דבר תורה לפרשת ויקהל – על פי "דרך הבעל שם טוב"

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

"ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים אמתיים וחצי אורכו,ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו" על כל הכלים נכתב "ויעש כפרת", "ויעש שני כרובים", "ויעש את השולחן" – לא כתוב מי עשה, רק על הארון כתוב "ויעש בצלאל את הארון" אומר רש"י "לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו".

אומר ה'שפתי חכמים': "כי בכל המלאכות כתיב ויעש ולא הזכיר שם בצלאל אלא לגבי הארון כתיב ויעש בצלאל משום שבכל הכלים לא היה עושה לבדו, אלא לא רצה בצלאל להטריח כ״כ בעשייתן. אלא, אהליאב ושאר תלמידיו שהיו לו והוא מראה להם והם עושין, אבל הארון שהיה בו קדושה גדולה משום הכי בצלאל עצמו היה מטריח בו ונתן נפשו על המלאכה יותר״ –רואים מכאן שבצלאל עשה את הארון בפשטות ואמר "בזה אף אחד לא נוגע, זה שלי".

והשאלה היא מדוע זה נקרא "נתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים"? מה פירוש המושג "נתן נפשו על המלאכה"?

יש גמרא במסכת שבת המספרת שבשעה שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל שאל השטן את הקב"ה "היכן התורה? הרי היא הייתה פה" ענה הקב"ה "נתתיה לארץ" – הורדתי אותה למטה.

ירד השטן לארץ, חיפש אותה ולא מצא… הלך לים ולא מצא אותה, הלך למדבר ולא מצא אותה, הלך לבית הקברות ולא מצא… חזר לקב"ה ואמר לו "חיפשתי בכל הארץ את התורה ולא מצאתי אותה, היכן היא?" אמר לו הקב"ה "לך לבן עמרם, היא נמצאת אצלו". הגיע לבן עמרם אמר לו "הקב"ה הביא לך תורה?" השיב לו "לא".

חזר השטן לקב"ה ואמר לו "הייתי אצל משה ואמר לי שאינו קיבל את התורה" אמר הקב"ה למשה "משה, בדאי אתה?" וכי אתה שקרן? "אני נתתי לך את התורה מדוע אמרת שלא נתתי לך?" ענה משה לפני הקב"ה "ריבונו של עולם חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה תתקע"ה דורות לפני בריאת העולם ואני אבוא ואגיד שהיא נמצאת אצלי? מי אני שאגיד את זה?" אמר הקב"ה למשה "הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך" שנאמר "זכרו תורת משה עבדי". רואים מכאן מתי הפעולה נקראת על שמו של האדם.  משה רבנו עלה לשמיים ארבעים יום וארבעים לילה וירד עם הלוחות, והתורה עדיין לא נקראת על שמו. רק כאשר משה המעיט מעצמו התורה נקראת 'תורת משה'. פעולה נקראת על שמו של האדם רק כשהוא ממעיט את עצמו.

הדפים של הש"ס ריקים…

למשל, אם בעל בא הביתה ושוטף את הבית לכבוד שבת, האם בשמיים קוראים לפעולה הזו על שמו? מה הקב"ה רושם? בעל פלוני כיבד את אישתו ואת השבת, אשריו ואשרי חלקו? עוד לא. לאמיתו של הדבר ה' שוטף את הבית דרך האדם. הפעולה תקרא על שמך בשמיים רק אם תמעיט מעצמך – אז הקב"ה יגיד "זכרו שטיפת משה עבדי" או "חינוך הילדים של משה עבדי".

בן אדם יכול ללמוד את כל הש"ס, אבל לא יגיע לנקודה "הואיל והמעטת את עצמך" –ולכן זאת לא "תורת משה עבדי".

ר' אשר זיע"א אמר שכשאדם יגיע לעולם הבא ישאלו אותו "מה עשית שבעים שנה?" הוא יענה "למדתי את כל הש"ס", יביאו לו את הש"ס, הוא יפתח אותו ויראה שכל הדפים ריקים, הוא ידפדף אחד אחרי השני ויראה שהכל ריק. אמר ר' אשר  "אבל אם יש נקודת שפלות אחת היא תאיר את כל הדפים כולם!" מספיק שתהיה נקודת אור קטנה דהיינו נקודת שפלות קטנה היא תסלק את כל החושך מהבית.

פעם באו אליי בטענות אחרי שיחה שמסרתי "מה אתה מדבר על שפלות? תדבר על תורה!" פניתי לרב ואמרתי לו שמתלוננים שאני אדבר על תורה ולא על שפלות אז הוא אמר "תגיד להם שרק על ידי 'שפלות' תהיה תורה, אם לא נדבר על שפלות כל התורה שלמדת לא תישאר לך בכלל…" עד כמה שתהיה לך שפלות – כך תהיה לך תורה! כי בלי שפלות כל התורה הזאת נשארת פה ולא עולה למעלה.

תורה זה אוכל "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" התורה היא לחם, מים, חלב אבל אם אין לה חומר משמר הכל יסריח… אדם יכול להיות ענק בתורה ולעשות אין סוף "חילול ה'". החומר המשמר הוא ה'שפלות והענווה' – להמעיט מעצמך וזה נקרא לחיות במסירות נפש.

"מסירות נפש" אמיתית

אנשים חושבים ש'מסירות נפש' עניינה זה המאמצים של הבן אדם אבל מסירות נפש עניינה שאתה עושה פעולות ומוותר על ה"אני" שלך שבתמונה.

תתחיל לחיות בהכרה שה' עשה את הפעולות שלך, ולא אתה. ושתדע 'יש מבחנים בשטח…'

כשאדם בא הביתה והאשה מטיחה בו שלל טענות "אדוני היקר, לא מקובל עליי שאתה עובד משמונה עד שמונה, יש לך משפחה, מה זה כל השעות האלו?" והוא דווקא נהנה בעבודה, סוף סוף קיבל קידום, אבל הגברת לא מרוצה… מה הוא עושה עכשיו? הוא יכול לענות "איפה ה'תודה' שלך? זאת ההערכה שלך?" והיא עונה לו "תקשיב, קשה לי בבית לבד, אתה לא עוזר לי עם הילדים, אני גם צריכה לעבוד וגם לקחת את הילדים לקניות…"

בחור אחד סיפר לי איך "דרך הבעש"ט" עזרה לו לא להתפרץ… כך סיפר הבחור: -"בסעודת פורים אישתי היקרה ביקשה ממני לקום לעזור לה…עניתי לה 'גברת, פורים זה פעם בשנה, אני אסיים את הסעודה אני אעזור לך כמה שתרצי', אבל היא סירבה ורצתה שאקום באותו רגע, קמתי ועשיתי מה שהיא ביקשה, חזרתי חזרה לסעודה והמרק כבר התקרר… עוד לא התחלתי לשתות את הכוס הראשונה והיא שוב קוראת לי לעזור לה, ביקשתי ממנה שתחכה לסוף הסעודה ואני אעזור לה, אבל היא סירבה ורצתה שאעזור לה באותו רגע… הרב, אם לא היה לי את ה'דרך של הבעש"ט' הייתי הופך את שולחן פורים עם האוכל והיין…

לא הייתה לי סעודת פורים בכלל, עשר פעמים היא הקימה אותי באמצע האוכל ואני כבר עמדתי להתפוצץ אם לא היה לי את הדיבורים של הבעש"ט הייתי הורס את הבית שלי, הדרך הזאת כל כך נכונה". ואלו מבחני השטח, העלולים להיות יום יום, שעה שעה, בורא עולם שולח לך סיטואציות מכל הכיוונים, "יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום" חדשים לבקרים כל יום הוא בא אליך מכיוון אחר והגברת של אתמול זאת לא הגברת של שלשום כל יום ניסיונות חדשים.

