א דין כלאים וציצית למת. ובו ב' סעיפים:תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים: ב אין קוברין את המת אלא בטלית שיש בו ציצית: הגה וי"א דאין צריך ציצית (טור בשם י"א) ונהגו לקברו בציצית אך שפוסלין תחילה הציצית או כורכין אחד מן הכנפות: באר היטב יורה דעה שנ״א א שפוסלין. והב"ח כתב דאין לפוסלן אלא יש … להמשך קריאה
א דברים העשויים למת ואין בו משום דרכי האמורי. ובו סעיף אחד:אם רצו מתירין שערות לכלות ומגלים פני חתנים ונותנין דיו וקולמוס בצדו ותולין מפתחו של מת ופנקסו בארונו משום עגמת נפש ועושים חופות לחתנים וכלות ותולין בהם דברים שלא הביאו אוכל נפש אבל דברים שהביאו אוכל נפש אסור מפני שהם נאסרים בהנאה: באר היטב … להמשך קריאה
א איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:מת בין עובד כוכבים בין ישראל תכריכיו אסורים בהנאה ודוקא שהזמינם לצרכו ונתנם עליו אבל בהזמנה לבד אפילו עשאם לצרכו לאחר שמת לא נאסרו דהזמנה לאו מלתא וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחילה עדיין לא נאסרו: ב נויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בה … להמשך קריאה
א דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני. ובו ג' סעיפים:שורפין על המלכים (או על הנשיאים) (טור בשם תוספתא) מטתן וכלי תשמישן אבל על ההדיוטות אסור: ב האומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחו וכן כל מה שרגילין לעשות לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר והוא … להמשך קריאה
א שלא לעורר על מתו שלשים יום לפני הרגל. ובו ג' סעיפים:מי שמת לו מת לפני שלשים יום הסמוכים לרגל לא יספדנו משיכנסו שלשים יום הסמוכים לרגל ואפי' יש לו הספד בלא זה כגון שמת לו מת בתוך שלשים שמותר לספדו ואפילו מת ערב הרגל אסור להספיד עמו על המת שמת לו לפני שלשים יום … להמשך קריאה
א מי שקרובו צלוב בעיר לא ידור בה. ובו סעיף אחד:מי שהיה בעלה עמה צלוב בעיר או שאשתו עמו צלובה בעיר או אביו ואמו ועדיין לא כלה הבשר כולו לא ישהה בתוכה אא"כ היתה גדולה כאנטוכיא שאין אלו מכירין את אלו ולא ישהה בצד זה אלא בצד זה: באר היטב יורה דעה שמ״ו א בעיר. … להמשך קריאה
א דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:המאבד עצמו לדעת אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים: ב איזהו מאבד עצמו לדעת כגון שאמר הרי הוא עולה לראש … להמשך קריאה
א חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:מצוה גדולה להספיד על המת כראוי ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא … להמשך קריאה
א מצות הלויית המת. ובו ב' סעיפים:מת בעיר כל בני העיר אסורין במלאכה שכל הרואה מת ואינו מלווהו עד שיהא לו כל צרכו בר נידוי הוא ואם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת במתים ביומה מותר ביום שאינה יומה בד"א שלא בשעת הוצאתו אבל בשעת הוצאתו הכל בטלים כדלקמן: ב בכפר קטן אין שואלין שלום … להמשך קריאה
א מי שהכין צרכי חופתו ומת לו מת שחייב עליו אבילות. ובו סעיף אחד:מי שהכין כל צרכי חופתו שאפה פתו וטבח טבחו ומזג יינו ומת אביו של חתן והוא במקום שאינו מצוי למכור ואם תדחה החופה יפסיד מה שהכין או שמתה אמה של כלה ואיכא תמרוקי נשים וקישוטין שאינן מתקיימים (מאחר שאין להם מי שיטריח … להמשך קריאה
א מי שמתו מוטל לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן. ובו ו' סעיפים:מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם קבורה אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין בית לחבירו עושה לו מחיצה ואוכל ואפילו מחיצה של סדין סגי אם תקע שולי הסדין בענין שאינו ניטל ברוח ואם אין לו … להמשך קריאה
א ענין הקריעה שיעורה ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין. ובו ל"ט סעיפים:מי שמת לו מת והוא מהמתים שראוי להתאבל עליהם חייב לקרוע עליו וצריך שיקרע מעומד ואם קרע מיושב לא יצא (וצריך לחזור ולקרוע) (טור בשם רי"ץ גיאות והרא"ש והגהות מיימוני וב"י לדעת ראב"ד ורי"ף ורמב"ן ומרדכי פא"מ) (ולכתחלה צריך לקרוע קודם שיסתום … להמשך קריאה
א דיני הגוסס (ואמירת צידוק הדין) ומה הם הסימנים היפים [מהסימנים נשמטו בשו"ע ונמצאו בטור יו"ד ע"ש]. ובו ה"ס:הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין לחייו ואין סכין אותו ואין מדיחין אותו ואין פוקקין את נקביו ואין שומטין הכר מתחתיו ואין נותנין אותו על גבי חול ולא על גבי חרסית ולא על גבי אדמה … להמשך קריאה
א וידוי החולה וכיצד אומרים לו. ובו ב"ס:נטה למות אומרים לו התודה ואומרים לו הרבה התודו ולא מתו והרבה שלא התודו ומתו ובשכר שאתה מתודה אתה חי וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא ואם אינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו (ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור מיתתי תהא כפרה על כל עונותי) (טור) … להמשך קריאה
א חולה שמת לו מת. ובו סעיף אחד:חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו עליו ואין קורעין חלוקו ואין בוכין ואין מספידין בפניו שלא ישבר לבו ומשתיקין את המנחמין מפניו: באר היטב יורה דעה של״ז א מודיעין. ואפי' נודע לו אין מצווים לו לקרוע שמא תגדל דאגתו כ"כ הב"ח בשם הר"ן: ב … להמשך קריאה
א דיני הרופא. ובו ג' סעיפים:נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים ואפי' יש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו שאם לא כן הרי זה שופך דמים ואם ריפא … להמשך קריאה
א מתי מבקרין החולה ואיזה חולים מבקרין וכיצד מתפללין עליו. ובו י' סעיפים:מצוה לבקר חולים הקרובים והחברים נכנסים מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים מיד. (טור בקיצור מס' ת"ה להרמב"ן): ב אפי' הגדול ילך לבקר הקטן ואפילו כמה פעמים ביום ואפילו בן גילו וכל המוסיף ה"ז משובח ובלבד שלא … להמשך קריאה
א היאך היו נוהנין עם המנודה או המוחרם ועל מה מנדין ודין התרתו. ובו מ"ח סעיפים:העובר על דבר איסור מנדין אותו לאלתר: הגה אבל מכח ממון אין מנדין אותו עד שיתרו בו ג' פעמים דהיינו ב' ה' ב' (טור) מן הב"ד כמו שיתבאר בח"ה סי' י"א : ואין נדוי פחות משלשים יום ואם אינו חוזר … להמשך קריאה
א דיני ראשית הגז ובו י"ד סעיפים:ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית: (וי"א דבר תורה ראשית הגז נוהג אפי' בח"ל אלא שלא נהגו כן) (טור): ב אין חייבים בראשית הגז אלא הכבשים בלבד זכרים ונקבות ואם היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטור: ג גזז הצמר ולבנו חייב … להמשך קריאה
א דין מתנות עניים. ובו סעיף אחד:לקט שכחה ופאה אם אין עניי ישראל מצוים שם ליטלם אין צריך להניחם: הגה והאידנא אין נוהגין בהם לפי שהרוב עובדי כוכבים ואם יניחום יבואו עובדי כוכבים ויטלום: (טור): באר היטב יורה דעה של״ב א ויטלום. כב"י עוד אפשר לומר דע"כ לא אמרו דבח"ל חייבים אלא בסמוכה לארץ דכשם … להמשך קריאה
א דין נתינתם באיזה מקום וכיצד הכהן מקבלם ואם הם דאורייתא או דרבנן. ובו קמ"ו סעיפים:התרומות ומעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ונביאים התקינו שיהיו נוהגים אפי' בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם וחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ … להמשך קריאה
א דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים. ובו ט' סעיפים:עיסת עובד כובבים פטורה אפי' לשה ישראל ושל ישראל חייבת אפי' לשה לו עובד כוכבים נתנה לישראל במתנה אם עד שלא גלגלה נתנה לו חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה: (עובד כוכבים שהפריש חלה אינו כלום ותאכל לזר) (ב"י בשם הרמב"ם): ב עיסת השותפין … להמשך קריאה
א איזה פת חייב בחלה. ובו י' סעיפים:אין חיוב חלה אלא בלחם לפיכך הסופגנין דהיינו רכים העשויים כספוג והדובשנין והאיסקריטים והם מטוגנים בדבש פטורים מן החלה: ב עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת בין שהרתיח ואחר כך הדביק בין שהדביק ואח"כ הרתיח חייבת בחלה ובלבד שלא על ידי משקה: ג עיסה שבלילתה (רכה) [עבה] … להמשך קריאה
א דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה. ובו ג' סעיפים:בשעה שיפריש חלה יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה (או להפריש חלה) (טור) לפיכך אסור לאיש להפריש חלתו ערום מפני שאי אפשר לו לברך כשהוא ערום אבל האשה מותרת והוא שיהו פניה שלמטה טוחות בקרקע (ובמקום שמפרישין ב' חלות לא יברך רק כשמפרישין הראשונה) (כל … להמשך קריאה
א מתי חל על העיסה חיוב חלה. ובו ה"ס:המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן ושאר העיסה חייבת בחלה ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועשהו עיסה ה"ז מפריש ממנה חלה ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים: … להמשך קריאה
א אחד שלש שתי עיסות ואין בשום א' מהם כשיעור ונתערבו. ובו ה' סעיפים:שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה ואין באחת מהן כשיעור ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו אם היו של שנים אפילו הם ממין אחד פטורים מן החלה שסתם שנים מקפידים ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות הרי אלו מצטרפות … להמשך קריאה