דבר תורה לסוכות "על נטילת לולב" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

בחג הסוכות יש שתי מצוות מרכזיות- סוכה וארבעת המינים. בארבעת המינים אנחנו מוצאים משהו קצת לא ברור, ארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגי אנשים בעם ישראל.
לאתרוג יש טעם וגם ריח- זה מסמל את הצדיקים שיש להם טעם וריח.
ללולב יש טעם בלי ריח- זה תמר שהוא טעים אבל בלי ריח, הם לא צדיקים גמורים, זה כבר באמצע...
להדס יש ריח בלי טעם- אין מה לאכול בו ולערבה אין לא טעם ולא ריח.
אם הייתם שואלים אותי הייתי אומר שצריך לברך "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת אֶתְרוֹג"– הוא המובחר, יש לו טעם וגם ריח. למרבה הפלא האתרוג לא מקבל את הברכה אלא הלולב, זה פלא עצום, הרי הלולב יש בו רק טעם בלי ריח, הוא לא מסמל את הצדיקים לכאורה, אז למה הוא מקבל את הברכה?
חז"ל אומרים מכיוון שהלולב הוא הגבוה מכולם וכל יתר המינים קטנים לכן מברכים עליו. זה פלא עצום, ממתי ביהדות מסתכלים על חיצוניות? אם יבוא אלינו מישהו בגובה שני מטר- זו סיבה מספקת לקרוא לו "כבוד הרב"? יכול להיות רב ענק שבענקים והוא נמוך, ממתי ביהדות לגובה יש משמעות?
אני לא אמור להקשיב אוטומטית לבן אדם גבוה שנותן לי עצות או מחדש לי חידושים, אני צריך להסתכל על תוכן הדברים שלו, אולי ברחוב מסתכלים ככה, אם הוא גבוה אומרים "וואוו... איזה יפה תואר, איזה גבוה הוא...", אבל לפי היהדות אין לזה שום משמעות...
יותר מזה, אתם יודעים שנוטלים את הלולב עם הערבה וההדס ביד ימין ואת האתרוג מחזיקים ביד שמאל וככה מחברים אותם בשתי הידיים, מצמידים אחד לשני ומנענעים.
ושוב פלא, הרי האתרוג הוא הכי חשוב– אם כך למה מחזיקים אותו ביד שמאל? יד שמאל מסמלת חולשה ורפיון...
מחזיקים את האתרוג שיש לו טעם וריח ביד שמאל וגם לא מברכים עליו, לא מובן מה הולך פה עם האתרוג הזה...
יתרה מכך, אתרוג זה ראשי תיבות "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה", אם כך האתרוג הוא מושלם, אז מה באמת הבעיה שלו?

שאלה נוספת, יש דעה בחז"ל שעץ הדעת שאכל ממנו האדם הראשון היה אתרוג, יש אומרים שזה היה חיטה, יש אומרים שזה היה תאנה ויש אומרים שזה היה אתרוג...
זה לא מובן- הרי אנחנו יודעים שאין קטגור נעשה סניגור, איך אנחנו בחג הסוכות, מיד אחרי יום כיפור באים לקב"ה עם אתרוג, הרי אין קטגור נעשה סניגור? כמו שביום כיפור הכהן הגדול לא נכנס לקודש הקודשים עם בגדי זהב כי הם יזכירו את חטא העגל ובמצב כזה אי אפשר לבוא עם זהב ולסנגר על עם ישראל, אז איך אנחנו באים לחג הסוכות עם אתרוג- וכידוע שבחג הסוכות נידונים על המים- ורוצים לסנגר על עם ישראל עם משהו שהיה קשור לחטא עץ הדעת?

"צילא דמהימנותא"
שאלה נוספת, אתם יודעים שסוכה באופן נורמלי זו דירה של בהמות, כמו שכתוב "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת"- זאת אומרת שמי גר בסוכה? כבשים, תיישים ועזים, סוכה אם כן זו דירה של בהמות...
מאידך גיסא, אנחנו יודעים שסוכה נקראת "צילא דמהימנותא"- הקב"ה נמצא בסוכה, "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי", בסוכה בעצם נמצאת השכינה, סוכה בגימטריא שווה תשעים ואחת, הוי"ה שווה עשרים ושש ושם אדנות בגימטריא שווה שישים וחמש- ביחד תשעים ואחת כמניין סוכה.
השאלה היא, איך זה מסתדר? מצד אחד אומרים לך סוכה זו דירה של בהמות ומצד שני אומרים לך סוכה זה "צילא דמהימנותא"- צל האמונה...

