שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ט: שאין נופלים על פניהם כל ניסן. ובו ב' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שאין נופלים על פניהם כל ניסן. ובו ב' סעיפים:
שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום: הגה ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכל מי שדר בעיר י"ב חדש צריך ליתן לזה: (א"ז):

ב

אין נופלים על פניהם בכל חדש ניסן ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו להזכיר בצבור והבכורות מתענים בו בערב פסח: הגה גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפי' יום שמת בו אביו או אמו אבל תענית חלום מתענין ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב (מנהגים) ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג: (גמ' ורש"י פ' לולב):

א

שואלין בהלכות פסח כו'. ועכשיו בגלות שאין לנו קרבנו' נוהגין לדרוש בשבת שלפני הפסח ומ"מ מצוה לכל א' וא' לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני הפסח אבל לפי דברי התוספות בפ"ק צריך לדרוש ל' יום אף עכשיו. שואלין בהלכות פסח כבר הקשה הר"ן מהא דתנן משה תיקן לישראל כו' ותי' ע"ש ונראה שיש נ"מ לענין ממון כדאיתא בפ' השואל דף צ"ג אמרו רבנן לרבא שאיל לן מר וכו' ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה כשדורשים לפני הרגל בהל' הרגל דלא מצי לאשתמוטי למס' אחרת כו' ע"ש א"כ יש נ"מ אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך ל' יום קודם פסח ומתה פטורים דהוי שאלה בבעלים וק"ל:

ב

אין נופלין כו' ואין אומרים יה"ר אחר קריאת התורה וכן בכל יום שאין אומרים תחנון א"א יה"ר ואין מזכיר בנשמות ויש להתענות אחרי פסח יאר צייט דלא גרע מתענית של תלמידים ובכורים וכ"ש ער"ח שהוא קבוע ביותר ודווקא ביחיד ולא בציבור בד"א בצנעא אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן וכן חתנים מתענין אפי' קודם פסח כמ"ש סי' תקע"ג כ"כ מהרי"ל בהגהות הטור ומורי בב"ח:

א

פסח. וה"ה שאר י"ט. ב"ח מ"א ח"י:

ב

ל' יום. ומתחילין מיום הפורים עצמו ח"י ויד אהרן דלא כפר"ח ע"ש. וכן בי"ט עצמו שואלין ודורשין בעניינו של יום. ומנהגינו שאין דורשין בחג עצמו גם אין אנו דורשין ל' יום קודם פסח. ואפשר משום דעיקר תקנה היה משום קרבנות. תוספות בכורות. רק בשבת שלפני פסח שקורין שבת הגדול עיין ב"ח ובח"י הטעם. ועיין יד אהרן. ומ"מ מצוה לכל א' לעסוק בה"פ ל' יום לפני הפסח ב"ח. ולעולם דורשין בשבת הגדול כשאין ע"פ חל בו דאז צריכים להקדים. מהרי"ל:

ג

יב"ח. וה"ה העני הדר פה יב"ח מחוייבים ליתן לו. ב"י בי"ד סי' רצ"ו. וכתב הסמ"ק דהאידנא סגי בל' יום. וכ"כ הרב בי"ד שם. ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי עיר מיד כמבואר שם. וכתב המ"א ונ"ל דעני שאינו דר פה למ"ד יום מ"מ מחוייבים ליתן לו מצה לאכול. אלא שאין נותנים לו חטים ע"ש:

ד

ליתן. אפילו תלמיד חכם הפטור ממס. שכנה"ג:

ה

ניסן. מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן היה י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג. א"כ יצא רוב החדש בקדושה. (ובש"ס דמנחות הטעם מריש ירחא דניסן אתותב חגא דשבועות ע"ש עח"י הנ"מ). לפיכך עושים כולה קודש:

ו

צדקתך. גם א"א י"ר של אחר קריאת התורה גם אין מזכירין בו נשמות גם א"א קדיש אחר צ"ה ונקוט כללא בידך דצ"ה וצו"ץ ורחום וחנון שוים הם. וכ' רמ"א בי"ד סי' ת"א שא"א צ"ה בע"ש אחר חצות וה"ה בערב יו"ט ובער"ח ובערב חנוכה אומרי' אחר חצות. (ובהרבה מקומות באשכנז אומרים אחר חצות בהליכה) לבוש. ועשל"ה שיש לקרות בניסן כל יום הנשיא שלו ובי"ג פ' בהעלתך עד כן עשה את המנורה:

ז

בצבור. פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר. לכן כתב הרמ"א שאין מתענין בו תענית כלל:

ח

חלום מתענין. וא"צ למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת ת"ח יתענה תענית לתעניתו בניסן. וה"ה בין י"כ לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה ביו"ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ. וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה מ"א. הב"ח ושל"ה כתבו דאחר א"ח יש להתענות יאר צייט וה"ה ער"ח אייר. ומ"א וט"ז וח"י כתבו דאין להחמיר דתעניתים אלו חומר' בעלמ' הם. (וח"י מסיים פוק חזי מאי עמא דבר) וחתן עיין סי' תקע"ג דינו:

ט

לתודה. שלחמי תודה היה חמץ ואפילו בע"פ אסור להקריב' שיבא לידי נותר:

י

בע"פ. ומשכימין לבה"כ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות. מהרי"ל:

יא

א"ח. המנהג שלא להתענות בכל א"ח עמ"א. מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף שאסו' בתשרי:

א

פסחים ו'

ב

טור בשם מצא כתוב מסכת סופרים ובפ' בתרא וכ"כ הרוקח סי' רמ"ה

ג

ב"י בשם מסכת סופרים שבידינו

ד

פירש הב"י שהתלמידים שנוהגים להתענות בה"ב מפני חילול השם וכולי כדלקמן סי' תק"פ גם בניסן מתענין וכו' עכ"ל וכבר כתב רמ"א בהג"ה מנהג:

א

ס"א שואלין כו'. עיין רש"י בסוכה ט' א' ד"ה בש"א כו' ובב"ק קי"ג א' ד"ה בריגלא כו' ובסנהדרין ז' ב' ד"ה בשבתא כו' ובברכות ל' א' ד"ה שבתא כו' ותוס' דמגילה ד' א' ר"ה מאי כו' וכמ"ש בבכורות נ"ח א' וע' תוס' שם נ"ז ב' ד"ה בפרוס כו' וי"ל דלעולם אין יום כו' ואע"ג דבפ"ק דע"א אמרינן משום קרבן פסח ה"ה משום קרבנות חגיגה כמ"ש תוס' דבכורות הנ"ל ואף האידנא כמ"ש תוס' דע"ג שם. וראיה דלאו דוקא קרבן פשח דאמרינן במגילה כ"ט ב' כמאן דלא כרשב"ג כו' ומתחילים מיום הפורים כמ"ש בפ"ק דסנהדרין וכמ"ש תוס' דבכורות הנ"ל ומ"מ בעצרת א"צ כמ"ש בספ"ב דברכות וע' רש"י שם ד"ה שבחא כו' ותוס' ד"ה תרי כו' וכן אמרינן בב"מ פ"ו א' איכא כו' וכמ"ד בבכורות שם בא' בסיון איידי דלא נפישי כו' ומ"מ מא' בסיון יש להקדים וז"ש במגילה שם מאי אריא כו' ומ' אף בעצרת והיינו לכ"א כדאית ליה ובירושלמי בפ"ק דפסחים שואלין בהלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג בבית וועד קודם ל' יום אלא דשם כת"ק:

ב

ומנהג כו' חטים. ירושלמי פ"א דב"ב שנים עשר חדש לחיטי דפסחא בין לישא בין ליתן:

א

ס"ב אין נופלין כו'. מ"ס פ' בתרא אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן. והכלל כל יום שא"א תחנון א"א צ"ה ולא צו"ץ וכ"ש הספד שצ"ה אין אסור רק משום הספד וע"ל סי' רצ"ב ס"ב וסי' ת"כ ס"ב וכ"ז ממנהגא אבל מדינא דגמ' הכל מותר דהא הן מימים הכתובים במגילת תענית ועיין תוס' דר"ה י"ט ב' ד"ה מימות כו':

ב

ואין מתענין כו'. שם ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות מתענין בע"פ והצנועין כו' והתלמידים מתענין בו ב' וה' כו' בד"א בצנעה אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן:

ג

ונהגו כו'. ואף במ"ס לא התיר בצנעה אלא התלמידים ב' וה' ובימיהם היה תענית' קבוע כמ"ש בסי' תק"פ ס"ג יש מי שאומר כו':

ד

וא"א מזמור לתודה. עיין פ"ק דפסחים ופ"ב די"ט אין מביאין כו':

ה

ונוהגין להרבות כו'. אבל מותר להתענות כמ"ש בספ"ב דתענית שבתות וי"ט כו' ושם ה"נ לא נצרכה כו' ובחגיגה י"ח א' מעשה כו' מפני כו' הא לא"ה מותר להתענות:

