פרי צדיק

א והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ וגו'. בבעה"ט כי גרים וגו' סמיך לי' ובכל ארץ וגו' לומר שבכ"מ שגלו שכינה עמהם, וק' דהא הפ' קאי על א"י דכ' ובכל ארץ אחוזתכם דהיינו בארץ ישראל. אך באמת לשון גרים ותושבים קשה לומר על … להמשך קריאה

א ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח. ונתנה הארץ פרי' ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עלי'. הא כבר נזכר וישבתם על הארץ לבטח אך הענין דמש"נ וישבתם על הארץ לבטח, היינו שלא יפחדו מקטרוג היצר הרע, וזה זוכין על ידי שמירת החוקים דברים שאין השכל מחייבם, שיוחקקו הד"ת בלב. ואת … להמשך קריאה

א סעודה שניה דעתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) וברע"מ (שם צב א') חשב ג' קדושות שבת שבת דליליא שבת דיומא שבת עלאה וסעודה זו שבת עלאה בינה והכל א' דבינה כולל כל ג"ר, דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשין כמ"ש (זח"ג ד' ע"א) ומי שזוכה לבינה זוכה לחכמה ומחיבור חו"ב מוחא ולבא הוא הדעת … להמשך קריאה

א כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה אינו יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הו"א זה עונג שבת (גמרא שבת קיח:) וקודם ליה כ' בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ואחר כך כ' והתענג וגו' ומדמוקי קרא דוהתענג בענג שבת … להמשך קריאה

א בבעה"ט (ר"פ) סמך מקלל לבהר סיני כו' כדאיתא (בקידושין) שם בן ד' אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמודיהם פעם אחת בשבוע לכך סמך לו שמיטה. וצריך להבין הא מלשון הגמרא (שם ע"א.) משמע פעם א' בז' שנים ולאו דוקא בשנת השמיטה. ואיזו שייכות הוא לשמיטה. אך בגמרא שם איתא ואמרו לה פעמים בשבוע ארנב"י מסתברא … להמשך קריאה

א ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו'. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' וגו'. ורש"י הביא מתו"כ שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית ורש"י הוסיף על לשון התו"כ לשם ה', וכבר הק' הרמב"ן ז"ל שהרי כל המועדים צריך להיות המכוון לשם ה'. ובתו"כ נדרש זה על שבת לה' השני. והענין … להמשך קריאה

א בזה"ק (ר"פ בהר) ר"א פתח זאת תורת העולה וגו' האי קרא בכ"י אוקימנא דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים כו' עש"ב. שייכות הפתיחה לפ' זו הוא מ"ש בסוף ושבתה הארץ נייחא ודאי שבת לה' שבת לה' ממש. והיינו דארץ מ' מלכות (כמ"ש בזח"ג רמ"ו ב' שכינתא אתקרי ארץ דקב"ה הה"ד והארץ הדום רגלי) … להמשך קריאה

א ושבתה הארץ שבת לה' וגו'. פירש"י לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית, הכוונה כמו בשבת בראשית שאין השביתה בשביל מנוחת גופו לפוש מעבודתו. כמ"ש במד' (שמות רבה פ"א) שאמר משה לפרעה מי שיש לו עבד ואם אינו נח יום א' בשבוע הוא מת וכו' רק השביתה הוא מחמת שצוה הקב"ה לשבות ולנוח בו כמ"ש … להמשך קריאה

א במדרש (תנחומא א') מה כתיב למעלה ושבתא הארץ שבת וגו' אר"א הקפר כ' שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן, הענין היא כי שוקיו הוא נצח והוד כמ"ש (מא' פתח אלי') נצח והוד תרין שוקין, ובזוהר הקדוש נקראים המכין דאורייתא, כי תפארת גופא מדת יעקב תתן … להמשך קריאה