שאלה נוספת ואחרונה בלי נדר, כתוב בתורה "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים", מה זה "תַּעֲשֶׂה לְךָ"? אומרת הגמרא במסכת סוכה דף כ"ט שסוכה גזולה- פסולה. בן אדם גנב למישהו סוכה, ישב שם ואכל כזית לחם, האם הוא יצא ידי חובה או לא? לא! מהיכן אנחנו יודעים?
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ"- משלך ולא גזולה. שואלים המפרשים למה בכלל צריך פסוק? גם בלי פסוק ידענו שזה לא בסדר כי זו מצווה הבאה בעבירה. אומרים המפרשים שמצווה הבאה בעבירה זה רק איסור דרבנן, אבל מדאוריתא אין בזה בעיה. באה התורה ואומרת שלשבת בסוכה גזולה גם מדאוריתא זה לא בסדר...
בן אדם גנב שופר או תפילין והשתמש בהם- יש לו רק בעיה מדרבנן כי הוא עשה מצווה שבאה בעבירה אבל באמת מהתורה הוא יצא ידי חובה. השאלה היא למה סוכות שונה מכל המצוות שגם מהתורה לא יוצאים ידי חובה בסוכה גזולה?

על טעם וריח
אנחנו בעזרת ה' רוצים לעשות שינוי קטן בהסתכלות על ארבעת המינים ממה שמקובל. אנחנו יודעים שלאתרוג יש טעם וריח, בפשטות כולם מסבירים שטעם פירושו תורה ומצוות וריח פירושו מעשים טובים. מה זה טעם וגם ריח? יש לו גם תורה ומצוות וגם מעשים טובים- גם בן אדם למקום וגם בן אדם לחברו, ככה מקובל להסביר מה זה טעם וריח.
אתרוג מסמל את האנשים שיש להם טעם וריח ולולב מסמל את האנשים שיש להם רק טעם בלי ריח.
"פרי הארץ" זיע"א מסביר את זה קצת שונה, הוא אומר שטעם זה תורה ומעשים טובים, וריח זה יראת שמיים כמו שנאמר בספר ישעיהו "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"- ריח מרומם את הנשמה, במוצ"ש לוקחים בשמים להריח כדי להחזיר לנו את הנשמה, הרי במוצ"ש מסתלקת הנשמה היתרה ואמורה לחזור לנו הנשמה של כל השבוע, בקיצור יוצא שאתרוג מסמל טעם וריח- דהיינו מי שיש לו תורה ומצוות ומעשים טובים אבל יש לו גם ריח שזה יראת שמיים, אמונה...
אז מה זה לולב? ללולב יש רק טעם בלי ריח, זאת אומרת רק מצוות ומעשים טובים אבל בלי יראת שמיים. הדס זה מי שיש לו רק יראת שמיים בלי מעשים טובים וקיום מצוות ולערבה אין כלום- לא תורה ולא מעשים טובים ולא יראת שמיים- לא טעם ולא ריח...
שימו לב טוב לדברים, ארבעת המינים לא מסמלים את האדם עצמו אלא את מה שהאדם חושב על עצמו.

יש מה שאתה באמת ויש מה שאתה חושב על עצמך
יש אדם שהוא פושע גדול אבל הוא חושב את עצמו צדיק גדול.
אתרוג מסמל אנשים שחושבים את עצמם שיש להם טעם וריח, הבן אדם הזה חושב שהוא מושלם, הוא אומר "תסתכל, יש לי תורה, יש לי מצוות וגם יראת שמיים", זה אתרוג.
לולב מסמל את האנשים הללו שחושבים על עצמם "נכון, יש לי תורה, מצוות ומעשים טובים, אבל אין לי ריח, אין לי יראת שמיים, יש לי בעיה, יש לי חיסרון גדול, אין לי ריח..."
הערבה מסמלת אנשים שחושבים שאין להם לא טעם ולא ריח, אין להם כלום- יכול להיות שהם גם ככה בפועל- אין להם לא תורה ולא מצוות, חילונים לגמרי.
ההדס מסמל את האנשים הללו שחושבים "יש לי יראת שמיים, יש לי אמונה, אבל אני לא מקיים מצוות, אני דתי בלב, אני מאמין בלב". שאלנו למה מברכים על הלולב? הרי ללולב יש טעם בלי ריח, האתרוג כביכול מסמל את הצדיקים- טעם וריח- אז על מי היה צריך לברך מארבעת המינים? על האתרוג, אז למה באמת מברכים "עַל נְטִילַת לוּלַב"? ועוד חז"ל אומרים שמברכים עליו כי הוא הכי גבוה, ושאלנו ממתי מסתכלים על גובה? ביהדות מסתכלים על פנימיות...

אבל לפי מה שאמרנו זה נפלא!
מדברים פה על אחד כזה שחושב שהוא אתרוג, נכון, הוא לומד תורה ומקיים מצוות ויש לו גם אמונה- לפחות הוא חושב שיש לו אמונה- אבל הבעיה שלו שהוא חושב שהוא מושלם, "כן... אני מושלם- יש לי תורה, מצוות, יש לי מעשים טובים, ומעל לכל יש לי גם אמונה".
וואי, אם אדם חושב שהוא מושלם- זה החיסרון הכי גדול שלו, זו בעיה קשה מאוד, אי אפשר לברך על אחד כזה.
אם תשאל צדיק אמיתי "יש לך אמונה?", מה אתם חושבים שהוא יענה? "לי יש אמונה? לי אין אמונה, ואם כבר יש לי זה לא ממני, זה לא שלי, זה מתנה מה', אני מצד עצמי אין לי אמונה. והראיה, שלפעמים הבן שלי מרגיז אותי ואני מתעצבן, אבל משום מה לא הוצאתי את הכעס הזה החוצה".
זאת אומרת מה הצדיק אמר? "אם הייתה לי אמונה, למה כעסתי בכלל? סימן שאני לא חי אמונה אלא האמונה שלי זה מה'..."
זאת אומרת שורש הבעיה של האתרוג שהוא חושב שהוא אתרוג, הוא חושב שהוא מושלם. צדיק אמיתי יודע שהוא לא מושלם, לכן לא מברכים על האתרוג אלא על הלולב- כדי ללמד אותך "תדע להכיר את החיסרון שלך, תדע שאתה לא מושלם".
כשאנחנו אוגדים את ארבעת המינים אז אנחנו לוקחים את הלולב, ההדס והערבה וקושרים אותם ביחד- והאתרוג הוא נפרד, הוא לא מחובר אליהם... למה? כי מי שהוא חושב שהוא מושלם אז לא מכבודו להתייחס לאנשים הפשוטים, זו לא הרמה שלו.
אדם שחושב שהוא מושלם לא מסוגל להתחבר לאחרים...
לעומת זאת הלולב- שימו לב שהוא מחובר כל שבעת הימים להדסים ולערבות, "כבוד הלולב, למה אתה מתחבר אליהם? איך אתה יחד איתם באותה אגודה"? מה התשובה? "אני לא יותר טוב מהם, גם לי אין יראת שמיים, ואם כבר יש לי- זה לא שלי אלא זה מתנה מה', ה' ריחם עלי..." לכן את האתרוג אנחנו תופסים ביד שמאל כי מי שחושב את עצמו שהוא מושלם, הוא לא מושלם בכלל, הוא הכי גרוע שיש.
לכן אתרוג זה ראשי תיבות "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"- "יא גאוותן, תפסיק לחשוב שאתה מושלם", וזה הפוך ממה שכולם אומרים שהאתרוג הוא הסמל של הצדיקים. לא שזה לא נכון, יש מספר רבדים שאפשר להסביר מה זה אתרוג, רק היום אנחנו רוצים להעביר את הרעיון שבעצם האתרוג מסמל את אותם אנשים שחושבים את עצמם שהם מושלמים, וזו טעות, אתה לא יותר טוב מאף אחד, וזו הבעיה שלו- הבעיה שלו שהוא חושב שהוא אתרוג.
לכן חכמים תיקנו לברך על הלולב שיש לו טעם בלי ריח- הלולב מסמל אדם שמקיים מצוות ועושה חסד, אבל אם תגיד לו "תשמע, תראה כמה חסדים אתה עושה, כמה מצוות יש לך...", אז הוא יאמר לך "תשמע, זה לא בגלל יראת שמיים, זה אינטרסים, אני מחפש כבוד, אני רוצה שיעמדו לכבודי...", כל פעם הוא טוען שאין לו יראת שמיים בכלל, לבן אדם הזה יש סיכוי כי הוא לפחות יודע את הבעיה שלו, הוא מודע לחסרונות שלו...
לולב זה אותיות "לו לב"- "הלב שלי זה מאת ה', אם בכל זאת יש לי משהו בלב, איזו טיפת יראת שמיים- זה של ה' ולא שלי".

