פרי צדיק, בהר ו׳

א

ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו'. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' וגו'. ורש"י הביא מתו"כ שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית ורש"י הוסיף על לשון התו"כ לשם ה', וכבר הק' הרמב"ן ז"ל שהרי כל המועדים צריך להיות המכוון לשם ה'. ובתו"כ נדרש זה על שבת לה' השני. והענין שק' בפסוק דכ' ושבתה הארץ שבת לה'. ואמאי קאי, דאא"ל דקאי על מצות שמיטה שזה הוזכר אחר כך. גם לשון הכ' כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ ק' הא בכניסתן לארץ ישראל לא שבתו תיכף שהרי אחר ז' שכבשו וז' שחלקו מנו ו' שנים ואחר כך שמיטה (כמ"ש עירובין יב:) וזה שהק' להתו"כ. וזה שדרש שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית דאיתא בגמרא (שבת סט:) מר סבר כברייתו שלעולם ומ"ס כאדם הראשון. והיינו דהשי"ת ברא ו' ימי המעשה ואחר כך שבת ואחר כך ביום ו' היה קלקול הנחש וניתן לאדם הראשון השבת שיוכל לתקן הקלקול, ואחר כך היה לו שיהמ"ע. שעל ידי קדושת השבת יוכל לתקן ימי המעשה שיהיו בקדושה וזה כאדם הראשון. ואם היה זוכה לתקן בשבת כתיקונו היה אז עולם התיקון כמו שיהיה לעתיד. ובמ"ת בלוחות הראשונות דכ' אני אמרתי א' אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) ומהס"ת נתבטל היצר הרע שהוא המה"מ (כמ"ש ב"ב טז.) כ' כי ששת ימים וגו' עדמ"ש (בשאלתות הובא בתנחו' בראשית) נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחו בי' אנא והיינו שיהיה בשיהמ"ע רק לעמל תורה ואחר כך השבת בראשית שבת קדושה קביעא וקיימא מצד השי"ת, אך אחר הקלקול כ' בלוחות שניות וזכרת כי עבד היית וגו' לעשות את יום השבת והיינו שיהיה הקדושה מצד ישראל וזהו מה שנקרא השבת תחלה למקראי קודש. וזהו זכר ליציאת מצרים (ונת' כ"פ) וכן אה"כ כאן שבתחלת כניסת ישראל לא"י ושבתה הארץ שבת לה' שיהיה תמיד כשבתות שיהיו פנוים רק לתורה ועבודה כמו בתחילת הבריאה ואני נבראתי לשמש את קוני (כמ"ש קידושין פב.) ומלאכתן נעשית על ידי אחרים וכמו במתן תורה אני אמרתי א' אתם וגו', אך אחר כך כ' שש שנים תזרע שדך וגו' ואספת את תבואתה ובגמרא (ברכות לה:) ובזמן שאין ישראל עושין רצש"מ מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנ' ואספת דגנך, וק' שהרי זה כ' בפ' והי' אם שמוע וגו' וכבר אמרנו דודאי מצותו של מקום לעסוק במלאכה ו' ימים. ולשבות בשבת, שאחר הקלקול הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ונצרך לעמל במלאכה גם כן כר' ישמעאל, אך רצש"מ בתחילת הבריאה שיהיה האדם פנוי רק לתורה כרשב"י כמו שנברא אדם הראשון קודם הקלקול ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו שיהיה לעתיד. וז"ש שבזמן שאין ישראל עושין רצונו ש"מ רצונ"ו דייקא אז מלאכתן נעשית על ידי עצמן ואספת דגנך. (ונת' במא' ה') וזש"נ כאן שש שנים תזרע כו' ואספת את תבואתה, והיינו כשאין עושין רצונו של מקום וזש"נ ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ. ושבתון היינו שבת קטן בנ' הקיטון כמו אישון בת עין (ונת' במא' ד') והיינו כמו בשבת שיש קדושה קביעא וקיימא מצד השי"ת (כמ"ש פסחים קיז:) ומ"מ נקרא תחלה למקראי קודש זכור לקדשו שמור לקדשו וכן בשמיטה גם כן יש קדושה מצד השי"ת וישראל גם גן מכניסין קדושה לשמיטה בקיום מצות שמיטה. וזש"נ שבת לה' כמו שנאמר בשבת בראשית. והיינו כמו באדם הראשון שהיה לו יום השבת ואם היה זוכה היה נתקן הכל כמו לעתיד ועמדו זרים ורעו צאנכם ועכ"פ הועיל להכניס קדושה לימי המעשה שיוכל לזכות בשבת שני' לקדושה יתירה. וכן כאן כשנכנסו לארץ, תיכף ושבתה הארץ שבת לה', ואם היו זוכין היו כולם פנוים רק לתורה ומלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו שיהיה לעתיד ועמדו זרים וכו' ואחר כך כ' שש שנים תזרע וגו' באופן שצריך לעמול במלאכה. בשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ היינו קדושה מצד השי"ת ומצד האדם שבת לה' כמו בשבת בראשית: