כַּת הַפְּרוּשִׁים – דובב שפתי ישנים

——– ט"ו, ל"א: וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְּרִישָׁה. תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לְהַזִּיר אֶת עַצְמֵנוּ מִכָּל וָכֹל כְּדֶרֶךְ כֹּהֲנֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה וְדוֹמֵיהֶם, *(((ספר יוסיפון. והנה ידוע בקרב העולם, שארצות המערב עיקר עיסוקם ומגמתם בענייני החומר, פיתוח הגשמיות, הקידמה והכלכלה, … להמשך קריאה

ג. בלתי נמנע שיכשל האדם במחשבת "כחי ועוצם ידי" מבלי שישרש אחריה לעוקרה

——– התורה רצתה לחנך את האדם בביטחון בה', ודוקא בחביב לאדם מכל, שהוא ממונו שעליו הוא נותן את נפשו, וכיון שעל ממונו אדם מוכן לסכן את חייו, כמו כן עלול הוא לסכן את נשמתו ואת כל חיי העולם הבא שלו. וסכנה זו היא הן לאדם העמל להשיג את ממונו, שיש חשש שיסמוך על השתדלותו ביותר, … להמשך קריאה

חשבון השנים למעשר אתרוג – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– גם באתרוג, ראש השנה למעשר הוא בט"ו בשבט. אלא שהמודד אינו מכשהגיע לעונת המעשרות, אלא לפי שעת לקיטתו, ולכן כל שקטף את האתרוג עד ט"ו בשבט, מפריש ממנו מעשר כפי השנה שעברה, אבל אם קטף את האתרוג לאחר ט"ו בשבט, מפריש ממנו מעשר כפי השנה של עכשו. ולכן, אתרוגים שנקטפו עד ט"ו בשבט של … להמשך קריאה

א. לא יתכן שירצה ה' שלימות המעשה כשהוא על חשבון עבירה כל שהיא

——– ופירש רש"י (בפסוק כא): "לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי עובדי כוכבים, וכן אתה מוצא בשמיני למילואים, שנאמר: "ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר", בא לכלל כעס בא לכלל טעות, וכן ב"שמעו נא המורים" "ויך את הסלע" – על ידי הכעס טעה". ברור הוא שכעסו של משה היה … להמשך קריאה

כי תבוא יום ראשון תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה: כו (א) וְהָיָה&#1433 כִּֽי-תָב&#1443וֹא אֶל-הָאָ&#1428רֶץ אֲשֶׁר&#1433 יְהֹוָ&#1443ה אֱלֹהֶ&#1428יךָ נֹתֵ&#1445ן לְךָ&#1430 נַֽחֲלָ&#1425ה וִֽירִשְׁתָּ&#1430הּ וְיָשַׁ&#1445בְתָּ בָּֽהּ: וִיהֵי אֲרֵי תֵעוּל לְאַרְעָא דִייְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ אַחֲסָנָאוְתֵירְתַהּ וְתֵיתֵב בַּהּ: והיה כי תבוא וירשתה וישבת בה. מגיד שלא נתחיבו בבכורים … להמשך קריאה

סימן שפד – אינו יהודי אכסניה, אם מעכב בעירוב – ערוך השולחן

——– א איתא בירושלמי (הדר הלכה ב'): אית תנא תני הקוסטר (כמו קסדור, והוא שר ממונה מהמלך) אוסר מיד ואכסניא לאחר ל', אית תני הקוסטר אוסר לאחר ל' ואכסניא אינו אוסר לעולם. מאן דמר הקוסטר אוסר מיד – ברגיל, ואכסניא לאחר ל' – באינו רגיל. ומאן דמר הקוסטר אוסר לאחר ל' – באלין דעיילין ברשות, … להמשך קריאה

תרומה ומעשר מפירות שנה זו על שנה אחרת – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– אין תורמים ומעשרים מפירות של שנה זו על פירות של שנה אחרת. ואם תרם, אין התרומה תרומה, ואין המעשר מעשר. למשל: קטף אתרוגים [בשנה ב' לשמיטה] בערב ט"ו בשבט [י"ד שבט] קודם השקיעה, וחזר וקטף אתרוגים בליל ט"ו בשבט, אע"פ ששניהם אותו חיוב של מעשר [ששניהם מעשר שני], אין תורמים ומעשרים מזה על זה, … להמשך קריאה

י. בני האדם תובעים מעצמם על מחדלם בימי הירידה ואינם תובעים מעצמם להתעלות יותר בימי העליה, והוא ההיפך מן הנכון

——– ואילו היצר הרע מהפך את דעותיהם של בני האדם, בני האדם רגילים להאשים עצמם על מעידתם בימי הירידה ונשברים מכך, ומייאשים עצמם על היותם נכשלים ונופלים, ואינם שמים על לב שאת עיקר תביעתם צריכים המה לתבוע מעצמם בזמני העליה לנצלם כראוי. ומתביעת עצמם בימי העליה אין סכנת שבירה, אחר שההכרה והשמחה חיה אצלם, מה … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [רכג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמִּשְׁפָּט הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם: עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח, טז). רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁבְּכֹח הַדִּין וּבָעֹנֶשׁ שֶׁיַּעֲנִישׁוּ וְיָכוֹפוּ הַדַּיָּנִין עָלָיו, יִשְׁמְרוּ בְּנֵי אָדָם הָאֱמֶת. וּלְמַעַן הָאֱמֶת יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם, שֶׁאֵינָן בָּאִין … להמשך קריאה