אתרוג בחטא עץ הדעת
עכשיו ניתן להבין את הדעה שאומרת שעץ הדעת שאכל ממנו האדם הראשון היה אתרוג, מה הקשר? האדם הראשון שאכל מעץ הדעת נפל כי הוא חשב שהוא אתרוג. אתם יודעים למה הוא אכל מעץ הדעת?
כי הוא חשב שהוא מושלם, והראיה היא כשהקב"ה שאל אותו "למה אכלת מעץ הדעת?" אז הוא ענה "לא, לא אני אשם, אישתי אשמה, 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי...'"
זו הבעיה- שהוא אכל מהאתרוג- זאת אומרת הוא התנהג כמו אתרוג, הוא חשב שהוא מושלם. לכן אנחנו לוקחים את האתרוג הזה בסוכות ואומרים לו "אתרוג, בוא תתחבר לכולם, תבין שאתה כמו כולם, בוא תתקרב למינים האחרים, תתקרב קצת ללולב, תתקרב להדס ולערבה, תבין שאתה לא יותר טוב מהם, ואם אתה זוכה ללמוד ולהתפלל ויש לך טיפה יראת שמיים- זה כי ה' מרחם עליך..."
וככה אנחנו אומרים בתפילה "הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתורָתו וְיָשִׂים בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתו וְיִרְאָתו לַעֲשׂות רְצונו וּלְעָבְדו בְּלֵבָב שָׁלֵם"- זאת אומרת מהיכן משיגים אהבת ה' ויראת שמיים? ה' נותן את זה, אם ה' לא יתן לך בלב יראת שמיים, אתה יודע מה יהיה לך שם? עקרבים ונחשים, זה מה שיהיה לך בלב...
תתפללו על זה ותבקשו "אבא, תציל אותי מהגאווה שלי, תזכה אותי להכיר שאני לא יותר טוב מהשני..."
יש משפחה אחת שילד אחד מהם חזר בתשובה והיתר לא, למה דווקא הוא חזר בתשובה? כל הילדים מאותה משפחה, אותו חינוך, הכל אותו דבר, חלק חזרו בתשובה וחלק לא, איך זה? וגם אלו שהתחזקו וחזרו בתשובה- אחד יותר אחד פחות, אחד יותר רציני ואחד פחות רציני, למה? מה ההבדל? בגלל שאתה יותר רציני? זה לא נכון!
בורא עולם הפגיש אותך עם איזה מישהו, הוא תפס אותך בתחנת האוטובוס והתחיל לדבר איתך, והקב"ה נתן לך בלב פתיחות לשמוע ולקבל את זה, ולאחיך הבכור הקב"ה עדיין לא פתח את הלב, למה?

לא יודע! ככה זה חשבונות שמיים
אבל זה לא אומר שאתה יותר טוב, ומה הראיה? למה שלושים שנה לא חזרת בתשובה? מה קרה עכשיו? אם אתה "טוב", "יקר" ו"נחמד", מה קרה התעוררת בגיל שלושים? היכן היית לפני חמש שנים? פשוט בגיל שלושים בורא עולם ריחם עליך, ה' הראה לך עשרים ומשהו שנה מי אתה באמת, וזה שעכשיו חזרת בתשובה אלו הרחמים שלו.
אבל מישהו שחזר בתשובה ואחר כך הוא בא למשפחה שלו ומתחיל לצחוק עליהם "תראו איך אתם נראים!" ומדבר אליהם בצורה מזלזלת כאילו שהוא יותר טוב, אז מה עשינו בזה? אדם שיודע שזה הרחמים של ה' ושהוא בדיוק כמו המשפחה שלו אז הוא יגיד "אבא, מה נשמע? איך אתה מרגיש?" הוא לא יותר טוב מהם, "זה אבא שלי, למה שאני אצחק עליו?"
וכך גם בעניין העדות– כולנו עָם אחד, רק שכל עדה שָׂמָה דגש על עניין אחר... למשל מקהלה- יש מתופף, יש חצוצרן ואחד שמנגן על קלרינט. נו, אז מה? כל אחד עושה את מה שהנשמה שלו נמשכת אליו יותר וביחד אנחנו מקבלים מוזיקה יפה.

