א רבה בר (רב הונא) [בר חנה] עסיק לי' לברי' בי רב (דניאל) [שמואל] בר רב קטינא קדים רבה בר (רב הונא) [בר חנה] לישב על השלחן ולשנות לבנו הלכות סעודה לפי שהחתן רגיל לבצוע והי' מלמדו האיך יעשה. וויתיב וקא מתני לי' לברי' אין הבוצע רשאי לבצוע כלו' לפרוס פרוסה מן הפת. עד שיכלה … להמשך קריאה
א עד היכן ברכת הזימון פי' שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה רב נחמן אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן נימא כתנאי ברכות המזון שתים ושלש ותניא אידך שלש וארבע סברוה דכ"ע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא מאי לאו בהא קמפלגי למ"ד שתים ושלש קסבר עד הזן וכשהן שנים אין אומרי' אלא ברכת … להמשך קריאה
א תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך ה"ז מגונה. ל"ק הא דענה אמן אחר כל סוף ברכה וברכה. והא דענה אמן בבונה ירושלים. פי' רבינו שלמה בבונה ירושלים שהיא סוף ברכותיו וכן בסוף ברכות ק"ש שחרית [וערבית] ואחר כל ברכותיו דקתני בברייתא ה"ז משובח אחר [גמר] כל ברכותיו קאמר ואחר … להמשך קריאה
א בא ומצאן לשלשה כשהן מזמנין מהו אומר אחריהם. פי' באדם בעלמא מיירי שלא אכל עמהם שאין לו לשתוק כששמע שמברכין את הבורא. אלא צריך לענות אחריהם. רב זביד אמר ברוך המבורך פי' רבינו שלמה דלא מצי למימר שאכלנו משלו. ורב פפא אמר עונה אמן. ואמרי' ס"פ אלו דברים בירושלמי תני ר' הושעיא עונה הוא … להמשך קריאה
א יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתי כריכו ריפתא בהדי הדדי ולא הוה בהו חד דמופלג מחברי'. בחכמ' ובזקנה. יתבי וקא מיבעי' להו הא דתנן שלשה שאכלו כא' חייבין לזמן ה"מ היכא דאיכא גדול. אבל היכא דכי הדדי נינהו חילוק ברכות עדיף בריך אינש לנפשי' אתו לקמי' דמרימר אמר להו חילוק … להמשך קריאה
א אמר רבא האי מילתא [אמריתא אנא ו] איתמר במערבא משמי' דר' זירא כוותי שלשה שאכלו [כאחת] אחד מפסיק לשנים שנים אינם מפסיקין לאחד פי' רבינו שלמה אם גמרו שנים סעודתן ורוצים לזמן דרך ארץ הוא שיהא היחיד מפסיק סעודתו עד שיזמנו עליו עד הזן דהיינו ברכת הזימון וחוזר וגומר סעודתו אבל שנים אין להם … להמשך קריאה
א אמר אביי נקטינן שנים שאכלו מצוה ליחלק. כבר פי' לעיל בהלכות המוציא. תניא נמי הכי שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד בור ואחד סופר סופר מברך ובור יוצא ולא בתורת זימון דאין זימון בשנים כלל. יש מביאין מכאן ראי' שהנשים יוצאות בברכת הזימון שלנו אע"פ שאינן מבינות בלה"ק וכתב מורי רבינו … להמשך קריאה
א אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי והוא דקרו לי' ועני. פי' רבינו שלמה שסמוך הוא אצלם ועונה ברוך הוא. ובפי' ר"ח כתב והוא דשמעי קליה דאמר אתינא אתינא. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשרה … להמשך קריאה
א שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. איתמר שנים שאכלו כאחת רב ור' יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנין וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין תסתיים דר' יוחנן הוא דאמ' אם רצו לזמן אין מזמנין דארבב"ח א"ר יוחנן שנים שאכלו [כאחת] אחד יוצא בברכת חבירו והוינן בה מאי קמ"ל תנינא שמע ולא ענה יצא … להמשך קריאה
א מתני' השותה מים לצמאו אומר שנ"ב ר' טרפון אומר בנ"ר. למעוטי מאי אמר רב אידי בר אבין למעוטי דחנקתי' אומצא. אמר רבינו יצחק ב"ק שמואל דוקא גבי מים לא יברך היכא דחנקתי' אומצא לפי שאינו נהנה מן המים אבל שאר משקין שנהנה בשתייתן ובטעמן מברך אפילו חנקתי' אומצא שהרי נהנה כדאמר לעיל מהו דתימא … להמשך קריאה
א אמר רב יצחק בר רב דימי משום רבינו על הביעא ועל הקופרא. פי' כל מיני בשר קרי קופרא. מברך עליהן שנ"ב ולבסוף בנ"ר אבל ירקא לא צריך לאחרי' לברך שאין בה כ"כ טעם לאחר אכילתו. ור' יצחק אמר אפי' ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפי' מיא מר זוטרא עביד כרב יצחק בר … להמשך קריאה
א מתני' אכל תאנים ענבים ורמונים מברך עליהם שלש ברכות דברי ר"ג וחכ"א ברכה אחת מעין שלש ר' עקיבה אומר אפי' אכל שלק של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו שלש ברכות אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' חנינא כל שהוא מחמשת המינין על המחי' ועל הכלכלה ועל שבעת המינין על העץ … להמשך קריאה
א תנו רבנן הביאו לפניהם שמן והדס בסוף סעודה שמן לסוך בו ידיו להעביר זוהם האוכלין והדס להריח. ב"ש אומרים מברך על השמן וחוזר ומברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס וחוזר ומברך על השמן. אמר ר"ג אני אכריע. לצד ב"ש. שמן זכינו לריחו ולסיכתו כגון מישחא כבישא הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו … להמשך קריאה
א מתני' בא להם יין לאחר המזון אחד מברך לכולם והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאח' הסעוד' מדקתני והוא מכלל דאיכא דעדיף מיני' ואפ"ה כיון דהתחיל בחדא מברך לאידך: א"ר זירא א"ר ירמי' בר אבא מאימתי מברכין על הריח של מוגמר משתעלה תמרתו פי' קיטור העשן שמתמר ועולה א"ר חייא … להמשך קריאה
א תניא שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כא"א מברך לעצמו אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע. והי' אומר הרב רבי' אלחנן כיון שתקנו חכמים לברך כאו"א לעצמו אינו יוצא כלל בברכת חבירו והאידנא נהוג שאחר מברך לכולם. והיינו טעמא דתקון … להמשך קריאה
א רב פפא איקלע לבי רב הונא ברי' דרב נתן בתר דגמיר סעודתייהו אייתו קמייהו מידי ויתיב רב פפא וקא אכיל א"ל לא סבר לה מר גמר אסור לאכול. פרש"י אסור מלאכול עד שיברך ברהמ"ז ויחזור ויברך על הבא לפניו דכיון דגמר אסח דעתי' מברכה ראשונה ומסעודתיה. אמר לי' סילק איתמר כלו' שסילק הלחם וכל … להמשך קריאה
א מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבע עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה. אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף והיינו זית ורבנן סברי חביב עדיף כלו' איזה שתאוותו לאכלו עליו מברך אבל אין ברכותיהן שוות דברי … להמשך קריאה
א מתני' ועל דבר שאין גידולו מן הארץ הוא אומר שהכל נהי' בדברו. [גמ' ת"ר על דבר שאין גדולו מן הארץ] כמו בשר בהמה וחיה ועופות ודגים אומר שנ"ב ועל החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שנ"ב ועל היין שהקדים ועל הפת שעיפשה ועל התבשיל שעברה צורתו אומר שנ"ב ועל הנובלות ועל החומץ ועל הגובאי … להמשך קריאה
א גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי [לא עברתי מלברכך] ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו. כתב רבינו יצחק אלפסי אע"ג דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא דא"צ מלכות כר' יוחנן … להמשך קריאה
א מתני' ועל כולם אם אמר שנ"ב יצא. איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ר' יוחנן אמר אפי' פת ואפי' יין נימא כתנאי ראה את הפת ואמר כמה נאה פת זה ברוך המקום שבראו יצא. ראה את התאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא דברי ר"מ ר' יוסי אומר … להמשך קריאה
א מתני' בירך על פירות האילן בפה"א יצא על פירות הארץ בפה"ע לא יצא. פשיטא אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן הוא דתניא אילן שאכל ממנו אדה"ר (חטה הי') ר' מאיר אומר יין היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר וישת מן היין … להמשך קריאה
א אמר זירא כי הוינן בי רב (כהנא) [הונא] אמר לן גורגלידי דליפתא. פי' ראשי לפתות. פרמינהו פירמא רבה אומר בפה"א פירמי זוטרי אומר שנ"ב דגריעותיה הוא. ופי' רבינו שלמה כשאכלו חי קאמר. כי אתאן לבי רב יהודה אמר אידי ואידי בפה"א והא דפרמינהו פירמי זוטרי לטעמא הוא דעבד. ואיני מבין אם כשאכלן חיין מה … להמשך קריאה
א אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא האי זית מליח היכי מברך עליו ר' יוחנן כיון דשקלת ליה לגרעיניתיה בצר ליה שעורא. א"ל מי סברת כזית גדול כזית בינוני בעינן וההוא דאייתוהו קמיה דר' יוחנן זית גדול הוה אע"ג דשקיל ליה לגרעיניתיה פש ליה שיעורא דתנן זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא איגורי. למה … להמשך קריאה
א ירושלמי הכוסס את החטין אומר עליהן בורא מיני זרעונים אפיין ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומר עליהן המוציא ומברך [לאחריה' ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות אומר על ידן במ"מ ומברך אחריו ברכה אחת מעין ג'] עד כמה יהיו פרוסות עד כזיתים. הכוסס את האורז אומר עליו בורא מיני זרעונים אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות … להמשך קריאה
א מתני' על הירקות הוא אומר בפה"א ור' יהודה אומר בורא מיני דשאים והלכה כחכמים קתני ירקות דומיא דפת מה פת נשתנית ע"י האור אף ירק נמי נשתנית ע"י האור. ואפ"ה במלתייהו קיימי ומברכין עליהם בפה"א. אמר רבנאי משמי' דאביי זאת אומרת שלקות מברך עליהן בפה"א. דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברך … להמשך קריאה
א שתיתא פי' מאכל העשוי מקמח של קליות שנתייבשו בתנור בעוד שהשבלים לחין. רב אמר שנ"ב ושמואל אמר במ"מ אמר רב חסדא לא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי ובמילתי' קאי רכה לרפואה עבדי לה מתיב רב יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת. פי' מגיסין בכף לערבו יפה במימיו ושותין. ואי ס"ד לרפואה … להמשך קריאה