סימן תכו – דין ברכת הלבנה, וכמה זמנה – ערוך השולחן

——– א גרסינן בסנהדרין (מב א): כל המברך על החודש בזמנו – כאלו מקבל פני שכינה. כתיב הכא: "החדש הזה", וכתיב התם: "זה אלי ואנוהו". ותנא דבי רבי ישמעאל: אלמלי לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש – דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד. הרי מבואר דקידוש הלבנה הוא ענין … להמשך קריאה

סימן שכח – דין חולה בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שכח – דין חולה בשבת א מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵחוּשׁ בְּעָלְמָא וְהוּא מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ כְּבָרִיא, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם רְפוּאָה, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמָּנִים. ב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹלִי שֶׁל סַכָּנָה, מִצְוָה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת; וְהַזָּרִיז, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; וְהַשּׁוֹאֵל, הֲרֵי זֶה א שׁוֹפֵךְ דָּמִים. ג כָּל מַכָּה שֶׁל … להמשך קריאה

סגולה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– סגולה להינצל מכל רע, להסתכל אחר ההבדלה ביין שנשאר בכוס ויראה את השתקפות מצחו, ויאמר שלוש פעמים (בראשית לב לא): "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד … להמשך קריאה

הטרדן ביותר – המשעשע ביותר – תפארת ישראל

——– "כי קולך ערב" – ערב לו להקדוש ברוך הוא קול התפלה שבניו מבקשים ממנו בעת צרתם. "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", הבורא יושב ומצפה לתהלות ישראל (על פי רש"י) רב פפא בשם רבי זעירא אמר: בשר ודם יש לו פטרון [אדון], אם הטריח עליו ביותר בבקשותיו, הוא אומר לו: אשכח פלן – דקא מטרחא … להמשך קריאה

גמרא נדה דף י"ז ע"א – חק לישראל

——– וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶן בְּמִילָא פַּרְהֲבָא. מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה אֶלָּא בְּפִקוּלִין אוֹ בְצֶמֶר נָקִי וָרָךְ. אָמַר רַב הַיְינוּ דְכִי הֲוָאי הַתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת הֲווּ אֲמַרֵי מָאן בָּעִי פְקוּלֵי בְנַהֲמָא וְלָא יְדַעְנָא מָאי קָאֲמַרֵי. אָמַר רָבָא הַנֵּי שַׁחֲקֵי דְכִיתְנָא מַעֲלֵי לִבְדִיקָה. אֵינִי וְהָא תָנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה לֹא … להמשך קריאה

שמט. שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשם. – ספר החינוך

שלא נשתחוה על אבן משכית, אפילו לשם ברוך הוא, שנאמר (ויקרא כו א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, ואבן משכית תקרא אבן מצירת (עי' סהמ"צ ל"ת יב), וכן אבני גזית מגררות במגרה בכלל אסור אבן משכית. ומשרשי המצוה. כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ"צ), שהוא לפי שהיו עושין כן לעבודה זרה, ישימו אבנים מצירות … להמשך קריאה

"יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה", הַאִם בְּעֵצָה זוֹ אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיָּבוֹא הָאָדָם לִידֵי עַצְבוּת?

——– הגרי"ח זוננפלד זצ"ל רבה של ירושלים, העיד על עצמו: מיום הגיעי לארבעים שנה לא הסחתי דעתי מהיום האחרון. וכשנשאל ע"י איש סודו רבי משה בלוי: האם מחשבות שכאלה אינם מטרידות את הנפש ומביאים לתוגה ולעצבות? השיב: לי אין זה מזיק, ואין הדבר משפיע על בריאותי… (עמודא דנהורא, כט). הרי שבעצם עצה זו נפלאה ביותר, … להמשך קריאה

