א בכל אלה שלישי בראשון לא כתבתי: ב [שם]אמר רב אשי אמר עולא אחי חמיו לא יעיד לי ותנא תונא אחיו. אחי פסול לי ואני לו שגם אני אחיו. בנו פסול לי שהוא בן אחי ואני לו שאני אחי אביו. חתנו פסול לי שהוא חתן אחי. ואני לו שאני אחי חמיו. והיינו דרב אשי אמר … להמשך קריאה
א ופסק התם רבינו שמואל זצ"ל דהלכה כרבא דשלישי בראשון כשר מדאמרי' לקמן בההיא שמעתא דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הילכתא ככל הני שמעתי כדשלח ליה (רבא) לרב יוסף בר חמא ואמר הלכה לאפוקי ממאן אי (מדרבנן) מוסיף הוי פי' אי מדרבא דאמר אף בראשון מוסיף הוי על דברי ר' אבא דאמר … להמשך קריאה
א ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דאחין מן האם ובעל אחותו מן האם לא בצרי מידי מאחין מן האב ובעל אחותו מן האב. לענין בניהם וחתניהם דה"נ בניהם וחתניהם פסולין. והאי דלא קא עביד להו הכא אבות. וליתני אחיו ואחיו מן האם. בעל אחותו ובעל אחותו מן האם וליתני (בני) וחתניהם אכולהו. משום דאפילו … להמשך קריאה
א הילכך פי' (דאשו) נראה בעיני עיקר: ב [שם ע"ב] מתני' ואלו הן הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו הן ובניהם וחתניהם וחורגו לבדו. אמר ר' יוסי זו משנת ר' עקיבה. אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו. פי' אחיו ראובן ושמעון … להמשך קריאה
א פי' מו' רבינו יהודה בר' יצחק זצ"ל (דאי לא) אמ' שיהא משומד לכל התורה כולה. דאי לא תימא הכי עמי הארץ דקיימא לן דחשידי בודאי אמעשרות כדאמ' פרק בתרא דסוטה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ה"נ חשידי על כל התורה אלא הואיל דחזינן שהם שומרים שאר התורה לא (חשיבי) אלא לענין מעשרות: ב … להמשך קריאה
א שמעינן מיכן דמשומד לדבר אחד הוי משומד לדבר אחר לכל התורה כולה אפילו מחייבי לאוין לחייבי כריתות ומיתות ב"ד. דהא ממון חייבי לאוין הוא ועבדינן עובדא אממון לדיני נפשות כדאמרי' בסמוך כי הא דבר חמא קטל נפשא א"ל ריש גלותא לר' אחא בר יעקב פוק עיין אי ודאי (קטן) כהייה לעיניה אתו תרי סהדי … להמשך קריאה
א ונראה בעיני דהלכה כר' עקיבה דעדים זוממים אין משלמין על פי עצמן מדפרשי טעמא רבא ורב נחמן. והא נמי דאמר רב יהודה [אמר רב] עד זומם משלם לפי חלקו דחקיה לאוקמי אליבא דר' עקיבה ובאומר העדנו והוזמנו בב"ד של פלוני. וחוייבנו ממון ש"מ דהלכה כר' עקיבה. דעד זומם קנסא הוא ואינו משלם על פי … להמשך קריאה
א נראה בעיניי לפרש כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא דהא משחק בקוביא סתמא קתני. לא שנא להוציא הממון מיד המפקיד לא שנא להעמיד הממון ביד המרויח כגון שהיה ראובן חייב לשמעון מנה והרויח ראובן דהשתא הוא להעמיד הממון ביד ראובן. ואפילו הכי אמרת דאסמכתא היא ולא קניא. וכל כי האי גוונא להעמיד הממון … להמשך קריאה
א נראה בעיני דר' נחמיה ות"ק לא פליגי דלכ"ע לא מתכשר לעדות עד שיעשה חזרת ממון. והא קמ"ל גבי משחקי בקוביאות דאע"ג שהחזיר הממון כגון המשחקים באמנה שגזילה היא בידם וצריכין להשיב אפילו הכי אינם כשרין לעדות עד שישברו פספסיהן דאפי' בחנם לא עבדי כדי שלא יחזרו למעשיהם המקולקלי' ואי נמי אותם המשחקים בקוביא שמשימים … להמשך קריאה
א הילכך כל הני דפסילי מדרבנן ואי נמי משחקי באמנה דגזילה היא מ"מ הם סבורים דשרי הואיל ושניהם מתרצים הילכך לא מיפסיל אלא מדרבנן והמלוה ברבית שאינה קצוצה ואפי' ברבית קצוצה לא משמע ליה לאינש איסורא היכא דיהיב מדעתיה ולא מיפסיל אלא מדרבנן. ומפריחי יונים למאן דאמר אי תקדמי יונך ליון היינו משחק בקוביא. ולמאן … להמשך קריאה
א א"כ משמע כל מקום שיכול לברר שלא שמע ההכרזה לא מפסיד: ב [שם]ההיא מתנתא רהוו חתימי עלה תרי גזלני. סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה דהא לא אכריזנא עלייהו. א"ל רבא נהי דבעי הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעי' הכרזה פי' רש"י זצ"ל גזלן דרבנן הנך דמתני' גזלן דאורייתא שחוטף ממש. כגון בניהו … להמשך קריאה
א ואותם שידוכין רגילין לעשות בו קנין בפני טובי העיר כדי שיהא קנין בב"ד חשוב. ונראה דאפילו בלא קנין נמי דלא חשיב אסמכתא כשחוזר בו מבייש את חבירו. ומשום דמתבייש חבירו גמרי ומקנו אהדדי: ב [שם] תנא כולן צריכין הכרזה בבית דין פי' ר' יהודה בר נתן זצ"ל אינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בבית דין … להמשך קריאה
א ופסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהכי הילכתא דמשחק בקוביא לא אסמכתא היא ושרי. דאמר רב אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה דמתני'. והא דתנן פרק השואל בשבת מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה. ואמ' בגמר' דמנה גדולה כנגד מנה קטנה … להמשך קריאה
א הילכך צריכין להזהר ראשי הקהל כשמשימין מאומד הדעת המס על כל אחד לפי ממונו. שלא יחניפו לאהוב ולא יכבידו על שונא כדי שלא יפסלו לעדות ולשבועה. מתני' א"ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא. אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר. פי' שאין לו אומנות אחד אלא משחק בקוביא ומפריח … להמשך קריאה
א כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא בעי הכרזה. דקיי"ל כל היכא דפליגו רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. הילכך לא מיפסלי עד דמכרזי עלייהו. והילכך דסתם רועה דפסול דקאמר דב יהודה היינו פירוש דמסתמא מכרזינן עליה. אע"פ שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר. מעתה הא דאמר רב יהודה סתם גבאי כשר היינו דלא … להמשך קריאה
א ויש שמביאין מיכן האידנא דמכבין דליקה בלילי שבתות. וגזרי' עלייהו תענית או צדקה או מלקות והם שונין ושוב מקבלין הדין דסברי דמצוה קא עבדי כדי שלא יבואו גוים ויהרגו את ישראל. מיהו אני כתבתי בהלכות שבת דהאידנא הואיל ואנו דרים בין הגוים ואיכא סכנת נפשות לא גזרינן עלייהו שום דין: ב [שם] אמר רב … להמשך קריאה
א וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וסוגיין דאסור לאבדו בידו. דאיבעיא לן התם עשו תקנת [נגזל] במסור דמשתבע ושקיל מיניה [ד]מסור או לא ואסקינן תיקו ושמעת מינה כ"ש [ש]אסור לאבדו ביד. ובהלכות גדולות של אספמיא כתוב ורב פלטוי ראש ישיבה אמר. מסור פסול לעדות ולא מבעיא מסור גמור ומפורסם אלא אפילו אינש דסאני לחבריה ואמר … להמשך קריאה
א וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל הא בחוטף בפחות משוה פרוטה ואוכל. ובפר"ח זצ"ל כתב וקיימא לן חוטף ואוכל ממון בני אדם שהוא כגזלן. ירושלמי במעשרות תני ר"ש בר' הוה אכיל בשוקא חזייה ר' מאיר אמר אין שבח לת"ח לאכול בשוק [בטיל] לגרמיה ש"מ האוכל בשוק הרי זה כלב. כגון שחוטף משל אחרים ואוכל כמו … להמשך קריאה
א כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל חזינן לרבוותא דקפסקי הילכת' כרב ששת וקא יהבי טעמא למילתייהו משום דהלכתא כרב ששת באיסורין. הילכך הבא על הערוה פסול לכל עדיות שבתורה. וכן נמי נמי נרבע לרצונו פסול לכל עדיות שבתודה: תנן ספ"ק דקידושין כל שאינו (יודע) לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב. פי' … להמשך קריאה
א פר"ת זצ"ל שבא על הערוה. וכן מוכח מתוך רש"י זצ"ל דפי' ארבעין בכתפיה וכשר חייב מלקות הוא ואעפ"י שאין התראה דאמר מר מלקין על לא טובה השמועה שנא' אל בני כי לא טובה השמועה. ולא דמי לאוכל נבילות לתיאבון דפסול. דהתם אין יצרו תוקפו אבל הכא יצרו תוקפו. והא דאמרי' פ"ק פלוני רבעו לרצונו … להמשך קריאה
א וכתב רבינו שמשון זצ"ל דהכי מוכח מדמפליג בין צנעה לפרהסיא בין אפשר ליה ללא אפשר ליה. דאי באוכל חזיר כמו דבר אחר דבכל דוכתא לא הוה שייך לחלק והוה לי' כאוכל נבילות לתיאבון. ואמר רב נחמן חשוד על העריות כשר לעדות אמר ליה רב ששת עני מריה ארבעין בכתפיה וכשר לעדות. אמר רבא ומורה … להמשך קריאה
א אלא ודאי דעת גאון כדעת רבינו תם זצ"ל דבשבועת ביטוי מיפסיל: ב [דף כ"ו ע"ב] אמר רב נחמן אוכלי דבר אחר פסולין לעדות וה"מ בפרהסיא אבל בצנעה לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא אפשר ליה לאיתזוני בצנעה וקא מבזה נפשי' בפרהסיא. אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא. פרש"י זצ"ל וכן רבי' יהודה בר נתן … להמשך קריאה
א והא דקיימא לן דרועה פסול הני מילי ברועה בהמותיו. אבל רועה בהמות של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו. כדאמרי' פ"ק דבבא מציעא ותיפוק לי דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם רועה פסול לא קשיא הא דידיה הא דעלמא. דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן הא קא עברי' אלפני … להמשך קריאה
א וראיתי כתוב בשם הגדולים דדוקא ברבית דאוריי' לוה פסול לעדות אבל ברבית דרבנן לוה לא מיפסיל. ואין נראה בעיני דהואיל שמדאורייתא המלוה והלוה בלא תעשה סברא הוא דבדרבנן תרוייהו מיפסלי. ותו כי פריך בגמרא לרבא דאמר לוה ברבית פסול לעדות. והא אנן מלוה תנן דמשמע מלוה ולא לוה. ושנינו מלוה הבאה ברבית דמשמע אתרוייהו … להמשך קריאה
א הילכך כל היכא דאמר ליה דור לי בחיי ראשך ואתן לך. אי נמי במקום שאין לך מן הדין לישבע וליטול כההיא דיש נוחלין דמיירי כגון שהחזיק בעבד ג' שנים דיש לו חזקה כדפי' רבינו שמואל זצ"ל התם. וא"ל תשבע ותטול (השביע) היא הויא גמר דין. אם כבר נשבע אינו יכול לחזור בו הנשבע ואם … להמשך קריאה
א ופסק רבינו יהודה בר נתן ז"ל דהלכה כדפסיק רבא דהוא מאמוראי בתראי. ותו שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדינו רבינו לפני גמר דין מחלוקת או לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי מי. שלח ליה לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים. פי' אבל לפני גמר דין לכולי עלמא … להמשך קריאה