א ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן וגו'. איתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (פ' חיי) שאלו התולדות היו ראוים להולד מיצחק, אך אם היו נולדים מיצחק אבינו היו מעיקים ומקטרגים מאד לישראל, לזה נולדו מאאע"ה דרגא דחסד, וכן משמע מזוה"ק (חיי קלג:), וע"ז מרמז מה שנקראת בשם קטורה, שקשרה עצמה במדת … להמשך קריאה
א ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן ואת יקשן וגו'. הענין שאאע"ה נשא אשה לעת זקנתו והוליד אלו התולדות, מפני שראה ברוח הקודש שעשו יולד מיצחק אבינו ע"ה, ומצדו יצטרך יעקב אבינו לברר את עצמו ביותר נגד עשו העומד ומקטרג עליו תמידקעהוכדאיתא בספר הלקוטים להאריז"ל (פרשת חיי ד"ה ויוסף): שיצחק שמח … להמשך קריאה
א ויוסף אברהם ויקח אשה וגו' ותלד לו וכו'. זשה"כ (תהילים ע״א:י״ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך. הענין בזה, דהנה באלו התולדות לא היה אור כלל, מפני שנולדו מאברהם אחר שנשלם, ולא היה צריך עוד לשום עבודה וצמצומיםקעבכמו שנתבאר לעיל פרשה זו אות כג., מאחר שנבחן ונצרף ונתנסה ועמד ביצרו, ממילא נקבע בו … להמשך קריאה
א ויען לבן ובתואל ויאמר מה' יצא הדבר וגו'. איתא במדרש רבה (חיי ס) שבתואל נגף בזה הלילה. והענין בזה הוא, שמי שעושה מצוה רק להתפאר בה ולא לכבודו ית' אין לו שום חיים מהמצוה אשר עשה. אכן אם יעשה מצוה רק לכבודו ית', שהש"י צוה ועשה, שנוטל ומפזר מממונו לקיים מצות השי"ת, ובוטח בהשי"ת … להמשך קריאה
א ואבא היום אל העין. ילפינן מזה בש"ס (סנהדרין צה.) מכאן שקפצה לו הארץ. והוא, כי זה השם אקו"ק הוא השם של קפיצת הארץ. ומהיכן למד זאת אליעזר, ממאמר אאע"ה שאמר אליו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ, ראשי תיבין אקו"ק. והוא, מפני שעל אאע"ה כתיב (תהילים ק״י:ג׳) לך טל ילדותך כמו שנדרש במדרש (שו"ט … להמשך קריאה
א ויאמר עבד אברהם אנכי. איתא במדרש רבה (חיי ס) ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך ונאמר עליו בוא ברוך ה'. הענין בזה, כדאיתא בש"ס (ב"ק צב:) חמרא למאריה וטיבותא לשקייה, משמע מזה שעיקר צריך להחזיק טובה להשקייא. אכן זה הוא רק אם יש להשקייא הכרה שהוא איננו בעל הטובה, … להמשך קריאה
א והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק. הענין שאליעזר עשה לעצמו את זה הסימן, לכאורה היה סימן יפה לו אם יהיה בה נדיבות גדול עד שבעצמה תתרחם עליו ועל הגמלים להשקותם, היא ראויה לכנוס בביתו של אברהם אבינו לינשא ליצחק אבינו ע"ה. אכן הענין בזה הוא, … להמשך קריאה
א והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו'. הענין שעשה לעצמו את זה הסימן, כי מדת יצחק אבינו הוא מדת הגבורה, ומדת הגבורה כשהיא בבהירות היא כלולה במדת החסד. ומה שנראה לעין שמדת הגבורה הוא רתחא וכעס, הוא כענין דאיתא בתנא דבי אליהו … להמשך קריאה
א אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. הענין דכתיב אשר אנכי יושב ולא נאמר אשר אני יושב בקרבו. הוא כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת יתרו ד"ה אנכי) החילוק שבין אנכי לאני. אנכי מורה על דבר שלא נגמר עוד בשלימות, לזה נאמר בכ"ף הדמיון, ואני מורה על … להמשך קריאה
א ואברהם זקן וגו' וה' ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריה ב"ן, שהיה לו בן, וכדאיתא והובא ברש"י ז"ל. והענין בזה הוא, כי בעצם השפעת השי"ת ודבורו אין לאדם שום תפיסה, אכן למקום שהשי"ת שולח דברו ומשפיע שם ברצונו, אזי נמשכים אח"ז כל הברואים ברצונם להתדבק בזה המקום, וכן כל הטובות רוצים להתכלל בהשי"ת, … להמשך קריאה
א ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. הענין בזה, כענין דאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון י כד:) האי אבנא היינו מלכות שמים זמנין דאזעיר גרמיה ולא נשאר אלא נקודה חדא וזמנין דמלאת כל ארעא. והוא כענין דאיתא גם בש"ס (גיטין סח:) וזה היה חלקי מכל עמלי חד אמר מקלו וחד אמר מקידו. והוא … להמשך קריאה
א ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. זקן מורה שזה קנה חכמה, ויש לו קדושה בקביעות ואינו צריך לצמצומים עוד. וזה בא לו אחר עקידת יצחק, ואחר שנמול, ונתנסה עשר נסיונות שלא נתנסה שום בריה בעולם, ונשתנה מהיפך להיפך, כענין גר שנתגייר שצריך להתהפך ולהשתנות מהיפך להיפך, מפני שהורגל על דרך לא … להמשך קריאה
א ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. בכל מורה שבא לשלימות, שיוכל מעתה להתפשט כפי שירצה, ולא יצרך עוד לצמצומים, אך בכל התפשטותו לא יגיעהו שום הפסד וחסרון, כענין דכתיב (עקב ח) לא תחסר כל בה. וע"ז מרמז מלת זקן, זה קנה חכמה, כדאיתא בש"ס (קידושין לב:), ומרמז לבחינת עתיקא קדישא, דכתיב … להמשך קריאה
א ואשביעך בה' וגו'. איתא ע"ז בזוה"ק (וישב קפא:) מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עלאין דאינון רזא דשלימו עלאה וכו'. הענין בזה הוא, כי שבועה הוא מלשון שבעה, שבזה המספר נכלל כל אמונת ישראל, שעי"ז שמצמצמין את עצמם ישראל בעוה"ז שמחוצבת משבעה ימי הבנין, לכן אף כאשר יבא יום שכולו שבת ומנוחה בעולם שכולו … להמשך קריאה
א ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו וגו'. להבין הענין, שכאשר סיפר אליעזר לפני לבן ובתואל את דברי אברהם אבינו שינה את הלשון, דכתיב, וישבעני אדוני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב "בארצו". וכן למה בספר יהושע (טז) נאמר וישב … להמשך קריאה
א ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ וגו'. ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת וגו'. ויאמר אליו אברהם וגו' ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם. הענין בזה, למה מתחלה נאמר ה' אלהי השמים ואלהי הארץ, ואח"ז נאמר רק אלהי השמים ולא אלהי הארץ. … להמשך קריאה
א ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו'. זקן מורה שזה קנה חכמה, כדאיתא בש"ס (קידושין לב:), לזה הקנה לו הש"י שמים וארץ, כדאיתא בברייתא דמס' אבות (פרק ששי) אברהם קנין אחד, והקב"ה הקנה לו שמים וארץ. והוא מפני שאאע"ה בירר את … להמשך קריאה
א ואברהם זקן. בתנחומא (חיי) פתח, ילמדנו רבינו היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה כיצד יעשה. כך שנו רבותינו היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה ירד. ואם אינו יכול לירד שאין דעתו מיושבת עליו וכו' יהא מתפלל כשהוא רוכב וכו' ואין לך אדם שכוון דעתו ולבו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקב"ה חלילה … להמשך קריאה
א שדה המכפלה. בזוה"ק (חיי קכט.) מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה. הענין בזה, דהנה בשמע ישראל נמצא שית תיבין והוא רזא דיחודא עלאה. וכן בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נמצא ג"כ שית תיבין והוא ברזא דיחודא תתאהקוכמבואר בזוהר הקדוש בהרבה מקומות, וראה בראשית (יח:): ואנון יחודא אחרא רזא ושמו אחד בשכמל"ו יחודא … להמשך קריאה
א שדה המכפלה. בזוה"ק (חיי קכט.) ודאי מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה וכו'. הענין בזה, דהנה השני ההי"ן הם ה' עלאה וה' תתאה, ובאמת הם ענין אחד, מה' תתאה נקח עבודת אדם והיא ברזא דשם אדנ"י, וה' עלאה היא ברזא דבינה, שיש לו הבנה שאין לו שום כח מצדו רק הש"י הוא העושה … להמשך קריאה
א שדה המכפלה אשר על פני ממרא. איתא ע"ז בזוה"ק (חיי קכח:) רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי אמר האי מערתא לאו איהו כפילתא וכו' אבל ודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה ולאו שדה אקרי מכפלה וכו' מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה וכו'. הענין בזה, דהנה י' דבשמא קדישא רומז לספירת חכמה. ה' … להמשך קריאה
א ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. איתא במדרש רבה (חיי נח) מהיכן בא מהר המוריה ומתה שרה מאותה צער. והענין בזה הוא, שאחר העקידה הבטיח לו השי"ת שלא ינסה אותו עוד, וזה הנסיון היה גמר השלמתו, שלא יכנס עוד בשום ענין לקנות קנין חדש, ולזה מתה שרה אז מפני שלא היה לו שום צורך עוד … להמשך קריאה
א ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. בזוה"ק (חיי קכה.) בקרית ארבע היא חברון דאתחבר דוד מלכא באבהן וע"ד לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע. הענין בזה, כדאיתא עוד בזוה"ק (קדושים פו.) לפני לא נוצר אל דא יעקב ואחרי לא יהיה דא דוד. לפני לא נוצר אל דא יעקב, היינו שלא חתם השי"ת … להמשך קריאה
א ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. בזוה"ק (חיי קכג.) ת"ח רזא דמלה מאי שנא בכלהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים וכו' מאה שנה כללא דכלא קב"ה דאתכליל מאתר עלאה וכו' ובגין כך כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין. שבע שנים אלין אתפרשן ונפקאן … להמשך קריאה
א ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. בזוה"ק (חיי קכב.) אינון חיין כלהו לעילא וכו' במאה ברזא דמאה ברכאן וכו'. והנה אאע"ה חי מאה ושבעים וחמש שנה. מאה היינו בירור האדם בשלימות וקב"ה אתכליל בהו, כי השי"ת הוא המשפיע לכל המקבלים, ובהמאה ברכאן דכל יומא נותנים עוז בהמשפיע להשפיע … להמשך קריאה
א ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. הענין שבמאה ועשרים כתיב שנה לשון פרטי ובשבע כתיב שנים לשון רבים. הוא כענין דאיתא בזוה"ק (חיי קכג.) מאה שנה כללא דכלא קב"ה דאתכליל מאתר עלאה סתימה דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן דכל יומא וכן עשרים שנה ובגין כך כתיב שנה … להמשך קריאה