דבר תורה לפרשת תולדות - על פי "דרך הבעל שם טוב"

נקודות מהפרשה על פי "דרך הבעל שם טוב"

לעשות מכישלונות- זכויות

"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד"- פירש רש"י: "שהיו אומרים זבל פרידותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך"- וצריך ביאור, הרי לא מסתבר שהזבל היה שווה יותר מכסף וזהב. ויש לומר שלכל אחד יש מצבים של כישלונות ונפילות לפי דרגתו, ויצחק אבינו מכל המצבים שעבר קלט מהם נקודות של פרידה מה', למד מזה את שפלותו והגיע להתבטלות אמת וזהו "זבל פרידותיו" של יצחק. "ולא כספו וזהבו של אבימלך"- היינו בחינת כיסופים ואהבה אך מייחס אותם לעצמו ואוחז אני "אבי-מלך" אני עושה טובה למלכו של עולם.

ללמוד מהפגם של הזולת

"וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו"- צריך ברור למה אבימלך נקרא אחיו של יצחק, הרי הוא אינו אחיו במצוות? ויש לומר שיצחק אמר "לא סתם ה' הפגיש אותי עם אבימלך אלא כדי שאלמד ממנו שאני בדיוק כמוהו מצד עצמי, וכל הטוב שיש בי זה רחמי ה'..."

תורה תכליתה שפלות ודבקות

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ..."- שאל רבי יששכר דב מבעלז אפשר להבין את עֵשָׂו שהתרוצץ וביקש לצאת כי נמשך אחר עבודה זרה ואילו בבטן אמו לימד מלאך את התורה והוא לא יכל לסבול זאת... ברם יעקב שלמד שם את התורה מפי מלאך מה ראה הוא להתרוצץ? יש לומר שאמנם למד תורה אך זו תורה ללא 'הכרת שפלות', ורק תורה שלומדים כאן בעולם הזה יכולה להביא את האדם ל'הכרת שפלות' ואז זוכים לדבקות והתקשרות בורא.

יש לקחת את הכאבים להכרת שפלות

"וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'"- פירש רש"י: "שיגיד לה מה תהא בסופה". ויש לבאר שרצתה ללמוד להגיע אל ה"מה", היינו מתוך המעבר שכעת מתרוצצים בקרבה ללמוד מזה את הכרת האפסיות ועל ידי זה להתקשר אל ה'. וזה שיגיד לה "מה תהא בסופה" היינו בחינת ענווה ועל ידי זה "לִדְרֹשׁ אֶת ה'"- לשון התחברות לפנימיות.

דרך האינטרס להתחבר אל ה'

"וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו"- גם גוי עושה מעשים טובים, אלא שהפנימיות שלו היא בשביל אינטרסים אישיים שלו, גוי לא מסוגל לצאת ולהתקדם יותר מזה. אולם יעקב היכן שעֵשָׂו מסיים שם יעקב מתחיל את עיקר עבודתו- לגלות את האינטרס החבוי בתוך העשייה, ומתוך האינטרס לגלות את ה' על ידי שלומד את אפסיותו וממילא ממליך את ה' על הפעולה החיובית שנעשתה. וזהו "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת"- היינו יעקב אוחז ותופס שעיקר העבודה "בַּעֲקֵב עֵשָׂו"- בסוף הפעולה שעֵשָׂו מסיים משם יעקב מתחיל לעבוד עם הפנימיות.

שני ניסיונות בשעת האכילה

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד"- פירש רש"י: "לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו 'אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן?'". התבן והמלח הם שני הפכים- התבן הינו הפסולת של המאכל ואילו המלח נותן טעם במאכל, משביח ומקיים אותו. והנה באכילה עצמה יש בחינת 'תבן'- בחינת פסולת- זו התאווה שיש באכילה.