א

שואלין וכו' – בטור איתא שואלין ודורשין והוא כגירסת הגמרא דילן בפסחים דף ו' ובבכורות דף נ"ח וברי"ף הגירסא שואלין לבד וכן הגירסא בע"ז ובסנהדרין י"ב ולכאורה אין נ"מ בזה דכונה אחת הוא לישא וליתן בהלכות הפסח קודם הפסח וכן איתא ברש"י ר"ה דף ז' וב"ק קי"ג שהיו דורשין ברבים בהלכות הפסח קודם פסח ל' יום אכן בר"ן פ"ק דפסחים ופ"ק דמגילה אמר דמה שאמר שואלין היינו דבזה הזמן אם באו ב' תלמידים ואחד שאל בהלכות פסח נזקקין לו קודם דהוא בכלל שואל כענין אבל אין חיובא ללמוד ל' יום קודם ה"פ רק בפסח גופא וזהו מה ששנינו מרע"ה תיקן להם לישראל שיהו דורשין הלכות פסח בפסח וכו' לפיכך דייק כאן בלשון שואלין לבד ודבריו הן דברי הרשב"א בספ"ד דמגילה אבל כמה ראשונים פליגי עלייהו רש"י בכמה מקומות ותוספות בפ"ק דמגילה דף ד' והרוקח בכולהו מבואר להדיא דחיוב לדרוש מקודם בהלכות פסח שלשים יום וכן בעיטור העתיק הגירסא שואלין ודורשין וכן באו"ז העתיק דדורשין שלשים יום קודם וגם קשה מאוד דהלא בסנהדרין י"ב משמע להדיא דהאי שואלין דורשין הוא דקאמר הש"ס שם דהלא מפוריא דרשינן בהלכות הפסח דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום וגם עיקר הענין מוכח כן דאלו מפני שנזקקין לתלמיד ששואל כענין לא שייך לומר דמשום זה יזלזלו בחמץ דאין כאן פרסום כלל בזה שמשיב לתלמיד כששואל וכבר ראיתי שעמד הב"ח על הר"ן מסוגיא דסנהדרין הנ"ל וכן הפרי חדש וכן בע"ת כתב דמסוגיא דע"ז דף ו' לענין קרבנות שם ג"כ לא משמע כדברי הר"ן.
שוב מצאתי בשאלתות שכתב נמי בפשיטות וז"ל ותלתין יומין קמי פסחא דרשינן במילי דפסחא כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום וביותר מבואר כן להדיא בהלכות גדולות וז"ל ומקמי פסחא בתלתין יומין מיבעי ליה לישראל למיגמר מילי דפסחא ואגמורי אנשי ביתיה דתניא שואלין בהלכות הפסח וכו' א"כ נמצא דעת הר"ן והרשב"א יחידאין הם נגד כל הראשונים הנ"ל [וגם בסוגיא גופא מרשב"ג מוכח דלאו להשיב לשואל לבד קאי ורק ללמוד ולזכור ההלכות ומרשב"ג נשמע לת"ק דלא פליגי רק לענין זמן אבל לא בעצם הענין אח"כ מצאתי שעמד בזה במטה יהודה] ומה דאיתא בסוף מגילה משה תיקן להם לישראל שיהו דורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת וכו' כבר תירצו ע"ז המפרשים עיין ב"י וב"ח וש"א ובביאור הגר"א משמע דמפרש דאין הכונה דוקא על יום החג לבד רק על יום החג ועל כל הזמן שמקודם כפי שמבואר במקום אחר וכעין זה כתב ג"כ הב"ח [אלא שהוא כתב דלאחר שלמד ל' יום קודם שוב א"צ ללמוד בחג עצמו והרבה אחרונים חולקין עליו] והפר"ח והנה בח"י העיר דבר חדש לתרץ בזה קושית כל האחרונים דאיתא בירושלמי פ"א דפסחים ה"א שואלין בהלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג בבית ועד שואלין קודם לשלשים יום וכן איתא ג"כ בתוספתא דמגילה [וז"ל הפ"מ שם שואלין בהלכות פסח בפסח. כ"א ואחד בביתו אבל בבית ועד שמתקבצין הרבה בביה"מ ללמוד שואלין קודם לשלשים יום] וכן הפ"מ שם ג"כ כתב דהא דסוף פרק בני העיר שלא בבית ועד קמיירי דהיינו לכל אחד ואחד בביתו והא דשלשים יום קודם היינו בבית הועד וכעין של משה דהיינו בבית הועד אמנם בא"ר סתר דברי החק יעקב וז"ל כיון דבש"ס דילן בכמה מקומות [[[מנחות ו א|בפסחים ו']] במגילה כ"ט ובסנהדרין י"ב ובע"ז ה'] מייתי הגמרא ברייתא זו בסתם שואלין קודם ל' יום ולא לישתמיט בחדא דוכתא לומר בבית הועד אלמא דלא ס"ל הכי לש"ס דילן וכן משמע לכאורה בע"ז שם וכ"פ הב"ח דמצוה לכל אחד להתחיל ללמוד ה"פ מפורים עכ"ל ובאמת בדברי הבה"ג הנ"ל שהעתקתי מבואר כדבריו. ועכ"פ בביהמ"ד בחבורות בודאי יש חיוב ללמוד שלשים יום קודם אף לדברי הירושלמי וכמו שכתב הפ"מ:

ב

י"ב חודש – ונותנין זה אף למי שיש לו מזון י"ד סעודות אף שלאיש כזה אין נותנין מקופה כמבואר ביורה דעה בהלכות צדקה [מקו"ח]:

א

במג"א ס"ק ג' וסי' ת"כ. נ"ב תי"ח ס"ק ב' וכצ"ל. ומה שתמהו רבים על י"ג ניסן מאז אמרתי ששלמי הנשיא אחירע בן עינן היה גמר אכילתם בו ביום אם היו אותם השלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד. ואמנם מצאתי ברב' פרשת וירא סוף פרשה נ' שהפיכת סדום היה ט"ז ניסן וכתב היפ"ת שלפי"ז היו המלאכים אצל אברהם אבינו ע"ה ט"ו ניסן והיה יום שלישי למילתו ונמצא שנימול יום יג ניסן ורב טוב לההוא יומא וראוי לעשותו יו"ט. עתה מצאתי בכנסת יחזקאל סי' קי"ז כטעם הראשון שכתבתי עיין דבר נפלא בספר מעשה רוקח במסכת פסחים ומייתי לה בספר ככר לאדן פרק כ"ט ממס' סופרים ע"ש דחינוך בהמ"ק לעתיד לבוא יהיה אחר הפסח ע"ש, ועוד נ"ל לשיטת הר"י מקורבל ברא"ש פרק ע"פ א"ש דהרי אז חל ע"פ בשבת ושחטו כל ישדאל חגיגם ע"ש יג ניסן והיה יו"ט וא"ש:

ב

שם במג"א סק"ד משמע דס"ל בתענית יחיד נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' קג: [ע"ד איש צדיק אשר נדבה רוחו אותו לישב בתענית כל יום ב' וה' לתיקון על קלות שנעשו לו כחמורות האם רשאי להתענות בימי ניסן דלא כהרמ"א. ואחר שהאריך בתשובתו לברר דין זה סיים בזה"ל וכיון שכן אין להרהר אחר מנהגינו שהוא ע"פ וותיקין שנהגו עפ"י מס' סופרים ובני ישראל יוצאים בידי רמ"א ודין הימים האלו כימים האסורים מדבריהם כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רט"ו סס"ק י"א ע"ש. ע"כ יאכלו ענוים וישבעו דורשי אלקים יחי לבבכם]:

ג

שם ס"ק ח' בב"י. נ"ב ולפענ"ד דבחו"ל בזמן הזה דיו"ט שני מטעם מנהג אבותינו א"כ בעי חיזוק ואסור לאחריו מדינא ועיין לקמן סימן תרפו ובמג"א סס"ק א' וע"ש בפר"ח א"כ לא קשה קושית המג"א כאן:

א

סעיף א' שואלין בהלכות פסח וכו' עיין מג"א דה"ה שאר יו"ט ועמ"ש בחידושי לאו"ח בהלכות סוכה סי' תרלו בחיבורי על או"ח שנת תרי"ב דקכ"ז מ"ש ראיה להב"י דדוקא פסח ולא בשאר יו"ט ע"ש בעזה"י ודוק: (שם בהג"ה) והמנהג לקנות חטים וכו'. נ"ב נראה לי טעם נכון בעזה"י למנהג זה כיון דנתקן לו' בכהא לחמא כל דכפין ייתי וייכול והרי באמת אם יבוא עני ולא יתנו לו הוי כדובר שקרים לפניו יתברך לכן נתקן ליתן לעניים מעות חטים א"כ אח"כ כשיבוא העני יאמרו לו אני לא אמרתי רק כל דכפין ייתי וייכול אבל אתה אינך דיכפין כי כבר נתתי לך מעות חטים ואם אתה נתת המעות על דבר אחר אתה גרמת בעצמך ולא יהיה דובר שקרים לפני הקב"ה וא"ש וזה נראה לי טעם נכון ודוק היטב:

א

[א] [לבוש] הואיל והלכתא וכו' שואלין וכו'. היינו מעיקר הדין אבל נוהגין גם קודם חג עצרת שלושים יום שואלין שלא לחלק (ב"ח ואחרונים). והנה גיסי הרב בספר חק יעקב תמה על מה שפירש הב"ח ברייתא דשואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות חג בחג וכו' היינו סמוך לחג ולא ביום טוב עצמו, אם כן מאי פריך במגילה דף ד' על הא דקאמר פורים שחל בשבת שואלין ודורשים בעניינו של יום, מאי איריא פורים אפילו יום טוב נמי דתניא וכו', הא בפורים דורשים באותו היום, וכן במגן אברהם כתב משמע פרק קמא דמגילה ביום טוב עצמו וכו'. ולעניות דעתי ליישב דהא באמת מסיק הב"ח עלה וכתב מיהו בתוס' פרק קמא דמגילה מבואר דביום טוב עצמו נמי דורשין, עד כאן, ומזה באמת למדו תוס' כן, ועוד נראה לי דבש"ס יש לומר דהמקשין פריך שפיר דהא בפורים נמי קאמר בו בלשון שואלין ודורשין בעניינו של יום, ואם כן אם הפירוש גבי יום טוב סמוך הוא הדין גבי פורים, והתרצן משני ליה אפילו לפי הבנתו מהו דתימא נגזור דרשה אטו קריאה בשבת, או דמשני ליה דגזרינן דרשה אטו קריאה דפורים, לכן ניחא ליה לב"ח להביא מדברי התוס' ודו"ק. וגם מה שחשב לב"ח לטועה גמור בדברי רוקח סימן רמ"ד עיין שם, נראה לי כוונת הב"ח על פי מה שעיינתי ברוקח גופיה זה לשונו אף על פי שדורשין הלכות חג יש לדרוש שלושים יום קודם עד כאן לשונו, ולא כתב הלכות חג בחג כמו שהעתיק גיסי הרב מהר"י, משמע דסבירא ליה דלא בחג ממש הוא אלא סמוך, והכי פירושו אף שדורשין סמוך לחג, והיינו בשבתות, מכל מקום יש לדרוש שלושים יום קודם. מיהו לדינא כבר כתבתי דמסיק הב"ח גופיה דדורשין ביום טוב עצמו צריך לומר כמו שכתב הב"ח טעמא על מה שאין נוהגין לדרוש שלושים יום רק בשבת הגדול משום דכפרים מתקבצין לקהילה עיין שם, וגיסי הרב השיג עליו דפרשת פרה הוי כמו דורשין שיעשה הפסח בטהרה, ולעניות דעתי הב"ח לטעמיה דהאידנא שאין קרבן צריך שלושים יום קודם לדרוש דיני הגעלה ושאר דינים הנוהגין, ואם כן אינן יוצאין בפרשת פרה ופיוטים שאין בה דינים כלל, ועוד דבשבת הגדול יש עיקרי דינין בפיוטים ואפילו הכי דורשין:

