דבר תורה לפרשת חיי שרה "עוגה רוחנית" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק... "
אליעזר עבד אברהם בא עם מטרה למצוא כלה ליצחק, ומה הסימן שהנערה שהוא יפגוש היא המתאימה? אם היא לא תגיד רק "תשתה בבקשה..." אלא היא גם תשקה את הגמלים- זה מראה שהיא מתאימה ליצחק...
השאלה שלנו היא למה לא הסתפקו בזה שהיא תגיד לו "אתה רוצה לשתות? מכל הלב, בשמחה, בכבוד...", לא! אם היא הייתה אומרת רק "בבקשה, אתה יכול לשתות" זה עדיין לא מספיק, צריך שהיא תגיד "שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה..."

דבר נוסף, בהמשך אחרי שרבקה עומדת במבחן אז כתוב "וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".
ברגע שהיא עומדת במבחן והגמלים גומרים לשתות, אליעזר מחלק לה את התכשיטים– "נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ"- סוג של תכשיט לאף, אומר רש"י במקום "רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת"- הכוונה למחצית השקל, "תדעי לך, בני ישראל עתידים לתת מחצית השקל".
"וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ"- אומר רש"י במקום "רמז לשני לוחות מצומדות", אליעזר אמר לה "בני ישראל יקבלו שני לוחות צמודות אחת לשנייה".
השאלה שלנו היא מה זה משנה לרבקה אם הלוחות יהיו צמודות או פרודות? מה רבקה קשורה למחצית השקל? מה זה מעניין אותה עכשיו ומה אנחנו אמורים ללמוד מכל זה?

עוד משהו שצריך להבין הוא למה כשאליעזר נתן לה את התכשיטים אז כתוב "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ".
השאלה היא למה לא כתוב שהוא נתן אותם לרבקה? כתוב שהוא לקח– "וַיִּקַּח הָאִישׁ", לא כתוב שהוא נתן לה את זה...

דבר נוסף, כתוב "וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה..."
יצחק מכניס אותה לאוהל של שרה ומחכה לראות מה קורה, אומר רש"י בשם המדרש "כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו".
בזמן ששרה הייתה בחיים היו שלושה דברים הללו, משמתה שרה פסקו הניסים הללו וכשבאה רבקה חזרו, אז כשיצחק ראה את שלושת הדברים הללו חוזרים בדיוק כמו אצל אמא שלו, עכשיו הוא החליט שהיא מתאימה לו.
השאלה שלנו היא מה מסמלים לנו שלושת הדברים הללו: נר דולק מערב שבת לערב שבת, ברכה בעיסה וענן קשור על האוהל, למה הניסים האלו כל כך חשובים ליצחק?

בואו תשמעו נקודה מאוד יפה וחשובה בעבודת ה'

אולי היא קצת עמוקה אבל כדאי להקשיב, בואו נתחיל.
אותנו תמיד לימדו שכדי שאדם יזכה להתקרב לבורא עולם אז הוא צריך לעבוד על המידות שלו וצריך לקיים תורה ומצוות, ועל ידי עבודת המידות שלו הוא יזכה להתקרב לבורא עולם.
זאת אומרת אתה תעבוד על הכעס, אתה תעבוד על תאוות האכילה שלך, אתה תעבוד על העצלות שלך ואתה תשמור שבת כמו שצריך- עכשיו תזכה להתקרב אל ה'. אבל היום אנחנו רוצים לומר משהו קצת שונה, מה שאנחנו רוצים לומר הוא שאם תתקרב קודם אל ה' זה מה שיזכה אותך לעבוד על המידות שלך, לקיים תורה ומצוות ולזכות לכל הישועות...
זאת אומרת, אנחנו לא עובדים על המידות כדי להתקרב אל ה', אלא אנחנו צריכים קודם כל להתקרב אל ה' כדי לעבוד על המידות ולקיים תורה ומצוות.
הבנתם או שזה מסובך לכם? בואו נסביר את זה קצת יותר, אם עכשיו בן אדם יבוא ויגיד שהוא רוצה לעבוד על תאוות האכילה שלו, אנשים כבר מעירים לו, הרופא אומר לו "תיזהר, השומנים אצלך בדם חוגגים, יש לך כולסטרול ולחץ דם גבוה, תפחית קצת". אבל הוא לא מסוגל.