ויש בחינת 'מלח' שנותן טעם וקיום למאכל וזה כשמשתמש עם האוכל לעבודת ה' או על ידי שמעלה את התאווה לאהבת ה'. ועל זה שאל עֵשָׂו "היאך מעשרין את התבן"- איך אפשר לתקן את תאוות האכילה ואיך אפשר לא ליפול בגאווה כשמעלה את התאווה לאהבת ה' שזה תיקון המלח כנ"ל.

שני שלבים בלימוד התורה

"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"- "אֹהָלִים" משמע שניים וכמו שפירש רש"י: "אהלו של שֶׁם ואהלו של עבר". ניתן לבאר שתחילה יש ללמוד באוהל של "שֶׁם"- היינו לשון מהות ובניית האישיות הפנימית. ולאחר מכן יש ללמוד בבית מדרשו של "עבר"- היינו להעביר ולהעלות את הנ"ל לקדושה ולהמליך את ה' על כל העשייה החיובית.

הרשעים מתרצים שהעבירה לא קשורה אליהם

"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". מדוע אצל עֵשָׂו נאמר פעמיים "איש" ואצל נאמר רק פעם אחת? יש לומר שעֵשָׂו טען שהוא מורכב משניים- יש את עֵשָׂו החיובי ויש עוד עֵשָׂו אחר שזה "לא אני" כמו שמסופר על אריסטו שפעם ראו אותו תלמידיו בקלקלתו ואמר להם: "עכשיו אני לא אריסטו". וכך עֵשָׂו היה אומר "אני צדיק"- וזהו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד"- שצד את הבריות בפיו שהוא צדיק,  "אִישׁ שָׂדֶה"- מה שאתם רואים אותי בשדה- היינו בהפקרות- זהו איש אחר... אולם "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם"- "איש" אחד שגם את החיובי והשלילי קישר לעצמו ואדרבא מכח השלילי הכיר שהחיובי שלו אלו רחמי ה', ולא תירץ ואמר שה'שלילי' שבו זה מישהו אחר.

לקבלת העלון, הקדשות ותרומות ניתן לפנות: 050-3739010 [email protected]

דבר התורה המרכזי לפרשת תולדות - דרך הבעל שם טוב

כתוב בפרשת השבוע "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו". מה הפירוש "וַיִּקְרְאוּ"? מסביר רש"י במקום: "הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה".

בפסוק הבא כתוב: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". "וַיִּקְרָא" זה לשון יחיד. מסביר רש"י במקום "וַיִּקְרָא": "הקב"ה, אמר אתם קריתון לבכורכם שם, אף אני אקרא לבני בכורי שם".

התורה אומרת שהקב"ה קרא לו "יעקב" בגלל שידו תפסה את עקב עֵשָׂו. השאלה היא מדוע תפיסת עקב עֵשָׂו גורמת לקב"ה להיכנס לתמונה ולקרוא לרך הנולד "יעקב"? מה המסר שיש בפסוק "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו"?  בגלל פעולה כזאת קטנה שנעשתה בידי תינוק, זו סיבה שיקראו שמו יעקב לכל החיים? ולא סתם מישהו קרא לו כך, אלא ה' קורא לו יעקב...

היסוד של היום מאוד חשוב, כדאי להקשיב ולנסות ליישם...

כתוב בספרי החסידות שישנן שתי דרכי השפעה על בן אדם:

השפעה שכלית והשפעה נפשית. לדוגמא בהשפעה שכלית, המרצה או אפילו הרב מגיע להרצאה, מדבר שעה, אומר "תודה רבה שהקשבתם... שנזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן ואמן, שלום ולהתראות" והולך, אין לו מה לומר יותר... זה מה שקורה היום במוסדות חינוך, יש רב או מורה שמעביר את השיעור והתלמידים כותבים... לאחר זמן מה יש מבחן, בסוף השנה מקבלים תעודה וזהו...