"ויעש בצלאל את הארון" – אומר רש"י "לפי שנתן נפשו על המלאכה" – 'בצלאל' זה גם נוטריקון– 'בצל האל' – אני תחת חסותו של ה' ולא שלי. כל הפעולות פה הן של של ה' ולא שלי. ומה שאומר רש"י "נתן נפשו על המלאכה יותר משאר החכמים" יש להסביר: 'חכמים' זה "כח מה" כלומר 'ביטול העצמי' והיות שבצלאל היה חי יותר מהם בהתבטלות, לכן הפעולה נקראת על שמו. כמו דברי הגמרא במסכת שבת "הואיל ומיעטת את עצמך…" – כשאתה מייחס את התורה לבורא.

נקודת אמת.

"ומי שזוכה מן השמים מזכירים לו בכל עת עבירות שעשה ומתמרמר עליהם עד שסובל שיעור גיהנם המגיע לו על זה בעולם הזה, וזהו הפרעון מן העבירות שנפרעים מן הצדיקים בעולם הזה". (צדקת הצדיק אות נ"ז).

מספר אחת בעבודת ה'…

מישהו אמר לי "הרב, מאז שאני שומע את השיחות על 'דרך הבעש"ט' אני מכניס את האחים שלי בכיס הקטן… פעם הייתי הכי מופרע במשפחה, הייתי המאפיונר ומאז ששמעתי את ה'דרך הבעש"ט' האחים שלי לא מתקרבים אליי בעבודת ה', הם אמנם לומדים יותר ממני אבל בעבודת ה' אני מספר אחת! הדרך הזאת הפכה לי את החיים, שינתה אותי לגמרי…"

ואני שואל: 'איך הוא נהייה מספר אחת בעבודת ה'? כל האחים שלו בכיס הקטן? איך הוא נהייה כזה'? סימן שהוא עדיין ב'עטיפה' של הדיבורים, הדרך אמורה ללמד אותך את שפלותך, את הפגמים, החסרונות, האפסיות והגאווה האין סופית – זאת הדרך להבין את השלילה, איך אתה מעז להגיד "אני מספר אחת בעבודת ה'"? זאת אומרת שאתה מספר אחת בגאווה, עבודת ה' היא להבין "שעוד לא התחלת בכלל בעבודת ה'".

"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו" – 'בית' זה פנימיות, אלו שהם שתולים בעומק, שעובדים על הפנימיות שלהם יגידו לך "אני עדיין בחצר עוד לא נכנסתי, עדיין לא פתחו לי את הדלת…"

אבל אלו שהם באמת שתולים בבית ה' מרגישים כל הזמן "ב'חצרות' אלקינו", הם עדיין מסתובבים בחוץ.

מדברים מהשטח…

תדבר כמה שתדבר, אבל יש את השטח, השטח מדבר אליך, איך התפילות, האמונה, עבודת ה' שלך? איך הבית שלך נראה? אתה יותר שקט בבית? מישהו אמר לי "עד היום, שהכרתי את 'דרך הבעש"ט', אמנם שמעתי הרבה מה זה נקרא 'בית של תורה', אבל לא ידעתי באמת מה זה 'בית של תורה'. ה'דרך' הזאת לימדה אותי לעומק מהו 'בית של תורה', עכשיו יש לי מה למסור לאישתי, יש לי מה להגיד לה, יש לי עכשיו כלים איך לחנך אותה" אמרתי לו "אם באת לפה כדי לקבל כלים איך לחנך את אישתך, אז עזוב…"  אתה לא צריך לדבר עם אף אחד אלא רק עם עצמך, עבודה יומיומית, רגע אחר רגע.

זאת כל הנקודה כאן – "תפסיק לחנך את העולם אלא רק את עצמך"! וזה בא לידי ביטוי בבית – איזה בעל אתה? איך אתה מתנהג בבית עם אישתך? מי הקובע? מי מוביל קו? מי מנהל את הבית? הפסוק אומר: "והיה ה' למלך על כל הארץ" – ה' מולך על כל הארץ וזה כולל על הבית שלך ועל חדר השינה שלך.

