א
מתי חל על העיסה חיוב חלה. ובו ה"ס:
המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן ושאר העיסה חייבת בחלה ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועשהו עיסה ה"ז מפריש ממנה חלה ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים:
ב
אימתי מפרישין חלה כשיתן המים ויערב הקמח במים והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר ה"ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידי לשם חלה ה"ז מותר וכן אם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריכה וטוב ללמד לנשים להתנות כן (אם יש לחוש שיתערבו שיעור חלה אח"כ) (ב"י בשם סמ"ג) וצריך ליזהר שלא לשרוף החלה עד אחר כל העריכה:
ג
האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתיעשה כל העיסה גוף א':
ד
אוכלים עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ויתערב הקמח במים ותטמטם בשעורים ותעשה כל העיסה גוף אחד:
ה
אם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל הרי זה מפריש מן הפת:
באר היטב יורה דעה
שכ״ז
א
וגזל. כלומר שצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו והט"ז כתב דבש"ס מוכח אפי' יודע הנותן שאין מפרישין חלה מקמח לא אמרינן דודאי גמר ונתן לשם מתנה דגזרינן זמנין דלא ידע כהן הדין על בוריו ויבא לידי איסור:
ב
ישאר. שאז אין החלה פוטרת מה שיתערב אח"כ אא"כ התנה כדמפ' ואזיל:
ג
העריכה. דאל"כ אינה חלה על המתגבל אח"כ אע"פ שהתנה. ט"ז:
ד
להמתין. דדוקא בזמן הש"ש שהיו עושין עיסתן בטהרה חששו שמא תטמאה העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן אבל האידנא שכל העיסות טמאות טוב להמתין עד אחר גמר הלישה. ש"ך:
ה
בחטים. פירוש דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותם עיסתו מתפרדת ואינו יכול לגלגל יפה ע"כ מטמטמו ביד עד שידבקו יחד ויעשו גוף אחד עכ"ל הט"ז:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שכ״ז
א
לשון הרמב"ם רפ"ח מהלכות ביכורים ממשנה ה' פ"ב דחלה:
ב
טור בשם הר"א ממיץ וכ"כ סמ"ג בשמו (וסה"ת) ונתן טעם משום דקי"ל כראב"י דאמר פירות ערוג' זו מחוברי' וכו' קידושין דף ס"ב ע"ב:
ג
לשון הרמב"ם שם ממשנה א' פ"ג דחלה:
ד
שם מהירושלמי שם:
ה
לשון הטור מהירושלמי הנזכר:
ו
הר"ש בפירוש המשנה שם וכ"כ הרא"ש בהל' חלה על הירושלמי הנזכר:
ז
טור מדברי הר"ש והרא"ש שם והרשב"א בפסקי חלה שלו:
ח
ד"ע וכמ"ש הראב"ד שם בהשגתו ובכ"מ שם:
ט
משנה שם ריש פ"ג:
(°) פי' הרא"ש לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טומטום:
י
ספרי ויליף לה מדכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שכ״ז
א
ודוקא כו'. עבה"ג וכ"כ בסמ"ג והוא איננו מוסכם לכ"ע דרוב פוסקים פסקו דלא קי"ל כראב"י שהוא שיטה וכמ"ש בכמה מקומות רבו מלספר אלא דבהא אפי' ת"ק מודה וכמ"ש בקדושין שם בעא מיניה ר"א מר"י אמר כו' א"ל כל כו' ת"כ דר"י כו' וה"ה כאן שבידו ללוש וכ"ה בתוספת דנזיר י"ב א' ד"ה באשה. ומשני כי משוי כו' ואר"ת דיש בידה כו' כדאמרינן כו' ומ"מ בהאי טעמא לחודא כו' פי' דמשום ה"ט מה שבידו ללוש שיכול לעשות שליח אלא משום ה"ט כיון שיכול להפריש עתה מעיסה מגולגלת משא"כ ביבמה שא"א לגרש בלא ביאה בשום תקנה ואף שמדברי תוס' משמע דוקא מעיסה מגולגלת תוכל להפריש משלה או משל חבירתה אבל לא מקמה עצמו וכמש"ש פירות ערוגה כו' ולא היא דכן אמר שם ג"כ פירות ערוגה זו מחוברת כו' ול"ד על ערוגה זו תלושה דה"ה על מחוברת אחרת או על עצמה מדפריך שם איתביה האומר כו' מתקיף כו' ואלא כו' אלא לישנא דמתני' נקט וכן תוס' נקטו לישנא דגמ' ועס"ב:
(ליקוט) ודוקא כו'. כראב"י בקדושין ועבה"ג וכדעת הרמב"ם וקצת מפרשים שפסקו כראב"י וכמ"ש בא"ע ס"ס מ"ם אבל א"צ לזה דכה"ג אפי' רבנן מודי כמש"ש ואפשר דס"ל דגם רישא ראב"י היא ולכן פ' כראב"י דר' יוחנן ס"ל כוותיה ואע"ג דר"י ס"ל דדשלב"ל לא קנה כמו שפריך עליו ממתני' ס"ל דהאי לאו דשלב"ל הוא כמש"ש רבה ורב יוסף בשחת וכן ר' חנינא ע"ש (ע"כ):
ב
והוא שלא כו'. כ"ה גירסת הרמב"ם וכ"כ בפירושו שם וכ"כ הר"ש והרא"ש שם שגירסא זו עיקר ושכ"ה בירושלמי ע"ש:
ג
ואם אמר כו'. ירושלמי והביאו הר"ש ל"ל ובלבד שלא יהא כו' א"ר מתנא מתני' כו' ושם ומפרש בירושלמי מה לימדו כו' וכ"כ הרא"ש וש"פ:
ד
וכן אם מתנה כו'. הוא דברי הטור וחידש כאן בש"ע בזה אף קמח שיתערב אח"כ אע"ג שכבר קידש החלה לכשנעשה עיסה ועוד אף שמפריש שלא מן המוקף וכמ"ש הר"ש שם וקצת תימא היאך מפריש כו':
ה
וטוב כו'. הר"ש והרא"ש:
ו
אם כו'. שם ושם ור"ל ולא אמרינן דבטיל ברוב וכמ"ש הר"ש שם ולפ"ז צריך ללמד כו' ושמא כו' ומיהו בתוספתא כו':
ז
וצריך ליזהר כו'. הרא"ש וכ"ה בר"ש שם ואפי' התנאי אינו מועיל כו' וכמ"ש בספ"ג דגטין המניח כו' אם אבדו כו':
ח
האידנא כו'. ער"ש שם ירושלמי בפ' אלו עוברין כו' תפתר בעיסה כו' בדין היה כו' וכ' הרשב"א וסה"ת לפיכך האידנא כו':
ט
אוכלים כו' ותיעשה כו'. לשון הרמב"ם ועבפי' שם ד"ה ותיטמטם כו':
י
אם לא כו'. ספרי הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת"ל מלחם הארץ תרימו כו' וכ"ה במתני' וגמ' בכמה מקומות וערי"ף בפ"ג דפסחים:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שכ״ז
א
(סי' שכ"ז ש"ך ס"ק ד') ולא תתקדש זו שבידי. דחשיב מן המוקף במה שבקריאת שם הוא מוקף אף שבשעה שחלה קדושת החלה אינה מוקף ר"ן (פ"ג דקדושין דף רל"ג ע"ב):
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שכ״ז:א׳
א
וגזל ביד כהן. כלומר שצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו:
שכ״ז:ב׳
א
אם יש בו עומר. כלומר כשיעור חלה:
שכ״ז:ג׳
א
ויערב הקמח. היינו דוקא כשיש באותו שמתערב שיעור חלה ומ"מ צריך שלא ישאר שם בעריבה שום קמח שלא נתערב במים כשיעור חלה מפני שאז אין החלה פוטרת מה שיתערב אח"כ אא"כ התנה כדמפרש ואזיל:
שכ״ז:ד׳
א
וכן אם מתנה וכו'. כלומר ברישא אינו מקדיש החלה מיד אלא מפרישה מיד ואומר הרי זו מוכנת לחלה ולא תתקדש זו שבידי עד שתעשה כולה עיסה א' ולכך מותר אף שנתערב אחר ההפרשה שיעור חלה דהא אינה מתקדשת אלא לאחר שנעשו כולם עיסה א' וכאן קאמר דה"ה אם מקדישה מעכשיו אלא שמתנה שכשיתערב הקמח אח"כ כשיעור החלה תחול החלה זו אף על הקמח מותר:
שכ״ז:ה׳
א
וטוב ללמד לנשים כו'. היינו כשמפרישין החלה מיד כשנותני' מים ומתערב בקמח ובשיש לחוש שיתערבו אח"כ שיעור חלה וכמ"ש הרב אבל עכשיו שנהגו שאין מפרישים עד אחר גמר לישה א"צ ללמדם כן:
שכ״ז:ו׳
א
האידנא כו'. כלומר דבזמן הש"ס שהיו עושין עיסתן בטהרה תקנו להם חז"ל לנשים שיפרישו החלה מטהרה מיד שידבק הקמח מעט כי חששו שמא תטמא העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן אבל האידנא שכל העיסות טמאות טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ויפריש החלה על כולו:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שכ״ז
א
וגזל ביד כהן. בגמרא פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ו) מוכח אפי' יודע הנותן שאין מפרישין חלה קמח לא אמרינן דודאי גמר ונתן לשם מתנה דטעמא משום דאתי לידי חורבא זימנין דלא ידע כהן הדין על בוריו כדאיתא בגמ' שם ובזה מתורץ קושיא שם בגמ' למה הוצרך בגמ' לומר טעמא דחורבא ולא מתרץ בקיצור דאין אדם יודע שפיר הטעם בחלה ומוהר"ר מאיר ז"ל מלובלין דחק עצמו לתרץ קושיא זאת בדרך רחוק ולפי מה שכתבתי א"ש דתנא סתמא קתני המפריש חלתו קמח דמשמע אפי' אם הוא ת"ח אפ"ה הוה גזל ביד כהן ואי לאו טעמא דחורבא היה קשה למה לא נימא בזה אדם יודע הדין על בוריו ונתן לשם מתנה אלא ודאי כיון שיש לחוש שיבוא לידי חורבא ויבוא לידי אסור ע"כ לא פלוג רבנן דגזרינן באינו תלמיד חכם שיבוא לידי איסור דוק בגמ' שם ותמצא שכן הוא בלי ספק כן נראה לי:
ב
עד אחר כל העריכה. דאל"כ אינה חלה על המתגבל אחר כן אע"פ שהתנה:
ג
ותטמטם בשעורים. פי' דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותם עיסתו מתפרדת ואינו יכול לגלגל יפה ע"כ מטמטמו ביד עד שידבקו קצתם בקצתם עד שיהיו גוף אחד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5