אם יום אחד תשאל את הילד: "תגיד לי, אתה מתגעגע למורה שלך מכיתה ח'?" הוא יענה: "לא...", איך זה יכול להיות? שנה שלמה הוא היה במחיצתו ולמד ממנו דברים. מדוע התלמידים לא מתגעגעים למחנכים ולמורים שלהם? כיצד הם יכולים לעלות מכיתה לכיתה ואין להם אפילו מחשבה אחת קטנה על המחנך משנה שעברה? התשובה פשוטה, כי הקשר ביניהם היה שכלי... קשר שכלי לא מחזיק מעמד, אין לו השפעה לטווח ארוך...

אבל ישנה דרך נוספת להשפעה- השפעה דרך הנפש.

בהשפעה נפשית אתה קודם כל רוכש את האמון של השני, אתה נותן לו ביטחון, מעריך אותו ואוהב אותו. רכישת האמון יכולה להימשך שנה ושנתיים, זה לוקח זמן. יצירת קשר נפשי הוא תהליך ארוך ומתמשך של בנייה.

בשנה שעברה היה לי תלמיד בישיבה, הוא נהג להגיע לבית המדרש ולא לפתוח את הפה, מילה לא אמר, שאלתי אותו: "מה קורה? למה אתה לא מדבר?" הוא ענה לי: "הרב, זה לא מדבר אליי, לא מעניין אותי. הלימודים האלו מזמן כבר לא מדברים אליי, תן לי רק לסיים את השנה כדי לסיים 12 שנות לימוד...", הורדתי פרופיל וניסיתי לרכוש את האמון שלו ושידרתי לו אהבה: "בוקר טוב, מה נשמע? מה שלומך?" לא אמרתי לו שום מילה על התלבושת ועל המראה החיצוני שלו, לא הערתי לו על כך שאינו מתפלל או על כל מיני דברים שעשה ולא ראוי לעשות, נתתי לו רק אהבה והערכה. במשך הזמן הבחור קלט כמה שאני אוהב אותו, ולמרות שלא הגיע אף פעם בזמן, לפחות הוא הגיע כל יום... כשהבחורים רצו להתאוורר ולצאת לפארק, הייתי אומר להם: "מה שהוא יחליט, מה שהוא אומר זה מה שנעשה".

עשיתי אותו 'מלך הכיתה'. וכך נתתי לו כמויות גדולות של אהבה, הערכה וביטחון. הבחור מסיבות אישיות היה צריך לעבור לישיבה אחרת ולא היה לו קל בכלל להתאקלם שם, היו לו שם הרבה בעיות...

יום אחד הוא צלצל אליי ושאל "הרב, מה נשמע?" הייתי בהלם שהוא יצר איתי קשר בכלל. ואז הוא אמר לי "הרב, עכשיו אני מבין יותר את מה שלימדת אותנו בכיתה. עכשיו אני מבין מה זה להעלות את הצער לצער השכינה, התחלתי למצוא את ה' בכעסים ובפחדים...", וכך מדי פעם הוא יצר איתי קשר. בימי חמישי אני מעביר שיעור בשכונת הדר גנים בפתח תקווה ופתאום אני קולט את הבחור, הייתי בהלם... בישיבה הוא לא היה מסוגל לשמוע את הדיבורים הללו ועכשיו הוא נמצא פה בשיעור...

באמצע השיעור זיהיתי אותו, קמתי ממקומי, ניגשתי אליו וחיבקתי אותו. כולם הבינו שהקשר בינינו הוא קשר נפשי, הוא יצא לשבת חופשה מהישיבה ולפני שהוא הלך הביתה הוא הגיע לשיעור שלי. זו תוצאה של קשר נפשי...

מי לימד אותנו את הדרך הזו? אברהם אבינו, כתוב "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע"- "אֶשֶׁל" ראשי תיבות אכילה, שתייה, לינה...

אנשים באו לאברהם ואמרו: "שלום, שמענו שיש פה אוכל, זה נכון?"

"כן, לא טעיתם. כנסו בבקשה...", אברהם היה עונה. אצל אברהם אכלו, שתו, נהנו וְיַשְנוּ. לאחר שבועיים ניגשו לאברהם ואמרו לו: "אברהם, אתה בן אדם מיוחד, אין כמוך, אתה מותק של בן אדם... רצינו לומר לך תודה רבה".

אברהם היה עונה: "לי? לי אתה אומר תודה רבה? תגיד תודה רבה לקב"ה, לבורא העולם שברא אותנו ונתן לנו מידו הרחבה, לא לי..."

ואז הוא הסביר להם שצריך להודות לה' על כל הדברים שאנחנו מקבלים. מדוע אברהם לא הסביר להם בהתחלה לפני שנכנסו לביתו מיהו ה'?

- "שמענו שיש פה אוכל, אפשר לאכול?"

- "סליחה, קודם כל תיטול ידיים, בלי נטילת ידיים לא אוכלים אצלי. עכשיו שים כיפה ותברך... חבר'ה, מי שרוצה לאכול אצלי- יש תנאים! נטילת ידיים, ברכות... אין משחקים..."

הוא לא נהג ככה! כי קודם כל הוא התחבר אליהם בנפש, יצר איתם קשר באמצעות האוכל, השתייה והלינה, ואחרי שנוצר הקשר הנפשי ואמרו: "אברהם, כיף להיות איתך. אנחנו מרגישים פה כמו בבית, אנחנו צריכים ללכת, אפשר להיפרד?" ואז כשאברהם קלט שנוצר קשר, עכשיו הוא יכל לומר מה שהוא רצה: "אל תודו לי, תודו לבורא עולם..."

"ואֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרן"- למה הכוונה "ואֶת הַנֶּפֶשׁ"? היה יותר מתאים לכתוב "ואת האנשים"... אלא שהנפש זה הגיורים. שרה גיירה את הנשים ואברהם גייר את הגברים. קראו לזה "נֶּפֶשׁ" כי אברהם ושרה עבדו איתם דרך הנפש ולא דרך השכל. הם יצרו איתם קשר בנפש.

מי שהגיע לר' אשר זצ"ל לשאול ולהתייעץ, יודע וזוכר שאם הוא הגיע אליו בבוקר, הוא ראה מלא אנשים בחוץ מחכים לרב. באותה שעה, ר' אשר עמד במטבח והכין חביתות וכריכים לאנשים בחוץ כדי שיאכלו ארוחת בוקר. לאחר שסיימו את הכריכים, עדיין לא נפתחה הדלת של הרב לקבלת אנשים, כי הרב הכין לכולם נס קפה... קודם כל, הוא רצה שתאכל ותשתה. הוא רצה להראות לכולם שהוא דואג להם, כמה אכפת לו מהם...

אתם יודעים שרוב העולם בנוי על קשר שכלי?

ולא רק מחנכים עם תלמידיהם, אלא לצערנו גם הורים עם ילדיהם.

אבא נכנס הביתה והדבר הראשון שהוא אומר לבן שלו: "סליחה, אבא הגיע, למה אתה לא עומד? זו הלכה! רמב"ם מפורש... 'כשאבא נכנס עומדים...', למה אתה לא עומד?" כל היום הטפות וביקורות...

אבא בא הביתה ורואה את הבן שלו משחק:

"למה אתה משחק במקום לשבת וללמוד?"

ההורים כל היום נותנים מסרים, הטפות והרצאות לילדיהם וחושבים שדרך ההרצאות והמסרים הם יבנו קשר עם הילד, והם לא מבינים שזו טעות שאין כדוגמתה!

היום קיבלתי טלפון מאבא כאוב. הבן שלו בכיתה ח' הודיע לו שהוא לא הולך יותר לבית הספר...

שאלתי את האבא:

-  "איך אתה מעביר איתו את הזמן? איך אתה בונה איתו קשר?"

-  "כל יום בשעה עשר בלילה אני הולך עם הילד ללמוד. לאחרונה, הוא עושה לי פרצופים 'כן בא לי, לא בא לי', ואתמול כשביקשתי ממנו ללמוד איתי הוא ענה לי 'לא בא לי..."

