פרי צדיק

א בס' יצירה חשוב כל דבר שבעולם יש לו מציאות בעולם שנה נפש, היינו במקום בזמן ובנפשות, והנה קדושת המקדש היא במקום. וקדושת השבת הוא בזמן, ובנפשות הם הכהנים שהם דוגמת קדושת השבת והמקדש, ואף על פי שגם ישראל נקראו קדושים כמו ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ונקרא גם כן ארץ הקדושה נגד ארץ העמים … להמשך קריאה

א בפ' זו כ' קודם פ' המועדות ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו' ובפירש"י מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל וכו' וכל המקיים את המועדות וכו' כאלו קיים את כל השבתות, אף שבודאי אם לא שמר השבתות לא יועיל שמירת המועדות למה שחילל שבתות, רק הפי' שאף ששביתת שבת בסקילה ומועדות … להמשך קריאה

א שבת הוא לה' בכל מושבותיכם. והק' בגמ' (קידושין לז:) מושב דכ' רחמנא גבי שבת ל"ל וכו' דכיון שהוא חובת הגוף ודאי דנוהג אף בחו"ל, ואפשר דהנה החגים נקראים מועדי ה' כמו המשכן שנקרא אהל מועד אשר אועד לכם שמה וזה קדושת המקום. ובזמן ביום טוב הוא גם כן מועד שהוא סעודתא דקוב"ה ושכינתי', מה … להמשך קריאה

א ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו'. בכל המקומות שנזכר שבת נזכרו מקודם ששת ימי המעשה לבד ממקום שנאמר שבתותי דהיינו שבתות ה' והוא כמו שאמרנו שכפי קדושת ימי המעשה כן קדושת שבת, והנה בדברות הראשונות כ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת וגו' והיינו דבדברות ראשונות כ' זכור ואיתא … להמשך קריאה

א מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ופירש"י (בפ' בא) מקרא קודש שם דבר קרא אותו קודש וכן פירש"י כאן עשה מועדות וכו' והוא שעל ידי שב"ד מקדשין החודש נקבעו ממילא המועדות. וכן בזוהר הקדוש פ' זו (צד א') זמינין מקודש. הוא גם כן מלשון קריאה והזמנה. ובת"א מתרגם די תערעון יתהון מערעי קדיש … להמשך קריאה

א אמור אל הכהנים בני אהרן. מקשה בזוהר הקדוש (פ"ח א) וכי לא ידענא דבני אהרן נינהו, אלא בני אהרן ולא בני לוי, דאהרן דהוא שירותא דכל כהני דעלמא וכו', וצריך להבין התי' הא ידענא דמאהרן התחיל הכהונה ולא מלוי, ובתנחומא פתח אמרות ה' אמרות טהורות כל מה שהקב"ה מזהיר את ישראל בשביל קדושתן וטהרתן … להמשך קריאה

א אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בתנחומא אמירה ב' פעמים מלה"ד לטבח כו' אמר המלך גוזר אני עליך שלא תראה את המת כו' מפני שאתה יוצא ונכנס וכו' שלא תטמא את הפלטרין שלי כך גזר הקב"ה על הכהנים הנכנסים לבית המקדש שלא יטמאו למת, ולפי טעם זה לא היה צריך להיות איסור טומאת … להמשך קריאה

א מ"ש בשם רבותינו הק' זצוקללה"ה דסעודת פדה"ב כפ"ד צומות שהם לתיקון פגם הברית נגד פ"ד שנים של יעקב אבינו שלא ראה כו' (כמ"ש ב"ר פ' צח וגמ' יבמות עו.) ואמר כחי וראשית אוני והענין הוא כי התיקון בשלימות בזה יהיה בעת שיתבטל המיתה מן העולם שהיה מסיבת פגם הראשון, ובפרטות בעולם הזה מי שמברר … להמשך קריאה

א בזה"ק (בהעלותך קנב ב') מתמה אי רזא דפסח שלטא בניסן איך יכולין אילין דאסתאבן למעבד בירחא תניינא דהא איעבר זמני' עי"ש. אך הענין דידוע כי יש ששים רבוא אותיות לתורה וכנגדם ס"ר נפשות ישראל, וכל נפש מישראל יש לו חלק באותיות התורה, והנה בעת עמדם על הר סיני והיו כלם כאיש אחד בלב אחד … להמשך קריאה

