דבר תורה לפרשת בחוקותי “ירושלים – שער השמים” – הרב מרדכי אליהו

כ״ו באייר ה׳תשע״ח (11 במאי 2018)

267

בית-כנסת בירושלים – עדיף

טוב להשתדל להתפלל בירושלים, ובמיוחד בבית-כנסת שנמצא בתוך חומות העיר, שהוא מקודש יותר מכל בית-כנסת אחר. והכותל המערבי, או מקום שאפשר לראות ממנו את מקום בית המקדש, מקודשים יותר ממנו, כי ככל שבית-הכנסת קרוב יותר לבית המקדש, קדושתו גדולה יותר, כי שם שער השמים.

כך כתב הרב יוסף חיים זיע”א בעל הבן איש חי בספרו “עוד יוסף חי” (יתרו א’): “ולכן בודאי בית הכנסת ובית המדרש שהיא בנויה עתה סמוך וקרוב להר הבית – היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות מהחלונות שבה קרקע בית המקדש, הרי זה מעולה ביותר. ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם” (ועיין ברמב”ם הלכות ביאת מקדש פ”ג, וכה”ח צד’ ס”ק ה’).

השתדלותו של בעל הבן איש חי על ישיבה בירושלים

שמענו ממגידי אמת, שהרב בעל הבן איש חי זצוק”ל השפיע על הנדיב יוסף אברהם שלום ז”ל להוציא הוצאות עצומות ולהשתדל בהרבה השתדלויות כדי שיבנה בית מדרש ובית-כנסת שמשם יראו את קרקע הר הבית, ולבסוף זכה ובהשפעתו נבנתה ישיבת “פורת יוסף” בעיר העתיקה, וכשבנו אותה הקפידו שמבית-הכנסת ומבית המדרש יראו את הר הבית. ובעוונות, המבנה המפואר הזה נהרס עד היסוד על-ידי הירדנים בשנת תש”ח, ועתה זכינו לבניינו מחדש בחסדי ה’ עלינו.

וזו הלכה מפורשת בגמרא וב”שולחן ערוך” (סימן צד ס”ע א): “בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ – יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בארץ ישראל – יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוון גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים – יחזיר פניו למקדש ויכוון גם כן לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת – מחזיר פניו לכפורת”.

תכלית הכול – לכוון לבית קודשי הקודשים. והסביר שם המשנה ברורה, שפירוש המילה “יכוון” – “שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים”. וכן שכעומד אחרי הכפורת “יראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת”.

והסביר ה”שולחן ערוך” (צה), שהכוונה היא שאדם יראה את עצמו בכל תפילת י”ח כאילו הוא עצמו נמצא בארץ ישראל ובירושלים ובבית המקדש ובבית קודש הקודשים. כל זאת אע”פ שאינו כהן גדול ביום כיפור. וכן כתב שם שאדם המתפלל “צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוון למעלה לשמים”. ובוודאי שהלכה זו קיימת גם כשאין היום בית המקדש.

לכן נקרא בית המקדש “תלפיות” – תל שכל הפיות פונים אליו. כל ישראל מכוונים את לבם לקודש הקדשים. אשר על כן טוב לכתוב על דף שיונח בתוך הסידור “ירושלים, בית המקדש ובית קודש הקודשים”, כדי לזוכרם ולכוון בהם.

כל השפע – מירושלים

כל השפע שמגיע לעולם – מגיע דרך ארץ ישראל, דרך ירושלים ובית המקדש. עכשיו אנו ניזונים רק במעט מן השפע, אך כשבית המקדש ייבנה, נזכה לקבל את כל השפע בשלמותו באופן ישיר מהקב”ה.

כשאדם אוכל בחוץ-לארץ ומברך ברכת המזון, הוא מודה על ארץ ישראל בברכת “נוֹדֶה לךָ” ואומר: “עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה”.

ומסיים ואומר שכל הברכות באות מברכת ארץ ישראל: “עַל הַכֹּל ה’ אֱלֹקֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרכִים אֶת שׁמָךְ. כָּאָמוּר ואָכַלְתָּ ושָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ”. ומה השייכות של תושבי חוץ-לארץ לברכת הארץ הטובה כשהם אינם אוכלים מפירותיה?

חייבים לזכור את ירושלים בעת האכילה

התשובה היא שהאוכל של כל אדם, אפילו באמריקה, הוא בזכות ארץ ישראל. על זה אומר הזוהר (פרשת תרומה): “מאן דאתעדן על פתורי ומתענג באינון מיכלין אית ליה לאזכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאיתחריב ובגין ההוא עציבו דהוא קא מתעצב על פתורי בההוא חדוה ומשתיא דתמן קודשא בריך הוא חשיב עליה כאילו בני ביתיה ובני כולהו אינון חרבי בי מקדשא זכאה חולקיה”.

תרגום: מי שאוכל ונהנה ממזונו, חייב לזכור את קדושת ארץ הקודש ואת בית המקדש והיכלו של מלך מלכי המלכים שנחרב. ובגלל הצער שמצטער על החורבן בעת האוכל, יזכה לשמוח בבניינה וייחשב לו כאילו נבנה בית המקדש ונבנו שאר חורבות ירושלים בזכותו. אשרי חלקו.

המזון של האדם – מירושלים

לכן בברכה השלישית אנו מבקשים על ירושלים, על מזון ועל מלכות בית דוד. ומכאן תשובה לשאלה מה הקשר בין המזון לבנין ירושלים, שהרי אנו אומרים:

א. על ירושלים והמקדש – “רַחֵם ה’ אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ ועַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. ועַל ירוּשָׁלַיִם עִירָךְ. ועַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כּבוֹדָךְ. ועַל הֵיכָלָךְ. ועַל מעוֹנָךְ. ועַל דּבִירָךְ. ועַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל והַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו”.

ב. על האוכל והפרנסה – “אָבִינוּ רעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנסֵנוּ. כַּלְכּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ. הַרְוַח לָנוּ מהֵרָה מִכּל צָרוֹתֵינוּ. ונָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ לִידֵי מַתּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. ולֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא ליָדךָ הַמּלֵאָה והָרחָבָה. הָעֲשִׁירָה והַפּתוּחָה. יהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. ולֹא נִכּלֵם לעוֹלָם הַבָּא”.

ג. על מלכות בית דוד – “וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד משִׁיחַךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה ביָמֵינוּ”.

מדוע מבקשים על המזון והפרנסה באמצע ברכת בניין ירושלים ומלכות בית דוד?

התשובה היא, שכל השפע שמגיע לעולם – מגיע דרך ארץ ישראל. דרך ירושלים. דרך בית המקדש. דרך קודש הקודשים. וכשהיא תיבנה, יחזור השפע להיות במידה מרובה כמו שהיה בימי שלמה המלך, ובמיוחד בארץ ישראל.

כך מובא ב”חוק לישראל” (מסעי, יום ב’), שלפני החורבן היה הקב”ה מוריד שפע לעולם בזכות בית המקדש, וכל העולם כולו היה ניזון ושופע בזכות התפילות שהתפללנו בבית המקדש. ואפילו אומות העולם היו ניזונות בזכות הקורבנות שהקריבו בני-ישראל בחג הסוכות. ומשחרב המקדש ניזונים אנחנו וניזון העולם רק מעט. וזוכים להיות ניזונים, כי הקדושה של בית המקדש לא בטלה למרות שבית המקדש נחרב. ויהי רצון שתיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש במהרה
בימינו. אמן.

(מתוך “אביהם של ישראל על התורה”)

שחרית, מוסף ומנחה של שבת (המשך)

“מי שברך” לחולים בשבת

עב – מנהג ישראל לברך את החולים בשבת. למרות שגם השו”ע וגם הרמ”א כתבו שבשבת מברכים חולה מסוכן דווקא, מכל מקום כבר כתבו האחרונים שהמנהג לברך גם חולה שאינו מסוכן.

“שבת היא מלזעוק”

עג – כתב המג”א שיש להנהיג לומר בנוסח “מי שברך לחולה” בשבת את המילים: “שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא”.

שינוי שם

עד – מותר לעשות “שינוי השם” לחולה מסוכן גם ביום השבת.

הטבת חלום

עה – מי שחלם חלום בליל שבת ונפשו עגומה – יאמר בברכת כוהנים את נוסח הטבת החלום המופיע בסידורים.

נוסח הטבת חלום

עו – מותר לעשות הטבת חלום בנוסח: “חלמא טבא חזאי” בפני שלושה, גם בשבת.

י”ג מידות עז – אומרים י”ג מידות בשבת בעת ברית מילה.

“ברכת הלבנה” בליל שבת

עח – אין לקדש את הלבנה בלילי שבתות וימים טובים.

כשחל לילה אחרון בשבת

עט – מי שלא ברך “ברכת הלבנה” והגיע לילה אחרון שאפשר לברך בו את הלבנה והוא ליל שבת או ליל יום טוב – יקרא את נוסח “ברכת הלבנה” מתוך הגמרא ויכוון לשם מצות תלמוד תורה.

תפילת השל”ה בשבת

פ – בערב ראש חודש סיון נוהגים לומר תפילה מיוחדת שתיקן השל”ה הקדוש, וגם בשנה שערב ראש חודש סיון חל ביום שבת – יאמר תפילה זו. ומכל מקום מי שצם ביום חמישי – ראוי שיאמר אז את תפילת השל”ה, כיון שמקובלת יותר ביום הצום.