ב

[ב] שלושים וכו'. הקשה הר"ן מהא דתניא הלכות פסח בפסח וכו' ותירץ דאין חייב לשאול אלא נפקא מינה דליהוי שואל כענין וכו', ולי נראה דנפקא מינה רבתא לענין ממון אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלושים קודם פסח ומתה פטורין דאותו זמן הוא משועבד להן והוי שאלה בבעלים (ט"ז), וצריך עיון במה נפשך אם חיובא הוא בשלושים יום נשאר קושיית הר"ן, ואם לאו הוא אינו משועבד, ודוחק לומר דסבירא ליה דאף בפסח אינו חיוב רק מנהג, גם יש לומר דסבירא ליה נמי כתירוץ הר"ן דנפקא מינה לענין שואל כענין אלא שהוסיף דיש עוד נפקא מינה לענין ממון דהוי משועבד להשיב לשואל, ודחוק: כתב חק יעקב אישתמיטתיה לכולם ירושלמי פרק קמא זה לשונו, שואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג וכו' ובבית הועד שואלין קודם שלושים יום, עד כאן, וכן ראיתי בתוספתא פרק בני העיר. ומכל מקום נראה לי כיון דבש"ס במגילה דף כ"ט ובפסחים דף ה' ובסנהדרין ובעבודה זרה דף ה' מייתי ברייתא זו בסתם שואלין קודם שלושים יום וכו' ולא לשתמיט בחדא דוכתא לומר בבית הועד, אלא דלא סבירא ליה הכי לש"ס דילן, וכן משמע לכאורה בעבודה זרה שם, וכן מהא דשאלה בבעלים דכן לתלמיד, בחושן משפט סימן שמ"ו משמע אף שאינו בבית הועד, וכן פסק הב"ח דמצוה לכל אחד להתחיל מפורים הלכות פסח:

ג

[ג] חיטים וכו'. ופה פראג חולקים קמח:

ד

[ד] [לבוש] ואפילו יום וכו'. כתב נחלת שבעה דף נ"ח בימים שאין אומרים תחנון אין לחתנים להתענות, וכן משמע מרמ"א סימן תקע"ג דאין לחתן להתענות רק בראש חודש ניסן אבל בשאר ימים שאין אומרים תחנון אין להתענות ובדברי הב"ח סימן תכ"ט משמע שהצריך החתן להתענות בניסן אחר פסח, עד כאן. ודבריו תמוהין הא משמע ברמ"א סימן תקע"ג דמתענין בכל חודש ניסן שהרי אם יש נישואין בניסן מתענה אפילו בראש חודש ניסן וכו' וכן משמע בב"ח כאן וסימן תקע"ג כמו שכתב בשם רמ"א, ועוד קשה דבסימן תקע"ג פסק הב"ח כרמ"א להתענות בכל חדש ניסן ואם כן תימא שדבריו סותרין, אלא נראה לי דמה שכתב הב"ח הכא וסברא ראשונה עיקר לא קאי אמה שכתב לפני פניו דמותר אלא קאי אמה שכתב לפניו בשם הרא"ש דקיבל להתענות לחתנים אף קודם פסח ושכן הדין ביארצייט, גם עולת שבת טעה בזה וכתב בשם הב"ח להתענות אחר פסח דליתא אלא דסבירא ליה דגם קודם פסח מתענה כמו שכתב בסימן תקע"ג וכן משמע בשיירי כנסת הגדולה וכל זה ברור, ומכל מקום ביארצייט אין לנו אלא מנהגינו שלא להתענות בכל ניסן וכן ערב ראש חודש אייר, וכן הסכמת אחרונים ותענית חתנים עיין סימן תקע"ג:

ה

[ה] שנים עשר חודש וכו'. ודוקא לעני הדר פה שתים עשרה חודש (פסקי רקנטי), מיהו ביורה דעה סימן רנ"ו סעיף ה' כתב רמ"א ויש אומרים דבזמן הזה משערין לכל בשלושים יום והוא מסמ"ק שפסק נמי כן בחיטים דהכא, ונראה דכיון דשם לא כתב אלא בלשון יש אומרים משמע דלא פסקו להלכה, וכן בשולחן ערוך שם לא פסקו לסמ"ק אם כן הכא בחטין שלא כתב בלשון חיוב אלא המנהג לקנות וכו' סבירא ליה דדוקא שתים עשרה חודש בעינן אף שאחרונים לא הבינו כן, והנראה לעניות דעתי כתבתי, ומכל מקום כשבא להשתקע מחויב מיד דזה כאילו הוא שם. כתב מגן אברהם אף בעני שאינו דר שלושים יום מחויבין ליתן לו לאכילה מצה. כתב שיירי כנסת הגדולה אפילו תלמידי חכמים הפטורים ממסים נותנים חלקם בזה. דין למנצח ומזמור לתודה עיין סוף סימן תס"ח:

ו

[ו] [לבוש] יום אחד פנוי וכו'. ובמנהגים כתב שהוא אסרו חג וי"ב ימים הנזכרים לעיל וכן כתב מעגלי צדק. כתב בשל"ה דף ק"מ לקרות בכל יום פרשה הנשיא שלו, ובי"ג יקרא פרשת בהעלותך עד כן עשה המנורה, שהוא כנגד שבט לוי:

ז

[ז] צידוק הדין וכו'. דיני צידוק הדין נתבארו הכל בסימן ת"ך, כתב רמ"א ביורה דעה סוף סימן שנ"ה בימים שאין צידוק הדין אין צריך להעמיד המת שלושה פעמים, וטעמא כתב הלבוש והש"ך דבימים האלו אין כל כך רוחות הטומאות מצויות, ובספרי ליורה דעה כתבתי טעם אחר דבתשובת בנימין זאב סימן ר"ד משמע טעם העמדה משום צער לכפר על המת ובימים האלו אין לצערו, והקשיתי על טעמם מהא דכתב רמ"א סימן שע"ו על הא דנוהגין לישב שלושה פעמים ואומרים ויהי נועם משום רוחות דכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך שלושה פעמים כמו בחול, ונראה לי דלא קאמר אלא יכולין לעשות כן, ורצה לומר דליכא איסורא אבל באמת אין צריך כמו בהעמדת המת אך לשון הלבוש שם יעשה כן וכן רמ"א כתב עושין כן, וכן משמע בדרכי משה דצריך לעשות כן:

ח

[ח] תענית חלום וכו'. דינים אלו נתבארו בסימן רפ"ח ס"ק ט'. כתב מגן אברהם ליתן חרם לאיזה צורך גדול בבית הכנסת מותר בניסן:

א

שואלין. ולא העתיק מלת ודורשין עיין הטעם בפר"ח וט"ז:

ב

אין נופלים. והא דכתב לשון איסור ולא כתב אין ליפול כו' משום דכך נהגו כבר וה"ל בכלל אל תטוש תורת אמך עיין ת' בי"ד סי' קל"ו קל"ז קל"ה ק"מ וקמ"א:

ג

באכילה. ובסי' תצ"ז משמע דוקא יום אחר שבועות שהוא יום טבוח וע' תענות י"א ותוספות שם:

א

א) [סעיף א'] שואלים בהלכות פסח וכו' כדאיתא בפסחים (דף ו' ע"א) שואלין ודורשין בה' פסח קודם לפסח שלושים יום, והטעם כתוב שם בגמ' שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני יעו"ש. ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הש"ע לשון דורשין לפי שעיקר הדרשה היה בזמן הבית משום תקנת הקרבן כדאי' בב"י ובע"ז דף ה' ע"ב יעו"ש. ח"י או' א' ומיהו כתב ב"י אע"ג דהשתא אין לנו קרבן כיון שבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין ל' יום קודם תקנה לא זזה ממקומה עכ"ד. וכ"כ בתו' ע"ז שם. וכ"כ הפר"ח. ועיין לקמן או' ג' ועוד עיין בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת הגדול טעם בסוד לשלושים יום קודם פסח יעו"ש:

א

ב) שם. שואלין בהלכות פסח וכו' כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי משא"כ בשאר מועדים ומשו"ה לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיהם כ"כ זמן קודם. ב"י. וכ"כ הלבוש. אמנם הב"ח כתב להוכיח מדברי הפו' דבחג ועצרת נמי דורשים ל' יום קודם יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א. וכ"כ הפר"ח. ח"י או' ב' א"ר או' א' ומיהו בביאורי הגר"א כתב דבעצרת א"צ ל' יום אלא רק מא' בסיון יעו"ש.

א

ג) וכתוב במחזורים דעכשיו בגלות שאין לנו קרבנות סגי לדרוש בשבת שלפני הפסח, ומ"מ מצוה לכל אחד ואחד לעסוק בה' פסח כל ל' יום לפני הפסח ע"כ. וכיוצא בזה כתוב בדרשות מהרי"ל. ואפשר לתת טעם למנהג דלאחר שגרם העון שנתפזרו פיזור רב ודרים בכפרים ועיירות ובשבת הגדול באים אל קהילה במקום שיש רב דורש וגרים שם עד אחר המועד ע"כ לא נהגו לדרוש עד יתאספו בני הכפרים בשבת הגדול ולזה נקרא שבת הגדול לחד טעמא לפי שמתקבצות קהילות גדולות לשמוע הלכות גדולות. ב"ח. וכ"כ מ"א סק"א דעכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה. והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמדה מעשה אשר יעשון. ומהרי"ל היה דורש גם הלכות חג בשבת שובה עכ"ל והב"ר ח"י סוף או' ג' ויש מקומות שדורשים כל הלכות מועדים בשבת שלפני החג כגון הלכות ר"ה בשבת שלפני ר"ה והלכות יוה"כ וסוכות בשבת שובה והלכות שבועות בשבת כלה וכו' לפי שכך עיקר התקנה להתחיל בדברי אגדה ומוסר להמשיך לב העם ולסיים בדבר הלכה לדעת מה יעשה ישראל וכך אנא עבדא נוהג שקודם סיום הדרשא של שבת הגדול או שבת כלה וכו' אומר הדינים השייכים לאותו חג וגם בכל שאר שבתות השנה קודם סיום הדרשא אומר קצת דינים הנצרכים מש"ע או"ח ויו"ד וכו' ועיין בסה"ק עדות ביעקב דרושים לשבת הגדול ושבת כלה וכו' ובסה"ק יגל יעקב וס' ישמח ישראל דרושים עה"ת לכל שבתות השנה יעו"ש.

א

ד) וכשחל ע"פ בשבת דורשים בשבת שלפניה. דרשות מהרי"ל. א"ר סי' ת"ל או' ב' ח"י שם או' ג' ר"ז סי' זה או' ב' וכ"כ האחרונים. והטעם משום דכשהוא בע"פ לא נשאר שהות כדי להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ועיין לקמן סי' ת"ל או' ד'.

ב

ד) וכן ביו"ט עצמו מחוייבים לדרוש בענינו של יום כגון בפסח ביציאת מצרים וכו' וג"כ צריך לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביו"ט כדאיתא במגילה דף ל"ב ודף ד' ע"א, ב"י, מ"א שם. ח"י או' ג' ועיין בתו' שם. והר"ז או' ד' כתב דעכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו לפי שהכל כתוב בספר אלא דורשין באגדה מענינו של יום.

א

ה) שם. קודם לפסח ל' יום. ומתחילים ביום הפורים בעצמו. כ"מ בר"ה דף ז' ע"א. וכ"כ התו' בבכורות נ"ז ע"ב יעו"ש. וכ"כ הב"ח. ת"י או' ד' י"א בהגב"י. ביאור הגר"א. ברכ"י או' ב' ועי"ש בברכ"י שכתב על דברי הפר"ח שאין מוכרחים יעו"ש. ומ"מ נ"מ לדידן לפי מ"ש לעיל או' ג' דמצוה על כל א' וא' לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני הפסח שיתחיל מיום הפורים או מקודם לכן.

א

ו) בפ' שקלים ראוי ללמוד משניות של מס' שקלים. ובפ' פרה מס' פרה. וקידוש החדש בפ' החדש. וכן מס' פסחים בפסח ומס' יו"ט וחגיגה ומו"ק. וכן בכל זמן וזמן המסכתות השייכות. בט"ב מס' תענית וכו' ובי"ד באייר פסח שני. של"ה. פת"ע סוף או' א' ועיין לקמן סי' תנ"ח מה שיש ללמוד בע"פ אחר חצות. והטעם לזה ע"פ מה דאיתא בסנהדרין. ק"א ע"א. כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב יעו"ש. וכ"כ במ"ס פי"ח ה' א' כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאלו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן.

א

ז) שם. שם. הגה. ומנהג לקנות חטים וכו' ומנהג קושטא שאפי' ת"ח שאינם פורעין מס נותנין חלק בזה. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ה' חק יוסף או' ו' שו"ג או' ג' ר"ז או' ה' והטעם כתב שם הר"ז לפי שצדקה היא זו. ומיהו עיין ביפ"ל או' ב' שהביא פלוגתא בזה וא"כ יכול הת"ח לומר קים לי כמאן דפוטר אבל מ"מ נראה היכא דיש מנהג הת"ח ליתן אין לשנות.

א

ח) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ב"ב דף ז' ע"ב במשנה. ועיין בח"מ סי' קס"ג סעי' ב' ושע"ת או' ג'.

א

ט) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' וה"ה העני הדר פה י"ב חודש מחוייבין ליתן לו. ב"י ביו"ד סי' רנ"ו. מ"א סק"ב. ח"י או' ה' פר"ח. ר"ז או' ה' ונראה דנותנין מזה אפי' לעני שיש לו מזון י"ד סעודות אף שאין נותנין לו מקופה בשאר ימות השנה כמבואר ביו"ד סי' רנ"ו מ"מ צריכין ליתן לו חטים דאי דוקא באין לו מזון י"ד סעודות ודאי דמחוייבין ליתן לו מהקופה חטין, מק"ח בחידושים וביאורים או' ג' ועיין לקמן או' י"ג.

א

י) שם בהגה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש וכו' ואם נתעכב מחמת אונס אינו נותן כמ"ש בח"מ סי' קס"ג סעי' ב' בהגה. א"א או' ב'.

א

יא) שם בהגה. י"ב חודש וכו' וכתב הסמ"ק סי' רמ"ז דהאדנא סגי בל' יום. והביאו ב"י ביו"ד סי' רנ"ו ומור"ם ז"ל שם בהגה סעי' ה' מ"א סק"ב. ח"י או' ה' פר"ח. שו"ג או' ג' ר"ז או' ה' ונראה דהגם דמור"ם ז"ל כתבו שם בשם י"א ס"ל להפו' הנז' כיון דהכא הוא משום מנהג יש להורות כן. ומיהו עיין א"ר או' ה' וחק יוסף או' ו' ומט"י וא"א או' ב' שכתבו דמור"ם ז"ל לא ס"ל הכי ובעינן הכא דוקא י"ב חודש ומ"מ סיים שם המט"י דהכל לפי המנהג ונהרא נהרא ופשטיה.

א

יב) ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי העיר מיד כמבואר ביו"ד שם. ח"י שם: א"ר שם. מט"י שם. חק יוסף או' ה' שו"ג שם. וה"ה אפכא בעני אם דעתו להשתקע מחוייבין ליתן לו מיד. מחה"ש. וכ"כ א"א שם ור"ל שנותנין לו חטים. וכ"כ הר"ז או' ו' וכתב הח"י שם שמנהגם לחלק קמח ולא חטים. וכ"כ א"ר או' ג' וא"כ נהרא נהרא ופשטיה ופה עיה"ק ירושת"ד המנהג לחלק מצה.

א

יג) ועני שאינו דר פה ל' יום מ"מ מחוייבין ליתן לו לאכול מצה אלא שאין נותנין לו חטים. מ"א סק"ב. א"ר או' ה' ח"י או' ה' וכתב שם הח"י ופשוט הוא כדין תמחוי דעניים דעלמא עכ"ל. ור"ל כדרך שחייבין לותן לו פת בכל השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו יעו"ש. ר"ז או' ז' וה"ד כשאין לו מה לאכול כלל דכשיש לו לקנות מצה וג' סעודות א"צ ליתן לו כמו מי שיש לו מזון ג' סעודות דאין נותנין לו מהתמחדי כמבואר ביו"ד שם משא"כ למי שדר ל' יום שדינו ליטול חטים נותנין לו אף במקום שאין נותנין לו מהקופה כנז"ל. מק"ח בביאורים או' ד' ועיין לעיל או' ט'.

א

יד) ואם העני בר אוריין ומקפיד דוקא לאכול שמורה או שאכל שנה ראשונה דהוי כנדר צריכין ליתן לו. פ"ת.

א

טו) שם בהגה. צריך ליתן לזה. ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה: רי"ו בסוף ס' מגיד משרים.

א

טז) שם בהגה. צריך ליתן לזה. ושיעור הנתינה צריך להעריך על כלאחד לפי ממונו ואלו המשתמטים עצמם שלא ליתן יש עון בידם כיון שהוא מנהג קדום וגם עיני עניים מצפות לזה. אחרונים.

א

טוב) אם עשו ז' טובי העיר נדבה בבהכ"נ לצורך חטים והיו אורחים אין לגבאים וזט"ה מאותו העיר לחייבם כי הם נותנים בעירם. עבודת הגפן דף ד' ע"ב. מחב"ר או' ה' שע"ת או' ג'.

א

חי) טעם שקבעו לזה של חיטי פסחא בפרטות ואין כוללים בכלל צדקות כל השנה כי מזה נותנים גם לת"ח עניים שגנאי להם לקבל צדקה. עבודת הגפן שם. מחב"ר או' ו' שע"ת שם.

א

יט) אם נדר לצדקה תוך ל' קודם פסח שרי ליקח מזה חטים לעניים. עבודת הגפן שם. מחב"ר או' ז' שע"ת שם.

א

ך) אם גבו והותירו לצורך חטים אין לשנות לדברים אחרים אלא יתנו לעניים לשאר צרכי פסח. עבודת הגפן שם ע"ג. מחב"ר או' ח' שע"ת שם.

א

כא) [סעיף ב'] אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן. וכו' מפני שבא' בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום. יום לכל שבט ושבט וכל א' היה עושה ביומו יו"ט וכן לעת"ל עתיד המקדש להבנות בניסן כדאיתה בפ' בתרא דמ"ס והביאו הטור והב"י יעו"ש. ופי' ב"י וכיון דרובו יצא בקדושה הלכך אין להתענות בו כלל יעו"ש. וכ"כ במנהגים כל חדש ניסן אין נופלין לפי שבא' בניסן הוקם המשכן והקריבו י"ב נשיאים קרבנות כל איש ביומו וי"ג אסרו חג שלהם וי"ד ע"פ וח' ימי פסח הרי כ"ג וכיון שיצא רובו בקדושה אין נופלין בכולד עכ"ד. והביאו העו"ש אוי ב' וכ"כ הב"ח ומ"א סק"ג והאחרונים. מיהו בס' מעשה רוקח על המשניות ריש מס' פסחים כתב דלעת"ל יהיה החינוך אחר יו"ט דיבנה ביו"ט ואין מערבין שמחה בשמחה וע"כ יהיה החינוך אחר יו"ט ז' ימים עד כלות חדש ניסן ולפיכך אין מתענין עד שיעבור ניסן לזכר מקדש דלעתיד יעו"ש.