א בזה"ק (בהעלותך קנ"ב ב) דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאי בירחא תנינא לאו הכי כו' ויש להבין דלמה היה ס"ד שיהיה מעלה יתירה לעושה פסח שני באייר דאצטרך למימר לאו הכי כו', אך הענין על פי מ"ש (בזוהר הקדוש שם) מקודם איש איש תרי זימנא אלא איש דאיהי איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה כו' … להמשך קריאה

א בזה"ק (פ' זו פ"א א) והוא באחד וגו' אחד מיבע"ל אלא במאן דאתתקן בקדושה עלאה למיהוי חד כו' והיינו דהוא היינו הנעלם וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ר"צ ע"א) עתי"ק דאתכסיא איקרי הוא ועז"א דלא שריא ולא אשתכח רק באחד במאן דאתרקן למיהוי אחד, ולמעלה אמר בזוהר הקדוש דכד ב"נ אנח תפילין ואתחפי בכסויא דמצוה … להמשך קריאה

א בתפלת מנחה מזכירין כל עניני מנוחה מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת כו' ועיקר המנוחה מהיצר הרע וכמש"נ ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך, מעצבך היינו שורש יצר הרע כמ"ש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות, ומרגזך רוגז היצר הרע כמ"ש (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. ופסוק … להמשך קריאה

א מפטירין הלא כבני כושיים וגו'. ושמעתי מרבינו הק' זצוק"ל שפרשה זו מדבר מצעקת בני הנעורים מענין פגם הברית, והענין דמדת יוסף נקרא יפה תואה גוף נקי ומהודר ומצינו בגמרא (ברכות כ.) בר' יוחנן שהיה יושב על שערי טבילה והוא נשאר משפורי ירושלים (כמ"ש ב"מ פ"ד.) שפורי מרמז על היופי, מצד שהיה בשלימות בקדושת הברית … להמשך קריאה

א בתפלת המנחה בשבת אומרים ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כי בשבת הוא הפריסת סוכת שלום ובזמן סעודה שלישית נגמרה הפריסת סוכת שלום בתכלית השלימות דאיתא בזוהר הקדוש [ח"ג בתוס' ס"ס ח] שמוסף שבת היא נגד מדת היסוד מדת יוסף הצדיק ע"ש שהוא גם כן מדת השלום כידוע מכמ"ק בזהר ס"פ מקץ [קצ"ז סע"ב] … להמשך קריאה

א כל ארץ ישראל נקרא מקום מנוחתי, וכמש"נ אם יבואין אל מנוחתי. ובמדרש (במדרש רבה פ' ל"ג) למנוחה זו אינן באים אבל באים הם למנוחה אחרת. והיינו דקדושת ארץ כנסת ישראל מדת מלכות שבת והוא מעין עולם הבא שהוא עלמא דאתי שבת עלאה, וזו מדת יעקב אבינו ע"ה, דאיתא (ב"ר פ' י"א) יעקב שכתוב בו … להמשך קריאה

א חדו סגי ייתי. סגי היינו ריבוי. שמחה מרובה. ולא נזכר מהו השמחה [והנה בספרי (בהעלותך) איתא וביום שמחתכם אלו השבתות, ובתורה ל"נ בפירוש שמחה בשבת כלל רק במועדים אבל כאן נאמר שמחתכם ומועדיכם ור"ח, והיינו שלכל ישראל, ומועד ר"ל הזמן כמו במועדו ר"ל בזמנו, וקדושת הזמנים המה מצד ישראל דמקדשו לזמנים וכמ"ש מקראי קודש … להמשך קריאה

א במדרש (פ' זו) ואתה מרום לעולם ה' רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם וכו' נתת מלכות לדוד לעולם כו' נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדושים תהיו, הענין עפמ"ש (יומא עב:) שלש זירין הם של מזבח של ארון ושל שלחן כו', כתר מורה עד השורש, שקשורים בשורש עד כ"ע, וכן מורה הלשון מרום … להמשך קריאה

א בזה"ק (ברע"מ פ"ב סע"א) דכבוד מ"ע ומורא מל"ת דהיא אהבה ויראה נזכר שם ענין נעשה ונשמע היינו מ"ע ומל"ת ואהוי"ר ע"ש וצ"ב דנעשה הוא מ"ע אבל מה ענין נשמע למצות ל"ת ויראה וי"ל דאיתא בשבת (פח.) למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח פריו קודם לעליו כך הקדימו ישראל נעשה לנשמע, וצ"ב דלמה קרא לנשמע … להמשך קריאה

א בפ' זו נכתב עשר פעמים אני ה' אלקיכם כמ"ש בבעה"ט, וכבר אמרנו שבכ"מ מספר עשרה מורה על עשר מדות, והנה אני נקרא מדה אחרונה אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, הוי"ה דהיינו יחוד קבה"ו, אלקיכם שהוא בעל הכחות כלם, וכן בעשה"ד פתח אנכי ה' אלקיך דהיינו גם כן כנ"ל, רק דשם יש כ' באמצע … להמשך קריאה

א בזה"ק [פא ב'] ד"ה איש דא כללא דאורייתא מקיש דחילו כו' מאן דדחיל מהאי נטיר להאי ע"ש, וצ"ב מה שייכות זל"ז דמאן כו', גם צ"ב על פתיחת פ' זו כללא דאורייתא בזה, ועל שבת כתב הרמב"ן ז"ל אזהרת שבת רבות בתורה כמו ע"ז מפני שגם היא שקילה ככל המצות, ואמנם לפ"ז היה שייך לכתוב … להמשך קריאה

א בפרשה זו הוזכר עוד הפעם שמירת שבת את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו [וצ"ב למה כפל שנית המצוה בפ' זו עצמו.] ובבעה"ט כ' ומלאה הארץ זמה וסמוך לי' את שבתותי לומר סקבא דשתא רגלא שאוכלין ושותין כו' דכ' זנות יין ותירוש יקח לב, ובאמת בגמרא לא אמר רק רגלא דהיינו מועדים ולא שבת, דאכילת שבת … להמשך קריאה

א איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. בזה"ק (פ"א ב') מקיש דחילו דאו"א כו' כלא חד מאן דדחיל מהאי נטיר להאי, איש אמו אקדים אמו לאביו בדחילו, ובכיבוד הקדים אב לאם (וכמו שדקדקו בגמ' קידושין לא.) ובזוהר הקדוש בא לישב מה שהקדים במורא אב לאם וכ' (ס"א) אבל ת"ח אמו דא כ"י ובגין דבה … להמשך קריאה

א קדושים תהיו. פתח הפרשה שיוכלו לתקן שורש הקלקול של הנחש שהיה באכילה, ואחר כך בא על חוה והטיל בה זוהמא (כמ"ש שבת קמ"ו:) ומזה נעשה אדם הראשון משוך בערלתו (כמ"ש סנהדרין ל"ח:) ונסתעף הק"ל שנה שהוזכר בגמ' (עירובין י"ח:), ופתח קדושים תהיו ואיתא במ"ר (ר"פ זו) שבכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה … להמשך קריאה

א מכתי"ק ב בזהר (פ"א ב') ריש ד"ה איש תנינן דפ' דא כללא דאורייתא ע"ש נראה בכל ד"ז דקדושים תהיו היא כלל התורה כולה, דכל המכוון שבכהת"כ ומצותי' הוא רק להכניס בלב קדושה, וכמש"נ ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' וכן בפ' זו ושמרתם וגו' ועשיתם אותם עאני ד' מקדשכם, דכל המצות נותנים קדושה … להמשך קריאה

א אתה אחד ושמך אחד. בזוהר הקדוש (פ' זו ע"ז ע"ב) וא"ת השתא לאו הוא אחד, לא דהא השתא חייבי עלמא גרמו דלא אשתכח חד כו' אימא עלאה אתרחקת מן מלכא ולא ינקא לי' כו' והשתא דלא אשתכח מלכא במטרוניתא כדין אימא עלאה נטלת כתרהא ומנעת מני' מביעי דנחלין כו' ואף דלמעלה אמר דזיווג או"ח … להמשך קריאה

א בגמרא (פסחים קה.) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום עדיף, ובזוהר הקדוש (ח"ב פ"ח ע"א) איתא וע"כ בעי לסדרא פתורא בלילא דשבתא בנהמא ובמזונא ר"י אמר אפילו ביומא דשבתא נמי, משמע דהעיקר סעודת הלילה (וכבר עמד ע"ז במג"א סי' רע"א סק"ד) ונראה דאלו ואלו דא"ת ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ, דודאי מצד … להמשך קריאה