מה בדרך כלל אומרים לאחד כזה? "תעבוד על תאוות האכילה, תאכל לאט לאט, אל תגמור את כל הצלחת, תשאיר קצת, בסוף תראה תוצאות וכך על ידי עבודת המידות שלך תזכה להתקרב אל ה'..."
האם זה נכון? פשוט שלא, כי אם "אני עובד על תאוות האכילה" אז אתה עושה את זה, "אני עכשיו עובד על לאכול לאט" או "אני עובד על לא לגמור את כל העוף...", אם אתה בתמונה אז זה מהלך של גאווה, זה אתה ואם זה אתה אז הכל זה גאווה, במקום להתקרב לה' אתה מתרחק ממנו, "אני עובד על תאוות האכילה", "אני מתפלל", "אני לומד", "אני מנקה את הבית", כל זה לא יקרב אותך לקב"ה אלא הפוך, זה ירחיק אותך מה' כי אתה עושה את הכל, במקום להתקרב לבורא עולם הלכת אחורה.
אם ה' לא יהיה איתי אז התוצאה תהיה שאני שוב פעם אפול, לכן אתה שומע אנשים אומרים "החזקתי מעמד חודשיים אבל אחר כך נשברתי". הוא חזר חזרה למה שהוא היה ואפילו יותר גרוע, למה? כי בורא עולם לא היה פה איתו בכל העבודה הזאת כי הוא הלך בשיטה של "אני עובד על תאוות האכילה", "אני עובד על הכעס שלי", "אני עובד על העצלות שלי", אם ככה אז "שלום!" אבא לא נמצא איתך פה, אין סיעתא דשמיא, זה פשוט...
אז מה כן צריך לעשות?

תן לבורא עולם לעבוד על המידות שלך!

אתה אל תעבוד על המידות שלך, אתה תדאג לדבר אחד- תדאג שבורא עולם יהיה איתך, ברגע שתדאג שאבא יהיה איתך- הוא כבר יזכה אותך לעבוד על תאוות האכילה ועל הכעס, כשאבא יהיה איתך הוא כבר יתן לך הכל, הוא כבר יגיד לך איך לדבר וילמד אותך איך להתנהג.
בימינו כשזוג נשוי הולך ליועץ נישואין, הוא מנסה לחקור מה הבעיה ומתברר שהבעל רוב הזמן לא בבית- או שהוא בכולל או שהוא חוזר מאוחר מהעבודה והאישה לבד בבית עם הילדים. אחרי שיועץ הנישואין שמע את התלונות של האישה הוא פונה לבעל ואומר לו "תשמע, היא צודקת, אתה חייב להיות שעתיים ביום עם אישתך, לכו לאיזה סיבוב, תבלו קצת..."
הבעל אומר "טוב, מה שהיועץ יגיד, העיקר שיהיה בינינו שלום בית". מה עשינו עכשיו? פתרנו לזוג את הבעיה? עכשיו יהיה בסדר? שום דבר! אולי פתרנו את הבעיה במישור הטכני, אבל זה לא יפתור עדיין כלום, כי בורא עולם לא בתמונה. זה עוד פעם הבעל, "עכשיו אני מוותר לאישתי על שעתיים, אני עושה איתה סיבוב" כל הזמן אני ואני ואני, בורא עולם לא נמצא שם וכידוע בעיות בשלום בית באות בגלל שבורא עולם לא נמצא שם.
עכשיו אחרי הפתרון הטכני הבעיה תצוץ ממקום חדש, עכשיו לא יהיו לה טענות על טיולים ועל סיבובים, יבואו לה בעיות מכיוונים אחרים, לא חסר לבורא עולם איך להקפיץ את הזוג ואיך לסובב אותם.
כשבורא עולם לא בתמונה– אתה כל הזמן עושה ופועל אבל אתה חושב שאתה מפעיל את העניינים וזה גורם להתרחקות מה'.
השכינה לא נמצאת בבית שיש בו גאווה כמו שכתוב "אין אני והוא יכולין לדור בעולם", בורא עולם לא סובל גאוותנים.

הגאווה מביאה את הבעיות לבית

פעם זאת מכה ברגל, פעם הילד מרגיש לא טוב, פעם בעיות בפרנסה- כל פעם בורא עולם מקפיץ אותך מכיוון אחר ואתה לא יכול לברוח ממנו כי הוא נמצא בכל מקום ובכל תחום, הדרך היחידה להשתחרר מהבעיות היא להבין "טעיתי, אני לוקח הכל לעצמי, אני מתגאה אבא, מגיע לי עונש, 'וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ'".
לפי "דרך 'הבעל שם טוב'" העבודה שלנו היא לא לעבוד על התאוות או על המידות– זה רק השלב הבא– עכשיו המטרה שלנו צריכה להיות שאבא יהיה איתנו, ואיך מארגנים שאבא יהיה איתנו? התשובה היא שפלות, ממילא אחר כך כשאבא יהיה איתנו הכל יירגע אצלנו...
עכשיו, בואו נתרגם את מה שאמרנו הלכה למעשה, לדוגמא אתה רוצה לעבוד על תאוות האכילה שלך, איך עושים את זה? קודם כל, תכיר שאתה בעל תאווה, תכיר את האמת שלך שאתה מצדך לא מעוניין להשאיר אפילו גרגיר אחד בצלחת...

כמה עבודת ה' יכולה להיות בחתיכת עוגה...

אתמול בשיעור מישהו הביא ענבים ועוגת קרמשניט- עלי בצק למעלה ועלי בצק מלמטה ובאמצע יש לך קרם מתוק. כשאתה נותן ביס יוצא לך הקרם מכל הכיוונים, נמרח לך מכאן ונמרח לך משם.
בקיצור, הגישו את העוגה הזאת ואני אומר לכם שבאותו רגע שראיתי את העוגה אמרתי "יואוו! חבל על זה, שזה לא ילך לאיבוד", הרגשתי שאני לא רוצה שאף אחד יטעם מזה, רציתי לאכול את כל זה לבד, זו הייתה ההרגשה שלי. מזל שהם לא ידעו את זה אבל זו האמת, הרגשתי שכל מי שנוגע בעוגה הזאת כאילו לוקח לי את העוגה מהפה...
ואוו, מפחיד! זה מה שהרגשתי, זו האמת שלי, יש לי תאוות אכילה.
ואז אתה אומר לבורא עולם "אבא תציל אותי, תראה מי אני, תראה איפה אני אוחז, אני מצדי רוצה לאכול את כל העוגה".
מה קורה באותו רגע? כשאתה מכיר את האמת שלך שיש לך תאוות אכילה ושאתה לא מסוגל להתגבר על זה, אדרבא- אתה אפילו רוצה את זה, זה גורם שהשכינה תהיה איתך, וברגע שה' איתך מה קורה? כולם טעמו מהעוגה הזאת ורק אני לא, בסוף נשארו ארבע חתיכות, לקחתי אותם והבאתי אותם לאישתי, אני בהלם איך זה קרה, לא נגעתי אפילו בחתיכה אחת. אבל האמת זה לא אני, אני רציתי לאכול הכל לבד... זה אומר שהתגברתי על תאוות האכילה? מה פתאום! אני מצדי לאכול הכל, לא רציתי שיישאר גרגיר.
זה לא אני עבדתי על תאוות האכילה אלא ה' הציל אותי מהתאווה שלי.

תראו מה זה, בן אדם לא מוכן שהשני יטעם חתיכת עוגה.

העיקרון הוא להכיר את שפלותך, תלמד מי אתה, לא מבקשים ממך לעבוד על תאוות האכילה, את זה כבר ה' יעשה בשבילך, אתה תדאג שאבא יהיה איתך, "ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר", תדאג שהקב"ה יהיה הרועה שלך, ברגע שהרועה נמצא עם הכבשים אז הם רגועים, יבואו זאבים, דובים ואריות- כשיש רועה הצאן לא דואג, "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי", ה' כבר יסדר הכל.
בקיצור, אני לא עובד על המידות שלי, אני לא מסוגל בכלל לעבוד על המידות שלי, ה' יעבוד על המידות שלי דרכי, ה' יזכה אותי ללמוד ולהתפלל. אתה תזכה גם לסיעתא דשמיא, אתה תשב מול הצלחת ותאכל ברגיעות ובעדינות, לא תתלהב כמו פעם.
זו הדרך לעבוד על המידות, נחזור שוב על היסוד שאמרנו- העולם אומר "תעבוד על המידות כדי שתתקרב אל ה'", ואנחנו אומרים הפוך! "תתקרב אל ה' כדי שתעבוד על המידות, ה' יעבוד על המידות שלך דרכך". אנחנו צריכים לדאוג רק לדבר אחד- שאבא יהיה איתי על ידי הכרת שפלותי.

ההבדל בין עבודת המידות של ישראל לעבודת המידות של הגויים

גם אצל הגויים יש אנשים שעובדים על המידות שלהם ועל דרך ארץ, אבל איך זה עובד אצלם? הוא עובד על עצמו להיות ג'נטלמן, להיות מסודר, הוא לארג', הוא מעניק לזולת, אבל הכל זה 'הוא'.
אצלנו זה לא ככה, אצל עָם ישראל עבודת המידות מתבטאת בזכירת ה', אני אמור לזכור את בורא עולם ולדאוג שאבא יהיה איתי ואז ה' כבר יעבוד על המידות שלי.
וככה כותב רבינו יונה שער ג' אות כז', "הוזהרנו בזה לזכור את ה' יתברך בכל עת, וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה כמו היראה, הצניעות, קישוט המחשבות וטכסיס המדות, כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם יתברך".
בזו הדרך עָם ישראל זוכים לקנות מידות טובות, צניעות, זוכים להנהגה נכונה על ידי זכירת ה'. כל כך כיף לחיות ככה, זה מביא אותנו לחיים רגועים יותר.
תבינו, כשאומרים לבן אדם "אתה צריך לעבוד על תאוות האכילה שלך, על הכעס שלך, על העצלות ואפילו על הפחדים שלך..."
יווואו! כמה עבודה יש לנו, רק מלשמוע על מה שאנחנו צריכים לעבוד עליו אפשר להיכנס לייאוש על ההתחלה.
באה "דרך 'הבעל שם טוב'" ואומרת לך "עזוב, אל תדאג! יש לך תפקיד אחד- להיות עם ה'. תהיה שפל, תעבוד על שפלותך, "אבא! תציל אותי מהכעס שלי, אני לא יודע מה לעשות..."
המגיד מקוז'ניץ זיע"א היה אחד מגדולי החסידות בתקופת החוזה מלובלין, מספרים עליו שהוא היה חזן בימים נוראיים, ולאשכנזים יש פיוט שמתחיל במילים "יָרֵאתִי בִּפְצוֹתִי שִׂיחַ", כלומר החזן אומר שהוא מפחד כשהוא מתחיל לדבר עם ה'. אז כשהרב ניגש לעמוד הוא התחיל לבכות "אבא! אין לי יראת שמיים, איך אני אגיד את המילים 'יָרֵאתִי בִּפְצוֹתִי שִׂיחַ', אני לא יכול לשקר ולומר שיש לי יראת שמים..."
הוא בכה ובכה עד שפתאום הוא הרגיש שנופלת עליו כמין השראה של יראת שמיים ואז הוא פתח את הפה שלו והתחיל להתפלל.
מה היה כאן בעצם? הוא עשה עבודה! הוא עבד על עצמו להכיר שלו אין יראת שמיים ואז ה' נותן יראת שמיים ואפשר להתחיל להתפלל כמו שצריך. איך מקבלים חשק להתפלל? לפני שהכרתי את 'הדרך', שאלו אותי "רוצה להתחזק בתפילה? קח את הסידור ותתחיל להתנדנד, תגיד את התפילה בקול ובניגון, לאט לאט ה'מנוע' שלך יתחמם ואתה תתחיל להתעורר ולהתלהב".
זה הכיוון שהולך בחוץ, "אני מייצר יראת שמיים, אני מתחזק בתפילה". אבל האמת שזה בדיוק הפוך, אם אין לך חשק בתפילה- תעבוד על זה ותכיר שלך אין חשק להתפלל, אתה מעדיף לישון עכשיו... אבל תתפלל ותבקש "אבא! תזכה אותי להכיר שזו המציאות שלי, תיתן לי אתה חשק להתפלל", ואז פתאום אתה תקבל חשק והתלהבות, "ה', שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ", זה לא אתה אלא זה ה' פותח לך את הפה.

מי שכעסן צריך להכיר שהוא תמיד יהיה כזה

רק עם עבודה נכונה והכרת האמת הפנימית שלו ה' ירחם עליו ולא יתן לו להוציא את הכעס החוצה. זה לא שהוא השתנה ונהיה רגוע– הוא נשאר כעסן, אבל הוא כעסן שה' מרחם עליו, הוא לא באמת השתנה בגלל זה, אז מה יש לו להתגאות? הוא נשאר כעסן כאילו הוא עובד עבודה זרה אז הוא נשאר שפל, הוא כל הזמן אוחז שהוא כעסן ועצבני וזה ה' מזכה אותו הלאה להתגבר.

אדרבא- זה מה שה' רוצה, שנכיר את המידות הרעות שלנו כדי שנבין דרכם שכל המצבים החיוביים שלנו זה ממנו...

תשמעו סיפור, ר' אשר ישב בביתו בסעודה שלישית עם התלמידים שלו והגישו לכל אחד דג עם לחמניות וסלטים. הרב ישב בראש השולחן וכשהוא קיבל את מנת הדג שלו אז הוא לקח סכין וחתך מהדג חתיכה והביא לזה שמימינו, עוברת עוד דקה והוא חתך חתיכה נוספת מהדג והביא לזה שמשמאלו, עוברת עוד דקה והוא חתך עוד חתיכה והביא לשלישי וכך חתך וחתך עד שנשארה לו כזאת חתיכה קטנה.
אחד התלמידים אמר לו "ואוו, איזה לב רחב יש לרב, הרב נתן כמעט את כל הדג שלו לכולם ולא השאיר לעצמו כמעט כלום...", אז ר' אשר אמר לו "יש לך טעות, אתה לא מסתכל נכון, האמת שאני קמצן, כשהגישו לי את המנה של הדג שמעתי את הקמצנות שלי אומרת 'אההה, זה הדג רק שלך, אף אחד לא יגע לך בזה', מיד אמרתי לעצמי 'אני חייב להילחם עם זה', חתכתי חתיכה ונתתי לזה שלידי, ואז שמעתי את הקמצנות אומרת 'טוב, הבאת מספיק, מה שנתת נתת, מה שנשאר זה שלך'. אמרתי לעצמי 'אהה, עוד פעם את מדברת? את עוד תחטפי על הדיבורים הללו...', חתכתי חתיכה ונתתי לשני. שמעתי שוב את הקמצנות אומרת 'זהו! נגמר, מה שנשאר– שלך', חתכתי עוד חתיכה והבאתי לשלישי, וככה כל הזמן אני שומע את הקמצנות שלי אומרת 'די! מספיק, נתת מספיק!', כל פעם שהיא דיברה נתתי לה מכה ונתתי דג לעוד תלמיד. אתה מבין? זה לא הלב הרחב שלי, לא הקמצנות שלי..." מאיפה בא לו הלב הרחב שלו? לא כי הוא עבד על זה שיהיה לו לב רחב, הפוך! הוא גילה את הקמצנות שלו כמה שהוא קמצן, ואז ה' התחיל לתת לו כוחות, "הנה, יופי, תוציא, תן לזה ותן לזה..."
עכשיו בואו ננסה לחזור לרבקה ואליעזר מהשידוך של יצחק ותראו איך זה מתאים.

יש הבדל בין חסד של אברהם אבינו לחסד של אומות העולם

גם איוב היה בעל חסד גדול, כתוב במדרש כשהיה בא לאיוב עני שהיה רגיל לאכול פת שעורים, אז איוב היה מביא לו פת שעורים, "מה אתה מורח? גבינה, בוא קח גבינה...", "מה אתה רגיל למרוח? ריבה, קח ריבה". זאת אומרת הוא נתן לכל אחד מה שהוא צריך, אם לא היו באים אורחים לאיוב לא קרה כלום, אבל אם כבר היו באים אורחים אז הוא היה מכניס אותם ונותן לכל אחד מה שהוא צריך...
לא כן אברהם, אומר המדרש שאברהם אבינו נתן פת חיטים למי שהיה רגיל לאכול פת שעורים, למי שהיה רגיל לאכול דג אברהם הביא עוף, למי שהיה רגיל לאכול עוף הוא היה מביא לו בקר. וגם אם לא הגיעו אורחים אז הוא לא אמר "יופי, יש קצת שקט...", לא!
הוא חיפש אורחים, הדרגה של אברהם זה "אהבת חסד", זה משהו שונה, הוא לא יכול בלי חסד, הוא אוהב את זה, זה החיים שלו.

אליעזר רוצה לראות האם רבקה שייכת למשפחת אברהם אבינו.

איך הוא יבדוק את זה האם היא "בעלת חסד" או אם היא "אוהבת חסד"? מה בכלל ההבדל? אם אני אגיד לה "אני צמא מאוד" והיא תיתן לי לשתות, "בבקשה, אתה צמא? קח ותשתה", מה זה מראה?
היא עדיין "בעלת חסד", זה עדיין לא אומר שהיא מתאימה למשפחת אברהם אבינו. אצל אברהם הרמה זה "אהבת חסד", תקבל יותר ממה שאתה צריך, תקבל יותר ממה שביקשת. אליעזר אמר "בוא נראה, אם היא תגיד 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה' אז היא תביא יותר ממה שביקשתי, זה מראה שהיא מתאימה לבית אברהם", היא לא רק "בעלת חסד" אלא היא אוהבת חסד, זה מתבטא בזה שהיא מוסיפה על מה שביקשו ממנה.
רבקה עומדת בנסיון ועכשיו אליעזר צריך להסביר לה את כל היסוד שאמרנו, "תכירי שזה לא את- זה הרחמים של ה'..."
איך עובדים על זה? בואו ותיראו, בא אליעזר ולקח תכשיט "נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ", אומר רש"י "רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת".
מה היה כאן ביניהם? "נֶזֶם" זה תכשיט, אומר אליעזר לרבקה "תשמעי, נהניתי מההתנהגות שלך, הכל טוב ויפה אבל בואי תשמעי איך יהודי צריך לעבוד, דבר ראשון תורידי את האף שלך".
כשאדם מתגאה אומרים ש"האף שלו למעלה", "הוא מרים את האף", אז הוא שם לה באף "נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" הרומז למחצית השקל, "תכירי שאת חצי, את לא מושלמת".

זה הדבר הראשון בעבודת ה', לא להתגאות, אלא להכיר את שפלותנו.

"בֶּקַע" מלשון "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"– נשבר, נבקע, תגיעי לבחינת "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקים לֹא תִבְזֶה".
אומר אליעזר לרבקה "התכשיט הראשון שאני נותן לך זה 'נֶזֶם זָהָב בֶּקַע', תכירי את השפלות שלך שאת מצד עצמך לא מעוניינת לתת לאורחים כלום, את רוצה לדאוג רק לעצמך, זו האמת שלך", מה יקרה כתוצאה מזה שהיא תכיר את שפלותה? "מזה תיזכי לשני לוחות מצומדות"- "שְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ" כנגד "שני לוחות מצומדות".
מה זה "שני לוחות מצומדות"? מה היה בלוחות הברית במערכה ראשונה? בלוח הראשון היו מצוות שבן אדם למקום ובלוח השני מצוות שבין אדם לחברו. אליעזר אמר לה "על ידי זה שתכירי את שפלותך זה יביא אותך לבן אדם למקום, שבורא עולם יהיה איתך, ומה צמוד לזה? כתוצאה מזה תיזכי לבן אדם לחברו, זה הולך יחד..."
ככה הוא לימד אותה שיעור ראשון בעבודת ה', זה הכל מתחיל ממחצית השקל, תכירי שאת חצי, אל תחשבי שאת מושלמת. קודם כל תביני שאת לא מושלמת, לזה קוראים שפלות. ממשיכה התורה ואומרת לנו שככה זה היה גם אצל שרה אימנו, אצל שרה אימנו היו שלושה דברים, נר דולק מערב שבת לערב שבת, ברכה בעיסה וענן קשור על האוהל.
שימו לב, מה זה נר דולק מערב שבת לערב שבת? ערב שבת זה הזמן הכי לחוץ, זה זמן של עצבים, של מתח ושל מריבות, מתי בדרך כלל יש מחלוקות? מתי זה פורץ? יום ששי כמה שיותר סמוך לשבת.

הזמן הכי לחוץ בשבוע

"למה אתה לא עוזר לי? הבית עדיין לא מוכן...", זה הזמן הכי לחוץ בשבוע, אומרים חז"ל שאצל שרה אימנו היה דולק נר מערב שבת לערב שבת, תמיד היא זכרה "אני מציאות של מתח ועצבים של ערב שבת כל השבוע ולא רק בערב שבת...", זה הפירוש שכל הזמן היה דולק אצלה נר, זה מאיר אצלה, "אני מציאות של ערב שבת, לחץ, עצבים וכעס..."
מה היא זכתה כתוצאה מזה? כתוצאה מזה היא זכתה לברכה מצויה בעיסה, היא זכתה על ידי זה לעבוד על תאוות האכילה שלה, והרי ידוע שכל המידות כולם תלויות בתאוות האכילה, כי איך שאתה אוכל ככה תראה ההתנהגות שלך, אז כתוצאה מהשפלות שלה הייתה לה ברכה בעיסה כי אבא איתה, וכשבורא עולם איתה אז היא אוכלת כמו שצריך-בדרך ארץ ובעדינות, וממילא כל המידות הטובות כבר כלולות בזה.
אחרי שהיא זכתה לתיקון של כל המידות הטובות היא לא התגאתה בזה, לא! היא הכירה שהכל זה מה'ענן'- מהרחמים של ה', וכשמתה שרה זה פסק וכשבאה רבקה זה חזר.
רבקה קלטה את השיעור שאליעזר מסר לה עם שני הלוחות, והיא גם עבדה על זה שהנר של ערב שבת יהיה דלוק- שכל השבוע היא תזכור "איזו אישה לחוצה ועצבנית אני", כדי שמזה היא תזכה שאבא יהיה איתה ואז תהיה ברכה בעיסה שפירושה עבודת המידות ואחר כך לא לשכוח שזה ענן קשור על האוהל- שזה הרחמים של ה'...

זה הסימנים של כולנו ולא רק של שרה

רק זה מבטא את הדרך שדיברנו עליה- שפלות.
כתוצאה מהשפלות אתה זוכה לעבודת המידות, זה יתבטא בתיקון תאוות האכילה ובתיקון יתר המידות, אבל לא לשכוח שזה ענן קשור על האוהל- לא לשכוח שזה הרחמים של בורא עולם.
שלושת השלבים שדברנו עליהם היו תמיד אצל שרה וזה מה שהאיר אצל רבקה אמנו, זאת אומרת שבעצם מה שדורשים מהאדם זה לדאוג לחיות את שפלותו, וככל שהוא יחיה שפלות ככה הוא יזכה לרחמים של בורא עולם, "מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום", אתה זוכה לרחמים בגשמיות, אתה זוכה לרחמים ברוחניות ובכל התחומים, אתה תראה ניסים ונפלאות.
היה אברך אחד שהתלונן אצלי שיש לו בעיה עם הבן שלו, הוא אומר לי "הבן שלי לא נותן יד בבית- אוכל, שותה, הולך וחוזר. מתחננים אליו 'טאטא את החדר שלך, תעשה משהו, אתה חלק מהבית, תן יד', אבל אין עם מי לדבר, אומר 'כן, בסדר...' וכלום לא עושה".
האבא בא ושאל "מה אני עושה? אני לא רוצה לשבור אותו מצד אחד, אבל אני כבר צועק עליו שיעשה משהו, שלא יגדל פרזיט".
אמרתי לו "תלמד מזה שאתה לא מסוגל לחנך, תראה כמה אתה עצבני, תראה איך שאתה כל הזמן כועס וצועק עליו, מה זה יעזור לך? תתפלל עליו!"
לאחר זמן הבן אדם בא ואמר שחל שינוי אצל הילד, הוא לא יודע אפילו איך להסביר את זה, מציע עזרה ומשתתף במטלות הבית, לא מושלם אבל אתה רואה תזוזה. שאלתי "מה עשית?" והוא ענה "לא עשיתי כלום, רק הבנתי שאני לא מסוגל לחנך אותו. למדתי שאני כעסן וביקשתי רחמים מה'".
כך זה עובד, כשאתה מגלה את שפלותך אז ה' איתך, וכשהוא איתך אתה יכול לבקש בקשות ואז ה' מפעיל את האחר לטובתך...
שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהיה רצון.