צדיק או איש באמונתו יחיה? ערבות הדדית? אחדות? למה זה טוב?

כיום יש אימרה - איש באמונתו יחיה.

אימרה נוראית. למה? זה פשוט, אדם שאומר - אני אדאג לעצמי, ואין לי עניין במה החברה, הסביבה והעם שלי עושה - הוא אדם שלא מבין את מהותו של עם ישראל (ממלכת כוהנים וגוי קדוש), ובנוסף - הוא מעיד על עצמו שאין אמת אחת, אין אמת כללית שבה העולם מתנהל.

אותו אדם אומר, מה שטוב לי, לאו דווקא טוב לשני - כלומר לכל אחד יש אמת משלו, אין אמות מוסר יציבות. לאחד טוב להיות ירא שמיים, ולשני טוב להיות גבר שנשוי לגבר וכן הלאה (על פי הטענה שקיימת היום - זאת גם אהבה, מה הבעיה?! - אם יש לך את השאלה הזאת, התשובה בקישור הזה).

ישנם אנשים רבים שלא חיים את התורה והמצוות בצורה כוללת, נכשלים ברע. אבל הגישה שלהם היא - יש אמת, אני שואף אליה, אף שאני לאו דווקא מצליח תמיד לעמוד בה.

אם אנחנו נחלק את זה לשני חלקים

אדם שאומר "איש באמונתו יחיה" - אומר: יש אמת לכל אחד, אין אמת נצחית. אמות המוסר זזות מאדם לאדם ואין לי יכולת לשפוט את הסביבה שלי - ואין לי שום צורך ורצון להשפיע עליה. אדם כזה בעצם עומד במקום שבו אין משיח - אדם שתפקידו לתקן את העולם להבנה וחיים מתוקנים על פי התורה וכו', אין ישראל ערבים זה לזה - כי איזה ערבות יש אם המציאות לא פועלת תחת כללים שווים לכולם? אותו אדם עוקר את עצמו מהתורה, ואף מלעשות תשובה - כי מי יכול לומר לי מה האמת... זה מה שנכון לי וכו'.

אדם שאומר "צדיק באמונתו יחיה" - אומר: יש אמת אחת. יש אמת נצחית. יש רצון אחד שמנהיג את המציאות וזה רצון השם, ואני צריך להשתדל כמה שיותר לפעול לפי רצון יתברך, לפעול לתיקון העולם - יש לי ערבות עם העם שלי, יש לי אחריות על הגויים מצד "אור לגויים" - אני פועל למטרה אחת, יכול להיות שאפול בדרך אין ספור פעמים, אבל אני קם ועושה תשובה. מתקן.

טענתו של האומר "איש באמונתו יחיה" שקרית מהיסוד.

ולמה? פשוט. התורה היא דבר השם. דבר הבורא שניתן לאדם, האין סוף נתן תורה אין סופית, שאורה חודר לכל פינה במציאות בעולם (בצורה גלויה או נסתרת). הנהגת השם היא אחידה ואומר השם ותרן - יוותרו מעיו (תנא דבי אליהו). התורה ניתנה בסיני, על ידי השם, בדיבור ישיר של השם יתברך אל כל העולם, ופרט לעם ישראל. שם השם הציב לאדם אמת אחת נצחית, לא משנתה ולא זזה.

אדם יכול לחיות בחטאים, ויש לו סיכוי, אבל האומר "איש באמונתו יחיה" לא מאפשר לעצמו סיכוי...

ולמה? כי אותו אדם מנתק את עצמו מתוך הכלל, מתוך האמת, מתוך המוסר. היום דבר כלשהו אסור, למחר הוא מותר. כל יסוד התפיסה הזאת קבוע בכך שאין אמת, ולמי שאין אמת - אין סיכוי לצאת מהשקר - כי כל כולו כבר בתוך השקר.

מה אומר על כך הרבי נחמן זיע"א?

הרבי נחמן זיע"א מגדיר את ההבדלים בין שני סוגי האנשים ואומר: יש אדם שיש לו קושיות מצד "שבירת הכלים" (לא ניכנס למושגים) - כלומר המצב שלו יכול להגיע לתיקון, כי אותו אדם חי עם "קושיות" מוסריות ותורניות הנובעות מהבנה לא נכונה של המציאות - לדוגמא: אדם חושב שאין צורך לשמור שבת כי "לא בא לי" או כי "אני לא מאמין", על אדם כזה אפשר לפעול מצד שינוי ההכרה שלו דרך לימוד והרחבת הידיעות שלו והקושיא תעלם.

לעומת זאת אדם שאומר "איש באמונתו יחיה" אחוז בשקר בצורה יסודית - אותו אדם על פי דבריו של הרבי נחמן סופג את הקושיות שלו "מהחלל הפנוי" (לא המקום להסביר), אותו אדם בעצם הופך אט אט להיות עם אמות מוסר משחטות מהיסוד ואם הוא כבר כולו ספוג בתפיסות כאלו, והוא באמת חי כאדם שבאמת לא רואה כבר את אמות המוסר (כאלו או אחרות) כדבר מחייב, ובכל מצב יש אמות מוסר משתנות - הרבי נחמן אומר שכמעט ואין לו סיכוי לצאת משם אלא על ידי הצדיק הגדול שבדור, וגם אותו הצדיק - יפעל על ידי שתיקה כדי לתקנו.

למה ישראל ערבים זה לזה? למה שיהיה אכפת לי מאחדות?

האר"י הקדוש אומר שכל נשמה באוצר הנשמות כוללה מכל יתר הנשמות של עם ישראל, כך שבפועל, אם לעם ישראל יש חס ושלום עברות - יש בי כאדם נפרד פגם מזה שיש יהודי עם פגם. הרבה יהודים מרגישים את זה על עצמם כמן דחף פנימי שהם רואים יהודי אחר עושה עברות, ובייחוד אדם שבדרך כלל שומר תורה ומצוות. לעומת מצבים שבהם הם יראו גויים שעושים "עברות" ולא יחרדו כל כך מזה.

עוד האר"י הקדוש מרחיב שאדם יהודי הינו "איבר" מתוך אדם גדול שהיה כלול באדם הראשון (שלא כמו הגויים) כולם, בתחילת הבריאה - כל עם ישראל היו לאדם אחד. והנשמות היו "לבשר אחד" הגברים מצד אדם ונשים מצד חוה.

למה הופרדנו?

השם יתברך ראה שהאדם קילקל את מעשיו עד כדי כך שאם הוא ישאר בצורתו הראשונית הוא לא יוכל להגיע לידי תיקון, ולכן הוא הפריד את כל הנשמות - ומביא אותם באנשים שונים, כל אחד לפי תיקונו וכוחו.

לסיכום - כל ישראל זה גוף אחד, ולעולם יש מוסר אחד - נצחי.