דבר תורה לפרשת נח "שלמות האדם או שלמות הבורא" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". התורה משבחת את נֹחַ– "צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", רש"י במקום אומר "יש מרבותינו דורשים לשבח, כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי– לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדור של אברהם לא היה נחשב לכלום".
זה פלא עצום כיצד חז"ל מבטלים את נֹחַ... הרי מה באמת הקושיה? בסדר, אז הוא לא היה ברמה גבוהה כמו אברהם אבינו, אבל למה אתה אומר שהוא "לא היה נחשב לכלום"?
כל הגדלות והשבח שלו זה כי הוא חי בדור שלו אבל אם הוא היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום... אולי בדור של אברהם הוא היה נחשב בינוני? אולי הוא היה נחשב אדם רגיל? לא! "לא היה נחשב לכלום"– כלום, היה כמו אוויר...
השאלה היא למה? בכל זאת הבן אדם עשה כמה דברים טובים בחיים שלו...

דבר נוסף, עַם ישראל נקראים "בני אברהם, יצחק ויעקב". הגויים נקראים "בני נֹחַ"– "שבע מצוות בני נֹחַ". נשאלת השאלה, למה עָם ישראל מיוחס לאבות הקדושים ולא לנֹחַ? הרי נֹחַ היה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו"- כל העולם ניצל בזכותו של נֹחַ, הרי אם לא נֹחַ העולם לא היה ניצל בכלל... אז למה באמת עָם ישראל לא מיוחס לנֹחַ אלא רק הגוים? אנחנו לא קשורים אליו בכלל אלא הקשר שלנו מיוחס לאברהם, יצחק ויעקב. עָם ישראל לא מתחיל את השושלת עם נֹחַ והשאלה כאמור היא למה?

עוד משהו, בהפטרה כתוב "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ"- הקב"ה נשבע שהוא לא יביא יותר מבול לעולם, המבול נקרא "מֵי נֹחַ"– המים של נֹחַ.
למה המבול נקרא על שמו של נֹחַ? המבול היה צריך להיקרא על שֵׁם הרשעים בדור שלו ולא על שמו של נֹחַ...
אומר 'הזוהר הקדוש' בפרשת 'נֹחַ' שנֹחַ היה אשם במבול מכיוון שהוא לא התפלל על בני דורו. לעומת זאת, אברהם אבינו מתפלל על סדום ועמורה– אברהם אבינו התפלל על האנשים הכי רשעים שהיו בדורו, התפלל עליהם במסירות נפש...
השאלה היא מה החילוק בין נֹחַ לאברהם? למה באמת נֹחַ לא התפלל על בני דורו? 'הזוהר הקדוש' מאשים את נֹחַ במבול, אם כתוב בהפטרה שהמבול נקרא "מֵי נֹחַ" זאת אומרת שנֹחַ אחראי על ה'פיגוע' הזה... השאלה היא למה נֹחַ לא התפלל על בני דורו? תפילה לא עולה כסף...

דבר נוסף, שהקב"ה החליט להציל את העולם הוא נתן לנֹחַ תפקיד קצת מסובך– להיכנס לתיבה עם כל החיות והבהמות והוא וילדיו יצטרכו להאכיל אותם שנה שלמה... זו עבודת פרך שאין כדוגמתה, כל חיה אוכלת בשעה אחרת, אתה לא יכול לישון, אין לך זמן לעצמך כי כל היום אתה עסוק בלהאכיל חיות ובהמות.
כפי שאתם יודעים נֹחַ יצא שבור מהתיבה שנאמר "וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ"– פירש רש"י במקום "מדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים, שאיחר מזונות לארי והכישו".
שואל ה"חתם סופר" זיע"א למה הקב"ה עשה ככה? הקב"ה לא יכל להציל את נֹחַ ואת החיות אשר איתו בצורה יותר פשוטה וקלה?
היה אומר לו להיכנס לאיזו מערה או מקלט לכמה ימים וכך להינצל מהמבול, כמו שבארץ ישראל לא ירד מבול- הקב"ה יכל לתפוס פינה קטנה באחד המקומות בעולם ולהגיד לנֹחַ "לך לשם ותינצל מהמבול". בורא עולם מפיל על נֹחַ כזה תיק כבד וקשה מנשוא עד כדי כך שהוא יוצא מהתיבה גונח ויורק דם או לדעה השנייה צולע כי האריה נשך אותו, והשאלה היא כאמור למה ה' עשה כך?

