א פסק רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דהכי הילכתא. וכן כתב מו' רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו שמואל זצ"ל דהלכה כנהרדעי. והשתא דקיימא לן הלכה כרבי יהושע בן קרחה בהלואה אחד הלואה וקיימא לן נמי כוותיה אפילו במטלטלין דהכל חד טעמא הוא כדפריש' וקיימא לן נמי כר' נתן דאמר שומעין דבריו של זה … להמשך קריאה
א פי' רבי יהודה בר נתן ה"ג ר' זירא משמיה דרב ולא גרסי' משמיה דרבא דהא ר' זירא תלמיד דרב הוה. ורבא תלמיד תלמידו. דרבא (הוה תלמיד) הוה תלמיד דרב יוסף תלמיד דרב נחמן. ורב נחמן תלמיד דרב ושמואל כדמוכחא בכולי תלמודא: ב [שם]הודאה אחר הודאה זה אומר בפני הודה לו יום ראשון שחייב לו … להמשך קריאה
א וכתב רבינו יצחק בר אשר זצ"ל דאיכא למשמע מהני תירוצי דהיכא דשנים מזכין ואחד מחייב וטעו השנים אותם השנים משלמין שני שלישי הממון והשלישי פטור. תניא א"ר נחמי' כך היה מנהגן של אנשי ירושלים מכניסין את בעלי דינין ושומעין את דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר. גמרו את הדבר מכניסין אותן לבעלי דינין. … להמשך קריאה
א והילכתא חיישינן פי' ונאמן לומר דידך שקלתינהו והני אחרנייתא נינהו. השתא הואיל ואילו הוה אבוהון קיים הוה מצי למיטען פניתי אותם מעות והחזרתיו לו אפי' אם היה מכחישו אותו פלוני היה נאמן כמו גבי שומשמי שהיה מכחישו המפקיד ואפי' הכי היה נאמן כ"ש כי האי גוונא שהיה נאמן אבוהון והואיל ואבוהון היה נאמן אנו … להמשך קריאה
א ופסק התם רבינו יצחק אלפס זצ"ל דהכי הילכתא. וכן פסק ר"ח זצ"ל התם במציאת [האשה] ותו פסק בפר"ח זצ"ל בשם רבי' האיי גאון זצ"ל דמתנתו מתנה ואע"ג שיש להם אפטרופא. ויש לתמוה דהואיל ומיבעיא לן בהניזקין היכא דמקחן מקח וממכרן ממכר אי הויא מתנתו מתנה אי לאו. מכלל דהיכא דאין מקחן מקח ואין ממכרן … להמשך קריאה
א הילכך קטן בן י"ג שנה והביא ב' שערות ויודע בטיב משא ומתן הרי זה מוכר בקרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים ויביא ב' שערות ואם לא הביא ב' שערות בעשרים הרי זה קטן עד רוב שנותיו וכגון שלא נולדו בו סימני סרים והוא בן עשרים אע"פ שלא הביא ב' שערות הרי זה גדול. … להמשך קריאה
א על אחד שהוציא על חבירו פסק דין שנתחייב לו מנה והשיב הנתבע פרעתיך אי התובע מצי למימר אחר כן איבעי לך למיקרעיה. נ ר א ה דנאמן הנתבע כדאמ' בשנים אוחזין צא תן לו ואמר פרעתי נאמן ולא אמ' איבעי לך למיקרעיה דלא נכתב על עיקר המלוה אלא לזכרון דברים שלא יאמר לא נתחייבתי … להמשך קריאה
א היה ראובן מוחזק בקרקע והודה בפני שנים לשמעון שהיא של שמעון כותבין אע"פ שלא קנו ממנו. הודה במטלטלין אע"פ שהם בעין אין כותבין. מיהו לא איתברר לי האי הודאת מטלטלין היכי דמי. שטר הודאה שחתומין בה שנים והיא כתובה בלשון זכרון עדות שהוא לשון עדים כשרין. ואם היא כתובה בלשון ב"ד ולא חתימי אלא … להמשך קריאה
א הילכך הודה בפני שנים ולא קנו מידו אין כותבין שטר הודאה עד שיאמר להם כתובו. ואפילו אמר להם כתובו צריכי לאימלוכי ביה פעם שניה כשכבר רוצה לכתוב. ואם אמר להם אל תכתבו אין כותבין אע"ג דקנו מיניה. אבל בהודאה של מכר וקנו מיניה אע"ג דאמר אל תכתבו כותבין. ולשון הקנין היאך קונין ממנו בשעת … להמשך קריאה
א וגבי ש"מ שהודה פי' רבינו שמואל זצ"ל פרק מי שמת גבי איסור גיורא דאסקינן שהוראתו הוראה. דכיון שהממון בעין והוא מודה של פלוני הוא י"ל שהפקידו אצלו מקודם לזה השכיב מרע או זכהו לו הש"מ על ידי אחר והרי הוא חפץ שיבא לידו כ"ש הכא שתבעו שהיה לנו לומר כך שהפקיד אצלו. דע"כ ה"פ … להמשך קריאה
א הא למדת דשנים אע"פ שעשאום ב"ד לאו כל כמינייהו לעשות ממלוה על פה מלוה חדשה. ואמ' פ"ק דקידושין אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם ואוקימ' בשטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקידשו הן הן דברים … להמשך קריאה
א פי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל בתשובות הגאונים נמצא בכל דוכתא הילכתא כמר בר רב אשי בר ממיכתב אודיתא דהכא. ומיפך שבועה פ' שבועת הדיינין מר בר רב אשי אמר שבועה דאורייתא אפכי'. ורבינו גרשום זצ"ל היה חולק ואומר דבכל דוכתא הילכתא כמר בר רב אשי והכי נהגינן עכ"ל. וכן פי' בשבועות בשם רש"י … להמשך קריאה
א וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל אגב אורחיה. וגם רבינו תם זצ"ל פי' כן דקא איירי במתנה ולא במכר ואע"פ שרבינו תם מפרש הטעם משום דלא ניחא ליה דניפשו עליה שטרי. גבי מכר אע"ג דלא ניחא ליה לא חיישינן דאדעתא דהכי מכר וקיבל הדמים. והא דקאמר רב חייא בר אבין שלש שטרות הן דאם קדם … להמשך קריאה
א והכי נמי ה"ה בהודאה של מתנה שאם הורה שנתן קרקע זו מתנה לפלוני ואמר כתובו לי וקנו מיניה הרי זה חוזר בשטר ויכול לומר אל תכתבו השטר כההיא דהמוכר את הספינה ופי' התם רבי' שמואל זצ"ל דהתם במתנה איירי. וגם רבי' תם פי' התם דבמתנה קא מיירי וטעמא דמילתא שחוזר בו בשטר פר"ח זצ"ל … להמשך קריאה
א והשיב מורי רבינו שמחה זצ"ל למורי הרב ר' יונתן זצ"ל כיון דבתלמוד דידן לא מסקינן בנים לעלמא מהאי טעמא. ובתלמוד ירושלמי בעי למילף קורבת הדיינין לעדים נמי מהאי טעמא ש"מ ליתא ומכשרינן עדים הקרובים לדייני' והויא לה עדות (שאי) [ש]אתה יכול להזימה שיזימו אות' לפני ב"ד אחר. מיהו לענין הלכה למעשה איני יודע מאי … להמשך קריאה
א וזה לשון הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שטר שיצא לב"ד ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרין שזה לווה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הוא כחרס עד שיזכירו עדותו. וכל מי שאינו דן כזה לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו. … להמשך קריאה
א מדבריו למדתי דאע"ג דקרובין פסולין לעדות. אם הוא הקרוב אדם כשר ונאמן מחמיצין הדין על ידו עד שיתברר בירור הדבר: ב [שם] [מתני'] כיצד בודקין את העדים היו מכניסין אותן ומאיימין עליהם. [גמרא] היכי אמרי' להו וכו'. כתוב בה"ג אמרו משמיה דמר יהודאי שהדא דחתים על שטר אין חתימתי עלה. מיהו לא קים ליה … להמשך קריאה
א רבינו שמואל זצ"ל ורב נחשון גאון זצ"ל ורבי' יצחק אלפס זצ"ל כולהו סבירא להו דשלישי בראשון כשר. ורבינו תם זצ"ל סבר דפסול. אחיו מאמו. בן אחיו מאמו. חתן אחיו מאמו. בעל אחותו מאביו. בן אחותו מאביו. חתן אחותו מאביו. בעל אחותו מאמו. בן אחותו מאמו. חתן אחותו מאמו. אחי אביו מאביו. בן אחי אביו … להמשך קריאה
א וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל בפרק זה בורר שמעינן מינה דהיכא דתחילתו בפסלות אע"פ שסופו בכשרות פסול ותנן נמי בהדי' העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין. אלמא כל היכא דפסיל מעיקרא אע"ג דהשתא כשר לא מקבלי סהדותא הואיל ומעיקרא כדאית מסירא להו ההיא … להמשך קריאה
א יש לי ללמוד ממעשה דמר עוקבא דאמר להו לבני חמוה משום דלא צייתיתו דינא הוא. דאע"ג דקיימא לן שהדין מצות עשה אעפ"כ במקום שאדם יודע שאינם נשמעים לו פטור הוא (מלומד) להם הדין שהרי מר עוקבא לא רצה ליזקק לדין דבני חמוה משום דלא צייתי דינא. ולעיל נמי פ"ק תניא דבי יהודה אומר שנים … להמשך קריאה
א וכן הלכה למעשה שאין הלכה כר' יהודה. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. אלא שאני מגמגם דאמ' פ' יש נוחלין היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר. ופי' רש"י זצ"ל ומתה בתו דהיינו קרוב ונתרחק וכגון שאין לו בנים הימנה כדתנן פ' זה בורר. משמע דסובר שהלכה כר' … להמשך קריאה
א והא אשמעינן דכל שנים שאינם קרובים זה לזה כלל אלא שנשותיהם קרובות זו לזו אינם פסולים אלא נשואים אחיות כגון אחד נשוי לאה ואחר נשוי רחל אבל לא יותר מיכן כגון אחד נשוי דינה ואחד נשוי רחל או בת רחל. ואע"פ שבעל דינה פסול לאשת יוסף בן רחל. דהויא לה אשת בן אחות חמותו. … להמשך קריאה
א הילכתא בן גיסו מאשה אחרת לכולי עלמא כשר וכ"ש חתן גיסו מאשה אחרת. בין גיסו מאחות אשתו נמי לכולי עלמא פסול. אבל חתן גיסו מאחות אשתו לר' יהודה פסול. ולר' יוסי כשר וקיימא לן כר' יוסי דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל בשם רבי' שלמה זצ"ל … להמשך קריאה
א פסק רבי' יב"א זצ"ל דהלכה כרב חסדא. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. וכן פסק בה"ג וכן פסק בפר"ח זצ"ל. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה דלא דמו אהדדי אלא כי אובלא לדנא. וה"ה אחי חתן ואחי כלה. אמר רבה בר רב הונא מעיד אדם לאשתו ארוסה. ואמר רבינא לא … להמשך קריאה
א פי' ריב"א זצ"ל דה"ה לאשת בן אתי אביו ואשת בן אחות אבי. ואשת בן אחות אמי. אי נמי לאשת בן אחי חמי. ואשת בן אחות חמי. ואשת בן אחות חמותי. שאיני יכול להעיד שהאשה כבעלה. ואע"ג דבעל בת אחי חמי. ובעל בת אחות חמי. ובעל בת אחות חמותי. ואפי' בעל אחות חמותי כשרין לי … להמשך קריאה
א ובכל אלה לא כתבתי שלישי בראשון: ב [שם ע"ב] רב איקלע למיזבן גוילי בעו מיניה מהו שיעיד אדם באשת חורגו פי' על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם אדם מן השוק. ובנשי שאר קרובים לא איבעיא לן דכיון דבניהם פסולין לו והוא להם פסול אף לנשים. לפי שהבנים ראויים לירש את אמן. אבל חורגו דבנו … להמשך קריאה