סיפור מיוחד

תשמעו סיפור מיוחד: לר' אשר זיע"א הייתה תקופה שהיה לו סבל גדול מהכליות וארגנו לו מניין בבית. באמצע התפילה ר' אשר היה צריך להתפנות וכשהוא הגיע לנוחיות הוא ראה שאחד מהציבור 'השתלט' עליו, הוא חזר חזרה והתיישב…

בינתיים הציבור המשיך עם התפילה. מישהו מהציבור קלט שר' אשר הלך וחזר אז הוא רצה לרמוז לבן אדם שתפס את הנוחיות שיזדרז. ר' אשר ראה את הבן אדם הולך לכיוון הנוחיות והבין מה הוא מעונין לעשות… מיד סימן לו עם העיניים להישאר במקומו ולא לזוז. עובר רבע שעה והבן אדם לא יוצא מהנוחיות ור' אשר מתייסר מכאבים…

עברו דקות ארוכות נוספות… ושוב שלושה בחורים קמו לכיוון הנוחיות ושוב ר' אשר מסמן להם לא לזוז ממקומם ותוך כדי הוא מתפתל מכאבים… אחרי שלושת רבעי שעה (!!!) הבן אדם הואיל בטובו לצאת. ר' אשר אמר לאחד מהחברים "אתה יודע, בן אדם חושב שהוא בעל הבית פה, אבל הקב"ה במשך החיים מראה לבן אדם שהוא לא בעל הבית לא על המפעל שלו ואפילו לא על הבית שלו, אין לו כלום.

אדם חושב שבבית שלו הוא בעל הבית, אבל עם הזמן הקב"ה מראה לו שגם בביתו הוא לא בעל הבית ואז הוא מגיע למחשבה 'נכון שעל הבית שלי אני לא בעל הבית, אבל לפחות על הנוחיות אני בעל הבית… ואז מגיע הרגע שהקב"ה מראה לבן אדם שגם על הנוחיות הוא לא בעל הבית…" כאן אתה קולט את "אין עוד מלבדו" – לי אין כלום, "ה' מלך על הארץ" אין נקודה אחת שאני בעל הבית עליה.

יש אנשים שמתחתנים כדי שתהיה להם 'ממלכה', "להיות כל איש סורר בביתו" – זו הסיבה שהוא מתחתן, הוא אומר "בבית של הורים שלי ההורים חופרים ואני רוצה את הפינה שלי שבה אוכל להגיד מה שאני רוצה, שארגיש בעל הבית ולא ישגעו לי את השכל" הוא לא מבין שמקימים בית לא כדי להיות בעל הבית אלא כדי להמליך את ה'. ואיך ממליכים את ה' בבית? על ידי הכנעה לאישה ולילדים. והעולם צוחק עליך 'איזה גבר אתה' ?! אבל צריך לעמוד איתן, כי 'העולם' מדבר ההיפך…

"פפא והמשגיח…"

יש אצלנו בישיבה שומר שני מטר גובה, עבה כולו, שרק מלראות אותו כל המחבלים בורחים… נקרא לו לצורך העניין 'פפא'.  יום אחד הגיע מפקח לישיבה לערוך שם ביקורת. לאחר שבוע של ביקורת הוא כתב דו"ח ובו היה כתוב "יש שניים בישיבה הזאת שאלמלא הישיבה איני יודע איפה הם היו מוצאים את מקומם ואלו הם פפא והמשגיח (הכוונה אלי…).

ולמה? כי שומר כזה באף מקום לא מקבלים ולגבי המשגיח הוא אמר: "כי באף מקום לא יקבלו את הדיבורים שלו, מזל שיש לו את הישיבה הזאת כי אם לא הישיבה הזאת מי יודע מה היהודי הזה היה עושה בעולם…" כשסיפרו לי על הכתוב בדו"ח אמרתי להם "נכון, רק שזה לא פפא והמשגיח, אלא פפא והבעש"ט, מי זה המשגיח בכלל? אלו לא הדיבורים שלי בכלל ! אלו הדיבורים של הבעש"ט כמו שלמדנו מר' אשר. אם זה לא מוצא חן בעיני המבקר זו בעיה שלו, גם אברהם אבינו היה לבד בעולם ואף אחד לא דיבר כמוהו…"

אנו רואים אצל משה רבנו שהלך לדותן ואבירם לפייס אותם אחרי שיצאו נגדו – איזו ענווה והכנעה, הרב מפייס את התלמיד המורד – זאת נקראת הנהגה אמיתית! אל תחפש להיות צודק בבית, תחפש להיות כנוע. וכשאתה מכניע את עצמך בבית הקב"ה מכניע את עצמו אליך.

'הנהגה מושכת הנהגה', אם אתה כנוע – בורא עולם 'כנוע' כביכול למענך (עשה רצונך כרצונו כדי וכו'…), אתה מתגאה – בורא עולם מתגאה. כשאתה אומר שאתה "בעל הבית" הקב"ה מראה לך מי "בעל הבית". אבל אם תוריד את הראש גם ה' ידאג בשבילך. – תקבל סיעתא דשמייא, הילדים והאישה יהיו רגועים, תהיה לך הצלחה בעסקים… רבותי, זה מציל את החיים, מסכן מי שלא חי ככה הוא אומלל עלי אדמות, כל היום הוא עסוק במריבות ותככים, כל היום הוא פגוע ואישתו פגועה ואז הם לא מדברים ביניהם, איזה כיף בבית שהילדים רואים את אבא ואמא כנועים כך הם לומדים להיות כנועים, לוותר ולשתוק.

תראו מה קורה היום – אלו מחלוקות ממש כואב הלב. למה שלא תהיה אחדות? מי אני שאדבר עליך? מי אני שאצא נגדך? מי אני שאפתח את הפה בכלל?

נקודת אמת.

"והנה העצה היעוצה הכללית אם פגם רחמנא ליצלן ונתרחק מאוד ח"ו , שיהיה לו הכנעה גדולה ושפלות עצומה. ואם ירצה לגשת אל הקודש ולפתוח איזה ספר בידיו, יחשוב גם כן בשפלות עצמו מקודם".

(שארית ישראל שער השובבים עמוד רלג).

כולם צדיקים

מישהו שאל אותי "הרב, המחנך של הבן שלי בכיתה דיבר נגד הרב של המשפחה שלנו אז הבן שלי אמר לו 'הרב, אתה מדבר נגד גדולי ישראל' והמחנך ענה לו 'הוא לא גדול בכלל' והבן משיב לו ' אבל הוא הרב של אבא שלי' והמחנך ענה 'הוא לא רב בכלל'".

הילד הגיע הביתה מבולבל ואמר לאבא שלו "אבא, הרב שלי אמר שהרב שלנו הוא לא רב בכלל וכשעניתי לו על כך הוא קרא לי חצוף והוציא אותי מהכיתה, מה זה אומר?" הילד חזר הביתה נסער… אמרתי לאבא "תגיד לבן שלך שאצלנו בבית לא מדברים על אף רב, כולם רבנים גדולים ואנחנו צריכים להיות קשורים לבורא עולם – זה הקו שלנו בבית, אל תדבר על המחנך ולא על אף רב כי מי אנחנו שנדבר על אחרים? אנחנו הולכים בדרך של בורא עולם לפי כל הרבנים, כל הרבנים מצויינים, כולם גדולי עולם".

לא צריך להגיד "אני שייך לפלוני כזה או אחר, אני נגד ההוא ובעד האחר…" שתוק, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

פעם אמרו לרב בן ציון אבא שאול זיע"א "למה אתה לא יוצא נגד מישהו מסויים מפורסם…?" ענה להם "וכי תיקנתי את עצמי שאני אצא עליו? וכי אני מושלם? עוד לא תיקנתי את עצמי שאני אצא על מישהו". רבותיי, לזה קוראים "עבודה עצמית" –אצלנו לא יוצאים על אף אחד, 'צא' על עצמך! תדבר עם עצמך, וכשאנחנו נמסור את הנפש דהיינו 'נכיר שכל הפעולות הן רחמי שמיים' אז נזכה לבחינת ש"התורה תקרא על שמו" שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".

יהי רצון שנלך בדרך האמת, אמן כן יהיה רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900