זוהר ויקהל דף ר"ח ע"ב – חק לישראל

——– צְלוֹתָא דְּשַׁבַּתָּא דְּעַמָּא קַדִּישָׁא תְּלָת צְלוֹתִין אִשְׁתַּכָּחוּ בְּהַאי יוֹמָא לָקֳבֵל תְּלָת שַׁבַּתֵּי וְאוֹקְמוּהָ וְכֻלְּהוּ חַד. כֵּיוָן דְּעָאלוּ עַמָּא קַדִּישָׁא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אָסוּר לְאִשְׁתַּדָּלָא אֲפִלּוּ בְּצוֹרֶךְ בֵּי כְּנִישְׁתָּא אֶלָּא בְּמִלֵּי תֻּשְׁבְּחָן וּצְלוֹתָא וְאוֹרַיְתָא. וְכִדְקָא חָזֵי לוֹן. וּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּמִלִּין אָחֳרָנִין וּבְמִלִּין דְּעָלְמָא דָּא אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּקָא מְחַלֵּל שַׁבַּתָּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל. תְּרֵין … להמשך קריאה

סג – יעקב אבינו, כששלח את בניו – קיצור ליקוטי מוהר"ן

דַּע כִּי יַעֲקב אָבִינוּ כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו לְיוֹסֵף שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (עַיֵּן פְּנִים דְּבָרִים נִפְלָאִים): לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

רחיצה – ספר פלא יועץ

רחיצת פנים בכל יום הוא מצוה משים הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוט ד יב). ומשום כבוד אלהי"ם לכבד את צלמו, כי בצלם אלהי"ם עשה את האדם (בראשית ט ו). כמו שאמרו בש"ס. אבל צריך לזהר לנגב תחלה הידים להעביר רוח רעה שעליהן. וביותר יגדל החיוב לרחץ פניו ידיו ורגליו במים חמין בערב שבת. וצריך דוקא … להמשך קריאה

הֵיאַךְ נִתָּן לְקַיֵּם מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", הֲיִתָּכֵן שֶׁיַּחְפֹּץ אָדָם לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ אֶת אֲשֶׁר יֹאהַב הוּא עַצְמוֹ, וְיִשָּׁאֵר הוּא מְשֻׁלָּל מֵאוֹתוֹ טוֹבָה לְמַעַן חֲבֵרוֹ?

——– הביאור הפשוט במצות "ואהבת לרעך כמוך" הוא כדברי הרמב"ן, שכוונתו שתרצה ותחפוץ שיהא חברך במעמד כמותך, שאם אתה עשיר אל תהא צר עין על חברך שיהא עשיר כמוך, ואם אתה חכם אל תהא צר עין על חברך שיהא חברך כמוך, שכן דרך האדם לחפוץ להיות "יחודי" ומצטיין בדבר מסוים יותר מחבריו כדי שתהא ניכרת … להמשך קריאה

סעי' ג' – צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. וכתב הב"י שכן כתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפילה ה"י. וכ"פ מרן צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד … להמשך קריאה

מיהו הראוי להיות שליח ציבור?

——– שליח ציבור צריך שיהיה ביתו ריקן מעבירות, דהיינו שאין חמס וגזל בביתו. ולא יצא עליו שם רע בצעירותו. ושיהיה עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, ושיהיה לו נעימה וקולו ערב. ואם לא מצאו מי שיהיו בו את כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים, ולא כאותם הבוחנים רק אם קולו ערב, … להמשך קריאה

רבו – ספר פלא יועץ

רבו גדול חיוב כבודו ומוראו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (כסחים קח א אבות ד, יב) מורא רבך כמורא שמים. ואמרו (שבת ל, ב פסחים קיז, א) כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור מגדל המורא והפחד תכונה. ואסור להורות הלכה במקום רבו שהרי אמרו (ברכות לא ב) כל המורה הלכה בפני רבו חיב … להמשך קריאה

סד – כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש – קיצור ליקוטי מוהר"ן

הַמָּמוֹן הוּא מִנְּפִילַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁל הַנְּבִיאִים. כִּי כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ עֲשִׁירִים (נְדָרִים ל"ח) וְהַנְּבוּאָה כְּשֶׁבָּאָה עַל הַנָּבִיא הָיָה כְּמוֹ מִשְׁתַּגֵּעַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שְׁמוּאֵל-א י"ח י): "וַיִתְנַבֵּא" 'וְאִשְׁתַּטֵּי'. וְעַל כֵּן כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים הֵם כִּמְעַט מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ בְּהַנְהָגוֹתֵיהֶם. כִּי אֶצְלָם נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן שִׁגָּעוֹן גָּמוּר: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות שבת פרק ט' א. הַמְּנַפֵּץ אֶת הַצֶמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בְהֵן חַיָּיב וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְהַמְּנַפֵּץ אֶת הַגִּידִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כַּצֶמֶר כְּדֵי לִטְווֹת אוֹתָן הֲרֵי זֶה תּוֹלְדַת מְנַפֵּץ וְחַיָּיב: ב. הַצוֹבֵעַ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ דָבָר שֶׁאֶפְשַׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט … להמשך קריאה

יב. "הסתר אסתיר" – הסתרה כפולה – אחת הפיזית והשניה סתימת הדעת

——– וזהו הנאמר בפסוק (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ומצאוהו צרות רבות ורעות ואמר על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה", וידוע מהרב שומר אמונים שביאר, דישנה הסתרה אחת וישנה הסתרה כפולה, הסתר ראשון הוא עצם הצרה בעצמה, דכל הסתר גורר צרה, היפך השקפה, דאין השקפה אלא לטובה וכנאמר (דברים כו, טו): … להמשך קריאה

חיבוב מצוה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– בא וראה עד כמה רבותינו הקדמונים היו מחבבים את המצוות. כתב המרדכי (יומא תשכג): אחר ששתה את היין, נותנים מים לכוס ההבדלה ושותים אותו, ומה שהשתייר, אנחנו רוחצים פנינו מהם, כדי לחבב את המצוה, ואומרים: "שיירי מצוה מעכבים את הפורענות". וכן כתב רב עמרם גאון (סדר מוצאי שבת): … להמשך קריאה

זוהר יתרו דף פ"ט ע"א – חק לישראל

——– תָּאנָא בְּהָאי יוֹמָא דְאוֹרַיְיתָא מִתְעַטְּרָא בֵּיה מִתְעַטְּרָא בְכֹלָא בְּכָל אִינוּן פִּקּוּדִין בְּכָל אִינוּן גְּזֵרֵין וְעוֹנְשִׁין בְּשַׁבְעִין עַנְפִּין דְּנְהוֹרָא דְּזָהֲרִין מִכָל סִטְרָא וְסִטְרָא. מָאן חַמֵי עָנְפִין דְּנַפְקִין מִכָּל עַנְפָּא וְעַנְפָּא חֲמִשָּׁה קַיְימִין בְּגוֹ אִילָנָא כֻּלְּהוּ עַנְפִּין בְּהוּ אֲחִידָן. מָאן חָמֵי אִינוּן תַּרְעִין דְּמִתְפַּתְּחָן בְּכָל סְטַר וּסְטַר כֻּלְּהוּ מִזְדַּהֲרִין וְנָהֲרִין בְּהַהוּא נְהוֹרָא דְנָפִיק וְלָא פָסִיק קַל … להמשך קריאה

גמרא נדה דף ך ע"ב – חק לישראל

——– עוּלָא אִקְלַע לְפוּמְבְּדִיתָא אַיְיתוּ לְקָמֵיהּ דָּמָא וְלָא חָזָא. אָמַר וּמַה רִבִּי אֶלְעָזָר דְמָרָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הֲוָה כִּי מִקְלַע לְאַתְרָא דְרַב יְהוּדָה לָא חָזֵי דָמָא אֲנָא אֱחֶזֵי. וַאֲמַאי קָרוּ לֵיהּ מָרָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְהַהִיא אִתְּתָא דְאַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְרִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב רִבִּי אָמֵי קָמֵיהּ אַרְחֵיהּ אָמַר לָהּ הַאי דַם חִימוּד הוּא בָּתַר דְּנַפְקָא אִטְפַל … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [רנז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיְּמָהּ כַּדִּין וְכַהֲלָכָה נִקְרָא "צַדִּיק" וְהַמַּפְלִיג יוֹתֵר מֵהָרָאוּי עָלָיו, לְהֵיטִיב לְמִי שֶׁאֵין לוֹ חֹק עָלָיו, אוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב בַּעֲשׂוֹת עִמּוֹ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, נִקְרָא "חָסִיד". וְעַל זֶה אָמְרוּ: לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְעַל זֹאת הַמַּעֲלָה בַּמִּדּוֹת מוֹסִיף אָדָם כְּפִי הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת. וְעַל זֶה אָמְרוּ בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְאָבוֹת: וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד. … להמשך קריאה

חובה להאמין שכל תפלה פועלת – תפארת ישראל

——– לפעמים אדם מתפלל דבר זה ונותנים לו דבר אחר, או לפעמים פועלת התפלה לטובת אחרים, או בעולמות העליונים (דגל מחנה אפרים) ובאמת, במה נתן לחזק אדם שמתפלל ואינו נענה כדי שיתן אל לבו לשוב ולהתפלל? נקדים לכך את דברי המדרש, וממנו נשאב כח להתפלל ולחזר ולהתפלל ללא יאוש כלל. כך מצינו במדרש (רבה ואתחנן). … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות שבת פרק י א. הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בְּבַיִת כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ גַּיא זֶה בּוֹנֶה וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט הַנּוֹתֵן הַטִּיט חַיָּב. וּבְנַדְבָךְ הָעֶלְיוֹן אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט חַיָּב שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים … להמשך קריאה

סימן תכז – איך כותבין בשטרות וגיטין כשראש חודש שני ימים, ואיך כותבין בשני אדרים בשנת העיבור – ערוך השולחן

——– א כשראש חודש שני ימים – מתחילין למנות ימי החודש מיום שני, לבד תשרי שהמנין מהראשון, מפני שאין אלול מעובר. ומה שעושין שני ימים ראש השנה – זהו משום ראש השנה, כמו שיתבאר במקומו. אבל שארי החודשים, כששני ימים ראש חודש, היום הראשון להחודש העבר, מפני הטעמים שנתבארו בסימן תיז. ולכן פסקו הטור והשולחן … להמשך קריאה

סימן שכט – על מי מחללין שבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שכט – על מי מחללין שבת א כָּל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. אֲפִלּוּ נָפְלָה דְּלֵקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת וְיָרֵא שֶׁתַּעֲבֹר לְחָצֵר זוֹ וְיָבֹא א לִידֵי סַכָּנָה, מְכַבִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר. ב אֵין הוֹלְכִים בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אַחַר הָרֹב. אֲפִלּוּ הָיוּ תִּשְׁעָה עַכּוּ"ם וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד בְּחָצֵר, וּפֵרַשׁ אֶחָד מֵהֶם לְחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו … להמשך קריאה

"הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ", מַה הֵם הַגְּדָרִים שֶׁל "הַבָּא לִטַּהֵר" כְּדֵי לִזְכּוֹת לִ"מְסַיְּעִין אוֹתוֹ"?

——– מלבד מה שכתבנו במקו"א, שרואים אנו ס"ד בכך שהקב"ה שומרנו מליפול ומלהזניח העבודה לגמרי, אולם אלו הַחֲפֵצִים לא רק שלא ליפול אלא אף להתרומם ולעלות, צריך לדעת ש"הבא ליטהר" חייב שיהא שיעור של ממש, דהיינו לבוא בזמן לביהמ"ד, לשמור על זמני הסדרים כראוי, ללמוד עם חברותא יראת ה', ולעשות כל ההשתדלות מה שכן אפשר. … להמשך קריאה

דילוג לתוכן