בית יעקב על התורה, חיי שרה כ״ט

א

והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק. הענין שאליעזר עשה לעצמו את זה הסימן, לכאורה היה סימן יפה לו אם יהיה בה נדיבות גדול עד שבעצמה תתרחם עליו ועל הגמלים להשקותם, היא ראויה לכנוס בביתו של אברהם אבינו לינשא ליצחק אבינו ע"ה. אכן הענין בזה הוא, דהנה השי"ת שהוא רב חסד מתנהג עם בריותיו ואומר להם, בני פתחו לי נקב כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם כדאיתא (שיר רבה פרשה ה), היינו שהאדם יהיה המתחיל והש"י יגמור בעדו בהוספה מרובה על העיקר, וכדאיתא בש"ס (תענית ד) שלשה שאלו שלא כהוגן וכו'. אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ויבא כגשם לנו, אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אין מתבקש, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר אהיה כטל לישראל. הענין בזה, כי גשם אין בכח שום אומה ולשון להביאו לעוה"ז, מפני שהגשם לא ירד בלתי בכח תפלה והם משוללים עבודת השי"ת, לזה לא ירד הגשם מצדם, וכל השפעת טובתם היא שלא בתפלה ואין להם שום קנין בהטובה מצדם. והשפעת טובה שהשי"ת משפיע לישראל הוא מכח תפלתם, שצועקים ונענים ויש להם חלק וקנין בהטובה, וזה הוא עיקר הטובה ושלימותה שיש לאדם נייחא ממנה, וכענין דאיתא במד"ר (קהלת ד) רעותיה דמתקרי לעי ונגיס. וזה הוא שכנסת ישראל שואלת גשם בכח התפלה שנמצא בישראל, והקב"ה יתן להם תוספת מרובה על העיקר להוסיף להם טל מדעתו^קנטהעניין מבואר בהרחבה בספר הזמנים – הגדה של פסח עניין טל אות א, סוד ישרים א' דפסח אות ב, כד. עיין שם כל העניין.. ולזה עשה אליעזר לעצמו זה הסימן, אם יבקש ממנה מעט רק לשתות, ויהיה בה נדיבות יתירה עד שתוסיף מדעתה להשקות אף את הגמלים, אותה הוכחת לעבדך ליצחק. כי גמל מורה על נדיבות יתירה^קסעיין בבית יעקב ויקרא פרשת שמיני אות לו ד"ה וזהו העניין., כמש"נ בענין הקודם, שנפש כזה ראוי להכנס בישראל, מאחר שהוא בהיפך מדעת האומות שהם מסט"א, שטבע הסט"א הוא להשפיע וליתן טובה בחנם, בכדי שלא יקרא על שם האדם שביגיע כפיו זכה לזו הטובה, וכענין דאיתא בזוה"ק (תרומה קכח.) בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא ואזדבן בלא אגרא וכו'. והוא מפני שאינם רוצים בשורש טובת האדם אשר ייטב לו בזה ובבא. אבל מסטרא דקדושה לא נשפע טוב רק ע"י תפלה, שיבקש מתחלה מהשי"ת על זו הטובה, ואז ינתן לו, וזה הוא מנדיבות חסדי הש"י שחפץ ומצפה לטובת הבריאה, שייטב לו שיקרא הטובה על שם האדם שביגיע כפיו זכה להטובה ע"י התפלה שהתפלל להשי"ת עליה וכדאיתא בזוה"ק (שם)^קסאכמבואר לקמן פרשת ויחי אות לה ד"ה ולזה: כי כל האומות עובדי כו"ם מקבלים על ידי שרים של מעלה, ואין זאת בכח שום שר להשפיע למטה הימנו על זה האופן שיהיה נקרא השפעתו על שם יגיע כפו של המקבל, ואף שנתן בהם השי"ת כחות גדולים, כמו שנאמר כח וגבורה נתן בהם וגו', מכל מקום כל השפעתם למטה מהם הוא רק בבחינת חנם, ולא שיהיה להמקבל חלק במה שמקבל, כדאיתא בזוה"ק (תרומה דף קכח.) בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא וכו' והיינו שלא יהיה להמקבל חלק בהשפעתם ע"י יגיע כפו. כי רק להשי"ת יש זאת הנדיבות להשפיע להמקבל על זה האופן שיהיה נקרא על שם יגיע כפו של המקבל וכו'. והוא ית' הוא כל רצונו שיהיה להמקבל חלק בהשפעה, שיהיה נקרא על שם המקבל שהוא פעל אותה בעבודת תפלתו.. לכן כשרצה אליעזר להוציא אמן של ישראל מבין הגוים עשה לעצמו הסימן, שאם כאשר יהיה הוא המעורר אותה ליתן לו מעט מים, והיא תוסיף לו מצדה ונדיבותה הטובה להשקות אף את הגמלים, היא האשה הראויה להיות אמן של ישראל^קסבנתבאר בתפארת יוסף מסכת פסחים (נו.) ד"ה ת"ר: כאשר שלח אותו אאע"ה ואמר אליו ולקחת אשה לבני ליצחק (בראשית כ״ד:ד׳) עשה לעצמו זה הסימן, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק (שם) ואיתא ע"ז (ברש"י ז"ל על מקומו) כדאי היא ליכנס לביתו של אברהם אבינו, היינו מאחר שהצורך בה שתהא ראויה להכנס לביתו של אברהם אבינו, לזה מהצורך שימצא גם בזה הנפש ממדה זו להכניס הכרת אור השי"ת אף לגמולי מחלב ועתיקי משדים, כי ע"י שיקבעו הכרה הזאת מאבותינו הקדושים באותן הדורות, ועי"ז יוקבע זאת לדור דורים שישאר בישראל הכרה זאת לעדי עד.. וע"ז מרמז גמל על נדיבות יתירה כמש"נ בענין הקודם, והוא מבהמות הטמאים, מפני שצריך להתברר, ובזה תתברר שראויה להיות אמן של בנ"י, שאמרו בש"ס על הכנס"י שהיא שואלת מצדה גשם והשי"ת מוסיף מצדו טל. ולא עשה עצמו הסימן אם תתן לו בלא אמירה, כי לא כאלה חלק יעקב^קסגבית יעקב הכולל פרשת חיי ד"ה והיה הנערה.: