך? באיזו גבורה אתה בא? ככה באים לקב"ה עם המילים "קיבלתי עליי" עם עיניים למעלה? כך אתה רוצה שהקב"ה יענה לתפילותיך?
תרד למטה, תרד! תראה את משה רבנו... "וָאֶתְחַנַּן" מלשון מתנת חינם!
אם נלך בצורה כזאת נזכה לישועות גדולות ברוחניות, בחינוך ילדים ובכל העניינים.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
למעוניינים/ות לעזור בהקלדה של העלון צרו קשר במייל שבסוף העמוד.