א מתני' עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה. פי' רבינו יצחק מסימפו"נט דרך בני אדם לשין עיסה לעשות חררה בתנור ואח"כ נמלכין לעשות סופגנין ופעמים לשין עיסה לעשות סופגנין ואח"כ נמלכין לעשות מאותה עיסה חררה חייבת בחלה. וכתב רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי … להמשך קריאה
א מתני' הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה הסופגנין פי' רבינו שלמה בפ' כל שעה עשויין בספוג ורבינו יצחק מסימפו"נט פי' בלשון לע"ז איספומלי. והדובשנין. פי' רבינו שלמה מטוגנין בדבש וכולו מין לחם. ורבינו יצחק מסימפונט פי' דובשנין קדא"לטא. ודאסקריטין פי' רבינו שלמה עשויין כצפיחת בדבש. דמתרגמי' איסקריטן. וחלת המסרת פי' רבינו … להמשך קריאה
א מתני' אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה האורז והדוחן והפרגון והשומשמין והקטניות ופחות מחמשת רבעים בתבואה. פי' רבינו יצחק דסימפונ"ט זצ"ל. לע"ז אורז דוזי. דוחן מי"לא. פרגין פי' בערוך מקובי"צה בלשון כנען. ובלשון ערבי כשכ"ש. והוא ענין רמון אבל לא עגול כמוהו ומלא זרע בחרדל וכשמנענע קורא קיש קיש וכשינקב יוצא הכל מן הנקב … להמשך קריאה
א מתני' אלו חייבין בחלה ופטורין מן דמעשר הלקט והשכחה הפאה וההפקר ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו ומותר העומר ותבואה שלא הביאה שליש ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. ירושלמי ותבואה שלא הביאה שליש מ"ט דרבנן נאמר לחם בפסח [ונאמר לחם בחלה] מהלחם האמור בפסח דבר שהוא בא … להמשך קריאה
א חמשה דברים חייבים בחלה החיטין והשעורין והכוסמין ושבול' שועל ושיפון הרי אלו חייבים בחלה ומצטרפין זע"ז ירושלמי כתיב והי' באכלכם מלחם הארץ תרומה וגו' הייתי אומר כל הדברים יהיו חייבים בחלה ת"ל מלחם הארץ ולא כל לחם ואי מלחם ולא כל לחם אין לי אלא חטים ושעורים בלבד שאר מינים מניין ת"ל ראשית עריסותיכם … להמשך קריאה
א תניא בספרי בפרשה שלח לך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ר' ישמעאל אומר שינה ביאה זאת מבל ביאות שבתורה בכל ביאות הוא אומר והיה כי תבואו והיה כי יביאך וכאן הוא אומר בבואכם … להמשך קריאה
א מתני' ועד מתי חייב לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעור אכילה אמר ר' יוחנן כל זמן שאינו רעב ורשב"ל אמר כל זמן שהוא צמא מחמת אכילתו אע"ג דשמואל סבר בירושלמי כר' שמעון בן לקיש אפ"ה קיי"ל כר' יוחנן וכן כתב מורי ר' יהודה בר' יצחק שירליאון דקיימא לן כר' יוחנן: ב סליקא לה … להמשך קריאה
א בפרק אלו דברים מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים יחזור למקומו ויברך ובה"א יברך במקום שנזכר: אמר רב יהודה בר אבין מחלוקת בשוכח אבל במזיד ד"ה יחזור למקומו ויברך תניא אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא בירך יחזור ויברך בראש הבירה א"ל ב"ש לב"ה לדבריכם אם שכח … להמשך קריאה
א בפרק אלו דברים עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכ' כולה למימרא דישראל ואע"ג דלא שמע כל הברכ' עונה וכי לא שמע היכי נפיק דקס"ד דמתני' בא' מן המסובין עסקינן. אמר רב חייא בר (שילא) [רב] שלא אכל וכן אמר רבה בר אבוה שלא אכל הילכך … להמשך קריאה
א מדקתני הנכנס לביתו במו"ש וכו' לשון יחיד הי' מדקדק רבי' אליעזר ממיץ דאפי' יחיד שאכל צריך כוס של ברכה ואפי' תמצא לומר דאיכא חבורה גביה אכתי אם אין יחיד טעון כוס של ברכות המזון יבדילו כולם על אותו כוס ויאכל כ"א לבדו ולא יצטרכו כוס של בהמ"ז וכן כתב מורי רבינו יהודה בר' יצחק … להמשך קריאה
א מתני' בפרק אלו דברים בא להם יין אחר המזון. אם אין שם אלא אותו הכוס ב"ש אומרי' מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וב"ה אומרי' מברך על המזון ואח"כ מברך על היין. פי' רבינו שלמה הא פריש לה בגמ' בריש פ'. לב"ש אין ברהמ"ז טעונה כוס ולב"ה טעונה כוס. וההיא דפ' ע"פ הנכנס … להמשך קריאה
א בעו מיניה מרב חסדא מי ששכח ואכל בלא ברכה. מהו שיחזור ויברך א"ל מי שאכל שום (ואין ריחו) [וריחו] נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שתהא ריחו נודף. הלכך אם נזכר באמצע סעודה יברך. אמר רבינא אפילו גמר סעודתו נמי יכול לברך. אמר רבינא מנא אמינא לה. דתנן טבל ועלה בעלייתו אומר בא"י אמ"ה … להמשך קריאה
א אמר רב יהודה שכח וזרק אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד אחר ומברך תני חדא מסלקן [ותנא אידך בולען] ותניא אידך פולטן ומברך וחוזר ואוכלן ל"ק הא דתניא בולען במשקין שא"א לסלקן [לאחד מלוגמיו] ולברך ולא לפולטן שמפסידן. והא דתניא פולטן במידי דלא מאיס [והא דתני מסלקן במידי דמאיס] דלא מאיס נמי אמאי … להמשך קריאה
א מתני' אין מברכין על היין בפה"ג עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעז'. לפי שהי' יינם חזק מאוד ואין ראוי לשתיה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא כענבים וברכתו בורא פרי העץ. וחכמים אומרים מברכין: ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין בפה"ע ונוטלין ממנו לידים … להמשך קריאה
א מתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד. בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן. תנא אם יש שמש ביניהם שמשמש לשתיהן השמש מצרפן אע"פ שאין אלו רואין את אלו כגון כשיש יריעה פרוסה ביניהם פי' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שירליאון שאע"פ ששתי … להמשך קריאה
א מתני' שלשה שאכלו באחת אין רשאין ליחלק. וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקין כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה. עשרה אינן נחלקין. דאיחייבו להו בזימון של הזכרת השם אלא עד שיהיו עשרים אז נחלקין לשתי חבורות אם ירצו. מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אמר רבא לא נצרכא … להמשך קריאה
א מתני' כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך שאכלנו בשלשה והוא אומר ברכו בעשרה אומר נברך לאלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו כו' ברבוא הוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ברבוא והוא אומר ברכו וכו' ר' יוסי … להמשך קריאה
א מתני' עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה. מלמעלה למטה קתני וה"ה לברהמ"ז בלא זימון. אלא רבותא אשמעינן דאפי' על כזית מזמנין. ואוקמא אביי דבקראי פליגי דר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ור' יהודה סבר אכילה שיש בה שביע' הוי אומר זו כביצה. ופסק בפי' ר"ח … להמשך קריאה
א יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר משמיה דרב טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה יי מקדש השבת א"ל ר' זירא. מאן אמרה. א"ל רב. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יו"ט אומר ברוך שנתן … להמשך קריאה
א ת"ר סדר בהמ"ז כך היא ברכה ראשונה הזן שני' ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת מתחיל בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. פי' רצה והחליצנו. אמר ר' אלעזר רצה לאומרה בנחמה אומרה בברכת הארץ אומרה בברכה שתקנוה חכמים ביבנה אומרה. וחכמים אומרים אינו אומרה אלא בנחמה בלבד ולא יברך אדם בהמ"ז בלבו … להמשך קריאה
א אכל עלה ירק מצטרף דאמר בירושלמי תנא שנים פת ואחד ירק מזמנין. מתני' ברשב"ג והוא רשב"ג דשמעתין לקמן ומוכח שמעתא דהלכתא כוותי'. וכתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שירליאון וכן נהגו העם. ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא אמר מאן יהיב לן גברא דבריך לן אמרה לי' דביתהו מאי אעביד לך דקטלת לכולהו רבנן אלא … להמשך קריאה
א אמר רב יהודה ברי' דרב שמואל בר שילת משמי' דרב תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין. אמר ר' זירא בעאי מני' מרב יהודה שמונה מאי. שבעה מאי. אמר לי לא שנא. ששה לא בעאי מני'. א"ל אביי שפיר קא עבדית דלא אבעיא לך התם טעמא מאי משום דאיכא רובא הכא נמי איכא רובא … להמשך קריאה
א מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. אמר רב אסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו והא אנן תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם הוא דאמר כריב"ל. דאריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושה אותו סניף ומשלימו לעשרה. פרש"י סניף חיבור לזימון עשרה. וכי אמר רב אסי נמי לעשרה קאמר. … להמשך קריאה
א מתני' אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומע"ש והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והעכו"ם אין מזמנין עליהן. פשיטא הב"ע בעכו"ם שמל ולא טבל כדר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. וכל דלא טבל עכו"ם הוא ואשמעי' מתני' שאין לנו לזמן ע"י מאכל … להמשך קריאה
א רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על אתא רב שימי בר חייא הוה קא מסרהיב ואכיל. א"ל רב מאי דעתך לאצטרופי בהדן גמרה לן סעודתא קודם שבאת ואין אתה עוד מחייבינן בזימון. א"ל שמואל אלו מייתי (לן) [לי] ארדליי' וגוזליי' לאבא מי לא אכלינן. שמואל היו חביבין ליה ארדליי' בקינוח סעודה הן כמהין ופטריות ולרב … להמשך קריאה
א תנו רבנן אין אומר אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו. פי' רבינו שלמה חטופה שקורין את אמן בחטף ולא בפתח קטופה שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת. יתומה שלא שמע ברכה אלא שמע שעונין אמן. ולא יזרוק ברכה מפיו במהירות שדומה לו כמשאוי אלא שחק קבוע … להמשך קריאה