א בהר סיני. פירש"י מתו"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' אלא מה שמיטה נאמרו כו' אף כולן וכו' וצ"ב דמשמע דאם היה מזכיר אצל מצוה אחרת לא התמוה כ"כ מה ענין המצוה להר סיני. וגם התי' אינו מובן דלמה בחר דוקא במצות שמיטה ללמוד על התורה כולה שנאמרו הכל בסיני, אך הענין דאיתא … להמשך קריאה

א וידבר וגו' בהר סיני. בתו"כ מה ענין שמיטה וכו' אלא מה שמיטה נאמרו כללותי' ופרטותי' ודקדוקי' מסיני אף כולם כו' ופי' הר"ש והראב"ד ז"ל דאתיא כמ"ד (חגיגה ו:) כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. וכ' שמ"ש בתו"כ על פסוק אלה החוקים וגו' בהר סיני שכל המצות נאמרו כללות ופרטות מסיני … להמשך קריאה

א סיום הש"ס במאמר תדב"א כל השונה וכו' מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו'. וכבר אמרנו דענין מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ולא לשון מזומן לעולם הבא, דהיינו שזוכה לטעום בחייו מעין עולם הבא והוא בחיים חיותו בן עולם הבא כענין עולמך תראה בחייך (כמשנ"ת באריכות מ"ד ומ"ו) והנה בגמרא (ב"ב יז ) … להמשך קריאה

א הדרן עלך תיקונת וסליקה לה מס' נדה עדמ"ש הרה"ק בס' דברי אמת הדרן לשון הדרי בי, וסליקא שיסולק. והנה טומאת הנדה בא מקללת חוה ע"י פגם הנחש כמ"ש (עירובין ק:) הרבה ארבה אלו ב' טופי דמים כו' וזה היה שורש פגם הנחש שהכניס הרגשת וחמדות להנאת עולם הזה ומזה בא פגם הברית כמ"ש (בסנהדרין … להמשך קריאה

א מזכירין בסיום מס' שמות עשרה בני ר' פפא. וכ' בסוף תשובה הרמ"א ז"ל רמז ע"ז שרומזים לעשר הדברות וכנראה ממנו דכלם היו בני ר' פפא אחד, אבל בס' האשכול מבואר שלא היו כלם בני ר' פפא אחד רק דהוזכרו כולם בש"ס ושם אביהם היה ר' פפא אבל לא היה אחד, והובא שם שמקובל בידם … להמשך קריאה

א הדרן עלך תנוקת וסליקא לה מס' נדה, סיום התלמוד במס' נדה ואומרים וסליקא לה מס' נדה, ששורש הטומאה טומאת הנדה. ובפסוק נאמר (יחז' ל"ו) כטומאת הנדה היתה דרכם לפני שזה שורש הטומאה זוהמת הנחש, אך במדרש (תנחו' ס"פ מצורע) איתא שזה למעליותא כטומאת הנדה ולא כטומאת מת שהמת בבית אין כ"ג נכנס לשם וכו' … להמשך קריאה

א תדב"א כל השונה הלכות כו' כבר דקדקנו שאין לו שייכות לכאן. והתוס' כתבו דאיידי לעיל בהלכתא מייתי לסיים בדבר טוב. אבל למה בחרו באגדה זו. ומ"ש התוס' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו וכו' שם הוא דברי נביאה שלו ודקדוק לסיים בדבר טוב ומהס"ת יש שייכות בכל נביא הפסוק שמסיים בו שיהיה מכוון לענין נביאת … להמשך קריאה

א תדב"א וכו' אין לי שום שייכות לענין הסיום וגם צריך להבין אומרים מובטח לו שהוא בן עולם הבא הא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא חוץ מהנחשבים בפ' חלק, וכן יש לדקדק במ"ש (ברכות ד:) איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה וכו' וכל האומר תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עולם … להמשך קריאה

א תדב"א כל השונה הלכות בכל יום וכו', זה אין לו שום שייכות להענין רק לסיים באגדה ולמה בחרו באגדה זו, אך הענין הוא דעיקר תורה שבעל פה בא לתקן הפגם הראשון, וכענין שאמרו (בנדרים כב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע בלבד וכו' כי ברב חכמה רב כעס, … להמשך קריאה

א יום זה נקרא הלולא דרשב"י מפני שבו ביום נסתלק. אף שמצינו שקבעו תענית ביום מיתת צדיקים כמו בז' אדר פטירת משה רבינו ע"ה, וכן ר"ח אב דאף שהוא ר"ח מותר להתענות בו מפני שהוא יום פטירת אהרן הכהן (כדאיתא במג"ת וטוש"ע או"ח סי' תק"פ) ולמה בפטירת רשב"י עשו יום טוב, אך מה שקבעו תענית … להמשך קריאה

א ה' רועי לא אחסר וגו'. דוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, ונקרא רבן של בעל רוה"ק כמ"ש האריז"ל. וכן איתא (בסנהדרין צג:) וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, ובזוהר הקדוש (פ' זו צח סע"א) מסטרא דאילנא טו"ר איסור והיתר, ואיתא בזוהר הקדוש (לעיל צ א) טרף נתן ליראיו … להמשך קריאה

א לבר נטלין ולא עאלין הנך כלבין דחציפין. קליפת עמלק נקרא כלב כמ"ש (בזח"ב סה א) שהוא כלב נובח מקטרג על ישראל ועז"נ אשר קרך בדרך שבא דרך מקרה שכל הגליות בא בהשגחה מהשי"ת במשפט גלות מצרים גילה הקב"ה לאברהם אבינו מקודם. וכן גלות אשור אף שנטמעו עשרת השבטים. מ"מ כתיב אשור שבט אפי, מה … להמשך קריאה

א מפטירין והכהנים הלוים. שמדבר מקדושת הכהנים ואחר כך כ' ואת עמי יורו וגו' עדש"נ יורו משפטיך ליעקב וגו' ואחר כך ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. וצ"ב מה טיבו לקדושת הכהנים וזה שייך לכל ישראל, גם לשון יקדשו קשה להבין דלשון ישמרו יתכן על שמירה ממלאכה האסורה והיה יתכן שבתותי … להמשך קריאה

א ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד וגו'. נקט ביום השבת ב"פ והוא דג' סעודות שבת נלמד מתלתא היום (כמ"ש שבת קיז:) ולחה"פ היה י"ב לחמים כנגד י"ב שבטי י"ק וכמו שיסד הפייטן שנים עשר אני יודע שנים עשר שבטיח והיינו דכ"מ שמזכיר מספר י"ב הוא למנין השבטים, והשבטים בהם הוזכר סעודת שבת … להמשך קריאה

א והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש. ודקדק רש"י במ"ש ואכלוהו לשון זכר וכ' דקאי על הלחם והיתה קאי על המנחה. והרמב"ן ז"ל כתב והיתה קאי על כל א' מהמערכות, ומ"מ קשה שפתח הכ' והיתה ל' נקבה וסיים ואכלוהו בל' זכר. ואם קאי על המנחה או על המערכה היה לו לסיים גם כן בלשון נקבה. … להמשך קריאה

א אחר פ' מועדות כ' פ' הנרות ופ' לחה"פ, וכבר הקשו בזוהר הקדוש (ק"ד סע"ב) על פ' הנרות שנסמכה לפ' מועדים, אך אחר שהזכיר פ' מועדים שיוכלו ישראל להזמין קדושה לזמנים, וכן השבת בא סמיך להם פ' הנרות דכ' בי' להעלות נר תמיד ופ' לחה"פ דכ' לפני ה' תמיד שיכולים באמת לזכות לקדושות אלו תמיד, … להמשך קריאה

א בקידוש היום אומרים תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים, ובאמת רק המועדים נק' מקראי קודש וכמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו צד א) שבת לאו מקודש היא זמין וכו' ודאי קודש איקרי וכו' לאו זמין הוא כו' אבל גם בלשון הכ' דפתח במקראי קודש דמועדים והתחיל מיד אחר כך בשבת ואחר כך חזר לומר אלה … להמשך קריאה