סעודה שניה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– יאכל כביצה [54 גרם] פת בסעודה, כדי שתהיה סעודת קבע. ואם קשה לו, יאכל לפחות כזית [27 גרם], ואז יטול ידיו בלי ברכה. אך אין יוצא ידי חובה באכילת עוגה. (סימן רעד ס"ד) ביצה – טוב לאכול ביצה של חמין ביום שבת, משום עונג שבת. (יפה ללב. א … להמשך קריאה

סעי' ב' – אסור להשכים לפתח חבירו לומר לו שלום או אפילו צפרא דמרי טב או לכרוע לפניו. ואם ברך ברכות השחר אין לחוש כל כך. ואם הלך לראות איזה עסק יאמר רק צפרא דמרי טב. ואם פגע בו בדרך מותר לומר לו שלום, ויש נוהגים שישנה לומר צפרא דמרי טב כדי שיזכור לא להתעכב – ספר מנחת שי

——– בברכות יד. אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב תרגמה רבי אבא במשכים לפתחו. וברבינו יונה הביא בשם רבני פרובינצא שמותר להשכים לפתחו ולומר לו צפרא דמרי טב. ולרבנו יונה גם לשון זה אסור לומר אם משכים לפתחו במיוחד כדי לברכו, אלא … להמשך קריאה

הִתְפַּלַּלְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מַה שֶּׁרָצִיתִי אֶלָּא גַּם קִבַּלְתִּי לְהֶפֶךְ מִמַּה שֶּׁרָצִיתִי, הֵיאַךְ עָלַי לְהִתְיַחֵס לְכָךְ?

——– העולם חי בשקר גדול! וראה כיצד? אדם נצרך למשל לדירה, מתפלל הוא תפילות רבות לצורך כך, מתפלל ומתחנן לה' שיתן לו דירה, והנה "העולם" היאך מתיחסים לתפילה? אדם קבל מבוקשו שהוא הדירה, שמח, באומרו ב"ה התפילות לא היו לבטלה, הנה קבלתי מה שרציתי… איזו טפשות, ראה מה עושים "העולם", את כל התפילות לאמצעי ואת … להמשך קריאה

טו – אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א מֵחֲמַת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד וְהֵם דַּרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת נִפְלָאוֹת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְלַעֲבֹד ה' בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא. וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל-יְדֵי אֲכִילָתָם. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ עַל כֵּן נִמְצָאִים גַּם כֵּן שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר … להמשך קריאה

דש. שלא לאכל קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא. – ספר החינוך

שלא לאכל קלי מתבואה חדשה קדם הזמן הנזכר, כלומר שאף על פי שלא עשה פת מן התבואה ולא טחנה ולא רקדה אלא שקלה מן החטים או מן השעורים באור ואכל מהן חיב גם עליהם. ועל זה נאמר (ויקרא כג יד) וקלי וגו'. כל ענינה, במצוה הקודמת, וחיב האוכל גם כן מלקות על כזית מן הקלי. … להמשך קריאה

אחדות אמיתית היא שהרצון של כולם שוה ואחיד

——– שנו חכמים (אבות פ"ה מ"כ): "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו". ונודעה קושית המפרשים מדוע כתב התנא "קרח וכל עדתו", והרי המחלוקת היתה בין קרח למשה רע"ה? אחת התשובות שנאמרו בזה היא, שגם בתוך קרח ועדתו היתה מחלוקת, אע"פ שכלפי חוץ כולם … להמשך קריאה

ד. מטרת מצות השביעית להשריש לבני אדם אמונת "לה' הארץ ומלואה" וכי הוא הבעלים היחידי

——– ולכך ציוותה עלינו התורה ליתן מעשרות ולהפקיר השדה בשנה השביעית, על מנת להשריש בלב בעל הנכסים שאינו אלא כחוכר הקרקע מאת הבורא, לה' הארץ ומלואה, וברצונו נתנה לבני אדם. כך שהבעל הבית האמיתי על הקרקע הוא הבורא, ואילו האדם בעל הקרקע אינו אלא כחוכר השדה שיש לו להעלות אחוזים לבעלים. והראיה שזו מטרת המצוה … להמשך קריאה

חיי תאוות – חיי בהמה – אפיקי אליהו על התורה

——– א. וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב.ב) יש להבין, מדוע נקרא בלק -"בן ציפור", במיוחד דאיתא במדרש, כי שם אביו לא היה ציפור. א"כ מדוע לא קראו הכתוב בפשטות בן שם אביו? ב. ויקץ מואב מפני בני ישראל (כב.ג) יש לבאר כוונת הפסוק! ג. וישלח מלאכים אל בלעם בן … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ע-נ

——– [ויקרא פרק-יח-ט]&nbsp עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: [במדבר פרק-יג-כט]&nbsp עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: [במדבר פרק-כא-יד]&nbsp עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: [במדבר פרק-כא-כז]&nbsp עַל כֵּן יֹאמְרוּ … להמשך קריאה

ז. שם כספם באמתחותיהם להפחידם מעלילה שתבוא אליהם, על מנת להזכירם שכמו כן העלילו על יוסף שכוונתו להתנשא ולמלוך עליהם

——– ואחר כך שלחם יוסף ושם כספם באמתחותיהם, שיפחדו מעלילה שעלולה להתעולל עליהם, והוא כדי שיבינו שמה שאמרו לו: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" זה לא היה אמת אלא עלילה שדימו בדמיונם שרצונו למשול עליהם, ויעשו חשבון נפש זה בראותם כי הנה מובאת עליהם עלילה להתעולל עליהם, וזה בודאי בעוון שהעלילו הם על … להמשך קריאה

מַה הַמְיֻחָד שֶׁבְּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, שֶׁהִיא בְּעֶצֶם מִצְוָה כְּכָל הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ עַל פִּי הָרְאִיָּה?

——– במצוה זו טמון יסוד כל התורה כולה, והוא התבטלות העם לגדולי ישראל, ואפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין הוי שומע לו, ולימדה אותנו תורה יסוד זה במצוה זו, שהנה הקב"ה כביכול כפף עצמו להחלטת הבית-דין, וכאומרם חז"ל: "אתם" – אפילו שוגגין, "אתם" – אפילו מזידין, ואם כן הדברים קל … להמשך קריאה

סְגֻולּוֹת נִפְלָאוֹת

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– מַעֲלוֹת וּסְגֻלּוֹת רַבּוֹת יֶשְׁנָן בְּאֶתְרוֹג שֶׁבֵּרְכוּ עָלָיו בְּכַוָּנָה. וּבָדוּק וּמְנֻסֶּה שֶׁמּוֹעִיל גַּם לְאִשָּׁה עֲקָרָה, שֶׁבְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ תִּזְכֶּה לִפְרִי בָטֶן. וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לֹא הָיוּ לָהּ יְלָדִים שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וְאַחַת לֹא הָיוּ לָהּ יְלָדִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְקִבְּלוּ חֲתִיכָה מֵאֶתְרוֹגוֹ שֶׁל מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א, וּבְאוֹתָהּ … להמשך קריאה

סימן רפג – למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפג – למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת א מַה שֶּׁאֵין מוֹצִיאִין בְּשַׁבָּת סֵפֶר שֵׁנִי לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַמּוּסָפִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁנֵי פְּסוּקִים. באר היטב – סימן רפג – למה אין מוציאין שני ספרי תורות בשבת ובו סעיף אחד מגן אברהם רפ״ג – סימן רפג – למה אין מוציאין שני ספרי תורות … להמשך קריאה

ישיבה לפני המתפלל

——– אסור לשבת בארבע אמות [1.92 מטר] של המתפלל עמידה, בין מלפניו בין מצדדיו. מפני שנראה כאילו זה מקבל עול מלכות שמים, וזה אינו מקבל. אבל אם הוא עוסק בקטעי תפילה או שהוא חלש, מותר לשבת. [ואם הוא עוסק בלימוד תורה, לכתחילה לא ישב שם, אלא בשעת הדחק, כגון שאין לו מקום אחר.] (סימן קב … להמשך קריאה

א. המתת העצלות – תפארת ישראל

——– "אמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקימין אלא במי שממית את עצמו עליהם? שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל " (ברכות סג, ב) מבאר כאן, שהעמל והיגיעה הם סוד ההצלחה בלמוד התורה. כאשר אדם ממית את תאוותיו ואת שאיפותיו הזרות, ומיחד כל מגמותיו ורצונו לעמל התורה, אז הוא זוכה שהתורה מתקימת בו … להמשך קריאה

בלק יום ראשון תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה: (ב) וַיַּ&#1445רְא בָּלָ&#1430ק בֶּן-צִפּ&#1425וֹר אֵ&#1435ת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂ&#1445ה יִשְׂרָאֵ&#1430ל לָֽאֱמֹרִֽי: וַחֲזָא בָּלָק בַּר צִפּוֹר יָתכָּל דִי עֲבַד יִשְׂרָאֵל לֶאֱמוֹרָאֵי: וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא … להמשך קריאה

ויצא יום ראשון תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה: (י) וַיֵּצֵ&#1445א יַֽעֲק&#1430ֹב מִבְּאֵ&#1443ר שָׁ&#1425בַע וַיֵּ&#1430לֶךְ חָרָֽנָה: וּנְפַק יַעֲקֹב מִבְּאֵרָא דְשָׁבַע וַאֲזַללְחָרָן: ויצא יעקב. על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכתב (לעיל כח … להמשך קריאה

דילוג לתוכן