דבר תורה לפרשת וארא "יציאת מצרים" [דרך הבעל שם טוב]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

בפרשת השבוע משה רבנו מתבקש ללכת לעם ישראל ולומר להם: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם..."- משה בא לעם ישראל ואומר להם ארבע לשונות של גאולה.

אומרת התורה "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"- עם ישראל לא מקבל את דבריו של משה רבנו. השאלה היא מה ההבדל בין "קֹּצֶר רוּחַ" ל"עֲבֹדָה קָשָׁה"?

דבר נוסף, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". משה אומר לקב"ה: "איך אתה שולח אותי לבקש מפרעה שיוציא לחופשי את בני ישראל? אם בני ישראל לא הקשיבו לי, איך יקשיב לי פרעה? אני עֲרַל שְׂפָתָיִם..."

שואלים המפרשים מה הקשר בין הדברים? עם ישראל לא הקשיב למשה רבנו בגלל קוצר רוח ועבודה קשה, אבל לפרעה אין קוצר רוח ועבודה קשה- הוא המלך- לכן אין סיבה שהוא לא יקשיב לו...

דבר נוסף, בפרשה הקודמת כשהקב"ה מבקש ממשה רבנו לגאול את עם ישראל, אז משה רבנו אומר על עצמו: "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי". ובפרשה שלנו משה רבנו אומר על עצמו שהוא "עֲרַל שְׂפָתָיִם".

השאלה היא מה ההבדל בין "עֲרַל שְׂפָתָיִם" לבין "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן"?

בפרשה זו ניגע בנקודה חשובה העוסקת בעיקר בענייני חינוך.

היום יש הרבה שאלות על חינוך. אם זה למחנכים בכיתות, אם זה להורים בבית בקשר לילדיהם, ואפילו בין הזוג עצמו כשהבעל שואל איך אני צריך להתנהג עם אישתי ולהפך.

על נושאים אלו נכתבו מספר רב של ספרים, שיעורים והרצאות. אין כמעט בית שאין שם ילד שצריך להרגיע אותו או בעיות שלום בית בין בני הזוג...

ספרים בנושא 'שלום בית' ממלאים כמעט ספריות שלמות בבתים.

יש המון ספרים העוסקים בענייני שלום בית וחינוך ילדים. כל פעם יוצא ספר חינוך חדש שמביא לך עוד גישה ועוד כיוון כיצד לחנך את הדור שלנו.

בפרשה זו נדבר על הגישה של התורה, כיצד התורה מדריכה אותנו לחנך את ילדינו. האם גם לתורה יש מה להציע או שנצטרך לפתוח ספרי פסיכולוגיה חיצוניים וללמוד מהם...

ברוך ה', יש הרבה בתים שהם ברוכות ילדים, יש בתים עם 12, 13 ואפילו 14 ילדים. כשיושבים בשולחן שבת, האבא יושב כמו מלך בגדוד...

בצד אחד של השולחן יושבים שבעה ילדים ומצד שני עוד שבעה ילדים ובראש השולחן יושב האבא והוא צריך לנהל שולחן שבת.

האבא יושב ומרגיש שיש לו עכשיו אחריות על 14 ילדים, אחריות לא קלה בכלל. האמא מגישה את האוכל והאבא מתחיל עם ההערות: "ילדים, לא לחטוף, יש מספיק אוכל בשביל כולם...", הוא זורק הערה כללית לפני שהוא מטפל בכל אחד באופן אישי.

האמא מגישה את האוכל והאבא שואל: "למה אף אחד לא עוזר לאמא? לכו תעזרו לאמא להביא את הצלחות". מטח של הערות עוד לפני האוכל. מתחילים לאכול והוא פונה לילד הראשון:

"חזי, לא תופסים את העוף בידיים..."

"שולה, לא מלקקים את העצם, בעדינות שולה..."

"ירוחם, תאכל עם פה סגור!"

כל שולחן השבת רק הערות והוא חושב על אחריות: "יש לי 14 ילדים וצריך לחנך אותם להיות בני אדם ולא חיות, זה לא קל". הילדים אחרי הסעודה באים לאמא ואומרים לה: "אמא, די! נמאס לנו מהטרור הזה, אנחנו חושבים לפני כל ביס מה תהיה ההערה הבאה, אי אפשר לאכול ככה..."

והאבא אומר: "אני בסך הכל מתכוון לטובתם שיהיו בני אדם..."

הילדים הודיעו שאת הסעודה הבאה הם יאכלו בחדרים. האמא אמרה לאבא שהם צריכים ללכת לייעוץ. הלכו ליועץ משפחתי והוא אמר לאבא: "תקשיב טוב, לפי השיטה הפסיכולוגית אתה לא צריך להשתמש במילים. בשביל מה יש לך עיניים? תפעיל את העיניים, תייבש את הילד! תתמקד עליו! תראה שבלי להעיר להם הם יפסיקו להתפרע...", וכך באמת היה.

האבא הבטיח שלא תהיה שום הערה סביב שולחן השבת, אבל העיניים שלו עבדו שעות נוספות... כל ילד שאוכל האבא מסתכל עליו ופותח לו עיניים... הילדים הודיעו לאמא שלהם: "אמא, זה נגמר, אי אפשר להתקיים ככה..." השיטה הפסיכולוגית לא עבדה והאבא מרגיש: "מה אני אעשה? הילדים סביבי מופרעים, הם אוכלים ושותים בצעקות. איך אני מרגיע אותם?"

במקרה אותו אבא שמע שיש הדרכה בעבודת ה' לפי "הבעל שם טוב", הוא הלך לרב ושאל אותו: "כבוד הרב, יש לי 14 'חיות' בבית, איך אני מחנך אותם?"

הרב ענה לו: "לכל החיות האלו יש 'מלך החיות'- אבא שלהם...

אם אתה תטפל בעצמך ממילא זה ישפיע עליהם. אתה לא צריך לטפל ב- 14 ילדים אלא תטפל רק באחד- בעצמך, וכשאתה תטפל בעצמך זה כבר ישפיע עליהם לטובה".

איך באמת מטפלים בעצמנו? כל פעם שאתה רואה את אחד מילדיך מתפרע באוכל תתפלל לקב"ה: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהילד הזה שהוא התוצרת שלי, הוא הילד שלי ולכן כל הזכויות שמורות... אבא, תזכה אותי להבין שאני לא יותר טוב מהילד הזה, שגם אני פרא אדם כשאני רואה אוכל... אז איך במציאות אני לא מתפרע כשאני אוכל? זה כי אתה מרחם עליי... אבא, תרחם על הילד שלי שגם הוא יאכל רגוע".

כל התנהגות שלילית שאתה רואה אצל הילד שלך, במקום להעיר לו תלמד שגם אתה כזה, שאתה לא יותר טוב ממנו.

וכשאתה תעשה את שיעורי הבית הללו עם עצמך- אתה תראה איך הילדים לאט לאט מתחילים להיות רגועים בלי שום מילה ממך, וגם אם כבר תאמר מילה- ה' יתן לך את המילים הנכונות לומר להם.

שומו שמיים על ההבדל הגדול! העולם אומר שאם יש למחנך כיתה של 30 תלמידים ובפרט אם זו כיתה טיפולית- אז יש לו 30 פרויקטים...

זה נראה בערך כך: "ישראל, שב! שב! ביקשתי שתשב! יחזקאל!!! למה אתה מדבר? שקט! חמישים פעם תכתוב 'אני לא מדבר בשיעור'. אריה! אריה! תעמוד בבקשה בפינה...", בסוף השיעור המחנך יוצא מותש, מצלצל לאישתו ואומר שהוא לא יכול יותר ושהוא מתפטר.

אך אם הוא רוצה לזכות לסיעתא דשמייא הוא צריך להתפלל לבורא עולם: "אבא, תזכה אותי ללמוד שכל חיסרון שאני רואה אצל תלמידיי- זה בא כדי להראות לי שגם אני כזה. העובדה שאני לא מתפרע לא אומרת שאני לא כזה, אלא אלו הרחמים שלך..."

קחו אותי לדוגמא, אתם שומעים אותי מדבר וכולם חושבים שאני גדול ומיוחד, אבל כל מה שאתם רואים בי עכשיו זה כי בורא עולם מרחם עליי.

יש רגעים שהקב"ה עוזב אותי ומחליט להראות לי מי אני באמת. אני מתחיל לצעוק, לעשות שטויות, נכנס לעצבים, משתגע... במה אני טוב יותר מהשני? אני לא טוב יותר מאף אחד! כשאני רגוע זה כי בורא עולם מרחם עליי. הוא עכשיו איתי, אבל כשאני שוכח את בורא עולם הוא עוזב אותי ומראה לי מי אני באמת ואז אני מתחיל לעשות שטויות: כעס, תאוות, עצלות וכל הבעיות שיש, זו מציאות האדם.

למה אני צריך 'ליפול' על התלמידים ועל הילדים שלי כשבעצם הקב"ה רוצה לתת לי תזכורת: "בוא תראה מי אתה בלעדיי...", וכשאני אתעורר ואבין שזה אני באמת- זה יגרום לתלמיד או לילד שלי להרהורי תשובה.

לפי דרך "הבעל שם טוב" הגישה לחנך את השני היא על ידי שתחנך קודם את עצמך! בכל חיסרון שאתה רואה אצל השני- תלמד מכך את החיסרון בך: "גם אני כזה".

למשל, אישה שיש לה בעל עצלן, לא אוהב לעזור בבית, לא אוהב לעשות כלום... קשה לה איתו והיא צריכה להתמודד לבד עם הילדים: "אני כל פעם מתחננת אליו מחדש: 'למה רק אני צריכה לעשות את הדברים בבית? למה אתה לא נותן יד? תתחשב בי!' ואני מדברת ומדברת, כמה אני יכולה לבקש ממנו עזרה? אני צריכה להתקשר לאחותי שתבוא לעזור לי? בשביל מה יש לי בעל?"

היא הלכה ליועצים ואחד מהם אמר לה: "גברת, את רוצה שבעלך יעזור לך? תפרגני לו... לפני כל בקשה יש משפטים שצריך לדעת לומר אותם: 'איזה בעל אתה, אתה בעל עוצמתי, בעל איכותי, אתה חתיכת מותג מהלך על שתיים...' ואחרי שתפרגני לו, תשאלי אותו: 'האם תואיל בטובך לעזור לי בבקשה עם הילדים?' תנסי ותיראי תוצאות..."

היה לי סיפור כזה עם אברך, הוא אכל 'קש' בבית, אישתו שולטת לו על הכסף, על כל הבית... הוא מספר שכשהוא מבקש ממנה חמישה שקלים לאוטובוס אז היא שואלת: "סליחה, להיכן אתה הולך?"

- "לסידור קטן, כמה רחובות מכאן..."

- "אפשר ללכת ברגל, לא יקרה לך כלום!"

הוא אמר לי: "הרב, אם אני לא מתנהג יפה היא נועלת לי את המקרר עם מפתח...", האישה עושה לו טרור, "טְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת..."

האברך פנה לאחד היועצים שהוא מכיר שמטפלים בבעיות של שלום בית והוא אמר לו: "תקשיב ידידי, אתה צריך לדעת לפרגן לה. ככל שתפרגן לה יותר- כך היא תעניק לך יותר". הבעל בא לאישתו ואמר לה: "איזו אשת חיל את, איזו אישה יקרה, אני מודה לה' שהביא לי אותך, את האחת ויחידה..."

אז היא ענתה לו: "בנוסף להכל אתה גם שקרן? עכשיו עוד יותר תסבול ממני..."

הוא חזר ליועץ ושיתף אותו שהמצב נהיה יותר גרוע, אז כבוד קדושת היועץ ענה לו: "תקשיב, זה לא עובד על המקום, לוקח 40 יום עד שזה חודר. תפרגן 40 יום עד שהיא תקלוט את המסר..."

האברך בא אליי ואמר: "אין לי כוח 40 יום לפרגן לה וכל פעם לחטוף מקרר סגור...", עניתי לו: "ידידי, תפסיק עם כל הסיפורים האלו. הפרגונים האלו לא בטוח שעובדים, אלו שיטות פסיכולוגיות שלא עובדות היום. היכן בורא עולם בכל הסיפור הזה? בוא נגיד והצלחת, מה תגיד לעצמך אחרי 40 יום? 'ראיתם? פרגנתי, הצלחתי!' אז היכן הקב"ה?"

אבל לפי דרך "הבעל שם טוב" אם יש לך כאבים מאישתך זה כי ה' קורא לך. אל תטפל בה, טפל בעצמך. תפנה לבורא עולם ותשאל אותו: "אבא, למה אתה מצער אותי? תרחם עליי ותזכה אותי להבין שאני לא יותר טוב מאישתי, כי אם הייתי יותר טוב ממנה לא היית מראה לי את ההתנהגות שלה, אז כמו שאתה מרחם עליי כך תרחם עליה..."

אי אפשר לעבוד על בן או בת הזוג עם כל הפרגונים האלו,

אלו הרי שקרים. מי רוצה לבנות בית עם שקרים?

הרי כשאתה מפרגן וזה לא באמת מכל הלב, אתה בעצם משקר, כי אתה לא באמת מתכוון למה שאתה אומר. וכך השיטות היום בעצם אומרות לך לשקר ולרמות... גם בחינוך, כשאומרים לך לומר לתלמיד "אתה בחור כל כך חשוב, מכובד, איכותי, לא מתאים לך לְאַחֵר לתפילה". הבחור קולט שמנסים להתחנף אליו והוא צוחק עליך.

זאת שיטת חינוך? אין פה אמת! השיטה צריכה להיות אמיתית ולא משחקים.

רבותיי, יש לנו דוגמא מהפרשה שלנו איך המחנך של עם ישראל- משה רבנו, עובד. משה רבנו אומר לבני ישראל שהקב"ה החליט לגאול אותם: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

משה רבנו רואה שבני ישראל לא מתייחסים אליו אז הוא חוזר לקב"ה ואומר: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"- "אתה יודע למה עם ישראל לא שומעים לי? כי אֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם! לא הם אשמים, אלא אני אשם..."

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א שבפרשה הקודמת אמר משה רבנו לקב"ה: "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"-"כְבַד פֶּה" פירושו מגמגם.

הוא שאל את הקב"ה: "איך אתה שולח אותי? הרי הדיבור שלי לא רהוט, אני מגמגם". אמר לו הקב"ה: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ"- "מי שָׂם פה לאדם? מי נותן את הדיבור? אני! אין לך מה לדאוג, אני אהיה איתך בדיבור".

"וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"- אומר רבי צדוק הכהן שערלת הלב פירושה לב אטום...

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם"- יש אנשים שאתה מדבר אליהם והלב שלהם אטום, הדברים לא נכנסים ללב, יש להם ערלה על הלב.

יש אנשים שיש להם ערלת האוזן, אפילו לשמוע הם לא מוכנים...

ויש אנשים שיש להם ערלת הפֶּה- הוא מדבר אבל לדבריו אין כוח השפעה, הוא לא משפיע על אף אחד.

יש גמרא במסכת ברכות דף ו' עמוד ב' שאומרת: "אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים- דבריו נשמעין". אדם שמדבר מתוך יראת שמיים הדיבורים שלו נשמעים.

"הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"- משה רבנו אמר: "אם הם לא שמעו לי- סימן שאין לי יראת שמיים...",

הוא לא מצא את החיסרון בהם ואמר:

"איזו כיתה טיפולית הבאת לי?" הוא לא אמר: "איזה אנשים חצופים!" לא!!!הוא ראה את החיסרון בעצמו- "אֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"- "אני האשם", זה נקרא מחנך אמיתי.

סיפרתי לכם פעם אבל אספר לכם שוב, ר' אשר הקים בית ספר לתלמידים עד כיתות ח'. אחד התלמידים נכנס לפנימייה בהפסקת צהריים עם סכין וחתך את המזרנים, השחית את רכוש הפנימייה. המחנכים החליטו לעשות אסיפת צוות. חלק אמרו שצריך להעיף אותו מבית הספר כי אם ישתקו על כזה דבר- אוי להם ולנשמתם, תהיה הפקרות בבית הספר וכל אחד יעשה מה שבא לו. חלק טענו כי אם יסלקו אותו הוא יהפוך לחילוני, אם שלחת אותו לרחוב הלכה נשמה מישראל, אלו מחייבים ואלו מזכים...

החליטו להפנות את השאלה לר' אשר. מנהל בית הספר הגיע לר' אשר עם אחד המחנכים וסיפר לו את כל הסיפור. ר' אשר ענה להם: "אוי וואי! הוא למד את זה ממני! אם אני הייתי בסדר- לא היה קורה דבר כזה אצלי".  המנהל והמחנך רצו להיעלם מהמקום...

במקום שהשאלה תהיה: "איפה אני בסיפור הזה? למה קורה לי כזה דבר? כנראה שאני לא בסדר, בורא עולם בסך הכל מעורר אותי..."

כשיש לך בעיה עם הילד אתה לא אמור לחנך אותו,

תחנך את עצמך.

אחרי שתעשה את העבודה הנדרשת עם עצמך, תוכל לגשת אליו ולדבר איתו, אתה כבר תיגש אליו ברגיעות ובשלווה, תרגיש שווה אליו, ה' כבר יתן לך את המילים הנכונות לומר...

זאת הסיבה שמשה רבנו הוא הגואל שזכה להוציא את עם ישראל.

זו הדוגמא שהתורה מלמדת אותנו- כך מחנכי ישראל צריכים להיות.

מאוד קשה לעשות את העבודה הזו כי אני צריך כל יום לחנך את עצמי. הרבה יותר פשוט וקל לרדת על התלמידים והילדים שלך, ואלו כל החורבנות שיש היום. למה יש כזו נשירה בחינוך היום? למה כמעט בכל בית אתה שומע על מישהו שירד מהדת? איפה חטאנו? איפה טעינו?

אלא אחת הטעויות הכי גדולות היא שאנחנו מחנכים את הילדים במקום את עצמנו, הבעלים מחנכים את הנשים במקום את עצמם, הנשים מחנכות את הבעלים במקום את עצמן. היא השוטרת שלו והוא השוטר שלה ושניהם השוטרים של הילדים. כך נראה בית נאמן בישראל? כך נראה בית של תורה?

מה ההבדל בין בית כזה לבית חילוני? גם בבית חילוני מחנכים את הילדים, גם שם ההורים 'נותנים בראש' לילדים...

ההבדל בין בית של תורה, לבית בלי תורה הוא:

שבבית של תורה אתה מחנך את עצמך !!!

ואז ה' יחנך את הילדים שלך על ידי התפילות שלך.

זו עבודה קשה כי כל רגע יש לך סיפור אחר, אתה בא הביתה ואישתך מספרת לך: "אל תשאל מה היה לי היום!" ואתה מתחיל כבר לחשוב איך לטפל בילד... תעצור! טפל בעצמך: "אבא, תזכה אותי ללמוד שגם אני כמו הבן שלי, אני לא טוב יותר ממנו!" אם היינו חיים בצורה כזאת, יכולנו להחזיר את כל עם ישראל בתשובה. אבל מה הבעיה? כשאנחנו רואים חילוני ברחוב עם קוצים בשיער כלפי מעלה אנחנו מיד אומרים: "לאן התדרדרנו? אי אפשר להסתכל עליו...", זאת התגובה. באותו רגע אמנם לא דיברת איתו, אבל החילוני חש שאתה מרגיש מעליו וזה מעצבן אותו: "הגאווה הזו שאתה מרגיש כלפי תעלה לך ביוקר!" וכך שומעים בחדשות: "הדרת נשים, החרדים האלה..." שמעתי על אישיות מכובדת שהגיב על הדרת נשים ואמר: "שיתביישו להם החילונים! אנחנו מזלזלים בנשים שלנו? למה, איך הם מתנהגים לנשים שלהם? שיתביישו להם! מי הם בכלל שידברו עלינו כך?" הוא הכניס בהם בגדול... במקום לעשות חשבון נפש: "למה בורא עולם מקים אותם עלינו? הרי אלו לא הם! הקב"ה קורא לנו שנעשה חשבון נפש עם עצמנו!"

כשאדם הולך ברחוב ורואה חילוני באותו רגע הוא צריך להתפלל: "אבא, לא סתם הראית לי אותו, אלא אתה רוצה שאלמד שגם אני כזה בלעדיך...", אם הקב"ה היה שותל אותי בקיבוץ 'השומר הצעיר', מה נראה לכם שהיה יוצא ממני? הייתי זמר, אולי שחקן כדורגל... למי מגיע 'ישר כוח' שאני דתי היום? עשיתי משהו? אני החלטתי שבורא עולם יוליד אותי בשיכון ה'? מגיל קטן רציתי לחקות את סבא שלי, היו לו פאות מקדימה ורציתי להיראות כמוהו. אם בורא עולם היה שותל אותי בקיבוץ חילוני- הייתי היום עם שלושה קוקו! לא אחד... הייתי שָׂם עשרים עגילים, אני מכיר את עצמי, הייתי משתגע עד הסוף... אבל בורא עולם ריחם עליי והביא לי סבים וסבתות טובים, אמא ואבא צדיקים, לכן מגיע ישר כוח לרחמים של ה'.

כשאני רואה חילוני זה בא לתת לי תזכורת: "ידידי, כך אתה היית אמור להיראות! אתה בדיוק כמוהו! העובדה שאתה לא כזה ואתה מניח תפילין כל יום זה כי אני מרחם עליך...", בזכות העבודה הזאת מתעוררים אצל החילוני הרהורי תשובה, הוא 'פתאום' מתחיל להתעניין בדת, בלי להבין אפילו למה ובלי שתדבר איתו, מספיק שבזכותו אתה מבין את רחמי ה' עליך.

זאת זכות עבורו והזכות הזו תגרום לו לחזור בתשובה.

כך נחזיר את עם ישראל בתשובה וכך נקרב את ילדינו.

ברגע שאבא מבין שהוא בדיוק כמו הילד שלו, הוא לא יצעק עליו. הוא ידבר איתו בצורה יפה ועדינה: "בני היקר, הקב"ה לא רוצה שנתנהג ככה. אם נתנהג ככה זה יעלה לנו ביוקר".

לצערנו כל הזמן יש לנו עימות אישי עם הילדים. למשל, היה אצלי באסיפת הורים אבא שאמר לי: "הרב, הבן שלי לומד אצלך בישיבה, אבל בבית הוא לא קם לשחרית של שבת".

בכזה מצב מתחיל להיות עימות, האבא אומר לבן: "אמרתי לך לקום!"

- "לא רוצה..."

- "תיזהר! אם לא תקום אני אראה לך מה זה!"

- "תעיז לגעת בי".

- "אני אטפל בך..."

- "אין בעיה, גם אני יודע לטפל..."

האבא אומר לי שהוא מגיע למצבים לא נעימים בבית. כל זה קורה כי האבא מחנך את הילד והילד צריך לקום כי כך אבא אמר! במקום שהאבא יבין שהילד לא אמור לשמוע לו בגלל שכך הוא אמר לו, הוא אמור לשמוע לו כי זה רצון ה'.

"יוסי, תקום לתפילה, כדאי לך. זה מה שה' רוצה- שנקום לתפילה. אין לך עסק איתי, מבחינתי תישן עוד קצת. אבל חבל, יש לך עסק איתו, אם תקום לתפילה תזכה לישועות. בורא עולם רוצה אותך קרוב אליו, בבקשה אל תתרחק ממנו..."

אנחנו נכנסים לעימות אישי עם הילדים, הבעל או האישה כי אנחנו אוחזים שאנחנו המפקדים ולא בורא עולם המפקד, וכך נהיה בלאגן וצרות...

תשמעו סיפור: לאחד מתלמידי הישיבה היו סיגריות בכיס. באמצע השיעור הוא הוציא את הקופסא ופתח אותה. הרב אמר לו: "תביא לי את הקופסא!" והתלמיד ענה לו: "לא רוצה".

הרב אמר לו: "אם לא תיתן לי את הקופסא, אני אזרוק אותך!"

והתלמיד ענה לו: "תזרוק...", הרב ניגש אליו, תפס לו את היד והוציא אותו החוצה. וזה בחור שיכול להבעיר את כל הכיתה עם מילה אחת שלו, הוא לא בחור פשוט. הבחור נכנס אליי ואמר: "הרב, אני לא נכנס לרב הזה יותר..."

שאלתי אותו: "מה הסיפור?"

הוא סיפר לי מה קרה.

באותו רגע הבחור לא היה פנוי לשמוע אותי כי הוא היה עצבני, לכן פניתי לקב"ה: "אבא, תזכה אותי להבין שאני בלעדיך לא מסוגל. אם לא תרחם עליי כל הישיבה תתפרק לי. תזכה אותי להבין שאני פרא אדם כמו הבחור הזה..." הרב של הכיתה לא הבין שלילד אין עסק איתו, לילד יש עסק עם בורא עולם, לכן הוא היה צריך לבקש ממנו ברוגע להכניס את הסיגריות לכיס, "ידידי היקר, יש לך עסק עם ה', אתה מסתבך עם בורא עולם, לא איתי..."

אמרתי לתלמיד: "אני מבין אותך, צודק. הוא לא היה צריך להרים עליך את הקול ואתה גם לא היית צריך להתחצף אליו. מה אתה מציע שנעשה?"

התלמיד ענה לי: "הרב, אולי הגזמתי, אני חוזר עכשיו לכיתה..."

שימו לב! הביאו לי אותו כדי שארגיע אותו, אבל בכלל לא דיברתי איתו, דיברתי רק עם ה' והבחור הודיע לי מעצמו שהוא חוזר לכיתה.

הכלל שלנו בחינוך הוא "כל אדם שיש בו יראת שמים- דבריו נשמעין", אם אתה רוצה להשפיע על מישהו, תלמד מהחיסרון שלו את החיסרון שלך, שגם אתה יכול ליפול כמוהו ואז תתפלל לה': "אבא, תרחם עליי שאני לא אפול כמוהו, כמו שאתה מרחם עליי תרחם גם עליו".

אנשים שעובדים עם הדרך הזאת מספרים לי על אורות וישועות להן הם זוכים. סיפר לי אברך שהוא פותח את הכולל שלו בבוקר. באותו בוקר, נתקעה חתולה שם כל הלילה ולא יכלה לצאת. הוא מספר לי: "פתחתי את הדלת ופתאום קופצת עליי חתולה, לא יאומן כי יסופר. הרגשתי שפרחה נשמתי, היא גם נבהלה וברחה, אבל זכיתי באותו רגע לפנות לקב"ה: 'אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי עכשיו שכך אזכה לפחד ממך...', כבוד הרב, אי אפשר לתאר את השמחה והעונג הרוחני שהרגשתי באותו רגע..."

אנשים מחפשים חוויות אז הם לוקחים כל מיני כדורים כדי להרגיש בעננים, אנשים מחפשים בילויים, פארקים... עבודת ה' נותנת לך אושר עילאי ושמחה ענקית שלא תזכה להרגיש בשום מקום. כשאתה מתקרב לבורא עולם יש אושר.

סיפרה לי אחת ממשתתפות השיעור שהייתה יחד עם אחותה בחדר לידה. היא שיתפה אותי שבשעת הכאבים והצירים היא אמרה לאחותה לחזור אחריה: "אבא, תזכה אותנו ללמוד מהצער שיש לי מהלידה את צער גלות השכינה, ומהפחדים שיש לי מהלידה שכך אזכה לפחד ממך...", היא מספרת שהיא מחזיקה את אחותה ביד ושתיהן יחד צועקות בשעת הלידה ליד הרופאים ואחיות... "הרב, אי אפשר לתאר ולספר את העונג הרוחני שהרגשנו אני ואחותי באותה שעה. הרגשנו קרבת אלוקים, מעמד הר סיני..."

במקום לצעוק: "איי, איי, אמא, כואב לי!" כדאי להתחבר לכאב ולהתפלל לה'. היא ממשיכה לספר לי: "הרב, בעקבות מה שהיה נכנסתי לגאווה, ואז כל השבוע הבן שלי היה חולה עם חום והקאות, ידעתי! התגאתי, לקחתי את כל זה לעצמי, אז הגאווה הביאה לי כאבים".

זה נקרא להעלות את השכינה מהעפר, שאנשים שנמצאים בפחד, בצער ובכאבים מתחברים אל ה'. כל זה מביא גאולה, ישועות, תחושות רוחניות אמיתיות לאדם. "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּֽי טוֹב ה'...", זה מתוק מדבש.

ונסיים בסיפור, סיפר לי בחור שעשה עבירת תנועה וזימנו אותו למשפט. הוא הגיע לבית המשפט והשוטר שכתב את התביעה לא הגיע. השופטת החליטה לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר. לאחר חודש הוא הגיע לדיון והשוטר שוב לא הגיע. התובע טען שצריך לשלול את הרישיון לחצי שנה ועוד קנס כספי גבוה. עורך הדין של הבחור אמר שהוא לא מוכן להתדיין כל עוד השוטר לא נמצא, אז נקבע דיון פעם שלישית... בפעם השלישית הוא מספר שהשוטר שוב לא הגיע... התובע לא היה מוכן להתפשר על פחות מחצי שנה שלילה וקנס כספי. הבחור מספר לי: "הרב, עמדתי מול השופטת והבטן שלי מתהפכת מהפחד ממנה, התפללתי 'אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי מהשופטת שכך אפחד ממך...', פתאום עורך הדין שלי קם, דפק על השולחן ואמר לה: 'זה נראה לך נורמלי ששלוש פעמים אנחנו באים לפה והשוטר לא מגיע?' בקיצור השופטת נתנה לי רק קנס של 1200 ₪ ב- 12 תשלומים..."

זה מה שקורה שחיים עם אבא, כך זוכים לישועות.

יהיה רצון שהקב"ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת.

אמן, כן יהי רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900