-  "תגיד לי, אתה משועמם? ב- 10 בלילה אתה לוקח את הילד ללמוד?"

-  "מה אתה מציע לי לעשות?"

- "הילד לומד מספיק בכיתה... צא איתו לטיול, תשחק איתו, קח אותו לסיבוב, תיצור איתו קשר נפשי, כמה אפשר ללמוד וללמוד וללמוד?"

אדם אחד בא אליי בטרוניה: "אתה כל היום מדבר עם התלמידים שלך למצוא את ה' בצער ובתאוות ולהכיר שזה ה' קורא לך... תראה, הילדים שלי אחד אחד פצצות... הילדים שלי לא מכירים את הדיבורים שלך, אני דרשתי מהם רק דבר אחד: לשבת וללמוד! עוד מסכת ועוד מסכת ועוד מסכת... ותראה בבקשה, מה הבן שלי יודע ומה הבן שלך יודע? הבן שלי סיים כמעט את כל הש"ס, הוא אחד הפצצות בישיבה שלו. תגיד לי מי מוצלח יותר? אתה כל היום מדבר 'כשיש לך צער תמצא את אבא, כשיש לך פחד תמצא את ה'...', ותראה- אני לא מדבר ככה וברוך ה' יש לי תשעה ילדים וכולם מסודרים בלי כל הדיבורים שלך..."

אני שתקתי, שמעתי כל מילה. פשוט אמרתי לו: "תראה, יכול להיות שאתה צודק, שלום וכל טוב..."

אני לא מתווכח עם אנשים, אני לא משכנע אף אחד לבוא ולשמוע את הדיבורים האלו. זה לא מיסיון, יקח זמן עד שהוא יקלוט.

פשוט כואב הלב, ראיתם פעם אדם הולך לים ושם את הבן שלו ליד הגלים והולך לישון בחוף? אם אבא יעשה כזה דבר- הוא רוצח! חוסר אחריות משווע. אתה עוזב את הבן שלך ליד הים? איפה האחריות של אבא?

רבותיי, החיים הם לא ים קטן. החיים הם אוקיינוס גדול עם כל הלוויתנים, הדולפינים והכרישים. החיים לא פשוטים.

אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך ומתי... אז שיחק לך המזל, אז מה? מי שהולך לו היום לא בטוח שילך לו מחר. חיתנת את הילדים שלך, אז מה?! עם איזה ידע הוא עזב את הבית? לימדת אותו דרכי התמודדות? נתת לו כלים לחיים או השארת אותו ליד האוקיינוס והלכת לישון? לימדת אותו מה עושים בשעת צער? לימדת אותו מה עושים כשרואים חיסרון אצל האישה? איך מסתכלים על זה? לימדת אותו איך מחנכים? איך יוצרים קשר בנפש? איך מתמודדים עם חרדות או פחדים?

והעיקר "אחד הפצצות בישיבה" הוא אומר לי...

אתמול התקשרה אליי אחת ממשתתפות השיעור, וסיפרה לי שהיא טסה לחו"ל לצרכי עבודה. הטיסה עברה דרך טורקיה, ותוך כדי טיסה הטייס קלט שמתחילה סערה. מטוס עם מאות נוסעים והטייס הודיע לכולם שנקלעו לסערה. היא מספרת לי: "אני יושבת ליד החלון ורואה את הברקים והרעמים, הטייס ניסה להימנע מהסערה, אבל הוא לא הצליח... המטוס נפל למטה כמה מטרים ומאות אנשים התחילו לקלוט שנקלעו לסכנת חיים. כולם צרחו צעקות אימה, וגם אני צעקתי עם כולם. המטוס לא הצליח להתייצב והתנועע מצד לצד וכולנו אחוזי אימה. לאט לאט נזכרתי בדיבורים של "הבעל שם טוב" והתחלתי להתפלל: 'ה', תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי עכשיו שכך אזכה לפחד ממך...' וכך שוב ושוב. כולם צועקים צרחות אימה ורק אני קיבלתי רגיעות ושלווה. הרגשתי שאני בידיים של ה'. אי אפשר לתאר מה אנשים עברו בטיסה הזאת, ראינו את המוות. אם לא הייתה לי את הדרך של "הבעל שם טוב" איני יודעת איך הייתי מתמודדת עם המעבר הזה... הייתי מקבלת טראומה לכל החיים..."

אנשים לא יודעים מה מחכה להם, אילו בעיות מחכות להם בבריאות, בעיות בשלום בית, בעיות בפרנסה... החיים לא ורודים בכלל, אז כשאתה אומר לבן שלך "תהיה פצצה, תשקיע בלימוד..." האם לימדת אותו איך מתמודדים?  מתישהו הוא יקים בית, האם נתת לו דרך לעבור את הקשיים הכרוכים בזה? נתת לו כלים איך לעזור לאישתו כדי שלא תיפול במשברים אחר כך?

מה החזיק את אבותינו הקדושים ואת עם ישראל במצרים? רק האמונה, לחיות עם ה', לראות את ה' בכל דבר, אברהם אבינו הטמיע דרך זו לאורחיו באמצעות הקשר הנפשי. קודם כל תראה לבן שלך כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה קשור אליו ורק אחר כך תשפיע עליו...

תשמעו סיפור, היה יהודי בשוויץ שנולד עם קלפטומניה, זו מחלה כזאת שנותנת דחף לגנוב, בכל מקום שהוא הלך אליו הוא התחיל לגנוב.

ההורים שלו ניסו למשוך את הזמן כמה שיותר עד לחתונה בתקווה שיתרפא בינתיים, אבל לבסוף החליטו לחתן אותו ושאשתו תתמודד עם הבעיה ותעצור את הגניבות... הבחור התחתן והלך להתארח שבת אצל חמיו... במוצ"ש, כשהבת וחתן הלכו הביתה, המשפחה שמה לב שדברים נעלמו: המפה של שבת, פמוטים ועוד כמה דברים... כל פעם נעלם משהו אחר, אחרי שבת הבית נהיה "נקי"...

משפחת הכלה לא הבינה למה דווקא כשהם נמצאים פתאום דברים נעלמים. הם החליטו לעקוב אחריו וקלטו שכל שבת כשהוא מגיע הוא גונב מהם. הם אמרו לבת שהוא חולה נפש ודרשו ממנה להתגרש ממנו...

הבחור חזר למשפחתו והם אמרו לו: "הלו, לא הצלחת להחזיק מעמד איתם, אז גם אצלנו לא תהיה! אם הם זרקו אותך, גם אנחנו זורקים אותך! אנחנו כבר לא מכירים בך! אתה כבר לא רשום אצלנו בתעודת זהות..."

המשפחה שלו החרימה אותו. הם הציעו לו לעלות לארץ ישראל ולפתוח דף חדש... למזלו מישהו הפנה אותו לר' אשר, שטיפל גם בפגועי נפש.

הבחור הגיע לר' אשר לקראת ערב כשהרב היה כבר מאוד עייף וחסר כוח...

"שלום, אפשר לדבר עם הרב?" הוא שאל את המשמש בקודש של הרב, והוא ענה לו: "לא. הוא לא יכול לקבל אותך, הוא מאוד עייף. שבוע הבא ביום שלישי יש בר מצווה לנכד של הרב. תבוא לבר מצווה ושם הוא ידבר איתך..."

הוא לקח אותו הצידה והסביר לו איך להגיע ומתי.

הבחור הגיע ביום שלישי לבר מצווה ופנה לר' אשר והרב אמר לו: "תקשיב, אני פה עם אורחים ואני חייב להתפנות אליהם. תבוא עוד חצי שעה ואני אדבר איתך..."

- "ומה אני אעשה בינתיים חצי שעה?"

- "לך לרחוב יפו ותקנה לך פלאפל..."

- "אבל אין לי כסף..."

הרב נתן לו 5 לירות... הוא הלך לרחוב יפו, אכל פלאפל וחזר לר' אשר לדבר איתו. בקיצור ר' אשר סידר לו עבודה. יום אחד הבחור קלט שלבעל הבית יש שעון עשוי זהב. עשה מה שעשה ולקח את שעון הזהב מהבוס שלו...

בעל הבית השתגע וניהל חקירות עם העובדים כדי לברר מי לקח לו את השעון. הוא חקר גם את הבחור וגילה שהוא הגנב והעיף אותו...

הוא חזר לר' אשר וסיפר לו שהוא גנב שעון מהבוס שלו. הרב המשיך ועבד איתו בתהליך ממושך עד שהבחור נרפא מהמחלה. הרב גם שידך לו כלה, וכיוון שהוריו סרבו להגיע לחתונה, ר' אשר ואישתו צביה ז"ל ליוו אותם לחופה... היהודי הזה אמר אחרי שר' אשר נפטר: "כל מי שבאתי אליו היה נותן לי מוסר: 'מה זה הגניבות האלו? תתבייש לך!' היחיד שקנה אותי היה ר' אשר עם ה-5 לירות שנתן לי... היחיד, שבמקום להטיף לי שלח אותי לקנות פלאפל, זה מה שקנה אותי. אמרתי לעצמי שאני אעשה כל מה שהבן אדם הזה יבקש ממני..." וברוך השם הוא נרפא ממחלתו והקים משפחה לתפארת.

הסוד הוא קודם כל להראות לזולת כמה אתה אוהב אותו, וזה נכון לא רק בחינוך, זה גם נכון בבית.

רבותיי, אם אנחנו רוצים להשפיע על בן הזוג, על הילדים ועל התלמידים זה רק דרך הנפש. קודם כל תראה דאגה, אכפתיות, אהבה וחום- ברגע שהצד השני יראה כמה אתה אוהב אותו, הכל יהיה כבר יותר קל...

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו..."- איפה החינוך? יש לך בן רשע, למה אתה לא מחנך אותו? יצחק כל הזמן אהב אותו וחיבק אותו "עֵשָׂו, בוא נאכל צהריים יחד, בוא אני אברך אותך...", כך הוא 'קנה' אותו, כך הוא קשר אותו אליו... אבל לכאורה, נראה כי יצחק אבינו לא הצליח- "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו"- אומרים הספרים הקדושים שההשפעה של יצחק לא נראתה בטווח הקצר, אבל לטווח הארוך האהבה של יצחק כלפי עֵשָׂו השפיעה, זה השפיע בכך שרבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, שמעיה ואבטליון, אונקלוס הגר ואכילס הגר- תנאים ואמוראים שהתגיירו או שהיו בני גרים, הם יצאו מתוך נשמתו של עֵשָׂו והכל הודות לאהבתו הגדולה של יצחק כלפיו, זה השפיע לטווח הארוך... השפיע לאחר אלפי שנים...

אותו הדבר היה אצל ישמעאל, חז"ל מספרים שאחרי שאברהם אבינו גירש את ישמעאל, יום אחד הוא הלך לבקר אותו. אברהם אבינו עלה על חמור עם סלים מלאים כל טוב והגיע לביתו, הוא דפק בדלת ואישתו של ישמעאל פתחה:

- "כן, מה רצית?"

- "שלום, איפה ישמעאל?"

- "לא פה!"

- "איפה הוא?"

- "הוא בעבודה, אסור להפריע לו... רוצה למסור לו משהו?"

- "תגידי לו שהיה פה זקן מכנען ואמר שמשקוף הבית עקום..."

אמרה לו "תהיה בריא" ושלחה אותו לדרכו... ישמעאל חזר בערב מהעבודה והיא סיפרה לו שבא זקן מארץ כנען ואמר שהמשקוף עקום.

ישמעאל שאל "מה הוא רצה?"

ואישתו ענתה "כלום, בא ושאל היכן אתה. אמרתי לו שאתה לא כאן..."

איכשהו ישמעאל קלט שזה היה אבא שלו שהגיע והעביר לו מסר שאישתו עקומה, ישמעאל לא חשב פעמיים וסילק אותה.

אחרי תקופה הוא נשא אישה אחרת, אברהם אבינו מגיע לביקור נוסף, הוא דופק בדלת ואישתו של ישמעאל פותחת:

- "כן, מי אתה?"

- "זקן מארץ כנען..."

- "מכנען? זה ממש רחוק. בוא תיכנס, תאכל ותשתה..."

אברהם נכנס, אכל ושתה. בסוף אמר לה "תגידי לישמעאל שזקן מכנען היה פה ואמר שהמשקוף ישר..."

כשישמעאל חזר בערב מהעבודה סיפרה לו אישתו שהגיע זקן מארץ כנען והשאיר לו פה צימוקים, שקדים ותמרים. כותב המדרש: "וידע ישמעאל שליבו של אביו עליו". ישמעאל ידע שאפילו שהוא רחוק מאביו, אבא שלו כל הזמן אוהב אותו וחושב עליו.

המלאך אומר להגר: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּֽי שָׁמַע ה' אֶל ענְיֵֽךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן". מישהו יכול 'לשבור' נבואה של מלאך? אם מלאך אומר לאישה שיהיה לה בן פרא אדם, אז זה מה שיהיה- פרא אדם בדמות אדם, כפי שאנחנו רואים היום את הילדים שלה...

ובכל זאת כתוב בתורה בנוגע לישמעאל: "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו"- ורש"י מפרש "וַיִּגְוַע": "לא נאמר גויה אלא בצדיקים"- מלמד שעשה תשובה. התורה קוראת לו צדיק? איך הצליח אברהם להפוך את ישמעאל- שהמלאך מנבא שיהיה פרא אדם- לצדיק? רק בזכות אהבה. הוא קודם כל קשר אותו בנפש, חיבר אותו אליו, נתן לו הרגשה שהוא אוהב אותו.

כשאתה לא עוזב את הבן שלך ונותן לו חום ואהבה-

ממילא אחר כך תוכל להשפיע עליו...

"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"- כיצד זה מסתדר? אומרים המפרשים לא כתוב "הקול" עם ו', אלא כתוב "הַקֹּל"- קולו של יעקב 'קל' והידיים ידי עשו. מה זאת אומרת שקולו של יעקב 'קל'? האות ו' נקראת בספרים "אות של המשכה"- ו' כותבים כמו את האות י' אבל ממשיכים אותה למטה. י' זה שם ה' ברוך הוא. האות ו' באה לרמוז לנו שממשיכים את שם ה' למטה, מכירים אותו גם פה, בעולם הזה. אם אין אות ו' זה אומר שיש 'קל' יעקב- בלי להמשיך את ה' למטה. אומר ה"שפת אמת" בפרשת "וארא": "אם ישראל יחיו ויבינו שכל מה שיש להם, כל הטוב ברחמיו יתברך, ויבינו שהם מצד עצמם חסרי אונים וכל מה שיש להם שייך לה'- לא יאונה להם שום רע, שום פגע ושום פורענות, לא ברוחניות ולא בגשמיות".

אתה יכול ללמוד ולהתפלל, השאלה היא האם אתה עם ה' או בלי? מי מוסר את השיעור? אני או ה'? מי אפה את העוגה? מי שוטף את הבית? מי מחנך את הילדים? פה הנקודה! שזה יהיה "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב"- עם ו'- קח את האות י' שזה שמו של ה' ומשוך אותה למטה, תוריד אותה עד לעולם הזה, לעולם הגשמי: "אבא, זה אתה!" ואז אין "הידיים ידי עשו"- שזה מרמז למכות ופורענויות. כך נזכה לישועות.

וכשה' אחד ושמו אחד, כל האויבים שלנו יפלו ואנחנו נזכה לגאולה הקרובה, אמן כן יהי רצון.

לקבלת העלון, הקדשות ותרומות ניתן לפנות: 050-3739010 [email protected]