א
איסור הנאה במת ובתכריכיו. ובו ד' סעיפים:
מת בין עובד כוכבים בין ישראל תכריכיו אסורים בהנאה ודוקא שהזמינם לצרכו ונתנם עליו אבל בהזמנה לבד אפילו עשאם לצרכו לאחר שמת לא נאסרו דהזמנה לאו מלתא וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחילה עדיין לא נאסרו:
ב
נויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בה אסורים כמו המת עצמו (ודוקא כשהם קשורים בשערות גופן אבל אינן קשורים מותר (כך משמע מפרש"י פ"ק דערכין) ולכן מותר ליטול טבעות שבידם של מתים וכיוצא בזה) במה דברים אמורים בסתם אבל אם צוה שיתנו נוי גופו המחוברים בו לבנו או לבתו או לצורך דבר אחר מותרים אבל שערו ממש אפילו אם צוה עליו אסור בהנאה: הגה אשה שיוצאת ליהרג נהנין בשערה אף על פי שנגמר דינה אין שערותיה נאסרים עד שתקטל (טור):
ג
אם היו אביו ואמו מזרקים עליו כלים מצוה לאחרים להצילן אם לא נגעו במטה הנקברת עמו: הגה ואם הצילן חייב בשמירתן ואם החזירן לאביו ולאמו וחזרו וזרקום ונאסרו חייב המחזיר לשלם דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים (במרדכי פרק המוכר את הספינה תשובת מהר"מ) : אבל אם נגעו בה אסורים אם הם של אותו שזרקן עליו והוא שיזרקם על דעת שיקברם עמו (טור בשם רא"ש והוא סוף מ"ק): הגה הדף שטיהרו עליו וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה לא נאסרו דהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו (תשובת מהרי"ל סימן נ"ה וכך משמע מדברי הרא"ש שהביא הטור):
ד
כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית:
באר היטב יורה דעה
שמ״ט
א
קשורים. והב"ח פסק דאפי' קלועים בתוכם ואינם קשורים אסורים אלא כשאינן קשורים בה כלל דהיינו דתלי בסיכתא מותרים:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
ברייתות ומימרות סנהדרין דף מ"ז ע"ב ודף מ"ח ע"א:
(°) תשובת הרשב"א סימן שס"ה:
ב
שם וכרבא דהזמנה לאו מילתא היא:
ג
מימרא דרב חסדא שם:
ד
ערכין דף ז' ע"ב ומה שתמה הכ"מ על הרמב"ם בסוף הלכות אבל על מה שכתב שם בדין שער המת וכן בב"י עיין בתשובות הרשב"א סימן ש"ל שהאריך בזה:
(°) שם מאוקימתא דרב נחמן:
ה
ברייתא סנהדרין דף מ"ח ע"א וכרשב"ג שם:
(°) פירוש מדרבנן משום דמחלפי בתכריכי המת ואתו למימר תכריכי המת מותרים:
ו
טור מדברי הרמב"ן בסת"ה ממשמעות הגמרא יבמות דף ס"ו ע"ב:
ז
ברייתא באבל רבתי פ"ט:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
(ליקוט) בין עובד כוכבים. אבל הרשב"א בב"ק כתב בפשיטות דמת עובד כוכבים מותר בהנאה וכ"כ תופ' שם י' א' סד"ה שהשור וכ' הרשב"א שם דהיינו עבד ערל ע"ש וכ"כ בפ' הפרה נ"ד א' וסתר תירוץ ראשון של תוס' וי"ל דוהמת יהיה כו' דליתא דודאי כולה משתמע מוהמת י"ל כמש"ש נ"ד א' אלא א"ק והמת י"ל כ"ד כו' ועוד דפריך בין לרבנן כו' ואם איתא הא משתעי בשור לבד כו' אלא כמסקנא דתוס' בשביל עבד ועובד כוכבים דאיסורא דמת ילפינן ממרים ודוקא ישראלים כמותה עכ"ל שם (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. כ"כ בבד"ה בשם הרשב"א וליתא ובירושלמי פ"י דשבת הלכה ו' אמר בהדיא דמותר דגרסינן שם את המת במטה חייב דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא וא"ר אילא אף ר"ש מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הנאה א"ר יודן תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו תני חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב ור"ש פוטר מ"מ דר"ש כבר נתמעטה הטומאה מ"מ דרבנן כההיא דר' יודן תיפתר במת עובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו וט"ס כאן בירושלמי וצ"ל ברישא מ"ט דרבנן ובסיפא מ"ט דר"ש וה"פ את כו' ד"ה ר"ל דל"פ אלא בסיפא בשיעורא דת"ק מחייב כשיעור טומאה ור"ש לא מחייב בכך אבל במת שלם מודה ר"ש ופריך לא כן כו' והוא בפ' כלל גדול על מתני' מקק ספרים כו' אמר שם תני כו' וה"נ ליחייב בכ"ש משום ריח רע ועוד משום איסורי הנאה וה"ה דיכול למיפרך את"ק אלא על ר"ש יותר קשה דאף בכזית פוטר וא"ר יודן כו' והוציאו לכלבו דצריכה לגופה דבלא"ה פוטר ר"ש ולכך פוטר ר"ש בכזית דבעי שיעור מלא פי כלב ואמר תני חצי כו' ר"ל מכזית כמ"ש בגמ' ור"ש פוטר וה"ה בכזית אלא משום ת"ק נקטה ואמר מ"מ דרבנן כבר כו' משום דמיעטה לטומאה אבל ר"ש פוטר משום זה משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה אלא לטהרות הבית אבל בריח רע ואיסורי הנאה מודה דחייב אע"ג דהוי מלאכה שאצ"ל וקאמר מ"ט דר"ש כקושיא הנ"ל לא כן כו' ואמר כההיא כו'. מ"מ נשמע בהדיא דמותר וכ"כ הרשב"א והר"נ בשבת צ"ד ב' על מש"ש דמי קאמינא לר"ה כו' דמקשין דלר"ש יהא מותר אף לר"ה ותי' ר"ח דלא התירו אלא בדבר שעיקרו מד"ס אבל ר"ה לא דמי מפיס אם צריך לגופה או לא שהרי אפשר אף בהוצאת המת שיהא צריך לגופה כגון אותה שאמרו בירושלמי בעובד כוכבים שהוציאו לכלבו והן דברי הרמב"ן בספר תה"א שער ז' כ"ה ד' וכ"ד תוס' (בב"ק) הרי תוס' ורמב"ן ורשב"א ור"נ התירו וכן בירושלמי כנ"ל וכ"מ בגמ' דסנהדרין י"ט ב' ועכ"מ פ"ה דהלכות ערכין הלכה י"ז (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. כ"כ בבד"ה בשם תשובת הרשב"א והוא שם סימן שס"ה אבל אין הכרח דפשיטא ליה לאיסור ובחידושיו (בב"ק) כתב בשני מקומות בפשיטות להיתר ויש ראיות על זה וע' משנה למלך סוף הלכות אבל שהאריך וכתב בשם הירושלמי (כנ"ל בליקוט ב') שמותר (ע"כ):
(ליקוט) בין עובד כוכבים. אבל תוס' ורשב"א לא כתבו כן והביאו משנה למלך ושאר אחרונים ראיה מדוד שקידש בערלות פלשתים ש"מ דלאו איסורי הנאה נינהו ובפ"ב דסנהדרין (י"ט ב') אמרינן דחזו לכלבי ושונרי (ע"כ):
ב
בד"א בסתם כו' אבל כו' אשה כו'. הכל גמ' שם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
בין עובד כוכבים. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ועי' בתשו' אבן שהם סי' ל' שהעלה דמת ישראל אסור בהנאה מה"ת אבל מת עובד כוכבים אסור מדרבנן ומה"ט כתב שם באחד שחלה חולי שאב"ס ואמרו הרופאים שיקח עצם ממת לצורך איזה רפואה או מתכריכי המת דמותר ליקח עצם עובד כוכבים לזה כיון שאינו אלא מדרבנן ע"ש. ועיין עוד בתשו' צמח צדק סי' י"ג ובהג"ה שם. ובתשו' יד אליהו סי' ס"ו ובתשו' פרי תבואה סי' כ"ה ובספר ברכי יוסף להגאון מהר"ר חיד"א ז"ל ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"א ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מ"ז ובתשו' הרב הגדול מהר"ר ברוך בעל טעם המלך:
ב
בהנאה. עי' בה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ומ"ש ומ"מ מותר לאכול המומי"א כו' עיין מענין זה במשנה למלך פ"ח מהל' מא"ס דין י"ח ופ"ג מהל' אבל דין א' ובפ' י"ד דין כ"א. ומ"ש בשם ב"ח בגד של מת כו' עי' בתשו' יד אליהו סי' נו"ן:
ג
כשהם קשורים. עי' בה"ט ועי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ל"ג בא' שמת והיה בתוך פיו שן תותבת מאיזה עצם נבילה נשאל הדבר אם ליקח מפיו או לקבור עמו ורצה חכם אחד לומר שיקחו מתוך פיו ולשרפו כמו נויי המת ולא יקבר עמו מכמה טעמים. והוא ז"ל דחה דבריו וכתב שא"צ לשרפו רק יניחו כמות שהוא לקבור עמו ע"ש:
ד
ולכן מותר ליטול טבעות. עי' בספר בכור שור בחידושיו למס' עבודת כוכבים דף כ"ט ע"ב שכתב דמזה משמע דאם איזה נוי של זהב או מרגליות וכדומה קשור על המת אסור בהנאה ולפ"ד הב"ח (שהביא הבה"ט סק"א) אפי' קלועים בשערות ולכאורה יש לאסור אפי' הטבעות אם הם מהודקים בחוזק דהא כתב הרא"ש ריש חולין דקשירה דכתיב גבי תפלין היינו שמהדקן על ידו כו'. מיהא עיקרא דהאי פיסקא תמיהא טובא דאנן לא שמעינן בסוף פ"ק דערכין לאסור נויי המת כ"א בתכשיטים כעין גופו כגון פאה נכרית וכדומה דהיינו שן תותבת אבל שאר תכשיטין לא נשמע בשום מקום ותו דלא עדיפי תכשיטי כסף וזהב ממלבושי המת דפשוט אפי' קשורים בו בשעת מיתה לא נאסרו ולא נשמע מעולם מי שאוסר והאריך בזה והעלה דאחרי דהרמב"ם וסמ"ג מתירים אפי' שער מת גופיה וכ"מ דעת התוס' ב"ק דף י' ד"ה שהשור ואף הרשב"א ורמב"ן לא קאסרי כ"א שערות המת עצמו ולא פאה נכרית ולכן יש לסמוך אהמתירין עכ"פ בתכשיטין של כסף וזהב ומרגליות וכדומה דלא מעין גופה הוא דאפילו קשורים בה או קלועים בשעת מיתה יש להתיר אותם ולא להשחית ממונם של ישראל עיין שם:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
(סימן שמ"ט סעיף א') אסורים בהנאה. אף שלא כדרך הנאתן ולצורך חולה ת' ג"ו (ח"א חיו"ד כלל א' סימן ד'):
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט:א׳
א
אסורים בהנאה. דכתיב ותקבר שם מרים וילפינן שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף מת וכל תכריכיו אסורים בהנאה:
שמ״ט:ב׳
א
דהזמנה לאו מלתא היא כו'. עיין בא"ח ס"ס מ"ב:
שמ״ט:ג׳
א
ודוקא כשהם קשורים כו'. והב"ח פסק דאפי' קלועים בתוכם ואינם קשורים אסורים אלא כשאינן קשורין בה כלל דהיינו דתלי בסיכתא מותרים ע"ש:
שמ״ט:ד׳
א
מצוה לאחרים כו'. שיש בו משום השבת אבדה דודאי יתחרטו אח"כ:
ב
מצוה לאחרים כו'. שיש בו משום השבת אבדה דודאי יתחרטו אח"כ:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
(סימן שמ"ט שו"ע סעיף א') עובד כוכבים כו' תכריכיו אסורים בהנאה. עי' בנקה"כ ובבאר היטב שהביאו מתוס' ב"ק (דף י') דמשמע שמותר בהנאה ובשו"ת שבות יעקב מחלק דדוקא הקנוי לישראל מותר וכ"כ בס' בה"ז:
נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה
שמ״ט
א
(סי' שמ"ט בשו"ע סעיף א') בין עובד כוכבים. כ"כ בבדק הבית בשם תשובת רשב"א והיא בסימן שס"ה ועיין בתוס' דבבא קמא דף י' ע"א סוף ד"ה שהשור כו' משמע שמת עובד כוכבים מותר בהנאה. וכן משמע ממ"ש הרב המגיד פ"ב מהל' מאכלות אסורות בשם הרמב"ן דישראל שמת בשרו אסור בהנאה עכ"ל משמע מת עובד כוכבי' מותר בהנאה ע"ש:
ב
(שם סעיף ב) אבל שערו ממש כו'. והרמב"ם וסמ"ג פסקו דשערו מותר בהנאה ואע"פ שבב"י וכ"מ הקשה עליהם וגם בתשו' הרשב"א סימן ש"ל האריך לדחות דברי הרמב"ם מ"מ המדקדק היטב בסוגיא סוף פ"ק דעירוכין יראה דהדין עם הרמב"ם ומ"ש בפי' רש"י שם והלכתא כל דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר בהדא כו' ט"ס הוא וצ"ל והלכך כל דמחובר בהדה וקאי דוקא אבהמה ע"ש ודוק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5