שאלה נוספת, כידוע עניין המבול נמשך שנה שלמה- ארבעים יום ירדו גשמים ואז כל העולם התמלא במים. השאלה היא למה המבול נמשך שנה שלמה? "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"- ירדו גשמים ארבעים יום מלמעלה, מלמטה נבקעו כל מעיינות תהום רבה והעולם הוצף במים, כל ההרים כוסו מים. לאט לאט המים ירדו והתהליך הזה נמשך שנה שלמה...
אומר רש"י במקום "משפט דור המבול שנה תמימה היה", גם כאן שואל ה"חתם סופר" על אילו רשעים מדובר? הרשעים שהיו מתו מיד במקום... כשירד הגשם מלמעלה ונבקעו מעיינות תהום רבה מלמטה מיד הרשעים מתו, למה היה צריך עוד ועוד גשם? בשביל מי? מתו כולם במקום, לא חבל על המים?
מה תגידו, אלו יסורים רוחניים? אבל הרי כתוב במשנה במסכת 'סנהדרין' פרק י' "דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא"- עד היום הם לא סיימו את העונש שלהם, אז למה בדיוק המבול נמשך שנים עשר חודש?

עד כאן השאלות אז בואו נתחיל את היסוד, אני חושב שהוא חשוב ויפה.

תכלית הבריאה– עבורי או עבור הבורא?
מהי תכליתה של הבריאה? מה תכלית העולם? מה תכליתה של התורה והמצוות? האם הקב"ה הביא לנו תרי"ג מצוות כדי שעל ידי התורה והמצוות אנחנו נהפוך לגדולים ושלמים יותר?
לדוגמא, ראיתי מישהו מסכן אז עזרתי לו, עכשיו מעשה החסד שעשיתי איתו נוטע בלב שלי 'ויטמין חסד'- נהייתי יותר בעל חסד, למדתי תורה אז נהייתי יותר קדוש, הכנסתי אורחים והתקדמתי עוד קצת...
בקיצור, האם מטרת הבריאה היא שלמות האדם שעל ידי תרי"ג מצוות אתה תתקדם, תתעלה, תתפתח, תהיה יותר קדוש, טהור ומשובח או שבעצם מטרת הבריאה היא שלא תהפוך לאדם מושלם וגדול יותר אלא המטרה היא להרבות כבוד שמיים בעולם?
לא אכפת לי אם תהיה מושלם או לא- אותי צריך לעניין דבר אחד, שיתרבה כבוד ה' בעולם.
רבי זושא מאניפולי זיע"א אמר "אם הקב"ה יבוא אליי בהצעה להתחלף עם אברהם אבינו- שאני אהיה 'אברהם אבינו' ואברהם אבינו יהיה 'זושא', לא הייתי מסכים, כי מה יצא מזה לבורא עולם? עדיין ישאר לו זושא אחד ואברהם אבינו אחד, בורא עולם לא ירוויח מזה כלום, רק אני ארוויח מזה כי אני אהיה 'אברהם אבינו'... אלא החשבון האמיתי הוא לא מה אני ארוויח אלא מה בורא עולם ירוויח מהסיפור".
אם הקב"ה יציע לכל אחד מאיתנו "רוצה להתחלף עם אברהם אבינו?" אנחנו נסכים או לא? אם אסכים זה בגלל שאני מחפש את השלמות שלי, את הגדלות שלי... המטרה היא לא השלמות שלי אלא להרבות כבוד שמיים וזה עניין אחר לגמרי.
כתוב "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקִים"– מה זאת אומרת "וְאֵינֶנּוּ"? מה קרה שה' לקח אותו?
אלא חנוך עבד על עצמו עד כדי כך שהוא הגיע לדרגת מלאך, ברגע שהוא הגיע לדרגת מלאך לקחו אותו למעלה.
אומר ה"חת"ם סופר" שגם אברהם אבינו יכל לעבוד על עצמו ולהיות מלאך, אברהם אבינו יכל להיות מלאך בדיוק כמו חנוך, אבל אברהם אבינו אמר "אני מוותר על המעלות שלי, אני מוותר על הדרגות הגבוהות שאני יכול להשיג רק שיתרבה כבוד ה' בעולם".
אברהם אבינו התעסק כל היום עם ערבים או עם חסרי דעת, כולם היו באים אליו... אפילו ערבים שהשתחוו לאבק שברגליהם, עובדי עבודה זרה ממש הגיעו אליו, לא באו לשם 'אברכים' מאיזה כולל רציני ומפורסם אלא אנשים שעבדו עצים, השתחוו לשמש ולירח, והוא כל היום התעסק איתם, ישב והסביר להם שיש בורא לעולם וכל מה שהם עושים זה שטויות, הוא הכין להם לאכול ולשתות ונתן להם מקום לישון. אברהם ויתר על הדרגות הרוחניות שלו, ויתר לכאורה על עצמו כי הוא יכל להיות מלאך, ובמקום זה הוא אמר "אני מוותר על המעלות והשלמות שלי, העולם לא מכיר את הקב"ה, איך בורא עולם יתפרסם? אני מוכן 'להתלכלך' בשביל בורא עולם והעיקר ששמו יתפרסם..." אברהם אבינו חידש הלכה "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה", בחיים לא היינו מעלים על דעתנו להעדיף לארח מישהו זר במקום להיות עם בורא עולם...

"שני תפיסות"– 'נֹחַ' מול 'אברהם'
נֹחַ אחז שמטרת העולם היא לדאוג לשלמות שלו, "שאני אגדל ואהיה כמה שיותר שלם במידות!" ואברהם אבינו אחז "אין כזאת מטרה! המטרה היא לדאוג לפרסם את שמו של הבורא בעולם..."
ולכן נֹחַ לא מתפלל על בני דורו. נֹחַ, למה אתה לא מתפלל על בני דורך? תראה כמה אנשים תועים ומסכנים יש בדור שלך... אלא נֹחַ אומר "סליחה, המטרה זה אני– אני צריך לדאוג שאני אהיה צדיק, מה אכפת לי מהשני? אני צריך לדאוג לעצמי וכל עוד לא פנו אליי- לא מעניין אותי!"
אברהם אבינו לא מחפש את השלמות של עצמו, אותו מעניין מה עם בורא עולם? מה עם צער גלות השכינה? תמיד אברהם אבינו חשב "הרי מי מכיר את בורא עולם? אף אחד לא חושב עליו".
אף אחד לא הכיר את בורא עולם אז הוא עשה הכל כדי לפרסם את שם ה' ולכן הוא התפלל על בני דורו כי הוא רצה שגם הם יזכו...
החילוק הזה בין אברהם אבינו לנֹחַ הוא מבהיל!
הרי בשביל מה התורה מביאה לנו דמות שקוראים לה נֹחַ?

'נֹחַ' של ימינו...
בימינו יש הרבה 'נֹחַ' כאלו ואני אחד מהם, המטרה שלי היא להתקדם כמה שיותר. עד גיל שלושים הייתי אברך כולל ואז פנו אליי מאחת הישיבות וביקשו ממני להיות משגיח בישיבה. תפקיד המשגיח זה לדאוג לתלמידי הישיבה, לשאול בשלומם, להתעניין בהם, להקשיב להם ולהרים אותם לאט לאט. צריך להיות מעודכן בכל ענייני בני הנעורים ולהיכנס לנעליים שלהם. החברים הקרובים שלי אמרו שנפלתי, "וואי, מסכן... איך הוא נפל, הוא יכל להתפתח, להתקדם ולהצליח בחיים הרבה יותר..."
לפני שקיבלתי את ההצעה להיות משגיח בישיבה התייעצתי עם ר' אשר זיע"א ושאלתי אותו "כבוד הרב, הציעו לי להיות משגיח בישיבה, ללכת על זה או לא?" הוא ענה "למה לא? תלך ותהיה לך הצלחה גדולה", ככה הוא בירך אותי...
מה הנפילה כאן בדיוק? לאיפה נפלתי? התשובה היא פשוטה, לשיטתו של נֹחַ אתה צריך להתקדם ולהתפתח, המטרה היא שאתה תהיה מושלם, לכן אתה צריך להמשיך ללמוד בכולל- תדע עוד מסכת ועוד מסכת, תלמד עוד סימנים ב"שולחן ערוך" עד שלבסוף תהיה משהו ענק...
אבל לשיטתו של אברהם אבינו זה לא חשוב מה תצא או לא תצא- העיקר שיתרבה כבוד שמיים...

יש אנשים שצריכים אותך, צריכים דווקא אותך!
על אחת כמה וכמה אם אתה עושה את תפקידך בצורה טובה.
כך בורא עולם יביא לך פרנסה, בריאות, ישמור לך על הילדים– דאגת לו אז הוא ידאג לך...
אם פנו אליך וביקשו ממך להיות משגיח ולטפל בבחורים, לסייע ולתמוך בהם כי אין מי שיש לו כישורים כמו שלך, ואתה אומר "אדוני, מה איתי? אני צריך להתפתח, אני לא אתפתח ככה! חפשו לכם מישהו אחר..." זאת אומרת דאגת לשלמות שלך. לפי נֹחַ אתה מאה אחוז אבל לפי אברהם אבינו– נפלת ובגדול...
מישהו אמר לי "אני לא מקנא בך, אתה כל היום שומע זוגות– אנשים מקללים, מלכלכים את הפה, שומע צעקות, שומע בכיות, אתה כל היום בלכלוך, אתה לא נורמלי.... אני כל היום מול הגמרא, חוזר הביתה עם צווארון לבן".
אתה אומר לאבא "שב עם הילד, תלמד אותו לקרוא..." והוא עונה "אין לי כח לדברים האלו...", אין לו סבלנות לשבת עם הילד וללמד אותו לקרוא כי הוא לא יתקדם מזה. הוא ישאיר את הילדים בבית וילך לכולל 'להרביץ' דף גמרא כדי להגיד "התקדמתי", אבל בני ביתך צריכים אותך! שב איתם קצת, תדבר איתם, תספר להם סיפורי צדיקים, אבל הוא לא מסכים כי חבל לו על הזמן, הוא צריך להתקדם– זה נֹחַ!
לאברהם אבינו לא היו כאלו מחשבות אם הוא יתקדם או לא, הוא הקדיש את כל חייו לכל מיני 'ארחי פרחי' שבאו אליו הביתה.
יוצא אם כן שהדמות של נֹחַ זה לא סיפור היסטורי אלא זו דוגמא לאדם שדואג לשלמות של עצמו.

הגישה של "דרך 'הבעל שם טוב'" לחסד
יותר מזה, גם כשמישהו כבר עושה חסד ומכניס אנשים אליו הביתה הוא עושה את זה כדי שעל ידי זה הוא יזכה להיות יותר טוב, יותר בעל חסד... הוא עושה את זה בשביל התפתחות אישית, ה'אחר' הוא כלי בשבילו כדי שהוא יתפתח, כך העולם חושב...
לפי "דרך 'הבעל שם טוב'" אין כזה מושג להתפתח! האדם לא מתפתח, הרי אנחנו אומרים "אני מציאות שלילית וחסרת אונים, אני רק יכול להתפלל ולזכות שבורא עולם יהיה איתי".
דוד המלך אמר על עצמו "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ...", דוד המלך, למה שלא תתפתח? למה שלא תתקדם קצת, נגיד מתולעת לאפרוח? כל חייך תהיה תולעת? למה אתה לא שואף לשלמות?
אבל דוד המלך אומר "אין שלם, שלם זה רק בורא עולם! ככל שאני אכיר יותר בשפלותי- אבא יהיה איתי יותר והוא יזכה אותי לעשות פעולות גדולות יותר".
אברהם אבינו אמר "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". מה זה, איפה השלמות? כל חייך תהיה בבוץ? אלא הבן אדם אף פעם לא יהיה מושלם, תמיד הוא ישאר מציאות של "עָפָר וָאֵפֶר", וככל שנודה בזה יותר ונכיר במציאות האמיתית שלנו- נזכה שבורא עולם יתגלה דרכנו, הקב"ה יפרסם את עצמו דרכנו...
זה בעצם ההבדל בין נֹחַ לבין אברהם, לכן נֹחַ לא מתפלל על בני דורו כי מה לו ולהם? הוא צריך לדאוג לשלמות שלו ולהתפתחות שלו.
לכן רש"י מסביר את הפסוק "איש צדיק תמים היה בדורותיו" ואומר "אבל אילו היה בדור של אברהם לא היה נחשב לכלום"– כי נֹחַ דאג רק לעצמו במקום לדאוג לבורא עולם, "אם היית ליד אברהם אבינו שדואג לבורא עולם אז אתה היית נחשב כלום..."

המבול נקרא של שמו של נֹחַ
ולכן התורה מספרת לנו שהקב"ה לקח את נֹחַ והכניס אותו לתיבה למשך שנה שלמה, נתן לו לעבוד קשה ועינה אותו עם החיות עד כדי עד כדי כך שאפילו זמן לישון לא היה לו... ושאלנו למה שנה שלמה? הרי דור המבול מת תוך יום אחד... אלא אומר ה"חת"ם סופר" ששנה שלמה זה היה עונש לנֹחַ, כל הבלאגן נמשך שנה שלמה בגלל נֹחַ עצמו... הקב"ה טיפל בנֹחַ בתיבה ולכן המבול נקרא על שמו של נֹחַ, כי המבול היה בעיקר לנֹחַ ולא לדור המבול וכל זאת למה? כדי שנלמד מהמקרה שלו.
זו גם הסיבה שעָם ישראל לא מיוחס לנֹחַ, אנחנו לא "בני נֹחַ" אלא דווקא הגויים מיוחסים לנֹחַ, יש להם "שבע מצוות בני נֹחַ", אנחנו "בני אברהם, יצחק ויעקב", המסר של אברהם הוא "אל תחפש את השלמות שלך, שב עם הילדים שלך כמה שצריך".
אל תחשוב על ההתקדמות האישית שלך אלא תחשוב מה הקב"ה רוצה ממך, מה הוא רוצה שתעשה עכשיו, תחפש להרבות כבוד שמיים גם אם פונה אליך עכשיו זוג מסכן ואתה צריך לשבת איתם במשך ארבע שעות.

להמתין ברחוב ארבע שעות...
סיפרתי לכם כבר פעם אך אספר לכם שוב, אחד מתלמידיו של ר' אשר סיפר לי שפעם אחת הוא הלך עם ר' אשר ברחוב, הם עברו ליד איזה בניין ושמעו ממנו צעקות נוראיות. ר' אשר אמר לתלמיד לחכות למטה והלך לראות מה קורה עם הזוג ונכנס לביתם. התלמיד חיכה לו בחוץ ארבע שעות! אחרי ארבע שעות ר' אשר ירד וסיפר לו שהאיש והאישה הטיחו האשמות אחד בשני, זרקו כריות אחד על השני, כל הבית היה הפוך, "לא הייתה לי ברירה, הכנסתי כל אחד מהם לחדר אחר והתחלתי לסדר את הבית, אחר כך טאטאתי ושטפתי את הרצפות, ניגשתי למטבח וכל הכיורים היו מלאים כלים אז שטפתי כלים, רק אחרי שהבית היה נקי ומסודר ניגשתי לבעל והקשבתי לו, אחר כך שוחחתי עם האישה ולבסוף הושבתי את שניהם ביחד ושוחחתי איתם, כל זה לקח לי ארבע שעות..."
התלמיד שאל אותו "הרב, לא חבל לך על הזמן?" אבל את ר' אשר לא עניין אם זה יקדם אותו או שהוא יתפתח מזה, הוא ראה מול עיניו שני יהודים מסכנים, הוא ראה שבורא עולם בצער על מה שקורה להם ולכן הוא צריך לטפל בהם, לא משנה כמה זמן זה ייקח...
יום אחד ר' אשר קרא לאחד מתלמידיו ואמר לו "תעשה לי טובה, אני לא מרגיש טוב, קח בבקשה את העוף הזה ותיתן לאישה אלמנה שכל יום חמישי אני נותן לה עוף לשבת". הבחור לקח את העוף לאלמנה ואמר לה "ר' אשר שלח אותי כדי להביא לך את העוף, שתהיה לך שבת שלום וכל טוב...", היא אמרה לו "מה שבת שלום? הרב שלך כל חמישי מביא לי עוף ושוטף לי את הבית, בוא תשטוף!"
לבחור לא הייתה ברירה והוא שטף לה את כל הבית...
גם אברהם אבינו עשה הכל בשביל כולם, הוא בעצמו בישל וטרח עבור האורחים שלו, זאת הייתה הדרך של אברהם אבינו.
להורים בימינו אין זמן לילדים שלהם כי האבא עסוק, הוא רוצה להתפתח ולהתקדם והאמא בהשתלמות כי גם היא רוצה להתקדם והילדים נופלים בין הכיסאות כי ההורים שלהם חיים בתקופת נֹחַ, הם התלמידים של נֹחַ...
אנחנו רואים שבורא עולם טיפל בנֹחַ יופי- "משפט דור המבול שנה תמימה היה"- אומר ה"חת"ם סופר" שהכוונה לנֹחַ– שנים עשר חודשים בתיבה זה עונש לנֹחַ, לכן אנחנו לא הולכים כמו נֹחַ, נֹחַ הוא לגויים...

"העצמה אישית"
תדעו לכם, המושג "שלמות עצמית" או "העצמה אישית" זה גאווה!
אין כזה דבר בכלל, אני אף פעם לא אהיה טוב יותר- אני בסך הכל צריך לדאוג שהקב"ה הרחמן יהיה איתי. אין כזה דבר "מושלם", כולנו בעלי מידות רעות וחושבים רוב הזמן על עצמנו....
אם יבוא לאברך בכולל חברותא 'חלש' ויבקש ממנו "מוטי, תעשה טובה, אתה יכול בבקשה ללמוד איתי?" והוא יודע שאם הוא ילמד איתו יקח לו שעתיים לסיים דף אחד, אבל אם הוא יקח חברותא פיקח וממולח יותר שאיתו הוא יכול לסיים שני דפים- הוא יבחר בחברותא הפיקח כי הוא מחפש "שלמות עצמית"- הוא כמו נֹחַ.
אבל אם הוא מחפש להרבות כבוד שמיים, האברך החלש זקוק לו הרבה יותר, אם ילמד איתו חצי שעה הוא יחזור שמח ומאושר הביתה, הוא יעשה לו את היום. לכאורה הוא הפסיד- הוא לא למד כמו שיכול היה- אבל היהודי השני הרוויח...
כמו שמסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד קשה הבנה שהצטרך ללמוד כל סוגיה ארבע מאות פעם, רבי פרידא ישב ולמד איתו אף על פי שבאותו הזמן הוא יכל לגמור את הש"ס עשרים פעם. רבי פרידא לא עשה חשבון לזמן שלו, הוא לא חיפש להתקדם אלא הוא ראה את טובת התלמיד לנגד עיניו, הוא ידע כמה התלמיד זקוק לו, ואז יצאה בת קול ואמרה לרבי פרידא "התווספו לך עכשיו עוד ארבע מאות שנה".
נֹחַ לעומת זאת דאג כל הזמן לשלמות שלו, לכן הקב"ה לימד אותו לדאוג לאחרים בלי שום התקדמות, אין שום התקדמות בלהאכיל גורילות ועטלפים, תפסיק לחשוב על שלמות כי אם לא יביאו לך תפקיד בזוי שתלמד לא לרצות להיות יותר מושלם אלא לפי רצון ה'...

"מה אני אמור לעשות כדי להתקדם?"
אלו דברים שאנחנו מתעסקים איתם יום יום, "מה אני אמור לעשות כדי להתקדם?" במקום לשאול "מה רצון ה'? מה בורא עולם רוצה ממני?" זה מה שבן אדם צריך לחשוב, זה מה שאמור לעניין אותו...
לדוגמא, אישה שיש לה שלושה ילדים ובעלה רוצה שהיא תבוא להתפלל איתו בבית כנסת מסוים, אבל היא אוהבת להתפלל דווקא בבית כנסת אחר, בבית כנסת שהיא מתפללת היא מרגישה 'עפיפון', היא רואה אורות ובבית הכנסת של בעלה היא לא מרוכזת, אבל בעלה אומר לה "דעי לך, אם תבואי איתי אני אהיה יותר רגוע כי פה התפילה קצרה יותר, אני יודע שכשאני חוזר הביתה את תהיי בבית ויהיה לי קל יותר". מה החשבון שהאישה צריכה לעשות? לפי נֹחַ, היא תפגוש את מלאכי השרת בבית הכנסת שהיא אוהבת להתפלל בו, אבל לפי אברהם אבינו החשבון שלה צריך להיות "אם אבוא עם בעלי לבית הכנסת שלו הוא יהיה שמח יותר, לכן אני מוותרת על הכל- העיקר שיהיה לבעלי טוב".
זהו יסוד שאם ניקח אותו איתנו זה ישנה לנו את המחשבה, הרי למה התורה מספרת לנו על נֹחַ? פשוט, לצערנו "נֹחַ" נמצא בכל בית, בכל בית יש מישהו שחושב "אני עושה מה שנוח לי!"
"וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה"– הקב"ה אמר לנֹחַ "בוא אתה אל התיבה כי רק אתה צדיק בדור שלך, אתה לא דואג שיהיו עוד כמה צדיקים!"– הקב"ה לא פרגן לנֹחַ אלא הפוך– הוא נתן לו מוסר! התיבה הייתה עונש לנֹחַ...
אם ה"חתם סופר" לא היה אומר את זה, היה בלתי אפשרי להוציא את זה על דל שפתינו...
לסיום, היסוד והמסר שהיה לנו היום הוא שאנחנו צריכים להתמקד בנקודה אחת בלבד והיא לחפש איך להרבות כבוד שמיים– זו המטרה. מרבים כבוד שמיים בזה שאתה לא רק חושב על עצמך אלא למשל אתה גם מתפלל על בני דורך.
כמה פעמים ביום אנחנו מתפללים על החילוניים שיחזרו בתשובה? האם אני מתעניין בהם או שחושב לעצמי "שלא יתקרבו אליי, שישארו במקום שלהם ולא יזוזו משם...", אברהם מתפלל על סדום ועמורה ונֹחַ לא מתפלל אפילו על בני דורו הקרובים לו, האם אכפת לך מבני דורך? למה לא? "כי אני גר בבני ברק, אני מסודר...", זה ההבדל בין נֹחַ לאברהם. אתה צריך לדאוג לבורא עולם ולהתפלל על כלל ישראל.
"להרבות כבוד שמיים" פירושו לעשות את הפעולות מתוך הכרה שזה לא אתה עושה, פועל ויוזם, אלא ה' מזכה אותך ועושה פעולות טובות דרכך למענו, שיתגדל שמו בעולם ולא שמך... אם אדם מכניס אורחים ומתפאר בזה אז הוא דואג לכבוד שלו. אברהם אבינו הכניס אורחים ולימד את כל העולם להכיר את בורא עולם ונשאר בשפלותו – לזה קוראים "להרבות כבוד שמיים".

יהי רצון שנזכה להרבות כבוד שמיים וללכת בדרך האמת,
אמן כן יהי רצון.