אותו הדבר אנחנו
חסידות אחת מדגישה את העניין של השמחה, חסידות אחרת מדגישה את העניין של לימוד התורה, חסידות אחרת מדגישה את העניין של אהבת ישראל, כל חסידות או עדה בעם ישראל מדגישה משהו אחר, אבל כולם מודים שזה לא אנחנו אלא הרחמים של ה'.
הצדיק האמיתי, להבדיל מאלו שחושבים שהם אתרוג– מושלמים- אוחז שהוא לא מושלם. הפוך, הוא אוחז "מה אני? 'אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ'"- אז למה בעצם לא מברכים על הערבה? הערבה כאן בעצם לפי מה שאנחנו אומרים מסמלת גם אנשים שלא מקיימים מצוות, אין להם לא טעם ולא ריח.
אבל ב'הושענא רבא'- ביום האחרון של סוכות- אנחנו לוקחים חמישה בדי ערבות וזה נקרא "יום הערבה", מה זה? ביום האחרון של סוכות אנחנו כבר מגיעים להכרה "לא רק שאין לי ריח אלא אין לי גם טעם, אין לי כלום". הערבה שנמצאת בתוך ארבעת המינים היא באמת בלי טעם ובלי ריח בפועל, ביום האחרון של סוכות אנחנו מגיעים להכרה "מי אנחנו"- כל ארבעת המינים כולם מתבטלים לערבה, "נכון, היום אני אתרוג, יש לי טעם וריח אבל זה לא ממני, אני בעצם ערבה".
מישהו שאל אותי "למה הקב"ה עשה את סוכות אחרי כיפור? קודם כל היה צריך להיות סוכות- להתחיל ברגל ימין, נתחיל עם שמח, 'עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה', אחר כך תדבר איתי על ימי הדין– ראש השנה וכיפור". אמרתי לו שלפי מה שאנחנו אומרים זה נפלא מאוד, למה? סוכה כמו שאמרנו זו דירה של בהמות- "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת", התורה באה ואומרת לך "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'"- אומר לך הקב"ה "אחרי כיפור אתה בטח חושב שאתה בדרגת מלאך, 'ניקו לי את העוונות, אני מסודר'".
אומר לך הקב"ה "לא, לא, לא! כנס לסוכה לשבעה ימים..."- זאת אומרת אפילו שעברת כיפור ועכשיו אתה נקי מעבירות- אל תשכח מי אתה- אתה מציאות של בהמה- והראיה, אתה זוכר איך כעסת אתמול?
אתה זוכר איך אכלת אתמול? אתה זוכר מתי קמת היום? תראה איך אתה ישן ואיך אתה קם, תראה איך אתה אוכל, תראה איך אתה כועס, תראה איך אתה מדבר...
נו, עבר כיפור וישר התעצבנת שוב, הילדים אומרים "אבא, למה אתה עושה כאלו עיניים מפחידות? למה אתה מסתכל עלינו ככה?"

אין מה להגיד, רק עבר כיפור ושוב פעם עצבים
מה זה? הנה, אתה רואה שאתה לא השתנית, אהה, אם לא השתניתי- איך בכל זאת אני זוכה למסור שיעורים? איך בכל זאת אני זוכה פה ושם לעשות קצת דברים טובים, מה זה? הרחמים של ה'. לכן הסוכה היא מצד אחד דירה של בהמה, אבל מצד שני היא "צל האמונה"- זאת אומרת אם אתה מכיר שאתה מצד עצמך בלי הרחמים של ה' בדיוק כמו בהמה- כעסן, עצלן ותאוותן- אז פתאום אתה רואה כמה בורא עולם מרחם עליך, מההכרה הזאת אתה מגיע ל"צל האמונה", מזה אתה מגיע לראות את הרחמים של ה'.
מיד אומרים לך "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ"- למעט סוכה גזולה, אל תחשוב "הנה נהייתי מאמין פתאום", לא! אל תיקח את האמונה לעצמך, כי אם כן אתה חוזר להיות אתרוג, אתה חושב שאתה מאמין ואתה צדיק, אומרים לך אסור לשבת בסוכה גזולה, ממי גזלתי סוכה? מבורא עולם... הקב"ה מביא לך אמונה, יראת שמיים וצניעות, אבל אתה חושב שזה שלך וממך. התפקיד שלך להכיר שלך אין אמונה ויראת שמיים ואז ה' יתן לך אמונה ויראת שמיים.
ואז מה קורה שאתה מבין שאתה כלי ריק? אתה מבקש מה' "אבא, תן לי אמונה!" עכשיו ה' ירחם עליך ויביא לך אמונה וביטחון, אבל זה ה' הביא לך את זה.
לדוגמא יש למישהו כסף, איך הוא צריך להתייחס לכסף? כאילו זה שלו או שזה של ה' וזה רק פיקדון אצלו? כשהעשיר נותן צדקה לעני- איך הוא צריך להתייחס לזה? "אני עכשיו מפרנס אותך מהכסף שלי?"
לא! "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו".

ה' נותן לי אמונה- זה לא שלי ולא ממני
"הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלקַי וֵאלקֵי אֲבותַי כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה".
ה' החליט לרחם עליי ולתת לי טיפה אמונה ויראת שמיים.
מה יקרה אם אשכח שזה ה' נותן לי את זה ושזה שלו? הוא יקח את זה ממני ומה יקרה לי אם אשכח שזה הרחמים של ה'? אני אכעס, אשתגע, אעשה שטויות, אני אשכח שאני מציאות של בהמה, אני אשכח שאני מציאות של חיסרון.
מה זאת אומרת לשכוח את ה'? לחשוב שהבריאות או יראת השמיים זה בידיים שלי, זה ממני, אני מייצר אותם.
אותו הדבר יראת שמיים, אדם נורמלי הוא אדם שחי שהוא מצד עצמו חולה, ואם יש לו בריאות זה "רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא".
מישהו שאל אותי "למה אנחנו אומרים כל יום 'רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא', אני בריא, אני לא חולה, למה כל יום צריך להגיד את זה בתפילת שמונה עשרה? מה, אני חולה?" התשובה היא כן, אנחנו חולים! זה שאתה בריא זה כי כל רגע ה' מרפא אותך מחדש, וכששוכחים את זה אז הוא מזכיר לנו את זה ונותן לנו פעם כאב בטן, פעם נזלת, פעם כאב שיניים, כל פעם משהו אחר, עד שתקלוט את זה.
אותו הדבר ביראת שמיים- אם אני חושב שיש לי יראת שמיים מצד עצמי, אני חושב שאני יצרתי אותה, אז הקב"ה אומר "מה? אתה מייצר יראת שמיים? נו, בוא נראה אותך...", ואז פתאום הקב"ה מביא אותך לניסיון ואתה עושה שטויות- נופל בכעס, צועק, נכנס למחלוקות...
מה זה? היכן האמונה שלך? אמרת שיש לך יראת שמיים...
הלולב הוא הגבוה מכולם, הלולב יודע שיש לו חיסרון של יראת שמיים, "יש לי טעם בלי ריח, אין לי יראת שמיים", הוא אדם שמודע לחיסרון שלו, מה שאין כן האתרוג שהוא חושב שהוא מושלם ולאמיתו של דבר הוא החסר מכולם, אוחזים את האתרוג בכלל בצד שמאל, זה המבחן בעצם, האם אתה מרגיש מאוחד עם כולם? אם למשל יש בעל שאוחז "אני יותר טוב מאישתי, עד שהיא מבינה משהו..."
הייתה לי השבוע שיחה עם מישהו, הוא לא מסתדר עם אישתו, הוא אמר לה "את יכולה ללכת מכאן, אני מסתדר לבד", אבל בגלל שהיא התחננה אליו ואמרה "אני לא רוצה לעזוב אותך..." אז הוא לא ידע מה לעשות. הוא שאל אותי אז אמרתי לו "תרחם עליה, מסכנה, תשאיר אותה, אל תזרוק אותה".
איך בעל כזה מסתכל על אישתו? "היא המסכנה, היא הטיפשה, אבל מה לעשות שאני הגדול צריך לרחם על המסכנה הזאת... טוב, נעשה איתה חסד".