א

כב) מנהג טוב לקרות בכל יום ויום פ' הנשיא של זה היום כי כל נשיא ונשיא היה לו סודות גדולות אשר המשיכו שפע הרוחניות כל א' לשבטו כל ימי עולם ובקריאת הפ' הוא מעורר קדושת היום וביום י"ג בניסן קורין פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה והוא כנגד שבט לוי. של"ה דף ק"מ ע"ב. א"ר או' ו' ר"ז או' ט"ו. וכ"כ האחרונים. ועיין עוד מ"ש בזה בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת הגדול יעו"ש.

א

כג) טוב ליתן מר"ח ניסן עד ע"פ לאחר קריאת סדר הנשיא ג'. פרוטות לצדקה בעד מנוחת או"א או שאר קרובים או בעד כל נפשות מת מישראל ועי"ז שיכוין בנתינה זו יעשה חסד עם החיים והמתים והם כנגד ג' נר"ן שלהם ובצירוף י"ג ימים יהיה כחשבון ט"ל כי ט"ל אורות טליך ואם יוסיף עוד ביום י"ד יהיו כחשבון מ"ב (ר"ת של אב"ג ית"ץ וכו' גי' מ"ב) והם בחשבון ג' ידים י"ד הגדולה (ה' אלהינו ה' גי' י"ד). י"ד הגבורה (כוז"ו במוכס"ז כוז"ו גי' י"ד) י"ד רמה (יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א) ואם יוסיף עוד ג' יהיו מ"ה (יו"ד ה"א וא"ו ה"א גי' מ"ה) ויזכה להעלותם אפילו להעומדים בגלגול בהמה או בעופות או בעשב השדה וזהו מ"ה אדם. כ"כ בס' מעה"ץ סי' ל"ז וקב הישר פצ"א. מועד לכל חי סי' א' או' ה'.

א

כד) שם. ואין אומרים צדקתך וכו' ואין אומרים ג"כ יה"ר שלאחר וכן קה"ת וכן בכל יום שאין נופלין גם אין מזכירין נשמות וגם אין או' צדוק הדין ונקיט כללא בידך דצדוק בו הדין וצו"ץ והוארחום ורחום וחנון שוים הם. עו"ש או' ב' ח"י או' ז' וכ"כ הלבוש דאין או' יה"ר שאחר קה"ת שהוא כמו תחנה וכן אין או' צדוק הדין וקדיש על בית הקברות אם יש בר מינן עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ד' וכתב שגם מנהגם שלא לומר צדקתך אבל מ"ש שאין או' נשמות כלומר השכבות ואין או' קדיש בבה"ק אין כן מנהגם (ר"ל אעפ"י שאין או' צדוק הדין או' קדיש) ואפי' בשבת שחל להיות בע"פ מנהגם לומר השכבות יעו"ש. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה. ועיין לקמן או' ל"א ואו' ל"ב.

א

כה) שם. ואין מספידין בו. עיין לקמן סי' תקמ"ז סעי' ב' ולעיל סי' ת"ך סעי' א' ובדברינו לשם או' א' וה"ה לכאן דלא עדיף מר"ח וחו"ה.

א

כו) שם. ואין מספידין בו וכו' והטעם כיון דכל א' עשה ביומו יו"ט ומטעם זה נמי אין מתענין ונראה דכ"ז אינו אלא מצד המנהג אבל לענין דינא מוכרח מהש"ס דמותר להתענות וגם מותר להספיד. עו"ש א' ב' וכ"כ הפר"ח והמט"י.

א

כז) שם. ואין מתענין בו להזכיר בצבור. משמע דס"ל דתענית יחיד שרי כמ"ש בב"י ולכן כתב רמ"א שאין מתענין בו תענית כלל. מ"א סק"ד. ח"י או' ו' ב"ד סי' קל"ו. ודע דדעת השכנה"ג בהגה"ט או' ג' כדברי הש"ע וע"כ כתב דכל תענית יחיד שאינו להזכיר בצבור נוהגים להתענות ומפני כן הנוהגים להתענות בכל ער"ח מתמנין בניסן ער"ח אייר וכ"ש יום שמת אביו ואמו יעו"ש. וכ"כ הפר"ח והביאו המט"י. וכ"כ בספרו בית יהודה דף ק"ח ע"ד או' כ"ב. וכ"כ השו"ג או' ח' אבל המו"ק קיים דברי מור"ם ז"ל והביאו המחב"ר או' י"ב יעו"ש. וכ"כ ח"י שם דמנהגינו כרמ"א שאין להתענות כלל. וכ"כ הר"ז או' ט' ח"א כלל קי"ט או א'. ועיין עוד לקמן או' ל"ו.

א

כח) שם. ואין מתענין בו וכו' ומה שנוהגין להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות אין להתענות אלא עד אחר שיעבור כל חדש ניסן ותשרי כמ"ש לקמן סי' תצ"ב יעו"ש. ואם נדר להתענות ב' וה' של כל השנה ואינו יודע מה היה בלבו אם גם על ניסן צריך התרה. א"א או' ד'.

א

כט) שם. והבכורות מתענין בו וכו' עיין לקמן סי' ת"ע ובדברינו לשם בס"ד.

א

ל) שם הגה. גם אין או' צדוק הדין וכו' הרב אזיל לשיטתיה לעיל סי' ת"ך סעי' ב' שפסק שם דאין או' צדוק הדין בר"ח וה"ה בכל יום שאין או' בו תחנון אבל מר"ן ז"ל פסק שם דאפי' בר"ח או' אותו וגדולה מזו פסק ביו"ד סי' ת"א סעי' ו' דאו' אותו בחו"ה וביו"ט שני של גליות והדבר ברור דכ"ש הוא דאו' אותו בחדש ניסן. מאמ"ר או' ב'. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' ת"ך או' ב' לענין צדוק הדין בר"ח דאיכא פלוגתא בזה וכתבנו שם כיון דאיכא פלוגתא נהרא נהרא ופשטיה והיכא דליכא מנהג ידוע שב וא"ת עדיף יעו"ש וא"ה ה"ה לכאן.

א

לא) שם בהגה. גם אין או' צדוק הדין וכו' וכתב השכנה"ג בהגה"ט או' ג' שג"כ הוא מנהגם. וכ"כ הר"ז או' ח' ח"א כלל קי"ח או' ז'.

א

לב) שם בהגה. גם אין או' צד"ה וכו' ולא קדיש. הגמ"נ. מ"א סק"ה, וכן הדין בכל יום שאין או' צד"ה אין או' הקדיש שנהגו לומר בבה"ק אחר הקבורה. מחה"ש. ועיין לעיל או' כ"ד.

א

לג) שם בהגה, גם אין או' צד"ה וכו' ואפי' היה ת"ח מופלג וגדול הדור. אלא דורשין עליו ואו' קדיש אחר הדרשה אם הוא ת"ח אפי' אינו מופלג אבל אם אינו ת"ח אין דורשין עליו ואין מספידין עליו שאין מספידין בכל החדש אלא לאדם בפניו דהיינו בעוד שלא נקבר. ר"ז או' ח'. וכבר נתבאר לעיל סי' ת"ך סעי' ב' שאר דיני צד"ה קחנו משם.

א

לד) שם בהגה. ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל. אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ דתענית חתנים ג"כ מתענים בו אפי' בר"ח ניסן עצמו כמ"ש הרב לקמן סי' תקע"ג יעו"ש. א"י או' ח'. וכ"כ הר"ז או' ט' דחתן וכלה ביום חופתם נוהגין להתענות אפי' בר"ח ניסן. ח"א כלל קי"ט או' א'. אכן בס' עמודי שמים ח"ב דט"ו ע"א כתב דמה שאנחנו מקילין בתענית מיתת או"א ודכותה בתענית חתן היינו משום דאתי מנהג ומבטל מנהג וכ"ה העיקר. יעו"ש. וכ"כ בס' חקת הפסח דאפי' חתן ביום חופתו ואפי' בר"ח ניסן די"א שהוא תענית צדיקים (כמ"ש לקמן סי' תק"פ) לא יתענה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"ע או' י"ב.

א

לה) שם בהגה. אפ" יום שמת בו אביו וכו'. וכל המתענה בו מזלזל במנהג הראשונים שנהגו שלא להתענות בו, כ"כ הרב אבק דרכים בדרך שלום סי' ו' יעו"ש.

א

לו) שם בהגה. אפי' יום שמת בו אביו וכו'. והב"ח ושל"ה (דף ק"מ ע"ב) כתבו דאחר אסרו חג יש להתענות יום שמת בו אביו וה"ה ער"ח. אבל העו"ש כתב דאין המנהג כן. וכ"כ הט"ז סק"ג. וכ"כ המ"א סק"ה דאין להחמיר דהא תעניתים אלו חומרא בעלמא הם. והן הסבים ח"י או' ח' ר"ז או' ט'. ובתשו' חת"ס סי' ק"ג כתב כי מעיקר הדין אסור להתענות גם אחר החג משום חינוך דלעתיד יעז"ש. והוא כמעשה רוקח שכתבנו לעיל סוף או' כ"א יעו"ש. מיהו תענית של ער"ח חשון שהוא בתשרי נראה דצריך להתענות כיון דלא חמירי כולי האי אותם הימים כיומי דניסן וכמ"ש לעיל סי' תי"ז או' ט"ז יעו"ש. ועוד זיל קרי בנחמיה בסי' ח' דכתיב וביום כ"ד לחודש הזה (תשרי) נאספו בני ישראל בצום וכו'.

א

לז) שם בהגה. אבל תענית חלום מתענין. דהא אפי' בשבת מתענין פמ"ש לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' ועי"ש סעי' ה' על איזה חלום מתענין ובדברינו לשם בס"ד.

א

לח) שם בהגה. אבל תענית חלום מתענין. ואם התענה בו א"צ למיתב תענית לתעניתא ומינה דאם התענה בשבת תענית חלום שיכול להתענות תענית לתעניתא ביומי ניסן בין בימים שאחר הפסח בין בימים שקודם הפסח. הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' ד'. וה"ה ליומי תשרי שאחר הכפור. כנה"ג בהגה"ט, וה"ה בימי הגבלה. מ"א סק"ו. ח"י או' וכ"כ הר"ז או' י"א דמי שהתענה ת"ח בשבת שבחדש ניסן מותר להתענות למחר ביום א' על מה שהתענה בשבת יעו"ש. וכתב שם המ"א דאם הוא סמוך ליו"ד בחדש יתענה ביו"ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ. וה"ה אם היה ביום א' ר"ח ניסן מתענה יעו"ש. וכי"כ הר"ז שם. אמנם עיין לעיל סי' רפ"ח או' כ"ב שהבאנו שם דעת הפו' דס"ל שאין להתענות תענית לתעניתא ביום שאין או' בו תחנון יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן כיון שאין או' תחנון בכל חדש ניסן אין להתענות בו תענית לתעניתא דשב וא"ת עדיף ויתענה אח"כ עד שיצא ניסן או תשרי או י"ב ימים של סיון שנוהגין ג"כ שאין או' בהם תחנון כמ"ש. לעיל סי' קל"א או' ק"ז ובפרט שאינו חובה כ"כ להתענות דוקא ביום א' כמ"ש בסי' רפ"ח סעי' ד'. וגם דיש פו' דס"ל דתענית חלום א"צ למיתב תענית לתעניתא כלל כ"ש בא"ר שם או' ט' וע"כ היותר טוב דשב וא"ת עדיף ולהתענות אח"כ.

א

לט) שם בהגה. ואין אומרים מזמור לתודה. שלחמי תודה היו חמץ ואפי' בע"פ אסור להקריב שיבואו לידי נותר. מ"א סק"ז. וכ"כ הט"ז לקמן ססי' תס"ח. ועיין לעיל ססי' נ"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד שכתבנו שיש מקומות שנהגו לאומרו יעו"ש. ונהרא נהרא ופשטיה.

א

מ) שם בהגה. ואל ארך אפים ולמנצח, אבל בכל החדש אף שאין או' תחנון או' למנצח יענך וכו' ובב' ובה' או' אל ארך אפים. דרשות מהרי"ל בהלכות ניסן. והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ג' וכ"כ הר"ז או' י"ב. וכ"ה לעיל סי' קל"א סעי' א' בהגה. ועיין בדברינו לשם או' ל"ז שכתבנו דכ"ה מנהג בני אשכנז אבל מנהג בני ספרד בכל יום שאין או' תחנון אין או' למנצח יענך וכו' ולא תפלה לדוד. יעו"ש.

א

מא) שם בהגה, בע"פ וכו' משמע אבל בשאר עיו"ט אומרים למנצח וכ"מ מדברי הר"ז שם אבל במהרי"ל שם כתב דבכל רגל אין או' תחנה ולא למנצח בערב שלו ובאסרו חג שלו.

א

מב) שם בהגה, בע"פ וכו' ואם ע"פ בשבת משכימין וממהרין בכל מילין לאכול קודם כלות ד' שעות ביום. דרשות מהריל. ועיין לקמן סי' תמ"ג סעי' א' וסי' תמ"ד.

א

מג) ליתן חרם בבהכ"נ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף אם תאמר שאסור בתשרי משום שתלויין בדין כדלקמן סי' תר"ב מ"א סק"ח. א"ר או' ח' ח"י או' יו"ד. ר"ז או' י"ד. ולענין אם נותנין שבועה להשביע אדם על איזה תביעה אנו נוהגין לומר שימתינו עד אחר עבור ניסן או תשרי ואין למו מכשול. רו"ח או' ג'. ועיין לקמן סי' תר"ב בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

מד) שם בהגה. ונוהגין להרבות קצת באכילה וכו' דאמרינן בסוכה (מ"ה ע"ב) כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים וכי' ופרש"י איסור לחג אגודה לחג. באכילה ושתיה שקורא לחג עונג במאכל ומשתה. וי"א יום שלאחר החג עכ"ל. ד"מ או' ב' ומשמע בכל אסרו חג של כל ג' רגלים. וכ"כ הר"ז או' י"ז.

א

מה) שם בהגה. והוא אסרו חג. בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו. וכ"מ ססי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף י"ח ע"א דלא כב"ח. מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב (ד"ה מימות עזרא) משמע דהמנהג שלא להתענות בשום אסרו חג, מ"א סק"ח. מט"י. מק"ח בחידושים אות יו"ד. וכ"פ הרב ב"ד סי' רפ"ב. ואפי' חתן וכלה ביום חופתם אין מתענין בכל אסרו חג ולא תענית שמת בו אביו ואמו. ר"ז שם. ועיין לעיל או' ל"ד. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תצ"ד סעי' ג' בס"ד.

א

מג"א ס"ק ג'. מפני שי"ב נשיאים הקריבו וכו'. עיין כנ"י סי' קי"ז:

א

בה' פסח. וה"ה בשאר י"ט דורשין קודם לכן ל' יום (ב"ח) וכ"כ רש"א בסוכה דף ט' וכ"ה בבכורות פ"ט ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון ומהרי"ל הי' דורש גם ה' חג בשבת שובה ומשמע בפ"ק דמגיל' דבי"ט עצמו מחויבים לדרוש בענינו של יום כגון פסח ביציאת מצרים ע"ש גבי פורים שחל בשבת:

ב

י"ב חדש. וה"ה העני הדר פה י"ב חדש מחויבים ליתן לו (ב"י בי"ד סי' רנ"ו) וכ' הסמ"ק האידנא ל' יום והע"ש לא ע"ש, נ"ל דעני שאינו דר פה ל' יום מ"מ מחויבים ליתן לו לאכול מצה אלא שאין נותנים לו חטים:

ג

בכל חדש ניסן. מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן הי' י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה לפיכך עושין כלו קדש ועסי' תק"פ וסימן ת"כ ותקע"ג ות"ע דלא כע"ש:

ד

בציבור. משמע דס"ל דתענית יחיד שרי כמ"ש בב"י ולכן כ' רמ"א שאין מתענין בו תענית כלל:

ה

צ"ה ולא קדיש. (הגמ"נ) והב"ח ושל"ה כתבו דאחר אסרו חג יש להתענות יום שמת בו אביו וה"ה ער"ח ול"נ דאין להחמיר דהא תעניתים אלו חומרא בעלמא הם:

ו

ת"ח. ופשוט דא"צ למיתב תענית לתעניתו ואף על פי שכ' הש"כ בי"ד סי' רט"ו בשם מהר"מ מ"ץ וימים שא"א בהם תחנון הוי כימים האסורים מדבריהם מ"מ לענין זה נ"ל דמעיקרא הכי קבילו עלייהו להתענות בו ת"ח ועוד דהא הרב"י מיקל בתענית יחיד כמש"ל ואם התענ' בשבת שתוך ניסן ת"ח נ"ל דיתענה תענית לתעניתו בניסן דהרי כ' הב"י בסי' תקס"ח שכמה גאונים כתבו בשם ס"ח שהמתענ' בי"ט ראשון ת"ח יתענה בי"ט ב' תעני' לתעניתו וחלקו עליו וגם רמ"א פסק בסי' רפ"ח דלא כוותי' ועמ"ש שם בשם ס"ח הגי' שלפנינו ופירושו וא"כ ק"ו דמתענין בניסן וכ"ה בכ"ה בשם ר"ש הלוי סי' ד' וה"ה בין י"ה לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה בי' לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה עסי' תקע"ג:

ז

מזמור לתוד'. שלחמי תודה היו חמץ ואפי' בע"פ אסו' להקריב שיבואו לידי נותר:

ח

אסרו חג. בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו וכ"מ ססי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף י"ח ע"א דלא כב"ח מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב משמע דהמנהג שלא להתענות: מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף אם תאמר שאסור בתשרי משום שתלוין בדין כדלקמן סי' תר"ב:

א

(א) שואלין בהלכות פסח וכו' – שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהירן על כל הלכות פסח שני וה"ה בשאר יו"ט נמי דורשין קודם לכן ל' יום בהלכותיהן ועיין בביאור הגר"א שדעתו דבעצרת סגי מיום א' בסיון וי"א דהחיוב שלשים יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח משא"כ בשאר יו"ט די באיזה ימים קודם ועכ"פ ביו"ט גופא לכו"ע צריך לשאול ולדרוש בכל יו"ט בהלכותיה וכדאיתא בסוף מגילה [דף לב] משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג:

ב

(ב) שלשים יום – ומתחילין מיום הפורים עצמו. ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול [כשאין ע"פ חל בו דאז צריך להקדים בשבת הקודם] ובשבת שובה [והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יוה"כ וחג הסוכות לבד מה שדורש מענין התשובה אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן] ומ"מ מצוה לכל אחד לעסוק בהלכות פסח ל' יום קודם וכן בחג עצמו [אחרונים]:

ג

(ג) ומנהג וכו' – הוא מנהג קדום מזמן הגמרא והובא דבר זה בירושלמי פ"ק דב"ב ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה:

ד

(ד) חטים לחלקן – ובמדינותינו המנהג לחלק להן קמח שעי"ז מקרבא הנייתה טפי ושיעור הנתינה הוא כפי צרכו לכל ימי הפסח ופשוט דאם הוא עני גדול ואין לו במה לאפות המצה צריך ליתן לו גם דמי האפיה דהוא בכלל די מחסורו אשר יחסר לו:

ה

(ה) י"ב חודש – ואם אנו רואין שנכנס בעיר ע"ד להשתקע שם לאלתר חייב ועיין בשע"ת. ודין זה די"ב חודש שייך גם לעני שאז חייבים ליתן לו כשאר עניי העיר ואם דעתו להשתקע לאלתר חייבים ליתן לו וכתבו האחרונים בשם הסמ"ג דהאידנא נוהגים בכל הצדקות בין לענין בעה"ב בין לענין העניים בשלשים יום. ואפילו העני שאין דר פה ל' יום אף שאין מחויבים ליתן לו קמח לכל ימי הפסח בבת אחת מ"מ חייבים ליתן לו מצה בפסח כדרך שחייבים ליתן לו פת כל ימות השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות כמ"ש ביו"ד סימן רנ"ו ע"ש:

ו

(ו) ליתן לזה – ואפילו ת"ח הפטור ממס [אחרונים] ועיין בפמ"ג ושיעור הנתינה צריך להעריך על כל אחד לפי ממונו ואלה המשתמטים עצמם מליתן קמח עניים יש עון בידם. והנה ידוע שעיני העניים נשואות לזה וכשהם ישארו בדוחק וברעבון והוא יעלים עין בזה ידוע מה שאמר הגמרא סנהדרין ל"ה כל תענית וכו' ע"ש בפירש"י והוא ג"כ כעין זה:

ז

(ז) בכל חדש ניסן – מפני שי"ב נשיאים הקריבו בי"ב ימים וכל ימי הקרבן היה יו"ט שלו וע"פ וימי הפסח גופא ואסרו חג א"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש:

ח

(ח) צדקתך – גם אין אומרים בחודש ניסן הַיְּהִי רצון שאחר קריאת התורה ואין מזכירין בו נשמות וגם צדוק הדין והקדיש שאחריו אין אומרים. והכלל דצדוק הדין וצ"צ ורחום וחנון שוין וכן בע"ש ועיו"ט אחר חצות אין אומרים אבל בער"ח וערב חנוכה אחר חצות אומרים צדוק הדין. וטוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו וביום י"ג פרשת בהעלתך עד כן עשה את המנורה [אחרונים]:

ט

(ט) להזכיר בצבור – פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר ומנהגנו כהרמ"א שאין להתענות כלל [אחרונים]:

י

(י) אפילו יום וכו' – היינו בכל החודש ניסן וכן ער"ח אייר ג"כ אין מתענין אפילו הנוהגים להתענות בכל ער"ח אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגים להתענות אפילו בר"ח ניסן מטעם שיתבאר בסימן תקע"ג [אחרונים]:

יא

(יא) אבל תענית חלום מתענין – ואין צריך למיתב תענית לתעניתו בחודש אייר כדי שיכופר לו על מה שהתענה בחודש ניסן על חלומו כמו שצריך לעשות מי שמתענה ת"ח בשבת ויו"ט ור"ח וחוש"מ שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמו שנתבאר בסי' תי"ח. ואם התענה בשבת שבתוך ניסן ת"ח מותר להתענות ליום מחר ביום א' על מה שהתענה בשבת כיון שאיסור תענית זה אינו אלא מנהג. ואפילו אם חל ר"ח ניסן באחד בשבת ובשבת שלפניו התענה ת"ח מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבת [אחרונים]:

יב

(יב) מזמור לתודה – שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בער"פ אסור להקריבה שיבוא לידי נותר:

יג

(יג) בערב פסח – ומשכימין לבהכ"נ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות [מהרי"ל]:

יד

(יד) אסרו חג – המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג. ולהטיל איסור בבהכ"נ לצורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי [אחרונים]:

א

סעיף ב' ואין מספידים. אפי' בפניו של מת ת' גנת וורדים חא"ח כלל ד' סח"י:

א

יב"ח. עבה"ט וע' מח"ב בשם עבוד' הגפן אם עשו זט"ה נדבה בבה"כ לצורך חטים והיו אורחים אין לגבאים וזט"ה מאותו העיר לחייבם כי הם נותנים בעירם. ומי שנדר לצדקה תוך ל' יום קודם הפסח שרי ליקח מזה חיטי' לעניים אף במקום שקביעות חיטי דפסחא בפרטות ואין כוללים אותם בכלל צדקות כל השנה (והטעם לפי שנותנים מזה גם לת"ח עניים שגנאי להם לקבל צדקה) ואם גבו לצורך חיטים והותירו אין לשנות לדברים אחרים אלא יתנו לעניים לשאר צורכי הפסח ע"ש. וכ' בסוף ספר וועד לחכמים בקונטרס טוב עין כתב שאם קנה בית דירה אפילו תוך יב"ח חשוב כאנשי העיר ואם שכר בית דירה ליב"ח אפשר קודם יב"ח הוא כאנשי העיר ע"ש שכ"כ בשם קצת מפרשים ועיין בח"מ סי' קסג:

א

שואלים בה' פסח. הקשה הר"ן מהא דתנן משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין הל' פסח בפסח כו' ותי' דאין חיוב לשאול ולדרוש אלא נ"מ דליהוי שואל כענין כו' ול"נ דנ"מ רבתי לענין ממון דאי' בפ' השואל ד' צ"ז אמרו לי' רבנן לרבא שאיל לן מר פירש"י רבינו נשאל למלאכתינו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר דהוי שאלה בבעלים. איקפד רבא א"ל לאפקועי ממונא קבעיתו אדרבה אתון שאלתון לי דאלו אנא מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכת' פי' כשאני חפץ להתחיל במסכת' אחר' שלא תשכח ממני אין אתם יכולי' למחות בידי אתון לא מציתו לאשתמוטי ולא היא איהו שאיל להו ביומי דכל' כשדורשין לפני הרגל בה' הרגל דלא מצי לאשתמוטי למסכת' אחר' ואינהו שאילו לי' בשאר יומי: וא"כ יש נ"מ לענין אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך ל' יום קודם פסח ומתה פטורים דאותו זמן משועבד הוא להם והוי שאלה בבעלים כנ"ל נכון: בטור כתוב הלכך ל' יום קודם פסח חל עליו חובת הביעור והוא גמ' פ"ק דף ו' וק' מאי שייכות יש מזה לזה דתלה זה בזה ונ"ל דלפי מאי דאי' הגי' בגמ' שואלין ודורשין בה' פסח כו' וכצ"ל בטור ונראה פי' דשאל' היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח ודורשין היינו מה שצריך לאותו יום וזה מצינו בלימוד שזכר שם הת"ק מפסח ראשון שעמד בו משה והזהיר על פסח שני והקשו שם התו' דהא ע"י שאלה הוזקק לומ' להם ותי' דמ"מ לא הי' צריך להאריך אלא אל תעשו פסח ותו לא עכ"ל הרי שדרש משה שיעשו פסח שני מזה למדו הדרש' שהחכם דורש מעצמו והיינו מה שצריך עכשיו לצורך הפסח בזמנו דהיינו שמשה דרש שיעשו פסח שני וצריך ל' יום מפני הקרבן לבקרו במומין כמ"ש ב"י ומזה למדו לשאר ה' פסח בלא הקרבן כמ"ש התו' פ"ק דע"א ד' ה' דעתה אע"פ שאין קרבן בעי' ל' יום כמו בקרבן וא"כ צריך אתה לו' דגם בשאר הלכות יש צורך עתה לדרוש מה שיש חיוב מהיום וזה לא תמצא כ"א במי שיוצא מביתו קוד' הפסח ששיערו שחייב לבער מאותו יום אם הוא תוך ל' וזה דבר נכון לפע"ד:

ב

והבכורות מתענין כו'. בטור הביא ע"פ מ"ס ותלמידים מתענין בו בה"ב מפני חילול השם ג' ימים ונ"ל דהנך ג"י אחר הפסח קאמר כו' ובמ"ס גופיה איתא בל' זה מפסיקים לפורים להתענות ימי צום מרדכי ואסתר ולאחר פורים בה"ב ולמה אין מתענין אותו בניסן מפני שבא' בניסן הוקם המשכן כו' והתלמידים מתענין בו בה"ב מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף עכ"ל. וכ' ב"י דקאי על תענית שמתענין ב' וה' של כל השנ' שאותם תעניתים ג"כ אין מתענים בניסן וקשה למה זכר בה"ב לא ה"ל להזכיר רק ב"ה ותו ק"ל למה תלה את התעניתים אלו בימי פורים שכ' ואחר פורים מתענים בה"ב ונלע"ד דכל מה שקבעו חז"ל תעניתי' צריך שיהי' להם דמיון כימות ראשונים וע"ד שכתב המרדכי דתענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דומיא דתענית הראשונים בזמן הרביע' כו' וה"נ נימא דבימי מרדכי ואסתר עברו והתענו בפסח כדדרשינן ויעבור מרדכי וכו' וכבר קי"ל דמי שמתענה ביום שאסור להתענות צריך למיתב תענית לתעניתא כדאשכחן בת"ח בשבת וא"כ מסתמא אחר הפורים שהיה בימי מרדכי התענו על מה שעברו בשנה שלפני זה בפסח וזה נשאר קיים לדורות להתענות תעניתים אלו אע"פ שאין הטעם שייך אצלינו מ"מ התעניתים לא בטלו וע"כ פריך שפיר ולמה אין מתענים אותו בניסן פי' כיון דהתעניתים באים מחמת פסח כמ"ש ה"ל להתענות אותם אחר פסח בחדש ניסן ותי' ע"ז מה שתי' וא"כ יפה אמר אותו החכם שמביא הטור שסיים אחר מ"ס ג"י כדי שלא נטעה לו' ולפ' דעל ב"ה דכל השנה קאמר כמ"ש ב"י באמת אלא ג"י בלחוד קאמר דהא זכר במ"ס בה"ב ואלו על כל השנה לא ה"ל להזכיר אלא ב"ה לחוד וסיים הטור ע"ז דאחר הפסח קאמר כו' והוא דוגמא לדבר שהראשונים התענו אותן אחר פסח בשביל פסח כמ"ש ה"נ לדידן בשביל הפסח כי אולי חטאו באותן הימים בשביל אכילה ושתי' ושמחת החג כנלע"ד:

ג

אפי' יום כו'. מו"ח ז"ל כ' להתענות יא"צ בניסן דלא גרע מתענית התלמידים וכבר נתפשט המנהג שבכל יום שא"א תחנון אין מתענין ותענית חתנים עסי' תקע"ג:

א

שואלין בהלכות פסח. בב"י מקש' מהא דאי' בפ' בני העיר משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' משמע דקודם לכן אינו מחויב לדרוש ותירץ דהא דאמרינן שואלין קודם הפסח ל' יום לא שיהא מחויב לשאול אלא דהוי שואל כענין אם שואל באותו זמן ונפקא מינה לשני תלמידים ששואלין קודם פסח אחד שואל שלא כענין ואחד שואל מהלכות פסח נזקקים לשואל בענין פסח עכ"ל. ולהכי לא נקט לשין חיוב רק בלשון הש"ס ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הטור והמחבר לשון דורשין לפי שעיקר הדרישה היה בזמן הבית משום תקנת הקרבן כדאי' בב"י וכדאיתא ריש פ' לפני אידיהן וע"ש בתוספות. והט"ז כתב דיש עוד נ"מ לענין שאילה בבעלים וכמבואר בח"מ סי' שמ"ו סעיף י"ג וז"ל דלפני המועדים שדרך לשאול ולדרוש הלכות מועד הרב לתלמידיו אז הוא נשאל להם ואם שאלו ממנו כלי הוי שאילה בבעלים ועיין עוד בב"י ושאר אחרונים מה' שתירצו על קושיא זו ואשתמיטתיה לכולהו לשון הירושלמי פ"ק דפסחים וז"ל שואלין בהל' פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג ובבית הוועד שואלין קודם שלשים יום עכ"ל:

ב

בהלכות פסח. וה"ה שאר ימים טובים וכן הסכמת האחרונים והא דנקט הש"ס ופוסקים דוקא גבי פסח ולא שאר י"ט נ"ל משום דבשאר י"ט לאו דינא הוא רק מנהגא בעלמא נהגו וכן משמעות הב"ח כמבואר להדיא בטור ח"מ סי' שמ"ו וזהו ג"כ כוונת רש"י בסוכה דף ט' ובחנם השיג מהרש"א שם על הב"י בסימן זה ודלא כנ"ץ:

ג

קודם פסח. וכן בי"ט עצמו שואלין ודורשין בענינו של יום כדאיתא בפ"ק דמגילה וכ"כ המ"א: והב"ח מתמי' על מנהגינו שאין אנו דורשין בפסח ושאר י"ט עצמם לכן כתב דמה שאמרו בברייתא הלכות פסח בפסח והל' חג בחג לאו בי"ט עצמו קאמר אלא סמוך לפסח וסמוך לחג כהא דאמרינן חייב אדם לטהר עצמו ברגל דפירושו סמוך לרגל וה"ה כאן וכן הוא בהדיא ברוקח סי' למ"ד עכ"ל. ותמי' גדולה הוא לפרוש הכי דא"כ מאי מקשה הש"ס ריש מגילה על הא דאמרינן פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום מאי אריא פורים אפילו י"ט נמי דתניא משה תיקן לישראל שיהא שואלין ודורשין וכו' ומאי קושיא הא התם לאו בחג עצמו דורשין רק סמוך לחג ופורים שחל להיות בשבת דורשין באותו יום דוקא לפרסם הנס לפי שאין קורין המגילה משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה. אלא ודאי פשוט דבי"ט עצמו קאמר ומ"ש הב"ח שכן הוא להדיא ברוקח סימן רמ"ד אגב ריהטא כתב ושגג' גדולה הוא להמעיין ברוקח שם ואדרב' משמעות הרוקח שכתב וז"ל אע"פ שדורשין הלכות חג בחג יש לדרוש שלשים יום קודם הרגל משמע דבחג עצמו ול' יום ג"כ יש לדרוש. ומ"ש הרוקח שם בלשונו הלשון סמוך כוונתו דסמוכין קדריש בקרא כמבואר שם היטב בדבריו דלא כמו שהבין הב"ח ודו"ק. וכדי לישב מנהגינו שאין דורשין בחג עצמו נ"ל דסומכין על הפיוטין וקריאת התורה וכן משמע בסמ"ג בעשין סי' י"ט. וגם מה שמתמי' הב"ח על מנהגינו שאין אנו דורשין שלשים יום קודם פסח רק בשבת שלפני פסח שקורין שבת הגדול ע"ש שהאריך ובאמת לק"מ וכמ"ש הראב"ן פ"ק דמגילה והרוקח סי' רמ"א וכל בו סי' מ"ו ובתניא דלכך קורין פרשת פרה משום שאמרו חז"ל שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום מקודם ע"כ קורין פ' פרה הל' טומאה וטהרה להזכיר שיעשה פסח בטהרה וכן בפ' החודש שהוא ענינו של פשח. הרי להדיא דיוצאין בקריאת פרשיות הללו וכ"ש בפיוטים שיש בהם הרבה דינים והלכות ומנהג של ישראל תורה היא. וכתב המ"א ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול אף כשאין חל בו ע"פ ובשבת שובה והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמוד המעשה אשר יעשון:

ד

שלשים יום: ומתחילין מיום הפורים עצמו כדמשמע פ"ק דר"ה וכ"כ תוס' בבכורות דף נ"ז ע"ב ד"ה בפרוס הפסח וכו' ע"ש שהאריכו בזה:

ה

י"ב חודש. וכתב המ"א שאין נותנין לעני חטים אא"כ שדר בעיר י"ב חודש וכתב בסמ"ק סי' רמ"ז דהאידנא סגי בשלשים יום וכ"כ הרב בי"ד סי' רצ"ו ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי עיר מיד כמבואר שם בי"ד ועיין בח"מ בסי' קס"ב והרב קיצר כאן וסמך עצמו על עיקר הדין בי"ד ובחנם טרח בכל זה בית הלל שם ע"ש וכתב עוד המ"א דאף בעניים דעלמא שאין נותנים להם חטים מ"מ נותנים להם מצה לאכול עכ"ל ופשוט הוא כדין תמחוי לעניים דעלמא ומנהגינו פה לחלק קמח ולא חטים:

ו

להזכיר בציבור. פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מכל מקום היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר ומנהגינו כרמ"א שאין להתענות כלל:

ז

אין אומרין צדוק הדין. וכתב במנהגים וה"ה שאין אומרין יהי רצון שאחר קריאת התורה ולא והוא רחום ורחום וחנון ואין מזכירין בו נשמות וצו"ץ וכתב עוד שם בהג"הת מנהגים וז"ל כשאין אומרים צ"ה אין אומרים קדיש חוץ מע"ש אחר חצות שאז אומרין צדוק הדין בהליכה ואין אומרים קדיש פסקי תוספות פרק אלו מגלחין עכ"ל וכתב על זה בעולת שבת וז"ל וצ"ל כשהיה בשעת הליכה המת קודם חצות ובחזר' הוא אחר חצות אבל אם גם בהליכה אחר חצות הוא אז אין אומרים צ"ה עכ"ל וכל דבריו הם דברי שגג' בזה ולא עיין כלל במקור הדין דמבואר בפסקי תוספות שם ובהג"ה אשר"י והרא"ש שם דאפי' בחנוכה ור"ח וחש"מ שאין מספידין בו מ"מ י"ל צדוק הדין בשעת הליכ' וכמבואר ג"כ בב"י בא"ח סי' ת"ך ובי"ד סי' ת"א אך אנן לא נהיגין כן כמבואר שם בש"ע ואין אומרין כלל צ"ה וקדיש כלל בימים אלו (ומ"ש במנהגים לחלק בין צ"ה לקדיש בשם פסקי תוספות לא מצאתי כן בדבריהם) ולא בע"ש ועי"ט אחר חצות וכתבו האחרונים דבערב חנוכה וער"ח אומרים ובע"ש כתוב דאחר זמן מנחה גדולה אף בער"ח וחנוכה אין אומרים ופוק חזי מה עמא דבר ופה פראג המנהג שלא לומר אחר חצות בימים אלו רק בער"ח לפי שאומרין ג"כ סליחות שקורין י"כ קטן אחר חצות אומרין ג"כ צ"ה וכתב הש"ע ולבוש בי"ד סי' שצ"ה דבימים שאין אומרים צ"ה א"צ להעמיד המת ג"פ משום שאין רוחות הטומאה מצויים ה"ה באותן הימים וכתב גיסי הרב בספרו א"ז וז"ל וק"ק מהא דפסק שם בסי' שט"ו על הא דנוהגין לישב ג"פ ואומרין ויהי נועם משום רוחות דכשנקבר המת בי"ט יכולין לישב ג"כ כמו בחול עכ"ל וע"ש מ"ש לישב בזה ואפשר עוד דדוקא על המת עצמו כיון שאין מדת הדין מתוח' עליו באותן הימים ולא חיישינן שידבקו עליו רוחות הטומאה ואינם מצוים אצלו אבל אנשים המלוים אותו צריכין לישב להסיר מהם רוחות הטומאה. וע"ל סי' ת"ך ותר"ע בדין אם אומרין צ"ה לחכם בפניו:

ח

תענית כלל. אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ דתענית חתנים ג"כ מתענים בו אפילו בר"ח ניסן עצמו כמ"ש הרב לקמן סי' תקע"ג: ותענית שמת בו אביו או אמו בער"ח אייר יש פוסקים דיש להתענות אחר שעברו ימי פסח ויש אחרונים חולקין וכן נ"ל עיקר וע"ל סי' תקע"ג:

ט

אבל תענית חלום מתענין. ואין צריך למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת תענית חלום יתענ' תענית לתעניתו בניסן. וה"ה בין י"כ לסוכות או בימי הגבלה מ"א:

י

מזמור לתודה. וכתבו אחרונים בשם של"ה שיש לקרות כל יום ניסן הנשיא השייך ליומו וביום י"ג יקרא פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה וכתב במג"א מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן: