ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם". כשהתורה מתחילה למסור לעם ישראל חוקים ומשפטים- היא מתחילה אותם עם משפטי "עֶבֶד עִבְרִי".
"עֶבֶד עִבְרִי" הוא בעצם אדם שנפל בגניבה וכשתפסו אותו ביקשו ממנו להחזיר את מה שלקח או לשלם בעבור מה שלקח, אבל לא היה לו איך להחזיר או לשלם... בזבז את כל הכסף או הרס את מה שגנב. בית הדין מוכרים אותו לעבד כדי שישלם בעבודה תמורה הגניבה.
מדוע התורה מתחילה את החוקים והמשפטים של העם היהודי דווקא עם משפטי "עֶבֶד עִבְרִי"? למה להתחיל עם אדם כזה בזוי ושפל? גם גנב וגם עבד...
כתוב בגמרא במסכת 'ברכות' דף נא' עמוד א': "כל המברך על כוס מלא, נותנין לו נחלה בלי מְצָרִים"- אדם שעושה קידוש או מברך על כוס של ברכת המזון, אם הוא ממלא את גביע היין עד הסוף- נותנים לו נחלה ללא גבולות שנאמר "וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה".
השאלה שלנו היא על מה ולמה מקבלים כזה פרס גדול? מה הבעיה למלא את הגביע של היין עד הסוף? מה כל כך מיוחד בברכה על כוס מלאה שנותנים לו נחלה בלי מְצָרִים?
שאלה נוספת, כתוב בגמרא במסכת 'סוטה' דף לח' עמוד ב': "אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר 'טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל', אל תיקרי יבורך אלא יברך"- שלושה שאכלו יחד ורוצים לעשות זימון לפני ברכת המזון- אז נותנים את כוס הברכה למישהו עם עין טובה... השאלה שלנו היא מיהו 'טוֹב עַיִן'? מה גורם לאדם להיות 'טוֹב עַיִן'?
עוד שאלה, בפרקי דרבי אליעזר כתוב: "לאחר ששותה אדם כוס של הבדלה"- אדם שמסיים לשתות את כוס ההבדלה, אז תמיד נשארות קצת שאריות של יין בכוס, נשארות הטיפות האחרונות. "מצווה להטיל מעט מים בכוס ההבדלה"- תשפוך קצת מים בכוס, תערבב טוב כדי שיתערבבו שאריות היין עם המים. "ושותה כדי לחבב את המצווה, ומה שישאר בכוס מעבירו על גבי עיניו"- לוקחים משאריות היין ומעבירים על העיניים. "משום שאמרו חכמים 'שיורי מצווה מעכבים את הפורענות'"- הטיפות האחרונות שנשארו בכוס לאחר ששתינו מהן, אם נמרח אותן על העיניים- זה יעכב ויציל אותנו מכל מיני פורענויות שאולי היו אמורות להגיע... זה פלא עצום, איך פעולה כזאת מעכבת פורענות? איך הסגולה הזו עובדת?
דבר נוסף, כתוב בגמרא במסכת 'עירובין' דף סה' עמוד ב': "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, כיסו וכעסו"- יש שלושה דברים שהם כמו מבחן לאדם כדי לדעת מיהו: "כוסו, כיסו וכעסו".
"כוסו"- אתה בודק מה קורה לאחר שהוא שותה יין, האם הוא מדבר שטויות או דברי תורה?
"כיסו"- כיצד הוא מתנהג עם הכסף שלו- ביושר או שהוא לוקח מאנשים יותר ממה שהוא צריך, בודקים האם הבן אדם ישר או לא...
"כעסו"- בודקים האם הבן אדם רגוע ועובד על הכעס או מתעצבן מכל דבר... אומר ה"בן יהוידע" שזה מוזר שחכמים מתחילים קודם כל לבדוק את הבן אדם "בכוסו"- הרי זה הדבר הכי פחות שכיח מהשניים האחרים...
מתי כבר בן אדם שותה? חתונה, בר מצווה, שבע ברכות, בשבת... אבל עם כסף אדם מתעסק כל יום, לכן זה יותר מצוי ושכיח מהכוס. כמו כן גם כעס הרבה יותר שכיח מהכוס, לכן היה צריך להקדים את הכיס והכעס לכוס היין...
אבל חז"ל מקדימים ואומרים: "קודם נבדוק אותו דרך ה'כוס', אחר כך ה'כיס' ואחר כך ה'כעס'". אומר ה"בן יהוידע" שחכמים התחילו מהדבר הפחות שכיח אל היותר שכיח. אבל אדרבא, היה צריך להתחיל עם הדברים שהם יותר שכיחים בשטח, ורק אחר כך לציין את מה שפחות שכיח...
דבר נוסף, כתוב בפרשת 'וירא' "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל"- אברהם אבינו עושה משתה לרגל יום הולדתו השני של יצחק בנו, ובהקשר לפסוק זה כתוב בגמרא במסכת 'פסחים' דף קיט' עמוד ב': "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק"- לעתיד לבוא הקב"ה יעשה סעודה לכל הצדיקים בגן עדן, כל הצדיקים יהנו מהסעודה הזאת, אשרי מי שיזכה להיות שם...
"לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להם: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל"- הקב"ה ימזוג לאברהם כוס יין ויאמר לו: "אברהם, בכבוד... תעשה זימון על הכוס". אברהם אבינו יענה: "אני לא מתאים לברך על הכוס, יצא ממני ישמעאל..."
"אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שיצא ממני עֵשָׂו"- הקב"ה יעביר את הכוס ליצחק ויאמר לו: "יצחק, תזמן אתה, בוא נשמע אותך..." ויצחק יענה: "מצטער, אני לא יכול לברך, יצא ממני עֵשָׂו..."
"אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי"- הקב"ה יגיד ליעקב: "יעקב, אולי אתה תציל את המצב?" ויעקב יענה: "מצטער, התחתנתי עם שתי אחיות ועתידה התורה לאסור זאת..."
"אומר לו למשה: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי"- הקב"ה יגיד למשה: "נו, אולי אתה תברך?" ומשה יענה: "גם אני מצטער, לא נכנסתי לארץ ישראל..."
"אומר לו ליהושע: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי לבן"- הקב"ה יגיד ליהושע: "כן, מה התירוץ שלך לא לברך?" ויהושע יענה: "לא זכיתי לבן, אני לא ראוי לברך..."
"אומר לו לדוד: טול וברך! אומר להם: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר 'כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא'"- הקב"ה יגיד לדוד המלך: "נו דוד, תעשה משהו, אף אחד לא רוצה לברך..." ודוד המלך יענה: "אני אברך ולי נאה לברך..."
זה פלא עצום... אברהם, יצחק ויעקב אומרים "אנחנו לא ראויים לברך", משה ויהושע אומרים "לא רוצים לברך", באים לדוד המלך ואומרים לו "תברך אתה" והוא מסכים. דוד המלך, מה זה?! תנסה לסרב, תגיד "אם אברהם אמר 'לא', אז מי אני? גם ממני יצא אבשלום, לא יצאו לי ילדים משהו, אני מוותר..."
אבל לא, דוד המלך עונה: "אני אברך ולי נאה לברך". השאלה היא מה קרה לדוד המלך? איפה "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם"?
אלו השאלות להיום ובואו נתחיל ללמוד ביחד את היסוד...
היום נדבר על המושג "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא", את היסוד שאנחנו רוצים לדבר עליו מביא "בעל התניא" בספרו 'תורה אור' על הפרשה עם מעט תוספות מ"פרי הארץ" זכותם תגן עלינו.
ישנן שתי דרגות בעבודת ה':דרגה ראשונה זה 'עֶבֶד עִבְרִי' ודרגה שניה זה 'עבד בן אמה'.'עֶבֶד עִבְרִי' הוא אדם שהיה פעם בן חורין, והוא פשוט נמכר לעבד כי לא היה לו לשלם על הגניבות או החובות שצבר... 'עבד בן אמה' הוא עבד שנולד בתור עבד, הוא אף פעם לא היה בן חורין... הוא נולד וגדל כמו אמא שלו- היא אמה והוא עבד. מה ההבדל בין שני העבדים הללו?
בגלל ש'עֶבֶד עִבְרִי' היה פעם בן חורין, אז כל הזמן הוא רק חושב "מתי כבר אשתחרר? מתי אוכל כבר לחזור ולהסתובב חופשי?" הראש שלו כל הזמן עסוק איך לברוח... הוא מתפלל לה' שהבוס יסע לחו"ל לשבועיים- שלושה כדי שיהיה לו קצת שקט בראש, כל היום הוא מחפש את החופש...
בגלל ש'עבד בן אמה' נולד כבר עבד, אמא שלו פה, האחים שלו פה, הוא אף פעם לא חשב לברוח, זה המקום שלו... אומר דוד המלך לקב"ה: "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"- אומר דוד המלך: "ריבונו של עולם, הגעתי למצב של 'עבד בן אמה'. אל תדאג, אני לא אברח ממך. ה', תסיר דאגה מליבך, אני תמיד אשאר איתך..."
לכן כתוב "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"- מוֹסֵרָה הוא החבל שנקשר לסוס, כל פעם שהעגלון רוצה להזיז את הסוס ימינה או שמאלה, הוא מושך את החבל לאותו כיוון, וכשהוא רוצה לעצור אותו אז הוא מושך את המוסרות אחורה. דוד המלך אומר לקב"ה "תפתח, תשחרר לי את המוֹסֵרָה, אני כבר לא צריך אותה..."
כשאדם מגיע לבחינת 'עבד בן אמה' וכבר אין לו יותר סיבה לברוח, אז משחררים לו את המוסרות- אין כאבים, אין יסורים,
אבל כל עוד והאדם לא הגיע לרמה של 'עבד בן אמה' והוא עדיין במצב של 'עֶבֶד עִבְרִי'- אז נכון שיש ימים שהוא כנוע ותולה את ההצלחה שלו בקב"ה, "ה', זה אתה...", אבל בדרך כלל טיפה הוא מצליח, מיד הוא זורק הכל ואומר: "זה אני! זה אני!" הוא עוד לא הגיע לדרגת 'עבד בן אמה', עדיין יש לו מוסרות, הוא לא הגיע לרמה של "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"- עדיין אי אפשר לשחרר לו את המוסרות. יש לו עדיין עליות וירידות, הוא מזגזג, אז צריך לתת לו קצת מכות וכאבים כדי ליישר קווים...
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"- התורה מגלה לנו שהפתיחה בעבודת ה' לא יכולה להיות ישר 'עבד בן אמה'- זה שלב ב', זו רמה גבוהה ביותר. שלב ראשון, תתחיל בתור 'עֶבֶד עִבְרִי'- אתה עדיין במצב של הלוך וחזור, אצל 'עֶבֶד עִבְרִי' אין מאה אחוז.
"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"- אצל 'עֶבֶד עִבְרִי' אתה רואה גם עליות וירידות, אבל לצערנו לפעמים הוא גם בורח לגמרי...
"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד"- יש לו תקופה שהוא עובד, הוא רציני, אבל פתאום מגיע מצב של "וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי"- יש מצבים שבהם הוא פתאום בורח: "די, לא בא לי! עזוב, אין לי כוח לזה עכשיו...", או בכיוון הנגדי כשהולך לו והוא מצליח במעשיו או כשהגיע לרמה רוחנית מסוימת שהוא רצה, אז הוא אומר: "הנה, ברוך ה', יגעתי- הגעתי..."
מה יצא? שוב הוא שכח את ה', הוא 'בורח' מה' בלי לדעת אז שוב הוא צריך לקבל מכות. שוב ושוב והלוך וחזור, ה' מביא לבן אדם כאבים וצרות, עד שאין לו ברירה והוא נכנע...
ורק אז הוא יכול להגיע לדרגת 'עבד בן אמה', "אבא, רק אתה, אלו רק הרחמים שלך, אני בלעדיך לא יכול..." ורק אז אפשר להגיע לבחינת "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"- כל עוד ואנחנו רואים שיש לנו כאבים, זה סימן שאנחנו עדיין במצב של 'עֶבֶד עִבְרִי'.
"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"- לפעמים אנחנו רציניים ולפעמים לא כל כך... אז אנחנו חייבים לקבל 'טיפול', אין ברירה...
כתוצאה מהכאבים הגדולים שעבר דוד המלך בחייו כמו שכתוב "כּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ"- ה' העביר אותו את כל סוגי הכאבים, הכאבים הללו הביאו את דוד להיכנע ולהגיע לדרגת "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ" ואז הוא יכול לומר לה' "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי", העבודה הזו אינה פשוטה כלל וכלל...
דוד המלך אומר "אני אברך ולי נאה לברך"- יש שתי שיטות כיצד מחזיקים כוס של קידוש. יש כאלו שמחזיקים את הכוס כשהאצבעות בצדדים ויש כאלו שעושים לפי האר"י ז"ל, שָׂמִים את היד מתחת לכוס, הכוס על היד ולא היד בצד הכוס. אומר המהרש"א 'כוס' בגימטריא זה 'אלקים', שניהם 86.
כידוע אלקים זה דינים ושם אדנות זה רחמים. אומר "בעל התניא" שיהודי נקרא "כּוֹס יְשׁוּעוֹת"- כוס זה כלי ריק, כלי קיבול. היהודי אומר לה': "אני כלי ריק, בבקשה תכניס לתוכי ישועות: ילדים מחונכים, שלום בית, פרנסה... אני מציאות של כלי ריק, תמלא אותי בישועות שלך...", כך היהודי מבקש מה'.
יהודי צריך להבין שהוא כלי ריק- כלי קיבול- אין לו כלום כמו שלכוס אין כלום אלא רק מה שמוזגים לתוכה.
אם מילאו בכוס מים- יהיה בה מים, ואם מילאו אותה יין- יהיה בה יין... אבל הכוס מצד עצמה ריקה. כדי להגיע להכרה של "אני מציאות של כוס ריקה" זה רק מי שעבר כאבים, דינים בבחינת 'אלקים'. רק הוא יכול להגיע להבנה שהוא 'כוס', מצד עצמו הוא ריק...
אומר דוד המלך "אני אברך ולי נאה לברך"- דוד המלך הגיע להכרה של
"כּוֹס יְשׁוּעוֹת"- "בורא עולם, הבנתי שאני כלי ריק וכל הישועות שיש לי זה אתה מכניס לי. זכיתי לכתוב ספר 'תהלים', זכיתי למלכות בית דוד, זכיתי שיצא ממני מלך המשיח..." "אֶשָּׂא"- "אני מרים הכל אליך אבא, הכל שלך" "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא"- זה לא שלי, זה שלך אבא..."
אצל התימנים ועוד כמה קהילות אומרים בקידוש ליל שבת "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא", מדוע הם נכנסים כך לקידוש? התשובה היא כשאתה יושב בערב שבת ליד שולחן מלא כל טוב, "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ"- כל המשפחה לובשת בגדי מלכות והריחות מהמטבח עולים. כל הבית מלא ריחות של מאכלי שבת ואתה מרגיש מלך. מבקשים מבעל הבית לקדש והוא מתחיל מיד בשורה הראשונה בתחילת הקידוש "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא"- בעל הבית מתכוון לומר "אני מציאות של כוס ריקה, כל הישועות שיש לי אני מרים אותן אליך..." "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא"- "הכל שלך, לא שלי. אני מצד עצמי כוס ריקה..."
מי גילה לו את זה? הכאבים שהוא עבר, הכאבים שאדם עובר במשך חייו מכניעים אותו, "בני, תיכנע. לטובתך תיכנע..."
לפני כמה זמן הגיע מישהו לשני שיעורים שלי, בסוף השיעור השני הוא ניגש אליי ואמר לי: "הרב אתה יודע, מה שאתה אומר בשיעורים לא כתוב ב"חפץ חיים", ה"חפץ חיים" לא כותב את הדברים הללו, וגם לא הגאון מוילנא..."
- "תראה צדיק, אני מלמד את "דרך 'הבעל שם טוב'" כפי שלמדנו אצל ר' אשר..."
- "הרב תראה, אני לא מתווכח איתך, אני לא מקבל את הדברים שלך..."
וכך הוא הלך לדרכו. לימים, בנו של היהודי היקר- בחור בן שש עשרה- הלך ברחוב ונתקל במדרכה בדרכו לישיבה, הוא קיבל מכה בברך, נשכב ללא יכולת לזוז... לקחו אותו לבית החולים ושם החליטו שהוא צריך ניתוח. קבעו לו תור לניתוח אבל לצערנו הניתוח הראשון לא הצליח... הילד סבל מכאבי תופת ובנוסף לכל הוא גם הפסיד לימודים, הוא לא יכול לזוז, הוא מרותק למיטה. בעקבות כישלון הניתוח הראשון, הרופאים החליטו לעשות ניתוח שני, אבל גם הניתוח השני לא הצליח... אחרי שבוע נוסף הרופאים החליטו לנתח בפעם השלישית... ואז אני מקבל טלפון מהאבא של הבחור:
"הרב, מה אמרת? מה 'הבעל שם טוב' אומר? איך צריך להגיד?"
אז עניתי לו: "ה', תזכה אותי ללמוד מהצער שיש לנו את צער גלות השכינה, ומהפחד שיש לנו שמא הניתוח השלישי לא יצליח- שכך אזכה לפחד ממך, ותזכה אותי להבין שאני חסר אונים בלעדיך ותראה לי מה אתה רוצה שאתקן כדי שתיקח ממני את הכאב הזה..."
השיחה הסתיימה אבל כאב לי הלב, למה הבן צריך לעבור שלושה ניתוחים כדי שהאבא יכנע? להכיר שאתה "כּוֹס יְשׁוּעוֹת" כפי שאמרנו בשם "בעל התניא"- 'כוס' בגימטריא 'אלקים', בלי כאבים אנחנו לא נכנעים, זאת המציאות...
אומר דוד המלך: "ה', אתה לימדת אותי שאני כוס ריקה, אתה גילית לי את זה מכל המעברים שהעברת אותי..."
תשמעו משהו,כל יום אני מוסר שיחה בבית המדרש לפני מנחה במשך עשרים דקות. עד שהבחורים נכנסים לרגיעות לוקח להם חמש דקות, יש שם מאה וחמישים תלמידים אם לא יותר. אני עומד ומחכה לשקט והם מדברים ומדברים, הרבנים מנסים להשתיק אותם עד שמגיע המנהל... הם מפחדים מהמנהל ואז הם שותקים, ורק אז אני מתחיל את השיחה, כך כל יום...
היום במקרה המנהל לא הגיע, אני מגיע לבית המדרש והבחורים לא מפסיקים לדבר, תוך כדי שהם מדברים התחלתי גם אני לדבר ואמרתי להם: "בחורים יקרים, תמשיכו לדבר... זה טוב מאוד, זה מצוין...", פתאום נהיה שקט... המשכתי ואמרתי להם: "אתם לא יודעים כמה זה טוב שאתם מדברים. אתם יודעים שאם היה לי שקט על ההתחלה- רק הייתי מגיע וכולכם שותקים- הייתי מתחיל לחשוב: 'אני כריש, אני תותח, אני משהו-משהו'. הקב"ה נותן לי כל יום תזכורת: 'תפסיק כבר! יא משעמם, די! כל יום אנחנו צריכים לשמוע אותך? נמאס לנו, כמה אתה יכול? די! שקט!' כל יום אתם נותנים לי תזכורת: 'תירגע, תירגע! אתה לא מעניין אף אחד...', רק אם המנהל מגיע יש שקט, מי אתה בכלל? וכך אתם מורידים לי קצת את הפרופיל..."
הקב"ה מעביר את הבן אדם מעברים ומראה לו: "בוא תראה שלא הולך לך, בוא תראה שאתה לא מסוגל..."
ראיתם פעם איך נראות העוגות של כלה בחצי השנה הראשונה? על הפנים! מסכן הבעל בחצי שנה הראשונה... הוא שפן ניסיונות אבל אין ברירה, כל חתן לוקח זאת בחשבון- חצי שנה ראשונה אוכלים קרשים... אחרי חצי שנה היא כבר אלופה- עוגות שמנת, עוגות קצפת ועוגות שוקולד... השאלה היא למה הקב"ה בחצי השנה הראשונה האכיל את הגברים קרשים? למה? זה מה שאתה מפרגן לחתן וכלה? התשובה היא כן! בהתחלה ה' מראה לבן אדם "בוא תראה מה אתה יודע להכין בלעדיי, בלעדיי אתה תאכל בָלַטוֹת..." כדי שבסופו של דבר אחרי חצי שנה שכבר תאכל עוגות טעימות, אל תשכח שזה לא שלך...
חצי השנה הראשונה לימדה אותי יופי יופי שעוגות טעימות זה לא שלי.
הלוואי ויכנס משהו לראש הזה, לא נכנס כלום, המצב שלי על הפנים...
אני אספר לכם עליי שני סיפורים, יש אצלנו בישיבה עובד סודני שתפקידו לשטוף את בית המדרש. כל יום אנחנו רואים אותו והוא רואה אותנו. יום אחד הלכתי במסדרון ומזכיר הישיבה דיבר איתו ואני בדיוק עברתי ליד. לא שמעתי ברור אבל היה נדמה לי שהמזכיר אמר לסודני: "זה הרב, הוא המשגיח פה...", אני אומר לכם הרגשתי "וואו, עכשיו הסודני יעריך אותי...", יא גולם, הוא סודני! וזה רק היה נדמה לי, אפילו לא שמעתי את המזכיר אומר זאת במפורש...
אפילו כשמדברים לסודני ו"בנדמה לי" אני כבר מרגיש בעננים... לא מצב קשה? עגום או לא? אבל זאת המציאות... מה אני יכול לעשות? זה אני.
והסיפור השני הוא שבאחד מימי חמישי מסרתי שיעור בפתח תקווה ודיברתי על הכנת קפה שחור- איך מכינים קפה שחור- הייתה שיחה טובה וזה מאוד מצא חן בעיני האנשים. חזרתי הביתה בסביבות השעה שתים עשרה בלילה וכולם כבר ישנו. פתאום, אני שומע קריאה מחדר הילדים: "אבא.....אבא!" לא הבנתי מה קרה, רצתי לחדר הילדים ואני רואה את בתי הקטנה מקיאה על המיטה... אין אף אחד עכשיו, רק אתה! "תתחיל לעבוד, אין משחקים, אתה לא תצא לנו פה גדול! אנחנו נוריד אותך למטה, קדימה! תתחיל לזוז, תחליף מצעים, תנקה את הילדה...", אין משחקים, אתה מרים את האף וזה עולה ביוקר, יש תשלום... אתם קולטים איך שזה עובד? אתה רוצה "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי"? זה שייך ל"עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ", אבל קודם כל "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"- תתחיל עם זה שמדי פעם תיכנע לה'. נכון, יהיו כאבים ומעברים אבל ככה מתחילים, לא מגיעים ישר לרמה של 'עבד בן אמה'.
אומרים חז"ל "נכנס יין- יצא סוד". אומר ה"קדושת הלוי" שיין מסמל התבוננות, פנימיות, בינה, סוד הוא משהו פנימי. קח את כוס הקידוש, תמלא אותה יין ותתבונן, אל תחיה שטחי... יש כאלו אנשים שמדברים אמונה בצורה מאוד שטחית: "הכל מה', זו אצבע אלוקים. רואים את יד ההשגחה". מי אמר לך? מי גילה לך את זה? "כך סבתא שלי דיברה, כך אמא שלי גידלה אותי..."
קח את כוס היין ותוציא סוד. תתבונן, תגיע לפנימיות, תגיע להכרה של 'כלי ריק' מתוך התבוננות. תתבונן על מהלך חייך ותגלה כמה אתה ריק.
לומר "אני כלום" זה שטויות, זה צריך לבוא מתוך התבוננות, מתוך העמקה.
תתבונן על המעברים שלך, הכאבים שלך. תסתכל על עצמך, יש ימים שאתה עובד את ה' אבל יש גם ימים שאתה מרגיש חופשי, לא דתי בכלל... עייף, כועס, עושה שטויות, מבלבל את המוח.
מחוסר היציבות הזאת אתה קולט שזה לא אתה אלא הרחמים של ה'.
כתוב בגמרא במסכת 'ברכות': "כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מְצָרִים"- אם תתבונן באופן מעמיק ותגיע להכרה שאתה 'כלי ריק'- תזכה לנחלה בלי מְצָרִים. תזכה לחיות חיים ללא הגבלות של טבע, אין טבע!
ר' אשר קיבל "נחלה בלי מְצָרִים", אין טבע... אנשים נכנסו אליו כדי לקבל ברכות על ילדים, הוא הכניס את היד לכיס ועשה כאילו הוא זורק ילדים מהכיס. שתי נשים עמדו מחוץ לחדר ודיברו תוך כדי המתנה לרב: "למה את פה?"
- "אני מחכה שהרב יברך אותי לילדים, כבר כמה שנים שאני נשואה ועדיין אין לי ילדים..."
- "אני לא רוצה הרבה ילדים, אני לא אוהבת רעש, אבל לפחות שיהיה לי ילד אחד..."
- "תראי, לומר לך את האמת, הלוואי ויהיו לי כמה שיותר ילדים..."
הגבאי של ר' אשר אמר להן להיכנס לרב ביחד. ר' אשר שאל אותן:
"כן, מה רציתן?"
- "אנחנו רוצות ברכה לילדים..."
- "מה אתן רוצות? בנים או בנות?"
- "הרב תודה, אבל אני רוצה רק בן אחד..."
- "יהי רצון שיהיה לך בן אחד..."
- "ומה את רוצה?"
- "כמה אפשר?"
- "כמה שאת רוצה..."
- "החלום שלי שיהיה לי שישה בנים ושש בנות..."
- "בכבוד, יהיה רצון שיהיו לך שישה בנים ושש בנות..."
אחרי כמה שנים הן נפגשו שוב בכניסה לר' אשר.
"מה נשמע? מה איתך? מזמן לא נפגשנו..."
- "באתי לקבל ברכה, אני צריכה ללדת, זה כבר הילד השישי ברוך ה'..."
- "כן, גם לי יש בן ברוך ה'. אבל תשמעי, היום הוא בן יחיד ואת יודעת עם האוכל בא התיאבון... אז חשבתי להיכנס שוב ולקבל ברכה לילד נוסף".
האישה הראשונה נכנסה לקבל ברכה ללידה קלה והשניה נכנסה לר' אשר ואמרה: "הרב זוכר שלפני כמה שנים הוא בירך אותי שיהיה לי ילד?"
- "כן..."
- "נכון שאז רציתי רק ילד אחד, אבל עכשיו אני רוצה ברכה לעוד ילד..."
- "מצטער, אז הייתה לך שעת רצון, עכשיו כבר לא שעת הרצון שלך..."
ר' אשר ידע מי נמצא בחדר המדרגות בלי שהייתה לו אפשרות לדעת. אני זוכר שפעם אחת חיכיתי ליד הדלת הראשית בחדר המדרגות, ובאה לרב אישה שלבשה שמלה כחולה, היא התיישבה בחדר המדרגות ובכתה. היא הגיעה בשעה אחת בצהריים ואני שם מחכה מהשעה שמונה בבוקר... הגבאי יוצא ופונה לאישה: "הרב קורא לך...", אני אומר לו: "אה, אני פה משמונה..." והוא ענה: "מה קשור שאתה פה מהשעה שמונה? הרב אמר להכניס את האישה בשמלה הכחולה שבחדר המדרגות..."
אני זוכר כשנכנסתי לר' אשר בפעם הראשונה, אז לקח לי הרבה זמן להיכנס אליו. חמישים איש מחכים בחוץ ופתאום יוצא הגבאי ואומר לי: "הרב ביקש שתהיה פחות בעצבות כי זה מפריע לו...", אחר כך התברר לי שר' אשר אמר לגבאי: "יש תימני אחד בחוץ והוא נמצא בעצבות, תגיד לו שיהיה פחות עצוב כי זה מפריע לי...", חמישים איש בחוץ והוא שולח אותו אליי כדי שאירגע עם העצבות הזאת. זה נקרא "נחלה בלי מצרים", אין הגבלות אצל הבן אדם הזה...
אחד מהתלמידים הוותיקים של ר' אשר סבל מבעיות פרנסה קשות מאוד. כל הזמן הוא פנה לר' אשר וביקש: "ר' אשר, בבקשה, תברך אותי שתהיה לי פרנסה, בבקשה..." ור' אשר כל הזמן דחה אותו. עד שבמוצאי יום כיפור אחד הוא אמר לו: "די, כבוד הרב, אני רוצה ברכה לכסף, שתהיה לי פרנסה. מספיק עם הסבל הזה...", ר' אשר ראה שהוא עצבני, אז הוא אמר לו להיכנס לחדר ישר אחרי תפילת ערבית, אפילו לא הלכו הביתה להחליף בגדים. נכנסו לחדר של הרב וסגרו את הדלת. ר' אשר אמר לו לשבת והוא התיישב. בחדר של הרב היה שולחן, ר' אשר הכניס את היד לקיטל של יום כיפור, הוציא משם ערימה של דולרים ושם על השולחן... מכניס שוב את היד לאותו כיס של הקיטל ומוציא שוב ערימה של דולרים ושם על השולחן לידו. מכניס שוב את היד ומוציא עוד ערימה של דולרים ושם לידו. הרב מילא את כל השולחן בערימות של דולרים.
הרב אמר לו: "בכבוד, קח כמה שאתה רוצה...", התלמיד מספר שמההלם הוא לא הצליח לזוז... הבן אדם הוציא לו ערימות של שטרות מהכיס ומההלם הוא לא זז... הרב אמר לו: "נו, תיקח, מה יש לך?" ושוב הוא לא הצליח לזוז...
הרב לקח את כל השטרות שהיו על השולחן והכניס לכיס. לפני שיצאו מהחדר ר' אשר אמר לו: "דע לך, אם תחיה עם בורא עולם, אתה תשים את היד שלך על הקיר ויצאו לך מהקיר דולרים"- אם תחיה עם ה', תדע שאתה בסך הכל כלי ריק ואין לך כלום משלך- אתה תשים יד על הקיר ומהקיר יצא כסף...
כך יהודי צריך לחיות, לחיות אמונה. "כל המברך על כוס מלא"- הוא מכיר באופן מלא שהוא כלום, הוא לא אומר: "כן, בזה אני חלש, אתה צודק, בנקודה הזו אני לא מושלם...", לא ככה! מי שמדבר כך לא מכיר באופן מושלם שהוא 'כלי ריק', יש הבדל בין 'חלש' ל'ריק'... צריך באופן מלא לגלות שאתה 'כלי ריק' ואז יתנו לך נחלה בלי מֵצָרִים, אין הגבלות...
פעם אחת ר' אשר הלך עם אחד מתלמידיו ברחוב. ר' אשר עצר, הסתכל כמה שניות על אחד האנשים שהיו בסביבה ולאחר מכן הוא אמר לתלמיד: "אוי, אוי, אוי, מסכן היהודי הזה, תגיד לו שאמרתי שהגרון שלו מלא בגאווה". התלמיד הלך לאותו אדם ואמר לו "הרב ביקש ממני לומר לך שהגרון שלך מלא גאווה..." היהודי הזה לא התייחס והמשיך הלאה. אחרי כמה חודשים גילו לו לא עלינו את המחלה בגרון... התלמיד שהיה עם ר' אשר סיפר לי שהרב אמר לו את זה כי הוא חשב שאולי הוא יעשה תשובה, אבל לצערנו הוא לא התייחס. הרב היה רואה את הרוחניות, את פנימיות האדם. אומרים חז"ל "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, כיסו וכעסו". קודם כל, מה שלום 'הכוס'? האם אתה מבין שאתה רק בית קיבול שמכניסים לתוכו ולך מצד עצמך אין כלום? בזה תלוי מה יהיה עם ה'כיס' וה'כעס'. אם תבין שאתה מצד עצמך 'כלי ריק', אז הכל יהיה תקין, אם תחשוב "אני היצרן, כל הטוב בא ממני..." זה יבוא לידי ביטוי ב'כיס' וב'כעס'...
תיקח את 'היין'- את ההתבוננות שהייתה בתוך ה'כוס' ותשים לך את זה מול העיניים, שתזכור שאתה בסך הכל כלי וה' ממלא לתוכו "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא".
יהי רצון שריבונו של עולם יזכה אותנו
ב"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא", אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה