פרי צדיק

א בזוה"ק (ר"פ זו) ת"ח מילין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון וכו'. ובהג"ה רח"ו קדישין אינון מצד הבריאה היכל ק"ק. עלאין אינון מצד יצירה ששם המלאכים הנקראים עלאין. מתיקין אינון מצד העשיה ששם הדינין הנקרא דבש מתוק וכו'. ולעיל בר"פ קרח פתח גם כן בזוהר הקדוש בפסוק הנחמדים מזהב וגו' וחשיב ד' לשונות … להמשך קריאה

א בסעודת שחרית דשבת אומרים בזמירות דהאר"י הק' ז"ל ואזמין בה השתא עתיקא קדישא. בזוהר הקדוש (ח"ג קפ"ו ב') וכי מה חמא דוד לומר אברכה את ה' אלא חמא דוד דבעי הזמנה וכו' דנברך לגבי עלמא עלאה דכל מזונין וברכאן מתמן נפקן ובגם כן איהו באורח סתים דעלמא עלאה סתים איהו ולית לגבי' הזמנה וכו'. … להמשך קריאה

א וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וגו' ויש להבין הלא השם הוי"ה ב"ה הוא שם של רחמים ואיך נאמר אצל עונש שם הזה. עוד יש להבין מה שכתב אחר כך עשה לך שרף מה הוא לשון לך שזה יתכן רק בחצוצרות שנאמר עשה לך שנדרש לך אתה עושה כמ"ש (מ"ר ותנחו' בהעלותך) אבל כאן … להמשך קריאה

א עוד בזוהר הקדוש (פ' זו הנ"ל) מ"ט זכתה להאי אתר בגין דנטרא פומא דלא לחוואה מידי וכו' מאן דנטר פומי' ולשני' זכי לאתלבשא ברוחא דקודשא. משמע דאף שכבר זכה להיות קיים ברוחא בלא גופא (כנ"ל במא' הקו') עדיין אינו מועיל להשיג רוח הקדוש רק על ידי דנטר פומא ולשני'. ובכתוב מי האיש החפץ חיים … להמשך קריאה

א בשבת בשחרית בפסוקי דזמרה אומרים נשמת כל חי תברך את שמך ה"א ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך וכו'. ואיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קל"ח א') שזה קאי על הנשמה יתירה של שבת. הענין דאיתא בזוהר הקדוש (פרשה זו קפ"ג ב') ע"פ ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ויהי ביום השלישי דאתחליש חילא דגופא והא … להמשך קריאה

א בזוה"ק ח"א (רס"ד א' בהשמטות) דאמר רבי מאיר מאי דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ולא אמר ויהי כן מלמד שהאור ההוא גדול וכו' גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא [והיינו שויהי אור השני אינו אותו אור שבמאמר יהיה אור שהוא אור הראשון] מלמד שלקח הקב"ה מזיוה א' מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה … להמשך קריאה

א אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ ברכתו וכו' וקדשתו וכו'. הד' לשונות אלו הם כנגד ד' לשונות שנזכרו בתורה על שבת ויכל אלקים ביום השביעי וגו' וישבות ביום השביעי וגו' ויברך וגו' ויקדש וגו'. אתה קדשת נגד ויכל אלהים ביום השביעי דאיתא (ב"ר פ' י') ע"פ זה משל למלך שעשה … להמשך קריאה

א בגמרא (ב"ב ע"ח:) מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו' ודרש כל הפרשה דרך רמז עיי"ש. וצריך להבין לפי דרשה זו לשון ע"כ שהוא כנתינת טעם. ומה שייכות יש לענין זה למלחמת סיחון. גם כל ענין מלחמות סיחון ועוג שנקראו שני מלכי האמורי … להמשך קריאה

א ברע"מ פרשה זו (ק"פ ב') ובפ' פנחס (רמ"ג ב') ושכינתא תתאה איהי פרה אדומה מסט' דגבורה וכו' והיינו ע"פ מ"ש (מ"ר ותנחו' פ' זו) משל לבן שפחה וכו' תבא אמו וכו' כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. כי על ידי הפגם נתבטל השראת השכינה כמו שנאמר אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ועל … להמשך קריאה

א זאת חקת התורה הלשון חוק היינו שיחקק הדברי תורה בלב. והוא על ידי בחינת תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. ועיקר הוא לתקן קלקול הנחש שהביא המיתה לעולם והתחלת קלקול הנחש היה בעסק אכילה שהכניס בה תאוה והרגשת הנאת עצמו ואחר כך בא על חוה והטיל בה זוהמא (כמ"ש שבת קמ"ו.) … להמשך קריאה

א זאת חקת התורה בזוהר הקדוש ר"פ זו רבי יוסי פתח וזאת התורה וגו' ת"ח מילין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון כמה דכתיב וכו'. חשב כאן ג' מעלות בתורה כנגד ג' קדושות של השבת. עלאין אינון הוא כנגד מדת עתיקא שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וזהו עלאה שכן נקרא רם ונשא שהוא מרומם … להמשך קריאה

א שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום בזוהר הקדוש פ' זו (קע"ו ב') כד ברא קב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עליהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי. דהנה השפעת כל הברכות הוא על ידי מדת צדיק יסוד עולם דאקרי כל דאחיד בשמיא וארעא. ושבת נמי אקרי כל (זוה"ח תשא) ויוסף … להמשך קריאה

א הנה בסעודה שלישית לא תקנו חכמים קידוש על היין. הענין דבזוהר הקדוש (פ' זו קע"ז ב') דהא מלה בחשאי לאו אית לגבייהו אלא לכהני וע"ד מלה דלהון ועובדא דלהון ברזא ובחשאי וליואי לארמא קלא בג"כ כהני בחשאי וברזא ואסור לון חמרא דחמרא לארמא קלא וכו' דהא דינא באתגלייא איהו ולפרסמא מלה אבל כהנא וכו' … להמשך קריאה

א בזוה"ק פרשה זו (קע"ו רע"ב) לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קוב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכתיב בהגהות רח"ו ז"ל עלמא מלכות שלום יסוד. ויש להבין לפי זה מ"ש בזוה"ק דהוא שבת הלא שבת הוא מ' מלכות … להמשך קריאה

א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי המזמור הזה אמר דוד המלך ע"ה על מה שתלו בו מענין חטא פגם הברית שנקרא רע ע"ז אמר גם כי אלך וגו' לא אירע רע כי אתה עמדי שהשי"ת עמו ואם היה ח"ו בכלל רע הא לא יגורך רע כתיב. ואמר אחר כך … להמשך קריאה

א הנה בסעודת הלילה ובסעודת שחרית מזכירין בזמירות דהאר"י הק' ז"ל לשון אור ובסעודה שלישית אומרים למחזי זיו דז"א. והיינו כמ"ש האריז"ל שקדושת סעודה זו גבוה במדרגה מב' סעודות הראשונות והוא דשם נזכר רק אור שמשיגין אור רק מזיו השכינה שהוא מ' מלכות כמ"ש בזוהר הקדוש וההוא יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל … להמשך קריאה

א איתא בפסיקתא על הא דנחלקו חד אמר לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה וח"א לא נתנו שבתות אלא להתענג ולא פליגי מ"ד לעסוק בתורה הוא לפועלים ומ"ד להתענג הוא לתלמידי חכמים. וצריך להבין דהרי גם הפועלים שעוסקים במלאכה בימי המעשה גם כן אינם פטורים מעונג שבת במאכל ובמשתה וכמו"ש (ריש תדבא"ר) אף על פי … להמשך קריאה

א בכל הג' סעודות שבת נזכר בהזמירות דהאריז"ל לשון אור בליל שבת אומרים נהורא לה ימטי ובסעודה שני' אומרים נהורא ישרי בה ובסעודה ג' למחזי זיו דז"א. הענין הוא ע"פ מה שנאמר וקראת לשבת ענג ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א כ"ו א') דנגד ר"ת מן "עדן "נהר "גן והם קדושת הג' סעודות שבת כמו שנאמר ונהר … להמשך קריאה

א צווחין אף עקתין בטלין ושביתין. יש לומר בזה על פי דאיתא בזוהר הקדוש עה"פ ביום הניח ה' אלהיך לך מעצבך ומרגזך וגו' שהוא מרמז על יום השבת ועצבך הוא על העבר מה שאירע קלקול במעשים ואין ביכולת לתקן. ורגזך הוא הפחד על העתיד שלא יכשילהו עוד היצר הרע מכאן ולהבא כענין לעולם ירגיז אדם … להמשך קריאה

א בזוה"ק פ' זו (קע"ח א') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה דא הוא דבעי ב"נ לאכללא שמאלא בימינא כל אשר תמצא ידך דא שמאלא [כלשון יד כהה] בכחך דא ימינא כד"א ימינך ה' נאדרי בכח וכו' כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה וכו' מאן דאית בי' עובדא טבא או דאיהו מארי דחושבנא בכל … להמשך קריאה

א הפטרת פרשה זו בשמואל א' י"ב המדבר עיקר ממלוכת שאול והשייכות לפ' זו מה שאמר שמואל את שור מי לקחתי וגו' דדומה ללשון משה רבינו בפ' זו לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' הוא רק קצת שיווי. וכן מה שנדרש במ"ר פסוקי שמואל ופסוקי משה גם כן הוא שייכות קלושה. אך הענין שכל הפרשה … להמשך קריאה

א בזוה"ק (פ' זו קע"ו ב') ויפלו על פניהם וגו' ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה וכו' ובכל אתר נפילת אנפין לההוא אתר הוי. נפילת אנפין הוא ענין מסירת נפש כמו שנאמר לדוד אליך ה' נפשי אשא וגו'. וזה הוא נפילת מהמדרגות וכמו שמצינו כשאמר משה מאין לי בשר וגו' כיון שזה אינו ממדרגתו שהוא … להמשך קריאה

א להבין שייכות פתיחת הזוהר הקדוש לפרשה זו שפתח במעלות התורה בפ' הנחמדים מזהב וגו'. ואחר כך במעלות השבת שהוא שלום. וכן תורה הוא שלום וקרח פליג על שלום שבת ותורה. הענין הוא דהנה קנאת קרח היה על ענין כח הדלקת הנרות שניתן לאהרן הכהן כפי שדברנו מזה כבר (ונת' פ' בהעלותך) על מ"ש (מ"ר … להמשך קריאה

א בזוה"ק (פ' זו קע"ו ב') כד ברא קוב"ה עלמא לא יכול לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכו'. דהנה מדתו של יוסף הצדיק נקרא בזוהר הקדוש שלום שהוא מדת כי כל בשמים וארץ דמתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא. שעיקר השלום הוא שיהיה היחוד ושלמא דעלאי … להמשך קריאה

א בזוה"ק (פ' זו קע"ח א') תא חזי לא אתקיים עלמא ולא אשתלים עד ההוא שעתא דנפיק אדם בשלימו דכלא ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא וכו' דשלימות העולם היה בבריאת האדם שזה תכלית הבריאה שיהיה אדם בעל בחירה ובבחירתו יקבל מלכותו יתברך שמו דהמלאכים אינם בעל בחירה לכן אינו ניכר כבוד מלכותו מהם. רק … להמשך קריאה

א ויקח קרח וגו' במ"ר ד"א ויחלק ויקבץ וידבר ויצו קרח אינו אומר אלא ויקח מה לקח לא כלום לקח וגו' בא ליישב לשון ויקח קרח. ובזוה"ק גם כן דקדק מאי ויקח נסיב עיטא בישא לגרמי' וכו'. אבל כל הכתוב מיותר דהו"ל להתחיל ויקימו לפני משה קרח דתן ואבירם ואנשים מבני ישראל וגו'. אך הכתוב … להמשך קריאה