לזה קוראים אחדות?
אחדות אמיתית זה שאתה מבין שאתה לא יותר טוב מהשני, אם בורא עולם מראה לך אותו סימן שאתה כמוהו.
הרב אמר לי פעם "תדאג שהתלמידים בישיבה יאהבו אותך, תהיה אבא, אל תחפש להיות מחנך, תהיה 'אבא' שלהם". שאלתי אותו "איך אני אעשה זאת?" אז הוא ענה לי "תראה להם שאתה לא יותר טוב מהם, כל פעם שתראה בעיה אצל תלמיד, תבין ותדע שאתה לא יותר טוב ממנו- זה כבר יביא לאהבה".
אהבה בין אנשים באה מכיוון שאני מבין שאני לא יותר טוב ממך- אני כמוך, "אבל עובדה בשטח שאני יותר טובה, הנה הוא עצבני כמו לא יודעת מה ואני רגועה יותר ושמחה יותר..."- את לא יותר טובה ממנו! אם בורא עולם לא היה מרחם עלייך את היית מתנהגת בדיוק כמוהו, זה שיש לך סבלנות- אלו הרחמים של ה', אבל את במהות שווה אליו.
מה קורה לאנשים שלא הולכים בדרך הזאת? מה הם אומרים? "כן, אני עובד על סבלנות, אני כבר לא עצבני כמו שהייתי פעם, היום אני כבר שונה לגמרי...", הם כביכול עובדים על המידות שלהם.

אבל האם עבודת המידות אומרת שאני השתניתי? לא!
נשארתי אותו הדבר, פשוט ה' מרחם עליי יותר, זה שהילדים שלי השתפרו בהתנהגות- במהות הם עדיין שובבים, עדיין חיות טרף, כולם ככה. נכון שכלפי חוץ אנחנו נראים שונים ועדינים יותר- אבל לא לשכוח את האמת! זה ה', בלי ה' אנחנו במהות שלנו כמו שהיינו פעם, לא השתנינו בכלל.
בדרך כלל אנשים לא מסוגלים לשמוע ולקבל את הדיבורים הללו ולכן גם לא אומרים להם את זה- לא כדאי- אנשים לא יבינו מה שתגידו להם. מה שכן אפשר לעשות, אם יש מישהו שפונה אליך- הוא בכאב והוא לא יודע מה לעשות, הוא מבקש ממך עצות, "יש לי בעיה ואני לא יודע איך לצאת ממנה...", לאט לאט אפשר לדבר עם אנשים כאלו שמחפשים דרך בעבודת ה'.
יש כאלו שיש להם כאבים אבל הם לא מחפשים דרך, אבל מי שכן מחפש דרך רק אז אפשר להגיד לו את יסודות "הבעל שם טוב".
אבל בלי כאבים אין סיכוי לקבל את זה, "מה פתאום?! אני השתניתי, פתחתי דף חדש בחיים".
"וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומֶךָ"– "שְׁלומֶךָ" בא רק מכוח הסוכה, כשאתה מבין שאתה שייך לסוכה, כשאתה תבין שאתה נמוך ושפל ואתה לא כזה גדול- מזה יבוא השלום. סוכה מביאה שלום ושמחה, למה?
כי אתה רואה כמה אתה נמוך וקטן ואז אתה מתאחד עם כולם, "אני לא יותר טוב מהשני, מה יש לי לכעוס עליו?" וזו עבודה קשה וצריך תמיד להזכיר את זה שוב ושוב ושוב...

למה הקב"ה הביא לנו את חג הסוכות?
הרי מה זו סוכה? שמת לב היכן אתה יושב? אתה יושב בתוך סוכה מתחת לסכך, וממה הסכך עשוי? "פסולת, גורן ויקב", יש לך על הראש פסולת, "רק שג'וקים לא יפלו עליי", "תסתכל, נפלה נמלה לתוך הצלחת..." כל הזמן צריך לרסס בסוכה בגלל הנמלים, זה חג זה?
אתה קם בלילה ומרגיש שמשהו מדגדג אותך, אתה פוקח את העיניים ורואה מלא נמלים, איזה מין חג זה? המקום הזה מתאים לכבשים ותיישים, לא לבני אדם...
מה התשובה? כן, כן, כן! הקב"ה בכוונה הביא לך שבעה ימים כאלו כדי שתזכור איפה אתה נמצא, "פסולת, גורן ויקב", תכיר את הפסולת שלך, תכיר מי אתה באמת, תכיר את החסרונות שלך, הקב"ה מושיב אותנו כל שנה בסוכה למשך שבוע, אולי יכנס משהו ללב שלנו...
אחר כך מגיע חג הפסח ושוב פעם אותן תזכורות, מגיע חג הפסח ומה עושים לך? "תזכור שאתה חתיכת עבד, פרעה עינה אותך", ושלא נדבר על הניקיונות שלפני החג...
לפני פסח יש לנו את פורים- "עד דלא ידע", תשתה עד שתהיה שיכור. אני אעשה שטויות, אני אפול על הרצפה וכולם יצחקו עליי- מה טוב בזה? זה מצויין, כן! כך תדע מי אתה באמת. כל החגים בעצם הם תחנות דרך- לחזור שוב להכרת הבורא, לראות שאני לא יכול בלי בורא עולם.
מה שהסברנו היום על האתרוג שהוא מסמל צדיקים עם טעם ועם ריח ולכאורה הם מופרדים שלא רוצים להתקרב לאחר כי הם חושבים שהם יותר טובים, כמו כן בברכה "עָל נְטִילַת לוּלָב" שהאתרוג מופרד משאר המינים– נגיד משהו כדי שלא תצא תקלה תחת ידינו.
גם אם אתה צדיק- יש לך טעם וריח וגם זכית לרדת לשכבות הנמוכות ולקרב אותם לקב"ה– צריך שזה יהיה סביב עבודת ה' בלבד.
גם מה שאמרנו לצדיק- לאדם שהוא ברמה גבוהה עם טעם וריח, "תרד לעם ותכיר שאתה כמוהם", לא התכוונו שתרד ברמה ותשתה איתם לחיים, תרימו כוסית ותתחילו להשתכר, אלא תרד איתם סביב עבודת ה' כדי לקרב אותם, כדי שאתה אחר כך תוכל להתחבר אליהם.
אני מתקרב אליהם לא כי אני יותר טוב מהם, אלא אני רוצה שהם יזכו כמו שאני זכיתי, אני מחובר אליהם מתוך אהבה ולא כי אני יותר טוב מהם, "למה שרק אני ארוויח? אני רוצה שגם אתם תזכו", זו הגישה שצריכה להיות. ושוב הכל רק בשעת הברכה והנענועים, אין סתם "אהלן, מה נשמע? בוא נאכל יחד...", אין ענין שהאתרוג שמסמל את הצדיק ירד סתם לעם "יאללה, בוא נעשה חאפלה", אין כזה דבר, רק אם זה למטרה של עבודת ה', אז יש עניין מאוד גדול לקרב אותם.

חג הסוכות זה תחנת דלק של שמחה לכל השנה
חג הסוכות זה הזמן לבקש מה' "אבא, תזכה אותי לשמוח כל השנה", כל פעם מחדש אנחנו צריכים לבקש את זה. זה כמו שבן אדם יגיע לתחנת דלק ויתנו לו דלק בחינם אבל הוא לא יתדלק, הוא העביר את החג בכיף- אכל ושתה אבל לא ביקש שמחה... נגמר החג– הלאה- נוסעים עכשיו לתחנה הבאה, אבל בסוכות זה "זְמָן שִׂמְחָתֵנוּ"- משמיים משפעים עלינו שמחה כדי שניקח אותה לכל השנה עד השנה הבאה, אז תבקש ותתחנן, "אבא, תזכה אותי להיות בשמחה בעבודתך, להיות בשמחה עם הילדים שלי", בסוכות ה' משפיע שמחה, בשבועות ה' משפיע חשק ללמוד תורה, "זְמָן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ", חשק לקיום מצוות.
איך מקבלים שמחה מה'? על ידי תפילה. תפילה זה כלי, "אבא, תביא לי שמחה, תרחם עליי...", תבוא עם כלים, תתפלל עוד ויתנו לך שפע עוד ועוד, תבוא עם ג'ריקנים גדולים... בשביל זה ה' הביא לנו את החגים ואת יום השבת– שבת ניתנה כדי שנבקש מתנות רוחניות, שנתמקד ברוחניות להבדיל מימי החול שאפשר לבקש דברים גשמיים.

יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900