ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ
058-3139000
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ..."
כתוב בגמרא במסכת 'חולין' דף צ"א עמוד ב' שיעקב הגיע עד לחרן ממש ופתאום הוא נזכר "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי?" נתן דעתו לחזור, קפצה לו הארץ ופתאום הוא מוצא את עצמו בהר המוריה, השמש כבר שקעה והוא החליט לישון שם.
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" - אומר רש"י במקום "עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות, התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת 'עלי יניח צדיק את ראשו!' וזאת אומרת 'עלי יניח!' מיד עשאן הקב"ה אבן אחת".
צריך להבין למה הוא שם אבנים דווקא מסביב לראש? לכאורה כל הגוף צריך שמירה מחיות רעות ולסטים, לא רק הראש. צריך להבין את כל הסיפור הזה, מה בעצם המסר כאן? האם יש לי מזה איזשהו מסר לעבודת ה'?
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" – נו?! מה לנו ולחלום של יעקב? מה זה בא לומר לנו? " "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" - ה' מבטיח ליעקב שישמור וישגיח עליו.
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" – מה זאת אומרת? לא ידעת שהקב"ה נמצא כאן? ה' נמצא בכל מקום, מה זה "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"?
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" - שואל הרמב"ם מה זאת אומרת "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי"? הרי כבר ה' הבטיח לך מקודם "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".
אלו פחות או יותר השאלות, בואו נתחיל את היסוד שאני חושב שהוא מאוד יפה וחשוב.
חז"ל אומרים במסכת שבת דף קכ"ז עמוד א' "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" - שואלים המפרשים איך זה יכול להיות? כשאדם מכניס אורחים אז לא תמיד האורחים נחמדים, יש אורחים שבאים ומתחילים לדבר לשון הרע, רכילות, ליצנות ואפילו פולטים מילים לא לעניין. וחוץ מזה, אורחים גורמים בדרך כלל לביטול תורה, צריך לבשל להם, לסדר להם מקום לישון ולדאוג שיהיה להם נוח, "חסר לכם משהו? תרצו כוס קפה ועוגה לפני השינה?" זה שורף הרבה זמן.
לא כל אורח שבא לך הוא ראש ישיבה או צדיק גדול, הרבה פעמים מגיע אורח שהוא לא אדם מוסרי או לא הכי צדיק, אתה אומר לו "קח תשתה ותברך 'שהכל נהיה בדברו...'" והוא אומר לך "אני לא נוהג לברך" ושותה.
חז"ל אמרו "גדולה הכנסת אורחים...", חז"ל לא אמרו "גדולה הכנסת תלמידי חכמים" אלא כל אורח שבא אליך - לא משנה מי - זה יותר גדול מהקבלת פני שכינה. זה פלא עצום, צריך לברר מה כתוב כאן...
יש גמרא במסכת שבת דף ל"ג עמוד ב' המספרת על רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר שבעקבות גזרת הרומאים היו חייבים להסתתר במערה במשך שתים עשרה שנה. אחרי שתים עשרה שנה אליהו הנביא הגיע לפתח המערה ואמר שאפשר לצאת. רבי שמעון ובנו אלעזר יוצאים ומתחילים ללכת ברחוב, פתאום הם רואים אנשים זורעים וחורשים, הם אמרו "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" – "מה זה? האנשים הללו במקום לשבת וללמוד חורשים וזורעים?" כל מקום שנתנו בו עיניהם היה נשרף. רואים בן אדם חורש וזורע, ב ו ם! נשרף עם השדה שלו, רואים בן אדם רועה צאן, "מה רועה צאן? מה הולך איתו?" ב ו ם! נשרף, רואים סנדלר מתקן נעליים, מסתכלים עליו ושורפים אותו... יצאה בת קול ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!", רבי שמעון מבין שהם נקראים רשעים ואז הוא דן את עצמו ואת הבן שלו להיות שנה נוספת במערה כדין "משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש".
אחרי שנה יצאה שוב בת קול ואמרה שהם יכולים לצאת מהמערה. הגמרא אומרת שהם יצאו מהמערה ואז כל מקום שהיה רבי אלעזר שורף היה רבי שמעון מרפא, והשאלה היא מה השתנה אצל רבי שמעון? בפעם הראשונה שהוא יצא מהמערה כל מקום שהוא ראה הוא שרף, ואחרי שנה נוספת שהוא היה במערה הוא כבר הסתכל על האנשים אחרת וריפא את מה ששרף בנו אלעזר?!
את השאלה הזאת שואל ה'תולדות יעקב יוסף' זיע"א
והיסוד שנגיד היום כתוב בספרו.
יש אנשים שחושבים שהכי טוב בעבודת ה' זה להיות פרוש, להתנתק, קוראים להם 'פרושים', היו אנשים שבאמת התנהגו ככה - הם פרשו מהעולם - הלכו לאיזה מקום, התנתקו מאנשים, הסתגרו להם בבית המדרש ולמדו יום ולילה, לא ראו אף אחד. היה להם איזה תלמיד נאמן שעשה להם טובה והביא להם אוכל לבית המדרש וזהו, ככה הם חיו... אומר ה'תולדות יעקב יוסף' שהדרך הזאת לא טובה משלוש סיבות...
הסיבה הראשונה היא שהוא מתחיל להתגאות על אחרים שלא עושים כמוהו, "הם לא שווים, הם סוג ב', הם לא כמוני", באופן אוטומטי הוא מסתכל על ראובן הסנדלר, על שמעון הטבח ועל יואב האינסטלטור כאנשים לא רציניים.
הסיבה השניה שלא כדאי ללכת בדרך הזאת כי זה מעורר קיטרוגים על הזולת ובנוסף גם על עצמו.
הסיבה השלישית היא שכשאדם עובד את ה' בפרישות אז זה מכניס אותו לעצבות, הוא לא חי עם הבריות, הוא מתחיל להיות עצוב - קוראים לזה 'קשוח', הוא נהיה קשוח, אבל הוא לא קשוח ולא כלום! הוא עצוב, הוא מפסיק להיות חייכן ונחמד, והרי כתוב בגמרא במסכת 'כתובות' דף י"ז עמוד א' "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". לכן אומר ה'תולדות יעקב יוסף' שהדרך הנכונה היא הידיעה שבכל דבר אפשר לעבוד את ה'. אפשר להתקרב לקב"ה דרך לימוד התורה, אפשר להתקרב לקב"ה דרך חסד, אפשר להתקרב לקב"ה גם דרך עבודה – סנדלר, טבח או חשמלאי - בכל דבר שאתה צריך לעשות זו עבודת ה' שלך, אין דבר שממנו אתה לא יכול להידבק בקב"ה.
יותר מזה, אפשר להידבק בקב"ה גם מדברים שליליים - אם למשל נפגשת עם אנשים לא דתיים, לא שומרי תורה ומצוות או ראית אנשים שעושים מעשים שלא ייעשו, גם מזה אפשר לעבוד את ה'.
איך? פשוט, למשל בן אדם הולך ברחוב ורואה מישהו שאינו שומר את הפה, הוא אומר לעצמו "מה זה? אני לא יכול לשמוע את זה..."
למה ככה? ה' הראה לך בן אדם כזה כדי שתלמד שאתה לא יותר טוב ממנו, שגם לך יש את המידות הללו וזה שאצלך זה לא יוצא בפועל זה כי ה' מרחם עליך, תדע מזה שאם אתה שומר תורה ומצוות ולא מקלל אלו הרחמים של ה'.
אני אסביר לכם למה אני מתכוון, לצערנו יש היום תופעה של מוסדות שלא מקבלים ילדים אם אבא שלהם עובד אלא הוא "רק" קובע עיתים לתורה, לדוגמא מישהו חשמלאי מוסמך, "אבא חשמלאי?! מצטערים, פה זה מוסד לבני תורה...", אם אתה חשמלאי אתה לא יכול להתקרב, "אנחנו לא יכולים לקבל את הבן שלך".
יותר מזה, אפילו אם אתה איש חינוך - מחנך כיתה א' - אתה נחשב עובד, אתה לא מוגדר כאיש שיושב ולומד. מה הגישה הזאת אומרת? עבודת ה' זה רק לשבת וללמוד, "חשמלאות? מה הקשר בין חשמלאות לעבודת ה'?", "אינסטלטור, מה לך ולעבודת ה'?"
הוא לא בן תורה כי הוא עובד עם צינורות, אבל כתוב בספר 'משלי' "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
יש אדם שלפי הכוחות שלו, הכלים שלו והיכולות שלו הוא באמת מתאים ללימוד - יש לו פרנסה, יש לו מוח חריף ויש לו סבלנות לשבת וללמוד, אז אחד כזה שיושב ולומד זה היעוד והתיקון שלו, "אשריו ואשרי חלקו" – זו עבודת ה' שלו.
אבל יש אדם שמכורח המציאות היה חייב לצאת לעבוד, האישה לא מצליחה להחזיק בכוחות עצמה את הבית, היא מרוויחה ארבעת אלפים שקל בתור גננת אבל ברוך ה' יש לה חמישה ילדים וזה לא מספיק בשביל לשלם גם משכנתא, לשלם חשמל וטלפון וגם לקנות אוכל - אין אפשרות אחרת, כמובן שהוא התייעץ עם רב והכל טוב ויפה, הוא לומד שעתיים תורה בערב אבל בסופו של דבר – הוא יצא לעבוד.
מה עכשיו? הוא עובד ה' או לא? זה לא קשור! אתה יכול להיות עבד ה' גם בתור חשמלאי! איך? אם אתה מכיר שכל השֵׂכֶל שלך, הכוח שלך והפתרונות שלך זה בורא עולם - יוצא שבכל פעולה אתה קשור לקב"ה לא פחות מאשר אותו אברך. אדרבא, יכול להיות שהוא לא עובד את ה' כי הוא חושב "אין כמוני בעולם, אני מתמיד...", אז הוא לא עובד את ה'.
זה לא נכון לומר שבן תורה זה רק מי שיושב ולומד! לא נכון, כל אחד מתפקד לפי שורש נשמתו. יש אצלנו בחורים בישיבה שלא יכולים לשבת על כיסא יותר משעה, אחר כך הם חייבים לקום ולעשות משהו. אז אנחנו נותנים להם לעשות משהו בחדר האוכל או לסדר ספרים, מחפשים להם משהו, אז מה? נצעק עליהם? "תשב! מה זה? שב מיד!" זה לא עובד ככה, זה פשוט לא עובד ככה, כל אדם פועל לפי שורש נשמתו.
לנו יש מטרה אחת והיא להתקרב לקב"ה, אחד שיכול ללמוד והוא קיבל כוחות מיוחדים וכלים מיוחדים - בבקשה, זה התיקון שלו, אוי ואבוי לנשמתו אם הוא לא ילמד, הוא בא לעולם בשביל ללמוד.
אני אסביר לכם, היום כולם חיים במציאות העכשווית, גם אלו שלומדים בכולל חייבים לנסוע לפעמים באוטובוס, צריכים להוציא את הילדים מהגן, נכנסים למכולת לקנות לחם וגבינה, הוא חי בעולם הזה, צריכים לצאת עם הילדים לגינה, איך אנשים מסתכלים על זה? "וואי! עכשיו ללכת עם הילד לגינה? חבל על הזמן, זה ביטול תורה גמור..."
האם באמת זה בגדר ביטול תורה? לא! אפשר לעבוד את ה' גם אם מנדנדים את הילד בנדנדה, כן! אם אישתך מרגישה שהיא 'חנוקה' ורוצה לצאת לסיבוב, "אוף! למה בורא עולם הנחית עליי אישה כזאת?" הוא לא נורמלי הבן אדם הזה, כשיש לך אפשרות ללמוד - תלמד, שצריך לצאת – יוצאים, כל דבר בזמן הראוי והמתאים לו.
האיש והאישה הם שווים, רק שהוא מתקרב לקב"ה דרך לימוד התורה והיא מתקרבת לקב"ה דרך עבודות הבית והטיפול בילדים, זה אותו הדבר בדיוק - כל אחד והמסלול שלו. הרבה פעמים קורה שאנחנו מתנהגים לא נכון בעקבות החשיבה הזאת, אנחנו מתנשאים על הזולת או על האישה.
היום דיברתי עם מישהו שיש לו בעיות עם אישתו בגלל חינוך הילדים. שאלתי אותו "מי לדעתך אחראי בבית על החינוך?" הוא אמר לי "הבעל זו המילה האחרונה". אמרתי לו "מאיפה לקחת את המשפט הזה?"
למה הגבר צריך להחליט? יש לו יותר שֵׂכֶל? אני גם לא אומר שהמילה האחרונה היא של האישה, המילה האחרונה צריכה להיות של בורא עולם. הבעל ואישתו דנים מה צריך עכשיו לעשות עם הילד, מה הכי מתאים, פעם היא משכנעת אותו ופעם הוא משכנע אותה, תמיד מדברים אחד עם השני ומי שהפעם דיבר יותר לעניין - זו הדעה שמתקבלת. לא אני המילה האחרונה ולא את - אלא הקב"ה.
איך אפשר שלא לקבל ילדים לתלמודי תורה בגלל שאבא שלהם עובד? אתה יודע איזה צדיק הוא, איזה אדם ישר, הוא לא לוקח שקל יותר ממה שמגיע לו, הוא בא לקראת הלקוח שלו, מגיע בזמן לעבודה, אז מה אם הוא עובד? ראיתם איך הוא אומר תהילים? ראיתם איך הוא מתפלל? הרי למה הוא יצא לעבוד? לקנות לעצמו מותרות? הוא יצא לעבוד כדי שיוכל לשלם את זה לישיבות או לחתן את הילדים שלו שיוכלו אחרי החתונה לשבת כמה שנים וללמוד. היום צריך לשלם לישיבה בשביל הבן שמונה מאות שקל וסמינר לבת זה בערך אלף ומאתיים שקל...
ואם יש לך שלושה או ארבעה ילדים, מה אפשר לעשות?
למשל, כשנהייתי משגיח אז הסביבה אמרה שהתקלקלתי, "הוא משגיח בישיבה, הוא עובד, הוא כבר לא אברך יום שלם...", ככה הסתכלו עליי. ואפילו שהלכתי לרב ושאלתי אותו לפני כן, "כבוד הרב, הציעו להיות משגיח בישיבה, האם להיענות להצעה או לא ?" והוא אמר לי "למה לא? אני מברך אותך שתהיה לך הצלחה גדולה".
הרי מה משגיח עושה בישיבה? בחור מספר לך שהוא שבור, הוא רוצה הדרכה לחיים, אתה מדבר איתו על ענייני העולם הזה – "אכלת היום ארוחת בוקר?" "למה אתה לא נראה טוב? למה אתה לא מסודר?" מטפל בו כמו אבא... אמנם אתה לא לומד, אבל אם בשביל זה באת לעולם - אז דרך זה אתה מתקשר לקב"ה, אתה לא פחות טוב מאחד שיושב ולומד, לכל אחד יש את התפקיד שלו.
אחד התלמידים סיפר לי שמישהו אמר לו "תתפלל לקב"ה שיזכה אותך להיות אברך כל החיים, זה לא פשוט להיות אברך כל החיים , צריך הרבה תפילות לה'...", אותו תלמיד בא לשאול אותי "האם זה נכון? האם באמת צריך להתפלל לקב"ה שיזכה אותי להיות אברך כל החיים?" עניתי לו "לא מדויק ידידי, תתפלל לה' שיזכה אותך לעשות את מה שאתה צריך לתיקון נשמתך - 'אם תיקון נשמתי זה לפתוח מאפיה אז תוביל אותי לשם. אם תיקון נשמתי זה להיות משגיח - תוביל אותי לשם'".
לא ליצור סטיגמה ולהגיד שרק אחד כזה הוא בסדר וכולם חוץ ממנו סוג ב'. התיקון של הנשמה זה להביא אותה לדבקות בבורא, לכל אחד יש מסלול אחר שהוא צריך לעבור בו, לכל אחד יש נקודה אחרת שהוא צריך לעבוד בה.
"שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" - היעוד של כל שבט זבולון זה לעבוד ולהחזיק את שבט יששכר שהיעוד שלהם בעולם זה לשבת וללמוד, והתורה מקדימה את זבולון ליששכר - "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ" ורק אחר כך "וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ".
אני לא מבין, למה "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ"? הרי אתה לא יושב ולומד, על מה תשמח? אלא זה היעוד שלך, היעוד שלך זה לדאוג שיששכר יוכל לשבת וללמוד, מה שאתה עושה זה בדיוק כמו יששכר - רק שזה המסלול שלך וזה המסלול שלו ושניכם יכולים להגיע לבורא עולם באותה המידה.
מסרתי את השיעור הזה באיזה מקום ולא הצלחתי להוציא מילה אחת מהפה, אכלו אותי בלי מלח, צעקו עליי... "מה פתאום?!" לא יאומן כי יסופר. בעולם היום מקובל לשבת וללמוד – זו ההשקפה וההנהגה של כל תלמודי התורה. אבל היכן הבעיה? בסופו של דבר האבא הוכרח לצאת לעבוד, באיזשהו שלב התרבו הילדים או שהוא לא התחבר ללימודים, כל אחד והסיבות שלו.
באיזו הרגשה הוא מסתובב? "אני כישלון מהלך, תראה את השכן איפה הוא ואיפה אני...", הוא אוכל את הלב, בא הביתה עצוב וממורמר, אוכל את אישתו ואת הילדים שלו בגלל המצב רוח שלו. כולם צריכים לאכול את הקש של האבא הזה שאוכל את הלב שלו על זה שהוא לא זכה לשבת וללמוד.
אדון יקר, הקדוש ברוך הוא סובב לך להיות אינסטלטור, יש לך ידיים טובות, מצליח לך ואנשים רוצים אותך, דרך זה אתה מביא פרנסה הביתה ובסוף היום אתה זוכה ללמוד שעתיים ביום - אתה עובד את ה' לא פחות מאף אחד אחר. יש אנשים שבשביל בריאות נפשם חייבים לעבוד - זה מוציא אותו מהבעיות ומהתסכולים שלו, עבודה פיזית משחררת אותו - אז הוא חייב את זה. אז מה, הוא לא עובד ה'? הוא סוג ב'? נסתכל עליו כעל פגום? לצערנו אנשים ככה מסתובבים.
יותר מזה, יש נשים שחושבות ככה, "אתה לא יוצא מהכולל! אני רוצה בעל יושב ולומד...", הוא אומר לאישתו "אני מרגיש שהכיסא כבר בוער מרוב חום, אני לא יכול!" והיא עונה "לא! אתה תשב ותלמד. אני צריכה להסתובב ברחוב ולשמוע חברות שאומרות שפתחת קונדיטוריה? אתה רוצה למכור עוגות? מצטערת, אין מצב!"
רגע, אבל אולי זה לא מתאים לו? למה לא לשאול את הרב שמכיר אותו?
למשה רבנו היה אח שקראו לו אהרון הכהן, "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". מה אהרון הכהן היה עושה? מקריב קורבנות בבית המקדש, מתפלל על עָם ישראל, עושה שלום בין איש לאישתו, עושה שלום בין משפחות ובין עדות - בין ספרדים לאשכנזים, בין ליטאים לחסידים. נו, איפה לימוד התורה שלך אהרון הכהן? ובכל זאת אומר רש"י בספר 'שמות' פרק ז' פסוק כ"ו "משה רבנו ואהרון הכהן שקולין כאחד". אלא שזה פשוט, זה אהרון וזה משה, כל אחד והיעוד שלו, כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו.
לפי זה אפשר להסביר נפלא מה שכתוב "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" – "הקבלת פני שכינה" הכוונה לאדם שמחפש רק את השכינה, באים חז"ל ואומרים לו "לא! גם בהכנסת אורחים אפשר להתקרב לבורא עולם ואפילו יותר", למה? לפעמים מגיעים אורחים לא הכי טובים, עכשיו אתה יכול ללמוד מהם מי אתה באמת ולהכיר את שפלותך, תבין דרכם כמה ה' מרחם עליך.
רבי שמעון יצא מהמערה אחרי שתים עשרה שנה, איך אמר ה'תולדות יעקב יוסף'? כשאדם נמצא לבד - נמצא בסגירות – באופן אוטומטי הוא מסתכל על כולם כפגומים, "הם לא כמוני... וואי, הם לא יושבים ולומדים כמוני", מה עשה רבי שמעון בגלל שהיה לו את המבט הזה? כל מקום שהוא הסתכל עליו נשרף, הוא עורר דינים על העולם ואז זה גם עורר דינים עליו. יצאה בת קול ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם" - רבי שמעון עשה דין לעצמו ואמר "משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש" וחזר למערה לשנה שלמה. אחרי שנה נוספת הוא יצא רגוע כי הוא עלה לנקודה יותר גבוהה והבין שגם על ידי חרישה וזריעה אפשר לעבוד את ה', "גם הם בסדר, אני יושב ולומד כי זכיתי, ההוא שזורע וחורש גם הוא זכה כי גם דרך זה אפשר להתקרב אל ה', לא צריך לשרוף את מי שלא עושה מה שאני עושה". לפי זה אפשר להסביר נפלא מה שכתוב "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" - יעקב אבינו ישב ולמד ארבע עשרה שנה אצל שם ועבר, אבל מה קרה כשהוא יצא משם? הוא יצא והסתכל על כולם "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", הוא עורר 'חרון אף' על האנשים, עורר עליהם דינים כמו רבי שמעון בר-יוחאי כשיצא מהמערה בפעם הראשונה.
"חָרָנָה" – 'חרון אף', "למה הם לא לומדים? למה הם לא עוסקים בעבודת ה'?" ואז הקדוש ברוך הוא נתן לו להגיע עד חרן ולא עצר אותו באמצע הדרך ליד הר המוריה, למה??? כי ה' לא מרוצה מהדרך הזאת, זו לא הדרך הנכונה. כשהוא הגיע לחרן הוא פתאום נזכר, "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי? למה ה' לא עזר לי ונתן לי לעצור במקום ולהתפלל? סימן שה' לא מרוצה ממני..."
"נתן דעתו לחזור" - לחזור לאן? לחזור מהדעה שלו ומהשקפת עולמו שהוא חשב שרק מי שיושב ולומד הוא עבד ה' והשאר לא שווים.
"וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ..." - הוא הגיע להר המוריה והוא הבין "אפשר לעבוד את ה' בכל מקום שבו אני נמצא".
"וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" - הוא לקח את האבנים שהיו במקום, אבן זה מכשול, תיקח את המכשולים שיש בכל מקום שתהיה, "וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" - תכניס את זה לראש שלך, אתה רואה את המכשול הזה? אתה רואה את הבן אדם הזה איך שהוא מתנהג? "אני לא יותר טוב ממנו, גם אני הייתי צריך להיות כמוהו", אתה רואה את הבן אדם הזה שעושה שטויות? "אני לא יותר טוב ממנו", תיקח את אבני המקום "וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" - תכניס את זה לראש שאתה לא יותר טוב מהם, ואז תזכה לדבקות בבורא.
ומה מראים ליעקב בחלום? את זה בדיוק, "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" - מראים לו שאפשר להיות "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" - דברים ארציים, גשמיים ופשוטים, ודרך הדברים הללו "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" - דרך זה תגיע לבורא, "מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" - אנשים צדיקים ככה מתנהגים, הם לוקחים את הדברים הגשמיים ומעלים אותם אל ה', "עֹלִים וְיֹרְדִים" - עולים לבורא עולם ויורדים שוב לעניינים של העולם הזה, שוב מעלים אותם אל ה' ושוב יורדים וכן הלאה על זו הדרך, אז יעקב זוכה שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליו ומבטיח לו לשמור ולהגן עליו.
אסור לבן אדם לחשוב שהוא יותר טוב מהשני, אין כזה דבר, הוא צדיק ואתה צדיק, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" - אלו שיושבים ללמוד ואלו שעובדים, כל מי שקשור לבורא עולם הוא צדיק, עלינו להעריך את כולם ואדרבא - בכל דבר שה' מזמן לך - כשאת אופה עוגה או שוטפת רצפה, אתה מטאטא או עושה קניות – עובדים את ה'. בכל מקום בעולם תהיו קשורים לאבא, זה יביא לכם רחמים. ביטול תורה זה כשאתה יכול לשבת וללמוד - אין לך מה לגהץ, אין לך מה לטאטא, אישתך לא בבית ויש לך זמן פנוי, שב תלמד, ברור, מה השאלה? אבל מה לעשות שאי אפשר לעשות בו זמנית שני דברים...
"הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ" - צריך לבקש "אבא, תזכה אותי להגיע לתיקון שלי, שאעשה באמת מה שאני צריך לעשות..."
לא להכתיב לקב"ה, "ה', תזכה אותי להיות אברך", "ה', תזכה אותי להיות ראש ישיבה", יש כזה דבר? הבעיה שאנחנו מראש אומרים לילד "תשב תלמד, אני מקווה שתמיד תשב ותלמד", מה הילד מבין? עבודת ה' זה לשבת וללמוד במקום להסביר לילד שהמטרה היא להידבק בה' גם דרך שטיפת הכלים וקיפול הכביסה, וברור שמעל כולם לימוד התורה, הרי "תלמוד תורה כנגד כולם", אבל אפשר להתקרב לקב"ה גם מזה וגם מזה, כל אחד מה שה' מזכה לו.
אם רואים שהילד יושב ולומד, יש לו משיכה ללמוד, יש לו ראש טוב והבנה, והעיקר שהוא אוהב את זה, אני אדרבן אותו להמשיך ללמוד כי זה הולך לו נהדר. אבל ילד שאני רואה שלא כל כך הולך לו – אז ברור שאני לא אוציא אותו לעבוד בגיל שבע או אפילו בגיל שבע עשרה, אבל אני בהחלט אגיד לו "כרגע תשב ותלמד, אל תדאג, בעזרת ה' אחרי החתונה תעשה מה שה' יזכה לך – להישאר ללמוד או למצוא עבודה טובה במקום צנוע וטוב, בוא נתפלל לה' ונראה מה מתאים לך..."
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" - לכל ילד וילד יש כיוון אחר, לכל אחד יש נשמה וכלים אחרים. אתה לא יכול לקחת ילד שיש לו סבלנות וראש טוב ולהשוות אותו לאח שלו שמתקשה בלימוד, הכל הולך לו קשה, כל מבחן נכשל, אי אפשר לבוא לומר לו "תלמד מאח שלך, תראה איך הוא לומד". מה זה קשור?
"שב תלמד!", "'שבור' את הראש!", איך ישבור? איפה ישבור? על מה ישבור אותו? אבל כשמגיעים לחסד, כשבאים אורחים הביתה, תראו איך הוא מקבל אותם, זה שיושב ולומד לא יודע אפילו לחייך לאורחים וזה ישר "וואו, ברוכים הבאים. אמא, מה להביא להם?", ישר הוא רץ למקרר, מביא שתיה ועוגיות וכולם נהנים, "איזה בן, אילו מידות, הוא יהיה בעל חסד גדול".
בסוף יוצא לך אחד כמו הרב פירר או הרב צ'ולק, מקים לך את 'מעייני הישועה' או 'חסדי נעמי' שעוזרים לאלפי משפחות שאין להם אמצעים וכולם נהנים מהשרות שהם נותנים. כמה פעמים נתקענו בליל שבת והלכנו ל'עזר מציון' - פעם כוויה ופעם חתך עמוק ברגל.
כמה פעמים השתמשנו בעצות של הרב פירר היכן לעשות ניתוח או איזה רופא לקחת ומיד הוא אומר לך את המילה הנכונה? אפשר להגיד עליו שהוא סוג ב'? כל אחד והנקודה שלו, הוא יהודי ענק שבענקים לא פחות מאותו ראש ישיבה שמלמד אחרים.
עלינו לדעת שבכל דבר ודבר אפשר להתקרב לה', דרך רפואה, דרך תורה, דרך לימוד, דרך אכילה ושתייה, דרך שינה, ואפילו כשאתה רואה אנשים שעושים עבירות - גם דרכם אפשר להתקרב לה'.
לכל אחד יש משהו מסוים שהוא נמשך אליו, גם בלימוד עצמו יש אנשים שנמשכים לפילפולים, יש אנשים שנמשכים לפסיקת הלכה, אחרים למדרשים ויש מי שנמשך לתורת הקבלה, לכל אחד יש שביל ותיקון מסוים ואסור לזלזל בו.
כולם עובדים את ה' בבחינת "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים".
יהי רצון שה' יזכה אותנו ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה